מִשִּׁירֵי הַפְּרוֹזְדוֹר הָאָרֹךְ G

אברהם שלונסקי

בתוך: אברהם שלונסקי – כתבים ה: שירים ספר חמישי

x מוגש ברשות פרסום

t שירה

כל פריטי סדרה, מחזור, או שער זה זמינים להלן

t מוּל שְׁתֵּי הַגָּדוֹת

זֶה דּוּשִׂיחַ הַבְּדוּת וְהַפְּדוּת

הַבְּדוּת וְהַפְּדוּת בַּדּוּשִׂיחַ.

זֶהוּ סוֹד הַבְּרִיאָה בָּעַבְדוּת

עַבְדוּת הַנִּגּוּן הַמּוֹשִׁיעַ.

שֶׁמִּכָּאן הַפִּתְאֹם־וְאוּלַי

כִּשְׁתֵּי הַגָּדוֹת שֶׁל הַלָּיִל.

שֶׁמִּמֶּנִּי בַּדֶּרֶךְ אֵלָי

אֵם־הַדֶּרֶךְ מִמֶּנִּי אֵלָיִךְ.

וּפֻלְמוֹס הַחֻלִּין וְהֶחָג.

וְסִפְקֵי הֲלַחְדּוֹל אוֹ לָגֶשֶׁת.

וְתָמִיד אֶת שִׁעוּר הַמֶּרְחָק

יַחֲרוֹץ הַמִּדְרָךְ שֶׁלַּקֶּשֶׁת.

וְהוּא אֶחָד

וְהוּא אֶחָד

מאת

אברהם שלונסקי

בַּפֶּתַח

מאת

אברהם שלונסקי

אֲבוֹתֶיךָ בֵּרְכוּ עַל הָרָעָה –

אַתָּה אוֹמֵר אָז שִׁיר־הַפַּחַד.

אֲבוֹתֶיךָ בֵּרְכוּ עַל הָרָעָה –

אַתָּה אוֹמֵר אָז שִׁיר

שֶׁל אֱמוּנוֹת־אוּלַי.

וּכְאָז כֵּן אָז אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֶל־נָכוֹן

הַיֵּשׁ עוֹנֶה אָמֵן.

עֲדֵי לִבְסוֹף אַתָּה מַגִּיעַ אֶל הַפֶּתַח הַכִּילַי

שֶׁדּוּמִיּוֹת הֵן תְּהִלּוֹתָיו.

– אָמֵן!

– אָמֵן!

– אָמֵן! –

גּוֹאָה בְּךָ שְׁתִיקַת וַדָּאוּתוֹ

שֶׁל הָאֵינְסוֹף שֶׁלַּדְּבָרִים

וְהוּא:

– אֶחָד.

רַק הַשּׁוֹמְעִים וְלֹא־יַשְׁמִיעוּ

מאת

אברהם שלונסקי

… רַק הַשּׁוֹמְעִים וְלֹא־יַשְׁמִיעוּ

רַק הָרוֹאִים־וְלֹא־נִרְאִים

אֶל הֲדוֹמְךָ אֲזַי יָבִיאוּ

אֶת הַמַּרְאוֹת וְהַדְּבָרִים.

כָּל הַסּוּפוֹת אֲשֶׁר נָסוֹגוּ

עִוְעִים, שֶׁנִּמְלְכוּ בְּךָ

אֲזַי יָשׁוּבוּ וְיִפִסוֹגוּ

אַרְמוֹנוֹתֶיךָ וְחֻבְּךָ.

וּכְמוֹ אֶל אַסְקֻפָּה נִדְרֶסֶת

מִן הַמָּרוֹם אֶל הַמֶּרְחָב

אָז יֵאָנֵךְ כְּחוּט־שֶׁל־חֶסֶד

לֵילְךָ הַשָּׁר אֶת כּוֹכָבָיו.

הַשָּׁר כִּגְמוּל כִּדְבַשׁ כַּוֶּרֶת

אֶת הַשְּׁתִיקָה הַנֶּאֱגֶרֶת.

הָהּ סְתָו שׁוֹקֵק שֶׁל נָעֳמִי הוּא

עִם אֲבִיבָהּ הַגֵּא שֶׁל רוּת.

רַק הַשּׁוֹמְעִים וְלֹא־יַשְׁמִיעוּ,

“וְכָל הַשְּׁאָר – סִפְרוּת, סִפְרוּת.”

שְׂחוֹק הַקֻּבִּיּוֹת

מאת

אברהם שלונסקי

שׁוּב מְפֹרָק הַכֹּל בִּשְׂחוֹק הַקֻּבִּיּוֹת.

הַסֵּדֶר מִתְבַּדֶּה וּמִתְפָּרֵעַ.

וְהֵלֶךְ הַנִּהְיוֹת וְהַדְּמֻיּוֹת

כִּבְהַקְרָנַת הַסֶּרֶט לְמַפְרֵעַ.

מַה שֶּׁהָיָה אֶחָד – רְאֵה, לֹא הִכַּרְתּוֹ.

הָעֲרֵמָה הָעֲרֵמָה הַמִּתְגּוֹלֶלֶת.

גְּזָרִים! גְּזָרִים! גְּזָרִים! גִּזְרִי כַּרְטוֹן

שֶׁל הַרְכָּבוֹת בְּמִשְׂחֲקֵי הַיֶּלֶד.

כִּי שֶׁהָיָה אֶחָד וְשֶׁהָיָה אַתָּה

וְשֶׁרָבַץ כְּגַי בֵּין גֹּבַהּ לְמִשְׁנֵהוּ

וְשֶׁבָּטַחְתָּ כִּי אָכֵן לוֹ יָאֲתָה

מָרוּת עַל מֶרְיְךָ שֶׁיִּכָּנֵעַ –

הוּא בְּעַצְמוֹ נִכְנָע. הוּא בְּעַצְמוֹ נָמוֹט.

הוּא קֻבִּיּוֹת שֶׁלְּךָ בְּסֵדֶר מִתְפָּרֵעַ.

וְהוּא שׁוֹמֵעַ אֶת עַצְמוֹ בִּצְרִים־קוֹלוֹת

כִּבְהַקְרָנַת הַסֶּרֶט לְמַפְרֵעַ.

הַנּוֹשִׁים

מאת

אברהם שלונסקי

עָמַדְנוּ סַרְבָּנִים אִישׁ עִם נַפְשׁוֹ

וְלֹא בִּקְּשָׁנוּ מַחֲסֶה מִזֶּרֶם.

בְּבַעַט סְנוֹקַרְתּוֹ הַמִּתְאַּכְזֶרֶת

הָרוּחַ עָט אַלִּים מִלְּהַחְרִישׁוֹ.

אַךְ רֶגַע – כִּשְׁגָגָה – הִגִּיהַּ וְטָהַר

מָרוֹם נִפְעָם מִטָּהֳרוֹ־לְפֶתַע.

שָׁמַיִם רְחוֹקִים הִבְטִינוּ כְּמִכְמָר

שָׁפְעוּ דְגֵי־זָהָב בָּרֶשֶׁת הַלּוֹפֶתֶת –

אִם יִקְרְעֶנָּה סַעַר – וִידֻרְדַּר!

וְהוּא קָרַע! וְשׁוּב – טָפוֹחַ וּמָרוֹט.

מִפַּחַד הַמַּפָּל בּוֹכִים גַּנֵּי־הַפֶּרִי.

וְגַן נָצוּר מֵהֶדֶף וּמִיֶּרִי

אֶת צִפֳּרָיו טוֹמֵן בַּצַּמָּרוֹת.

כָּךְ הַנּוֹשִׁים גָּשִׁים הַפְגֵּעַ וְנָשֹׁה

וְלֹא בִּקַּשְׁנוּ מַחֲסֶה מִזֶּרֶם.

יֵשׁ תֹּקֶף לַטָּעוּת שֶׁלְּעוֹלָם חוֹזֶרֶת –

וְאָנוּ סַרְבָּנִים אִישׁ עִם נַפְשׁוֹ.

בְּאֵין שֵׁם

מאת

אברהם שלונסקי

מַקְשִׁיב אֶל עָל

עוֹמֵד עַל בְּהוֹנוֹת

נִצַּבְתָּ לְפֶתַע בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ

כְּלַיְלָה שֶׁאֵין בּוֹ יָרֵחַ –

וְהִרְהוּרְךָ תָּקוּעַ בָּעוֹלָם

כְּרֹאשׁ אַלָּף בְּלֹעַ שֶׁל אֲרִי.

תִּמְהוֹן עֵינַיִם מִסָּבִיב

וְעֹצֶר נְשִׁימוֹת:

“אֲבוֹי אִם הוּא פָּצוּעַ וְזָב דָּם!” –

עַד עַצְבוּתָהּ שֶׁל רֶדֶת הַמָּסָךְ

אֶל מוּל קָהָל גּוֹעֵשׁ אֶת הֵידָדָיו.

וּכְשֶׁגָּאוּ תְּשׁוּאוֹת־הַחֵן וְשַׁכּוּ

וְהָאֲרִי רָבַץ אָדִישׁ בְּאֶמְצַע הַסּוּגַר –

הָיִיתָ כְּאוֹבֵד.

אוּלַי כְּרוּחַ לְעֵת עֶרֶב

אֲשֶׁר נִדְמַם בְּאֶמְצַע הַפָּסוּק.

אוּלַי כְּמוֹ נוֹקֵד קַדְמוֹן

הֶחָשׁ בְּהֵעָדֵר הַכֶּבֶשׂ

אַךְ לֹא יַשְׂכִּיל לִמְנוֹת אֶת עֲדָרָיו.

כָּל רַהַב נִצְחוֹנְךָ אוֹמֵר לְךָ: שָׁכֹלְתָּ –

אֵין בְּפִיךְ שֵׁם לְאָבְדַנְךָ.

הַזְּמָן יִסַּע

מאת

אברהם שלונסקי

הָיִינוּ אָז בַּבַּיִת אוֹ בָּרְחוֹב

בַּמַּעֲלֶה אוֹ בְּמוֹרַד הַדֶּרֶךְ

וּבְהֶסַּח דַּעְתֵּנוּ הַמְבֻדֶּרֶת

נִכְנַס הַזְּמָן:

סָפֵק יוֹנָה

סָפֵק אִיּוֹב

סָפֵק פָּלִיט מִתֵּבָתוֹ־שֶׁל־נֹחַ.

יָגַעְנוּ לְפַעְנֵחַ אֶת הָרֶמֶז בּוֹ:

– לִבְרוֹחַ?

– הַחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר – לְהִתְגָּרֵד?

– הַקֶּשֶׁת־בֶּעָנָן – לְהִתְעוֹדֵד?

אַךְ הָרְמָזִים אֲשֶׁר סָבַרְנוּ רַק הִלְעִיגוּ.

הָאֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישָׁה לֹא הִפְלִיגוּ –

אֵין כְּלָל נָמֵל אֲשֶׁר כָּזֶה

וְאֵין לְאָן לִבְרוֹחַ הַחוֹזֶה…

וְאָז אוּלַי שֵׁנִי:

"נִרְמַזְתִּי!

וַדַּאי צָרוּעַ הוּא הַהֵלֶךְ שֶׁבַּחוּץ…

אֲבָל הַחֲרָשִׂים כֻּלָּם מֵחֹמֶר פְּלַסְטִי

וְזֶה אֵינוֹ יָאֶה לְאִישׁ מֵעוּץ!"

– וּבְכֵן צִבְעֵי־הַקֶּשֶׁת! – הֵם שִׁבְעָה…

אַךְ אֵין בָּהֶם אֶחָד שֶׁלֹּא כָּבָה.

וּרְאוּ: לַעֲגָלָה אֶת הַתֵּבָה הָפַכְנוּ

לַעֲגָלָא־בִּזְמָן־קָרוֹב… וּבָהּ – אֲנַחְנוּ…

וּשְׁלוּלִיוֹת בַּשְּׁבִיל – זִכְרֵי מַבּוּל.

וּפְלַג־סִמְלוֹן לְמַעְלָה – זֶה גִלְגּוּל

שֶׁל קֶשֶׁת־בֶּעָנָן שֶׁלֹּא הוֹפִיעָה.

וַעֲגָלָה – בַּדֶּרֶךְ אֶל הַגְּבוּל.

הַזְּמָן יֵלֵךְ (הַקֶּשֶׁת לֹא הוֹפִיעָה!)

הַזְּמָן יֵלֵךְ. עַד לַיְלָה. עַד קִצְבָה.

שׁוּב כּוֹכָבִים יָצִיצוּ כְּסָפִיחַ

וְסַהַר יִתְגּוֹלֵל כְּמֵת־מִצְוָה.

וְאָנוּ אָז נִהְיֶה בַּבַּיִת אוֹ בָּרְחוֹב

בַּמַּעֲלֶה אוֹ בְּמוֹרַד הַדֶּרֶךְ

וּבְהֶסַּח דַּעְתֵּנוּ הַנִּבְדֶּרֶת

יִסַּע הַזְּמָן:

וְהוּא יוֹנָה.

וְהוּא אִיּוֹב.

וְהוּא פָּלִיט מִתֵּבָתוֹ־שֶׁל־נֹחַ.

עַד אֶחָד

מאת

אברהם שלונסקי

כְּכָנָף –

וְהַמְרֵא! –

וְאֵין דֵּי־וְהוֹתֵר!

אוֹ כְּאֶבֶן –

לַגַּל שֶׁלְּמַטָּה! –

"כָּנָף –

זֶה אֶל חֹד!

זֶה אֶחָד!…

קוּם וַתֵּר

וְצָנַחְתָּ עִמָּנוּ –

גַּם אָתָּה!"

פִּתּוּיֵי הַמַּפֹּלֶת.

מִרְבַּץ אֶבְיוֹנִים.

הִמְנוֹנֵי הַצְּפִיפוּת הַבּוֹטַחַת!

זוֹ חֶדְוַת אֵין־אוֹנִים

מוּל חַדּוּת אֵין־עוֹנִים…

כִּי הַרְבֵּה

כִּי הַרְבֵּה־גַם־יַחַד!

וְנָצַח.

וְצָנַח.

וְהוּא אֶבֶן בַּגַּל!

וְהַגֹּבַהּ –

יִרְחַק

וְיֻחַד.

וְיוֹם־יוֹם

לְמַרְאֵה אֲמִירִים

וְהֵיכָל –

הוּא יוֹתֵר וְיוֹתֵר

אֶחָד.

זֶהוּ רְחוֹב בַּחֲצוֹת

מאת

אברהם שלונסקי

זֶהוּ רְחוֹב בַּחֲצוֹת –

וְאֶחָד.

זֶהוּ סָב שֶׁמּוֹשֵׁךְ

בְּ־אֶחָד.

זֶהוּ זַעַק נִפְחָד –

כִּי נָצַח

וַ־עֲנִינִי!

זֶה אֵינֶנּוּ חוֹזֵר.

זֶה נִגּוּן פָּגָנִינִי:

הַנִּגּוּן

בְּמֵיתָר

אֶחָד.

בֵּין וַדַּאי לְאוּלַי

מאת

אברהם שלונסקי

הַוַּדַּאי הוּא נִסָּם־בְּכָל־יוֹם שֶׁל פְּתָאִים.

הָאוּלַי הוּא סִבְרוֹ הַנִּכְלָם שֶׁל יוֹדֵעַ.

יָדַעְתִּי כִּי שֶׁפִי

כִּי לִמְקֻטָּעִים

יִקְרַב אָשְׁרְךָ הַגִּדֵּעַ:

עַל רָאשֵׁי־אֶצְבָּעוֹת, מֵאָחוֹר, בִּתְשׂוּמַת־

כַּפָּיו הַקָּרוֹת עַל עֵינֶיךָ.

וּלְקוֹל חִבּוּטוֹ שֶׁלַּהוֹד שֶׁנִּשְׁמַט

נִזְעַקְתָּ: “הַצְּבִי!”

כְּזוֹעֵק אֶת־נִשְׁמַת

וְנִחַשְׁתָּ הָרֵעַ בַּנֶּכֶר:

קַרְנָיו כְּקַרְנֶיךָ –

בַּמָּרוֹם הָאֶחָד

עוֹלְלוּ עוֹלֵלוֹת בַּבָּצִיר הַגָּבוֹהַּ.

קַרְנָיו כְּקַרְנֶיךָ –

בֶּעָפָר הָאֶחָד

עוֹלְלוּן עֲלִילוֹת שֶׁהֵתַּמּוּ לִגְדּוֹעַ.

הֵתַּמּוּ לִגְדּוֹעַ. נִכְּלוּ לְהָאֵט

אֶת דֶּלֶג־הַחֵן שֶׁלַּצְּבִי וְלָעֹפֶר.

וּבְכָל הֲרָרֶיךָ רַק הֹלֶם הָעֵת

בְּשַׁעַט הֵדִים שֶׁיַּחְלוֹפוּ.

הָעֵת שֶׁחָדְלָה הֵידָדָה וּמִגְדָּהּ.

הָעֵת שֶׁשָּׁכְלָה צֶאֱצָא וְצָפִיעַ

וְאַתָּה רְאִיתוֹ – צֶבְיְךָ הַנִּגְדָּע

סִבְרְךָ הַנִּכְלָם שֶׁהוֹפִיעַ.

הַהוֹד וְהַמַּתָּן

מאת

אברהם שלונסקי

הַהוֹד גּוֹזֵר לָתֵת. אֶפְשָׁר שֶׁכּוֹכָבִים

אֵינָם יוֹדְעִים שֶׁבְּצֵאתָם לִזְרוֹעַ

אֶת תִּמְהוֹנָם־כִּי־טוֹב הֵם כְּחָבִים

חוֹב־קַדְמוֹנִים גָּנוּז

לַטּוֹב אֶל מוּל הָרֹעַ.

הוֹ חַיָּבֵי־לָתֵת – וְהֵמָה לֹא יֵדְעוּ!

כָּל כֹּסֶף הוּא: לְךָ

וְלִי

וְ – –

לָמָּה אֶתְבּוֹשֵׁשׁ לוֹמַר כִּי: לָנוּ?!

זֶה הֶרֶף־עַיִן־עֲדֵי־עַד – וּכְמוֹ טַנְדּוּ

וּכְמוֹ כֻּלָּנוּ שֶׁסֵּרַבְנוּ בּוֹא וּבָאנוּ.

כִּי בָּאנוּ – וְעַד סוֹף!

עַל מָה אֵפוֹא אָכַפְנוּ עַל הַהֵלֶךְ

וְלֹא אָמַרְנוּ לוֹ: כָּסוֹף –

מַשְׁמָע בִּזְבּוּז מַבּוּעַ: הֵא לָךְ! הֵא לָךְ!

כִּי אִם יֵקַּל עָלַי לִנְבּוֹעַ וְלָתֵת –

לֹא עוֹד יִכְבַּד מִמֶּנִּי קַחַת בְּלִי פָּשׁוֹעַ.

רַק מִי שֶׁלֹּא הִשְׂבִּיעַ –

יִרְעַב וְיַךְ עַל־חֵטְא.

וְיִתְפַּלֵּל לְנֵס

כִּי בְּנַפְשׁוֹ הוּא.

הוּא אֵין־אוֹנִים

הוּא אֵין־עוֹנִים

הוּא בִּפְתַיּוּת־נַפְשׁוֹ בּוֹדָה כִּזְבֵי הָאֹשֶׁר.

אַדִּיר מִמֶּנּוּ – הוֹ עַשְׂרוֹת, עַשְׂרוֹת מוֹנִים! –

זֶה שֶׁלָּקַח עִמּוֹ

גַּם מִן הָאוֹר

גַּם מִן הַחֹשֶׁךְ.

לָקַח –

וּבְחָכְמָתוֹ הִרְכִּין רֹאשׁוֹ הַגֵּא

כִּי הַחָכְמָה הִיא הַיָּפָה בְּכָל יְגוֹנוֹתֵינוּ.

וְהִיא בִּינַת־הַטָּף־וְהַקֹּהֶלֶת: שְׁגֵה וּשְׂגֵה.

הַמַּפְעִימַתְנוּ:

קְחוּ!

וָתֵנוּ!

כִּי כֹּסֶף הוּא מַתָּן

כְּכָל עוֹלָה –

הוֹ אֱלֹהֵי הַגֶּשֶׁם וְהָרוּחַ! –

כִּי הוּא בְּסוֹד חָתָן־

לִקְרַאת־כַּלָּה,

וְאוֹר

וְאוֹר

וְאוֹר

וְעוֹר זָרוּעַ!

אַךְ עַד מָתַי תָנוּס עוֹד מִן הַשֵּׁם

מִן הַמְפֹרָשׁ

וּכְמוֹ נִבְעָת?

הַכֹּסֶף הוּא: אֲנִי

שֶׁבָּא

בְּסוֹד הָאַתְּ.

אֲנִי בְּסוֹד חָתָן

וְסוֹד הָאָנָה־וְהָעֵת.

אֵין הוֹד בְּאֵין מַתָּן! –

וְהוּא גּוֹזֵר:

לָתֵת!

עַם יִשְׂרָאֵל חָי

מאת

אברהם שלונסקי

עַם יִשְׂרָאֵל – עַם יִשְׂרָאֵל – עַם יִשְׂרָאֵל

חָי

אַךְ אֵי-מִי הֵגִיחַ מִצְּרוֹרִי הַמְקֻפָּל

גִּבֵּן כְּסִימַן-הַשְּׁאֵלָה:

– וְרֶבּ יִשְׂרָאֵל?

וְאֶבְיוֹן כָּמוֹנִי אָז יָשַׁב עַל יָדִי

וַיְזַמֵּר בְּאָזְנַי לִי זֶמֶר יָדוּעַ:

עַל הַדֶּרֶךָ עוֹמֵד עֵץ

וְלָאָרֶץ שׁוֹחֶה.

הוֹלֵךְ יְהוּדִי לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל

הוֹלֵךְ הָלֹךְ וּבוֹכֶה.

גִּבְעוֹת־הַחוֹל

מאת

אברהם שלונסקי

עַד מַה מְּאֹד רָחְקוּ גִבְעוֹת־הַחוֹל מִקֶּדֶם.

הֲכִי לַשָּׁוְא אֹמַר מִקֶּדֶם, וְהוּא תְמוֹל?

כָּל יוֹם כְּדוֹר נִשְׁכָּח. (גִּבְעָה אֶל חוֹף סוֹגֶדֶת

וְחֶרֶט לֹא־אֱנוֹשׁ שֶׁל לְטָאָה בַּחוֹל.)

רָחְקוּ גִּבְעוֹת־אֵין־עִיר. גָּבְהוּ קוֹמוֹת־הַבַּיִת.

וְחַדְרְךָ רָחוּשׁ כְּתָא הָאַלְכִּימַאי.

עַכְשָׁו הַכֹּל הִיּוּל. הַכֹּל חָזַר לְאָיִן.

וּבְקֶסֶם צִוּוּיְךָ יִכּוֹנוּ יְקוּמַי.

הַשִּׁיר אוֹמֵר יְהִי הַשִּׁיר גּוֹזֵר עַל שׂבַע

וּבְלַהֲטֵי צְלִילִים כִּבְלַחַשׁ הַשְׁבָּעוֹת

מֵסִית אֶל הַסִּגּוּף:

“נִרְפִּים, אֶל חֹד! אֶל גֹּבַהּ!”

וְהַנִּהְיוֹת כּוֹפֶה לִכְרוֹעַ לַבָּאוֹת.

עָיַפְתִּי מִכֹּחִי לִמְשׁוֹל כְּמָג עָלֶיךָ

עוֹלָם־שֶׁל־טֶרֶם־יֵשׁ הָאַיִן־עַד־אָבוֹא.

אֲנִי רוֹצֶה אוֹתְךָ כְּפַת בְּסַל. הוֹ לֶחֶם!

רָעָב בְּמֶרְחַק־יָהּ. הַכְּפוֹר בְּרֹאשׁ נְבוֹ.

חָכְמַת הַחֵ"ן שֶׁלִּי אַלְכִּימִיָּה אַכְזֶרֶת

מִלִּים מִלִּים מִלִּים כְּסוֹד הַמַּתָּכוֹת. –

אֲנִי רוֹצֶה אוֹתְךָ כַּאֲבֵדָה חוֹזֶרֶת

עוֹלָם־שֶׁל־מַמָּשׁוּת אֲשֶׁר בָּרוֹ תּוֹכוֹ.

הַיֵּשׁ־בִּזְכוּת־עַצְמוֹ – וְכָל נִצְחוֹ בַּחֹפֶן.

וְכָל סִפּוּר־הַתְּהוֹם בַּלֹּגֶם מִן הַכַּד.

גְּבָעוֹת גִּבְעוֹת הַחוֹל וְהֵן יוֹרְדוֹת הַחוֹפָה.

וְרַחַשׁ לְטָאָה. וְרֶגֶל בַּמּוֹרָד.

רָטוֹב עָלַי וָטוֹב הַיּוֹם מַגַּע הַמַּיִם.

קִמְחִי הַיּוֹם וָחַם הַחוֹל שֶׁבְּחָפְנַי.

כְּקֶדֶם שׁוּב שְׁמֵימִי גָּבְהָם שֶׁלַּשָּׁמַיִם.

כְּקֶדֶם שׁוּב אַרְצִית הָאָרֶץ לְפָנַי.

בֵּן סוֹרֵר

מאת

אברהם שלונסקי

הֲרָחַקְתָּ מִמֶּנִּי בַּדֶּרֶךְ

בָּהּ רָבוּ כּוֹכָב עִם סִרְפָּד?

הַאֶחְזוֹר עוֹד אֵלַי לְעֵת עֶרֶב

בָּרִי

וְשָׁלֵם

וְאֶחָד?

אוֹ הַלַּיְלָה שְׁתוּקִי יִמְצְאֵנִי

בְּלֵב הַשָּׂדֶה הַנִּדְהָם –

עַד אַב־רַחֲמִים יַכִּירֵנִי:

– זֶה בְּנִי

סוֹרְרִי

אַבְרָהָם!

אָז שְׁנֵינוּ נִשְׁמַע אֵיךְ אוֹמֵר הוּא

אֵיךְ שׁוֹתֵק הוּא בֵּינוֹ לְבֵינִי:

"אָהַבְתִּי אֶת בְּנִי כִּי סוֹרֵר הוּא

סוֹרֵר –

בְּשַׁגָּם הוּא

בְּנִי!"

אֶל תּוֹךְ הַלַּיְלָה הַצּוֹמֵחַ

מאת

אברהם שלונסקי

בְּצֵל הָאִילָנוֹת כִּבְצֵּל חַכְמֵי־הַקֶּדֶם.

גִּזְעָם קָמוּט

כִּפְנֵי שָׂדוֹת בַּקַּיִץ

וּכְמֵצַח הַזְּקֵנִים.

הֵם רִאשׁוֹנִים קִבְּלוּ עֻלָּהּ שֶׁל הָעַרְבִּית

וְדָמְמוּ־עַצְמָם־לָדַעַת.

הוֹ שְׁתִיקָתָם הַוַּתְּרָנִית

שֶׁל כֹּבֶד־רֹאשׁ־וְשָׁרָשִׁים!

עוֹד רֶגַע וְגָוְעוּ

שִׁלְהֵי יוֹמָם שֶׁל תִּינוֹקוֹת

וּכְנוֹף אִילָן שֶׁנִּרְדְּמוּ בּוֹ צִפֳּרֳיו

יִטֶּה עָלֵינוּ עֶרֶב־שֶׁל־כְּפָרִים.

יְפֵי הָעֲיֵפוּת

אֲזַי נִזְכּוֹר אֶל תּוֹךְ הַלַּיְלָה הַצּוֹמֵחַ

אֶת כָּל חֻצְפּוֹת־הַחֵן

שֶׁל גְּבוּרָתֵנוּ הַתְּמִימָה

וְיוֹם אֲשֶׁר הָיָה וְלֹא יִהְיֶה עוֹד

יַגִּיעַ אֶל נִצְחוֹ הָאַלְמוֹנִי.

פִּלְאֵי הַסְּתָו

מאת

אברהם שלונסקי

הָאַכְזָרִי הוּא

שֶׁאֶת שִׁירֵי הָעַצְבוּת אָנוּ כּוֹתְבִים יָפֶה?

אַל נָא אֵיפוֹא תַּלִּינוּ עָלֵינוּ:

לֹא חָפַצְנוּ לִהְיוֹת יָפִים.

גַּם הַסְּתָו לֹא בָּחַר לוֹ

אֶת מַחְגֹּרֶת הַשַּׂק שֶׁל עָבֵי הַסַּגְרִיר –

וְעֹז לְיָפְיָם!

לֹא לַשָּׁוְא חֲמָדוּם אֲרֻכֵּי הַלֵּילוֹת וְקִצְרֵי הַיָּמִים.

אֶהֱבוּם גַּם אַתֶּם

וְסִלְחוּ לְאָשְׁרֵנוּ.

זֶהוּ סֵבֶר הַסְּתָו –

בְּשִׁירֵי הַדּוֹרוֹת הוּא עָצוּב וְנִפְלָא שִׁבְעָתַיִם!

עָקֹב מִישׁוֹר וְשׁוֹלָל

מאת

אברהם שלונסקי

שָׁלשׁ וַרְיַצְיוֹת עַל עָקֹב וּמִישׁוֹר

מאת

אברהם שלונסקי

שָׁלשׁ וַרְיַצְיוֹת עַל עָקֹב וּמִישׁוֹר

מאת

אברהם שלונסקי

אַדֶּרֶת שֶׁצָּנְחָה

מאת

אברהם שלונסקי

יַחְשִׁיךְ וְלֹא יִכְכּוֹב.

יִתְהוֹם וְלֹא יִגְשׁוֹר.

יָצָאתָ אֶל עָקֹב

הֲבָאתָ עַד מִישׁוֹר?

הָיָה זֶה רְצוֹנְךָ

לָצֵאת בְּחֹסֶר־כֹּל.

אַדֶרֶת שֶׁצָּנְחָה

זָנַחְתָּ עַל הַחוֹל.

תַּבִּיט וְאֵין אוּלַי.

תַּקְשִׁיב וְאֵין פִּתְאֹם.

כִּילַי יוֹרֵשׁ כִּילַי –

הַלַּיְלָה וְהַיּוֹם.

חֶבְיוֹן

מאת

אברהם שלונסקי

שָׁבַת אוֹפַן כִּישׁוֹר.

קוֹנְכִית חָדְלָה לִנְהוֹם.

מִישׁוֹר – מִישׁוֹר – מִישׁוֹר –

וְאֵין פִּתְאֹם.

חֶבְיוֹן כָּל חֵפֶץ: קַח!

כִּבְיוֹן כָּל תֹּקֶף: תֵּן!

וְרֹגֶז עַד יִשְׁכַּךְ –

דּוּ־רִיב בֵּין אֵין לְהֵן.

דּוּ־רִיב כִּי דוּ־מֶרְחָק.

וְהַפִּיּוּס – טַנְדּוּ.

מִשְׂחָק – מִשְׂחָק – מִשְׂחָק –

וְצָו לוֹ:

בְּדוּ וּפְדוּ.

בַּחֲלִיפוֹת

מאת

אברהם שלונסקי

בַּחֲלִיפוֹת הַדְּכִי וְהָאַדְוָה

שֶׁבֵּין אָדָם

לַחֲבֵרוֹ

בַּחֲלִיפוֹת הַבְּכִי וְהַחֶדְוָה

שֶׁבֵּין אָדָם

לְהַמָּקוֹם

בַּחֲלִיפוֹת

מַאֲלִיפוֹת

שֶׁבֵּין לְבֵין

עִקַּשְׁתָּ נְתִיבֶיךָ:

עַד הָבֵן.

עַתָּה רְאֵה כִּי אֵין לָסֶגֶת

וְלִפְשׁוֹר

וּמֵעָקֹב עַד שֶׁכְּנֶגֶד

עַד מִישׁוֹר

תָּבוֹא אֵין־רֹגֶז וְאֵין־בֶּגֶד

וְתִשּׁוֹר.

הָהּ חֲלִיפוֹת

שֶׁבֵּין עָקֹב לְבֵין מִישׁוֹר!

שָׁלשׁ וַרְיַצְיוֹת עַל שׁוֹלָל

מאת

אברהם שלונסקי

שָׁלשׁ וַרְיַצְיוֹת עַל שׁוֹלָל

מאת

אברהם שלונסקי

עֶרֶב קוֹמֵר בִּמְחוּגָה

מאת

אברהם שלונסקי

עֶרֶב קוֹמֵר בִּמְחוּגָה

רָזָיו מֵעָלֶיךָ

וְכָל הַפִּקְּחוּת שֶׁבְּךָ

נִכְנַעַת לָלֶכֶת

שׁוֹלָל אַחֲרֵי הַבָּדוּי

כִּי עָיַפְתָּ מֵאָיִן.

קַדֵּשׁ עַל חֶזְיוֹן־הַשָּׁרָב

כִּמְקַדֵּשׁ עַל הַיָּיִן.

בָּרוּךְ הַמִּדְבָּר! – וְעַד כָּאן.

הֲיִרְהֶה צַעַדְךָ? הֲיִרְהַב עוֹד?

וּלְפֶתַע תָּחוּשׁ אֶת הַזְּמָן

שֻׁתָּפוֹ שֶׁלַּמָּוֶת.

מְעֻלָּף כִּי רָעָב

מאת

אברהם שלונסקי

מְעֻלָּף –

כִּי רָעָב.

מְצֻלְהָב –

כִּי שָׁרָב.

כָּל עָצְמַת הָאִוּוּי

בְּחֶזְיוֹן־הַשָּׁרָב.

כָּל עָצְמַת הָאִוּוּי.

כָּל עַצְמוּת הַמִּדְבָּר.

וְזֻלְעַף.

וְצֻלְעַף.

וְעָבָר. –

וְהִנֵּהוּ כְּמוֹ

מאת

אברהם שלונסקי

וְהִנֵּהוּ כְּמוֹ: הַיּוֹדֵעַ מָה רַבּוּ

עָיְפוֹ וְרִישׁוֹ מִיָּאֹב וְאָיֹב.

וְהַלַּיְלָה פּוֹשֵׁט אֶת לְשׁוֹן הַדְּמָמָה בּוֹ:

“לָלֹק אֶת פְּצָעֶיךָ אִיּוֹב.”

וְהִנֵּהוּ כְּמוֹ – כִּי הַשִּׁיר אֵינוֹ שַׁעַר

שֶׁנִּפְתַּח לַמְנַצֵּחַ חוֹגֵג וְרָחָב.

הוּא שׁוֹלָל. הוּא עָרֹם. הוּא בֵּין שַׁעַר לְשַׁעַר.

מוּל הַבָּא הַנָּעוּל עַל בְּרִיחָיו.

וְהִנֵּהוּ כְּמוֹ – שָׂהֲדוֹ בַּמָּרוֹם! –

שׁוֹלָל וְעָרֹם.

שׁוֹלָל וְעָרֹם.

אָשְׁרוֹ שֶׁל אֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ

מאת

אברהם שלונסקי

מִשְׁעוֹל נִפְתָּל עַל עֵבֶר פִּי הַתְּהוֹם.

מִפְשַׂע הַדֹּב – יִגַּשׁ אוֹ לֹא יִגַּשׁ?

וצַ’רְלִי הַמַּחְזִיר פָּנָיו

בְּסֵבֶר־תֹּם

בְּקֶצֶב הַמַּחְטִיא אֶת הַמִּפְגָּשׁ.

וְכָךְ

מִגַּבּוֹ

סוֹד כַּפָּה וּמַתְלֵעַ

וְסוֹד

עֲקֵבוֹת בַּמִּשְׁעוֹל

וְאֹשֶׁר תָּמִים שֶׁל אֵינֶנּוּ־יוֹדֵעַ

אֵינֶנּוּ־יוֹדֵעַ־לִשְׁאוֹל.

קוֹלוֹת מֵעֵבֶר לַגָּדָה

מאת

אברהם שלונסקי

עַד הֶרֶף

מאת

אברהם שלונסקי

מִקְשָׁה אַחַת הָיָה הַשֶּׁקֶט

וְרַק אֵי־שָׁם וְרַק אֵי־שָׁם

בְּדָגֵשׁ קַל כְּמִתְנָאֶקֶת

זוֹכְרָה נַפְשִׁי אֶת הָאָשָׁם.

אֶת הָאָשָׁם שֶׁלֹּא אָשַׁמְנוּ

אֶת הַשְּׂמָחוֹת כִּשְׂכַר־חִנָּם –

הוֹ הֶבֶל־פֶּה אֲשֶׁר נָשַׁמְנוּ

וְלֹא זָכִינוּ – וְקוֹנָם

קוֹנָם כִּי הֶבֶל־פִּי עַד הֶרֶף

יְהֵא נִשְׁמָהּ שֶׁלַּתּוֹדָה.

מִקְשָׁה אַחַת מֻטָּל הָעֶרֶב

מִן הַגָּדָה אֶל הַגָּדָה.

אֵין אִישׁ הַיּוֹם

מאת

אברהם שלונסקי

אֵין אִישׁ עִמּוֹ הַיּוֹם. הוּא כָּאן. וְשֶׁמִּנֶּגֶד

כְּנוֹף לוֹעֵז מֵעֵבֶר לַחַלּוֹן.

כְּבַגָּדָה הַהִיא צוֹנֵחַ וְאֵין־הֶגֶה

יְקוּם רָחוֹק וְזָר לַהֲכִילוֹ.

כְּבַגָּדָה הַהִיא הַהַגָּדָה גוֹוַעַת

בְּפֶשֶׂק־פֶּה וּבְלִי חִתּוּךְ־דִּבּוּר.

כָּל הַדְּבָרִים כֻּלָּם נָסוֹגוּ מִלָּגַעַת.

יְקוּם אַל־קוּם אֲחוּז אֵימַת צִבּוּר.

אֵין אִישׁ. וּבְלִי מֵשִׂים רוֹמֶזֶת עַל הַחֶדֶל

שְׁתִיקַת־פִּתְאֹם בְּהֶרֶף הַמָּשׁוֹט.

וְכָל הַדּוֹמְמִים שׁוֹמְעִים עִמּוֹ בַּחֶדֶר

רִשְׁרוּשׁ הָעַכְבָּרִים שֶׁלַּשָּׁעוֹת.

זֶה יִמָּשֵׁךְ לָעַד. זֶה יִגָּמֵר כָּרֶגַע.

שִׂיחַת חֵרְשִׁים־אִלְּמִים בֵּין קֹדֶשׁ לְחֻלּוֹ.

אֵין אִישׁ עִמּוֹ הַיּוֹם. הוּא כָּאן. וְשֶׁמִּנֶּגֶד –

כְּנוֹף לוֹעֵז מֵעֵבֶר לַחַלּוֹן.

הַלַּיְלָה הַזֶּה

מאת

אברהם שלונסקי

הַלַּיְלָה הַזֶּה שֶׁאֵינֶנּוּ שׁוֹעֶה

אֶל חוֹמְדֵי מִסְתָּרָיו.

הַלַּיְלָה הַזֶּה שֶׁאֵינֶנּוּ רוֹצֶה

שֶׁיַּשּׁוּ בּוֹ: אַתָּה רְצַחְתָּנוּ!

הַלַּיְלָה הַזֶּה –

הוּא הָיָה אֶת עַצְמוֹ פְּעָמִים כֹּה רַבּוֹת

הוּא הִבְשִׁיל אֶת עַצְמוֹ

הוּא הִכְשִׁיל אֶת עַצְמוֹ

הוּא פָּחַד פֶּן יָשׁוּב וְיָבוֹא.

וְהוּא בָּא:

אֵיזֶה פַּעַר־פִּיּוֹת בְּאֵין הֶגֶה –

כִּי פֶּלֶא!

וּמִקְרַע הָעֵינַיִם הַתָּם

וְהִבְהוּב הַחִיּוּךְ הַחַשְׁדָן

וּמִפְשַׂק־אֶצְבָּעוֹת בְּתִמְהוֹן הַכַּפַּיִם –

כִּי שׁוּב!

הַלַּיְלָה הַזֶּה שׁוּב הֵאִיר אֶת פָּנָיו

לְחוֹמְדֵי מִסְתָּרָיו.

נְאֻם הַסּוּמָא

מאת

אברהם שלונסקי

הוֹלְכֵי־מִנִּי־אָז

בָּאֵי־עַד־הֲלוֹם

עַד־הֲלוֹם – בַּשִּׁפְלִי־וְשַׁחְקִי

נִמְלְטֵי מִקּוֹלוֹת

יִרֵאֵי מִמַּרְאוֹת

מְרַצְּחֵי אֲהוּבוֹת בֶּאֱשׁוּן הַחֲלוֹם

וְעוֹלִים לַגַּרְדּוֹם בְּהָקִיץ.

אַל יִקְרָא עוֹד הַקּוֹל

אַל יְצַו עוֹד יְהִי

לְאוֹר יוֹם

לְאוֹר יוֹם.

כִּי אוֹי לָרוֹאֶה.

כִּי אֲבוֹי לָרוֹאֶה.

כִּי

הָרוֹאֶה בָּעֵת הַהִיא –

יִסּוֹם.

חֲלוֹמוֹת בְּהָקִיץ

מאת

אברהם שלונסקי

חֲלוֹמוֹת בְּהָקִיץ – וְגַרְזֶן בְּיָדָם.

וְקוֹלוֹת: מַהֲרָ“ל! מַהֲרָ”ל!

וְהַיָּד הַשּׁוֹלְפָה אֶת קוֹרוֹת־הָעִתִּים

כְּתֻכִּי אֶת פִּתְקֵי הַגּוֹרָל.

הֵם יִשְּׁרוּ הֵם יִשְּׁרוּ מִמַּקּוֹר אַנְקוֹלִי

הֵם יַרְכִּינוּ רֹאשְׁךָ עַד גַּרְדּוֹם

עַד יַפִּילוּ עָלֶיךָ (גּוֹרָל אַחֲרוֹן!)

תַּרְדֵּמָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ חֲלוֹם.

“זֹאת מָצָאנוּ…” – יָבִיאוּ אֵלֶיךָ. – “הַכֵּר!”

וְהַשַּׂק בְּמָתְנֶיךָ. עַל מוֹת!

זֶה חֲלוֹם בְּהָקִיץ.

זֶה חֲלוֹם בְּהַקֵּץ.

זֶה חֲלוֹם עַל פִּטְרוֹן חֲלוֹמוֹת.

טֶרֶף

מאת

אברהם שלונסקי

סֶמֶר הַצֶּמֶר

בְּרוּחַ סוּפָה

לֹעַ וָזֶמֶר

וְדַם הַטְּרֵפָה.

קַמְנוּ לָלֶכֶת

וּכְתֹנֶת־פַּסִים

מַרְגְּלוֹתֶיךָ

עִם עֶרֶב נָשִׂים.

נֵפֶן אֶל נַחַשׁ.

נִשְׁאַל בַּתְּרָפִים.

תַּעַל בְּלַחַשׁ

שַׁוְעַת נִטְרָפִים:

"אַל נָא אָבִינוּ

רַגְלֵינוּ לַמּוֹט.

סְלַח כִּי עָוִינוּ

עֲווֹן חֲלוֹמוֹת.

תֵּן לָנוּ לַיְלָה

שֶׁיּוֹם נוֹחֲלוֹ

תֵּן לָנוּ לַיְלָה

שֶׁאֵין בּוֹ חֲלוֹם."

קוֹלוֹת מֵהָר אֶל הָר

מאת

אברהם שלונסקי

חָזַרְתִּי לְסוּרִי.

חָזַרְתִּי לְסָבְאי.

הָהּ צֶלֶם שֶׁבָּרְאִי!

סָבִי, סָבִי – –

קוֹלוֹת מֵהָר אֶל הָר

וּתְהוֹם בּוֹלְעָה הֵדָם

וְקַמְתָּ – וְהִנֵּה

הַצֶּמֶר וְהַדָּם.

זֶה טֶרֶף קוֹל וָהֵד.

זֶה סַחַף הַמַּפָּל.

זֶה נֵבֶל הַמְנַגֵּן

אֶל מוּל נִבְלַת אַיָּל.

יְקִיצָה בַּבֹּקֶר

מאת

אברהם שלונסקי

סָבִי הָיָה אוֹמֵר: גִּלּוּי שֶׁל אֵלִיָּהוּ.

אָבִי הָיָה שׁוֹתֵק לְעֵת זָכְרוֹ אֶת שְׁמוֹ.

אֲנִי בְּנֶכְדוּתִי אֵינִי יוֹדֵעַ מַהוּ

וְאֵין לִי פֶּה לְהַבִּיעוֹ כְּמוֹ.

רַק בְּגִמְגּוּם אֶזְכּוֹר מָתַי וְאֵיךְ קָרָה זֶה

(הַכְּסִיל שֶׁבִּי שׁוֹאֵל לַיּוֹם וְלַשָּׁנָה):

אַיָּל שֶׁבֶּהָרִים וּשְׁתֵּי קְרָנָיו הָרָזָה

נוֹשְׂאוֹת אֶת חֲלוֹמִי מִן הַתְּבוּנָה.

מִמֶּנָּה – וְאֵלָי. רֹאשׁ־הָר וּרְאִי שֶׁל מַטָּה,

כָּל בָּבוּאָה שֶׁל הַר הוּא קוֹנוּס מְהֻפָּךְ.

וְקוֹל קוֹרֵא: צָמָא!

וְקוֹל שׁוֹאֵל: גָּמַעְתָּ?

וְקוֹל – סָפֵק צָנַח סָפֵק נָצַח.

קוֹלוֹת – בָּהָר הַהוּא. הֵדָם – בָּהָר מִנֶּגֶד.

עוֹלָם – כִּצְלָלִיּוֹת. נוֹשֵׁם־וְלֹא־נוֹשֵׁם.

וּלְשֵׁמַע קוֹל וָהֵד שׁוֹכֵחַ עֲדֵי רֶגַע

אֶת יִחוּדָם שֶׁל תֹּאַר וְשֶׁל שֵׁם.

עַד סֶמֶר הָאַדְוָה שֶׁל בָּבוּאָה גוֹוַעַת

בִּשְׂחוֹק שֶׁל הַב־וְלָאו – וְרֶגַע – וְתָפוּג.

כְּאֶבֶן צוֹלְלָה אֲשֶׁר אֵינָהּ יוֹדַעַת

מִנְיַן הָעִגּוּלִים אֲשֶׁר תָּעוּג.

וְלֹבֶן הַשִּׁטִּים שֶׁמִּיַּלְדוּת אֵין־הֶרֶף.

וְאֹדֶם פִּתְרוֹנִים בְּשֶׁפֶךְ הַפָּרָג.

הַשֶּׁלֶג וְהַדָּם. וְהַקְּרָנַיִם – הֶרָה.

וּמְחִי עִקְּבֵי אַיָּל אֲשֶׁר עָרָג.

כְּשֶׁלֶג בַּמּוֹרָד הַדּוּמִיָּה צוֹנַחַת

מֵרֹאשׁ הָהָר הַהוּא צָנוֹחַ וְשָׁכוֹל.

וְדָם.

נִבְלַת אַיָּל עַל אֲפִיקֵי הַנַּחַל

מֻשְׁלֶכֶת כְּמַקְשֶׁבֶת אֶל אֵין־קוֹל…

אֵין־קֶשֶׁב הֲקִיצוֹתִי מִסָּבְאִי.

– סָבִי! סָבִי!

צֶלֶם שֶׁל מַעְלָה

מאת

אברהם שלונסקי

צֶלֶם שֶׁל־מַעְלָה מַחְוִיר וְשׁוֹמֵט.

כְּלוּם לֹא צָמַח עוֹד כַּזֵּכָר שֶׁמֵּת.

סַהַר כְּלַחַן עַל נַחַל רָכַן.

זֵכֶר־אוּלַי־לִבְרָכָה.

זֵכֶר קוֹלוֹת הָרוֹדְפִים – וְעַד אֶשֶׁד!

סוֹד הַשְׁאָרַת נַפְשְׁךָ הָעִקֶּשֶׁת.

וְרָן מִכֻּלָּם

וַדַּאי מִכֻּלָּם

קוֹל שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם.

קוֹלוֹת מְצַוִּים

מאת

אברהם שלונסקי

בֶּאֱשׁוּן הַחֲלוֹם

מאת

אברהם שלונסקי

קַשְׁיוּת חַרְצַנִּים שׁוֹמְרֵי סוֹד בְּזַגָּם.

כַּוָּנִים שֶׁל וְדַ"ל בְּפַשְׁטוּת הַפִּתְגָּם.

– הַקְשֵׁב לַמַּרְאוֹת!

– הַקְשֵׁב לַמַּרְאוֹת!

חַד־הָגוּת רְגָבִים בְּחָכְמַת־הָעִבּוּר.

דּוּמִיּוֹת הָעִקָּר בֵּין דִּבּוּר לְדִבּוּר.

– רְאֵה הַקּוֹלוֹת!

– רְאֵה הַקּוֹלוֹת!

עַד שֶׁקָּם הַלֵּילִי הַקּוֹרֵעַ חַלּוֹן.

וְקוֹלוֹת מְצַוִּים מֶאֱשׁוּן הַחֲלוֹם.

וְאָנוּ נַשְׁכִּימָה עִם בֹּקֶר.

קָרָאתִי אֵלֶיךָ

מאת

אברהם שלונסקי

קָרָאתִי אֵלֶיךָ – הֲמִשּׁוּם שֶׁיֶּשְׁךָ

אוֹ מִפַּחַד הֱיוֹת בִּלְעָדֶיךָ?

שְׁמַעְתִּיךָ דּוֹבֵר – הֲמִשּׁוּם שֶׁעָנִיתָ

אוֹ חֶשְׁקַת הַמִּדְבָּר הִיא – לִשְׁמוֹעַ!

טֵרוּף בַּמִּדְבָּר!

מֵעָצְמַת הַצָּמָא לִצְלִילִים־שֶׁל־אֱמֶת

שׁוֹמַעַת הָאֹזֶן קוֹלוֹת שֶׁבָּדִינוּ.

– הַקּוֹל שֶׁבָּדִינוּ הוּא הַקּוֹל שֶׁעָנָה!

הוּא הַקּוֹל שֶׁשָּׁאַלְתָּ:

– יֶשְׁךָ?

וְעָנִיתָ.

וְעָנִיתָ:

– יֶשְׁךָ! –

כִּי קָרָאתִי אֵלֶיךָ.

אוֹר־פְּרָצִים

מאת

אברהם שלונסקי

רַק בַּלֵּילוֹת מִשֶּׁאֵינֶנִּי פֹּה

אֲנִי שׁוֹמֵעַ קוֹלוֹת מְצַוִּים.

עִם בֹּקֶר

בְּשׁוּבִי אֶל אוֹר־הַפְּרָצִים שֶׁל עִירִי

מַחְרִישָׁה לַבְנוּתוֹ הַקּוֹלוֹת הָרְחוֹקִים

וּדְמָמָה – כְּשָׁרָב־שֶׁל־בַּצֹּרֶת.

עוֹד לַיְלָה שֶׁפָּג מְשַׂרְטֵט בְּלִבִּי

כִּלְטָאָה בַּחוֹלוֹת –

עוֹד רֶגַע נִדְמֶה כִּי בִּסְאוֹן הַפְּסִיעוֹת

מְהַבְהֵב אֵיזֶה הֵד –

וְלֹא עוֹד.

וְאוֹר־הַפְּרָצִים מְכַבֶּה מֵעָלַי

אֶת כָּל הַקּוֹלוֹת –

וּדְמָמָה.

מוֹלָד וְקוֹל שִׁכּוֹר בַּחֲצוֹת

מאת

אברהם שלונסקי

נִדְמְמוּ עִגּוּלֶיהָ שֶׁל אֶבֶן צוֹלֶלֶת.

נִצְטַלֵּק וְאֵינֶנּוּ מַסְלוּל הַיְּרִיָּה.

וְעוֹלָם־שֶׁל־חֲצוֹת מִתְכַּנֵּעַ לִשְׁכּוֹחַ

וְכָרַע – וְלֹא קָם מִכְּרִיעָה.

כָּךְ דּוֹמֵם הַשּׁוֹמֵעַ גְּזֵרָה לֹא־נִמְנַעַת

וְנִגְדַּעַת כְּהֶרֶף כָּנָף מַמְרִיאָה

וּבָרוּךְ הַדַּיָּן…

וּמוֹלָד הַמַּפְצִיעַ

בְּדַקּוּת שֶׁל חֲתָךְ הַקְּרִיעָה.

זֶה יְקוּם שֶׁהִשְׁלִים לְשָׁעָה שֶׁהִיא נֶצַח

וּמְתָרֵץ לְעַצְמוֹ אֶת שְׁרִירוּת הַבְּרִיאָה

בְּוִתּוּר עַל מִשְׂחָק שֶׁל טִלְטוּל וּמִשְׁקֹלֶת

וְאֵין־שַׁחַר עַקְשָׁן שֶׁל מִלֵּאת וּגְרִיעָה.

עַד שֶׁקּוֹל שֶׁל שִׁכּוֹר מִצְטָרֵחַ לְפֶתַע

בְּעַזּוּת שֶׁל עִכּוּב־הַקְּרִיאָה.

וּמִכָּאן וְאֵילַךְ אֵין מִרְמָס וְאֵין הָס.

הָעוֹלָם מַאֲזִין לִקְרִיאוֹת־הֶחָמָס.

קוֹל רְגָבִים

מאת

אברהם שלונסקי

– וְכִי אֵין שׁוֹטֶה זֶה מַרְגִּישׁ, מְלַאכְתּוֹ מַהִי, שֶׁהוּא חוֹפֵר קְבָרִים וְשָׁר שִׁירִים?

– הַהֶרְגֵּל הֵקֵל מֵעָלָיו אֶת מְלַאכְתּוֹ.

(“האמלט”)

קוֹל רְגָבִים

קוֹל רְגָבִים בְּקִצְבּוֹ שֶׁל עָמָל

עֲמַל הַחַיִּים בְּשִׂכְלָם הַיָּשָׁר

שִׂכְלָם הַיָּשָׁר

עַל־פִּי בּוֹר.

עַל פִּי בּוֹר

אֶל פִּי בּוֹר

רְגָבִים אֶל פִּי בּוֹר

בְּקִצְבּוֹ שֶׁל עֲמַל הַחַיִּים.

אֲרֶשֶׁת שֶׁל אָמֵן בְּכָל קְלַסְתֵּר־פָּנִים

חֶמְדַּת הֶמְשֵׁךְ־יָבוֹא

אֲשֶׁר יִכְפֶּה אֶת טוֹבוֹתֵינוּ

בְּתוֹאֲנַת דַּיַּן־אֱמֶת.

הַלֵּב יַחְרִישׁ: אֶשְׁכַּח.

הַפֶּה יַחְרִישׁ בְּזֵכֶר־לִבְרָכָה.

הָעֵשֶׂב שֶׁיִּרְמוֹס אֶת הֶעָפָר

הוּא חֵן עָרִיץ שֶׁלַּתְּשׁוּקָה לִפְרוֹחַ.

וְהֵד עוֹנֶה: לִבְרוֹחַ…

כִּשְׁקִידַת אֲבֵלִים בְּמִשְׁלַךְ הָרְגָבִים

מאת

אברהם שלונסקי

כִּשְׁקִידַת אֲבֵלִים בְּמִשְׁלַךְ הָרְגָבִים

כֵּן שִׂגְשׂוּג שִׁכְחָם

הַנִּמְהָר

כְּאָבִיב

יִתְגַדַּל כְּאָבִיב

יִתְחַדֵּל כְּאָבִיב

הַיָּשָׁר

הַנִּמְהָר

הָאַכְזָר

כְּאָבִיב

הָהּ פַּחַד־מָוֶת

פַּחַד־מָוֶת

פָּשׁוּט סַכָּנָה לָמוּת בֵּין שׁוֹקְקֵי־לִחְיוֹת!

כִּי שֶׁהָיָה אֵינֶנּוּ הַוַּדַּאי

מאת

אברהם שלונסקי

כִּי שֶׁהָיָה אֵינֶנּוּ הַוַּדַּאי –

הוּא שֶׁמָּא אַלְמוֹנִי אֲשֶׁר נָשַׁר אֶל הַיֵּשׁוּת

וַיְהִי לְתֵיקוּ.

עַכְשָׁיו הוּא שׁוּב נוֹשֵׁר

(הַנְּשֹׁרֶת הַשְּׁנִיָּה!)

וְנִגּוּנוֹ – מִן הַיֵּשׁוּת וְהָלְאָה –

הוּא שִׂיחַ־פִּיּוּסִין בֵּין בּוֹר לְחֻלְיָתוֹ. –

אָמֵן.

לִידִיד שֶׁנִּפְחַד

מאת

אברהם שלונסקי

כִּי שָׁעִית לַכֹּל. כִּי הִפְלֵאתָ הַקְשֵׁב.

לֹא הֵשַׁבְתָּ רֵיקָם לֹא יוֹנָה לֹא עוֹרֵב.

רֵעַ גֵא הֲיַשְׂכִּיל לְבָבְךָ הַנִּפְחָד

לְהַקְשִׁיב מֵעַתָּה אֶל הַקּוֹל הָאֶחָד?

אָז תִּשְׁמַע בְּלֵילוֹת צַו נָגִיד הַמַּבְקִיעַ: “עָשׂוּ סֻלָּמוֹת וַעֲלוּ לָרָקִיעַ!”

אָז תַּחְמוֹד מֵחָדָשׁ רַק הַבָּא מִגְּבָהֶיךָ

וְתָקוּם כְּחָתָן וְתִלְבַּשׁ

אֶת כָּתְנוֹת הַכָּבוֹד שֶׁעָשָׂה אֱלֹהֶיךָ

מִן הָעוֹר שֶׁהִפְשִׁיט הַנָּחָשׁ.

הֲטָבַת חֲלוֹם

מאת

אברהם שלונסקי

מֵעַל לְיָם רוֹבֵץ אָדִישׁ כְּלַיִשׁ בַּסּוּגַר

מֵעַל כְּתָלִים שֶׁגַּגֵּיהֶם קֻטְּמוּ עַד בֹּקֶר

וּרְחוֹב שֶׁלֹּא הִגִּיעַ עַד סוֹפוֹ

וְהָאָדָם בַּתָּוֶךְ –

אֲנִי רוֹאֶה אֵיךְ בְּחֵרוּק־שִׁנַּיִם

שׁוֹתֵק מָרוֹם קַמְצָן בְּכוֹכָבָיו.

פִּתְאֹם

כְּמֵחָצֵר מֻזְנַחַת

עָבֵי־הֶפְקֵר מִתְבַּרְיְנִים עַד־רֶגַע

וּמִתְבָּרְחִים

(הָהּ עֲזַבְזוּב שֶׁל מַעְלָה!)

וּבַטַּבּוּר

בְּרֹאשׁ הַגֹּבַהּ שֶׁלַּחֹשֶׁךְ הַלָּבָן

יָרֵחַ מְעֻגָּל עֲדֵי סִיּוּט

כְּכֶלֶב הַצּוֹעֵק בְּבֵית־הַמֶּלֶךְ.

"זִרְקוּ לוֹ עֶצֶם!

זִרְקוּ לוֹ עֶצֶם! –

פֶּן יְעַרְבֵּב עָלֵינוּ אֶת הַלַּיְלָה." –

אֲנִי עוֹשֶׂה הַבֹּקֶר שְׁאֵלַת־חֲלוֹם.

אֲנִי רוֹצֶה לָדַעַת: מַה זֶּה?

תְּשׁוּבָה

מאת

אברהם שלונסקי

בְּעֶרֶב זֶה כָּל הַתַּנִּים הֵרִיחוּ

רֵיחוֹ שֶׁל מָוֶת גָּח מִמַּאֲרָב.

בְּעֶרֶב זֶה כָּל הַגְּמַלִּים הִבְרִיכוּ

אֶל גְּדוֹת הַחוֹל שֶׁל נַחַל שֶׁחָרָב.

וְגַם אַתָּה נָפַלְתָּ עַל אָפֶּיךָ

וְלֹא כָּרַעְתָּ עוֹד כִּבְעֶרֶב זֶה

בִּלְהוֹט הַקֵּץ כְּחֶרֶב מִתְהַפֶּכֶת

בָּרִיב בֵּין הַכֹּהֵן וְהַחוֹזֶה.

הָרִיב! הָרִיב!.. גּוֹוֵעַ קְרָב־בֵּינַיִם

וְעֶרֶב בָּא בִּצְחוֹק הַוַּדָּאוּת.

וְאֵין פִּתְאֹם. בַּעֲצִימַת־עֵינַיִם

שׁוֹמֵעַ הַמְנֻצָּח כִּי עֵת לָמוּת.

הָעֶרֶב בָּא כְּדֶלֶת נֶאֱלֶמֶת.

וְקוֹל קוֹרֵא מֵעֵבֶר לַגָּדָה:

הָשִׁיבוּ הַיַּלְדוּת לְמַעַן שׁוּב הַתֵּמַהּ

כִּי בְּשׁוּבוֹ תָּשׁוּב הָאַגָּדָה.

קֶשֶׁת הַיַּלְדוּת

מאת

אברהם שלונסקי

תְּשׁוּקַת מָרוֹם לְמֶגְרְפֵי כְּנָפַיִם

תְּשׁוּקַת אֲגַם לְלֶטֶף בָּבוּאוֹת

וְדֶשֶׁא דֶשֶׁא דֶשֶׁא

לְרַחַשׁ דְּרִיסָתָן שֶׁלָּרַגְלַיִם

רַגְלַיִם שֶׁל טְלָלִים.

הוֹ לַיְלָה

שָׁעָה שֶׁל אִילָנוֹת בְּגַן הָאֱלוֹהִים

בְּסוֹד קַתּוֹ שֶׁלַּגַּרְזֶן

אוֹ סֶפֶן הַתֵּבָה.

כָּל הָאֲוִיר מָלֵא קוֹל רוּחַ וּנְשִׂיאִים

וַהֲמוֹנָם שֶׁל מַיִם וְחַיָּה.

אַךְ חֲלוֹמִי שׁוֹמֵעַ בָּם

פִּזְמוֹן הַשְּׁלוּלִיוֹת

וְטַף מַמְרֶה פִּי אַבָּא־אִמָּא

מִלְמוּל יָחֵף

וְנֶתֶז קַנְטְרָנִי

וְלַחְלַחוּת שֶׁל בֹּץ בֵּין אֶצְבְּעוֹת הָרֶגֶל –

וּמִפִּתְחֵי הָרְחוֹב וְעַד קָצֵהוּ שֶׁמִּנֶּגֶד

בַּת־צְחוֹק נוֹדֶרֶת קֶשֶׁת הַיַּלְדוּת

כִּי לֹא יִהְיֶה מַבּוּל

כִּי לֹא יִהְיֶה.

שִׁירֵי אַגְמוֹן וְדוּמָה

מאת

אברהם שלונסקי

אַגְמוֹן וְדוּמָה

מאת

אברהם שלונסקי

שִׁירֵי אַגְמוֹן – תַּרְתֵּי מַשְׁמָע;

וְגַם דּוּמָה – תַּרְתַּי.

וּמוּל אֵין־שׂבַע וְאַשְׁמָה –

קוֹל הַמַּשָּׂא: רְתֵה!

כָּל הֶגְיוֹנֵי הַטֶּרֶף.

טָרָף וְגַם אָסִיף.

הַשְׁלֵךְ אַגְמוֹן – וְתֶרֶף.

גַּם תֶּרֶף. גַּם תּוֹסִיף.

הַנַּח לַזְּמָן לָלֶכֶת בְּקִצְבּוֹ –

כִּי זֶה קִצְבּוֹ.

הַנַּח לַזְּמָן לָלֶכֶת בְּחֻקּוֹ –

כִּי זֶה חֻקּוֹ.

הַנַּח לַזְּמָן –

כִּי קֶצֶב לוֹ

כִּי חֹק.

רַק צִפֳּרֵי־אַכְזָב

מאת

אברהם שלונסקי

רַק צִפֳּרֵי־אַכְזָב יָרְטוּ מֶרְחַקֵּיהֶם

כַּמַּיִם שֶׁלֹּא בָּאוּ עַד הַיָּם.

אֶבְרֵי הַגּוּף שֶׁלֹּא יָדְעוּ רַקֵּד

רַק הֵם הָיוּ לְגַל־שֶׁל־עֲצָמוֹת.

אֲבוֹי קוֹלוֹת בְּאֵין־נִגּוּן

בּוֹרְחֵי דְמָמָה אֶל הֲמוּלוֹת וְסַעַר

כִּפְרִי לְעֵת בָּרָד נָשְׁלָה צַעֲקַתְכֶם.

מָתַי נִפְתּוֹר אֶת סוֹד הַקּוֹנְכִיּוֹת

עַל אֹזֶן הַמַּקְשֶׁבֶת?

שָׁלשׁ פְּגִישׁוֹת

מאת

אברהם שלונסקי

לַיְלָה בּוֹ רַק הַגְּבוֹהִים

יְנַחְשׁוּ אֶת אֵין־סוֹף הָרִחוּק

שֶׁל לְמַעְלָה מֵהֶם.

לַיְלָה בּוֹ רַק מְצוּלוֹת

יְצַפּוּ לְחֶדְוַת הַקִּרְבָה

בְּחַסְדֵי בָּבוּאוֹת.

וְזֵכֶר שָׁלשׁ פְּגִישׁוֹת

שָׁלשׁ פְּגִישׁוֹת שֶׁבֵּין אַבָּא לְיֶלֶד.

הַגּוֹחֵן עַל עָקוּד

לְקַדְּשׁוֹ.

הָרוֹכֵן עַל הוֹלֵךְ –

לְבָרְכוֹ.

הַלּוֹחֵן עַל אוֹבֵד

לְמָצְאוֹ מֵחָדָשׁ.

לַיְלָה בּוֹ שׁוּב הַכּוֹרֵעַ מִתְּמוֹהַּ

זוֹכֵר אֶת הַכֹּל מִבְּרֵאשִׁית.

אַכְזָר בְּתִפְאַרְתּוֹ

מאת

אברהם שלונסקי

אַכְזָר בְּתִפְאַרְתּוֹ הָיָה חִיּוּךְ הַנַּחַל

בִּצְלוֹל הַמַּיְמָה קֶרֶס הַיָּרֵחַ.

– פִּתְיוֹן! פִּתְיוֹן! – הִתְרִיעַ דָּג אֶל דָּג –

וּלְפֶתַע:

זֹךְ שׁוֹמֵם עַד חוֹל־הַקַּרְקָעִית.

מָנוֹס תָּמִים!

שִׁבְרוֹן אֱמוּנָתָהּ שֶׁלַּדָּגָה

בְּאֵינְסוֹפָם שֶׁל הַמֶּרְחָב

וְהַמְּצוּלוֹת.

הַגֹּבַהּ הֶהָפוּךְ שֶׁשְּׁמוֹ הוּא תְהוֹם.

הַפַּחַד הַבּוֹדֶה נִגּוּן וֶאֱמוּנוֹת.

אַגְמוֹן־חַכּוֹת כּוֹזֵב –

וּפַחַד אֲמִתִּי.

עֶרֶב כִּבָּה אֶת הַנַּחַל

מאת

אברהם שלונסקי

עֶרֶב כִּבָּה אֶת הַנַּחַל.

נַחַל הִדְמִים וְעָכָר.

כָּל הַדָּגִים שֶׁבְּנַחַל

חֲשׁוּבִים כְּמֵתִים עַד מָחָר.

מָחָר שׁוּב תֻּטַּל הַמִּכְמֹרֶת

בַּנַּחַל הַזֶּה וּבַיָּם.

וְשׁוּב יִדַּדּוּ לַמִּכְמֹרֶת

כָּל הַדָּגִים לְתֻמָּם.

כָּל הִרְהוּרֵינוּ עִם עֶרֶב

עוֹגְנִים בְּשׁוּלֵי הַמַּכְאוֹב.

כָּל הַסִּירוֹת לְעֵת עֶרֶב

נִמְשׁוּ עַד מָחָר אֶל הַחוֹף.

אִלּוּ זָכַר אִלּוּ זָכָר –

לֹא יִדַּדּוּ אֶל מָחָר.

כִּרְאִי וּבָבוּאָה

מאת

אברהם שלונסקי

הָרוֹם אוֹמֵר: אֵינִי מָרוֹם כָּל־כָּךְ

אֲבָל אַתָּה חָכַמְתָּ מֵעֲלוֹת.

הַתְּהוֹם אוֹמֵר: אֵינִי תָהוֹם כָּל־כָּךְ

אֲבָל אַתָּה יָרֵאתָ מִנְּפִילוֹת.

כִּי עוּף וּצְלוֹל – אַחַת הִיא:

כָּרְאִי וּבָבוּאָה.

אֲבָל אַתָּה חָכָם מְאֹד

אֲבָל אַתָּה יָרֵא מְאֹד.

מִשְּׁמוֹעַ לַנִּגּוּן וְלַנְּבוּאָה.

בִּזְכוּתָם

מאת

אברהם שלונסקי

לְכַנּוֹת אֶת הַכֹּל כִּפְשׁוּטוֹ. וְאִם אָוֶן –

גַּם אוֹתוֹ וְהָפְכּוֹ – בְּלִי הֶאָח וּנְכָאִים.

הַוַּדַּאי הָאָדִישׁ שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ הַמָּוֶת.

הַבַּדַּאי הֶעָצוּב שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ חַיִּים.

זְכוּתָם שֶׁתָּגֵן… בִּזְכוּתָם הֵן שֻׁנֵּיתָ.

בִּזְכוּתָם… (כָּאן נוֹשְׁקִים מַבּוּעִי וְכַדִּי!)

בִּזְכוּתָם…

כִּי אֶל מוּל הַוַּדַּאי וְשָׂנֵאתָ

הֵם בּוֹדִים וְאָהַבְתָּ כְּרַעַל נֶגְדִּי.

רְחוֹב

מאת

אברהם שלונסקי

רְחוֹב

מאת

אברהם שלונסקי

הוֹמֶה

מאת

אברהם שלונסקי

אֲשֶׁר הִגִּידוּ אֶת עַצְמָם עַד רִיק

אֲשֶׁר הֻגְּדוּ וְלֹא יָדְעוּ כִּי יֵשׁ בָּם

אֲשֶׁר שָׁתְקוּ כִּי רַב מִדַּי

אוֹ כִּי מְעַט מִזְעָר –

הִנֵּה הֵם: מֶגְרָפוֹת אַחַר מִטְרוֹת־הָעֹז

כִּנְהַר אָדָם מִשַׁעַר בֵּית־חֲרֹשֶׁת

בִּגְווֹעַ יוֹם עָמָל.

וְהַיְנוּ־הַךְ מֻגָּף הוּא אוֹ פָּתוּחַ

חַלּוֹן־הַבַּיִת שֶׁבָּרְחוֹב, –

מֵעֵבֶר לוֹ דּוּשִׂיחַ שֶׁל אֶחָד

שֶׁאֵין לוֹ מַה לּוֹמַר עוֹד לְעַצְמוֹ

וְהוּא שׁוֹחֵר לוֹ אֹזֶן־לֹא־שׁוֹמַעַת.

עַל־כֵּן יָנוּס גַּם הוּא

אֶל הַמָּלֵא־מִפֶּה־אֶל־פֶּה

כִּי שָׁם יֵקַל לוֹ

לִזְעוֹק לְזוּלָתוֹ אֶת מַה־שֶׁאֵין־בּוֹ.

הָהּ סוֹף הוֹמֶה מַחְרִישׁ הָעֲיֵפוּת

שַׁלֶּכֶת הַמַּגִּיד

וְהַמֻּגָּד

וְהַשּׁוֹמֵעַ.

רֵיק

מאת

אברהם שלונסקי

שִׁכּוֹר הוּא הַמֵּסִיחַ עִם צִלּוֹ עַל קִיר.

עוֹשֶׂה הַעֲוַיוֹת מוּל צֶלֶם שֶׁבָּרְאִי.

שׁוֹמֵעַ קוֹל בְּאֵין דּוֹבֵר אֵלָיו.

וְשֶׁמָּא – כְּבָרִי.

זָקַף גֻּלְגֹּלֶת – וַיִּכַּף.

סִרְגֵּל הָאֹרַח – וְנָסָב.

רְחוֹב

רְחוֹב בּוֹדֵד עִם פָּנַסָּיו.

הַנִּגּוּן

מאת

אברהם שלונסקי

שׁוּם אִילָן אֵינוֹ מֵצִיץ בְּחַלּוֹנָם

וְהֵם עוֹשִׂים עֲוָיוֹת מוּל הָרְאִי שֶׁבַּחֶדֶר

כְּנַעַר הַצּוֹהֵל־וְיָרֵא

שֶׁאֵין אִישׁ בַּבַּיִת.

אֲבִי אָבִי

הֵם שָׁכְחוּ אֶת הַנִּגּוּן!

הֵם נָסִים

וְזוֹעֲקִים אֶל מִי שֶׁאֵינֶנּוּ –

כִּי אֵין לָהֶם אֶל מִי לְדַבֵּר.

הֵם שָׁרִים

הֵם שָׁרִים

הֵם שָׁרִים בָּרוּחַ!

הוֹ

יִשְׁמְרוּ נָא עַל קוֹלָם

פֶּן יִקָּרֵעַ.

כִּי פְּנֵי הַמִּזְמוֹר – אֲרֶשֶׁת

וּפְנֵי הַמִּרְזָח – עֲוִית.

שָׁמְרֵם רִבּוֹנִי מֵעֲוִית הַצּוֹוֵחַ –

לַמְּדֵם לְזַמֵּר אוֹתְךָ!

בִּכְיָן שֶׁל מִלִּים

מאת

אברהם שלונסקי

תְּאֵבוֹת זוֹ אֶת זוֹ

תּוֹעֲבוֹת זוֹ אֶת זוֹ

מְסָרְבוֹת לִכְלוּלוֹת

נִקְרָבוֹת לִכְלוּלוֹת

לִכְלוּלוֹת עֲדֵי־רֶגַע שֶׁהוּא עֲדֵי־עַד.

הֲשָׁמַעְתָּ בִּכְיָן –

הַבְּתוּלוֹת

הַכַּלּוֹת?

דַּאֲבַת עֲקָרוּת בִּתְשׁוּקָה לִפְרִי־בֶּטֶן

גַּאֲוַת הֶרְיוֹנִים הַחוֹשֶׁשֶׁת לִשְׂמוֹחַ.

הֲשָׁמַעְתָּ

בִּכְיָן שֶׁל מִלִּים?

כָּךְ בָּכוּ הַכַּלּוֹת בְּחֻפּוֹת יִשְׂרָאֵל.

כָּךְ בָּכוּ הַקּוֹלוֹת בְּעֶרְגָּה עַל נִגּוּן.

כָּךְ קָרְבוּ. וְעָרְבוּ. וּדְבֵקוּת.

הֲשָׁמַעְתָּ

שִׁירָן שֶׁל מִלִּים?

הַיֹּפִי הַמִּקְרִי

מאת

אברהם שלונסקי

כָּל הַמְּחִיקוֹת אֲשֶׁר מָחַקְתִּי מֵעוֹדִי

מִסֵּפֶר הַמִּקְרִים וְהַתִּפְאֶרֶת

הִנֵּה הֵן אוֹחֲזוֹת בַּעֲקֵבַי!

מְפַלְּלוֹת לְהֶרֶף־עַיִן

אוֹרְבוֹת לְהֶסַּח־דַּעַת

צוֹפוֹת לְחַג הָרֶגַע הַנִּצְחִי

שֶׁלַּחֻלְשָׁה הָאֱנוֹשִׁית:

לַחְמוֹק

לָבוֹא בְּאֵין מַקְשִׁיב

לִגְנוֹב חוּשַׁי בְּכַוָּנֵי־הַחֵן

וְ – אוֹי לִי!

חַזְּקֵנִי הַמָּרוֹם מֵהִפָּתּוֹת

לְקוֹל הַיֹּפִי הַמִּקְרִי.

מַחְלְפוֹתַי! מַחְלְפוֹתַי!

אִבְחַת הַקֵּץ שֶׁל תַּעַר בְּחַדְרִי. –

רֻמּוּ הָרַמַּאי שֶׁל הָאִלּוּ

מאת

אברהם שלונסקי

אַתֶּם בּוֹזֵי־הַהוֹד־לְתֵאָבוֹן

מִתְיַפְיְפֵי־הַדֹּפִי־לְהַכְעִיס –

הָאֵין זֶה נִמְלָץ וּקְלוֹקֵל שִׁבְעָתַיִם

בְּרֻמּוֹ הָרַמַּאי?

הוֹ כּוֹזְבֵי־עַצְמָם חוֹלֵי־הַיּוֹתֶרֶת:

הַצַּדִּיקִים־יוֹתֵר –

אוֹ רְשָׁעִים־יוֹתֵר.

הַקַּנָּאִים־לְהַפְלִיא –

אוֹ שְׁוֵי־רוּחַ־לְהַפְלִיא.

הַנֶּאֱמָנִים־שִׁבְעָתַיִם –

אוֹ בּוֹגְדִים־שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה.

כִּי רַק יוֹתֵר

רַק לְהַפְלִיא

רַק שִׁבְעִים־וְשִׁבְעָה –

וְאַף לֹא הֶרֶף־עַיִן כְּמוֹ.

אֲפִילוּ הַיָּם – בְּנוּסוֹ מֵעַצְמוֹ –

נִדְמֶה כְּמִסְתַּעֵר אֶל אֵין־חוֹף

וְכָל מֵימָיו עוֹמְדִים עַל בְּהוֹנוֹת:

יוֹתֵר גָּבֹהַּ!

יוֹתֵר הַרְבֵּה!

יוֹתֵר מִמֶּלֶךְ־וַעֲנָק־כְּמוֹת־שֶׁהֵם!

אַחַר יִסּוֹג אָחוֹר וְיִתְרַפֵּס עָיֵף

שָׁטוּח וְחוֹנֶף־עֵינַיִם

כְּכֶלֶב לְרַגְלֵי אֲדוֹנָיו.

הָהּ רֻמּוֹ הָרַמַּאי שֶׁל הָאִלּוּ!

הָהּ רֻמּוֹ הָרַמַּאי שֶׁל הָאִלּוּ!

פִּתְאֹמָם הַפַּתַּאי שֶׁל פְּתָאִים!

הֲיוּכְלוּ לַיְשִׁימוֹן הֲיַצִּילוּ –

כְּכוֹכְבֵי הַלֵּילוֹת

כִּדְשָׁאִים?

הַמַּלְכוּת הַחוֹזֶרֶת

מאת

אברהם שלונסקי

אִילָן כַּפְרִי בִּקְצֵה קִרְיָה מִנֶּגֶד

נָכְרִי מֵאֲמִירוֹ עַד שָׁרָשָׁיו

חָכָם עַתִּיק בִּשְׂפַת גֵּרִים עִלֶּגֶת

מַפְטִיר אִוְשָׁה לְכָל עוֹבֵר וָשָׁב.

הוּא כָּאן עַתִּיק מְאֹד. וְכָל הַיֶּתֶר

כְּדַל־שֶׁהֶעֱשִׁיר. זוֹ חֻצְפָּתָם

הִיא כְּמִדַּת הַמִּתְעַטְּרִים בְּכֶתֶר

וְלֹא־לָהֶם. הַכֶּתֶר שֶׁפִּתָּם.

הַגֵּר בְּמַלְכוּתוֹ! כָּאן עֵת אַחֶרֶת

קָפְצָה בְּרֹאשׁ כְּדִין הַמִּתְמַלְּכִים.

וְהוּא עָיֵף מִקְּרוֹא לְתוֹךְ גַּפֵּי הַקֶּרֶת

“אֲנִי שְׁלֹמֹה!” מוּל קֶלֶס פִּרְחָחִים.

הָעִיר קָרְבָה וְלֹא קָרַב אֵלֶיהָ

נָכְרִי בַּזְּמָן אַךְ הַזְּמַנִּים עִמּוֹ.

אָדִישׁ לַחוּץ לָרְחוֹב הַמְלַעְלֵעַ

מַמְשִׁיךְ מַמְשִׁיךְ לִשְׁמוֹעַ אֶל פְּנִימוֹ.

אוֹ־אָז בַּחֲלוֹמוֹת רוֹעֵי־צֹאנִים יָבוֹאוּ

לַרְבִּיץ מַרְגְּלוֹתָיו אֶת הַמַּרְעִית

וּמוּל הַכּוֹכָבִים הַקַּדְמוֹנִים כָּמוֹהוּ

חוֹזֶרֶת מַלְכוּתוֹ הָאִילָנִית.

בְּחֶסֶד הַדְּבוֹרִים

מאת

אברהם שלונסקי

כַּדְּבוֹרָה

הָעוֹשָׂה אֶת דִּבְשָׁהּ מִצּוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם.

וְלֹא כְּעַכָּבִישׁ

הָאוֹרֵג אֶת קוּרָיו מִקִּרְבֵּי עַצְמוֹ.

וְלֹא כְּחֵץ מִתֶּלִי

שֶׁלֹּא יָרָה.

וְלֹא כְּמַר מִדֶּלִי

שֶׁלֹּא הִרְוָה.

אֶלָּא כְּגַרְגְּרֵי־הַחוֹל בְּהַרְגָּשַׁת הַדְּיוּנָה

שֶׁרַק בְּמִכְלוֹלָה לִוְיַת הַחֵן הַהֶגְיוֹנִי

שֶׁבְּשִׁרְבּוּב גָּמָל אֶל מוּל הַיָּם

וְזוֹ צְמִיחַת רַגְלָיו מִמֶּנָּה

כְּאִילָנוֹת אֲשֶׁר עָמְדוּ מִנּוּעַ.

אָכֵן

זַכֵּנִי אֱלוֹהַי בְּחֶסֶד הַדְּבוֹרִים

וִיהִי חֶלְקִי עִם בַּעֲלֵי הַחֵ"ן

שֶׁל הֶגְיוֹנָם שֶׁל הַדְּבָרִים.

כִּי אַתָּה אֱנוֹשִׁי

מאת

אברהם שלונסקי

יָרֹק־גַּלְיָנִי

בְּמִישׁוֹר אֱלוֹהִי עֲדֵי אֹפֶק

וְאֹדֶם צוֹרֵחַ עַד וֶרֶד מָתוֹק

הַמֻּתָּז רַשְׁלוּלִית בַּשּׁוּלַיִם, –

אִלּוּ הָיָה זֶה מַכְחוֹל אֱנוֹשִׁי

אִלּוּ הָיָה זֶה עַל בַּד אֱנוֹשִׁי

וּפָסְלוּ:

כִּי תָפֵל הוּא!

הוֹ חַד־פַּעֲמוּת עֲדֵי־עַד

בְּשִׁגְרַת הַנִּשְׂגָּב.

הוֹ אֹמֶץ עֶלְיוֹן שֶׁל חוֹזֵר־עַל־עַצְמוֹ

בְּחַדְּשׁוֹ מַעֲשָׂיו.

מַה קָּטְנוּ

מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ!

רְאֵה בֶּן־אָדָם וְהַשְׂכֵּל

רְאֵה וְחַסְּרֵהוּ מְעַט –

כִּי אַתָּה אֱנוֹשִׁי!

אַתֶּם שֶׁפִּעַמְתּוּנִי

מאת

אברהם שלונסקי

אַתֶּם שֶׁפִּעַמְתּוּנִי וַהֲרִיעוֹתִי:

הֶאָח!

נִבְהַלְתִּי מִלִּגְמוֹל לָכֶם עַל הַחֶסֶד הַזֶּה –

כִּי נִפְלָא הוּא!

רַק לֵיל־הַפִּתְאֹם אֲשֶׁר אֵין לוֹ תַגְמוּל

נִפְלָא עוֹד כָּמוֹהוּ.

אַל־נָא אֵפוֹא תִנְגְּשׂוּ בִּי:

– עוֹד!

הַאִם לֹא תִרְאוּ

כִּי בְּסוֹד הַגִּמְגּוּם שֶׁל עַצְבוּת הַנִּכְלֶמֶת

אַגִּיד גַּם אֶתְכֶם –

אֶת הַכּוֹזֵב

אֶת הַחוֹמֵד

אֶת הָאֱמֶת שֶׁמִּמֶּנָּה צוֹמֵחַ הֶאָח

כִּיבוּל מִסַגְרִיר

כְּיַהֲלוֹם מִפֶּחָם.

אַל־נָא אֵפוֹא תִנְגְּשׂוּ בִּי:

– עוֹד!

מִשְׂחָק אַחֲרוֹן

מאת

אברהם שלונסקי

אַל תִּכְמוֹס עַד אֵלֶם

אֶת סוֹדְךָ הַגֵּא

אַךְ אֶת כָּל לִבֶּךָ

אָנָּא אַל תַּגֵּד.

זֶה שֶׁצִוִּיתִיךָ:

קְרָב, – אַךְ קְרָב־וּרְחָק

כִּי רָזֵי הַזֶּמֶר

הֵם רָזֵי מִשְׂחָק.

טֶפַח מוּל טִפְחַיִם.

סֵתֶר מוּל חִשּׂוּף.

כָּךְ הַיְאוֹר נֶחְבָּא לוֹ

מֵאַחַר הַסּוּף.

כָּךְ אֲרֶשֶׁת סַהַר

(חַי – אוֹ בַּר־מִינָן?)

תְּהַבְהֵב מִבַּעַד

לְקִרְעֵי עָנָן.

אוֹיָה כִּי שָׁכַחְתָּ

הִבְהוּבֵי הַשְּׂחוֹק.

אוֹיָה כִּי עֻנַּשְׁתָּ

כְּפוֹרֵעַ־חֹק.

הַפְּלִשְׁתִּים בָּאֹרֶב!

וּבְשִׂמְחָה־לָאֵיד

קוֹל הַמִּסְפָּרַיִם

עַל רֹאשְׁךָ הוֹדֵד.

קוֹל הַמִּסְפָּרַיִם –

לַעַג לַיָּגוֹן.

קוֹל הַמִּסְפָּרַיִם –

זֶבַח לְדָגוֹן.

קוֹל הַמִּסְפָּרַיִם –

וְלִבְּךָ סְחַרְחָר,

כִּי נִפְלֵאתָ פֶּלֶא:

עֹנֶשׁ אוֹ שָׂכָר?

כִּי שָׁאַלְתָּ: שֶׁמָּא

יוֹם הָעִוָּרוֹן

הוּא גַם יוֹם־הַכּשֶׁר

לְמִשְׂחָק אַחְרוֹן?

וּכְשֶׁהִצִּיגוּךָ

בֵּין הָעַמּוּדִים

פֶּתַע הֲבִינוֹתָ

סוֹד הַמּוֹעֲדִים.

עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ.

מוֹעֲדֵי הַסּוֹף.

שׁוּרָה פֶּן יַשְׁגּוּךָ

וְתַסְכִּיל עֲשׂה.

עַמּוּדֵי־הַתָּוֶךְ –

קוּמָה וְלָפוֹת!

שֶׁבַע תִּנָּקַמְנָה

שֶׁבַע מַחְלָפוֹת.

שֶׁבַע תִּנָּקַמְנָה

שֶׁבַע גַּם עָנְשִׁי.

הֲמִישֵׁנִי נַעַר

וְתָמוֹת נַפְשִׁי!

הַצַּו הַכָּפוּל

מאת

אברהם שלונסקי

– דַּבֵּר אָדָם דַּבֵּר

כִּי מֹעַל בַּוִּדּוּי.

– הַחְרֵשׁ אָדָם הַחְרֵשׁ

כִּי מַעַל בַּוִּדּוּי.

גַּם מֹעַל – וְאֵין־רֵעַ.

גַּם מַעַל – וְאֵין־לֵב.

גַּם הַדּוֹבֵר גּוֹרֵעַ.

גַּם הַמַּחְרִישׁ כּוֹזֵב.

וּכְשֶׁאֲנִי אוֹמֵר: “דַּבֵּר!”

כַּוָּנָתִי לַדּוּמִיָּה

שֶׁאֵין כָּמוֹהָ נוֹף שֶׁל סְעָרוֹת.

וּכְשֶׁאֲנִי אוֹמֵר: “הַחְרֵשׁ!”

כַּוָּנָתִי לְמַאֲגַר כָּל הַמִּלִּים

הַמִּתְקַדְּשׁוֹת לְיִחוּדָן בַּזִּוּוּגִים

שֶׁבְּכֹחוֹ בִּלְבַד אִלּוּף כָּל סוֹרְרוֹת הַנֶּפֶשׁ.

– הַחְרֵשׁ אָדָם הַחְרֵשׁ.

– דַּבֵּר אָדָם דַּבֵּר.

מִשִּׁירֵי הַפְּרוֹזְדוֹר הָאָרֹךְ

מאת

אברהם שלונסקי

אַחֲרוֹנִים

מאת

אברהם שלונסקי

שְׁתִיקַת עַרְבִּית כַּזְּרוֹעַ הַלּוֹפֶתֶת

הוֹפֶכֶת לְגָוִיל אֶת הַגָּזִית.

הַאֹפֶל בָּא תָמִיד פִּתְאֹם־לְפֶתַע

אַךְ גַּם פִּתְאֹמוּתוֹ הִיא בְּמֵזִיד.

כָּךְ גַּם כָּעֵת מֵאֹפֶק וְעַד אֹפֶק

הוּא בָּא זוֹמֵם. וּכְאֶבֶן בְּעִתָּהּ

כְּבָר מַשֶּׁהוּ יַדוּי אֶל תּוֹךְ הָאֹפֶל

אַךְ הַמְּזִמָּה עֲדֶן לֹא נִגְלְתָה.

וּקְרִיץ בָּרָק בָּאֹפֶל הַקָּרוּעַ.

וְצֵאת הַחֲרָבוֹת מִנַּרְתִּיקָן.

מֵעֵבֶר לַחַלּוֹן חֻצְפַּת מָטָר וָרוּחַ

הַמִּתְעַלְּצִים לִנְתּוֹץ אֶת הַשְּׁתִיקָה.

וְלִרְסִיסִים! יֵיטִיבוּ אוֹ יָרֵעוּ

נוֹתְצֵי שְׁתִיקוֹת, קוֹרְעֵי הַוִּילוֹנִים?

נֹאמַר לָהֶם: אַיְשֵׁר!

מָחָר יָטוּסוּ לַיָּרֵחַ

וְאָנוּ נִשָּׁאֵר פֹּה אַחְרוֹנִים.

אֵלֶיךָ וְאֵלָיו

מאת

אברהם שלונסקי

אַתָּה הוֹלֵךְ בָּאֹפֶל הָאָרֹךְ

וְנִשּׁוּמֵי דְבָרִים וּבְנֵי־אָדָם

טוֹרְפִים אֶת שֵׁמַע צְעָדֶיךָ.

אִם תַּאֲזִין הַחוּצָה עַד הַרְחֵק

תִּגְוַע בְּאֵין רוֹאֶה.

אִם תַּאֲזִין אַךְ פְּנִימָה

תַּפְרִיא כְּגַן גָּדוֹל

שֶׁאֵין בּוֹ צִפֳּרִים.

עַל כֵּן אַתָּה הוֹלֵךְ בַּקֶּצֶב הַמַּקְשִׁיב

אֵלֶיךָ

וְאֵלָיו.

כִּי אֹפֶל מִמּוּלְךָ וְהוּא אָרֹךְ.

בַּשִּׁיר וּבַחֲלוֹם

מאת

אברהם שלונסקי

זֶה בִּטְחוֹנָם הַגֵּא

כִּי בָּאוּ מְנַצְּחִים עַד חִקְרְכֶם

וּמֵעַתָּה לֹא עוֹד יִפּוֹל כּוֹכָב מִמַּעַל

בַּשִּׁיר

וּבַחֲלוֹם!

אֲבָל הַחֲלוֹמוֹת וְהַשִּׁירִים יוֹדְעִים הֵיטֵב

כִּי עוֹד תִּפְּלוּ תִּפְּלוּ מַרְגְּלוֹתֵינוּ

כִּנְפוֹל תַּפּוּחַ גַּן בִּבְלִי מֵשִׂים

לִהְיוֹת עֵדוּת כִּי כָּל מַאֲוַיֵּינוּ

הוֹלְכִים אֶל חֲלִיפוֹת הַבְּכִי וְהַחֶדְוָה.

כָּךְ מִתְגַּלֶּה פִּתְאֹם הַסּוֹד לַחֲכָמִים.

כָּךְ נְעִימֵי־זְמִירוֹת הוֹגִים בָּרְכִי־נַפְשִׁי.

כָּךְ יְלָדִים פּוֹתְרִים עַל פִּי דַרְכָּם

אֶת הַחִידוֹת שֶׁלֹא פָּתַר עֲדֶנָּה

שׁוּם פּוֹתֵר.

שִׁעוּר־קּוֹמָה

מאת

אברהם שלונסקי

שִׁעוּר־קּוֹמָה

מאת

אברהם שלונסקי

אוֹ שְׁנֵי שִׁירִים קְטַנִּים עַל עִיר עֲנָקִית

הַשָּׂגָב וְהֶחָגָב

מאת

אברהם שלונסקי

אָמְרוּ לִי לָלֶכֶת

וְלֹא לְהָרִים

עֵינַיִם אֵלֶיךָ

גָּלְיַת־בֶּעָרִים!

אַךְ בַּנְתִּי לְפֶלֶא

נְעִים הַזְּמִירוֹת

אֵיךְ אֶבֶן מִקֶּלַע

אֶל מֶצַח לִירוֹת.

וְשׁוּב לֹא חִדְּלוּנִי

שִׁבְחֵי הַשָּׂגָב

וְלֹא הִבְהִילוּנִי

מִשְׁלֵי הֶחָגָב.

מִין גֶּדֶר אָז קָמָה

בֵּינִי לְבֵינְךָ:

רָאִיתִי הַכַּמָּה

וְלֹא הָאֵיכָה.

וְסַבּוּ הַגֹּדֶשׁ

וְהַתּוֹעֵפָה

וְחַתָּה מֵאֹדֶשׁ

נַפְשִׁי שֶׁעָיְפָה.

בְּסוֹד הַכַּמָּה וְהָאֵיךְ

מאת

אברהם שלונסקי

הִזְהִירוּנִי עַל חֻלְשַׁת־הַדַּעַת

שֶׁל בֶּן־כְּפָר שֶׁיֻּכֶּה תַּדְהֵמָה

אַךְ אֲנִי שֶׁשּׁוֹאֵלְנִי מַדּוּעַ

מֵעוֹדִי לֹא שָׁאַלְתִּי כַּמָּה.

הַעַל כֵּן בְּבוֹאִי לֹא נִדְהַמְתִּי

וְהַרְבֵּה לֹא הָיָה לְגָדוֹל

וְלַבֹּקֶר עָלַי לֹא גָזַרְתָּ

הַבְּרֵרָה שֶׁל לִהְיוֹת אוֹ לַחְדּוֹל?

כְּטוּרֵי הַסְּפָרוֹת הֶאֱמִירוּ

הַקּוֹמוֹת: כָּךְ־וְכָךְ – עַד עֲוִית!

"זֶה־יוֹתֵר־שֶׁאֵינֶנּוּ־אֶחָד־עוֹד

זֶה גָלְיַת שֶׁיַּכֵּהוּ דָוִד."

עַד פִּתְאֹם בַּחַלּוֹן הָרָבוּעַ

בְּסוֹדוֹ הַלֵּילִי שֶׁל הַמָּה

בִּדְרוּשֵׁי הַזְּכוּכִית וְהַשַּׁיִשׁ

בְּרִמְזֵי הַטֵּרוּף־בְּחָכְמָה

לִי נִגְלֵיתָ – עֲנָק הָאַחֶרֶת

שֶׁמָּצָא אֶת הָאֵיךְ לַכַּמָּה.

וְאָמַרְתִּי בָּרוּךְ שֶׁפְּתָרַנִי

אֶת פְּשׁוּטוֹ שֶׁל שִׁעוּר־הַקּוֹמָה.

ניו־יורק,

מאי 1964

שְׁאֵלוֹת וּתְשׁוּבוֹת

מאת

אברהם שלונסקי

שְׁאָלַנִי יְדִידִי:

־ הֲנָפְלָה רוּחֲךָ?

אָמַרְתִּי לִידִידִי:

־ לֹא.

שְׁאָלַנִי יְדִידִי:

־ וְכוֹכְבֵי־הַשִּׁירִים

שֶׁמָּחָר יַצִּיגוּם עֵירֻמִּים לְפָנֶיךָ

כַּמֶּלֶךְ שֶׁבְּאוֹתָהּ אַגָּדָה?

אָמַרְתִּי לִידִידִי:

־ כּוֹכְבֵי־הַשִּׁירִים

הֵם אֵינָם שֶׁל חַכְמֵי־הַתְּכוּנָה

הֵם תָּמִיד שֶׁל הוֹבְרֵי־הַשָּׁמַיִם.

תָּמַהּ יְדִידִי:

־ וּבְכֵן לֹא נָפְלָה רוּחֲךָ גַּם הַיּוֹם?

אָמַרְתִּי לִידִידִי:

־ לֹא!

וְאָנוּ נִפְרַדְנוּ:

כִּשְׁאֵלוֹת וּתְשׁוּבוֹת

שֶׁכְּבָר נִפְגְּשׁוּ אֵי־פַּעַם.

דְּלָתוֹת

מאת

אברהם שלונסקי

הַדְּלָתוֹת שֶׁמִּכָּאן וּמִכָּאן

בְּאֵין־סוֹף הַפְּרוֹזְדוֹר הָרֵיקָן:

הַפְּתוּחוֹת – מִגַּבִּי הַסְּגוּרוֹת – לְפָנַי.

הַפִּתְרוֹן הוּא יָהִיר הַסִּגְרוֹן הוּא קַנַּאי.

מִי חוֹצֵב אֶת הַבֹּקֶר? וּמִי

אֶת חֶדְווֹת וְאִדְווֹת חֲלוֹמִי?

עִם כָּל פֶּתַח נִקְרָע בַּפְּרוֹזְדוֹר

עוֹף זוֹנֵק וְצוֹנֵחַ בָּאוֹר:

רִוְיוֹנִים – מִגַּבִּי חֶבְיוֹנִים – לְפָנַי.

הָרָווּי הוּא יָהִיר הֶחָבוּי הוּא קַנַּאי.

מִי מַזְעִיק אֶת הַלַּיְלָה? וּמִי

מְשַׁלֵּחַ חֵרְשׁוּת בְּיוֹמִי?

וְאֵין־סוֹף הַפְּרוֹזְדוֹר הָרֵיקָן.

וּדְלָתוֹת בּוֹ מִכָּאן וּמִכָּאן.

כִּי הוּא סַף

מאת

אברהם שלונסקי

לִכְהֶרֶף־עַיִן – אַךְ לֹא מִקְרִי

לְפֶתַע – אַךְ לֹא כְּנֵס־חִנָּם

אַתָּה תָבוֹא עִם גֶּדְיִי וּנְמֵרִי

אֶל סִפִּי בְּפִיּוּס לַחֲנָם.

וַאֲנִי – מִבֵּיתִי – בְּדַרְכִּי אֶל הַגָּן

אֶעֱבוֹר הַפְּרוֹזְדוֹר לְאָרְכּוֹ

וְכָל הַפְּתָחִים שֶׁמִּכָּאן וּמִכָּאן

יְאִיצוּנִי לִרְכּוֹן:

לִרְכּוֹן עַל הַסַּף כִּי הוּא סַף כִּי מְתוֹם

וְלוּא עֲדֵי־רֶגַע וְלוּא בְּפִתְאֹם.

וְרָכוֹן – וְזָקוֹף – וְקָרוֹא!

אַךְ אֵין־קוֹל.

וְהָרִיב.

רַק הָרִיב הַחוֹזֵר לִסוּרוֹ.

פַּלְצוּר

מאת

אברהם שלונסקי

זֶה תָּמִיד מִגַּבְּךָ. וּלְפָנֶיךָ

חֲזִיזֵי הָרָזִים וְהַנֵּכֶל.

פִּיק יָדָיו שֶׁל מוֹדֶה וְעוֹזֵב.

תַּעֲלוּל הַוַּדַּאי הַכּוֹזֵב.

כָּךְ תֵּלֵךְ מֵעִמְּךָ וְאֵלֶיךָ

וְהַפֶּתַע הַשָּׂשׂ אֶל הַלֶּכֶד

בֶּאֱשׁוּן מִנְהָרָה־לְאֵין־סוֹף

עַל צַוָּאר יִתְנַפֵּל כְּלַאסוֹ.

חָכְמַת הַמִּסְכֵּן

מאת

אברהם שלונסקי

חָכְמַת הַמִּסְכֵּן יוֹדַעַת

הִתְקַדֵּשׁ הַיְגוֹנִים וְהֶחָג.

חָכְמַת הַמִּסְכֵּן יוֹדַעַת:

הָרַעַם קוֹדֵם לַבָּרָק.

לוּ יָכֹלְנוּ לִשְׁתּוֹק אֶת עַצְמֵנוּ

כִּלְדַבֵּר זֶה אֶל זֶה בְּקוֹל רָם

לוּ הִשְׂכַּלְנוּ לִגְבּוֹר עַל עָצְמֵנוּ –

וְחָזְרוּ הַדְּבָרִים אֶל אוֹרָם.

אַךְ אֲנַחְנוּ הִגְבַּרְנוּ הַשַּׁעַט –

וְהָאוֹר לֹא קָרַב כִּי רָחָק.

חָכְמַת הַמִּסְכֵּן יוֹדַעַת

מוֹצָאֵי הַיְגוֹנִים וְהֶחָג.

חָפַצְתִּי לִשְׁאוֹל יוֹתֵר

מאת

אברהם שלונסקי

אִם הִרְבֵּיתָ לִשְׁאוֹל לֹא הִרְבֵּיתָ מִדַּי –

חָפַצְתָּ לִשְׁאֹל יוֹתֵר.

אִם הִרְבֵּיתָ לִשְׁתּוֹק לֹא הִרְבֵּיתָ מִדַּי –

הַכָּמוּס הוּא נוֹקֵם־וְנוֹטֵר.

הַבְּקָרִים בְּאוֹרָם יִתְחַצְּפוּ כְּוַדַּאי

בְּאָפְלָם – וְנִכְלַם הַפּוֹתֵר.

אַל תֹּאמַר נָא אֵפוֹא כִּי תָבוֹא עַד תַכְלִית –

פִּתְרוֹנִים הֵם סִכְלוּת הַשָּׁלֵו.

שׁוּם כּוֹכָב לֹא נִדְלַק בַּדְּלֵקָה הַשִּׂכְלִית

אֶל שֶׁלְּךָ לְעוֹלָם לֹא תָבוֹא חֲלָלִית –

הוּא אוּלַי הַבָּדוּי מִן הַלֵּב.

הָמְמוּ וִעוּדַי.

דָּמְמוּ יִחוּדַי.

הֲחִידוֹתִי – וְאֵין פּוֹתֵר.

לֹא הִרְבֵּיתִי לִשְׁאוֹל

לֹא הִרְבֵּיתִי מִדַּי –

חָפַצְתִּי לִשְׁאוֹל יוֹתֵר.

גִּלְגּוּל שֵׁנִי שֶׁל כּוֹכָבִים

מאת

אברהם שלונסקי

בֶּן־הָאָדָם יֵדַע אֶת כָּל הַכּוֹכָבִים

צִי־הֶחָלָל יָבוֹא אֶל כָּל הַמַּזָּלוֹת

וְהֵם יָנוּסוּ אֶל הַשִּׁיר

לִחְיוֹת בּוֹ אֶת בְּדוּתָם־לַעֲדֵי־עַד –

כֶּאֱלִילֵי גוֹיִים

כִּבְנֵי־מְלָכִים שֶׁל אַגָּדוֹת

כְּמֶשֶׁךְ הַסְּמָלִים שֶׁל כָּל חָכְמוֹת־הָרָז

אֲשֶׁר בְּבוֹא עִתָּם לִגְווֹעַ בַּעֲלִיל וּבַתְּבוּנָה

וְנִצְרְרָה נַפְשָׁם בִּצְרוֹר חַיֵּי שִׁירֵינוּ –

גִּלְגּוּל שֵׁנִי שֶׁל מַשְׁמָעָם הָאֲמִתִּי.

הוֹ רוּתִי יְקָרָה

הַגִּידִי לְסִיגָלִי

שֶׁכְּבָר הֵיּוֹם אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָהּ בָּרוּר

עוֹמֶדֶת פִּרְחוֹנִית בִּכְבִישׁ־שֶׁל־מָעְלָה

בְּצִפִּיָּה לִטְרֶמְפְּ אֶל הַיָּרֵחַ –

וּלְעֵת שׁוּבָהּ הַבַּיְתָה שָׁרָה שִׁיר

עַל נֵצַח כּוֹכְבֵיהֶם שֶׁל סָב וְסַבְתָּא.

תּינוֹקִית

מאת

אברהם שלונסקי

כָּל אֵימַת שֶׁתָּבוֹא

מאת

אברהם שלונסקי

כָּל אֵימַת שֶׁתָּבוֹא

כָּל אֵיכָן שֶׁתַּגִּיעַ

כָּל אֵימִי שֶׁיֵּצֵא הַדְּכָיִים לְהַשְׁקִיט

זֶה תָּמִיד רַק נְבוֹ

זֶה תָּמִיד עַד־אַרְגִּיעָה

וְאַשְׁרֵי הֶחָכָם בְּחָכְמָה תִּינוֹקִית!

יֵשׁ אוֹ אַיִן?

מאת

אברהם שלונסקי

אֵיךְ יוּכַל אֵיךְ יוּכַל וְיַרְגִּיעַ –

זֶה פָּשׁוּט נוֹרָא־וְאָיֹם:

כָּל פַּעַם שֶׁהַמָּחָר מַגִּיעַ

מִתְבָּרֵר לוֹ שֶׁזֶּה הַיּוֹם.

אֵיזוֹ מִין מְרוּצָה מְשַׁגַּעַת!

מִי חָשַׁק בָּהּ? מִי בָּחָר?

אָז אִמְרוּ לוֹ סוֹף־סוֹף חַכְמֵי־דַעַת:

יֵשׁ מָחָר פֹּה

אוֹ אֵין מָחָר?

וּבְכֵן?

מאת

אברהם שלונסקי

זֶה מַזְכִּיר לוֹ בִּישְׁגַד הַלּוֹבֵשׁ בְּחָפְזוֹ אֶת הַבֶּגֶד

וְהוֹפֵךְ אֶת חוּצוֹ לְבָרוֹ, מִין חוּשָׁם!

זֶה מַזְכִּיר לוֹ אֶת לוֹט הַמְחַפֵּשׂ אֶת הַצַּד־שֶׁכְּנֶגֶד

וְאוֹמְרִים לוֹ תָּמִיד כִּי זֶה שָׁם.

וְאֶת סִיר־הַמָּרָק שֶׁנֶּחְלַם כָּל הַלַּיְלָה

וְאֵין כַּף לַחוֹלֵם – כְּבַשִּׁיר,

וּלְמָחָר בְּשָׁכְבּוֹ עִם כַּפּוֹ – אַלְלַי לוֹ:

לֹא חָזְרוּ לֹא חֲלוֹם וְלֹא סִיר.

אָז יוֹסִיף וְיִשְׁאַל בְּדִמְעָה שֶׁבָּעָיִן:

־ יֶשְׁנָם חֲלוֹמוֹת

אוֹ אָיִן?

סוֹד הַכַּדּוּר שֶׁהָלַךְ לְאִבּוּד

מאת

אברהם שלונסקי

וּכְשֶׁאָבַד מִמֶּנּוּ כַּדּוּרוֹ – אָמְרוּ לוֹ:

“זֶה כַּדּוּרְךָ הָלַךְ לוֹ לְאִבּוּד.” –

וְהוּא יָצָא הַרְחֵק אֶל הַשָּׂדֶה

כְּדֵי לִמְצוֹא:

־ אֵיפֹה הוּא הָאִבּוּד הַזֶּה? –

וְלֹא מָצָא.

נֵצֵא אֶחָי

נֵצֵא אֶל הַזְּמַנִּים וְהַמְּקוֹמוֹת כֻּלָּם

וּבְכֹבֶד־רֹאשׁ

וּקְצָת

רַק טִפְּ־טִפָּה עַצְבוּת־לֹא־תְגֻנֶּה

נָא נְחַפֵּשׂ:

לְאָן הָלְכוּ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיוּ לִתְמוֹל?

נַפְשִׁי אוֹמֶרֶת לִי כִּי שָׁם

אוּלַי נִמְצָא בְּהֶסַּח־דַּעַת

אֶת כָּל הַכַּדּוּרִים הָאֲבוּדִים

שֶׁל יַלְדוּתֵנוּ.

תְּרוּעַת הַנִּצָּחוֹן

מאת

אברהם שלונסקי

אֶת הַמָּוֶת אָנוּ חַיִּים לְשִׁעוּרִין.

אֶת הַחַיִּים – כִּשְׁטָר שֶׁלֹּא חָתַמְנוּ.

עַל־כֵּן כָּל שִׂמְחוֹתֵינוּ עֲיֵפוֹת לִכְפִירָתָן

וְהוּא רוּצוֹ שֶׁל הַלִּבְלוּב אֶל הַקְּמִילָה

וְהוּא רָזֵי הַבְּכִי וְהַתַּחְפֹּשֶׂת.

רַק יֶלֶד זֶה אֲשֶׁר לְשֵׁמַע צְוִיץ שֶׁל אֵי צִפּוֹר

אָמַר בְּמִין בִּטּוּל־שֶׁל־מִתְלַהֵב:

– הַבִּיטוּ אֵיזֶה צְוִיצֶר! –

הוּא לְבַדּוֹ עֲרֻבָּתִי לִי, כִּי:

אוּלַי!

חֵן־חֵן לְךָ הַיֶּלֶד הַכּוֹפֵר־וְלֹא־לִשְׁמוֹ

עַל כִּי בָּטַחְתָּ בְּצִפּוֹר אֶחָת וְנִגּוּנֶיהָ

כִּי הִיא – וַדַּאי.

לְיֶלֶד זֶה חִדַּשְׁתִּי גַם אֲנִי בְּתִינוֹקִית:

– נְשִׁיק! –

וְזֶה עִנְיָן שָׁלֵם.

עוֹשִׂים זֹאת כָּךְ:

מוֹרִים בְּאֶצְבַּע עַל הַגֹּבַה שֶׁלַּמֶּצַח

וְהוּא – כְּלֹא מֵבִין.

מוֹרִים שֵׁנִית – כַּנַּ"ל.

רַק בַּשְּׁלִישִׁית – שֵׁם־הַמְפֹרָשׁ:

– נְשִׁיק! –

וְהַמֵּבִין הֵבִין.

וְאָז בִּנְגּוֹעַ שִׂפְתוֹתָיו

בַּמֶּצַח הַפִּקֵחַ־לְהָרַע –

כָּל הַצָּרִים עָלַי

בְּלַהַט חָכְמָתָם הַמִּתְהַפֶּכֶת

סָגִים בְּבֶהָלָה

(אֲבוֹי לַמְבֻגָּרִים!).

– וַדַּאי! –

יָרִיעוּ חֲצוֹצְרוֹת הָאוֹר־וְכָל־צְבָאָיו.

– וַדַּאי! –

יָחֹג הַצְּוִיצֶר שֶׁלַּיֶּלֶד הַנִּלְהָב.

וְהֵד הוֹדֵד:

– וַדַּאי!

הַמְּנוּסָה

מאת

אברהם שלונסקי

אַתְּ כָּתְנוֹת־הַפַּסִּים שֶׁל גַּנִּים בְּבָרְחָם אֶל פְּרִיחָה.

אַתְּ מֵיתָר אַחֲרוֹן לְקַסֵּם הַחַיָּה מִלִּזְנוֹק.

אַתְּ דַּרְכֵי־אֱמוֹרִי

וּתְפִלּוֹת.

אַתְּ מִבְדֵּה אַגָּדוֹת

וְאֵלִים.

אַתְּ הַיֶּלֶד הַשָּׂח לְאִמּוֹ בְּיִרְאַת הַשֵּׁנָה:

"אֲנִי אֶתְהַפֵּךְ־אֶתְהַפֵּךְ־אֶתְהַפֵּךְ

אָז אֲנִי לֹא אָמוּת אַף־פַּעַם."

הוֹ חָכְמָה עֲצוּבָה

שֶׁל עָרְמָה וְתַחְפֹּשֶׂת

רַק בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה שֶׁל מָנוֹס וּבְדָיָה

אַתְּ לִי שֵׁם הַמְפֹרָשׁ שֶׁל שׁוּבִי הַמַּתְמִיד לַחַיִּים.

וּלְסִיּוּם

מאת

אברהם שלונסקי

לְסִיּוּם

מִן הַשִּׁיר שֶׁכָּתְבָה הַנֶּכְדָּה לְסָבִיהָ

(כִּי זֶה כְּמוֹ “אָבִיהָ”)

מִקִּבּוּץ־שֶׁבַּסְּפָר

לֵאמֹר:

"…וְנִבְכֶּה כָּל הַיּוֹם

וּמָחָר לֹא נִבְכֶּה כָּל הַיּוֹם

וַאֲנִי שָׁרָה כִּי מָחָר לֹא נִבְכֶּה כָּל הַיּוֹם

כִּי יוֹרָם יָבוֹא וְהוּא יֵשֵׁב

וְיוֹרָם וַאֲנִי נֵצֵא לַשָּׂדֶה

וְשָׁלוֹם סַבָּא"

בִּחֹד הַזָּוִית

מאת

אברהם שלונסקי

לֹא כָּאן

מאת

אברהם שלונסקי

קוֹל טְלָפִים בַּשְּׁלָפִים. בְּמַרְעִית חֲרֵרָה

נִבְלתוֹ שֶׁל אָבִיב מֻשְׁלֶכֶת.

הֲנָבוֹא אוֹ נֶחְדַּל?

הַעוֹד לָן בְּרֵרָה?

אַתָּה – וִיהָבֵנוּ עָלֶיךָ.

וְכָךְ יִבָּדוּ כּוֹכָבִים בַּמָּרוֹם

מִכִּבְיוֹן הַמָּאוֹר מִנֶּגֶד.

וְכָךְ – הַמְּנוּסָה מִמִּדְבָּר כִּי עָרֹם

כִּי הַקֶּרַח בַּלַּיְלָה

כִּי הַחֹרֶב בַּיּוֹם

וְשָׁוְא כָּל מִסְתּוֹר וּבֶגֶד.

שָׁוְא בּוֹרְחֵי אֶל צֵל־בַּיִת נָסֵי מֵחַמָּה –

פָּרוּץ מִלְּחָמְדוֹ כָּל מִשְׁכָּן הוּא.

אֵין סִכְלוּת שַׁכּוּלָה כְּסִכְלוּת הַחָכְמָה

הַבּוֹטַחַת שֶׁכָּאן

וְלֹא כָּאן הוּא.

לֹא כָּאן הוּא!

לֹא כָּאן הוּא!

הַעוֹד נֶאֱשָׁם

שֶׁבָּדִינוּ הָפְכּוֹ – וְעַד שָׁמָּה!

מִדּוֹרוֹת וְדוֹרְשָׁם עַד דּוֹרוֹת וְעָנְשָׁם

הַנְּשָׁמָה

שֶׁאָשְׁמָה

וְנָשַׁמָּה.

תֵּבֵל קְטַנָּה שֶׁלִּי

מאת

אברהם שלונסקי

כִּבְדַת־עַפְעַף פּוֹקַחַת אֶת עֵינֶיהָ

תֵּבֵל קְטַנָּה שֶׁלִּי. נִכְלֶמֶת, הִסְתַּכְּלִי!

וְהִיא תוֹהָה תוֹהָה

תּוֹהָה מִלְּהִכָּנֵעַ

תְּהִיַּת הַלִּכְלוּכִית אֶל מוּל טְרַקְלִין.

נִצְחֵי־הַסַּנְוֵרִים. דּוּקְרָב כְּהֶרֶף־עַיִן.

הַשֶּׁבִי הַמָּתוֹק שֶׁלַּפִּתְאֹם.

לְרַחַשׁ הַמְּשָׁרְתִים: “יָפָה הִיא! חֲרוּפָה הִיא!”

שׁוֹמֵר־הַסַּף מַרְכִּין כֵּילַפִּיתוֹ.

אָדִישׁ כְּכֵילַפּוֹ בַּרְזֶל פָּנָיו מִנֶּגֶד

(אַכְזָר הוּא שְׁוִי־הָרוּחַ הַמְטַקֵּס!)

הַלִּכְלוּכִית שֶׁלִּי, בַּהֲלִיכָה עִלֶּגֶת

דּוֹלֶגֶת הֶרָה! וְ־עַד כֵּס!

אֲבוֹי מַתְּנַת־אַכְזָר… הִנֵּהוּ בֶּן־הַמֶּלֶךְ.

חִיּוּךְ פַּתַּאי: עוֹגֵב וְלַגְלְגָן.

בָּרְכִי נַפְשִׁי

בָּרְכִי עַל פַּת־הַלֶּחֶם,

בִּרְחִי מִמַּלְכֻיּוֹת וּפַת־בַּגָּן!

לֹא אַמְרֶה

מאת

אברהם שלונסקי

לֹא אַמְרֶה לֹא אַמְרִיא מִפָּנֶיךָ.

אָכַפְתָּ עָלַי – וְהֲרֵי!

לְךָ דּוּמִיָּה מְאֻנֶּכֶת

כְּסָבָא בִּשְׁמֹנֶה־עֶשְׂרֵה.

לֹא יִכַּף הוֹד הַתֹּרֶן בַּסַּעַר

רַק הַנֵּס עוֹד יָטִיחַ תִּגָּר.

נָתִיב דּוּסִטְרִי לִמְנוּסָה הוּא:

חִידוֹת

וְזִכְרוֹן־הֶעָבָר.

מֶרְחַקִּים

מאת

אברהם שלונסקי

אֵינְךָ יוֹדֵעַ הַיּוֹם

אִם הִנְּךָ רָחוֹק־מִדַּי אוֹ קָרוֹב־עֲדֵי־גַעַת.

אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֲפִילוּ –

מִמָּה.

וְאִלּוּ נִכְנַס מִי לְחַדְרְךָ

הָיִיתָ שׁוֹתֵק

כְּיֶלֶד שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַרְבֵּה־הַרְבֵּה שְׁאֵלוֹת.

וְיִתָּכֵן מְאֹד

שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא רָצִיתָ בְּקוֹרַת־רוּחָם שֶׁל מְשִׁיבִים.

רָצִיתָ רַק לְהַבִּיט בְּקוֹל רָם

לַעֲשׂוֹת בְּקוֹל רָם:

לְהַסּוֹת!

אֶת זֶה שֶׁאֶפְשָׁר וְאֵינֶנּוּ

אַךְ תָּמִיד הוּא מוֹפִיעַ אֵלֶיךָ בִּדְמוּת שְׁאֵלָה.

אוּלַי בֶּאֱמֶת

לֹא רָצִינוּ מֵעוֹלָם בְּחֶדְוַת חָכְמָתָם שֶׁל מְשִׁיבִים.

הָלַכְנוּ שׁוֹלָל

אַחַר הָעַצְבוּת־בְּהִתְגַּנֵּב שֶׁל עֵינֵיהֶם הָעַלִּיזוֹת

אַחַר סְפֵקָם הַבַּיְשָׁנִי

לְעֵת דַּבְּרָם בְּוַדָּאוּת –

זֶה רְצוֹנָם לְהַבִּיט בְּקוֹל רָם

לַעֲשׂוֹת בְּקוֹל רָם:

לְהַסּוֹת!

מַמָּשׁ כָּמוֹנוּ.

הַלָּזֶה שֶׁעָבַר אֶל מוּל חַלּוֹנֶיךָ

וְהַלָּזֶה שֶׁלֹּא עָבַר –

וְכִי לֹא כִּבְיוֹן־וְאוּלַי בְּעֵינֵי הַשְּׁנַיִם?

וְהָאוֹר הַשׁוֹאֵל בָּן –

לֹא שֶׁלְּךָ הוּא:

אוֹר שָׁחוּט – שֶׁל סְתָו וְשֶׁל זָהָב –

עִם רֵיחַ דָּם שֶׁל כְּתֹנֶת־הַפַּסִּים?

בְּלִי הֶרֶף הֵם חוֹלְפִים אֶל מוּל הַחַלּוֹנוֹת

וּמְהַסְּסִים לָבוֹא.

וְאֵינְךָ יוֹדֵעַ

אִם הִנְּךָ רָחוֹק מִדַּי אוֹ קָרוֹב עֲדֵי גַעַת

אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֲפִילוּ –

מִמָּה.

עַד שֶׁנִּכְנָס אֶחָד – וּפְנִימָה –

וְאַתָּה שׁוֹתֵק:

שׁוּב יֵשׁ לְךָ הֲמוֹן־הֲמוֹן שְׁאֵלוֹת!

מֵעוֹלָם לֹא הָיוּ מֶרְחַקִּים

כֹּה מִנֶּגֶד –

עֲדֵי חֵפֶץ לָגַעַת.

רָצוֹא וָשׁוֹב

מאת

אברהם שלונסקי

אֵינִי רוֹצֶה לַחְמוֹד יוֹתֵר מִשֶּׁנָּחוּץ לִי

אוּלָם גַּם לֹא פָּחוֹת.

כִּי כָּל שֶׁבִּפְנִימִי וְכָל אֲשֶׁר מִחוּץ לִי

קָרוֹב הוּא וְרָחוֹק.

וְזֶהוּ שֶׁתָּמִיד הַשֶּׁמָּא שֶׁהֵמַּר לִי

קָרָא אֶל הַוַּדַּאי.

אַךְ הַהוֹרֵס־לִפְתּוֹר לֹא הִתְאַכְזֵר לוֹמַר לִי:

דַּי!

וְאָז – כְּהֶשֵׂג־יָד הֵם גַּרְגְּרִין־שֶׁל־מָעְלָה

וְיִסָּפְרוּ מֵרֹב!

וְהַנִּמְלָט אֶל כָּאן וְהַהוֹלֵךְ אֶל הָלְאָה

חוֹמְדִים אֶת הַקָּרוֹב.

קָרוֹב – וְאִם פְּנִימִי קָרוֹב – וְאִם מִחוּץ לִי

וְאִם רָחוֹק רָחוֹק.

אֵינִי רוֹצֶה לַחְמוֹד יוֹתֵר מִשֶּׁנָּחוּץ לִי

אוּלָם גַּם לֹא פָּחוֹת.

עַל עַצְמְךָ

מאת

אברהם שלונסקי

יַצְמִיא וְלֹא מִדְבָּר.

יַשְׁבִּיר וְלֹא יִשְׁבּוֹר.

חֲזוֹר אֶל עַצְמְךָ.

עַל עַצְמְךָ חֲזוֹר.

חֲזוֹר כִּי מִצּוֹמְךָ הוּא.

חֲזוֹר כִּי צִמְאוֹנְךָ הוּא.

מִצּוֹם וְצִמָּאוֹן

תִּפְאֶרֶת שֶׁצּוֹמְחָה.

מִצּוֹם וְצִמָּאוֹן

בְּשָׂרְךָ וְעַצְמְךָ.

חֲזוֹר עַל עַצְמְךָ

אֶל עַצְמְךָ

חֲזוֹר.

בְּךָ בִּלְבַד

מאת

אברהם שלונסקי

גַּם בְּרָגְזִי – אוֹדְךָ

עֻזִּי עֲדֵי אֹבַד.

כִּי כָּל עוֹדְךָ – כָּל מְאֹדְךָ –

בְּךָ בִּלְבַד.

בְּךָ בִּלְבַד

הָעשֶׁף וְהַחֹד.

בְּךָ בִּלְבַד

הָאֵיד וְהַמְּאֹד.

וּדְרוֹךְ מֵיתַר הַקֶּשֶׁת

וְהַחֵץ.

וְדֶרֶךְ הָעִקֶּשֶׁת

אֶל הַקֵּץ.

וְסוֹף בַּשְׁלוּת נִתְלֶשֶׁת

כְּפֶרִי מִן הָעֵץ

בְּךָ בִּלְבַד!

עַל כֵּן נָא אֶבְטְחָה

בְּכָל אֲשֶׁר לְךָ הוּא

וְלֹא לְזוּלָתְךָ

עֻזִּי עֲדֵי אֹבַד.

לַיְלָה וָעֵץ

מאת

אברהם שלונסקי

הַלַּיְלָה כְּקֹרַח. קֵרֵחַ.

שׁוֹתֵק עַל דִּינְרֵי הֶעָבָר.

וּמוֹשְׁכוֹ וּמוֹשְׁכוֹ הַיָּרֵחַ

כְּאֶבֶן תְּלוּיָה עַל צַוָּאר.

וּמוֹשְׁכוֹ וּמוֹשְׁכוֹ לְמַטָּה

כְּאִילוּ לְמַטָּה הַקֵּץ. –

לַיְלָה אֱוִיל הֲשָׁמַעְתָּ

קוֹל זִנּוּקוֹ שֶׁלָּעֵץ?

קוֹל לִבְלוּבוֹ אֶל מָעְלָה

אֵלָיו

אֶל חֻדּוֹ שֶׁל הַרְחֵק!

לַיְלָה מוּל עֵץ – וְגַם הָלְאָה:

כְּקֹרַח.

קֵרֵחַ.

שׁוֹתֵק.

בְּחֹד הַזָּוִית

מאת

אברהם שלונסקי

לַיְלָה קָרוּעַ עַד גַּעַת.

לַיְלָה נִרְאֶה.

לַיְלָה נִשְׁמָע.

לֵיל הַשָּׁעָה הָרוֹגַעַת

בְּחֶדֶל נִשְׁמָהּ.

סִלּוּק מַסָּעוֹת בַּצֹּמֶת.

סִלּוּק הַסְּפֵקוֹת

הָעֲוִית.

כָּל הָרְחָקִים עֵינֵיהֶם יַעֲצֹמוּ

בְּחֹד הַזָּוִית.

פְּסוּקִים בְּסוֹף הַסֵּפֶר

מאת

אברהם שלונסקי

פִּתְגָּם וּשְׁלֹשָׁה בָּתִּים

מאת

אברהם שלונסקי

לֹא כָּל הָעַרְפִלִּים בַּדֶּרֶךְ

הֵם מִשְׁכְּנוֹת הָאֱלוֹהִים.

1

חֲזִיזִים הָיוּ בָּרַעַשׁ

עֲרָפֶל הָיָה בָּרַעַשׁ

הַאֻמְנָם שָׁכַן בּוֹ יָהּ?

זֹאת תַּגִּיד הַדּוּמִיָּה.

2

חֲזִיזִים גַּוְעוּ בַּתַּעַר

רוּחַ שָׁבָה אֶל שִׁבְיָהּ

הֲדִבֵּר גַּם אֵל בַּסַּעַר?

זֹאת שׁוֹתְקָה הַדּוּמִיָּה.

3

וְזֵכֶר סוּפָה – וְתֵיקוּ.

וְחֶרֶב בִּנְדָן – עֲלָטָה.

לוּא דוּמִיָּה תְּסַפְּרֶנָּה –

הִיא תְּהִלָּתָהּ.

סוֹף־פָּסוּק אַחֵר

מאת

אברהם שלונסקי

עֲוִית אַחְרוֹן שֶׁל כָּךְ־נִדְמֶה־לִי

וּכְהֶרֶף־לֵב: הַסְכֵּת וְדַע!

בְּשִׁפְיוֹנוֹ נִרְמַז הַמֶּלֶךְ

כִּי גַם קוֹרְדֶּלִּיָּה בָּגְדָה.

לִי וְלֹא לְךָ

מאת

אברהם שלונסקי

אֵינִי אוֹמֵר עוֹד: כָּך אוֹ כָּךְ.

וְאִם אוֹמֵר – רַק לְעַצְמִי.

אֲנִי אוֹמֵר אָז: לֹא לְעוֹלָם תִּקַּח –

דַּע: מֵאֵת מָה וּמִי?

עַל עֹשֶׁר שֶׁאֵינִי מְקַנֵּא בּוֹ

מאת

אברהם שלונסקי

אֵין לוֹ מְחוֹז־חֵפֶץ

וְלֹא יְאַחֵר הַמּוֹעֵד

יָכוֹל הוּא לְחַכּוֹת בְּכָל אֲתָר

לֶאֱהוֹב נוֹפִים לְפִי הַמִּזְדַּמֵּן

כָּל כִּבְרָה שֶׁיִּרְצֶה

בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה

וְאֶפְשָׁר שֶׁיֹּאהַב אֶת הַכֹּל

כִּי אֵינֶנּוּ אוֹהֵב שׁוּם דָּבָר.

שִׁיר אַרְמֶנִי

מאת

אברהם שלונסקי

מִלִּים קְצָרוֹת מִ“כֵּן” וְ“לֹא”

עוֹד לֹא בָּרָא עוֹלָם כֻּלּוֹ.

אַךְ מִי שֶׁנָּע בֵּין “הֵן” לְ“לָאו”

סוֹפוֹ לָנוּעַ כָּל לֵילָיו.

חֲצוֹת

מאת

אברהם שלונסקי

כְּיֶלֶד חִכִּיתָ לְסוֹף־מַעֲשֶׂה

לָדַעַת:

לִנְטוֹשׁ אוֹ לִרְצוֹת?

עַד שְׁנֵי הִרְהוּרִים חָפְפוּ זֶה אֶת זֶה

כִּשְׁנֵי מְחוֹגִים בַּחֲצוֹת. –

שִׁשָּׁה פְּסוּקִים עַל דָּבָר וְהִפּוּכוֹ

מאת

אברהם שלונסקי

הָאַהֲבָה אֵינָהּ עַזָּה מִיִּסּוּרֶיהָ

וְהַשִּׂמְחָה אֵינָהּ יָפָה מֵעַצְבוּתָהּ.

כִּי אַהֲבָה – תָּעֲנוּגֶיהָ עֲדֵי־רֶגַע

וְיִסּוּרֶיהָ עֲדֵי אֹבֵד.

כִּי זוֹ עַצְבוּתֵנוּ – שֶׁל בְּנֵי־הָאַלְמָוֶת

רַק שִׂמְחָתֵנוּ – שֶׁל בְּנֵי־תְמוּתָה.

הַכּוֹכָבִים יָפִים הַיּוֹם

מאת

אברהם שלונסקי

הַכּוֹכָבִים יָפִים הַיּוֹם!

אִם זֶהוּ כְּזַב הַשִּׁיר –

עוֹד לֹא הָיָה מֵיטָב כָּמוֹהוּ!

עוֹד לֹא שָׁתַקְנוּ כָּךְ

כְּדֵי לוֹמַר הַכֹּל.

עוֹד כָּךְ לֹא בָּאוּ זֶה אֶל זֶה

הַלָּמָּה וְהַכָּכָה.

דְּלָיִים וְקִילוֹנוֹת

מאת

אברהם שלונסקי

דְּלָיִים. וְקִילוֹנוֹת. וְרֶדֶת מִגָּבוֹהַּ.

וְכָךְ דּוֹלִים דּוֹלִים.

כֹּה מְעַטִּים חֶדְוֵי אֱנוֹשׁ בְּעוֹלָמְךָ אֱלוֹהַּ

יִהְיוּ נָא לְפָחוֹת גְּדוֹלִים.

קֶשֶׁב

מאת

אברהם שלונסקי

אֶת הַיָּפוֹת שֶׁבְּכָל שִׂיחוֹתֵינוּ טַנְדּוּ

שׁוֹמֵעַ תָּמִיד הַשְּׁלִישִׁי –

אַשְׁרֵינוּ אִם הוּא הָעוֹלָם.

עַל סוֹד הַנִּגּוּן

מאת

אברהם שלונסקי

מֵאַשְׁדוֹת הֶהָרִים לָרְנָנָה

וּמֵרֶסֶן־הַהֶרֶף לַפֶּרַע.

וְהוּא שֶׁרְמָזַנוּ משֶׁה קוֹרְדּוֹבֶרוֹ

עַל סוֹד הַנִּגּוּן בַּבִּינָה.

הַנִּגּוּן! הַנִּגּוּן!

הַמִּלּוֹת בִּלְעָדָיו – הֲמוּלוֹת־לֹא־יָלָדוּ:

בְּצֵאתָן בִּכְלֵי־שִׁיר בְּלִי נִגּוּן שֶׁאֶחָד הוּא

רַק שִׂפְתֵי הַחֵרְשִׁים יֶהֱגוּן.

בְּמַפְגִּיעַ

מאת

אברהם שלונסקי

הַבָּדוּי מִן הַלֵּב

כְּיָדוּי מִן הַלֵּב:

הוּא כַּחֵץ הַשָּׁחוּט לֹא יִירַט עַד יַגִּיעַ.

הוּא כַּחֵץ הַשָּׁחוּט.

הוּא כַּנֵּץ הַשָּׁחוּט.

הוּא לֹא יֶרֶף מִמְּךָ. הוּא יַפְגִּיעַ.

כְּצִפֳּרֵי הַשִּׁיר

מאת

אברהם שלונסקי

בְּכָל הַרְפַּתְקוֹת מְעוּפַי עִם

גּוֹלֵי מֶרְחַקְיָה וּמִזְמוֹר

בּכָל הַלֹּעוֹת־וּטְלָפַיִם

נִכְלֵי מְצוֹדִים וּמִכְמוֹר

לוּא אֶהְיֶה כְּאוֹתָן צִפֳּרֵי־הַשָּׁמַיִם

שֶׁלִּמְּדָן רִבּוֹנָן הִתְגּוֹנֵן בִּכְנָפַיִם

וְלֹא בְּמַקּוֹר.

לְשׁוֹן בֵּינוֹנִי וְעָתִיד

מאת

אברהם שלונסקי

הַדִּבּוּר הוּא אֵימָה מִפָּנֶיךָ.

צְעָקָה – הִיא מָנוֹס.

לֹא־פַּעַם חָרַזְתִּי בְּ“נֶכֶר”,

הַפַּעַם צִוִּיתָ: גָּנוֹז!

הַפַּעַם אָמַרְתָּ: דַּעַת –

גַּם הִיא נִצְחִיּוּת שָׁעָתִית.

וְכָל שֶׁבִּלְשׁוֹן־בֵּינוֹנִי הִיא שַׁעַט

לַהֲדָ"ם הִיא בִּלְשׁוֹן־עָתִיד.

צִדּוּק הַדִּין

מאת

אברהם שלונסקי

אָמַרְתִּ כָּךְ־וְכָךְ וְזֶה לֹא כָּךְ –

נִכְלַמְתִּי מִלּוֹמַר אֶת הָאֱמֶת.

הָעִצָּבוֹן נָתַן. הָעִצָּבוֹן לָקַח.

בָּרוּךְ דַּיַּן אֱמֶת.

טז. עַל מִלּוֹת הַסִּיּוּם

מאת

אברהם שלונסקי

כְּבָר בַּמֵּאָה הַשְּׁמִינִית

עַל שְׂפַת הַנָּהָר הַצָּהֹב

יָשַׁב פַּיְטָן

שֶׁיָּדַע אֶת מִלּוֹת־הַסִּיּוּם.

הַיּוֹם הַמֵּאָה הִיא עֶשְׂרִים

וְכָל הַנְּהָרוֹת הֶאֱדִימוּ

כָּל הַנְּהָרוֹת הֶאֱדִימוּ

וְהַמֵּאָה הִיא עֶשְׂרִים־וְאַחַת –

וְאוֹי לְמִלּוֹת־הַסִּיּוּם.

יז. פָּסוּק אַחֲרוֹן

מאת

אברהם שלונסקי

אַתָּה יֶשְׁךָ – כִּי תְשׁוּקָתִי אֵלֶיךָ.

אֲנִי הוּא שֶׁאָמַרְתִּי: יְהִי הוּא!

תגיות

חדש!

עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

לפריט זה טרם הוצעו תגיות