מַטַּח אֵיבוֹת בְּמַחְלְפוֹת הַיַּעַר.

מַגַּע דְּמָמוֹת בְּסֶמֶר הַקָּמָה.

אֶל מִי אָבִי דִּמִּיתָ אֶת הַנַּעַר

שֶׁעַד שֵׂיבָה עִלְּפָהוּ הַצָּמָא?

לֵילוֹ סַרְבָּן גְּלוּי-לֵב וּמְלֵא-עֵינַיִם.

כּוֹכְבֵי קְדוּמִים צָבְאוּ עַל חַלּוֹנָיו.

בְּיַד בַּזְבְּזָנִית כּוֹכְבֵי-זָנָב

בִּפְרוֹס הָאוֹר יַצְלִיפוּ הַשָּׁמַיִם.

כָּל הָרְמָזִים נֶגְדּוֹ וְרַק הַשִּׁיר

מֵזִים אוֹתוֹת כֶּאֱמוּנוֹת-הַהֶבֶל.

אִבְחַת הַכּוֹכָבִים! דָּמָיו שֶׁל הֶבֶל

צוֹבְעִים שׁוּלֵי הַשַּׁחַר הַמַּבְכִּיר.

וְזֶה הָאוֹת

גְּדוֹלִים שׁוֹכְחִים אֶת עַרְשָׂם וְגִדְיָם

עֲבָרִים נִקְטָפִים כְּבָרָק שֶׁל מִכְתָּם

מִתְנַצְּלִים אֶת עֶדְיָם

מִתְנַצְּלִים עַל חֶטְאָם

מַצִּילִים אֶת נַפְשָׁם פֶּן תִּמּוֹט.

הַמַּכְאוֹב לֹא יִרְצֶה שֶׁנִּבְכֶּנּוּ.

רַק שְׂמָחוֹת צוֹהֲלוֹת בְּכָל פֶּה.

וְהַלַּיְלָה יוֹדֵעַ כִּי כֵן הוּא

וְשׁוֹתֵק סַהֲרוּר וְעֻלְפֶּה.

הוּא יוֹדֵעַ כָּעֵץ אֶת הַחֹלֶד

כָּרֵאשִׁית הַיּוֹדַעַת סוֹפָהּ.

זֶהוּ קֵן-אֶפְרוֹחִים בְּמַפֹּלֶת

מִצַּמֶּרֶת אִילָן בַּסּוּפָה.

זֶהוּ אֵלֶם הַבְּרִיחַ עַל שַׁעַר

הַנִּנְעָל מוּל עוֹבֵר-אֳרָחוֹת

וְעוֹשֶׂה אֶת שְׁפָטָיו בּוֹ הַסַּעַר

שֶׁדָּנוֹ לְהֶפְקֵר הָרוּחוֹת.

כָּךְ דָּנוּךָ מִרְיֵנוּ לְשֵׁבֶט

בַּלֵּילוֹת שֶׁמָּנְעוּ אֶת חַסְדָּם

וְרַק אֹזֶן-שֶׁל-מַעְלָה מַקְשֶׁבֶת

אֵיךְ פּוֹעִים תִּינוֹקוֹת בָּעוֹלָם.

שׁוּב נִכְנֶפֶת יָדְךָ וְנִמְלֶכֶת…

הַאֻמְנָם לֵב יָהִיר וְעָנָו

בָּא מוֹעֵד וַיְגֻנַּב גַּם אֵלֶיךָ

שֶׁמֶץ-מָה מִתּוּגָה מְגֻחֶכֶת

שֶׁל אִילָן הַנִּבְהָל מִזְּקוּנָיו?

הֵן אָהַבְתָּ סִמְלֵי הַצַּמֶּרֶת

כָּל שִׁירֶיךָ מָלְאוּ גוֹרָלָהּ. –

כִּי זֶה הֶנֶף נִסָּיו שֶׁלַּמֶּרֶד

מוּל בִּטְחַת הַגַּבְהוּת הַמְקֻמֶּרֶת

בָּהּ שִׁכְּנוּ צַדִּיקִים אֶת אֵלָם.

הֲלַשָּׁוְא בָּם שִׁלַּחְתָּ מִנֶּגֶד

אֶת הַנָּס-מִן-הָרוֹם – וְתוֹהֵם?

הַאֻמְנָם רַק מִשּׁוּם שֶׁעִלֶּגֶת

נִתְחַפְּשָׂה חֻצְפָּתְךָ הָעוֹרֶגֶת –

וְאַתָּה נִתְקַנֵּאתָ בָּהֶם?

נִתְקַנֵּאתָ בְּאַבָּא-וְסַבָּא?

חֵי עָצְבָּם שֶׁל דּוֹרֵי-הַדּוֹרוֹת

כִּי אָנְפָה גַם בָּהֶם וְנָסַבָּה

בִּטְחָתָם שֶׁמָּלְאָה הַסְּאָה בָּהּ

וְהִפְלִיאָה תְּשׁוּקוֹת אַחֵרוֹת.

הָאוֹיֶבֶת הִיא לִי אוֹ אָחוֹת הִיא

בִּטְחָתָם הַתְּמִימָה? – הִיא כָּעָשׁ

הִיא כָּעָשׁ וְכַטַּל לִי כִּי אוֹת הִיא

שֶׁגָּבַהְתִּי עֲדֵי נְמוּכוֹתִי

מֵהֲגוֹת אֶת הַשֵּׁם-הַמְפֹרָשׁ.

לֹא שְׁרִירוּת הִיא שֶׁל כֹּחַ וָשׂבַע

הִיא עַזּוּת-סֵרוּגִין אֶל מְתוֹם.

לֹא אֶגְנוֹב אֶת לִבִּי לֹא אֶגְנוֹבָה –

הַמָּרוֹם הוּא תְּהוֹמֵנוּ אֶל גֹּבַהּ

וְהַגֹּבַהּ – רוּמֵנוּ אֶל תְּהוֹם.

הָהּ רִיצָה סְחַרְחַרָה וְאַכְזֶרֶת!

הָהּ גֵאוּת כָּל יָמַי וְשִׁפְלָם!

מַהוּ סוֹד שִׁפְעַתְכֶם הַנִּפְזֶרֶת:

אֲבֵדָה שֶׁאֵינֶנָּהּ חוֹזֶרֶת

אוֹ טָעוּת שֶׁחוֹזֵר לְעוֹלָם?

פִּזְרוֹנִים – כָּאַרְנָק הַפָּתוּחַ.

וְסָגֹה. וְשָׁגֹה. וּמָעוֹט.

שְׁמַע לִבִּי הֶעָצוּב וּבָטוּחַ:

בַּחוּצוֹת מִתְפַּקֵּעַ הָרוּחַ

הַצּוֹחֵק עַד שִׁעוּל וּדְמָעוֹת.

הוּא צוֹחֵק כְּאוֹחֵז-הָעֵינַיִם

לְהוֹלְכֵי הַשּׁוֹלָל. הוּא – מֻקְיוֹן!

הוּא חָרַז פַּעַם: “יְגוֹנוֹתַיִם…” –

אֵיךְ הִצְלִיחַ (אָבִי-בַּשָּׁמַיִם!)

לְהַסְווֹת אֶת בִּכְיוֹ בְּפִזְמוֹן?

וּמַתָּךְ.

וּמַתָּךְ.

וְרוֹגֶשֶׁת

כָּל שִׁפְעַת הַמָּרוֹם אֶל אַרְצִי.

זֶהוּ גֶשֶׁם, אָחִי, זֶהוּ גֶשֶׁם.

זֶה מַבּוּל…

זוֹ תֵבָה…

זוֹהִי קֶשֶׁת…

וְחֵן-חֵן שֶׁל בִּרְכַּת-הַמּוֹצִיא.

דּוֹרִי דּוֹרִי

בַּר-דַּעַת

בִּן-הַכּוֹת

הָהּ חֵץ יָרוּי אֵין-מַעַן מִן הַקֶּשֶׁת.

הָעַיִן בִּבְדוֹתָהּ. הַלֵּב בְּהֵעָצְמוֹ.

מַלֵּט נַפְשׁוֹ אַכְזַר-הַהַרְפַּתְקוֹת

מִן הַסְכָלָה בְּאֵימוֹתָיו מִן הָעִקֶּשֶׁת:

הֱיוֹת אֵין-חֵפֶץ לְעַצְמוֹ.

מַלֵּט נַפְשׁוֹ

כִּי בְּנַפְשׁוֹ הוּא –

הַדּוֹר הַדּוֹר שֶׁלֹּא יָדַע נַפְשׁוֹ.