עֶרֶב קוֹמֵר בִּמְחוּגָה

רָזָיו מֵעָלֶיךָ

וְכָל הַפִּקְּחוּת שֶׁבְּךָ

נִכְנַעַת לָלֶכֶת

שׁוֹלָל אַחֲרֵי הַבָּדוּי

כִּי עָיַפְתָּ מֵאָיִן.

קַדֵּשׁ עַל חֶזְיוֹן־הַשָּׁרָב

כִּמְקַדֵּשׁ עַל הַיָּיִן.

בָּרוּךְ הַמִּדְבָּר! – וְעַד כָּאן.

הֲיִרְהֶה צַעַדְךָ? הֲיִרְהַב עוֹד?

וּלְפֶתַע תָּחוּשׁ אֶת הַזְּמָן

שֻׁתָּפוֹ שֶׁלַּמָּוֶת.

מְעֻלָּף –

כִּי רָעָב.

מְצֻלְהָב –

כִּי שָׁרָב.

כָּל עָצְמַת הָאִוּוּי

בְּחֶזְיוֹן־הַשָּׁרָב.

כָּל עָצְמַת הָאִוּוּי.

כָּל עַצְמוּת הַמִּדְבָּר.

וְזֻלְעַף.

וְצֻלְעַף.

וְעָבָר. –

וְהִנֵּהוּ כְּמוֹ: הַיּוֹדֵעַ מָה רַבּוּ

עָיְפוֹ וְרִישׁוֹ מִיָּאֹב וְאָיֹב.

וְהַלַּיְלָה פּוֹשֵׁט אֶת לְשׁוֹן הַדְּמָמָה בּוֹ:

“לָלֹק אֶת פְּצָעֶיךָ אִיּוֹב.”

וְהִנֵּהוּ כְּמוֹ – כִּי הַשִּׁיר אֵינוֹ שַׁעַר

שֶׁנִּפְתַּח לַמְנַצֵּחַ חוֹגֵג וְרָחָב.

הוּא שׁוֹלָל. הוּא עָרֹם. הוּא בֵּין שַׁעַר לְשַׁעַר.

מוּל הַבָּא הַנָּעוּל עַל בְּרִיחָיו.

וְהִנֵּהוּ כְּמוֹ – שָׂהֲדוֹ בַּמָּרוֹם! –

שׁוֹלָל וְעָרֹם.

שׁוֹלָל וְעָרֹם.