*

הֲדוּקוֹת שְׂפָתַי, אַךְ עֵינַי עוֹמְמוֹת

בְּאוֹרָן הַקָּדוּם, הַתָּמוּהַּ…

גְּשִׁי הֲלוֹם, הָרְקוּמָה בְחֶזְיוֹן הַדְּמָמוֹת,

וְקִרְאִי בְלִבִּי כִבְסֵפֶר פָּתוּחַ.

הֵרוֹמִי כְמֵאָז מֵעַל גַּב הַנּוֹפִים

וְכָמוֹנִי טִבְלִי בְתוֹךְ תְּכֵלֶת הַנֹּעַר –

אָז תָּבִינִי לְשׁוֹן וִדּוּיַי הַזּוֹלְפִים,

שֶׁפִּגְעֵי הָעִתִּים לֹא הִצְלִיחוּ לִדְלֹחַ.

אַל תָּצִיצִי בַזְּמַן, כִּי מַבְלִיחַ הַנֵּר

וְנוֹצֵץ בַּשֵּׂעָר הַדָּלִיל כְּבָר הַכֶּסֶף.

הַרְוִינִי עֶרְגָּתֵךְ הַבְּתוּלִית כְּמֵי קֶסֶם.

וְנִגּוּן יֵשׁוּתֵךְ הַלּוֹחֵשׁ־וְדַק־בֶּשֶׂם

יִסְתַּנֵּן בְּדָמִי הַמְסֹעָר וִישַׁכֵּר

בְּיֵינוֹ הֶחָרִיף כְּחָרוּז שֶׁל בּוֹדְלֵיר!