שְׁנֵי קַוִּים מַקְבִּילִים נִפְגָּשִׁים בְּקָדְקֹד הַשָּׁמַיִם.

כִּי

זֶה גָבוֹהַּ מְאֹד.

חֲלוֹמִי הוּא בְּרֹאשׁ הַסֻּלָּם הַמַּעֲלֶה וּמוֹרִיד מַלְאָכִים

לְתַוֵּךְ בֵּינִי לְבֵינֵךְ

כִּי

מִכָּל מֶרְחַקֵּי־הַמָּרוֹם הוּא הַשְּׁמֵימִי בְּיוֹתֵר

מִכָּל אַרְצוֹת־הַחַיִּים – הָאַרְצִי.

אֲחוֹתִי בַּנִּגּוּן

כַּלָּתִי בַּמִּפְגָּשׁ הַנֶּחְלָם עַד לִפְרוֹחַ כְּגַן וּמִזְמוֹר!

כִּשְׁנֵי נְהָרוֹת הַהוֹלְכִים זֶה מוּל זֶה

כָּל אֶחָד לִמְקוֹמוֹ הַמְיֻעָד

עוֹד נִזְכֶּה לַחֲזוֹת מִבְּשָׂרֵנוּ

אֵיךְ הַיָּם מִתְמַלֵּא וְהוֹלֵךְ

אֵיךְ הָיִינוּ לְגַן שֶׁחָנַט סְמָדָרָיו.

כִּי

גֹּבַהּ בְּגֹבַהּ נָגַע

עֵת נָפַלְנוּ לְתוֹךְ צוּלָתוֹ.

כִּי

עֹמֶק בְּעֹמֶק נָשַׁק –

עֲדֵי נִפְגְּשׁוּ בְּאֶחָד.

שְׁנֵי קַוִּים מַקְבִּילִים נִפְגָּשִׁים בְּקָדְקֹד הַשָּׁמַיִם.

עֲלוּף־צָמָא

שֶׁמָּט עַל שְׂפַת הַנַּחַל

בְּדִמְדּוּמִים עַל מָוֶת־בִּנְשִׁיקָה

גִּדֵּם

אֶל מוּל קַרְנַיִם שֶׁבַּסְּבָךְ –

הוֹ חוּ־אָ־לוּ!

פִּתְאֹם אַתָּה קוֹפֵץ מִמִּשְׁכָּבְךָ

וּבְכוֹכָבִים שֶׁמֵּתוּ מְחַיֵּג

אֶת הַמִּסְפָּר אֲשֶׁר אוּלַי שָׁכַחְתָּ…

(הַסְתָם מִקְרֶה הוּא זֶה שֶׁאֵין אֲנִי זוֹכֵר

אֶת כָּל הַמִּסְפָּרִים שֶׁל חִיּוּגֵי חַיָּי

מִלְּבַד אֶחָד:

כְּתָלִים כְּתָלִים כְּתָלִים

וְצֶלֶם אֵם שֶׁאֵין יָפָה מִמֶּנָּה! – –

מַה מִסְפָּרִי שֶׁלִּי

הַיּוֹם

בְּצֵל שָׁמַיִם נְמוּכִים

הַמְרַשְׁרְשִׁים בַּחֶדֶר הַלֵּילִי?)

זֶה בְּדִיּוּק!…לֹא! לֹא!

אִם־כִּי הַקּוֹל (מוּזָר!) קְצָת יֵשׁ בּוֹ

מִלֶּטֶף־צֵל

שֶׁל עוֹף יָרוּי

הַצָּף עַל־פְּנֵי הַזֶּרֶם.

– הַאלְלוֹ! מִי הַמְדַבֵּר?

–אֲנִי הוּא זֶה…זֶה אַבְּרִי…זֶה אֲנִי…

אֲנִי זוֹעֵק אֵלַיִךְ –אַתְּ שׁוֹמַעַת? –

אֲנִי זוֹעֵק אֵלַיִךְ שִׁיר בְּקוֹל הֲכִי־שׁוֹתֵק.

כָּךְ לֹא שָׁתַק שׁוּם עֹמֶק שֶׁל בָּמָה

שֶׁעֲזָבָהּ אַחְרוֹן הַשַּׂחְקָנִים.

כָּךְ לֹא שָׁתְקוּ עוֹד רַעֲמֵי סוּפוֹת

בְּטֶרֶם בּוֹא רִגְעָם בָּעֲנָנִים

כָּךְ לֹא שָׁתַקְתִּי גַם אֲנִי

עַד רֶגַע זֶה.

עִזְרִי! – אֲנִי זוֹעֵק. –

עִזְרִינִי אַתְּ לִבְרוֹחַ מֵעַצְמִי.

כִּבְרוֹחַ הַכִּנּוֹר מִחֵץ־וָקֶשֶׁת.

כִּי לַיְלָה שָׂם מָצוֹר עָלַי

בְּלִינְץ' שֶׁל כּוֹכָבִים

כִּי שׁוּב הוּא מִתְקַלֵּס בִּי מֵאֱשׁוּן חֲלוֹמוֹתַי

כְּנַעֲרֵי הָרְחוֹב בֶּאֱלִישָׁע:

      "נְבוֹ נְבוֹ נְבוֹ –

      אֵלֶיהָ לֹא תָּבוֹא!

      אֵלֶיהָ לֹא תָּבוֹא –

      נְבוֹ נְבוֹ נְבוֹ!"

כִּי שׁוּב עוֹלֶה בִּי הַחֲלוֹם מִמַּעֲבִית הַלַּיְלָה

חֲלוֹם שֶׁל כַּד נִשְׁבָּר אֶל הַמַּבּוּעַ

חֲלוֹם דּוּגִית

שֶׁשַּׁיָּטָהּ חוֹתֵר בְּאֵין מָשׁוֹט –

וְכָל דְּגֵי־הָרֶקֶק לוֹעֲגִים לוֹ:

"אַל־נָא תַּתְקִין לְךָ כִּנּוֹר

מִשִּׁיּוּרֵי הָעֵץ שֶׁל אֲרוֹנוֹת!

תַּלְתַּל שֶׁל מֵת

תַּלְתַּל שֶׁל מֵת

לְקַשְׁתְּךָ!"

וְשׁוּב זוֹעֵק הַלַּיְלָה(זֶה אֲנִי!):

"פֹּה

בְּתוֹךְ חַדְרֵי־הַלֵּב (שֶׁלֹּא נִשְׁאַר בָּהֶם דָּבָר

אֶלָּא אַתָּה

אַתָּה בִּלְבַד)

תִּהְיֶה קְבוּרָתֶךָ –

בְּסֵמֶל כַּד מַבּוּעַ וּשְׁבָרִים."

הוֹ כַּד

הוֹ אוּד

הוּא אוּד מֻצָּל מִכָּל הַתַּבְעֵרוֹת! –

…זֶה אַבְּרִי הַזּוֹעֵק אֶל חוּ־אָ־לוּ.

הַחוֹל הָיָה שֶׁל סֹלֶת וְשֶׁל מֶשִׁי

הַגּוּף הָיָה שֶׁל זַג הָאַשְׁכּוֹלוֹת

כְּתַפּוּחִים בְּשֵׁלִים נָפְלוּ כּוֹכְבֵי אַשְׁמֹרֶת

לְמַרְגְּלוֹת הָעֵץ

וְהָעוֹלָם עַד אֹפֶק וּמֵעֵבֶר

נָשַׁם נָהָר וְקַיִץ

עַל גַּבִּי.

– “הוֹ חוּ־אָ־לוּ!” – “הוֹ אַבְּרִי!” – זוֹ עַל זוֹ

נִתְּכוּ הַהֲבָרוֹת כְּאֶלֶף רְבִיבִים.

“הוֹ חוּ־אָ־לוּ!” – “הוֹ אַבְּרִי!” – אִוּוּ שֵׁמוֹת

לִגְמוֹעַ־וּלְהַגְמִיעַ זֶה אֶת זֶה

כְּגֶשֶׁם וּדְשָׁאִים.

וְאָז נִכְנַע הַחוֹל בַּחֲמוּקֵי מִשְׁיוֹ

(הוֹ רְבִיבִים! הוֹ אַשְׁכּוֹלוֹת־הַגֶּפֶן!)

וְכָל גָּבְהֵי יְקוּם וּמֶרְחַקָּיו

הָיוּ בְּתֵפֶשׂ־יָד.

" הוֹ חוּ־אָ־לוּ!"

" הוֹ אַבְּרִי!"

שָׁתְקוּ הָעֵשֶׂב וְהַטַּל.

" הוֹ חוּ־אָ־לוּ!"

" הוֹ אַבְּרִי!"

נָשְׁמוּ נָהָר וְקַיִץ אֶת רִוְיָם

שֶׁל כָּל הַמֶּרְחַקִּים שֶׁנִּפְגְּשׁוּ.

כְּנֵשֶׁל עוֹר־נָחָשׁ נִשּׁוֹלוּ כִּסּוּיֵינוּ

והַגִּלּוּי טָרַף אֶת כָּל הַמֶּרְחַקִּים.

מִדְבָּר עוֹצֵר נִשְׁמוֹ

מִדְבָּר מֵרִיחַ גֶּשֶׁם

מִדְבָּר מַשִּׁיב חֻמּוֹ שֶׁל רֶמֶץ בִּנְחִירַי.

אַתְּ הֶבֶל פִּי־תַּנּוּר לְעֵת מִרְדֵּה הַלֶּחֶם

מִשַּׂעֲרֵךְ שָׁרָב גּוֹלֵשׁ מִן הַגְּבָעוֹת

מִשְׁעִי הוּא זֹג בִּטְנֵךְ

מִשְׁעִי הוּא כֹּד שָׁדַיִךְ

מִשְׁיִית הִיא סְגַלְגַּלּוּת הָאַשְׁכּוֹלוֹת.

הָעוֹר הָיָה לְאוֹר בְּתַאֲוַת־עֵינַיִם

הַכֹּל הָיָה לְקוֹל בְּצוֹם וְצִמָּאוֹן

גִּבְעוֹת הַתַּאֲוָה

(אֶתְרוֹגֵיהֶן בַּחֹפֶן)

חוֹנְטוֹת פִּטְמוֹתֵיהֶן בְּכַפּוֹתַי.

הַלַּיְלָה הַשָּׁחוּן מִנֶּשֶׁם יָם שָׂרוּעַ

מַפְרִיס פַּרְסוֹת גְּמַלִּים עַל דְּיוּנוֹת נִכְנָעוֹת

עוֹרֵךְ מַצְמִיא עוֹרִי

וּמִצְטַמֵּא מִמֶּנּוּ

וְטַל זוֹרֵעַ טַל עַד רְוָיָה.

מָה רוֹנְנִים הָעִנְבָּלִים שֶׁבַּשָּׁמַיִם

וּבָאָרֶץ!

– מִי מִתְגּוֹרֵר פֹּה? – תִּשְׁאֲלוּ.

הֵן תִּשְׁאֲלוּ אִישִׁים?

–פֹּה מִתְגּוֹרֶרֶת חוּ־אָ־לוּ

שֶׁל גּוֹרְדוֹן 50.

– וְעוֹד? – אוֹמְרִים: פַּיְּטָן אֶחָד

חוֹטֵא שֶׁלּא חָטָא

שֶׁלֹּא רָצָה לִהְיוֹת צַיָּד –

עַל־כֵּן לָכַד אוֹתָהּ.

הַאִם לָכַד? הַאִם נִלְכַּד?

עִגּוּל בְּרִבּוּעוֹ!

סִפּוּר־בַּדִּים קַדְמוֹן עַל כַּד

עַל כַּד וּמַבּוּעוֹ.

וְעַל שְׁמֵיהֶם אֲשֶׁר נִתְלוּ

כָּל לַיְלָה חֲדָשִׁים.

וְעַל שְׁנֵיהֶם שֶׁנָּחֲלוּ

אֵלִים וּמִקְדָּשִׁים.

כִּי מִנִּי אָז הִיא חוּ־אָ־לוּ

שֶׁל גּוֹרְדוֹן 50.

"הַיּוֹם מִכְתָּב קָצָר

קָצָר מְאֹד

הַיּוֹם בָּאתִי לְהוֹדִיעֵךְ כְּתָבְתִּי הַחֲדָשָׁה

שֶׁכְּבָר אֲנִי יוֹדֵעַ בְּדִיּוּק:

הָרָקִיעַ הַשְּׁבִיעִי

מוּל פֶּרַח־הָאֶבֶן

קְצָת יְמִינָה.

כִּתְבִי לִי כִּתְבִי הַרְבֵּה!"