בְּשָֹרִים יַאְַזִינוּ לַיּוֹם

דָּמִים יַאְַזִינוּ לַלֵּיל.

וְכָאן הַהֶבְדֵּל.

כָּאן

תְּהוֹם.

הַדָּם לֹא יוּכַל הִתְנַכֵּר לַמְיֹעָד.

נִשְׁאַל בַּתְּרָפִים. הְַיוֹעִילוּ?

לַיּוֹם הַמְרֻבָּע זוּג עֵינַיִם אֶחָד

וְלַיְלָה – הַזּוּג הַשֵּׁנִי לוֹ.

אַתְּ סוֹד שֶמֵּעֵבֶר לְפֵשֶׁר-דָּבָר.

הַנֶּפֶשׁ-בְּכָל-מְאֹדָהּ אַתְּ.

לֵילוֹת הֵם פִּתְחוֹן כָּל כְּלוּבֵי הַבֵּיבָר

בְּיָד לֹא-שְׁפוּיָה שֶׁל הַדַּעַת.

הַשֵֹּכֶל הוּא יוֹם מְטֹרָף שֶׁבַּלּוּל

חֲבָשׁוֹ הָרוֹפֵא הַבּוֹטֵחַ.

אַךְ לַיְלָה – שְֹרֵפָה בְּתוֹךְ בַּיִת נָעוּל

וְנִשְׁאַר מִבָּחוּץ הַמַּפְתֵּחַ.

בְּפַחַד אֶרְאֶה הָעֲוִית בְּיָדַי.

זֶה יִצְרִי הַלֵּילִי הֶאֶצְבִּיעַ.

לֵילוֹת – זְעָקָה הֵם: הוֹשַׁע-נָא שַׁדַּי!

וּתְשׁוּבָה: לֹא אוּכַל לְהוֹשִׁיעַ.

עַל נֶפֶש-מִיַּעַר הַצְלִיפָה הַשּׁוֹט.

דְָּרְסָה

וְהֶחְרִיבָה

וְשָׁרָה.

הָיִיתָ פַּיְטָן לְמַכְנִיעַ-חַיּוֹת

וְזֶה לֶכְתְּךָ: הַבֵּיבָרָה.

שְׁכוֹל

אברהם שלונסקי

יָמִים רְאִינוּהַ

אברהם שלונסקי

יָמִים רְאִינוּהַ יְפַת־אִמָּהוּת

פּוֹסַעַת בַּתֹּהוּ־וָבֹהוּ

מוּכֶנֶת לִחְיוֹת וּמוּכֶנֶת לָמוּת

לוֹמַר לְכָל גֶּבַע: נְבוֹ הוּא!

הִיא בָּאָה מִשָּׁם וְיָדַעְנוּ: זוֹ הִיא!

עֵינֵינוּ דְמָעוֹת לָהּ הוֹשִׁיטוּ.

כִּי דֶמַע הוּא שְֹחוֹק בְּפֵרוּש אְֶלֹהִי

וְשְֹחוֹק – הֵן דִּמְעָה אֱנוֹשִׁית הוּא.

כֹּה יַחַד יָשַׁבְנוּ כְאֵם וּבָנִים

כְּשִׁיר־הַשִּׁירִים וְקֹהֶלֶת

וְטוֹב כִּי הָיִינוּ בִּלְתִּי־מוּבָנִים

כַּשֶֹּה

כַּאלֹהִים

כַּיֶּלֶד.

וַיְּהִי הָעוֹלָם מְטֻלָּל כְּחִידָה

עָגֹל כְּכִפָּה שֶׁל בֵּית־כְּנֶסֶת

וְאָנוּ חִכִּינוּ לְיוֹם הַלֵּדָה

לְיוֹם הַלֵּדָה וְהַחֶסֶד.

הִיא מֵתָה פִּתְאֹם

אברהם שלונסקי

הִיא מֵתָה פִּתְאֹם וְהַוְּלָד בְּקִרְבָּהּ

וַנֵּלֶא הַסּוֹד לְפַעְנֵחַ.

הַיּוֹם לִי נִדְמָה עַד־מְאֹד מְרֻבָּע

עִגּוּלוֹ הַקַּדְמוֹן שֶל יָרֵחַ

נִבְהַלְתִּי. אַךְ לַיְלָה שָֹעִיר וְגוֹאֵל

הִפְסִיעַ בִּדְמוּת אֵלִיָּהוּ.

אָמַרְתִּי: שסל־רֹאשׁ הוּא בְּמֵצַח הַלֵּיל.

וּפֵשֶׁר הָאוֹת – לְטוֹבָה הוּא.

חָפַצְתִּי בָּזֹאת.

בִּקַּשְׁתִּי הָאוֹת.

בְּּאֶלֶף דְּרָכִים בִּקַּשְׁתִּיהָ.

נַפְשִי עַכּוּמִית כְּיוֹרְדֵי־אֳנִיּוֹת

כְּכָל הַדַּלִּים לְהוֹשִׁיעַ.

בַּיָּד אֲנַחֵשׁ אֶת וְאַבִּיטָה בָּרְאִי

פַּעְנֵחַ אֶת סוֹד שִׁכּוּלֶיהָ.

מִפַּחַד נֹאחַז בְּדַרְכֵי־אְֶמֹרִי

כִּי תַּמָּה הַדֶּרֶךְ אֵלֶיה.

לֵילוֹת שֶנִּתְקָרְחוּ

אברהם שלונסקי

לֵילוֹת שֶנִּתְקָרְחוּ מִכָּל הַמַּזָּלוֹת.

יָמִים עֲרוּפֵי הַשָּׁמַיִם.

לַשָּׁוְא שׁוֹטְטוּ עֵינֵיכֶם הַגְּזוּלוֹת

אָדָם

יַבָּשָׁה

וָמַיִם.

הָיִינוּ כְּחוֹלְמִים – וּפֹה הָיְתָה שְֹרֵפָה.

עַכְשָו הֲקִיצוֹנוּ: מַפֹּלֶת.

וְלַיְלָה נוֹשֵֹא עַל גְּוִיָּה עֲרוּפָה

יָרֵחַ שָׁמוּט כְּגֻלְגֹּלֶת.

כִּקְרֹא יָתוֹם “אִמִּי!” עוֹד נְבַטֵּא “יְקוּם!”

כִּלְטֹף אֶת רַגְלוֹ הַקִּטֵּעַ.

וְרַק הָאָדָם בְּדָמוֹ הָעַכּוּם

אֶת סוֹד הַמַּפֹּלֶת יוֹדֵעַ.

פָּרְשׁוּ קוֹצְרִים מִשְֹּדוֹת חֶדְוָה.

נָסְעוּ קְרוֹנוֹת. וְתַם הַלֶּקֶט.

רַק לְבָנָה בִּשְׁמֵי אַדְוָה

כְּהַבְדָּלָה צְהֻבָּה דוֹלֶקֶת.

הַנַּח לַלֵּב. אַל תְּרִיחוֹ

שִׁכְלוֹן שָֹדוֹת אֲשֶר נָשַׁמּוּ.

אְַנִי אָבוֹא בֵּין כֹּה וָכֹה

עַד קַו הַגְּבוּל בֵּין פֹּה לְשָׁמָּה.

יַצְלִיף חֲזִיז. וּכְמוֹ עֲוִית

בִּפְנֵי לֵילִי. אֲנִי אָבוֹא אָז

כְּקֶדֶם רוּת הַמּוֹאָבִית

נִכְנַעַת לְרַגְלָיו שֶׁל בֹּעַז.