אָדָם לֹא יֵדַע מֶה עָמֹק הוּא שָׁתוּל,

עַד שְׁעַת הַטִּלְטוּל.

עַד שָׁעָה וְיַרְגִּישׁ מִי אוֹחֵז בּוֹ בִּצְבָת,

וּמוֹשְׁכוֹ מִכִּבְרַת אֲדָמָה בָּה נָבָט.

אָז קוֹל שָׁרָשָׁיו – צַעַק חַד וְזָקוּף,

כְּקוֹל יְצִיאַת נְשָׁמָה מֵהַגּוּף.

וּכְמוֹ מַלְתָּעוֹת נִשְׁלָפוֹת לְאִטָּן

יִתְפַּלֵּץ‏־יִתְחַלְחֵל כָּל בְּשָׂרוֹ הָאֵיתָן.

וְאַחַר – דְּמָמָה, וְעוֹד קָט וְיֶעְתַּר

כְּבָר מֵרֶגֶב אַחֵר עַל טַל וּמָטָר.

אַךְ טַבַּעַת־פְּחָדִים, שֶׁהַזְּמַן לֹא גְלָפָהּ,

יְרֻשָּׁה הִיא בִּפְנִים מֵאוֹתָהּ הַשְּׁלִיפָה.

שָׁרָשִׁים, שָׁרָשַׁי – מָה אֶעֱשֶׂה, שֶׁיְּלֵל

יַתְמוּתָם לֹא יִרְדֹּף אַחֲרַי יוֹם וָלֵיל?

הַאוּכַל אֲרַחֲמֵם, אֶקָּחֵם עִמִּי

לַמְּדִינָה הָאַחֶרֶת בַּשַּׂק עַל שִׁכְמִי?

שָׁעוֹת שֶׁנִּחְיוּ – לֹא פְרָחִים אוֹ דַרְדַּר

לַעֲקֹר וּלְהַשְׁלִיךְ אוֹ לָשֵׂאת בְּהָדָר.

הֵן חַיּוֹת לְעַצְמָן חֲרִישִׁית וּבָדָד,

בַּמָּקוֹם שֶׁנִּחְיוּ שָׁם חַיּוֹת הֵן לָעַד.

יֵשׁ לֵילֵךְ אֲלֵיהֶן בַּאֲשֶׁר הִנַּחְתִּין,

בַּכְּרַךְ וּבַכְּפָר וּבַשִּׁיר בֵּין שִׁיטִין.

לִחְיוֹתָן מֵחָדָשׁ, כָּל שָׁעָה כְּמוֹ אָז,

אַךְ לֶאֱרֹג תּוֹךְ כֻּלָּן חוּט אֶחָד: הַכֹּל גָּז.

יֵשׁ לַצִּיג רְאִי זַךְ לְכָל כְּאֵב הַמַּעֲבָר,

יֵשׁ לַחֲצוֹת אֶת נְהַר־הַתְּמוּרָה עַד צַוָּאר.

נָעַלְתִּי דַלְתִּי וָאֶמְסֹר הַמַפְתֵּחַ

לַשָּׁכֵן הַבָּא;

עַד יֻתַּן לִי מַפְתֵּחַ לְבַיִת חָדָשׁ

עוֹד הַדֶּרֶךְ רַבָּה.

וּזְמַן רַב אֶתְגּוֹלֵל בְּלִי דָבָר מִשֶּׁלִּי,

אַף לֹא כֶּסֶת וְכָר;

וּגְשָׁמִים וּסְעָרוֹת – אֵדָעֵם עַל בֻּרְיָם

וְצִנָּה וְנֵכָר.

כָּךְ עוֹקֵר הָאָדָם כִּמְטֹרָף כָּל תּוֹכוֹ,

רַק גִּלְדּוֹ יִשָּׁאֵר;

וּבִמְקוֹם שָׁם הָיָה כֹּה הַרְבֵּה וְצָפוּף –

נֵר יָחִיד בּוֹעֵר.

וְעַל פְּנֵי הָעוֹלָם יָנוּעַ פָּנָס.

מִין פָּנָס שֶׁל יַפָּן. –

אֲנִי זוֹקֵף צַוְּארוֹן מְעִילִי וְיוֹצֵא

לַנֶּעְלָם, לַנִּצְפָּן.

יֵשׁ וְאִילָן בְּכָל אַלְפֵי עָלָיו

רוֹעֵשׁ וּמִתְקַלֵּעַ: לָאו!

וּמִי יַמְרֶה אֶת פִּיו לְלֹא שַׁלֵּם בְּיֹקֶר?

וּפֶתַע מִסִּמְטָה צְדָדִית אֶחָד מוֹפִיעַ,

כֻּלּוֹ עָטוּף,

בְּלִי רשֶׁם שֶׁל פַּרְצוּף,

וְהַלָּאוִים כֻּלָּם בּוֹרְחִים כְּכוֹכָבִים עִם בֹּקֶר,

וְהָאָדָם אֶת גּוֹרָלוֹ עַצְמוֹ יַפְתִּיעַ

וְיֵצֵא לַכְּבִישׁ הַמִּתְמַתֵּחַ.

רְצוֹנִי אֵלַיִךְ, אֵם כְּבוּדָה,

אֵי בִי נִטְמַן תָּמִיד וְלֹא נוֹדַע

שֶׁעַכְשָׁו קָפַץ כֹּה עַז וְכֹה מְנַצֵּחַ?

לֹא אוּכַל לְאַחֵל לְעַצְמִי

הַדֶּרֶךְ דּוֹרֵךְ בָּהּ אַתָּה

סוּגַת שׁוֹשַׁנִּים שְׁחוֹרוֹת.

זְכוּת זוֹ מְחַיְכָה מְרִירִית

מוּל מִלָּה טוֹבַת־לֵב שֶׁל קִנְאָה.

אַךְ מִי יִתֵּן לִי יַשְׁרוּת מַבָּטְךָ

הַצָּמוּד לִמְחוֹזוֹ מֵאֵלָיו

בְּלִי עֶרְגָּה תַּפְזִילֶנּוּ אָחוֹר,

וְיָדְךָ הַנְטוּיָה לְלֹא נִיד

אֶל הָאוֹר – וִיהִי קָט, וִיהִי דַל –

בְּסוֹף אֲפֵלַת מִנְהַרְתֶּךָ.

אֶרְאֶה נָא עַכְשָׁו מָה עַכְשָׁו

לִבְשָׂרִי עוֹד אֵין עַיִן לִרְאוֹת:

סִבְלוֹתַי, זָרוּתִי, וַאֲבֹד –

כֹּה פִתְאֹם תַּחַת שַׁחַק בָּהִיר! –

הֶכֵּרוּת בֵּין רַגְלַי וְקַרְקַע.

כָּךְ עִמְּךָ מֵרָחוֹק אֶתְהַלֵּךְ,

וְצַעֲדִי יִשְׁתַּוֶּה לְצַעַדְךָ,

וּלְצַעֲדֵי כָּל מַחֲנֵה הַהוֹלְכִים

שָׁם בְּקֶצֶב אִתְּךָ.

כִּי יֵשׁ צַעַר

כֹּה עָמֹק שֶׁלַּגּוּף לֹא נִמְסָר.

אֲנִי הוֹלֵךְ אֱלֵי שֶׁמֶשׁ בּוֹעֵר וּפִלְאִי,

אֱלֵי לַהַט סְחַרְחַר שֶׁל עוֹלָם הִיוּלִי.

מַה יְהֵא בְּסוֹפִי? הַאֶשָּׂרֵף שָׁם כָּלִיל,

כְּכָל נֵר בּוֹ הָאֵשׁ חֲזָקָה מֵהַפְּתִיל?

אוֹ אֶעֱלֶה בַמְּדוּרָה, וְהַיְקוֹד יִסְתַּחְרֵר,

עַד שְׁבִיבִי יְצֻנַּן וִיהִי נִיר אוֹ בְאֵר?

וְקָם אָז הַשֶּׂה וְגָמַע אֵגֶל קַר,

נִתְאַגֵּל מֵאִשּׁוֹ, וִיהִי טוֹב לוֹ כָּל כָּךְ!

אֲנִי הוֹלֵךְ אֱלֵי שֶׁמֶשׁ בּוֹעֵר וּפִלְאִי;

תּוֹךְ תּוֹכוֹ כִּי אָבוֹא אֶמְצָא מַיִם וּדְלִי.

א

פְּקוּחָה תְּמִיהָה מְזֹהֶרֶת כְּחֻלָּה

בֵּין גַּלִּים שְׁחוֹרִים וְחֻפַּת הַיָּרֵחַ,

וְעִגּוּל דְּמָמָה סוֹגֵר לְלֹא אוֹת וְסִימָן.

אַךְ הַדַּחַף שֶׁל זוֹ סְפִינָתִי לִנְקֻדָּה לֹא נִרְאֵית

כֹּה עַז וְשָׁחוּז

כְּכֹחַ גַּלְגַּל בַּשְּׁחָקִים.

הַאֻמְנָם גַּם דַּרְכִּי

בַּשַּׁיִשׁ הַזֶּה שֶׁל תְּמִיהָה –

מַאֲזַן עוֹלָמוֹת וּמְשִׁיכוֹת שֶׁל דּוֹרוֹת חֲקָקָהּ?

אוֹ לִבִּי, צִפּוֹרִי הַסּוֹעֶרֶת,

הוּא דַחֲפֵךְ מִבִּפְנִים, סְפִינָתִי?

ב

עַכְשָׁו אָנֹכִי כֹּה קָדוּם,

קָדוּם מִשַּׁלְשֶׁלֶת אָבוֹת.

עַכְשָׁו אָנֹכִי כֹּה צָעִיר,

צָעִיר מִבֶּן־בְּנוֹ שֶׁל בֶּן־בְּנִי.

עַכְשָׁו קְבָרוֹת נִפְתָּחִים,

וְרוּחוֹת רְפָאִים עוֹלִים בַּסָּךְ,

וְדוֹר אַחֲרוֹן מִתְעוֹרֵר בַּעֲרִיסָה.

וַאֲנִי הוּא אֳנִי לְכֻלָּם,

תּוֹךְ זוֹ אֳנִיָּה,

לְתַקֵּן שְׁגִיאָה גְדוֹלָה.

ג

אָנֹכִי נְקֻדָּה כּוֹכָבִית שֶׁל פִּרְכּוּס בֶּחָלָל –

קוּם פַּצְּחָהּ כְּגַרְעִין,

אוֹ שִׁימָהּ כְּקוֹנְכִית עַל הָאֹזֶן,

מַה תִּרְאֶה, מַה תַּאֲזִין?

הֲמוֹנִים, הֲמוֹנִים,

כִּרְתִיחַת הַגַּלִּים מִתַּחְתַּי –

מָה רַעַשׁ בָּעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן?

וְרָאשִׁים עַל רָאשִׁים מֵאָחוֹר

עַל פְּנֵיהֶם עוֹד צְעִיף תְּנוּמַת הַיָּרֵחַ.

צַעֲדִי, צַעֲדִי –

מַה שִּׂדּוּד מַעֲרָכוֹת!

מַה שֹּׁבֶל אָרֹךְ שֶׁל נְשָׁמוֹת רְחוֹקוֹת!

דְּמֻיּוֹת דְמֻיּוֹת עוֹלוֹת וּמִתְנַפְּצוֹת

וּרְסִיסֵיהֶן קָרִים עֲלֵי רִיסַי,

מְלוּחִים עַל לְשׁוֹנִי.

וּקְפֹץ נְמֵר הַפָּז בְּשַׁאַג דְּרוֹר

וְרוּץ צוּרוֹת לַחֲבֹק מַעֲרֻמָּיו

וְלַהֲשִׁיבוֹ לְכֶלֶא וּלְתַבְנִית –

וְהִתְנַפְּצָן עֵת בַּחַיָּה תִגַּעְנָה.

רְאֵה, מַה לֹּא תִרְאֶה? כָּאן הָרֵי־אֶלֶף

כְּחַכְמֵי קֶדֶם עִם עַטְרוֹת הַשֶּׁלֶג;

וֶזוּב כָּאן מִלֹּעוֹ פּוֹלֵט עָשָׁן;

בְּתוּלוֹת מְטֹרָפוֹת רָצוֹת בְּצַעַק,

וְאַחֲרֵיהֶן רוֹדְפִים רוּחוֹת צוֹבְטִים,

וּבְלוֹרִיתָן בְּלֹא־עֵת הָפְכָה שֵׁיבָה.

שׁוּר, קַתֶּדְרַלָּה כָּאן גְבוֹהַת צְרִיחִים –

הִכָּנֵס, אָדָם, כְּרַע וּשְׁפֹךְ לִבְּךָ,

הַשְׁלֵם עִם אֵל וּשְׁכַח כָּל שֶׁעָבַר!

וְהִנֵּה נִשָּׂא הַיָּם בַּאֲלַכְסוֹן:

הַסְּפִינָה נֶאֱנֶקֶת וְחוֹרְקִים דְּפָנוֹת,

וְהוּא כְמִזְדַּקֵּף אַט עַל יָדָיו,

כְּמוֹ מְנַסֶּה מֵמַד אֲלַכְסוֹנִי –

נַסֵּה! חַיֶּיךָ, כְּבָר הִגִּיעָה עֵת,

מֵמַד עִם מַעְלָה־מַטָּה כְּבָר אַחֵר,

וַאֲחֵרִים צְדָדִים! וְהַסְּפִינָה

גּוֹנַחַת, מִתְכּוֹפֶפֶת לְאָחוֹר,

לְמַעַן תִּישַׁר בִּיקוּם שֶׁקָּם חָדָשׁ.

בְּרֹאשׁ הַסְּפִינָה אֲנִי עוֹמֵד תּוֹהֶה:

כָּאן מִתְגּוֹלֶלֶת מַחֲשָׁבָה גְדוֹלָה

זִנְּקָה מִמֹּחַ אֱלֹהִים בְּטֶרֶם

קִבְּלָה מִמֶּנּוּ נְשִׁיקָה חוֹתֶמֶת.

וְהִיא מִתְקַלַּעַת וְשׁוֹאֶגֶת מַר

בְּלִי כֹחַ מֵעַצְמָהּ לְהֵחָתֵם

וְהַכֹּל גּוֹוֵעַ תּוֹךְ כְּדֵי לֵדָה;

וְיוֹתֵר כָּאן מִתֵּבֵל, אֲבָל אַךְ תֹּהוּ.

וְעֵין אֱלוֹהַּ שָׁם בְּמֵצַח שַׁחַק

בּוֹעֶרֶת וְצוֹפָה חַדּוֹת קָשׁוֹת.

שלשה שירי-ים:

ישראל אפרת

תִּפְאֶרֶת

ישראל אפרת

מִשְׁתַּטֵּחַ הַיָּם תּוֹךְ שַׁלְוָה כְּחֻלָּה –

אַסְפַּקְלָר עֲגַלְגַּל מְצֻחְצָח.

הַאִם כָּךְ

שְׁכִינָה גַנְדְּרָנִית מִתְיַפָּה,

מַחֲזִיקָה אֶת הַיָּם בְּכַפָּהּ

לְהַבִּיט וּלְהֵיטִיב תַּלְתַּלָּהּ?

רַק עַל צִדִּי גַּלִּים אֶפִּלֶפְּטִיִּים מְזַנְּקִים,

הִזָּקֵף הִתְנַעֲנַע עַל רַגְלַיִם אֲחוֹרִיּוֹת;

עוֹד קָט וְעוֹד נִיד יִשְׁתַּלְּכוּ

עַל הֶעָבִים הַלְּבָנוֹת וְהָאוֹרִיּוֹת,

וְיָרְקוּ בִּפְנֵיהֶן אֲפֵלַת זַעְפָּם.

פִּתְאֹם נִבְקָעוֹת עַל עָרְפָּם

שִׂפְתֵי־דְוַי יְרֻקּוֹת,

וְנוֹפְלִים הַגַּלִּים מִתּוֹךְ קֶצֶף פְּנִינִי הֲכִי צַח,

כָּךְ,

וְרָחָב וְאָרֹךְ מִתְרַצֵּף אֲחוֹרֵינוּ מִשְׁעוֹל

שֶׁל פְּנִינִים בְּמָחוֹל

וְשֶׁל בַּהַט וְשֵׁשׁ וְדַר וְסוֹחֶרֶת.

הָהּ תִּפְאֶרֶת,

אַתְּ בִּידֵי הָעוֹלָם תַּחְבּוּלָה,

כְּתֹנֶת פַּסִּים

לְכָל שַׁאַג עוֹלֶה מִמְּצוּלָה.

שָׁבוּי

ישראל אפרת

כָּאן בִּמְקוֹם כְּחוֹל הַיָּם מְלֻטָּשׁ עַד יוֹקֵד,

וְאֵין חוֹף מַבָּטִי לְגַדֵּעַ,

וּבִבְהִירוּת זוֹ עַזָּה פְּתוּחָה וְקוֹרֵאת:

הַרְהִיבָה אָדָם עִם אֵינְסוֹף הִתְוַדֵּעַ! –

שִׂרְטְטָה בַּת עֵינִי קַו סַפִּיר בְּעִגּוּל,

וּשְׁחָקִים עַל הַיָּם שָׁם הִצְנִיחָה:

סָגוּר! יוֹתֵר לִי לֹא נִיחָא.

פֶּן הַחוּט יְנֻתַּק עַל הַגְּבוּל

וְאֶהְיֶה רְאִיָּה בְּלֹא רוֹאֶה

קֶרַע קוּר שָׁר בַּגָּן שֶׁל אֱלוּל,

מְשׁוֹטֵט וְתוֹעֶה

וְנִבְלָע אֵי־בַלֵּב הַבּוֹעֵר שֶׁל שַׁדַּי.

הָלְאָה הָלְאָה חוֹתְרָה סְפִינָתִי.

אֵיךְ אֲאַו

לָזוּז מַשֶּׁהוּ מִמֶּרְכַּז הָעִגּוּל בַּת עֵינִי שִׁרְטֵטָה,

וְכָכָה סוֹף סוֹף לַחֲצוֹת אֶת הַקַּו,

וְכֹה אִמָּלֵטָה!

לַשָּׁוְא.

הָעִגּוּל אִתִּי נָע כַּעֲנִיבַת חֲנִיקָה,

אֲמַהֵר אוֹ אָאֵטָּה.

אֲנִי תָקוּעַ תּוֹכוֹ עַל הַצִּיר

כְּמוֹ זְבוּב אֲשֶׁר נַעַר תַּחַב עַל סִכָּה –

מִי מַאֲזִין בְּפִרְפֹּרֶת גַּפַּי מִזְמוֹר שִׁיר?

תָּא חֲזִי, בְּטַבּוּר הֲוָיָה –

בַּשִּׁבְיָה.

דַּמְעָה

ישראל אפרת

עַכְשָׁו זֶה הַיָּם וְהַשַּׁחַק הֵם עַיִן אַחַת פְּקוּחָה,

תְּחוּשׁוֹת צְחֹרוֹת מְרַחֲפוֹת בְּתוֹכָהּ,

וַאֲנִי הָאִישׁוֹן הַפָּעוּט,

כָּפוּף עַל מַעֲקֵה הַסְּפִינָה וְשׁוֹאֵל:

מִי עוֹמֵד מִנֶּגְדִּי שָׁם מִחוּץ לְתֵבֵל

שֶׁמִּמֶּנּוּ לִי דְמוּת?

אֲנִי דוֹפֵק לוֹ בַּיּוֹם, אֲנִי דוֹפֵק לוֹ בַּלֵּיל:

הַגֵּד, הַנֶּעְלָם, הַגֵּד לִי רַק זֹאת,

הֲתִרְאֵנִי?

כְּבָר יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אוֹתְךָ לַחֲזוֹת,

לִי חָשׁוּב שֶׁאַתָּה תֶּחֱזֵנִי.

וְאוּלַי

יָדְךָ הִיא קוֹרֵאת וְדוֹפֶקֶת אֵלַי?

אָז הָגֵּד, אֵיךְ אֶעֱבֹר, אֵיךְ אֵצֵא אֶת עֵינִי? –

אֲנִי דוֹפֵק וְדוֹפֵק, אֵין עוֹנִי.

וְהָאֹפֶק הַחַד

הוּא אֲפִיק הַדְּמָעוֹת.

יֵשׁ שָׁעוֹת

מֵאֵלֶיהָ חֶדְוַת הַחַיִּים מִתְעוֹרֶרֶת.

אַךְ תָּמִיד עֵת יוֹם רַד

תּוֹפִיעַ דִּמְעָה גְדוֹלָה וּבוֹעֶרֶת,

שָׁם בָּאֹפֶק הַהוּא, מִן הַצַּד.

מִי זֶה בּוֹכֶה? תֵּבֵל אוֹמֶרֶת: הִיא.

וַאֲנִי?

דִּמְעָה זוֹ גְדוֹלָה וּבוֹעֶרֶת –

שֶׁלִּי.

מראות על הים-התיכון:

ישראל אפרת

בַּשַּׁעַר

ישראל אפרת

יָצָאנוּ לַסִּפּוּן הַשְׁכֵּם וְהַסְּפִינָה

הֶחֱלִיקָה אַט וּבְרֶטֶט:

עוֹד קָט נָבוֹא עוֹלָם עַצֶּבֶת בּוֹ שַׁלֶּטֶת.

וַיִּתְחַתֵּךְ אֶל עָל מִתּוֹךְ עָבֵי שַׁחֲרִית

רֶכֶס‏‏־אֲדָמָה שָׁחוּז כְּמוֹ קַרְדֹּם

עִם רְסִיסִים שֶׁל טַל אָדֹם.

וְשׁוּר הַסֶּלַע, עַל הַחוֹף מִשְּׂמֹאל –

מִגְבַּעַת זְהִירַת הַקֶּמֶט,

אִישׁ מַה נִּכְבָּד וּנְשׂוּא פָנִים הָיָה חוֹבְשָׁהּ אֶתְמוֹל!

וּמֵהַצַּד הָאַפְרִיקָנִי

מְנַמְנֵם אָדָם בָּהָר –

מְקֻרְזַל רֹאשׁ, נְפוּל הָאַף, וּכְשֶׁל הַשּׁוֹר צַוָּאר.

דְּמָמָה רַבָּה, וְהָאֲוִיר סוֹמֵר:

פֹּה שַׁעַר הֶחָצֵר צְפוּפַת בָּתִּים!

וְהַקַּרְדֹּם עַל הַמַּשְׁקוֹף טְלוּל־דָּם מַמְתִּין.

צָהֳרַיִם

ישראל אפרת

הָאֳנִיָּה דוֹהֶרֶת רְתוּמָה

לִשְׁנֵי טוּרֵי סוּסִים כְּחֻלִּים מֵעֲבָרֶיהָ;

וּמִמְּקוֹמָהּ בַּיְקוּם הָעֲגַלְגַּל

לֹא תִקָּרֵעַ.

וְקֶשֶׁת דְּלוּקַת כָּל הַצְּבָעִים

מְלַוָּה אוֹתָנוּ תַּחַת פְּנֵי הַמַּיִם;

וְהַסּוּסִים הַכְּחַלְחַלִּים רוֹקְעִים עָלֶיהָ

בְּטַלְפֵי פְנִינִים.

וְעָבִים צְחֹרוֹת רוֹקְדוֹת

כְּמַלְאָכִים עַל נַדְנֵדָה בְּעֵדֶן;

וְהַכֹּל תְּנוּעָה־תְּנוּעָה־תְּנוּעָה בְּתוֹךְ

הֶקֵּף זוֹהֵר בֶּרֶדֶם.

סַדָּן

ישראל אפרת

הַיָּם סָגוּר בְּקַו סוֹבֵב כְּחַלְחַל,

וְהָאָדָם סַדָּן הוּא בַּגַּלְגַּל.

וּכְכֹל יָנַע, אִם חִישׁ אוֹ לְאִטּוֹ,

הַיְקוּם כַּחֲגוֹר שַׁבְּתַאי תָּמִיד אִתּוֹ.

וּבֵינֵיהֶם הַחִשּׁוּרִים – מַה פֶּלֶא! –

מֵאוֹר הַנֶּפֶשׁ וּמֵעֹז הַסֶּלַע.

עוֹד קָט נַגִּיעַ, וְנִשְׁבַּר הַכֹּל:

הַטֹּהַר וְהָאֹפֶק הֶעָגֹל.

וַעֲגוּמִים נֵתַע בְּעִיר וּכְפָר,

וְחֶרֶשׁ נְבַקֵּשׁ מַה כֹּה שָׁפָר.

הַלֵּוִי

ישראל אפרת

אֲנִי רוֹאֵהוּ פֹּה עַל הַגַּלִּים

כְּחֻלֵּי הָאֵשׁ,

מְלַוֵּנִי בִּכְלִי שַׁיִט עַל הַדֶּרֶךְ,

יוֹשֵׁב צָנוּם־שָׁזוּף לְיַד הַהֶגֶה

מוּרַם זְקַנְקַן וְכַף, וְשָׁר וְשָׁר. –

כְּבָר לֵיל אַחֲרוֹן הָיָה, אַךְ מַלָּחִים

עָזְבוּ אֶת הַמְּשׁוֹטִים, יָרְדוּ לִשְׁכֹּר:

מַה בֶּצַע אִם הַלֵּיל תְּבַלּוּל רִירִי,

וְאֵין לַבְחִין אִם צוֹעֲדִים קָדִימָה

אוֹ מִתְקַדְּמִים אָחוֹר. פִּתְאֹם הִרְגִּישׁוּ,

הַכְּלִי נֶאֱחַז בְּיַד-אַדִּירִים וַיָּנַע

בְּקַו נִמְתָּח כְּמוֹ מֵיתַר כִּנוֹר,

וּמְבֹהָלִים קָפְצוּ אֶל הַסִּפּוּן.

צָנוּם וְדַל יָשַׁב לְיַד הַהֶגֶה

וְשָׁר, רַק שָׁר –

וַיְהִי שִׁירוֹ חוּט דַּק בּוֹ הִתְמַשְּׁכוּ

אָדָם וְחוֹף כֹּה עַז אַהֲדָדֵי,

עַד כָּל הַלֵּיל עָמְדוּ הַשַּׁיָּטִים

מֵאֲחוֹרָיו קוֹפְאֵי עֵינַיִם,

עַד זְרֹחַ הַחַמָּה נֶגְדָּם עַל יַבָּשָׁה.

אֲנִי רוֹאֵהוּ פֹּה עַל הַגַּלִּים

מְלַוֵּנִי בִּכְלִי שַׁיִט כָּל הַדֶּרֶךְ,

וְשָׁר וְשָׁר אִתִּי.

צמאון

ישראל אפרת

בְּפּוֹמְפֵּי בַּגָּן רָאִיתִי אֱלִילַת הַשֶּׁפַע,

וְעַל יָדָהּ בַּשַּׁיִשׁ קַעֲרִית

שְׁחָקוּהָ בְכַפָּם זְמַנִּים מִקֶּדֶם

עֵת נִשְׁעֲנוּ לִשְׁתּוֹת מִפִּי הָאֱלִילָה.

וּבְיַעַר שֶׁל נֵרוֹת מֵאָב לְבֵן נִמְשֶׁכֶת

רִסְּקָה אֶת בֹּהֶן רֶגֶל פֶּטְרוֹס שְׁחוֹר הַשֹּׁהַם.

הוֹ צוֹעֲדֵי עוֹלָם, מַה צִּמָּאוֹן כַּבִּיר

דּוֹפֵק אֶתְכֶם עַל פְּנֵי כָּל הַדְרָכִים?

וְלַחַשְׁכֶם שָׂרוּף־אָפֵל כְּמוֹ פֶחָם

אֵיךְ יְחַרְחֵר מִדּוֹר לְדוֹר: חַפְּשׂוּ!

וְנִבְקָעִים פֹּה פֶּה, שָׁם בֹּהֶן,

אוֹ סֶלַע בַּמִדְבָּר,

וּמִזְדָּרְמִים זְרָמִים: גַּחֲנוּ וּשְׁתוּ!

וְלָמָּה זֶּה גְּרוֹנְכֶם נִשְׁאָר תָּמִיד נִחָר?

הֲצִמְאוֹנְכֶם הוּא הַיּוֹקֵד כֹּה עַז

עַד אֵין רַוּוֹת,

אוֹ תֵבֵל כֻּלָהּ הִיא רַק טִפִּין טִפִּין

שֶׁל מָה נַעֲרֹג עַל אֲפִיקָיו?