מִשְׁתַּטֵּחַ הַיָּם תּוֹךְ שַׁלְוָה כְּחֻלָּה –

אַסְפַּקְלָר עֲגַלְגַּל מְצֻחְצָח.

הַאִם כָּךְ

שְׁכִינָה גַנְדְּרָנִית מִתְיַפָּה,

מַחֲזִיקָה אֶת הַיָּם בְּכַפָּהּ

לְהַבִּיט וּלְהֵיטִיב תַּלְתַּלָּהּ?

רַק עַל צִדִּי גַּלִּים אֶפִּלֶפְּטִיִּים מְזַנְּקִים,

הִזָּקֵף הִתְנַעֲנַע עַל רַגְלַיִם אֲחוֹרִיּוֹת;

עוֹד קָט וְעוֹד נִיד יִשְׁתַּלְּכוּ

עַל הֶעָבִים הַלְּבָנוֹת וְהָאוֹרִיּוֹת,

וְיָרְקוּ בִּפְנֵיהֶן אֲפֵלַת זַעְפָּם.

פִּתְאֹם נִבְקָעוֹת עַל עָרְפָּם

שִׂפְתֵי־דְוַי יְרֻקּוֹת,

וְנוֹפְלִים הַגַּלִּים מִתּוֹךְ קֶצֶף פְּנִינִי הֲכִי צַח,

כָּךְ,

וְרָחָב וְאָרֹךְ מִתְרַצֵּף אֲחוֹרֵינוּ מִשְׁעוֹל

שֶׁל פְּנִינִים בְּמָחוֹל

וְשֶׁל בַּהַט וְשֵׁשׁ וְדַר וְסוֹחֶרֶת.

הָהּ תִּפְאֶרֶת,

אַתְּ בִּידֵי הָעוֹלָם תַּחְבּוּלָה,

כְּתֹנֶת פַּסִּים

לְכָל שַׁאַג עוֹלֶה מִמְּצוּלָה.

כָּאן בִּמְקוֹם כְּחוֹל הַיָּם מְלֻטָּשׁ עַד יוֹקֵד,

וְאֵין חוֹף מַבָּטִי לְגַדֵּעַ,

וּבִבְהִירוּת זוֹ עַזָּה פְּתוּחָה וְקוֹרֵאת:

הַרְהִיבָה אָדָם עִם אֵינְסוֹף הִתְוַדֵּעַ! –

שִׂרְטְטָה בַּת עֵינִי קַו סַפִּיר בְּעִגּוּל,

וּשְׁחָקִים עַל הַיָּם שָׁם הִצְנִיחָה:

סָגוּר! יוֹתֵר לִי לֹא נִיחָא.

פֶּן הַחוּט יְנֻתַּק עַל הַגְּבוּל

וְאֶהְיֶה רְאִיָּה בְּלֹא רוֹאֶה

קֶרַע קוּר שָׁר בַּגָּן שֶׁל אֱלוּל,

מְשׁוֹטֵט וְתוֹעֶה

וְנִבְלָע אֵי־בַלֵּב הַבּוֹעֵר שֶׁל שַׁדַּי.

הָלְאָה הָלְאָה חוֹתְרָה סְפִינָתִי.

אֵיךְ אֲאַו

לָזוּז מַשֶּׁהוּ מִמֶּרְכַּז הָעִגּוּל בַּת עֵינִי שִׁרְטֵטָה,

וְכָכָה סוֹף סוֹף לַחֲצוֹת אֶת הַקַּו,

וְכֹה אִמָּלֵטָה!

לַשָּׁוְא.

הָעִגּוּל אִתִּי נָע כַּעֲנִיבַת חֲנִיקָה,

אֲמַהֵר אוֹ אָאֵטָּה.

אֲנִי תָקוּעַ תּוֹכוֹ עַל הַצִּיר

כְּמוֹ זְבוּב אֲשֶׁר נַעַר תַּחַב עַל סִכָּה –

מִי מַאֲזִין בְּפִרְפֹּרֶת גַּפַּי מִזְמוֹר שִׁיר?

תָּא חֲזִי, בְּטַבּוּר הֲוָיָה –

בַּשִּׁבְיָה.

עַכְשָׁו זֶה הַיָּם וְהַשַּׁחַק הֵם עַיִן אַחַת פְּקוּחָה,

תְּחוּשׁוֹת צְחֹרוֹת מְרַחֲפוֹת בְּתוֹכָהּ,

וַאֲנִי הָאִישׁוֹן הַפָּעוּט,

כָּפוּף עַל מַעֲקֵה הַסְּפִינָה וְשׁוֹאֵל:

מִי עוֹמֵד מִנֶּגְדִּי שָׁם מִחוּץ לְתֵבֵל

שֶׁמִּמֶּנּוּ לִי דְמוּת?

אֲנִי דוֹפֵק לוֹ בַּיּוֹם, אֲנִי דוֹפֵק לוֹ בַּלֵּיל:

הַגֵּד, הַנֶּעְלָם, הַגֵּד לִי רַק זֹאת,

הֲתִרְאֵנִי?

כְּבָר יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אוֹתְךָ לַחֲזוֹת,

לִי חָשׁוּב שֶׁאַתָּה תֶּחֱזֵנִי.

וְאוּלַי

יָדְךָ הִיא קוֹרֵאת וְדוֹפֶקֶת אֵלַי?

אָז הָגֵּד, אֵיךְ אֶעֱבֹר, אֵיךְ אֵצֵא אֶת עֵינִי? –

אֲנִי דוֹפֵק וְדוֹפֵק, אֵין עוֹנִי.

וְהָאֹפֶק הַחַד

הוּא אֲפִיק הַדְּמָעוֹת.

יֵשׁ שָׁעוֹת

מֵאֵלֶיהָ חֶדְוַת הַחַיִּים מִתְעוֹרֶרֶת.

אַךְ תָּמִיד עֵת יוֹם רַד

תּוֹפִיעַ דִּמְעָה גְדוֹלָה וּבוֹעֶרֶת,

שָׁם בָּאֹפֶק הַהוּא, מִן הַצַּד.

מִי זֶה בּוֹכֶה? תֵּבֵל אוֹמֶרֶת: הִיא.

וַאֲנִי?

דִּמְעָה זוֹ גְדוֹלָה וּבוֹעֶרֶת –

שֶׁלִּי.