בְּעֵינַיִךְ הַגְּדוֹלוֹת וְהַחוֹדְרוֹת לִלְבָבוֹת

תִּתְבּוֹנְנִי בִי וְצָדַקְתְּ כִּמְעָט:

אֵיךְ נוּכַל שְׁנֵינוּ יַחַד לָשָׁבֶת

וַאֲנִי כֹּה רָע וְכֹה טוֹבָה אָתְּ!

אֲנִי כֹּה רָע, דָּם מַר בִּי וְזוֹעֵם,

וּבִרְכוֹת־לַעַג יְמַלֵּל פִּי

לַנַּעֲרָה, אֲשֶׁר בְּטוּב־לֵב וּבְנֹעַם

וְכִמְעַט בְּישֶׁר נָהֲגָה בִי.

יָדַעַתְּ כִּירַיִם וְכָל דְּלָתַיִם,

כָּל בֶּדֶק וָסֶדֶק וְכָל מְבוֹא־רָז!

וְאֶל כָּל מָקוֹם — שָׁאַפְנוּ לוֹ יַחַד,

רִאשׁוֹנָה כְּנֶגְדִּי תָמִיד בָּאת.

עַכְשָׁו נִשֵּׂאת אַתְּ, נַעֲרָתִי,

הַאֻמְנָם לֹא שִׁגָּעוֹן הוּא,

פִּי־שְׁנַיִם יִגְדַּל הַשִּׁגָּעוֹן

בְּבָרְכִי אוֹתָךְ לְשִׂמְחָה זוּ.

"הִיא, הָאַהֲבָה — כֹּל בָּהּ נוֹשָׁע,

הִיא, הָאַהֲבָה — בְּרָכָה בָהּ!"

בְּמַלְכוּת רוֹמָא זֹה הַקְּדוֹשָׁה

שָׁרִים בְּאַלְפֵי פִיּוֹת לָהּ.

אַתָּה סוֹד הַשִּׁיר תָּבִינָה

מִתְּחִלָּתוֹ וְעַד הַסּוֹף,

יָעִיר צָהֳלָה בָךְ וְרִנָּה —

עַד שֶׁיָּבֹא יוֹם זֶה טוֹב:

שֶׁהַכַּלָּה בְשִׂמְלָה צְחוֹרָה

תָּשִׁית יָדָהּ בְּיָדְךָ, אָח,

וְאָבִיהָ הוּא אֶת צְרוֹרוֹ

עִם בִּרְכָתוֹ יַגִּישׁ לָךְ.

צְרוֹר הַכֶּסֶף, בַּיִת, כֵּלִים,

קְרָא בְגָרוֹן, אָחִי, קְרָא:

הִיא, הָאַהֲבָה — בַּת־הָאֵלִים,

הִיא, הָאַהֲבָה — בְּרָכָה בָהּ!

הָאָרֶץ הָרְחוֹקָה וְהָרְחָבָה עֲדוּיָה

בְּרִקְמוֹת נִצָּנִים. הַיַּעַר הָרָם

כְּקֶשֶׁת־נִצָּחוֹן לַמָּרוֹם נְטוּיָה,

שִׁיר כַּנְפֵי־הָרְנָנִים יָרִיעַ מִשָּׁם.

הָאָבִיב הַנֶּחְמָד — הוּא עוֹבֵר לִפְנֵיכֶם,

רְאוּ לַהַט־עֵינוֹ, אֵשׁ־לֶחְיוֹ רְאוּ, —

הַזְמִינוּ־נָא אוֹתוֹ לְחַג כְּלוּלוֹתֵיכֶם,

בַּאֲשֶׁר תִּפְרַח אַהֲבָה, מְקוֹמוֹ אַף־הוּא.