שְׁתִיקַת עַרְבִּית כַּזְּרוֹעַ הַלּוֹפֶתֶת

הוֹפֶכֶת לְגָוִיל אֶת הַגָּזִית.

הַאֹפֶל בָּא תָמִיד פִּתְאֹם־לְפֶתַע

אַךְ גַּם פִּתְאֹמוּתוֹ הִיא בְּמֵזִיד.

כָּךְ גַּם כָּעֵת מֵאֹפֶק וְעַד אֹפֶק

הוּא בָּא זוֹמֵם. וּכְאֶבֶן בְּעִתָּהּ

כְּבָר מַשֶּׁהוּ יַדוּי אֶל תּוֹךְ הָאֹפֶל

אַךְ הַמְּזִמָּה עֲדֶן לֹא נִגְלְתָה.

וּקְרִיץ בָּרָק בָּאֹפֶל הַקָּרוּעַ.

וְצֵאת הַחֲרָבוֹת מִנַּרְתִּיקָן.

מֵעֵבֶר לַחַלּוֹן חֻצְפַּת מָטָר וָרוּחַ

הַמִּתְעַלְּצִים לִנְתּוֹץ אֶת הַשְּׁתִיקָה.

וְלִרְסִיסִים! יֵיטִיבוּ אוֹ יָרֵעוּ

נוֹתְצֵי שְׁתִיקוֹת, קוֹרְעֵי הַוִּילוֹנִים?

נֹאמַר לָהֶם: אַיְשֵׁר!

מָחָר יָטוּסוּ לַיָּרֵחַ

וְאָנוּ נִשָּׁאֵר פֹּה אַחְרוֹנִים.

אַתָּה הוֹלֵךְ בָּאֹפֶל הָאָרֹךְ

וְנִשּׁוּמֵי דְבָרִים וּבְנֵי־אָדָם

טוֹרְפִים אֶת שֵׁמַע צְעָדֶיךָ.

אִם תַּאֲזִין הַחוּצָה עַד הַרְחֵק

תִּגְוַע בְּאֵין רוֹאֶה.

אִם תַּאֲזִין אַךְ פְּנִימָה

תַּפְרִיא כְּגַן גָּדוֹל

שֶׁאֵין בּוֹ צִפֳּרִים.

עַל כֵּן אַתָּה הוֹלֵךְ בַּקֶּצֶב הַמַּקְשִׁיב

אֵלֶיךָ

וְאֵלָיו.

כִּי אֹפֶל מִמּוּלְךָ וְהוּא אָרֹךְ.

זֶה בִּטְחוֹנָם הַגֵּא

כִּי בָּאוּ מְנַצְּחִים עַד חִקְרְכֶם

וּמֵעַתָּה לֹא עוֹד יִפּוֹל כּוֹכָב מִמַּעַל

בַּשִּׁיר

וּבַחֲלוֹם!

אֲבָל הַחֲלוֹמוֹת וְהַשִּׁירִים יוֹדְעִים הֵיטֵב

כִּי עוֹד תִּפְּלוּ תִּפְּלוּ מַרְגְּלוֹתֵינוּ

כִּנְפוֹל תַּפּוּחַ גַּן בִּבְלִי מֵשִׂים

לִהְיוֹת עֵדוּת כִּי כָּל מַאֲוַיֵּינוּ

הוֹלְכִים אֶל חֲלִיפוֹת הַבְּכִי וְהַחֶדְוָה.

כָּךְ מִתְגַּלֶּה פִּתְאֹם הַסּוֹד לַחֲכָמִים.

כָּךְ נְעִימֵי־זְמִירוֹת הוֹגִים בָּרְכִי־נַפְשִׁי.

כָּךְ יְלָדִים פּוֹתְרִים עַל פִּי דַרְכָּם

אֶת הַחִידוֹת שֶׁלֹא פָּתַר עֲדֶנָּה

שׁוּם פּוֹתֵר.

שִׁעוּר־קּוֹמָה

מאת

אברהם שלונסקי

---

אוֹ שְׁנֵי שִׁירִים קְטַנִּים עַל עִיר עֲנָקִית

---

הַשָּׂגָב וְהֶחָגָב

מאת

אברהם שלונסקי

אָמְרוּ לִי לָלֶכֶת

וְלֹא לְהָרִים

עֵינַיִם אֵלֶיךָ

גָּלְיַת־בֶּעָרִים!

אַךְ בַּנְתִּי לְפֶלֶא

נְעִים הַזְּמִירוֹת

אֵיךְ אֶבֶן מִקֶּלַע

אֶל מֶצַח לִירוֹת.

וְשׁוּב לֹא חִדְּלוּנִי

שִׁבְחֵי הַשָּׂגָב

וְלֹא הִבְהִילוּנִי

מִשְׁלֵי הֶחָגָב.

מִין גֶּדֶר אָז קָמָה

בֵּינִי לְבֵינְךָ:

רָאִיתִי הַכַּמָּה

וְלֹא הָאֵיכָה.

וְסַבּוּ הַגֹּדֶשׁ

וְהַתּוֹעֵפָה

וְחַתָּה מֵאֹדֶשׁ

נַפְשִׁי שֶׁעָיְפָה.

---

בְּסוֹד הַכַּמָּה וְהָאֵיךְ

מאת

אברהם שלונסקי

הִזְהִירוּנִי עַל חֻלְשַׁת־הַדַּעַת

שֶׁל בֶּן־כְּפָר שֶׁיֻּכֶּה תַּדְהֵמָה

אַךְ אֲנִי שֶׁשּׁוֹאֵלְנִי מַדּוּעַ

מֵעוֹדִי לֹא שָׁאַלְתִּי כַּמָּה.

הַעַל כֵּן בְּבוֹאִי לֹא נִדְהַמְתִּי

וְהַרְבֵּה לֹא הָיָה לְגָדוֹל

וְלַבֹּקֶר עָלַי לֹא גָזַרְתָּ

הַבְּרֵרָה שֶׁל לִהְיוֹת אוֹ לַחְדּוֹל?

כְּטוּרֵי הַסְּפָרוֹת הֶאֱמִירוּ

הַקּוֹמוֹת: כָּךְ־וְכָךְ – עַד עֲוִית!

"זֶה־יוֹתֵר־שֶׁאֵינֶנּוּ־אֶחָד־עוֹד

זֶה גָלְיַת שֶׁיַּכֵּהוּ דָוִד."

עַד פִּתְאֹם בַּחַלּוֹן הָרָבוּעַ

בְּסוֹדוֹ הַלֵּילִי שֶׁל הַמָּה

בִּדְרוּשֵׁי הַזְּכוּכִית וְהַשַּׁיִשׁ

בְּרִמְזֵי הַטֵּרוּף־בְּחָכְמָה

לִי נִגְלֵיתָ – עֲנָק הָאַחֶרֶת

שֶׁמָּצָא אֶת הָאֵיךְ לַכַּמָּה.

וְאָמַרְתִּי בָּרוּךְ שֶׁפְּתָרַנִי

אֶת פְּשׁוּטוֹ שֶׁל שִׁעוּר־הַקּוֹמָה.

ניו־יורק,

מאי 1964

שְׁאָלַנִי יְדִידִי:

־ הֲנָפְלָה רוּחֲךָ?

אָמַרְתִּי לִידִידִי:

־ לֹא.

שְׁאָלַנִי יְדִידִי:

־ וְכוֹכְבֵי־הַשִּׁירִים

שֶׁמָּחָר יַצִּיגוּם עֵירֻמִּים לְפָנֶיךָ

כַּמֶּלֶךְ שֶׁבְּאוֹתָהּ אַגָּדָה?

אָמַרְתִּי לִידִידִי:

־ כּוֹכְבֵי־הַשִּׁירִים

הֵם אֵינָם שֶׁל חַכְמֵי־הַתְּכוּנָה

הֵם תָּמִיד שֶׁל הוֹבְרֵי־הַשָּׁמַיִם.

תָּמַהּ יְדִידִי:

־ וּבְכֵן לֹא נָפְלָה רוּחֲךָ גַּם הַיּוֹם?

אָמַרְתִּי לִידִידִי:

־ לֹא!

וְאָנוּ נִפְרַדְנוּ:

כִּשְׁאֵלוֹת וּתְשׁוּבוֹת

שֶׁכְּבָר נִפְגְּשׁוּ אֵי־פַּעַם.

הַדְּלָתוֹת שֶׁמִּכָּאן וּמִכָּאן

בְּאֵין־סוֹף הַפְּרוֹזְדוֹר הָרֵיקָן:

הַפְּתוּחוֹת – מִגַּבִּי הַסְּגוּרוֹת – לְפָנַי.

הַפִּתְרוֹן הוּא יָהִיר הַסִּגְרוֹן הוּא קַנַּאי.

מִי חוֹצֵב אֶת הַבֹּקֶר? וּמִי

אֶת חֶדְווֹת וְאִדְווֹת חֲלוֹמִי?

עִם כָּל פֶּתַח נִקְרָע בַּפְּרוֹזְדוֹר

עוֹף זוֹנֵק וְצוֹנֵחַ בָּאוֹר:

רִוְיוֹנִים – מִגַּבִּי חֶבְיוֹנִים – לְפָנַי.

הָרָווּי הוּא יָהִיר הֶחָבוּי הוּא קַנַּאי.

מִי מַזְעִיק אֶת הַלַּיְלָה? וּמִי

מְשַׁלֵּחַ חֵרְשׁוּת בְּיוֹמִי?

וְאֵין־סוֹף הַפְּרוֹזְדוֹר הָרֵיקָן.

וּדְלָתוֹת בּוֹ מִכָּאן וּמִכָּאן.

לִכְהֶרֶף־עַיִן – אַךְ לֹא מִקְרִי

לְפֶתַע – אַךְ לֹא כְּנֵס־חִנָּם

אַתָּה תָבוֹא עִם גֶּדְיִי וּנְמֵרִי

אֶל סִפִּי בְּפִיּוּס לַחֲנָם.

וַאֲנִי – מִבֵּיתִי – בְּדַרְכִּי אֶל הַגָּן

אֶעֱבוֹר הַפְּרוֹזְדוֹר לְאָרְכּוֹ

וְכָל הַפְּתָחִים שֶׁמִּכָּאן וּמִכָּאן

יְאִיצוּנִי לִרְכּוֹן:

לִרְכּוֹן עַל הַסַּף כִּי הוּא סַף כִּי מְתוֹם

וְלוּא עֲדֵי־רֶגַע וְלוּא בְּפִתְאֹם.

וְרָכוֹן – וְזָקוֹף – וְקָרוֹא!

אַךְ אֵין־קוֹל.

וְהָרִיב.

רַק הָרִיב הַחוֹזֵר לִסוּרוֹ.

זֶה תָּמִיד מִגַּבְּךָ. וּלְפָנֶיךָ

חֲזִיזֵי הָרָזִים וְהַנֵּכֶל.

פִּיק יָדָיו שֶׁל מוֹדֶה וְעוֹזֵב.

תַּעֲלוּל הַוַּדַּאי הַכּוֹזֵב.

כָּךְ תֵּלֵךְ מֵעִמְּךָ וְאֵלֶיךָ

וְהַפֶּתַע הַשָּׂשׂ אֶל הַלֶּכֶד

בֶּאֱשׁוּן מִנְהָרָה־לְאֵין־סוֹף

עַל צַוָּאר יִתְנַפֵּל כְּלַאסוֹ.

חָכְמַת הַמִּסְכֵּן יוֹדַעַת

הִתְקַדֵּשׁ הַיְגוֹנִים וְהֶחָג.

חָכְמַת הַמִּסְכֵּן יוֹדַעַת:

הָרַעַם קוֹדֵם לַבָּרָק.

לוּ יָכֹלְנוּ לִשְׁתּוֹק אֶת עַצְמֵנוּ

כִּלְדַבֵּר זֶה אֶל זֶה בְּקוֹל רָם

לוּ הִשְׂכַּלְנוּ לִגְבּוֹר עַל עָצְמֵנוּ –

וְחָזְרוּ הַדְּבָרִים אֶל אוֹרָם.

אַךְ אֲנַחְנוּ הִגְבַּרְנוּ הַשַּׁעַט –

וְהָאוֹר לֹא קָרַב כִּי רָחָק.

חָכְמַת הַמִּסְכֵּן יוֹדַעַת

מוֹצָאֵי הַיְגוֹנִים וְהֶחָג.

אִם הִרְבֵּיתָ לִשְׁאוֹל לֹא הִרְבֵּיתָ מִדַּי –

חָפַצְתָּ לִשְׁאֹל יוֹתֵר.

אִם הִרְבֵּיתָ לִשְׁתּוֹק לֹא הִרְבֵּיתָ מִדַּי –

הַכָּמוּס הוּא נוֹקֵם־וְנוֹטֵר.

הַבְּקָרִים בְּאוֹרָם יִתְחַצְּפוּ כְּוַדַּאי

בְּאָפְלָם – וְנִכְלַם הַפּוֹתֵר.

אַל תֹּאמַר נָא אֵפוֹא כִּי תָבוֹא עַד תַכְלִית –

פִּתְרוֹנִים הֵם סִכְלוּת הַשָּׁלֵו.

שׁוּם כּוֹכָב לֹא נִדְלַק בַּדְּלֵקָה הַשִּׂכְלִית

אֶל שֶׁלְּךָ לְעוֹלָם לֹא תָבוֹא חֲלָלִית –

הוּא אוּלַי הַבָּדוּי מִן הַלֵּב.

הָמְמוּ וִעוּדַי.

דָּמְמוּ יִחוּדַי.

הֲחִידוֹתִי – וְאֵין פּוֹתֵר.

לֹא הִרְבֵּיתִי לִשְׁאוֹל

לֹא הִרְבֵּיתִי מִדַּי –

חָפַצְתִּי לִשְׁאוֹל יוֹתֵר.

בֶּן־הָאָדָם יֵדַע אֶת כָּל הַכּוֹכָבִים

צִי־הֶחָלָל יָבוֹא אֶל כָּל הַמַּזָּלוֹת

וְהֵם יָנוּסוּ אֶל הַשִּׁיר

לִחְיוֹת בּוֹ אֶת בְּדוּתָם־לַעֲדֵי־עַד –

כֶּאֱלִילֵי גוֹיִים

כִּבְנֵי־מְלָכִים שֶׁל אַגָּדוֹת

כְּמֶשֶׁךְ הַסְּמָלִים שֶׁל כָּל חָכְמוֹת־הָרָז

אֲשֶׁר בְּבוֹא עִתָּם לִגְווֹעַ בַּעֲלִיל וּבַתְּבוּנָה

וְנִצְרְרָה נַפְשָׁם בִּצְרוֹר חַיֵּי שִׁירֵינוּ –

גִּלְגּוּל שֵׁנִי שֶׁל מַשְׁמָעָם הָאֲמִתִּי.

הוֹ רוּתִי יְקָרָה

הַגִּידִי לְסִיגָלִי

שֶׁכְּבָר הֵיּוֹם אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָהּ בָּרוּר

עוֹמֶדֶת פִּרְחוֹנִית בִּכְבִישׁ־שֶׁל־מָעְלָה

בְּצִפִּיָּה לִטְרֶמְפְּ אֶל הַיָּרֵחַ –

וּלְעֵת שׁוּבָהּ הַבַּיְתָה שָׁרָה שִׁיר

עַל נֵצַח כּוֹכְבֵיהֶם שֶׁל סָב וְסַבְתָּא.