שָׁלשׁ וַרְיַצְיוֹת עַל עָקֹב וּמִישׁוֹר

אברהם שלונסקי

אַדֶּרֶת שֶׁצָּנְחָה

אברהם שלונסקי

יַחְשִׁיךְ וְלֹא יִכְכּוֹב.

יִתְהוֹם וְלֹא יִגְשׁוֹר.

יָצָאתָ אֶל עָקֹב

הֲבָאתָ עַד מִישׁוֹר?

הָיָה זֶה רְצוֹנְךָ

לָצֵאת בְּחֹסֶר־כֹּל.

אַדֶרֶת שֶׁצָּנְחָה

זָנַחְתָּ עַל הַחוֹל.

תַּבִּיט וְאֵין אוּלַי.

תַּקְשִׁיב וְאֵין פִּתְאֹם.

כִּילַי יוֹרֵשׁ כִּילַי –

הַלַּיְלָה וְהַיּוֹם.

חֶבְיוֹן

אברהם שלונסקי

שָׁבַת אוֹפַן כִּישׁוֹר.

קוֹנְכִית חָדְלָה לִנְהוֹם.

מִישׁוֹר – מִישׁוֹר – מִישׁוֹר –

וְאֵין פִּתְאֹם.

חֶבְיוֹן כָּל חֵפֶץ: קַח!

כִּבְיוֹן כָּל תֹּקֶף: תֵּן!

וְרֹגֶז עַד יִשְׁכַּךְ –

דּוּ־רִיב בֵּין אֵין לְהֵן.

דּוּ־רִיב כִּי דוּ־מֶרְחָק.

וְהַפִּיּוּס – טַנְדּוּ.

מִשְׂחָק – מִשְׂחָק – מִשְׂחָק –

וְצָו לוֹ:

בְּדוּ וּפְדוּ.

בַּחֲלִיפוֹת

אברהם שלונסקי

בַּחֲלִיפוֹת הַדְּכִי וְהָאַדְוָה

שֶׁבֵּין אָדָם

לַחֲבֵרוֹ

בַּחֲלִיפוֹת הַבְּכִי וְהַחֶדְוָה

שֶׁבֵּין אָדָם

לְהַמָּקוֹם

בַּחֲלִיפוֹת

מַאֲלִיפוֹת

שֶׁבֵּין לְבֵין

עִקַּשְׁתָּ נְתִיבֶיךָ:

עַד הָבֵן.

עַתָּה רְאֵה כִּי אֵין לָסֶגֶת

וְלִפְשׁוֹר

וּמֵעָקֹב עַד שֶׁכְּנֶגֶד

עַד מִישׁוֹר

תָּבוֹא אֵין־רֹגֶז וְאֵין־בֶּגֶד

וְתִשּׁוֹר.

הָהּ חֲלִיפוֹת

שֶׁבֵּין עָקֹב לְבֵין מִישׁוֹר!

שָׁלשׁ וַרְיַצְיוֹת עַל שׁוֹלָל

אברהם שלונסקי

עֶרֶב קוֹמֵר בִּמְחוּגָה

אברהם שלונסקי

עֶרֶב קוֹמֵר בִּמְחוּגָה

רָזָיו מֵעָלֶיךָ

וְכָל הַפִּקְּחוּת שֶׁבְּךָ

נִכְנַעַת לָלֶכֶת

שׁוֹלָל אַחֲרֵי הַבָּדוּי

כִּי עָיַפְתָּ מֵאָיִן.

קַדֵּשׁ עַל חֶזְיוֹן־הַשָּׁרָב

כִּמְקַדֵּשׁ עַל הַיָּיִן.

בָּרוּךְ הַמִּדְבָּר! – וְעַד כָּאן.

הֲיִרְהֶה צַעַדְךָ? הֲיִרְהַב עוֹד?

וּלְפֶתַע תָּחוּשׁ אֶת הַזְּמָן

שֻׁתָּפוֹ שֶׁלַּמָּוֶת.

מְעֻלָּף כִּי רָעָב

אברהם שלונסקי

מְעֻלָּף –

כִּי רָעָב.

מְצֻלְהָב –

כִּי שָׁרָב.

כָּל עָצְמַת הָאִוּוּי

בְּחֶזְיוֹן־הַשָּׁרָב.

כָּל עָצְמַת הָאִוּוּי.

כָּל עַצְמוּת הַמִּדְבָּר.

וְזֻלְעַף.

וְצֻלְעַף.

וְעָבָר. –

וְהִנֵּהוּ כְּמוֹ

אברהם שלונסקי

וְהִנֵּהוּ כְּמוֹ: הַיּוֹדֵעַ מָה רַבּוּ

עָיְפוֹ וְרִישׁוֹ מִיָּאֹב וְאָיֹב.

וְהַלַּיְלָה פּוֹשֵׁט אֶת לְשׁוֹן הַדְּמָמָה בּוֹ:

“לָלֹק אֶת פְּצָעֶיךָ אִיּוֹב.”

וְהִנֵּהוּ כְּמוֹ – כִּי הַשִּׁיר אֵינוֹ שַׁעַר

שֶׁנִּפְתַּח לַמְנַצֵּחַ חוֹגֵג וְרָחָב.

הוּא שׁוֹלָל. הוּא עָרֹם. הוּא בֵּין שַׁעַר לְשַׁעַר.

מוּל הַבָּא הַנָּעוּל עַל בְּרִיחָיו.

וְהִנֵּהוּ כְּמוֹ – שָׂהֲדוֹ בַּמָּרוֹם! –

שׁוֹלָל וְעָרֹם.

שׁוֹלָל וְעָרֹם.

מִשְׁעוֹל נִפְתָּל עַל עֵבֶר פִּי הַתְּהוֹם.

מִפְשַׂע הַדֹּב – יִגַּשׁ אוֹ לֹא יִגַּשׁ?

וצַ’רְלִי הַמַּחְזִיר פָּנָיו

בְּסֵבֶר־תֹּם

בְּקֶצֶב הַמַּחְטִיא אֶת הַמִּפְגָּשׁ.

וְכָךְ

מִגַּבּוֹ

סוֹד כַּפָּה וּמַתְלֵעַ

וְסוֹד

עֲקֵבוֹת בַּמִּשְׁעוֹל

וְאֹשֶׁר תָּמִים שֶׁל אֵינֶנּוּ־יוֹדֵעַ

אֵינֶנּוּ־יוֹדֵעַ־לִשְׁאוֹל.