יֵשׁ מְפָרְשִׁים: כְּלִי־שִׁיר

יֵשׁ מְפָרְשִׁים: דִּמְדּוּמֵי־בֹּקֶר

שֶׁדִּמְיוֹנָם כְּאַיָּלָה מְפֻחָדָה

הַנָּסָה מֵאֵימַת אֲרִי־חַמָּה.

אֵלּוּ וְאֵלּוּ פֵּרוּשֵׁי־אֱלֹהִים־חַיִּים

אֵלּוּ וְאֵלּוּ נִגּוּנֵי־הָאַהֲבָה־וְהַמָּוֶת

אֵלּוּ וְאֵלּוּ שָׁמְעוּ מִפִּי עֶלְיוֹן:

עַזָּה כַּמָּוֶת.

מֵאָז הִיא כְּלִי נִגּוּן הוֹלֵךְ לָבֶטַח

וְדִמְדּוּמֵי הַבֹּקֶר הַמְפֻחָד

מֵרִשְׁרוּשֵׁי הַיַּעַר הַלֵּילִי.

מִבַּעַד לַחֲלוֹם

כְּמִבַּעַד לְחַלּוֹן שָׁקוּף־אָטוּם

אֲנִי צוֹפֶה לְתוֹךְ כִּלְיוֹן הַלַּיְלָה

וְרוֹאֶה הַרְחֵק

מִסַּף הַבַּיִת שֶׁעָצַם אֶת כָּל תְּרִיסָיו

עַד יַעֲרוֹת־הָעַד הַמַּחְבִּיאִים אֶת כְּלֵי־הַשִּׁיר

עַד בּוֹא מוֹעֵד.

הוֹ עַד!

הוֹ עֲדֵי־עַד! –

וּכְבָר מִפְצָל רִאשׁוֹן שֶׁל קֶרֶן אַיָּלִים.

וּכְבָר שׁוֹאֵג הַבֹּקֶר מִסֻּבְּכוֹ

וְאֵד עוֹלֶה מִכָּל כַּנְפוֹת הַיַּעַר

וְלָט

וְלָט

וְלָט

אֶת אַיַּלְתּוֹ הַמִּתְחַמֶּקֶת

שֶׁל הַשַּׁחַר.

אֲזַי הוֹפִיעוּ כְּלֵי־הַשִּׁיר –

וְאֶצְבָּעַי עַל מֵיתְרֵיהֶם!

מְצָאוּנוּ מַשְׁכִּימֵי הָעִיר

הַסּוֹבְבִים בְּרִיק רְחוֹבוֹתֶיהָ

רָאוּ הַכְּלִי – וְלֹא שָׁמְעוּ שִׁירוֹ

שָׁמְעוֹ – וְלֹא הֵבִינוּ פֵּשֶׁר־הַמִּלּוֹת

וְשָׁאֲלוּ בְּפַחַד זֶה לָזֶה:

– מִי שָׁר לְעֵת כָּזֹאת בִּשְׂפַת לוֹעֵז

וְהָאֲרִי בַּחוּץ?!

מַה פֵּשֶׁר חוּ־אָ־לוּ?

מַה פֵּשֶׁר אַבְּרִי?

עַד יְשׁוֹקֵק הָרְחוֹב אֶל גֹּדֶשׁ צָהֳרָיו

כְּמֵי־נָהָר אֶל שִׁבָּלְתָּם –

וְלֹא יִהְיֶה שׁוֹאֵל עוֹד.

גַּם לֹא אַתְּ.