לאביגדור המאירי

בְּאוּלָם הַמְתָּנָה הַנּוֹשֵׁם מַחְנְקֵי הַדּוֹרוֹת

דּוֹעֲכוֹת, דּוֹעֲכוֹת מְנוֹרוֹת.

וְעֵינֶיךָ שְׂרוּפוֹת. וְעֵינֶיךָ יוֹדְעוֹת לְחַכּוֹת.

מוּל אֶשְׁנַב הַשָּׁנִים דֹּם נוֹבֵל הָרָקִיעַ.

הַשָּׁעוֹן מְטַפְטֵף אֲרֻכּוֹת, אֲרֻכּוֹת

רְגָעִים וְדַקּוֹת, רְגָעִים וְדַקּוֹת.

אֶת זְמַנְּךָ הַנִּרְצָח מִי יָבוֹא לְהַרְגִּיעַ,

אֶת יוֹמְךָ הַנּוֹלָד מִי יָבוֹא לְפַיֵּס?

מוּל אֶשְׁנָב הַשָּׁנִים דֹּם נוֹבֵל הָרָקִיעַ,

וְעֵינֶיךָ שְׂרוּפוֹת.

אֶת עֵינֶיךָ הַחֹשֶׁךְ רוֹמֵס

וְאַתָּה בְּדִמְעַת הָעֵנָב אֶל הַחַג עוֹד תַּבְקִיעַ.

הַכְּתָלִים עַל רֹאשְׁךָ כִּתְפֵיהֶם מַרְכִּינִים.

נְּעוּרֶיךָ סוֹפְגִים כָּל כִּעוּר וְכָל יֹשֶׁן.

אֱמוּנָה וַחֲשָׁד פֹּה לוֹטְשִׁים סַכִּינִים.

לַחְמְךָ הַחִוֵּר כָּךְ בָּצַעְתָּ בַּחֹשֶׁךְ.

מִשְׁמָרְךָ הָאָפֵל רַק חִיּוּךְ מְרַחֵף.

צְבָא הַצְּחוֹק הַגָּדוֹל שְׁבוּי הַדְּמִי וְהָרֹדֶם.

צְבָא הַצְּחוֹק הַגָּדוֹל עוֹד יֵעוֹר, יְלַבְלֵב

כְּמוֹ יַעַר בּוֹעֵר בָּאוֹרוֹת וּבָאֹדֶם!

כִּי גָזְלוּ אֶת סְתָוְךָ, יֵינוֹתֶיךָ שָׁתוּ,

וְאַתָּה מְחַכֶּה לְבוֹאָם פֹּה לְפֶתַע.

עַל כָּל סַף וּמָבוֹא הַגּוֹרָל הָאָטוּם.

עַל כָּל סַף וּמָבוֹא: הַשּׁוֹפֵט הוּא.

כִּי בְּשָׂרְךָ הוּא לַחֵץ,

לַפְּצִיעָה,

לַמָּגוֹר.

לְחַרְבָּהּ הַחַדָּה וְגֵאָה שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ.

מִי כָּמוֹךָ הִסְכִּין לַפִּגְיוֹן וְלָאוֹר!

מִי כָּמוֹךָ שָׁכַח עֶלְבּוֹנוֹת מִנִּי אֶמֶשׁ!

וְאַתָּה, הָאָדָם – פֶּלַח שֶׁמֶשׁ נוֹטֵף,

בְּצִלְּךָ הַקּוֹדֵר בִּטָּחוֹן מִזְדָּרֵחַ.

נִשְׁמָתְךָ בַּיֵּאוּשׁ: גֵּיהִנֹּם וּמַרְתֵּף.

נִשְׁמָתְךָ בַּחֶדְוָה: מָה הוֹמוֹת הֵן עָרֶיהָ!

וַאֲנַחְנוּ:

שָׂדוֹת שֶׁבְּעֵמֶק עָזוּב.

וַאֲנַחְנוּ דַרְדַּר וָשַׁיִת.

פֹּה קָפְאוּ הַזְּמַנִּים. פֹּה הַנֵּצַח עָצוּב.

וּנְשִׁיקַת הַטְּלָלִים יְבֵשָׁה הִיא.

*

פֹּה חִכִּינוּ לְךָ, הַקּוֹסֵם הַכָּפוּף.

כִּי חָזַקְתָּ מִכְּאֵב וְעָצַמְתָּ מֵעֶצֶב.

בַּפַּטִּישׁ וּבַלֵּב תְּפוֹרֵר אֶת הַגּוּף,

כִּי רִגְבֵּנוּ חוֹלֵם עַל שָׂרֶטֶת וָפֶצַע.

בּוֹאִי, יָד חַמְסָנִית, – אַתְּ חַמָּה, אַתְּ קָשָׁה, –

בְּצִפֹּרֶן־בָּרָק אֶת אָפְלֵנוּ לִקְרוֹעַ!

אֶת בְּשָׂרֵנוּ תִּנְגּוֹס בְּשִׁנֵּי מַחְרֵשָׁה

וְהַשֶּׁקֶט יָבוֹא פֹּה יָרֹק וְגָבֹהַּ!

הַדּוֹרוֹת כָּאן עָבְרוּ כְּאֹרְחוֹת הַגְּמַלִּים.

הֵם נָשְׂאוּ עַל גַּבָּם אֳפָקִים וְשָׁמָיִם.

וְשִׁירָם הַצָּמֵא כְּשַׁרְשֶׁרֶת צְלִילִים

שֶׁבִּקְּשׁוּ בַּשָּׁרָב אֶת אָזְנָם שֶׁל הַמָּיִם.

וַיְהִי.

פַּעֲמוֹן הַמִּדְבָּר הִשְׁתַּתֵּק.

רַק פְּסִיעוֹת הָאָדָם וְנַפְשׁוֹ הַשּׁוֹקֶקֶת

הִתְמַזְּגוּ בְּדָמוֹ שֶׁל הַשַּׁחַר הָרֵיק

וְהַנּוֹף הִתְמַלֵּא

כְּמוֹ הִצְמִיחוּ בּוֹ דֶקֶל.

הוּא רָעַד מִיִּרְאַת הַשְּׁמָמָה הַגְּדוֹלָה.

הִתְכַּסָּה בַּדְּמָמָה הַפְּרוּשָׂה כְּמוֹ אֹהֶל.

"כֵּן! –

הַרְעִיפוּ שְׂפָתָיו –

כָּאן רָקִיעַ מֻפְלָא!

בְּדִידוּתִי הַיָּפָה, הֲנִיחִינִי לִפְסֹעַ."

הוּא אֵלֵינוּ נִגַּשׁ בְּעֵינַיִם צְמֵאוֹת.

כְּמוֹ יְדִיד שֶׁחָטָא.

כְּחוֹטֵא שֶׁחָזַר בּוֹ.

הוּא הָיָה גַּם בּוֹכֶה לוּ הָיוּ לוֹ דְמָעוֹת.

וְאוּלַי הוּא בָּכָה

רַק בַּדָּם שֶׁנּוֹתַר בּוֹ.

א

הַכַּרְמֶל בֶּן־שִׂיחִי, הוּא תִּינוֹק מְגֻשָּׁם

הַנּוֹעֵץ אֶת שִׁנָּיו בְּפִטֹּמֶת הַשֶּׁמֶשׁ.

אֲנִי בָּאתִי אֵלָיו כְּהֶמְשֵׁךְ מִנִּי אֶמֶשׁ,

הוּא קִדֵּם אֶת פָּנַי כְּהֶמְשֵׁךְ מִנִּי שָׁם.

לְעִתִּים הוּא נִרְאֶה מְיֻשָּׁב וְשָׁלֵו.

עֵרוּתוֹ יְרֻקָּה בְּחָלְמוֹ עַל הַיָּעַר.

הוּא יִפְתַּח אֶת עַצְמוֹ לְאַכְסֵן אֶת הַסַּעַר

וְלִבּוֹ הַכָּמוּשׁ מֵחָדָשׁ יְלַבְלֵב.

הוּא מַפְזִיל אֶת עֵינוֹ אֶל הַיָּם הַשִּׁכּוֹר

וְרוֹמֵז לַמֶּרְחָק הַכָּחֹל וְקָרוּעַ.

הוּא לוֹעֵס אֶת הֶעָב הַנּוֹדֵד עִם הָרוּחַ

וּמוּכָן אֶת גִּזְעוֹ הַמְסֻרְבָּל לַעֲקוֹר.

אָז נִדְמֶה כִּי הָהָר מִתְרוֹמֵם עַל סְלָעָיו,

אַךְ דַּבֶּשֶׁת כְּבֵדָה כַּחֲלוֹם הָעוֹפֶרֶת

מַכְנִיעָה אֶת גּוּפוֹ לְלַחֵךְ אֶת הָעֶרֶב

הַיּוֹרֵד עַל מִצְחוֹ כְּתָלוּי עַל כּוֹכָב.

הַכַּרְמֶל בֶּן־שִׂיחִי הוּא כְּיֶלֶד שׁוֹבָב

הַזּוֹרֵק מֵעָלָיו שְׂמִיכָתוֹ שֶׁל הַחֹשֶׁךְ.

אֲנִי בָּאתִי אֵלָיו כִּפְרוּטָה שֶׁל נְחֹשֶׁת.

הוּא קִדֵּם אֶת פָּנַי בְּחִיּוּךְ שֶׁל זָהָב.

ב

אֵין דָּבָר כִּי אַתָּה מְחֻסְפָּס וְנוֹגֵחַ,

יְדִידִי הַכַּרְמֶל הַקּוֹדֵר וְהַטּוֹב.

הַשֵּׂיבָה לְרֹאשְׁךָ הִיא זִקְנַת הַיָּרֵחַ,

הִיא תַּכְסִיף עוֹד מְעַט וְעִם שַׁחַר תַּחְלוֹף.

גַּם הָעֶרֶב הַזֶּה שְׁתִיקָתְךָ מְגֻמְגֶּמֶת

כִּצְלִילִי הַנָּבוֹךְ בְּשִׁירִי הָרִאשׁוֹן.

מָה רָאִיתָ, אֱמוֹר, בִּדְמוּתִי הָאִלֶּמֶת,

וּמַדּוּעַ רָבַץ רַק צִלְּךָ פֹּה לִישׁוֹן?

חֲלוֹמְךָ הָעַתִּיק שׁוּב בַּלַּיְלָה פּוֹסֵעַ,

מֶבָּטְךָ הָאָפֵל בַּתְּהוֹם מְאֹהָב,

שׁוּב זָנַחְתָּ אוֹתִי מְכֻרְסָם עַל הַסֶּלַע

וְקָטָן עַד יֵאוּשׁ מוּל שְׁמָמָה וְכוֹכָב.

פַּנָּסִים פִּטְפְּטוּ שִׂיחָתָם לְרַגְלֶיךָ

וְאֶשְׁכּוֹל הָאוֹרוֹת עַל בִּרְכֶּיךָ נִגַּר,

וְאַתָּה כֹּה אָדִישׁ. בּוֹא עִמִּי וְנֵלֵכָה,

וּבַדֶּרֶךְ תִּשְׁכַּח, כִּי אַתָּה מְבֻגָּר.

וּבַדֶּרֶךְ אוּלַי אֲגַלֶּה אֶת הָרֶמֶז

וְעַד תֹּם אֲסַפֵּר עֲרָפֶל סִפּוּרִי,

וְלִבְּךָ לֵב־חַיָּה יִזְדַּמֵּר כְּמוֹ שֶׁמֶשׁ

וְאֶחְדַּל בְּאַרְצִי הִתְהַלֵּךְ כְּנָכְרִי.

לנתן אלתרמן

אַתָּה אוּלַי אֲנִי, אֲבָל לְךָ יֵשׁ עַיִן

אִלְּמָה וַעֲסִיסִית כִּפְרִי בָּשֵׁל לָמוּת,

אֲנִי צָמֵא לְךָ, אַתָּה צָמֵא לַיַּיִן

וּשְׁנֵינוּ מְבִינִים כִּי זֶה מִתּוֹךְ תְּמִימוּת.

אַתָּה זוֹלֵל עִמִּי הַשַּׁחַר הַפָּרוּעַ

וּמְקַלֵּל בִּצְחוֹק יָּפְיָהּ שֶׁל אַדְמָתִי,

אוֹתָהּ חָרְשָׁה הַיָּד, אוֹתָנוּ – שִׁיר וְרוּחַ,

אַתָּה אוֹהֵב אוֹתָהּ, וְהִיא אוּלַי – אוֹתִי?

וּשְׁנֵינוּ מִתְהַלְּכִים וּמַקְשִׁיבִים לָרֶנֶן

שֶׁל סְעָרָה אֲשֶׁר רָאשֵׁינוּ מַרְכִּינָה,

אוֹתְךָ הִיא מַדְלִיקָה, אוֹתִי הִיא מְצַנֶּנֶת

וּמְבוּכָתִי סוֹרְקָה בְּאֶצְבַּע עֲדִינָה.

וּבְאִם כָּבְדוּ מְאֹד הַגֶּשֶׁם וְהַדֶּמַע,

אַתָּה מַחֲזִיק הַבְּכִי לְבַל נָא יִתְפּוֹרֵר,

רַק אֱלֹהִים נִרְפֶּה וְהַסּוּפָה רוֹתֵם הוּא

וְהַמָּטָר נִתָּךְ קָרוּעַ וְעִוֵּר.

יֵשׁ זַעַם מְצֻחְצָח בְּךָ וּבַמַּתֶּכֶת,

רַק הֵד שֶׁהִתְלַטֵּשׁ, רַק אוֹר שֶׁדֹּם הִפְשִׁיר,

וְאִם לֹא הִתְמָרְדָה רַגְלֵנוּ עוֹד מִלֶּכֶת

סִמָּן שֶׁעִקְבוֹתֶיהָ לַבָּאִים נַשְׁאִיר.

דַּרְכָּם אוּלַי יִהְיֶה דַרְכֵּנוּ הַצָּחִיחַ

וְלַיְלָה וּזְאֵב יָבוֹאוּ לִקְרָאתָם,

אַךְ הֵמָּה יִתְנַחְמוּ בַּפֶּרַח שֶׁהִצְמִיחַ

הַקַּרְקַע הַסַּלְעִי שֶׁהִתְבָּרֵךְ בְּדָם.

הֵם לֹא יֵדְעוּ דָבָר עַל נִרְצָחִים בָּרֹדֶם,

וְלַפְּרָחִים יִתְּנוּ שֵׁמוֹת מְאֹד יָפִים,

וְלֹא יְפַלְּלוּ כִּי כָּל עָלֶה בְּאֹדֶם

נוֹעָד הָיָה לִפְרוֹחַ מִבִּפְנִים.