לֹא כָּל הָעַרְפִלִּים בַּדֶּרֶךְ

הֵם מִשְׁכְּנוֹת הָאֱלוֹהִים.

1

חֲזִיזִים הָיוּ בָּרַעַשׁ

עֲרָפֶל הָיָה בָּרַעַשׁ

הַאֻמְנָם שָׁכַן בּוֹ יָהּ?

זֹאת תַּגִּיד הַדּוּמִיָּה.

2

חֲזִיזִים גַּוְעוּ בַּתַּעַר

רוּחַ שָׁבָה אֶל שִׁבְיָהּ

הֲדִבֵּר גַּם אֵל בַּסַּעַר?

זֹאת שׁוֹתְקָה הַדּוּמִיָּה.

3

וְזֵכֶר סוּפָה – וְתֵיקוּ.

וְחֶרֶב בִּנְדָן – עֲלָטָה.

לוּא דוּמִיָּה תְּסַפְּרֶנָּה –

הִיא תְּהִלָּתָהּ.

עֲוִית אַחְרוֹן שֶׁל כָּךְ־נִדְמֶה־לִי

וּכְהֶרֶף־לֵב: הַסְכֵּת וְדַע!

בְּשִׁפְיוֹנוֹ נִרְמַז הַמֶּלֶךְ

כִּי גַם קוֹרְדֶּלִּיָּה בָּגְדָה.

אֵינִי אוֹמֵר עוֹד: כָּך אוֹ כָּךְ.

וְאִם אוֹמֵר – רַק לְעַצְמִי.

אֲנִי אוֹמֵר אָז: לֹא לְעוֹלָם תִּקַּח –

דַּע: מֵאֵת מָה וּמִי?

אֵין לוֹ מְחוֹז־חֵפֶץ

וְלֹא יְאַחֵר הַמּוֹעֵד

יָכוֹל הוּא לְחַכּוֹת בְּכָל אֲתָר

לֶאֱהוֹב נוֹפִים לְפִי הַמִּזְדַּמֵּן

כָּל כִּבְרָה שֶׁיִּרְצֶה

בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה

וְאֶפְשָׁר שֶׁיֹּאהַב אֶת הַכֹּל

כִּי אֵינֶנּוּ אוֹהֵב שׁוּם דָּבָר.

מִלִּים קְצָרוֹת מִ“כֵּן” וְ“לֹא”

עוֹד לֹא בָּרָא עוֹלָם כֻּלּוֹ.

אַךְ מִי שֶׁנָּע בֵּין “הֵן” לְ“לָאו”

סוֹפוֹ לָנוּעַ כָּל לֵילָיו.

כְּיֶלֶד חִכִּיתָ לְסוֹף־מַעֲשֶׂה

לָדַעַת:

לִנְטוֹשׁ אוֹ לִרְצוֹת?

עַד שְׁנֵי הִרְהוּרִים חָפְפוּ זֶה אֶת זֶה

כִּשְׁנֵי מְחוֹגִים בַּחֲצוֹת. –

הָאַהֲבָה אֵינָהּ עַזָּה מִיִּסּוּרֶיהָ

וְהַשִּׂמְחָה אֵינָהּ יָפָה מֵעַצְבוּתָהּ.

כִּי אַהֲבָה – תָּעֲנוּגֶיהָ עֲדֵי־רֶגַע

וְיִסּוּרֶיהָ עֲדֵי אֹבֵד.

כִּי זוֹ עַצְבוּתֵנוּ – שֶׁל בְּנֵי־הָאַלְמָוֶת

רַק שִׂמְחָתֵנוּ – שֶׁל בְּנֵי־תְמוּתָה.

הַכּוֹכָבִים יָפִים הַיּוֹם!

אִם זֶהוּ כְּזַב הַשִּׁיר –

עוֹד לֹא הָיָה מֵיטָב כָּמוֹהוּ!

עוֹד לֹא שָׁתַקְנוּ כָּךְ

כְּדֵי לוֹמַר הַכֹּל.

עוֹד כָּךְ לֹא בָּאוּ זֶה אֶל זֶה

הַלָּמָּה וְהַכָּכָה.

דְּלָיִים. וְקִילוֹנוֹת. וְרֶדֶת מִגָּבוֹהַּ.

וְכָךְ דּוֹלִים דּוֹלִים.

כֹּה מְעַטִּים חֶדְוֵי אֱנוֹשׁ בְּעוֹלָמְךָ אֱלוֹהַּ

יִהְיוּ נָא לְפָחוֹת גְּדוֹלִים.

אֶת הַיָּפוֹת שֶׁבְּכָל שִׂיחוֹתֵינוּ טַנְדּוּ

שׁוֹמֵעַ תָּמִיד הַשְּׁלִישִׁי –

אַשְׁרֵינוּ אִם הוּא הָעוֹלָם.

מֵאַשְׁדוֹת הֶהָרִים לָרְנָנָה

וּמֵרֶסֶן־הַהֶרֶף לַפֶּרַע.

וְהוּא שֶׁרְמָזַנוּ משֶׁה קוֹרְדּוֹבֶרוֹ

עַל סוֹד הַנִּגּוּן בַּבִּינָה.

הַנִּגּוּן! הַנִּגּוּן!

הַמִּלּוֹת בִּלְעָדָיו – הֲמוּלוֹת־לֹא־יָלָדוּ:

בְּצֵאתָן בִּכְלֵי־שִׁיר בְּלִי נִגּוּן שֶׁאֶחָד הוּא

רַק שִׂפְתֵי הַחֵרְשִׁים יֶהֱגוּן.

הַבָּדוּי מִן הַלֵּב

כְּיָדוּי מִן הַלֵּב:

הוּא כַּחֵץ הַשָּׁחוּט לֹא יִירַט עַד יַגִּיעַ.

הוּא כַּחֵץ הַשָּׁחוּט.

הוּא כַּנֵּץ הַשָּׁחוּט.

הוּא לֹא יֶרֶף מִמְּךָ. הוּא יַפְגִּיעַ.

בְּכָל הַרְפַּתְקוֹת מְעוּפַי עִם

גּוֹלֵי מֶרְחַקְיָה וּמִזְמוֹר

בּכָל הַלֹּעוֹת־וּטְלָפַיִם

נִכְלֵי מְצוֹדִים וּמִכְמוֹר

לוּא אֶהְיֶה כְּאוֹתָן צִפֳּרֵי־הַשָּׁמַיִם

שֶׁלִּמְּדָן רִבּוֹנָן הִתְגּוֹנֵן בִּכְנָפַיִם

וְלֹא בְּמַקּוֹר.

הַדִּבּוּר הוּא אֵימָה מִפָּנֶיךָ.

צְעָקָה – הִיא מָנוֹס.

לֹא־פַּעַם חָרַזְתִּי בְּ“נֶכֶר”,

הַפַּעַם צִוִּיתָ: גָּנוֹז!

הַפַּעַם אָמַרְתָּ: דַּעַת –

גַּם הִיא נִצְחִיּוּת שָׁעָתִית.

וְכָל שֶׁבִּלְשׁוֹן־בֵּינוֹנִי הִיא שַׁעַט

לַהֲדָ"ם הִיא בִּלְשׁוֹן־עָתִיד.

אָמַרְתִּ כָּךְ־וְכָךְ וְזֶה לֹא כָּךְ –

נִכְלַמְתִּי מִלּוֹמַר אֶת הָאֱמֶת.

הָעִצָּבוֹן נָתַן. הָעִצָּבוֹן לָקַח.

בָּרוּךְ דַּיַּן אֱמֶת.

כְּבָר בַּמֵּאָה הַשְּׁמִינִית

עַל שְׂפַת הַנָּהָר הַצָּהֹב

יָשַׁב פַּיְטָן

שֶׁיָּדַע אֶת מִלּוֹת־הַסִּיּוּם.

הַיּוֹם הַמֵּאָה הִיא עֶשְׂרִים

וְכָל הַנְּהָרוֹת הֶאֱדִימוּ

כָּל הַנְּהָרוֹת הֶאֱדִימוּ

וְהַמֵּאָה הִיא עֶשְׂרִים־וְאַחַת –

וְאוֹי לְמִלּוֹת־הַסִּיּוּם.

אַתָּה יֶשְׁךָ – כִּי תְשׁוּקָתִי אֵלֶיךָ.

אֲנִי הוּא שֶׁאָמַרְתִּי: יְהִי הוּא!