הַכְרָזַת בַּלְפוּר אַף הִיא אֵינָהּ זָבַת

חָלָב וּדְבַשׁ, וּנְקִיָּה אֵינֶנָּהּ מִנִּי מוּם,

אוּלָם הִשְׁלַמְנוּ כְּבָר בְּדִיעֲבַד

עִם מִינִימוּם.

וְאִם אֲנַחְנוּ עוֹד מִזֶּה נָזוּז

וּמִזֶּה נִתֵּן מַתָּן,

הֲרֵי הַבַּיִת הַלְּאֻמִּי יִהְיֶה בָּזוּז

וְכֻלּוֹ נְשׁוּךְ עַקְרָב וָתַן.

וְלָמָּה זֶה יוֹם־יוֹם לַשְׁכִּים

וּבְ“שָׁלוֹם” כְּמִתְרַפְּסִים דָּגוֹל?

הֲרֵי הִכְרַזְנוּ כְּבָר עִם וַיצְמָן כִּי נַסְכִּים

לֵישֵׁב לְיַד שֻׁלְחָן עָגֹל!

מִטַּעַם זֶה אֵין טַעַם עוֹד הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב

בְּ“הַצָּעוֹת” יוֹם־יוֹם!

עַכְשָׁו צָרִיךְ שֶׁשְּׁעַת הַחֶסֶד תִּתְקָרֵב

וְהַצַּד הַהוּא יִפְתַּח בִּדְבַר שָׁלוֹם.

הארץ, 13.11.1936

בְּרִיטַנְיָה הַכּוֹבֶשֶׁת,

בְּרִיטַנְיָה הַמְחַלֶּקֶת,

גָּדְלָהּ שֶׁל זוֹ יַבֶּשֶׁת –

כִּרְצוּעָה שֶׁל לֶקֶט

וְאֵין אַתְּ מִתְבַּיֶּשֶׁת

לְחַלְּקָהּ לִשְׁנַיִם:

לְיִשְׁמָעֵאל – יַבֶּשֶׁת

לְיִשְׂרָאֵל – קְצָת מַיִם,

לְיִשְׁמָעֵאל מַחְרֶשֶׁת

וּלְיִשְׂרָאֵל – מֹאזְנַיִם

וְאַתְּ כְּמוֹ חֵרֶשֶׁת

וַאֲטוּמַת אָזְנָיִם.

אַתְּ “קַנְטוֹן” מַצַּעַת

לְיִשְׂרָאֵל בְּחֶסֶד;

תָּנוּחַ נָא הַדַּעַת –

לֹא תַּסְכִּים הַכְּנֶסֶת.

אַתְּ “מְדִינָה” נוֹתֶנֶת

לְאֹרֶךְ כָּל הַחוֹף,

אַךְ מַהִי הַמִּשְׁעֶנֶת

אִם אֵין קַרְקַע לָרֹב?

עַל כֵּן אוּלַי תַּסְכִּימִי

לְדַעַת הֶהָמוֹן

לִבְלִי “מְדִינָה” תָקִימִי

וְאַף לֹא כָּל “קַנְטוֹן”;

אוּלַי תְּחַכִּי עִמָּנוּ

יַחַד בַּמְּצוּקָה

עַד שֶׁיָּבֹא מָשִׁיחַ

לַעֲשׂוֹת הַ“חֲלוּקָה”?

הארץ, 17.11.1937

זוֹ הָאָרֶץ הַקְּטַנְטֹנֶת

תֵּחָלֵק בְּרֹב תְּכוּנָה;

אַחַר כָּךְ בְּזוּ מַתְכֹּנֶת

תֵּחָלֵק גַם כָּל שְׁכוּנָה.

וְרַק שְׁכוּנָה? הֲרֵי כָּל בַּיִת

יֵחָלֵק בְּרֹב הָדָר,

וְכָל תַּפּוּז וְכָל עֵץ זַיִת

וְכָל עֵנָב פִּתַּח סְמָדָר.

אַךְ אִם נִגְזַר כְּבָר שֶׁ“יַּחְלֹקוּ” –

יְחַלְּקוּ נָא עַד הַסּוֹף:

עַמֵּי הָאֲרָצוֹת יָלֹקּוּ

מַחְצִית צָרוֹת שֶׁל בְּנֵי יַעֲקֹב.

הֲרֵי זֶה רֶשַׁע, גֵּזֶל, עָוֶל

וְאֵיךְ אוּכָלָה וְאַחְרִישׁ,

שֶׁכָּל הַבְּכִי עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל

לֹא יְחַלֵּק עִמָּנוּ אִישׁ?!

עֵת חֶבֶר הַלְּאֻמִּים יַסְכִּימָה

חַלֵּק עִמָּנוּ כָּל צָרָה –

אוּלַי נַחְתֹּם אָז וְנַחְתִּימָה

לְחַלֵּק אֶת אֶרֶץ הַבְּחִירָה.

הארץ, 9.11.1937

… אָז יָצְאוּ מִקִּרְיַת עֲנָבִים

חֲמִשָּׁה סוֹלְלִים עֲנָוִים,

עַל חֲמוֹר טָעֲנוּ הַמִּטְעָן,

בַּיַּלְקוּט לֶחֶם לַחַץ נִתָּן,

לֹא חִצִּים עִמָּהֶם, לֹא קַשְׁתָּם –

כְּלֵי מְלָאכָה לְכֻלָּם חֲמֶשְׁתָּם,

הֵם הָלְכוּ בִּדְרָכִים לֹא סְלוּלִים

כְּבִישׁ לִסְלֹל לַעֲבֹר גְּאוּלִים,

הֵם עָמְדוּ וּמִמְּקוֹם מַאֲרָב

הִשִּׂיגָם חֵץ מִדְבַּר הָעֲרָב.

הֵם נָפְלוּ תַחְתֵּיהֶם חֲלָלִים

כִּבְמַגָּל חֲפִיסַת שִׁבֳּלִים.

הֵם נָפְלוּ, אַךְ נָפְלוּ לֹא לַשָּׁוְא –

מְקוֹם נָפְלָם יִהְיֶה לְנוֹשָׁב.

הארץ, 17.11.1937

(לְנִשְׁמוֹת תוֹמַס הַצִ’נְסוֹן וְאַלְבֵּרְט מִלְטוֹן)

יִזְכֹּר אֱלֹהִים וְיִזְכֹּר

דַּם הָעֲלָמִים הַטָּהוֹר,

שֶׁנִּשְׁפַּךְ בְּחוּצוֹת הַקִּרְיָה

עַל לֹא עָוֶל בְּכַפָם

בְּטַיְּלָם לְתֻמָּם, אֵין־רוֹבֶה־וְשִׁרְיָה,

וְנוֹרוּ מֵאֲחוֹרֵי גַּבָּם.

וּזְכוֹר, אֱלֹהִים, כָּל הַקְּדוֹשִׁים הַבְּרִיטִים.

שֶׁרָחוֹק מִמְּקוֹם שָׁם בְּנֵי מִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם נְחִתִּים,

נָפְלוּ בְּטָהֳרָם מֵאַנְשֵׁי דָּמִים

אֶת בֵּיתְךָ, בֵּית־תְּפִלָּה לְכָל הָעַמִּים,

וְעָזְרוּ לְיִשְׂרָאֵל בֵּיתוֹ לְקוֹמֵם

עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם.

זְכוֹר נָא אוֹתָם

אִם לֹא בְּחַיֵּיהֶם – בְּמוֹתָם,

וּמָחִיתָ דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים

פְּנֵי אָבוֹת וְאִמּוֹת וַאֲחָיוֹת וּבָנִים

וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ

וְהַמָּוֶת לָנֶצַח בִּלַּע

בִּזְכוּת כָּל תּוֹמַס וְאַלְבֵּרְט כָּשֵׁר וְיָשָׁר

וּבִזְכוּת כָּל הַשְּׁאָר

אָמֵן.

הארץ, 9.11.1937

“אָרְכוּ הַלֵּילוֹת וְקָצְרוּ הַיָּמִים” –

אֱמֶת כָּל מִלָּה;

אַךְ “בְּלִי הֶרֶף נִגָּרִים הַגְּשָׁמִים” –

כָּאן הַ“לּוּחַ” “מַלְעִיז” בִּמְחִילָה,

שְׁמֵי טֵבֵת בְּתַרְצַ"ח טְהוֹרִים וְצַחִים

וּמֶזֶג הָאֲוִיר חַיֵּי נְשָׁמוֹת,

מִי יִתֵּן וְהָיוּ הַרְבֵּה תַּרְצַּ"חִים

כָּאֵלֶּה עַל פְּנֵי אֲדָמוֹת.

תַּרְצַּ"חִים “שָׁמַיְמִיִּים”, אַךְ לֹא “אַרְצִיִּים”

כִּי הָעוֹלָם עָמוּס מַשָּׂא לַעֲיֵפָה:

אֲנִי שׁוֹמֵעַ שְׁמוּעוֹת עַל צְבָאוֹת וְצִיִּים,

אֲנִי מֵרִיחַ רֵיחוֹת שֶׁל אֲבַק הַשְּׂרֵפָה.

וּבְנַנְקִין מִשְׁתּוֹלְלִים כְּבָר גְּדוּדֵי יַפַּנִים,

וְשׁוּב פְרַנְקוֹ אֶת סְפָרַד מַרְעִישׁ,

הַדּוּצֶ’ה מַסְבִּיר לְגֶרְמַנְיָה פָּנִים

וּמְנַדֵּב לָהּ מוֹשָׁבָה כְּכַף אִישׁ.

וּפֹה בְּאַרְצֵנוּ רוֹצְחִים הַמְרַצְּחִים

וְשׁוֹדְדוֹת הַכְּנֻפְיוֹת;

פּוֹרְחִים כַּדּוּרִים, אֱגוֹזִים מִתְפַּצְּחִים –

אֲנִי מִתְכַּוֵּן לִפְצָצוֹת.

אוּלָם כְּנֶגֶד זֶה מְרֻבִּים הַשְּׂשׂוֹנוֹת:

הוֹפִיעוּ עַכְשָׁו כַּלָּנִיּוֹת רִאשׁוֹנוֹת,

בַּגִּנָּה צִפָּרְנֵי חָתוּל וְסַבְיוֹנִים

וּבַשָּׁמַיִם – נַחְלִיאֵלִים וְשָׁרוֹנִים.

הָעֻזְרָד, הַלִּבְנֶה, הַשָּׁקֵד

בְּעֶצֶם לִבְלוּבָם כִּבְחֹרֶף שָׁקֵט.

בַּיָּם תְּנוּעַת דָּגִים מָגְבֶּרֶת

וּמַחֲנוֹת עֲצוּמִים שֶׁל טָרִית בַּכִּנֶּרֶת,

וְעִם הָרִים וַעֲמָקִים עֲטוּפֵי דֶּשֶׁא

כֻּלָּנוּ עֵינֵינוּ לְיֶשַׁע.

הארץ, 13.12.1937

הוֹשַׁע־נָא יְבוּל אַדְמָתֵנוּ מֵאֶרֶר

וְזַיִת מִנֶּשֶׁל,

כִּי בְּעוֹד לֹא הָמְתַּק גּוֹרָלֵנוּ מִמֶּרֶר

וְלֹא נִסְתַּיְּמוּ שִׂיחוֹת לוֹנְדוֹן בְּכֶשֶׁל –

נִתְּנוּ פִּצּוּיִים לִמְאַרְגְּנֵי הַטֵּרוֹר

וּבֵירוּת הִשְׁלִימָה עִם “סֵישֶׁל”!

וּמוּטָב לְדַבֵּר מִלָּשֶׁבֶת בְּאֵלֶם;

הַכֹּל כַּשּׁוּרָה, כַּהֲלָכָה וּ“בְסֵדֶר”:

שְׁבוּעָה לֹא שְׁבוּעָה וְאַף נֶדֶר לֹא נֶדֶר,

אִם בְּנֵי סֵישֶׁל הֻרְשׁוּ הִתְרָאוֹת עִם הָעֶלֶם,

הַמְסוֹבֵב גַּלְגַּלִים מִתּוֹךְ יַרְכְּתֵי חֶדֶר.

אַךְ מִי כָּאן פִּקֵּחַ וּמִי כָּאן אִישׁ “חֶלֶם”?

וּבֶאֱמֶת אֵין עֲדַיִן לָדַעַת

כֵּיצַד וּמָתַי כְּבָר יַתִּירוּ הַפְּקַעַת,

וּמִי הֶחָכָם שֶׁיַּחְדֹּר לַתִּסְבֹּכֶת

שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים וְהַפָּרֹכֶת?

אָדוֹן הַמּוֹשִׁיעַ לְ“אוֹם אֲנִי חוֹמָה”,

מַה יֵּשׁ בֵּין פָּרִיס לְבֵין לוֹנְדוֹן וְרוֹמָא?

הארץ, 12.1.1939

אִם הִיטְלֶר מִתְכַּוֵּן לִפְתֹּחַ בְּדִיּוּן

עַל פָּרָשַׁת “פֵּרוּק זִיּוּן”

וּלְהַשְׁקוֹתֵנוּ מֵי שָׁלוֹם מְלֹא לֻגְמָא,

הֲרֵי צָרִיךְ לוֹמַר אֵלָיו בְּכָל הַחֵן,

שֶׁהַדָּבָר לֹא יִתָּכֵן

אִם הוּא רִאשׁוֹן לֹא יְשַׁמֵּשׁ לְכָךְ דֻּגְמָא.

הַמַּצִּיעַ הוּא צָרִיךְ לִהְיוֹת מַתְחִיל

וְלֹא לְאַיֵּם תָּמִיד עָלֵינוּ וּלְהַדְחִיל,

שֶׁיַּהֲפֹךְ כָּל הָעוֹלָם בֵּית־אֲסוּרִים אוֹ מָקוֹלִין;

וְעוֹד דְּרִישָׁה קְטַנָּה נִדְרֹשׁ:

אֱרוֹז נָא חֲפָצֶיךָ, חֲמוֹרְךָ חֲבוֹשׁ

וּצֵא חָפוּי רֹאשְׁךָ מִצֶּ’כְיָה וּמִפּוֹלִין.

אִם כָּךְ יַעֲשֶׂה הֲרֵי אֲנִי מוּכָן

לְהִשְׁתַּדֵּל, שֶׁהוּא יֻחַן

וְיַזְמִינוּהוּ לְשֻׁלְחָן עָגֹל בְּאֵיזֶה כִּנּוּס;

בָּרִי, הַקַּנְצְלֶר לֹא יַסְכִּים לָזֹאת

וְאָז יִהְיֶה הָאוֹת:

הוּא לֹא יֵצֵא מִצֶּ’כְיָה וּמִפּוֹלִין, הוּא יָנוּס.

וְעֵת יָנוּס הֵן לֹא תִהְיֶה לוֹ חֲנִינָה.

כִּי יוֹשִׁיבוּהוּ בְּאֵיזוֹ פִּנָּה

לְהַמְשִׁיךְ קַרְיֵרָה שֶׁל צַבָּע.

“פֵּרוּק זִיּוּן” שֶׁלוֹ בְּצֶדֶק יִדָּחֶה,

אוּלָם גַּם זֵכֶר הַצַּבָּע לָנֶצָח יִמָּחֶה

מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא.

הארץ, 11.10.1939

קָרִים הָעֲרָבִים וְהַבְּקָרִים

לִבְנֵי אָדָם וְלַבְּקָרִים,

וַאֲפִלּוּ הַפְּרָסִים

אֵינָם חָסִים

לְחַמֵּם הָעֲצָמוֹת

בְּאֵין שְׂמִיכוֹת חַמּוֹת.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר אֶצְלֵנוּ הַבְּקָרִים חֲוַרְוָרִים

כְּמוֹ בְּרוּסְיָה, בִּמְדִינַת הַבַּרְבָּרִים,

וְנִדְמֶה שֶׁהִנֵּה הַשַּׁלְגִּיּוֹת

תְּעוּפֶינָה מִשָּׁמַיִם כְּנוֹצוֹת,

אוֹ כְּמוֹ פִּרְחֵי שְׁקֵדִים, עַל פְּנֵי הָעִיר

לְהַצְחִיר מְתִים וּבְעִיר.

אַךְ הִנֵּה עָבַר הַחִוָּרוֹן

וְלֹא הָצְרַכְתָּ לְהַעֲמִיד הַצַּוָּארוֹן

כְּדֵי לְהִתְגּוֹנֵן

מִפְּנֵי פִּתֵּי הַשֶּׁלֶג הַצּוֹנֵן.

הִתְכִּילוּ הַשָּׁמַיִם וּבְשֶׁמֶשׁ יָהּ נוּאַר

בִּימֵי טֵבֵת (בְּלַעַ"ז יַאנוּאַר)

כְּמוֹ בִּימֵי נִיסָן, אִיָּר, סִיוָן

עִם שִׁמְשָׁן וְעִם זִיוָן.

אוּלָם בָּעֶרֶב –

קֹר טֵבֵת לֹא יֶרֶף,

כּוֹכְבֵי הַקֹּר מִתְנוֹצְצִים

וּכְמוֹ בְּרוּסְיָה בְּנֵי־אָדָם מִתְרוֹצְצִים

לִרְאוֹת בְּתֵיאַטְרוֹן פִילְם סוֹבֵיטִי

וְהוּא לֹא נֶהְדָּר וְלֹא פַּתֶּטִי,

כִּי אִם מְשַׁעְמֵם, מַרְדִּים,

וְהוּא מֻצָּג בְּקוֹלְנוֹעַ שֶׁל סְפָרַדִּים,

וְשָׁם בְּרוּסְיָה

עַכְשָׁו יוֹם גְּנוּסְיָה:

שׁוּב הוּלֶדֶת

הַ“טְּשֵׁיקָא” הָעוֹקֶדֶת,

וְאֶצְלֵנוּ מַצִּיגִים סְרָטִים סוֹבֵיטִיִּים עַכְשָׁו,

וְכָל דְּבָרֵינוּ אַךְ לַשָּׁוְא.

לֹא, סְפָרַדִּים,

אֵין אֲנַחְנוּ חֲבֵרִים, אָנוּ מִתְפָּרְדִּים.

יוֹזֶף סְטָלִין הוּא צַר מֶצַח

וַאֲרֹךְ שָׂפָם,

חִיּוּךְ לוֹ עַרְמוּמִי וּפֶה צַח,

שֶׁ“הַבְּרָכוֹת הָרוּסִיּוֹת” שְׁגוּרוֹת עָלָיו לְכָל יָפְיָן;

עַל כֵּן אֶתְמַהּ, שֶׁלֹּא קָנָה לוֹ שֵׁם לָנֶצַח

וְלֹא “בֵּרֵךְ” אֶת חֲבֵרָיו הַגֶּרְמָנִים וְלֹא שְׁדָפָם

כְּמוֹ מַטֶּה חוֹבֵט־שׁוֹדֵף הַקֶּצַח.

הִיטְלֶר עַל מִצְחוֹ גִדֵּל שִׁבֹּלֶת:

תַּלְתַּל כְּמִין כִּידוֹן אוֹ מַעֲצָד;

עַל מֵצַח נַפּוֹלֵיאוֹן יָרַד תַּלְתַּל מֵאֶמְצַע הַגֻּלְגֹּלֶת,

אַךְ אֵצֶל הִיטְלֶר הוּא גוֹלֵשׁ לוֹ מִן הַצַּד,

עַל כֵּן אֶתְמַהּ, שֶׁסְטַלִין, אִישׁ הַיְכֹלֶת,

לֹא אָחַז בְּתַלְתַּלוֹ וְלֹא תְלָשׁוֹ עַד הַמַּסָּד

לִבְלִי הַשְׁאִיר לוֹ אַף נִצֹּלֶת.

אַךְ עוֹד מַאֲמִינִים אַנְשֵׁי מַחְשֶׁבֶת,

כִּי סוֹף סוֹף

הַכֵּה יַכֶּנּוּ, ר' יוֹסִי־חֲבֵרוֹ, בְּשֵׁבֶט

פִּיו הַטּוֹב

וּלְאֹרֶךְ הָאִידִילִיָה שֶׁל שֶׁבֶת

הַשָּׂפָם וְהַתַּלְתַּל יַחְדָו אִישׁ לֹא יַעֲרֹב,

וְהִיטְלֶר יְשַׁלֵּם עוֹד "צַעַר,

רִפּוּי, שֶׁבֶת"

לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב

וְאָז יַעֲלֶה הַתַּעַר

גַּם עַל הַתַּלְתַּל

וְלֹא יִצְמַח עוֹד, כִּי אַל מָטָר עָלָיו אַל טַל.

הארץ, 18.10.1939

בַּקְּרָב עַל תּוּנִיס וּבִינְזֶרֶת

בְּחֶבֶל חֲצִי־אִי כֵּף־בּוֹן –

הַ“פִיהְרֶר” נָחַל רוּם תִּפְאֶרֶת,

הַ“דּוּצֶ’ה” זָכָה לְ“חֶרְבּוֹן”.

פִּתְאוֹם, עוֹד לִפְנֵי יוֹם הַכֶּסֶה

הֻכָּה חֵיל הַצִּיר וְכֻתַּר;

לְמוֹנְטְגוֹמְרִי מָסַר עַצְמוֹ מֶאסֶא,

בְּיוֹם שֶׁלְּ“מַרְשַׁל” הָכְתַּר.

שָׁם כָּל גֶּנֶרָלֵי הַיֶּקִ"ים

הִנִּיחוּ לָאָרֶץ נִשְׁקָם;

אֲלֶכְּסַנְדֶּר הֶאֱכִיל אוֹתָם “סְטֶאקִ”ים"

וּבִירָה שֶׁל “נֶשֶׁר” הִשְׁקָם.

חֻלַּל גְּאוֹנוֹ שֶׁל הַצֶּבִי:

הַ“קּוֹרְפּוּס” הוּרַד מֵעַל כַּן;

פוֹן אַרְנִים, פוֹן אַרְנִים בַּשֶּׁבִי

כִּי רוֹמֶל בָּרַח, לַבַּלְקָן.

הארץ, 18.5.1943

אֲנִי וְאַתָּה וְכֻלָּנוּ בְּיַחַד

קְרוּאִים לַעֲזֹר, לְהַצִּיל, לְחַלֵּץ

אַחִים מֵרָעָב, מִשִּׁבְיָהּ וּמִכַּחַד –

שְׁאֵרִית הַפְּלֵיטָה מִן הַצָּר הַמְנָאֵץ.

כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה, שֶׁנַּפְשָׁם עוֹד כּוֹאֶבֶ

לְאֵיד בְּנֵי עַמֵּנוּ, יוֹשְׁבֵי מַחְשַׁכִּים,

יִזְכֹּר יוֹם וָלַיְלָה, בְּלֶכֶת וּבְשֶׁבֶת:

צְפוּיִים אֱלֵי מָוֶת לִפְדּוֹת מְחַכִּים.

הַצָּר הַצּוֹרֵר בְּחַרְבּוֹ הַמְשַׁכֶּלֶת

לִטְבֹּחַ מוֹסִיף וְרַחֵם לֹא יֵדַע;

וְשַׁוְעָה שֶׁל זָקֵן, שֶׁל אִשָּׁה וְשֶׁל יֶלֶד

בּוֹקְעָה מִכָּל בַּיִת, עֵדָה וְעֵדָה.

וַאֲנַחְנוּ, אֲשֶׁר אֱלֹהִים בְעֶזְרֵנוּ

וְעַל יִשּׁוּבֵנוּ בְּחֶסֶד שָׁמַר,

נִתֵּן בְּרָצוֹן רַב אֶת כֹּפֶר נַפְשֵׁנוּ

לַאֲשֶׁר הַגּוֹרָל מְאֹד לָהֶם הֵמַר.

עִזְרוּ לְחַלֵּץ וְהַמְצִיאוּ נָא יֶשַׁע

לָהֶם, הַמְשַׁוְעִים לְעֶזְרָה מִמֶּרְחָק.

וְאַל נָא נִשָּׁא בְּכָל כֹּבֶד הַפֶּשַׁע

לִשְׁכֹּחַ אוֹתָם בְּיוֹם חוֹל וּבְיוֹם חָג.

הארץ, 5.10.43

עַל מָה אֲנַחְנוּ נֶעֱנָשִׁים?

עַל שֶׁהֶאֱמַנּוּ בַּאֲנָשִׁים;

עַל שֶׁנִּכְנַס קִרְבֵּנוּ רוּחַ עִוְעִים

לִבְטֹחַ בִּנְדִיבִים;

עַל שֶׁאָמַרְנוּ כִּי שְׁרִירִין וְקַיָּמִין

גַּם הַצְהָרוֹת יָמִין,

גַּם הַחְלָטוֹת הַשְּׂמֹאל

מִיּוֹם אֶתְמוֹל;

עַל שֶׁחָשַׁבְנוּ כִּי הַצְהָרָה בְּקוֹל תְּרוּעָה

דִינָהּ מַמָּשׁ כְּהַבְטָחָה,

וְהַבְטָחָה – מַמָּשׁ כְּמוֹ שְׁבוּעָה

וְהַשְּׁבוּעָה – כִּשְׁטָר חָתוּם כַּהֲלָכָה.

אוּלָם עַכְשָׁו מוֹדִיעַ אַלְבִּיּוֹן,

כִּי שְׁטַר־הַחוֹב שֶׁלּוֹ אֵינוֹ בַּר־פֵּרָעוֹן.

וְכָךְ מֶמְשֶׁלֶת שַׁמְרָנִים וְכָךְ מֶמְשֶׁלֶת פּוֹעֲלִים

עוֹסְקִים בְּדָבָר אֶחָד: הֵם נוֹעֲלִים

שַׁעֲרֵי צִיּוֹן בִּפְנֵי שְׂרִידֵי הַגַּרְדּוֹמִים,

(אָכֵן חַטָּאת הוּא חֶסֶד לְאֻמִּים)

וְשֶׁהִתְחִיל מַר צֶ’מְבֶּרְלֵן, זִכְרוֹ יָגוֹן וַאֲנָחָה,

יְסַיֵּם מַר בֶּוִין בִּבְרָכָה;

נֶעֱנַשְׁנוּ עַל שֶׁחָשַׁבְנוּ לְקַבֵּל פִּצּוּי

אוֹ מִין רִצּוּי

אוֹ סְתָם פִּיּוּס

עַל כָּל גִּיּוּס

וַאֲפִלּוּ מַשֶּׁהוּ עַל חֶשְׁבּוֹנָהּ שֶׁל ‘סְטְרוּמָה’

וְעוֹד סְפִינוֹת כָּאֵלֶּה,

וְכִי בִּכְלָל קַרְנֵנוּ כָּאן תָּרוּמָה

הַפְלֵא וָפֶלֶא,

וְהִנֵּה הַהַפְתָּעָה:

שֶׁרְתּוֹק טָעָה וּבֶן־גּוּרְיוֹן תָּעָה

שֶׁמַּכְרִיזִים שְׁנָתַיִם, עֶרֶב, בֹּקֶר וְצָהֳרַיִם,

כִּי הַסֵּפֶר הַלָּבָן טָרֹף טֹרַף

וְלֹא נוֹתְרוּ מִמֶּנּוּ לֹא רֹאשׁ וְלֹא כְּרָעַיִם.

אוּלָם מִכָּאן וְאֵילֵךְ לֹא נִבְטַח

בְּהַכְרָזוֹת וַאֲפִלּוּ בִּשְׁטָרוֹת

וַאֲנַחְנוּ בְּעַצְמֵנוּ, וּכְמוּבָן בְּעֶזְרַת הָאֵל

אֶת שַׁעֲרֵי צִיּוֹן נִפְתַּח

בִּפְנֵי שְׂרִידֵי עָרִים וַעֲיָרוֹת

בִּתְפוּצוֹתָיו שֶׁל יִשְׂרָאֵל.

הארץ, 16.11.1945

אַתֶּם מִתְכַּנְּסִים עִם לַחֵךְ הַשַּׁלְהֶבֶת

שְׂרִידֵי בֵּית־יַעֲקֹב בְּאַרְצוֹת נְדוּדָיו,

אִישׁ אִישׁ לְנַפְשׁוֹ וְכָל בַּיִת וָשֶׁבֶט

יוֹשֵׁב עַל אוּדָיו וּמְבַכֶּה חֲמוּדָיו.

וּבְדַרְכֵי הַיַּמִּים וְדַרְכֵי כָּל יַבֶּשֶׁת

נָעִים וְנָדִים מְנֻשְּׁלֵי מִבֵּיתָם;

מִקְלָט לִזְקֵנִים – הַמְּצוּלָה הַגּוֹעֶשֶׁת,

אִמּוֹת וְיוֹנְקִים עַרְשׂוֹתָם – כְּלֵי־שֵׁיטָם.

וְאֶרֶץ אָבוֹת לַגּוֹלִים לֹא נִפְתַּחַת,

זָרִים הָעָמְדוּ כְּשׁוֹמְרִים לַמּוֹרָשׁ,

וְכָל הַנְּשָׁמָה מִמֵּצַר מְצַוַּחַת:

אַיֶּכָּה, שַׁדַּי עִם שִׁמְךָ הַמְפוֹרָשׁ.

אַתֶּם מִתְכַּנְּסִים בַּתְּקוּפָה הַמַּכְרַעַת

אַחַר הַשּׁוֹאָה שֶׁבָּאָה עַל יַעֲקֹב,

אָזְנְכֶם בַּת־קוֹלִי כְּמַרְצֵעַ רוֹצַעַת

חָדֹר עַד קִירוֹת לְבַבְכֶם וְנָקֹב:

כָּל אִישׁ מְהַסֵּס יַעֲזֹב הַמִּשְׁמֶרֶת,

הַבַּיְתָה יָשׁוּבוּ כּוֹפְרִים בָּעִקָּר,

כִּי דְבַר הֶחָזוֹן לֹא סְחוֹרָה הָעוֹבֶרֶת

בְּשׁוּק הָרוֹכְלִים לְמִקָּח וּמִמְכָּר.

הֱיוּ חֲזָקִים בַּשָּׁעָה הַסּוֹעֶרֶת,

הֱיוּ רְאוּיִים לַשְּׁלִיחוּת שֶׁלָּכֶם:

יְגוֹן יִשְׂרָאֵל עִם בָּאֵי הָעֲצֶרֶת –

וְהָפַךְ הַיָּגוֹן לְגוֹאֵל וּמְנַחֵם.

דבר, 9.12.1946

בְּלוֹנְדוֹן מִתְכַּנְּסִים בְּאֵלֶּה הַיָּמִים

מֵאוֹת צִירִים, שְׁלִיחֵי עַמִּים,

אוּלָם לֹא נִתְבַּקְּשׁוּ לְשָׁם שְׁלִיחֵי עַמֵּנוּ,

כִּי אֵין אֲנַחְנוּ קַיָּמִים

לְשׁוּם תַּפְקִיד מִלְּבַד שְׁפִיכַת דָּמֵנוּ

לְמַעַן כָּל אֻמָּה בְּכָל עִדָּן

וַעֲמִידָה בַּיָּם וּבַיַּבֶּשֶׁת עַל צִדָּן.

אֲנַחְנוּ קַיָּמִים לְמַעַן טַבָּחִים לְשֵׁם טְבִיחָה

וְגַם בִּשְׁבִיל כְּלָבִים לְצֹרֶךְ נְבִיחָה,

אוּלָם לֹא לָנוּ בֹּא בֵּין הָאֻמּוֹת הַמְאֻחָדוֹת

וְשֶׁבֶת בִּוְעִידַת צִירֵי עַמִּים וּמוֹלָדוֹת;

וְאִם תִּשְׁאַל אוֹתָהּ מַדּוּעַ – וְשָׁמַעְתָּ פְּסַק־דִינָהּ,

כִּי אֵין לְיִשְׂרָאֵל מוֹלֶדֶת וּמְדִינָה,

וְאִם תֹּאמַר: וּבְכֵן הוֹאִילוּ לְהָקֵל

לִבְנוֹת מוֹלַדְתֵּנוּ בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל –

וְהֶחֱזִירָה תְּשׁוּבָתָהּ: יָאֶה לְיִשְׂרָאֵל פִּזּוּר,

לִהְיוֹת עוֹזֵר לְכָל אֻמָּה וְלֹא לִהְיוֹת עָזוּר.

שִׁשָּׁה מִלְיוֹן נָשִׁים וַאֲנָשִׁים וְטַף

מִיִּשְׂרָאֵל הִשְׁמִידוּ תַּלְיָנִים –

וְהֵם, הַמְּדִינָאִים, אוֹמְרִים לְהַעֲמִידֵנוּ שׁוּב עַל סַף

קְרוֹנוֹת הַמָּוֶת, תָּאֵי הַגַּז וְכִבְשָׁנִים,

וְהֵמָּה עוֹד רוֹצִים, כִּי יְאָמֵנוּ,

שֶׁלֹּא הִפְקִירוּ דַּם עַמֵּנוּ.

הוֹי אֵיתָנֵי עוֹלָם, מְשַׁחְרְרֵי עַמִּים וַאֲרָצוֹת,

הֲרֵי קְרָאתֶם אֲפִלּוּ דְּרוֹר לְכֹחַ הָאֲטוֹם;

עִזְרוּ לְיִשְׂרָאֵל לִסְתּוֹם אֶת הַפְּרָצוֹת,

בַּשְּׂרוּ בְּשׂוֹרַת שִׁחְרוּר לְעַם יָתוֹם.

הארץ, 15.1.1946

לֹא רַק בָּעִתּוֹנִים, – בְּכָל קֶרֶן זָוִית

מִתְוַכְּחִים עַל נְאוּמֵי ר' חַיִּים וְר' דָּוִד:

שְׁנֵיהֶם רְאוּיִים לְיַצֵּג אֶת הַכְּנֶסֶת,

שְׁנֵיהֶם מְעִידִים בִּזְכוּת וְלֹא בְּחֶסֶד.

הָרִאשׁוֹן קַר־הַמֶּזֶג, מָתוּן וְשָׁלֵו

לְשׁוֹנוֹ עֲצוּרָה, וְהַסְּעָרָה – רַק בַּלֵּב,

הוּא נוֹאֵם מַמָּשׁ כִּפְרוֹפֵסוֹר בְּקַתֶּדְרָה,

אֶלָּא שֶׁהָבְלַט מַשֶּׁהוּ מֵרֹךְ חוּט־הַשִּׁדְרָה;

וְאוּלָם הַשֵּׁנִי – לְשׁוֹנוֹ אֵשׁ לוֹהֶטֶת,

פְּעָמִים הִיא צוֹרֶבֶת וְגוֹרֶמֶת שָׂרֶטֶת.

מָשָׁל לְאַהֲבָה אַרְצִית הֲמוֹנִית

כְּנֶגֶד אַהֲבָה רוּחָנִית, אַפְּלָטוֹנִית;

עַל כָּל פָּנִים אֵין זֶה אָסוֹן וְצָרָה

אִם אֶחָד הָעֵדִים צָעַק צְעָקָה מָרָה,

וּתְנוּ לוֹ חֶפְצוֹ, יִתְרַעֵם וְיִזְעַק,

מִזְּעָקָה בַּצָּר לוֹ – אִישׁ עֲדַיִן לֹא נִזָּק,

וּתְנוּ נָא גַם לָנוּ קְצָת לִקְצֹף וְלִרְגֹּן

וּלְהִתְחַמֵּם לְחֻמּוֹ שֶׁל בֶּן־גּוּרְיוֹן.

הָיוּ וְיִהְיוּ עוֹד עֵדִים מְתוּנִים

וְאַל תִּרְגְּזוּ לִקְצַת הַחִצִּים הַשְּׁנוּנִים;

אָמְנָם: מָתוּן, מָתוּן אַרְבַּע מֵאוֹת זוּזֵי שָׁוְיָא

אֲבָל לְבַעַל־הַקּוֹרָה מֻתָּר לִכָּנֵס בְּעָבְיָהּ,

רְצוֹנִי לוֹמַר: הָעִנְיָנִים מְאֹד מַכְאִיבִים

וּפְעָמִים אֵין לִזָּהֵר כָּל כָּךְ בְּ“טוֹן” וְנִיבִים,

וְכָל מָה דְּעָבַד רַחְמָנָא לְטַב עָבִיד:

הַמְּתִינוּת שֶׁל ר' חַיִּים וְהָרֹגֶז שֶׁל ר' דָּוִד.

הארץ, 14.3.1946

עֲצַבִּים דְּרוּשִׁים? יֵשׁ וָיֵשׁ,

יַעַן כִּי עָבַרְנוּ כָּל כּוּרֵי הָאֵשׁ.

מֵאָז מִקֶּדֶם עֲצַבֵּינוּ חֲזָקִים:

תּוֹרַת מֹשֶׁה קִבַּלְנוּ מִקּוֹלוֹת וּמִבְּרָקִים.

וְאַחַר כָּךְ – הַאִם הָיְתָה תְקוּפָה,

שֶׁלֹּא עָמַדְנוּ בְּמִבְחַן כָּל צַעַר וְסוּפָה?

נִתְקָפִים אֲנַחְנוּ מֵאָחוֹר וּמִפָּנִים

אַךְ מַעֲרֶכֶת עֲצַבֵּינוּ חֲזָקָה כְּמִלְּפָנִים

וְלֶעָתִיד תֶּחְזַק עוֹד פִּי כַּמָּה וְכַמָּה

כִּי יֵשׁ בָּהּ צֹרֶךְ רַב מְאֹד בְּמִלְחָמָה

צֹרֶךְ רָב מְאֹד כְּמוֹ בְּכָל הַמִּצְרָכִים

וַאֲפִלּוּ לֹא פָּחוֹת מִ – תּוֹתָחִים.

הארץ, 17.2.1948