א דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת אוֹמְרִים: רְצוֹנְךָ שֶׁתַּכִּיר מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם − לְמַד אַגָּדָה, שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ אַתָּה מַכִּיר אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמִדַּבֵּק בִּדְרָכָיו (ספרי דברים, מט).
דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת – כינוי נדיר לקבוצה של חכמים קדומים שנהגו למצוא רמזים לעניינים שונים תוך דרשת פסוקי מקרא.
מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם – הקב"ה, בורא העולם בדיבור. וּמִדַּבֵּק בִּדְרָכָיו – כדרישת התורה מן האדם, “ללכת בכל דרכיו (של הקב"ה) ולדובקה בו” (דברים יא, כב).
*
ב אַל יְהִי הַמָּשָׁל הַזֶּה קַל בְּעֵינֶיךָ, שֶׁעַל יְדֵי הַמָּשָׁל אָדָם יָכוֹל לַעֲמֹד עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁאָבַד זָהוּב מִבֵּיתוֹ אוֹ מַרְגָּלִית טוֹבָה − לֹא עַל יְדֵי פְּתִילָה בְּאִסָּר הוּא מוֹצֵא אוֹתָהּ? כָּךְ הַמָּשָׁל הַזֶּה לֹא יְהֵא קַל בְּעֵינֶיךָ, שֶׁעַל יְדֵי הַמָּשָׁל אָדָם עוֹמֵד עַל דִּבְרֵי תוֹרָה (שהש"ר א, ח).
קַל בְּעֵינֶיךָ – קל ערך, מיותר. לַעֲמֹד עַל – להבין במלוא עומקם. זָהוּב – מטבע של זהב.
פְּתִילָה בְּאִסָּר – פתילת נר השווה פרוטות אחדות (האיסר הוא מטבע השווה שמונה פרוטות נחושת), שלאורה נמצאת האבידה.
*
ג “וְיֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם עוֹד לִמֵּד־דַּעַת אֶת הָעָם וְאִזֵּן וְחִקֵּר תִּקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה” (קהלת יב, ט) –רַב נַחֲמָן אָמַר: לְפָלָטִין גְּדוֹלָה שֶׁהָיוּ בָּהּ פְּתָחִים הַרְבֵּה, וְכָל מִי שֶׁהָיָה נִכְנָס לְתוֹכָהּ הָיָה טוֹעֶה. מָה עָשָׂה פִּקֵּחַ אֶחָד? נָטַל פְּקַעַת שֶׁל גֶּמִי וּקְשָׁרָהּ כְּנֶגֶד הַפֶּתַח, וְנִכְנַס דֶּרֶךְ הַפְּקַעַת וְיָצָא דֶּרֶךְ הַפְּקַעַת; הִתְחִילוּ הַכֹּל נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין דֶּרֶךְ הַפְּקַעַת.
כָּךְ עַד שֶׁלֹּא עָמַד שְׁלֹמֹה לֹא הָיָה אָדָם יָכוֹל לְהַשְׂכִּיל דִּבְרֵי תוֹרָה, וְכֵיוָן שֶׁעָמַד שְׁלֹמֹה הִתְחִילוּ הַכֹּל סוֹבְרִין תּוֹרָה. דָּבָר אַחֵר: לְחֻרְשָׁה שֶׁל קָנִים, שֶׁלֹּא הָיָה אָדָם יָכוֹל לִכָּנֵס לְתוֹכָהּ, שֶׁכָּל מִי שֶׁהָיָה נִכְנָס לְתוֹכָהּ הָיָה טוֹעֶה. מָה עָשָׂה פִּקֵחַ אֶחָד? נָטַל אֶת הַמַּגָּל, כִּסַּח וְנִכְנַס, כִּסַּח וְנִכְנַס, נִכְנַס דֶּרֶךְ הַכִּסּוּחַ וְיָצָא דֶרֶךְ הַכִּסּוּחַ; הִתְחִילוּ הַכֹּל נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין דֶּרֶךְ הַכִּסּוּחַ. כָּך שְׁלֹמֹה.
רַבִּי יוֹסֵי אָמַר: לְקֻפָּה גְדוֹלָה מְלֵאָה פֵּרוֹת וְלֹא הָיוּ לָהּ אָזְנַיִם, וְלֹא הָיְתָה יְכוֹלָה לְהִטַּלְטֵל, וּבָא פִּקֵּחַ אֶחָד וְעָשָׂה לָהּ אָזְנַיִם, וְהִתְחִילָה לְהִטַּלְטֵל עַל יְדֵי אָזְנֶיהָ. כָּךְ עַד שֶׁלֹּא עָמַד שְׁלֹמֹה לֹא הָיָה אָדָם יָכוֹל לְהַשְׂכִּיל דִּבְרֵי תּוֹרָה, וְכֵיוָן שֶׁעָמַד שְׁלֹמֹה הִתְחִילוּ הַכֹּל סוֹבְרִין תּוֹרָה.
רַבִּי שֵׁילָא אָמַר: לְקִיתוֹן גָּדוֹל שֶׁהוּא מָלֵא רוֹתְחִים וְלֹא הָיְתָה לוֹ אֹזֶן לְהִטַּלְטֵל, וּבָא אֶחָד וְעָשָׂה לוֹ אֹזֶן, וְהִתְחִיל לְהִטַּלְטֵל עַל יְדֵי אָזְנוֹ.
רַבִּי חֲנִינָא אָמַר: לִבְאֵר עֲמֻקָּה מְלֵאָה מַיִם, וְהָיוּ מֵימֶיהָ צוֹנְנִים וּמְתוּקִים וְטוֹבִים, וְלֹא הָיְתָה בְּרִיָּה יְכוֹלָה לִשְׁתּוֹת מִמֶּנָּה. בָּא אָדָם אֶחָד וְקָשַׁר חֶבֶל בְּחֶבֶל, מְשִׁיחָה בִּמְשִׁיחָה וְדָלָה מִמֶּנָּה וְשָׁתָה; הִתְחִילוּ הַכֹּל דּוֹלִין הֵימֶנָּה וְשׁוֹתִין.
כָּךְ מִדָּבָר לְדָבָר, מִמָּשָׁל לְמָשָׁל עָמַד שְׁלֹמֹה עַל סוֹדָהּ שֶׁל תּוֹרָה
(שהש“ר א, ח; בר”ר יב, א; שם צג, ד; קה"ר ב, יא).
קֹהֶלֶת – הוא, לפי המסורת, שלמה המלך.
לְפָלָטִין – משל לארמון.
פְּתָחִים הַרְבֵּה – בנוי כמעין מבוך.
טוֹעֶה – מאבד את דרכו.
פְּקַעַת שֶׁל גֶּמִי – גליל חוטים העשויים מצמח הגומא.
דֶּרֶךְ הַפְּקַעַת – בעזרת הפקעת שנקשרה בדלת הכניסה ונגללה בידי ההולך בארמון אגב הליכתו.
לְהַשְׂכִּיל – להבין.
סוֹבְרִין – מבינים ולומדים.
לְחֻרְשָׁה שֶׁל קָנִים – משל ליער של שיחים סבוכים.
כִּסַּח – קיצץ לקצירה.
לְקֻפָּה – משל לסל גדול.
אָזְנַיִם – ידיות.
לְקִיתוֹן – משל לכד גדול.
רוֹתְחִים – מיִם רותחים.
מְשִׁיחָה – חבל דק.
*
ד עֲשִׁיר נְכָסִים, עֲשִׁיר פֻּמְבֵּי – זֶהוּ בַּעַל הַגָּדוֹת (בבא בתרא קמה ע"ב).
עֲשִׁיר פֻּמְבֵּי – מי שעושרו רב, ידוע ברבים ומפורסם.
בַּעַל הַגָּדוֹת – הדורש דרשותיו ברבים והמונים באים לשמוע אותן.
*
ה “אִישׁ אֲשֶׁר יִתֶּן לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר… וְלֹא יַשְׁלִיטֶנּוּ הָאֱלֹהִים לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ” (קהלת ו, ב) – זֶה בַּעַל אַגָּדָה, שֶׁאֵינוֹ לֹא אוֹסֵר וְלֹא מַתִּיר, לֹא מְטַמֵּא וְלֹא מְטַהֵר (ירושלמי הוריות ג, ה).
יַשְׁלִיטֶנּוּ… לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ – ייתן לאדם רשות והזדמנות ליהנות ממנו.
זֶה בַּעַל אַגָּדָה שֶׁאֵינוֹ לֹא אוֹסֵר וגו' – זה החכם שידיעותיו רבות באגדה, אך אינו רשאי לפסוק על פיהן בתחומים המגוונים של ההלכה: איסור והיתר וגו', שכן אין למדים הלכות מן האגדה.
*
ו “כִּי לֹא יָבִינוּ אֶל פְּעֻלֹּת ה' וְאֶל מַעֲשֵׂה יָדָיו” (תהלים כח, ה) – רַ' יְהוֹשֻׁעַ אָמַר: אֵלּוּ הָאַגָּדוֹת (מד"ת לפסוק).
אֵלּוּ הָאַגָּדוֹת – המדברות בגדולת מעשיו של הקב"ה, ועל מי שמזלזל בהן נאמר “לא יבינו” וגו'.
*
ז “וּבִקְצֵה תֵבֵל מִלֵּיהֶם” (תהלים יט, ה) – אֵלּוּ הָאַגָּדוֹת, שֶׁמְּקַדְּשִׁים שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּהֶן (סא“ר, ב; ילק”ש לתהלים, תרעב).
שֶׁמְּקַדְּשִׁים שְׁמוֹ – האגדות מציגות את גדולת הקב“ה ומעשיו, ובאמצעותן מתקדש ומתפרסם שמו של הקב”ה בעולם כולו.
*
ח “וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן” (שמות טז, לא) – אֲחֵרִים אוֹמְרִים: “גַּד” – שֶׁדּוֹמֶה לְאַגָּדָה, שֶׁמּוֹשֶׁכֶת לִבּוֹ שֶׁל אָדָם כַּמַּיִם (יומא עה ע"א).
“וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן” – הוא המן שאכלו עם ישראל במדבר.
שֶׁדּוֹמֶה לְאַגָּדָה – והיא דרשת המילה “גד” כנגזרת מהפועל הארמי נג"ד שפירושו “משך”.
כַּמַּיִם – לאדם הצמא.
*
ט “וְתַעֲנֻגוֹת בְּנֵי הָאָדָם” (קהלת ב, ח) – אֵלּוּ הָאַגָּדוֹת, שֶׁהֵן עִנּוּגוֹ שֶׁל מִקְרָא (קה"ר לפסוק).
עִנּוּגוֹ שֶׁל מִקְרָא – שלימוד האגדות מוסיף עונג בשעת לימוד המקרא.
*
י “שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים” (שיר השירים ה, יג) – אֵלּוּ הָאַגָּדוֹת (ילק"ש לשיר השירים, תתקצא).
אֵלּוּ הָאַגָּדוֹת – שריחן נעים ומראיהן נאה.
*
יא “וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו” (שמות טו, כו) – אֵלּוּ אַגָּדוֹת מְשֻׁבָּחוֹת, הַנִּשְׁמָעוֹת בְּאָזְנֵי כָּל אָדָם (מכילתא דר"י בשלח, ויסע, א).
הַנִּשְׁמָעוֹת בְּאָזְנֵי כָּל אָדָם – המתקבלות על לב כל שומעיהן.
*
יב בְּרִית כְּרוּתָה הִיא – הַלּוֹמֵד אַגָּדָה מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר לֹא בִּמְהֵרָה הוּא מְשַׁכֵּחַ (ירושלמי ברכות ה, א).
בְּרִית כְּרוּתָה – דבר ברור ובטוח כברית שנכרתה ואין להפר אותה.
מְשַׁכֵּחַ – שוכח את אשר למד.
*
יג “יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי” (דברים לב, ב) – מָה מָטָר זֶה אֶחָד הוּא, וְיוֹרֵד עַל הָאִילָנוֹת וְנוֹתֵן בָּהֶם מַטְעַמִּים לְכָל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי מָה שֶׁהֵן: בַּגֶּפֶן לְפִי מָה שֶׁהֵן, בַּזַּיִת לְפִי מָה שֶׁהֵן, בַּתְּאֵנָה לְפִי מָה שֶׁהֵן – כָּךְ דִּבְרֵי תּוֹרָה כֻּלָּם אַחַת וְיֵשׁ בָּהֶם מִקְרָא וּמִשְׁנָה, הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת (ספרי דברים, שו).
אֶחָד הוּא – טיבו אינו משתנה לפי העצים שעליהם הוא יורד.
מַטְעַמִּים… לְפִי מָה שֶׁהֵן – טעם הפירות שונה מעץ לעץ על פי טבעם.
דִּבְרֵי תּוֹרָה – הם דברי האל המעוררים בשומעיהם סוגים שונים של ידע.
*
יד “כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם” (דברים לב, מז) – דָּבָר שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים רֵיק הוּא, לֹא רֵיק הוּא אֶלָּא מִכֶּם, כִּי הוּא חַיֵּיכֶם וְאֹרֶךְ יְמֵיכֶם – שֶׁלֹּא תֹאמַר: לָמַדְתִּי הֲלָכוֹת – דַּי לִי, תַּלְמוּד לוֹמַר: “כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת” (דברים יא, כב) – כָּל הַמִּצְוָה, לְמַד מִדְרָשׁ וַהֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: “לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם” (דברים ח, ג) – זֶה מִדְרָשׁ, “כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם” – אֵלּוּ הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת (ספרי דברים, מח).
רֵיק הוּא – פסוק או מילה הנראים לאדם כחסרי ערך ותוכן.
מִכֶּם – בגללכם, מנקודת המבט של מי שאינו לומד כראוי. ובאמת הדברים הם “חייכם ואורך ימיכם”.
כָּל הַמִּצְוָה – ודורש את לשון הריבוי “כל” ככוללת את כל ענפי התורה.
מִדְרָשׁ – דרשת הכתובים להוציא מהם הלכות חדשות, והיא מדומה להלן למזון הבסיסי, הוא הלחם, לשם הדגשת חשיבותה הגדולה.
*
טו “מִגְדְּלוֹת מֶרְקָחִים” (שיר השירים ה, יג) – אָמַר רַ' תַּנְחוּמָא: מָה מִגְדְּלוֹת הָרֶקַח הַזֶּה יֵשׁ בּוֹ מִכָּל מִינֵי בְּשָׂמִים, כָּךְ תַּלְמִיד חָכָם צָרִיךְ לִהְיוֹת מָלֵא מִקְרָא, מִשְׁנָה וְתַלְמוּד, וַהֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת (שהש"ר לפסוק).
מִגְדְּלוֹת הָרֶקַח – ערוגות שמגדלים בהן בשמים שונים.
*
טז רַ' אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ אוֹמֵר: שָׁלוֹשׁ מִדּוֹת בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים: אֶבֶן גָּזִית, אֶבֶן פִּנָּה, אֶבֶן פְּסֵיפָס. אֶבֶן גָּזִית כֵּיצַד? זֶה תַּלְמִיד שֶׁשָּׁנָה מִדְרָשׁ, בִּזְמַן שֶׁתַּלְמִיד חָכָם נִכְנָס אֶצְלוֹ, שׁוֹאֲלוֹ בְּמִדְרָשׁ אוֹמֵר לוֹ – זֶהוּ אֶבֶן גָּזִית, שֶׁאֵין לָהּ אֶלָּא פֶּה אֶחָד.
אֶבֶן פִּנָּה כֵּיצַד? זֶה תַּלְמִיד שֶׁשָּׁנָה מִדְרָשׁ וַהֲלָכוֹת, בִּזְמַן שֶׁתַּלְמִיד חָכָם נִכְנָס אֶצְלוֹ, שׁוֹאֲלוֹ בְּמִדְרָשׁ אוֹמֵר לוֹ, בַּהֲלָכוֹת אוֹמֵר לוֹ – זֶהוּ אֶבֶן פִּנָּה, שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁנֵי פִּיּוֹת בִּלְבַד.
אֶבֶן פְּסֵיפָס כֵּיצַד? זֶה תַּלְמִיד שֶׁשָּׁנָה מִדְרָשׁ וַהֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת וְתוֹסָפוֹת, כְּשֶׁתַּלְמִיד חָכָם נִכְנָס אֶצְלוֹ, שׁוֹאֲלוֹ בְּמִדְרָשׁ אוֹמֵר לוֹ, בַּהֲלָכוֹת – אוֹמֵר לוֹ, בְּתוֹסָפוֹת – אוֹמֵר לוֹ, בְּאַגָּדוֹת – אוֹמֵר לוֹ, וְזֶהוּ אֶבֶן פְּסֵיפָס, שֶׁיֵּשׁ לָהּ אַרְבָּעָה פִּיּוֹת מֵאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ
(אדר“נ, נו”א, כח).
מִדּוֹת – דרגות שונות.
אֶבֶן גָּזִית – המונחת בקיר ומסותתת רק בצידה החיצוני.
אֶבֶן פִּנָּה – המונחת בפינת הבית ושניים מצדדיה פונים כלפי חוץ ומסותתים.
אֶבֶן פְּסֵיפָס – המונחת בתוך עיטור המשמש לנוי (מוזאיקה) ולפיכך היא מסותתת מכל צדדיה.
שָׁנָה – למד היטב.
פֶּה – צד מסותת.
תּוֹסָפוֹת – מסורות שלא נכללו במשנה וחלקן נקבעו בחיבור הקרוי “תוספתא”.
*
יז “לַעֲשׂוֹת לָרוּחַ מִשְׁקָל וּמַיִם תִּכֵּן בְּמִדָּה” (איוב כח, כה) – אָמַר רַ' יוּדָן בְּרַ' שְׁמוּאֵל: אֲפִלּוּ דִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁנִּתְּנוּ מִלְּמַעְלָה לֹא נִתְּנוּ אֶלָּא בְּמִדָּה, וְאֵלּוּ הֵן: מִקְרָא, מִשְׁנָה, תַּלְמוּד, הֲלָכוֹת וְאַגָּדָה. יֵשׁ זוֹכֶה לְמִקְרָא, וְיֵשׁ – לְמִשְׁנָה, וְיֵשׁ – לְתַלְמוּד, וְיֵשׁ – לְאַגָּדָה, וְיֵשׁ זוֹכֶה לְכֻלָּן
(ויק"ר טו,ב).
מִלְּמַעְלָה – מן השמים (וביסוד הדרשה ההנחה כי “אין מים אלא תורה”).
בְּמִדָּה – בכמויות המשתנות מאדם לאדם לפי יכולותיו ומעלותיו.
*
יח רַ' שִׂמְלַאי בָּא אֵצֶל רַ' יוֹנָתָן, אָמַר לוֹ: לַמְּדֵנִי אַגָּדָה. אָמַר לוֹ: מָסֹרֶת בְּיָדִי מֵאֲבוֹתַי שֶׁלֹּא לְלַמֵּד אַגָּדָה לֹא לְבָבְלִי וְלֹא לִדְרוֹמִי, שֶׁהֵם גַּסֵּי רוּחַ וּמְעוּטֵי תּוֹרָה, וְאַתָּה נְהַרְדְּעָאִי וְדָר בְּדָרוֹם (ירושלמי פסחים ה, ג).
רַ' יוֹנָתָן – שהתגורר בגליל התחתון.
מָסֹרֶת – דבר שעבר מדור לדור.
דְּרוֹמִי – מי שבא מדרומה של ארץ ישראל.
גַּסֵּי רוּחַ – ואינם יכולים לעמוד על דקויותיה של האגדה.
נְהַרְדְּעָאִי – מי שמוצאו מן העיר נהרדעא שבבבל.
*
יט “פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה'” (דברים ה, ד) – “פָּנִים” שְׁנַיִם, “בְּפָנִים” שְׁנַיִם – הֲרֵי אַרְבָּעָה פָּנִים: מִקְרָא, מִשְנָה, תַּלְמוּד וְאַגָּדוֹת. פָּנִים שֶׁל אֵימָה – לְמִקְרָא, פָּנִים בֵּינוֹנִיּוֹת – לְמִשְׁנָה, פָּנִים מַסְבִּירוֹת – לְתַלְמוּד, פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת – לְאַגָּדָה (סופרים טז, ג; פדר"כ יב, כה).
“פָּנִים” שְׁנַיִם – מצורת הרבים “פנים” נלמד כי מדובר לפחות בשני פנים, שתי דרכי התגלות שונות של דבר ה', ושתיים נוספות נלמדות ממילת “בְּפָנִים”.
פָּנִים שֶׁל אֵימָה – שהרי המקרא הוא דבריו המפורשים והישירים של הקב"ה ואליהם יש לגשת במורא ופחד.
פָּנִים בֵּינוֹנִיּוֹת – שהרי המשנה כוללת הלכות מפורשות וברורות ואווירתה שלווה.
פָּנִים מַסְבִּירוֹת – שהרי לימוד התלמוד קשה ודורש מהמלמד לגלות סבלנות וחיבה כדי לעודד את הלומדים.
פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת – שהרי האגדה היא נעימה ומושכת לב כל אדם.
*
כ “סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת” (שיר השירים ב, ה) – אֵלּוּ הֲלָכוֹת הַמְּאֻשָּׁשׁוֹת, “רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים” (שם) – אֵלּוּ הַהַגָּדוֹת, שֶׁרֵיחָן וְטַעֲמָן כַּתַּפּוּחִים.
“כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי” (שם) – עַד שֶׁלֹּא יֶחֱלֶה אָדָם אוֹכֵל מָה שֶׁמּוֹצֵא, כֵּיוָן שֶׁחָלָה מְבַקֵּשׁ לֶאֱכֹל כָּל מִינֵי תַּעֲנוּגִים.
אָמַר רַ' יִצְחָק: לְשֶׁעָבַר הָיְתָה הַתּוֹרָה כְּלָל וְהָיוּ מְבַקְשִׁין לִשְׁמֹעַ דְּבַר מִשְׁנָה וּדְבַר תַּלְמוּד, וְעַכְשָׁו שֶׁאֵין הַתּוֹרָה כְּלָל מְבַקְשִׁין לִשְׁמֹעַ דְּבַר מִקְרָא וּדְבַר אַגָּדָה.
אָמַר רַ' לֵוִי: לְשֶׁעָבַר הָיְתָה הַפְּרוּטָה מְצוּיָה וְהָיָה אָדָם מִתְאַוֶּה לִשְׁמֹעַ דְּבַר מִשְׁנָה וַהֲלָכָה וְתַלְמוּד, וְעַכְשָׁו שֶׁאֵין הַפְּרוּטָה מְצוּיָה, וּבְיוֹתֵר שֶׁאָנוּ חוֹלִים מִן הַשִּׁעְבּוּד – אֵין אָדָם מְבַקֵּשׁ לִשְׁמֹעַ אֶלָּא דִּבְרֵי בְּרָכוֹת וְנֶחָמוֹת (שהש"ר לפסוק; סופרים טז ד). הַמְּאֻשָּׁשׁוֹת – שיש להן יסוד בכתובי המקרא, המחזקים את תוקפן.
מָה שֶׁמּוֹצֵא – ואינו בררן במאכליו, ובהשאלה: לומד כל מקצוע ועניין, הלכות ואגדות גם יחד. תַּעֲנוּגִים – כגון דברי תורה ואגדה.
הָיְתָה הַתּוֹרָה כְּלָל – מסודרת בכללים קצרים הנוחים ללימוד, ועל כן לא היה קשה לעסוק בהלכה ובתלמוד.
הַפְּרוּטָה מְצוּיָה – המצב הכלכלי היה טוב.
חוֹלִים מִן הַשִּׁעְבּוּד – סובלים מן המלכות (הרומית) השולטת בישראל.
*
כא רַבִּי אַבָּהוּ וְרַ' חִיָּא בַּר אַבָּא נִזְדַּמְּנוּ לְמָקוֹם אֶחָד. רַ' אַבָּהוּ דָּרַשׁ בְּאַגָּדָה, וְר' חִיָּא בַּר אַבָּא דָּרַשׁ בַּהֲלָכָה. הִנִּיחוּ הַכֹּל אֶת ר' חִיָּא בַּר אַבָּא וּבָאוּ אֵצֶל רַ' אַבָּהוּ. חָלְשָׁה דַּעְתּוֹ שֶׁל רַ' חִיָּא בַּר אַבָּא. אָמַר לוֹ רַ' אַבָּהוּ: אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁנִּכְנְסוּ לְעִיר אַחַת, אֶחָד מוֹכֵר אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת וְאֶחָד מוֹכֵר מִינֵי סִדְקִית – עַל מִי קוֹפְצִין? לֹא עַל זֶה שֶׁמּוֹכֵר מִינֵי סִדְקִית? (סוטה מ ע"א).
מָקוֹם – בית כנסת.
הִנִּיחוּ הַכֹּל – עזבו הציבור את הדרשה האחת ובאו לאחרת, בשל חביבות האגדה.
חָלְשָׁה דַּעְתּוֹ – נפגע והצטער.
מִינֵי סִדְקִית – חפצים קטנים, כגון מחטים, שמחירם נמוך אך הכול זקוקים להם.
עַל מִי קוֹפְצִין? – אל מי ממהרים כולם לבוא.
*
כב דָּרַשׁ רַ' שְׁמוּאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַ' יוֹסֵי בֵּי רַבִּי בּוּן: “חָכָם בְּעֵינָיו אִישׁ עָשִׁיר וְדַל מֵבִין יַחְקְרֶנּוּ” (משלי כח, יא). "חָכָם בְּעֵינָיו אִישׁ עָשִׁיר” – זֶה בַּעַל גְּמָרָא, “וְדַל מֵבִין יַחְקְרֶנּוּ” – זֶה בַּעַל אַגָּדָה. לִשְׁנַיִם שֶׁנִּכְנְסוּ לְעִיר, בְּיַד זֶה עֲשָׁתוֹת שֶׁל זָהָב וּבְיַד זֶה פְּרוֹטְרוֹט. זֶה שֶׁבְּיָדוֹ עֲשָׁתוֹת שֶׁל זָהָב אֵינוֹ מוֹצִיא וְחָיֶה, וְזֶה שֶׁבְּיָדוֹ פְּרוֹטְרוֹט – מוֹצִיא וְחָיֶה (ירושלמי הוריות ג, ה).
“יַחְקְרֶנּוּ” – ילעג לו (כפי שמבין מילה זו התרגום הארמי לפסוק).
בַּעַל גְּמָרָא – מי שידיעותיו רבות בהלכה המסובכת והמורכבת.
לִשְׁנַיִם – משל לשני בני אדם.
עֲשָׁתוֹת שֶׁל זָהָב – מטילי זהב.
פְּרוֹטְרוֹט – פרוטות, מטבעות בערך נמוך.
אֵינוֹ מוֹצִיא וְחָיֶה – אינו יכול להשתמש ברכושו לצורך מחייתו ומזונו, כיוון שאינו מצליח להמיר את רכושו הרב בכסף עובר לסוחר.
מוֹצִיא וְחָיֶה – בעל האגדה פחות בידיעותיו מבעל הגמרא, אך בשל חביבות דבריו הוא זוכה ליתר פופולריות בקרב הציבור הרחב.
*
כג יָשְׁבוּ רַב אַמִּי וְרַב אַסִּי לִפְנֵי רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא. זֶה אָמַר לוֹ: יֹאמַר מָר הֲלָכָה, וְזֶה אָמַר לוֹ: יֹאמַר מָר אַגָּדָה. פָּתַח לוֹמַר אַגָּדָה וְלֹא הִנִּיחַ זֶה, פָּתַח לוֹמַר הֲלָכָה וְלֹא הִנִּיחַ זֶה. אָמַר לָהֶם: אֶמְשֹׁל לָכֶם מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים, אַחַת יַלְדָּה וְאַחַת זְקֵנָה; יַלְדָּה מְלַקֶּטֶת לוֹ לְבָנוֹת, זְקֵנָה מְלַקֶּטֶת לוֹ שְׁחֹרוֹת – נִמְצָא קֵרֵחַ מִכָּאן וּמִכָּאן (בבא קמא ט ע"ב).
נַפָּחָא – הנפח, ונקרא כך ככל הנראה על שם מקצועו.
מָר – אדון (כינוי כבוד בארמית).
פָּתַח – התחיל.
וְלֹא הִנִּיחַ – לא איפשר לו להמשיך בדבריו.
יַלְדְָּה – בחורה צעירה.
מְלַקֶּטֶת לוֹ לְבָנוֹת – תולשת את שערותיו הלבנות כדי שייראה כבחור צעיר.
מִכָּאן וּמִכָּאן – משני צדדיו.
*
כד “כֹּל מִשְׁעַן לֶחֶם” (ישעיה ג, א) – אֵלּוּ בַּעֲלֵי תַּלְמוּד, "וְכֹל מִשְׁעַן מַיִם (שם) – אֵלּוּ בַּעֲלֵי אַגָּדָה, שֶׁמּוֹשְׁכִין לִבּוֹ שֶׁל אָדָם כְּמַיִם בָּאַגָּדָה (חגיגה יד ע"א).
“מִשְׁעַן” – מי שהחברה נשענת עליהם.
בַּעֲלֵי תַּלְמוּד – העוסקים בחלק העיקרי של מקצועות התורה, כלחם שהוא עיקר מזונו של אדם.
בַּעֲלֵי אַגָּדָה – שעיסוקם מרווה את צימאונו הרוחני של האדם (וראו קטע ח).
*
כה “מִטַּל הַשָּׁמַיִם” (בראשית כז, כח) – זֶה מִקְרָא, “וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ” (שם) – זוֹ מִשְׁנָה, “דָּגָן” (שם) – זֶה תַּלְמוּד, “תִּירוֹשׁ” (שם) – זוֹ אַגָּדָה (בר"ר סו, ג).
זֶה מִקְרָא – שניתן מן השמים.
זוֹ מִשְׁנָה – ומשחק מילים יש כאן בין “מִשְׁמַנֵּי” ל“משנה”.
זֶה תַּלְמוּד – שהוא החלק העיקרי של מקצועות התורה, כדגן שהוא עיקר מזונו של אדם.
זוֹ אַגָּדָה – המענגת את האדם ומרווה את צימאונו הרוחני כיין.
*
כו “חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה” (דברים לב, יד) – אֵלּוּ הֲלָכוֹת, שֶׁהֵן גּוּפָהּ שֶׁל תּוֹרָה. "וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר (שם) – אֵלּוּ הַגָּדוֹת שֶׁמּוֹשְׁכוֹת לֵב אָדָם כְּיַיִן (ספרי דברים, שיז).
גּוּפָהּ שֶׁל תּוֹרָה – החלק העיקרי במקצועות התורה, כלחם שהוא עיקר מזונו של אדם.
*
כז “יְחַיּוּ דָגָן” (הושע יד, ח) – בְּתַלְמוּד, “וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן” (שם) – בְּאַגָּדָה (ויק"ר א, ב).
“כַגָּפֶן” – הוא היין (וראו בקטע הקודם).
*
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.