כָּל אֵימַת שֶׁתָּבוֹא

כָּל אֵיכָן שֶׁתַּגִּיעַ

כָּל אֵימִי שֶׁיֵּצֵא הַדְּכָיִים לְהַשְׁקִיט

זֶה תָּמִיד רַק נְבוֹ

זֶה תָּמִיד עַד־אַרְגִּיעָה

וְאַשְׁרֵי הֶחָכָם בְּחָכְמָה תִּינוֹקִית!

אֵיךְ יוּכַל אֵיךְ יוּכַל וְיַרְגִּיעַ –

זֶה פָּשׁוּט נוֹרָא־וְאָיֹם:

כָּל פַּעַם שֶׁהַמָּחָר מַגִּיעַ

מִתְבָּרֵר לוֹ שֶׁזֶּה הַיּוֹם.

אֵיזוֹ מִין מְרוּצָה מְשַׁגַּעַת!

מִי חָשַׁק בָּהּ? מִי בָּחָר?

אָז אִמְרוּ לוֹ סוֹף־סוֹף חַכְמֵי־דַעַת:

יֵשׁ מָחָר פֹּה

אוֹ אֵין מָחָר?

זֶה מַזְכִּיר לוֹ בִּישְׁגַד הַלּוֹבֵשׁ בְּחָפְזוֹ אֶת הַבֶּגֶד

וְהוֹפֵךְ אֶת חוּצוֹ לְבָרוֹ, מִין חוּשָׁם!

זֶה מַזְכִּיר לוֹ אֶת לוֹט הַמְחַפֵּשׂ אֶת הַצַּד־שֶׁכְּנֶגֶד

וְאוֹמְרִים לוֹ תָּמִיד כִּי זֶה שָׁם.

וְאֶת סִיר־הַמָּרָק שֶׁנֶּחְלַם כָּל הַלַּיְלָה

וְאֵין כַּף לַחוֹלֵם – כְּבַשִּׁיר,

וּלְמָחָר בְּשָׁכְבּוֹ עִם כַּפּוֹ – אַלְלַי לוֹ:

לֹא חָזְרוּ לֹא חֲלוֹם וְלֹא סִיר.

אָז יוֹסִיף וְיִשְׁאַל בְּדִמְעָה שֶׁבָּעָיִן:

־ יֶשְׁנָם חֲלוֹמוֹת

אוֹ אָיִן?

וּכְשֶׁאָבַד מִמֶּנּוּ כַּדּוּרוֹ – אָמְרוּ לוֹ:

“זֶה כַּדּוּרְךָ הָלַךְ לוֹ לְאִבּוּד.” –

וְהוּא יָצָא הַרְחֵק אֶל הַשָּׂדֶה

כְּדֵי לִמְצוֹא:

־ אֵיפֹה הוּא הָאִבּוּד הַזֶּה? –

וְלֹא מָצָא.

נֵצֵא אֶחָי

נֵצֵא אֶל הַזְּמַנִּים וְהַמְּקוֹמוֹת כֻּלָּם

וּבְכֹבֶד־רֹאשׁ

וּקְצָת

רַק טִפְּ־טִפָּה עַצְבוּת־לֹא־תְגֻנֶּה

נָא נְחַפֵּשׂ:

לְאָן הָלְכוּ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיוּ לִתְמוֹל?

נַפְשִׁי אוֹמֶרֶת לִי כִּי שָׁם

אוּלַי נִמְצָא בְּהֶסַּח־דַּעַת

אֶת כָּל הַכַּדּוּרִים הָאֲבוּדִים

שֶׁל יַלְדוּתֵנוּ.

אֶת הַמָּוֶת אָנוּ חַיִּים לְשִׁעוּרִין.

אֶת הַחַיִּים – כִּשְׁטָר שֶׁלֹּא חָתַמְנוּ.

עַל־כֵּן כָּל שִׂמְחוֹתֵינוּ עֲיֵפוֹת לִכְפִירָתָן

וְהוּא רוּצוֹ שֶׁל הַלִּבְלוּב אֶל הַקְּמִילָה

וְהוּא רָזֵי הַבְּכִי וְהַתַּחְפֹּשֶׂת.

רַק יֶלֶד זֶה אֲשֶׁר לְשֵׁמַע צְוִיץ שֶׁל אֵי צִפּוֹר

אָמַר בְּמִין בִּטּוּל־שֶׁל־מִתְלַהֵב:

– הַבִּיטוּ אֵיזֶה צְוִיצֶר! –

הוּא לְבַדּוֹ עֲרֻבָּתִי לִי, כִּי:

אוּלַי!

חֵן־חֵן לְךָ הַיֶּלֶד הַכּוֹפֵר־וְלֹא־לִשְׁמוֹ

עַל כִּי בָּטַחְתָּ בְּצִפּוֹר אֶחָת וְנִגּוּנֶיהָ

כִּי הִיא – וַדַּאי.

לְיֶלֶד זֶה חִדַּשְׁתִּי גַם אֲנִי בְּתִינוֹקִית:

– נְשִׁיק! –

וְזֶה עִנְיָן שָׁלֵם.

עוֹשִׂים זֹאת כָּךְ:

מוֹרִים בְּאֶצְבַּע עַל הַגֹּבַה שֶׁלַּמֶּצַח

וְהוּא – כְּלֹא מֵבִין.

מוֹרִים שֵׁנִית – כַּנַּ"ל.

רַק בַּשְּׁלִישִׁית – שֵׁם־הַמְפֹרָשׁ:

– נְשִׁיק! –

וְהַמֵּבִין הֵבִין.

וְאָז בִּנְגּוֹעַ שִׂפְתוֹתָיו

בַּמֶּצַח הַפִּקֵחַ־לְהָרַע –

כָּל הַצָּרִים עָלַי

בְּלַהַט חָכְמָתָם הַמִּתְהַפֶּכֶת

סָגִים בְּבֶהָלָה

(אֲבוֹי לַמְבֻגָּרִים!).

– וַדַּאי! –

יָרִיעוּ חֲצוֹצְרוֹת הָאוֹר־וְכָל־צְבָאָיו.

– וַדַּאי! –

יָחֹג הַצְּוִיצֶר שֶׁלַּיֶּלֶד הַנִּלְהָב.

וְהֵד הוֹדֵד:

– וַדַּאי!

אַתְּ כָּתְנוֹת־הַפַּסִּים שֶׁל גַּנִּים בְּבָרְחָם אֶל פְּרִיחָה.

אַתְּ מֵיתָר אַחֲרוֹן לְקַסֵּם הַחַיָּה מִלִּזְנוֹק.

אַתְּ דַּרְכֵי־אֱמוֹרִי

וּתְפִלּוֹת.

אַתְּ מִבְדֵּה אַגָּדוֹת

וְאֵלִים.

אַתְּ הַיֶּלֶד הַשָּׂח לְאִמּוֹ בְּיִרְאַת הַשֵּׁנָה:

"אֲנִי אֶתְהַפֵּךְ־אֶתְהַפֵּךְ־אֶתְהַפֵּךְ

אָז אֲנִי לֹא אָמוּת אַף־פַּעַם."

הוֹ חָכְמָה עֲצוּבָה

שֶׁל עָרְמָה וְתַחְפֹּשֶׂת

רַק בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה שֶׁל מָנוֹס וּבְדָיָה

אַתְּ לִי שֵׁם הַמְפֹרָשׁ שֶׁל שׁוּבִי הַמַּתְמִיד לַחַיִּים.

לְסִיּוּם

מִן הַשִּׁיר שֶׁכָּתְבָה הַנֶּכְדָּה לְסָבִיהָ

(כִּי זֶה כְּמוֹ “אָבִיהָ”)

מִקִּבּוּץ־שֶׁבַּסְּפָר

לֵאמֹר:

"…וְנִבְכֶּה כָּל הַיּוֹם

וּמָחָר לֹא נִבְכֶּה כָּל הַיּוֹם

וַאֲנִי שָׁרָה כִּי מָחָר לֹא נִבְכֶּה כָּל הַיּוֹם

כִּי יוֹרָם יָבוֹא וְהוּא יֵשֵׁב

וְיוֹרָם וַאֲנִי נֵצֵא לַשָּׂדֶה

וְשָׁלוֹם סַבָּא"