יְהִי בַּאֲשֶׁר יִהְיֶה – וְרַק מִחוּץ לָעוֹלָם / שארל בודלר / דוד פרישמן

רַק בֵּית-חוֹלִים לָנוּ הַחַיִּים, אֲשֶׁר שָׁם תְּשׁוּקָה עַזָּה רוֹדָה בְּכָל מַחֲלָה וּמַכְרִיחָה אוֹתָהּ לְהַחֲלִיף אֶת מִטָּתָהּ. הָאֶחָד מִתְאָוֶה לָשֵׂאת אֶת מַכְאוֹבָיו בִּהְיוֹתוֹ שׁוֹכֵב לִפְנֵי הַתַּנּוּר, וְהַשֵּׁנִי מַאֲמִין כִּי רַק עַל יַד הַחַלּוֹן יִרְוַח לוֹ.

וַאֲנִי גַּם אֲנִי מַרְגִּישׁ בְּנַפְשִׁי כְּאִלּוּ הָיָה עָלַי לִהְיוֹת תָּמִיד שָׁם בַּאֲשֶׁר אֵינֶנִּי, וְהַדָּבָר הַזֶּה הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר אָדוּן עָלָיו עִם נִשְׁמָתִי יוֹם יוֹם.

“הַגִּידִי לִי, נִשְׁמָתִי, אַתְּ הַנְּשָׁמָה הָעֲנִיָּה וְהַקּוֹפֵאת, הָאֵין לָנוּ לְהַחֲלִיט לָבוֹא וְלָשֶׁבֶת בָּעִיר לִסְבּוֹן? הִנֵּה אוֹמְרִים: חַם הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁם; וְאַתְּ תָּשׁוּבִי וְהָיִית עֵרָה וְהֹמִיָּה כִּלְטָאָה. הָעִיר הַזֹּאת יוֹשֶׁבֶת עַל יַד הַמַּיִם. הָעִיר הַזֹּאת בְּנוּיָה שַׁיִשׁ כֻּלָּהּ, וְהָעַם הַיּוֹשֵׁב בָּהּ שׂוֹנֵא בְּנַפְשׁוֹ אֶת כָּל צֶמַח, עַד כִּי עוֹקֵר הוּא אֶת כָּל עֵץ מִשָּׁרְשׁוֹ. מָקוֹם כָּזֶה הוּא מָקוֹם כִּלְבָבֵךְ, מְקוֹם אוֹר וָאֶבֶן, וְהַמַּיִם גַּם הֵם בָּאִים וּמְצַיְּרִים לָךְ אֶת מִשְׁנֵה צֶלֶם מַרְאֵיהֶם!”

וְנִשְׁמָתִי אֵין עוֹנָה דָּבָר.

“כִּי אָהַבְתְּ כָּכָה אֶת הַמְּנוּחָה יַחַד עִם חֶזְיוֹנוֹת הַתְּנוּעָה, הָאֵין חֶפְצֵךְ לָלֶכֶת לָגוּר עִמִּי בְּהוֹלַנְדִיָּה זֹאת הָאֶרֶץ הַלּוֹקַחַת אֶת הַנֶּפֶשׁ? אוּלַי בָּאָרֶץ הַזֹּאת תִּמְצְאִי מָשׂוֹשׂ, כִּי גַּם עַל תְּמוּנָתָהּ הִשְׁתּוֹמַמְתְּ תָּמִיד בִּרְאוֹתֵךְ אוֹתָהּ בְּבָתֵּי הַמּוּזֵיאוּם. הַנִּבְחָר לָנוּ אֶת רוֹטֶרְדָּם, וְאַתְּ הֲלֹא כָּכָה אָהַבְתְּ אֶת יְעָרוֹת הַתְּרָנִים וְאֶת הָאֳנִיּוֹת הָעוֹמְדוֹת עַל עוֹגְנֵיהֵן לְרַגְלֵי הַבָּתִים?”

וְנִשְׁמָתִי מַחֲרִישָׁה וְאֵין דּוֹבֶרֶת דָּבָר.

“וְאוּלַי אַחֲרֵי בָּטָוְיָה יֵלֵךְ לִבֵּךְ? – אֶת רוּחַ אֵירוֹפָּה הֲלֹא נִמְצָא שָׁם יַחַד עִם כָּל הַיֹּפִי אֲשֶׁר לָאֵזוֹר הַחַם!”

אֵין קוֹל וְאֵין קֶשֶׁב. הַאִם מֵתָה נִשְׁמָתִי?

“הַאִם כָּכָה אֵפוֹא כְּבָר קָפָאת, עַד כִּי לֹא יִמְצָא עוֹד דָּבָר חֵן בְּעֵינַיִךְ זוּלָתִי רַק אַתְּ לְבַדֵּךְ וְאִידָךְ? אִם כָּכָה הוּא, אָז קוּמִי וְנִבְרְחָה לַאֲרָצוֹת אֲשֶׁר דִּמְיוֹנָן כַּמָּוֶת. – יוֹדֵעַ אָנֹכִי אֶת נַפְשֵׁנוּ, נְשָׁמָה אֻמְלָלָה! נִצְרוֹר נָא אֶת צְרוֹרוֹתֵינוּ וְנָבוֹא עַד טוֹרְנֵיאָה. נַרְחִיקָה נָא לָלֶכֶת גַּם מִשָּׁם וְהָלְאָה וְנָבוֹא עַד הַקָּצֶה הָאַחֲרוֹן אֲשֶׁר לַיָּם הַבַּלְטִי. נַרְחִיקָה נָא יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִן הַחַיִּים כְּכָל אֲשֶׁר נוּכַל. נָבוֹא נָא לָגוּר עַל יַד הַצִּיר. שָׁם נוֹגֵעַ אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ אֶל הָאֲדָמָה רַק בְּשִׁפּוּעוֹ, וְהַחֲלִיפוֹת אֲשֶׁר לְאוֹר וְלַיְלָה בָּאוֹת לְאַט וּמְבַעֲרוֹת אַחֲרֵי כָּל הִשְׁתַּנּוּת אֲשֶׁר בַּיְּקוּם וּמַגְדִּילוֹת אֶת הַמּוֹנוֹטוֹנְיָה הַמּוֹסֶכֶת בָּנוּ רוּחַ תַּעֲלוּמוֹת לְמֶחֱצָה. שָׁם לֹא יִבָּצֵר מִמֶּנּוּ לְהִתְרַחֵץ עֵת רַבָּה בְּתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה, וְאוֹרוֹת הַצָּפוֹן יִשְׁלְחוּ לָנוּ מִזְּמַן לִזְמַן אֶת אֲלֻמּוֹת הַשּׁוֹשַׁנִּים אֲשֶׁר לָהֶם לְשַׂמֵּחַ אֶת נַפְשֵׁנוּ, וְהָיוּ כְּמִשְׁנֵה זֹהַר הָעוֹלֶה מִתּוֹךְ אֵשׁ עֲשׂוּיָה אֲשֶׁר לַשְּׁאֹל!”

וְרַק זֶה עַתָּה הִתְעוֹרְרָה נִשְׁמָתִי וַתַּעַן: “יְהִי לַאֲשֶׁר יִהְיֶה! יְהִי לַאֲשֶׁר יִהְיֶה! וְלוּ רַק אֶל מִחוּץ לָעוֹלָם הַזֶּה!”

“כַּלְבִּי הַיָּפֶה, כַּלְבִּי הַטּוֹב! גְּשָׁה נָא הֵנָּה וְשָׁאַפְתָּ אֶל אַפְּךָ רֵיחַ עֲדָנִים מִבַּקְבּוּק שֶׁמֶן הַמּוֹר, אֲשֶׁר קָנִיתִי בַּחֲנוּת שֶׁל בְּשָׂמִים מִן הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁבְּעִירֵנוּ”.

הַכֶּלֶב הִקְרִיב וַיְּנַפְנֵף אֶת זְנָבוֹ: הֲלֹא הִיא הַתְּנוּעָה שֶׁעֶרְכָּהּ אֵצֶל הַבְּרִיּוֹת הַלָּלוּ הוּא כְּעֵרֶךְ הַשְּׂחוֹק אֵצֶל בְּנֵי אָדָם, וַיַּגֵּשׁ אֶת חוֹטְמוֹ הַלַּח אֶל פִּי הַבַּקְבּוּק. פִּתְאֹם נִרְתַּע לַאֲחוֹרָיו בְּחַלְחָלָה, וְהִתְחִיל נוֹבֵחַ לְעֻמָּתִי בְּקֶצֶף וּבִגְעָרָה שֶׁל תּוֹכֵחָה.

“הוֹי כֶּלֶב אֻמְלָל! לוּ הוֹשַׁטְתִּי לְךָ מְלוֹא הַכַּף גְּלָלִים, כִּי אָז הֲרִיחוֹתָ אֲלֵיהֶם בְּחֶמְדָּה, וְאוּלַי גַּם אָכַלְתָּ אוֹתָם לְמַעֲדַנִּים. אָכֵן דָּמִיתָ בָּזֶה אֶל הַקָּהָל הַגָּדוֹל, שֶׁעָלֵינוּ לִהְיוֹת נִזְהָרִים לְבִלְתִּי הַגִּישׁ אֵלָיו בְּשָׂמִים נִבְחָרִים הַמַּכְעִיסִים אוֹתוֹ מְאֹד, כִּי אִם לְהָכִין לוֹ מַטְעַמִּים מִן הַסְּחִי וְהַחֶלְאָה אֲשֶׁר אָהֲבָה נַפְשׁוֹ”.

חֲפֵצָה אַתְּ לָדַעַת, מַדּוּעַ לִבִּי זוֹעֵף עָלַיִךְ הַיּוֹם. אֵין סָפֵק בְּעֵינַי, כִּי לֹא נָקֵל לָךְ הַדָּבָר כָּל-כָּךְ לְהָבִין אֶת זֹאת, כְּכָל אֲשֶׁר יֵקַל לִי לְבָאֵר לָךְ אֶת פֵּשֶׁר הַדָּבָר; כִּי בְּעֵינַי הִנָּךְ הַדֻּגְמָא הַיּוֹתֵר יָפָה, חוֹתַם-הַתָּכְנִית הַיּוֹתֵר נִפְלָאָה שֶׁל לֵב-אִשָּׁה-אֵין-חֵקֶר בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.

יַחַד בִּלִּינוּ יוֹם תָּמִים, יוֹם אָרֹךְ, וַיְהִי בְּעֵינַי כִּרְגָעִים אֲחָדִים. הִבְטַחְנוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, כִּי כָּל מַחְשְׁבוֹתֵינוּ וְהָגוּת רוּחֵנוּ תִּהְיֶינָה מֵהַיּוֹם וָהַלְאָה מְשֻׁתָּפוֹת וְדוֹמוֹת זוֹ לְזוֹ, וְהָיִינוּ יַחַד לִנְשָׁמָה אַחַת – חֲלוֹם שֶׁחָלְמוּ וְשֶׁחוֹלְמִים כָּל בְּנֵי אָדָם כֻּלָּם, וְרַק שֶׁאֵין בָּהֶם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבָר רָאָה כָּזֶה בְּהָקִיץ וּבְפֹעַל.

לִפְנוֹת עֶרֶב עַיְפָה נַפְשֵׁךְ מְעַט וַתֹּאמְרִי לִנָּפֵשׁ לִפְנֵי בֵּית-מִשְׁתֶּה קַהְוָה חָדָשׁ, אֲשֶׁר הוּקַם זֶה עַתָּה בְּפִנַּת שְׂדֵרַת-טִיּוּל חֲדָשָׁה, וְלַמְרוֹת עֲרֵמוֹת שְׁיָרֵי בִּנְיָן אֲשֶׁר הָיוּ צְבוּרִים וּפְזוּרִים פֹּה וָשָׁם, כְּבָר הִצְטַיֵּן הַבַּיִת בִּגְאוֹנוֹ הַנֶּהְדָּר, כְּמִתְפָּאֵר עַל הוֹד יָפְיוֹ הָעוֹמֵד לְהִשְׁתַּלֵּם, פְּנֵי הַבַּיִת נָהֲרוּ. מְאוֹר הַגַּז שָׁפַךְ נַחַל אוֹרָה עַל פְּנֵי לֹבֶן הַקִּירוֹת, עַל חֶלַקַת הָאַסְפַּקְלַרְיוֹת הַמַּבְרִיקוֹת, עַל זְהַב הַכַּרְכֻּבִּים, עַל פְּנֵי הַנִימְפוֹת וְהָאֱלִילוֹת הַנּוֹשְׂאוֹת עַל רֹאשָׁן פֵּרוֹת, לְבִיבוֹת וּצְלִי בָּשָׂר, עַל פְּנֵי שָׂרֵי הַמַּשְׁקִים וֶאֱלִילוֹת הַיַּיִן הַמַּקְרִיבוֹת עַל כַּפֵּיהֶן גְּבִיעֵי חֶמֶד מְלֵאֵי עָסִיס אוֹ מִגְדְּלֵי קֶרַח שֶׁל צוּקָר הַלּוֹקֵחַ עֵינַיִם בִּשְׁלַל צְבָעָיו הַנֶּחְמָדִים – בְּמִלָּה אַחַת: כָּל סִפּוּרֵי הַתּוֹלָדָה וְהַמִּיתוֹלוֹגְיָה הָעָמְדוּ פֹּה אַךְ לְשַׁמֵּשׁ אֶת תַּאֲוַת הַיֵּצֶר, חֶמְדַת הַתַּעֲנוּגִים וּרְאוֹת בְּטִיבָהּ.

אֲנַחְנוּ יָשַׁבְנוּ אֶל אַחַד הַשֻּׁלְחָנוֹת, וּבַחוּץ מִמּוּלֵּנוּ נִצַּב עַל עָמְדוֹ אִישׁ פָּשׁוּט וְדַל כְּבֵן אַרְבָּעִים. פָּנָיו הֵפִיקוּ עֲיֵפוּת וּבִזְקָנוֹ זָרְקָה שֵׂיבָה. בְּיָדוֹ הָאַחַת הֶחֱזִיק בְּנַעַר קָטָן וְעַל כַּפּוֹ הַשֵּׁנִית נָשָׂא בְּרִיָּה קְטַנָּה, אֲשֶׁר לֹא יָכְלָה עוֹד לָלֶכֶת. הוּא מִלֵּא מְקוֹם אוֹמֶנֶת, וְיָצָא עִם יְלָדָיו לִשְׂמֹחַ וְלִשְׁאֹף רוּחַ עֶרֶב. שְׁלָשְׁתָּם הָיוּ עֲטוּפִים סְחָבוֹת. שְׁלֹשֶׁת הַפָּנִים הֵפִיקוּ כֹּבֶד-רֹאשׁ וּתְמִימוּת עֲמֻקָּה בִּלְתִּי שְׁכִיחָה, וְשֵׁשׁ הָעֵינַיִם הִבִּיטוּ אֵל בֵּית הַקַּהְוָה הֶחָדָשׁ עִם רֶגֶשׁ תִּמָּהוֹן אֶחָד וְגָדוֹל, אֲשֶׁר הִשְׁתַּנָּה וְהִתְבַּטֵּא אֵצֶל כָּל אֶחָד מֵהֵם לְפִי שִׁנּוּיֵי שְׁנוֹת חַיֵּיהֶם וּמַדְרֵגַת הַשַּׂגָתָם.

עֵינֵי הָאָב אַמְרוּ: “מַה יָּפֶה! מַה נֶּהְדָּר! אֵין זֹאת כִּי אִם כָּל חֵיל הַעֲנִיִּים, כַּסְפָּם וּזְהָבָם, נִצְבְּרוּ הֵנָּה לְשַׁפֵּר אֶת הַכְּתָלִים הָאֵלֶּה.” – עֵינֵי הַנַּעַר הַקָּטָן הִבִּיעוּ:“מַה נֶּחְמָד! מַה נָּאֶה! וְאוּלָם זֶה בַּיִת שֶׁבּוֹ נִכְנָסִים רַק אֲנָשִׁים אֲשֶׁר לֹא כְּאֶחָד מִמֶּנּוּ.” – עֵינֵי הַבְּרִיָּה הַקְּטַנָּה הָיוּ כְּמֻכּוֹת סַנְּוֵרִים מִשִּׁפְעַת הָאוֹר וְקֶסֶם הַיֹּפִי, וְלֹא יָכְלוּ לְבַטֵּא אַחֶרֶת זוּלַת חֶדְוָה נִדְהֲמָה וַעֲלִיצוּת עֲמֻקָּה עִוֶּרֶת.

הַמְּשׁוֹרְרִים אוֹמְרִים: הָאֹשֶׁר וְהַנַּחַת עוֹשִׂים אֶת הַלֵּב רַךְ וְעָדִין וְאֶת הַנֶּפֶשׁ טוֹבָה וְנוֹחָה. הַשִּׁירָה הַזֹּאת צָדְקָה בַּנֶּשֶׁף הַהוּא בְּמַה שֶּׁנּוֹגֵעַ לְנַפְשִׁי. עֵינֵי הָעֲנִיִּים הָהֵם לֹא רַק נָגְעוּ עַד נַפְשִׁי, כִּי אִם בֹּשְׁתִּי בְּקִרְבִּי לְמַרְאֵה הַצִּנְצָנוֹת וְהַבַּקְבּוּקִים אֲשֶׁר הֻגְּשׁוּ לְפָנֵינוּ וַאֲשֶׁר הָיוּ גְּדוֹלִים מִשִּׁעוּר צִמְאוֹנֵנוּ. הֲעִיפוֹתִי עֵינַי עַל עֵינַיִךְ, אֲהוּבָתִי, לִקְרֹא בָּהֶם מֵהִרְהוּרֵי לִבִּי: חָדַרְתִּי עָמֹק עָמֹק אֶל עֵינַיִךְ הַיָּפוֹת, שֶׁכַּמָּה הֵן נְעִימוֹת וִירַקְרַקּוֹת, וְהֵן הִגִּידוּ לִי בָּרֶגַע הַהוּא: “הַבְּרִיּוֹת הַנִּצָּבוֹת שָׁם הָיוּ עָלַי לְמַשָּׂא עִם עֵינֵיהֶן הַגְּדוֹלוֹת וְהַפְּתוּחוֹת מְאֹד! הַתּוּכַל לְבַקֵּשׁ אֶת אֲדוֹנֵי-הַבַּיִת לְהַרְחִיקָם מִזֶּה?”

הוֹי מַה קָּשֶׁה הַדָּבָר לְהָבִין אֶחָד אֵת מִשְׁנֵהוּ, מַלְאָכִי הַיָּקָר, וּמַה קָּשֶׁה מַעֲבַר-הָרַעְיוֹן בֵּין שְׁתֵּי נְפָשׁוֹת, וַאֲפִלּוּ בֵּין נְפָשׁוֹת הָאוֹהֲבוֹת זוֹ אֶת זוֹ!

יֵאוּשׁ הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה / שארל בודלר / דוד פרישמן

הַזְּקֵנָה קְטַנַּת הַקּוֹמָה וּבַעֲלַת הַקְּמָטִים הָעֲמֻקִּים שָׂמְחָה בְּכָל לִבָּהּ בִּרְאוֹתָהּ אֶת הַתִּינוֹק הָרַךְ וְהַנֶּחְמָד, שֶׁכָּל רוֹאֶהוּ צוֹהֵל לִקְרָאתוֹ וּמֵאִיר לוֹ פָּנִים. הַבְּרִיָּה הַקְּטַנָּה וְהַעֲנֻגָּה הָיְתָה רְפַת כֹּחַ כְּמוֹ הַזְּקֵנָה, וְכָמוֹהָ הָיְתָה גַּם הִיא חַסְרַת שִׁנַּיִם וְשֵׂעָר.

הִיא קָרְבָה אֶל הַיֶּלֶד וַתִּתְאַמֵּץ לִשְׂחֹק וּלְהַרְאוֹת לוֹ פָּנִים יָפוֹת.

אֲבָל הַיֶּלֶד יִתְפַּלֵּץ וַיִּתְמַרְמֵר אֶל יְדִידוּתָהּ וּמְאוֹר פָּנֶיהָ שֶׁל הַזְּקֵנָה הַטּוֹבָה, וַיַּרְעֵשׁ אֶת הַבַּיִת בְּצַעֲקָתוֹ.

אָז נָסוֹגָה הַזְּקֵנָה אָחוֹר, גַּלְמוּדָה וְשׁוֹמֵמָה, וַתִּסָּתֵר בְּאַחַת הַפִּנּוֹת וַתֵּבְךְּ וַתֹּאמֶר: “הָהּ, אֲנַחְנוּ הַזְּקֵנוֹת לֹא נִמְצָא עוֹד חֵן בְּעֵינֵי כֹּל, אֲפִלּוּ בְּעֵינֵי הָעוֹלָל הַתָּם; מַרְגִּיזוֹת אֲנַחְנוּ אֶת הַיְלָדִים בְּחֶפְצֵנוּ לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִמָּהֶם!”

– אֶת מִי אַתָּה אוֹהֵב בְּיוֹתֵר, אִישׁ זָר וּפֶלִאי? אֶת אָבִיךָ, אוֹ אִמְּךָ, אֶת אֲחוֹתְךָ אוֹ אָחִיךָ?

– אֵין לִי לֹא אָב וְלֹא אֵם, לֹא אָח וְלֹא אָחוֹת.

– אֶת מַכִּירֶיךָ וּמְיוּדָעֶיךָ?

– הִנְּכֶם מִשְׁתַּמְּשִׁים עַתָּה בְּמִלָּה, אֲשֶׁר פִּשְׁרָהּ נִסְתַּם מִמֶּנִּי עַד הַיּוֹם.

– אֶת אֶרֶץ-מוֹלַדְתְּךָ?

– לֹא אֵדַע בְּאֵיזוֹ מַעֲלַת-רֹחַב הִיא נִמְצֵאת.

– אֶת הַיֹּפִי?

– בְּכָל לִבִּי הָיִיתִי אוֹהֵב אוֹתוֹ, לוּ הָיָה הַיֹּפִי אֱלֹהִי וּבֶן אַל-מָוֶת.

– אֶת הַזָּהָב?

– תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִיו כַּשִּׂנְאָה אֲשֶׁר תִּשְׂנְאוּ אֶת הָאֱלֹהִים.

– אֲבָל הַגִּידָה: אֶת מָה אַתָּה אוֹהֵב, זָר וּפֶלִאי וְאִישׁ-חִידוֹת?

– אוֹהֵב אֲנִי אֶת הָעֲנָנִים… הָעֲנָנִים, הַמְרַחֲפִים וּמִתְעַלְּמִים וּנְמוֹגִים פֹּה וַהֲלוֹם… שָׁם בְּיַרְכְּתֵי הָאֹפֶק… אוֹתָם, אֶת עַנְנֵי הַפְּלָאוֹת אֲנִי אוֹהֵב!

הוּא עוֹבֵר, מִתְעַנֵּג וּמְטַיֵּל בַּפַּרְדֵּס בּוֹדֵד וּמְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ: “מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים הָיָה, לוּ יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת אֶת אֲהוּבָתִי, לְבוּשָׁה פְּאֵר וּמַחְלָצוֹת כְּבַת-מַלְכָּה, יוֹרֶדֶת בְּאַחַד מֵעַרְבֵי הַחֲשֵׁכָה בְּמַעֲלוֹת הַשַּׁיִשׁ אֲשֶׁר לְטִירַת-קְדוּמִים הַנִּשְׁקָפָה אֶל מוּל מַצַּע-דֶּשֶׁא עִם אֲגָנִים הַזּוֹרְקִים מֵימֵיהֶם לַמָּרוֹם. כִּי מָעוֹן כָּזֶה נָאוֶה לָהּ, וְתֹאַר פָּנֶיהָ הֲלֹא כְּתֹאַר פְּנֵי אַחַת הַנְּסִיכוֹת בְּנוֹת-הַמְּלָכִים בִּיקָרוֹתֵיהֶן”.

מִקֵּץ שָׁעָה וְהוּא הוֹלֵךְ בָּרְחוֹב, עוֹמֵד וּמִתְעַכֵּב לִפְנֵי אַחַת הַחֲנוּיוֹת לְמִמְכַּר תְּמוּנוֹת וְכָל מְלָאכָה יָפָה. הוּא נִצָּב וּמִתְעַמֵּק בְּצִיּוּר פִּתוּחֵי-נְחֹשֶׁת הַמְצַיֵּר נוֹף יָפֶה, קֶרֶן בֶּן שֶׁמֶן מִגַּן עֵדֶן הַתַּחְתּוֹן, מִן הַמְּחוֹזוֹת אֲשֶׁר בִּסְבִיבוֹת הַקַּו הַמַּשְׁוֶה עִם אָבִיב הָעוֹלָמִים הַשּׂוֹרֵר שָׁם. אָז אָמַר בְּלִבּוֹ: “אָכֵן לֹא! לֹא בְּהֵיכָל חֶמֶד וְלֹא בְּטִירַת קְדוּמִים אֶרְאֶה עִם אֲהוּבַת נַפְשִׁי חַיִּים וְאַהֲבָה. שָׁם לֹא נִמְצָא אֶת הַמְּנוּחָה וְאֶת הַנַּחֲלָה הַדְּרוּשָׁה. עַל הַקִּירוֹת הַמְּצֻפִּים זָהָב וְכָל מִינֵי צַעֲצוּעִים לֹא יִשָּׁאֵר אַף פִּנָּה קְטַנָּה לִתְלוֹת עָלֶיהָ אֶת תְּמוּנָתָהּ, וּבֵין יְצִיעֵי הַכָּבוֹד אֵין קֶרֶן זָוִית חֲבִיבָה לוֹתִיר שְׁתֵּי נְפָשׁוֹת. לֹא! רַק בַּגּוּף הַזֶּה נִבְחַר מִשְׁכָּן לָנוּ, לְבַעֲבוּר יִתְמַלֵּא פֵּשֶׁר חֲלוֹם חַיַּי אֲשֶׁר חָלַמְתִּי”.

וּבְעוֹדוֹ מִתְבּוֹנֵן וּמִסְתַּכֵּל בְּכַוָּנָה אֶל כָּל פִּרְטֵי הַצִּיּוּר, הוּא מוֹסִיף לַחְשׁוֹב בְּלִבּוֹ: “הִנֵּה שָׁם עַל גְּדוֹת יָם בַּיִת קָטָן בָּנוּי עֵץ, עוֹמֵד צָנוּעַ בֵּין כָּל אוֹתָם הָעֵצִים הַזָּרִים וְהַמּוּאָרִים אֲשֶׁר אֶת שְׁמוֹתֵיהֶם שָׁכַחְתִּי…, בָּאֲוִיר רֵיחַ נִיחוֹחַ פֶּלִאי וּמְשַׂכֵּר…, וּבָאֹהֶל רֵיחַ שׁוֹשַׁנִּים חָזָק… וּבַמֶּרְחָק, בְּיַרְכְּתֵי מְדִינָתֵנוּ זוֹ הַקְּטַנָּה, נִשְׁקָפִים רָאשֵׁי הַתְּרָנִים וּמִפְרַשׂ אֳנִיּוֹת, הַמִּזְדַּעְזְעִים וּמְטֻלְּטָלִים עַל יְדֵי הַגַּלִּים…, וְהַחֶדֶר מוּאָר אוֹר נָעִים בְּצֶבַע הַוֶּרֶד הַחוֹדֵר מִבַּעַד לְפָרֹכֶת הַחַלּוֹנוֹת, מְלֵא רֵיחַ-עֲדָנִים שֶׁל הָמוֹן צְרוֹרוֹת פְּרָחִים וְנִצָּנֵי חֶמֶד. שָׁם עַל אַחַד הַכִּסְאוֹת הָעֲשׂוּיִם בְּטַעַם הַרוֹמַנְטִיִּים תֵּשֵׁב וְתַרְגִּיעַ בַּת-זוּגִי חֶמְדַּת נַפְשִׁי, תְּנַפְנֵף בִּמְנִיפָה עַל פָּנֶיהָ וּתְעַשֵּׁן טַבָּק בָּלוּל מְעַט בְּאָפְּיוּם לְשַׁכֵּר אֶת הָרוּחַ בְּתַעֲנוּגוֹת דִּמְיוֹן וַחֲלוֹם…, וְהַמַּעֲקֶה וְהַיָּצִיעַ פֶּתַח הַבַּיִת, וְשִׂיחַת הַצִּפֳּרִים שִׁכּוֹרֵי-שֶׁמֶשׁ וּפִטְפּוּטֵי הַכּוּשִׁיּוֹת הַקְּטַנּוֹת…, וּבַלַּיְלָה כְּעֵין סִיּוּם וְסוֹף דָּבָר לַחֲלוֹמוֹתַי יוֹמָם – שִׁירַת הַיָּגוֹן שֶׁל אַלּוֹנִים הוֹגֵי נְכָאִים! אָכֵן זֶה הוּא נְוֵה-שַׁאֲנָן אֲשֶׁר בִּקַּשְׁתִּי לִבְחִירָתִי. וּמַה לִּי אַרְמוֹן וְהֵיכָל!”

וּבְלֶכְתּוֹ הָלְאָה לְדַרְכּוֹ דֶּרֶךְ רְחוֹב גָּדוֹל וְאָרֹךְ, וַיַּרְא וְהִנֵּה לְפָנָיו בַּיִת קָטָן מְלֵא חֵן, וּמִבַּעַד לְחַלּוֹנוֹתָיו עִם הַוִּילוֹנוֹת הַצְּבוּעִים הַפְּרוּשִׂים עֲלֵיהֶם נִשְׁקָפִים שְׁנֵי פָּנִים שׂוֹחֲקִים. וַיֹּאמֶר הָאִישׁ בְּלִבּוֹ: “אָכֵן תּוֹעֶה דִּמְיוֹנִי לְבַקֵּשׁ בַּמֶּרְחַקִּים, אֲשֶׁר נִמְצָא כֹּה קָרוֹב לְנֶגֶד עֵינַי תָּמִיד. הֲלֹא בְּאָהֳלֵי שַׁלְוָה אֵלֶּה מְקַנְּנִים תַּעֲנוּגוֹת וָאֹשֶׁר. אֵשׁ עַל הָאָח, סְעוּדַת עֶרֶב טוֹבָה נֶאֱכֶלֶת לְתֵאָבוֹן, יַיִן מָתוֹק לְחֵךְ בַּעֲלֵי-בָּתִּים פְּשׁוּטִים וּמִטָּה מֻצַּעַת רְחָבָה מְאֹד עִם כָּרִים וּכְסָתוֹת בַּד פָּשׁוּט וְגַס קְצָת וְרַק חָדָשׁ הוּא וְנָקִי – וּמַה לִּי עוֹד?”

וּבְשׁוּבוֹ הַבַּיְתָה לְשָׁעָה, אֲשֶׁר הַשֵּׂכֶל הַיָּשָׁר וּמוֹעֲצוֹת הַתְּבוּנָה הַפְּשׁוּטָה וְיִשּׁוּב הַדַעַת לֹא יִכָּנְעוּ עוֹד לִפְנֵי מְהוּמַת הַחַיִּים וְהָרַעַשׁ אֲשֶׁר בַּחוּץ, וַיְּדַבֵּר אֶל לִבּוֹ לֵאמֹר: “בְּדִמְיוֹנִי הָיוּ לִי הַיּוֹם שָׁלֹשׁ דִּירוֹת וּבְכֻלָּן מָצָאתִי אֶת הַטַּעַם וְאֶת הָעֹנֶג אֲשֶׁר בִּקַּשְׁתִּי. וּמַה לִּי לְהַכְבִּיד עַל גּוּפִי לְשַׁנּוֹת מְקוֹמוֹ, אִם נַפְשִׁי מְרַחֶפֶת בִּלְעֲדֵי זֶה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. וְעַל מָה וְלָמָּה אוֹצִיא אֶת מַחְשְׁבוֹתַי לִפְעֻלּוֹת, אַחֲרֵי אֲשֶׁר מַעֲרֶכֶת הַמַּחְשָׁבוֹת עַצְמָהּ תִּתֵּן לִי דֵּי עֹנֶג וּנְעִימוּת?”

חַיָּב אָדָם לִבְסֻמּוֹ / שארל בודלר, תרגם דוד פרישמן

צָרִיךְ אָדָם לִהְיוֹת מְבֻסָּם תָּמִיד. זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּחַיִּים; הֲפֹךְ בּוֹ וַהֲפֹךְ בּוֹ דְּכֻּלָּא בּוֹ. בִּכְדֵי שֶׁלֹּא תַּרְגִּישׁוּ בְּמַשָּׂא הַזְּמַן הַכָּבֵד הָרוֹבֵץ כְּאֶבֶן מַעֲמָסָה עַל שִׁכְמְכֶם וּמַכְרִיעַ אֶתְכֶם עַד לֶעָפָר, עֲלֵיכֶם לְהִתְבַּסֵּם בְּלִי הֶרֶף.

אַךְ בַּמֶּה? – בְּיַיִן, בְּשִׁירָה אוֹ בִּצְדָקָה – הַבְּרֵרָה בְּיֶדְכֶם. אַךְ הִתְבַּסְּמוּ!

וּבַהֲקִיצְכֶם וּבְהִתְנַעַרְכֶם מֵרִבְצְכֶם עַל יְצִיעַ אַחַד הַהֵיכָלוֹת, עַל מַצַּע דֶּשֶׁא וִירַקְרַק בִּקְעָה אוֹ עַל מִטַּתְכֶם בִּבְדִידוּתְכֶם הַשּׁוֹמֵמָה בַּחֲדַר מִשְׁכַּבְכֶם, וְהַשִּׁכָּרוֹן כְּבָר עָבַר מֵעֲלֵיכֶם, וְקַמְתֶּם וּשְׁאַלְתֶּם אֶת הָרוּחַ, אֶת הַנַּחְשׁוֹל, אֶת הַכּוֹכָב, אֶת הַצִּפּוֹר, אֶת מוֹרֵה-הַשָּׁעוֹת, אֶת כָּל רָץ וּמִתְעוֹפֵף, אֶת כָּל נֶאֱנָח וּמִצְטַעֵר, אֶת כָּל מִתְגַּלְגֵּל וּמִתְנוֹעֵעַ, אֶת כָּל מְשׁוֹרֵר וְכָל אֲשֶׁר מִלָּה בְּפִיו – וּשְׁאַלְתֶּם לַשָּׁעָה אֲשֶׁר הִשְׁמִיעַ מוֹרֵה-הַשָּׁעוֹת בָּרֶגַע הַהוּא. וְהָרוּחַ וְהַנַּחְשׁוֹל וְהַכּוֹכָב וְהַצִּפּוֹר וּמוֹרֵה-הַשָּׁעוֹת יַעֲנוּכֶם: הִגִּיעַ זְמַן שֶׁל שִׁכָּרוֹן! וּבִכְדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיוּ עֲבָדִים נִכְנָעִים וּמְעֻנִּים בְּיָד הַזְּמַן, הִשְׁתַּכְּרוּ, הִשְׁתַּכְּרוּ בְּלִי הֶרֶף וּבְלִי הֶפְסֵק! בְּיַיִן, בְּשִׁירָה אוֹ בִּצְדָקָה – הַבְּרֵרָה בְּיֶדְכֶם.