רוּחַ בִּכְנַעַן

מאת

רפאל אליעז

---

בשביל האבוד

מאת

רפאל אליעז

אֲנַחְנוּ אֲשֶׁר אוֹהֲבִים אֶת הַכָּאן,

שֶׁהִשְׁכַּמְנוּ לְיַד בְּאֵרוֹ שֶׁל הַשַּׁחַר,

שֶׁקָּצַרְנוּ מֵעֵין-הַחַמָּה

אֶת רִיסֵי הַדָּגָן,

אוֹתָךְ לְעוֹלָם לֹא נִשְׁכַּח עוֹד.

רַגְלֵנוּ לָחֲשָׁה אֶל הָרֶגֶב חֻמָּהּ,

דָּמֵנוּ זִמֵּר תְּמִימוּתוֹ אֶל הַמַּיִם,

וְהָאוֹר הַכָּלוּא בְּעֵינֵינוּ הָמָה

כְּאֵם שֶׁשִּׁכְּלָה יְתוֹמַיִם.

מָה אָהַבְנוּ אוֹתָךְ, חֲגוּרַת הַשְּׁבִילִים,

בָּךְ שְׁבִילֵנוּ אָבַד,

כִּי לְאָן עוֹד נֵלֵכָה,

וּמַה נְּבַקֵּשׁ זוּלָתִי שִׂיחָתֵךְ שַׁכּוּלַת-הַמִּלִּים,

כִּי יָדַעְנוּ הֵיטֵב: עוֹלָמֵךְ הוּא רַק צְלִיל,

עוֹלָמֵנוּ רַק הֵד הַשׁוֹקֵעַ בְּלִי זֵכֶר.

הַאֲזִינִי בְּלֵב:

הֵן אָזְנֵנוּ הִיא פֶּרַח-עֲנָק,

הוּא סוֹגֵר בְּעָלָיו שְׁתִיקָתֵךְ הַכּוֹאֶבֶת,

וְקוֹלֵנוּ הַחַם, הָאוֹהֵב,

נֶאֱנָק

וְנִכְנָע לְרַגְלַיִךְ כְּעֶבֶד.

אִם הָפַכְנוּ לְשִׁיר הַכִּסּוּף שֶׁבַּדָּם הָרָעֵב,

הֵן לְמַעַן הַחֲרֵשׁ הָעֶלְבּוֹן הָאִלֵּם

בְּנַפְשֵׁךְ הַקַּשֶּׁבֶת.

כִּי אֲנַחְנוּ אֲשֶׁר אוֹהֲבִים אֶת הַכָּאן

לֹא שָׁתִינוּ מֵימֵי בְּאֵרוֹ שֶׁל הַשַּׁחַר,

לֹא אָכַלְנוּ פַּת שֶׁמֶשׁ לוֹהֶטֶת,

כִּי בְּרֶטֶט רָעַבְנוּ רַק לָךְ,

וְלִבֵּנוּ מָרְכָּן

אֶל לִבֵּךְ, –

כְּצֶמַח צָמֵא אֶל הַנַּחַל.

---

שִׁיר עֶרֶשׂ לָרוּחַ הָרוֹדֵם

מאת

רפאל אליעז

אַתָּה,

שֶׁנִּרְדַּמְתָּ כְּיֶלֶד־רְחוֹב בַּחֲצוֹת,

שֶׁדָּבַקְתָּ בִּמְלֹא קוֹמָתְךָ אֶל הַקֶּרַח הַחַי וְזָרוּחַ,

אַתָּה עוֹד תָּקִיץ מוּל בֹּקֶר שִׁכּוֹר

וּמָלוּחַ,

מוּל יָם וּמוּל אוֹר,

הַהוֹרְסִים אֶת חוֹמוֹת הַדְּמָמָה בַּחוּצוֹת,

וְתַבְקִיעַ אֵלַי מְסֻרְבַּל אֲרָצוֹת

וַעֲמוּס מַנְגִּינוֹת מֻצָּתוֹת

שֶׁל נֵכָר מְבֹעָר וּפָרוּעַ,

רוּחַ, רוּחַ!

אַתָּה, שֶׁעוֹדְךָ מְהַתֵּל וְכוֹרֵעַ בִּצְחוֹק,

אַתָּה,

הַמַּוְרִיד בִּסְטִירָה אֶת לֶחְיוֹ שֶׁל תַּפּוּחַ,

הַצּוֹבֵט בְּפָנָיו שֶׁל הָהָר הַשָּׁקוּעַ

בְּעִשּׁוּן עַרְפִּלוֹ הַכָּחֹל.

אַתָּה עוֹד תָּבוֹא וְתִמְחוֹק

אֶת הַקֶּמֶט הַזֶּה הָעַתִּיק מִמִּצְחוֹ

וּמִצְחִי הַקָּרוּעַ,

רוּחַ, רוּחַ!

אַתָּה,

שֶׁבְּכֹחַ אַדִּיר מְחַבֵּק אֶת צַמֶּרֶת הַיוֹם

וּמְכַבֶּה חֲלוֹמָהּ שֶׁל הָאֵשׁ בַּכִּירַיִם,

אַתָּה,

הַמַשְׁחִיז אֶת חֶרְמֵשׁ־עֶדְנָתְךָ בְּלוּחַ

לִבִּי הַפָּתוּחַ,

אַתָּה,

הַמַּרְכִּין אֶת הַיַעַר אַפַּיִם. –

קְצוֹר

אֶת אוֹרִי הַבָּשֶׁל וּמִרְיוֹ

וּפְרָחָיו שֶׁל הַיְאוֹר

שֶׁגָּדְלוּ בָּעֵינָיִם!

---

הָרוּחַ עַל סַף הַבַּיִת

מאת

רפאל אליעז

זְכוֹר אֶת הַלַיְלָה הַזֶּה הָאָרֹךְ,

שֶׁהִשִּׁיר כּוֹכָבָיו עִם הַגֶּשֶׁם

וּמָחָה בִּכְנָפוֹ הַשְּׁחוֹרָה אֶת הָרֹךְ

שֶׁל הָעֶצֶב הַצָּץ עַל הַדֶּשֶׁא.

זְכוֹר:

לַיְלָה אֵין־סוֹף, כִּי חוֹפָיו עֲזוּבִים,

לֵיל בְּלִי דִמְעָה, כִּי פָּנָיו נַעֲוִים,

וְסָפֵק מְחֻדָּד מְכַרְסֵם בְּגוּפֵנוּ

גְבִישׁ קֶרַח שָׁחוֹר.

הוּא קִפֵּל עַצְמוֹתֵינוּ בִּצְרוֹר,

הוּא הִקְפִּיא חִיּוּכוֹ הַלָּבָן שֶׁל הָאוֹר, –

וְהָאוֹר נֶעְלַם בִּלְעָדֵינוּ.

זְכוֹר:

זֶה אַתָּה שֶׁדָּפַקְתָּ בַּדֶּלֶת לְפֶתַע,

כִּי אָהַבְתָּ אֶת כְּנַעַן

וְאוֹתָנוּ, אוּלַי, עוֹד שָׂנֵאתָ.

וְאָז הַתִּקְוָה הֶאְדִּימָה בְּפִינוּ

וְהִבְטַחְנוּ לְךָ: לֹא נִהְיֶה עֲצוּבִים…

וּבִקַּשְׁנוּ אוֹתְךּ בֵּין קִפְלֵי הֶעָבִים

לְמַשֵּׁשּ רַעִמַת צַוָּארְךָ הַדּוֹהֵר –

כִּי רָצִינוּ

בַּאֲוִיר נְשִׁימָה מִסְתַּחְרֵר

לְהוֹדוֹת

וְאֶת מְרִי חִיּוּכֵנוּ הִסְתַּרְנוּ מִיָד

בְּגַלָּיו שֶׁל הַצְּחוֹק הַוָּרֹד,

וְלָאוֹר הַסּוֹעֵר שֶׁנָּבַט

לֹא סִפַּרְנוּ מְאוּמָה (כִּי שֶׁמָּא יָבִין הוּא),

הֵן אֲנַחְנוּ רָאִינוּ

אֵיךְ נָפַל כָּאן לְמַעַן לִבּוֹ הַטָּהוֹר

אָחִינוּ.

וְאַתָּה, שֶׁאֵין לְךָ אָח וְקָרוֹב,

תִּפְסַח עַל הַסַּף הַגָּבֹהַּ,

שִׁכְמֵנוּ יִכּוֹף,

אֲנַחְנוּ נִשְׁבַּעְנוּ לָאוֹר וְלַכֹּחַ,

הַדְלֵק אֶת הַדָּם הַזּוֹעֵק לַשַּׁלְהֶבֶת,

כִּשְׁבוּי הַדְּמָמוֹת לַסּוּפָה,

כִּי לִבֵּנוּ הַלֵּב וְלִבֵּנוּ הָאֶבֶן

נְכוֹנִים,

נְכוֹנִים לַשְּׂרֵפָה!

---

מוֹלַדְתִּי הַקְּטַנָּה

מאת

רפאל אליעז

אַתָּה מְפַכֶּה מֵעוֹרְקֵי הַשָּׁמַיִם

וְדָמְךָ הוּא צָלוּל וְצוֹנֵן וְנוֹשֵב,

מוֹלַדְתִּי הִיא קְטַנָּה, מוֹלַדְתִּי אֲשֵׁמָה הִיא

אִם לִבָּהּ הַגָּדוֹל רַק אֵלֶיךָ קָשֵׁב.

אַתָּה הָרוֹחֵץ בְּשַׁלְהֶבֶת הַבֹּקֶר,

אַתָּה מְרַסֵּן בִּבְרָקִים אֶת סוּסָיו,

מוֹלַדְתִּי הַקְּטַנָּה רַק יוֹרֶדֶת אֶל שׁׂקֶת

וְשׁוֹתָה זַעַמְךָ שֶׁבַּזֶּרֶם נִשְׁקָף.

וְאַתָּה עוֹד תִּדְהַר עַד הַלַּיְלָה בָּעַיִן

וְתִרְמוֹס עֲרוּגוֹת הַיָּגוֹן בַּפָּנִים,

עַד עוֹלָם לֹא תֵּדַע: מוֹלַדְתִּי כֹּה קְטַנָּה הִיא –

בִּרְכָתָהּ הַלּוֹהֶטֶת נִשְׂרֶפֶת בִּפְנִים.

---

הַגּוּף יֹאהַב אֶת הָאֶבֶן

מאת

רפאל אליעז

כִּי נִבְכֶּה בַּדְּרָכִים כָּאִילָן הַזָּקֵן.

מַה יָבְשׁוּ פֹּארוֹתָיו! הֵן צְמֵאוֹת כְּיָדֵנוּ!

הֵן כָּמוֹנוּ בִּקְּשׁוּ: הַדְלִיקֵן! הַדְלִיקֵן!

הַדִּמְעָה בַּנִּצָּן! בִּלְחִישָׁה הַצִּיתֶנָּה!

בְּכֹל עַיִן קְבוּרִים הַשִּׂמְחָה וְהָאוֹר,

בִּגְרוֹנֵנוּ שְׁבוּרִים הַפִזְמוֹן וְהַנֵּבֶל,

הֵן דָּמֵנוּ יִפְרַח אִם תַּצְלִיף בְּמִזְמוֹר

וְהַגּוּף שֶׁשָּׂנֵא אָז יֹאהַב אֶת הָאֶבֶן.

וְאַתָּה הַשִּׁכּוֹר מִבְּרָקִים וְיֵינוֹת,

שֶׁשִּׁבַּרְתָּ כּוֹסְךָ אֶל מִצְחוֹ שֶׁל הַשַּׁחַר,

אַל תָּחוּס עַל בָּשָׂר הַזּוֹמֵם לַעֲקוֹד

אֲבִיבוֹ הַסָּמוּי בְּהַגְבִּיהַּ הַפַּחַד.

אַל תַּרְפֶּה מֵעִמִּי, אַל תַּחְמוֹל עַל הַחֵטְא,

אַל תַּקְשִׁיב לְקוֹלָהּ שֶׁל אִמִּי הַשּׁוֹתֶקֶת,

הִיא אֵינָהּ מְבִינָה תַּחֲנוּנֶיהָ שֶׁל עֵת

הַהוֹרֶסֶת בְּאֵשׁ אֶת בֵּיתֵנוּ – הַשֶּׁקֶט.

בִּלְעָדֶיךָ גוּפִי הוּא עָנָף מְיֻתָּם,

מֵיתָרוֹ שֶׁנִּגֵּן הִתְרוֹקֵן מִן הַזַּעַם,

בּוֹא וּרְמוֹס אֶת נַפְשִׁי וְטַהֵר סִיּוּטָהּ.

וְנַּשֵּׁק אֶת שְׂפָתַי, כַּדְּמָמָה אֶת הָרַעַם!

---

הָרוּחַ מְכַבָּה אֶת טַבְּעוֹת הַחַשְׁמַל

מאת

רפאל אליעז

לַדְּרָכִים הַפְּרוּשׂוֹת שֶׁל עִירִי הָעוֹמֶמֶת

יֵשׁ הַרְבֵּה אֶצְבָּעוֹת, וְכֻלָּן עֲדוּיוֹת.

לוּ אַבְנֵי הַחַשְׁמַל הִתְחַבְּקוּ עִם הַשֶּׁמֶשׁ,

לֹא הָיוּ טַבָּעוֹת לְרַגְלָיךּ מֵתוֹת.

הַתְּרִיסִים רַק שָׁמְעוּ צְעָדֶיךָ בַּדֶּשֶׁא

וְשִׁנֵּי זְגוּגִיוֹת הִתְנַקְּשׁוּ זוּ בְּזוּ

הַבְּרֵכָה מִתְיַפְּחָה וּמִפַּחַד נִגְדֶּשֶׁת,

וּגְזָעִים דּוֹמְמִים אֶל עָמְקָהּ נִגְנְזוּ.

מַרְתְּפִי הָאָבוּד הִתְנַעֵר מִן הָרֹדֶם,

הוּא רָצָה לְטַפֵּס וְלִנְשׁוֹם עַל הַגָּג,

אַךְ עָלָיו עוֹד הֵעִיק הֶעָבָר וְהָעֹדֶף

שֶׁל רִקְבוֹן דּוּמִיּוֹת שֶׁיָּשְׁנוּ בָּאָבָק.

רַק צַמֶּרֶת גּוּפִי לְאִטָּהּ הֶעְפִּילָה

וּמָשְׁכָה אֶת הַלֵּב וּבָקְעָה לוֹ פְּתָחִים,

וְשָׁמַיִם עִוְרִים הֻרְכְּנוּ וְהִשְׁפִּילוּ

אֶת כְּתֵפָם אֶל כְּתֵפִי וּמִצְחָם אֶל מִצְחִי.

הַדְּרָכִים שְׁדִּרְבַּנְתָּ בְּצַהַל יִדְהָרוּ,

הַשָׂדוֹת שֶׁהִבְהַלְתָּ כְּבָר בָּאוּ עַד סָף,

וְהַחֹשֶׁךְ הַטָּס מוּל בֵּיתִי נֶעֱצָר הוּא,

וְצִלִּי אֶל צִלּוֹ בְּחִבָּה נֶאֱסָף.

---

הַבְּרוֹשׁ וְהָרוּחַ

מאת

רפאל אליעז

אֹרְחַת צוֹעֲנִים צוֹעֲדָה בַּשָּׁמַיִם,

כְּמָסַךְ עֲגָלוֹת מִתְנַפְּחִים הֶעָבִים.

הַבְּרָקִים מַה צְמֵאִים!

רְחוֹקָה הִיא הָעַיִן!

הָרוֹעֶה הָעִוֵּר, אֶת עֵינִי אָן תּוֹבִיל?

רְעָמִים בִּנְבִיחָה מְשַׁסִּים אֶת הַשֶּׁקֶט,

בָּרָקִיַע כָּבוּ אֹהָלִים מוּאָרִים,

הִגָּמְלוּ עִמָּדִי מִשְּׁנַתְכֶם הַיוֹנֶקֶת,

וְאַתְּ, כְּנַעַן שֶׁלִּי,

בְּדָמִי סַעֲרִי.

הִנֵּה רוּחַ אָבִיב כְּבָר עָשַׁק הִרְהוּרַיִךְ,

אַדְמָתֵךְ הַנּוּגָה רְגָבֶיהָ תִּפְעַר,

וְזוּ, שֶׁאֶקְדָּח בְּיָדָהּ – נַעֲרָה הִיא,

בְּדִידוּתֵךְ הִיא תִּשְׁמוֹר, בְּדִידוּתֵךְ לֹא תּוּפָר.

הִיא שַׁלְהֶבֶת שְׁחוֹרָה – אֲהוּבָה וּמוֹלֶדֶת,

הִיא הַבְּרוֹשׁ עַל סַלְעֵךְ הַחוֹתֵר בְּמִצְחוֹ,

פֹּה הַמָּוֶת אוֹרֵב, הוּא נִשְׁעָן עַל הָאֶדֶן,

אֶת פָּנָיו הַסְּמוּיִים הִיא שׁוֹטֶפֶת בִּצְחוֹק.

וְהַמָּוֶת נָבוֹךְ, מִסְתַּמֵּר וְשׁוֹמֵעַ

הַדּוּשִׂיחַ שֶׁלָּהּ הָעַתִּיק וּמוּזָר,

לַחֲשָׁהּ מְחַיֵּךְ אֶל הָרֶגֶב דְּבָרֶיהָ,

כִּמְבַקֵּשׁ סְלִיחָתוֹ עַל עֶלְבּוֹן לֹא כֻּפַּר.

"אֵין דָּבָר, חֲבִיבִי. אֲהֵבַנִי כִּכְנַעַן.

וְלִבִּי הִתְרוֹקֵן אֶל לִבּוֹ הָאוֹהֵב,

אִם יַחֲרִיש הָאָבִיב, שְׁתִיקָתוֹ הִיא שֶׁתַּעַן

לִשְׁתִיקַת הַדְּבָרִים שֶׁרָצוּ לְלַבְלֵב."

רְעָמִים בִּנְבִיחָה מְשַׁסִּים אֶת הַשֶּׁקֶט

וְהַבְּרוֹשׁ הַזָּקוּף מִתְפַלֵּל לַסּוּפָה.

לְשׁוֹנוֹ שֶׁל בָּרָק תַּלְתַּלֶּיהָ מַדְלֶקֶת –

הִיא מוֹדָה לוֹ כְּעֵץ הַנָּדוֹן לִשְׂרֵפָה.

כַּאֲשֶׁר הָלַךְ הָרוּחַ

כָּל הַלַּיְלָה תִּמְּרוּ הַרְרֵי אֲפֵלָה בַּחַלּוֹן.

לוּ נוֹתַר, לוּ נוֹתַר כְּאֵבִי בְּבָתֵּי־הַמַּרְזֵחַ!

וַאֲנִי עוֹד נוֹשֵׁךְ אֶת צִלָּהּ הָאָבוּד בַּלֵּילוֹת,

וּדְבָרַי הַהוֹמִים נִדְלָקִים כִּשְׁמָשׁוֹת בְּאָזְנֶיהָ.

כָּל הַלַּיְלָה דִלְּגוּ הַרְרֵי אֲפֵלָה בַּחוּצוֹת.

לוּ נִרְדַּם כְּאֵבִי הַשִּׁכּוֹר,

לוּ כָּבְתָה הַגַּחֶלֶת!

וַאֲנִי עוֹד בִּקַּשְׁתִּי מָקוֹם לְיָדַי הָרוֹצוֹת,

עַל מִשְׁכָּב לְהָנִיחַ אוֹתָן,

לְפַיְסָן כְּמוֹ יֶלֶד.

כָּל הַלַּיְלָה דָפְקוּ הַרְרֵי אֲפֵלָה עַל דַּלְתִּי,

לוּ יָרֵחַ חָרַשׁ אַדְמָתִי חֲנוּקַת רֵיחַ־דֶּשֶׁן,

לוּ מִדְבָּר לֹא הֵעִיק עַל חָזִי,

לוּ עָזַב אֶת בֵּיתִי

לְהַתִּיר לָרוּחוֹת לְהַקְדִּים

וְלִשְׁלוֹחַ לִי גֶּשֶׁם!

הַיְבוּל הַשָּׁחוֹר הַמָּפְקָר, לְלֹא אָח, לְלֹא אָב,

וְהַלַּיְלָה הַזֶּה שֶׁצָּמַח עִם גּוּפִי הַגּוֹנֵחַ

לֹא יִפְדּוּ אֶת בִּכְיִי, הֶעָקָר, כְּבִכְיוֹ שֶׁל כּוֹכָב,

כִּי הַבְּכִי יַהֲפֹךְ עוֹד לְשִׁיר, אִם יַגִּיעַ אֵלֶיהָ.

וְרַק כְּנַעַן אַחַת שֶׁהִקְשִׁיבָה בְּפֶתַח חֵיקִי

וְקָלְטָה כָּל דְּפִיקָה שֶׁל הַלֵּב הַסּוּמָא כְּמוֹ אֶבֶן,

הִיא אוּלַי רַק תָּבִין, מָה אָהַבְתִּי אוֹרָהּ הַנָּקִי,

מַה שָׂנֵאתִי אוֹתָהּ הַגֵּאוּת בְּרוּחִי הַכּוֹאֶבֶת.

וְאַתָּה הַהוֹלֵךְ וּמַרְקִיד אֶת מָתְנֵי הַגַּלִּים,

וְאַתָּה הַמַּשְׁמִיעַ דְּבָרֶיךָ בְּלִי סֵתֶר וָפַחַד,

הֲתִשְׁמַע אֵיךְ שָׁרִים אֶת קְצִירָם רִבֲבוֹת מַגָּלִים,

אֵיךְ נַפְשִׁי הַנִּשְׁפֶּטֶת בְּשַׁאַג אֵלֶיהָ צוֹנַחַת?

---

וּדְמָמָה...

מאת

רפאל אליעז

וְאַתְּ, כְּנַעַן שֶׁלִּי, הֵרָדְמִי, הֵרָדְמִי,

מְרַאֲשׁוֹתַיִך חַמָּה, הַמִּדְבָּר לְרַגְלַיִךְ,

מַה בּוֹדֵד הוּא הַיָּם, מַה כָּחֹל הוּא הַדְּמִי –

הָרוֹבְצִים בְּדָמִי אֶלֶף לַיְלָה וְלָיִל,

עוֹד שַׁלֶּכֶת אַחַת שֶׁל שָׁנִים צְהֻבּוֹת

אֶת גּוּפֵךְ תְּכַסֶּה עַד בּוֹאוֹ שֶׁל הָרוּחַ,

וְלַשָּׁוְא נְנַסֶּה אֶת נֵרֵך לְכַבּוֹת

וְנֹאמַר: כֹּה מְעַט, כֹּה מְעַט הִכַּרְנוּהָ…

חלומות החליל

מאת

רפאל אליעז

---

בּוֹדֵד בַּמִּשְׁתֶּה

מאת

רפאל אליעז

אוּלָמוֹת לְאֵין קֵץ בְּלִי חוֹמוֹת וּבְלִי חַיִץ,

וְשֻׁלְחָן אֵינְסוֹפִי שֶׁל שָׂדֶה אֲבִיבִי.

כְּבָר שָׁלַחְתִּי עֵינַי וְלִבִּי מִן הַבַּיִת.

כְּבָר הֵבֵאתִי לָכֶם חֲלוֹמוֹת רְעָבִי.

אִם יִפְרוֹץ מַעְיָן בְּרָקִיעַ פָּרוּעַ

וְנָטַלְתִּי יָדַי בִּזְרָמָיו הַצְּנוּנִים,

וְהִקַּשְׁתִי כּוֹסִי

אֶל כּוֹסָהּ שֶׁל הָרוּחַ,

וְשָׁתִינוּ יַחְדָּיו

בְּצִמְאוֹן אֲבָנִים.

---

בֹּקֶר

מאת

רפאל אליעז

מַה כְּחֻלָּה הַתְּמִימוּת בְּעֵינֶיךָ, בָּקְרִי!

מַה עָגֹל תִּמְהוֹנְךָ הַבָּשֵׁל בַּמַּבָּט!

בְּרִיסֶיךָ תָּבוֹא

אֶל רִיסַי הַקָּרִים

וְתִגְזוֹל אִישׁוֹנַי

וְאוֹרָם הַמּוּעָט.

אֲנַפֵּץ חַלּוֹנִי וְאֵלֶיךָ אֶבְרַח,

כְּחַיָה מִן הַכְּלוּב,

כִּקְלָלָה מִן הַפֶּה.

וְלָעֵץ הַנּוֹשֵׁם וְלָאֵם הַזָּרָה

בְּמִלִּים נִכְלָמוֹת אֲסַפֵּר:

וְהַבּקֶר עָמַס עַל כְּתֵפָיו מֶרְחַקִּים,

אֲלֻמּוֹת הֲדוּקוֹת הִתְחַבְּקוּ עַל שִׁכְמוֹ.

וְהַלֵּב הַחוֹלֵם נֶאֱלַץ לְהַשְׁכִּים

לְבָרֵךְ וְלִבְכּוֹת כְּפִלְחוֹ שֶׁל רִמּוֹן.

וְהַלֵּב אָז יֹאמַר: מַה קָּטֹן אָנֹכִי,

כִּי פִּנְקוּנִי מְאֹד וְשִירַי הִלְלוּ.

הֶאְדִּימָה דְּמוּתִי בָּאֲגַם שֶׁל הַבְּכִי.

עִם הַצְּחוֹק הַבָּהִיר לֹא הָלַכְתִּי לָלוּן.

וָאָבִין בִּרְכַּתְכֶם הַפְּשׁוּטָה: בֹּקֶר טוֹב,

וָאָבִין אֶת עָנְיִי הַגָּדוֹל וָאֶדֹּם,

וְאִם רוּחַ תָּנִיד אֶת רֹאשִי הָרָטֹב

וְאָרוּץ בַּשָּׂדוֹת כְּמוֹ פֶּרַח אָדֹם…

---

תַּחַת פַּרְסוֹת הָאָבִיב

מאת

רפאל אליעז

מִן הָהָר שֶׁסָּמְרָה בְּלוֹרִיתוֹ

וְקָרַע כֻּתָּנְתּוֹ הַסּוֹעֶרֶת,

הִתְפָּרַצְתָּ אֵלַי, אֲבִיבִי,

בִּפְסִיעָה שֶׁל פַּרְסָה רַמְסָנִית,

עִם הָרוּחַ הַזֶּה הַמַּחֲזִיק

בְּיָדָיו אֶת הַתְּהוֹם הַדּוֹהֶרֶת

וְנִפַּצְתָּ עֵינַי לִרְסִיסִים

וּבְשָׂרִי לִטְלָלִית וּזְכוּכִית.

הִנְךָ טוֹב וְחָזָק כְּאָחִי

וְהַתְּכֵלֶת בַּמֵּצַח רָמָה הִיא,

הִיא חוֹבֶקֶת עֵצַי הַגְּשׁוּמִים

וְשׁוֹתָה חֲלוֹמָם הֶעָצוּב,

וְאַתָּה כְּמוֹ צְבִי שֶׁעָמַד

מוּל הָרְאִי הָרוֹעֵד שֶׁל הַמַּיִם

וְרָאָה אֶת עַצְמוֹ בְּעָמְקָם

וַיִּפְחַד מִדְּמוּתוֹ וַיָּעוּף.

אַל תָּנוּחַ בַּגָּיא!

אַל תִּנְשׁוֹם!

וְהַחֲזֵק עֲנָנֶיךָ בְּרֶסֶן,

וְדַרְבֵּן עַל צִדֵּי הַגְּבָעוֹת,

וְהַצְלֵף בְּמַגְלֵב בַּרְקָנִי,

וְתִפּוֹל בְּנַפְשִׁי בְּנִגּוֹן,

וְתַשְׁלִיךְ חֶדְוָתְךָ הַדּוֹרֶסֶת,

וְשִׁבַּרְתָּ לִבְּךָ כְּמוֹ כּוֹס

אֶל סַלְעֵי תִּמְהוֹנִי!

כִּי הַיוֹם כֹּה רָוַח הָעוֹלָם

וּכְמוֹ כַּד הִתְהַפֵּךְ הָרָקִיעַ,

וְלִבִּי נֶעֱצַם וְנִפְקַח,

וְלִבִּי נֶעֱצַם וְנִשְׁבַּע,

וְאֶת זוֹ שֶׁאָהַבְתִּי כָּל כָּךְ

שִׁבְעָתַיִם הַיּוֹם אֲהַבְתִּיהָ

וְנָשָׂאתִי אוֹתָהּ בְּמֶבָּט

כְּתוֹעֶה – בְּדִידוּתוֹ בַּמִּדְבָּר.

---

אָבִיב בַּשָּׁמַיִם

מאת

רפאל אליעז

בֹּקֶר יָרֹק מְלַבְלֵב בַּשָּׁמַיִם.

שֶׁמֶשׁ הִדְלִיקָה בָּהֶם עֲנָנִים.

בּוֹאוּ, עֵצַי, לְלַחֵךְ בָּעֵינַיִם

אֶת הָאוֹר

הַנּוֹשֵׁר

בַּגַּנִּים.

בּוֹאִי, הָרוּחַ, אַל־נָא תַּעֲצוֹרִי –

שֶׁבַע שָׁנִים לֹא אָהַבְנוּ פֹּה אִישׁ.

שֶׁבַע שָׁנִים קָפָא לֵב הַחֹרֶף

וְהַכְּפוֹר

הָיָה גֵא

וְאָדִישׁ.

בּוֹאִי, הָרוּחַ, חַבְּקִינִי עַד דֶּמַע,

טוֹב הוּא לִבִּי הָאַכְזָר.

שֶׁבַע שָׁנִים צִפִּיָּה בּוֹ רוֹדֶמֶת.

הִכָּנְסִי,

שׁוּלַמִּית הַמִּדְבָּר!

---

אִשָּׁה עַל סַף הָעֶרֶב

מאת

רפאל אליעז

עַכְשָׁו עִצְמִי עֵינַיִךְ, כִּי הֵן כְּבֵדוֹת מִטָּל.

הֲנִיחִי אֶת שָׁמַיִךְ לְיַד הַפֶּתַח.

הִנֵּה יוֹמֵךְ פָּצוּעַ, הִנֵּה אוֹרוֹ מוּטָל

בְּטֶנֶא אִישׁוֹנַיִךְ כְּדַם הַפֶּטֶל.

הַמֶּרְחַקִּים כְּעֵדֶר אֶל שֹׁקֶת אֳפָקִים

נוֹשְׂאִים צִמְאוֹן הָעֶרֶב וְשָם יָלוּנוּ.

אַמְצִי אֶת עַפְעַפְיִךְ.

לְאִישׁ אַל תְּחַכִּי.

בְּרָקִים פָּקְחוּ עֵינַיִם

וַיִקְרְעוּנוּ.

---

סְתָיו

מאת

רפאל אליעז

בַּכֶּרֶם שֶׁלָּנוּ פָּרְחוּ הַגְּפָנִים בַּלֵּילוֹת

שָׂרִיגִים הִתְפַּתְּלוּ וְלָחֲשׁוּ כְּנָחָשׁ אֶל נָחָש –

וְעַל כֵּן גּוּפוֹתֵינוּ כָּבְדוּ

עֲמוּסֵי אֶשְׁכּוֹלוֹת.

וְעַל כֵּן גּוּפוֹתֵינוּ אָבְדוּ

בַּשִּׁכְּרוּת שֶׁל הַדְּבָשׁ.

בַּמֶּבַּט הָרָחָב הַכְּרָמִים יִפְתְּחוּ אֶת יִקְבָּם

וּבְרֵיחוֹת מַשְׂבִּיעִים וּדְחוּסִים בּוֹ תִּבְשַל הַדְּמָמָה.

בְִּתְסִיסַת הַזָּהָב

וּבְמוֹתוֹ הַבָּהִיר שֶׁל עֵנָב שֶׁכָּבָה

תִּוָּלֵד הַתִּקְוָה

הָרְמוּסָה

וְיֵינוֹ שֶׁל הָעֶצֶב יִדְמַע

רַק דִּמְעָה אֲדֻמָּה.

---

הַמְטַיְלִים בַּגֶּשֶׁם

מאת

רפאל אליעז

בְּשִׁגְעוֹנָם תְּבוּנָה דוֹלֶקֶת.

פַּנָּס מוּל לַיְלָה מְסֹעָר.

פִּגְיוֹן הָאוֹר בְּלֵב הַשֶּׁקֶט.

בְּצֵל הָהָר חֲלוֹם מוּאָר.

בַּחַלּוֹנוֹת בּוֹכֶה הַגֶּשֶׁם.

בַּזְּגוּגִיוֹת שׁוֹתֵק הַצְּחוֹק.

בֵּין שְׁנֵי עָבִים נִמְתַּח הַגֶּשֶׁר:

עָלָיו עוֹבֵר בָּרָק יָרֹק.

עַל בְּדִיל פְּנֵיהֶם מַצְלִיף הַזַּעַם.

כֹּחָם אָיֹם כְּמוֹ שְׁגִיאָה.

גּוּפָם זָקוּף כְּכַלִּיא־רַעַם.

רֹאשָׁם פָּרוּשׂ כְּמִטְרִיָה.

נַשְׁקִי, הָעַיִן, לָרָקִיעַ!

לַטְפִי, הַיָּד, שִׂיאֵי־בְּרוֹשִׁים!

הֲדַר־הַפַּחַד כְּבָר מַבְקִיעַ

בֵּין עֲנָנִים מִתְגּוֹשְׁשִׁים.

גַּם בִּלְעָדַי אַתְּ מִתְפַּלֶּלֶת,

גַּם בִּלְעָדַי אַתְּ נְבוֹכָה.

פִּתְחִי לָרוּחַ אֶת הַדֶּלֶת!

צְאִי לִנְשׁוֹם אֵימַת כֹּחָהּ!

הִתְפּוֹרְרִי כְּגַרְעִינֶיהָ

שֶׁל הַסּוּפָה גְמִישַׁת הַגֵּו.

זֶה כְּבָר לִבֵּנוּ מִתְאָרֵחַ

לְחוֹף פְּלָגָיו שֶׁל כָּל מַרְזֵב.

אָז תְּפִלָּתֵךְ אֵינָהּ עוֹד בֶּכִי.

הִיא דְכִי־הַגַּל.

הִיא רַחַשׁ עֵץ.

לָהּ אֵין מַדְחֹם בְּבֵית־הַשֶּׁחִי.

בָּהּ רַק הַחֹשֶׁךְ מִתְנוֹצֵץ.

---

סיפור

מאת

רפאל אליעז

הוּא הָיָה אָדָם גָּבוֹהַּ,

עֵינָיו רָצוּ לוֹמַר דָּבָר פָּשׁוּט,

אַךְ הוּא אָמַר: אֲנִי הוֹלֵךְ לָמוּת

בְּלִי אֵל וּבְלִי אֱלֹהַּ.

אֲנִי נוֹלַדְתִּי שָׁם עַל פְּנֵי הַקֶּרַח.

אָבִי הָיָה זָקֵן, לָבָן וְאַגָּדִי.

הוּא אֶל בִּרְכָּיו קָרָא לִי: בּוֹא, הַגְּדִי,

כְּשֶׁתִּגְדַּל תֹּאהַב רַק אֵיזֶה פֶּרַח.

כְּשֶׁתִּגְדַּל תִּהְיֶה גָּבוֹהַּ,

תַּשְׁעִין רֹאשְׁךָ לְבֵין כַּפּוֹת הַיָּד הַחֲזָקוֹת,

תַּחְשֹׁב: לְמִי אוֹדֶה כִּי לֹא לִמְּדוּנִי אֵיךְ לִבְכּוֹת,

כִּי לֹא לִמְּדוּנִי מִי אֱלֹהַּ.

אֲנִי נוֹלַדְתִּי שָׁם עַל פְּנֵי הַקֶּרַח.

יָנַקְתִּי שֶׁלֶג רַךְ, כִּרְסַמְתִּי שֶׁמֶשׁ צוֹנְנָה,

וְעֵת לִבִּי בָּגַר רָצִיתִי בָּאִשָּׁה אֲשֶׁר אֵינָהּ

וְאָז תֵּבֵל מִנֶּגֶד נִפְתְּחָה כְּפֶרַח.

---

שיר

מאת

רפאל אליעז

הָיָה הַחֹרֶף מְמֻשָּׁךְ.

הַחַלּוֹנוֹת פָּרְחוּ בַּקֶּרַח.

אֲנִי חִכִּיתִי לָאִשָּׁה

אֲשֶׁר אָבְדָה בַּדֶּרֶךְ.

עוֹדִי זוֹכֵר אֶת הַמַּבָּט

אֲשֶׁר נָתַן וְלֹא הִבְטִיחַ,

וְהִיא נָשְׂאָה אוֹתוֹ, בִּלְבַד

שֶׁלֹּא אֶשְׁכַּח אֲשֶׁר הֵבִיאָה.

הָיָה הַחֹרֶף מְמֻשָּׁךְ.

הַחַלּוֹנוֹת פָּרְחוּ בַּקֶּרַח

וְלוּא יָדַעְתִּי כִּי תִּשְׂמַח

הָיִיתִי מְצַפֶּה בְּלִי הֶרֶף…

---

אֶל הַעֵצִים

מאת

רפאל אליעז

אִם כֹּה הִשְׁפַּלְתֶּם הַזְּרוֹעוֹת לַמַּיִם

וְגִזְעֵיכֶם כְּעֵין גּוּפוּת נֶאֱנָקִים,

אֵין זֶה כִּי אִם מֵעִיק הַשֶּׁקֶט בַּשָּׁמַיִם,

כִּי הַשָּׁמַיִם,

הַשָּׁמַיִם כֹּה רֵיקִים.

עַל כֵּן לָאֲדָמָה אַתֶּם רוֹצִים לָגֶשֶּׁת,

כְּשָׁרָשִים לִינוֹק הַמְּרִי שֶׁבְּחֵיקָהּ,

אַךְ בִּלְחָשִׁים דּוֹחָה וּמְגָרֶשֶׁת

צַמְּרוֹתֵיכֶם

וְהִיא נִשְאֶרֶת רְחוֹקָה.

עֵצִים לְאַחַר הַשְּׁקִיעָה

הָעֵצִים שֶׁטָּבְלוּ רַגְלֵיהֶם הַלְּבָנוֹת

בַּנָּהָר הַכָּחֹל שֶׁל הָעֶרֶב,

מַרְכִּינִים רֹאשׁ אֶל רֹאשׁ לְהַמְתִּיק אֵיזֶה סוֹד,

עֲיֵפִים, עֲיֵפִים מִן הַדֶּרֶךְ.

מַה כָּבְדוּ וְאָפְלוּ רַעֲמוֹת עַנְפֵיהֶם

מֵחֶפְצָם לְלַטֵּף אֶת הָרֶגֶב.

אַדְמָתִי, אַדְמָתִי, זֶה לִבָּם הַנּוֹשֵׁם

הַצּוֹבֵעַ אָדֹם אֶת הָרֶגַע!

---

עֵצִים לְאַחַר הַשְּׁקִיעָה

מאת

רפאל אליעז

הָעֵצִים שֶׁטָּבְלוּ רַגְלֵיהֶם הַלְּבָנוֹת

בַּנָּהָר הַכָּחֹל שֶׁל הָעֶרֶב,

מַרְכִּינִים רֹאשׁ אֶל רֹאשׁ לְהַמְתִּיק אֵיזֶה סוֹד,

עֲיֵפִים, עֲיֵפִים מִן הַדֶּרֶךְ.

מַה כָּבְדוּ וְאָפְלוּ רַעֲמוֹת עַנְפֵיהֶם

מֵחֶפְצָם לְלַטֵּף אֶת הָרֶגֶב.

אַדְמָתִי, אַדְמָתִי, זֶה לִבָּם הַנּוֹשֵׁם

הַצּוֹבֵעַ אָדֹם אֶת הָרֶגַע!

---

עגלון כחול ושני סוסים שחורים על רקע זהב

מאת

רפאל אליעז

לדֹב אסא

א

צוֹעֵד אָדָם וְחִיּוּכוֹ זוֹרֵח

כְּאִלּוּ הוּא אוֹרֵחַ שֶׁל עַצְמוֹ.

בִּשְׁתֵּי יָדָיו אֶת כָּל הַגַּיְא לוֹקֵחַ

וּמַגִּישׁוֹ כְּזֵר כְּלַפֵּי חָטְמוֹ.

לִבּוֹ עַכְשָׁו רוֹעֵד כְּעֵשֶׂב לַיִל.

בָּעַיִן הַפְּקוּחָה עָלָיו הַטַּל רוֹדֵם.

חֲלֵב-שַׁחֲרִית נִגָּר עַל הַשְּׂפָתַיִם,

שִׂפְתֵי-תִּינוֹק הַלָּן עַל שַׁד הָאֵם.

הַגִּידוּ לִי, מַדּוּעַ מְלֻכְסֶנֶת

נִרְאֵית לִי פְּסִיעָתוֹ שֶׁל הָאָדָם?

הַאִם נָפְלָה שִׁמְשׁוֹ אֶל תּוֹךְ הַטֶּנֶא

וְהִיא מִכָּל הַפְּרִי כְּבֵדָה?

ב

בְּשִׁבְעַת צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת רְתוּמָה עֶגְלַת חָצִיר.

הָאֲוִיר הוּא רַךְ מִמֶּשִׁי וְחַמָּה-חַמָּה הַתְּכֵלֶת.

הַשְּׁתִיקָה הִיא מְרֻשֶּׁלֶת

וְהַשֶּׁקֶט כֹּה עָשִׁיר

וְעָלָיו כְּעַל שָׁטִיחַ דְּמוּת בּוֹעֶרֶת מִתְפַּתֶּלֶת.

כְּבָר רָתְחוּ יֵינוֹת הַקַּיִץ.

אֵין בַּכֶּרֶם עֲנָבִים.

הָעֶגְלוֹן עָמוּם עֲדַיִן

וְהַדֶּרֶךְ מְזַמְזֶמֶת

אֵיזֶה זֶמֶר מְבַדֵּחַ, אֵיזֶה זֶמֶר שֶׁהֵבִיא

צֶמֶד הַסּוּסִים אֵלֵינוּ מִתֵּבֵל אַחַת מֻגְזֶמֶת.

הָעֶגְלוֹן אוּלַי שִׁכּוֹר הוּא

אַף עַל פִּי שֶׁהוּא זָקוּף.

בְּעֵינָיו שׁוֹקַעַת גֹּרֶן,

הוּא פּוֹעֵר מוּלֵנוּ לֹעַ,

הוּא מוּכָן מִיָּד לִבְלֹעַ

הַשָּׂדוֹת אֲשֶׁר עָמְקוּ,

הַשָּׂדוֹת שֶׁהֶעֱמִיסוּ עַל גַּבָּם הַרְבֵּה נִיחוֹחַ.

וְהַכְּפָר כְּעַל מַחְצֶלֶת מִתְפַּרְקֵד וּמַאֲזִין:

רוּחַ-פֶּלֶד מְצַלְצֶלֶת

וּבְלוֹרִית-בָּר מִתְנַפְנֶפֶת,

בְּהֶמְיָה עוֹנָה הָרֶפֶת

וְרָאשֵׁי-בָּקָר רוֹמְזִים,

וְהַכְּפָר כֻּלּוֹ מֵנִיעַ אֶת בָּתָּיו כְּנִיד מִצְנֶפֶת.

וּבָאֹפֶק הַמָּתוּחַ

מֶרְחַקֵּי קַרְטוֹן רוֹבְצִים.

הָעוֹלָם הוּא צַעֲצוּעַ

שֶׁנִּבְנָה בְּלִי סִיד וָמֶלֶט.

הָאָדָם צוֹעֵד כְּיֶלֶד,

הוּא אֶת לְבָבוֹ הוֹצִיא

וְהִדֵּק אוֹתוֹ כְּפֶרַח בַּכֻּתֹּנֶת הַמַּכְחֶלֶת.

ג

שְׁנֵי סוּסִים רְתוּמִים שֶׁמָּשְׁכוּ אֶת הַשֶּׁקֶט

בְּרַגְלַיִם שְׁחֹרוֹת אֶת הַשַּׁחַר דַּרְסוּ,

וּשְׁנֵיהֶם לֹא רָאוּ זֵעָתָם הַמֻּדְלֶקֶת,

כִּי הָיָה כָּל אֶחָד לְנַפְשׁוֹ רַק מָסוּר.

הֵם נָסְעוּ אֶל הַכְּפָר הַסָּמוּי מִן הָעַיִן

וְחָמְסוּ בְּאַפָּם כָּל נִיחוֹחַ דָּשֵׁן,

וְהַיּוֹם שֶׁנָּסַךְ עַל כָּל פֶּרַח קְצָת יַיִן

לֹא הִצְלִיף עַל גַּבָּם, לֹא נָזַף בָּם קָשֶׁה.

הָעֶגְלוֹן הַיָּשֵׁן שֶׁגּוּפוֹ הִתְפַּכֵּחַ,

הִסְתַּמְרֵר וְנָשַׁם חֲלוֹמוֹת יְרֻקִּים.

לוּא נֵעוֹר, כִּי עַתָּה שׁוּב הָיָה מִשְׁתַּכֵּחַ

מִזִּלּוּף-הָרֵיחוֹת בִּדְשָׁאִים עֲמֻקִּים.

כָּךְ מַתְחִיל כָּל יוֹמְיוֹם –

הוּא שִׁכּוֹר וּבוֹטֵחַ,

וְלִבּוֹ מְפָעֵם כִּפְסִיעַת הַסּוּסִים,

אַךְ לְפֶתַע פִּתְאֹם

הָעֶגְלוֹן מִתְנוֹעֵעַ

לְשַׁפְשֵׁף בַּשַּׁרְווּל הַכָּחֹל שְׁנֵי רִיסִים.

הַמַּבָּט עוֹד פּוֹזֵל כְּיָתֵד מְעֻקֶּמֶת,

וּבַפֶּה הַשָּׁבוּר הַסְּפֵקוֹת דּוֹהֲרִים.

מִי חָרַשׁ עַל מִצְחוֹ וְהִתְלִים אֶת הַקֶּמֶט,

מִי לָחַשׁ עַל אָזְנוֹ:

“הַסּוּפָה בֶּהָרִים”?!

הִיא תֵּרֵד אֶל הַגַּיְא עֲטוּפָה בְּשַׁלֶּכֶת

וּבְרַגְלַיִם פְּצוּעוֹת יְבוּלְךָ תְּכַלֶּה.

הִזָּהֵר, הָעֶגְלוֹן!

הִיא אוֹרֶבֶת אֵלֶיךָ!

עַל סוּסֶיךָ הַצְלֵף, עַל סוּסֶיךָ הַצְלֵף!

ד

כְּגַג-אָסָם מֻצָּת רָקִיעַ מִתְלַקֵּחַ

וְשֶׁקֶט מַאְדִּים עָלֵינוּ מְאַיֵּם.

נוֹטֵף זָהָב סְתָוִי, וּבוֹ הַכְּבִישׁ שׁוֹקֵעַ.

הָיָה שָׁם כְּפָר לָבָן, הַאִם הוּא שׁוּב יִהְיֶה?

רְאִי-הַגַּיְא הוֹרִיק. בָּבוּאוֹתָיו הֶחֱוִירוּ.

כֻּתָּנְתְּךָ, אָדָם, הִכְחִילָה עוֹד יוֹתֵר.

הַאִם נָכוֹן, אָדָם, כִּי גּוֹרָלְךָ בָּהִיר הוּא,

הֵן רַק לְאוֹר הַנֵּר בַּחֶדֶר הוּא קוֹדֵר?

הַרְחֵק הִצְלִיף בָּרָק, וְכָאן הַשּׁוֹט הֵרִיעַ.

עַל עַכּוּזֵי סוּסָיו שׁוֹפֵךְ עֶגְלוֹן רֻגְזוֹ.

לְנֶחָמָה הוּא לוֹ הַכַּעַס הַמַּרְגִּיעַ,

כִּי הוּא נִפְחַד מְאֹד מִפֶּרֶא-הֶחָזוֹן.

הַכְּפָר עוֹדוֹ רָחוֹק, הוּא מְעֻלָּף בְּאֹדֶם,

בְּקֶצֶף הָעֶגְלוֹן רוֹטֵן: מַהֵר, מַהֵר!

כִּי הוּא יִהְיֶה עָצוּב, יוֹתֵר עָצוּב מִקֹּדֶם,

אִם בְּדַרְכּוֹ לַכְּפָר בְּלִי עֶצֶב יִשָּׁאֵר.

וְהוּא שׁוֹמֵעַ אֵיךְ כָּל צֶמַח מִתְיַפֵּחַ,

וְאֵם אַחַת גְּדוֹלָה שׁוֹאֶגֶת: אַלְלַי!

כַּעֲנָפִים קְטוּעִים מְפַרְפְּרוֹת יָדֶיהָ:

בָּנַי חַפִּים מֵחֵטְא, הַצִּילוּ אֶת בָּנַי!

אַךְ רַעַם לָהּ עוֹנֶה בִּרְכַּת-שָׁלוֹם לוֹעֶגֶת:

בְּיַעַר הַסּוֹדוֹת אֵין דֶּרֶךְ חֲזָרָה.

אָדָם וְסוּס וָעֵץ יַשְׁקוּ בְּדָם כָּל רֶגֶב,

כָּל רֶגֶב מַר עָמוּס בְּתַאֲוָה שְׁחֹרָה.

לְרֶגַע אָז נִדְמֶה כִי נִתְאַלֵּם הַסַּעַר.

זֵעָה הִתְנוֹצְצָה עַל כָּל עָלֶה יָרֹק.

הַשֶּׁקֶט הִתְגַּנֵּב וְהִשְׁתַּחֲוָה לַיַּעַר.

הַבְּכִי עַכְשָׁו רָחוֹק. הַבְּכִי אוּלַי הוּא צְחוֹק.

בְּתוֹךְ רְאִי הַגַּיְא הִסְמִיקוּ הַשָּׁמַיִם

וְשֶׁמֶשׁ עֲרוּפָה הִתְבּוֹסְסָה בְּדָם,

וְאֶל הַכְּפָר הַהוּא שׁוּב עָפוּ הָעֵינַיִם

שֶׁל הַסּוּסִים וְהָאָדָם.

כְּגַג-אָסָם מֻצָּת חִשֵּׁב לִפֹּל רָקִיעַ,

הַפַּחַד פֹּה הִבְרִיק לָטוּשׁ כְּמוֹ סַכִּין.

רַק פֶּרַח רַךְ אֶחָד

סָגַר אֶת הַגָּבִיעַ,

הִרְכִּין מִצְחוֹ הַצַּח

וְלַבָּאוֹת הִמְתִּין.

---

מַה טוֹב לִהְיוֹת בֵּין הַטּוֹעִים

מאת

רפאל אליעז

שְׁקוּפִים סַלְעֵי הָאוֹר.

פּוֹסְעָה הַתְּכֵלֶת מְעֻבֶּרֶת,

וְאֶפְרוֹחֵי הַיּוֹם כְּחֻלִּים

וְזִמְרָתָם דַּקָּה.

וְשֶׁמֶשׁ טוֹב,

שְׂבַע־דְּבָש

וְכֶבֶד־פָּז

עִשֵּׁן לוֹ בְּמִקְטֶרֶת

וּמִקְּרָנָיו סִלְסֵל לוֹ טַבָּעוֹת

וְלִקְרָאתִי זְרָקָן.

הָאֲגַמִּים הַמְסוֹרָקִים בְּחֵיק אֲוִיר הִבְהִירוּ,

נָשַׁם הַיַּעַר פְּסִיעוֹתַי בִּמְלוֹא חָזֵהוּ הַצָּעִיר.

הָרִים

פַּעֲמוֹנֵי זָהָב הִקִּישׁוּ וְהֵעִירוּ

אֶת הַתְּנוּמָה בַּכְּפָר,

אֶת הַבָּקָר

וְאֶת שׁוֹטֵי הָעִיר.

צִלְצוּל בַּגַּן נוֹגֵן

וַחֲלוֹמִי הֵרִיחַ לֶחֶם,

וּבִי שָׁקְעוּ בְּרֹך הַצְּעָדִים שֶׁל רֶגֶל אֲהוּבָה.

מַה טּוֹב לִזְכּוֹר אוֹתָהּ,

מַה טּוֹב שֵׁנִית עִמָּהּ לָלֶכֶת,

בַּקֵּשׁ הָעֲקֵבוֹת

בִּמְקוֹם שָׁם אִישׁ עוֹד לֹא עָבַר.

מוֹתִי אֵינֶנּוּ כָּאן הַיּוֹם,

מוֹתִי הָשְׁלַךְ אֶל כֶּלֶא,

עַל כֵּן זֶה פַּז הַשֶּׁמֶשׁ מְפַזֵּם

שִׁירִים יַלְדוּתִיּים.

לוּ בָּאת וַהֲבִינוֹת

מֶה חָם הָעֶצֶב שֶׁל גּוּפִי,

מָה טוֹב לִהְיוֹת בֵּין הַטּוֹעִים.

וְלוּ יָדַעַתְּ נְשִׁיקַת הָאוֹר,

זוּ הַמְסַנְוֶרֶת,

כְּחֹם קוֹלֵךְ,

אֲשֶׁר סִנְוֵר אֶת הַמִּלִּים שֶׁבְּעֵינַי,

הַשֶּׁקֶר שֶׁשִּׁיקַּרְתִּי לָךְ

הָיָה נִפְקָח כַּוֶּרֶד

אַף מְקַשֵּׁט יוֹמֵךְ הַמִּתְיַתֵּם

בְּכָל עִתּוֹת הַפְּנָאי.

הַשְׁבִיל כֹּה מְיֻדָּד לַצַּעַד,

וְכֹה נְבוֹנָה הָאֶבֶן.

אִילָן יָשִׁישׁ צוֹעֵד אֵלַי,

אֶת צַמַּרְתּוֹ לְאַט מַרְכִּין,

לִלְחֹשׁ לִי עַל אָזְנִי בְּרָכָה לַדֶּרֶךְ הַכּוֹאֶבֶת,

הַבְטֵחַ לִי עוֹד יוֹם כָּזֶה:

עֲנָק

וְתִינוֹקִי.

אֵלַיִךְ לֹא אֶחֱזֹר הַלַּיְלָה,

אֲנִי עָיֵף כַּקֶּשֶׁת,

לֹא אֲסַפֵּר לָךְ עַל עִירִי וְלֹא עַל רֹגַע מְבוּכָה,

וְלֹא אַזְכִּיר לָךְ סַפְסָלִים דּוֹמְעִים אַחַר הַגֶּשֶׁם,

עוֹדֶנִּי מְטֻפָּל מְאֹד

בְּדִמְעָתִי שֶׁנִּרְצְחָה.

עַל כֵּן לְכִי לַסִּמְטָאוֹת הָהֵן,

אוֹהֶבֶת וּמַרְגַּעַת.

אֶל נְכוֹנִים הַלֵּיל לָמוּת

הַבְטִיחִי עוֹד פְּרוּסַת חֲלוֹם,

בַּקְּשִׁי מִכָּל אַחַי הַמְאַבְּדִים עַצְמָם לָדַעַת

לִדְחוֹת מוֹתָם עוֹד יוֹם!

תחנה אחרונה

מאת

רפאל אליעז

---

פגישה עם ירושלים

מאת

רפאל אליעז

פגישה עם ירושלים

גּוֹלֵשׁ הָעֶרֶב

עַל גַּנֵּי הַפְּלָדָה שֶׁל הָעִיר.

כְּיוֹם-צוֹם נִסְגָּר הַלֵּב.

הַשָּׁעָה כְּבֵדָה כְּאָסִיף:

אֶשְׁכּוֹלָהּ הַכָּחֹל עוֹד מְעַט יִסָּחֵט

בְּחָפְנָיו שֶׁל הַזְּמַן הָאִלֵּם.

וּמִגְדַּל דָּוִד חוֹלֵם.

לְפָנָיו נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם

כְּעַמּוּד מְעֻנָּן שֶׁל תַּנָּ"ךְ

בְּדִבְרֵי יִרְמְיָהוּ.

נְחִירֵי הָאֶבֶן בְּכָל סִמְטָה שְׁחֹרָה

נוֹשְׁמִים טַלְלֵי הַגְּדֵרוֹת.

רַק אַתְּ, כְּנַחַל מְסֻתָּר

הַמְמַלֵּא אֶת אֹזֶן הַסְּלָעִים בְּשִׁיר,

זוֹכֶרֶת אֶת חַיַּי.

הִנֵּה הֵם בָּאוּ לְבוּשִׁים כְּקַבְּצָנַיִךְ.

כְּגַנָּב אֲנִי לְאַהֲבָתִי,

וְאִם אֶבְרַח מִשּׁוֹטְרֵי הַגּוֹרָל

וְאַעַל עַל חוֹמָתֵךְ,

וְהָיִיתִי כְּאַחַד הָאוֹבְדִים בְּשִׁכְרוֹן-אָשְׁרָם.

חָפַצְתִּי אֶת זִכְרֵךְ לְהַעֲלוֹת עַל שְׂפָתַי

כְּשֵׁם שֶׁמַּעֲלִים אֶת זֵכֶר אִמָּא

עֵת אִמָּא אֵינֶנָּה, אוֹ הִיא רְחוֹקָה.

תֹּאמְרִי נָא: זָרִיתָ לְבָבְךָ לָרוּחַ

כְּזֶרַע הַנִּדּוֹן לְהֵרָקֵב.

תֹּאמְרִי נָא:

לְכָל הַבָּא אֵלֶיךָ הָיָה לִבְּךָ פָּתוּחַ,

וְרַק לֹא לִי.

אָמְנָם אָשַׁמְתִּי וְאַל נָא תִּסְלְחִי,

הִנֵּה סָלוֹחַ סָלְחָה לִי אִמִּי

וַאֲבוֹי לִי:

אָשְׁרָהּ הָאָפֵל שֶׁל סְלִיחָה זוֹ

עֲדַיִן צוֹרֵב בִּי כְּרַעַל וּדְבַשׁ.

גַּם אָז בְּחֵיק אִמִּי בָּגַדְתִּי

וָאֵלֵךְ,

עַל צַוָּארִי הָיָה עָנוּד

הַנָּחָשׁ הַצָּהֹב שֶׁל דְּרָכִים.

וַיִּצְנְחוּ רַגְלַי עַל הַשַּׁלֶּכֶת הַדְּמוּעָה שֶׁל הַסְּתָו

בְּאַדְמַת הַנֵּכָר, הַיְּקָרָה כְּמוֹלֶדֶת.

הַנֵּכָר לֹא הָיָה עוֹד בַּלֵּב.

כִּי בֹּקֶר לְעֵינַי טִפֵּס בֶּהָרִים כְּמוֹ גְּדִי,

וְעַל כְּתֵפוֹ הַיְרֻקָּה שֶׁל הָהָר

הָאוֹר כְּמוֹ צֶמֶר לָבָן,

כִּי עוּגַב יְעָרוֹת עוֹד נָהַם מִגְּרוֹנִי,

כִּי כִּנּוֹר הַשָּׂדוֹת עוֹד נִגֵּן בִּי דְּמָמָה,

כִּי אֶת אָחִי אָהַבְתִּי, אֶת הָאָח וְלָדִימִיר,

צְרוּד-הַקּוֹל וּבְהִיר-הָעֵינַיִם.

עַד בּוֹא הַפְּרֵדָה.

עוֹדִי זוֹכֵר:

הָעִיר דִּמְדְּמָה מְעֻלֶּפֶת

בִּכְחֹל צְעִיפָיו שֶׁל דֹּק עֲרָפֶל.

וְהַשַּׁחַר רָדַם עַל גְּבִיעֵי שׁוֹשַׁנִּים.

עַל רְצִיף תַּחֲנָה, בִּנְשִׁיפַת רַכָּבוֹת נֶאֱנַחַת,

זֶה מוּל זֶה אָז יָשַׁבְנוּ: זָרִים עַד אֵימָה.

הוּא אָמַר:

"הֵן יַחַד שָׁתִינוּ מִלֹּבֶן-שְׁלָגִים

וְהִדְלַקְנוּ פַּנָּס מְשֻׁתָּף בְּסִמְטַת הַגּוֹרָל.

הֲגַם בְּדָמְךָ רוֹדֶמֶת טָעוּת יְהוּדִית עַתִּיקָה,

וַתֵּדַע בַּנֵּכָר, כִּי הָיְתָה אַגָּדָה נִפְלָאָה

עַל יַלְדוּת וּמוֹלֶדֶת?

וּמַה בֶּצַע בַּיַּיִן שֶׁשְּׁנֵינוּ גָּמַעְנוּ

בִּשְׂפָתַיִם קְפוּאוֹת בְּפֻנְדַּק הַסּוּפוֹת –

אִם שׁוֹקְעִים בְּעֵינֶיךָ

שִׁגְעוֹנְךָ לַמֶֶּרְחָק,

עִצְּבוֹנְךָ לְעָבָר מְעֻרְפָּל וּבָדוּי

תּוֹךְ מְרִירוּת וְאִוֶּלֶת?

עַל אִמָּא וְאַבָּא וִתַּרְנוּ זֶה כְּבָר.

בְּחֹם אֱמוּנָתָם הַתָּמִים וְדוֹעֵךְ

שׁוּב לֹא נוּכַל לְהָחֵם אֶת יָדֵינוּ,

שֶׁנָּגְעוּ בִּכְפוֹרָהּ הַצּוֹרֵב

שֶׁל מְצִיאוּת קָרָה וְאוֹיֶבֶת,

אֶת בִּכְיוֹ שֶׁל לֵילָם הֶעָנִי

לֹא אֲנַחְנוּ נִבְכֶּה

וְרַק נְמָאֵן לַעֲזֹב אֶת חֶמְדַּת הַקְּטַנִּים לְנַפְשָׁם,

שֶׁחָמְדוּ אֶת הַלֶּחֶם יוֹתֵר מִמִּשְׂחָק,

וּבְעוֹרְקָם הַשּׁוֹבָב וּבְדָמָם הַצָּחֹר

נִשְׁבַּעְנוּ הַבְעֵר תַּבְעֵרָה, –

עֲדֵי יְבַכְּרוּ הַמִּשְׂחָק עַל הַלֶּחֶם.

אַךְ נִדְמֶה:

שְׁאֵלָתִי כִּיתוֹמָה מִתְדַּפֶּקֶת בְּפֶתַח לִבְּךָ הַסָּגוּר,

וְיָדִי, הַשְּׁלוּחָה אֶל יָדְךָ,

חוֹזֶרֶת אֶל בֵּית שַַׁרְווּלִי –

קְטוּעָה וְנִכְלֶמֶת.

וִתַּרְתָּ עַל כֹּל, רְפָאֵל, וְנַפְשִׁי מִתְחַנֶּנֶת אֵלֶיךָ:

זָכוֹר, אַל שָׁכוֹחַ, הֶחָרוֹן הַגָּדוֹל וְאִלֵּם…"

עוֹדִי זוֹכֵר:

הָעִיר דִּמְדְּמָה,

וְאוֹרוֹת הַחַשְׁמַל פִּרְפְּרוּ שָׁם בָּאֵפֶר,

וְהַשֶּׂה הַלָּבָן שֶׁל הַשַּׁחַר רָעַד.

וְהַשֶּׂה הַלָּבָן נֶעֱצַב וְנִפְחַד

פֶּן סַכִּין תְּלַטְּפֶנּוּ.

וַאֲנִי בְּלִבִּי הִתְפַּלַּלְתִּי עַל קוֹל הַצִּלְצוּל הַשְּׁלִישִׁי.

---

מכתבו של ולאדימיר

מאת

רפאל אליעז

• "יְדִידִי רְפָאֵל,

…אִם נָכוֹן, כִּי מוּל הַלֶּחֶם הַשָּׁחֹר

עַל שֻׁלְחָנְךָ עוֹמֶדֶת כּוֹס הַיַּיִן הָאֶכְּזוֹטִי,

וּכְבָר הִשְׂבַּעְתָּ אֶת עֵינֶיךְ חוֹל-זָהָב

עִם דְּקָלִים מִתְפַּלְּלִים מוּל שֶׁמֶשׁ כְּנַעֲנִית,

וְעָבָר, עֲבָרָהּ שֶׁל מַלְכוּת אֲבוּדָה,

כְּבָר סִיֵּם מִשְׂחָקוֹ הַמְפֹאָר

וְיָרַד הַמָּסָךְ, –

אֵין זֹאת כִּי אִם תִּרְצֶה לָשׁוּב אֵלֵינוּ.

אוּלַי הֵבַנְתָּ שָׁם, בֵּין הַרְרֵי הַחוֹל

וְהַרְרֵי הַסֶּלַע הָאִלֵּם,

אֶת שֶׁנִּבְצַר מִמְּךָ לַהֲבִינוֹ עוֹד כָּאן,

בְּעֵת הַמִּיטִינְגִים שֶׁל פּוֹעֲלִים

פּוֹזְלִים מִזַּעַם וְאֵיבָה.

הֲתִזְכֹּר,

בְּבִקְתָּה עֲמֻקָּה וְחַמָּה בְּתוֹךְ יַעַר חָכָם

עֵת יָשַׁבְנוּ יַחְדָּו

וַנִּקְלֹט פִּטְפּוּטָם הַשּׁוֹבָב, מְכַרְסֵם,

שֶׁל אוּדִים מִתְפַּצְּלִים בַּכִּירַיִם

וְשׂוֹחַחְנוּ הַרְבֵּה, וְרַבּוֹת גַּם נִשְׁבַּעְנוּ:

לָמוּת בְּתוֹךְ יַעַר

בִּכְדֵי לֹא לָמוּת בְּתוֹךְ כֶּלֶא,

בִּכְדֵי לֹא לִשְׁכַּב בְּבָתֵּי-הַחוֹלִים לַצָּבָא.

אֱמֶת דִּבַּרְתָּ, רְפָאֵל,

עַל כֵּן יָקַרְתָּ לִי מִכָּל אֱמֶת גַּם יְדִידוּת.

וְאִם אָמְנָם שָׁבַעְתָּ חֶזְיוֹנֵי שָׁרָב, –

אֵין זֹאת כִּי אִם תָּשׁוּב,

כִּי שׁוֹב תָּשׁוּב אֵֵלֵינוּ.

תְּנוּעָתֵנוּ הוֹלֶכֶת, תְּנוּעָתֵנוּ גּוֹבֶרֶת,

לֹא יְּכַבּוּהָ דְּמֵי בַּחוּרֵינוּ הַשְּׁפוּכִים

בְּרֹאשׁ חוּצוֹת וְנִבְכֵי יַעַר, –

וְהַשּׂוֹנֵא נִבְעָת מִצֵּל חֶטְאוֹ.

הָעָם אוֹהֵב, הָעָם אוֹהֵב אוֹתָנוּ –

וְזֶה אוּלַי יוֹתֵר מִכָּל תַּגְמוּל וְנִצָּחוֹן.

גַּם בִּלְעָדֶיךָ בּוֹא יָבוֹא הַנִּצָּחוֹן,

אַךְ מַה לְּךָ,

מִי לְךָ שָׁם?"

---

תשובה לולאדימיר

מאת

רפאל אליעז

אָמְנָם, נָכוֹן, וְלָדִימִיר הַטּוֹב,

דְּבָרֶיךָ לִי יָקְרוּ כְּטֹהַר לְבָבְךָ,

וְגֵא אֲנִי בְּזִכְרְךָ וְנִשְׁמָתְךָ רוֹאֶה:

פְּתוּחָה הִיא לְפָנַי

כְּצָהֳרָיו שֶׁל יַעַר רְחַב-עֵינַיִם.

רִיסֵי הָאֳרָנִים כָּבְדוּ מִשְּׁרָף וָשֶׁמֶשׁ.

וַעֲגִילֵי הַטַּל הַמִּתְעַלְּפִים מֵרֵיחַ

עַל עִשְּׂבֵי-בָּר פְּרוּעִים וְרוֹתְתִים.

יָדַעְתִּי:

בְּהַגִּיעַ זֶה קוֹלִי אֵלֶיךָ,

יְהֵא הֵדוֹ צָלוּל, אַף מְחֻבָּק בֵּין הַגְּבָעוֹת.

וְכָאן:

עִקְּבֵי חַיַּת-מִדְבָּר טְבוּעִים עוֹד בַּדְּרָכִים,

הַקִּפָּאוֹן הַחַם שֶׁל הַחוֹלוֹת

מַרְדִּים אֶת הַזְּרוֹעוֹת,

וְאוֹר!

הָאוֹר סוֹגֵר אֶת הָעֵינַיִם,

עַד כְּסוּמָא יֵלֵךְ הַזְּמַן וְיִתְנַדְנֵד.

בְּבֵית-הַקַּהֲוָה נַרְגִּילָה מְקַטֶּרֶת

עַצְלוּת קְדוּמָה בַּת אֲלַפִים שָׁנָה.

כָּאן הַשְּׁוָקִים הוֹמִים בַּאֲפֵלָה טְחוּבָה,

תְּמָרִים מְרֻפָּשִׁים וּבְשַׂר צָלִי,

וְרֵיחַ כֶּבֶשׂ מְדֻשָּׁן

נִבְלָע בֵּין הָרֵיחוֹת שֶׁל הַמַּכֹּלֶת הַקְּלוֹקֶלֶת.

אַחֵר הוּא פֹּה צַלְמוֹ שֶׁל הָאָדָם:

עָרְמָה עִוְּתָה פַּרְצוּף-פָּנָיו שֶׁל הַפַלָּח,

דַּלּוּת וְצַחֲנָה אָטְמוּ אֶת נִשְׁמָתוֹ,

וְעַבְדוּתוֹ פֹּה מְכֹעֶרֶת שִׁבְעָתַיִם.

הֲלֹא תִּשְׁאַל:

אֵיכָה הָפַךְ צָפוֹן לְצֵל חֲלוֹם,

וְאֶת לִבִּי רָתַמְתִּי לַשְּׁמָמָה?

מַה קֶּצֶב, מַה נִּגּוּן בָּם אֲשָׂרֵךְ רַגְלַי

אֲשֶׁר בָּגְדוּ בְּקֶצֶב שִׁירָתֵנוּ הַתַּמָּה?

הַקְשֵׁב:

עַל גַּג שָׁטוּחַ וּמוּזָר

נֵעוֹרוּ עַצְמוֹתַי לְפֶתַע,

רָאִיתִי הָעוֹלָם בְּפַעַם רִאשׁוֹנָה:

גָּלְמִי וְאַכְזָרִי.

שָׁמַיִם בּוֹעֲרִים לִמְרַאֲשׁוֹתַי.

וּצְפִירָתָם שֶׁל הַמּוֹטוֹרִים מְנַשֶּׁמֶת הַשְּׁמָמָה.

חֻלְצוֹת כְּחֻלּוֹת שָׁלְפוּ עֲלוּמֵיהֶם

וַיְבִיאוּם עַד כָּאן.

אֵיבַת הַצַּבָּרִים עִקְּבֵיהֶם דּוֹקֶרֶת,

וְשֶׁמֶשׁ מַרְתִּיחָה בְּלַעַג אֶת גּוּפָם.

אָמְרוּ לִי:

הִנֵּה הִנָּם אַחֶיךָ!

וְהֵם דּוֹמִים לְךָ, וְלָדִימִיר הַיָּקָר.

לָהֶם רַק לֹא הָיָה לְיַד הַבַּיִת

עֵץ דֻּבְדְּבָן אֲשֶֶׁר יַשְׁלִיג בְּשֶׁקֶט אֶת פְּרָחָיו

בַּבֹּקֶר הָאָרֹךְ שֶׁל הַיַּלְדוּת.

חַיּוֹת וְעַכְבָּרִים טָרְפוּ אֶת עוֹלָמָם

וּלְכָאן אֶת הַפְּלֵטָה, אֶת הַפְּלֵטָה הֵבִיאוּ:

יָדַיִם שֶׁבִּקְשׁוּ לְהִתְפַּלֵּל וְנִסְתַּמְּאוּ.

וְגוּף אֲשֶׁר נָשָׂא אֶת נִשְׁמָתָם וַיִּכָּשֵׁל,

עִם רְצוֹנָם הַמַּר וְהַגֵּאֶה.

פֹּה הַבֶּטוֹן קוֹרֵא בְּקוֹל צָרוּד לְמַיִם,

וְתַאֲוַת הַמֶּלֶט לֹא תַּרְגִּיעַ גַּם בְּדָם –

מִלְחֶמֶת הַמִּדְבָּר אִטִּית וְאַכְזָרִית.

וְהֵם הוֹלְכִים.

הֵם מַגְבִּיהִים.

וְהֵם – הַמּוּעָטִים.

רַבִּים נוֹתְרוּ עוֹד שָׁם.

רַבִּים עוֹד מְקַמְּטִים הַמֶּשִׁי הַשְּׁמֵימִי

בְּתַחֲנוּנֵי מַבָּט,

וְנִשְׁמָתָם כִּגְוִיל תּוֹרָה עַתִּיק בִּידֵי פּוֹרְעִים.

הָיָה זֶה עַם נִפְלָא,

מַלְכוּת אַגָּדָתִית נָשְׂאוּ בְּסוֹד לִבָּם, –

וְהִיא טָבְעָה כְּיַהֲלוֹם בְּמַדְמֵנָה.

בְּתוֹךְ גַּנָּם הַדַּל הִצִּיבוּ כְּמִפְלֶצֶת

אֶת הַמָּשִׁיחַ הֶעָצוּב.

אָמְנָם, נָכוֹן, וְלָדִימִיר הַיָּקָר,

גַּם כָּאן, גַּם כָּאן תִּרְאֶה שְׂרִידִים לַכַּת הַהִיא,

נוֹשְׂאֵי אֱלֹהַּ מֵת עַל שִׂפְתוֹתֵי-מֵתִים.

אוֹתוֹ הָאֵל הָאַכְזָרִי וְהֶעָצוּם,

אֲשֶׁר נִגְלָה לָהֶם אֵי-פַּעַם בַּמִּדְבָּר,

שָׁכַח אֶת קִיּוּמָם,

וִימוֹתֵיהֶם נוֹשְׁרִים כִּפְרִי שֶׁלֹּא יַבְשִׁיל עוֹד.

לֹא בִּגְלָלָם עָגַנְתִּי פֹּה.

אַךְ יֵשׁ פּוֹדֵי הַגַּאֲוָה, –

וְזֶה שִׁירָם:

• "בְּעָרֵי הַשִּׂנְאָה זֶה גּוּפֵנוּ גָּדַל.

וְכָאן הֲקִימוֹנוּ

תַּחֲנָה אַחֲרוֹנָה:

חוֹמָה וּמִגְדָּל.

מִכִּבְשַׁן הַשָּׂדוֹת לֶהָבָה יְרֻקָּה

תִּרְדֶּה אֶת הַיְּבוּל.

הָעַיִן מְלֵאָה. לִבֵּנוּ מָרְכָּן.

לִבֵּנוּ שִׁכּוֹר עַד אֵין גְּבוּל.

הַסַּכִּין שֶׁלּוֹטֵשׁ הַמֶּרְחָב

תַּגִּיר אֶת דָּמֵנוּ הַמַּר.

הָרֶגֶל צְרוּבָה מִשָּׁרָב,

עָלֵינוּ צוֹעֵד הַמִדְבָּר,

שְׂפָתֵנוּ לוֹחֲשָׁה: אֵין דָּבָר!

מִכָּל צַד – מַאֲרָב, וְזוֹמֶמֶת הָרוּחַ,

מִכָּל צַד כִּפְסַק-דִּין זוֹ הַתְּכֵלֶת נִגְזֶרֶת,

וְיָדֵנוּ קַשֶּׁבֶת לְרֶגֶב צָמֵא וְקָרוּעַ,

וַאֲנַחְנוּ נַחֲרִישׁ אֶת קוֹלוֹ רַק בְּזֶרַע.

כִּי נָטוּי כְּבַרְזֶל עַקְשָׁנִי הַצַּוָּאר,

וְלִבֵּנוּ לַתֶּלֶם יִפֹּל כְּגַרְגָּר. –

אֵין דָּבָר!

אֵין דָּבָר.

אֳפָקִים יַאְדִּימוּ, יַחֲוִירוּ שָׂדוֹת,

וּדְרָכִים טְעוּנוֹת כְּגַבֵּי סַבָּלִים,

כִּי יָבוֹא הַקָּצִיר זְהָבוֹ הַגֵּאֶה לְיַדּוֹת,

וְיִשַּׁק הַקּוֹצֵר לְפִיּוֹת שִׁבֳּלִים,

שֶׁיָּנְקוּ מִשְּׁפוּנֵי אֲדָמָה אַהֲבַת הַזְּרִיעָה, –

הַקּוֹצֵר אָז יַרְעִיף בִּרְכָתוֹ הַצְּנוּעָה:

• – הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ.

הַיּוֹם עוֹד הַכֹּל פֹּה עוֹמֵד כְּמִנֶּגֶד:

צַעֲקַת הֶעָבָר

וּקְלָָלָה שֶׁל הָרֶגַע.

הַלֵּילוֹת הַשְּׂרוּפִים בְּדָגָן.

הַפְּרָאוּת. הַנָּקָם שֶׁל הַכָּאן.

הַשֶּׁקֶט הַזֶּה שֶׁאָרַב וְזָמַם.

הַשֶּׁקֶט הַזֶּה הַמּוּטָל עַל מוֹקֵשׁ

וְהָאֵשׁ.

הַיּוֹם פֹּה הַכֹּל עוֹמֵד כְּמִנֶּגֶד:

הַפִּגְיוֹן.

הַמִּדְבָּר.

הַיָּגוֹן.

וְאִתָּנוּ הֵן רַק הַחֲלוֹם

וְהַיָּד הַשּׁוֹאֶגֶת:

שָׁלוֹם!

אֵין דָּבָר!

וְצַוָּאר אֶל צַוָּאר

וּרְבָבוֹת שֶׁל יָדַיִם

מְקָרְבוֹת אֶל הַמֵּצַח מִצְחָם שֶׁל שָׁמַיִם.

הַכֹּל כְּבָר הָיָה. עוֹד לֹא הַכֹּל עָבַר!

וְעוֹד צִוּוּי אֶחָד מֵאִיר, כִּי לֹא נֻצַּח:

לֹא תִּרְצַח!" –

וְלָדִימִיר הַיָּקָר, הַאִם תָּבִין מַה פֵּשֶׁר הַדְּבָרִים?

הַאִם מְאֹד רָחַקְתִּי

לְמִן היּוֹם בּוֹ אֶת לִבְּךָ פָּתַחְתָּ בַּיְּשָׁנִי

וּמַכְאוֹבְךָ גִּמְגַּמְתָּ לְפָנַי?

הָיְתָה אָז אַפְלוּלִית בַּחֶדֶר הַקָּטָן.

הַחֹרֶף הַיָּפֶה שֶׁל אַרְצְךָ יִלֵּל בַחַלּוֹנוֹת.

וְהַכִּירַיִם פִּטְפְּטוּ אֶת שִׂיחָתָם הַחֲמִימָה.

אַתָּה אָמַרְתָּ:

"רְפָאֵל, אֲנִי הָעֶרֶב קְצָת דּוֹמֶה לְךָ,

כִּי נֶעֱצָב אֲנִי, כָּמוֹךָ בַּשִּׁירִים.

חָשַׁבְתִּי:

קַו-דִּמְיוֹן אֶחָד יֶשְׁנוֹ בֵּינֵינוּ,

וְהוּא – שֶׁאֲבוֹתֵינוּ חַיָּטִים.

אַתָּה בָּרִיא מִמֶּנִּי וְחָסֹן,

וְרַק אַפְּךָ הַיְּהוּדִי יָדַע אֶת רֵיחַ הָאָסוֹן.

בַּיָּד הַמְצֻיֶּרֶת יָפֶה, בְּפֶסֶל שֶׁל בְּרוֹנְזָה גָּלְמִי

בִּקַּשְׁתָּ סְמָלִים נִסְתָּרִים וְרֶמֶז לְמֶרֶד וָמֶרִי.

אֲנִי רַק לָעַגְתִּי לְכָךְ,

רָאִיתִי בָּזֹאת רַק חִימֶרוֹת, –

אַךְ הָעֶרֶב דָּמִיתִי לְךָ, וְאַל נָא תִּלְעַג רְפָאֵל,

בַּקְּלוּבּ הַצְּבָאִי הַגָּדוֹל

בִּשְׂדֵרוֹת צַאר אוֹסְבוֹבּוֹדִיטֶל, –

אֶמֶשׁ, זוֹ פַּעַם רִאשׁוֹנָה, דָּרְכָה בּוֹ רַגְלִי.

הָיָה שָׁם קוֹנְצֶרְט שֶׁל בֶּטְהוֹבֶן.

יוֹדֵעַ אַתָּה, כִּ אַךְ פִּגּוּלִים לִי

כָּל הֲדַר תַּעֲנוּג וְשִׁגְרָה בֻּרְגָּנִית,

אֲבָל לְכַרְטִיס שֶׁל חִנָּם – זוֹ מַתַּת יְדִידִי –

נִתְפַּתֵּיתִי הַפַּעַם.

אֵינִי יוֹדֵעַ,

אֶל מִי הִתְפַּלְּלוּ אֶצְבְּעוֹתָיו שֶׁל הַפְּסַנְתְּרָן.

שָׁמַעְתִּי: זְעָקָה שֶׁל בֶּטְהוֹבֶן

בּוֹקַעַת מִבֵּין שִׁנָּיו הַמְרֻבּוֹת

שֶׁל פְּסַנְתֵּר,

כְּמִלֹּעַ פָּעוּר שֶׁל אֲרִי עֲנָקִי וְשָׁחֹר.

שָׁמַעְתִּי הַשֶּׁקֶט הַפֶּלִי

בִּשְׁתֹק הַפְּסַנְתֵּר הֶרֶף-עַיִן.

הַכֹּל כָּאן הָיָה מְיֻפֶּה לְהַפְלִיא.

הַצְּלִילִים דָּהֲרוּ

מִכָּתֵף עֲרֻמָּה אֶל כָּתֵף קְטִיפָנִית,

מִבָּרָק מְלֻטָּשׁ שֶׁל יָדַיִם חִוְרוֹת

אֱלֵי בְּרַק הַשְּׂמָלוֹת

הַצּוֹעֵק בֵּין קְפָלָיו שֶׁל הַמֶּשִׁי.

לֹא הֻרְגַּלְתִּי בְּכָךְ.

לְמִי פֹּה נֻגַּן, רְפָאֵל?

הַאִם לְאֵלֶּה?

הַאִם לַקְּצִינִים שֶׁעָרְפוּ אֶת רֹאשׁוֹ הַמְסֹעָר

שֶׁל גֵּיאוֹ הַפַּיְּטָן

בַּעַל הָעַיִן הָאַחַת וְאֶלֶף הַלְּבָבוֹת?

הִנֵּה קָצִין בְּתַבְנִיתוֹ הַמַּלְבֵּנִית,

בִּרְצִינוּתוֹ הַזָּוִיתִית:

"עֲרֵבִים הַצְּלִילִים לְאָזְנַי

כִּתְקִיעַת חֲצוֹצֶרֶת בַּקְּרָב,

מְשַׁכְּרִים כְּיֵינוֹת בְּיִקְבֵי הָאוֹיֵב,

וְהַלֵּב מִשְׁתּוֹקֵק לְנַצֵּחַ…"

הִנֵּה סוֹכֵן הַדָּת, מוֹכֵר הַקֳּדָשִׁים הַקִּמְעוֹנִי,

מַקְשִׁיב בְּכֹבֶד-רֹאשׁ

לְדִבְרֵי מְפַקֵּחַ עַל הַכֶּלֶא:

הֵם קוֹבְעִים רֵאָיוֹן לְיוֹם הַמָּחֳרָת.

הֲרֵי הַנְּשָׁמוֹת נִזְקָקוֹת לְוִדּוּי,

הַנְּשָׁמוֹת הֵן שֶׁלּוֹ,

וְגוּפוֹת הָאָדָם, הַגּוּפוֹת הֵם עִנְיָן כֹּה פָּעוּט:

הֵם עוֹבְרִים עַל הַחֹק,

וְהֵם הוֹלְכִים לָמוּת.

בֶּטְהוֹבֶן בּוֹכֶה,

וְהַתַּלְיָנִים זְקוּקִים לִקְצָת מַרְגּוֹעַ,

הֵם מֻכְרָחִים לִשְׁכֹּחַ הָעֲוִית

שֶׁל נִלְקָחִים מִכָּאן אֶל הָעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב.

אַךְ לוּא נִגְּנוּ אֶת זֹאת בְּבֵית-הַכֶּלֶא,

כִּי אָז נָתְנוּ לָאֲסִירִים לְהִמָּלֵט.

בְּמַחֲשָׁבוֹת כָּאֵלֶּה, רְפָאֵל, חָזַרְתִּי אֶל בֵּיתִי.

נִכְלָם צָנַח רֹאשִׁי, כְּעָנָף שֶׁנִּגְדַּע בְּגַרְזֶן.

יָרֵאתִי, פֶּן אִמָּא תָּבוֹא,

וּמַבָּטָהּ יַדְמִיעַ אוֹר

עַל עֲוִית הַצַּעַר שֶׁבְּמֵצַח בְּנָהּ,

תַּחְשֹׁב: חוֹלֶה אוֹ מְאֹהָב?

וְלִי הָיָה עוֹד רַע מִזֶּה:

בִּכְדֵי לִחְיוֹת צָרִיךְ לִרְצֹחַ,

יוֹם יוֹם לִרְצֹחַ,

כְּתַלְיָן,

כְּסוֹחֵר הַחַרְצֻבּוֹת,

כְּמַלְוֶה בְּרִבִּית?

וְכָל אֵלֶּה יְבַקְשׁוּ מַרְגּוֹעַ וּתְפִלָּה

בְּעֶזְרָתָם שֶׁל וִירְטוּאוֹזִים נִפְלָאִים?!

הָהּ, עֶרֶב שֶׁכָּזֶה יָכֹל בַּלֵּב לִנְטֹעַ

לֹא עֵץ, כִִּי יַעַר, יַעַר שֶׁל שִׂנְאָה.

עַל כֵּן עָצוּב אֲנִי הָעֶרֶב, רְפָאֵל,

וּסְלַח לִי, כִּי אֵינִי יוֹדֵעַ לְפָרֵשׁ

פֵּרוּשׁ אַחֵר הַסּוֹד שֶׁבַּצְּלִילִים…"

כֵּן, וְלָדִימִיר הַיָּקָר, כָּךְ שׂוֹחַחְתָּ עִמָּדִי

בְּאַפְלוּלִית הַחֶדֶר הַקָּטָן.

וְרַק מִשּׁוּם שֶׁכֹּה הִסְכַּמְתִּי לִדְבָרֶיךָ,

לֹא הֲשִׁיבוֹתִי אָז דָּבָר.

וּכְשֶׁרָצִיתִי לְהָשִׁיב בְּטֶרֶם פְּרֵדָתֵנוּ

בִּרְצִיף הַתַּחֲנָה, שְׁקוּיַת עָשָׁן וַהֲמֻלָּה,

כָּל הַמִּלִּים תְּקוּעוֹת נוֹתְרוּ אָז בִּגְרוֹנִי.

הַהֲבִינוֹתָ אָז, וְלָדִימִיר:

אֶת אִמְּךָ,

זוֹ הַכְּחוּשָה וְהַדַּקָּה, אָהַבְתָּ כִּדְבָרֶיךָ,

עָלֶיהָ לֹא וִתַּרְתָּ עוֹד:

הֲרֵי הָאֵם אֵינֶנָּה אֵם בִּלְבַד,

הָאֵם תָּמִיד הִיא מַשֶּׁהוּ יוֹתֵר.

גַּם לִי נִדְמָה, כִּי מִשְׁפְּטֵי-הַהֲבָלִים

עוֹטִים אוֹתָהּ תִּפְאֶרֶת וְקַדְרוּת, –

אַךְ הִיא יוֹתֵר מִזֶּה:

כִּי בָּהּ שׁוֹכֶנֶת הַיַּלְדוּת כְּבֹקֶר פֶּלֶא,

וּבֹקֶר זֶה יָאִיר תָּמִיד בְּלֵילוֹתֶיךָ הַגְּדוֹלִים,

פַּיֵּס אֶת בְּדִידוּתְךָ הַגְּאֵיוֹנָה.

עַל בֹּקֶר שֶׁכָּזֶה רָצִיתִי לְסַפֵּר בַּתַּחֲנָה הַהִיא,

אַךְ רֶגַע הַפְּרֵדָה חִנֵּק אֶת דִּבּוּרִי.

עַכְשָׁו נָא אֲסַפֵּר:

הָיָה אֶחָד מֵאֵלֶּה הַבְּקָרִים,

עֵת הָאָדָם נוֹלַד בְּפַעַם אֵין מִסְפָּר לָהּ.

הָאֶצְבָּעוֹת הָאֲרֻכּוֹת שֶׁל הַגְּפָנִים

טִפְּסוּ עַל צַוָּארָן שֶׁל הַגְּדֵרוֹת,

וְהֶחָצֵר הִבִּיטָה בְּעֵינֵיהֶם הָאֲדֻמּוֹת

שֶׁל שׁוֹשַׁנִּים כְּבֵדוֹת?

הַטַּל רָקַם בְּאֶלֶף רְסִיסָיו

אֶת שִׂמְלָתָהּ שֶׁל הַגִּנָּה,

כְּשִׂמְלָתָהּ שֶׁל הַכַּלָּה יְפַת-הַשַּׁרְווּלִים

בְּנֻסָּח מַקֶּדוֹנִי.

פְּקוּחָה כְּחַמָּנִית הִזְהִיבָה הַחַמָּה:

הִנֵּה תַּזְלִיף צְחוֹקָהּ עַל הַגַּגּוֹת הָאֲדֻמִּים

וְגַם אֶל חַלּוֹנְךָ חִיּוּךְ אֶחָד לְפֶתַע יִתְנַפֵּץ.

אָכֵן, בְּבֹקֶר שֶׁכָּזֶה

מִבַּעַד לַחַלּוֹן הִקְשַׁבְתִּי לְהַהוּא,

אֲשֶׁר לֹא שָׂשׂ לִקְרַאת הָאוֹר, –

הִקְשַׁבְתִּי לְאָבִי.

• "אֵינְךָ יוֹדֵעַ – לִי אָמַר –

שָׁמוֹעַ אֶל הַקּוֹל הַבָּא מִמֶּרְחַקִּים.

עַמְּךָ הַקָּטָן הֵשַׁח רֹאשׁוֹ לְהַקְשִׁיב לוֹ,

בְּיַעַן יֹאהַב אֶת חַיָּיו הַגְּדוֹלִים.

כִּי הִכְהוּ עֶלְבּוֹנוֹת אֶת עֵינָיו,

וְעִצְּבוֹן הַמִּדְבָּר עוֹד יִפְרֹם אֶת לִבּוֹ

הַפָּקוּחַ תָּמִיד מוּל חֲלִיל-הָרוֹעִים

שֶׁשִּׁכַּלְתָּ אוֹתוֹ בַּדּוֹרוֹת.

עַמְּךָ הַקָּטָן לֹא שָׁכַח לַעֲרֹךְ עִם לִבּוֹ

צְקוּן-דּוּשִׂיחַ אִלֵּם, –

כְּמוֹ אָז, בְּקַדְמוּת הַיָּמִים:

בֵּין אֵל לְכוֹכָב,

בֵּין מִדְבָּר לְכוֹכָב,

בֵּין אָדָם לְמִדְבָּר וְכוֹכָב,

וְהִנֵּהוּ כָּעֵת בָּעוֹלָם –

כְּמֵיתָר בְּלִי כִּנּוֹר,

כְּכִנּוֹר בְּאֵין אֶצְבַּע פּוֹרֶטֶת

מוּל גּוֹרָל וְחַיָּה. – – –

מוֹלֶדֶת הַחֶמְלָה אֵינֶנָּה בַּצָּפוֹן."

הוּא יָצָא אֶל הַדֶּרֶךְ זוֹעֵם וְכָחוּשׁ, כְּנָבִיא,

כֹּה רוּחָנִי יֵרָאֶה הָאָדָם

שֶׁנְּטָשׁוּהוּ לִגְוֹעַ בַּחוּץ

בִּבְלִי דַּעַת: לְאָן?

וְגַחֶלֶת כְּבוּיָה בָּעֵינַיִם.

שְׁאִלְתִּיהוּ: “לְאָן?”

וַיַּעַן לִי: “שָׁמָּה!”

• "וּמַדּוּעַ לֹא כָּאן?

הֵן אֵרוֹפָּה הִיא לָנוּ כְּאֵם אַדִּירָה,

וְשִׁיר הַבַּלְקָן וְהַחֹפֶשׁ יָצוּק בְּמַתֶּכֶת חַיֵּינוּ.

אָהַבְתִּי עֱזוּז מַחֲשַׁבְתִּי שֶׁנּוֹלְדָה בְּעֵינַי

כְּסוּפָה בַּאֲגַם,

וּלְפֶתַע –

מוֹלֶדֶת לֹא-לִי וְשִׁיר לֹא שַׁרְתִּיהוּ."

אָבִי שָׁתַק מְאֹד, –

וּשְׁתִיקָתוֹ עָלַי כְּעֶשֶׁת מֻתָּכָה.

וְהוּא הָלַךְ.

עָבְרוּ שָׁנִים.

עוֹד לֹא דָּעַךְ הַזֹּהַר בַּבַּלְקָן.

בְּגַן הָעִיר עוֹד לֹא קָמְלוּ אוֹתָם הַשּׁוֹשַנִּים.

אָבִיב מִשְׁתּוֹלֵל בֶּהָרִים,

רַעֲמוֹת הַסּוּסִים – בַּשָּׂדוֹת.

בְּאַלְפֵי פְּסַנְתְּרִים מְנַהֵם הַמַּכְאוֹב –

הַנָּקָם הַקַּדְמוֹן.

אַךְ מִי, נָא אֱמֹר לִי, וְלָדִימִיר יָקָר,

מִי יַבְחִין בְּפַרְעוֹת מַקְהַלְתּוֹ שֶׁל עוֹלָם

שְׁאָגָה אֲיֻמָּה וּשְׁקֵטָה שֶׁנּוֹשֵׂא עַם נוֹדֵד

מִנִּי אֵם הַדְּרָכִים הַחוֹרֶגֶת?

מִי יַבְחִין זַעֲקַת תְּפִלָּתוֹ הָאִלֶּמֶת

בֵּין קוֹלוֹת וּקְלָלוֹת?

עַל שְׂפָתַיִם מֵתוֹת מִי יִשְׁמַע אֶת הַבְּכִי,

בְּכִי שֶׁל נֶפֶשׁ אַחַת

שֶׁעָמְדָה בְּפִתְחֵי הָעוֹלָם כְּעָנִי

לְבַקֵּש לָהּ מוֹלֶדֶת!

וָאֵלֵךְ גַּם אֲנִי אַחֲרָיו.

עַד הִגַּעְתִּי אֵלֶיהָ,

אֶל הָעִיר הַמֵּינֶקֶת עוֹלָם וּמְלֹאוֹ

בְּעָצְבָּהּ הַכָּחֹל וְשָׁקוּף.

יְרוּשָׁלַיִם שֶׁלִּי,

נָא קַבְּלִינִי כְּיֶלֶד חוֹטֵא,

וְאֶבְלַע תּוּגָתֵךְ הַגְּדוֹלָה בְּגוּפִי הַקָּטֹן,

וּבְחֵיקֵךְ אֶתְבַּגֵּר.

מוֹרַשְׁתֵּךְ בְּדָמִי – כְּפִגְיוֹן בֶּחָזֶה.

וְאֶזְחַל אֶל אָפְלֵךְ הַזָּהֹב,

אֲגַשֵּׁשׁ אֶת בִּטְנֵךְ הָרְטוּשָׁה,

וְאִם יַקְדִּימֵנִי הַקֵּץ בְּחֵיקֵךְ, –

אֶת מוֹתִי אֲבָרֵךְ.

גַּעְגּוּעִים עַל מַשֶּׁהוּ אַחֵר

מאת

רפאל אליעז

---

שְׂדוֹת בֵּית־שְׁאָן אֶל הָאָדָם

מאת

רפאל אליעז

לאביגדור המאירי

בְּאוּלָם הַמְתָּנָה הַנּוֹשֵׁם מַחְנְקֵי הַדּוֹרוֹת

דּוֹעֲכוֹת, דּוֹעֲכוֹת מְנוֹרוֹת.

וְעֵינֶיךָ שְׂרוּפוֹת. וְעֵינֶיךָ יוֹדְעוֹת לְחַכּוֹת.

מוּל אֶשְׁנַב הַשָּׁנִים דֹּם נוֹבֵל הָרָקִיעַ.

הַשָּׁעוֹן מְטַפְטֵף אֲרֻכּוֹת, אֲרֻכּוֹת

רְגָעִים וְדַקּוֹת, רְגָעִים וְדַקּוֹת.

אֶת זְמַנְּךָ הַנִּרְצָח מִי יָבוֹא לְהַרְגִּיעַ,

אֶת יוֹמְךָ הַנּוֹלָד מִי יָבוֹא לְפַיֵּס?

מוּל אֶשְׁנָב הַשָּׁנִים דֹּם נוֹבֵל הָרָקִיעַ,

וְעֵינֶיךָ שְׂרוּפוֹת.

אֶת עֵינֶיךָ הַחֹשֶׁךְ רוֹמֵס

וְאַתָּה בְּדִמְעַת הָעֵנָב אֶל הַחַג עוֹד תַּבְקִיעַ.

הַכְּתָלִים עַל רֹאשְׁךָ כִּתְפֵיהֶם מַרְכִּינִים.

נְּעוּרֶיךָ סוֹפְגִים כָּל כִּעוּר וְכָל יֹשֶׁן.

אֱמוּנָה וַחֲשָׁד פֹּה לוֹטְשִׁים סַכִּינִים.

לַחְמְךָ הַחִוֵּר כָּךְ בָּצַעְתָּ בַּחֹשֶׁךְ.

מִשְׁמָרְךָ הָאָפֵל רַק חִיּוּךְ מְרַחֵף.

צְבָא הַצְּחוֹק הַגָּדוֹל שְׁבוּי הַדְּמִי וְהָרֹדֶם.

צְבָא הַצְּחוֹק הַגָּדוֹל עוֹד יֵעוֹר, יְלַבְלֵב

כְּמוֹ יַעַר בּוֹעֵר בָּאוֹרוֹת וּבָאֹדֶם!

כִּי גָזְלוּ אֶת סְתָוְךָ, יֵינוֹתֶיךָ שָׁתוּ,

וְאַתָּה מְחַכֶּה לְבוֹאָם פֹּה לְפֶתַע.

עַל כָּל סַף וּמָבוֹא הַגּוֹרָל הָאָטוּם.

עַל כָּל סַף וּמָבוֹא: הַשּׁוֹפֵט הוּא.

כִּי בְּשָׂרְךָ הוּא לַחֵץ,

לַפְּצִיעָה,

לַמָּגוֹר.

לְחַרְבָּהּ הַחַדָּה וְגֵאָה שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ.

מִי כָּמוֹךָ הִסְכִּין לַפִּגְיוֹן וְלָאוֹר!

מִי כָּמוֹךָ שָׁכַח עֶלְבּוֹנוֹת מִנִּי אֶמֶשׁ!

וְאַתָּה, הָאָדָם – פֶּלַח שֶׁמֶשׁ נוֹטֵף,

בְּצִלְּךָ הַקּוֹדֵר בִּטָּחוֹן מִזְדָּרֵחַ.

נִשְׁמָתְךָ בַּיֵּאוּשׁ: גֵּיהִנֹּם וּמַרְתֵּף.

נִשְׁמָתְךָ בַּחֶדְוָה: מָה הוֹמוֹת הֵן עָרֶיהָ!

וַאֲנַחְנוּ:

שָׂדוֹת שֶׁבְּעֵמֶק עָזוּב.

וַאֲנַחְנוּ דַרְדַּר וָשַׁיִת.

פֹּה קָפְאוּ הַזְּמַנִּים. פֹּה הַנֵּצַח עָצוּב.

וּנְשִׁיקַת הַטְּלָלִים יְבֵשָׁה הִיא.

*

פֹּה חִכִּינוּ לְךָ, הַקּוֹסֵם הַכָּפוּף.

כִּי חָזַקְתָּ מִכְּאֵב וְעָצַמְתָּ מֵעֶצֶב.

בַּפַּטִּישׁ וּבַלֵּב תְּפוֹרֵר אֶת הַגּוּף,

כִּי רִגְבֵּנוּ חוֹלֵם עַל שָׂרֶטֶת וָפֶצַע.

בּוֹאִי, יָד חַמְסָנִית, – אַתְּ חַמָּה, אַתְּ קָשָׁה, –

בְּצִפֹּרֶן־בָּרָק אֶת אָפְלֵנוּ לִקְרוֹעַ!

אֶת בְּשָׂרֵנוּ תִּנְגּוֹס בְּשִׁנֵּי מַחְרֵשָׁה

וְהַשֶּׁקֶט יָבוֹא פֹּה יָרֹק וְגָבֹהַּ!

הַדּוֹרוֹת כָּאן עָבְרוּ כְּאֹרְחוֹת הַגְּמַלִּים.

הֵם נָשְׂאוּ עַל גַּבָּם אֳפָקִים וְשָׁמָיִם.

וְשִׁירָם הַצָּמֵא כְּשַׁרְשֶׁרֶת צְלִילִים

שֶׁבִּקְּשׁוּ בַּשָּׁרָב אֶת אָזְנָם שֶׁל הַמָּיִם.

וַיְהִי.

פַּעֲמוֹן הַמִּדְבָּר הִשְׁתַּתֵּק.

רַק פְּסִיעוֹת הָאָדָם וְנַפְשׁוֹ הַשּׁוֹקֶקֶת

הִתְמַזְּגוּ בְּדָמוֹ שֶׁל הַשַּׁחַר הָרֵיק

וְהַנּוֹף הִתְמַלֵּא

כְּמוֹ הִצְמִיחוּ בּוֹ דֶקֶל.

הוּא רָעַד מִיִּרְאַת הַשְּׁמָמָה הַגְּדוֹלָה.

הִתְכַּסָּה בַּדְּמָמָה הַפְּרוּשָׂה כְּמוֹ אֹהֶל.

"כֵּן! –

הַרְעִיפוּ שְׂפָתָיו –

כָּאן רָקִיעַ מֻפְלָא!

בְּדִידוּתִי הַיָּפָה, הֲנִיחִינִי לִפְסֹעַ."

הוּא אֵלֵינוּ נִגַּשׁ בְּעֵינַיִם צְמֵאוֹת.

כְּמוֹ יְדִיד שֶׁחָטָא.

כְּחוֹטֵא שֶׁחָזַר בּוֹ.

הוּא הָיָה גַּם בּוֹכֶה לוּ הָיוּ לוֹ דְמָעוֹת.

וְאוּלַי הוּא בָּכָה

רַק בַּדָּם שֶׁנּוֹתַר בּוֹ.

---

עַל הַכַּרְמֶל

מאת

רפאל אליעז

א

הַכַּרְמֶל בֶּן־שִׂיחִי, הוּא תִּינוֹק מְגֻשָּׁם

הַנּוֹעֵץ אֶת שִׁנָּיו בְּפִטֹּמֶת הַשֶּׁמֶשׁ.

אֲנִי בָּאתִי אֵלָיו כְּהֶמְשֵׁךְ מִנִּי אֶמֶשׁ,

הוּא קִדֵּם אֶת פָּנַי כְּהֶמְשֵׁךְ מִנִּי שָׁם.

לְעִתִּים הוּא נִרְאֶה מְיֻשָּׁב וְשָׁלֵו.

עֵרוּתוֹ יְרֻקָּה בְּחָלְמוֹ עַל הַיָּעַר.

הוּא יִפְתַּח אֶת עַצְמוֹ לְאַכְסֵן אֶת הַסַּעַר

וְלִבּוֹ הַכָּמוּשׁ מֵחָדָשׁ יְלַבְלֵב.

הוּא מַפְזִיל אֶת עֵינוֹ אֶל הַיָּם הַשִּׁכּוֹר

וְרוֹמֵז לַמֶּרְחָק הַכָּחֹל וְקָרוּעַ.

הוּא לוֹעֵס אֶת הֶעָב הַנּוֹדֵד עִם הָרוּחַ

וּמוּכָן אֶת גִּזְעוֹ הַמְסֻרְבָּל לַעֲקוֹר.

אָז נִדְמֶה כִּי הָהָר מִתְרוֹמֵם עַל סְלָעָיו,

אַךְ דַּבֶּשֶׁת כְּבֵדָה כַּחֲלוֹם הָעוֹפֶרֶת

מַכְנִיעָה אֶת גּוּפוֹ לְלַחֵךְ אֶת הָעֶרֶב

הַיּוֹרֵד עַל מִצְחוֹ כְּתָלוּי עַל כּוֹכָב.

הַכַּרְמֶל בֶּן־שִׂיחִי הוּא כְּיֶלֶד שׁוֹבָב

הַזּוֹרֵק מֵעָלָיו שְׂמִיכָתוֹ שֶׁל הַחֹשֶׁךְ.

אֲנִי בָּאתִי אֵלָיו כִּפְרוּטָה שֶׁל נְחֹשֶׁת.

הוּא קִדֵּם אֶת פָּנַי בְּחִיּוּךְ שֶׁל זָהָב.

ב

אֵין דָּבָר כִּי אַתָּה מְחֻסְפָּס וְנוֹגֵחַ,

יְדִידִי הַכַּרְמֶל הַקּוֹדֵר וְהַטּוֹב.

הַשֵּׂיבָה לְרֹאשְׁךָ הִיא זִקְנַת הַיָּרֵחַ,

הִיא תַּכְסִיף עוֹד מְעַט וְעִם שַׁחַר תַּחְלוֹף.

גַּם הָעֶרֶב הַזֶּה שְׁתִיקָתְךָ מְגֻמְגֶּמֶת

כִּצְלִילִי הַנָּבוֹךְ בְּשִׁירִי הָרִאשׁוֹן.

מָה רָאִיתָ, אֱמוֹר, בִּדְמוּתִי הָאִלֶּמֶת,

וּמַדּוּעַ רָבַץ רַק צִלְּךָ פֹּה לִישׁוֹן?

חֲלוֹמְךָ הָעַתִּיק שׁוּב בַּלַּיְלָה פּוֹסֵעַ,

מֶבָּטְךָ הָאָפֵל בַּתְּהוֹם מְאֹהָב,

שׁוּב זָנַחְתָּ אוֹתִי מְכֻרְסָם עַל הַסֶּלַע

וְקָטָן עַד יֵאוּשׁ מוּל שְׁמָמָה וְכוֹכָב.

פַּנָּסִים פִּטְפְּטוּ שִׂיחָתָם לְרַגְלֶיךָ

וְאֶשְׁכּוֹל הָאוֹרוֹת עַל בִּרְכֶּיךָ נִגַּר,

וְאַתָּה כֹּה אָדִישׁ. בּוֹא עִמִּי וְנֵלֵכָה,

וּבַדֶּרֶךְ תִּשְׁכַּח, כִּי אַתָּה מְבֻגָּר.

וּבַדֶּרֶךְ אוּלַי אֲגַלֶּה אֶת הָרֶמֶז

וְעַד תֹּם אֲסַפֵּר עֲרָפֶל סִפּוּרִי,

וְלִבְּךָ לֵב־חַיָּה יִזְדַּמֵּר כְּמוֹ שֶׁמֶשׁ

וְאֶחְדַּל בְּאַרְצִי הִתְהַלֵּךְ כְּנָכְרִי.

---

[אתה אולי אני]

מאת

רפאל אליעז

לנתן אלתרמן

אַתָּה אוּלַי אֲנִי, אֲבָל לְךָ יֵשׁ עַיִן

אִלְּמָה וַעֲסִיסִית כִּפְרִי בָּשֵׁל לָמוּת,

אֲנִי צָמֵא לְךָ, אַתָּה צָמֵא לַיַּיִן

וּשְׁנֵינוּ מְבִינִים כִּי זֶה מִתּוֹךְ תְּמִימוּת.

אַתָּה זוֹלֵל עִמִּי הַשַּׁחַר הַפָּרוּעַ

וּמְקַלֵּל בִּצְחוֹק יָּפְיָהּ שֶׁל אַדְמָתִי,

אוֹתָהּ חָרְשָׁה הַיָּד, אוֹתָנוּ – שִׁיר וְרוּחַ,

אַתָּה אוֹהֵב אוֹתָהּ, וְהִיא אוּלַי – אוֹתִי?

וּשְׁנֵינוּ מִתְהַלְּכִים וּמַקְשִׁיבִים לָרֶנֶן

שֶׁל סְעָרָה אֲשֶׁר רָאשֵׁינוּ מַרְכִּינָה,

אוֹתְךָ הִיא מַדְלִיקָה, אוֹתִי הִיא מְצַנֶּנֶת

וּמְבוּכָתִי סוֹרְקָה בְּאֶצְבַּע עֲדִינָה.

וּבְאִם כָּבְדוּ מְאֹד הַגֶּשֶׁם וְהַדֶּמַע,

אַתָּה מַחֲזִיק הַבְּכִי לְבַל נָא יִתְפּוֹרֵר,

רַק אֱלֹהִים נִרְפֶּה וְהַסּוּפָה רוֹתֵם הוּא

וְהַמָּטָר נִתָּךְ קָרוּעַ וְעִוֵּר.

יֵשׁ זַעַם מְצֻחְצָח בְּךָ וּבַמַּתֶּכֶת,

רַק הֵד שֶׁהִתְלַטֵּשׁ, רַק אוֹר שֶׁדֹּם הִפְשִׁיר,

וְאִם לֹא הִתְמָרְדָה רַגְלֵנוּ עוֹד מִלֶּכֶת

סִמָּן שֶׁעִקְבוֹתֶיהָ לַבָּאִים נַשְׁאִיר.

דַּרְכָּם אוּלַי יִהְיֶה דַרְכֵּנוּ הַצָּחִיחַ

וְלַיְלָה וּזְאֵב יָבוֹאוּ לִקְרָאתָם,

אַךְ הֵמָּה יִתְנַחְמוּ בַּפֶּרַח שֶׁהִצְמִיחַ

הַקַּרְקַע הַסַּלְעִי שֶׁהִתְבָּרֵךְ בְּדָם.

הֵם לֹא יֵדְעוּ דָבָר עַל נִרְצָחִים בָּרֹדֶם,

וְלַפְּרָחִים יִתְּנוּ שֵׁמוֹת מְאֹד יָפִים,

וְלֹא יְפַלְּלוּ כִּי כָּל עָלֶה בְּאֹדֶם

נוֹעָד הָיָה לִפְרוֹחַ מִבִּפְנִים.

שירים לאמא

מאת

רפאל אליעז

---

אִם אֶוָּלֵד שֵׁנִית

מאת

רפאל אליעז

אִם אֶוָּלֵד שֵׁנִית, אֲנִי אֶזְעַק מֵרֶחֶם,

אֶשֹׁךְ בְּשָׁרֵךְ, אִמִּי, אַגְבִּיר שְׂרֵפַת כְּאֵב.

אִמִּי, יָדַעְתִּי: שָׁם, שָׁם בַּחוּצוֹת אֵין לֶחֶם,

אִמִּי, פֹּה טוֹב, פֹּה חַם וְאִישׁ אֵינוֹ רָעֵב.

כִּי שְׁדֵי הַתְּכֵלֶת שָׁם קָמְלוּ מֻכֵּי צָרַעַת.

אֵיכָה יִינַק לִבִּי בֵּין פֶּגֶר וְכוֹכָב?

כָּל עֵץ חוֹנֵף בְּחֵן, כָּל עֵץ הוּא עֵץ הַדַּעַת,

וְלִי שְׂפָתַיִם, אֵם, לְטֹהַר וְחָלָב.

שָׁם תַּלְתַּלַּי־עָנָן בְּדָם נָקִי נִדְלָחוּ,

הֵיכָן עַרְשִׂי, אִמִּי, תְּכוֹנְנִי בְּרֹן,

דָּמֵךְ הוּא לִי מִקְדָּשׁ, אֶחָד הוּא וּמְבֹרָךְ הוּא,

אֲנִי רוֹצֶה, אִמִּי, בְּתוֹךְ דָּמֵךְ לִשְׁכּוֹן.

וְאֶל מוֹקֵד שִׁירֵךְ אַצְמִיד אָזְנִי בְּלִי הֶרֶף,

אִמִּי, לֹא אֶשְׁתּוֹבֵב, דָּבָר לֹא אֶהֱפוֹךְ.

אִם אֶוָּלֵד שֵׁנִית, רַגְלִי תִּבְעַט כְּחֶרֶב

אֶל מְיַלֶּדֶת זוֹ, אֲשֶׁר גּוּפִי תִּמְשׁוֹךְ…

---

אֶל אִמִּי

מאת

רפאל אליעז

סִלְחִי, אִמִּי, אֵינֶנִּי עוֹד קָטָן.

בַּהֲקִיצֵךְ אַל תְּבַקְּשִׁי הַיֶּלֶד –

הוּא עֲזָבֵךְ, דִּלֵּג עַל הַמִּפְתָּן

וְלִשְׁלוֹמוֹ דָרַשׁ רַק סַף הַדֶּלֶת.

לָךְ לַיְלָה זֶה יִהְיֶה אָרֹךְ בְּלִי דָי.

גַּחֶלֶת הַסָּפֵק תַּבְהִיק בָּאֵפֶר.

אֶת יַלְדוּתִי תִּשְּׂאִי מִטְּלָאי אֶל טְלָאי.

אֶת מֶבָּטִי תַּשְׁחִילִי אֶל הַתֶּפֶר.

אַתְּ כֹּה הֵיטַבְתְּ גַּהֵץ אֶת כֻּתָּנְתִּי.

הוֹסַפְתְּ כַּפְתּוֹר פֶּן יְשׁוּפֵנִי רוּחַ,

וְלֹא רָאִית קְמָטִים בְּנִשְׁמָתִי,

וְלֹא רִכַּסְתְּ כַּפְתּוֹר בְּלֵב פָּרוּעַ.

רַבּוֹת דָּאַגְתְּ, סִלְחִי נָא, לֹא כְּדַאי,

אִם תַּגְמוּלֵךְ – דְּמָעוֹת אֲשֶׁר תִּקְפֶּאנָה.

אִם מְחִיר סִבְלֵךְ הוּא שִׁעֲמוּם חַיַּי

וְתוּגָתֵךְ – אֵין אֹשֶׁר שֶׁיִּפְדֶּנָּה.

לַשָּׁוְא עֵינַיִךְ בִּי מִתְבּוֹנְנוֹת,

אֲנִי שָׁקֵט, אוֹתִי זוֹלֵל הַשֶּׁקֶט,

וְיֵחָשֵׁב לִי, אִמָּא, לְכָבוֹד

אִם לֹא אֲנִי כִּי אַתְּ הִיא הַצּוֹדֶקֶת.

אֶפְצַע רַגְלַי וַאֲחַבֵּק דְּרָכַי,

הֵן הוּא הִפְצִיר וְכֹה רַבּוֹת הִבְטִיחַ.

הֵן גַּם כַּיּוֹם הַמֵּצַח כֹּה נָקִי,

הֵן גַּם כַּיּוֹם עֵינַי שְׁחוֹרוֹת מִפִּיחַ.

לָזֶה שֶׁלֹּא יָלַדְתְּ, הִנֵּה אֶהְיֶה לוֹ אָח,

וַאֲבַזְבֵּז סְבִיבִי תִּקְוָה וָאֹדֶם,

וְגַם כִּי קְצָת עָצוּב בָּקְרִי נִפְקָח

יִרְעַד הָאוֹר בְּעַפְעַפַּי כְּקֹדֶם.

יְהִי נָא כָּךְ אוּלַי רַק בִּגְלָלֵךְ,

יְהִי נָא לְפָחוֹת יָפֶה לְרֶגַע,

וְלֹא אִכְפַּת אִם אָז יוֹמִי יֵלֵךְ,

וְלֹא אִכְפַּת אִם תִּכָּשֵׁל הָרֶגֶל…

---

לֵיל נְדוּדִים

מאת

רפאל אליעז

לֹא אוּכַל הֵרָדֵם, הוֹ אִמִּי,

כַּהֲלוּם מַנְגִּינָה מְשַׁגַּעַת.

צוֹעֲנִי הִסְתַּתֵּר בְּדָמִי

וְקַשְׁתּוֹ אֶת גִּידַי מְגַדַּעַת.

עוֹד אַדְלִיק הַפַּנָּס הָרִאשׁוֹן

בֶּחָזֶה הַכָּחֹל שֶׁל הַלַּיְלָה

וְאַדֶּה אֲבָנִים בַּמִּדְרוֹן

מוּל יָרֵחַ חִוֵּר שֶׁבַּגַּיְא לָן.

וְאֶל עִיר הַזְּכוּכִית הַשְּׁקוּפָה

אֶתְקָרֵב בִּפְסִיעָה מְעֻקֶּמֶת

וְאֶטְרוֹף בַּיָּפוֹת הַיָּפָה,

וְאֶחְטוֹף בַּחוֹלְמוֹת הַחוֹלֶמֶת.

לָהּ אוּלַי אֲסַפֵּר עַד הַסּוֹף

מַה יָקְרוּ לִי עֵינֶיהָ עֲדַיִן,

כִּי אָשְׁרִי הַצּוֹרֵב מִמַּכְאוֹב

לֹא יַרְדִּימוּ הַשִּׁיר וְהַיַּיִן.

הִיא תָּבִין, הוֹ אִמִּי, הִיא תָּבִין,

כִּי גַם הִיא כֹּה יָפָה וְנוֹקֶמֶת,

הֵן גַּם לָהּ הַמֶּבָּט הֶעָדִין

הַמַּדְלִיק אֶת הַשֶּׁמֶשׁ בַּדֶּמַע.

וּמָה רַב הוּא הַנֵּטֶל, אִמִּי,

כְּמוֹ זֵכֶר אָבֵל, כְּמוֹ פֶּשַׁע,

הִיא אָמְרָה רַק דְּבָרִים כֹּה אִלְּמִים

וְרַק לִי הוּא יָדוּעַ הַפֵּשֶׁר.

וְתָמִיד מֶבָּטָהּ יְרַחֵף

כִּבְרַק הַתְּמִימוּת וְהַפַּחַד,

כְּסַכִּין בְּשִׁנֵּי הָאוֹיֵב,

כְּחֵץ רַעַל בְּקֶשֶׁת נִמְתַּחַת.

לֹא אוּכַל הֵרָדֵם, הוֹ אִמִּי,

אַל תַּגִּידִי: תַּם סַעַר וָשַׁעַט.

צוֹעֲנִי הִסְתַּתֵּר בְּדָמִי

וְקַשְׁתּוֹ אֶת גִּידַי מְגַדַּעַת.

---

לֵיל קָיִץ

מאת

רפאל אליעז

בְּרֵכוֹת הָאוֹר הַנִּפְקָחוֹת לְאַט לְאַט מִתַּחַת לְמִצְחִי

הָיוּ עֵינַי אֵי פָּעַם.

אִמִּי נָשְׁקָה לָהֶן בְּדִמְעָתָהּ, לִשְׁנֵי אַחִים מְנֻצָּחִים

אֲשֶׁר פְּגָעָם הָרָעַם.

מֵאָז יוֹצְקִים שָׁמַי מַתֶּכֶת תַּכְלִילִית וּמֻצָּתָה

בְּאִישׁוֹנֵי הַבֹּקֶר.

מֵאָז עֵינַי בְּאֵלֶם מְבָרְכוֹת הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתָהּ

וּמַבְרִיקוֹת בַּשֹּׁקֶת.

מֵאָז נִצָּב לִבִּי בּוֹדֵד וָרָם – אִלָּן בּוֹעֵר בְּלֵב שָׂדוֹת,

אֵשׁ סִפּוּרָיו לָסוּחַ,

וְהַשָּׂדוֹת רוֹקְמִים בְּטִיסָתָם שְׁטִיחִים וְאַגָּדוֹת

עַד לַיְלָה וְעַד רוּחַ.

בְּרֵכוֹת הָאוֹר לְאַט לְאַט נֶעֱצָמוֹת מִתַּחַת לְמִצְחִי

כִּי הֵן כְּבֵדוֹת מִיָּיִן,

כִּי חַם הַשֶּׁקֶט וְתוֹסֵס, אִמִּי, לִמְבוּכָתָן סִלְחִי,

עַל סַף חַיַּי לֵיל קָיִץ.

---

בִּמְקוֹם תְּפִלַּת שַׁחֲרִית

מאת

רפאל אליעז

בַּשָּׁמַיִם כְּחֻלֵּי הָאֶשְׁכּוֹל הַבָּצִיר הַיָּפֶה שֶׁל הַשַּׁחַר.

עֲסִיסָם הַנּוֹטֵף בֶּעָנָן הוּא שָׁקֵט מֵחִיּוּךְ בַּפָּנִים.

הֲתַרְשִׁי נָא, אִמִּי הַטּוֹבָה, אֶת עֵינֵינוּ לַדֶּרֶךְ לָקַחַת,

לְשֵׂאתָן כְּסַלִּים בָּאָסִיף וְלִהְיוֹת עַלִּיזִים וּקְטַנִּים?

סְחַרְחָרִים כְּבָר דָּהַרְנוּ בִּיעָף מִנִּי עֶרֶב תָּלוּל אֱלֵי עֶרֶב,

כְּבָר עָיַפְנוּ, כִּי דַל הַקָּצִיר שֶׁל חַשְׁמַל פַּנָּסֵינוּ בָּרְחוֹב.

כֻּתָּנְתֵּנוּ הָיְתָה צוֹנְנָה, כֻּתָּנְתֵּנוּ הִנֵּה הִיא בּוֹעֶרֶת

וְהַגּוּף שֶׁנָּתַתְּ בִּשְׁבִילָהּ הוּא הָלַךְ, הוּא הָלַךְ, הוּא רָחוֹק.

הִזָּכְרִי נָא הֵיטֵב וְאִמְרִי, אִם הַיּוֹם הַגֵּאֶה וְגָבֹהַּ

שֶׁנִּצַּב עַל פִּתְחֵךְ הַנָּמוּךְ לֹא הִבְטִיחַ שְׁקִיעָה אֲרֻכָּה,

לֹא הִבְטִיחַ דַּלְתּוֹ הָרָמָה שֶׁל הַלֵּיל לְפָנֵינוּ לִפְתֹחַ,

בְּסִפּוּר כּוֹכָבָיו הָעַתִּיק לְהַרְדִּים תּוּגָתוֹ הָרַכָּה.

לֹא חָפַצְנוּ לִהְיוֹת כַּגִּבֵּן הַנּוֹשֵׂא אֶת בִּכְיוֹ כְּמוֹ עֹשֶׁר,

לָנוּ יַעַר מֻצָּת וְעַלִּיז, לָנוּ זֶמֶר וְתֹף וְחַיּוֹת.

טַהֲרִי אֶת לִבֵּנוּ בְּטַל כִּי הֶחְוִיר בְּדַרְכֵּנוּ הַחֹשֶׁךְ

וַחֲלוֹם הָעֵצִים הַמְתֻלְתָּל מִתְאַבֵּךְ מִן הָרְאִי וְהַיְאוֹר.

אַל תִּתְּנִי שֶׁנִּבְכֶּה עַל הָאוֹר, פֶּן יִבּוֹל הָעַפְעַף הַפָּצוּעַ,

הוּא מַבְקִיעַ חָזָק וְנוֹשֵׁם מֵחוֹמוֹת לְבָנוֹת שֶׁל הַיּוֹם.

מוּל שָׁמַיִם כְּחֻלֵּי הָאֶשְׁכּוֹל הַסּוּסִים נִרְתָּמִים כְּבָר בָּרוּחַ,

לְנַפְשֵׁנוּ קְרוּעַת הַדְּגָלִים מוֹבִילִים אֶת יֵינָם הָאָדֹם.

אל השמש

מאת

רפאל אליעז

בלדות

מאת

רפאל אליעז

---

בלדה בלקנית

מאת

רפאל אליעז

קַדְמוֹנִים מִנִּי דָּם יַעֲרוֹת הַבַּלְקָן

וְאִוְשַׁת אִילָנָיו קַדְמוֹנִית מִנִּי זֶמֶר –

שָׁם זָרְחָה יַלְדוּתִי –

שְׁאָגָה וּפוֹאֶמָה –

כְּיָרֵחַ שִׁכּוֹר שֶׁפָּרַץ מֵעָנָן.

בַּחֲצִיר הַדּוֹרוֹת שֶׁקָּמְלָה עֶדְנָתָם

אַךְ נוֹתַר בּוֹ הַבֹּשֶׂם הַדַּק שֶׁל הַתְּמוֹל,

וְיָכֹל הָאָדָם עוֹד לִשְׁאֹף נֵרְדְּ נִרְדָּם

מִגְּבִיעֵי הַפְּרָחִים שֶׁשָּׁתוּ אֶת בָּקְרָם הַכָּחֹל –

בַּחֲצִיר הַדּוֹרוֹת הַדָּשֵׁן וְהַמַּר

הַלוֹפֵת אֶת גִּזְעֵי הָעֵצִים בַּדְּמָמָה,

הַמַּחֲנִיק בְּרֵיחוֹת אֶת קִיּוּם הַנֵּכָר,

הַכּוֹפֵת אֶת בְּשָׂרְךָ אֶל כָּל גּוּשׁ אֲדָמָה –

שָׁם –

נוֹלְדָה יַלְדוּתִי.

לֹא יָדַעְתִּי אֲנִי מִי הֵבִיא חֲלָבִי,

מִי רָקַם סִפּוּרָיו עַל גִּבּוֹר וְנוֹקֵם,

אִם הַיַּעַר אָבִי, אוֹ הָהָר הוּא אָבִי,

אִם הָרוּחַ הַזּוֹ שֶׁחִבְּקַתְנִי הִיא אֵם.

כְּאָדָם שֶׁהוֹפִיעַ מִקְצֵה אֹפֶק אָפֹר,

וְאָבַד לְבָבוֹ, וְהַדֹּפֶק נָדַם –

כֵּן הוֹפַעְתִּי אֲנִי בְּעֵינַי הַגְּדוֹלוֹת

וּטְלוּלוֹת מִנִּי דֶּמַע –

לְמַזֵּג אֶת שִׁירַי בִּשְׁרֵקַת הַגַּרְדֹּם

וְלִיצֹק מִדָּמִי

שְׁאָגָה וּפוֹאֶמָה.

בֵּין שִׁנֵּי הֶהָרִים הַתְּקוּעוֹת בַּשָּׁמַיִם

זָב חֲלֵב הַיָּמִים הַמָּתוֹק

אֶל לֹעוֹ הַיָּרֹק שֶׁל הַיַּעַר.

שָׁרָשָׁיו נִלְחָמִים בָּאָבִיב וּבַמַּיִם.

עַל לִבּוֹ הֶעָנֵף נָח הַקַּיִץ מִדַּהַר.

וְרַק לַצַּמֶּרֶת, – רֹאשָׁהּ עוֹד לוֹהֵט –

רְסִיסִים אַחֲרוֹנִים שֶׁל שֶׁלֶג יוֹקֵד.

קַדְמוֹנִים מִנִּי דָּם יַעֲרוֹת הַבַּלְקָן

וְהַטַּל בָּאִילָן קַדְמוֹנִי מִנִּי דֶּמַע –

שָׁם זָרְחָה יַלְדוּתִי בֶּעָנָן

וּגְשָׁמָיו הָעַזִּים רִנְּנוּ

בַּתְּרוּעָה הַשְּׁקֵטָה וּבְחַיָּיו שֶׁל הַזֶּמֶר.

כִּי יִרְצֶה הַגּוֹרָל לְהַתֵּל בְּסוּמָא,

וּפָקַח אֶת עֵינָיו בְּעָבְיוֹ שֶׁל הַיַּעַר.

זֶה יְהִי בְּאַחַד הַלֵּילוֹת עֵת הַסַּהַר

רוֹחֵץ בָּאֲגַם הַיָּרֹק שֶׁל הַצַּעַר

וְגֵווֹ הַכָּפוּף מִתְחַלְחֵל בַּדְּמָמָה.

רוּחַ אָז תְּעַלְעֵל מְגִלָּה נִשְׁכָּחָה,

אַגָּדָה כֶּאֱמֶת וֶאֱמֶת הַכּוֹזֶבֶת:

סַמּוֹדִיבוֹת¹ שָׁלֹש הִתְרַפְּקוּ עַל הָאֶבֶן,

בְּשִׂיחָן הַכָּמוּס בְּהִירָה הָעַצֶּבֶת.

שָׁם הִקְשִׁיב הַסּוּמָא בְּעֵינוֹ הַפְּקוּחָה:

• "בְּרִדְתִּי אֶל הַכְּפָר, – כֹּה אָמְרָה הָאַחַת,

הִתְחַיְּכוּ מַגָּלִים מֻצָּתִים מִנִּי שֶׁמֶשׁ,

יְדֵיהֶן שֶׁל קוֹצְרוֹת זִמְזְמוּ כְּזַמְזֵם אֵשׁ,

אֲלֻמּוֹת הִתְיַפְּחוּ וְדִבְשֵׁנוּ לָהַט.

יֻגְדְּשׁוּ אֲסָמִים וְחַיַּת הָרָעָב

תִּתְכַּוֵּץ וְתִשְׁקֹט הֲלוּמָה מִנִּי שֹבַע,

מִן הַנִּיר הַנִּרְדָּם יִגָּרֵר רַק הַשֹּׁבֶל

שֶׁל כַּלַּת הַדָּגָן וְיוֹנִים מִן הַשֹּׁבֶךְ

יִתְפָּרְצוּ לְנַקֵּר גַּרְגְּרֵי הַזָּהָב.

רַק אַחַת בֵּין כֻּלָּן שֶׁאָחֲזוּ בְּמַגָּל

הוּגַף צֹהַר לִבָּהּ וְיָדָהּ לֹא הִרְנִינָה.

אֶת הַגִּיל שֶׁקָּצְרָה בְּחֻבָּהּ לֹא הִצְפִּינָה,

הִיא יָדְעָה כִּי סְטְרָכִיל לֹא יֹאמַר לָהּ: גִּירְגִינָה,

סַמּוֹדִיבָה שֶׁלִּי, כּוֹכָבִי הַמֻּשְׁפָּל.

וּסְטְרָכִיל לֹא יִפְתֹּר אֶת חִידַת מִשְׁעוֹלָיו,

נִשְׂתָּרְגוּ הַצְּלִָלִים וּכְפָתוּהוּ לָנֶצַח,

חֲבֵרָיו נִרְצְחוּ וּפְגָרִים רַק הֵנֵצוּ

וְהַיַּעַר הִדְמִיעַ עָלִים עַל כָּל פֶּצַע,

אַךְ נַחֵם לֹא נִחֵם בְּטוּבוֹ אֵם וָאָב.

לֹא נוֹעַזְתִּי אֲנִי, אַחְיוֹתַי הַיְקָרוֹת,

לְבַשְּׂרֶנָּה אֱמֶת שֶׁכָּבְדָה מֵעוֹפֶרֶת,

אֵיךְ יָכֹלְתִּי לֵאמֹר: נְחָשִׁים כִּבְמַחְתֶּרֶת

מִסְתַּתְּרִים בַּלֵּילוֹת בְּעֵינָיו הַקּוֹדְרוֹת".

וַתִּדֹּם בַּת הַיַּעַר כְּמֵיתָר שֶׁנִּתַּק.

הַיָּרֵח הֶחְוִיר כְּצַדִּיק שֶׁהִרְשִׁיעַ,

הַסּוּמָא שֶׁפָּקַח אֶת עֵינָיו, לֹא הִרְתִּיעַ

כְּמוֹ יֶלֶד נִפְחָד שֶׁשָּׁמַט הַגָּבִיעַ,

אַךְ הִשְׁמִיעָה שְׁנִיָּה הַסִּפּוּר שֶׁנִּפְסַק:

"זוֹ הָיְתָה הַשָּׁעָה שֶׁצָּבַע מַעֲרָב

בְּדָמוֹ הַכָּחֹל וְרָקַם בְּחוּט אֹדֶם.

בְּשָׁעוֹת אֲחֵרוֹת, לִי נִדְמָה, עֶצֶב עוֹד אֵין,

כִּי בִּשְׁקֹעַ חַמָּה אֵין דָּבָר חַי כְּקֹדֶם

וְהַכְּתָב שֶׁבַּמֵּצַח נִרְאֶה לֹא כִּכְתָב: –

הוּא שָׂדֶה שֶׁחָרְשׁוּ בּוֹ סוּסֵי הַיָּגוֹן,

צֶמֶד גֵּא וְשָׁחֹר שֶׁעִוְּרָם שׁוֹט הָרַעַם,

בַּתְּלָמִים הַשְּׁסוּעִים מִתְגַּלִּים רִגְבֵי זַעַם

הַסּוֹפְגִים טַל מַמְאִיר וּמַמְרִיר אֶת הַטַּעַם,

זֶה מִצְחָהּ שֶׁל הָאֵם שֶׁהֵרִיחָה אָסוֹן.

וַתֹּאמַר: זֶה לוֹ שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁכִּזְאֵב הוּא נִרְדָּף

וְכִתֵּת עַצְמוֹתָיו בְּנִי סְטְרָכִיל הַוּוֹיְווֹדָה, ²

וְשַׁלֶּכֶת שְׁבִיעִת מַרְעִיפָה עַל גֵּווֹ דָּם.

זֶה לוֹ שֶׁבַע שָׁנִים הוּא שׁוֹאֵג: הֵי, נִמְרֹדָה,

הַשֻּׂלְטָן יִכָּנַע, אֶגְרוֹפֵנוּ הוּנַף!

אֶגְרוֹפֵנוּ הוּרַם כְּפַטִּישׁ מָאֳדָם

מוּל הַיּוֹם הַנִּשְׂרָף עַל סַדָּנֵי הַשָּׁמַיִם.

נַהֲלֹם:

אֶרֶץ זוֹ עֲנוּדַת הָרֵחַיִם

תִּזְדַּוֵּעַ פִּתְאֹם כְּאִשָּׁה בְּלֶב־לַיִל

וְתַבְהִיל אֶת הַדְּרוֹר שֶׁכַּנֶּשֶׁר נִרְדַּם!

זֶה לִי שֶׁבַע שָׁנִים לֹא שָׁפַכְתִּי שִׂיחִי,

וּסְטְרָכִיל לֹא גָּמַע מִיָּדִי מְלֹא קֻבַּעַת,

וּשְׁנָתִי נָדְדָה וַחֲלוֹם לֹא אֵדַע עַד

צְעָדָיו יִשָּׁמְעוּ עַל סִפִּי

וְהַשַּׁעַט

שֶׁל סוּסִים בֶּחָצֵר וְקוֹלוֹ: אֵם, פִּתְחִי!

כְּלוּם יָכֹלְתִּי לָאֵם שִׁכְלוֹנָהּ לְהַגְדִּיל

וּלְבַשֵּׂר לָהּ אֱמֶת שֶׁכָּבְדָה מֵעוֹפֶרֶת?

כְּלוּם יָכֹלְתִּי לֵאמֹר: נְחָשִׁים כִּבְמַחְתֶּרֶת

מִסְתַּתְּרִים בַּלֵּילוֹת בְּעֵינָיו שֶׁל סְטְרָכִיל".

וַתִּדֹּם בַּת הַיַּעַר כְּמֵיתָר שֶׁנִּתַּק,

הַיָּרֵח הֶחְוִיר וְהִדְמִיעַ אוֹר כֶּסֶף,

הַסּוּמָא שֶׁנִּפְקַח שָׁם לָעַס עִשְּׂבֵי קֶסֶם,

לוֹ נִדְמָה כִּי עוֹד חַי הוּא וְרַק עַל פִּי נֵס עֵר,

אַךְ הִפְטִירָה שְׁלִישִׁית הַסִּפּוּר שֶׁנִּפְסַק:

"שָׁם, לְיַד הַדּוּכָן, בִּמְזִיגָה וּלְגִימָה,

מִתְחֶָרֶזֶת שִׂיחָה עֲגוּמָה וְיוֹקֶדֶת:

"מַה קְּצִירֵנוּ כַּבִּיר! הַחֶדְוָה נֶעֱקֶדֶת!

מַה חֶלְקֵנוּ דָּשֵׁן! מַה כְּחוּשִׁים פְּנֵי מוֹלֶדֶת!

וּסְטְרָכִיל? הֲרֻתַּק בְּכַבְלֵי תַּרְדֵּמָה?

• יִטְרְפֶנּוּ זְאֵב! כִּי שִׁלְדּוֹ יְכֻרְסַם!

כְּכַרְסֵם אֶת הַלֵּב שֶׁבַע שְׁנוֹת הַתּוֹחֶלֶת.

שָׁוְא צוֹפָה לַבַּלְקָן זוֹ עֵינִי הַפּוֹזֶלֶת!

יִקָּחֶנּוּ הַשֵֵּׁד! גַּם אִמּוֹ מְקַלֶּלֶת

אֶת הַיּוֹם בּוֹ הֵבִיאָה אוֹתוֹ לָעוֹלָם!

• יְבֹרַךְ זֶה הַשַּׁד שֶׁמִּמֶּנּוּ יָנַק!

גֶּבֶר עַז כְּחַיָּה וְנָבוֹן כְּעֵין שֶׁמֶשׁ,

הוּא חָרַת עַל אַבְנֵי הַמָּחָר אוֹת וְשֵׁם אֵשׁ,

הוּא מָחַק כָּל אֶתְמוֹל נֶאֱלָח וְכָל אֶמֶשׁ

מִשְּׁבִילֵנוּ הַצַּר וְגָזַר: לֹא נִמַּק!

הֵן יָדוֹ שֶׁפָּרְשָׂה תְּכֵלֶת עֹז חֲדָשָׁה

עַל גַּבֵּי הַכְּפָרִים אֲכוּלֵי הַצַּלְמָוֶת,

הֵן דִּגְלוֹ הִתְנוֹפֵף כְּצַו נֵצַח וְצַו-עֵת

וְזָעַק זַעַק-דָּם: הַחֵרוּת אוֹ הַמָּוֶת!

וְרָקַע חֲרָבוֹת מִמַּתֶּכֶת קְדוֹשָׁה.

וְאֶחָד פֹּה הוֹסִיף: שָׁם, מֵאֵצֶל הַבְּאֵר,

בַּחֲצוֹת תִּתְגַּנֵּב דְּמוּת שְׁקוּפָה וְזוֹרַחַת,

דְּמוּת סְטְרָכִיל הַצְּמֵאָה, דְּמוּת סְטְרָכִיל הַגּוֹנַחַת,

וְתִתְעֶה עַד שֶׁכְוִי יְגַלֶּה לוֹט הַשַּׁחַר

וְאֶל אָן תֵּעָלֵם לֹא יַגִּיד גַּם הוֹבֵר…

שׂוחֲחוּ הַיּוֹגְבִים וְהוֹסִיפוּ לִמְזֹג,

וּסְטְרָכִיל שָׁם הֵצִיץ מִכָּל עַיִן רוֹדֶמֶת,

וּסְטְרָכִיל הִשְׁתַּקֵּף בְּכָל נֵטֶף שֶׁל דֶּמַע,

בְּכָל נֵטֶף שֶׁל יַ"שׁ הוּא בָּעַר כְּחוֹתֵם אֶת

פְּסַק דִּינוֹ שֶׁל הָעָם בְּדָמוֹ הֶעָמֹק.

אֵיךְ יָכֹלְתִּי אֲנִי, אַחְיוֹתַי הַיְקָרוֹת,

הָאֱמֶת לְבַשֵּׂר כִּי כָּבְדָה מֵעוֹפֶרֶת,

אֵיךְ יָכֹלְתִּי לֵאמֹר: נְחָשִׁים כִּבְמַחְתֶּרֶת

מִסְתַּתְּרִים בַּלֵּילוֹת בְּעֵינָיו הַקּוֹדְרוֹת…"

*

וַתִּדֹּם בַּת הַיַּעַר – מֵיתָר שֶׁנִּתַּק,

הַיָּרֵח צָנַח כְּשָׁחוּט עַל הַמַּיִם.

הַסּוּמָא שֶׁנִּפְקַח שׁוּב עָצַם הָעֵינַיִם.

בִּרְסִיסֵי טַל וָרֹד שָׁם בָּכוּ הַשָּׁמַיִם,

הַגּוֹרָל הִסְתַּתֵּר בַּסְּבָכִים וְצָחַק.

---

בלדה צפונית

מאת

רפאל אליעז

לְמִלְכָּה

אַתְּ פָּלַחַתְּ אֶת הַדְּמִי כְּמוֹ הֵד.

פַּרְפְּרֵי שֶׁלֶג חַי אֶת פָּנַיִךְ הִצְעִיפוּ.

הָעֵצִים עַל רֹאשֵׁךְ פִּרְחִי חֹרֶף הִרְעִיפוּ

וַאֲנַחְנוּ דָּהַרְנוּ בְּלִי צֵל וּבְלִי חֵטְא.

וַאֲנַחְנוּ דָּהַרְנוּ הָלוֹךְ וְדָהוֹר

וְחוֹמוֹת הַזְּכוּכִית שֶׁהָרוּחַ הֵקִימָה

כְּחִצִּים חִצַּצְנוּן וּפָרַצְנוּ קָדִימָה

וּפָרַטְנוּ בְּלִי רֶטֶט עַל נֵבֶל הַקֹּר.

אַתְּ הָיִית הַחֲלוֹם חֲלָמוֹ יַהֲלוֹם,

אַתְּ הָיִית הַחֲלוֹם חֲלָמוֹ גּוּשׁ הַשַּׁיִשׁ,

אַתְּ פָּקַחַתְּ אֶת לִבֵּךְ וְעָצַמְתְּ אֶת עֵינַיִךְ

וְנָתַתְּ לְדָמֵךְ אֶל עוֹרְקַי לַהֲלֹם.

וְלָחַשְׁתְּ אֶל אָזְנַי: "בְּחוֹפוֹ שֶׁל הַזְּמַן

הַצָּהֹב וְתָלוּל בּוֹאֲךָ צִפִּיתִי.

כּוֹכָבִים רְחוֹקִים עִקְּבוֹתֶיךָ הִצִּיתוּ

וּמִלִּים מְלַטְּפוֹת בִּי נִשְּׁקוּ אֶת עַצְמָן.

הֲתִזְכֹּר, הֲתִזְכֹּר אֶת הַכְּפוֹר הֶחָלוּם,

הַתּוּגָה וְהַצְּחוֹק לֹא קָרְאוּ בִּשְׁמוֹתֵינוּ,

הֵם קָפְאוּ בְּאָשְׁרָם עַל מִפְתַּן מַבָּטֵינוּ

בַּפְּגִישָׁה הַקְּצָרָה שֶׁשָּׁקְעָה בְּעִלּוּם."

דְּהַר, סוּסִי הַשְָּׁחֹר, פְּרֹץ מַחְסוֹם וְגָדֵר,

כִּי הַיַּעַר יִסּוֹג וְנַחְצֶה אֶת הָאֹפֶק,

וְנַקְדִּים הַשָּׁעָה הַנִּמְלֶטֶת כְּעֹפֶר,

הַשָּׁעָה הַכְּחֻלָּה בָּהּ הַסְּבַךְ מִתְעוֹרֵר.

כִּי בַּסְּבַךְ נִרְדְּמוּ גַּם כַּלְבֵי הָרוֹעִים

וְכָבְדוּ הַצְּלָלִים כְּחַיּוֹת קְפוּאוֹת-בֶּרֶךְ,

כְּבָר עָבַרְנוּ מִכָּאן וְיָדוּעַ הַדֶּרֶךְ

הַמַּפִּיל אֵימָתוֹ עַל נַפְשׁוֹת הַתּוֹעִים.

וְאָמְנָם בְּגַן-עֵדֶן בָּהִיר זֶה נִמְנֵם

גַּם נָחָשׁ הַקַּדְמוֹן, גַּם רוֹעֵה-צֹאן לָנֶצַח,

וְלוּא שַׁחַר הֵנֵץ וּפְצָעַנִי בַּמֵּצַח

וְחָגַג נִצְחוֹנוֹ גּוֹרָלִי הַנּוֹקֵם.

אַךְ הִנֵּה שָׁם צָמְחוּ הַרְרֵי מוֹלַדְתִּי,

כִּגְבָרִים זוֹעֲפִים שֶׁקָּפְאוּ בְּמִשְׁמֶרֶת,

אַךְ לְשֵׁמַע קוֹלֵךְ יִפְרְשׂוּ לָךְ אַדֶּרֶת,

וַתַּגִּיעַ רַגְלֵךְ עַד מִפְתַּן נִשְׁמָתִי.

בִּרְאוֹתֵךְ כִּי קָרַבְנוּ, קָרַבְנוּ מְאֹד,

בְּעֵינַיִךְ תְּהוֹם הַשָּׁמַיִם הִקְרִינָה,

כְּיַלְדָּה שֶׁעַד סוֹף חֲלוֹמָהּ הֶאֱמִינָה,

אַתְּ זָרִית עַל סְבִיבֵךְ חִיּוּכִים וְאוֹרוֹת.

וּבְעֵת הִפָּתַח הַדְּלָתוֹת לִקְרָאתֵךְ,

בְּבֵיתֵךְ הַבָּהִיר הִצְטַלֵּל רַז הַפַּחַד:

אַתְּ נִשְׁבֵּית לַסּוּפָה, כַּלָּתִי הַזּוֹרַחַת,

שׁוּב סוּפָה אֶל מַלְכוּת הַשְּׁלָגִים תִּשָּׂאֵךְ.

אָז כָּל צֶמַח בָּכָה אֶת בִּכְיוֹ הָאִלֵּם.

בֹּקֶר תָּם הִתְגַּנֵּב וְלִקֵּק כְּמוֹ כֶּלֶב

אֶת לִבִּי שֶׁנִּכְרַת זוֹ הַפַּעַם הָאֶלֶף

וְסִפִּי מֵעוֹלָם לֹא הָיָה כֹּה דּוֹמֵם.

אַךְ רוּחִי לֹא קִלֵּל אֶת יוֹמִי הַבּוֹגֵד,

לֹא פָּרַץ עַל גְּדוֹתָיו גַּם אֲגַם הָעַצֶּבֶת,

כִּי וַדַּאי אַתְּ רוֹדָה שָׁם תִּקְוָה לֹא-כּוֹזֶבֶת

וַאֲנִי עוֹד אָבוֹא לִקְרָאתֵךְ בַּמּוֹעֵד.

שׁוּב אֶרְכַּב עַל סוּסִי וּבֵיתִי שׁוּב אֶטֹּשׁ,

כִּי תָּמֵס אָז הָרוּחַ טַבַּעַת הַקֶּרַח,

וּבְעֶרֶב סָגֹל שׁוּב אֵצֵא אֶל הַדֶּרֶךְ

בִּיעָרוֹת מֻקְסָמִים עִקְּבוֹתַיִךְ לִדְרֹשׁ.

בדרך השוקעת

מאת

רפאל אליעז

---

ליד המפתן

מאת

רפאל אליעז

יֵשׁ שָׁעָה מְאֻחֶרֶת כָּל כָּךְ

עֲדֵי כָּל הַיְקוּם מְיֻתָּר הוּא.

בָּהּ כָּל זֵכֶר יָפֶה יִשָּׁכַח

כְּאֶפְרָהּ הַנִּפְזָר שֶׁל סִיגָרָה.

אִם תַּחְזֹר אֶל בֵּיתְךָ הַנִּדָּח

סַף קֵרֵחַ יַקְדִּים אֶת פָּנֶיךָ,

הוּא יִלְחַשׁ: שֵׁב נָא פֹּה, עָנִי דַּךְ,

פְּנֵי הַשַּׁחַר יַסְמִיקוּ בִּי תֵּכֶף.

וְדִמְעָה אָז בְּשֶׁקֶט יַצִּית הוּא,

כִּי דָּבָר לֹא נוֹתַר זוּלָתָהּ,

הֵן מִזְּמַן, הֵן מִזְּמַן לֹא בָּכִיתָ

כִּי מִזְּמַן לֹא הָיִיתָ קָטָן.

וַתִּפְרֹק אֶת גּוּפְךָ כִּפְרֹק נֵטֶל

שֶׁנָּשָׂאתָ שָׁנִים עַל שָׁנִים,

זֶה גּוּפְךָ שֶׁכִּמְעַט לֹא שָׂנֵאתָ

כִּי לְךָ לֹא הָיָה גּוּף שֵׁנִי.

וְעַכְשָׁו יִצְטַמֵּק לוֹ בַּפֶּתַח,

כְּתַרְמִיל-הַקַּבְּצָן יְחַכֶּה:

אִם אָדָם לֹא יִפְתַּח לוֹ לְפֶתַע

הוּא יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם מִסְכֵּן.

וְיִפְתַּח מִישֶׁהוּ טוֹב מִמֶּךָ

כִּי יָדַע אֶת תּוּגַת הַשְּׁבִילִים

וְיֹאמַר: שְׁעָתְךָ הַדּוֹעֶכֶת

מַדְלִיקָה מֶרְחַקִּים בִּשְׁבִילִי.

האנושות הזאת

מאת

רפאל אליעז

---

אשה הרה

מאת

רפאל אליעז

מַה כָּחֹל הוּא דִּבְשׁוֹ שֶׁל הָעֶרֶב הַדָּבֵק בֵּין רִיסֵי הָאִשָּׁה!

עַל שָׁדֶיהָ הָרוּחַ עוֹבֶרֶת וְעֵצִים מְחַבְּקִים אֶת רֹאשָׁהּ.

מֶה הָדוּר הַמַּכְאוֹב הַפּוֹלֵחַ אֶת גּוּפָהּ הַתּוֹחֵחַ מֵרֹךְ.

זוּלָתִי הַלֵּילוֹת מִי יוֹדֵעַ, מִי יָכוֹל שְׁתִיקוֹתֶיהָ לִקְרֹא!

הַתּוּגָה בְּקוֹלָהּ מְסֻפֶּרֶת, עַל פָּנֶיהָ פּוֹסֵעַ הַסְּתָו.

נִשְׁמָתִי, אַתְּ לַכֹּל מִתְנַכֶּרֶת, לָהּ פִּתְחִי אֶשְׁנַבֵּךְ הַמּוּגָף.

לִי נִדְמֶה – לֹא רָאִיתִי עֲדַיִן אַף אִשָּׁה שֶׁעֵינֶיהָ רֵיקוֹת.

בָּהּ תָּדִיר מְזַמֵּר אֵיזֶה יַיִן, עַל סִפָּהּ מִתְיַפֵּחַ שִׁכּוֹר.

בְּדִידוּתָהּ הִיא יוֹדַעַת לִשְׁמֹעַ וְאוֹרָהּ הַסּוֹעֵר בְּרַחְמָהּ.

הִיא רוֹאָה אֶת הַיּוֹם הַגָּבוֹהַּ שֶׁיּוֹלִיךְ אֶת יַלְדָּהּ בַּצָּמָא.

וְעַל כֵּן צַעֲדָהּ כֹּה רוֹגֵעַ, כֹּה אִטִּי וְזָהִיר וְעָנָו –

וְרַק הִיא וְהַסְּתָו בְּעֵינֶיהָ מַשִּׁירִים בְּדַרְכּוֹ רִמּוֹנָיו.

וְלַזֶּמֶר בַּיָּד הַנִּשְׂרֶפֶת רַק לִבּוֹ הַקָּטָן יַאֲזִין.

מָה רַכָּה, מָה רַכָּה הַקַּרְקֶפֶת הַסּוֹגֶרֶת שִׂכְלוֹ הֶעָדִין!

וְהַגֶּבֶר עוֹבֵר עַל פָּנֶיהָ, חִיּוּכָיו הַקּוֹרְנִים מַה בְּשֵׁלִים!

מְאֻשָּׁר עַד בּוּשָׁה הוּא כּוֹרֵעַ וּשְׂפָתָיו לוֹחֲשׁוֹת: הֵם שֶׁלִּי…

---

קרל ליבקנכט

מאת

רפאל אליעז

…וְהוּא אָהַב אֶתְכֶם – כְּאִישׁ רָעֵב פַּת לֶחֶם.

אֶת חֲזוֹנְכֶם נָשָׂא כְּשֶׁמֶשׁ עַל הַשֶּׁכֶם.

אָהַב:

כַּסְּתָו אֶת אִילָנָיו

הַמְלֻבָּשִׁים בְּעֶצֶב וְזָהָב.

כָּמוֹנִי אֶת הַיַּעַר הַנִּרְדָּם

וְאֶת סִבְכֵי סְבָכָיו,

אֲשֶׁר הַנֵּצַח הַיָּרֹק בּוֹקֵעַ מִקִּרְבָּם.

כָּמוֹךָ – הָאוֹהֵב אֶת הַחֲלוֹם עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ עַד טֵרוּף.

אָהַב: בְּכָל הַגּוּף,

לֹא גּוּף אֶלָּא חוֹמָה בְּצוּרָה

מוּל אֵשׁ וּסְעָרָה.

אָהַב:

בִּשְׁתֵּי יָדָיו אֲשֶׁר הָדְפוּ אֶת הַפְּצָצוֹת בִּמְעוּפָן

וְבְרַגְלָיו אֲשֶׁר דָּחֲפוּ אֶת הָאוֹפַן

שֶׁל הַיָּמִים: קָדִימָה.

אֵי-שָׁם שְׂדֵה-קֶטֶל בִּפְצָעָיו נָבַח,

תֵּבֵל, שְׁחוּטָה כְּפַר, אֶת שְׁקִיעָתָהּ הִזְרִימָה

וְרַק קוֹלוֹ הֶחֱרִישׁ אֶת הַתּוֹתָח:

אֲנַחְנוּ נְנַצֵּחַ וִיהִי מָה!..

וְהוּא אָהַב

בְּכָל גִּידָיו

הַנִּמְתָּחִים עַל פְּנֵי עוֹלָם

כְּרֶשֶׁת חַשְׁמַלִּית.

תָּמִיד,

בְּלִי הֶרֶף:

עִם סַכָּנַת הַבֹּקֶר

וְסַכָּנַת הָעֶרֶב,

בַּדֶּלֶף

וְבְשִׁבְתּוֹ בְּבֵית הַכֶּלֶא

מֻשְׁלָךְ כַּכֶּלֶב

לְפִי פְּקֻדַּת הַמִּפְקָדָה הָעֶלְיוֹנָה

וּרְצוֹנוֹ שֶׁל שַׂר הָרֶצַח

וְפְסַק דִּינוֹ הָיָה חָרוּת כְּפֶצַע

נוֹטֵף,

צוֹרֵב,

פָּתוּחַ

בְּלוּחַ

הַזְּמַן וְהַנֵּצַח:

לְרַסֵּק אֶת בְּשָׂרוֹ הַכּוֹאֵב,

לְנַפֵּץ אֶת הַמֵּצַח!

חֲשֹׁב נָא, אָח:

הֵן יֵשׁ אֱמֶת אֲשֶׁר הָפְכָה לסְדָן,

וְיֵשׁ מַקֶּבֶת

אֲשֶׁר הָלְמָה כְּלֵב,

וְיֵשׁ גַּם סְנֵה בַּרְזֶל

עָדִין וּמְעֻדָּן

שֶׁבְּחוּצוֹת בֶּרְלִין

כִּבְגַן דָּמִים לִבְלֵב.

עוֹלָם יָשָׁן אֶת לְבָבוֹ אָטַם

וְאֵת גּוּפוֹ גָּרַף גּוֹרָל עֶגְלוֹן,

אַךְ הֲמוֹנִים הֵקִיצוּ מִשְּׁנָתָם

וְהִסְתַּכְּלוּ מִבַּעַד לַחַלּוֹן.

וְהֵם רָאוּ בְּרֶטֶט: פְּרִי הַזַּעַם

אֲשֶׁר נָשַׁר עַל פְּנֵי בֶּרְלִין בְּרַעַם –

וְהֵם רָאוּ עַל פְּנֵי הָעִיר זוֹחֵל עֲנָק-עָנָן

וּבֵין תְּלָמָיו שׁוֹתֵל בְּרָקִים אָדָם,

קַרְל לִיבְּקְנֶכְט הַגַּנָּן.

מֵאָז – הַרְבֵּה יָמִים.

אֶל מַרְתְּפוֹ הַזְּמַן סְחָפָם.

אַךְ פֶּתַע:

יָם גֻּלְגָּלוֹת נִפְעָם

בִּפְלוֹרִיסְדוֹרְף וּוִינָה

כְּהֵד שֶׁל אֵיזֶה “שָׁם” בּוֹעֵר,

כְּקוֹל שֶׁל אֵיזֶה “אָז” סוֹעֵר,

הַיָּם הַזֶּה זָעַם.

יַעַן כִּי: –

מִשְׁפַּחְתוֹ שֶׁל קַרְל רַבָּה וּמְסֹעֶפֶת,

הַיּוֹם פּוֹרֶצֶת וִינָה, מָחָר מַדְרִיד זוֹעֶפֶת

וְשָׁם מֵעֵבֶר לָאַטְלַנְט

נְיוּ-יוֹרְק קוֹרֶצֶת

לַאֲחוֹתָהּ פָּרִיס:

לַשָּׁוְא רָטַנְתְּ,

לַשָּׁוְא אַתְּ מִתְפַּלֶּצֶת,

אֲנִי אַכְרִיז:

כִּי בְּרַחְמִי גָּדֵל,

רֹתֵחַ-מִתְבַּשֵּׁל

הַמֶּרֶד הַגִּיגַנְט.

וְהֵם הֵטִילוּ אֶת רֹאשָׁם

עַל פְּנֵי הַסַּדָן הַקַּר וְאַכְזָרִי

כְּבִכּוּרִים אֲשֶׁר הִבְשִׁילוּ בַּסוּפָה.

וְהֵם יָדְעוּ:

פַּטִּישׁ מוּרָם

יַחְרֹץ אֶת פְּסַק דִּינָם

וְלֹא יְהִי גּוֹרָל יוֹתֵר זַהֲרוּרִי

מִגּוֹרָלָם!

גַּם כָּאן –

עַל פְּנֵי כִּבְרַת הָאָרֶץ הַקְּטַנָּה הַזֹּאת

בָּנָיו הֵם רְבָבוֹת,

גַּם כָּאן אֶרְאֶה אוֹתָם

נוֹשְׂאִים בְּמַבָּטָם

מוֹתוֹ הַמְזַוֵּעַ וְאָיֹם

כְּשֵׂאת חֲלוֹם.

וְהֵם יוֹדְעִים:

יַתְמִיד הוּא בְּקִבְרוֹ

לִטְווֹת בְּחוּט שֶׁל אוֹר

אֶת תְּכֵלֶת הָרָקִיעַ

אֲשֶׁר לְגַן-עֶדְנוֹ הַמְיֻעָד לָכֶם.

וְהֵם יוֹדְעִים:

בַּדָּם זְרִיחָה נִדְלֶקֶת

בְּעֵת זָכְרָם

כִּי אֲהֵבָם בַּסְּעָרָה,

וְהוּא אוֹהֵב אוֹתָם עַכְשָׁו בַּשֶּׁקֶט.

וְגַם אַתֶּם דְּעוּ:

הֵן קַרְל אֵינוֹ כּוֹעֵס,

אִם הַמַּכָּה הָיְתָה כֹּה אֲטוּמָה,

וְזֶה אֲשֶׁר הֶחֱזִיק אֶת הָרוֹבֶה הֵעֵז

אֶת פַּעֲמוֹן לִבּוֹ לְפֶתַע לְהַרְדִּים

וּלְהַמְלִיךְ אֶת הַדְּמָמָה.

הֵן קַרְל אֵינוֹ כּוֹעֵס

גַּם עַל חַיַּל הָרַיְךְ

שֶׁהִפִּילוֹ לָאָרֶץ מֵת, –

הֵן לֹא שֶׁלּוֹ הָיָה הַחֵטְא.

כִּי קַרְל יָדַע

מִלְּבַד תּוֹרַת קַרְל מַרְכְּס,

הַיְקָרָה וִיבֵשָׁה כְּלֶחֶם,

גַם לְלַטֵּף,

וְהוּא לִטֵּף בִּקְצוֹת אֶצְבְּעוֹתָיו הַנִּסְעָרוֹת

אֶת עֲצִיצֵי כָּל רֹאשׁ

הַשּׁוֹאֲגִים לְמַיִם

והוּא לִטֵּף

בִּקְצֵה הַלֵּב

אֶת לְבַבְכֶם.

כֵּן, הוּא אָהַב אֶתְכֶם כְּאִישׁ רָעֵב פַּת לֶחֶם,

אֶת חֲזוֹנְכֶם נָשָׂא כְּשֶׁמֶשׁ עַל הַשֶּׁכֶם,

אָהַב בְּלִי רַחֵם…

הַשֵּׁד יִקָּחֲכֶם!

---

האנושות הזאת

מאת

רפאל אליעז

הָאֱנוֹשׁוּת הַזֹּאת הַדּוֹהֲרָה בְּלִי רֶסֶן וּבְלִי לֵב,

הַמַּפְלִיגָה בְּלִי מִפְרָשִׂים לַדֶּרֶךְ,

הַמַּפְקִירָה דָּמָהּ עַל קַרְקַע-שִׂנְאָתָהּ הַמִּשְׁתָּרֵב, –

תִּפְקַח לְפֶתַע אֶת עֵינָהּ כְּמוֹ אֲגַם בַּקֶּרַח.

הָאֱנוֹשׁוּת הַזֹּאת הָעֲמוּסָה עוֹפֶרֶת כִּסּוּפִים,

הַמַּחֲרִישָׁה כְּרַעַם בַּעֲנֶנֶת

אֶל מוּל יַלְדֵי תַּאֲוָתָהּ הָעֲרוּפִים

תִּצְנַח וְתִתְפַּלֵּל בִּתְמִימוּתָהּ הַמִּתְרוֹנֶנֶת.

הָעֲרָפֶל הִרְעִיב אֶת זְאֵבָיו,

הָעֲרָפֶל הִקְמִיל אֶת שְׂדוֹת הַלֶּחֶם,

הָעֲרָפֶל יִמּוֹג בְּדֶמַע וְזָהָב

עַל עַפְעַפֵּי הַשִּׁבֳּלִים שְׁבוּרוֹת הַשֶּׁכֶם.

הָאֱנוֹשׁוּת הַזֹּאת כְּחֻלַּת מַבָּט וְנַעֲרִית,

הַנּוֹהֲרָה בְּקֶצֶב הָעֵצִים, בִּנְשִׁימָתָהּ הַמְרֻטֶּשֶׁת, –

עוֹד תִּכָּנַע לִצְלִיל מָרְתָּח שֶׁל מַפּוּחִית

וּסְחַרְחָרָה תִּפֹּל, וּנְחִירֶיהָ אֶל הַדֶּשֶׁא.

לְיַד סוּסֶיהָ הַחַמִּים תַּחֲלֹם, כְּעֶגְלוֹנִים אַחַר קָצִיר,

וְכוֹס הַשֶּׁמֶשׁ הַשְּׁבוּרָה תַּגִּיר אֶל פִּיהָ יַיִן –

הָאֱנוֹשׁוּת הַזֹּאת, מְאֹהָבָה וּמֻזְנָחָה כְּשִׁיר,

תָּרוּץ אַחַר שַׁלְהֶבֶת חֲלוֹמָהּ

קְרוּעַת-הַגֵּו, לוֹהֶטֶת-לְחָיַיִם…