בֵּרוּר־דְּבָרִים.    🔗

אין מדרש בלא חדוּש.

היש מקום לחִדוּשים במקצוע ספרי־הדקדוק השמוּשיים?

כל מורה בר־דעת יענה לעצמו:

אין מקום בספר כעין זה לחדושים פילוֹלוֹגִיים, לחקירות דקות בצורות הלשון, לגבּוּב “הערות” על־גבּי “הערות” בדבר איזו סברת־כרס דקדוקית, שהתלמיד לא יֶחְכַּם בדעתּוֹ אותה ולא יִטַּפֵּשׁ בְּהֵעָדְרָה ממנו. –

אבל יש מקום לחִדוּשים מֶטוֹדיים, המקילים את ההסבּרה; יש מקום לחִדוּש אָפני־הוראה מוצלחים שינעימו את הלמוד היבש, שיעשו את החומרות לקלות ואת הקשה – לנוֹח; יש מקום לשִפּוּר הסגנון של החֹמר השמוּשי, שכּל מדקדק דש אותו בַּעֲקֵבוֹ מפני שאינו עִקר אצלו.

כללו של דבר: יש עוד כּר נרחב לחדושים מֶטוֹדִיִּים, דִידַקְטִיִּים, סִגְנוֹנִיִּים, טֶכְנִיִּים, – ואליהם כִּוַּנְתִּי בספרי הנכחי.

מורגש היה חסרון ספר־דקדוק שאפשר יהיה לתתּוֹ בידי התלמיד; ספר – שלא יבלבּל את מוחו, שלא יְפַטמוֹ בכללים, שלא יְשַׁעְממוֹ בחמר שמוּשי בטלני וחסר־טעם.

על חקירות דקדוקיות־פילוֹלוֹגיות דלגתּי לגמרי. לנגד עיני היו רק עקרים מֶטוֹדיים. ומבּחינה זו נתתי מסכת שלֵמה, מעשית, מודרגת ומשוכללת של “תורת־הפּעל”.

שלֵמוּת שיטתית, הרצאה מופתית, הסבּרה מדעית נוחה וקלה, נוסחת כללים קצרה ומדויקה, סגנון עברי נהדר של החמר השמושי – כל המעלות האלה מבליטות את טיבו המיוחד של הספר, מַשְׁרוֹת עליו את “שכינת־היופי” ומכשירות אותו לשמוּש בהצלחה מרובּה במחלקות הגבהות של בתי־הספר האֶלמטנריים ובמחלקות הראשונות של בתי־הספר התיכוֹנים.

הנני מוסר את ספרי בידי אחי המורים בתקוה שעמלי לא עלה בתהוּ והלמוד בספרי יהיה לעונג רוחני – להם ולתלמידיהם.

ח. א. קפּלן.

ורשה, אלוּל תרפ"ד.

 

§ 1. הַפֹּֽֽעַל.    🔗

כְּלָל א. “הַפֹּֽעַל”הוּא מִלָּה הַמְּסַפֶּֽרֶת מָה עוֹשֶׂה הַשֵּׁם; וּלְעוֹלָם הוּא יָבֹא לַעֲנוֹת עַל הַשְּׁאֵלָה: “מָה עוֹשֶׂה”?    🔗

תַּרְגִּיל א.

הַתַּרְנְגֹל מְבַשֵּׂר אֶת אוֹר הַבֹּֽקֶר וּמֵעִיר אֶת בְּנֵי הָאָדָם מִשְּׁנָתָם. בְּרַגְלָיו הוּא מְחַטֵּט; בְּמַקּוֹרוֹ – מְנַקִֵּר; בִּכְנָפָיו – מְקַשְׁקֵשׁ; בְּצִפָּרְנָיו – שׂוֹרֵט; דֶּרֶך הַתַּרְנְגֹל לְחַטֵּט בַּגַּן, לְהוֹצִיא אֶת הַזְּרָעִים מִן הָאֲדָמָה וּלְנַקֵּר אֶת הַפֵּרוֹת. מִנּוֹצוֹת הַתַּרְנְגֹל יַעֲשׂוּ כָרִים וּכְסָתוֹת. בְּעֶֽרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים יִשְׁחֲטוּ אֶת הַתַּרְנְגֹל לְכַפָּרוֹת.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל א. וְסַמֵּן אֶת כָּל הַפְּעָלִים שֶׁבּוֹ בְּקַו מִתַּֽחַת. לְמָשָׁל: הַתַּרְנְגֹל מְבַשֵּׂר¹ אֶת אוֹר הַבֹּקֶר".

2) כְּתוֹב בִּרְשִׁימָה מְיוּחֶֽדֶת אֶת כָּל הַפְּעָלִים שֶׁבָּֽאוּ בְּתַרְגִּיל א.

§ 2. פְּעָלִים עוֹמְדִים, יוֹצְאִים חוֹזְרִים.    🔗

הֶסְבֵּר מֻקְדָּם לַתַּלְמִידִים.

I: רַבִּי יָשֵׁן. II: רַבִּי לוֹמֵד. III: רַבִּי מִתְלַבֵּשׁ.

– הֲתֵדַע? מָה הוּא הַהַבְדֵּל שֶׁבֵּין שְׁלֹֽשֶת הַפְּעָלִים: “יָשֵׁן”, “לוֹמֵד”, “מִתְלַבֵּשׁ”?

– אֵדַע! בְּכָל פַּֽעַם עוֹשֶׂה הָרַבִּי פְּעֻלָּה אֲחֶֽרֶת.

– אֲבָל מָה הוּא הַהַבְדֵּל בְּנוֹגֵעַ לְטִבְעָן שֶׁל הַפְּעֻלּוֹת?

– גַּם אֶת זֶה אֵדַע; הַפֹּֽעַל “יָשֵׁן” – פְּעֻלָּתוֹ מֻגְבֶּֽלֶת רַק בְּאִישׁ הָעוֹשֶׂה אוֹתָהּ וְאֵינָהּ עוֹבֶֽרֶת אֶל דָּבָר שֵׁנִי שֶׁיְּקַבֵּל אוֹתָהּ; וּלְפִיכָך – אֵין פֹּה מָקוֹם לִשְׁאֵלַת: “אֶת מִי”? “מַה”? “אֶת מַה”? הַפֹּֽעַל “לוֹמֵד” – פְּעֻלָּתוֹ עוֹבֶֽרֶת לְאֵיזֶה דָבָר חִיצוֹנִי הַמְקַבֵּל אוֹתָהּ; כְּמוֹ: “לוֹמֵד אֶת הַשֵּׁעוּר”; וּלְפִיכָך יֵשׁ פֹּה מָקוֹם לִשְׁאֵלַת: “אֶת מִי”? אֶת מַה? מַה? וְהַפֹּֽעַל “מִתְלַבֵּשׁ” – פְּעֻלָּתוֹ חוֹזֶֽרֶת לָזֶה שֶׁעָשָׂה אוֹתָהּ וְשֶׁהוּא, הוּא גַּם הַמְקַבֵּל אוֹתָהּ.

– זוֹ – אֱמֶת; וּבְכֵן: נִקְרָא לְהַפֹּֽעַל: “יָשֵׁן” – “פֹּֽעַל עוֹמֵד”; וְהוּא הַדִּין לְיֶתֶר הַפְּעָלִים מִסּוּג זֶה; לְהַפֹּֽעַל: “לוֹמֵד” – “פֹּֽעַל יוֹצֵא”; וְכֵן לְיֶֽתֶר הַפְּעָלִים בְּנֵי מִינוֹ. וּלְהַפֹּֽעַל: “מִתְפַּלֵּל” – “פֹּֽעַל חוֹזֵר”.

וּלְפִיכָך – זְכֹר:

כְּלָל ב. הַפְּעָלִים – יֵשׁ מֵהֶם “עוֹמְדִים”; יֵשׁ מֵהֶם –    🔗

“יוֹצְאִים” וְיֵשׁ מֵהֶם “חוֹזְרִים”. הַיּוֹצְאִים וְהַחוֹזְרִים עוֹנִים עַל שְׁאֵלַת: “אֶת מִי”? מַה? אֶת מַה!

תַּרְגִּיל ב.

אַל תְּדַבֵּר אֶת דְּבָרֶֽיךָ בִּשְׁעַת הַסְּעֻדָּה. הַרְחֵק מֵהָאֵשׁ אֶת הַדְּבָרִים הַנּוֹחִים לְהִתְלַקֵּֽחַ. אַל תְּלַכְלֵךְ אֶת הַכְּתָלִים, אַל תְּצַיֵּר וְאַל תִּכְתֹּב עֲלֵיהֶם. אַל תִּהְיֶה אָץ לְהִתְעַשֵּׁר. הַמִּתְחַבֵּר לְרָשָׁע – סוֹפוֹ לְרִשְׁעוּת. אַל תִּתְעַצֵּב עַל דָּבָר שֶׁעָבַר וְלֹא יָשׁוּב עוֹד אֵלֶֽיךָ. הַמַּלְבִּין אֶת פְּנֵי חֲבֵרוֹ בְרַבִּים – חוֹטֵא חֵטְא גָדוֹל. הַמִּתְאַבֵּל עַל חֻרְבַּן יְרוּשָׁלַיִם יִזְכֶּה לִרְאוֹת בְּבִנְיָנָהּ. פְּתַח אֶת חַלּוֹנוֹת חַדְרְךָ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת – וּבָא אֶל תוֹכוֹ אֲוִיר נָקִי וָצַח.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל ב. וְצַיֵּן בְּרָאשֵׁי־תֵבוֹת בְּצִדּוֹ שֶׁל כָּל פֹּֽעַל: אִם הוּא “עוֹמֵד”, “יוֹצֵא”, אוֹ “חוֹזֵר”. לְמָשּׁל: הַמִּתְחַבֵּר (חוֹזֵר) לָרָשָׁע. פְּתַח (יוֹצֵא) אֶת חַלּוֹנוֹת חַדְרֶֽךָ.

§ 3. מִלּוֹת הַגּוּף.    🔗

כְּלָל ג. יֵשׁ שֶׁבִּמְקוֹם הַשֵּׁם הָאֲמִתִּי שֶׁל אֵיזֶה גוּף, אוֹ גוּפִים אֲחָדִים, תָּבוֹא אֵיזוֹ מִלָּה אֲחֶֽרֶת, הָרוֹמֶֽזֶת עַל הַגּוּף, מִבְּלִי לְהַזְכִּיר אֶת שְׁמוֹ. וְקָרָאתָ לָהּ: “מִלַּת הַגּוּף”. וְדַע לְךָ: מִלּוֹת הַגּוּף מִשְׁתַּנּוֹת לְפִי הַגּוּפִים, הַמִּינִים וְהַמִּסְפָּרִים.    🔗

תַּרְגִּיל ג.

אִם אֵין אֲנִי לִי – מִי לִי? דַּע לִפְנֵי מִי אַתָּה עוֹמֵד? דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמְּךָ – וְאֵין אַתָּה בָּא לִידֵי עֲבֵרָה. כָּל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה – סוֹפָהּ בְּטֵלָה. דַּע לִפְנֵי מִי אַתָּה עָמֵל. אֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה, וְאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם. הָאֱלֹהִים – הוּא הַיּוֹצֵר, הוּא הַבּוֹרֵא, הוּא הַדַּיָּן, הוּא הָעֵד, וְהוּא בַּֽעַל הַדִּין.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל ג. וְסַמֵּן בְּקַו מִתַּֽחַת² אֶת כָּל מִלּוֹת־הַגּוּף שֶׁבָּֽאוּ בּוֹ. לְמָשָׁל: “אִם אֵין אֲנִי לִי, – מִי לִי”.

2) הַעְתֵּק מִתַּרְגִּיל ג. רְשִׁימָה מְיֻחֶֽדֶת שֶׁל כָּל מִלּוֹת־הַגּוּף שֶׁבָּאוּ בּוֹ. לְמָשָׁל: אֲנִי, לִי, אַתָּה, וְכֵן הָלְאָה.

§ 4. הַגּוּפִים.    🔗

כְּלָל ד. כָּל שִׂיחָה – יֵשׁ שֶׁהִיא מִתְיַחֶֽסֶת אֶל גּוּף “הַמְדַבֵּר” (גּוּף I); יֵשׁ – אֶל גּוּף הַשׁוֹמֵעַ – הַ“נֹּֽכַח” שֶׁל הַמְדַבֵּר (גּוּף II); וְיֵשׁ – אֶל גּוּף “נִסְתָּר” שֶׁאֵינֶֽנּוּ בִּשְׁעַת הַשִׂיחָה (גּוּף III). וּלְפִיכָך: יֵשׁ לְצַיֵּן בְּכָל פְּעֻלָּה עַל יְדֵי אֵיזֶה “גּוּף” הִיא נֶעֶשְׂתָה: “רִאשׁוֹן”? “שֵׁנִי”? “שְׁלִישִׁי”?    🔗

לוּחַ מִלּוֹת־הַגּוּף.

תַּרְגִּיל ד.

אֲנִי אֶטְרֹף וְלֹא אֶחְמֹל. אַתֶּם תִּשְׁמְעוּ וַאֲנִי אֶקְרָא לִפְנֵיכֶם. לָמָּה זֶּה אַתָּה עָצוּב? הֵם יִזְרְעוּ וְאַָּתה תִּקְצֹר. הַנָּשִׁים הַלָּֽלוּ קְרוֹבוֹת הֵן זוֹ לָזוֹ. הֵן תְּדַבֵּרְנָה וַאֲנִי אַקְשִׁיב לְדִבְרֵיהֶן. אִם תֵּלַכְנָה אַתֶּן – תָּבֹאנָה אֲחֵרוֹת בִּמְקוֹמְכֶן. הוּא אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה. הוּא גוֹזֵר וּמְקַיֵּם. בְּנִי, אִם אַתָּה חָכַֽמְתָּ – יִשְׂמַח לִבִּי גַם אָֽנִי. הֵם יִהְיוּ לִי לְעָם, וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

הַעְתֵּק תַּרְגִּיל ד. וְסַמֵּן בְּקַוִּים מִלְּמַטָּה אֶת כָּל מִלּוֹת־הַגּוּף שֶׁבָּֽאוּ בוֹ. אֵֽלֶּה שֶׁ“בְּגוּף רִאשׁוֹן” – בְּקַו אֶחָד; אֵֽלֶּה שֶׁ“בְּגוּף שֵׁנִי” – בִּשְׁנֵי קַוִּים; וְאֵֽלֶּה שֶׁ“בְּגוּף שְׁלִישִׁי” – בִּשְׁלֹשָה קַוִּים.

§ 5³ הַזְּמַנִּים בַּפֹּֽעַל.    🔗

כְּלָל ה. בְּכָל פְּעֻלָּה וּפְעֻלָּה יֵשׁ לְצַיֵּן אֶחָד מִשְׁלֹֽשֶׁת הַזְּמַנִּים הַבָּאִים: 1) עָבָר; 2) הֹוֶה, 3) עָתִיד.    🔗

תַּרְגִּיל ו.

לְעַרְבִי אֶחָד הָיָה סוּס נָאֶה. פַּעַם הָלַךְ הָעַרְבִי לַמִּלְחָמָה וְלָקַח אֶת סוּסוֹ הֶאָהוּב עִמּוֹ – וּשְׁנֵיהֶם נָפְלוּ בַשֶֽׁבִי. מֶה עָשׂוּ הַשַּׁבָּאִים? אֶת הָעַרְבִי קָשְׁרוּ בַחֲבָלִים וְהִטִּילוּ אוֹתוֹ עַל הָאָֽרֶץ, וְאֶת הַסּוּס קָשְׁרוּ בְּשַׁלְשֶֽׁלֶת אֶל אַֽחַד הָעַמּוּדִים. בָּא הַלָּֽיְלָה. כֻּלָּם יְשֵׁנִים. וְהִנֵּה הָעַרְבִי מִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ, קוֹרֵֽעַ אֶת הַחֶֽבֶל, זוֹחֵל עַל יָדָיו וְרַגְלָיו, הוֹלֵךְ וְקָרֵב אֶל סוּסוֹ וְלוֹחֵשׁ לוֹ בְאָזְנוֹ: "סוּסִי הָאֻמְלָל! מִי יוֹדֵעַ: מַה שֶּׁיַחְשְׁבוּ אוֹיְבֵֽינוּ לַעֲשׂוֹת בְּךָ? אֶפְשָׁר – הֵם יַעֲבִידוּ אוֹתְךָ בְּפָֽרֶך; אֶפְשָׁר – יַלְקוּ אוֹתְךָ בִּשְׁבָטִים; אֶפְשָׁר – לֹא יִתְּנוּ לְךָ אֹֽכֶל. מֶה עָשָׂה? הִתִּיר בְּשִׁנָּיו אֶת רִסְנוֹ שֶׁל הַסּוּס וְשָׁלַח אוֹתוֹ לַחָפְשִׁי.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

הַעְתֵּק תַּרְגִּיל ו. וְסַמֵּן בְּצִדּוֹ שֶׁל כָּל פֹּֽעַל אֶת זְמַנּוֹ. לְמָשָׁל: לְעַרְבִי אֶחָד הָיָה (עָבָר).

§ 6. הַמִּין וְהַמִּסְפָּר בַּפֹּ֫עַל.    🔗

כְּלָל ו. כָל פְּעֻלָּה וּפְעֻלָּה: יֵשׁ שֶׁזָּכָר אֶחָד עוֹשֶׂה אוֹתָהּ; וְיֵשׁ שֶׁזְּכָרִים רַבִּים עוֹשִׂים אוֹתָהּ; יֵשׁ שֶׁנְּקֵבָה אַחַת עוֹשָׂה אוֹתָהּ; וְיֵשׁ שֶׁנְּקֵבוֹת רַבּוֹת עוֹשׂוֹת אוֹתָהּ. וּלְפִיכָךְ, יֵשׁ לְצַיֵּן בְּכָל פֹּֽעַל אֶת: 1) הַגּוּף; 2) הַזְּמָן; 3) הַמִּין; 4) הַמִּסְפָּר.    🔗

תַּרְגִּיל ז.

I

יִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו. הוּא עָשָׂה לוֹ כְתֹֽנֶת פַּסִּים. אֲחֵי יוֹסֵף הָלְכוּ שְׁכֶֽמָה: הֵם רָֽעוּ שָׁם אֶת הַצֹּאן. יַעֲקֹב שָׁלַח אֶת יוֹסֵף אֶל אֶחָיו. יוֹסֵף תָּעָה בְדַרְכּוֹ. פָּגָשׁ בּוֹ אִיש וְסִפֶּר לוֹ, כִּי אֶחָיו הָלְכוּ לְדוֹתָן. הָלַךְ יוֹסֵף דוֹתָֽיְנָה וּמָצָא שָׁם אֶת אֶחָיו. עָמְדוּ וּמָכְרוּ אֶת יוֹסֵף לְעָֽבֶד.

II

הִנֵּה בָא הָאָבִיב. הַשֶּֽׁמֶשׁ מְחַמֶּמֶת. הַצִּפֳּרִים בּוֹנוֹת אֶת קִנֵּיהֶן, מְצַפְצְפוֹת וְאוֹמְרוֹת שִׁירָה. אַוָּזִים וּבַרְוָזִים שָׁטִים בַּמָּֽיִם. הַיְלָדִים מְטַיְּלִים בַּשָׂדֶה וּבַגָּן. גַּם הָאִכָּרִים יוֹצְאִים לַעֲבוֹדָתָם אֶל הַשָּׂדֶה וְהַגַּן.

III

מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחַק. בִּנְפֹל שׂוֹנְאֲךָ – אַל תִּרְקֹד מִשִּׂמְחָה. אַל תִּזְרֹק אֶֽבֶן אֶל בְּאֵר שֶׁשָּׁתִיתָ מִמֶּֽנָּהּ מָֽיִם. אַל תִּקְטְפוּ פֵּרוֹת בְּגַנֵּי זָרִים. אִם תִּקְצֹר אֶת תְּבוּאַת שָׂדְךָ – שָׁמֹר תִּשְׁמֹר אוֹתָהּ מִפְנֵי הַגַּנָּבִים.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

הַעְתֵּק תַּרְגִּיל ז. וְצַיֵּן בְּצִדּוֹ שֶׁל כָּל פֹּֽעַל אֶת:

1) גּוּפוֹ; 2) זְמַנּוֹ; 3) מִינוֹ; 4) מִסְפָּרוֹ.

§ 7. הַמַּקֹר בַּפֹּֽעַל.    🔗

I: אָכֹל וְשָׁתֹה הַרְבֵּה לֹא טוֹב.

II: בָּנֹה וְהָרֹס – הַבַּטָּלָה טוֹבה מִמֶּֽנָּה.

הֶסְבֵּר מֻקְדָּם לַתַּלְמִידִים

– הֲתֵדַע, לְמִי מְכַוֵּן הַמַּאֲמָר I, שֶׁאָסוּר לוֹ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת הַרְבֵּה?

– לְכֻלָּם; לְכָל הַגּוּפִים שֶׁבָּעוֹלָם!

– זוֹ־אֱמֶת; וְאוּלַי תֵּדַע: מָתַי אוֹסֵר הַמַּאֲמָר I לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת הַרְבֵּה?

– תָּמִיד; בְּכָל הַזְּמַנִּים.

– גַּם זוֹ–אֱמֶת; וּלְאֵיזֶה גוּפִים מְכַוֵּן הַמַּאֲמָר I: לִזְכָרִים אוֹ לִנְקֵבוֹת?

– לְגוּפִים סְתָם – בֵּין לִזְכָרִים וּבֵין לִנְקֵבוֹת!

וּבְכֵן, הַפְּעָלִים: “אָכֹל־שָׁתֹה” אֵינָם מַרְאִים לֹא עַל: 1) הַגּוּף; לֹא עַל 2) הַזְּמָן; לֹא עַל 3) הַמִּין; וְלֹא עַל 4) הַמִּסְפָּר, אֶלָא עַל עֶצֶם הַפְּעֻלָּה, שֶׁהִיא מִחוּץ לְכָל זְמָן, לְכָל גּוּף, לְכָל מִין וּלְכָל מִסְפָּר. וּלְפִיכָךְ – זְכֹר:

כְּלָל ז. יֵשׁ שֶׁהַפֹּֽעַל מְכַנֶּה רַק אֶת עֶֽצֶם הַפְּעֻלָּה, שֶׁאֵין לָהּ לֹא זְמַן, לֹא גּוּף, לֹא מִין וְלֹא מִסְפָּר; זֹאת אוֹמֶרֶת: שֶׁהוּא בָּא בִּתְמוּנַת “הַמָּקֹר”; וְכַךְ שְׁמוֹ. לְמָקֹר בִּלְתִּי מְנֻקָּד תִּקְרָא “שֹֽׁרֶשׁ”. אוֹתִיּוֹתָיו – שָׁלֹשׁ (א כ ל) וּנְקֻדּוֹתָיו – שְׁתָּֽיִם. 1 2 3    🔗

תַּרְגִּיל ח.

למד, קצר, קרב, רקד, שׂרף, שׁקל, שׁמר, רשׁם, קשׁר, קצר, קטף, סקל, משׁךְ, משׁל, מרט, מרד, מסר, לקט, מלךְ, זרק, טמן.

תַּרְגִּיל ט.

כַּאֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת שָׂדְךָ תֶּאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתוֹ. אֲחֵי יוֹסֵף אָמְרוּ אֵלָיו: הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵֽינוּ? אִם מָשֹׁל תִּמְשֹׁל בָּֽנוּ? יוֹסֵף מָצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדוֹנָיו – וַיְשָׁרֶת אוֹתוֹ. יוֹסֵף יָדַע לִפְתֹּר חֲלוֹמוֹת, וְכַאֲשֶׁר פָּתַר כֵּן הָיָה. יוֹסֵף יָעַץ לְפַרְעֹה לִצְבֹּר בָּר כְּחוֹל הַיָּם. בִּשְׁנוֹת הָרָעָב כָּל מִצְרַֽיִם רָעֲבָה לַלָּֽחֶם. הַמִּצְרִיִּים צָעֲקוּ אֶל פַּרְעֹה. וַיֹּֽאמֶר פַּרְעֹה לְכָל מִצְרַֽיִם: לְכוּ אֶל יוֹסֵף, אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם – תַּעֲשׂוּ.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל ח. וְנַקֵּד כַּהֲלָכָה אֶת מְקוֹרֵי הַפְּעָלִים הַבִּלְתִּי > מְנֻקָּדִים.

2) הֲפוֹךְ אֶת כָּל פָּעֳלֵי תַּרְגִּיל ט., שֶׁאוֹתִיּוֹת הַמָּקֹר שֶׁלָּהֶם מְסֻמָּנוֹת בְּקַו מִתַּחַת⁴ – לִמְקוֹרִים מְנֻקָּדִים כַּהֲלָכָה. לְמָשָׁל: תִּזְרַע–זָרֹעַ. תֶּאֱסֹף–אָסֹף.

הַקְרָאָה 1.

(מְיֻסֶּדֶת עַל כְּלָל ז.)

זָמֹxר אֶזְמֹר אֶת הַזְּמוֹרָה – וְיִהְיֶה לִי שׁוֹט. טָרֹxף טֹרַף יוֹסֵף. אָמֹxר אָמַֽרְתִּי שֶׁתֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבָה – וָאֹהַב אוֹתְךָ. קָצֹxר אֶקְצֹר אֶת תְּבוּאָתִי – וְיִהְיֶה לִי לֶֽחֶם לֶאֱכֹל. שָׁטֹxף אֶשְׁטֹף אוֹתְךָ בְּמַֽיִם – וְתִהְיֶה נָקִי וְטָהוֹר. אַל תִּקְרַב אֶל נַֽעַר רָשָׁע פֶּן יֹאמְרוּ עָלֶֽיךָ, כִּי הָלֹxךְ תֵּלֶךְ בִּדְרָכָיו. כַּאֲשֶׁר תַּעֲבוֹרְנָה בְּחִינוֹתַי בְּשָׁלוֹם – רָקֹxד אֶרְקֹד מִשִּׂמְחָה. אִם אָכֹxל תֹּאכַל פֵּרוֹת בֹּֽסֶר – תֶּחֱלֶה.

§ 8. שֵׁם הַפֹּֽעַל (מָקוֹר נִסְמָךְ.)    🔗

I: בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים שָׁמַֽיִם וָאָֽרֶץ. אוֹ: בָּרֹא

II: בְּיוֹם שְׁלֹֽחַ אוֹתִי לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם. אוֹ שָׁלֹֽחַ

כְּלָל ח. שְׁנֵי מִינֵי “מְקֹרִים” יֵשׁ: 1) “מָקֹר־נִפְרָד” שֶׁנְּקֻדָּתוֹ: “xָx ֹ”ֹֹ; 2) “מָקֹר־נִסְמָךְ” אוֹ “שֵׁם־הַפֹּֽעַל” (נְקֻדָּתוֹ:    🔗

xְxֹ), כִּי יֵשׁ בּוֹ מִתְּכוּנַת הַ“פֹּֽעַל” וּמִתְּכוּנַת הַשֵּׁם גַּם יָֽחַד.

תַּרְגִּיל י.

גזל, גמר, דלג, דרךְ, דרשׁ, כנס, פּקד, פּרץ. תּמךְ, בּשׁל, זכר, טבל, לכד, מכר, סבל, סגר, ספד, ספר, סתם, צבט, צבר, קפץ, רגם, רדף, שׁבר.

תַּרְגִּיל יא.

אַל תְּמַהֵר לִשְׁפֹּך אֶת מֵימֶיךָ הָעֲכוּרִים בְּטֶֽרֶם יֵשׁ לְךָ נְקִיִּים. בִּגְמֹר הֶחָרוּץ אֶת עֲבוֹדָתוֹ – יַתְחִילֶֽנָּהּ הֶעָצֵל. מוּטַב לָאָדָם לִשְׁפֹּט אֶת עַצְמוֹ מִשְּׁפֹט אֲחֵרִים. טוֹב לָשִׁיר וְלִשְׂמֹֽחַ מִבְּכוֹת וּסְפֹד. מוּטַב לִפְשֹׁט נְבֵלָה בַּשּׁוּק מִלִּפְשֹׁט יָד לִנְדָבָה. חֲדָל מֵרְדֹף אַחֲרַי כִּי עָיָֽפְתִּי. טוֹב לָמוּת מִלִּסְבֹּל כָּל הַיָּמִים. עֵת לִשְׂחֹק, עֵת סְפֹד, וְעֵת רְקֹד. בִּשְׁמֹר הָרוֹעֶה אֶת עֶדְרוֹ לֹא תֹאבַד הַצֹּאן.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1) הַעְתֵּק תַּרְגִּיל י. וְנַקֵּד אֶת מְקוֹרֵי־הַפֹּֽעַל הַבִּלְתִּי מְנֻקָּדִים שֶׁבּוֹ: פַּעַם בִּנְקֻדַּת “מָקֹר־נִפְרָד” וּפַעַם – בִּנְקֻדַּת “מָקֹר־נִסְמָךְ”. לְמָשָׁל: גָּזֹל – גְּזֹל.

2) הֲפוֹךְ כָּל פָּעֳלֵי תַּרְגִּיל יא. שֶׁאוֹתִיּוֹת הַמָּקֹר שֶׁלָּהֶם מְסֻמָּנוֹת בְּקַו מִתַּחַת⁵ – לִמְקוֹרִים־נִסְמָכִים מְנֻקָּדִים כַּהֲלָכָה. לְמָשָׁל: לִשְׁפֹּךְ – שְׁפֹךְ. בִּגְמֹר – גְּמֹר.

§9. שמות אותיות המקור    🔗

הֶסְבֵּר מֻקְדָּם לַתַּלְמִידִים.

– נַסֵּה נָא לְהַעֲמִיד אֶת אוֹתִיּוֹתֵיהֶם שֶׁל מְקֹרֵי־הַפְּעָלִים:

“לָמֹד – פָּעֹל” זוֹ לְעֻמַּת זוֹ.

– נִסִּיתִי; וְכַךְ הִיא צוּרָתָם:

“ל” כְּנֶגֶד “פ”,

“מ” " " “ע”,

“ד” " " “ל”.

– זוֹ – אֱמֶת; וּבְכֵן, כְּלָל גָּדוֹל יִהְיֶה בְיָדְךָ: תִּהְיֶינָה אוֹתִיּוֹת אֵיזֶה מָקֹר אֵיזוֹ שֶׁתִּהְיֶינָה – כַּנֵּה אוֹתָן בִּשְׁמוֹת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל הַמִּלָּה “פָּעֹל”. וְהִנֵּה: אִם נֹאמַר: “פֵּא־הַפֹֹּֽעַל” – כַּוָּנָתֵוּ לְהָאוֹת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַמָּקֹר; “עַֽיִן־הַפֹּֽעַל” – כַּוָּנָתֵֽנוּ לְהָאוֹת הַשְּׁנִיָּה שֶׁל הַמָּקֹר; “לְמֶד־הַפֹּעַל” – כַּוָּנָתֵנוּ לְהָאוֹת הַשְּׁלִישִׁית שֶׁל הַמָּקֹר.

וּלְפִיכָךְ – זְכֹר:

כְּלָל ט. לְמַעַן הַקִּצּוּר נוֹהֲגִים לִקְרֹא לִשְׁלֹשׁ הָאוֹתִיּוֹת שֶׁבְּכָל מָקֹר בְּשֵׁם הָאוֹתִיּוֹת שֶׁבַּמִּלָּה “פֹּֽעל”: לְהָרִאשׁוֹנָה – “פֵּא־הַפֹּֽעַל”; לַשְּׁנִיָּה – “עַֽיִן־הַפֹּֽעַל”; לַשְׁלִישִׁית – “לְֽמֶד־הַפֹּֽעַל”.    🔗

תַּרְגִּיל יב.

אָחֹז, אָסֹף, אָסֹר, אָרֹג, חָטֹף, חָלֹף, חָשֹׁב, עָבֹר, עָזֹב, עָזֹר, עָטֹף, עָטֹר, עָמֹד, חָזֹק, חָרֹב, חָרֹד, חָגֹר, חָטֹב, חָלֹם, חָמֹד, חָמֹל, חָפֹר, חָצֹב, חָקֹר, חָשֹׁב, חָדֹל, חָכֹם, גָּעֹר.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

1)הַעְתֵּק תַּרְגִּיל יב. וְצַיֵּן מִמַּעַל לְכָל אוֹת אֶת הַכִּנּוּי שֶׁלָהּ עַל פִּי כְּלָל ט. לְמָשָׁל: פ. ע. ל.

א–ח–ז

§ 10. הוֹרָאַת “ב. כ. ל. מ” בַּפֹּֽעַל.    🔗

כְּלָל י. הָאוֹתִיּוֹת: “ב. כ. ל. מ” תִּתְחַבֵּֽרְנָה אֶל “שֵׁם־הַפֹּֽעַל” לְהוֹרָאוֹת שׁוֹנוֹת. “בּ” כּהוֹרָאַת: “בְּעֵת”, “בִּזְמַן”: “כּ” = “כּמוֹ”, אוֹ: “קָרוֹב לִזְמַן”; “ל” = “כְּדֵי”, לְהוֹרָאַת הַתַּכְלִית; “מ” = “מֵאֲשֶׁר”, לְהוֹרָאַת הַרְחָקָה מֵאֵיזוֹ    🔗

פְּעֻלָּה.

תַּרְגִּיל יג.

בִּלְמֹד שִׁמְעוֹן אֶת שִׁעוּרוֹ – הַנַּח לוֹ. כִּלְמֹד מוֹרִי הָרִאשׁוֹן לִמְדַֽנִי גַם מוֹרִי הֶחָדָשׁ. אֶת הַסֵּֽפֶר קָנִֽיתִי לִקְרֹא וְלִלְמֹד בּוֹ. כַּעֲבֹר הַצֳּהָרַֽים – אֵלֵךְ לְטַיֵּל. כַּחֲצוֹת הַלַּֽיְלָה – אֶסַּע לְדַרְכִּי. עַל הַשָּׁמַיִם אֲצַוֶּה מֵהַמְטִיר עָלָיו מָטָר. אַל נָא תֶחֱדַל מֵעֲזֹר לִי. אוֹיְבַי חָשְׁבוּ לַהֲרֹג אוֹתִי – וָאֶבְרַח. הַשּׁוֹבָב הַלָּז רָקַד כִּרְקֹד הַמְּשֻׁגָע. כִּדְפֹק אָחִי עַל דֶּלֶת חֶֽדְרִי – יָשַֽׁנְתִּי אֶת שְׁנָתִי.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

הַעְתֵּק תַּרְגִּיל יג. וּבְצִדּוֹ שֶׁל כָּל “שֵׁם־פֹּֽעַל”, שֶׁבָּא עִם אַחַת מֵאוֹתִיּוֹת “בַּכְלַם” וּמְסֻמָּן בְּקַו מִתַּֽחַת⁶ – תִּכְתֹּב אוֹתוֹ “שֵׁם־הַפֹּֽעַל” שֵׁנִית בְּצֵרוּף אוֹתָן הַמִּלִּים, שֶׁ“בַּכְלַם” בָּאוֹת בִּמְקוֹמָן, לְמָשָׁל: בִּלְמֹד (בְּעֵת לְמֹד); כַּחֲצוֹת הַלַּֽיְלָה (קָרוֹב לִזְמַן חֲצוֹת הַלָּֽיְלָה).

§ 11. נִקּוּד “בּ. כּ ל. מ” בְּ“שֵׁם־הַפֹּֽעַל”.    🔗

I: לְמֹד – בִּ–לְמֹד. כִּ–־לְמֹד. לִ–לְמֹד. מִ–לְּמֹד.

כְּלָל יא. נִקּוּד “בַּכְלַם” בְּ“שֵׁם־הַפֹּֽעַל”, – כִּנְקֻדָּתָן    🔗

“בְּשֵׁם־עֶֽצֶם”: 1) נְקֻדָּתָן הָעַצְמִית – “שְׁוָא” (בְּ. כְּ. לְ. מְ.); 2) לִפְנֵי “שְׁוָא” – חִרִיק (בִּ. כִּ. לִ. מִ.); אַחֲרֵי “מִ” יָבֹא דָגֵשׁ ( ּ) בָּאוֹת שֶׁאַחֲרֶֽיהָ.

תַּרְגִּיל יד.

בְּצֹר, גְּזֹל, גְּזֹר, קְבֹר, סְפֹר, צְפֹן, שְׁכֹן, שְׁפֹט, זְרֹק, טְרֹף, לְקֹט, מְלֹךְ, מְסֹר, מְשֹׁך, קְטֹף, קְצֹץ, קְשֹׁר, שְׁמֹר.

עֲבוֹדָה עַצְמִית לַתַּלְמִיד:

הַעְתֵּק תַּרְגִּיל יד. וְהוֹסֵף לְכָל “שֵׁם־פֹּֽעַל” אֶת הָאוֹתִיּוֹת “בַּכְלַם” מְנֻקָּדוֹת כַּהֲלָכָה. וּלְפִי זֶה תִּכְתֹּב כָּל “שֵׁם פֹּֽעַל” חָמֵשׁ פְעָמִים, לְמָשָׁל: בְּצֹר, בִּ–בְצֹר, כִּ–בְצֹר, לִ–בְצֹר, מ–בְּצֹר.

הַקְרָאָה 2.

מְיֻסֶּֽדֶת עַל כְּלָל יא.

(xִי? או: xִי?)

בִּ–בְצֹר הַבּוֹצֵר אֶת עֲנָבָיו – אַל תִּגְנֹב אֶת סַלּוֹ! כִּ–בְרֹק הַבָּרָק – יִרְעַם הָרָֽעַם. מוּטַב לִ–גְלֹם אֶת הַסֵּפֶר בְּבַד מִ–גְּלֹם אוֹתוֹ בִּנְיָר. טוֹב לִ–שְׁכֹּן בֵּין צַדִּיקִים מִ–שְּׁכֹן בֵּין רְשָׁעִים. בִּ–קְצֹר הַקּוֹצֵר אֶת תְּבוּאַת שָׂדֵהוּ – הַגֶּֽשֶׁם אַךְ לְמוֹתָר. בִּ–שְׁפֹט הַשּׁוֹפֵט אֶת מִשְׁפָּטְךָ – אַל תִּתֵּן לוֹ שֹֽׁחַד. אָסוּר לִ–קְטֹף פֵּרוֹת בְּגַן זָרִים. טוֹב לִ–מְסֹר אֶת כַּסְפְּךָ בְיָדִי מִ–מְּסֹר אוֹתוֹ בְּיַד אָחִי – כִּי קָטָן הוּא.

§ 12. נְטִיַּת־הַפֹּעַל.    🔗

I. זְמַן עָבָר.
יָחִיד.	יְחִידָה.	רַבִּים.	רַבּוֹת.
שָׁמַֽרְ–תִּי	שָׁמַֽרְ–תִּי	שָׁמַֽרְ–נוּ	שָׁמַֽרְ–נוּ
בִּמְקוֹם: "שָׁמֹר אֲנִי".	בִּמְקוֹם: "שָׁמֹר אֲנִי".	בִּמְקוֹם: "שָׁמֹר אָנוּ".	בִּמְקוֹם: "שָׁמֹר אָנוּ".
שָׁמַֽרְ–תָּ	שָׁמַֽרְ–תְּ	שְׁמַרְ–תֶּם	שְׁמַרְ–תֶּן
בִּמְקוֹם: "שָׁמֹר אַתָּה".	בִּמְקוֹם: "שָׁמֹר אַתְּ".	בִּמְקוֹם: "שָׁמֹר אַתֶּם".	בִּמְקוֹם: "שָׁמֹר אַתֶּן".
שָׁמַר.	שָׁמְרָ–ה.	שָׁמְר–וּ.	שָׁמְר–וּ.
בִּמְקוֹם: "שָׁמֹר הוּא".	בִּמְקוֹם: "שָׁמֹר הִיא".	בִּמְקוֹם: "שָׁמֹר הֵם".	בִּמְקוֹם: "שָׁמֹר הֵן".