א דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת אוֹמְרִים: רְצוֹנְךָ שֶׁתַּכִּיר מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם − לְמַד אַגָּדָה, שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ אַתָּה מַכִּיר אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמִדַּבֵּק בִּדְרָכָיו (ספרי דברים, מט).
דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת – כינוי נדיר לקבוצה של חכמים קדומים שנהגו למצוא רמזים לעניינים שונים תוך דרשת פסוקי מקרא.
מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם – הקב"ה, בורא העולם בדיבור. וּמִדַּבֵּק בִּדְרָכָיו – כדרישת התורה מן האדם, “ללכת בכל דרכיו (של הקב"ה) ולדובקה בו” (דברים יא, כב).
*
ב אַל יְהִי הַמָּשָׁל הַזֶּה קַל בְּעֵינֶיךָ, שֶׁעַל יְדֵי הַמָּשָׁל אָדָם יָכוֹל לַעֲמֹד עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁאָבַד זָהוּב מִבֵּיתוֹ אוֹ מַרְגָּלִית טוֹבָה − לֹא עַל יְדֵי פְּתִילָה בְּאִסָּר הוּא מוֹצֵא אוֹתָהּ? כָּךְ הַמָּשָׁל הַזֶּה לֹא יְהֵא קַל בְּעֵינֶיךָ, שֶׁעַל יְדֵי הַמָּשָׁל אָדָם עוֹמֵד עַל דִּבְרֵי תוֹרָה (שהש"ר א, ח).
קַל בְּעֵינֶיךָ – קל ערך, מיותר. לַעֲמֹד עַל – להבין במלוא עומקם. זָהוּב – מטבע של זהב.
פְּתִילָה בְּאִסָּר – פתילת נר השווה פרוטות אחדות (האיסר הוא מטבע השווה שמונה פרוטות נחושת), שלאורה נמצאת האבידה.
*
ג “וְיֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם עוֹד לִמֵּד־דַּעַת אֶת הָעָם וְאִזֵּן וְחִקֵּר תִּקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה” (קהלת יב, ט) –רַב נַחֲמָן אָמַר: לְפָלָטִין גְּדוֹלָה שֶׁהָיוּ בָּהּ פְּתָחִים הַרְבֵּה, וְכָל מִי שֶׁהָיָה נִכְנָס לְתוֹכָהּ הָיָה טוֹעֶה. מָה עָשָׂה פִּקֵּחַ אֶחָד? נָטַל פְּקַעַת שֶׁל גֶּמִי וּקְשָׁרָהּ כְּנֶגֶד הַפֶּתַח, וְנִכְנַס דֶּרֶךְ הַפְּקַעַת וְיָצָא דֶּרֶךְ הַפְּקַעַת; הִתְחִילוּ הַכֹּל נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין דֶּרֶךְ הַפְּקַעַת.
כָּךְ עַד שֶׁלֹּא עָמַד שְׁלֹמֹה לֹא הָיָה אָדָם יָכוֹל לְהַשְׂכִּיל דִּבְרֵי תוֹרָה, וְכֵיוָן שֶׁעָמַד שְׁלֹמֹה הִתְחִילוּ הַכֹּל סוֹבְרִין תּוֹרָה. דָּבָר אַחֵר: לְחֻרְשָׁה שֶׁל קָנִים, שֶׁלֹּא הָיָה אָדָם יָכוֹל לִכָּנֵס לְתוֹכָהּ, שֶׁכָּל מִי שֶׁהָיָה נִכְנָס לְתוֹכָהּ הָיָה טוֹעֶה. מָה עָשָׂה פִּקֵחַ אֶחָד? נָטַל אֶת הַמַּגָּל, כִּסַּח וְנִכְנַס, כִּסַּח וְנִכְנַס, נִכְנַס דֶּרֶךְ הַכִּסּוּחַ וְיָצָא דֶרֶךְ הַכִּסּוּחַ; הִתְחִילוּ הַכֹּל נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין דֶּרֶךְ הַכִּסּוּחַ. כָּך שְׁלֹמֹה.
רַבִּי יוֹסֵי אָמַר: לְקֻפָּה גְדוֹלָה מְלֵאָה פֵּרוֹת וְלֹא הָיוּ לָהּ אָזְנַיִם, וְלֹא הָיְתָה יְכוֹלָה לְהִטַּלְטֵל, וּבָא פִּקֵּחַ אֶחָד וְעָשָׂה לָהּ אָזְנַיִם, וְהִתְחִילָה לְהִטַּלְטֵל עַל יְדֵי אָזְנֶיהָ. כָּךְ עַד שֶׁלֹּא עָמַד שְׁלֹמֹה לֹא הָיָה אָדָם יָכוֹל לְהַשְׂכִּיל דִּבְרֵי תּוֹרָה, וְכֵיוָן שֶׁעָמַד שְׁלֹמֹה הִתְחִילוּ הַכֹּל סוֹבְרִין תּוֹרָה.
רַבִּי שֵׁילָא אָמַר: לְקִיתוֹן גָּדוֹל שֶׁהוּא מָלֵא רוֹתְחִים וְלֹא הָיְתָה לוֹ אֹזֶן לְהִטַּלְטֵל, וּבָא אֶחָד וְעָשָׂה לוֹ אֹזֶן, וְהִתְחִיל לְהִטַּלְטֵל עַל יְדֵי אָזְנוֹ.
רַבִּי חֲנִינָא אָמַר: לִבְאֵר עֲמֻקָּה מְלֵאָה מַיִם, וְהָיוּ מֵימֶיהָ צוֹנְנִים וּמְתוּקִים וְטוֹבִים, וְלֹא הָיְתָה בְּרִיָּה יְכוֹלָה לִשְׁתּוֹת מִמֶּנָּה. בָּא אָדָם אֶחָד וְקָשַׁר חֶבֶל בְּחֶבֶל, מְשִׁיחָה בִּמְשִׁיחָה וְדָלָה מִמֶּנָּה וְשָׁתָה; הִתְחִילוּ הַכֹּל דּוֹלִין הֵימֶנָּה וְשׁוֹתִין.
כָּךְ מִדָּבָר לְדָבָר, מִמָּשָׁל לְמָשָׁל עָמַד שְׁלֹמֹה עַל סוֹדָהּ שֶׁל תּוֹרָה
(שהש“ר א, ח; בר”ר יב, א; שם צג, ד; קה"ר ב, יא).
קֹהֶלֶת – הוא, לפי המסורת, שלמה המלך.
לְפָלָטִין – משל לארמון.
פְּתָחִים הַרְבֵּה – בנוי כמעין מבוך.
טוֹעֶה – מאבד את דרכו.
פְּקַעַת שֶׁל גֶּמִי – גליל חוטים העשויים מצמח הגומא.
דֶּרֶךְ הַפְּקַעַת – בעזרת הפקעת שנקשרה בדלת הכניסה ונגללה בידי ההולך בארמון אגב הליכתו.
לְהַשְׂכִּיל – להבין.
סוֹבְרִין – מבינים ולומדים.
לְחֻרְשָׁה שֶׁל קָנִים – משל ליער של שיחים סבוכים.
כִּסַּח – קיצץ לקצירה.
לְקֻפָּה – משל לסל גדול.
אָזְנַיִם – ידיות.
לְקִיתוֹן – משל לכד גדול.
רוֹתְחִים – מיִם רותחים.
מְשִׁיחָה – חבל דק.
*
ד עֲשִׁיר נְכָסִים, עֲשִׁיר פֻּמְבֵּי – זֶהוּ בַּעַל הַגָּדוֹת (בבא בתרא קמה ע"ב).
עֲשִׁיר פֻּמְבֵּי – מי שעושרו רב, ידוע ברבים ומפורסם.
בַּעַל הַגָּדוֹת – הדורש דרשותיו ברבים והמונים באים לשמוע אותן.
*
ה “אִישׁ אֲשֶׁר יִתֶּן לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר… וְלֹא יַשְׁלִיטֶנּוּ הָאֱלֹהִים לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ” (קהלת ו, ב) – זֶה בַּעַל אַגָּדָה, שֶׁאֵינוֹ לֹא אוֹסֵר וְלֹא מַתִּיר, לֹא מְטַמֵּא וְלֹא מְטַהֵר (ירושלמי הוריות ג, ה).
יַשְׁלִיטֶנּוּ… לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ – ייתן לאדם רשות והזדמנות ליהנות ממנו.
זֶה בַּעַל אַגָּדָה שֶׁאֵינוֹ לֹא אוֹסֵר וגו' – זה החכם שידיעותיו רבות באגדה, אך אינו רשאי לפסוק על פיהן בתחומים המגוונים של ההלכה: איסור והיתר וגו', שכן אין למדים הלכות מן האגדה.
*
ו “כִּי לֹא יָבִינוּ אֶל פְּעֻלֹּת ה' וְאֶל מַעֲשֵׂה יָדָיו” (תהלים כח, ה) – רַ' יְהוֹשֻׁעַ אָמַר: אֵלּוּ הָאַגָּדוֹת (מד"ת לפסוק).
אֵלּוּ הָאַגָּדוֹת – המדברות בגדולת מעשיו של הקב"ה, ועל מי שמזלזל בהן נאמר “לא יבינו” וגו'.
*
ז “וּבִקְצֵה תֵבֵל מִלֵּיהֶם” (תהלים יט, ה) – אֵלּוּ הָאַגָּדוֹת, שֶׁמְּקַדְּשִׁים שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּהֶן (סא“ר, ב; ילק”ש לתהלים, תרעב).
שֶׁמְּקַדְּשִׁים שְׁמוֹ – האגדות מציגות את גדולת הקב“ה ומעשיו, ובאמצעותן מתקדש ומתפרסם שמו של הקב”ה בעולם כולו.
*
ח “וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן” (שמות טז, לא) – אֲחֵרִים אוֹמְרִים: “גַּד” – שֶׁדּוֹמֶה לְאַגָּדָה, שֶׁמּוֹשֶׁכֶת לִבּוֹ שֶׁל אָדָם כַּמַּיִם (יומא עה ע"א).
“וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן” – הוא המן שאכלו עם ישראל במדבר.
שֶׁדּוֹמֶה לְאַגָּדָה – והיא דרשת המילה “גד” כנגזרת מהפועל הארמי נג"ד שפירושו “משך”.
כַּמַּיִם – לאדם הצמא.
*
ט “וְתַעֲנֻגוֹת בְּנֵי הָאָדָם” (קהלת ב, ח) – אֵלּוּ הָאַגָּדוֹת, שֶׁהֵן עִנּוּגוֹ שֶׁל מִקְרָא (קה"ר לפסוק).
עִנּוּגוֹ שֶׁל מִקְרָא – שלימוד האגדות מוסיף עונג בשעת לימוד המקרא.
*
י “שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים” (שיר השירים ה, יג) – אֵלּוּ הָאַגָּדוֹת (ילק"ש לשיר השירים, תתקצא).
אֵלּוּ הָאַגָּדוֹת – שריחן נעים ומראיהן נאה.
*
יא “וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו” (שמות טו, כו) – אֵלּוּ אַגָּדוֹת מְשֻׁבָּחוֹת, הַנִּשְׁמָעוֹת בְּאָזְנֵי כָּל אָדָם (מכילתא דר"י בשלח, ויסע, א).
הַנִּשְׁמָעוֹת בְּאָזְנֵי כָּל אָדָם – המתקבלות על לב כל שומעיהן.
*
יב בְּרִית כְּרוּתָה הִיא – הַלּוֹמֵד אַגָּדָה מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר לֹא בִּמְהֵרָה הוּא מְשַׁכֵּחַ (ירושלמי ברכות ה, א).
בְּרִית כְּרוּתָה – דבר ברור ובטוח כברית שנכרתה ואין להפר אותה.
מְשַׁכֵּחַ – שוכח את אשר למד.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.