*

הָיָה הַסְּתָו עַל-הָאָרֶץ, רוּחַ לֹא־רוּחַ נָשָׁבָה,

וְכָבֵד הִתְנַשֵּׂא וְעָצֵל בִּשְׁמֵי-הָעוֹפֶרֶת הָעוֹף,

וְעֶרְיָה עָמְדָה הַתִּרְזָה וַאֲבֵלָה כְּנַעֲרָה נֶעֱלָבָה,

וְעֵץ הִתְלַחֵשׁ עִם אֶבֶן: בָּא סוֹף, בָּא סוֹף, בָּא סוֹף.

נָשְׁבָה לֹא-נָשְׁבָה הָרוּחַ. וְרוֹעֲשִׁים עָלִים וְנוֹשְׁרִים,

וְשֶׁמֶשׁ זְעוּמָה פּוֹרֶקֶת בְּאֵין-אוֹנִים קַו אַחֲרֵי קַו,

וְעָבִים עֲצֵלִים זוֹחֲלִים וּמְטַפְטְפִים אַט וְחוֹשְׁרִים

חַשְׁרוֹת נְטָפִים יְגֵעִים. – הָיָה עַל הָאָרֶץ הַסְּתָו…

הַזַּיְפָן! מָה אַתָּה מְחַקֶּה? הֵן הַסְּתָו הָאֲמִתִּי בִּלְבָבִי;

בְּחַדְרֵי חֲדָרָיו הַשּׁוֹמְמִים יָשׁוּד וִיהַלֵּךְ הַסְּתָו.

וְאַתָּה הֵצַצְתָּ אֶל-תּוֹכִי וְגָנַבְתָּ מִמֶּנִּי אֶת-סְתָוִי

וְעָשִׂיתָ לְךָ כְּמַתְכֻּנְתּוֹ וְחִקִּיתוֹ בַּחוּץ – וְלַשָׁוְא.

כִּי רְמִיָּה עָשִׂיתָ הַמְּלָאכָה! – מָה אַתָּה יוֹדֵעַ הַמְּחָקֶּה,

מַה-סְּתָו וּמָה רֵאשִׁית הַסּוֹף בְּאָדָם הֶחָי וּמַה-כְּאֵב?

וּמַה-זֹּאת נְשָׁמָה יְתוֹמָה עֵת קֵיצָהּ הַנִּרְצָח תְּבַכֶּה,

וּמַה זֶּה עָלִים נוֹשְׁרִים בַּלֵב, בַּלֵב, בַּלֵב?

תּוֹעִים בָּאַוִּיר וְשָׁטִים חוּטֵי שִׁלְהֵי-קַיִץ

לְבָנִים וְדַקִּים,

קִרְעֵי נְשָׁמָה אַחֲרוֹנִים שֶׁל-קַיִץ תַּם לִגְווֹעַ –

וְגַם הֵם נְמַקִּים.

תּוֹעֶה אֲנִי וְהוֹלֵךְ. אֵיזֶה שֶׁמֶשׁ שׁוֹמֵם

בַּמָּרוֹם לוֹהֵט.

מִן הַכְּפָר בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה מִתַמֵּר קִיטוֹר לָבָן,

וְנִדָּף וְרוֹהֵט.

הוֹי אֵלִי אֵלִי! וְלִי הֵן הָיָה קַיִץ

וְהָיתָה נְשָׁמָה –

וּקְרָעִים, אֶחָד אֶחָד, אֶל-הָאַוִּיר הוֹצֵאתִיהָ,

מְעַט פֹּה, מְעַט שָׁמָּה.

וְעַתָּה הֵמָּה תּוֹעִים, וְאַיֵּה לֹא יָדַעְתִּי,

חוּטִים חוּטִים דַּקִּים –

וְיַד מִי תְּקַבְּצֵם לִי? וּמִי מְקוֹרָם יַכִּיר?…

וְגַם הֵם נְמַקִּים.

פִּרְחֵי־זָהָב – עַל־הָאָרֶץ

הֵם מוּטָלִים עַתָּה פְזוּרִים

וּמוּבָסִים, עָלִים עָלִים,

עָלֶה פֹה וְעָלֶה שָׁמָּה.

וּפִזְמוֹנִי תַם! – הַכִּנּוֹר

מֻשְׁלָךְ צָרוּד אֶל־תּוֹך פִּנָּה.

עַל־הָאָרֶץ מִתְגּוֹלָלִים

קְרוּעִים תָּוֵי הַמַּנְגִּינוֹת.

גַּם הַמְנַגֵּן עַצְמוֹ שׁוֹכֵב

דַּךְ וְחַלָּשׁ אֶל־פְּאַת מִטָּה,

נִים וְתִיר וִיגַע־הִרְהוּרִים –

עוֹד רַק מְעָט וְשָׁכַב אָרְצָה.

וְאֵת חָפַצְתּי – אֵיכָה אֵדַע?

אֲנִי יָדַעְתִּי רַק הָאַחַת:

גַּם עוֹד אַחֲרַי יִהְיוּ חַיִּים,

יִהְיֶה הַכֹּל כַּאֲשֶׁר הָיָה.

יִהְיֶה שֶׁמֶשׁ אֲשֶר־יִזְרָח,

יִהְיֶה שֶׁמֶשׁ אֲשֶׁר־יִשְׁקָע,

וּבַעֲלִיַּת־קִיר נֶחְבָּאָה

יִהְיֶה חוֹלֵם – אִישׁ כָּמוֹנִי.

וְגַם לָזֶה עוֹד יִהְיוּ פְרָחִים,

וְגַם לָזֶה תִהְיֶינָה זְמִירוֹת;

וְגַם הַלָּז עִם־פְּרָחָיו יַחְדָּו

וְעִם זְמִירוֹתָיו יִבּוֹל, יִבּוֹל.

וְעוֹלָם יִהְיֶה שׁוֹרֵץ, זוֹחֵל

עֲלֵי־אַרְבַּע עִם רֵיקוּתוֹ

הַנּוֹרָאָה וּבְחֶלְאָתוֹ,

שְׁרָץ וּשְׁרָץ – וְכֵן עַד־נֵצַח.

גַּלְגַּל חוֹזֵר, חוֹזֵר, חוֹזֵר,

מַה־שְּׂבַעְתִּיו עַד־לְגֹעַל!

הָיֹה, חָדֹל וְאַחַר הָחֵל –

חֲלִיפוֹת עוֹלָם וּבְלִי חֲלִיפָה.

גַּלְגַּל נֶצַח, וּבַגַּלְגַּל

יִתְדוֹת וָוֵי הַחִשֻּׁרִים –

אַךְ אֲנִי פֹה, וָו תָּקוּעַ,

מָה אֲנִי פֹה? מִי אֲנִי פֹה?

עָלָה כּוֹכָבִי וַיָּצֶץ

אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי!

רָמַז לִי, רָמַז וַיִּקְרָא –

אֲנִי לֹא שָׁמַעְתִּי!

וְדָפַק הָאשֶׁר עַל-דַּלְתִּי –

לֹא נַעְתִּי, לֹא זַעְתִּי!

“אִי לָךְ שָׁם, חוֹלֵם, הֵן תִּפְתַּח” –

לֹא זַעְתִּי, לא נַעְתִּי!

וּבְקוּמִי – וְהָיָה כְּבָר רִכְבּוֹ

רָחוֹק כְּדֵי פַּרְסָה.

רַק עוֹד כְּנַף שׁוֹטוֹ רָאִיתִי

לְנֹגַהּ הַחַרְסָה.

וּבַחוֹל כָּל-הַיּוֹם אָז רַצְתִּי

בְּעִקְּבֵי אוֹפַנּוֹ –

וְהוּא יוֹשֵׁב וְלוֹעֵג מֵרָחוֹק

דּוּמָם עַל-כַּנּוֹ.

[לא אנכי חלמתי החלום] / דוד פרישמן

*

לֹא אָנֹכִי חָלַמְתִּי הַחֲלוֹם –

אֲנִי רַק בִּקַּשְׁתִּי הַפִּתְרוֹן;

אֲנִי רַק בִּקַּשְׁתִּי, דָּרַשְׁתִּי;

“מַה-הֹוֶה”, “מַה-תַּכְלִית”, “מַה-יִּתְרוֹן”.

לֹא אָנֹכִי חָלַמְתִּי הַחֲלוֹם –

הָיָה לוֹ אַחֵר וַחֲלָמוֹ;

חָלַם לוֹ עוֹלָם כֹּה נִפְלָא,

וְסוֹד בּוֹ הִשְׁקִיעַ – וּסְתָמוֹ.

חָלַם לוֹ שֶׁמֶשׁ וָלַיְלָה,

חָלַם לוֹ חַיִּים וָמָוֶת,

וְשָׁמַיִם וְאֶרֶץ וְאָדָם

וְלֵב לוֹ – וּבוֹ גֵּיא צַלְמָוֶת.

וְאוֹתִי גַּם אוֹתִי רַק חָלַם –

מִין חַרְטֹם בֵּין חַכְמֵי חַרְטֻמִּים;

וַיַּחֲלֹם מִין לֵב לִי בַּקֶּרֶב,

וּבַלֵּב לִי מִין אוּרִים וְתֻמִּים.

וַאְנִי פֹּה כָּל-יָמַי רַק אֶדְרֹשׁ,

רַק אֶשְׁאַל אֶת-תֻּמַּי וְאֶת אוּרָי:

מַה פֵּשֶׁר חֲלוֹמוֹ שֶׁל זֶה שָׁם?

וְחַיַּי מָה הֵמָּה וְיִסּוּרָי?