א

יהודה קרני

תָּכְנִית שֶׁל בִּנְיָן

יהודה קרני

בְּשֵׁם מִשְׁפָּחוֹת “קְטַנְטַנּוֹת”

וּבִשְׁמָם שֶׁל אַלְפֵי רַוָּקִים

אֲנִי בָּא בִּטְעָנוֹת וּמַעֲנוֹת

אֶל בּוֹנֵי “מְגָרְדֵי הַשְּׁחָקִים”.

בּוֹנִים אַתֶּם כַּאן הֵיכָלִים

“מַמְלִיטִים” אֶת אַדְמַת הַחוֹלוֹת;

אַך דִּירוֹת בְּנוֹת חֲמִשָּׁה חֲדָרִים

עוֹלוֹת עַל הַצֹּרֶךְ, עוֹלוֹת.

כִּי יָדוּעַ, שֶׁבְּעִירֵנוּ הַזֹּאת

מִשְׁפָּחוֹת קְטַנְטַנּוֹת יֵשׁ לָרוֹב;

יֵשׁ זוּגוֹת בְּנֵי שָׁלשׁ נְפָשׁוֹת –

וְאֵין לְשָׁרְתָם שֵׁרוּת דֹּב.

וְיֵשׁ גַּם זוּגוֹת “צְעִירִים”,

לֹא הִמְלִיטוּ עוֹד נֶפֶשׁ שְׁלִישִׁית;

וְכָל זוּג מִתְהַפֵּך בְּצִירִים

בְּחַפְּשׂוֹ לוֹ דִּירָה אֱנושִׁית.

וְיָדוּעַ שֶׁבְּעִירֵנוּ הַזֹּאת,

יֵשׁ הַרְבֵּה בַּחוּרוֹת, בַּחוּרִים;

הוֹאִילוּ, הוֹאִילוּ לִבְנוֹת

גַּם לָהֶם לֹא סְדָקִים וְחוֹרִים:

לְכָל זוּג בֶּן שָׁלשׁ נְפָשׁוֹת

בְּנוּ שְׁנֵי חֲדָרִים וּמִטְבָּח;

הוּא יְוַתֵּר עַל מִרְפֶּסֶת בַּשָּׁנִים הַקָּשׁוֹת,

אַךְ לֹא עַל גְזוּזְטְרָא, הִיא – הֶכְרַח.

לְזוּג בֶּן שְׁתַּיִם גֻּלְגֹּלֶת

בְּנוּ חֶדֶר וּמִטְבָּח מְיֻחָד,

כְּדֵי שֶׁבִּשְׁעַת חֹסֶר מַכּוֹלֶת,

לֹא נִסְתַּכֵּל בַּקְּדֵרָה וּבַכַּד…

וְהָעִקָּר: זִכְרוּ אֶת הָרַוָּק

גִּמְלוּ גַּם עָלָיו אֶת הַחֶסֶד;

לְבַחוּר מִתְגּוֹלֵל בְּאָבָק

בְּנוּ חֶדֶר קָטָן עִם מִרְפֶּסֶת.

הארץ, 14.10.1931

צִיּוּר מִן הַטֶּבַע

יהודה קרני

שְׁנַיִם יְהוּדִים הוֹלְכִים בָּרְחוֹב

וְלֹא הוֹלְכִים, כִּי אִם רָצִים

כְּאִלּוּ אַחֲרֵיהֶם רוֹדֵף שְׁטָר חוֹב

אוֹ רוֹדְפִים רוּחוֹת פְּרָצִים.

וּשְׁנַיִם הַיְהוּדִים סָחִים שִׂיחָה חַמָּה,

שִׂיחָה בֵּין אִישׁ קוֹנֶה לְאִישׁ סַפְסָר;

הַסַּפְסָר יָרוּץ כַּסּוּס לְמִלְחָמָה

וְהַקּוֹנֶה מְהַדֵּס אַחֲרָיו כִּנְהוֹג אַפְסָר.

הַסַּפְסָר: "אָדוֹן יָקָר, הָהּ, הִזְדָּרֵז נָא וְהַקְדֵּם,

חֲטוֹף וּקְנֵה כָּל זְמָן עוֹד יֵשׁ;

כִּי כָּל גַּרְגִּיר אֶצְלֵנוּ – אַבְנֵי אֶסְמַרְגַּדֵּשׁ

וְהַמְּחִירִים עוֹלִים בִּלְהָבוֹת שֶׁל אֵשׁ,

תִּקְנֶה מִגְרָשׁ יָשָׁר, תִּקְנֶה מִגְרָשׁ עִם הָר –

הַכֹּל יָזוּב אֶצְלֵנוּ דְּבַשׁ וְגַם חָלָב"

אַך הַקּוֹנֶה אֵינוֹ כָּל כָּך נִמְהָר

וְלֹא נִפְתֶּה לְשִׁדּוּלָיו.

הַסַּפְסָר מְאַיֵּם עָלָיו בְּצֵאת הַחֹק

עַל מוֹעָצָה מְחוֹקֶקֶת וּבְרֹע הַמַּזָּל;

אַךְ הַקּוֹנֶה עוֹנֶה בְּחֵן בַּת־צְחוֹק:

“מוֹעָצָה מְחוֹקֶקֶת? אָז הַחוֹל יוּזַל!”

הארץ, 20.11.1932

בְּמוֹלֶדֶת הַצַבָּר

יהודה קרני

(מִשּׁוּט בַּתַּעֲרוּכָה)

מַה טּוֹב לוֹ לַצַּבָּר, יָדִיד לוֹ בְּעִירֵנוּ יֵשׁ:

אֶזְרָח צָעִיר וּשְׁמוֹ: נִיצָן,

וְהוּא מַעֲבִיר מִמֵּקְסִיקָה אֶת מִשְׁפְּחוֹת־הָאֵשׁ

אֵלֵינוּ, עַל פִּרְיָן, פִּרְחָן, מַחְטָן, חִצָּן.

“מַמִילַרִיוֹת”, “אוֹפוּנְטִיָה” וְעוֹד וְעוֹד וְעוֹד

הַרְבֵּה מִינִים, הַרְבֵּה תְּרֵיסָר;

מֵהֶם בִּדְמוּת נָחָשׁ, מֵהֶם כְּעֵין קָדְקֹד,

שֶׁזֵּר פְּרָחִים עָלָיו – כְּרֹאשׁ נִירוֹן־קֵיסָר.

בָּנָה הָאִישׁ בַּ“יְרִיד” מְלוּכָה קְטַנָּה כְּאִי,

פִּנָּה טִבְעִית, מוֹלֶדֶת לַצַּבָּר;

כַּאן שֶׁלֶט מִתְנוֹסֵס: “גַּן מֵקְסִיקָאִי”

וּבוֹ מַפָּל שֶׁל מַיִם וְגֶשֶׁר לְמַעְבָּר.

שׂוֹחַחְתִי עִם הָאִישׁ (הָיִיתִי בַּבִּיתָן) –

וּבְצָמָא אֶשְׁתֶּה תּוֹרַת־צַבָּר מִפִּיו;

הֵידָד לְמַר נִיצָן, מִפִּי לוֹ שֵׁם נִתָּן:

אֲבִי כָּל קַקְטוּס, קִשּׁוּט לְתֵל־אָבִיב.

כלנוע, 19.4.1932

עִם כָּל הָעָם

יהודה קרני

הוֹי מָה אֶשְׂמַח בְּיוֹם עֲצֶרֶת

עִם בְּנֵי עַמִּי בְּתֵל־אָבִיב,

עִם כָּל תִּינוֹק עֲנוּד עֲטֶרֶת

וְהוּא רוֹכֵב עַל שְׁכֶם אָבִיו.

הוֹי מַה יָּפוּ כָּל בְּנֵי הַנֹּעַר

הַמִּתְרַשְׁרֵשׁ כְּיַעַר רַךְ;

“הַנֹּעַר הָעוֹבֵד” אוֹ “בְּרִית הַצֹּהַר”

אוֹ “מַכַּבִּים” עוֹבְרִים בַּסָּךְ.

הוֹי מַה יָּפוּ זָקֵן וָעֶלֶם

וְכָל אוֹרֵחַ עִם גִּילוֹ;

יֻחְזַר נָא לָנוּ כְּבוֹד הַצֶּלֶם

שֶׁל עַם עוֹמֵד עֲלֵי תִלּוֹ!

וּשְׂמַח נָא עַם, זָקֵן וָנֹעַר

וּשְׁכַח לְרֶגַע כָּל יָגוֹן;

הוֹי מְסוֹר נָא לִי אֶת כּוֹס הַצַּעַר,

כִּי אֲקַבְּלוֹ לִבְלִי רָגוֹן.

אֲנִי פַּיְטָן שֶׁל הַמּוֹלֶדֶת

וַאֲנִי אֶשָּׂא אֶת כָּל עֻלְּכֶם;

נַפְשִׁי הַיּוֹם יוֹתֵר מְשֻׁעְבֶּדֶת,

כִּי אֵדַע שִׁעְבּוּד כֻּלְּכֶם.

אַךְ אַל לִבְּכֶם אֵלַי תָּשִׂימוּ

בִּיחִידוּת אוֹ בִּקְבוּצוֹת

אִם בְּעֵת שֶׁקּוֹל עֲנוֹת תָּרִימוּ

אֶבְכֶּה דּוּמָם בְּרֹאשׁ חוּצוֹת.

עַד שֶׁיְּקַבְּצֶנּוּ אֵל שָׁמַיִם

מִן הַפִּזּוּר, מִפֹּה וְשָׁם

וִישַׂמְּחֵנִי בִּירוּשָׁלַיִם

הַבְּנוּיָה עִם כָּל הָעָם.

הארץ, 23.3.1932

בְּרַדְיוֹ תֵּל־אָבִיב

יהודה קרני

זֶה לֹא אֲנִי, זֶה צֵל צִלִּי, זֶה בֶּן־זוּגִי

הֻצַּג בְּעֶרֶב יוֹם אֶתְמוֹל אֶל מוּל הַקִּיר;

אוּלָם רָאִיתִי אֶת עַצְמִי, הִכַּרְתִּי אֶת חוּגִי;

יָחִיד עָמַדְתִּי בְּתָא, יָחִיד לִבְלִי מַכִּיר.

שִׁירֵי צִיּוֹן שָׁלַחְתִּי מִן הַכְּתָב

בָּרַדְיוֹ אֶל כָּל הָעִיר וְכָל בָּתֵּי קָפֶה,

אַך הַגִּידוּ לִי נָשִׁים, גְּבָרִים וָטַף;

מֶה הָיָה קוֹלִי? גָּמִישׁ, חָזָק, רָפֶה?

הַגִּידוּ לִי, הָיְתָה גַּם הַטְעָמָה

בְּ“דִקְלוּמִי” זֶה הָרִאשׁוֹן?

וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם, שֶׁ"מִכָּל הָאֲדָמָה

שָׂרְדָה רַק זֶרֶת לָנוּ" – אֲמַרְתֶּם עוֹד לִישׁוֹן?

וְכִי שֵׁם צִיּוֹן נָשָׂאתִי עַל שְׂפָתָי –

הַזְכַרְתֶּם, כִּי בְּכָל יְמֵי הֶחָג וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה

עַל רֹאשׁ כָּל שִׂמְחַתְכֶם (שֶׁהָיְתָה גַּם שִׂמְחָתִי)

לֹא הַעֲלִיתֶם אֶת שֵׁם קִרְיַת דָּוִד עַל פֶּה?

שׁוֹטַטְתִּי בָּעִיר בְּחַגִּים וּבְמוֹעֲדִים,

יָחִיד הָלַכְתִּי, עָבַרְתִּי גַּם בַּסָּך.

אַךְ אֲהָהּ, הֵן חֶטְאֲכֶם כַּשָּׁנִי מַאֲדִים

וּכְמוֹ זִכְרוֹן “יְרוּשָׁלַיִם” מִלִּבְּכֶם נִשְׁכַּח.

אֶתְמוֹל בָּרַדְיוֹ עַל צִיּוֹן “דִּקְלַמְתִּי” אֶת שִׁירִי,

שׁוֹמְעַי שָׁמְעוּ קוֹלִי עֵת לֹא אֶשְׁמַע קוֹלָם;

הוֹי, מַה יָּקַרְתְּ לִי, תֵּל אָבִיב עִירִי,

אוּלָם כִּירוּשָׁלַיִם לֹא תִּהְיִי לִי עַד עוֹלָם.

הארץ, 10.5.1932

קִלְלַת הַ"מּוּחַרֶם"

יהודה קרני

בְּכָל תָּקְפָּהּ קִלְלַת “מוּחַרֶם”,

הָעִיר כִּסְדוֹם וַעֲמוֹרָה;

כָּל אִישׁ – כַּחֲמוֹר (נוֹסִיף עוֹד: “גָּרֶם”)

וְכָל אִשָּׁה – כַּחֲמוֹרָה.

סַבָּלִים עוֹבְדִים בְּפֶרֶךְ

מַזִּיעִים הַכַּתָּפִים;

הַמָּסֹרֶת – עוֹד מִתֶּרַח?

אוֹ מִזְּמָן שֶׁל הַתְּרָפִים?

כָּל הָעִיר כֻּלָּה מֻכְרַחַת

כְּהֶרֶף עַיִן לְהַגֵּר;

כָּל בֵּיתְךָ – כְּמוֹ בָּרַחַת

וְאוֹי לְךָ אִם תְּפַגֵּר.

הוֹי הַ“מֶּשֶׁךְ”, הוֹי הַ“מֶּשֶׁךְ”,

הַ“מּוּחַרֶם” הַיָּקָר;

הַמַּשְׂכִּיר נושֵׁך בַּנֶּשֶׁךְ

וּמְדַרְבֵּן דִּרְבּוּן בָּקָר.

כָּל אִשָּׁה כְּמוֹ “מְנֻשֶּׁלֶת”

כָּל דִּירָה – שְׁמָמָה כַּתֵּל;

כְּלוּם אֵין כְּלָל וּכְלָל יְכֹלֶת

הַ“מּוּחַרֶם” לְבַטֵּל?

אִישׁ רוֹכֵב עַל גַּב רֵעֵהוּ

וְשֻׁלְחָן עַל גַּב שֻׁלְחָן;

“שִׁלְטוֹן אֵירוֹפִּי”! אַךְ אַיֵּהוּ?

כְּלוּם “מוּחַרֶם” הוּא פֻּלְחָן?

הארץ, 11.5.1932

בְּדִירָה חֲדָשָׁה

יהודה קרני

עִם כָּל מִטַּלְטְלַי, וְגַם שִׁירַי בַּתִּיק,

נָסַעְתִּי הַשָּׁבוּעַ כִּשְׁלשׁים, בְּעֶרֶךְ, מֶטֶר

סוּס אֶחָד וְסַבָּלִים שְׁלשָׁה מִסַּאלוֹנִיק

עֲקָרוּנִי מִ“יַּבְנֶה” לְ“קַרְל נֶטֶר”.

כְּמוֹ בְּקִיר מַסְמֵר יָשָׁן, מֻחְלָד

הָיִיתִי בְּחַדְרִי אַרְבַּע שָׁנִים תָּקוּעַ;

הָיָה לִבִּי בָּטוּחַ, כִּי סֵדֶר עוֹלָמִי – מֻחְלָט

וְלֹא יָזוּז וְלֹא יָנוּעַ.

יָדַעְתִּי בְּדִיּוּק, כִּי כָּך וְכָך צְעָדִים

מֵחַדְרִי לְ“הֶס” אוֹ לַמַּעְרֶכֶת;

וְכַמָּה כָּל גְּבֶרֶת – צְלוֹחִיּוֹת שֶׁל מֵי נְרָדִים

מִדִּירָתָהּ כָּל יוֹם בָּרְחוֹב שׁוֹפֶכֶת.

יָדַעְתִּי בְּדִיּוּק, כַּמָּה לְכָל שָׁכֵן טְלָאִים

עַל כָּל סָדִין וְכַר וָכֶסֶת;

וְעוֹד הַרְבֵּה פִּלְאֵי־פְּלָאִים

סִפֵּר לִי כָּל חַלּוֹן, גְּזוּזְטְרָא, מִרְפֶּסֶת.

וְחָל פִּתְאוֹם שִׁנּוּי כָּל־כָּך כַּבִּיר

בְּכָל חַיַּי וּבְכָל הַסֵּדֶר.

עָבַרְתִּי לְדִירָה אַחֶרֶת; וּכְפָרָשׁ וּכְאַבִּיר

אֻכְרַח לָשֵׂאת עֵינַי לְכָל חַלּוֹן חָדָשׁ, מַעֲקֶה וָחֶדֶר.

לְפִי שָׁעָה בְּסִדּוּר חַדְרִי אֲנִי טָרוּד,

הוּא נִפְלָא, אַךְ יֵשׁ עָלָיו תַּרְעֹמֶת;

בּוֹ גָּרִים שִׁשָּׁה זְבוּבִים, שֶׁכָּל אֶחָד לְעַצְמוֹ צָרוּד,

אוּלָם שִׁשְׁתָּם בְּיַחַד מְזַמְזְמִים שִׁיר חֶמֶד.

אַך אַל דְּאָגָה, כִּי אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם

בְּקָרוֹב שְׁאֵלַת זְבוּבַי אֶפְתֹּר בְּפֶתֶר;

לְפִי שָׁעָה כְּדַאי, שֶׁיִּכָּתֵב וְיֵרָשֵׁם;

הַ“שִּׁיר שֶׁל יוֹם” הִגֵּר מִ“יַבְנֶה” לְ“קַרְל נֶטֶר”.

הארץ, 13.5.1932

בִּרְחוֹב הָעֲלִיָּה

יהודה קרני

קָנִיתִי שֵׁם תִּפְאֶרֶת

בְּכָל קַצְוֵי הַכְּרָךְ;

כָּל גֵּר וְכָל גִּיּוֹרֶת,

אוֹרֵחַ אוֹ אֶזְרָח

כּוֹתֵב אֵלַי אִגֶּרֶת

בְּסִגְנוֹן קָשֶׁה אוֹ רַךְ

עַל כָּל צָרָה מַמְאֶרֶת

וְכָל יַתּוּשׁ פָּרַח.

אִשָּׁה אֵלַי כּוֹתֶבֶת:

"אָדוֹן יָקָר נִכְבָּד,

"אֲנִי כֻּלִּי עֲצֶבֶת

"חִוְּרָה אֲנִי כְּבַד;

"עַל ‘שְׁכוּנַת הָרַכֶּבֶת’

"עָרְכוּ לֹא פַּעַם מִשְׁפָּט

"אַך לִי כָּבוֹד לָשֶׁבֶת

"בִּרְחוֹב ‘הָעֲלִיָּה’.

"תַּחֲנַת עֶגְלוֹת הַזֶּבֶל

"נִמְצֵאת בְּזֶה הָרְחוֹב;

"כָּל יוֹם – כְּיוֹם שֶׁל אֵבֶל

"גַּם לִי וְגַם לַטַּף.

"הוֹי קַח כִּנּוֹר וָנֵבֶל,

"אוֹ מַטְאֲטֵא עִם תֹּף

"לָעֹקֶץ וְלַסֵּבֶל

"שִׂים נָא קֵץ וָסוֹף.

"זְבוּבִים בָּאִים אֵלֵינוּ

"רֵיחוֹת מִכָּל הָעִיר,

"רוֹחֲשִׁים בְּתוֹךְ כֵּלֵינוּ

"בַּפֶּה, בַּכּוֹס, בַּסִּיר,

"עוֹקְצִים אֶת עוֹלָלֵינוּ

"נוֹשְׁכִים גַּם אֶת הַבְּעִיר,

"יוֹמֵנוּ וְלֵילֵנוּ –

"לֹא נִים וְאַף לֹא תִּיר.

"עַל כֵּן עֲשֵׂה נָא חֶסֶד

"וּרְאֵה בְּעַד זֶה כָּל טוּב,

"הַזְרֵם מִדְּיוֹ הַקֶּסֶת

"עַל זוֹ תַּחֲנַת הַזְּבוּב,

"כִּי כָּל מַחֲלָה תּוֹסֶסֶת

"בְּזֶה מֶרְכָּז חָשׁוּב;

"גָּרֵשׁ זְבוּבֵי הַכְּנֶסֶת

יֵלְכוּ לִבְלִי לָשׁוּב!!"

הארץ, 13.7.1932

מִפִּזְמוֹנֵי תֵּל־אָבִיב

יהודה קרני

הָעִיר בָּעֶרֶב מִתְחַשְׁמֶלֶת:

בּוֹעֵר כַּרְכּוֹב, חַלּוֹן וּתְרִיס;

בְּתֵל־אָבִיב הֵן מִסְתַּמֶּלֶת

כָּל פַּארִיס, אַךְ לֹא פַּארִיס.

עֶרֶב עֶרֶב בְּנֵי הַנֹּעַר

וְכָל נָשׂוּי וְכָל גַּלְמוּד

מִתְיַחֵד עִם הַקּוֹלְנוֹעַ

וְגַם עִם זִילְבֶּרְג בַּ“תַּלְמוּד”.

אֵצֶל “שֶׁלֶג” לָן הָ“אֹהֶל”,

“הַבִּימָה” לָנָה בְּ“הֶס”,

שָׁם שׁוֹתִים כּוֹס תֵּה, לֹא כֹּהֶל,

הַלֵּב מָקוֹם חָשׁוּב תּוֹפֵס.

אֵצֶל “הֶס” אַנְשֵׁי “מֹאזְנַיִם”,

אֵצֶל “רַצְקִי” הַ“כְּתוּבִים”;

וְהַכְּתָלִים כּוֹרִים אָזְנַיִם

לִרְכִילוּת שֶׁל בְּנֵי טוֹבִים.

אַךְ תֵּל־אָבִיב הֲרֵי לֹא דַּי לָהּ

לֵישֵׁב בְּ“שֶׁלֶג” עַד חֲצוֹת,

וְעַד שָׁלשׁ שָׁעוֹת בַּלַּילָה

אוֹכְלִים בְּ“אַלְטְשׁוּלֶר” קְצִיצוֹת.

שָׁם גּוֹמְרִים אֶת הַמִּשְׁמֶרֶת

בִּימוֹת הַחוֹל וּבַחַגִּים;

פֶּרְסְקִי שָׁם אוֹכֵל חֲזֶרֶת,

אַך לֹא חֲזֶרֶת בְּלִי דָּגִים.

הַשָּׁנָה נוֹסְפָה מִשְׁמֶרֶת

(וְאַל תַּגִּידוּ נָא בְּגַת)

אֶצְלֵנוּ יֵשׁ גְּבִירוֹת עֲשֶׂרֶת,

שֶׁלֹּא יָשְׁנוּ בְּ“לֵיל מוֹלָד”.

וְאַל תַּכְחִישׁ נָא כָּל חַיֶּטֶת

(וּדְבַר אֱמֶת הֲרֵי לֹא פָּס)

כַּמָּה שְׂמָלוֹת תָּפְרָה בְּרֶטֶט

לִכְבוֹד הַ“יֶּלֶד בָּאִלְפָּס”.

הָעִיר בָּעֶרֶב מִתְחַשְׁמֶלֶת,

אִישׁ אִישׁ נִשְׁפֵי רִקּוּד יִמְצָא,

אַך אַל תָּחֹגּוּ הָאִוֶּלֶת

וְאַל תַּעֲשׂוּנוּ לְשִׁמְצָה.

[ כָּל מַה דְּעָבִיד רַחְמָנָא]

יהודה קרני

כָּל דַּעֲבַד רַחֲמָנָא לְטָב עֲבַד

כָּל מַה דְּעָבִיד רַחְמָנָא

לְטָב עָבִיד;

אַךְ מָה עוֹלְלוּ “אֲמוּדָאִים”

לַמֶּלֶךְ דָּוִד?

לֹא הוּא הַמְּשׁוֹרֵר

וְלֹא הוּא הֶחָסִיד;

לֹא לוֹ הֶעָבָר

וְלֹא לוֹ הֶעָתִיד.

דָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל

אֵינוֹ חַי וְאֵינוֹ קַיָּם;

וְהַמְּעַט לָהֶם זֹאת,

וְלֹא יֹאמְרוּ דַיָּם.

מְגַמַּת “אֲמוּדָאִים”

יֵשׁ בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית

עִם דָּוִד הַזָּקֵן –

גַם אֲבִישָׁג הַשּׁוּנַמִּית.

אָמְנָם יְמֵי פֻּרְעָנִיּוֹת

בָּעוֹלָם מִתְרַגְּשִׁים;

גּוּרוּ לָכֶם מְלָכִים

וְגַם פִּילַגְשִׁים.

וְכַמָּה בֶּאֱמֶת

דָּרוּשׁ כֹּחַ גַּבְרָא

לַהֲפוֹך אֶת הָעוֹלָם

בְּאִיפְכָא מִסְתַּבְּרָא.

הוֹי נוֹרְמַן וּשְׁלוֹנְסְקִי,

אֲבִי־שָׁאוּל וּזְמוֹרָה;

אֵין זֹאת כִּי יָמֵינוּ –

יְמֵי סְדוֹם וַעֲמוֹרָה.

וּמֵעַל דָּוִד הָאֻמְלָל

הֵסִירוּ הַנֶּזֶר

דִּיקִי אַלֶכְּסֵיי

וּשְׁטֵיינְמַאן אֱלִיעֶזֶר.

הארץ, 2.11.1931

עַל נוֹשֵׂא סִפְרוּתִי

יהודה קרני

(מֻקְדָּשׁ לַ“מּוֹרְדִים”)

תְּקַעְתֶּם, אֲהָהּ, שִׁבְרֵי תְרוּעָה שֶׁל מֶרֶד,

אוּלָם כָּל מֶרֶד לֹא תִמְרֹדּוּ,

כִּי רַעְמַתְכֶם אֵינֶנָּה מִסְתַּמֶּרֶת

אֶלָּא – כְּכַרְבֹּלֶת תַּרְנְגוֹל מֵהוֹדוּ.

מִחוּץ תָּקְפָה אֶתְכֶם סְחַרְחֹרֶת מְקַשְׁקֶשֶׁת,

אוּלָם בַּמַּחְבּוֹאִים, אֲהָהּ, מָה רַב הַשֶּׁקֶט.

מִיסוֹד הַמַּיִם וְהַקֶּמַח נִתְּנָה לָכֶם מִדָּה מֻגְדֶּשֶׁת,

אוּלָם בְּעִסַּתְכֶם – לֹא שֶׁמֶר, אַף לֹא דֶרֶד, אַף לֹא פֶקֶט.

תְּרוּעַתְכֶם תִּקְרַע אַךְ תֹּף שֶׁל אֹזֶן מַחַט,

וְזוֹ הִתְנַפְּחוּתְכֶם – כְּהִתְנַפְּחוּת הַזֶּפֶק;

וְכַמֻּרְאָה, שֶׁמִּדְּקִירָה אַחַת אֶת כָּל רוּחָהּ נוֹפַחַת

כֵּן מֶרֶד זִפְקְכֶם יִפַּח לִבְלִי כָּל שֶׂפֶק.

וְלָמָּה זֶה צְוַחְתֶּם אֶת כָּל הַצֶּוַח

וּלְבַטָּלָה שְׁפַכְתֶּם אֶת כָּל הַמֶּרֶר?

הֲרֵי גַם שִׁבְחֲכֶם אֵינֶנּוּ שֶׁבַח,

גַּם אָרַרְכֶם אֵינֶנּוּ אֶרֶר.

הארץ, 2.12.1932

בַּכִּנּוּס

יהודה קרני

בִפְתִיחַת "הַכִּנּוּס הָאַרְצִי הָרִאשׁוֹן

שֶׁל הַסּוֹפְרִים הַצְּעִירִים"

יָכֹלְתִי לְנַמְנֵם וַאֲפִלּוּ לִישׁוֹן,

כִּי אִישׁ לֹא הִפְרִיעַ וּבְקוֹלוֹ לֹא הִרְעִים.

נְאֻם הַפְּתִיחָה הָיָה מְצֻיָּן,

כִּי קוֹל הַפּוֹתֵחַ הָיָה דֵּי דָּלוּל;

הַפַּטִּישׁ כָּרָאוּי לוֹ הִדְהִים הַשֻּׁלְחָן

אַךְ הַנְּאֻם בִּכְבוֹדוֹ הָיָה כְּמוֹ צָלוּל.

לֹא הֵבַנְתִּי בְּהֶחְלֵט דִּבְרֵי הַמַּרְצָה,

כִּי הָ“אִידִילְיָה” עָבְרָה מִן הָעוֹלָם;

לְהֵפֶךְ: רַק עַכְשָׁו הִיא חָזְרָה לְאַרְצָהּ

עֵת יָשְׁבוּ צְעִירִים עִם זְקֵנִים בָּאוּלָם.

וְכֵן לֹא הֵבַנְתִּי עַל שׁוּם מָה הִיא טָרְחָה

לְלַמְּדֵנוּ כְּתִיבַת שִׁיר עַל שִׂנְאָה אוֹ אַהֲבָה;

מִי יוֹדֵעַ בִּכְלָל לִכְתֹב שִׁיר כַּהֲלָכָה?

אֶחָד מֵאֲלָפִים וְאוּלַי – מֵרְבָבָה.

הארץ, 31.3.1937

טֶמְפּוֹ...

יהודה קרני

הַיָּם יֵז שֶׁצֶף קֶצֶף

בּוֹ חָזָק הַטֶּמְפּוֹ;

פוֹרְטִיסִּימוֹ הַקֶּצֶב

אַף בְּ“אֹהֶל שֵׁם” פֹּה.

יוֹמָם תַּכֶּה הַשֶּׁמֶשׁ,

בַּלַּיְלָה – הַחַשְׁמֶלֶת;

רַב אוֹ דוֹקְטוֹר אֶמֶשׁ –

וְהַיּוֹם לָשׁ מֶלֶט.

טִיחַ, הָבָה טִיחַ,

יַד קַבְּלָן בָּעֹרֶף;

בַּקַּיִץ אֲבַטִּיחַ

וְתַפּוּז בַּחֹרֶף.

הארץ, 9.3.1934

חוּר, כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת...

יהודה קרני

חוּר, כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת,

לִבְשִׁי נָא תֵּל־אָבִיב;

הֶאָח יִקְרָא כָּל יֶלֶד

רוֹכֵב עַל שְׁכֶם אָבִיו.

פָּרָה תִּרְקֹד בָּרֶפֶת

וְדָג יִצְהַל בַּיָּם;

וְשֵׁם וְחָם וְיֶפֶת

יָרִיעוּ לִקְרָאתָם.

יִקְנֶה כָּל אִישׁ בְּגֶרֶשׁ

חֲצוֹצֶרֶת שֶׁל נְיָר,

וְכָל בִּגְתָּן וְתֶרֶשׁ

יוּצָא מִן הַמִּסְתָּר.

עַל בַּהַט וְסֹחֶרֶת

עִם בּוּץ וְאַרְגָּמָן

תִּרְקֹד וַשְׁתִּי הַגְּבֶרֶת

בִּלְבוּשׁ “אָזְנֵי הָמָן”.

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עִם דֶּגֶל

עַל חַרְבוֹנָה יָטוּס

הָמָן יֵלֵךְ בָּרֶגֶל,

אַךְ מָרְדְכַי – עַל סוּס.

אֶסְתֵּר בַּת אֲבִיחַיִל

תוּבַל בְּכִרְכָּרָה;

תִּצְרַח כָּל קֶרֶן אַיִל

עִם כָּל קַרְנֵי פָּרָה.

אַךְ זֶרֶשׁ, הָהּ, בְּאֵבֶל,

הַלֵּב בָּהּ מִתְפַּלֵּץ:

הָמָן מוּכָן לַחֶבֶל –

אַךְ אֵין בָּעִיר, כָּל עֵץ.

וּבְנֵי הָמָן עֲשֶׂרֶת

כֻּלָּם חִוְרִים כְּסִיד

וְכָל חֲמוֹר וָפֶרֶד

מַעֲשֵׂי תָקְפָּם יַגִּיד.

הארץ, 12.3.1933

תִּלֵּי אֲבִיבִים...

יהודה קרני

הִיא נִבְנְתָה מִשְּׁכוּנוֹת,

הִיא הָרְכְּבָה מִוְּעָדִים;

וְאַף בַּשָּׁנִים הַשְּׁחוּנוֹת

תָּפְחָה כְּבָצֵק עִם דְּרָדִים.

בָּנוּהָ יוֹצְאֵי גָּלֻיּוֹת

סִגְנוּנֵיהֶם קָשֶׁה לְתָאֵם;

צִלַּמְתָּ אוֹתָהּ עַל גְּלוּיוֹת –

דּוֹמֶה: מִצְטָרְפָה לְשָׁלֵם.

חֹק אֶחָד לַחָפְשִׁי וְחָרֵד,

לֶעָשִׁיר וּלְגוֹרֵף הַבִּיבִים;

אַךְ יֵשׁ, כִּי פִּתְאוֹם תִּתְפָּרֵד

תֵּל־אָבִיב לְתִלֵּי אֲבִיבִים…

הארץ, 9.3.1934

תֵּל־אָבִיב בַּת שְׁלֹשִׁים

יהודה קרני

אָכֵן מָלְאוּ שָׁנִים שְׁלֹשִׁים

שֶׁנִּצְרָפִים בָּךְ וּנְלוֹשִׁים

גּוּשֵׁי חַיִּים כְּמוֹ עַפְרוֹת זָהָב בַּכּוּר;

וְאַף כִּי לֹא נֻקֵּית עוֹד מִסִּיגִים

בִּפְעָלִים וַהֲגִיגִים

נִשְׁבַּעְתִּי כִּי יַרְתִּיחַ בָּךְ זָהָב סָגוּר.

יָדַעַתְּ רֹן, יָדַעַתְּ דְּוַי

בִּלְבּוּל שָׂפוֹת, עִרְבּוּב הֲוָי,

אַךְ אוֹת כְּלִילוּת עִבְרִית עַל עֲתִידֵךְ נִשָּׂא;

אִם בִּנְמָלֵךְ תַּעֲלֶינָה הָרְבָבוֹת

כִּי שֶׁבַע בָּךְ יִשְׂגֶה פְּרִי אַהֲבוֹת

וַחֲזוֹנֵךְ יָרֹן מִתּוֹךְ כָּל עֲרִיסָה.

וְאִם קֹרָא לָךְ עִיר הָעֲלוּמִים

אֵין זֹאת כִּי חֲלוֹמוֹת גְּלוּמִים

תָּלוּ עָלַיִךְ כְּלֵי זִמְרָם וּפְאֵר חֶלְיָם;

כְּפֶלֶא נֵס עַל חוֹף הַיָּם שְׁתוּלָה

הָיִית לְיִשְׂרָאֵל בְּשׂוֹרָה כְּפוּלָה:

מָבוֹא אֶל הַיַּבֶּשֶׁת וּמוֹצָא אֶל יָם.

הארץ, 8.2.1940

ב

יהודה קרני

עִם חָבֵר עַל עִנְבֵי בֵּית־אַלְפָא

יהודה קרני

קֻפַּח בְּךָ כְּבָר חוּשׁ הַטַּעַם

וְיִצְרְךָ כְּיֵצֶר דָּג;

חִכְּךָ – כְּמוֹ עָשׂוּי מִשַּׁעַם

שֶׁעוֹשִׂים מִמֶּנּוּ פְּקָק.

אַתָּה שָׁכַחְתָּ טַעַם מֶתֶק,

גַּם לִמְרִירוּת אֵינְךָ רָגִישׁ;

וְלֹא צָרִיךְ כְּבָר חָח אוֹ מֶתֶג

אֶל פֶּתַח פִּיךָ לְהַגִּישׁ.

אַךְ אֲנִי – עוֹד בַּעַל יֵצֶר

וְלֹא אֶעֱזֹב דַּרְכֵי “רָשָׁע”;

חֲבָל שֶׁאֵין לִי יוֹרֵשׁ עֶצֶר

לִמְסֹר לוֹ זֹאת בְּתוֹרָשָׁה.

אַתָּה מְרַחֵם עָלַי בְּעֶצֶב,

לֵאמֹר: "אַתָּה ‘יָרֹק’, ‘תָּמִים’ ";

אֲנִי עוֹנֶה לְךָ בְּקֶצֶב:

“אַתָּה זָקוּק לְרַחֲמִים”.

אֲנִי – לִבִּי עוֹד לֹא שִׁכַּלְתִּי

וּתְמִימוּתִי עוֹד לֹא חָלְפָה;

שִׁלְשׁוֹם נִדְלַקְתִּי עֵת אָכַלְתִּי

עֲנָבִים מִבֵּית־אַלְפָא.

הַשָּׁנָה, אוֹמְרִים, הִקְדִּימָה

בֵּית־אַלְפָא אֶת עֵין־חָרוֹד;

וּבִגְרוּשׁ “תְּנוּבָה” הֵרִימָה

לִי אֶשְׁכּוֹל בְּשַׂקִּיק וָרֹד.

וְאָכַלְתִּי וְלֹא שָׂבַעְתִּי

אַךְ בֵּרַכְתִּי בְּשִׂמְחָה;

וְאֶשְׁכּוֹלִי, אֲהָהּ, נִשְׁבַּעְתִּי,

לֹא חָלַקְתִּי כְּלָל עִמְּךָ.

כִּי אַתָּה כְּבָר שְׁכוּחַ טַעַם,

רֵיחֲךָ כְּבָר סָר וּפָג;

אַךְ אֲנִי – פַּעַם בְּפַעַם

מִתְחַדֵּשׁ עָלַי כָּל חַג.

הארץ, 16.6.1932

בִּשְׁבָט

יהודה קרני

עָבַר טֵבֵת, אַךְ גַּם בִּשְׁבָט

אַרְצִי גִשְׁמֵי בְּרָכָה זָבַת,

כִּי שַׂר הַמַּיִם לֹא שָׁבַת:

וְתַפּוּחִי אַף הוּא אַךְ זָב

מִיצִים טוֹבִים כְּכוֹס זָהָב

וּכְמוֹ מַעְיָן אֵינוֹ אַכְזָב.

וּלְפִי שָׁעָה גְשָׁמִים – דַּיָּם

דַּיּוֹ גַם הִשְׁתּוֹלֵל הַיָּם,

גַּלָּיו אַף הֵם קִבְּלוּ שַׁיָּם;

בַּמִּשְׂרָדִים וּבַלְּשָׁכוֹת

מְנַחֲשִׁים (מַרְבִּים לִשְׁגּוֹת);

מָתַי יוֹאֵל הַיָּם לִשְׁקוֹט?

אַף סַבָּלִים שֶׁל הָעַרְבִים

יוֹדְעֵי רְאוֹת בַּכּוֹכָבִים

הֵפִיחוּ הַשָּׁנָה כְּזָבִים;

הֵם יִתְנַבְּאוּ: הִנֵּה הַסּוֹף

וְהַסְּפִינוֹת יִגְּשׁוּ לַחוֹף

וְהַיָּם מַמְשִׁיךְ הוֹמֶה כַּתּוֹף.

סוֹף סוֹף יַשְׁקִיט הַיָּם קִּצְפּוֹ,

כָּל דּוּד יָפִיחַ אֶת רִצְפּוֹ,

יִזְרֹק, יִשְׁלַח גִּיץ שָׁם גִּיץ פֹּה,

וּמֻטְעֲנֵי פְּרִי תַפּוּחִים

שְׁמֵנִים, גְּדוֹלִים כְּמַפּוּחִים

יַפְלִיגוּ לִנְמָלִים בְּטוּחִים.

וְיִמָּשֵׁךְ קְטִיף הֶהָדָר

בִּקְצָת מַפַּא“י וּקְצָת בֵּיתָ”ר,

אֲשֶׁר עָשׂוּ הֶסְכֵּם בַּצָּר;

וְאָז יַעַבְרוּ כִּבְנֵי מָרוֹן

גַּם בְּנֵי חָרָן (לֹא בְּנֵי חוֹרוֹן),

לַבַּיִת הַלְּאוּמִי דּוֹרוֹן…

הארץ, 10.1.1935

בְּאֵר חָפַרְנוּ בְּוַאדִי חַוַארַאת

יהודה קרני

(מִתּוֹךְ פִּרְקֵי הֶעָמָל)

בְּאֵר חָפַרְנוּ בְּוַאדִי חַוַארַאת

שֶׁכֵּן מַיִם בְּשֶׁפַע מַעֲמַקֶּיהָ אוֹצְרִים,

אַךְ הֵם מִתְעַלְּמִים

מֵחוֹרְשִׁים וְקוֹצְרִים

וּמְאַלְּמִים;

וַאֲנִי מֹשֶׁה, וַאֲנִי מָרְדְּכַי,

נִשְׁבַּעְנוּ לְהַשְׁקוֹת אֶת אַדְמוֹת הַצְּחִיחַ,

כֹּה לֶחָי, כֹּה לֶחָי

עִם חֶבְלֵי הַמָּשִׁיחַ.

בְּאֵר חָפַרְנוּ בְּוַאדִי חַוַארַאת.

בַּבְּאֵר עָמַדְנוּ בְּוַאדִי חַוַארַאת

וְעִם שֶׁמֶשׁ לוֹהֶטֶת

בִּיקוֹד צָהֳרַיִם –

חִיל יֹאחֲזֶנּוּ וָרֶטֶט

בַּעֲלוֹת בְּאַפֵּנוּ קְדֻשַּׁת רֵיחַ מַיִם.

אַךְ, אֲהָהּ, גּוּשׁ עָפָר שֶׁנִּתַּךְ מֵאֵל מַעְלָה

כִּסָּמוֹ כְּהָר – וַנְּהִי בַּצָּהֳרַיִם כִּבְמַאְפֵּלְיַּת הַלַּיְלָה,

הוֹי קְחוּ, חֲבֵרִים, שְׁנֵי מַעְדֵּרִים חֲדָשִׁים

בְּאַחַת יֶדְכֶם תַּחְפְּרוּנוּ מִתּוֹךְ הַמַּפֹּלֶת

וְאַחַת מַעֲמִיקָה בְּחוֹלוֹת וּטְרָשִׁים

לְמַעַן מַיִם לַצֹּאן וְלַיֶּלֶד.

כִּי נִשְׁבַּעְנוּ: לְעֵת הָעַרְבַּיִם

יַעֲלוּ וְיָשֹׁקּוּ הַמַּיִם.

בְּאֵר חָפַרְנוּ בְּוַאדִי חַוַארַאת.

הארץ, 15.6.1934

הַתַּרְנְגֹלֶת מָה אוֹמֶרֶת

יהודה קרני

הַתַּרְנְגֹלֶת הַדּוֹגֶרֶת,

לֹא כָּל שֶׁכֵּן זוֹ, שֶׁלֹּא דָגְרָה,

מְקַרְקֶרֶת וּמְשַׁגֶּרֶת

לְכָל אֵשֶׁת חַיִל אוֹ עוֹזֶרֶת

מִכְתָּב אָרֹךְ אוֹ רַק אִגֶּרֶת

(כִּי לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא):

אֲנִי מְאֹד וּמְאֹד טוֹרַחַת,

לְשִׂמְחַת הַתַּרְנְגֹל,

לְהַטִּיל בֵּיצִים לְכָל מִשְׁפַּחַת

וּבְבֵיצָה עִבְרִית לִדְגֹל,

אַךְ אַתְּ, אֲהָהּ לִי, מְזַלְזֶלֶת

בְּבֵיצָתִי הַיּוֹם וּתְמוֹל,

בֵּיצָה שְׁלוּקָה אוֹ מְגֻלְגֶּלֶת

תֹּאכְלִי רַק מִתּוֹצֶרֶת חוּ"ל.

אַל תָּפֵרִי עֲצָתִי

וְאַל תְּקַעְקְעִי בֵּיצָתִי,

זָעַקְתִּי מָר בְּתֵל־אָבִיב

עַכְשָׁו אֶזְעַק בִּירוּשָׁלַיִם:

יִשּׁוּב עִבְרִי, יִשּׁוּב חָבִיב

אֱסֹף בֵּיצַי מְלֹא חָפְנַיִם.

כִּי יְהִי מָה יְהִי הַפְּסָק שֶׁל פִּיל,

וְאִם יֵימִין הַתַּרְנְגֹל וְאִם יַשְׂמְאִיל –

בֵּיצִים הֲרֵי תָמִיד אַטִּיל

לְכָל זֶרֶם, מַעֲמָד וָגִיל

וּבְכָל קָפֶה, וַחֲנוּת מַכֹּלֶת

תּוֹאִילוּ לְבֵיצָתִי לִשְׁאֹל –

כָּךְ תְּקַרְקֵר כָּל תַּרְנְגֹלֶת

וְכָךְ יִקְרָא כָּל תַּרְנְגֹל.

הארץ, 28.4.1937

הַצְּנוֹנוֹת, הַסְּלָקִים, הַגְּזָרִים...

יהודה קרני

הַצְּנוֹנוֹת, הַסְּלָקִים, הַגְּזָרִים,

לְרַבּוֹת כָּל שְׁאָר הַיְרָקוֹת

בַּתְּלָמִים אוֹ בְּסַלֵּי הַנְּצָרִים,

מְדַבְּרִים תַּחְנוּנִים וְרַכּוֹת:

עָלִינוּ מִתּוֹךְ הַחוֹלוֹת,

נִמְסַרְנוּ לִידֵי הַיַּרְקָן;

וְנָשִׁים בְּצִיּוֹן יְכוֹלוֹת

לְהָבִיא לְכֻלָּנוּ פֻּרְקָן.

הָיִינוּ אַלְפַּיִם דּוּנַם

נִהְיֵינוּ כְּתִשְׁעַת אֲלָפִים.

אַךְ הַגִּידוּ, הֵיכָן הוּא קוֹנָם

שֶׁל הַגִּדּוּלִים הַיָּפִים?

הַאֻמְנָם יְרָקֵנוּ יִרְקַב

בַּגִּנָּה, בַּמַּחְסָן וּבַשּׁוּק,

וְיָרָק לֹא־שֶׁלָּנוּ יִרְכַּב

עַל זֶה הָעִבְרִי הֶחָשׁוּק?

זִכְרוּ נָא שִׁירֵי בְּרֵאשִׁית

שֶׁשַּׁרְנוּ עִם כָּל עֲלִיָּה;

קְנוּ תוֹצֶרֶת עִבְרִית חַקְלָאִית

וְשִׁירוּ נָא “עַגְבָּנִיָּה”.

הארץ, 18.6.1937

ג

יהודה קרני

[הַכְרָזַת בַּלְפוּר אַף הִיא אֵינָהּ זָבַת חָלָב]

יהודה קרני

הַכְרָזַת בַּלְפוּר אַף הִיא אֵינָהּ זָבַת

חָלָב וּדְבַשׁ, וּנְקִיָּה אֵינֶנָּהּ מִנִּי מוּם,

אוּלָם הִשְׁלַמְנוּ כְּבָר בְּדִיעֲבַד

עִם מִינִימוּם.

וְאִם אֲנַחְנוּ עוֹד מִזֶּה נָזוּז

וּמִזֶּה נִתֵּן מַתָּן,

הֲרֵי הַבַּיִת הַלְּאֻמִּי יִהְיֶה בָּזוּז

וְכֻלּוֹ נְשׁוּךְ עַקְרָב וָתַן.

וְלָמָּה זֶה יוֹם־יוֹם לַשְׁכִּים

וּבְ“שָׁלוֹם” כְּמִתְרַפְּסִים דָּגוֹל?

הֲרֵי הִכְרַזְנוּ כְּבָר עִם וַיצְמָן כִּי נַסְכִּים

לֵישֵׁב לְיַד שֻׁלְחָן עָגֹל!

מִטַּעַם זֶה אֵין טַעַם עוֹד הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב

בְּ“הַצָּעוֹת” יוֹם־יוֹם!

עַכְשָׁו צָרִיךְ שֶׁשְּׁעַת הַחֶסֶד תִּתְקָרֵב

וְהַצַּד הַהוּא יִפְתַּח בִּדְבַר שָׁלוֹם.

הארץ, 13.11.1936

"חֲלוּקָה צוֹדֶקֶת"

יהודה קרני

בְּרִיטַנְיָה הַכּוֹבֶשֶׁת,

בְּרִיטַנְיָה הַמְחַלֶּקֶת,

גָּדְלָהּ שֶׁל זוֹ יַבֶּשֶׁת –

כִּרְצוּעָה שֶׁל לֶקֶט

וְאֵין אַתְּ מִתְבַּיֶּשֶׁת

לְחַלְּקָהּ לִשְׁנַיִם:

לְיִשְׁמָעֵאל – יַבֶּשֶׁת

לְיִשְׂרָאֵל – קְצָת מַיִם,

לְיִשְׁמָעֵאל מַחְרֶשֶׁת

וּלְיִשְׂרָאֵל – מֹאזְנַיִם

וְאַתְּ כְּמוֹ חֵרֶשֶׁת

וַאֲטוּמַת אָזְנָיִם.

אַתְּ “קַנְטוֹן” מַצַּעַת

לְיִשְׂרָאֵל בְּחֶסֶד;

תָּנוּחַ נָא הַדַּעַת –

לֹא תַּסְכִּים הַכְּנֶסֶת.

אַתְּ “מְדִינָה” נוֹתֶנֶת

לְאֹרֶךְ כָּל הַחוֹף,

אַךְ מַהִי הַמִּשְׁעֶנֶת

אִם אֵין קַרְקַע לָרֹב?

עַל כֵּן אוּלַי תַּסְכִּימִי

לְדַעַת הֶהָמוֹן

לִבְלִי “מְדִינָה” תָקִימִי

וְאַף לֹא כָּל “קַנְטוֹן”;

אוּלַי תְּחַכִּי עִמָּנוּ

יַחַד בַּמְּצוּקָה

עַד שֶׁיָּבֹא מָשִׁיחַ

לַעֲשׂוֹת הַ“חֲלוּקָה”?

הארץ, 17.11.1937

חֵלֶק כְּחֵלֶק...

יהודה קרני

זוֹ הָאָרֶץ הַקְּטַנְטֹנֶת

תֵּחָלֵק בְּרֹב תְּכוּנָה;

אַחַר כָּךְ בְּזוּ מַתְכֹּנֶת

תֵּחָלֵק גַם כָּל שְׁכוּנָה.

וְרַק שְׁכוּנָה? הֲרֵי כָּל בַּיִת

יֵחָלֵק בְּרֹב הָדָר,

וְכָל תַּפּוּז וְכָל עֵץ זַיִת

וְכָל עֵנָב פִּתַּח סְמָדָר.

אַךְ אִם נִגְזַר כְּבָר שֶׁ“יַּחְלֹקוּ” –

יְחַלְּקוּ נָא עַד הַסּוֹף:

עַמֵּי הָאֲרָצוֹת יָלֹקּוּ

מַחְצִית צָרוֹת שֶׁל בְּנֵי יַעֲקֹב.

הֲרֵי זֶה רֶשַׁע, גֵּזֶל, עָוֶל

וְאֵיךְ אוּכָלָה וְאַחְרִישׁ,

שֶׁכָּל הַבְּכִי עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל

לֹא יְחַלֵּק עִמָּנוּ אִישׁ?!

עֵת חֶבֶר הַלְּאֻמִּים יַסְכִּימָה

חַלֵּק עִמָּנוּ כָּל צָרָה –

אוּלַי נַחְתֹּם אָז וְנַחְתִּימָה

לְחַלֵּק אֶת אֶרֶץ הַבְּחִירָה.

הארץ, 9.11.1937

גִּבְעַת הַחֲמִשָּׁה

יהודה קרני

… אָז יָצְאוּ מִקִּרְיַת עֲנָבִים

חֲמִשָּׁה סוֹלְלִים עֲנָוִים,

עַל חֲמוֹר טָעֲנוּ הַמִּטְעָן,

בַּיַּלְקוּט לֶחֶם לַחַץ נִתָּן,

לֹא חִצִּים עִמָּהֶם, לֹא קַשְׁתָּם –

כְּלֵי מְלָאכָה לְכֻלָּם חֲמֶשְׁתָּם,

הֵם הָלְכוּ בִּדְרָכִים לֹא סְלוּלִים

כְּבִישׁ לִסְלֹל לַעֲבֹר גְּאוּלִים,

הֵם עָמְדוּ וּמִמְּקוֹם מַאֲרָב

הִשִּׂיגָם חֵץ מִדְבַּר הָעֲרָב.

הֵם נָפְלוּ תַחְתֵּיהֶם חֲלָלִים

כִּבְמַגָּל חֲפִיסַת שִׁבֳּלִים.

הֵם נָפְלוּ, אַךְ נָפְלוּ לֹא לַשָּׁוְא –

מְקוֹם נָפְלָם יִהְיֶה לְנוֹשָׁב.

הארץ, 17.11.1937

יִזְכֹּר

יהודה קרני

(לְנִשְׁמוֹת תוֹמַס הַצִ’נְסוֹן וְאַלְבֵּרְט מִלְטוֹן)

יִזְכֹּר אֱלֹהִים וְיִזְכֹּר

דַּם הָעֲלָמִים הַטָּהוֹר,

שֶׁנִּשְׁפַּךְ בְּחוּצוֹת הַקִּרְיָה

עַל לֹא עָוֶל בְּכַפָם

בְּטַיְּלָם לְתֻמָּם, אֵין־רוֹבֶה־וְשִׁרְיָה,

וְנוֹרוּ מֵאֲחוֹרֵי גַּבָּם.

וּזְכוֹר, אֱלֹהִים, כָּל הַקְּדוֹשִׁים הַבְּרִיטִים.

שֶׁרָחוֹק מִמְּקוֹם שָׁם בְּנֵי מִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם נְחִתִּים,

נָפְלוּ בְּטָהֳרָם מֵאַנְשֵׁי דָּמִים

אֶת בֵּיתְךָ, בֵּית־תְּפִלָּה לְכָל הָעַמִּים,

וְעָזְרוּ לְיִשְׂרָאֵל בֵּיתוֹ לְקוֹמֵם

עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם.

זְכוֹר נָא אוֹתָם

אִם לֹא בְּחַיֵּיהֶם – בְּמוֹתָם,

וּמָחִיתָ דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים

פְּנֵי אָבוֹת וְאִמּוֹת וַאֲחָיוֹת וּבָנִים

וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ

וְהַמָּוֶת לָנֶצַח בִּלַּע

בִּזְכוּת כָּל תּוֹמַס וְאַלְבֵּרְט כָּשֵׁר וְיָשָׁר

וּבִזְכוּת כָּל הַשְּׁאָר

אָמֵן.

הארץ, 9.11.1937

טֵבֵת

יהודה קרני

“אָרְכוּ הַלֵּילוֹת וְקָצְרוּ הַיָּמִים” –

אֱמֶת כָּל מִלָּה;

אַךְ “בְּלִי הֶרֶף נִגָּרִים הַגְּשָׁמִים” –

כָּאן הַ“לּוּחַ” “מַלְעִיז” בִּמְחִילָה,

שְׁמֵי טֵבֵת בְּתַרְצַ"ח טְהוֹרִים וְצַחִים

וּמֶזֶג הָאֲוִיר חַיֵּי נְשָׁמוֹת,

מִי יִתֵּן וְהָיוּ הַרְבֵּה תַּרְצַּ"חִים

כָּאֵלֶּה עַל פְּנֵי אֲדָמוֹת.

תַּרְצַּ"חִים “שָׁמַיְמִיִּים”, אַךְ לֹא “אַרְצִיִּים”

כִּי הָעוֹלָם עָמוּס מַשָּׂא לַעֲיֵפָה:

אֲנִי שׁוֹמֵעַ שְׁמוּעוֹת עַל צְבָאוֹת וְצִיִּים,

אֲנִי מֵרִיחַ רֵיחוֹת שֶׁל אֲבַק הַשְּׂרֵפָה.

וּבְנַנְקִין מִשְׁתּוֹלְלִים כְּבָר גְּדוּדֵי יַפַּנִים,

וְשׁוּב פְרַנְקוֹ אֶת סְפָרַד מַרְעִישׁ,

הַדּוּצֶ’ה מַסְבִּיר לְגֶרְמַנְיָה פָּנִים

וּמְנַדֵּב לָהּ מוֹשָׁבָה כְּכַף אִישׁ.

וּפֹה בְּאַרְצֵנוּ רוֹצְחִים הַמְרַצְּחִים

וְשׁוֹדְדוֹת הַכְּנֻפְיוֹת;

פּוֹרְחִים כַּדּוּרִים, אֱגוֹזִים מִתְפַּצְּחִים –

אֲנִי מִתְכַּוֵּן לִפְצָצוֹת.

אוּלָם כְּנֶגֶד זֶה מְרֻבִּים הַשְּׂשׂוֹנוֹת:

הוֹפִיעוּ עַכְשָׁו כַּלָּנִיּוֹת רִאשׁוֹנוֹת,

בַּגִּנָּה צִפָּרְנֵי חָתוּל וְסַבְיוֹנִים

וּבַשָּׁמַיִם – נַחְלִיאֵלִים וְשָׁרוֹנִים.

הָעֻזְרָד, הַלִּבְנֶה, הַשָּׁקֵד

בְּעֶצֶם לִבְלוּבָם כִּבְחֹרֶף שָׁקֵט.

בַּיָּם תְּנוּעַת דָּגִים מָגְבֶּרֶת

וּמַחֲנוֹת עֲצוּמִים שֶׁל טָרִית בַּכִּנֶּרֶת,

וְעִם הָרִים וַעֲמָקִים עֲטוּפֵי דֶּשֶׁא

כֻּלָּנוּ עֵינֵינוּ לְיֶשַׁע.

הארץ, 13.12.1937

הוֹשַׁע־נָא

יהודה קרני

הוֹשַׁע־נָא יְבוּל אַדְמָתֵנוּ מֵאֶרֶר

וְזַיִת מִנֶּשֶׁל,

כִּי בְּעוֹד לֹא הָמְתַּק גּוֹרָלֵנוּ מִמֶּרֶר

וְלֹא נִסְתַּיְּמוּ שִׂיחוֹת לוֹנְדוֹן בְּכֶשֶׁל –

נִתְּנוּ פִּצּוּיִים לִמְאַרְגְּנֵי הַטֵּרוֹר

וּבֵירוּת הִשְׁלִימָה עִם “סֵישֶׁל”!

וּמוּטָב לְדַבֵּר מִלָּשֶׁבֶת בְּאֵלֶם;

הַכֹּל כַּשּׁוּרָה, כַּהֲלָכָה וּ“בְסֵדֶר”:

שְׁבוּעָה לֹא שְׁבוּעָה וְאַף נֶדֶר לֹא נֶדֶר,

אִם בְּנֵי סֵישֶׁל הֻרְשׁוּ הִתְרָאוֹת עִם הָעֶלֶם,

הַמְסוֹבֵב גַּלְגַּלִים מִתּוֹךְ יַרְכְּתֵי חֶדֶר.

אַךְ מִי כָּאן פִּקֵּחַ וּמִי כָּאן אִישׁ “חֶלֶם”?

וּבֶאֱמֶת אֵין עֲדַיִן לָדַעַת

כֵּיצַד וּמָתַי כְּבָר יַתִּירוּ הַפְּקַעַת,

וּמִי הֶחָכָם שֶׁיַּחְדֹּר לַתִּסְבֹּכֶת

שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים וְהַפָּרֹכֶת?

אָדוֹן הַמּוֹשִׁיעַ לְ“אוֹם אֲנִי חוֹמָה”,

מַה יֵּשׁ בֵּין פָּרִיס לְבֵין לוֹנְדוֹן וְרוֹמָא?

הארץ, 12.1.1939

בַּזֶּה וּבַבָּא

יהודה קרני

אִם הִיטְלֶר מִתְכַּוֵּן לִפְתֹּחַ בְּדִיּוּן

עַל פָּרָשַׁת “פֵּרוּק זִיּוּן”

וּלְהַשְׁקוֹתֵנוּ מֵי שָׁלוֹם מְלֹא לֻגְמָא,

הֲרֵי צָרִיךְ לוֹמַר אֵלָיו בְּכָל הַחֵן,

שֶׁהַדָּבָר לֹא יִתָּכֵן

אִם הוּא רִאשׁוֹן לֹא יְשַׁמֵּשׁ לְכָךְ דֻּגְמָא.

הַמַּצִּיעַ הוּא צָרִיךְ לִהְיוֹת מַתְחִיל

וְלֹא לְאַיֵּם תָּמִיד עָלֵינוּ וּלְהַדְחִיל,

שֶׁיַּהֲפֹךְ כָּל הָעוֹלָם בֵּית־אֲסוּרִים אוֹ מָקוֹלִין;

וְעוֹד דְּרִישָׁה קְטַנָּה נִדְרֹשׁ:

אֱרוֹז נָא חֲפָצֶיךָ, חֲמוֹרְךָ חֲבוֹשׁ

וּצֵא חָפוּי רֹאשְׁךָ מִצֶּ’כְיָה וּמִפּוֹלִין.

אִם כָּךְ יַעֲשֶׂה הֲרֵי אֲנִי מוּכָן

לְהִשְׁתַּדֵּל, שֶׁהוּא יֻחַן

וְיַזְמִינוּהוּ לְשֻׁלְחָן עָגֹל בְּאֵיזֶה כִּנּוּס;

בָּרִי, הַקַּנְצְלֶר לֹא יַסְכִּים לָזֹאת

וְאָז יִהְיֶה הָאוֹת:

הוּא לֹא יֵצֵא מִצֶּ’כְיָה וּמִפּוֹלִין, הוּא יָנוּס.

וְעֵת יָנוּס הֵן לֹא תִהְיֶה לוֹ חֲנִינָה.

כִּי יוֹשִׁיבוּהוּ בְּאֵיזוֹ פִּנָּה

לְהַמְשִׁיךְ קַרְיֵרָה שֶׁל צַבָּע.

“פֵּרוּק זִיּוּן” שֶׁלוֹ בְּצֶדֶק יִדָּחֶה,

אוּלָם גַּם זֵכֶר הַצַּבָּע לָנֶצָח יִמָּחֶה

מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא.

הארץ, 11.10.1939

"פִּסַּת נוֹף"

יהודה קרני

קָרִים הָעֲרָבִים וְהַבְּקָרִים

לִבְנֵי אָדָם וְלַבְּקָרִים,

וַאֲפִלּוּ הַפְּרָסִים

אֵינָם חָסִים

לְחַמֵּם הָעֲצָמוֹת

בְּאֵין שְׂמִיכוֹת חַמּוֹת.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר אֶצְלֵנוּ הַבְּקָרִים חֲוַרְוָרִים

כְּמוֹ בְּרוּסְיָה, בִּמְדִינַת הַבַּרְבָּרִים,

וְנִדְמֶה שֶׁהִנֵּה הַשַּׁלְגִּיּוֹת

תְּעוּפֶינָה מִשָּׁמַיִם כְּנוֹצוֹת,

אוֹ כְּמוֹ פִּרְחֵי שְׁקֵדִים, עַל פְּנֵי הָעִיר

לְהַצְחִיר מְתִים וּבְעִיר.

אַךְ הִנֵּה עָבַר הַחִוָּרוֹן

וְלֹא הָצְרַכְתָּ לְהַעֲמִיד הַצַּוָּארוֹן

כְּדֵי לְהִתְגּוֹנֵן

מִפְּנֵי פִּתֵּי הַשֶּׁלֶג הַצּוֹנֵן.

הִתְכִּילוּ הַשָּׁמַיִם וּבְשֶׁמֶשׁ יָהּ נוּאַר

בִּימֵי טֵבֵת (בְּלַעַ"ז יַאנוּאַר)

כְּמוֹ בִּימֵי נִיסָן, אִיָּר, סִיוָן

עִם שִׁמְשָׁן וְעִם זִיוָן.

אוּלָם בָּעֶרֶב –

קֹר טֵבֵת לֹא יֶרֶף,

כּוֹכְבֵי הַקֹּר מִתְנוֹצְצִים

וּכְמוֹ בְּרוּסְיָה בְּנֵי־אָדָם מִתְרוֹצְצִים

לִרְאוֹת בְּתֵיאַטְרוֹן פִילְם סוֹבֵיטִי

וְהוּא לֹא נֶהְדָּר וְלֹא פַּתֶּטִי,

כִּי אִם מְשַׁעְמֵם, מַרְדִּים,

וְהוּא מֻצָּג בְּקוֹלְנוֹעַ שֶׁל סְפָרַדִּים,

וְשָׁם בְּרוּסְיָה

עַכְשָׁו יוֹם גְּנוּסְיָה:

שׁוּב הוּלֶדֶת

הַ“טְּשֵׁיקָא” הָעוֹקֶדֶת,

וְאֶצְלֵנוּ מַצִּיגִים סְרָטִים סוֹבֵיטִיִּים עַכְשָׁו,

וְכָל דְּבָרֵינוּ אַךְ לַשָּׁוְא.

לֹא, סְפָרַדִּים,

אֵין אֲנַחְנוּ חֲבֵרִים, אָנוּ מִתְפָּרְדִּים.

הַשָּׂפָם וְהַתַּלְתַּל

יהודה קרני

יוֹזֶף סְטָלִין הוּא צַר מֶצַח

וַאֲרֹךְ שָׂפָם,

חִיּוּךְ לוֹ עַרְמוּמִי וּפֶה צַח,

שֶׁ“הַבְּרָכוֹת הָרוּסִיּוֹת” שְׁגוּרוֹת עָלָיו לְכָל יָפְיָן;

עַל כֵּן אֶתְמַהּ, שֶׁלֹּא קָנָה לוֹ שֵׁם לָנֶצַח

וְלֹא “בֵּרֵךְ” אֶת חֲבֵרָיו הַגֶּרְמָנִים וְלֹא שְׁדָפָם

כְּמוֹ מַטֶּה חוֹבֵט־שׁוֹדֵף הַקֶּצַח.

הִיטְלֶר עַל מִצְחוֹ גִדֵּל שִׁבֹּלֶת:

תַּלְתַּל כְּמִין כִּידוֹן אוֹ מַעֲצָד;

עַל מֵצַח נַפּוֹלֵיאוֹן יָרַד תַּלְתַּל מֵאֶמְצַע הַגֻּלְגֹּלֶת,

אַךְ אֵצֶל הִיטְלֶר הוּא גוֹלֵשׁ לוֹ מִן הַצַּד,

עַל כֵּן אֶתְמַהּ, שֶׁסְטַלִין, אִישׁ הַיְכֹלֶת,

לֹא אָחַז בְּתַלְתַּלוֹ וְלֹא תְלָשׁוֹ עַד הַמַּסָּד

לִבְלִי הַשְׁאִיר לוֹ אַף נִצֹּלֶת.

אַךְ עוֹד מַאֲמִינִים אַנְשֵׁי מַחְשֶׁבֶת,

כִּי סוֹף סוֹף

הַכֵּה יַכֶּנּוּ, ר' יוֹסִי־חֲבֵרוֹ, בְּשֵׁבֶט

פִּיו הַטּוֹב

וּלְאֹרֶךְ הָאִידִילִיָה שֶׁל שֶׁבֶת

הַשָּׂפָם וְהַתַּלְתַּל יַחְדָו אִישׁ לֹא יַעֲרֹב,

וְהִיטְלֶר יְשַׁלֵּם עוֹד "צַעַר,

רִפּוּי, שֶׁבֶת"

לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב

וְאָז יַעֲלֶה הַתַּעַר

גַּם עַל הַתַּלְתַּל

וְלֹא יִצְמַח עוֹד, כִּי אַל מָטָר עָלָיו אַל טַל.

הארץ, 18.10.1939

פִּזְמוֹן תּוּנִיס וּבִזֶרְטָה

יהודה קרני

בַּקְּרָב עַל תּוּנִיס וּבִינְזֶרֶת

בְּחֶבֶל חֲצִי־אִי כֵּף־בּוֹן –

הַ“פִיהְרֶר” נָחַל רוּם תִּפְאֶרֶת,

הַ“דּוּצֶ’ה” זָכָה לְ“חֶרְבּוֹן”.

פִּתְאוֹם, עוֹד לִפְנֵי יוֹם הַכֶּסֶה

הֻכָּה חֵיל הַצִּיר וְכֻתַּר;

לְמוֹנְטְגוֹמְרִי מָסַר עַצְמוֹ מֶאסֶא,

בְּיוֹם שֶׁלְּ“מַרְשַׁל” הָכְתַּר.

שָׁם כָּל גֶּנֶרָלֵי הַיֶּקִ"ים

הִנִּיחוּ לָאָרֶץ נִשְׁקָם;

אֲלֶכְּסַנְדֶּר הֶאֱכִיל אוֹתָם “סְטֶאקִ”ים"

וּבִירָה שֶׁל “נֶשֶׁר” הִשְׁקָם.

חֻלַּל גְּאוֹנוֹ שֶׁל הַצֶּבִי:

הַ“קּוֹרְפּוּס” הוּרַד מֵעַל כַּן;

פוֹן אַרְנִים, פוֹן אַרְנִים בַּשֶּׁבִי

כִּי רוֹמֶל בָּרַח, לַבַּלְקָן.

הארץ, 18.5.1943

לְחֹדֶשׁ הַהַצָּלָה

יהודה קרני

אֲנִי וְאַתָּה וְכֻלָּנוּ בְּיַחַד

קְרוּאִים לַעֲזֹר, לְהַצִּיל, לְחַלֵּץ

אַחִים מֵרָעָב, מִשִּׁבְיָהּ וּמִכַּחַד –

שְׁאֵרִית הַפְּלֵיטָה מִן הַצָּר הַמְנָאֵץ.

כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה, שֶׁנַּפְשָׁם עוֹד כּוֹאֶבֶ

לְאֵיד בְּנֵי עַמֵּנוּ, יוֹשְׁבֵי מַחְשַׁכִּים,

יִזְכֹּר יוֹם וָלַיְלָה, בְּלֶכֶת וּבְשֶׁבֶת:

צְפוּיִים אֱלֵי מָוֶת לִפְדּוֹת מְחַכִּים.

הַצָּר הַצּוֹרֵר בְּחַרְבּוֹ הַמְשַׁכֶּלֶת

לִטְבֹּחַ מוֹסִיף וְרַחֵם לֹא יֵדַע;

וְשַׁוְעָה שֶׁל זָקֵן, שֶׁל אִשָּׁה וְשֶׁל יֶלֶד

בּוֹקְעָה מִכָּל בַּיִת, עֵדָה וְעֵדָה.

וַאֲנַחְנוּ, אֲשֶׁר אֱלֹהִים בְעֶזְרֵנוּ

וְעַל יִשּׁוּבֵנוּ בְּחֶסֶד שָׁמַר,

נִתֵּן בְּרָצוֹן רַב אֶת כֹּפֶר נַפְשֵׁנוּ

לַאֲשֶׁר הַגּוֹרָל מְאֹד לָהֶם הֵמַר.

עִזְרוּ לְחַלֵּץ וְהַמְצִיאוּ נָא יֶשַׁע

לָהֶם, הַמְשַׁוְעִים לְעֶזְרָה מִמֶּרְחָק.

וְאַל נָא נִשָּׁא בְּכָל כֹּבֶד הַפֶּשַׁע

לִשְׁכֹּחַ אוֹתָם בְּיוֹם חוֹל וּבְיוֹם חָג.

הארץ, 5.10.43

עָנְשֵׁנוּ

יהודה קרני

עַל מָה אֲנַחְנוּ נֶעֱנָשִׁים?

עַל שֶׁהֶאֱמַנּוּ בַּאֲנָשִׁים;

עַל שֶׁנִּכְנַס קִרְבֵּנוּ רוּחַ עִוְעִים

לִבְטֹחַ בִּנְדִיבִים;

עַל שֶׁאָמַרְנוּ כִּי שְׁרִירִין וְקַיָּמִין

גַּם הַצְהָרוֹת יָמִין,

גַּם הַחְלָטוֹת הַשְּׂמֹאל

מִיּוֹם אֶתְמוֹל;

עַל שֶׁחָשַׁבְנוּ כִּי הַצְהָרָה בְּקוֹל תְּרוּעָה

דִינָהּ מַמָּשׁ כְּהַבְטָחָה,

וְהַבְטָחָה – מַמָּשׁ כְּמוֹ שְׁבוּעָה

וְהַשְּׁבוּעָה – כִּשְׁטָר חָתוּם כַּהֲלָכָה.

אוּלָם עַכְשָׁו מוֹדִיעַ אַלְבִּיּוֹן,

כִּי שְׁטַר־הַחוֹב שֶׁלּוֹ אֵינוֹ בַּר־פֵּרָעוֹן.

וְכָךְ מֶמְשֶׁלֶת שַׁמְרָנִים וְכָךְ מֶמְשֶׁלֶת פּוֹעֲלִים

עוֹסְקִים בְּדָבָר אֶחָד: הֵם נוֹעֲלִים

שַׁעֲרֵי צִיּוֹן בִּפְנֵי שְׂרִידֵי הַגַּרְדּוֹמִים,

(אָכֵן חַטָּאת הוּא חֶסֶד לְאֻמִּים)

וְשֶׁהִתְחִיל מַר צֶ’מְבֶּרְלֵן, זִכְרוֹ יָגוֹן וַאֲנָחָה,

יְסַיֵּם מַר בֶּוִין בִּבְרָכָה;

נֶעֱנַשְׁנוּ עַל שֶׁחָשַׁבְנוּ לְקַבֵּל פִּצּוּי

אוֹ מִין רִצּוּי

אוֹ סְתָם פִּיּוּס

עַל כָּל גִּיּוּס

וַאֲפִלּוּ מַשֶּׁהוּ עַל חֶשְׁבּוֹנָהּ שֶׁל ‘סְטְרוּמָה’

וְעוֹד סְפִינוֹת כָּאֵלֶּה,

וְכִי בִּכְלָל קַרְנֵנוּ כָּאן תָּרוּמָה

הַפְלֵא וָפֶלֶא,

וְהִנֵּה הַהַפְתָּעָה:

שֶׁרְתּוֹק טָעָה וּבֶן־גּוּרְיוֹן תָּעָה

שֶׁמַּכְרִיזִים שְׁנָתַיִם, עֶרֶב, בֹּקֶר וְצָהֳרַיִם,

כִּי הַסֵּפֶר הַלָּבָן טָרֹף טֹרַף

וְלֹא נוֹתְרוּ מִמֶּנּוּ לֹא רֹאשׁ וְלֹא כְּרָעַיִם.

אוּלָם מִכָּאן וְאֵילֵךְ לֹא נִבְטַח

בְּהַכְרָזוֹת וַאֲפִלּוּ בִּשְׁטָרוֹת

וַאֲנַחְנוּ בְּעַצְמֵנוּ, וּכְמוּבָן בְּעֶזְרַת הָאֵל

אֶת שַׁעֲרֵי צִיּוֹן נִפְתַּח

בִּפְנֵי שְׂרִידֵי עָרִים וַעֲיָרוֹת

בִּתְפוּצוֹתָיו שֶׁל יִשְׂרָאֵל.

הארץ, 16.11.1945

לִשְׁלִיחֵי צִיּוֹן

יהודה קרני

אַתֶּם מִתְכַּנְּסִים עִם לַחֵךְ הַשַּׁלְהֶבֶת

שְׂרִידֵי בֵּית־יַעֲקֹב בְּאַרְצוֹת נְדוּדָיו,

אִישׁ אִישׁ לְנַפְשׁוֹ וְכָל בַּיִת וָשֶׁבֶט

יוֹשֵׁב עַל אוּדָיו וּמְבַכֶּה חֲמוּדָיו.

וּבְדַרְכֵי הַיַּמִּים וְדַרְכֵי כָּל יַבֶּשֶׁת

נָעִים וְנָדִים מְנֻשְּׁלֵי מִבֵּיתָם;

מִקְלָט לִזְקֵנִים – הַמְּצוּלָה הַגּוֹעֶשֶׁת,

אִמּוֹת וְיוֹנְקִים עַרְשׂוֹתָם – כְּלֵי־שֵׁיטָם.

וְאֶרֶץ אָבוֹת לַגּוֹלִים לֹא נִפְתַּחַת,

זָרִים הָעָמְדוּ כְּשׁוֹמְרִים לַמּוֹרָשׁ,

וְכָל הַנְּשָׁמָה מִמֵּצַר מְצַוַּחַת:

אַיֶּכָּה, שַׁדַּי עִם שִׁמְךָ הַמְפוֹרָשׁ.

אַתֶּם מִתְכַּנְּסִים בַּתְּקוּפָה הַמַּכְרַעַת

אַחַר הַשּׁוֹאָה שֶׁבָּאָה עַל יַעֲקֹב,

אָזְנְכֶם בַּת־קוֹלִי כְּמַרְצֵעַ רוֹצַעַת

חָדֹר עַד קִירוֹת לְבַבְכֶם וְנָקֹב:

כָּל אִישׁ מְהַסֵּס יַעֲזֹב הַמִּשְׁמֶרֶת,

הַבַּיְתָה יָשׁוּבוּ כּוֹפְרִים בָּעִקָּר,

כִּי דְבַר הֶחָזוֹן לֹא סְחוֹרָה הָעוֹבֶרֶת

בְּשׁוּק הָרוֹכְלִים לְמִקָּח וּמִמְכָּר.

הֱיוּ חֲזָקִים בַּשָּׁעָה הַסּוֹעֶרֶת,

הֱיוּ רְאוּיִים לַשְּׁלִיחוּת שֶׁלָּכֶם:

יְגוֹן יִשְׂרָאֵל עִם בָּאֵי הָעֲצֶרֶת –

וְהָפַךְ הַיָּגוֹן לְגוֹאֵל וּמְנַחֵם.

דבר, 9.12.1946

שִׁדּוּר לְלוֹנְדוֹן

יהודה קרני

בְּלוֹנְדוֹן מִתְכַּנְּסִים בְּאֵלֶּה הַיָּמִים

מֵאוֹת צִירִים, שְׁלִיחֵי עַמִּים,

אוּלָם לֹא נִתְבַּקְּשׁוּ לְשָׁם שְׁלִיחֵי עַמֵּנוּ,

כִּי אֵין אֲנַחְנוּ קַיָּמִים

לְשׁוּם תַּפְקִיד מִלְּבַד שְׁפִיכַת דָּמֵנוּ

לְמַעַן כָּל אֻמָּה בְּכָל עִדָּן

וַעֲמִידָה בַּיָּם וּבַיַּבֶּשֶׁת עַל צִדָּן.

אֲנַחְנוּ קַיָּמִים לְמַעַן טַבָּחִים לְשֵׁם טְבִיחָה

וְגַם בִּשְׁבִיל כְּלָבִים לְצֹרֶךְ נְבִיחָה,

אוּלָם לֹא לָנוּ בֹּא בֵּין הָאֻמּוֹת הַמְאֻחָדוֹת

וְשֶׁבֶת בִּוְעִידַת צִירֵי עַמִּים וּמוֹלָדוֹת;

וְאִם תִּשְׁאַל אוֹתָהּ מַדּוּעַ – וְשָׁמַעְתָּ פְּסַק־דִינָהּ,

כִּי אֵין לְיִשְׂרָאֵל מוֹלֶדֶת וּמְדִינָה,

וְאִם תֹּאמַר: וּבְכֵן הוֹאִילוּ לְהָקֵל

לִבְנוֹת מוֹלַדְתֵּנוּ בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל –

וְהֶחֱזִירָה תְּשׁוּבָתָהּ: יָאֶה לְיִשְׂרָאֵל פִּזּוּר,

לִהְיוֹת עוֹזֵר לְכָל אֻמָּה וְלֹא לִהְיוֹת עָזוּר.

שִׁשָּׁה מִלְיוֹן נָשִׁים וַאֲנָשִׁים וְטַף

מִיִּשְׂרָאֵל הִשְׁמִידוּ תַּלְיָנִים –

וְהֵם, הַמְּדִינָאִים, אוֹמְרִים לְהַעֲמִידֵנוּ שׁוּב עַל סַף

קְרוֹנוֹת הַמָּוֶת, תָּאֵי הַגַּז וְכִבְשָׁנִים,

וְהֵמָּה עוֹד רוֹצִים, כִּי יְאָמֵנוּ,

שֶׁלֹּא הִפְקִירוּ דַּם עַמֵּנוּ.

הוֹי אֵיתָנֵי עוֹלָם, מְשַׁחְרְרֵי עַמִּים וַאֲרָצוֹת,

הֲרֵי קְרָאתֶם אֲפִלּוּ דְּרוֹר לְכֹחַ הָאֲטוֹם;

עִזְרוּ לְיִשְׂרָאֵל לִסְתּוֹם אֶת הַפְּרָצוֹת,

בַּשְּׂרוּ בְּשׂוֹרַת שִׁחְרוּר לְעַם יָתוֹם.

הארץ, 15.1.1946

מִתְוַכְּחִים

יהודה קרני

לֹא רַק בָּעִתּוֹנִים, – בְּכָל קֶרֶן זָוִית

מִתְוַכְּחִים עַל נְאוּמֵי ר' חַיִּים וְר' דָּוִד:

שְׁנֵיהֶם רְאוּיִים לְיַצֵּג אֶת הַכְּנֶסֶת,

שְׁנֵיהֶם מְעִידִים בִּזְכוּת וְלֹא בְּחֶסֶד.

הָרִאשׁוֹן קַר־הַמֶּזֶג, מָתוּן וְשָׁלֵו

לְשׁוֹנוֹ עֲצוּרָה, וְהַסְּעָרָה – רַק בַּלֵּב,

הוּא נוֹאֵם מַמָּשׁ כִּפְרוֹפֵסוֹר בְּקַתֶּדְרָה,

אֶלָּא שֶׁהָבְלַט מַשֶּׁהוּ מֵרֹךְ חוּט־הַשִּׁדְרָה;

וְאוּלָם הַשֵּׁנִי – לְשׁוֹנוֹ אֵשׁ לוֹהֶטֶת,

פְּעָמִים הִיא צוֹרֶבֶת וְגוֹרֶמֶת שָׂרֶטֶת.

מָשָׁל לְאַהֲבָה אַרְצִית הֲמוֹנִית

כְּנֶגֶד אַהֲבָה רוּחָנִית, אַפְּלָטוֹנִית;

עַל כָּל פָּנִים אֵין זֶה אָסוֹן וְצָרָה

אִם אֶחָד הָעֵדִים צָעַק צְעָקָה מָרָה,

וּתְנוּ לוֹ חֶפְצוֹ, יִתְרַעֵם וְיִזְעַק,

מִזְּעָקָה בַּצָּר לוֹ – אִישׁ עֲדַיִן לֹא נִזָּק,

וּתְנוּ נָא גַם לָנוּ קְצָת לִקְצֹף וְלִרְגֹּן

וּלְהִתְחַמֵּם לְחֻמּוֹ שֶׁל בֶּן־גּוּרְיוֹן.

הָיוּ וְיִהְיוּ עוֹד עֵדִים מְתוּנִים

וְאַל תִּרְגְּזוּ לִקְצַת הַחִצִּים הַשְּׁנוּנִים;

אָמְנָם: מָתוּן, מָתוּן אַרְבַּע מֵאוֹת זוּזֵי שָׁוְיָא

אֲבָל לְבַעַל־הַקּוֹרָה מֻתָּר לִכָּנֵס בְּעָבְיָהּ,

רְצוֹנִי לוֹמַר: הָעִנְיָנִים מְאֹד מַכְאִיבִים

וּפְעָמִים אֵין לִזָּהֵר כָּל כָּךְ בְּ“טוֹן” וְנִיבִים,

וְכָל מָה דְּעָבַד רַחְמָנָא לְטַב עָבִיד:

הַמְּתִינוּת שֶׁל ר' חַיִּים וְהָרֹגֶז שֶׁל ר' דָּוִד.

הארץ, 14.3.1946

עַל הָעֲצַבִּים

יהודה קרני

עֲצַבִּים דְּרוּשִׁים? יֵשׁ וָיֵשׁ,

יַעַן כִּי עָבַרְנוּ כָּל כּוּרֵי הָאֵשׁ.

מֵאָז מִקֶּדֶם עֲצַבֵּינוּ חֲזָקִים:

תּוֹרַת מֹשֶׁה קִבַּלְנוּ מִקּוֹלוֹת וּמִבְּרָקִים.

וְאַחַר כָּךְ – הַאִם הָיְתָה תְקוּפָה,

שֶׁלֹּא עָמַדְנוּ בְּמִבְחַן כָּל צַעַר וְסוּפָה?

נִתְקָפִים אֲנַחְנוּ מֵאָחוֹר וּמִפָּנִים

אַךְ מַעֲרֶכֶת עֲצַבֵּינוּ חֲזָקָה כְּמִלְּפָנִים

וְלֶעָתִיד תֶּחְזַק עוֹד פִּי כַּמָּה וְכַמָּה

כִּי יֵשׁ בָּהּ צֹרֶךְ רַב מְאֹד בְּמִלְחָמָה

צֹרֶךְ רָב מְאֹד כְּמוֹ בְּכָל הַמִּצְרָכִים

וַאֲפִלּוּ לֹא פָּחוֹת מִ – תּוֹתָחִים.

הארץ, 17.2.1948