דקדוק הלשון ושמושה : חלק שני : מסכת שלמה מדרגת ומשכללת של תורת הפעל G

חיים אהרן קפלן

פרטי מהדורת מקור: ורשה : למוד; תרפ"ה 1924

m נחלת הכלל

v עיון

כל פריטי כותר זה זמינים להלן

v מַסֶּכֶת שְׁלֵמָה מֻדְרֶגֶת וּמְשֻכְלֶלֶת שֶׁל תּוֹרַת־הַפֹּעַל

בֵּרוּר־דְּבָרִים.

אין מדרש בלא חדוּש.

היש מקום לחִדוּשים במקצוע ספרי־הדקדוק השמוּשיים?

כל מורה בר־דעת יענה לעצמו:

אין מקום בספר כעין זה לחדושים פילוֹלוֹגִיים, לחקירות דקות בצורות הלשון, לגבּוּב “הערות” על־גבּי “הערות” בדבר איזו סברת־כרס דקדוקית, שהתלמיד לא יֶחְכַּם בדעתּוֹ אותה ולא יִטַּפֵּשׁ בְּהֵעָדְרָה ממנו. –

אבל יש מקום לחִדוּשים מֶטוֹדיים, המקילים את ההסבּרה; יש מקום לחִדוּש אָפני־הוראה מוצלחים שינעימו את הלמוד היבש, שיעשו את החומרות לקלות ואת הקשה – לנוֹח; יש מקום לשִפּוּר הסגנון של החֹמר השמוּשי, שכּל מדקדק דש אותו בַּעֲקֵבוֹ מפני שאינו עִקר אצלו.

כללו של דבר: יש עוד כּר נרחב לחדושים מֶטוֹדִיִּים, דִידַקְטִיִּים, סִגְנוֹנִיִּים, טֶכְנִיִּים, – ואליהם כִּוַּנְתִּי בספרי הנכחי.

מורגש היה חסרון ספר־דקדוק שאפשר יהיה לתתּוֹ בידי התלמיד; ספר – שלא יבלבּל את מוחו, שלא יְפַטמוֹ בכללים, שלא יְשַׁעְממוֹ בחמר שמוּשי בטלני וחסר־טעם.

על חקירות דקדוקיות־פילוֹלוֹגיות דלגתּי לגמרי. לנגד עיני היו רק עקרים מֶטוֹדיים. ומבּחינה זו נתתי מסכת שלֵמה, מעשית, מודרגת ומשוכללת של “תורת־הפּעל”.

שלֵמוּת שיטתית, הרצאה מופתית, הסבּרה מדעית נוחה וקלה, נוסחת כללים קצרה ומדויקה, סגנון עברי נהדר של החמר השמושי – כל המעלות האלה מבליטות את טיבו המיוחד של הספר, מַשְׁרוֹת עליו את “שכינת־היופי” ומכשירות אותו לשמוּש בהצלחה מרובּה במחלקות הגבהות של בתי־הספר האֶלמטנריים ובמחלקות הראשונות של בתי־הספר התיכוֹנים.

הנני מוסר את ספרי בידי אחי המורים בתקוה שעמלי לא עלה בתהוּ והלמוד בספרי יהיה לעונג רוחני – להם ולתלמידיהם.

ח. א. קפּלן.

ורשה, אלוּל תרפ"ד.

§ 1. הַפֹּֽֽעַל.

כֶּֽלֶב אֵיזֶה?	כֶּֽלֶב רַע	מָה עוֹשֶׂה?	כֶּלֶב רַע נוֹבֵֽחַ
שֵׁם.	שֵׁם תֹּאַר		שֵׁם תֹּאַר פֹּעַל.

כְּלָל א. “הַפֹּֽעַל”הוּא מִלָּה הַמְּסַפֶּֽרֶת מָה עוֹשֶׂה הַשֵּׁם; וּלְעוֹלָם הוּא יָבֹא לַעֲנוֹת עַל הַשְּׁאֵלָה: “מָה עוֹשֶׂה”?

תַּרְגִּיל א.

הַתַּרְנְגֹל מְבַשֵּׂר אֶת אוֹר הַבֹּֽקֶר וּמֵעִיר אֶת בְּנֵי הָאָדָם מִשְּׁנָתָם. בְּרַגְלָיו הוּא מְחַטֵּט; בְּמַקּוֹרוֹ – מְנַקִֵּר; בִּכְנָפָיו – מְקַשְׁקֵשׁ; בְּצִפָּרְנָיו – שׂוֹרֵט; דֶּרֶך הַתַּרְנְגֹל לְחַטֵּט בַּגַּן, לְהוֹצִיא אֶת הַזְּרָעִים מִן הָאֲדָמָה וּלְנַקֵּר אֶת הַפֵּרוֹת. מִנּוֹצוֹת הַתַּרְנְגֹל יַעֲשׂוּ כָרִים וּכְסָתוֹת. בְּעֶֽרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים יִשְׁחֲטוּ אֶת הַתַּרְנְגֹל לְכַפָּרוֹת.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל א. וְסַמֵּן אֶת כָּל הַפְּעָלִים שֶׁבּוֹ בְּקַו מִתַּֽחַת. לְמָשָׁל: הַתַּרְנְגֹל מְבַשֵּׂר¹ אֶת אוֹר הַבֹּקֶר".

2) כְּתוֹב בִּרְשִׁימָה מְיוּחֶֽדֶת אֶת כָּל הַפְּעָלִים שֶׁבָּֽאוּ בְּתַרְגִּיל א.

§ 2. פְּעָלִים עוֹמְדִים, יוֹצְאִים חוֹזְרִים.

הֶסְבֵּר מֻקְדָּם לַתַּלְמִידִים.

I: רַבִּי יָשֵׁן. II: רַבִּי לוֹמֵד. III: רַבִּי מִתְלַבֵּשׁ.

– הֲתֵדַע? מָה הוּא הַהַבְדֵּל שֶׁבֵּין שְׁלֹֽשֶת הַפְּעָלִים: “יָשֵׁן”, “לוֹמֵד”, “מִתְלַבֵּשׁ”?

– אֵדַע! בְּכָל פַּֽעַם עוֹשֶׂה הָרַבִּי פְּעֻלָּה אֲחֶֽרֶת.

– אֲבָל מָה הוּא הַהַבְדֵּל בְּנוֹגֵעַ לְטִבְעָן שֶׁל הַפְּעֻלּוֹת?

– גַּם אֶת זֶה אֵדַע; הַפֹּֽעַל “יָשֵׁן” – פְּעֻלָּתוֹ מֻגְבֶּֽלֶת רַק בְּאִישׁ הָעוֹשֶׂה אוֹתָהּ וְאֵינָהּ עוֹבֶֽרֶת אֶל דָּבָר שֵׁנִי שֶׁיְּקַבֵּל אוֹתָהּ; וּלְפִיכָך – אֵין פֹּה מָקוֹם לִשְׁאֵלַת: “אֶת מִי”? “מַה”? “אֶת מַה”? הַפֹּֽעַל “לוֹמֵד” – פְּעֻלָּתוֹ עוֹבֶֽרֶת לְאֵיזֶה דָבָר חִיצוֹנִי הַמְקַבֵּל אוֹתָהּ; כְּמוֹ: “לוֹמֵד אֶת הַשֵּׁעוּר”; וּלְפִיכָך יֵשׁ פֹּה מָקוֹם לִשְׁאֵלַת: “אֶת מִי”? אֶת מַה? מַה? וְהַפֹּֽעַל “מִתְלַבֵּשׁ” – פְּעֻלָּתוֹ חוֹזֶֽרֶת לָזֶה שֶׁעָשָׂה אוֹתָהּ וְשֶׁהוּא, הוּא גַּם הַמְקַבֵּל אוֹתָהּ.

– זוֹ – אֱמֶת; וּבְכֵן: נִקְרָא לְהַפֹּֽעַל: “יָשֵׁן” – “פֹּֽעַל עוֹמֵד”; וְהוּא הַדִּין לְיֶתֶר הַפְּעָלִים מִסּוּג זֶה; לְהַפֹּֽעַל: “לוֹמֵד” – “פֹּֽעַל יוֹצֵא”; וְכֵן לְיֶֽתֶר הַפְּעָלִים בְּנֵי מִינוֹ. וּלְהַפֹּֽעַל: “מִתְפַּלֵּל” – “פֹּֽעַל חוֹזֵר”.

וּלְפִיכָך – זְכֹר:

כְּלָל ב. הַפְּעָלִים – יֵשׁ מֵהֶם “עוֹמְדִים”; יֵשׁ מֵהֶם –

“יוֹצְאִים” וְיֵשׁ מֵהֶם “חוֹזְרִים”. הַיּוֹצְאִים וְהַחוֹזְרִים עוֹנִים עַל שְׁאֵלַת: “אֶת מִי”? מַה? אֶת מַה!

תַּרְגִּיל ב.

אַל תְּדַבֵּר אֶת דְּבָרֶֽיךָ בִּשְׁעַת הַסְּעֻדָּה. הַרְחֵק מֵהָאֵשׁ אֶת הַדְּבָרִים הַנּוֹחִים לְהִתְלַקֵּֽחַ. אַל תְּלַכְלֵךְ אֶת הַכְּתָלִים, אַל תְּצַיֵּר וְאַל תִּכְתֹּב עֲלֵיהֶם. אַל תִּהְיֶה אָץ לְהִתְעַשֵּׁר. הַמִּתְחַבֵּר לְרָשָׁע – סוֹפוֹ לְרִשְׁעוּת. אַל תִּתְעַצֵּב עַל דָּבָר שֶׁעָבַר וְלֹא יָשׁוּב עוֹד אֵלֶֽיךָ. הַמַּלְבִּין אֶת פְּנֵי חֲבֵרוֹ בְרַבִּים – חוֹטֵא חֵטְא גָדוֹל. הַמִּתְאַבֵּל עַל חֻרְבַּן יְרוּשָׁלַיִם יִזְכֶּה לִרְאוֹת בְּבִנְיָנָהּ. פְּתַח אֶת חַלּוֹנוֹת חַדְרְךָ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת – וּבָא אֶל תוֹכוֹ אֲוִיר נָקִי וָצַח.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל ב. וְצַיֵּן בְּרָאשֵׁי־תֵבוֹת בְּצִדּוֹ שֶׁל כָּל פֹּֽעַל: אִם הוּא “עוֹמֵד”, “יוֹצֵא”, אוֹ “חוֹזֵר”. לְמָשּׁל: הַמִּתְחַבֵּר (חוֹזֵר) לָרָשָׁע. פְּתַח (יוֹצֵא) אֶת חַלּוֹנוֹת חַדְרֶֽךָ.

§ 3. מִלּוֹת הַגּוּף.

I: שִׁמְעוֹן! הֲלֹא נַגָּר	אַתָּה?!
	בִּמְקוֹם “שִׁמְעוֹן”.
II: טָעִיתָ לֵוִי!	אָחִי רְאוּבֵןהוּא הַנַּגָּר וַאֲנִי – סַנְדְלָר.
	בִּמְקוֹם “רְאוּבֵן”. בִּמְקוֹם “שִׁמְעוֹן”.

כְּלָל ג. יֵשׁ שֶׁבִּמְקוֹם הַשֵּׁם הָאֲמִתִּי שֶׁל אֵיזֶה גוּף, אוֹ גוּפִים אֲחָדִים, תָּבוֹא אֵיזוֹ מִלָּה אֲחֶֽרֶת, הָרוֹמֶֽזֶת עַל הַגּוּף, מִבְּלִי לְהַזְכִּיר אֶת שְׁמוֹ. וְקָרָאתָ לָהּ: “מִלַּת הַגּוּף”. וְדַע לְךָ: מִלּוֹת הַגּוּף מִשְׁתַּנּוֹת לְפִי הַגּוּפִים, הַמִּינִים וְהַמִּסְפָּרִים.

תַּרְגִּיל ג.

אִם אֵין אֲנִי לִי – מִי לִי? דַּע לִפְנֵי מִי אַתָּה עוֹמֵד? דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמְּךָ – וְאֵין אַתָּה בָּא לִידֵי עֲבֵרָה. כָּל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה – סוֹפָהּ בְּטֵלָה. דַּע לִפְנֵי מִי אַתָּה עָמֵל. אֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה, וְאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם. הָאֱלֹהִים – הוּא הַיּוֹצֵר, הוּא הַבּוֹרֵא, הוּא הַדַּיָּן, הוּא הָעֵד, וְהוּא בַּֽעַל הַדִּין.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל ג. וְסַמֵּן בְּקַו מִתַּֽחַת² אֶת כָּל מִלּוֹת־הַגּוּף שֶׁבָּֽאוּ בּוֹ. לְמָשָׁל: “אִם אֵין אֲנִי לִי, – מִי לִי”.

2) הַעְתֵּק מִתַּרְגִּיל ג. רְשִׁימָה מְיֻחֶֽדֶת שֶׁל כָּל מִלּוֹת־הַגּוּף שֶׁבָּאוּ בּוֹ. לְמָשָׁל: אֲנִי, לִי, אַתָּה, וְכֵן הָלְאָה.

§ 4. הַגּוּפִים.

I: אֲנִי, אַתָּה וְהוּא	– שְׁלֹשְׁתֵּֽנוּ אֲחִים!
גוּף I. גוּף II. גוּף III.
II: אֲנַחְנוּ, אַתֶּם הֵם	– כֻּלָּֽנוּ קְרוֹבִים!
I גוּף.II גוּף גוּף III
III: אֲנִי, אַתְּ הִיא	– שְׁלֹשְׁתֵּֽנוּ אֲחָיוֹת!
גוּף I. גוּף II. גוּף III.
IV: אֲנַחְנוּ, אַתֶּן הֵן	– כֻּלָּנוּ קְרוֹבוֹת!
Iגוּף . IIגוּף . גוּף III.

כְּלָל ד. כָּל שִׂיחָה – יֵשׁ שֶׁהִיא מִתְיַחֶֽסֶת אֶל גּוּף “הַמְדַבֵּר” (גּוּף I); יֵשׁ – אֶל גּוּף הַשׁוֹמֵעַ – הַ“נֹּֽכַח” שֶׁל הַמְדַבֵּר (גּוּף II); וְיֵשׁ – אֶל גּוּף “נִסְתָּר” שֶׁאֵינֶֽנּוּ בִּשְׁעַת הַשִׂיחָה (גּוּף III). וּלְפִיכָך: יֵשׁ לְצַיֵּן בְּכָל פְּעֻלָּה עַל יְדֵי אֵיזֶה “גּוּף” הִיא נֶעֶשְׂתָה: “רִאשׁוֹן”? “שֵׁנִי”? “שְׁלִישִׁי”?

לוּחַ מִלּוֹת־הַגּוּף.

	לְזָכָר־יָחִיד.	לִזְכָרִים־רַבִּים.	לִנְקֵבָה־יְחִידָה.	לִנְקֵבוֹת־רַבּוֹת.
גּוּף I	אֲנִי.	אֲנַחְנוּ.	אֲנִי.	אֲנַחְנוּ.
גּוּף II	אַתָּה.	אַתֶּם.	אַתְּ.	אַתֶּן.
גּוּף III	הוּא.	הֵם.	הִיא.	הֵן.

תַּרְגִּיל ד.

אֲנִי אֶטְרֹף וְלֹא אֶחְמֹל. אַתֶּם תִּשְׁמְעוּ וַאֲנִי אֶקְרָא לִפְנֵיכֶם. לָמָּה זֶּה אַתָּה עָצוּב? הֵם יִזְרְעוּ וְאַָּתה תִּקְצֹר. הַנָּשִׁים הַלָּֽלוּ קְרוֹבוֹת הֵן זוֹ לָזוֹ. הֵן תְּדַבֵּרְנָה וַאֲנִי אַקְשִׁיב לְדִבְרֵיהֶן. אִם תֵּלַכְנָה אַתֶּן – תָּבֹאנָה אֲחֵרוֹת בִּמְקוֹמְכֶן. הוּא אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה. הוּא גוֹזֵר וּמְקַיֵּם. בְּנִי, אִם אַתָּה חָכַֽמְתָּ – יִשְׂמַח לִבִּי גַם אָֽנִי. הֵם יִהְיוּ לִי לְעָם, וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

הַעְתֵּק תַּרְגִּיל ד. וְסַמֵּן בְּקַוִּים מִלְּמַטָּה אֶת כָּל מִלּוֹת־הַגּוּף שֶׁבָּֽאוּ בוֹ. אֵֽלֶּה שֶׁ“בְּגוּף רִאשׁוֹן” – בְּקַו אֶחָד; אֵֽלֶּה שֶׁ“בְּגוּף שֵׁנִי” – בִּשְׁנֵי קַוִּים; וְאֵֽלֶּה שֶׁ“בְּגוּף שְׁלִישִׁי” – בִּשְׁלֹשָה קַוִּים.

§ 5³ הַזְּמַנִּים בַּפֹּֽעַל.

I: הַמֶּֽלֶךְ מָלַךְ.	IIהַמֶּֽלֶךְ מוֹלֵךְ.	III: הַמֶּֽלֶךְ יִמְלֹךְ.
מָתַי? קֹדֶם לָזֶה! עָבַר.	מָתַי? עַתָּה! הֹוֶה.	מָתַי? אַחַר־כָּךְ. עָתִיד.

כְּלָל ה. בְּכָל פְּעֻלָּה וּפְעֻלָּה יֵשׁ לְצַיֵּן אֶחָד מִשְׁלֹֽשֶׁת הַזְּמַנִּים הַבָּאִים: 1) עָבָר; 2) הֹוֶה, 3) עָתִיד.

תַּרְגִּיל ו.

לְעַרְבִי אֶחָד הָיָה סוּס נָאֶה. פַּעַם הָלַךְ הָעַרְבִי לַמִּלְחָמָה וְלָקַח אֶת סוּסוֹ הֶאָהוּב עִמּוֹ – וּשְׁנֵיהֶם נָפְלוּ בַשֶֽׁבִי. מֶה עָשׂוּ הַשַּׁבָּאִים? אֶת הָעַרְבִי קָשְׁרוּ בַחֲבָלִים וְהִטִּילוּ אוֹתוֹ עַל הָאָֽרֶץ, וְאֶת הַסּוּס קָשְׁרוּ בְּשַׁלְשֶֽׁלֶת אֶל אַֽחַד הָעַמּוּדִים. בָּא הַלָּֽיְלָה. כֻּלָּם יְשֵׁנִים. וְהִנֵּה הָעַרְבִי מִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ, קוֹרֵֽעַ אֶת הַחֶֽבֶל, זוֹחֵל עַל יָדָיו וְרַגְלָיו, הוֹלֵךְ וְקָרֵב אֶל סוּסוֹ וְלוֹחֵשׁ לוֹ בְאָזְנוֹ: "סוּסִי הָאֻמְלָל! מִי יוֹדֵעַ: מַה שֶּׁיַחְשְׁבוּ אוֹיְבֵֽינוּ לַעֲשׂוֹת בְּךָ? אֶפְשָׁר – הֵם יַעֲבִידוּ אוֹתְךָ בְּפָֽרֶך; אֶפְשָׁר – יַלְקוּ אוֹתְךָ בִּשְׁבָטִים; אֶפְשָׁר – לֹא יִתְּנוּ לְךָ אֹֽכֶל. מֶה עָשָׂה? הִתִּיר בְּשִׁנָּיו אֶת רִסְנוֹ שֶׁל הַסּוּס וְשָׁלַח אוֹתוֹ לַחָפְשִׁי.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

הַעְתֵּק תַּרְגִּיל ו. וְסַמֵּן בְּצִדּוֹ שֶׁל כָּל פֹּֽעַל אֶת זְמַנּוֹ. לְמָשָׁל: לְעַרְבִי אֶחָד הָיָה (עָבָר).

§ 6. הַמִּין וְהַמִּסְפָּר בַּפֹּ֫עַל.

I: הַמּוֹרֶה מְלַמֵּד.	מִין זָכָר;	מִסְפַּר יָחִיד.
II: הַמּוֹרִ–ים מְלַמְּדִ–ים.	מִין זָכָר;	מִסְפַּר רַבִּים.
III: הַמּוֹרָה מְלַמֶּֽדֶת.	IV מִין נְקֵבָה;	מִסְפַּר יָחִיד.
IV: הַמּוֹר–וֹת מְלַמְּד–וֹת.	מִין נְקֵבָה;	מִסְפַּר רַבִּים.

כְּלָל ו. כָל פְּעֻלָּה וּפְעֻלָּה: יֵשׁ שֶׁזָּכָר אֶחָד עוֹשֶׂה אוֹתָהּ; וְיֵשׁ שֶׁזְּכָרִים רַבִּים עוֹשִׂים אוֹתָהּ; יֵשׁ שֶׁנְּקֵבָה אַחַת עוֹשָׂה אוֹתָהּ; וְיֵשׁ שֶׁנְּקֵבוֹת רַבּוֹת עוֹשׂוֹת אוֹתָהּ. וּלְפִיכָךְ, יֵשׁ לְצַיֵּן בְּכָל פֹּֽעַל אֶת: 1) הַגּוּף; 2) הַזְּמָן; 3) הַמִּין; 4) הַמִּסְפָּר.

תַּרְגִּיל ז.

I

יִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו. הוּא עָשָׂה לוֹ כְתֹֽנֶת פַּסִּים. אֲחֵי יוֹסֵף הָלְכוּ שְׁכֶֽמָה: הֵם רָֽעוּ שָׁם אֶת הַצֹּאן. יַעֲקֹב שָׁלַח אֶת יוֹסֵף אֶל אֶחָיו. יוֹסֵף תָּעָה בְדַרְכּוֹ. פָּגָשׁ בּוֹ אִיש וְסִפֶּר לוֹ, כִּי אֶחָיו הָלְכוּ לְדוֹתָן. הָלַךְ יוֹסֵף דוֹתָֽיְנָה וּמָצָא שָׁם אֶת אֶחָיו. עָמְדוּ וּמָכְרוּ אֶת יוֹסֵף לְעָֽבֶד.

II

הִנֵּה בָא הָאָבִיב. הַשֶּֽׁמֶשׁ מְחַמֶּמֶת. הַצִּפֳּרִים בּוֹנוֹת אֶת קִנֵּיהֶן, מְצַפְצְפוֹת וְאוֹמְרוֹת שִׁירָה. אַוָּזִים וּבַרְוָזִים שָׁטִים בַּמָּֽיִם. הַיְלָדִים מְטַיְּלִים בַּשָׂדֶה וּבַגָּן. גַּם הָאִכָּרִים יוֹצְאִים לַעֲבוֹדָתָם אֶל הַשָּׂדֶה וְהַגַּן.

III

מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחַק. בִּנְפֹל שׂוֹנְאֲךָ – אַל תִּרְקֹד מִשִּׂמְחָה. אַל תִּזְרֹק אֶֽבֶן אֶל בְּאֵר שֶׁשָּׁתִיתָ מִמֶּֽנָּהּ מָֽיִם. אַל תִּקְטְפוּ פֵּרוֹת בְּגַנֵּי זָרִים. אִם תִּקְצֹר אֶת תְּבוּאַת שָׂדְךָ – שָׁמֹר תִּשְׁמֹר אוֹתָהּ מִפְנֵי הַגַּנָּבִים.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

הַעְתֵּק תַּרְגִּיל ז. וְצַיֵּן בְּצִדּוֹ שֶׁל כָּל פֹּֽעַל אֶת:

1) גּוּפוֹ; 2) זְמַנּוֹ; 3) מִינוֹ; 4) מִסְפָּרוֹ.

§ 7. הַמַּקֹר בַּפֹּֽעַל.

I: אָכֹל וְשָׁתֹה הַרְבֵּה לֹא טוֹב.

II: בָּנֹה וְהָרֹס – הַבַּטָּלָה טוֹבה מִמֶּֽנָּה.

הֶסְבֵּר מֻקְדָּם לַתַּלְמִידִים

– הֲתֵדַע, לְמִי מְכַוֵּן הַמַּאֲמָר I, שֶׁאָסוּר לוֹ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת הַרְבֵּה?

– לְכֻלָּם; לְכָל הַגּוּפִים שֶׁבָּעוֹלָם!

– זוֹ־אֱמֶת; וְאוּלַי תֵּדַע: מָתַי אוֹסֵר הַמַּאֲמָר I לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת הַרְבֵּה?

– תָּמִיד; בְּכָל הַזְּמַנִּים.

– גַּם זוֹ–אֱמֶת; וּלְאֵיזֶה גוּפִים מְכַוֵּן הַמַּאֲמָר I: לִזְכָרִים אוֹ לִנְקֵבוֹת?

– לְגוּפִים סְתָם – בֵּין לִזְכָרִים וּבֵין לִנְקֵבוֹת!

וּבְכֵן, הַפְּעָלִים: “אָכֹל־שָׁתֹה” אֵינָם מַרְאִים לֹא עַל: 1) הַגּוּף; לֹא עַל 2) הַזְּמָן; לֹא עַל 3) הַמִּין; וְלֹא עַל 4) הַמִּסְפָּר, אֶלָא עַל עֶצֶם הַפְּעֻלָּה, שֶׁהִיא מִחוּץ לְכָל זְמָן, לְכָל גּוּף, לְכָל מִין וּלְכָל מִסְפָּר. וּלְפִיכָךְ – זְכֹר:

כְּלָל ז. יֵשׁ שֶׁהַפֹּֽעַל מְכַנֶּה רַק אֶת עֶֽצֶם הַפְּעֻלָּה, שֶׁאֵין לָהּ לֹא זְמַן, לֹא גּוּף, לֹא מִין וְלֹא מִסְפָּר; זֹאת אוֹמֶרֶת: שֶׁהוּא בָּא בִּתְמוּנַת “הַמָּקֹר”; וְכַךְ שְׁמוֹ. לְמָקֹר בִּלְתִּי מְנֻקָּד תִּקְרָא “שֹֽׁרֶשׁ”. אוֹתִיּוֹתָיו – שָׁלֹשׁ (א כ ל) וּנְקֻדּוֹתָיו – שְׁתָּֽיִם. 1 2 3

תַּרְגִּיל ח.

למד, קצר, קרב, רקד, שׂרף, שׁקל, שׁמר, רשׁם, קשׁר, קצר, קטף, סקל, משׁךְ, משׁל, מרט, מרד, מסר, לקט, מלךְ, זרק, טמן.

תַּרְגִּיל ט.

כַּאֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת שָׂדְךָ תֶּאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתוֹ. אֲחֵי יוֹסֵף אָמְרוּ אֵלָיו: הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵֽינוּ? אִם מָשֹׁל תִּמְשֹׁל בָּֽנוּ? יוֹסֵף מָצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדוֹנָיו – וַיְשָׁרֶת אוֹתוֹ. יוֹסֵף יָדַע לִפְתֹּר חֲלוֹמוֹת, וְכַאֲשֶׁר פָּתַר כֵּן הָיָה. יוֹסֵף יָעַץ לְפַרְעֹה לִצְבֹּר בָּר כְּחוֹל הַיָּם. בִּשְׁנוֹת הָרָעָב כָּל מִצְרַֽיִם רָעֲבָה לַלָּֽחֶם. הַמִּצְרִיִּים צָעֲקוּ אֶל פַּרְעֹה. וַיֹּֽאמֶר פַּרְעֹה לְכָל מִצְרַֽיִם: לְכוּ אֶל יוֹסֵף, אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם – תַּעֲשׂוּ.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל ח. וְנַקֵּד כַּהֲלָכָה אֶת מְקוֹרֵי הַפְּעָלִים הַבִּלְתִּי > מְנֻקָּדִים.

2) הֲפוֹךְ אֶת כָּל פָּעֳלֵי תַּרְגִּיל ט., שֶׁאוֹתִיּוֹת הַמָּקֹר שֶׁלָּהֶם מְסֻמָּנוֹת בְּקַו מִתַּחַת⁴ – לִמְקוֹרִים מְנֻקָּדִים כַּהֲלָכָה. לְמָשָׁל: תִּזְרַע–זָרֹעַ. תֶּאֱסֹף–אָסֹף.

הַקְרָאָה 1.

(מְיֻסֶּדֶת עַל כְּלָל ז.)

זָמֹxר אֶזְמֹר אֶת הַזְּמוֹרָה – וְיִהְיֶה לִי שׁוֹט. טָרֹxף טֹרַף יוֹסֵף. אָמֹxר אָמַֽרְתִּי שֶׁתֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבָה – וָאֹהַב אוֹתְךָ. קָצֹxר אֶקְצֹר אֶת תְּבוּאָתִי – וְיִהְיֶה לִי לֶֽחֶם לֶאֱכֹל. שָׁטֹxף אֶשְׁטֹף אוֹתְךָ בְּמַֽיִם – וְתִהְיֶה נָקִי וְטָהוֹר. אַל תִּקְרַב אֶל נַֽעַר רָשָׁע פֶּן יֹאמְרוּ עָלֶֽיךָ, כִּי הָלֹxךְ תֵּלֶךְ בִּדְרָכָיו. כַּאֲשֶׁר תַּעֲבוֹרְנָה בְּחִינוֹתַי בְּשָׁלוֹם – רָקֹxד אֶרְקֹד מִשִּׂמְחָה. אִם אָכֹxל תֹּאכַל פֵּרוֹת בֹּֽסֶר – תֶּחֱלֶה.

§ 8. שֵׁם הַפֹּֽעַל (מָקוֹר נִסְמָךְ.)

I: בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים שָׁמַֽיִם וָאָֽרֶץ. אוֹ: בָּרֹא

II: בְּיוֹם שְׁלֹֽחַ אוֹתִי לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם. אוֹ שָׁלֹֽחַ

כְּלָל ח. שְׁנֵי מִינֵי “מְקֹרִים” יֵשׁ: 1) “מָקֹר־נִפְרָד” שֶׁנְּקֻדָּתוֹ: “xָx ֹ”ֹֹ; 2) “מָקֹר־נִסְמָךְ” אוֹ “שֵׁם־הַפֹּֽעַל” (נְקֻדָּתוֹ:

xְxֹ), כִּי יֵשׁ בּוֹ מִתְּכוּנַת הַ“פֹּֽעַל” וּמִתְּכוּנַת הַשֵּׁם גַּם יָֽחַד.

תַּרְגִּיל י.

גזל, גמר, דלג, דרךְ, דרשׁ, כנס, פּקד, פּרץ. תּמךְ, בּשׁל, זכר, טבל, לכד, מכר, סבל, סגר, ספד, ספר, סתם, צבט, צבר, קפץ, רגם, רדף, שׁבר.

תַּרְגִּיל יא.

אַל תְּמַהֵר לִשְׁפֹּך אֶת מֵימֶיךָ הָעֲכוּרִים בְּטֶֽרֶם יֵשׁ לְךָ נְקִיִּים. בִּגְמֹר הֶחָרוּץ אֶת עֲבוֹדָתוֹ – יַתְחִילֶֽנָּהּ הֶעָצֵל. מוּטַב לָאָדָם לִשְׁפֹּט אֶת עַצְמוֹ מִשְּׁפֹט אֲחֵרִים. טוֹב לָשִׁיר וְלִשְׂמֹֽחַ מִבְּכוֹת וּסְפֹד. מוּטַב לִפְשֹׁט נְבֵלָה בַּשּׁוּק מִלִּפְשֹׁט יָד לִנְדָבָה. חֲדָל מֵרְדֹף אַחֲרַי כִּי עָיָֽפְתִּי. טוֹב לָמוּת מִלִּסְבֹּל כָּל הַיָּמִים. עֵת לִשְׂחֹק, עֵת סְפֹד, וְעֵת רְקֹד. בִּשְׁמֹר הָרוֹעֶה אֶת עֶדְרוֹ לֹא תֹאבַד הַצֹּאן.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל י. וְנַקֵּד אֶת מְקוֹרֵי־הַפֹּֽעַל הַבִּלְתִּי מְנֻקָּדִים שֶׁבּוֹ: פַּעַם בִּנְקֻדַּת “מָקֹר־נִפְרָד” וּפַעַם – בִּנְקֻדַּת “מָקֹר־נִסְמָךְ”. לְמָשָׁל: גָּזֹל – גְּזֹל.

2) הֲפוֹךְ כָּל פָּעֳלֵי תַּרְגִּיל יא. שֶׁאוֹתִיּוֹת הַמָּקֹר שֶׁלָּהֶם מְסֻמָּנוֹת בְּקַו מִתַּחַת⁵ – לִמְקוֹרִים־נִסְמָכִים מְנֻקָּדִים כַּהֲלָכָה. לְמָשָׁל: לִשְׁפֹּךְ – שְׁפֹךְ. בִּגְמֹר – גְּמֹר.

§9. שמות אותיות המקור

לָ	מֹ	ד	חֻקֵּי הַ–	פֹּֽ	עַ	ל
I	II	III		I	II	III

הֶסְבֵּר מֻקְדָּם לַתַּלְמִידִים.

– נַסֵּה נָא לְהַעֲמִיד אֶת אוֹתִיּוֹתֵיהֶם שֶׁל מְקֹרֵי־הַפְּעָלִים:

“לָמֹד – פָּעֹל” זוֹ לְעֻמַּת זוֹ.

– נִסִּיתִי; וְכַךְ הִיא צוּרָתָם:

“ל” כְּנֶגֶד “פ”,

“מ” " " “ע”,

“ד” " " “ל”.

– זוֹ – אֱמֶת; וּבְכֵן, כְּלָל גָּדוֹל יִהְיֶה בְיָדְךָ: תִּהְיֶינָה אוֹתִיּוֹת אֵיזֶה מָקֹר אֵיזוֹ שֶׁתִּהְיֶינָה – כַּנֵּה אוֹתָן בִּשְׁמוֹת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל הַמִּלָּה “פָּעֹל”. וְהִנֵּה: אִם נֹאמַר: “פֵּא־הַפֹֹּֽעַל” – כַּוָּנָתֵוּ לְהָאוֹת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַמָּקֹר; “עַֽיִן־הַפֹּֽעַל” – כַּוָּנָתֵֽנוּ לְהָאוֹת הַשְּׁנִיָּה שֶׁל הַמָּקֹר; “לְמֶד־הַפֹּעַל” – כַּוָּנָתֵנוּ לְהָאוֹת הַשְּׁלִישִׁית שֶׁל הַמָּקֹר.

וּלְפִיכָךְ – זְכֹר:

כְּלָל ט. לְמַעַן הַקִּצּוּר נוֹהֲגִים לִקְרֹא לִשְׁלֹשׁ הָאוֹתִיּוֹת שֶׁבְּכָל מָקֹר בְּשֵׁם הָאוֹתִיּוֹת שֶׁבַּמִּלָּה “פֹּֽעל”: לְהָרִאשׁוֹנָה – “פֵּא־הַפֹּֽעַל”; לַשְּׁנִיָּה – “עַֽיִן־הַפֹּֽעַל”; לַשְׁלִישִׁית – “לְֽמֶד־הַפֹּֽעַל”.

תַּרְגִּיל יב.

אָחֹז, אָסֹף, אָסֹר, אָרֹג, חָטֹף, חָלֹף, חָשֹׁב, עָבֹר, עָזֹב, עָזֹר, עָטֹף, עָטֹר, עָמֹד, חָזֹק, חָרֹב, חָרֹד, חָגֹר, חָטֹב, חָלֹם, חָמֹד, חָמֹל, חָפֹר, חָצֹב, חָקֹר, חָשֹׁב, חָדֹל, חָכֹם, גָּעֹר.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1)הַעְתֵּק תַּרְגִּיל יב. וְצַיֵּן מִמַּעַל לְכָל אוֹת אֶת הַכִּנּוּי שֶׁלָהּ עַל פִּי כְּלָל ט. לְמָשָׁל: פ. ע. ל.

א–ח–ז

§ 10. הוֹרָאַת “ב. כ. ל. מ” בַּפֹּֽעַל.

I: בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ – אַל תִּשְׂמַח.	II: כִּנְפֹל לִפְנֵי בְנֵי עַוְלָה נָפָֽלְתָּ.
“בְּעֵת” נָפְלוֹ	“כּמוֹ” שֶׁנּוֹפְלִים.
III: כַּעֲבוֹר הַצֳּהָרָֽיִם.	כַּחֲצוֹת הַלָּֽיְלָה.
קָרוֹב לִזְמַן הַצֳּהָרָֽיִם.	קָרוֹב לַחֲצוֹת הַלָּֽיְלָה
IV: לֶחֶם לֶ–אֱכֹל	וּבֶגֶד לִ–לְבֹּש.
כְּדֵי “אֱכֹל”	וּכְדֵי “לְבֹש” – תַּכְלִית.
V: טוֹב שֶׁלֹּא לִקְרֹא	מִ–קְּרֹא בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת.
	מֵאֲשֶׁר “קְרֹא” – הַרְחָקָה.

כְּלָל י. הָאוֹתִיּוֹת: “ב. כ. ל. מ” תִּתְחַבֵּֽרְנָה אֶל “שֵׁם־הַפֹּֽעַל” לְהוֹרָאוֹת שׁוֹנוֹת. “בּ” כּהוֹרָאַת: “בְּעֵת”, “בִּזְמַן”: “כּ” = “כּמוֹ”, אוֹ: “קָרוֹב לִזְמַן”; “ל” = “כְּדֵי”, לְהוֹרָאַת הַתַּכְלִית; “מ” = “מֵאֲשֶׁר”, לְהוֹרָאַת הַרְחָקָה מֵאֵיזוֹ

פְּעֻלָּה.

תַּרְגִּיל יג.

בִּלְמֹד שִׁמְעוֹן אֶת שִׁעוּרוֹ – הַנַּח לוֹ. כִּלְמֹד מוֹרִי הָרִאשׁוֹן לִמְדַֽנִי גַם מוֹרִי הֶחָדָשׁ. אֶת הַסֵּֽפֶר קָנִֽיתִי לִקְרֹא וְלִלְמֹד בּוֹ. כַּעֲבֹר הַצֳּהָרַֽים – אֵלֵךְ לְטַיֵּל. כַּחֲצוֹת הַלַּֽיְלָה – אֶסַּע לְדַרְכִּי. עַל הַשָּׁמַיִם אֲצַוֶּה מֵהַמְטִיר עָלָיו מָטָר. אַל נָא תֶחֱדַל מֵעֲזֹר לִי. אוֹיְבַי חָשְׁבוּ לַהֲרֹג אוֹתִי – וָאֶבְרַח. הַשּׁוֹבָב הַלָּז רָקַד כִּרְקֹד הַמְּשֻׁגָע. כִּדְפֹק אָחִי עַל דֶּלֶת חֶֽדְרִי – יָשַֽׁנְתִּי אֶת שְׁנָתִי.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

הַעְתֵּק תַּרְגִּיל יג. וּבְצִדּוֹ שֶׁל כָּל “שֵׁם־פֹּֽעַל”, שֶׁבָּא עִם אַחַת מֵאוֹתִיּוֹת “בַּכְלַם” וּמְסֻמָּן בְּקַו מִתַּֽחַת⁶ – תִּכְתֹּב אוֹתוֹ “שֵׁם־הַפֹּֽעַל” שֵׁנִית בְּצֵרוּף אוֹתָן הַמִּלִּים, שֶׁ“בַּכְלַם” בָּאוֹת בִּמְקוֹמָן, לְמָשָׁל: בִּלְמֹד (בְּעֵת לְמֹד); כַּחֲצוֹת הַלַּֽיְלָה (קָרוֹב לִזְמַן חֲצוֹת הַלָּֽיְלָה).

§ 11. נִקּוּד “בּ. כּ ל. מ” בְּ“שֵׁם־הַפֹּֽעַל”.

I: לְמֹד – בִּ–לְמֹד. כִּ–־לְמֹד. לִ–לְמֹד. מִ–לְּמֹד.

כְּלָל יא. נִקּוּד “בַּכְלַם” בְּ“שֵׁם־הַפֹּֽעַל”, – כִּנְקֻדָּתָן

“בְּשֵׁם־עֶֽצֶם”: 1) נְקֻדָּתָן הָעַצְמִית – “שְׁוָא” (בְּ. כְּ. לְ. מְ.); 2) לִפְנֵי “שְׁוָא” – חִרִיק (בִּ. כִּ. לִ. מִ.); אַחֲרֵי “מִ” יָבֹא דָגֵשׁ ( ּ) בָּאוֹת שֶׁאַחֲרֶֽיהָ.

תַּרְגִּיל יד.

בְּצֹר, גְּזֹל, גְּזֹר, קְבֹר, סְפֹר, צְפֹן, שְׁכֹן, שְׁפֹט, זְרֹק, טְרֹף, לְקֹט, מְלֹךְ, מְסֹר, מְשֹׁך, קְטֹף, קְצֹץ, קְשֹׁר, שְׁמֹר.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

הַעְתֵּק תַּרְגִּיל יד. וְהוֹסֵף לְכָל “שֵׁם־פֹּֽעַל” אֶת הָאוֹתִיּוֹת “בַּכְלַם” מְנֻקָּדוֹת כַּהֲלָכָה. וּלְפִי זֶה תִּכְתֹּב כָּל “שֵׁם פֹּֽעַל” חָמֵשׁ פְעָמִים, לְמָשָׁל: בְּצֹר, בִּ–בְצֹר, כִּ–בְצֹר, לִ–בְצֹר, מ–בְּצֹר.

הַקְרָאָה 2.

מְיֻסֶּֽדֶת עַל כְּלָל יא.

(xִי? או: xִי?)

בִּ–בְצֹר הַבּוֹצֵר אֶת עֲנָבָיו – אַל תִּגְנֹב אֶת סַלּוֹ! כִּ–בְרֹק הַבָּרָק – יִרְעַם הָרָֽעַם. מוּטַב לִ–גְלֹם אֶת הַסֵּפֶר בְּבַד מִ–גְּלֹם אוֹתוֹ בִּנְיָר. טוֹב לִ–שְׁכֹּן בֵּין צַדִּיקִים מִ–שְּׁכֹן בֵּין רְשָׁעִים. בִּ–קְצֹר הַקּוֹצֵר אֶת תְּבוּאַת שָׂדֵהוּ – הַגֶּֽשֶׁם אַךְ לְמוֹתָר. בִּ–שְׁפֹט הַשּׁוֹפֵט אֶת מִשְׁפָּטְךָ – אַל תִּתֵּן לוֹ שֹֽׁחַד. אָסוּר לִ–קְטֹף פֵּרוֹת בְּגַן זָרִים. טוֹב לִ–מְסֹר אֶת כַּסְפְּךָ בְיָדִי מִ–מְּסֹר אוֹתוֹ בְּיַד אָחִי – כִּי קָטָן הוּא.

§ 12. נְטִיַּת־הַפֹּעַל.

I. זְמַן עָבָר.
יָחִיד.	יְחִידָה.	רַבִּים.	רַבּוֹת.
שָׁמַֽרְ–תִּי	שָׁמַֽרְ–תִּי	שָׁמַֽרְ–נוּ	שָׁמַֽרְ–נוּ
בִּמְקוֹם: "שָׁמֹר אֲנִי".	בִּמְקוֹם: "שָׁמֹר אֲנִי".	בִּמְקוֹם: "שָׁמֹר אָנוּ".	בִּמְקוֹם: "שָׁמֹר אָנוּ".
שָׁמַֽרְ–תָּ	שָׁמַֽרְ–תְּ	שְׁמַרְ–תֶּם	שְׁמַרְ–תֶּן
בִּמְקוֹם: "שָׁמֹר אַתָּה".	בִּמְקוֹם: "שָׁמֹר אַתְּ".	בִּמְקוֹם: "שָׁמֹר אַתֶּם".	בִּמְקוֹם: "שָׁמֹר אַתֶּן".
שָׁמַר.	שָׁמְרָ–ה.	שָׁמְר–וּ.	שָׁמְר–וּ.
בִּמְקוֹם: "שָׁמֹר הוּא".	בִּמְקוֹם: "שָׁמֹר הִיא".	בִּמְקוֹם: "שָׁמֹר הֵם".	בִּמְקוֹם: "שָׁמֹר הֵן".

כְּלָל יב. אִם תַּחְפֹּץ לַהֲפֹךְ אֶת הַשֹֽׁרֶשׁ לִזְמַן עָבָר, תּוֹסִיף

בְּסוֹפוֹ אַחַת מֵאוֹתִיּוֹת: “תְּהִימוֹן” כְּדי לְסַמֵּן אֶת הַגּוּף וְאֶת הְַּזְמָן. (עַיֵּן בַּלּוּחַ) לְצוּרָה דִּקְדּוּקִית זוֹ – תִּקְרָא נְטִיַּת־הַפֹֹּֽעַל".

תַּרְגִּיל טו.

אֶת הַבְּאֵר חָפַֽרְתִּי – וּמַיִם לֹא מָצָֽאתִי. אִם שָׁכַֽבְתָּ לִישׁוֹן – חֲדַל מִדַּבֵּר. אִם חָרַֽשְׁתָּ וְזָרַֽעְתָּ – עֲמָלְךָ לֹא יִהְיֶה לַשָּׁוְא. כָּל רְכוּשֵֽׁנוּ אֲשֶׁר רָכַֽשְׁנוּ לָֽנוּ בְעָמָל רַב – הָיָה לְמַאֲכֹֽלֶת אֵשׁ. אֵיפֹה הֵֽמָּה הַסְּפָרִים אֲשֶׁר צְפַנְתֶּן? אִם

שְׁכַחְתֶּם אֶת שִׁעוּרֵיכֶם – אוֹת הוּא, כִּי לֹא לְמַדְתֶּם.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

הַעְתֵּק אֶת כָּל פָּעֳלֵי זְמַן עָבָר, הַמְּסֻמָּנִים בְּקַו⁷, שֶׁבְּתַרְגִּיל טו. וְנַתֵּֽח אוֹתָם לְשֹׁרְשֵׁיהֶם וּלְאוֹתִיּוֹתֵיהֶם הַנּוֹסָפוֹת. לְמָשָׁל: חָפַרְתִּי = חָפֹר–תִּי. פָּגַשְׁתִּי = פָּגשׁ–תִּי.

הַקְרָאָה 3.

מְיֻסֶּדֶת עַל כְּלָל יב.

(“תָּ”? או “תָּה”?)

אִם חֵרַֽפְx אֶת חֲבֵרְךָ – בַּקֵּשׁ מִמֶּֽנּוּ סְלִיחָה. אִם גָּרַֽמְתָּ צַֽעַר לְהוֹרֶֽיךָ – חָטָֽאx חֵטְא גָדוֹל. אִם לָחַֽשְׁx דָּבָר לַחֲבֵרּךָ בְּעֵת הַשִּׁעוּר – הַנְהָגָתְךָ רָעָה. אִם לֹא שָׁמַֽעְx – אַל תַּעֲנֶה! אִם לֹא דָּפַֽקְx עַל הַדֶּֽלֶת – אַל תִּכָּנֵס לַחֲדַר אִישׁ זָר! אִם יָשַֽׁבְx לֶאֱכֹל – חֲדַל מִדַּבֵּר. אִם שָׁכַֽחְx לְהָבִיא אֶת סְפָרֶֽיךָ לְבֵית־הַסֵּֽפֶר – אוֹת הוּא, כִּי לֹא לָמַֽדְx אֶת הַשִּׁעוּר. אִם קָרַֽעְx אֶת דַפֵּי הַסֵּפֶר – אוֹת הוּא שֶׁלֹּא נִזְהַֽרְx בוֹ.

§ 13. זְמַן הֹוֶה I.

יָחִיד.	רַבִּים.	יְחִידָה.	רַבּוֹת.
אֲנִי שׁוֹמֵר.	אֲנַחְנוּ שׁוֹמְרִ–ים	אֲנִי שׁוֹמְרָה–שׁוֹמֶרֶת.	אֲנַחְנוּ שׁוֹמְר–וֹת.
אַתָּה שׁוֹמֵר.	אַתֶּם שׁוֹמְרִ־ים.	אַתְּ שׁוֹמְרָה־שׁוֹמֶרֶת.	אַתֶּן שׁוֹמְר–וֹת.
הוּא שׁוֹמֵר.	הֵם שׁוֹמְרִ–ים.	הִיא שׁוֹמְרָה–שׁוֹמֶרֶת.	הֵן שׁוֹמר־וֹת.

הֹוֶה II.

שׁוֹמֵר.	שׁוֹמְרִים.	שׁוֹמְרָה–ֶת.	שׁוֹמְרוֹת.
אִישׁ שֶׁהוּא שׁוֹמֵר.	אֲנָשִׁים שֶׁהֵם “שׁוֹמְרִים”.	אִשָּׁה שֶׁהִיא “שׁוֹמְרָה”.	נָשִׁים שֶׁהֵן שׁוֹמְרוֹת.

כְּלָל יג. סִמַּן זְמַן הֹוֶה – “וָו” נָחָה בֵּין “פֵּא הַפֹּֽעַל” וּבֵין

“עַֽיִן הַפֹּֽעַל”. הַ“הֹוֶה” בְּתוֹר “פֹּֽעַל” יָבֹא לְעוֹלָם עִם “מִלּוֹת הַגּוּף”. וְדַע לְךָ: פֹּֽעַל בִּזְמַן הֹוֶה שֶׁבָּא בְּלִי “מִלּוֹת־הַגּוּף” – יֶחְדַל מִהְיוֹת “פֹּֽעַל” וְהָיָה לְ“שֵׁם עֶֽצֶם” לְכָל דָּבָר. (עַיֵן הֹוֶה II).

תַּרְגִּיל טז.

אֲנִי דוֹאֵג עַל אִבּוּד זְמַנִּי וְאַתָּה דוֹאֵג עַל אִבּוּד כַּסְפֶּֽךָ. חוֹפֵר בּוֹר – בָּהּ יִפֹּל. אֲנִי בוֹטֵֽחַ בֵּאלֹהִים וְלֹא בְּבָשָׂר וָדָם. הַבּוֹטֵֽחַ בֵּאלֹהִים – אַשְׁרֵֽהוּ! הָרוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד – הַכָּבוֹד בּוֹרֵֹֽחַ מִמֶּֽנּוּ. הַחוֹרֵשׁ וְהַזּוֹרֵֽעַ יִרְאוּ בְּרָכָה בַעֲמָלָם. אֲנִי חוֹרֵשׁ וַאֲנִי זוֹרֵֽעַ – כִּי אֵין אַחֵר בִּלְעָדָי. הַיְלָדִים צוֹרְחִים בְּקוֹל מַר, כִּי כְלָבִים רוֹדְפִים אַחֲרֵיהֶם. הָרוֹדֵף אַחַר

הַכֶּֽלֶב – לְעוֹלָם לֹא יִשִּׂיגֵֽהוּ.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

הַעְתֵּק תַּרְגִּיל טז. וּבְצִדּוֹ שֶׁל כָּל פֹּֽעַל בִּתְּמוּנַת הַהֹוֶה, הַמְּסֻמָּן בְּקַו מִתַּֽחַת⁸, תִּרְשֹׁם: אִם הוּא “פֹּֽעַל”, אוֹ – “שֵׁם־עֶֽצֶם”; וְזֶה תָלוּי: אִם הוּא בָּא בְּצֵרוּף “מִלּוֹת־הַגּוּף”, אוֹ בִּלְעָדָן (כְּלָל יג.). לְמָשָׁל: אֲנִי דוֹאֵג (פֹּעַל) חוֹפֵר (שֵׁם עֶֽצֶם) בּוֹר בָּהּ יִפֹּל.

הַקְרָאָה 4.

מְיֻסֶּֽדֶת עַל כְּלָל יג.

(“xֵ”? או “xֵי”?)

הַלּוֹמֵxד מֵחֲבֵרוֹ אֲפִילוּ אוֹת אַחַת – יְהֵא נוֹהֵxג בּוֹ כָבוֹד. יֵשׁ רוֹקֵxד מִטּוּב לֵב וְיֵשׁ רוֹקֵxד מֵרֹב יָגוֹן וָצָֽעַר. הַגּוֹזֵxל מֵחֲבֵרוֹ אֲפִילוּ פְּרוּטָה – לְ“גַזְלָן” יֵחָשֵׁב. כָּל הָאוֹמֵxר: “מָחָר אֶלְמַד”! – לְעָצֵל יֵחָשֵׁב. כָּל מִי שֶׁנָּאֶה דוֹרֵxשׁ וְאֵין נָאֶה מְקַיֵּם – אֵין דְּרָשָׁתוֹ דְרָשָׁה. הַגּוֹמֵxל חֶסֶד לַחֲבֵרוֹ – רַחֲמָן יִקָּרֵא. הַכְּסִיל רוֹגֵxז וְכוֹעֵxס – וְאֵין נָֽחַת. הַלּוֹמֵxד זָקֵן דּוֹמֶה לְכוֹתֵxב עַל נְיָר מָחוּק, וְהַלּוֹמֵxד נַֽעַר – דּוֹמֶה לְכוֹתֵxב עַל נְְיָר חָדָשׁ.

§ 14. לוּחַ זְמַן עָתִיד.

יָחִיד. ––––––	רַבִּים. ––––––	יְחִידָה. ––––––	רַבּוֹת. ––––––
אֶ–שְׁמֹר. בִּמְקוֹם: "אֲנִי שְׁמֹר".	נִ–שְׁמֹר. בִּמְקוֹם: "אֲנַֽחְנוּ שְׁמֹר".	אֶ–שְׁמֹר. בִּמְקוֹם: "אֲנִי שְׁמֹר".	נִ–שְׁמֹר. בִּמְקוֹם: "אֲנַֽװחְנוּ שְׁמֹר".
תִּ־שְׁמֹר. בִּמְקוֹם: "אַתָּה שְׁמֹר".	תִּ־שְׁמְר־וּ. בִּמְקוֹם: "אַתֶּם שְׁמֹר".	תִּ־שְׁמְרִ־י. בִּמְקוֹם: "אַתְּ שְׁמֹר".	תִּ־שְׁמֹרְ־נָה. בִּמְקוֹם: "אַתֶּן שְׁמֹר".
יִ־שְׁמֹר. בִּמְקוֹם: "הוּא שְׁמֹר".	יִ־שְׁמְר־וּ. בִּמְקוֹם: "הֵם שְׁמֹר".	תִּ־שְׁמֹר. בִּמְקוֹם: "הִיא שְׁמֹר".	תִּ־שְׁמֹרְ־נָה. בִּמְקוֹם: "הֵן שְׁמֹר".

כְּלָל יד. סִמַּן “זְמַן עָתִיד” – “א.י.ת.ן” (אֵיתָן) לִפְנֵי

הַשֹּֽׁרֶשׁ, “י.ו.נ.ה” (יוֹֹנָה) אַחַר הַשֹּֽׁרֶשׁ. נְקֻדַּת “אֵיתָן” – xִ מִלְּבַד (אֶ).

הערה: אִם תְּעַיֵּן הֵיטֵב תִּמְצָא, כִּי בְ“עָתִיד” אֵין הַבְדֵּל בֵּין “אֶשְׁמֹר” – לְיָחִיד וּבֵין “אֶשְׁמֹֽר” – לִיחִידָה; בֵּין “תִּשְׁמֹֽר” לְזָכָר נֹכַח, וּבֵין “תִּשְׁמֹֽר” לִנְקֵבָה נִסְתֶּרֶת; בֵּין “תִּשְׁמֹֽרְנָה” – לְרַבּוֹת נֹכְחוֹת וּבֵין “תִּשְׁמֹֽרְנָה” – לְרַבּוֹת נִסְתָּרוֹת.

תַּרְגִּיל יז.

אַל תִּזְרֹק אֶבֶן אֵל בּוֹר, שֶׁשָּׁתִֽיתָ מִמֶּֽנָּה מָֽיִם. עִם בֹּא הָאָבִיב יִבָּקַע הַקֶּרַח וְיִזְרְמוּ מֵי הַנָּֽחַל. הַזְּאֵב יִטְרֹף – וְהוּא הַצַּדִּיק! הַצַּיָּד יִלְטֹשׁ קַשְׁתּוֹ – לָצוּד חַיּוֹת וְעוֹפוֹת. בֹּֽעַז אָמַר לְרוּת: אַל תִּלְקְטִי בִשָּׂדֶה אַחֵר. נְעָרִים! מִי מִכֶּם יִזְכֹּר לְמִי אָמְרוּ: “הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵֽינוּ? אִם מָשֹׁל תִּמְשֹׁל בָּֽנוּ”? כֻּלָּנוּ נִזְכֹּר! הַאַחִים – אֶל יוֹסֵף. יְלָדוֹת! אַל תִּדְרֹֽכְנָה עַל עֲרוּגוֹת הַגַּן, פֶּן תִּרְמֹֽסְנָה אֶת פְּרָחָיו. שְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹֽרְנָה.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הַטֵּה בִכְתָב בְּכָל הַזְּמַנִּים אֶת הַפְּעָלים: רָקֹד, קָצֹר, טָרֹף, פָּשֹׁט, סָפֹד, שָׁפֹט, רָדֹף.

2) הַעְתֵּק אֶת כָּל פָּעֳלֵי זְמַן עָתִיד, הַמְּסֻמָּנִים > בְּקַו⁹, שֶׁבְּתַרְגִּיל יז. וּתְנַתֵּחַ אוֹתָם. 1) לְגוּפָם; 2) לִזְמַנָּם; 3) לְמִינָם; 4) לְמִסְפָּרָם; 5) לְשָׁרְשֵׁיהֶם; 6) וּלְאוֹתִיּוֹתֵיהֶם הַנּוֹסֶפוֹת. לְמָשָׁל: תִּ־זְרֹק – גּוּף II; זְמַן עָתִיד; מִין זָכָר; מִסְפַּר יָחִיד; > הַשֹּׁרֶשׁ: זָרֹק; הַנּוֹסָפוֹת: “תִּ”. וְכֵן יֶתֶר הַפְּעָלִים.

הַקְרָאָה 5.

מְיֻסֶּדֶת עַל כְּלָל יב.

(“xִ”? או “xֹ”?)

אִם לֹא תִxלְמַד – לֹא תֵדָע. אלַ תִּxשְׁתֹּק בְּשָׁעָה שֶׁעָלֶֽיךָ לְדַבֵּר. אַל תִּxשְׁפֹּךְ דַּם נָקִי! בַּתּוֹרָה כָתוּב: "אֶת בְּשַׂר הַפָּר יִxשְׂרֹף הַכֹּהֵן בָּאֵשׁ וְאֶת דָּמוֹ יִxשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּֽחַ. אִם תִּxשְׂכֹּר פּוֹעֵל בְּיוֹמוֹ תְּשַׂלֵּם לוֹ אֶת שְׂכָרוֹ. הַשּׁוֹבָבִים הַלָּלוּ הִתְנַפְּלוּ עָלַי וַיִּxזְרְקוּ בִי אֲבָנִים וַיִּxרְדְפוּ אֲחָרַי – עַד בּוֹאִי אֶל בֵּיתִי. נְעָרוֹת! אַל תִּxסְרֹקְנָה אֶת שַׂעֲרוֹת רֹאשְׁכֶן בְּמַסְרֵק שֶׁל בַּרְזֶל, אֶלָּֽא בְמַסְרֵק שֶׁל עָֽצֶם.

§ 15. הַצִּוּוּי.

I צִּוּוּי חִיּוּבִי.

I: שְׁמֹר אֶת הַבְטָחָתְךָ.	II: שִׁמְרוּ אֶת הַבְטָחַתְכֶם.
(תִּ)–שְׁמֹר.	(תִּ)–שְׁמְרוּ.
III: שִׁמְרִי אֶת הַבְטָחָתֵךְ.	IV: שְׁמֹרְנָה אֶת הַבְטָחַתְכֶן.
(תִּ)–שְׁמְרִי.	(תִּ)–שְׁמֹרְנָה.

כְּלָל טו. יֵשׁ שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ, אוֹ מְצַוֶּה אֶת הַשֵּׁנִי לַעֲשׂוֹת אֵיזוֹ פְעֻלָּה; וְקָרָאתָ לְאֹפֶן דִּבּוּר כָּזֶה: “צִוּוּי חִיּוּבִי”. הַצִּוּוּי – אֵין בּוֹ אֶלָּא גּוּף אֶחָד – נֹכַח. נְקֻדָּתוֹ – נְקֻדַּת “הֶעָתִיד” בְּלִי “אֵיתָן”. וְדַע לְךָ: אִם תָּסִיר אֶת הָאוֹת “תּ” שֶׂל “אֵיתָן” מִן “הֶעָתִיד” – יֵצֵא לְךָ “הַצִּוּוּי”.

תַּרְגִּיל יח.

רתם, זכר, טבל, לכד, סגר, שבר, שפט, צבט, צבר, קבץ, קפץ, רגם, רדף, שפך.

תַּרְגִּיל יט.

בְּנוֹתַי, אִם תִּבְחַֽרְנָה לָכֶן חֲבֵרוֹת חֲדָשׁוֹת – דְּרֹֽשְׁנָה עֲלֵיהֶן בָּרִאשׁוֹנָה: אִם נְעָרוֹת חֲרוּצוֹת הֵן. אִם גַּנָּב בָּא אֶל בֵּיתְכֶן – רְדֹֽפְנָה אַחֲרָיו וּתְפֹֽשְׂנָה אוֹתוֹ וּמְסֹֽרְנָה אוֹתוֹ בִידֵי הַשּׁוֹפֵט. קְצֹֽרְנָה אֶת תְּבוּאַתְכֶן בְּיוֹם צַח וְלֹא בְיוֹם סַגְרִיר. בְּצֵאתְכֶן לַמִּלְחָמָה – חֲגֹֽרְנָה אֶת חַרְבְּכֶן וּבְשׁוּבְכֶן – שְׁלֹֽפְנָה אוֹתָהּ. בְּנוֹתַי, רְשֹֽׁמְנָה לָכֶן כָּל דָּבָר עַל סֵֽפֶר – וּזְכַרְתֶּן אוֹתוֹ הֵיטֶב.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הַטֵּה בְצִוּוּי וּבְכָל הַגּוּפִים. אֶת כָּל הַשֳּׁרָשִׁים שֶׁבְּתַרְגִּיל יח. לְמָשָׁל: רָתֹם – רְתֹם, רִתְמוּ, רִתְמִי, רְתֹֽמְנָה.

2) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל יט. וַהֲפֹךְ אֶת “הָעֲתִידִים” וְ“הַצִּוּוּיִים” שֶׁבּוֹ מִ“נֹּכְחוֹת” לְ“נֹכְחִים”. לְמָשָׁל: “בָּנַי, אִם תִּבְחֲרוּ לָכֶם חֲבֵרִים חֲדָשִׁים – דִּרְשׁוּ עֲלֵיהֶם בָּרִאשׁוֹנָה אִם נְעָרִים חֲרוּצִים הֵם”.

הֶעָרָה: מוּבָן מֵאֵלָיו, כִּי גַּם יֶתֶר חֶלְקֵי הַמַּאֲמָר צְרִיכִים לְהִשְׁתַּנּוֹת בְּהֶתְאֵם אֶל שִׁנּוּי הַמִּין.

§ 16. צִּוּוּי שְׁלִילִי.

I: שְׁמֹר מִצְווֹתַי. I: אַל תִּשְׁמֹר שִׂנְאָה בְלִבֶּֽךָ. |צִוּוּי חִיּוּבִי. |צִוּוּי שְׁלִילִי.| | |II: שִׁמְרוּ מִצְווֹתַי. |II: אַל תִּשְׁמְרוּ שִׂנְאָה בְלִבְּכֶם.| |צִוּוּי חִיּוּבִי. |צִוּוּי שְׁלִילִי.| | |III: שִׁמְרִי מִצְווֹתַי. |III: אַל תִּשְׁמְרִי שִׂנְאָה בְלִבֵּךְ.| |צִוּוּי חִיּוּבִי. |צִוּוּי שְׁלִילִי.| | |IV: שְׁמֹרְנָה מִצְווֹתַי. |IIV: אַל תִּשְׁמֹֽרְנָה שִׂנְאָה בְלִבְּכֶן.| |צִוּוּי חִיּוּבִי. |צִוּוּי שְׁלִילִי.|

כְּלָל טז. יֵשׁ שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ, אוֹ מְצַוֶּה אֶת הַשֵּׁנִי שֶׁלֹא לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר. לְאֹֽפֶן דִּבּוּר כָּזֶה תִּקְרָא – “צִוּוּי שְׁלִילִי”. סִמָּנוֹ: הוֹסָפַת “אַל” אֶל הֶעָתִיד שֶׁל גּוּף II בְּכָל הַמִּינִים.

תַּרְגִּיל כ.

קְצֹב לִי אֶת שְׂכָרִי! זִרְקִי לִי אֶת הַכַּדּוּר! טִמְנוּ לִי אֶת כַּסְפִּי! לְטֹֽשְׁנָה אֶת הַסַּכִּין! לְקֹט אֶת הַשִׁבֳּלִים! מְלֹךְ עַל כָּל הָעוֹלָם! מִסְרִי אֶת סִפְרִי לַחֲבֶרְתִּי! מִרְטוּ אֶת נוֹצוֹת הָעוֹף הַשָּׁחוּט! מְשֹֽׁכְנָה אֶת הַחֶֽבֶל! קְטֹף אֶת תַּפּוּחֵי־הַגָּן! קִרְצִי אֵלָיו בְּעֵינָֽיִךְ. קִשְׁרוּ אֶת כַּרְעֵי הַתַּרְנְגֹל. שְׁטֹֽפְנָה אֶת כְּלֵיכֶן בְּמַיִם טְהוֹרִים! רִקְמִי אֶת הַיְּרִיעָה! רְשֹׁם אֶת הָרְשִׁימָה! שִׁלְפוּ אתֶ הַחֶרֶב מִתַּעֲרָהּ.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

הֲפוֹך כָּל מַאֲמָר שֶׁבְּתַרְגִּיל כ. לְ“צִוּוּי שְׁלִילִי” בְּכָל הַמִּינִים וְהַמִּסְפָּרִים. לְמָשָׁל: “קְצֹב לִי אֶת שְׂכָרִי” – אַל תִּקְצֹב… אַל תִּקְצְבוּ… אַל תִּקְצְבִי… אַל תִּקְצֹבְנָה; וְכֵן עַד הַסּוֹף.

§ 17. דַּרְכֵי הַפֹּֽעַל.

I:	שָׁמֹר, זָכֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת.
דֶּרֶךְ הַמָּקֹר.
II:	אֲנִי שׁוֹמֵר, זוֹכֵר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת.
דֶּרֶךְ הַהַחְלָטָה;	זְמַן הֹוֶה.
III:	אֲנִי שָׁמַֽרְתִּי וְזָכַֽרְתִּי אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת.
דֶּרֶךְ הַהַחְלָטָה;	זְמַן עָבָר.
IV:	אֲנִי אֶשְׁמֹר וְאֶזְכֹּר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת.
דֶּרֶךְ הַהַחְלָטָה;	זְמַן עָתִיד.
V:	שְׁמֹר, זְכֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת.
דֶּרֶךְ הַצִּוּוּי.

הֶסְבֵּר מֻקְדָּם לַתַּלְמִידִים.

– בְּכַמָּה צוּרוֹת דִּקְדוּקִיּוֹת בָּֽאוּ הַפְּעָלִים: “שָׁמֹר וְזָכֹר”?

– בְּחָמֵשׁ!

– הֲיֵשׁ אֵיזֶה סִמָּן לִזְמַּן, גּוּף, מִין וּמִסְפָּר בְּמַאֲמָר I?

– אֵין סִמָּן לְכָל זֶה!

– וּבְכֵן – בָּֽאוּ הַפְּעָלִים: “שָׁמֹר וְזָכֹר”, שֶׁבְּמַאֲמָר I בְּ“דֶֽרֶךְ הַמָּקֹר”.

– וּבְמַאֲמָרִים: II, > III, IV – יֵשׁ סִמָּן לִזְמַן, גּוּף, מִין > וּמִסְפָּר?

– יֵשׁ וָיֵשׁ!

– וּבְכֵן – בָּאוּ הַפְּעָלִים: “שָׁמֹר וְזָכֹר”, שֶׁבְּמַאֲמָרִים הָאֵֽלֶּה בְּ“דֶרֶךְ הַהַחְלָטָה”.

– ובמאמר V – יְדֻבַּר עַל דְּבַר פְּעֻלָּה > שֶׁכְּבָר נֶעֶשְׂתָה?

– לֹא; בּוֹ יְדֻבַּר עַל דְּבַר פְּעֻלָּה, שֶׁחֲפֵצִים שֶׁתֵּעָשֶׂה עַל יְדֵי > שֵׁנִי.

– וּבְכֵן, הַפַּעַם בָּֽאוּ הַפְּעָלִים: “שָׁמֹר וְזָכֹר” בְּדֶֽרֶךְ “הַצִּוּוּי > הַחִיּוּבִי”.

וּלְפִיכָךְ – זְכֹר.

כְּלָל יז. הַפֹּֽעַל – פַּעַם הוּא בָא: 1) בְּ“דֶֽרֶךְ הַמָּקֹר”; פַּֽעַם: 2) בְּ“דֶרֶךְ הַהַחְלָטָה” (בִּזְמַנֵּי: עָבַר, הֹוֶה, עָתִיד); וּפַֽעַם: 3) בְּ“דֶֽרֶךְ הַצִּוּוּי”.

תַּרְגִּיל כא.

לֵךְ וּכְנֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים! אַל תִּגְזֹל מִמֶּֽנִּי אֶת כַּסְפִּי הַמְּעָט! מָתַי נִגְמֹר אֶת הַדָּבָר? בִּתִּי, תִּמְכִי בִי בְעֵת צָרָה! אֱלֹהִים יִפְקֹד אוֹתִי לְטוֹבָה. טִפּוֹת הַגֶּֽשֶׁם דּוֹלְפוֹת בְּלִי הֶֽרֶף. גָּנֹב וְגָזֹל – אֵלֶּה הֵֽמָּה מִן הַדְּבָרִים הָאֲסוּרִים. אַל תִּפְשְׁטִי אֶת עוֹר הַדֹּב בְּטֶרֶם תָּפַשְׂתָּ אוֹתוֹ! בְּנִי! הַפַּֽעַם לֹא אֶפְטֹר אוֹתְךָ מִן הָעֹֽנֶשׁ. טָבַֽלְתִּי אֶת פִּתִּי בְּחֹֽמֶץ – אָכַֽלְתִּי וְשָׂבָֽעְתִּי. סְפֹֽדְנָה נָשִׁים, כִּי גָּדוֹל שִׁבְרֵֽנוּ כַּיָּם! מָתְקוּ לִי דְּבָרֶֽיךָ כִּדְבָשׁ.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) מְצָא בְּסֵֽפֶר־הַקְּרִיאָה שֶׁלְךָ שְׁלֹשִׁים פְּעָלִים, שֶׁבָּֽאוּ בִּדְרָכִים שׁוֹנִים: 20 – בְּ“דֶרֶךְ הַהַחְלָטָה”; 5 – בְּ“דֶרֶךְ הַמְּקֹר”; 5 – בְּדֶֽרֶךְ הַ“צִּוּוּי הַחִיּוּבִי”, אוֹ “הַשְּׁלִילִי”.

2) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל כא. וּבְצִדּוֹ שֶׁל כָּל פֹּֽעַל מְסֻמָּן בְּקַו > מִלְמַטָּה¹⁰ תִּרְשֹׁם בְּאֵיזֶה דֶּֽרֶךְ הוּא בָא; לְמָשָׁל: לֵךְ (דֶּרֶךְ > הַצִּוּוּי הַחִיּוּבִי); וְכֵן עַד הַסּוֹף.

§ 18. גִּזְרוֹת־הַפֹּעַל.

I שְׁלֵמִים.

לוּחַ גִּזְרַת הַשְּׁלֵמִים.

הַשֹׁרֶש: שׁמר; הַמָּקֹר: שָׁמֹר; שֵׁם־הַפֹּעַל: שְׁמֹר. דֶּרֶךְ הַמָּקֹר.
מָקֹר עִם "בַּכְלַם": בִּ־שְׁמֹר, כִּ־שְׁמֹר, לִ־שְׁמֹר, מִ־שְּׁמֹר. כָּל אוֹתִיּוֹת הַמָּקֹר נִשְׁאֲרוּ בְכָל הַתְּמוּנוֹת.
שָׁמַרְ־תִי, שָׁמַרְ־תָּ, שָׁמַר; שָׁמַרְ־תִּי, שָׁמַרְ־תְּ, שָׁמְרָ־ה, שָׁמַרְ־נוּ, שְׁמַרְ־תֶּם־ן, שָׁמְר־וּ. דֶּרֶךְ הַהַחְלָטָה; זְמַן עָבָר. כָּל אוֹתִיּוֹת הַמָּקֹר נִשְׁאֲרוּ בִּשְׁלֵמוּתָן בְּכָל הַתְּמוּנוֹת.
שׁוֹמֵר, שׁוֹמְרִים, שׁוֹמְרָה=שׁוֹמֶרֶת, שׁוֹמְרוֹת.
דֶּרֶךְ הַהַחְלָטָה; זְמַן הֹוֶה. כָּל אוֹתִיּוֹת הַמָּקֹר נִשְׁאֲרוּ בִּשְׁלֵמוּתָן בְּכָל הַתְּמוּנוֹת. אֶ־שְׁמֹר, תִּ־שְׁמֹר, יִ־שְׁמֹר; נִ־שְׁמֹר, תִּ־שְׁמֹר־וּ, יִ־שְׁמְר־וּ. דֶּרֶךְ הַהַחְלָטָה; זְמַן עָתִיד. כָּל אוֹתִיּוֹת הַמָּקֹר נִשְׁאֲרוּ בִּשְׁלֵמוּתָן בְּכָל הַתְּמוּנוֹת.
אֶ־שְׁמֹר, תִּ־שְׁמְרִ־י, תִּ־שְׁמֹר, נִ־שְׁמֹר, תִּ־שְׁמֹרְ־נָה, תִּ־שְׁמֹרְ־נָה.
דֶּרֶךְ הַהַחְלָטָה; זְמַן עָתִיד. כָּל אוֹתִיּוֹת הַמָּקֹר נִשְׁאֲרוּ בִּשְׁלֵמוּתָן בְּכָל הַתְּמוּנוֹת.
שְׁמֹר, שִׁמְר־וּ, שִׁמְרִ־י, שְׁמֹרְ־נָה. דֶּרֶךְ הַצִּוּוּי הַחִיּוּבִי; כָּל אוֹתִיּוֹת הַמָּקֹר נִשְׁאֲרוּ בִּשְׁלֵמוּתָן בְּכָל הַתְּמוּנוֹת.

הֶסְבֵּר מֻקְדָּם לַתַּלְמִידִים.

– הֲיֵשׁ עוֹד שָׁרָשִׁים הַנִּטִּים בְּאוֹתָהּ הַצּוּרָה שֶׁנִּטֶּה הַשֹּׁרֶש: > “שׁמר”?

– יֵשׁ וָיֵשׁ; מִסְפָּרָם רַב, כְּמוֹ: דָּרשׁ, קָפֹץ וְעוֹד.

– אֵיזֶה סִמָּן מְאַחֵד אֶת כָּל שָׁרָשֵׁי־הַפֹּעַל מִסּוּג זֶה?

– בְּכָל הַדְּרָכִים, הַזְּמַנִּים, הַמִּינִים, הַגּוּפִים וְהַמִּסְפָּרִים שֶׁבִּנְטִיָּתָם > לֹא תֶחֱסַר אַף אוֹת אַחַת מֵאוֹתִיּוֹתֵיהֶם הַשָׁרָשִׁיּוֹת.

– הֲתֵדַע פְּעָלִים שֶׁכָּאֵלֶּה, שֶׁבִּנְטִיָּתָם תִּפֹּל לִפְעָמִים מֵהֶם אֵיזוֹ אוֹת > שָׁרָשִׁית?

– אֵדַע! אֶלָּא שֶׁפְּעָלִים כָּאֵלֶּה שַׁיָּכִים לְגִזְרָה (תְּמוּנָה) > אַחֶרֶת.

– זוֹ – אֱמֶת; וּבְכֵן – זָכֹר תִּזְכֹּר:

כְּלָל יח. כָּל שָׁרְשֵׁי הַפְּעָלִים שֶׁבַּלָּשׁוֹן הָעִבְרִית נֶחֱלָקִים

לִגְזָרוֹת, גְּזָרוֹת, שֶׁמִּסְפָּרָן שְׁמוֹנֶה. כָּל אֵלֶּה הַשָּׁרָשִׁים שֶׁצּוּרָה אַחַת וּנְקֻדּוֹת אֲחָדוֹת לָהֶם בִּנְטִיָּתָם – בַּעֲלי “גִּזְרָה” אַחַת הֵם. וְדַע לְךָ עוֹד: כָּל אוֹתָם הַפְּעָלִים, שֶׁכָּל שָׁלֹשׁ אוֹתִיּוֹתֵיהֶם הַשָּׁרָשִׁיּוֹת מִשְׁתַּמְרוֹת בִּנְטִיָּתָם (כְּעֵין הַפֹּעַל “שָׁמֹר” שֶׁחֲבֵרִים רַבִּים לוֹ), גִּזְרָתָם – “גִּזְרַת הַשְּׁלֵמִים”; וְכַךְ תִּקְרָא לָהֶם תָּמִיד.

תַּרְגִּיל כב.

(רֹב הַשָּׁרָשִׁים מִ“גִּזְרַת־הַשְּׁלֵמִים” שֶׁנִטִּים כְּעֵין "שָׁמֹר).

זמר, זקף, זרם, זרק, טרף, לטש, לקט, מלך, מלק, מסך, מסר, מרד, מרט, משך משל, סמך, סקל, צנף, קטל, קטף, קמט, קמץ, קצב, קצץ, קצר, קשר, רזם, רמס, רקם, רשם, שזף, שטם, שטף, שמט, שקד, שקט, שקל, שרט, שרף, שרץ, שרק, בצר, גזל, גזר, גמל, גמר, גנב, גרם, דלג, דלף, דרך, דרש, פסל, פקד, פרץ, תמך.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִידִים: הַטֵּה בְעַל־פֶּה בְכָל הַדְּרָכִים אֲחָדִים מִפָּעֳלֵי “גִּזְרַת־הַשְּׁלֵמִים” שֶׁבְּתַּרְגִּיל כב. וְאֶת הַמְּסֻמָּנִים שֶׁבָּהֶם – הַטֵּה בִכְתָב בְּכָל הַדְּרָכִים.

§ 19. בִּנְיָנִים “פּוֹעֲלִים” וְ“נִפְעָלִים”.

I: הַיֶּלֶד שָׁבַר אֶת הַסֵּפֶל. II: הַסֵּפֶל נִ־שְׁבַּר עַל יְדֵי הַיֶּלֶד.

פּוֹעֵל. נִפְעַל.

הֶסְבֵּר מֻקְדָּם לַתַּלְמִידִים.

־ הֲתֵדַע אֶת הַהַבְדֵּל בֵּין הַמִּלִּים: “פּוֹעֵל – נִפְעַל”?

־ אֵדַע! הַ“פּוֹעֵל” – הוּא עוֹשֶׂה הַפְּעֻלָּה; הַ“נִּפְעַל” – הוּא מְקַבֵּל > הַפְּעֻלָּה.

־ זוֹ – אֱמֶת. בְּכָל פְּעֻלָּה יוֹצֵאת – יֵשׁ מִי שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתָהּ, וְיֵשׁ – מִי שֶׁמְּקַבֵּל אוֹתָהּ, כְּלוֹמֵר: “פּוֹעֵל וְנִפְעָל”. יֵשׁ שֶׁשִּׂיחָתְךָ מֻסַּבָּה עַל הַ“פּוֹעֵל”, וְיֵשׁ – עַל הַ“נִּפְעַל”. וּלְעוֹלָם תִּזְכֹּר לְהַבְדִּיל בֵּינֵיהֶם: כִּי אֵין צוּרָתוֹ הַדִּקְדּוּקִית שֶׁל הַ“פּוֹעֵל” כְּצוּרָתוֹ הַדִּקְדּוּקִית שֶׁל הַ“נִּפְעַל”. מִכָּל מַה שֶּׁאָמַרְתִּי יוֹצִֵא

כְּלָל יט. כָּל פְּעֻלָּה יוֹצֵאת ¹¹ – “פּוֹעֵל וְנִפְעַל” יֵשׁ בָּהּ. הַ“פּוֹעֵל” עוֹשֶׁה אֶת הַפְּעֻלָּה; הַ“נִּפְעַל” – מְקַבֵּל אֶת הַפְּעֻלָּה.

§ 20. פְּעֻלָּה קַלָּה וּפְעֻלָּה חֲזָקָה.

I: הַיֶּלֶד שָׁבר אֶת הַסֵּפֶל.	II: הַיֶּלֶד שִׁבֵּר אֶת הַסֵּפֶל.
פּוֹעֵל פְּעֻלָּה קַלָּה.	פּוֹעֵל פְּעֻלָּה חֲזָקָה.

הֶסְבֵּר מֻקְדָּם לַתַּלְמִידִים.

– הֲתֵדַע אֶת הַהַבְדֵּל בֵּין הַמִּלִּים: “שָׁבַר־שִׁבֵּר”?

– אֵדַע! הַהַבְדֵל הוּא בְּאֹפֶן הַפְּעֻלָּה: שָׁבַר – לְשֶׁבֶר אֶחָד; “שִׁבֵּר” – > לִשְׁבָרִים רַבִּים וְדַקִּים, מִפְּנֵי שֶׁפְּעֻלַּת הַשְּׁבִירָה הָיְתָה חֲזָקָה.

– זוֹ – אֱמֶת! כָּל פְּעֻלָּה – יֵשׁ שֶׁעוֹשִׂים אוֹתָהּ בְּאֹפֶן קַל; וְיֵשׁ – בְּאֹפֶן חָזָק. וּבְשָׁעָה שֶׁתְּדַבֵּר עַל דְּבַר “הַפּוֹעֵל”, לְעוֹלָם תֵּדַע נָא לְהַבְדִּיל: אִם עָשָׂה פְּעֻלָּה קַלָּה אוֹ – פְּעֻלָּה חֲזָקָה. וּמִכָּל מַה שֶּׁאָמַרְתִּי יוֹצֵא:

כְּלָל כ. כָּל פּוֹעֵל פְּעֻלָּׁה יוֹצֵאת לְאַחֵר – יֵשׁ שֶׁפְּעֻלָּתוֹ קַלָּה; וְיֵשׁ – שֶׁפְּעֻלָּתוֹ חֲזָקָה. וְקָרָאתָ לַצּוּרָה הַדִּקְדּוּקִית שֶׁל הַ“פֹּעַל” הַמְדַבֶּרֶת עַל אֹדוֹת הַ“פּוֹעֵל” וְעַל אֹדוֹת פְּעֻלָּתוֹ הַקַּלָּה – “בִּנְיָן קַל”.

§ 21. נִתּוּחַ הַפְּעָלִים.

אֲנִי וַחֲבֵרַי גָּמַרְנוּ הַיּוֹם אֶת הַלִּמּוּדִים בְּבֵית־סִפְרֵנוּ.

הַשֹּׁרֶשׁ: גָּמֹר; הַגִּזְרָה – “שְׁלֵמִים”; הַבִּנְיָן – “קַל”; דֶּרֶךְ־הַהַחְלָטָה;

הַזְּמַן – עָבָר; הַגּוּף – 1; הַמִּין – מְשֻׁתָּף; הַמִּסְפָּר – רַבִּים.

כְּלָל כא. בְּכָל פֹּעַל יֵשְ לָשִׂים לֵב אֶל: 1) שְָׁרְשׁוֹ; 2) מְקֹרוֹ; 3) גִּזְרָתוֹ; 4) בִּנְיָנוֹ; 5) דַּרְכּוֹ; 6) זְמַנּוֹ; 7) גּוּפוֹ; 8) מִינוֹ; 9) מִסְפָּרוֹ. וְקָרָאתָ לָזֶה: “נִתּוּחַ־הַפְּעָלִים”.

תַּרְגִּיל כג.

בָּנַי, לְכוּ אֶל דּוֹדְכֶם וּפְקַדְתֶּם אוֹתוֹ לְשָׁלוֹם. אַל תִּדְאַג לִי, אָבִי! זָכֹר אֶזְכֹּר אֶת כָּל שִׁעוּרַי כַּהֲלָכָה. אַל תֵּלֵךְ לִלְקֹט פְּרָחִים בְּגַן זָרִים. כִּצְרֹף הַצּוֹרֵף אֶת הַכֶּסֶף – אֶצְרֹף אֶת כָּל חַטֹּאתֵיכֶם. אִם תִּכְתְּבוּ אֵלַי אֶכְתֹּב גַּם לָכֶם. שְׁפֹטְנָה אֶת כָּל אָדָם לְכַף־זְכוּת. לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם גּוֹמֵל חֶסֶד לַחֲבֵרוֹ. אִם תִּתְפֹשׂ אֶת הַשּׁוֹבָב הַלָּז – אַל תֶּרֶף מִמֶּנּוּ. אִם טָבַלְתָּ וְשֶׁרֶץ בְּיָדְךָ – אֵין טְבִילָתְךָ טְבִילָה.

לוּחַ נִתּוּחַ הַפְּעָלִים I.

הַמִלָּה.	שֹׁרֶשׁ.	מָקֹר, אוֹ שֵׁם־הַפֹּעַל.	גִּזְרָה.	בִּנְיָן.	דֶּרֶךְ.	זְמַן.	גּוּף.	מִין.	מִסְפָּר.
פְּקַדְתֶּם זָכֹר אֶזְכֹּר תִּכְתְבוּ	פקד זכר זכר כתב	פָּקֹד־פְּקֹד זָכֹר־זְכֹר זָכֹר־זְכֹר כָּתֹב־כְּתֹב	שְׁלֵמִים שְׁלֵמִים שְׁלֵמִים שְׁלֵמִים	קַל קַל קַל קַל	הַחְלָטָה הַמָּקֹר הַחְלָטָה הַחְלָטָה	עָבָר אָיִן עָתִיד עָתִיד	II אָיִן I II	זָכָר אָיִן מְשֻׁתָּף זָכָר	רַבִּים. אָיִן. יָחִיד. רַבִּים.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

נַתֵּחַ אֶת כָּל הַפְּעָלִים בְּבִנְיַן הַקַּל, הַמְּסֻמָּנִים לְמַטָּה בְּקַו, שֶׁבְּתַּרְגִּיל כג (עַל־פִּי הַדּוּגְמָא שֶׁל “לוּחַ הַנִּתּוּחַ”).

§ 22. פָּעֳלֵי־הַפְּעֻלָּה וּפָעֳלֵי־הַתֹּאַר.

I: שָׁכֹב שָׁכַבְתִּי בְמִטָּתִי. II: גָּדֹל גָּדַלְתִּי בְקוֹמָתִי.

הֶסְבֵּר מֻקְדָּם לַתַּלְמִידִים.

– הֲתֵדַע לְאֵיזֶה סוּג יֵחָשְׁבוּ הַפְּעָלִים: “שָׁכֹב־גָּדֹל” – ל“יוֹצְאִים”, > אוֹ לְ“עוֹמְדִים”?

– שְׁנֵיהֶם הֵם “פְּעָלִים עוֹמְדִים”, כִּי אֵין לִשְׁאֹל אַחֲרֵיהֶם שְׁאֵלַת: “אֶת מִי”? “מַה”? “אֶת מָה”?

– אֱמֶת דִּבַּרְתָּ; וּבְכָל זֹאת יֵשׁ אֵיזֶה הַבְדֵּל בֵּינֵיהֶם.

– אֵיזֶה?

– הֲיִתָּכֵן שֶׁהַפֹּעַל “שָׁכֹב” יָבֹא עִם הַמִּלָּה “מְאֹד”, אוֹ עִם “מִ” שֶׁל > “בַּכְלַם”? כְּמוֹ, לְמָשָׁל, “שָׁכֹב מְאֹד”, אוֹ “שָׁכֹב מִמֶּנּוּ”?

– זֶה לֹא יִתָּכֵן, כִּי אֵין זֶה מִסִּגְנוֹן הַלָּשׁוֹן הָעִבְרִית.

– וְהַפֹּעַל “גָּדֹל” – הֲיִתָּכֵן שֶׁיָּבֹא עִם הַמִּלָּה “מְאֹד”, אוֹ “מִמֶּנּוּ”?

– יִתָּכֵן!

– וְהַטַּעַם מוּבָן: הַפֹּעַל “שָׁכֹב” – אֵין בּוֹ אֶלָּא מֻשָּׂג שֶׁל פְּעֻלָּה: פְּעֻלַּת־הַשְּׁכִיבָה; וְהַפֹּעַל “גָּדֹל” – שְׁנֵי מֻשָּׂגִים יֵשׁ בּוֹ: מֻשָּׂג שֶׁל פְּעֻלָּה וּמֻשָּׂג שֶׁל “תֹּאַר” לִפְעֻלָּה שֶׁכְּבָר נֶעֶשְׂתָה; וּמִדֶּרֶךְ הַ“תֹּאַר” לְהִצְטָרֵף אֶל הַמִּלִּים: “מְאֹד – מִמֶּנּוּ”. הַיּוֹצֵא מִזֶּה:

כְּלָל כא. הַפְּעָלִים הָעוֹמְדִים – יֵשׁ מֵהֶם “פָּעֳלֵי־פְעֻלָּה” וְיֵשׁ מֵהֶם – " פָּעֳלֵי־תֹאַר". ¹² הָרִאשׁוֹנִים לֹא יִתָּכְנוּ לָבֹא עִם הַמִּלִּים: “מְאֹד”, “מִמֶּנּוּ”; וְהָאַחֲרוֹנִים – יִתָּכְנוּ לָבֹא עִמָּהֶם. וְזֶה לְךָ הָאוֹת לְהַבְדִיל בֵּינֵיהֶם.

תַּרְגִּיל כד.

בָּרֹד, דָּלֹג, כָּזֹב, כָּשֹׁל, פָּלֹט, מָחֹק, צָדֹק, קָדשׁ, רָבֹץ, רָגֹז, רָכֹב, שָׁכֹב, גָּבֹר, אָבֹל, חָזֹק, בָּעֹר, גָּעֹר, דָּאֹג, שָׂבֹעַ, שָׁפֹל, קָרֹב, זָעֹף, זָקֹן, חָנֹף, לָקֹט.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל כד. וּבְצִדּוֹ שֶׁל כָּל פֹּעַל תִּרְשֹׁם בְּרָאשֵׁי־תֵבוֹת: אִם הוּא מִפָּעֳלֵי־הַפְּעֻלָּה, אוֹ – מִפָּעֳלֵי־הַתֹּאַר. לְמָשָׁל: בָּרֹד (פ. פ.) דָּלֹג (פ. תּ.)

2) מְצָא בְסֵפֶר הַקְּרִיאָה שֶׁלְּךָ אַרְבָּעִים שָׁרְשֵׁי־פֹּעַל (אֶפְשַׁר לְהוֹצִיאָם מִתּוֹךְ פְּעָלִים שֶׁבָּאוּ בִדְרָכִים שׁוֹנִים) – עֶשְׂרִים רְגִילִים (פָּעֳלֵי־הַפְּעֻלָּה) וְעֶשְׂרִים – “פָּעֳלֵי־תֹאַר”.

---

1. במקום לסמן קו מתחת, המילים מודגשות – הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩
2. במקום לסמן קו מתחת, המילים מודגשות – הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩
3. במקור חסר סעיף מס' 5 – הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩
4. במקום לסמן קו מתחת, המילים מודגשות – הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩
5. במקום לסמן קו מתחת המילים, המילים נכתבו באותיות מודגשות – הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩
6. במקום לסמן קו מתחת, המילים מודגשות – הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩
7. במקום לסמן קו מתחת המילים, המילים נכתבו באותיות מודגשות – הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩
8. במקום לסמן קו מתחת המילים, המילים נכתבו באותיות מודגשות – הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩
9. במקום לסמן קו מתחת המילים, המילים נכתבו באותיות מודגשות – הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩
10. במקום לסמן קו מתחת המילים, המילים נכתבו באותיות מודגשות – הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

11. יש להעיר את התלמיד, שהדברים אמורים רק ביחס להפעלים “היוצאים”; מה שאין כן בפעלים “העומדים” – שה“נפעל” חסר בהם לגמרי, כי הלא לא תצויר הפעלה, בשעה שאין היא יוצאה לאחר. והדברים בֹארו במקומם.  ↩

12. פָּעֳלֵי־תֹאַר“ במקור, צ”ל “פָּעֳלֵי־תֹאַר” – הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

v הַגְּזָרוֹת וְהַבִּנְיָנִים וּנְטִיּוֹתֵיהֶם.

§ 22.

I.

לוּחַ נְטִיַּת: דָּרשׁ; I בִּנְיַן קַל; I גִּזְרַת־שְׁלֵמִים.

הַשֹּׁרֶשׁ: דרשׁ; הַמָּקֹר: דָּרשׁ; שֵׁם־הַפֹּעַל: דְּרשׁ. שֵׁם־הַפֹּעַל עִם "בַּכְלַם": בִּ־דְרשׁ, כִּ־דְרשׁ לִ־דְרשׁ, מִ־דְּרשׁ.
זְמַן־עָבָר.			זְמַן־הֹוֶה.	זְמַן־עָתִיד.
לְיָחִיד. דָּרַשְׁ־תִּי דָּרַשְׁ־תָּ דָּרַשׁ. לְרַבִּים. דָּרַשְׁ־נוּ דְּרַשְׁ־תֶּם דָּרְשׁ־וּ	לִיחִידָה. דָּרַשְׁ־תִּי דָּרַשְׁ־תְּ דָּרְשָׁ־ה. לְרַבּוֹת. דָּרַשְׁ־נוּ דְּרַשְׁ־תֶּן דָּרְשׁ־וּ	בְּהַפְסֵק. דָּרָשְׁ־תִּי דָּרָשְׁ־תָּ דָּרָשְׁ־תְּ דָּרָשׁ דָּרָשָׁ־ה דָּרָשׁ־וּ	לְיָחִיד. דּוֹרֵשׁ לְרַבִּים. דּוֹרְשִׁ־ים לִיחִידָה. דּוֹרְשָׁ־ה או דּוֹרֶשֶׁ־ת לְרַבּוֹת. דּוֹרְשׁ־וֹת	לְיָחִיד. אֶ־דְרשׁ תִּ־דְרשׁ יִ־דְרשׁ לְרַבִּים. נִ־דְרשׁ תִּ־דְרְשׁ־וּ יִ־דְרְשׁ־וּ	לִיחִידָה. אֶ־דְרשׁ תִּ־דְרְשִ־י תִּ־דְרשׁ לְרַבִּוֹת. נִ־דְרשׁ תִּ־דְרשְׁ־נָה תִּ־דְרשְׁ־נָה	צִוּוּי. ———— לְזָכָר: דְּרשׁ לְזְכָרִים: דִּרְשׁ־וּ לִנְקֵבָה: דִּרְשִׁ־י לִנְקֵבוֹת: דְּרשְׁ־נָה

הַסִּמָּנִים: בְּהַפְסֵק – xַ יִתְחַלֵּף לְ־xָ (דָּרַשְׁתִּי־דָּרָשְׁתִּי); הַהֹוֶה – עַל מִשְׁקַל “פּוֹעַל” (וָו בֵּין עַיִן וּ“פֵא” הַפֹּעַל); הֶעָתִיד – עַל מִשְׁקַל “אֶפְעֹל”.

II.

לוּחַ נְטִיַּת קָרֹב; I בִּנְיַן קַל; I גִּזְרַת־שְׁלֵמִים.

הַשֹּׁרֶשׁ: קרב; הַמָּקֹר: קָרֹב; שֵׁם־הַפֹּעַל: קְרֹב. שֵׁם־הַפֹּעַל עִם "בַּכְלַם": בִּ־קְרֹב, כִּ־קְרֹב, לִ־קְרֹב, מִ־קְּרֹב.
זְמַן־עָבָר.				זְמַן־עָתִיד.
לְיָחִיד. קָרַב־תִּי קָרַבְ־תָּ קָרַב. לְרַבִּים. קָרַבְ־נוּ קְרַבְ־תֶּם קָרְב־וּ	לִיחִידָה. קָרַבְ־תִּי קָרַבְ־תְּ קָרְבָ־ה. לְרַבּוֹת. קָרַבְ־נוּ קְרַבְ־תֶּן קָרְב־וּ	בְּהַפְסֵק. קָרָבְ־תִּי קָרָבְ־תָּ קָרֵב קָרָבְ־תְּ קָרָבָ־ה קָרָבְ־נוּ קָרָב־וּ	זְמַן־הֹוֶה. קָרֵב קְרֵבָה קְרֵבִ־ים קִרֵב־וֹת. או קָרוֹב קְרוֹבָ־ה קְרוֹבִ־ים קְרוֹב־וֹת.	לְיָחִיד. אֶ־קְרַב תִּ־קְרַב יִ־קְרַב. לְרַבִּים. נִ־קְרַב תִּ־קְרְב־וּ יִ־קְרְב־וּ	לִיחִידָה. אֶ־קְרַב תִּ־קְרְבִ־י תִּ־קְרַב. לְרַבִּוֹת. נִ־קְרַב תִּ־קְרַבְ־נָה תִּ־קְרַבְ־נָה	צִוּוּי. ———— לְזָכָר: קְרַב לְזְכָרִים: קִרְב־וּ לִנְקֵבָה: קִרְבִ־י לִנְקֵבוֹת: קְרַבְ־נָה

הַסִּמָּנִים: הַהֹוֶה – עַל מִשְׁקַל “פָּעֵל” (עַיִן הַפֹּעַל – xֵ); הֶעָתִיד – עַל מִשְׁקַל “אֶפְעַל” (עַיִן הַפֹּעַל בְּפַתָּח).

כְּלָל כב. זְמַן הֹוֶה בִשְׁלֵמִים – שְׁנֵי מִשְׁקָלִים לוֹ: 1) “פּוֹעֵל”; 2) “פָּעֵל”. “פָּעֳלֵי הַפְּעֻלָּה” – מִשְׁקָלָם “פּוֹעֵל”; וּ“פָעֳלֵי־הַתֹּאַר” מִשְׁקָלָם “פָּעֵל”, אוֹ כְּמוֹ “הַתֹּאַר”

שֶׁלָּהֶם: קָרוֹב, צַדִּיק, חָכָם. הֶעָבָר שְׁנֵי מִשְׁקָלִים לוֹ: 1) “אֶפְעֹל”; 2) “אֶפְעַל”. הַיּוֹצְאִים – מִשְׁקָלָם עַל פִּי רֹב “אֶפְעֹל”; הָעוֹמְדִים – מִשְׁקָלָם “אֶפְעַל”.

תַּרְגִּיל כה.

[פְּעָלִים עוֹמְדִים].

רָגֹז, רָקֹד, כָּזֹב, דָּלֹג, כָּשֹׁל, צָדֹק, קָדשׁ, רׁבֹץ, רָכֹב, שָׁכֹב, גָּדֹל, שָׁקֹט.

תַּרְגִּיל כו.

רָקַדְתִּי מֵרֹב שִׂמְחָה. הַתַּפּוּחִים רָקָבוּ. סָמַר בְּשָׂרִי מִפָּחַד. אֲחוֹתִי פָצְרָה בִי לְלַוּוֹת אוֹתָהּ עַל דַּרְכָּהּ. דִּבְרֵי הַחֲכָמִים מָתְקוּ לִי מִדְּבָשׁ. בִּתִּי, לֹא צָדַּקְתְּ בְּרִיבֵךְ. בִּתִּי וַחֲתוּלִי – הָאַחַת שָׁכְבָה, וְהַשְּׁנִיָּה רָבְצָה כָּל הַלַּיְלָה עַל הַתַּנּוּר. אֲנַחְנוּ גָּבַרְנוּ עֲלֵיהֶם לֹא בְכֹחֵנוּ רַק – בְּשִׂכְלֵנוּ. הֶעָלִים הַלָּלוּ – שְׁנֵיהֶם דָּבְקוּ זֶה לָזֶה. הַנְּעָרוֹת הַלָּלוּ – שְׁתֵּיהֶן גָּדְלוּ בִּזְמַן קָצָר. כּוֹבָעִי רָטַב תַּחַת הַגָּשֶׁם.

תַּרְגִּיל כז.

קוֹמָתִי זָקָפָה. הַמַּיִם זָרְמוּ בַנָּחַל. הַשּׁוֹבָב זָרַק אָבֶן. הַכּוֹרְמִים בָּצְרוּ אֶת עַנְבֵיהֶם. הַמֶּלֶךְ גָּזַר – וְעָלֵינוּ לְקַיֵּם. גָּמַרְתִּי אֶת עֲבוֹדָתִי – וָאֵלֵךְ לְטַיֵּל. אִם גְּזַּלְתֶּם – הָשִׁיבוּ אֶת גְּזֵלַתְכֶם. טִפּוֹת הַגֶּשֶׁם דָּלְפוּ מִבְּלִי הָרֶף. יוֹם תָּמִים שָׁכַבְתִּי בְמִטָּתִי. הֶחָתוּל רָבַץ כָּל הַיּוֹם עַל הַתַּנּוּר.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) כְּתֹב כָּל פָּעֳלֵי תַרְגִּיל כה. בִּזְמַן הֹוֶה וּזְכֹר לְהַבְדִּיל בֵּין > “פָּעֳלֵי־הַפְּעֻלָּה” וּבֵין “פָּעֳלֵי־הַתֹּאַר” (כְּלָל כב).

2) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל כו. וַהֲפוֹךְ אֶת פָּעֳלֵי־הֶעָבָר שֶׁבּוֹ לְפָעֳלֵי־עָתִיד וְנַקֵּד אוֹתָם כַּהֲלָכָה, לְפִי הַמִּשְׁקָל הַדָּרוּשׁ. לְמָשָׁל: רָקַדְתִּי מֵרֹב שִׂמְחָה = אֶרְקֹד מֵרֹב שִׂמְחָה.

3) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל כז. וַהֲפוֹךְ אֶת פָּעֳלֵי־הֶעָבָר שֶׁבּוֹ לְפָעֳלֵי־עָתִיד וְנַקֵּד אוֹתָם כַּהֲלָכָה, לְפִי הַמִּשְׁקָל הַדָּרוּשׁ. לְמָשָׁל: קוֹמָתִי זָקְפָה = קוֹמָתִי תִזְקֹף.

§ 23. (פֵּא־הַפֹּעַל־אָלֶף)

נְטִיַּת: אָגֹר; I בִּנְיַן קַל; I גִּזְרַת־שְׁלֵמִים.

הַשֹּׁרֶשׁ: אגֹר; הַמָּקֹר: אָגֹר; שֵׁם־הַפֹּעַל: אֲגֹר=אֱגֹר. שֵׁם־הַפֹּעַל עִם "בַּכְלַם": בֶּ־אֱגֹר. כֶּ־אֱגֹר. לֶ־אֱגֹר. מֵ־אֱגֹר.
זְמַן־עָבָר.			זְמַן־הֹוֶה.	זְמַן־עָתִיד.
לְיָחִיד. אָגַרְ־תִּי אָגַרְ־תָּ אָגַר. לְרַבִּים. אָגַרְ־נוּ אֲגַרְ־תֶּם אָגְר־וּ	לִיחִידָה. אָגַרְ־תִּי אָגַרְ־תְּ אָגְרָ־ה לְרַבּוֹת. אָגַרְ־נוּ אֲגַרְ־תֶּן אָגְר־וּ	בְּהַפְסֵק. אָגָרְ־תִּי אָגָרְ־תָּ אָגָרְ־תְּ אָגָר אָגָרָ־ה אָגָר־וּ	לְיָחִיד. אוֹגֵר לְרַבִּים. אוֹגְרִ־ים לִיחִידָה. אוֹגְרָ־ה או אוֹגֶרֶ־ת לְרַבִּוֹת. אוֹגְר־וֹת.	לְיָחִיד. אֶ־אֱגֹר תֶּ־אֱגֹר יֶ־אֱגֹר לְרַבִּים. נֶ־אֱגֹר תַּ־אַגְר־וּ יַ־אַגְר־וּ	לִיחִידָה. אֶ־אֱגֹר תַּ־אַגְרִי תֶּ־אֱגֹר. לְרַבִּוֹת. נֶ־אֱגֹר תֶּ־אֱגֹרְ־נָה תֶּ־אֱגֹר־נָה.	צִוּוּי. ———— לְזָכָר. אֱגֹר לְזְכָרִים: אִגְר־וּ לִנְקֵבָה: אִגְרִ־י לִנְקֵבוֹת: אֱגֹרְ־נָה

“פֹּעַל־יוֹצֵא”; וְכַיֹּוצֵא בָזֶה נִטִּים כָּל פָּעֳלֵי גִּזְרָה זוֹ שֶׁהֵם “יוֹצְאִים”. סִמָּנָיו הָעִקְרִיִים הֵם: 1) אָלֶף – “פֵּא־הַפֹּעַל” – בְּרֻבָּהּ תְּנֻקַּד “אֶ”; 2) “אֵיתָן” מְנֻקָּדוֹת בְּ“סֶגֶל”.

לוּחַ נְטִיַּת: “אָמֹץ”.

(פֵּא־הַפֹּעַל – “אָלֶף”; מִפָּעֳלֵי־הַתֹּאַר; עוֹמֵד.)

הַשֹּׁרֶשׁ: אמץ; הַמָּקֹר: אָמֹץ; שֵׁם־הַפֹּעַל: אֱמֹץ=אֲמֹץ. שֵׁם־הַפֹּעַל עִם "בַּכְלַם": בֶּ־אֱמֹץ, כֶּ־אֱמֹץ, לֶ־אֱמֹץ, מֵ־אֱמֹץ/מִאֲמֹץ.
זְמַן־עָבָר.			זְמַן־הֹוֶה.	זְמַן־עָתִיד.
לְיָחִיד. אָמַצְ־תִּי אָמַצְ־תָּ אָמַץ. לְרַבִּים. אָמַצְ־נוּ אֲמַצְ־תֶּם אָמְצ־וּ.	לִיחִידָה. אָמַצְ־תִּי אָמַצְ־תְּ אָמְצָ־ה. לְרַבּוֹת. אָמַצְ־נוּ אֲמַצְ־תֶּן אָמְצ־וּ	בְּהַפְסֵק. אָמָצְ־תִּי אָמָצ־תָּ אָמָץ אָמְצָ־ה אָמָצְ־נוּ אָמָצ־וּ.	לְיָחִיד. אַמִּיץ כְּמוֹ: "הַתֹּאַר" אַמִּיצִ־ים כְּמוֹ: "הַתֹּאַר" אַמִּיצָ־ה כְּמוֹ: "הַתֹּאַר" אַמִּיצ־וֹת כְּמוֹ: "הַתֹּאַר"	לְיָחִיד. אֶ־אֱמַץ תֶּ־אֱמַץ יֶ־אֱמַץ לְרַבִּים. נֶ־אֱמַץ תֶּ־אֶמְצ־וּ יֶ־אֶמצ־וּ	לִיחִידָה. אֶ־אֱמַץ תֶּ־אֶמְצִי תֶּ־אֱמַץ לְרַבּוֹת. נֶ־אֱמַץ תֶּ־אֱמַצְ־נָה תֶּ־אֱמַצְ־נָה	צִוּוּי. ———— לְזָכָר: אֱמַץ לְזְכָרִים: אִמְצ־וּ לִנְקֵבָה: אִמְצִ־י לִנְקֵבוֹת: אֱמַצְ־נָה

סִמְּנֵי־הַנְּטִיָּה: 1) הַהֹוֶה – כְּמוֹ “הַתֹּאַר”; 2) “אֵיתָן” – בְּסֶגֶל; 3) בְּעָתִיד יָבֹא עַל מִשְׁקַל “אֶפְעַל”.

כְּלָל כג. פָּעֳלֵי “פֵּא־אָלֶף” – “הַיּוֹצְאִים” נְטִיָּתָם וּנְקֻדָּתָם כִּנְטִיַּת הַפֹּעַל: “אָגֹר” וּנְקֻדָּתוֹ; “הָעוֹמְדִים” – נְטִיָּתָם וּנְקֻדָּתָם כִּנְטִיַּת “הַפֹּעַל” “אָמֹץ” וּנְקֻדָּתוֹ.

תַּרְגִּיל כח.

זֶרַע רַב יוֹצִיא הַשָּׂדֶה וּמְעַט תֶּאֱסֹף. כְּרָמִים תִּטַּע – וְיַיִן לֹא תִשְׁתֶּה וְלֹא תֶאֱגֹר. אֱלֹהִים אָמַר אֶל יִרְמְיָהוּ: “וְאַתָּה תֶּאֱזֹר מָתְנֶיךָ וְקַמְתָּ וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם”. עַל־זֹאת תֶּאֱבַל הָאָרֶץ. בַּתּוֹרָה כָתוּב עַל אֹדוֹת לוֹט: וַיֶּאֱהַל עַד סְדוֹם. אֵין אִישׁ אֲשֶׁר יֶאֱנֹס אוֹתִי לְשַׁקֵּר. בְּכָל הָאָרֶץ יֶאֶנְקוּ חֲלָלִים. יוֹסֵף לָקַח אֶת שִׁמְעוֹן מִבֵּין אֶחָיו וַיֶּאֶסֹר אוֹתוֹ. הַכֵּלַי יֶאֱצֹר וְיֶאֱסֹף אֶת כַּסְפּוֹ – לַאֲחֵרִים. הָעַכָּבִישִׁים יֶאֶרְגוּ אֶת קוּרֵיהֶם בַּפִּנּוֹת. אִם אֵשֵׁב בָּעֲיָרָה זוֹ – יֶאֶרְכוּ לִי הַיָּמִים וְהַלֵּילוֹת.

תַּרְגִּיל כט.

הָאִכָּר הַלָּז אָסַף הַרְבֵּה תְבוּאוֹת, כִּי הַשָּׁנָה – שְׁנַת בְּרָכָה. אִם אֲגַרְתֶּם בַּקַּיִץ – תֹּאכְלוּ לְשָׂבְעָה בַחֹרֶף. אִם תֵּצֵא לַמִּלְחָמָה – אֱזֹר אֶת מָתְנֶיךָ. אִם אָחַזְתָּ בְּתוֹרָה וּבְדֶרֶךְ אֶרֶץ – אַשְׁרֶיךָ! רַעֲבוֹנִי אָכַף עָלַי לֶאֱכֹל לֶחֶם יָבֵשׁ. בִּתִּי, אִמְנִי אֶת בְּנֵךְ לְתוֹרָה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים. אִם אָנְסוּ אוֹתְךָ לְשַׁקֵּר – אַל תֹּאבֶה וְאַל תִּשְׁמַע. בִּשְׁעַת הַחֻרְבָּן אָנְקוּ הַחֲלָלִים בְּכָל אֶרֶץ יְהוּדָה. לָבָן אָסַף אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם – לְמִשְׁתֶּה. הָאוֹיְבִים אָרְבוּ בַשָּׂדֶה וַיִּתְנַפְּלוּ עָלֵינוּ. הַקּוּרִים הַלָּלוּ – הָעַכָּבִישִׁים אָרְגוּ אוֹתָם.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הַטֵּה בִכְתָב אֶת הַפְּעָלִים: אָסֹר, אָזֹר, אָנֹס, (יוֹצְאִים); אָזֹל, אָנֹף, אָבֹל (עוֹמְדִים).

2) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל כח. וְנַקֵּד כַּהֲלָכָה אֶת כָּל “פָּעֳלֵי־פֵא־אָלֶף” בְּעָתִיד, הַמְּסֻמָּנִים בְּקַו לְמַטָּה וְהַבִּלְתִּי מְנֻקָּדִים בַּסֵּפֶר.

3) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל כט. וַהֲפוֹךְ אֶת כָּל “פָּעֳלֵי־פֵא־אָלֶף” שֶׁבּוֹ מֵעָבָר לְעָתִיד, מְנֻקָּדִים כַּהֲלָכָה. לְמָשָׁל: הָאִכָּר הַלָּז אָסַף – הָאִכָּר הַלָּז יֶאֱסֹף.

§ 24. I גִּזְרַת־שְׁלֵמִים. I בִּנְיַן קַל.

נְטִיַּת הָרֹס.

(פֵּא־הַפֹּעַל – אחת מאותיות: "ה. ח. ע.)

הַשֹּׁרֶשׁ: הרס; הַמָּקֹר: הָרֹס; שֵׁם־הַפֹּעַל: הֲרֹס. שֵׁם־הַפֹּעַל עִם "בַּכְלַם": בַּ־הֲרֹס, כַּ־הֲרֹס לַ־הֲרֹס, מֵ־הֲרֹס.
זְמַן־עָבָר.			זְמַן־הֹוֶה.	זְמַן־עָתִיד
לְיָחִיד. הָרַסְ־תִּי הָרַסְ־תָּ הָרַס. לְרַבִּים. הָרַסְ־נוּ הֲרַסְ־תֶּם הָרְס־וּ.	לִיחִידָה. הָרַסְ־תִּי הָרַסְ־תְּ הָרְס־ה. לְרַבּוֹת. הָרַסְ־נוּ הֲרַסְ־תֶּן הָרְס־וּ	בְּהַפְסֵק. הָרָסְ־תִּי הָרָסְ־תָּ הָרָסְ־תְּ הָרָסְ־נוּ הָרָס הָרָסָ־ה.	לְיָחִיד. הוֹרֵס לְרַבִּים. הוֹרְסִ־ים לִיחִידָה. הוֹרְסָ־ה אוֹ הוֹרֶסֶ־ת. לְרַבִּוֹת. הוֹרְס־וֹת.	לְיָחִיד. אֶ־הֱרֹס תַּ־הֲרֹס יַ־הֲרֹס. לְרַבִּים. נַ־הֲרֹס תַּ־הַרְס־וּ יַ־הַרְס־וּ	לִיחִידָה. אֶ־הֱרֹס תַּ־הַרְסִ־י תַּ־הֲרֹס. לְרַבּוֹת. נַ־הֲרֹס תַּ־הֲרֹסְ־נָה תַּ־הֲרֹסְ־נָה	צִוּוּי. ———— לְזָכָר: הֲרֹס. לְזְכָרִים: הִרְס־וּ. לִנְקֵבָה: הִרְסִ־י. לִנְקֵבוֹת: הֲרֹסְ־נָה.

וְכַיֹּוצֵא בָזֶה נִטִּים כָּל הַפְּעָלים, שֶׁ“פֵּא־הַפֹּעַל” שֶׁלָּהֶם – אַחַת מֵאוֹתִיּוֹת: ה. ח. ע.

הֶעָרָה: “פָּעֳלֵי־הַתֹּאַר” וּפְעָלִים “עוֹמְדִים” מִגִּזְרָה זוֹ יָבֹאוּ בְשִׁנּוּיִים הַיְּדוּעִים לְךָ מֵהַכְּלָלִים הַקּוֹדְמִים: הַהֹוֶה – עַל מִשְׁקַל פָּעֵל: עָרֵב, עֲרֵבָה; הֶעָתִיד – עַל מִשְׁקַל “אֶפְעַל”: אֶעֱרַב, תֶּעֱרַב; וְכֵן עַד סוֹף הַנְּטִיָּה.

תַּרְגִּיל ל.

הָפֹךְ, הָרֹג, הָרֹס, חָבשׁ, חָטֹף, חָלֹם, חָלֹף, חָלֹץ, חָלֹשׁ, חָמֹס, חָנֹט, חָשֹׁב (יוֹצְאִים); חָזֹק, חָנֹף, חָרֹב (עוֹמְדִים). עָבֹד, עָבֹר, עָזֹר, עָטֹף, עָלֹז, עָמֹד, עָמֹל, עָנשׁ, עָצֹב, עָצֹם, עָקֹר, עָרֹך, עָשֹׁק, עָמֹק.

תַּרְגִּיל לא.

אֱלֹהִים כָּעַס עַל אַנְשֵׁי סְדוֹם וַעֲמוֹרָה – וַיהפךְ אֶת עָרֵיהֶם. הֲגַם צַדִּיק תהרג? טוֹב לִבְנוֹת מלהרס, אֲבָל לְעוֹלָם תהרס בִּשְׁבִיל לִבְנוֹת. הָרוֹכֵב יחבשׁ אֻכָּף עַל חֲמוֹרוֹ. הָאַרְיֵה יארב בַּמִּסְתָּרִים – לִטְרֹף טָרֶף. אִם תחלמו חֲלוֹמוֹת – אַל תְּבַקְּשׁוּ לָהֶם פִּתְרוֹנִים. עוֹד מְעַט וְהַקַּיִץ יחלף – וּמָתַי אָנוּחַ? עוֹד מְעַט וְיעבר הַסְּתָו – וּמָתַי נאסף אֶת תְּבוּאַת שָׂדֵנוּ? אִם תָּבוֹא אֶל מָקוֹם קָדוֹשׁ – תחלץ אֶת נְעָלֶיךְ מעל רַגְלֶיךָ. יְהוֹשֻעַ עָשָׂה מִלְחָמָה עִם עֲמָלֵק ויחלשׁ אוֹתוֹ וְאֶת עַמּוֹ. אַל תִּגְנֹב, אַל תִּגְזֹל וְאַל תחמס. אִם יחזק עָלַי הָרָעָב – אֹכַל פַּת בַּמֶּלַח.

תַּרְגִּיל לב.

חָלַמְתִּי חֲלוֹם – וְאֵין פִּתְרוֹן לוֹ. מַחְשְׁבוֹתַי עָמְקוּ מְאֹד. בְּנוֹתַי עָרְכוּ לִי אֶת הַשֻּׁלְחָן. שָׁכַבְתִּי בְמִטָּתִי – וְעָצַמְתִּי אֶת עֵינַי. הַמּוֹרֶה עָנַשׁ אוֹתִי הַיּוֹם, כִּי אֵחַרְתִּי לָבֹא זוֹ הַפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית. הַחַמָּר עָמַס אֶת הַמַּשָּׂא עַל חֲמוֹרוֹ. עָמַלְתִּי וְעָמַלְתִּי – וּמְאוּם לֹא עָלָה בְיָדִי. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לְבוֹאִי הֶחָדְרָה עָטְפוּ אוֹתִי בְטַלִּית. מַדּוּעַ עֲמַדְתֶּם עַל מְקוֹמְכֶם? חַכֵּה מְעַט – וְעָבַר כַּעֲסוֹ. בַּקַּיִץ חָרְבוּ מֵי הַנָּהָר. רַעֲבוֹנִי חָזַק עָלַי מְאֹד. הָפַכְתִּי אֶת הַקְּעָרָה – וְהָאֹכֶל עִמָּהּ.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הַטֵּה בְעַל־פֶּה כָּל פָּעֳלֵי תַּרְגִּיל ל. וְאֶת הַמְּסֻמָּנִים שֶׁבָּהֶם – הַטֵּה בִכְתָב בְּהֹוֶה וּבְעָתִיד.

2) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל לא. וְנַקֵּד כַּהֲלָכָה אֶת הַפְּעָלִים הַבִּלְתִּי־מְנֻקָּדִים, הַמְּסֻמָּנִים לְמַטָּה בְּקַו.

3) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל לב. וַהֲפוֹךְ אֶת הַפְּעָלִים הַמְּסֻמָּנִים בְּקַו לְמַטָּה מֵעָבָר לְעָתִיד וּתְנַקֵּד אוֹתָם, לְמָשָׁל: חָלַמְתִּי חֲלוֹם = אֶחֱלֹם חֲלוֹם.

§ 25. I גִּזְרַת־שְׁלֵמִים. I בִּנְיַן קַל.

(עַיִן הַפֹּעַל – אַחַת מֵאוֹתִיּוֹת: “א. ה. ח. ע.”)

נְטִיַּת שָׁאֹל.

הַשֹּׁרֶשׁ: שׁאל; הַמָּקֹר: שָׁאֹל; שֵׁם־הַפֹּעַל: שְׁאֹל. שֵׁם־הַפֹּעַל עִם "בַּכְלַם": בִּ־שְׁאֹל, כִּ־שְׁאֹל, לִ־שְׁאֹל, מִ־שְּׁאֹל.
זְמַן־עָבָר.			זְמַן־הֹוֶה.	זְמַן־עָתִיד.
לְיָחִיד. שָׁאַלְ־תִּי שָׁאַלְ־תָּ שָׁאַל. לְרַבִּים. שָׁאַלְ־נוּ שְׁאַלְ־תֶּם שָׁאֲל־וּ.	לִיחִידָה. שָׁאַלְ־תִּי שָׁאַלְ־תְּ שָׁאֲלָ־ה. לְרַבּוֹת. שָׁאַלְ־נוּ שְׁאַלְ־תֶּן שָׁאֲל־וּ.	בְּהַפְסֵק. שָׁאָלְ־תִּי שָׁאָלְ־תָּ שָׁאָלְ־תְּ שָׁאָלְ־נוּ שָׁאָל שָׁאָלָ־ה.	לְיָחִיד. שׁוֹאֵל לְרַבִּים. שׁוֹאֲלִ־ים לִיחִידָה. שׁוֹאֲלָ־ה אוֹ שׁוֹאֶלֶ־ת לְרַבִּוֹת. שׁוֹאֲל־וֹת	לְיָחִיד. אֶ־שְׁאַל תִּ־שְׁאַל יִ־שְׁאַל לְרַבִּים. נִ־שְׁאַל תִּ־שְׁאֲל־וּ יִ־שְׁאֲל־וּ	לִיחִידָה. אֶ־שְׁאַל תִּ־שְׁאֲלִ־י תִּ־שְׁאַל לְרַבּוֹת. נִ־שְׁאַל תִּ־שְׁאַלְ־נָה תִּ־שְׁאַלְ־נָה	צִוּוּי. ———— לְזָכָר: שְׁאַל. לְזְכָרִים: שַׁאֲל־וּ. לִנְקֵבָה: שַׁאֲלִ־י. לִנְקֵבוֹת: שְׁאַלְ־נָה.

סִמָּנֵי הַנְּטִיָּה: בְּעָתִיד – עַל מִשְׁקַל “אֶפְעַל”, בֵּין בְּעוֹמְדִים וּבֵין בְּיוֹצְאִים; וְכַיּוֹצֵא בָזֶה נִטִּים כָּל הַפְּעָלִים, שֶׁ“עַיִן־הַפֹּעַל” שֶׁלָּהֶם – אַחַת מֵאוֹתִיּוֹת: “א. ה. ח. ע.”

תַּרְגִּיל לג.

בָּאשׁ, גָּאֹל, דָּאֹב, דָּאֹג, מָאֹס, שָׁאֹב, שָׁאֹג, שָׁאֹל, גָּהֹר, דָּהֹר, טָהֹר, צָהֹל, בָּחֹר, דָּחֹק, זָחֹל, כָּחֹש, לָחֹךְ, לָחֹץ, צָחֹק, רָחֹב, רָחֹץ, רָחֹק, שָׂחֹק, בָּעֹט, דָּעֹךְ, זָעֹף, זָעֹק, טָעֹם, צָעֹד, צָעֹר, רָעֹד, רָעֹם, רָעשׁ.

תַּרְגִּיל לד.

אֱלֹהִים בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים. לָמָּה בָּעַטְתָּ בְמִנְחָתִי? אֵשׁ בָּעֲרָה בְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר. אֱלֹהִים גָּאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם. לָמָּה גְּעַרְתֶּן בּוֹ – וְהוּא נָקִי מֵחֵטְא! לִבּוֹ דָּאַב מֵרֹב צָעַר. הוֹרַי דָּאֲגוּ לִי כָּל הַיָּמִים. מָאַסְתִּי בַחֲבֵרִי, כִּי הַנְהָגָתוֹ רָעָה. אַרְיֵה שָׁאַג – מִי לֹא יִירָא? הַנַּעֲרָה שָׁאֲבָה מַיִם בְּכַדָּהּ. טָהַרְתִּי אֶת עַצְמִי מִכָּל חֵטְא. הֵם כָּחֲשׁוּ לִי – כִּי שַׁקְרָנִים הֵם. בִּתִּי, אִם צָחַקְתְּ כָּל הַיּוֹם – מָתַי לָמַדְתְּ? לָמָּה זְעַקְתֶּם – וְאִישׁ לֹא יִגַּע בָּכֶם לְרָעָה? כַּאֲשֶׁר רָעַם הָרַעַם – רָעַדְתִּי מֵרֹב פָּחַד. הַפָּרָה לָחֲכָה אֶת כָּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. לָחַצְתִּי אֶת כַּפּוֹ בכַפִּי – וְהוּא צָעַק בְּקוֹל בּוֹכִים.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הַטֵּה בְעַל־פֶּה אֶת כָּל הַפְּעָלִים שֶׁבְּתַרְגִּיל לג. וְאֶת הַמְּסֻמָּנִים שֶׁבָּהֶם – הַטֵּה בִכְתָב בְּהֹוֶה, עָתִיד וְצִוּוּי.

2) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל לד. וַהֲפֹךְ אֶת הַפְּעָלִים: “עַיִן־הַפֹּעַל – א. ה. ח. ע” מֵעָבָר לְעָתִיד, מְנֻקָּדִים כַדִּין; ְלְמָשָׁל: אֱלֹהִים בָּחַר בָּנוּ = אֱלֹהִים יִבְחַר

בָּנוּ.

§ 26. נְטִיַּת “בָּרֹחַ”. I גִּזְרַת־שְׁלֵמִים. I בִּנְיַן קַל.

(לָמֶד־הַפֹּעַל – אַחַת מֵאוֹתִיּוֹת: "ח. ע.")

וְכַיּוֹצֵא בְֶזה נִטִּים כָּל הַפְּעָלִים, שֶׁ“לָּמֶד־הַפֹּעַל” שֶׁלָּהֶם – “ח. ע”.

סִמְּנֵי הַנְּטִיָּה: 1) בְּעָבָר נֹכַחַת – לֶָמֶד־הַפֹּעַל" מְנֻקֶּדֶת “פַּתָּח” (בָּרַחַתְּ); 2) הֶעָתִיד – עַל מִשְׁקַל “אֶפְעַל”.

תַּרְגִּיל לה.

אֶת הַפְּעָלִים הַבָּאִים לְהַטּוֹת בְּעָבָר לְנֹכַחַת: – “אַתְּ”:

צָנֹחַ, צָרֹחַ, סָלֹחַ, גָּרֹעַ, זָרֹעַ, מָנֹעַ.

אֶת הַפְּעָלִים הַבָּאִים לְהַטּוֹת בְּעָתִיד: לְנִסְתֶּרֶת וְנֹכַחַת – “הִיא, אַתְּ”:

בָּטֹחַ, בָּרֹחַ, זָבֹחַ, פָּגֹעַ, רָשֹׁעַ, שָׁמֹעַ.

אֶת הַפְּעָלִים הַבָּאִים לְהַטּוֹת בְּצִוּוּי בְּכָל הַגּוּפִים הַנֹּכְחִים:

פָּקֹחַ, פָּתֹחַ, מָלֹחַ, גָּדֹעַ, גָּרֹעַ, רָגֹעַ.

תַּרְגִּיל לו.

בָּטַחְתִּי בוֹ – לַשָּׁוְא. הָרָשָׁע בּוֹלֵעַ חֵיל זָרִים. הָרוֹפְאִים גִּדְּעוּ אֶת יָדִי – וְהוּא גִּדֵּם. אִם גָּרַעְתָּ מֵעֲבוֹדָתְךָ – לְךָ גָּרָעְתָּ. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל זָנְחוּ אֶת אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם וְזָבְחוּ לַבָּעַל. מִי אֲשֶׁר זָרַע רוּחַ – יִקְצֹר סוּפָה. הַחִצִּים פָּלְחוּ אֶת לִבּוֹ. הַתְּבוּאָה, אֲשֶׁר זָרְעוּ הַשָּׁנָה, לֹא צָמְחָה, כִּי לֹא הָיוּ גְשָׁמִים בָּאָרֶץ. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָסְפוּ אֶת הַשְּׂלָו וְשָׁטְחוּ אוֹתוֹ סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה. הַשֶּׁמֶשׁ שָׁקְעָה – וְהִנֵּה לָיְלָה.

תַּרְגִּיל לז.

(לְנִתּוּחַ).

יֶאֱנַף, אֱזֹר, טַחֲנוּ, חֲזַק, תֶּאֱסֹף, שֹׁמַעַת, זָבַחַתְּ, יֶחֱלַשׁ.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הַטֵּה תַּרְגִּיל לה. בְּאוֹתָם הַגּוּפִים וְהַזְּמַנִּים הַנִּרְשָׁמִים מִמַּעַל לְכָל שׁוּרָה.

2) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל לו. וַהֲפֹךְ אֶת פָּעֳלֵי “לָמֶד־הַפֹּעַל: ח. ע” מֵעָבַר לְעָתִיד מְנֻקָּדִים כַּדִּין. לְמָשָׁל: בָּטַחְתִּי בוֹ = אֶבְטַח בּוֹ.

3) נַתֵּחַ פָּעֳלֵי תַּרְגִּיל לז. לְפִי הַסֵּדֶר הַיָּדוּעַ לָךְ עַל פִּי הַנִּתּוּחַ א' (§21).

§ 27. בֵּינוֹנִי פּוֹעֵל וּפָעוּל.

וְכֵן – בְּרַבִּים, יְחִידָה, רַבּוֹת:

שׁוֹמְרִים – שׁוֹמְרָה – שׁוֹמְרוֹת — שְׁמוּרִים – שְׁמוּרָה – שְׁמוּרוֹת.

וְזֹאת אוֹמֶרֶת:

כָּל פֹּעַל יוֹצֵא – מְשַׁמֵּשׁ לִפְעָמִים בְּתוֹר “שֵׁם־תֹּאַר” בְּיִחוּד כְּשֶׁהוּא בָא בְּצוּרַת: א) בֵּינוֹנִי פּוֹעֵל; אוֹ ב) בֵּינוֹנִי פָּעוּל.

הֶעָרָה: וּבִלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה – יֵשׁ שֶׁגַּם “פֹּעַל עוֹמֵד” יְשַׁמֵּשׁ בְּתוֹר “בֵּינוֹנִי פָּעוּל”, בְּיִחוּד בְּאוֹתָם הַמִּקְרִים, שֶׁפָּעוּל כָּזֶה מוֹרֶה עַל אֵיזוֹ תְּכוּנָה מַתְמִידָה, הַדְּבוּקָה בָעֶצֶם, כְּמוֹ: “בָּטוּחַ” (אָדָם שֶׁאֶפְשָׁר לִבְטֹחַ בּוֹ מִפְּנֵי שֶׁתְּכוּנַת הַבְּטִיחוּת דְּבוּקָה וּקְשׁוּרָה בוֹ תָמִיד) וְכֵן: שָׁנּוּן, שָׁקּוּד, עָסוּק, סָבוּר, רָכּוּב, שָׁתוּי, (שִׁכּוֹר) נָשׁוּי.

_____________________

הֶעָרָה: אצל המדקדקים הראשונים היה למנהג לצַין את ה“בינוני פעול” בתור צורה דקדוקִית, המורָה על קבלת הפעולה בזמן הוה, כמו ש“הבינוני פועל” היא צורה דקדוקית, המורה על עֲשית הפעלה בזמן הוה. אבל טעות היתה בידם: לפי אמתו של דבר – שני ה“בינונים” גם יחד (פועל ופעול) משמשים ביחוד בתור שם־תאר; יוצא מן הכלל רק “בינוני פועל” כשנתחברה אליו אחת מ“מלות הגוף”, ואז יורה על פעלה הנעשית בזמן הוה, כמו: “אני שומר” (אני עושה כּעת את מלאכת השמירה). ולפיכך נהגו המדקדקים מהתקופה האחרונה להשמיט לגמרי את ה“בינוני פעול” מ“לוח הפעלים”, כי מהיותו “שם־תאר” מקומו לא יכירנו בין הפעלים. ובדרך זו אחזתי גם אני.

גִּזְרוֹת הַפְּעָלִים הַנָּחִים.

וְאֵלֶּה הֵמָּה:

סִמְּנֵיהֶן הָעִקְרִיִּים.

בִּנְטִיּוֹתֵיהֶן הַשּׁוֹנוֹת – אוֹת אַחַת מִן הַשֹּׁרֶשׁ אוֹ שֶׁהִיא נָחָה, כְּלוֹמַר: נִכְתֶּבֶת וְאֵינָה נִקְרֵאת; אוֹ שֶׁהִיא נִשְׁמֶטֶת לְגַמְרִי וְדָגֵשׁ חָזָק אֵינוֹ בָא לְהַשְׁלִימָהּ.

אֶת נְטִיּוֹתֶיהָ הַשּׁוֹנוֹת שֶׁל גִּזְרָה זוֹ וְצוּרוֹתֵיהֶן הַדִּקְדּוּקִיּוֹת עִם כָּל חִלּוּפֵיהֶן וְשִׁנּוּיֵיהֶם – תִּמְצָא בַּסְעִיפִים הַבָּאִים.

הַנָּחִים. I בִּנְיַן קַל.

נְטִיַּת אָכֹל – מִגִּזְרַת “נָחֵי־פֵא־אָלֶף”.

וְכַיּוֹצֵא בְֶזה נִטִּים עוֹד שְׁלֹשָׁה פְעָלִים, הֲלֹא הֵמָּה: “אָמֹר, אָבֹד, אָחֹז”.

סִמָּנֵי הַנְּטִיָּה: 1) בְּעָתִיד – “אָלֶף־פֵּא־הַפֹּעַל” נָחָה בְכָל הַגּוּפִים; 2) אוֹתִיּוֹת “אֵיתָן” מְנֻקָּדוֹת “חוֹלָם”; 3) בְּגוּף רִאשׁוֹן נִשְׁמֶטֶת הָאָלֶף הַשָּׁרְשִׁית.

כְּלָל כג. כָּל פָּעֳלֵי “פֵּא־אָלֶף” נְטִיָּתָם וּנְקֻדָּתָם עַל דֶּרֶךְ הַשְּׁלֵמִים, מִלְּבַד אַרְבַּעַת הַפְּעָלִים: אָכֹל, אָמֹר, אָבֹד, אָחֹז", שֶׁנְּטִיָּתָם וּנְקֻדָּתָם כִּנְטִיַּת הַפֹּעַל “אָכֹל” וּנְקֻדָּתוֹ אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ. לְאַרְבַּעְתָּם תִּקְרָא: “נָחֵי־פֵא־אָלֶף”.

תַּרְגִּיל לח.

בְּנוֹתַי, אַל תּxכַלְנָה דְּבָרִים מְתוּקִים פֶּן תִּכְאַבְנָה שִׁנֵּיכֶן. אִם יxבַד כַּסְפִּי – אָנָה אֲנִי בָא? אַל תּxמַר מָחָר אֶלְמַד – שֶׁמָּא לֹא תִפָּנֶה. בִּתִּי, בְּיוֹם צָרָתֵךְ אַל תּxבַד תִּקְוָתֵךְ. בְּנִי, אַל תּxמְרוּ: “שֶׁלִּי – שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ – שֶׁלִּי”! אִם יxחֵז הָאָדָם קָנֶה רָצוּץ בְּכַפּוֹ – יָבֹא בָהּ וּנְקָבָהּ. אַל תּxחֵז אֶת הַחֶבֶל בִּשְׁנֵי רָאשָׁיו! הֶחָכָם וְהֶחָרוּץ יxחְזוּ בַתּוֹרָה וּבְדֶרֶךְ אֶרֶץ גַּם יַחַד. אַל תּxמַרְנָה דָבָר שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהִשָּׁמַע. אֶת פִּתִּי לֹא אxכַל לְבַדִּי, כִּי לְרָעֵב אֶתְּנֶנּוּ.

הֶעָרָה: הַפֹּעַל “אָחֹז” יָבֹא עַל שְׁנֵי פָנִים: 1) עַל דֶּרֶךְ הַשְּׁלֵמִים – “טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה”; 2) עַל דֶּרֶךְ “נָחֵי־פֵא־אָלֶף” עִם “עַיִן־הַפֹּעַל” מְנֻקֶּדֶת “xֵ – " וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי”.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הַטֵּה בִכְתָב בְּכָל הַדְּרָכִים וְהַזְּמַנִּים אֶת הַפְּעָלִים: “אָמֹר”, “אָבֹד”, “אָחֹז”.

2) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל לח. וּבִמְקוֹם הַצִּיּוּן: “x” תִּכְתֹּב אֶת הָאוֹת הַדְּרוּשָׁה וְאֶת הָאוֹתִיּוֹת “אֵיתָן” תְּנַקֵּד כַּדִּין.

§ 27. הַנָּחִים. I בִּנְיַן־קַל.

נְטִיַּת יָנֹק – מִ“נָּחֵי־פֵא־יוּד”.

וְכַיּוֹצֵא בָזֶה נִטִּים כָּל פָּעֳלֵי “נָחֵי־פֵא־יוּד” I, שֶׁהֵם מִפָּעֳלֵי־הַפְּעֻלָּה; אֲבָל “פָּעֳלֵי־הַתֹּאַר” מֵאוֹתָהּ הַגִּזְרָה יְקַבְּלוּ בְ“הֹוֶה” אֶת צוּרַת הַתֹּאַר, כְּמוֹ: יָבשׁ – יָבֵשׁ, יְבֵשָׁה, יְבֵשִׁים, יְבֵשׁוֹת. וְכֵן: יָעֹף, יָגֹעַ.

הֶעָרָה: יוֹצְאִים מִן הַכְּלָל שְׁלֹשָׁה פְעָלִים, הַנִּטִּים בְּ“בִנְיַן הַקַּל” עַל מִשְׁקַל “פָּעֹל”, הֲלֹא הֵמָּה: יָגֹר – יָגֹרְתִּי, יָקשׁ – יָקשְׁתִּי, הַנִּטִּים רַק בְּעָבָר; וְגַם יָכֹל – יָכֹלְתִּי – יָכֹל – אוּכַל.

תַּרְגִּיל לט.

(רֹב פָּעֳלֵי “נָחֵי־פֵא־יוּד”, הַנִּטִּים בְּ“בִנְיַן־הַקַּל” לְפִי דוּגְמַת: “יָנֹק”).

יָבשׁ, יָגֹעַ, יָנֹק, יָסֹד, יָסֹךְ, יָעֹד, יָעֹף, יָצֹר, יָקֹץ.

הֶעָרָה: הַפְּעָלִים “יָאֹב”, “יָזֹם”, יָלֹעַ“, “יָסֹף”, “יָעֹט”, “יָרֹט”, “יָרֹעַ”, נִטִּים בְּ”בִנְיַן הַקַּל" רַק בִּזְמַן עָבָר.

תַּרְגִּיל מ.

הַתּוֹעֶה לְלֹא דֶרֶךְ הוּא יעף ויגע (זְמַן הֹוֶה). עִם בֹּא הַסְּתָו יxבשׁוּ הָעֲשָׂבִים וְהַפְּרָחִים. אִם תּxגע לַהֶבֶל – תּלד לַבֶּהָלָה. אֱלֹהִים צִוָּה לִנְטֹעַ שָׁמַיִם ולxסד אָרֶץ. אִם תxעד לִי שָׁעָה זוֹ – לֹא אָבֹא בְשָׁעָה אֲחֶרֶת. אֱלֹהֵי עוֹלָם ה., בּוֹרֵא קְצוֹת הָאָרֶץ, לֹא יxעף וְלֹא יxגע. בְּנִי, אִם חֲבֵרִים רָעִים יxעצו לְךָ ללכת בְּדֶּרֶךְ רָעָה – אַל תxבה וְאַל תּשׁמע לׁהֶם. בְּתוֹרָתֵנוּ כָתוּב. ויxצר ה. אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה; וְעוֹד כָּתוּב: ויxקץ פַּרְעֹה – וְהִנֵּה חֲלוֹם. אִם מַעֲשֶׂיךָ הַטּוֹבִים יxשׁרו בְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת – יxקר שִׁמְךָ בְּעֵינֵיהֶם.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) שַׁנֵּן בְּעַל־פֶּה נְטִיַּת כָּל פָּעֳלֵי תַּרְגִּיל לט. וְאֶת הַמְּסֻמָּנִים שֶׁבָּהֶם הַטֵּה בִכְתָב.

2) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל מ. וְנַקֵּד אֶת הַפְּעָלִים הַבִּלְתִּי־מְנֻקָּדִים; וּבִמְקוֹם הַצִּיּוּן “x” תִּכְתֹּב אֶת הָאוֹת הַנִּשְׁמֶטֶת כַּדִּין.

§ 28. הַנָּחִים. I בִּנְיַן קַל.

נְטִיַּת יָלֹד = לֶדֶת – מִגִּזְרַת “נָחֵי־פֵא־יוּד” II.

וְכַיּוֹצֵא בָזֶה נִטִּים עוֹד חַמֵשֶׁת פְּעָלִים, הֲלֹא הֵמָּה: יָדֹעַ=דַעַת; יָרֹד=רֶדֶת, יָשֹׁב=שֶׁבֶת, יָצֹא=צֵאת, יָלֹךְ=לֶכֶת.

הֶעָרָה: לַפֹּעַל “יֵלֹךְ” שְׁנֵי שְׁרָשִׁים: “יָלֹךְ=הָלֹךְ”, הַמָּקֹר, הֶעָתִיד וְהַצִּוּוּי נִבְנִים מִצּוּרַת שְׁנֵיהֶם: (הָלֹךְ=לֶכֶת; יַהֲלֹךְ=יֵלֵךְ; לְכוּ=הָלְכוּ). וְהֶעָבָר וְהַהֹוֶה – רַק מִצּוּרַת “הָלֹךְ”: (הָלַכְתִּי=הוֹלֵךְ).

כְּלָל כד. כָּל הַפְּעָלִים שֶׁרֵאשִׁיתָם “יוּד” – לְגִזְרַת “נָחֵי פֵא־יוּד” יֵחָשְׁבוּ, כִּי “הַיּוּד” הַשָּׁרָשִׁית תָּנוּחַ בְעָתִיד (“אֵיתָן” בְחִרִיק), מִלְּבַד שֵׁשֶׁת הַפְּעָלִים: יָלֹד־לֶדֶת, יָדֹעַ־דַעַת, יָרֹד־רֶדֶת, יָשֹׁב־שֶׁבֶת, יָצֹא־צֵאת, שֶׁגַּם הֵם לְ“נָחִים” יֵחָשְׁבוּ, אֶלָּא שֶׁבָּהֶם הַ“יּוּד” הַשָּׁרָשִׁית נִשְׁמֶטֶת לְגַמְרִי וְ“אֵיתָן” מְנֻקֶדֶת בְּצֵירֶה (xֵ).

הֶעָרָה: כָּל פֹּעַל שֶׁאַחַת מֵאוֹתִיּוֹתָיו הַשָּׁרָשִׁיּוֹת נְשְׁמֶטֶת בְּכָל נְטִיּוֹתָיו, אוֹ בְּאַחַת מֵהֶן, וְ“ָדֵגשׁ” אֵינוֹ בָא לְהַשְׁלִימָהּ, כְּמוֹ בְעִנְיָן שֶׁלְּפָנֵינוּ, – עַל סוּג הַנָּחִים יֵחָשֵׁב וְלֹא עַל סוּג הַחֲסִֵרִים; וְזֶה לְךָ הָאוֹת לְהַבְדִּיל בֵּין “נָחִים” וּבֵין “חֲסֵרִים”.

תַּרְגִּיל מא.

אִם זָרִיז אַתָּה – ידע תxדע אֶת אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ. רַק הֶחָכָם יxדע (הֹוֶה) מַה יּxלד יוֹם. אֶת אֲשׁר יגרתי בָא לִי. יַעֲקֹב אָבִינוּ נֶאֱבַק עִם הַמַּלְאָךְ ויxכל לוֹ. בְּנִי, אִם תּxלךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבָה – יִשְׂמַח לִבִּי גַם אָנִי. אַל תxשׁב בָּעִיר שֶׁאֵין בָּהּ חֲכָמִים וְסוֹפְרִים. אִם נxשב יַחַד יִנְעַם לִשְׁנֵינוּ. מַה־טּוֹב וּמַה־נָּעִים שׁבת אַחִים גַּם יָחַד. בְּנוֹתַי, מֵעוֹלָם לֹא תxדענה מַה לְּמַעְלָה וּמַה – לְמַטָּה, מַה – לְפָנִים וּמַה – לְאָחוֹר. בְּנִי, אִם תxשׁב בְּמוֹשַׁב חֲכָמִים – תֶּחְכַּם גַּם אָתָּה. הַבּוֹטֵחַ בֵּאלֹהִים לֹא יxדע (עָתִיד) רָע. גַּם אֶת הַטּוֹבוֹת, גַּם אֶת הָרָעוֹת לֹא נxדע מֵרֹאשׁ.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הַטֵּה בְעַל־פֶּה וּבִכְתָב אֶת שֵׁשֶׁת הַפְּעָלִים “מִנָּחֵי פֵּא־יוּד” II.

2) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל מא. וְנַקֵּד אֶת הַפְּעָלִים הַבִּלְתִּי־מְנֻקָּדִים; וּבִמְקוֹם הַצּיּוּן “x” תִּכְתֹּב אֶת הָאוֹת הַנִּשְׁמֶטֶת כַּדִּין.

§ 29. הַנָּחִים. I בִּנְיַן קַל.

נְטִיַּת “שׁוּב” – מִגִּזְרַת “נָחֵי־עַיִן־וָו”.

וְכַיּוֹצֵא בָזֶה נִטֶּה הָרֹב שֶׁל יֶתֶר הַפְּעָלִים, שֶׁאוֹת הַשָּׁרָשִׁית הַשְּׁנִיָּה שֶׁלָּהֶם – “וָו” נָחָה.

כְּלָל כה.סִמְּנֵי־הַנְּטִיָּה: 1) הַ“לָּמֶד” שֶׁל “בַּכְלַם” – תָּמִיד בְּקָמַץ: “לָשׁוּב”; 2) אוֹתִיּוֹת “אֵיתָן” בְּקָמַץ: אָ־שׁוּב, תָּ־שׁוּב; 3) הַגּוּפִים: “נֹכְחוֹת וְנִסְתָּרוֹת” בְּעָתִיד (אַתֶּן, הֵן) יָבֹאוּ – פַּעַם: 1) תָּ־שֹׁבְנָה – תָּ־סֹרְ־נָה; וּפַעַם: 2) תְּשוֹבֶינָה – תְּסוֹרֶ־ינָה; 4) לַצִּוּוּי רַק תְּמוּנָה אַחַת.

הֶעָרָה: אִם תִּתְבּוֹנֵן הֵיטֵב וּמָצָאתָ, כִּי בִנְטִיָּה זוֹ אֵין הַבְדֵּל בֵּין “שָׁב” (לְעָבָר־נִסְתָּר) וּבֵין “שָׁב” (הֹוֶה־יָחִיד); אֲבָל בֵּין שָׁבָה (עָבָר־נִסְתֶּרֶת) וּבֵין שָׁבָה (הֹוֶה־יְחִידָה) יֵשׁ הַבְדֵּל בַּנְּגִינָה; (בָּרִאשׁוֹנָה – “מִלְּעֵיל”; בַּשְּׁנִיָּה – מִלְּרַע). וְדַע לְךָ עוֹד: בְּעָתִיד יֵשׁ שֶׁ“פֵּא־הַפֹּעַל” מְנֻקֶּדֶת גַּם “חוֹלָם”, כְּמוֹ: דִּין – אָדוּן, – אָדֹן; חוּס – אָחוּס – אָחֹס. וכן: מוּת, קוּם, רוּם, שׁוּב, שׁוּר.

תַּרְגִּיל מב.

(רֹב פָּעֳלֵי “נָחֵי־עַיִן־וָו”, הַנִּטִּים כְּעֵין נְטִיַּת “שׁוּב”).

בּוּז, גּוּז, גּוּר, דּוּץ, דּוּר, דּוּשׁ, חוּד, חוּס, חוּשׁ, לוּז, לוּשׁ, מוּל, מוּשׁ, נוּם, נוּס, סוּר, עוּג, עוּף, פּוּץ, צוּד, צוּם, צוּץ, קוּם, קוּץ, רוּץ, שׁוּט, תּוּר.

תַּרְגִּיל מג.

אַל תּבxזוּ לִזְקֵנִים, כִּי תִּזְקְנוּ גַּם אַתֶּם. חַיֵּי הָאָדָם יגxזו כַחֲלוֹם עוֹבֵר. עִם עֲצֵלִים גַּרְתִּי – וּמִמַּעֲשֵׂיהֶם לֹא לָמָדְתִּי. הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ – נַפְשׁוֹ תדxץ וְלֹא תדע דְּאָגָּה. טוֹב לדxר בְּאָהֳלֵי עֹנִי מדxר בְּאָהֳלֵי רֶשַׁע. אֶת הַתְּבוּאָה ידxשׁו בַגֹּרֶן. חדתי חִדָּה לַחֲבֵרַי וְאֶת פִּתְרוֹנָהּ לֹא יָדָעוּ. בְּנוֹתַי, אִם תּחשׁנה לְעֶזְרַת אֻמְלָלִים – אַשְׁרֵיכֶן! לxנו פֹה הַלַּיְלָה וכאור הַבֹּקֶר תשxׁבו לְבֵיתְכֶם. בְּעֶרֶב שַׁבָּת אִמִּי תּלxשׁ אֶת הַבָּצֵק ותעxג מִמֶּנּוּ עֻגּוֹת. הַנֶּשֶׁר יטxשׁ עֲלֵי טַרְפּוֹ, יִטְרֹף וְלֹא יַחְמֹל. אִם תמxט יַד אָחִיךָ – וְהֶחֱזַקְתָּ בוֹ. כַּאֲשֶׁר ימxךְ אָחִיךְ – אַל תַּעַזְבֶנּוּ לְנַפְשׁוֹ. עxצו עֵצָה, כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ. בְּנֵי הָאָדָם ירxנו מִטּוּב לֵב ויצxמו מֵרֹב עֹנִי.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הַטֵּה בְעַל־פֶּה בְכָל הַדְּרָכִים וְהַזְּמַנִּים כָּל פָּעֳלֵי תַרְגִּיל מב. וְאֶת הַמְּסֻמָּנִים שֶׁבָּהֶם – הַטֵּה בִכְתָב.

2) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל מג. וְנַקֵּד אֶת הַפְּעָלִים הַבִּלְתִּי־מְנֻקָּדִים; וּבִמְקוֹם הַצִּיּוּן “x” תִּכְתֹּב אֶת הָאוֹת הַנִּשְׁמֶטֶת כְּדִּין “נָחֵי עַיִן וָו”.

§ 32. נָחִים “זָרִים”. ¹

(מִגִּזְרַת “נָחֵי־עַיִן־וָו”).

וְאֵלֶּה הֵמָּה הַפְּעָלִים מִגִּזְרַת “נָחִי־עַיִן־וָו”, הַנִּטִּים בְּאִי־אֵלּוּ שִׁנּוּיִים מֵהַצּוּרָה הַדִּקְדּוּקִית שֶׁל נְטִיַּת “שׁוּב”, וּמִפְּנֵי זֶה יְכֻנּוּ בְשֵׁם “זָרִים”. הֲלֹא הֵמָּה:

א. לוּץ.

וְכַיּוֹצֵא בָזֶה נִטִּים הַפְּעָלִים: מוּת (מֵת, מֵתִים), עוּר (עֵר, עֵרִים).

ב. בּוּשׁ.

וְכַיּוֹצֵא בָזֶה נִטִּים: אוֹר, בּוֹס, זוֹר, וְעוֹד אֲחָדִים.

§ 33. הַנָּחִים. I בִּנְיַן קַל.

נְטִיַּת: שִׁיר – מִגִּזְרַת “נָחֵי־עַיִן־יוּד”.

וְכַיּוֹצֵא בָזֶה נִטִּים יֶתֶר הַפְּעָלִים מִגִּזְרַת “נָחֵי־עַיִן־יוּד”.

הֶעָרָה: הַהַבְדֵּל בֵּין “נָחֵי־עַיִן־וָו” וּבֵין “נָחֵי־עַיִן־יוּד” הוּא רַק בְּשֵׁם־הַפֹּעַל, בְּעָתִיד וּבְצִוּוּי: בְּשׁוּב — בְּשִׁיר; תָּשׁוּב — תָּשִׁיר; תָּשֹׁבְ־נָה — תָּשֵׁרְ־נָה; שֹׁבְ־נָה — שֵׁרְ־נָה.

תַּרְגִּיל מד.

(רֹב פָעֳלֵי “נָחֵי־עַיִן־יוּד”, הַנִּטִּים כְּעֵין נְטִיַּת “שִׁיר”)

אִיץ, בִּין, גִּיחַ, גִּיל, דִּין, דִּישׁ, זִיד, חִיל, לִין, צִיץ, רִיב, שׂוּם, שִיר.

תרגיל מה.

אִם תָּאXצו בִי – עֲבוֹדָתִי לֹא תַצְלִיחַ. בְּנוֹתַי, אִם לֹא תּבXנֶינה אֶת דִּבְרֵי־הַמּוֹרֶה – אוֹת הוּא, כִּי לֹא הִקְשַׁבְתֶּן. אגXיל וְאֶשְׂמַח בְּזֹאת הַתּוֹרָה, כִּי הִיא לָנוּ אוֹרָה. אַל תּדXן אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ. אַל תּזXדו לַעֲשׂוֹת רָע, כִּי לֹא יִנָּקֶה כָל עוֹשֶׂה רָע. אִם תְּזXדינה לַעֲשֹׂוֹת דָּבָר שֶׁלֹּא כְחֶפְצִי — רָעָה וּמָרָה תִהְיֶה אַחֲרִיתְכֶן. בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אחXל מֵאֵימַת יוֹם־הַדִּין. חXלוּ מַפְּנֵי זַעְמִי, כִּי עַז וְעֶבְרָתִי כִּי קָשָׁתָה. סXרו אֶל בֵיתִי ולXנו וּבְצֵאתְכֵן לְדַרְכְּכֶם אַל תּרְXבו בֵינֵיכֶם. אַל תרXב רִיב לֹא לָךְ. אֵלּוּ הַפְּרָחִים צָצוּ בִן־לָיְלָה. בשׁבXנו לְאַרְצֵנוּ נשׁXר אֶת שִׁירַת הַגְּאוּלָה.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הַטֵּה בְעַל־פֶּה בְכָל הַדְּרָכִים וְהַזְּמַנִּים אֶת כָּל פָּעֳלֵי תַרְגִּיל מד. וְאֶת הַמְּסֻמָּנִים שֶׁבָּהֶם – הַטֵּה בִכְתָב.

2) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל מה. וְנַקֵּד אֶת הַפְּעָלִים הַבִּלְתִּי־מְנֻקָּדִים; וּבִמְקוֹם הַצִּיּוּן “x” תִּכְתֹּב אֶת הָאוֹת הַנִּשְׁמֶטֶת כְּדִּין “נָחֵי־עַיִן־יוּד”.

מפני הצרך לקמץ במקום, לא הבאתי אחר כל נטיה חדשה “הקראה” מיוחדת, כמנהגי עד כה; לממלאי מקומן של “ההקראות” יוכלו לשמש “התּרגילים”, הבאים אחר כל נטיה ונטיה, שתעודתן כּפולה: 1) הן בתור חמּר “לעבודה עצמית” לתלמיד בביתו, והן 2) בתור חמר ל“הקראה” בידי המורה בבית־הספר; אבל “בבנינים” > הבאים תבאנה בעת הצרך, גם “הקראות” מיוחדות במדה מספקת.

§ 34. הַנָּחִים. I בִּנְיַן קַל.

נְטִיַּת: “מצא” – מִגִּזְרַת “נָחֵי־לָמֶד־אָלֶף”.

וְכַיּוֹצֵא בָזֶה נִטִּים יֶתֶר הַפְּעָלִים מִגִּזְרָה זוֹ, כְּלוֹמַר: אֵלֶּה שֶׁהָאוֹת הַשָּׁרָשִׁית הַשְּׁלִישִׁית שֶלָּהֶם – “אָלֶף”.

כְּלָל כו. סִמְּנֵי נְטִיָּה זוֹ הֵם: 1) “עַיִן־הַפֹּעַל” מְנֻקֶּדֶת קָמַץ (xָ); 2) הָ“אָלֶף” הִיא נָחָה וְנִסְתֶּרֶת. מִלְּבַד אַרְבַּעַת

הַפְּעָלִים: “טָמֹא”, “מָלֹא”, “צָמֹא”, “שָׂנֹא”. (בְּעָבָר וּבְהֹוֶה – עַיִן “הַפֹּעַל” מְנֻקֶּדֶת צֵירֶה (xֵ).)

מָלֹא, טָמֹא, צָמֹא, שָׂנֹא.

הֶעָרָה: הַפֹּעַל “חָטֹא”, מִפְּנֵי שֶׁ“פֵּא־הַפֹּעַל” שֶׁלֹּו הִיא מֵאוֹתִיּוֹת־הַגָּרוֹן, נְקֻדָּתוֹ שׁוֹנָה קְצָת בְּעָתִיד: אֶחֱטָא, תֶּחֶטְאִי, תֶּחֶטְאוּ, תֶחֱטֶאנָה, יֶחֶטְאוּ.

תַּרְגִּיל מו.

(רֹב פָּעֳלֵי “נָחֵי־לָמֶד־אָלֶף”, הַנִּטִּים כְּעֵין “מָצֹא”)

I.

בָּדֹא, בָּרֹא, דָּשֹׁא, חָטֹא, כָּלֹא, מָחֹא, מָצֹא, סָבֹא, צָבֹא, קָפֹא, קָרֹא, רָפֹא.

II.

טָמֹא, מָלֹא, צָמֹא, שָׁנֹא.

תַּרְגִּיל מז.

מַדּוּעַ בָּדxת מִלִּבְּךָ דְּבָרִים שֶׁלֹּא הָיוּ? בְּרֵאשִׁית ברX אֱלֹהִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ. בְּסֵפֶר “יוֹאֵל” כָּתּוּב: “אַל תִּירְאוּ בַהֲמוֹת שָׂדָי, כִּי דשׁxוּ נְאוֹת מִדְבָּר”. הָאוֹמֵר: אָשׁוּב וְאֶחְטָx – אֵין תְּשׁוּבָתוֹ תְּשׁוּבה. אִם רָאִיתָ גַּנָּב – כּלx אוֹתוֹ בְּבֵית הַכֶּלֶא. מֵרֹב שִׂמְחָה מחxתי כַף אֶל כָף. בְּבֹא יוֹם הַגְּאוּלָה – גַּם עֲצֵי הַשָּׂדֶה ימחxו כָף. יָגַעְתִּי ומצxתי – תַּאֲמִין. לֹא יָגַעְתִּי וְלֹא מָצָxתִי – גַם־כֵּן תַּאֲמִין. בְּנוֹתַי, אִם תִּמְצֶxנָה אֲבֵדָה – הֲשִׁיבֶנָּה לִבְעָלֶיהָ. כָּל יִשְׂרָאֵל צבxו פֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד. הַמַּיִם קָפְxוּ מֵרֹב קֹר וְהָיוּ לְקָרַח. אִם תְּדַבֵּר עַל אֹזֶן לֹא שׁוֹמַעַת – דְּבָרֶיךָ יִהְיוּ כְּקוֹל קוֹרx בַמִּדְבָּר. אֵל נָא רְפָx נָא לָהּ!

תַּרְגִּיל מח.

אֶת הטמX הוֹצִיאוּ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. הוֹי, כָּל צמx לְכוּ לַמָּיִם. אִם צמxתם – שְׁתוּ מַיִם וְאַל יָיִן. שׂנxתי דִבְרֵי שָׁקֶר. הוּא שׂנx אוֹתִי עַל לֹא דָבָר. הַיּוֹדֵעַ לשׂנx הוּא יוֹדֵעַ גַּם לאהֹב. שׂנx אשׂנx אֶת הַחוֹנֵף, כִּי אֵין בְּפִיהוּ נְכוֹנָה.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הַטֵּה בְעַל־פֶּה בְכָל הַדְּרָכִים וְהַזְּמַנִּים אֶת כָּל פָּעֳלֵי תַרְגִּיל מז., וְאֶת הַמְּסֻמָּנִים שֶׁבָּהֶם – הַטֵּה בִכְתָב.

2) הַעְתֵּק אֶת הַתַּרְגִּילִים מז. מח. וְנַקֵּד אֶת הַפְּעָלִים הַבִּלְתִּי־מְנֻקָּדִים; וּבִמְקוֹם הַצּיּוּן “x” תִּכְתֹּב אֶת הָאוֹת הַנִּשְׁמֶטֶת כְּדִּין “נָחֵי־לָמֶד־אָלֶף”.

§ 35. הַנָּחִים. I בִּנְיַן קַל.

נְטִיַּת: גָּלֹה=גְּלוֹת – “מִנָּחֵי־לָמֶד־הֵא” I.

וְכַיּוֹצֵא בָזֶה נִטִּים יֶתֶר הַפְּעָלִים מִ“גִּזְרָה” זוֹ, כְּלוֹמַר: אֵלֶּה שֶׁהָאוֹת הַשָּׁרָשִׁית שֶלָּהֶם – “ה”.

כְּלָל כז. סִמְּנֵי הַנְּטִיָּה: 1) הַ“מָּקֹר” יָבֹא בִשְׁנֵי אוֹפַנִּים: “גָּלֹה=גְּל־וֹת”. 2) בְּעָבָר – הַ“הֵא” הַשָּׁרָשִׁית תִּתְחַלֵּף לְ“יוּד” בְּכָל הַגּוּפִים, מִלְּבַד בְּנִסְתֶּרֶת תָּבֹא בִמְקוֹמָהּ “תָו”

רָפָה: “גָּלְתָה”; 3) בְּעָתִיד – “עַיִן־הַפֹּעַל” מְנֻקֶּדֶת “סֶגֵל”: אֶגְלֶה 4) בְּעָתִיד־מְקֻצָּר – הַ“הֵא” נוֹפֶלֶת לְגַמְרִי.**

הֶעָרָה: שִׁבְעַת הַפְּעָלִים הַבָּאִים יָבֹאוּ בְעָתִיד מְקֻצָּר בְּשִׁנּוּי תְּנוּעָה קְצָת. הֲלֹא הֵמָּה: בּכֹה ־ וַיֵּבְךְ; פָּתֹה ־ וַיֵּפְתְּ; רָדֹה ־ וַיֵּרְדְ; שָׁטֹה ־ וַיֵּשְׁטְ; שָׁבֹה ־ וַיִשְׁבְּ; שָׁקֹה ־ וַיַּשְׁקְ; שָׁתֹה – וַיֵּשְׁתְּ

כָּל פָּעֳלֵי “נָחֵי־הצא”, שֶהָאוֹת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלָּהֶם הִיא אַחַת מֵאוֹתִיּוֹת הַגְּרוֹנִיּוֹת (א. ה. ח. ע) — נְקֻדָּתָם שׁוֹנָה קְצָת מִנְּקֻדַּת “גָּלֹה”; בְּיִחוּד בִּנְקֻדַּת “פֵּא־הַפּעַל” בְּ“עָתִיד”, כְּמוֹ:

אָתֹה, הָמֹה, חָסֹה, עָשֹׂה וְדוֹמֵיהֶם:

תַּרְגִּיל מט.

(רֹב פָּעֳלֵי “נָחֵי־הֵא”, הַנִּטִּים כְּעֵין “גָּלֹה”)

I.

בָּזֹה, בָּכֹה, בָּנֹה, גָּלֹה, דָּגֹה, דָּלֹה, דָּמֹה, זָכֹה, זָנֹה, טָוׂה, כָּבֹה, כָּסֹה, לָוׂה, מָנֹה, מָשֹׁה, פָּדֹה, פָּצֹה, פָּרֹה, צָוֹה, קָוֹה, קָנֹה, שָׁתֹה.

II.

(רֹב פָּעֳלֵי “נָחֵי־הֵא”, הַנִּטִּים כְּעֵין הַגְּרוֹנִיּוֹת)

חָנֹה, עָבֹה, עָטֹה, עָלֹה, עָנֹה, עָשֹׂה, הָמֹה, חָזֹה, חָלֹה, חָסֹה, חָצֹה, חָרֹה.*

הֶעָרָה: הַפֹּעַל “הָיֹה”. שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא “פֹּעַל עֵזֶר” יִנָּטֶּה, בְּתוֹר יוֹצֵא מִן הַכְּלָל, בְּאֹפֶן כָּזֶה:

בַּמָּקֹר: הָיֹה, הֱיוֹת בִּהְיוֹת, לִהְיוֹת, מִהְיוֹת. בְּעָבָר: הָיִיתִי, הָיִיתָ, הָיָה, הָיְתָה; הָיִינוּ, הֱיִיתֶם־ן, הָיוּ. בְּעָתִיד: אֶהְיֶה, תִּהְיֶה, תִּהְיִי, יִהְיֶה, תִּהְיֶה; נִהְיֶה, תִּהְיוּ, תִּהְיֶינָה, יִהְיוּ, תִּהְיֶינָה. בְּצִוּוּי: הֶיֵה, הֱיִי, הֱיוּ, הֱיֶינָה. וֶהְיֵה, וֶהְיִי, וִהְיוּ, וִהְיֶינָה.

תַּרְגִּיל נ.

I.

הַגִּבּוֹר יבזx לְרַךְ הַלֵּבָב. בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל! לְשָׁאוּל בכxנה! דלxתי מִמֵּי הַבְּאֵר ומלxתי אֶת כָּל כֵּלָי. אִם תִּזְכּx בְדִינָך – אוֹת הוּא, כִּי לֹא חטxת. כָּל אִשָּׁה חָכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טוxה וְהֵבִיאָה לִמְלֶאכֶת־הַמִּשְׁכָּן. צפxתי לִישׁוּעָה – וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי. אֱלֹהִים לֹא יספx צַדִּיק עִם רָשָׁע. סוּס וְרוֹכְבוֹ רמx בַיָּם. כִּי תִקְנֶx עֶבֶד עִבְרִי – רַק שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבוֹד. הוֹי בונx בֵיתוֹ בִדָמִים!

II.

אִם תּעשו כִדְבָרַי – ייטב לָכֶם. אִם יחֲנה עָלַי מַחֲנֶה לֹא יירא לִבִּי, כִּי אַמִּיץ לֵב הִנֵּנִי. אַל תּעלה מַעְלָה, מַעְלָה וְאַל תּרד מַטָּה, מָטָה. אַל תּענה בְטֶרֶם שֶׁשָּׁמַעְתָּ. אִם שׁמנת ועבית – אַל תִּתְגָּאֶה, כִּי אֵינְךָ יודע אֶת אֲשֶׁר יקרה בְאַחֲרִית הַיָּמִים. אִם תעשה אֶת בַּקָּשָׁתִי – אעשׂה גַם אֶת בַּקָּשָׁתֶךָ.

III.

הַנָּבִיא יחזה אֶת הַבָּאוֹת מֵרֹאשׁ, ותחזינה עֵינֵינוּ בְשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן! גַּלֵּי הַיָּם יהמוּ בְקוֹל מַחֲרִישׁ אָזְנַיִם. בְּנוֹתַי! אַל תּלכנה יְחֵפוֹת בְּיוֹם סַגְרִיר פֶּן תחלינה. לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אחשׁה. אַל יחרה אַפְּךָ בִי! כָּל מִי שׁיחסה בֵאלֹהִים – לֹא יְאֻנֶּה לוֹ כָל רָע.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הַטֵּה בְעַל־פֶּה בְכָל הַדְּרָכִים וְהַזְּמַנִּים כָּל פָּעֳלֵי תַרְגִּיל מט. וְאֶת הַמְּסֻמָּנִים שֶׁבָּהֶם – הַטֵּה בִכְתָב.

2) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל נ. וְנַקֵּד אֶת הַפְּעָלִים הַבִּלְתִּי־מְנֻקָּדִים, הַמְּסֻמָּנִים בְּקַו לְמַטָּה; וּבִמְקוֹם הַצּיּוּן “x” תִּכְתֹּב אֶת הָאוֹת הַנִּשְׁמֶטֶת כְּדִּין כָּל גִּזְרָה וְגִזְרָה, שֶׁאֵלֶיהָ שַּׁיָךְ הַ“פֹּעַל”.

§ 36. הַנְּגִינָה בִשְׁלֵמִים. בִּנְיַן קַל.

I: יָגַעְתִּי וּמָצָאתִי. II: אִם־לֹא תִיגְעוּ לֹא תִמְצְאוּ.

הַנְּגִינָה – בָּאוֹת הַשָּׁרָשִׁית הַשְּׁנִיָּה: עַיִן־הַפֹּעַל. הַנְּגִינָה – בָּאוֹת שֶׁאַחֲרֵי “עַיִן־הַפֹּעַל”.

III: אִם יְגַעְתֶּם וּמְצָאתֶם – אַשְׁרֵיכֶם!

הַנְּגִינָה – בַּסִּיּוּמִים: “תֶּם”, “כֶם”.

כְּלָל כח. מְקוֹם הַנְּגִינָה בְפָעֳלֵי גִּזְרַת הַשְּׁלֵמִים – בָּאוֹת הַשָּׁרָשִׁית הַשְּׁנִיָּה שֶׁל הַפֹּעַל (שָׁמֹר, שָׁמַרְתִּי, שׁוֹמֵר, אֶשְׁמֹר); מִלְּבַד: 1) אִם הָאוֹת הַשָּׁרָשִׁית הַשְּׁנִיָּה מְנֻקֶּדֶת שְׁוָא (xְ) – תָּבֹא הַנְּגִינָה בָאוֹת שֶׁאַחֲרֶיהָ (שָׁמְרוּ, יִשְׁמְרוּ); וְגַם: 2) הַסִּיּוּמִים: “תֶּם־ן”, “תֶם־ן” מְקַבְּלוֹת אֶת הַנְּגִינָה, כְּדֵי לְהַטְעִים אֶת הַמִּין.

הֶעָרָה: כָּל נְגִינָה, שֶׁמְּקוֹמָהּ בְּהַהַבָרָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל הַמִּלָּה הִיא – “מִלְּרַע”; וְאִם מְקוֹמָהּ – בְּאַחַת הַהַבָרוֹת שֶׁלִּפְנֵי הָאַחֲרוֹנָה – הִיא מִ“לְּעֵיל”.

תַּרְגִּיל נא.

אֲנִי שמרתי, אַתָּה רקדת, הוּא זרק, אֲנַחְנוּ לקטנו, אַתֶּם משכתם, הֵם קטפו, אַתְּ מסרתְּ, הִיא מרטה, אַתֶּן קשׁרתן, אֲנִי רוקם, אֲנַחְנוּ רושׁמים, הִיא זוכרה=זוכרת, הֵן דורשׁות, אֲנִי אלמד, אַתָּה תשׁתק, הוּא ישׁפּךְ, אֲנַחְנוּ נשׂרף, אַתֶּם תרמסו, הֵם יזכרו, הֵן תזכרנה.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

הַעְתֵּק תַּרְגִּיל נא. וְנַקֵּד אֶת הַפְּעָלִים הַבִּלְתִּי־מְנֻקָּדִים, וְאֶת נְגִינָתָם תַּצִּיג בַּמָּקוֹם הָרָאוּי, כַּדִּין (כְּלָל כח).

§ 37. הַנְּגִינָה בְ“נָחִים”. בִּנְיַן קַל.

I: יָגַעְתִּי – וּמָצָאתִי; רָאִיתִי אָחַזְתִּי וְקָנִיתִי.

הַנְּגִינָה – כְּמוֹ “בִשְׁלֵמִים” – בָּאוֹת הַשָּׁרָשִׁית הַשְּׁנִיָּה: בְּ“עַיִן־הַפֹּעַל”.

II: שַׁבְתִּי וְשַׁרְתִּי – סַרְתִּי וְלַנְתִּי.

הַנְּגִינָה – בָּאוֹת הַשָּׁרָשִׁית הָרִאשׁוֹנָה: בְּ“פֵא־הַפֹּעַל”.

כְּלָל כט. בְּפָעֳלֵי גִזְרוֹת הַ“נָּחִים” – כְּמוֹ בִשְׁלֵמִים – מְקוֹמָהּ שֶׁל הַנְּגִינָה בָאוֹת הַשָּׁרָשִׁית הַשְּׁנִיָּה (עַיִן הַפֹּעַל); מִלְּבַד בְּגִזְרוֹת “נָחֵי־יוּד־וָו”, שֶׁמְּקוֹמָהּ בָּאוֹת הַשָּׁרָשִׁית הָרִאשׁוֹנָה: בְּפֵא־הַפֹּעַל (שַׁבְתִּי, שָׁבָה, אָשׁוּב).

הֶעָרָה: בְּהַמִּלָּה שָׁבָה (הֹוֶה מִ“נָּחֵי וָו”) תָּבֹא הַנְּגִינָה בָאוֹת הַשָּׁרָשִׁית הַשְּׁנִיָּה, כְּדֵי לְהַבְדִּילָהּ מִן “שָׁבָה” (עָבָר לְנִסְתֶּרֶת).

תַּרְגִּיל נב.

לֵאָה קמה (עבר) כַּאֲשֶׁר עָנְתָה לַמּוֹרָה וְאַתְּ אֵינֵךְ קמה (הוה) בְּדַבְּרֵךְ. רָחֵל באה (עבר) בַּבֹּקֶר וְלֵאָה זֶה עַתָּה הולכת. הַיְלָדִים רצו (מן רוץ) בַּחוּץ וַאֲבוֹתֵיהֶם רָצו (מן רצה), כִּי יבאו הַבָּיְתָה. הַשְּׁבוּיִים אֲשֶׁר שׁבו (שָׁבֹה) הָאוֹיְבִים כְּבָר שׁבו (שׁוב) הַבָּיְתָה. אֶסְתֵּר קמה (קום, הוה) בַּבֹּקֶר לַעֲבוֹדָתָהּ ושׁבה (שׁוב, הוה) לִפְנוֹת עָרֶב.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

הַעְתֵּק תַּרְגִּיל נב. וְנַקֵּד אֶת הַפְּעָלִים הַבִּלְתִּי־מְנֻקָּדִים, וְאֶת נְגִינָתָם תַּצִּיג בִּמָּקוֹמָהּ הָרָאוּי כְּדִּין הַנָּחִים. (כְּלָל כט.)

§ 38. וָו הַהִפּוּךְ.

I: קַמְתִּי, אָכַלְתִּי, שָׂבַעְתִּי, שָׁתִיתִי, וְהָלַכְתִּי לְדַרְכִּי.

אוֹ בְסִגְנוֹן יוֹתֵר יָפֶה:

II: קַמְתִּי וָאֹכַל וָאֶשְׂבַּע וָאֵשְׁתְּ וָאֵלֵךְ לְדַרְכִּי.

עָבָר; גּוּף 1; הַ“וָּו” מְהַפֶּכֶת מֵ“עָתִיד” לְ“עָבָר”. נְקֻדָּתָהּ – “וָ”.

III: קַמְתְּ – וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֵּשְׁתְּ וַתֵּלֵךְ לְדַרְכֶּךָ.

עָבָר; גּוּף II; הַ“וָּו” מְהַפֶּכֶת מֵ“עָתִיד” לְ“עָבָר”. נְקֻדָּתָהּ – וַ, וְאַחֲרֶיהָ – “דָּגֵשׁ”.

IV: אָקוּם וְאֹכַל וְאֶשְׂבַּע וְאֵשְׁתְּ וְאֵלֵךְ לְדַרְכִּי.

אוֹ בְסִגְנוֹן יוֹתֵר יָפֶה:

V: אָקוּם – וְאָכַלְתִּי וְשָׂבַעְתִּי וְשָׁתִיתִי וְהָלַכְתִּי לְדַרְכִּי.

עָתִיד; הַ“וָּו” מְהַפֶּכֶת מֵ“עָבָר” לְ“עָתִיד”. נְקֻדָּתָהּ – וְ.

כְּלָל ל. אִם “פּוֹעֵל” אֶחָד עָשָׂה פְעוּלוֹת אֲחָדוֹת בִּזְמַן אֶחָד (כֻּלָּן בְּ“עָבָר”, אוֹ כֻלָּן בְּ“עָתִיד”) – הַ“פֹּעַל” הָרִאשׁוֹן נִכְתָּב כַּדִּין; וְיֶתֶר הַפְּעָלִים יָבֹאוּ – בְּעֶזְרַת הַ“וָּו הַמְהַפֶּכֶת” – בְּיַחַס לִזְמַנָּם בְּצוּרָה דִקְדּוּקִית מְהֻפֶּכֶת: “עָבָר” בִּמְקוֹם “עָתִיד” (אָקוּם וְאָכַלְתִּי); אוֹ – עָתִיד בִּמְקוֹם “עָבָר” (קַמְתִּי וָאֹכַל).

הֶעָרָה: “וָו” הַמְהַפֶּכֶת מֵעָבָר לְעָתִיד נְקֻדָּתָהּ וְ; אבל “וָו” הַמְהַפֶּכֶת מֵעָתִיד לְעָבָר נְקֻדָּתָהּ: 1) בְּגוּף רִאשׁוֹן – וָ (קַמְתִּי וָאֹכַל); 2) בְּיֶתֶר הַגּוּפִים – “וַ”, וְדָגֵשׁ בָּאוֹת שֶׁאַחֲרֶיהָ (קַמְתָּ וַתֹּאכַל). וְדַע לְךָ עוֹד: בְּעָתִיד מְהֻפָּךְ לְעָבָר תַּעֲבוֹר

“הַנְּגִינָה” מִן “מִלְּרַע” אֶל “מִלְּעֵיל” (אֹכַל וָאֹכַל) וּבְעָבָר מְהֻפָּךְ לְעָתִיד – תַּעֲבוֹר הַנְּגִינָה מִן “מִלְּעֵיל” אֶל “מִלְּרַע” (אָכַלְתִּי–וְאָכַלְתִּי).

תַּרְגִּיל נג.

I.

הַיּוֹם לָמַדְתִּי בְחֵשֶׁק גָּדוֹל וְיָדַעְתִּי הֵיטֵב אֶת הַשִּׁעוּר. הַמּוֹרֶה בָחַן אוֹתִי וְנָתַן לִי צִיּוּן טוֹב. אִמִּי שָׂמְחָה מְאֹד, נָשְׁקָה אוֹתִי וְאָמְרָה: אַךְ בֶּן־חַיִל אָתָּה! אֲחוֹתִי זָרְקָה אֶת כַּדּוּרָהּ וְרָצָה אַחֲרָיו, נָפְלָה בְדַרְכָּהּ וְחָלְתָה אֶת רַגְלָהּ וְשָׁכְבָה בְמִטָּתָהּ זְמַן רַב עַד שֶׁהִבְרִיאָה. הַשּׁוֹבָב הַלָּז עָלָה עַל הַגָּדֵר וְקָטַף תַּפּוּחֵי־בֹסֶר וְיָרַד וְאָכַל וְחָלָה וְשָׁכַב בְּמִטָּתוֹ וּפִרְפֵּר בֵּין הַחַיִּים וְהַמָּוֶת.

II.

הַיּוֹם אֶלְמַד בְּחֵשֶׁק גָּדוֹל וְאֵדַע הֵיטֵב אֶת הַשִּׁעוּר. הַמּוֹרֶה יִבְחַן אוֹתִי וְיִתֵּן לִי צִיּוּן טוֹב. אִמִּי תִּשְׂמַח מְאֹד, תִּשַּׁק אוֹתִי וְתֹאמַר: "אַךְ בֶּן־חַיִל אַתָּה! אֲחוֹתִי תִזְרֹק אֶת כַּדּוּרָהּ וְתָרוּץ אַחֲרָיו, תִּפֹּל בְּדַרְכָּהּ וְתֶחֱלֶה אֶת רַגְלָהּ וְתִשְׁכַּב בְּמִטָּתָהּ זְמַן רַב. הַשּׁוֹבָב הַלָּז יַעֲלֶה עַל הַגָּדֵר, יִקְטֹף תַּפּוּחֵי־בֹסֶר וְיֵרֵד וְיֹאכַל וְיֶחֱלֶה וְיִשְׁכַּב בְּמִטָּתוֹ וִיפַרְפֵּר בֵּין הַחַיִּים וְהַמָּוֶת.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל נג. חֵלֶק I וּכְתוֹב אֶת מַאֲמָרָיו עִם “וָו הַמְהַפֶּכֶת” מֵעָתִיד לְעָבָר וְנַקְדָהּ כַּדִּין; לְמָשָׁל: הַיּוֹם לָמַדְתִּי בְחֵשֶׁק וָאֵדַע הֵיטֵב אֶת הַשִּׁעוּר.

2) הַעְתֵּק חֵלֶק II שֶׁבְּתַרְגִּיל נג. וּכְתוֹב אֶת מַאֲמָרָיו עִם “וָו הַמְהַפֶּכֶת” מֵעָבָר לְעָתִיד וְנַקְּדָהּ כַּדִּין; לְמָשָׁל: הַיּוֹם אֶלְמַד – וְיָדַעְתִּי אֶת הַשִּׁעוּר.

תַּרְגִּיל נד.

(לְנִתּוּחַ).

לְנַתֵּחַ אֶת כָּל פָּעֳלֵי הַ“תַּרְגִּיל” עַל פִּי הַדּוּגְמָה שֶׁל §21.

חֲזַק וֶאֱמַץ! אֱהַב אֶת הָאֱמֶת! עֲזֹבְנָה אֶת דַּרְכְּכֶן הָרָעָה! אִם תַּחְמְלוּ עַל עָנִי – תִּרְאוּ בְרָכָה בְמַעֲשֵׂי יְדֵיכֶן. שְׁנוֹת הָאָדָם כַּצֵּל תַּחֲלֹפְנָה. יְהִי רָצוֹן שֶׁיִּכְתְּבוּ וְיַחְתְמוּ אוֹתְךָ לְשָׁנָה טוֹבָה. לָמָּה פָנֶיךָ זוֹעֲפִים? מְנַע עֵינֶיךָ מִדִּמְעָה. אִם שָׁמַעְתָּ בְקוֹלִי – אַשְׁרֶיךָ! בִּטְחוּ בֵאלֹהִים וּבַחֲרוּ בְטוֹב. עָבַר קָצִיר, כָּלָה קַיִץ – וִישׁוּעָתֵנוּ טֶרֶם בָּאָה. בְּחַרְבוֹנֵי קַיִץ יִיבְשׁוּ מֵי הַיְּאוֹר. כְּאוֹר הַבֹּקֶר קַמְנוּ – וַנֵּלֶך לְדַרְכֵּנוּ. לִינִי פֹה הַלָּיְלָה. לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגּוֹת. עִם רָשָׁע גַּרְתִּי וּבִדְרָכָיו לֹא דָרַכְתִּי.

גִּזְרוֹת הַפְּעָלִים הַחֲסֵרִים.

וְאֵֽלֶּה הן:

I: חַסְרֵי־פֵא־יוּד – כְּלוֹמַר: “פֵּא־הַפֹּֽעַל” – יוּד שֶׁאַחֲרֶֽיהָ “צ”; כְּמוֹ: יָצֹֽג, יָצֹֽעַ, יָצֹֽק, יָצֹֽר.

II: חַסְרֵי פֵא־נוּן – כְּלוֹמַר: “פֵּא־הַפֹּֽעַל” – נוּן חֲסֵרָה בְעָתִיד; כְּמוֹ: נָדֹר–אֶדֹּר; נָטֹר–אֶטֹּר, נָצֹר–אֶצֹּר.

III: כְּפוּלִים – כְּלוֹמַר: שְׁתֵּי הָאוֹתִיּוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת (עַֽיִן וְלָֽמֶד־הַפֹּֽעַל) הֵן כְּפוּלוֹת; כְּמוֹ: סָבֹב, סָכֹךְ, קָצֹץ, דָּקֹק.

IV: חַסְרֵי־הַקְּצָווֹת – כְּלוֹמַר: הָאוֹת הָרִאשׁוֹנָה וְהָאַחֲרוֹנָה (פֵּא וְלָֽמֶד־הַפֹּֽעַל) דּוֹמוֹת זוֹ לָזוֹ; כְּמוֹ: נָתֹן.

סִמָּנֵיהֶן הָעִקְרִיִּים:

בִּנְטִיּוֹתֵיהֶן הַשּׁוֹנוֹת אוֹת שָׁרָשִׁית אַחַת נִשְׁמֶֽטֶת (בְּיִחוּד בְּ“עָתִיד”) וְדָגֵשׁ חָזָק בָּא לְהַשְׁלִימָהּ.

* * *

אֶת נְטִיּוֹתֵיהֶן הַשּׁוֹנוֹת וְצוּרוֹתֵיהֶן הַדִּקְדּוּקִיּוֹת עִם כָּל חִלּוּפֵיהֶן וְשִׁנּוּיֵיהֶן תִּמְצָא בַסְּעִיפִים הַבָּאִים.

§ 39. הַחֲסֵרִים. I בִּנְיַן קַל.

נְטִיַּת “יָצֹק” – מֵ“חַסְרֵי־פֵא־יוּד”

סִמְּנֵי־הַנְטִיָּה: 1) בְּ“עָתִיד” – הַיּוּד וְ“דָגֵשׁ” מַשְׁלִימָהּ; 2) “אֵיתָן” – בְּחִירִיק; 3) הַצִּוּוּי – בִּשְׁנֵי פָנִים.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד: לּהַטּוֹת בְעַל־פֶּה וּבִכְתָב: יָצֹק, יָצֹר.

הֶעָרָה: הַפֹּֽעַל “יָצֹר” יִנָּטֶה עַל שְׁנֵי פָנִים: 1) עַל דֶּֽרֶךְ הַ“נָּחִים” – וַיִּיצֶר; 2) עַל דֶּֽרֶךְ הַחֲסֵרִים: אֶ–צֹּר.

§ 40. הַחֲסֵרִים I בִּנְיַן קַל.

נְטִיַּת נָטֹל – מֵ“חַסְרֵי־פֵא־נוּן” (I); פֹּֽעַל יוֹצֵא.

סִמְּנֵי־הַנְטִיָּה: 1) שֵׁם הַפֹּֽעַל, עָבָר, הֹוֶה, וְצִוּוּי – עַל דֶּֽרֶךְ

הַשְּׁלֵמִים; 2) הֶעָתִיד – עַל מִשְׁקַל “אֶפְעֹל”; הַ“נּוּן” הַשָּׁרָשִׁית נוֹפֶֽלֶת בְּעָתִיד וְדָגֵשׁ בְּ“עַֽיִן־הַפֹּֽעַל” מַשְׁלִימָהּ.

* * *

חֲסֵרִים.

נְטִיַּת “נָגֹשׁ = גֶּֽשֶׁת” – מֵחַסְרֵי־פֵא־נוּן (II); פֹּֽעַל עוֹמֵד.

1) הֶעָתִיד – עַל מִשְׁקַל אֶפְעַל; 2) שֵׁם־הַפֹּֽעַל וְצִוּוּי – בְּחֶסְרוֹן “נוּן” הַשָּׁרָשִׁית.

כְּלָל לא. כָּל פָּעֳלֵי “חַסְרֵי־נוּן” בְּבִנְיַן הַקַּל – הַ“יּוֹצְאִים” יָבֹאוּ – עַל פִּי רֹב – עַל מִשְׁקַל “אֶפְעֹל”; וְ“הָעוֹמְדִים” – עַל מִשְׁקַל “אֶפְעַל”. בִּשְׁנֵיהֶם הַ“נּוּן” תֶּחְסַר

בְּעָתִיד וְדָגֵשׁ בְּ“עַֽיִן־הַפֹּֽעַל” מַשְׁלִימָהּ; וְהוּא הַדִּין בְּצִוּוּי: הַ“יּוֹצְאִים” – עַל דֶּֽרֶךְ הַשְּׁלֵמִים(נְטֹף), וְ“הָעוֹמְדִים” – בְּחֶסְרוֹן “הַנּוּן” הַשָּׁרָשִׁית (גַּשׁ).

תַּרְגִּיל נה.

I.

(רֹב פָעֳלֵי “חַסְרֵי־פֵא־נוּן”, הַנִּטִּים בְּבִנְיַן קַל עַל מִשְׁקַל “אֶפְעֹל”).

נָבֹל, נָגֹף, נָדֹב, נָטֹף, נָטֹר, נָטֹשׁ, נָמֹל, נָקֹם, נָקֹר, נָשֹׁךְ, נָשֹׁם, נָשֹף, נָתֹץ, נָתֹשׁ, נָקֹב.

II.

(רֹב “חַסְרֵי־נוּן”, הַנִּטִּים עַל מִשְׁקל “אֶפְעַל”).

נָגֹשׁ, נָסֹג, נָשֹׁק, נָגֹֽחַ, נָגֹֽעַ, נָטֹֽעַ, נָסֹֽחַ, נָסֹֽעַ, נָפֹֽחַ.

הערה: הַפְּעָלִים: “נָגֹשׁ”, “נָדֹף”, “נָטֹר”, “נָצֹר”, “נָקֹב”, יָבֹאוּ עַל שְׁנֵי פָנִים:

1) פַּעַם בְּחֶסְרוֹן “נוּן”: יִגֹּשׁ, – תִּדֹּף, – תִּטֹּר, – תִּצֹּר, – יִקֹּב;

2) וּפַעַם עִם “נוּן”: תִּנְגְּשׁוּ – תִּנְדֹף – יִנְטֹר – יִנְצְרוּ –יִנְקֹם.

תַּרְגִּיל נו.

I.

שֶׁבַע יפל צַדִּיק – וקם. נסכתי אֶת יֵינִי ושתיתי אֶת מֵימָי. הנוכל מלא מַחְשְׁבוֹת עָרְמָה. אִם הָרוֹעֶה יטש אֶת צֹאנוֹ – סוֹפָהּ לַטַּֽרֶף. הָעוֹשֶׂה עֲבוֹדָה שֶׁאֵינָהּ לְפִי כֹחוֹ – נבל יבל. לֹא תקם וְלֹא תטר. בּצאתי לְטַיֵּל – אשׁם ואשאף רֽוּחַ. טוֹב אֲשֶׁר לֹא תדר משתדר וְלֹא תְשַׁלֵּם.

II.

בּצאתךָ לַמִּלְחָמָה – אַל תסג אָחוֹר. אֱלֹהִים יתךְ אֶת אַפּוֹ עַל הָרְשָׁעִים. עֵת לטעת וְעֵת לעקור נָטוּעַ. לְשֵֽׁמַע הַבְּשׂוּרָה הַנּוֹרָאָה נתר לִבִּי מִמְּקוֹמִי. בּגשׁת הָאוֹיֵב – נגף (צִוּוּי) אוֹתוֹ וְלֹא יוֹסִיף לגעת בְּךָ. כנשׁךְ הַנָּחָשׁ כֵּן ישךְ הַנּוֹתֵן אֶת כַּסְפּוֹ בְנֶֽשֶׁךְ.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הַטֵּה בְעַל־פֶּה אֶת כָּל הַפְּעָלִים שֶׁבְּתַרְגִּיל נה. וְאֶת הַמְּסֻמָּנִים שֶׁבָּהֶם – הַטֵּה בִכְתָב.

2) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל נו. וְנַקֵּד כַּהֲלָכָה אֶת הַפְּעָלִים הַבִּלְתִּי־מְנֻקָּדִים שֶׁבּוֹ.

§ 41.

הַחֲסֵרִים I בִּנְיַן קַל.

נְטִיַּת “סָבֹב” – מִן הַכְּפוּלִים.

(מִפָּעֳלֵי הַפְּעֻלָּה)

וְכַיּוֹצֵא בָזֶה נִטִּים יֶתֶר פָּעֳלֵי “הַכְּפוּלִים”, שֶׁהֵם מִפָּעֳלֵי־הַפְּעֻלָּה.

סִמְּנֵי־הַנְטִיָּה: 1) “עַֽיִן הַפֹּֽעַל” נוֹפֶֽלֶת וְדָגֵשׁ חָזָק בְּ“לָֽמֶד הַפֹּֽעַל” מַשְׁלִימָהּ; 2) הַהֹוֶה – עַל דֶּֽרֶךְ הַשְּׁלֵמִים; 3) בִּשְׁלֹשֶׁת גּוּפֵי נִסְתָּר – עַל דֶּֽרֶךְ הַשְּׁלֵמִים; 4) “אֵיתָן” – בְּקָמַץ.

הערה: לְהַפְּעָלִים: דָּמֹם, כָּפֹף, כָּתֹת, קָבֹב, קָדֹד, שָׁמֹם, יֵשׁ בְּעָתִיד תְּמוּנָה אֲחֶרֶת הֲלֹא הִיא: אֶדֹּם, תִּדֹּם, יִדֹּם; נִדֹּם, תִּדֹּמו, תִּדֹּמְנָה, יִדְּמוּ, תִּדֹּמְנָה.

תַּרְגִּיל נז.

(רֹב הַ“כְּפוּלִים” “מִפָּעֳלֵי הַפְּעֻלָּה”, הַנִּטִּים כְּעֵין: “סָבֹב”).

בָּזֹז, גָּלֹל, גָּזֹז, הָמֹם, חָגֹג, חָנֹן, לָקֹק, מָדֹד, סָכֹךְ, סָלֹל, קָצֹץ, רָצֹץ, שָׁגֹג, שָׁנֹן, שָׁמֹם, שָׁדֹד.

תַּרְגִּיל נח.

בְּנִי, בְּמַעֲשֶֽׂיךָ הַטּוֹבִים גלת אֶת חֶרְפַּת מַעֲשֶֽׂיךְ הָרָעִים. הָרוֹעִים גזזו אֶת צֶֽמֶר צֹאנָם לטוות מִמֶּֽנּוּ חוּטֵי הָאֶֽרֶג. הַשְּׁמוּעָה הָרָעָה הממה אוֹתִי כְרַֽעַם בְּיוֹם קָצִיר. אֶת חַג הַפֶּֽסַח חגגו בְּרֹב פְּאֵר וְהָדָר. הַיְּלָדִים, אֲשֶׁר חנן אוֹתִי אֱלֹהִים, הֵֽמָּה יְפֵי־מַרְאֶה וְטוּבֵי־לֵב. הַלַּקְקָנִים לקקו אֶת דִּבְשִׁי וְשָׁתוּ אֶת יֵינִי. חֲבֵרִי מדד לִי מִדָּה כְנֶֽגֶד מִדָּה. כּאֲשֶׁר זמת לַעֲשׂוֹת לַחֲבֵרְךָ – כֵּן יִהְיֶה לְךָ.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הַטֵּה וּבִכְתָב אֶת כָּל הַפְּעָלִים שֶׁבְּתַרְגִּיל נז,

2) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל נח. פַּעַם רִאשׁוֹנָה וְאֶת הַפְּעָלִים הַבִּלְתִּי־מְנֻקָּדִים תְּנַקֵּד כְּדִין “הַכְּפוּלִים”.

3) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל נח. פַּעַם שְׁנִיָּה וַהֲפֹךְ אֶת כָּל מַאֲמָרָיו מֵעָבָר לְעָתִיד מְנֻקָּדִים כַּהֲלָכָה; לְמָשָׁל: גַּלֹתָ אֶת חֶרְפַּת מַעֲשֶׂיךָ = תָּגֹל אֶת חֶרְפַּת מַעֲשֶׂיךָ.

§ 42.

בִּנְיַן קַל.

נְטִיַּת “נָתֹן” – חֲסַר־הַקְּצָווֹת.

כַּיּוֹצֵא בוֹ – אָיִן.

כְּלָל לב. הַפֹּֽעַל “נָתֹן” יִתְיַחֵס לְגִזְרָה מְיֻחֶדֶת, הֲלֹא הִיא גִזְרַת “חֲסַר־הַקְּצָווֹת”; כִּי בִנְטִיָּתוֹ תֶחְסַר: פַּעַם "פֵּא־הַפֹּֽעַל (בְּעָתִיד), פַּעַם – “לָֽמֶד־הַפֹּֽעַל” (בְּעָבַר), וּפַעַם – שְׁתֵּיהֶן כְּאַחַת (עָבַר בּ').

בִּנְיַן “נִפְעַל”

= לִנְטִיּוֹתָיו =

= בְּכָל הַגְּזָרוֹת =

מְשָׁלִים – לוּחוֹת – כְּלָלִים – תַּרְגִּילִים.

§ 43.

II בִּנְיַן נִפְעֲל.

הוֹרָאַת הַבִּנְיָן.

הֶסְבֵּר מֻקְדָּם.

– הֲתֵדַע מִי הוּא הַ“פּוֹעֵל” וּמִי הוּא הַ“נִּפְעַל” בְּמַאֲמָר I?

– הַכֶּֽלֶב – ה“פּוֹעֵל”; הָעֵֽדֶר – הַ“נִּפְעָל”.

– וְעַל אֹדוֹת מִי מֻסַּבָּה הַשִּׂיחָה בְּמַאֲמָר I – עַל אֹדוֹת הַ“פּוֹעֵל”, אוֹ הַ“נִּפְעָל”?

– עַל אֹדוֹת הַ“פּוֹעֵל” – הַכֶּֽלֶב!

– זֶה נָכוֹן. וְדַע לְךָ: צוּרה דִקְדּוּקִית זוֹ – הוּא, הוּא הַ“בִּנְיָן הַקַּל” הַיָּדוּעַ לְךָ.

* * *

– הֲתֵדַע: עַל אֹדוֹת מִי מֻסַּבָּה הַשִּׂיחָה בְמַאֲמָר II?

– עַל אֹדוֹת הַ“נִּפְעַל”; כְּלוֹמַר: הָעֵֽדֶר שֶׁקִּבֵּל אֶת פְּעֻלַּת הַשְּׁמִירָה מֵהַ“פּוֹעֵל” – הַכֶּֽלֶב.

– גַּם זֶה – נָכוֹן; וּבְכֵן, יֵשׁ לוֹ לְ“בִנְיַן נִפְעַל” הוֹרָאָה שֶׁל קַבָּלַת פְּעֻלָּה כָזוֹ, שֶׁעוֹבֶֽרֶת מֵ“הַפּוֹעֵל” (שֶׁהוּא אֶחָד) אֶל הַ“נִּפְעַל” (שֶׁהוּא שֵׁנִי).

* * *

– הֲתֵדַע עַל אֹדוֹת מִי מֻסַּבָּה הַשִּׂיחָה בְמַאֲמָר IV?

– גַּם כֵּן – עַל אֹדוֹת הַ“נִּפְעַל” – הָעֵֽדֶר – שֶׁקִּבֵּל אֶת פְּעֻלַּת הַהִשָּׁעֲנוּת.

– מִמִּי? מֵאֲחֵר?

– לֹא! מֵעַצְמוֹ!!

– זוֹ אֱמֶת; וּבְכֵן, יֵשׁ לוֹ לְ“בִנְיַן נִפְעַל” עוֹד הוֹרָאָה אַחַת: קַבָּלַת פְּעֻלָּה לֹא מֵאֲחֵר, אֶֽלָּא מֵעַצְמוֹ, כְּלוֹמַר: הַפּוֹעֵל וְהַנִּפְעַל הֵם – אֶחָד.

וּלְפִיכָךְ זְכֹר:

כְּלָל לג. כָּל פְּעֻלָּה יוֹצֵאת – “פּוֹעֵל וְנִפְעַל” יֵשׁ בָּהּ. הַ“פּוֹעֵל” עוֹשֶׂה אֶת הַפְּעֻלָּה; הַ“נִּפְעַל” מְקַבֵּל אֶת הַפְּעֻלָּה. כָּל “נִפְעַל” – יֵשׁ שׁהוּא מְקַבֵּל פְּעֻלָּה קַלָּה; וְיֵשׁ שׁהוּא מְקַבֵּל פְּעֻלָּה חֲזָקָה. וְקָרָאתָ לַצּוּרָה הַדִּקְדּוּקִית שֶׁל הַפֹּֽעַל, הַמְדַבֶּֽרֶת עַל אֹדוֹת הַ“נִּפְעַל” וְעַל אֹדוֹת קַבָּלַת פְּעֻלָּה קַלָּה עַל יָדֹו – בִּנְיַן נִפְעַל. בִּנְיַן נִפְעַל – שְׁתֵּי הוֹרָאוֹת לוֹ: 1) קַבָּלַת פְּעֻלָּה מֵאַחֵר (הַ“פּוֹעֵל” – אֶחָד; הַ“נִּפְעַל” – שֵׁנִי); 2) קַבָּלַת פְּעֻלָּה מֵעַצְמוֹ (הַ“פּוֹעֵל” וְהַ“נִּפְעַל” – אֶחָד).

§ 44.

שְׁלֵמִים. II בִּנְיַן נִפְעַל.

נְטִיַּת “שָׁמֹר”.

וְכַיּוֹצֵא בָזֶה נִטִּים כָּל הַפְּעָלִים מִגִּזַרת הַשְּׁלֵמִים בְּבִנְיַן “נִפְעַל”.

סִמְּנֵי־הַנְטִיָּה: 1) סִמַּן הַבִּנְיָן בְּעָבַר – “נִ”; 2) בְּהֹוֶה – “נִ”; 3) בְּעָתִיד – הַ“נּוּן” – סִמַּן הַבִּנְיָן – חָסֵר; “אֵיתָן” – בְּחִירִק (*); בְּ“פֵא־הַפֹּֽעַל” יָבֹא דָּגֵשׁ לְהַשְׁלָמַת הַ“נּוּן”; 4) הַצִּוּוּי – חָסֵר; יֶשְׁנוֹ רַק בְּ“נִפְעַל” הַמְקַבֵּל פְּעֻלָּה חֹזֶֽרֶת (הַפּוֹעֵל וְהַנִּפְעַל – אֶחָד); 5) לַמָּקוֹר שֶׁל הַבִּנְיָן – שְׁתֵּי תְמוּנוֹת.

הערה: זְכֹר לְהַבְדִּיל: בֵּין “נִשְׁמַר” – עָבַר לְיָחִיד נִסְתָּר, וּבֵין “נִשְׁמָר” – בֵּינוֹנִי לְכָל שְׁלֹשֶׁת הַגּוּפִים.

תַּרְגִּיל נט.

(רֹב פָעֳלֵי הַ“שְּׁלֵמִים” הַנִּטִּים בְּבִנְיַן “נִפְעַל” לְפִי דֻגְמַת “שָׁמֹר”).

זמר, טמן, טרף, מטר, מלט, מלךְ, מלץ, מסר, מרט, מרץ, משׁךְ, משׁל, סמךְ, סקל, צמד, צרב, צרף, קטף, קרב, קשׁר, שׁטף, שׁמר, שׁמט, שׁקד, שׁקד, שׂרט.

תַּרְגִּיל ס.

הָאַרְיֵה טָרַף אֶת הַכִּבְשָׁה; וְהַכִּבְשָׁה…. אֲחוֹתְךָ מָסְרָה לִי אֶת הַסֵּֽפֶר; וְהַסֵּֽפֶר…. הַשּׁוֹחֵט מָרַט אֶת נוֹצוֹת הַתַּרְנְגֹל; וְהַנּוֹצוֹת…. הַנַּעַר מָשַׁךְ אֶת הַחֶֽבֶל; וְהַחֶֽבֶל…. יַעֲקֹב סָמַךְ אֶת יָדָיו עַל מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַֽיִם; וְהַיָּדַיִם…. הַתַּלְמִיד רָשַׁם אֶת הַקַּוִּים; וְהַקַּוִים…. אֶת שָוֹר הַנַּגָּח סָקְלוּ בָאֲבָנִים; וְהַשּׁוֹר…. אֲנִי קָטַֽפְתִּי פֵּרוֹת בְּגַנֵּֽנוּ; וְהַפֵּרוֹת…. יָדִי שָׁמְטָה מִתּוֹךְ יָדוֹ; וְהַיָּד…. אֲנִי שָׁקַֽלְתִּי אֶת כַּסְפִּי; וְהַכֶּֽסֶף….

הערה: יש להבדיל בין ה“מקור”, שבכל בנין הוא מקבל צורה והוראה אחרת, ובין ה“שרש” – שהוא התמונה השָׁרשית והיסודית של הפֹּֽעל ושבעקָרו אין לו שום נקֻדה, אלא שלש אותיות שָׁרשיות בלתי מנֻקדות. ומטעם זה חדלתי לנַקדו הָחל מבנין “נפעל”; כי המקור והשרש אחד הם בצורתם ובהוראתם רק בבנין ה“קל”.

תַּרְגִּיל סא.

הוּא גָזַל אֶת הַכֶּֽסֶף; וְהַכֶּֽסֶף… הוּא גוֹזֵל אֶת הַכֶּֽסֶף; וְהַכֶּֽסֶף… הוּא גוֹזֵר אֶת הַנְּיָר; וְהַנְּיָר… הוּא גָזַר אֶת הַנְּיָר; וְהַנְּיָר… הוּא תָפַר אֶת הַבֶּֽגֶד; וְהַבֶּֽגֶד… הוּא תוֹפֵר אֶת הַבֶּֽגֶד; וְהַבֶּֽגֶד… הוּא דוֹקֵר אֶת הַבָּשָׂר; וְהַבָּשָׂר… הוּא דָקַר אֶת הַבָּשָׂר; וְהַבָּשָׂר… הוּא פוֹקֵד אֶת שְׁמִי; וּשְׁמִי… הוּא פָקַד אֶת שְׁמִי; וּשְׁמִי… הוּא פוֹרֵץ אֶת הַגָּדֵר; וְהַגָּדֵר… הוּא פָרַץ אֶת הַגָּדֵר; וְהַגָּדֵר… הוּא תוֹמֵךְ בּוֹ; וְהוּא… הוּא תָמַךְ בּוֹ; וְהוּא…

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הֲפֹךְ אֶת הַשָּׁרָשִׁים הַבִּלְתִּי־מְנֻקָּדִים שֶׁבְּתַרְגִּיל נט. לִמְקוֹרִים מְנֻקָּדִים בְּ“קַל” וּבְ“נִפְעַל”. לְמָשָׁל: טמן – טְמֹן, טמן, נִטְמוֹן, הִטָּמֵן.

2) הַטֵּה בִכְתָב בְּבִנְיַן “נִפְעַל” אֶת שָׁרָשֵׁי תַרְגִּיל נט.

3) הֲפֹךְ אֶת כָּל פָּעֳלֵי הַתַּרְגִּילִים ס, סא, שֶׁבָּאוּ בְּבִנְיַן הַ“קַּל”, לִפְעָלִים “נִפְעָלִים” בְּאוֹתוֹ הַגּוּף וְהַזְּמַן וְנַקְּדֵם כַּהֲלָכָה. לְמָשָׁל: גָּזַל–נִגְזַל; גוֹזֵל–נִגְזָל.

הַקְרָאָה 7.

(“x”ִ או “xִי”? “xֵ”? או “xֵי”?)

הִxבָּדֵxל מִתּוֹךְ הָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת. נִxטְבַּלְתִּי בְמַיִם טְהוֹרִים – וָאֶטָּהֵxר. הָאָדוֹן הַזֶּה הוּא הַנִּxכְבָּד בְּעִירוֹ. טוֹב לַצִּפּוֹר לִהְיוֹת רְעֵבָה – מֵהִxלָּכֵxד בַּפָּח. תַּפּוּחִים נִxרְקָבִים נִxמְכָּרִים בְּזוֹל. הַתַּרְנְגֹלוֹת תִּxסָּגַרְנָה בָּעֶרֶב בְּלוּלָן לִזְמַן כָּל הַלָּיְלָה. אִם יִxסָּפֵד הַמֵּת, אוֹ לֹא יִxסָּפֵד – אַחַת הִיא לוֹ. הַמַעְיָנוֹת נִxסְתְּמוּ – וְכָלוּ הַמָּיִם. כַּאֲשֶׁר נִxפָּגֵxשׁ נֹאמַר: “שָׁלוֹם”! זֶה לָזֶה. הַגַּנָּב נִxתְפַּשׂ וְנֶעֱנַשׁ. הוּא נִxשְׁפַּט אִתִּי וְיָצָא חַיָּב. הַגְּזֵרָה נִxגְזְרָה וְאֵין לַהֲשִׁיבָה.

§ 45.

שְׁלֵמִים. II בִּנְיַן נִפְעַל.

נְטִיַּת “עזר”.

(“פֵּא־הַפֹּֽעַל” – אַחַת מֵאוֹתִיּוֹת א. ה. ח. ע. הַגְּרוֹנִיּוֹת).

וְכַיּוֹצֵא בָזֶה נִטִּים בְּ“נִפְעַל” כָּל פָּעֳלֵי־הַשְּׁלֵמִים שֶׁ“פֵּא־הַפֹּֽעַל” שֶׁלָּהֶם – אַחַת מֵאוֹתִיּוֹת א. ה. ח. ע. הַגְּרוֹנִיּוֹת כְּמוֹ: “אסר”, “הרס”, “חלץ” וְדוֹמֵיהֶם.

סִמְּנֵי־הַנְטִיָּה: 1) בְּעָבָר – “פֵּא־הַפֹּֽעַל” בַּ“חֲטָף־סֶגוֹל” (xֱ) “וְהַנּוּן” – סִמַּן הַבִּנְיָן – בְּסֶגוֹל; 2) בְּעָתִיד – “אֵיתָן” בְּצֵירֶה (xֵ) לְהַשְׁלָמַת הַדָּגֵשׁ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין א. ה. ח. ע. נִדְגָּשׁוֹת; 3) בְּצִוּוּי – הַ“הֵא” בְּצֵירֶה (xֵ) לְהַשְׁלָמַת הַדָּגֵשׁ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין א. ה. ח. ע. נִדְגָּשׁוֹת.

הערה: אִם “פֵּא־הַפֹּֽעַל” “רֵישׁ” (רדם) יִנָּטוּ בַּמָּקוֹר, בֶּעָבָר וּבַבֵּינוֹנִי כִּשְׁלֵמִים גְּמוּרִים: נִרְדם, נִרְדַֽמְתִּי, נִרְדַם. רַק בְּעָתִיד – “אֵיתָן” מְנֻקָּדוֹת צֵירֶה (בִּמְקוֹם xִ) לְהַשְׁלָמַת הַדָּגֵשׁ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין “ר” הַגְּרוֹנִית לְמַחֲצָה נִדְגֶּֽשֶׁת.

תַּרְגִּיל סב.

(רֹב פָּעֳלֵי הְשְּׁלֵמִים עִם “פֵּא־הַפֹּֽעַל” גְּרוֹנִית הַנִּטִּים בְּ“נִפְעַל” כְּעֵין: “עזר”).

אבק, אהב, אחז, אכל, אלם, אמן, אמר, אנח, אנק, אסף, אסר, אצר, הרג, הרס, חלץ, חלק, חנק, חסן, חרב, חרף, חרץ, עבד, עבר, עגן, עצב, עטף, עלס, ענשׁ, עצב, עצל, עצר, עקר, רדף, רמס, רפש, רתק.

תַּרְגִּיל סג.

הַנַּעַר רָמַס אֶת הַפְּרָחִים; וְהַפְּרָחִים… הַגַּנָּן עָקַר אֶת הָעֵצִים; וְהָעֵצִים… הַמּוֹרִים עָנְשׁוּ אֶת הַתַּלְמִידִים; וְהַתַּלְמִידִים… הֶעָשִׁיר עָזַר לֶעָנִי; וְהֶעָנִי… הָרוֹמָאִים הֶחֱרִֽיבוּ אֶת בֵּית־מִקְדָּשֵֽׁנוּ; וּבֵית־מִקְדָּשֵֽׁנוּ… הָאִכָּר אָסַף אֶת תְּבוּאַת שָׂדֵהוּ; וְהַתְּבוּאָה… הַשּׁוֹטֵר אָסַר אֶת הַגַּנָּבִים; וְהַגַּנָּבִים… אַחֲרֵי הַשְּׂרֵפָה עָזַֽבְנוּ אֶת הָעִיר; וְהָעִיר… אָבִי עָנַשׁ אוֹתִי עַל חֶטְאִי; וַאֲנִי…

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הַטֵּה בִכְתָב בְּ“קַל” וּבְ“נִפְעַל” אֶת אַרְבַּעַת הַפְּעָלִים שֶׁבְּתַרְגִּיל סב.

2) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל סג. וּבִמְקוֹם הַנְּקֻדּוֹת תִּכְתֹּב אֶת הַ“פֹּעַל” שֶׁבָּא בַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַמַּאֲמָר בְּ“נִפְעַל” וּתְנַקְּדוֹ כַהֲלָכָה. כְּמוֹ: “הַגַּנָּן עָקַר אֶת הָעֵצִים; וְהָעֵצִים נֶעֶקְרוּ”.

הַקְרָאָה 8.

(“xֵ”? או “xֵי”?)

אִם אֵxאָבֵק עִמּוֹ – אֲנַצֵּחַ אוֹתוֹ. אִם אֹהַב–אֵxאָהֵב. אִם הָעִוֵּר יֵxאָחֵז בַּפִּקֵּחַ – לֹא יִxכָּשֵׁל בְּדַרְכּוֹ. לֶחֶם יָבֵשׁ לֹא יֵxאָכֵל, כִּי הוּא מַזִּיק לַשִּׁנָּֽיִם. הֲיֵxאָלֵם אִישׁ – וַה' לֹא רָצָה. אִם יֵxאָמֵר לְךָ שֶׁתֶּחְדַּל לְהִשְׁתּוֹבֵב – חֲדָל! אֶתְמוֹל בָּעֶֽרֶב חָלָה אָחִי וַיֵּxאָנַח כָּל הַלַּֽיְלָה עַד הַבֹּקֶר. אִם תֵּxאָסְרוּ אַל תֵּxאָנְחוּ, כִּי מַאֲסַרְכֶם לֹא יֶאֱרַךְ. בָּנַי! אִם תֵּxעָצְלוּ בְלִמּוּדֵיכֶם – תֵּxעָנְשׁוּ.

§ 46.

שְׁלֵמִים. II בִּנְיַן נִפְעַל.

נְטִיַּת “חתם”.

(“פֵּא־הַפֹּֽעַל” – “חֵית גְּרוֹנִית” וּנְקֻדָּתָהּ “חְ” בִּמְקוֹם “חֱ”).

וְכַיּוֹצֵא בָזֶה נִטִּים עוֹד מִסְפָּר יָדוּעַ שֶׁל פְּעָלִים (עַיֵּן תַּרְגִּיל סד.) שֶׁ“פֵּא־הַפֹּֽעַל” שֶׁלָּהֶם – אַחַת מִן הַגְּרוֹנִיּוֹת וְהִיא מְנֻקֶּֽדֶת שְׁוָא פְּשׁוּטָה.

תַּרְגִּיל סד.

(רֹב פָּעֳלִי “פֵּא־הַפֹּֽעַל” גְּרוֹנִית הַבָּאִים בְּ“נִפְעַל” בִּזְמַנֵּי עָבַר וְהֹוֶה בִשְׁוָא פָּשׁוּט).

אדר, הדר, הלךְ, הפךְ, חבט, חבל, חמד, חמס, חפז, חפשׂ, חצב, חקר, חשב, חשׂךְ, חתךְ, עדר, עכר, עלם, עצר, עקש, עתם, עתר.

תַּרְגִּיל סה.

יְמִין ה' נאדרה בַכֹּֽחַ. מִשֶּׁחָרַב בֵּית־מִקְדָּשֵֽׁנוּ נהפךְ לְאֵֽבֶל מְחוֹלֵֽנוּ. בִּימֵי הַחֻרְבָּן – פְּנֵי זְקֵנִים לֹא נהדרוּ. הַשִּׁבֳּלִים נחבטו וְגַרְעִינֵיהֶם נאספוּ. הנחבל עַל־יְדֵי חֲבֵרוֹ יְקַבֵּל דְּמֵי רִפּוּי. כַּסְפִּי נחמס בִּידֵי זָרִים וְהִנְנִי בְעֵירֹם וּבְחֹֽסֶר כֹּל. אֶצְבָּעִי נחתכה בְסַכִּין חַדָּה וְדָמָהּ עוֹד טֶֽרֶם נעצר. גְּזֵרַת הָמָן נחתמה בְטַבַּֽעַת הַמֶּֽלֶךְ. אִישׁ נעקש־דֶּֽרֶךְ – אַחֲרִיתוֹ מָרָה. עֵדִים שֶׁלֹּא נחקרוּ הֵיטֵב אַל תִּסְמֹךְ עַל דִּבְרֵיהֶם. לִבִּי נעכר מֵרֹב יְסוּרָי.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הַטֵּה בִכְתָב בְּבִנְיַן “נִפְעַל” אֶת אַרְבַּעַת הַפְּעָלִים שֶׁבְּתַרְגִּיל סד.

2) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל סה. וּתְנַקֵּד כַּדִּין אֶת הַפְּעָלִים הַבִּלְתִּי־מְנֻקָּדִים שֶׁבָּאוּ בוֹ.

§ 47.

הַנָּחִים. II בִּנְיַן נִפְעַל.

נְטִיַּת “ילד” – מִגִּזְרַת “נָחֵי־פֵא־יוּד”.

וְכַיּוֹצֵא בָזֶה נִטִּים כָּל אֵֽלֶּה מִפָּעֳלֵי “נָחֵי־פֵּא־יוּד” שֶׁנְּטִיָּתָם תָּבֹא בְ“נִפְעַל”; מִלְּבַד פְּעָלִים עִם “לָֽמֶד־הַפֹּֽעַל” גְּרוֹנִית (יָדֹֽעַ), שֶׁבְּעָתִיד תְּנֻקָּד פַּתָּח (אִוָּדַע) וְלֹא אִוָּדֵֽעַ.

סִמְּנֵי־הַנְטִיָּה: 1) בְּעָבָר וּבְהֹֽוֶה – “יוּד” “פֵּא־הַפֹּֽעַל” תִּשְׁתַּנֶּה לְ“וָו” נָחָה; 2) בְּעָתִיד, מָקוֹר, צִוּוּי וְשֵׁם הַפֹּֽעַל – יוּד “פֵּא־הַפֹּֽעַל” תִּשְׁתַּנֶּה לְ“וָו” מֻרְגֶּֽשֶׁת.

הערה: הַפְּעָלִים – וַאֲפִילוּ אֵֽלֶּה הַשַּׁיָּכִים לְגִזְרָה אַחַת – יֵשׁ מֵהֶם שֶׁיִּנָּטוּ בְּבִנְיָן זֶה וְלֹא יִנָּטוּ בְּבִנְיָן אַחֵר. וְכֵן לְהֶֽפֶךְ. וּלְפִיכָךְ, בְּטֶֽרֶם שֶׁאָנוּ בָאִים לְהַטּוֹת אֵיזֶה פֹּעַל בְּאַחַד הַבִּנְיָנִים, יֵשׁ לָשִׂים לֵב אִם יֵשׁ בִּכְלָל אֶפְשָׁרוּת לְשׁוֹנִית לְהַטּוֹתוֹ בְּאוֹתוֹ הַבִּנְיָן שֶׁאָנוּ רוֹצִים. וּמִבְּחִינָה זוֹ יֵשׁ לַחֲקֹר כָּל פֹּעַל בְּאֵיזוֹ צוּרוֹת דִּקְדּוּקִיּוֹת (בִּנְיָנִים) הוּא מוּבָא בְכִתְבֵי־הַקֹּֽדֶשׁ; וְרַק אָז נֵדַע אִם אֶפְשָׁר לְהַטּוֹתוֹ בַבִּנְיָן הַדָּרוּשׁ לָֽנוּ.

תַּרְגִּיל סו.

(רֹב פָּעֳלֵי “נָחֵי־פֵּא־יוּד” הַנִּטִּים בְּבִנְיַן “נִפְעַל”).

יאל, יאש, ידע, יכח, יסד, יסף, יסר, יעד, יעז, יעץ, יקשׁ, ישׁב, ישׁן, ישׁע, יתר.

תַּרְגִּיל סז.

בַּעֲלֵי הַתְּשׁוּבָה אוֹמְרִים: “נואלוּ אֲשֶׁר חטאנוּ”. אַל תואשׁ בְּיוֹם צָרָה מִן הָרַחֲמִים. לְכָה נָא ונוכחה ונראה אִם צדקת. כָּל הנוֹלד – סוֹפוֹ למוּת. הֶחָכָם יוסר בִּדְבָרִים, וְהַכְּסִיל – בִּרְצוּעָה. כשׁנועד יַֽחַד – נִתְקָרֵב זֶה לָזֶה. מִיּוֹם הוסד בֵּית הַסֵּֽפֶר הייתי תַלְמִידוֹ. נוקשׁתי בְּאִמְרֵי פִי – והייתי לָבוּז. אֵין אָדָם נועז בִּפְנֵי בַֽעַל חוֹבוֹ. עָרֵי יִשְׂרָאֵל הַחֲרֵבוֹת נושׁבוּ מֵאָדָם, כִּי יִשְׂרָאֵל נושׁע בַּה' תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הַטֵּה בִכְתָב בְּבִנְיְנֵי קַל וְ“נִפְעַל”: ידע, יסד.

2) בְּבִנְיַן נִפְעַל לְבַד: הִוָּכֵחַ, הִוָּעֵץ.

2) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל סה. וְנַקֵּד כַּדִּין אֶת הַפְּעָלִים הַבִּלְתִּי־מְנֻקָּדִים.

הַקְרָאָה 9.

(וֹ? או xֹ? בָ? או וָ?)

אִם תִּxָאֵל וְתֶחֱטָא – תִּxסֵר שִׁבְעָתַיִם. נxאַֽשְׁנוּ מִישׁוּעָה כִּי גָבְרוּ הַמַּכִּים. אִם יִxָדַע הַדָּבָר לַחֲבֵרִי אָנָה אֶבְרַח מִפָּנָיו? אִם אֶxָכַח שֶׁכֵּנִים דְּבָרֶיךָ נִxָעֵד שְׁנֵינוּ לְהִxָעֵץ יָֽחַד. אִם נxעַֽזְתָּ לְדַבֵּר בִּפְנֵי מִי שׁגָּדוֹל מִמְּךָ בְּחָכְמָה – הִזָּהֵר בִּדְבָרֶֽיךָ פֶּן תִּxָקֵשׁ וְגָדְלָה חֶרְפַּתֶֽךָ. מוּטַב לְהִxָסֵר בִּידֵי־שָׁמַֽיִם מִלְּהִxָסֵר בִּידֵי־אָדָם. דָּבָר שֶׁנּxשַׁן יִיקַר שִׁבְעָתַֽיִם בְּעֵינֵי בְעָלָיו.

§ 48.

הַנָּחִים. II בִּנְיַן נִפְעַל.

נְטִיַּת “דושׁ” – מִ“נָּחֵי־עַֽיִן־וָו”.

נִפְעַל א.

וְכַיּוֹצֵא בָזֶה נִטִּים כָּל אֵֽלֶּה הַפְּעָלים “מִנָּחֵי־עַֽיִן־וָו” שֶׁנְּטִיָּתָם נִמְצֵאת בְּ“נִפְעַל”.

סִמְּנֵי־הַנְטִיָּה: 1) בְּעָבָר – “נוּן” – סִמַּן־הַבִּנְיָן – מְנֻקֶּֽדֶת שְׁוָא (נְ), מִלְּבַד בִּשְׁלֹשֶׁת גּוּפֵי נִסְתָּר (נָדוֹשׁ, נָדוֹשָׁה, נָדוֹשׁוּ). 2) כָּל תְּמוּנַת הַבִּנְיָן בְּעָתִיד,

צִוּוּי, שֵׁם־הַפֹּֽעַל וּמָקוֹר – בְּחוֹלָם מָלֵא וָו, מִלְּבַד לִפְנֵי שְׁוָא (:) – תִּדֹּֽשְׁנָה הִדֹּֽשְׁנָה.

נפעל ב.

סִמְּנֵי־הַנְטִיָּה: בְּעָבָר – “נוּן” – סִמַּן־הַבִּנְיָן – מְנֻקֶּֽדֶת חִירִק (נִ) וּ“פֵא־הַפֹּֽעַל” שֶׁאַחֲרֶֽיהָ מְנֻקֶּֽדֶת דָּגֵשׁ.

הערה: לִפְנֵי אוֹת גְּרוֹנִית תָּבֹאנָה אוֹתִיּוֹת הַשִּׁמּוּשׁ בְּ“בִנְיַן נִפְעַל” מְנֻקָּדוֹת צֵירֶה (xֵ) לְהַשְׁלָמַת הַדָּגֵשׁ, שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לבֹא בְּאוֹתִיּוֹת גְּרוֹנִיּוֹת, כְּמוֹ: עוֹר – הֵעוֹר, נֵעוֹר, אֵעוֹר.

תַּרְגִּיל סח.

(רֹב פָּעֳלֵי “נָּחֵי־עַֽיִן־וָו” הַנִּטִּים בְּ“נִפְעַל” כִּנְטִיַּת “דּוּשׁ”).

בוךְ, זור, טוח, כון, לוז, לון (הִתְאוֹנְנוּת), מוג, מוט, נוע, סוג, פּוג, פוץ, פושׁ (הִתְרַבּוּת), קוט (גִּעוּל וְתֵעוּב), שׂוג (נְסִיגָה לְאָחוֹר).

הערה: “נָּחֵי עַֽיִן וָו” – רֻבָּם פְּעָלִים עוֹמְדִים, וְלָכֵן יָבֹאוּ בְּ“בֵינוֹנִי פָּעוּל” וּבְ“נִפְעַל” רַק בּמִדָּה מֻעֶטֶת. וּכְשֶׁיָּבֹאוּ בְּ“פָעוּל” הוֹרָאתָם לֹא קַבָּלַת פְּעֻלָּה, אֶֽלָּא עֲשִׂיָתָהּ, כְּמוֹ: “שׁוּבֵי מִלְחָמָה” = אֵֽלֶּה שֶׁשָּֽׁבוּ מִן הַמִּלְחָמָה. “וְסּוּרַי בָּאָֽרֶץ יִכָּתֵבוּ” = אֵֽלֶּה שֶׁסָּֽרוּ מִמֶּֽנִי.

תַּרְגִּיל סט.

בִּשְׁעַת בְּחִינוֹתַי נבוכותי וְנִתְבַּלְבַּֽלְתִּי. אִם תבוךְ בהשׁפטךָ תצא חַיָּב בְּדִינֶֽךָ. הזור מִן הַיַּֽיִן וּמִכָּל אֲשֶׁר יצא מִגֶּֽפֶן הַיָּֽיִן. אַל תזור אָחוֹר בְּעָמְדְךָ בְּשׁוּרוֹת הַלּוֹחֲמִים. הַבָּתִּים הַחֲדָשִׁים כְּבָר נטוחו בְּחֹֽמֶר וּבִנְיָנָם נגמר. בְּמִשְׁלֵי כָּתוּב: “תּוֹעֲבַת ה' נלוז”. נלוזותי בְדַרְכִּי, כִּי תעיתי. מִשְּׁמוּעָה רָעָה ימוג לֵב הָאָדָם. נמוגי־לֵב – יָדָם עַל הַתַּחְתּוֹנָה. בהמוג לִבְּךָ – תפל לִפְנֵי אוֹיְבֶיךָ. שָׁמַֽיִם וָאָֽרֶץ בַּל ימוטו לְעוֹלָם. אִם נמוטו הַיְסוֹדוֹת לֹא יוֹעִיל כָּל תִּקּוּן בַּכְּתָלִים. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נפוצו בְמִצְרַֽיִם ללקט קַשׁ לַתָּֽבֶן.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הַטֵּה בִכְתָב בְּ“נִפְעַל” א. וב. אֶת שְׁלֹשֶׁת הַפְּעָלִים הַמְסֻמָּנִים שֶׁבְּתַרְגִּיל סח.

2) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל סט. וְנַקֵּד כַּדִּין אֶת הַפְּעָלִים הַבִּלְתִּי־מְנֻקָּדִים.

§ 49.

הַנָּחִים. II בִּנְיַן נִפְעַל.

נְטִיַּת “מָצֹא” – מִ“נָּחֵי־לָֽמֶד־אָלֶף”.

נִפְעַל א. בְּלִי גְרוֹנִיּוֹת.

וְכַיּוֹצֵא בָזֶה נִטִּים כָּל אֵֽלֶּה הַפְּעָלים מִגִּזְרַת “נָּחֵי־לָֽמֶד־אָֽלֶף” שֶׁנְּטִיָּתָם תָּבוֹא בְּ“בִנְיַן נִפְעַל”.

סִמְּנֵי־הַנְטִיָּה: 1) לִפְנֵי הָ“אָלֶף” – “לָֽמֶד־הַפֹּֽעַל” – תָּבֹא בְּצֵירֶה (xֵ); 2) בְּנֹכְחוֹת וְנִסְתָּרוֹת בְּעָתִיד וּבְצִוּוּי – תָּבֹא סֶגוֹל (xֶ) לִפְנֵי הָאָֽלֶף.

נְטִיַּת “חבא”. נִפְעַל בּ. עִם אַחַת מִן הַגְּרוֹנִיּוֹת

הַסִּמָּנִים: 1) נְקֻדַּת הַ“נּוּן” – סִמַּן־הַבִּנְיָן – תִּתְרַחֵב לְפַתָּח (נַ) לְהָקֵל עַל הַמִּבְטָא.

2) “אֵיתָן” מְנֻקּדוֹת צֵירֶה (xֵ) לְהַשְׁלָמַת הַדָּגֵשׁ הֶחָסֵר תָּמִיד בִּגְרוֹנִיּוֹת. וְכֵן בְּצִוּוּי (“הֵחָבֵא” בִּמְקוֹם “הִחָבֵא”). וְיֵשׁ שֶׁ“נּוּן” הַבִּנְיָן תְּנֻקַּד לִפְנֵי גְּרוֹנִיּוֹת “נֶ”, כְּמוֹ: נֶ–עֱבַֽדְתִּי, נֶ–חֱקַֽרְתִּי.

תַּרְגִּיל ע.

(רֹב פָּעֳלֵי “נָּחֵי־לָֽמֶד־אָֽלֶף” הַנִּטִּים בְּ“נִפְעַל” כְּעֵין “מצא”).

ברא, דכא, טמא, כלא, מלא, מצא, פלא, קרא, קפא, שׂנא.

תַּרְגִּיל עא.

אָדָם הָרִאשׁוֹן נברא בְעֶֽרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. אֵֽלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַֽיִם וְהָאָֽרֶץ בהבראם. אַל תקפץ יָדּךָ – וּתְחַיֶּה לֵב נדכאים. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עבדו לְשִׁקּוּצֵי הַגּוֹיִם – ויטמאוּ גַם הֵֽמָּה. הַנּוֹגֵעַ בְּמֵת יטמא (קַל) שִׁבְעַת יָמִים. עַל דְּבַר דּוֹר הַמַּבּוּל יְסֻפַּר: “ותמלא הָאָֽרֶץ חָמָס”; אָז הִמְטִיר אֱלֹהִים עַל הָאָֽרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה וישׁחת (נִפְעַל) כָּל הַיְקוּם. אַחֲרֵי כֵן הֶעֱבִיר אֱלֹהִים רֽוּחַ עַל הָאָֽרֶץ ויכלא הַגֶּֽשֶׁם מִן הַשָּׁמַֽיִם. גַּנָּב שׁנמצא בִגְנֵבָתוֹ – סוֹפוֹ לְהִכָּלֵא בְבֵית־הַכֶּֽלֶא. מֵאָדָם בַּֽעַל רָצוֹן לֹא יפלא דָבָר. בְּמִשְׁלֵי כָּתוּב: קְצַר־אַפַּֽיִם יעשׂה (קַל) אִוֶּֽלֶת וְאִישׁ מְזִמּוֹת ישׂנא (נִפְעַל). נחבאתי מֵרוֹדְפַי – ואמלט מִיָּדָם.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הַטֵּה בִכְתָב בְּבִנְיְנֵי קַל וְנִפְעַל אֶת הַפְּעָלִים: בָּרֹא, מָצֹא; וּבְנִפְעַל לְבַד: דָּכֹא, קָפֹא.

2) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל נא². וְנַקֵּד כַּדִּין אֶת הַפְּעָלִים הַבִּלְתִּי־מְנֻקָּדִים שֶׁבָּאוּ בוֹ.

הַקְרָאָה 10.

(“xִי”? או “xִ”ֹ? “xֵי”? או “xֵ”?)

טוֹב לָאָדָם שֶׁלֹּא נִxבְרָא וּמִxשֶּׁנִּxבְרָא אַל יַעַבְרוּ יָמָיו בְּבַטָּלָה. אֲבֵדָה שֶׁנִּxמְצְאָה – תְּשַׂמַּח לֵב בְּעָלֶֽיהָ. הַנִּxכְלָאִים בְּבָתֵּי־הַכֶּֽלֶא לֹא יֵxהָנוּ מֵאוֹר הַיּוֹם הַמָּתוֹק. הַגֵּאִים יִxשָּׂנְאוּ בְעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת. נִxפְלָאִים דַּרְכֵּי ה' בְּעֵינֵי בְנֵי הָאָדָם. הִxמָּצֵא בֵּין חֲכָמִים – וְחָכַֽמְתָּ גַּם אַֽתָּה. כָּל הַנִּxקְרָא בְשֵׁם יִשְׂרָאֵל – לִבּוֹ לְצִיּוֹן וּלְאֶֽרֶץ אַבוֹתָיו. כָּל מִי שֶׁנִּxמְלְאָה סְאַת צָרוֹתָיו – יְשׁוּעָתוֹ קְרוֹבָה לָבֹא. אָדָם הָרִאשׁוֹן אָמַר: "אֶת קוֹל אֱלֹהִים שָׁמַֽעְתִּי בַּגַּן – וָאֵxחָבֵא.

§ 50.

הַנָּחִים. II בִּנְיַן נִפְעַל.

נְטִיַּת “גלה” – מִ“נָּחֵי־לָֽמֶד־הֵא”.

נִפְעַל א. בְּלִי הַגְּרוֹנִיּוֹת.

וְכַיּוֹצֵא בָזֶה נִטִּים כָּל אֵֽלֶּה מִפָּעֳלֵי “נָּחֵי־לָֽמֶד־הֵא” שֶׁנְּטִיָּתָם תָּבוֹא בְּ“נִפְעַל”.

סִמְּנֵי־הַנְטִיָּה: 1) בְּעָבָר – “עַֽיִן הַפֹּֽעַל” מְנֻקֶּֽדֶת: פַּעַם צֵירֶה (נִגְלֵיתִי) וּפַעַם חִירִק (נִגְלִיתִי); 2) הֶעָתִיד יָבֹא בִשְׁתֵּי צוּרוֹת: אֲרוּכָה וּקְצָרָה: אִגָּלֶה, אִגָּל; 3) “וָו־הַהִפּוּךְ” תִּתְמַזֵּג תָּמִיד עִם הֶעָתִיד הַמְקֻצָּר: וָאִגֶּל.

תַּרְגִּיל עב.

(רֹב פָּעֳלֵי “נָּחֵי־לָֽמֶד־הֵא” הַנִּטִּים בְּ“נִפְעַל” כְּעֵין “גָלֹה”).

בזה, בנה, דחה, דכה, דמה, זרה (פִּזּוּר), כוה, כסה, כרה, לאה, לוה (חִבּוּר וְדִבּוּק), מחה, מנה (מִסְפָּר), מצה, נהה (גַּעְגֵּֽעַ), ספה, פדה, פלה, פתה, קוה, קלה (בּוּז וְחֶרְפָּה), קנה, קרה, קשה, שׁוה, שלה, שׁנה, שׁפה, שׁחה, תלה, תעה.

תַּרְגִּיל עג.

מִיּוֹם שׁנגלה יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ נבזה בְעֵינֵי הָעַמִּים. מיוֹם שׁנדחיתי מִבֵּית אבי הייתי לנבזה וַחֲדַל־אִישִׁים. הנכוה בְּרוֹתְחִים יזהר גַּם מִפְּנֵי צוֹנְנִים. נפתיתי לְדִבְרֵי־הֶֽבֶל – ונספיתי בַּעֲוֹנִי. אִם תמנה בֵּין אַנְשֵׁי שֵׁם – היֹה תהיה כְּמֹהֶם. כשׁאפדה מִצָּרָתִי תמחה דִּמְעָה מעל פּני. נתעיתי מִדַּרְכִּי, כִּי נלויתי אֶל נקלים ונתעים. מַֽיִם שׁנקווּ לְמָקוֹם אֶחָד – מֵי־מִקְֽוָה יקראוּ. דַּם הַקָּרְבָּן נמצה עַל קִיר הַמִּזְבֵּֽחַ. אִם תקרה בִּמְקוֹמִי – אַל תמנע מלהפגשׁ אִתִּי, כִּי דָבָר לִי אֵלֶֽיךָ. הַנָּבִיא נאנח ואמר: אוֹי, לִי כִּי נדמיתי!! (עַיֵּן בְּ“הֶעָרָה”).

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הַטֵּה בִכְתָב בְּבִנְיְנֵי קַל וְנִפְעַל אֶת הַפְּעָלִים: בנה, דחה; וּבְנִפְעַל לְבַד: ספה, קוה.

2) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל עג. וְנַקֵּד כַּדִּין אֶת הַפְּעָלִים הַבִּלְתִּי־מְנֻקָּדִים שֶׁבָּאוּ בוֹ.

הערה: יש לעורר את לב התלמידים על החִזיון הלשוני הנפלא, שביחד עם השתנות הבנין תשתנה גם הוראת הַ“פֹּעל” שבשָׁרשוֹ אחד הוא לשני הבנינים גם יחד, למשל: דמֹה – דמיתי (קל), מענין מחשבה; אבל נִדְמֵיתִי (נפעל) מענין כריתה והַשמדה; וכן בעוד הרבה פעלים. ועל המורה להרבות במשלים.

הַקְרָאָה 11.

(“xֵי”? או “xֵ”? “xִי”? או “xִ”ֹ?)

אִם תִּxלָּוֶה אֵלַי בְּדַרְכִּי – לֹא תְxדַע כָּל רָע. חָזַֽרְתִּי בִתְשׁוּבָה – וַעֲוֹנִי נִxמְחָה. הַבּוֹר נִxכְרָה וּמַיִם אֵין בּוֹ. הַנִּxפְתִּים לְדִבְרֵי חֲבֵרִים רָעִים יִxנָחֲמוּ בְאַחְרִיתָם. נִxלְאֵֽxתִי בְדַרְכִּי וָאֵשֵׁב לָנֽוּחַ. נִxכְוֵֽxתִי בָאֵשׁ וָאֵxבְךְּ מֵרֹב כְּאֵב. נִxמְנֵֽxתִי בֵין חַבְרֵי הַ“שּׁוֹמֵר” וָאֶשְׂמַח מְאֹד. הָמָן וּבָנָיו נִxתְלוּ עַל עֵץ. הַמַּיִם נִxשְׁתּוּ וְצִמְאוֹנִי גָּבָר.

§ 51.

כָּל פָּעֳלֵי “נָּחֵי־הֵא”, שֶׁהָאוֹת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלָּהֶם הִיא אַחַת מֵאוֹתִיּוֹת הַגְּרוֹנִיּוֹת (א. ה. ח. ע. ר.), נְקֻדָּתָם שׁוֹנָה קְצָת מִנְּקֻדַּת “גָּלֹה”, כִּי לְהַשְׁלָמַת הַדָּגֵשׁ תְּנֻקַּֽדְנָה אוֹתִיּוֹת “אֵיתָן” בְּצֵירֶה xֵ, וְ“נוּן” – סִמַּן־הַבִּנְיָן – “נֶ” או “נַ” – לְהַרְחָבַת הַמִּבְטָא.

אפה, היה, חלה, עשׂה, ראה וְדוֹמֵיהֶם.

תַּרְגִּיל עד.

(רֹב פָּעֳלֵי “נָּחֵי־הֵא” עִם “פֵּא־הַפֹּֽעַל” גְּרוֹנִית הַנִּטִּים בְּבִנְיַן “נִפְעַל”).

ראה, בזה, רפה, רצה, עוה, עלה, ענה, עשׂה, היה, חלה, חפה, חצה, חרה, אפה.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

הַטֵּה בִכְתָב בְּבִנְיַן נִפְעַל אֶת הַפְּעָלִים הַמְסֻמָּנִים בְּקַו שֶׁבְּתַרְגִּיל עד.

תַּרְגִּיל עה.

(לְנִתּוּחַ עַל פִּי הַדֻּגְמָה שֶׁל § 21).

וַתַּעַשׂ, וַתֵּעָשׂ, וַיֵּרָא, וַיִּירָא, יְראוּ, יִרְאוּ, יְרוּ, תִּרְאֶֽינָה, תִּירֶֽאנָה, תִּירֶֽינָה, שָׁבוּ, שְׁבוּ, נַסְתִּי, וַיִּבֶן, בְּרָאתֶם, לְהֵחָבֵא, יִשָּׂנֵא, וַיֵּחָבְאוּ, תֶּחֱטָאוּ, וָאֵלֵךְ, נוֹכְחָה, נוֹעַֽדְתִּי, בְּהִוָּסְדָם, נוֹסָפוֹת, נוֹעָצִים.

§ 52.

הַחֲסֵרִים. II בִּנְיַן נִפְעַל.

נְטִיַּת “חַסְרֵי־פֵא־יוּד”.

יצב.

יוּד – “פֵּא־הַפֹּֽעַל” – נִשְׁמְטָה וְהַדָּגֵשׁ שֶׁבְּ“צ” – “עַֽיִן־הַפֹּֽעַל” – מַשְׁלִימָהּ.

יצת.

יוּד – “פֵּא־הַפֹּֽעַל” – נִשְׁמְטָה וְהַדָּגֵשׁ שֶׁבְּ“צ” – “עַֽיִן־הַפֹּֽעַל” – מַשְׁלִימָהּ. לִפְנֵי “תָּו” הַשִּׁמּוּשִׁית תִּשָּׁמֵט גַּם “תָּו” הַשָּׁרָשִׁית וְהִיא – “לָֽמֶד־הַפֹּֽעַל” – בִּכְדֵי שֶׁלֹּא תָּבֹאנָה שְׁתֵּי “תָּוִים” זוֹ אַחַר זוֹ וְיִקְשֶׁה עַל הַמִּבְטָא.

מִכָּל הָאָמוּר יוֹצֵא:

כְּלָל לד. מִפָּעֳלֵי “חַסְרֵי־פֵא־יוּד” יִנָּטוּ נְטִיָּה חֶלְקִית בְּ“נִפְעַל” רַק שְׁנֵי פְּעָלִים, הֲלֹא הֵֽמָּה: “יצב”, יצת", שֶׁבִּשְׁנֵיהֶם “עַֽיִן־הַפֹּֽעַל” – “צ”.

§ 53.

הַחֲסֵרִים. II בִּנְיַן נִפְעַל.

נְטִיַּת “נגש” – מֵ“חַסְרֵי־פֵא־נוּן”.

וְכַיּוֹצֵא בָזֶה נִטִּים כָּל אֵֽלֶּה מִפָּעֳלֵי “חַסְרֵי־פֵא־נוּן” שֶׁנְּטִיָּתָם תָּבֹא בְּ“נִפְעַל”.

סִמְּנֵי־הַנְטִיָּה: 1) בּכָל אוֹתָן הַצּוּרוֹת שֶׁתָּבֹא בָהֶן “נוּן” סִמַּן־הַבִּנְיַן (עָבַר וּבֵינֹונִי) תִּשָּׁמט “נוּן־פֵּא־הַפֹּֽעַל” הַמְּקוֹרִית וּבָאוֹת שֶׁאַחֲרֶֽיהָ – “עַֽיִן־הַפֹּֽעַל” – יָבֹא דָגֵשׁ לְהַשְׁלִימָהּ (נִ–גַּֽשְׁתִּי); 2) בְּעָתִיד וּבְצִוּוּי – תִּשָּׁמֵט, לְהֶֽפֶךְ, “נוּן” סִמַּן־הַבִּנְיַן. וּבַ“נּוּן” הַמְּקוֹרִית – “פֵּא־הַפֹּֽעַל” – יָבֹא דָגֵשׁ לְהַשְׁלִימָהּ.

הערה: לִפְנֵי אוֹת גְּרוֹנִית אֵין “נוּן” – סִמַּן־הַבִּנְיַן – נִשְׁמֶֽטֶת אֲפִילוּ בְּעָבַר, כְּמוֹ: “נִ–נְעַֽרְתִּי”, מִפְּנֵי שֶׁהָאוֹת הַגְּרוֹנִית שֶׁאַחֲרֶֽיהָ אֵינָה מְקַבֶּלֶת דָּגֵשׁ לְהַשְׁלָמָתָהּ.

תַּרְגִּיל עו.

(רֹב פָּעֳלֵי “חַסְרֵי־פֵא־נוּן” הַנִּטִּים בְּבִנְיַן נִפְעַל כְּעֵין: “נָגֹשׁ”).

נגע, נגף, נגר, נגשׁ, נדח, נדף, נזר, נחם, נטע, נטשׁ, נכר (הֶכֵּרוּת), נסךְ, נסע, נער, נפשׁ, נצל, נקב, נקם, נקשׁ, נשׁךְ, נתךְ, נתץ, נתק,

נתשׁ.

תַּרְגִּיל עז.

מִי שׁנגע בְּצָרַֽעַת – נדח מִחוּץ לְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל. הַמַּיִם נגרו אַרְצָה והלכוּ לְאִבּוּד. עֵץ שנטע בְּקַרְקַע חֲדָשָׁה – ישׁ שֶׁיַּכֶּה שָרָשִים וינצל מִכְּמִישָׁה. נכרים דִּבְרֵי אֱמֶת. אִם תנחם עַל חֲטֹאתֶֽיךָ וְלֹא תשׁוב לחטא (קל) – לְצַדִּיק גָּמוּר תחשב. בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל הנדחים והנפוצים בְּכָל אַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָֽרֶץ הֵֽמָּה גוֹי אֶחָד. נצלתי מִן הַפַּחַת ונפלתי אֶל

הַפָּח. בְּתוֹרָתֵנוּ כָּתוּב: וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ, אוֹ אֶת אֲמָתוֹ בַּשֵּֽׁבֶט – נקם ינקם.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הַטֵּה בִכְתָב בְּבִנְיַן קַל וְנִפְעַל: נגף, נדף; וּבְנִפְעַל לְבָד: נער, נפשׁ.

2) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל עז. וְנַקֵּד כַּדִּין אֶת הַפְּעָלִים הַבִּלְתִּי־מְנֻקָּדִים.

הַקְרָאָה 12.

גֶּֽשֶׁם שׁוֹטֵף נִxתַּךְ אַֽרְצָה – וּמִטְרוֹנִי אָֽיִן. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נִxתְּשׁוּ מֵאַדְמָתָם פַּעֲמַיִם. אַרְצֵֽנוּ הָיְתָה שְׁמָמָה וְכָל עָרֶֽיהָ נִxתְּצוּ מִפְּנֵי חֲרוֹן הָאוֹיֵב. בְּמִפְקַד הָעָם נִxקְּבוּ כָּל רָאשֵׁי שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל בִּשְׁמוֹתֵיהֶם. אַחֲרֵי יוֹם עֲבוֹדָה – הִxנָּפֵשׁ תִּxנָּפֵשׁ. אִxנָּעֵר כְּשִׁמְשׁוֹן עַל אוֹיְבַי; נָקֹם יִxנָּקְמוּ – וְאֵין מַצִּיל מִיָּדִי. הָעֵצִים שׁנִּxטְּעוּ – נֶעֶקְרוּ בַסַּֽעַר, אֲבָל בְּעוֹד יָמִים אֲחָדִים יִxנָּטְעוּ מֵחָדָשׁ.

§ 54.

הַחֲסֵרִים. II בִּנְיַן נִפְעַל.

נְטִיַּת “סבב” – מִן הַ“כְּפוּלִים”.

וְכַיּוֹצֵא בָזֶה נִטִּים כָּל אֵֽלֶּה מִפָּעֳלֵי “הַכְּפוּלִים” שֶׁנְּטִיָּתָם תָּבֹא בְּ“נִפְעַל”.

סִמְּנֵי־הַנְטִיָּה: 1) “נוּן” – סִמַּן־הַבִּנְיַן – “נְ”, או “נָ”; 2) “פֵּא־הַפֹּֽעַל” – בְּפַתָּח; 3) “לָֽמֶד־הַפֹּֽעַל” דְּגוּשָׁה לְהַשְׁלָמַת “עַֽיִן־הַפֹּֽעַל” הִנִּשְׁמֶֽטֶת.

הערה: בִּנְטִיָּה זוֹ ישׁ גַּם “עָבַר” ב‘: מדד–נִמַּדּוֹתִי; “הֹוֶה” ב’: נִמַּד; ג' גּוּפֵי נִסְתָּר בְּ“עָבַר” יָבֹאוּ לִפְעָמִים בְּעוֹד שְׁתֵּי צוּרוֹת (מִשְׁקָלִים): מסס – נָמֵס, סבב – נָסֵבָּה, גזז – נָגֹֽזוּ. לִפְנֵי הַ“גְּרוֹנִיּוֹת”, חַסְרֵי־הַדְּגוּשִׁים, יִשְׁתַּנּוּ, כְּנָהוּג, הַפַּתָּח – לְקָמַץ (ברר – נְבָרֽוֹתִי) וְ“הַחִירִק” – לְצֵירֶה (חלל – אֵחַל).

תַּרְגִּיל עח.

(רֹב פָּעֳלֵי הַ“כְּפוּלִים” הַנִּטִּים בְּ“נִפְעַל” כְּעֵין: “סבב”).

I.

בְּלִי הַגְּרוֹנִיּוֹת.

בזז, בקק, גזז, גלל, דמם, כפף, מדד, מלל, מסס, מקק, קטט, קלל, שׁדד, שׁמם, שׁסס.

II.

(עִם “הַגְּרוֹנִיּוֹת”).

ארר, ברר, חלל, חמם, חנן, חרר, חתת, רעע (שְׁבִירָה).

תַּרְגִּיל עט.

בִּימֵי מִלְחָמָה – הִבוק תבק (בקק) הָאָֽרֶץ והבוז תבוז (בוז). יְמֵי הַקַּיִץ נגזו (גזז) ועברו וִימֵי הַסְּתָו עוֹמְדִים מֵאַחֲרֵי כָּתְלֵֽנוּ. גַּם חַיֵּי הָאָדָם יגזו (גזז) כְּצֵל עוֹבֵר. מִי הוּא שֶׁנִּבָּא: “ונמקו (מקק) כָּל צְבָא הַשָּׁמַֽיִם ונגלו (גלל) כַסֵּֽפֶר הַשָּׁמַֽיִם”? יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא! בַּחֹרֶף ידם (דמם) קוֹל שִׁיר הַצִּפֳּרִים וְהָאָֽרֶץ תשם (שמם). גֹּדֶל הַשָּמַֽיִם וְרָחְבָּם לֹא ימד (מדד), כִּי אֵין לָהם סוֹף. בְּחַרְבוֹנֵי קַֽיִץ ייבשׁו שָׁרְשֵׁי הָעֵצִים וימל (מלל) קְצִיר הַתְּבוּאָה. הַחוֹטְאִים ימקו (מקק) בַּעֲוֹנָם. מוּגֵי־לֵב ימסו (מסס)

בְּפַחֲדָם.

תַּרְגִּיל פ.

(מְשָׁלִים מִכִּתְבֵי־הַקֹּדֶשׁ).

בַּמְאֵרָה אַתֶּם נֵאָרִים (ארר) – עִם נָבָר תִּתָּבָר (ברר) – הֶאָח! אֶל מִקְדָּשִׁי כִי נִחָל (חלל) – כִּי יֵחַם לְבָבוֹ (חמם) – מַה נֵּחַנְתְּ בְּבֹא לָךְ הֲבָלִים (חנן) – יָגַֽעְתִּי בְקָרְאִי נִחַר גְּרוֹנִי (חרר) – וּמִפְּנֵי שְׁמִי נִחַת הוּא (חתת) – רַע יֵרוֹעַ, כִּי עָרַב זָר (רעע).

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הַטֵּה בִכְתָב בְּבִנְיַן נִפְעַל: מדד, שׁמם, דמם, חמם.

2) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל עט. וְנַקֵּד כַּדִּין אֶת הַפְּעָלִים הַבִּלְתִּי־מְנֻקָּדִים שֶׁבָּאוּ בוֹ.

3) נַתֵּחַ אֶת הַמְשָׁלִים מִכִּתְבֵי־הַקֹּדֶשׁ שֶׁהוּבְאוּ בְּתַרְגִּיל פ. וְנַמֵּק אֶת הַשִּׁנּוּיִים שֶׁבָּאוּ בִנְקֻדָּתָם (עַיֵּן הֶעָרָה לִסְעִיף § 52).

§ 55.

חֲסַר־הַקְּצָווֹת. II בִּנְיַן נִפְעַל.

נְטִיַּת “נָתֹן”.

כַּיּוֹצֵא בוֹ – אָֽיִן.

תַּרְגִּיל פא.

נוֹסָפוֹת, נִוָּכְחָה, תִּוָּסֵד, וַיִּסָּמְכוּ, תִּוָּקֵשׁ, וַנֵּרֶד, נִתַּךְ, יִנָּתֵךְ, תִּטֹּר, נִגַּשׁ, אִנָּתֵן, בְּתֵת, נוֹאַשׁ, גַּֽרְתִּי.

בִּנְיַן “פִּעֵל”

= לִנְטִיּוֹתָיו =

= בְּכָל הַגְּזָרוֹת =

מְשָׁלִים – לוּחוֹת – כְּלָלִים – תַּרְגִּילִים – הַקְרָאוֹת.

§ 56.

בִּנְיַן פִּעֵל (III).

וְזאֹת אוֹמֶֽרֶת:

א} כָּל פֹּֽעַל עוֹמֵד יֵהָפֵךְ בְּ“פִעֵל” לְיוֹצֵא.

וְזאֹת אוֹמֶֽרֶת:

ב) הַפִּעֵל מוֹרֶה עַל חִזּוּק הַפְּעֻלָּה, הַנַּעֲשֵׂית בְּאֹפֶן נִמְרָץ.

וְזאֹת אוֹמֶֽרֶת:

ג) יֶשְׁנָם שָׁרָשֵׁי־פְּעָלִים שֶׁבְּ“קַל” יֵשׁ לָהֶם הוֹרָאָה אַחַת, וּבְ“פִעֵל” – הוֹרָאָה אֲחֶרֶת. מִכָּל הָאָמוּר יוֹצֵא:

כְּלָל לה. בִּנְיַן פִּעֵל מוֹרֶה: 1) עַל הִשְׁתַּנּוּת הַפֹּעַל הָ“עוֹמֵד” לְ“יוֹצֵא”; 2) עַל חִזּוּק הַפְּעֻלָּה; 3) עַל הוֹרָאָה חֲדָשָׁה שֶׁל הַפֹּֽעַל.

הֶעָרָה: לַ“פִּעֵל” יֶשְׁנָם עוֹד נְיוּאַנְסִים לְשׁוֹנִיִּים שׁוֹנִים, שֶׁכָּל בָּקִי בַלָּשׁוֹן הָעִבְרִית מְחֻיָּב לָשִׂים אֲלֵיהֶם אֶת לִבּוֹ: 1) הִשָּׁנוּת הַפְּעֻלָּה: קָפַץ (פַּֽעַם אַחַת) קִפֵּץ (קְפִיצוֹת רַבּוֹת). 2) שְׁלִילַת הַפְּעֻלָּה: אִם הַפֹּעַל נִגְזַר מִ“שֵּׁם עֶֽצֶם”: דֶּֽשֶׁן–דַּשֵּׁן–הֲסָרַת הַדֶּֽשֶׁן. 3) גְּמִירַת הַפְּעֻלָּה: מוֹתֵת. וּקְצָת פְּעָלִים בָּאִים גַּם בְּ“קַל” וְגַם בְּ“פִעֵל” בְּלִי כָּל הֶבְדֵּל בְּהוֹרָאָתָם: בָּתַר–בִּתֵּר, קָבַץ–קִבֵּץ, אָסַף–אִסֵּף.

§ 57.

שְׁלֵמִים. III בִּנְיַן פִּעֵל.

נְטִיַּת: שׁבר.

סִמַּן־הַבִּנְיָן: דָּגֵשׁ בְּ“עַֽיִן־הַפֹּֽעַל” בְּכָל הַזְּמַנִּים וּבְכָל הַנְּטִיּוֹת.

סִמְּנֵי־הַנְטִיָּה: 1) בְּעָבַר נִסְתָּר – “עַֽיִן־הַפֹּֽעַל” מְנֻקֶּדֶת לָרֹב פַּתָּח (אִבַּד); 2) בְּהַפְסֵק – לָרֹב צֵירֶה (“וְאֵלֶּה מִי גִּדֵּֽל”?); 3) וְיֵשׁ גַּם בְּסֶגוֹל – דִּבֶּר, כִּכֶּס,

כִּפֶּר.

תַּרְגִּיל פב.

(קְצָת מִפָּעֳלֵי הַשְּׁלֵמִים, הַנִּטִּים בְּבִנְיַן פִּעֵל כְּעֵין: “שַׁבֵּר”).

אבד, אזן, אזר, בקר, בקש, בשׁל, גדל, דלג, זמר, זנב, חבק, חבר, חדשׁ, חזק, חמד, חנק, חסר, חפשׁ, חשׁב, חשק, כבד, כבס, כפר, כתר, מלט, משׁל, סכל, סכר, סמךְ, סמר, ספר, שׁקל, סתם, עטר, עמר, עצב, עקר, פזר, פלג, פלט, פלס, פשׁט, צדק, קדשׁ, קצר, קשׁר, רגל, רפד, רקד, שׁבר, שׁלם, שׁלשׁ, שׁנס, שׁקר, תקן, תפשׁ.

תַּרְגִּיל פג.

בְּנוֹתַי! אִם תחבקנה חֵיק אִמְכֶן – אַשְׁרֵיכֶן. הרוצה לאבד מָמוֹנוֹ ישׂכר פּוֹעֲלִים וְאַל יעמד עִמָּהֶם. אַל תשׁלם רָעָה תַּחַת טוֹבָה! אִם תקנו תַּקָּנָה שֶׁאֵינָהּ לְפִי רֽוּחַ הַצִּבּוּר – סוֹפָהּ להבטל. אַל תעקר עֵץ נָטֽוּעַ פֶּן לֹא יַכֶּה שָׁרָשִׁים בְּקַרְקַע חֲדָשָׁה. שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל אבדו ושׁברוּ בְרִיחֵי יְרוּשָׁלָֽיִם. אַל תעפר בְּעָפָר לְעֻמַּת שׂוֹנְאֲךָ – פֶּן יָשִׁיב לָךְ כִּגְמוּלֶֽךָ. המקבץ עַל יָד – סוֹפוֹ לְהִתְעַשֵּׁר. כָּל מִי שלמד (קַל) – יבא וילמד (פִּעֵל) וְכָל מִי שֶׁלֹּא למד (קַל) – יבא וילמד (קַל).

הֶעָרָה: תַּרְגִּיל זֶה יְשַׁמֵּשׁ גַּם לְ“הַקְרָאָה”.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הַטֵּה בִכְתָב בְּבִנְיְנֵי: קַל, נִפְעַל, פִּעֵל אֶת הַפֹּֽעַל: “בקע”.

2) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל פג. וְנַקֵּד כַּדִּין אֶת הַפְּעָלִים הַבִּלְתִּי־מְנֻקָּדִים שֶׁבָּאוּ בּוֹ.

§ 58.

שְׁלֵמִים. III בִּנְיַן פִּעֵל.

נְטִיַּת “בָּרֵךְ”.

(“עַֽיִן־הַפֹּֽעַל” – אַחַת מִן הַגְּרוֹנִיּוֹת: א. ע. ר.)

סִמְּנֵי־הַנְטִיָּה: שִׁנּוּי תְּנוּעָה בְּ“פֵא־הַפֹּֽעַל” (פַּתָּח – לְקָמַץ; חִירִק – לְצֵירֶה) לְהַשְׁלָמַת הַדָּגֵשׁ – סִמַּן־הַבִּנְיָן – שֶׁנִּשְׁמַט מֵ“עַֽיִן־הַפֹּֽעַל”, מִפְּנֵי שֶׁאֵין הַגְּרוֹנִיּוֹת א. ע. ר. נִדְגָּשׁוֹת.

הֶעָרָה: אֲבָל אִם “עַֽיִן־הַפֹּֽעַל” – אַחַת מִן הַגְּרוֹנִיֹּות ה. ח. אֵין הֶבְדֵּל בֵּינֵיהֶם וּבֵין שְׁלֵמִים גְּמוּרִים; כְּלוֹמַר: הַדָּגֵשׁ – סִמַּן־הַבִּנְיָן – שֶׁנִּשְׁמַט, אֵינוֹ מִשְׁתַּלֵּם, כְּמוֹ: טַהֵר, כַּהֵן, כַּחֵד, כַּעֵס, לַהֵט, לַחֵךְ, לַחֵשׁ, מַהֵר, פַּחֵד, פַּעֵם, צַחֵק, צַעק, רַחֵם, רַחֵק, שַׁחֵר, וְעוֹד…

תַּרְגִּיל פד.

(רֹב פָּעֳלֵי “עַֽיִן־הַפֹּֽעַל א. ע. ר.” הַנִּטִּים בְּ“פִעֵל” כְּעֵין: “בָּרֵךְ”).

ארב, ארשׂ, באר, גאל, גרם, גרע, גרשׁ, הרס, חרף, מאן, סעף, פאר, פרד, פרק, צרף, שׁרשׁ, תאב תאר, תעב.

תַּרְגִּיל פה.

בַּתּוֹרָה כָתוּב: ואכלתּ ושׂבעת – וברכת אֶת ה' אֱלֹהֶֽיךּ. אַל תהרס – אִם אֵין לְאֵל יָדְךָ לבנות. מבארי הַתּוֹרָה כתבו דִבְרֵיהֶם עִבְרִית. שָׂרָה אָמְרָה לְאַבְרָהָם: “גרשׁ אֶת הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ”. בַּעֲלֵי שְׁכֶם שׂמו מארבים עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים. הָאִישׁ אֲשֶׁר ארשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ – ילךְ וישׁב לְבֵיתוֹ פֶּן ימות בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יארשׂ אוֹתָהּ. אַנְשֵׁי סכּות חרפו אֶת גִּדְעוֹן. המפאר אֶת עַצְמוֹ בַּמֶּה שֶׁאֵין בּוֹ – סוֹפוֹ יִנְחַל קָלוֹן. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נִצְטַוּוּ לתעב אֶת שִׁקּוּצֵי־הָאֱלִילִים. הַגַּנָּן שׁרשׁ אֶת הָעֲשָׂבִים הָרָעִים, שֶׁהִשְׁחִֽיתוּ אֶת הַזְּרָעִים.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הַטֵּה בִכְתָב בְּבִנְיַן פִּעֵל: פאר, צרף, באר, גרש.

2) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל פה. וְנַקֵּד כַּדִּין אֶת הַפְּעָלִים הַבִּלְתִּי־מְנֻקָּדִים שֶׁבָּאוּ בּוֹ.

§ 59.

הַנָּחִים. III בִּנְיַן פִּעֵל.

גִּזְרַת “נָחֵי־פֵא־אָֽלֶף”.

§ 60.

הַנָּחִים. III בִּנְיַן פִּעֵל.

גִּזְרַת “נָחֵי־פֵא־יוּד”.

§ 61.

הַנָּחִים. III בִּנְיַן פִּעֵל.

גזרת “צוּד” – מִ“נָּחֵי־עַֽיִן־וָו”.

סִמְּנֶֽיהָ: “לָֽמֶד־הַפֹּֽעַל” כְּפוּלָה. טַעַם הַדָּבָר: מִפְּנֵי שֶׁ“עַֽיִן־הַפֹּֽעַל” הַזְּקוּקָה לְ“דָגֵשׁ” הִיא “וָו נָחָֽה” שֶׁלֹּא יְצֻיַּר בָּהּ “דָּגֵשׁ” – הכפָּלָה “לָֽמֶד־הַפֹּֽעַל” לְמַלְּאוֹתוֹ.

תַּרְגִּיל פו.

(רֹב פָּעֳלֵי “נחי־עַֽיִן־וָו” הַנִּטִּים בְּ“פִּעֵל” כְּעֵין: “צוד”).

בוס, בושׁ, זור, חול, כון, לוץ, מוג, נוב (צְמִיחָה), נוף (הֲרָמָה), סור, עוד (חִזּוּק), עור, פוץ, צוד, קום, רום, רוץ, שׁוב, שׁוט, שוק (הַשְׁקָאָה), שׁור (רְאִיָּה, הַבָּטָה).

תַּרְגִּיל פז.

אַל תבוסס בְּרַגְלֶֽיךָ אֶת פִּרְחֵי הַגַּן. צוֹרְרֵי יִשְׂרָאֵל בוססו אֶת בֵּית־מִקְדָּשׁוֹ. מֹשֶׁה בוששׁ לָרֶדֶת מִן הָהָר – וּבֵינְתַּֽיִם נעשׂה הָעֵֽגֶל. המזורר בְּחָלְיוֹ – סִמָּן טוֹב הוּא לוֹ. בִּנְיָן שֶׁיָּדַֽיִם חֲרוּצוֹת כוננו אוֹתוֹ – לֹא בִמְהֵרָה יהרס. לִבִּי ימוגג מִפַּֽחַד מִלְחָמָה. סַנְחֵרִיב אָמַר לנופף אֶת יָדוֹ עַל הַר בַּת צִיּוֹן – וינחל קָלוֹן תַּחַת כָּבוֹד. חזק לֵב נִדְכָּאִים ועוֹדד יָתוֹם וְאַלְמָנָה! אַל תעוֹרר אֶת חֲנִיתְךְ עַל אוֹיְבֶֽיךָ – אִם יבשה יָדֶֽךָ. דִּבְרֵי הַנָּבִיא הֵֽמָּה כָאֵשׁ וּכְפַטִּישׁ יפוצץ סָֽלַע. הַצַּיָּד צָד בַּעֲלֵי חַיִּים וְהַמַּטִּיף מצודד בַּעֲלֵי־נָֽפֶש. ה' מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר, מַשְׁפִּיל אַף מרומם. בְּאַחֲרִית הַיָּמִים ישוטטו לְבקֵּשׁ אֶת דְּבַר ה' בְּהַר צִיּוֹן – וְיִמְצָֽאוּ.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הַטֵּה בְּבִנְיְנֵי קַל, נִפְעַל, פִּעֵל אֶת הַפֹּֽעַל “צוּד”.

2) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל פז. וְנַקֵּד כַּדִּין אֶת הַפְּעָלִים הַבִּלְתִּי־מְנֻקָּדִים שֶׁבָּאוּ בּוֹ.

3) בְּהַעְתִּקְךָ תַּרְגִּיל פז. צַיֵּן עַל־יַד כָּל פֹּעַל אֶת: 1) שָׁרָשׁוֹ; 2) בִּנְיָנוֹ; 3) גִּזְרָתוֹ. לְמָשָׁל: “אַל תְּבוֹסֵס”: בּוֹס – פִּעֵל – נָחֵי־עַֽיִן־וָו.

§ 62.

הַנָּחִים. III בִּנְיַן פִּעֵל.

גִּזְרַת “נָחֵי־עַֽיִן־יוּד”.

§ 63.

הַנָּחִים. III בִּנְיַן פִּעֵל.

נְטִיַּת: “מלא” – “מִנָּחֵי־לָֽמֶד־אָֽלֶף”.

סִמְּנֶיהָ: בְּכָל צוּרוֹתֶֽיהָ וּזְמַנֶּיהָ תִּנָּטֶה כִ“שְׁלֵמִים” גְּמוּרִים, אֶלָּא שֶׁ“הָאָֽלֶף” – “לָֽמֶד־הַפֹּֽעַל” שֶׁלָּה – נָחָֽה תָּמִיד.

תַּרְגִּיל פח.

(רֹב פָּעֳלֵי “נחי־לָֽמֶד־אָֽלֶף” הַנִּטִּים בְּבִנְיַן “פִּעֵל”).

בטא, גמא, (עֲשִׂיַּת גּוּמוֹת), דכא, חטא, חפא, טמא, כלא, פלא, קנא, רפא, שׂנא.

תַּרְגִּיל פט.

עַל הַתַּלְמִיד לבטא כָל מִלָּה בְמִבְטָאָהּ הַנָּכוֹן. סוּסֵי הַפָּרָשִׁים – בְּרַֽעַשׁ וָרֹֽגֶז יגמאו אֶֽרֶץ וּמֵרָחוֹק יָרִֽיחוּ מִלְחָמָה. אוֹיְבַי דכאו לָאָֽרֶץ חַיִּי. אַל לֶעָשִׁיר לדכא אֶת הֶעָנִי. אֵֽפֶר הַפָּרָה הָאֲדֻמָּה חטא טְמֵאִים וטמא טְהוֹרִים. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל חפאו דְבָרִים אֲשֶׁר לֹא כֵן עַל ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם. אַל תחפא דְבָרִים רָעִים עַל אִישׁ הַיּוֹשֵׁב לָבֶֽטַח אִתֶּֽךָ. חֲזֹר בִּתְשׁוּבָה וכלא פֶֽשַׁע! אִם תמלא אֶת בַּקָּשָׁתִי – אדע כִּי אַהֲבָתְךָ נֶאֱמָנָה. אַל תפלא נֶֽדֶר שֶׁאֵין בְּדַעְתְּךָ לְקַיְּמוֹ, כִּי טוֹב אֲשֶׁר לֹא תדר משׁתדר וְלֹא תשלם.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הַטֵּה בִכְתָב בְּבִנְיְנֵי קַל, נִפְעַל, פִּעֵל אֶת הַפֹּֽעַל: רפא; וּבְפִעֵל לְבַד: דכא.

2) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל פט. וְנַקֵּד כַּדִּין אֶת הַפְּעָלִים הַבִּלְתִּי־מְנֻקָּדִים שֶׁבָּאוּ בּוֹ.

הַקְרָאָה 13.

(“א” אוֹ “ה”?)

הַמְקַנֵּx בַחֲבֵרוֹ – יָמָיו כַּֽעַס וּמַכְאוֹבִים; אֲבָל קִנְxאַת סוֹפְרִים תַּרְבֶּה חָכְמָה. הַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ חַיָּב לְרַפֵּx אוֹתוֹ. אַל תְּבַטֵּx בִשְׂפָתֶֽיךָ לְהָרַע אוֹ לְהֵטִיב, כִּי לֹא תֵדַע מַה יֵּלֵד יוֹם. הַשּׁוֹבָבִים יְגַמְּxוּ אֶרֶץ בִּמְרוּצָתָם. שְׁמוּעָה רָעָה תְדַכֵּx אֶת נֶֽפֶשׁ הָאָדָם. הַתְּשׁוּבָה תְּחַטֵּx אֶת הַנֶּֽפֶשׁ וְהַחֵטְx יְטַמֵּx אוֹתָהּ. הַמְמַלֵּx אַחֲרֵי דְבָרָיו – אִישׁ נֶאֱמָן יִקָּרֵx (נפעל). כָּל רוֹפֵx טוֹב־לֵב יְרַפֵּx אֶת חוֹלָיו הָעֲנִיִּים חִנָּם אֵין כָּֽסֶף.

§ 64.

הַנָּחִים. III בִּנְיַן פִּעֵל.

נְטִיַּת: גלה – מִגִּזְרַת “נָּחֵי־לָֽמֶד־הֵא”.

וְכַיּוֹצֵא בָזֶה יִנָּטּוּ כָּל יֶֽתֶר פָּעֳלֵי “נָחֵי־לָֽמֶד־הֵא” שֶׁנְּטִיָּתָם תָּבֹא בְּ“פִּעֵל”.

תַּרְגִּיל צ.

(רֹב פָּעֳלֵי “נחי־לָֽמֶד־הֵא” הַנִּטִּים בְּ“פִעֵל” כְּעֵין: “גלה”).

אוה, אנה (מקרה), בכה, בלה, דלה, דמה, זכה, חיה, חכה, חלה (תְּפִלָּה, בַּקָּשָׁה), חפה, כבה, כלה, כנה, מנה, עוה, פנה, פתה, צוה, צפה, רפה, רוה, רמה, רפה, שׁוה, שׁנה.

תַּרְגִּיל צא.

אִם תאוה נַפְשְׁךָ לאכל רַק מַמְתַּקִּים וּמִגְדָּנוֹת – סוֹפְךָ לְהִתְרוֹשֵׁשׁ. אִם אנה ה' לְיָדְךָ עֵֽסֶק טוֹב – אַל תמנע (נפעל) לַעֲשׂוֹתוֹ. אַל תבכה עַל מֵת, כִּי דִמְעוֹתֶֽיךָ לֹא תחיינה אוֹתוֹ. אַל תבלו אֶת יְמֵיכֶם בְּבַטָּלָה, כִּי לֹא ישׁוּבוּ עוֹד. הַגְּזֵרוֹת הָרָעוֹת דכו אֶת נַפְשֵֽׁנוּ וכלו אֶת כֹּחוֹתֵֽינוּ. אִם יפתו אוֹתְךָ ללכת בְּדֶֽרֶךְ רָעָה – אַל תאבה! אֶת הָאֵשׁ לֹא תכבה בַּיָּדַֽיִם. אַל תְּכַנּוּ אֶת חֲבֵרֵיכֶם בְּשֵׁמוֹת שֶׁל גְּנָאי. אֵין ממנים אִישׁ עַל הַצִּבּוּר, שֶׁאֵין הַצִּבּוּר מכבד אוֹתוֹ. אִם רמית אוֹתִי פַַּּֽעַם – לֹא תרמה אוֹתִי שֵׁנִית. אל תחכה לְדָבָר שֶׁלֹּא בא לָעוֹלָם.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הַטֵּה בִכְתָב בְּבִנְיְנֵי קַל, פִּעֵל אֶת הַפְּעָלִים: בכה, חיה, פנה.

2) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל צא. וְנַקֵּד כַּדִּין אֶת הַפְּעָלִים הַבִּלְתִּי־מְנֻקָּדִים שֶׁבָּאוּ בּוֹ.

הֶעָרָה: אֵלֶּה מִן הַפְּעָלִים שֶׁנִּסְמְנוּ תְּנַקְּדֵם כַּאן רַק בְּ“פִעֵל”.

הַקְרָאָה 14.

(“xֶה” אוֹ “xֶא”?)

הַמְרַפֵּx אֶת יָדָיו בְּעֵת צָרָה – אֵין לוֹ עוֹד תִּקְוָה בַחַיִּים. אַל תְּחַלֶּx פְנֵי אִישׁ בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ וְאַל תְּרַצֶּx אוֹתוֹ, כִּי תַשְׁחִית אֶת דְּבָרֶֽיךָ לְחִנָּם. הַמְחַבֵּק אֶת יָדָיו וּמְצַפֶּx לְעֽשֶׁר מִן הַשָּמַֽיִם – לֹא יְצַפֶּx אֶת כָּתְלֵי בֵיתוֹ זָהָב. לְעוֹלָם אַל יְשַׁנֶּx אָדָם מִמִנְהַג הַמְּדִינָה. לְאַחַר שֶׁהַגֶּֽשֶׁם יְרַוֶּx אֶת הָאֲדָמָה – תִּתֵּן זֶֽרַע לַזּוֹרֵעַ וְלֶֽחֶם לָאוֹכֵל.

§ 64³

הַחֲסֵרִים. III בִּנְיַן פִּעֵל.

גִּזְרַת “חַסְרֵי־פֵא־יוּד”.

(כּלוֹמַר: “פֵּא הַפֹּֽעַל” “יוּד”, שֶאַחֲרֶֽיהָ "צ)

§ 65.

הַחֲסֵרִים. III בִּנְיַן פִּעֵל.

נְטִיַּת “נַגֵּן” – מ“חסרי־פא־נון”.

§ 66.

הַחֲסֵרִים. III בִּנְיַן פִּעֵל.

נְטִיַּת: “קצץ” – מִן הַ“כְּפוּלִים”.

תַּרְגִּיל צב.

(רֹב פָּעֳלֵי הַ“כְּפוּלִים” הַנִּטִּים בְּ“פִּעֵל” עַל דֶּֽרֶךְ הַ“שְּׁלֵמִים”).

I.

גשׁשׁ, הלל, זקק, חלל, חמם, חנן, חצץ, טלל יבב, לבב, לקק, מדד, מלל, משׁשׁ, סבב, ענן, פזז, פלל, קלל, קנן, קצץ, רנן, שדד, שׁנן.

II.

(רֹב פָּעֳלֵי הַ“כְּפוּלִים” הַנִּטִּים בְּ“פִעֵל” עַל דֶּֽרֶךְ “נָחֵי־עַֽיִן־וָו”).

בקק, דמם, הלל, חנן, חקק, מרר, סבב, עלל, פרר, קשׁשׁ, שׁדד, שׁחת⁴, שמם, חפץ⁵.

הֶעָרָה: אִם “עַֽיִן־הַפֹּֽעַל” – אַחַת מִן הַ“גְּרוֹנִיּוֹת” שְׁאֵינָן נִזְקָקוֹת לְ“דָגֵשׁ” – יָחוּלוּ שִׁנּוּיֵי־תְּנוּעָה בְּ“פֵא־הַפֹּֽעַל” שֶׁלִּפְנֵיהֶן (פַּתָּח – לְקָמַץ; חִירִק – לְצֵירֶה; שׁוּרֻק – לְחוֹלָם חָסֵר), כְּרָגִיל. לְמָשָׁל: ברר – בָּרֵר – בֵּרַרְתִּי – מְבָרֵר – אֲבָרֵר – בָּרֵר; וְכֵן: “ארר”, “מרר” וְדוֹמֵיהֶם.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הַטֵּה בְּ“פִעֵל”:

א) עַל דֶּֽרֶךְ הַ“שְּׁלֵמִים” – גשׁשׁ, חמם.

ב) עַל דֶּֽרֶךְ “נָחֵי־עַֽיִן־וָו” – חפף, קשׁשׁ.

ג) עַל דֶּֽרֶךְ שְׁתֵּיהֶן – ענן, הלל.

§ 67.

הַחֲסֵרִים. III בִּנְיַן פִּעֵל.

נְטִיַּת “נתן” – מ“חסרי הקצוות”.

חָסֵר בְּ“פִעֵל”.

בִּנְיַן “פֻּעַל”

= לִנְטִיּוֹתָיו =

= בְּכָל הַגְּזָרוֹת =

§ 68.

IV בִּנְיַן פֻּעַל

הוֹרָאַת־הַבִּנְיָן

הֶעָרָה: וְזֶה לְשׁוֹנוֹ שֶׁל רַבִּי דָוִד קִמְחִי בְּסִפְרוֹ: “הַמַּכְלוּל” בִּדְבַר צִוּוּי בְּפֻעַל: “צִוּוּי” אֵין בְּבִנְיָן זֶה, כִּי פְעֻלָּתוֹ עַל־יְדֵי אַחֵר וְלֹא עַל־יְדֵי עַצְמוֹ; וְאֵיך יְצַוֶּה אָדָם לַחֲבֵרוֹ עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ בְיָדוֹ?

§ 69.

שְׁלֵמִים. IV בִּנְיַן פֻּעַל.

נְטִיַּת “שׁבר”; בְּלִי “עַֽיִן־הַפֹּֽעַל” גְּרוֹנִית.

סִמַּן־הַבִּנְיָן: דָּגֵשׁ חָזָק בְּ“עַֽיִן־הַפֹּֽעַל”.

סִמְּנֵי־נְטִיַּת הַשְּׁלֵמִים: א) “פֵּא־הַפֹּֽעַל” מְנֻקֶּדֶת קֻבּוּץ (–ֻ) בְּכָל הַזְּמַנִּים; ב) “אֵיתָן” – בִּשְׁוָא (–ְ); ג) “מ” שֶׁל הֹוֶה – בִּשְׁוָא (מְ).

תַּרְגִּיל צג.

(רֹב פָּעֳלֵי הַ“שְּׁלֵמִים” הַנִּטִּים בְּ“פֻעַל” כְּעֵין: “שׁבר”).

אכל, אסף, אסר, בכר, בקשׁ, בשׁל, גדל, גנב דבק, דבר, חבל, חבשׁ, חטב, חכם, חלק, חצב, חשׁק, חתל, כבד, כבס, לבשׁ, לטשׁ, למד, לקט, סגר, ספר, סבל, סתר, עבד, עזב, צמד, קבץ, קבר, קדשׁ, קטר, רדף, רטשׁ, רקם, שׁטף, שׁכב, שׁפךְ.

תַּרְגִּיל צד.

(מְשָׁלִים מִכִּתְבֵי־הַקֹּֽדֶשׁ).

וְלָאָֽרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ, כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ – הַיְשֻׁלַּם רָעָה תַחַת טוֹבָה? – כְּלִי חֶֽרֶשׂ אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל בּוֹ – יִשָּׁבֵר; וְאִם בִּכְלִי־נְחשֶׁת בֻּשָּׁלָה – וּמֹרַק וְשֻׁטַּף בַּמָּֽיִם. יְרֻדָּף כַּמּוֹץ לִפְנֵי רֽוּחַ. – כִּי אַרְמוֹן נֻטָּשׁ, הֲמוֹן עִיר עֻזָּב. – וְהָעִיר יְרִיחוֹ סוֹגֶֽרֶת וּמְסֻגֶּֽרֶת. – אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם. – כִּי גֻנֹב גֻנַּֽבְתִּי מֵאֶֽרֶץ הָעִבְרִים. – בַּמַּיִם לֹא רֻחַצְתְּ לְמִשְׁעִי; הָמְלֵחַ לֹא הֻמְלַֽחְתְּ וְהָחְתֵּל לא חֻתָּֽלְתְּ.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הַטֵּה בִכְתָב בְּכָל אַרְבַּעַת הַבִּנְיָנִים הַיְדוּעִים לְךָ אֶת הַפֹּֽעַל: בשל.

2) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל צד. וְצַיֵּן עַל־יַד כָּל פֹּעַל הַמְּסֻמָּן בְּקַו מִלְּמַטָּה אֶת: א) מְקוֹרוֹ; ב) גִּזְרָתוֹ; ג) בִּנְיָנוֹ; ד) זְמַנּוֹ. לְמָשָׁל: “וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר” (כֻּפַּר – שְׁלֵמִים – פֻּעַל – עָתִיד).

הַקְרָאָה 15.

(“xֻ” אוֹ “xוּ”?)

אִם אֹכַל וְאֶשְׁתֶּה הַרְבֵּה – יבxלע לִי. הָעֵצִים יבxקעו בַגַּרְזֶן בְּעֶזְרַת הָעֵץ. הָאִילָן גxדע וַעֲנָפָיו נִשְׂרָפוּ. כָּל כַּסְפִּי וּזְהָבִי גxנבו – וְאָנָה אֲנִי בָא? כָּל עֲמָלִי חxבל בִּן־רֶגַע בְּהִתְפָּרֵץ הַלֶּהָבָה. הִתְוַֽכַּחְתִּי עִם חֲבֵרִי בִדְבַר הֲלָכָה וְדֵעוֹתֵֽינוּ מxלקות. אִם יחxפשׂ יוֹם אֶתְמוֹל שֶׁעָבָר – לֹא יִמָּצֵא לְעוֹלָם. אִם תְּכַבֵּד אחרים – תכxבד עַל יָדָם. חֲבֵרַי סִפְּרוּ לִי דְבַר פֶּֽלֶא אֲשֶׁר לֹא יאxמן כִּי יסxפר.

§ 70.

שְׁלֵמִים. III בִּנְיַן פֻּעַל.

נְטִיַּת “באר”, “טהר”, “רחם”.

“פֵּא־הַפֹּֽעַל” מְנֻקֶּדֶת חוֹלָם בִּמְקוֹם קֻבּוּץ – לְהַשְׁלָמַת הַ“דָּגֵשׁ”.

תַּרְגִּיל צה.

(רֹב פָּעֳלֵי הַ“שְּׁלֵמִים” עִם “עַֽיִן־הַפֹּֽעַל” גְּרוֹנִית הַנִּטִּים כְּעֵין: “באר”).

ארשׂ, בהל, בער, גאל, געשׁ, גרשׁ, דעךְ, הרג, זרב, זרם זרע, זרק, חרב, טהר, טרף, מעךְ, מרט, מרק, סער, פּרש, פרץ, צרע, קרץ, רחם, שׂרף,

שׁרשׁ, תאר.

תַּרְגִּיל צו.

הַנַּעֲרָה הַזֹּאת הִיא מארשׂה לְאִישׁ. הַנֵּרוֹת דעכו וְהַחֹֽשֶׁךְ שׁב כְּבָרִאשׁוֹנָה. הַבַּיִת שׂרף וְדַיָּרָיו הָעֲנִיִּים תּוֹעִים כִּצְלָלִים מחסרי־גַּג לְרֹאשָׁם. תַּרְנְגֹל שֶׁנוֹצוֹתָיו מרטו – לֹא תֹאַר וְלֹא הָדָר לוֹ. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל גרשׁו מִמִּצְרָֽיִם. יַעֲקֹב אָמַר “טרף טרף בְּנִי” – וְטָעָה. דְּלִילָה אָסְרָה אֶת שִׁמְשׁוֹן בַּעֲבוֹתִים לַחִים, אֲשֶׁר לֹא חרבו. אִם יטהר הָאִישׁ בַּמַּיִם – לֹא יִצְדָק. נְחֹֽשֶׁת ממרטה תַּרְחִיב אֶת עֵין הָרוֹאֶה. המצרע ישלח מִחוּץ לַמַּחֲנֶה.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הַטֵּה בִכְתָב בְּבִנְיַן פֻּעַל לְבַד אֶת הַפְּעָלִים: גרשׁ, גאל, מרק, סער.

2) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל צו. וְנַקֵּד כַּדִּין אֶת הַפְּעָלִים הַבִּלְתִּי־מְנֻקָּדִים.

הֶעָרָה: תַּרְגִּיל צו יְשַׁמֵּשׁ הַפַּֽעַם בִּמְקוֹם “הַקְרָאָה” מְיֻחֶדֶת.

§ 71.

הַנָּחִים. IV בִּנְיַן פֻּעַל.

נְטִיַּת “נָחֵי־פֵא־אָֽלֶף”.

§ 72.

הַנָּחִים. IV בִּנְיַן פֻּעַל.

נְטִיַּת “ילד” – מִ“נָּחי־פֵא־יוּד”.

§ 73.

הַנָּחִים. IV בִּנְיַן פֻּעַל.

גִּזְרַת “קום” – מִ“נָּחֵי־עַֽיִן־וָו”.

וְכַיּוֹצֵא בָזֶה יִנָּטוּ עוֹד שִׁשָּׁה פְעָלִים הֲלֹא הֵמָּה: חול, כון, רום, רוף, רוע, שׁוב.

הֶעָרָה: מִפְּנֵי שֶׁ“עַֽיִן־הַפֹּֽעַל” בְּגִזְרָה זוֹ הִיא אוֹת נָחָֽה שֶׁאֵינָה נִזְקֶקֶת לְ“דָגֵשׁ” – הָכְפְּלָה “לָֽמֶד־הַפֹּֽעַל” (קוֹמַמְתִּי, מְקוֹמַם, אֲקוֹמַם). וּזְכֹר לְהַבְדִּיל: א) בֵּין מְקוֹר־הַ“פִּעֵל” לִמְקוֹר־הַ“פֻּעַל” (קוֹמֵם–קוֹמַם), וּבֵין הַ“פִּעֵל” לַ“פֻּעַל” לְגוּף נִסְתָּר בְּעָבָר (קוֹמֵם–קוֹמַם).

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

לְהַטּוֹת בְּבִנְיַן פֻּעַל אֶת כָּל שֵֽׁשֶׁת הַפְּעָלִים הנטים כמו “קום”: חול, כון, רום, רוף, רוע, שׁוב.

§ 74.

הַנָּחִים. IV בִּנְיַן פֻּעַל.

נְטִיַּת “מלא” – מִ“נָּחֵי־לָֽמֶד־אָֽלֶף”.

“לָֽמֶד־הַפֹּֽעַל” – אָלֶף – תָּנוּחַ בְּכָל הַצּוּרוֹת וְהַזְּמַנִּים; וּלְפָנֶיהָ – צֵירֶה (xֵ).

וְאֵלֶּה הֵמָּה יֶתֶר פָּעֳלֵי “נָחֵי־לָֽמֶד־אָֽלֶף” הַנִּטִּים כְּעֵין: “מלא” בְּ“פֻעַל”:

חבא, טלא, מלא, סלא.

תַּרְגִּיל צז.

(מְשָׁלִים מִכִּתְבֵי־הַקֹּדֶשׁ).

וְהָיוּ שָׁתֹתֶֽיהָ מְדֻכָּאִים (יְשַׁעְיָה יט – י) – חֻבְּאוּ עֲנִוֵּי־אָֽרֶץ (אִיּוֹב כד – ד) – וּנְעָלוֹת בָּלוֹת וּמְטֻלָּאוֹת בְּרַגְלֵיהֶם (יְהוֹשֻׁעַ ט – ה) – יָדָיו גְּלִילֵי־זָהָב מְמֻלָּאִים בַּתַּרְשִׁישׁ (שה"ש ה – יד) – בְּנֵי צִיּוֹן הַיְּקָרִים הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז (אֵיכָה ד – ה).

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

לְהַטּוֹת אֶת כָּל חֲמֶשֶׁת הַפְּעָלִים הַנִּטִּים כְּעֵין: "מלא וְהֵם: דכא, חבא, טלא, מלא, סלא.

הַקְרָאָה 16.

הַמְדxכָּx בִּיסוּרָיו – אֵין לִבּוֹ פָּנוּי לְתַעֲנוּגֵי הַחַיִּים. אִם תְּחxבְּxוּ בַּמִּסְתָּרִים – עֵין ה' תְּשׁוּרֶֽךָ. בְּגָדִים מְטֻxלָxים נוֹחִים לְהִקָּרַע. הֶעָנִי – כָּל יָמָיו רָעִים וְכָל בְּגָדָיו מְטֻxלָxים. גִּבּוֹרֵי־הַיַּֽיִן הֵרִיקוּ אֶת כּוֹסוֹתֵֽיהֶם הַמְמxלָxות עַד תֻּמָּן. הַחֹֽשֶׁן שֶׁל הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל הָיָה מְמxלָּx אַרְבָּעָה טוּרֵי־אָֽבֶן. דִּבְרֵי פִי חָכָם – אֲבָנִים יְקָרוֹת הַמְסxלָּxוֹת בַּפָּז. חַדְרֵי הֶעָשִׁיר מְמxלָxים כָּל טוּב, אֲבָל אֵין לֶעָנִי חֵֽלֶק בָּהֶם.

§ 75.

הַנָּחִים. IV בִּנְיַן פֻּעַל.

נְטִיַּת “גלה” – מִ“נָּחֵי־לָֽמֶד־הֵא”.

וְכַיּוֹצֵא בָזֶה נִטִּים כָּל אֵלֶּה מִ“נָּחֵי־לָֽמֶד־הֵא” שֶׁנְּטִיָּתָם תָּבֹא בְּ“פֻעַל”.

הֶעָרָה: “עַֽיִן־הַפֹּֽעַל” – לָֽמֶד – מְנֻקֶּדֶת צֵירֶה (xֵ; גֻּלֵּֽיתִי) וְיֵשׁ גַּם – בְּחִירִק (גֻּלִּֽיתִי). וְלִפְנֵי גְרוֹנִית יִשְׁתַּנֶּה הַקֻּבּוּץ (xֻ) לְחוֹלָם – (זרה – זֹרִֽיתיִ), כְּדִין כָּל תְּנוּעָה קְטַנָּה לִפְנֵי הַגְּרוֹנִיּוֹת, שֶׁאֵינָן נִזְקָקוֹת לְ“דָגֵשׁ”.

תַּרְגִּיל צח.

(רֹב פָּעֳלֵי “נָחֵי־לָֽמֶד־הֵא” הַנִּטִּים בְּ“פֻעַל” כְּעֵין: “גלה”).

אנה, גלה, חלה, חקה, כסה, סלה, עטה, ענה, עשׁה, פתה, צוה, צפה, שׁפה, שׁבה.

תַּרְגִּיל צט.

אִם תִּזָּהֵר וְתִשָּׁמֵר – לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶֽיךָ רָעָה. טוֹבָה תוֹכַֽחַת מְגֻלָּה מֵאַהֲבָה מְסֻתֶּֽרֶת. גַּם אַתָּה חֻלֵֽיתָ כָמוֹנוּ, אֵלֵֽינוּ נִמְשָֽׁלְתָּ. הַשָּמַֽיִם כֻּסּוּ עָבִים וּמִטְרוֹת־עֹז יֻתְּכוּ אָֽרְצָה. דִּבְרֵי הַחֲכָמִים יְחֻקּוּ בְסֵפֶר־זִכָּרוֹן לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים. לֶב־טוֹב לֹא יְסֻלָּא בַפָּז. כָּל נֶֽפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא תְעֻנֶּה בַיּוֹם הַכִּפּוּרִים – תִּכָּרֵת מֵעַמָּהּ. דְּבָרִים טִבְעִיִּים טוֹבִים מִדְּבָרִים מְעֻשִּׂים. הַמְפֻתֶּה הוּא כַחוֹמֶר בְּיַד הַמְפַתֶּה. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מְצֻוִּים לִהְיוֹת רַחֲמָנִים, בַּיְשָׁנִים וְגוֹמְלֵי־חֲסָדִים. מִי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה – שְׂכָרוֹ גָדוֹל מֵהַמְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הַטֵּה בִכְתָב בְּבִנְיַן פֻּעַל: ענה, פתה, צפה.

2) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל צט. וְצַיֵּן לְיַד כָּל פֹּעַל אֶת: א) מְקוֹרוֹ; ב) גִּזְרָתוֹ; ג) בִּנְיָנוֹ; ד) זְמַנּוֹ. לְמָשָׁל: תְאֻנֶּה – אֻנֵּה – נָחֵי־הֵא, – פֻּעַל – עָתִיד.

§ 76.

הַחֲסֵרִים. IV בִּנְיַן פֻּעַל.

גִּזְרַת “חַסְרֵי־פֵא־יוּד”.

כלומר: פֵּא־הַפֹּֽעַל – יוּד, שֶאַחֲרֶֽיהָ “צ”)

§ 77.

הַחֲסֵרִים. IV בִּנְיַן פֻּעַל.

גִּזְרַת “חַסְרֵי־פֵא־נוּן”.

§ 78.

הַחֲסֵרִים. IV בִּנְיַן פֻּעַל.

גִּזְרַת הַ“כְּפוּלִים”.

פָּעֳלֵי הַ“כְּפוּלִים” – יֵשׁ מֵהֶם שׁיִּנָּטוּ בְּ“פֻעַל” עַל דֶּֽרֶךְ “נָחֵי־עַיִן”; וְיֵשׁ – עַל דֶּֽרֶךְ הַ“שְּׁלמִים”.

תַּרְגִּיל ק.

I

(רֹב פָּעֳלֵי הַ“כְּפוּלִים” הַנִּטִּים בְּ“פֻעַל” עַל דֶּֽרֶךְ הַ“שְּׁלֵמִים”).

בזז, הלל, זקק, חצץ, חקק, צרר, קלל, קנן, קצץ, רבב, רכךְ, רנן, רשׁשׁ, שׁדד.

II

(רֹב פָּעֳלֵי הַ“כְּפוּלִים” הַנִּטִּים בְּ“פֻעַל” עַל דֶּֽרֶךְ “נָחֵי־עַֽיִן”).

גלל, הלל, חלל, מלל, נדד, עלל, שׁקק.

תַּרְגִּיל קא.

(מְשָׁלִים מִכִּתְבֵי־הַקֹּדֶשׁ).

I

חֶֽרֶב אֶל אוֹצְרוֹתֶֽיהָ וּבֻזָּֽזוּ. – מְהֻלָּל אֶקְרָא ה'. – מִשְׁתֵּה שְׁמָרִים – שְׁמָרִים מְזֻקָּקִים. – וּמִסְפַּר חֳדָשָׁיו חֻצָּֽצוּ. – פֶּן יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח מְחֻקָּק. – וְנֹאדוֹת יַֽיִן בָּלִים וּמְצֹרָרִים. – וְהַחוֹטֶא בֶּן־מֵאָה שָׁנָה יְקֻלָּל. – בְּהֹנוֹת יְדֵיהֶם מְקֻצָּצִים. – לֹא זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ וְלֹא רֻכְּכָה בַּשָּֽׁמֶן. – בַּכְּרָמִים לֹא יְרֻנָּן וְלֹא יְרֹעָע.

II

שִׂמְלָה מְגוֹלָלָה בַדָּמִים. – לִשְׂחוֹק אָמַֽרְתִּי מְהוֹלָל. – וְהוּא מְחוֹלָל מִפְּשָׁעֵֽינוּ. – בַּבֹּקֶר יָצִיץ וְחָלַף לָעֶֽרֶב יְמוֹלֵל (בִּמְקוֹם: יְמוֹלַל) וְיָבֵשׁ. – וְנוֹדַד וְלֹא נוֹדַע מְקוֹמוֹ.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הַטֵּה בִכְתָב בְּבִנְיַן פֻּעַל אֶת הַפְּעָלִים: חצץ, (עַל דֶּֽרֶךְ הַ“שְּׁלֵמִים”); גלל, (עַל דֶּֽרֶךְ “נָחֵי־עַֽיִן”); הלל, (עַל דֶּֽרֶךְ שְׁתֵּיהֶן).

2) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל קא. וְצַיֵּן בְּצַד כָּל פֹּעַל אֶת: א) מְקוֹרוֹ; ב) גִּזְרָתוֹ; ג) בִּנְיָנוֹ; ד) זְמַנּוֹ. לְמָשָׁל: וּבֻזָּזוּ – בֻּזֵּז – כְּפוּלִים – פֻּעַל – עָבָר.

§ 79.

הַחֲסֵרִים. IV בִּנְיַן פֻּעַל.

נְטִיַּת: “נתן” – מֵחַסְרֵי הַקְּצָווֹת.

בִּנְיַן “הִפְעִיל”

= לִנְטִיּוֹתָיו =

= בְּכָל הַגְּזָרוֹת =

§ 80.

בִּנְיַן הִפְעִיל.

הוֹרָאַת הַבִּנְיָן.

הֶעָרָה: וְיֶשְׁנָם הַרְבֵּה פְעָלִים שֶׁנְּטִיָּתָם תָּבֹא רַק בְּ“הִפְעִיל” וְהוֹרָאָתָם כְּהוֹרָאַת הַ“קַּל”; כְּמוֹ: הִשְׁכִּים, הֶעֱרִיב, הִפְרִֽיחַ, שְׁקִיף, שֶׁבְּ“קַל” חֲסֵרִים הִם לְגַמְרֵי.

§ 81.

הַשְּׁלֵמִים. V בִּנְיַן הִפְעִיל.

נְטִיַּת “זכר”.

(בְּלִי “פֵּא־הַפֹּֽעַל” גְּרוֹנִית).

סִמָּנֶיהָ: 1) “הַ” (בַמָּקוֹר וּבַצִּוּוּי) אוֹ “הִ” (בֶּעָבָר) לִפְנֵי הַשֹּׁרֶשׁ; 2) בְּהֹוֶה “מַ”; 3) “אֵיתָן” בֶּעָתִיד מְנֻקָּדוֹת פַּתָּח (אַזְכִּיר); 4) בִּשְׁלֹשֶׁת גּוּפֵי־נִסְתָּר – “יוּד” בֵּין עַֽיִן וְלָֽמֶד־הַפֹּֽעַל (הַזְכִּיר); 5) אִם “וָו הַהִפּוּךְ” הַחִירִיק הַמָּלֵא מִתְקַצֵּר לִצֵירֶה (וַתַּלְבֵּשׁ), מִלְּבַד בְּגוּף מְדַבֵּר (וָאַלְבִּישׁ); וְכֵן בְּצִוּוּי לֹא תַּעֲשֶׂה (אַל תַּזְכֵּר!) וּבְצִוּוּי חִיּוּבִי לְגוּף שְׁלִישִׁי (יַזְכֵּר).

תַּרְגִּיל קב.

(קְצָת מִפָּעֳלֵי הַ“שְּׁלֵמִים” הַנִּטִּים בְּ“הִפְעִיל” כְּעֵין: זכר).

באשׁ, בדל, בהל, בשׁל, גבר, גדל, גשׁם, דבק, דלק, דרךְ, זהר, זכר, זעק, זקן, טמן, טרף, כאב, כבד, מטר, מלט, מלךְ, מעט, משׁל, מתק, נחל, נעל, סגר, קצף, קצר, קרב, שׁכב, שׁמד, שׁמט, שׁפל, שׁקט, שׁקף.

תַּרְגִּיל קג.

מַדּוּעַ הלשׁנת עָלֵֽינוּ והבאשׁת אֶת רֵיחֵֽנוּ בְּעֵינֵי חֲבֵרֵֽינוּ? אֱלִיעֶֽזֶר הבריךְ אֶת הַגְּמַלִּים עַל הָעָֽיִן. שַׂר הַמַּשְׁקִים ראה בַחֲלוֹמוֹ, כִּי הַגֶּפֶן הבשׁילה אֶת אַשְׁכְּלוֹת עֲנָבֶֽיהָ. משֶׁה הגביל אֶת הָעָם מִסָּבִיב לְהַר סִינָי. הֶחָרוּץ יגביר חַיָּלִים. הַנָּדִיב הַזֶּה הגביר אֶת חַסְדּוֹ עִמָּֽנוּ. הָרִיב יַפְרִיד וְהַשָּׁלוֹם מקרב. הַמִּצְרִים הכבּידוּ אֶת עֻלָּם עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. בְּנוֹתַי! המעטנה לְדַבֵּר וְאַל תמעטנה לַעֲשׂוֹת. עִם בּוֹא הָאָבִיב פְּנֵי הַשָּׁמַֽיִם הכחילו. חֲבֵרִי הלעיג עָלַי ויכלם אוֹתִי עַל לֹא דָבָר. אַל תפצר בִּי לַעֲשׂוֹת דָּבָר שׁירחיק מִמֶּֽנִי אֶת חֲבֵרַי וְאוֹהֲבָי.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הַטֵּה בִכְתָב בְּבִנְיַן הִפְעִיל אֶת הַפְּעָלִים הַמְסֻמָּנִים שֶׁבְּתַרְגִּיל קב.

2) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל קג. וְנַקֵּד כַּדִּין אֶת הַפְּעָלִים הַבִּלְתִּי־מְנֻקָּדִים שֶׁבָּאוּ בּוֹ.

הַקְרָאָה 17.

(“xִי” אוֹ “xִ”?)

הֶחָכָם יוֹדֵעַ לְהַבְחִxן בֵּין אֱמֶת לְשֶֽׁקֶר. תְּבוּאָה שֶׁהִבְשִׁxלָה אַל תְּאַחֵר לִקְצֹר אוֹתָהּ. בְּנוֹתַי, אַל תַּכְלֵֽxמְנָה אֶת חַבְרוֹתֵיכֶן – אִם תִּxכָּשַֽׁלְנָה בַבְּחִינָה. אַל תַּכְשֵׁxל אֶת הָעִוֵּר! אַל תַּכְעִֽxסוּ אֶת מוֹרֵיכֶם – כִּי אֶת טוֹבַתְכֶם הֵם דּוֹרְשִׁים. אַל תַּזְכִּֽxרוּ לְבַֽעַל תְּשׁוּבָה אֶת עֲוֹנוֹתָיו הָרִאשׁוֹנִים. אַל תַּשְׁפֵּֽxלְנָה כְּבוֹד אֲחֵרִים – פֶּן יַשְׁפִּֽxלוּ אֶת כְּבוֹדְכֶן אַתֶּן. הַמַּקְרִxב קָרְבָּן וְעוֹמֵד בְּרִשְׁעוֹ – כְּאִלּוּ לֹא הִקְרִxב.

§ 82.

הַשְּׁלֵמִים. V בִּנְיַן הִפְעִיל.

נְטִיַּת “אכל”.

(“פֵּא־הַפֹּֽעַל” – אַחַת מִן הַגְּרוֹנִית).

סִמָּנֶיהָ: מִפְּנֵי שֶׁהַגְּרוֹנִיּוֹת לְפִי טֶבַע מִבְטָאָן נוֹטוֹת לְהַרְחָבָה – תְּנֻקַּדְנָה “חֲטָף־פַּתָּח” (xֲ) אוֹ “חֲטָף־סֶגוֹל” (הַאֲכֵל, הֶאֱכִיל); וְכָל הָאוֹתִיּוֹת הַשִּׁמּוּשִׁיּוֹת שֶׁבַּנְּטִיָּה (“מ” – בהוה; “אֵיתָן” – בְּעָתִיד) תְּנֻקַּדְנָה מִמִּין הַחֲטָף (הַאֲכֵל – הֶאֱכִיל).

הֶעָרוֹת:

א) בְּחִבּוּר עִם “וָו־הַהִפּוּךְ” שֶׁאָז תִּסּוֹג הַנְּגִינָה מִן מִלְּעֵיל אֶל מִלְּרַע – תָּבֹא גַּם בְּעָבַר הַ“הֵא” בְּפַתָּח וּ“פֵא־הַפֹּֽעַל” בַּחֲטָף־פַּתָּח (הֶאֱכַלְתִּי – וְהַאֲכַלְתִּי).

ב) וְיֵשׁ מִסְפָּר יָדוּעַ שֶׁל פְּעָלִים (מִסְפָּרָם כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר) עִם “פֵּא־הַפֹּֽעַל” גְּרוֹנִית שֶׁיִּנָּטוּ בְּ“הִפְעִיל” בִּשְׁוָא פָּשׁוּט, כְּמוֹ: חָכֹם – הֶחְכִּים, עָדֹף – הֶעְדִּיף, עָתֹר – הֶעְתִּיר.

תַּרְגִּיל קה.⁶

(קְצָת מִפָּעֳלֵי “פֵּא־הַפֹּֽעַל” גְּרוֹנִית הַנִּטִּים כְּעֵין: אכל).

אבל, אדם, אזן, אכל, אמן, אמץ, אמר, ארךְ, אשׁם, חזק, חלף, חלץ, חלק, חנף, חרב, חרד, חרם, חרשׁ, עבד, עבט, עבר, עטף, עטר, עמד, עצב, עצם, ערב, ערךְ, ערם, ערץ, עשׁר.

תַּרְגִּיל קו.

עִסְקִי הֶחָדָשׁ העשׁיר אוֹתִי עֽשֶׁר רָב. הערך כָּל דָּבָר לְפִי עֶרְכּוֹ. העטיפו אֶת טַלִּיּוֹתֵיכֶם ועמדו לְהִתְפַּלֵּל! בְּנוֹתַי, אַל תעצבנה אוֹתִי בְּהַנְהָגַתְכֶן הָרָעָה. אַל תעטר עֲטָרָה לְרֹאְשׁךָ – בְּטֶֽרֶם נמלכת. אַל תחנף וְאַל תעלב! יַעֲקֹב אָבִֽינוּ הִתְאוֹנֵן, שֶׁלָּבָן החליף לוֹ אֶת מַשְׂכֻּרְתּוֹ עֲשֶֽׂרֶת מוֹנִים. הִיא האריכה לְדַבֵּר – וַאֲנִי החרשׁתי. מִטְרוֹנִי יאהיל עָלַי מֵחֹם הַשֶּֽׁמֶשׁ. פָּנַי האדימו מֵרֹב חֹם. אַל תאדיבו אֶת לֵב הוֹרֵיכֶם וּמוֹרֵיכֶם!

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הַטֵּה בִכְתָב בְּבִנְיַן הִפְעִיל אֶת הַפְּעָלִים הַמְסֻמָּנִים בְּקַו שֶׁבְּתַרְגִּיל קה.

2) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל קו. וְנַקֵּד כַּדִּין אֶת הַפְּעָלִים הַבִּלְתִּי־מְנֻקָּדִים שֶׁבָּאוּ בּוֹ.

§ 83.

הַנָּחִים. V בִּנְיַן הִפְעִיל.

נְטִיַּת: “ילד” – מִ“נָּחֵי־פֵא־יוּד”.

סִמָּנֵי הַנְּטִיָּה: 1) הַ“יּוּד” – “פֵּא־הַפֹּֽעַל” – תִּתְחַלֵּף לְ“וָו” נָחָה; 2) עִם “וָו־הַהִפּוּךְ” בְּעָתִיד יִתְחַלֵּף הַחִירִק לְסֶגוֹל (יוֹלִיד – וַיּוֹלֶד), חוּץ מִבְּגוּף I (אוֹלִיד – וָאוֹלִיד).

הֶעָרָה: אַרְבַּעַת הַפְּעָלִים: יטב, ילל, ימן, ינק, יִנָּטוּ בְּ“הִפְעִיל” בְּצוּרָה נִבְדֶּלֶת, וְהִיא:

הֵינֵק – הֵינַֽקְתִּי – מֵינִיק – אֵינִיק – הֵינֵק!

תַּרְגִּיל קז.

(רֹב פָּעֳלֵי “פֵּא־יוּד” הַנִּטִּים בְּ“הִפְעִיל” כְּעֵין: “ילד”).

יאל, יבל, יבשׁ, יגע, ידע, יחל, יכח, ילד, ילךְ, יסף, יעד, יעל, יפע, יקע, יקר, ירד, ירשׁ, ישׁב, ישׁע, יתר.

תַּרְגִּיל קח.

המוסיף עַל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הֲרֵי הוּא גוֹרֵֽעַ. אִם תולכנה אוֹתִי בְדֶּֽרֶךְ יְשָׁרָה – אֵלֵךְ אַחֲרֵיכֶן. כשׁתּוכיח אֶת צִדְקָתְךָ – תצא זַכַּאי בְּדִינֶֽךָ. עֲבֵרָה גוֹרֶֽרֶת עֲבֵרָה וּמִצְוָה תוליד מִצְוָה. הֶעָשִׁיר מורישׁ לְבָנָיו אֶת עָשְׁרוֹ, אֲבָל אֵין הֶחָכָם מורישׁ אֶת חָכְמָתוֹ. לֹא כָּל דָּבָר יָפֶה הוּא מועיל וְלֹא כָּל דָּבָר מועיל הוּא יָפֶה. המוקיר חֲכָמִים – סִמָּן הוּא שׁמוקיר אֶת חָכְמָתָם. הושׁע לְעָנִי בִשְׁעַת דָּחֳקוֹ – וּתְבָרֶֽכְךָ נַפְשׁוֹ. הָרֽוּחַ הובישׁ אֶת מֵי־הַנַּחַל. משׁהופיע הַשֶּֽׁמֶשׁ הִתְפַזְּרוּ הָעֲנָנִים.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הַטֵּה בִכְתָב בְּ“הִפְעִיל”: יטב, ילל, ימן (עַיֵּן בְּ“הֶעָרָה”).⁷

3) הַטֵּה בִכְתָב בְּ“הִפְעִיל” אֶת הַפְּעָלִים שֶׁבְּתַרְגִּיל קז.

4) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל קח. וְנַקֵּד כַּדִּין אֶת הַפְּעָלִים הַבִּלְתִּי־מְנֻקָּדִים שֶׁבָּאוּ בוֹ.

§ 84.

הַנָּחִים. V בִּנְיַן הִפְעִיל.

נְטִיַּת: “קום” – מִ“נָּחֵי־עַֽיִן־וָו”.

סִמָּנֵי הַנְּטִיָּה: 1) “הֵא” – סִמַּן־הַבִּנְיָן – לָרֹב “הֲ” (הֲקִימֽוֹתִי) וְלִפְנֵי אוֹת גְּרוֹנִית – “הַ” (הַעִידֽוֹתִי). 2) “פֵּא־הַפֹּֽעַל” הַשָּׁרָשִׁית – בְּחִירִיק מָלֵא (הֲשִׁיבֽוֹתִי); 3) “אֵיתָן” בְּקָמַץ (אָשִׁיב, תָּשִׁיב); 4) “הֵא” שֶׁל צִוּוּי, מָקוֹר וְשֵׁם־הַפֹּֽעַל – “הָ” (הָקֵם – הָקִים).

הֶעָרָה: לִפְעָמִים – יֵשׁ שֶׁפָּעֳלי “נָחֵי־וָו” יִנָּטוּ בְּבִנְיַן “הִפְעִיל” בְּצוּרָה מְקֻצֶּרֶת, כְּמוֹ: נוֹף – הֵנַפְתִּי – אָנֵף; טוֹל – הֵטַלְתִּי – אָטֵל. וּזְכֹר לְהַבְדִּיל ביֵּן “נָחֵי־וָו” ה‏ַבָּאִים עִם “וָו־הַהִפּוּךְ” בְּבִנְיַן הַקַּל (וַיָּקָם, וַיָּשָׁב) לְבֵין “נָחֵי־וָו” עִם “וָו־הַהִפּוּךְ” בְּבִנְיַן הִפְעִיל (וַיָּקֶם, וַיָּשֶׁב).

תַּרְגִּיל קח.⁸

(רֹב פָּעֳלֵי “נָחֵי־וָו” הַנִּטִּים בְּבִנְיַן “הִפְעִיל” כְּעֵין: “קום”).

I

(בְּלִי “פֵּא־הַפֹּֽעַל” גְּרוֹנִית).

בושׁ, לוט, מוט, מול, מושׁ, נוד, נוס, סוךְ, פוץ, פור, צוף, צוק, קום, רום, רוץ, שׁוב, שׁום.

II

(פֵּא־הַפֹּֽעַל – אַחַת מִן הַגְּרוֹנִיּוֹת).

אור, חול, עוב, עוד, עוז (קִבּוּץ), עוף, עוק, עור.

תַּרְגִּיל קט.

גַנָּב שׁנתפשׂ בִּגְנֵבָתוֹ – ישׁיב אֶת הָרְכוּשׁ הנגנב וידון להכלא בַמַּאֲסָר. בְּמִלְחֶֽמֶת אַבְרָהָם עִם הַמְלָכִים כָּתוּב: וַיָּשֶׁב אֶת כָּל הָרְכוּשׁ וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכוּשׁוֹ השׁיב. המרים יַד עַל חֲבֵרוֹ נקרא רָשָׁע. כָּל המקים אֶת בְּרִיתוֹ הוּא נאמן בִּבְרִיתוֹ. בְּרֵאשִׁית הָאָבִיב יעלו הַנְּחָלִים עַל גְּדוֹתֵיהֶם ויציפו אֶת שְׂדוֹת־הַתְּבוּאָה. גַּם הַחֲכָמִים יבישו אֶת עֲצַת הֶעָנִי כִּי חָכְמַת מִסְכֵּן בְּזוּיָה. אַל תפר בְּרִית אַחִים! משׁנודע לְדָוִד כִּי מֵת הַיֶּלֶד – וַיָּקָם מֵהָאָרֶץ וירחץ ויסךְ ויחלף אֶת שִׂמְלוֹתָיו.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הַטֵּה בִכְתָב בְּבִנְיַן הִפְעִיל אֶת הַפְּעָלִים שֶׁבְּתַרְגִּיל קח. (I. II.)

2) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל קט. וְנַקֵּד כַּדִּין אֶת הַפְּעָלִים הַבִּלְתִּי־מְנֻקָּדִים שֶׁבָּאוּ בּוֹ.

3) בְּהַעְתִּיקְךָ תַּרְגִּיל קט. תְּצַיֵּן בְּצַד כָּל פֹּעַל אֶת: 1) שָׁרָשׁוֹ; 2) גִּזְרָתוֹ; 3) בִּנְיָנוֹ; 4) זְמַנּוֹ. לְמָשָׁל: גַּנָּב שֶׁנִּתְפַּשׂ (תָּפֹשׂ – הִתָּפֵשׂ – שְׁלֵמִים – נִפְעַל – עָבַר).

§ 86.⁹

הַנָּחִים. V בִּנְיַן הִפְעִיל.

גִּזְרַת “נָּחֵי־יוּד”.

§ 87.

הַנָּחִים. V בִּנְיַן הִפְעִיל.

נְטִיַּת מצא – “מִנָּחֵי־לָֽמֶד־אָֽלֶף”.

סִמָּנֵי הַבִּנְיָן: כְּמוֹ בִ“שְׁלֵמִים”: “לָֽמֶד־הַפֹּֽעַל” נָחָֽה בְּכָל הַגּוּפִים וְהַזְּמַנִּים, וּלְפָנֶֽיהָ – צֵירֶה.

תַּרְגִּיל קי.

(רֹב פָּעֳלֵי “נָחֵי־אָֽלֶף” הַנִּטִּים בְּהִפְעִיל כְּעֵין: “מצא”).

ברא, דשׁא, מצא, מרא, פלא, צבא, קנא, קפא, קרא, שׂגא.

תַּרְגִּיל קיא.

אָדָם שֶׁהִבְרִיx – אֵין קֵץ לְשִׂמְחָתוֹ. בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי אָמַר אֱלֹהִים: “תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּֽשֶׁx, עֵֽשֶׂב מַזְרִֽיעַ זֶֽרַע” – וַיְהִי כֵן. אִם תַּמְצִיx לִי אֶת כַּסְפִּי – אַמְצִיא לְךָ אֶת סְחוֹרָתֶֽךָ. אַל תַּמְרֵx לַמָּרוֹם – אִם אֵין לְךָ כְּנָפָֽיִם. הַמַּלְאָךְ שֶׁנִּרְאָx אֶל מָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ הִפְלִיx לַעֲשׂוֹת. פְּקִידֵי הַחַֽיִל יַצְבִּיxוּ אֶת הַקֹּר הִקְפִּיx אֶת מֵי הַנַּֽחַל וַיִּהְיוּ לְקָֽרַח. אֱלֹהִים וּמַשְׁפִּיל, מַשְׂגִּיx וּמוֹרִיד.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הַטֵּה בִכְתָב בְּבִנְיַן הִפְעִיל אֶת הַפְּעָלִים שֶׁבְּתַרְגִּיל קי.

2) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל קיא. וּמַלֵּא אֶת הָאוֹתִיּוֹת הַחֲסֵרוֹת (בִּמְקוֹם הַצִּיּוּן x).

§ 88.

הַנָּחִים. V בִּנְיַן הִפְעִיל.

נְטִיַּת: “גלה” – “מִנָּחֵי־לָֽמֶד־הֵא”.

סִמָּנֶיהָ: 1) סִמָּנֵי־הַבִּנָין – כְּמוֹ בִ“שְׁלֵמִים” (“הַ” – לַמָּקוֹר; “הִ” – לֶעָבַר; “מַ” – לַהֹוֶה; אַ יַ תַ נַ – לֶעָתִיד). 2) הֶעָתִיד – בִּשְׁנֵי אוֹפַנִּים: שָׁלֵם וּמְקֻצָּר (אַגְלֶה, אֶגֶל); 3) בֶּעָתִיד הַמְקֻצָּר – “אֵיתָן” מְנֻקָּדוֹת סֶגוֹל (אֶֽגֶל, תֶּֽגֶל); 4) “וָו הַהִפּוּךְ” תִּתְמַזֵּג תָּמִיד עִם הֶעָתִיד הַמְקֻצָּר (וַתֶּֽגֶל, וַיֶּֽגֶל).

תַּרְגִּיל קיב.

(רֹב פָּעֳלֵי “נָחֵי־לָֽמֶד־הֵא” הַנִּטִּים בְּ“הִפְעִיל” כְּעֵין: “גלה”).

בזה, ברה (לְהַאֲכִיל סְעֻדַּת־אֲבֵלִים), גלה (גָּלוּת), טעה, לאה, לוה, מרה, נחה, ספה, פדה, פנה, פרה, פתה, קרה, קשׁה, ראה, רבה, רוה, רפה, חיה, חלה, חשׁה, עלה, ענה (וּמִזֶּה: “מְעֻנֶּה”), שׁקה, תעה.

תַּרְגִּיל קיג.

(מְשָׁלִים מִכִּתְבֵי־הַקֹּדֶשׁ).

כִּי יֵצֵא דְבַר הַמַּלְכָּה עַל כָּל הַנָּשִׁים לְהַבְזוֹת בַּעֲלֵיהֶן בְּעֵינֵיהֶן (אֶסְתֵּר א – יז). – וַיָּבֹא כָל הָעָם לְהַבְרוֹת אֶת דָּוִד לָֽחֶם (שְׁמוּאֵל ב ג – לב). – יַֽעַן וּבְיַֽעַן הִטְעוּ אֶת עַמִּי לֵאמֹר: “שָׁלוֹם”! וְאֵין שָׁלוֹם! (יְחֶזְקֵאל יג – י). – הַמְעַט מִכֶּם הַלְאוֹת אֲנָשִׁים, כְּי תַלְאוּ גַּם אֶת־אֱלֹהָי? (יְשַׁעְיָה ז – יג). – אִם כֶּֽסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ (שְׁמוֹת כב – כד). – וַתְּמַהֵר וַתּוֹרֶד כַּדָּהּ מֵעָלֶֽיהָ וַתֹּאמֶר: “שְׁתֵה! וְגַם גְּמַלֶּֽיךָ אַשְׁקֶה”. וָאֵשְׁתְּ וְגַם הַגְּמַלִּים הִשְׁקָֽתָה (בְּרֵאשִׁית כד – מד).

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הַטֵּה בִכְתָב בְּבִנְיַן הִפְעִיל אֶת הַפְּעָלִים שֶׁבְּתַרְגִּיל קיב.

2) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל קיג. וְצַיֵּן בְּצַד כָּל פֹּעַל אֶת: 1) מְקוֹרוֹ; 2) גִּזְרָתוֹ; 3) בִּנְיָנוֹ; 4) זְמַנּוֹ. לְמָשָׁל: יצא – צֵאת – נָחֵי־יוּד וְלָֽמֶד – קַל – עָתִיד.

הַקְרָאָה 18.

הַתּוֹעֶx – סוֹפוֹ לִהְיוֹת מַתְעֶx. הַגֶּֽשֶם הִשְׁקָx אֶת הָאֲדָמָה וְהִרְוָx אוֹתָהּ. אִם הִתְרַפֵּֽxתָ בְּיוֹם צָרָה – אַחֲרִיתְךָ עֲדֵי אוֹבֵד. עֶֽבֶד לֹוֶה לְאִישׁ מַלְוֶx. אַל תַּפְנֶx אֶת שִׁכְמְךָ לָלֶֽכֶת מֵאֵת חֲבֵרְךָ בְּלִי בִּרְכַּת־פְּרִידָה. אָרוּר מַקְלֶx אָבִיו וְאִמּוֹ. אָרוּר מַשְׁגֶx עִוֵּר בַּדָּֽרֶךְ. דְּבָרֶֽיךָ הִxלְאוּ אוֹתִי וְהִxמְרוּ אֶת רוּחִי. אֱלֹהִים מַשְׁוֶx קָטָן וְגָדוֹל. הִרְבֵּֽxתִי כֶֽסֶף וְזָהָב – וְגַם זֶה הָֽבֶל. הִמְרֵxתִי אֶת רֽוּחַ הוֹרַי – וְנֶעֱנָֽשְׁתִּי. הִרְבֵּxתִי לְבַלּוֹת אֶת יָמַי בְּבַטָּלָה – וְנִכְשַֽׁלְתִּי בַּבְּחִינָה.

§ 89.

הַחֲסֵרִים. V בִּנְיַן הִפְעִיל.

נְטִיַּת: “יצג” – מִ“חַסְרֵי־פֵא־יוּד”.

(כְּלוֹמַר: “פֵּא־הַפֹּֽעַל” “יוּד” שֶׁאַחֲרֶֽיהָ “צ”).

סִמָּנֵי הַנְּטִיָּה: כְּטֶבַע הַ“חֲסֵרִים” יָבֹא “דָגֵשׁ” בְּ“עַֽיִן־הַפֹּֽעַל” לְהַשְׁלִים אֶת הַ“יּוּד” – “פֵּא־הַפֹּֽעַל” – הַנִּשְׁמֶטֶת: “הִצַּֽגְתִּי” וְלֹא “הִיצַֽגְתִּי”.

כֵּן יִנָּטוּ:

יצב, יצג, יצק, יצת.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

הַטֵּה בִכְתָב בְּבִנְיַן הִפְעִיל אֶת אַרְבַּעַת הַפְּעָלִים מִ“חַסְרֵי יוּד” הַמּוּבָאִים לִפְנֵי זֶה עַל דֶּֽרֶךְ נְטִיַּת “יצג”.

הֶעָרָה: וּזְכֹר – כִּי בִלְעָדָם אֵין עוֹד פְּעָלִים בְּ“גִזְרָה” זוֹ. [לקבוצה זו שייך גם השורש יצע (ויש הסוברים גם: יצר). פ“א הפועל – י, עי”ן הפועל – צ ולמ"ד הפועל – בקעת גר.

§ 90.

הַחַסֵרִים. V בִּנְיַן הִפְעִיל.

גִּזְרַת “חַסְרֵי־פֵא־נוּן”.

כֵּן יִנָּטוּ:

נבט, נגד, נגר, נגשׁ, נזל, נזר, נטף, נכר, נסג, נסךְ, נפל, נצל, נקף, נשׁב, נשׁךְ, נשׁק, נתק, נתךְ, נתר.

הַקְרָאָה 19.

אַל תַּבֵּx אֶל הַקַּנְקָן אֶלָּא בַמָּה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ. הַגֵּxד לָאָדָם אֶת פִּשְׁעוֹ בְּפָנָיו – וְיֵxטִיב אֶת דַּרְכּוֹ. אִם הִxגַּֽשְׁתָּ דּוֹרוֹן לַשּׁוֹפֵט – הַרֵעֽוֹתָ לְעַצְמֶֽךָ. הַנָּזִיר יַזִּxר אֶת עַצְמוֹ מִכָּל אֲשֶׁר יֵxעָשֶׂה מִגֶּֽפֶן הַיַֽיִן. זוֹרֵעַ עַל צְחִֽיחַ סֶֽלַע – הַמַּטִּיף אֶת דְּבָרָיו עַל אֹֽזֶן לֹא שׁוֹמָֽעַת. אָסוּר לַשּׁוֹפֵט לְהַכִּxר פָּנִים בַּמִּשְׁפָּט. אַל תַּסֵxג אֶת גְּבוּל רֵעֲךָ, כִּי עָֽוֶל אַתָּה עוֹשֶׁה לוֹ. הַצֵּxל תַּצִּxל אֶת חֲבֵרְךָ בִּשְׁעַת סַכָּנָה. מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל הִקִּxף אֶת הָעִיר יְרִיחוֹ שֶֽׁבַע פְּעָמִים. אַל תַּקִּֽxפוּ עָלַי כֻּלְּכֶם!!

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הַטֵּה בִכְתָב בְּבִנְיַן הִפְעִיל אֶת הַפְּעָלִים: נזל, נטף, נסךְ.

2) הַעְתֵּק הַקְרָאָה 19 וּמַלֵּא אֶת הָאוֹתִיּוֹת הַחֲסֵרוֹת (בִּמְקוֹם הַצִּיּוּן “x”).

§ 91.

הַכְּפוּלִים. V בִּנְיַן הִפְעִיל.

נְטִיַּת: “סבב”.

“הֵא” – סִמַּן־הַבִּנְיָן – “הֲ” (הֲסִבֹּֽתִי). כְּמוֹ בְּיֶתֶר הַבִּנְיָנִים הַבִּלְתִּי דְגוּשִׁים – “עַֽיִן־וּפֵא־הַפֹּֽעַל” מִתְלַכְּדוֹת יָחַד. נְקֻדַּת “פֵּא־הַפֹּֽעַל” – חִירִק חָסֵר (xִ), בְּהֶבְדֵּל מִפָּעֳלֵי “נָחֵי־וָו” שֶׁהִיא מְנֻקֶּדֶת חִירִק מָלֵא (xִי) כְּמוֹ: הֲסִבֹּֽתִי–הֲקִימֽוֹתִי. “אֵיתָן:” בְּעָתִיד – עַל שְׁנֵי פָּנִים: א) לָרֹב – בְּקָמַץ (אָסֵב) וְיֵשׁ גַּם בּ) בְּפַתָּח וְדָגֵשׁ אַחֲרָיו (יַסֵּב).

הֶעָרָה: אַבָל הַפֹּֽעַל “רעע” וַחֲבֵרָיו – שֶׁ“עַֽיִן־הַפֹּֽעַל” שֶׁלָּהֶם אַחַת מִן הַגְּרוֹנִיּוֹת – יִנָּטֶה בְּ“הִפְעִיל”: “הֲרֵעֽוֹתִי”, כְּלוֹמַר: “פֵּא־הַפֹּֽעַל” מְנֻקֶּדֶת צֵירֶה (xֵ) לְהַשְׁלָמַת הַדָּגֵשׁ הֶחָסֵר תָּמִיד בִּגְרוֹנִיּוֹת. וְהוּא הַדִּין בְּיֶֽתֶר הַפְּעָלִים בְּנֵי מִינוֹ.

תַּרְגִּיל קיד.

(רֹב פָּעֳלֵי הַ“כְּפוּלִים” הַנִּטִּים בְּבִנְיַן הִ“פְעִיל” כְּעֵין: “סבב”).

גנן, דקק, הלל, זכךְ, מסס, סכךְ, שׂכךְ, שׁמם, קלל, קלל, רדד, תזז, סבב.

תַּרְגִּיל קטו.

(מְשָׁלִים מִכִּתְבֵי־הַקֹּדֶשׁ).

כְּצִפֳּרִים עפות כֵּן יגן (גנן) ה' צְבָאוֹת עַל יְרוּשָׁלַֽיִם (יְשַׁעְיָה לא – ה). – ושחקת מִמֶּנָּה הדק (דקק) הֵיטֵב (שְׁמוֹת ל – לו). – כִּי כוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וּכְסִילֵיהֶם לֹא יהלו (הלל) אוֹרָם (יְשַׁעְיָה יג ו). – הזכותי (זכךְ) בְּבוֹר כַּפָּי (אִיּוֹב ט – ל). – אַחֵֽינוּ המסוּ (מסס) אֶת לְבָבֵֽנוּ (דְּבָרִים א – כח). – ויסךְ (סכךְ) עַל אֲרוֹן הָעֵדוּת (שְׁמוֹת מ – כא). – והשׁכותי (שכךְ) מֵעָלַי אֶת־תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (בַּמִּדְבָּר יז – כ). – והשׁמותי (שׁמם) אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם (וַיִּקְרָא כו – לא). – והקל (קלל) מֵעָלֶֽיךָ ונשׂאו אִתָּךְ (שְׁמוֹת יח – כב). – וַיָּרד (רדד) עַל הַכְּרוּבִים וְעַל הַתִּמּוֹרוֹת אֶת הַֽזָּהָב (מ"א ו – לב). – וְאֶת הַנְּטִישׁוֹת הסיר התז (תזז) (יְשַׁעְיָה יח – ה). – ויהי אַחֲרֵי הסבו (סבב) אוֹתוֹ ותהי יַד ה' בָּעִיר (שְׁמוּאֵל א, ה – ט).

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הַטֵּה בִכְתָב בְּבִנְיַן הִפְעִיל אֶת הַפְּעָלִים שֶׁבְּתַרְגִּיל קיד.

2) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל קטו. וְנַקֵּד כַּדִּין אֶת פְּעָלָיו וְהַבִּלְתִּי־מְנֻקָּדִים.

3) בְּהַעְתִּיקְךָ תַּרְגִּיל קטו. וּבְנַקֶּדְךָ אֶת פְּעָלָיו צַיֵּן עַל יַד כָּל פֹּעַל וּפֹעַל אֶת: 1) שָׁרָשׁוֹ; 2) גִּזְרָתוֹ; 3) בִּנְיָנוֹ; 4) זְמַנּוֹ, כְּיָדוּעַ לְךָ מֵהַ“תַּרְגִּילִים” הַקּוֹדְמִים.

בִּנְיַן “הָפְעַל”

= לִנְטִיּוֹתָיו =

= בְּכָל הַגְּזָרוֹת =

§ 92.

בִּנְיַן הָפְעַל.

וְזאֹת אוֹמֶֽרֶת:

בִּנְיַן “הָפְעָל” יוֹרֶה עַל קַבָּלַת הַפְּעֻלָּה מֵ“הִפְעִיל” אָבִיו.

הערה: זְכֹר, אֵפוֹא, שְׁהַבִּנְיָנִים נֶחֱלָקִים לְ“פוֹעֲלִים”, כְּלוֹמַר: שֶׁצּוּרָתָם הַדִּקְדּוּקִית תּוֹרֶה עַל עֲשִׂיַּת פְּעֻלָּה, וְהֵם: א) קַל; ב) פִּעֵל; ג) הִפְעִיל. וּכְנֶגְדָּם יֶשְׁנָם שְׁלֹשָׁה בִּנְיָנִים “נִפְעָלִים”, כְּלוֹמַר: שֶׁצּוּרָתָם הַדִּקְדּוּקִית תּוֹרֶה עַל קַבָּלַת פְּעֻלָּה, וְהֵם: א) נִפְעַל; ב) פֻּעַל; ג) הָפְעַל. וּבִלְשׁוֹן הַמְדַקְדְּקִים הָרִאשׁוֹנִים יְכֻנּוּ שֵֽׁשֶׁת הַפְּעָלִים¹⁰ בְּשֵׁם “אָבוֹת וְתוֹלָדוֹת”. וּלְפִי זֶה הַ“נִּפְעַל” מְקַבֵּל אֶת הַפְּעֻלָּה מִ“קַּל” אָבִיו; הַ“פֻּעַל” – מִ“פִּעֵל” אָבִיו; הַ“הִפְעִיל” – מֵ“הָפְעַל”¹¹ אָבִיו. וְהַבִּנְיָן הַשְּׁבִיעִי “הִתְפַּעֵל” עוֹמֵד בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְהִנֵּהוּ “אָב וְתוֹלָדָה” כְּאֶחָד.

(עַל דְּבַר הוֹרָאָתוֹ, סִמָּנָיו וְצוּרָתוֹ הַדִּקְדּוּקִית עַיֵּן בַסְּעִיפִים הַבָּאִים).

§ 93.

וְזאֹת אוֹמֶֽרֶת:

בִּנְיַן “הָפְעַל” – בְּעָבַר: סִמָּנוֹ “הָ” או “הֻ” לִפְנֵי הַשֹּֽׁרֶשׁ; וּבְהֹוֶה – סִמָּנוֹ תָּמִיד “מֻ”, מִלְּבַד שְׁנֵי הַפְּעָלִים: “מָשְׁזָר – מָשְׁחָת”.

§ 94.

הַשְּׁלֵמִים. VI בִּנְיַן הָפְעַל.

נְטִיַּת: קטר.

הַ“צִּוּוּי” חָסֵר – כְּמוֹ בְּיֶֽתֶר הַבִּנְיָנִים הַ“נִּפְעָלִים”.

הֶעָרָה: אִם “פֵּא־הַפֹּֽעַל” – אַחַת מִן הַגְּרוֹנִיּוֹת א. ה. ח. – תְּנֻקַּד בִּ“הִפְעִיל” xֳ. כּמוֹ: הָחֳרַֽבְתִּי–אָחֳרַב – הָעֳמַֽדְתִּי–אָעֳמַד.

תַּרְגִּיל קטז.

(רֹב פָּעֳלֵי הַשְּׁלֵמִים, הַנִּטִּים בְּהָפְעַל כְּעֵין: “קטר”).

בקע, דבק, טבע, כלם, כשׁל, מלח, מלךְ, פקד, צהב, קרח, רדף, שׁבר, שׁזר, שׁכב, שׁלם.

תַּרְגִּיל קיז.

בַּחֹֽדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ הבקעה הָעִיר יְרוּשָׁלָֽיִם. מֵרֹב עֹֽנִי יָבֵשׁ כַּחֶֽרֶשׂ כֹּחִי וּלְשׁוֹנִי מדבק אֶל חִכִּי. רַגְלַי הטבעו בַבֹּץ – וְאֵין מוֹצָא. אִם אִיש נִקְלֶה יְזַלְזֵל בִּכְבוֹדְךָ – אַל תכלם! אֵיפֹה יִמָּצֵא הַפָּסוּק: “והמלח לֹא המלחת והחתּל לֹא חֻתַּלְתְּ”? בְּסֵֽפֶר יְחֶזְקֵאל בֶּן־בּוּזִי הַכֹּהֵן! עַל שֶֽׁבֶר בַּת עַמִּי השברתי. אֶת יְרִיעוֹת הַמִּשְׁכָּן עָשׂוּ שֵׁשׁ משׁזר.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הַטֵּה בִכְתָב בְּבִנְיָן הָפְעַל אֶת הַפְּעָלִים שֶׁבְּתַרְגִּיל קטז.

2) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל קיז. וְנַקֵּד כְּדִּין בִנְיָן הָפְעַל אֶת הַפְּעָלִים הַבִּלְתִּי־מְנֻקָּדִים.

§ 95.

הַנָּחִים. VI בִּנְיַן הָפְעַל.

גִּזְרַת “נָחֵי־פֵא־אָֽלֶף”.

§ 96.

הַנָּחִים. VI בִּנְיַן הָפְעַל.

נְטִיַּת “ילד” ־ מ“נָחֵי־פֵא־יוּד”.

הַ“וָו” הַשֹּרְשִית תִּשְתַּנֶה לְ“וָו” נָחָֽה בְּכָל הַצוּרוֹת וְהַזְמַנִּים.

תַּרְגִּיל קיח.

(רֹב פָּעֳלֵי “נָחֵי־יוּד”, הַנִּטִּים בְּבִנְיַן הָפְעַל כְּעֵין: “ילד”).

יבל, ידע, יכח, ילד, יסד, יעד, יעף, יקד, יקע, ירד, ישב.

תַּרְגִּיל קיט.

הַחוֹלֶה הxבל אֶל בֵּית הַחוֹלִים, כִּי הxכח בְּמַכְאוֹבִים נוֹרָאִים. יוֹם הxלדתּי הוּא יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה לִי וְלַחֲבֵרָי. אֵשׁ הַמִּזְבֵּֽחַ תּxקד עָלָיו תָּמִיד. יוֹסֵף הxרד מִצְרַֽיְמָה וְאֶת עַצְמוֹתָיו הֶעֱלוּ מִשָּׁם. אִם יxקע עֲוֹנְךָ נֶגֶד הַשֶּֽׁמֶשׁ – תִּגְדַּל חֶרְפָּתֶֽךָ. מִיּוֹם הxסד בֵּית־הַסֵּֽפֶר רָבוּ תַלְמִידָיו פִּי־עֶֽשֶׂר. חֲפָצַי שֶׁאָבְדוּ הxשׁבו בִּשְׁלֵמוּתָם. הַחֲדָשָׁה שֶׁסִּפַּֽרְתָּ מxדעת בְּכָל הָאָֽרֶץ זֶה מִכְּבָר.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הַטֵּה בִכְתָב בְּהָפְעַל אֶת הַפְּעָלִים שֶׁבְּתַרְגִּיל קיח.

2) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל קיט. מלֵּא אֶת הָאוֹתִיּוֹת הַחֲסֵרוֹת (בִּמְקוֹם הַצִּיּוּן “x”) וְנַקֵּד אֶת הַפְּעָלִים הַבִּלְתִּי־מְנֻקָּדִים שֶׁבּוֹ.

§ 97.

הַנָּחִים. VI בִּנְיַן הָפְעַל.

גִּזְרַת “נָחֵי־עַֽיִן־וָו” אוֹ “נָחֵי־יוּד”.

הֶעָרָה: וּבִכְדֵי לְהַבְדִּיל בֵּינֵיהֶן יֵשׁ לָשִׂים לֵב אֶל הָעִנְיָן וְאֶל תֹּכֶן הַמַּאֲמָר, כְּמוֹ: “וְהוּשַׁבְתֶּם לְבַדְּכֶם בְּקֶרֶב הָאָרֶץ” (יְשַׁעְיָה ה – ח) – שָׁרָשׁוֹ “ישׁב”; “הוּשַׁב כַּסְפִּי” (בְּרֵאשִׁית מג – מח) – שָׁרָשׁוֹ “שוב”. וְכֵן בְּיֶֶֽתֶר הַמְקוֹמוֹת.

תַּרְגִּיל קכ.

(רֹב פָּעֳלֵי “נָחֵי־עַֽיִן־יוּד”, הַנִּטִּים בְּבִנְיַן הָפְעַל).

בום, דושׁ, חול, טול, כון, מות, נוח, שׁור, שׁות.

לְהַטוֹת בְּ“הָפְעַל” אֶת הַמְּסֻמָּנִים שֶבָּהֶם.

§ 98.

הַנָּחִים. VI בִּנְיַן הָפְעַל.

גִּזְרַת “נָחֵי־לָֽמֶד־אָֽלֶף”.

הֶעָרָה: וּבְכִתְבֵי הַקֹּֽדֶשׁ יִנָּטֶה מִגִּזְרָה זוֹ רַק הַפֹּֽעַל “חבא” – הָאֶחָד וְהַמְיֻחָד בְּכָל גִּזְרַת “נָחֵי־לָֽמֶד־אָֽלֶף”: “וּבְבָתֵּי כְלָאִים הָחְבָּֽאוּ” (יְשַׁעְיָה מב – כב).