שִׁירַת דּוֹדִים לָךְ אַבִּיעַ

אַט מִמַּחְשַׁךְ גָּי;

שִׁמְעִי, תַּמָּה, הֶמְיַת־לִבִּי,

בֹּאִי, רְדִי אֵלָי!

הִנָּךְ שׁוֹמְעָה: בְּסֵתֶר גִּנָּה

לוֹחֲשִׁים בַּדֵּי סְבָךְ;

נֹעַם תִּקְוָה, צוּף אֲהָבִים,

הֵם יִלְאֲטוּ לָךְ.

הִנָּךְ שׁוֹמְעָה: בֵּין עָפֳאִים

יָשִׁיר זָמִיר קָט;

עַל זְמִירָתוֹ, חֵשֶׁק נַפְשׁוֹ,

עוֹגֵב הוּא בַלָּט.

הוּא יוֹדֵעַ תַּעֲנוּג־אַהֲבָה,

מַרְגִּישׁ גַּם הַכְּאֵב;

וּבִנְעִימוּת צְלִילֵי כַסְפּוֹ

עָמֹק יַרְעִישׁ לֵב.

* * *

רַכְכִי נָא גַּם אַתְּ לִבָּתֵךְ,

לְקוֹל תַּחֲנוּנַי דֹּם;

רוֹעֵד אֶצְעֲדָה לִקְרָאתֵךְ:

בֹּאִי, רְדִי הֲלוֹם!

מלחין: פרנץ שוברט

עֵת גַּלֵּי פְּיַצֶּטָה

יָנִיד רוּחַ צָּח,

אָז תֵּדְעִי, נִינֶטָה,

כִּי מְחַכֶּה אֲנִי לָךְ.

תִּתְכַּסִּי בַּצָעִיף,

מַסְוֶה עַל עֵין,

וַאֲנִי מַבָּט אָעִיף,

וַאֲכִּירֵךְ בַּת־חֵן.

בַּאֲפֻדָּה שֶׁל מַלָּח,

אֲטַיֵּל לְחוֹף יָם;

לִקְרָאתֵךְ אֶתְהַלֵּךְ:

“הַצִנָּה כְּבָר שָׁם!”

הוֹי, בֹּאִי, עֲדִינָה,

הַיָּם מָלֵא הוֹד;

גַּם צִפּוֹר בַּקִּנָּהּ

תִּתְעַלּס עִם דּוֹד.

פֶּלֶג מְשׁוֹקֵק וּמְזוּקָק כָּרְאִי,

תָּחִישׁ גַּלֶּיךָ לַמֶּרְחָק בִּדְמִי.

הֱיֵה נָא, מַחְמַדִּי, מַלְאָכִי הַטּוֹב,

הָרֵץ לִרְעוּתִי בִרְכוֹתַי לָרֹב.

הַתֵּז מֵימֶיךָ עַל דּוּדָא וּוְרָד,

הֶדֶר גִּנָּתָה, בָּהּ תֵּשֵׁב לְבָד;

הַרְטֵב וְהַצְמַח כָּל צִיצֵי הַמֹּר,

תִּשָּׂא עַל לִבָּה, אַף תַּחֲרוֹז לָהּ צְרוֹר.

עֵת בְּגַעֲגוּעִים תִּשְׁתַּקַּע עַל חֹף,

תִּשְׁאַל: הֲיָבֹא לַבְּדִידוּת הַסּוֹף?

אֶז רַחֲשֵׁי־נֹחַם לָהּ תִּלְחַשׁ בַּלָּט,

כִּי רֵעָהּ יָשׁוּב בְּעוֹד עִדָּן קָט.

וְשֶׁמֶשׁ כִּי יִטֶּה, בַּכֹּל יָשְׁלַךְ הָס,

רְעוּתִי תִּנָּפֵשׁ בְּנִבְכֵי־הַשְּׁנָת, –

הַנְעֵם תְּנוּמָתָהּ בְּסִתְרֵי־חֲלוֹם,

יִלְאַט לָהּ שְׁאוֹנְךָ אַהֲבָה וָחֹם.

מלחין: פרנץ שוברט

הֲיָדַעְתָּ הָאָרֶץ שָׁם יִשְׂגֶא הֲדָס,

וּבְסִבְכֵי צֶאֱלִים יָנֵץ רִמּוֹן פָּז,

בְּנַחַת יָפוּחַ וִילַטֵּף זֶפִיר,

וּשְׁמֵי סַפִּיר נִטּוּ עַל כֹּל כַּשַּׁפְרִיר?

אִם תֵּדַע לְךָ: לְשָׁם, לְשָׁם, לְשָׁם,

קָחֵנִּי דּוֹד וּבְנֵה לִי אֹהֶל־תָּם!

הֲיָדַעְתָּ הָאַרְמוֹן עֲמוּדִים לוֹ שֵׁשׁ,

וּפְנִימָה אוּלַמָּיו מַבְרִיקִים כָּאֵשׁ,

וּכְלֵי זָהָב יַהֲלֹם וּבְדֹלַח אֵין דָּי,

וּפְסִילִים מְהוּקְצָעִים מַשְׁקִיפִים אֵלָי?

אִם תֵּדַע לְךָ: לְשָׁם, לְשָׁם, לְשָׁם

שָׂאֵנִי, אָח, וּבְנֵה לִי מִשְׁכָּן רָם!

הֲיָדַעְתָּ שֶׁן סֶלַע מִתְנוֹסֵס בָּרֹם,

מִתַּחְתָּיו יָצִיצוּ מַעֲמַקֵּי הַתְּהוֹם,

בֵּין כְּתֵפָיו הַנֶּשֶׁר מְשׁוֹטֵט וָשָׁב,

וְעָלָיו מְרַחֲפִים הֲמוֹן גִּזְרֵי עָב?

אִם תֵּדַע לְךָ: לְשָׁם, לְשָׁם, לְשָׁם,

נַהֲלֵנִי, דּוֹד, עַד קְצוֹת מֶרְחֲקֵי יָם!

מלחין: פרנץ שוברט

יָפוּ פַעֲמֵי צִפּוֹר נוֹדֵד אַט,

עַל מְרוֹמֵי־הָר, בֵּין שַׁלְגֵּי־עַד;

יָפוּ רִבּוֹתַיִם רָשְׁמֵי־כְתָב,

בָּם תַּמָּתִי רַחֲשֵׁי־לִבָּהּ תְּחָו.

חָפְשִׁי יֵדֶא נֶשֶׁר בְּרוּם אֵין קֵץ,

יִבֶז נִכְלֵי־צַיָּד, רוֹבֶה־חֵץ;

אַךְ אֵין גְּבוּל לְעַשְׁתּוּת אוֹהֵב תָּם,

תִּבֶז מֶרְחַק אֶרֶץ, קַצְוֵי־יָם…

מלחין: רוברט שומאן

יְדִידִי נָם לוֹ אַט בֵּין שָׁדַי,

תּוֹךְ שִׁבֳּלֵי־פָּז בְּמֶרְחַב נִיר,

וַאֲנִי מְרִיחָה בָּשְׂמֵי־שָׂדַי,

מַקְשִׁיבָה צִפְצוּף נְעִימֵי־שִׁיר…

הוֹי, זָמִיר קָט, שִׁיר שִׁירְךָ אָט!

אַל תַּרְגֵּז שְׁנַת יְדִיד כִּמְעַט!

מלחין: פרנץ שוברט

רוּחַ טָמִיר, קַל הַתְּנוּעָה,

צֹד בִּכְנָפְךָ נִיב יְדִידוּת

וְשָׂא לְדוֹדִי צְלִיל הַשְּׁמוּעָה

כַּמָּה קָשָׁה לִי הַבְּדִידוּת!

עֵת בְּכָנָף דַּק תָּנִיעַ

יַעֲבוֹר רְתֵת בִּמְלֹא הַטֶּבַע

וּבְנִיד הַמְּעוּף תַּדְמִיעַ

פְּרָחִים, סְבָכִים, גַּי וָגֶבַע…

אַךְ נִשְׁמָתְךָ רַכָּה, זַכָּה,

תָּקֵל תִּרְפָּא פִּצְעֵי־לֵבָב;

עֵת רַחַשְׁךָ יִשְׁאַף דַּכָּא,

יִשְׁכַּח כָּלָה מְרִי מַכְאוֹבָיו.

עוּפָה אֵפוֹא חִישׁ אֶל דּוֹדִי,

דַבֵּר חֶרֶשׁ אֶל לִבָּתוֹ;

אַךְ אַל תַּגֶּד לוֹ אֶת סוֹדִי:

מַה עֻנֵּיתִי בִּפְרִידָתוֹ…

לְאַט לוֹ: זִכְרוֹן אַהֲבָתוֹ

הוּא שִׁקּוּיִי אֵין הֲפוּגָה;

עֵת בִּי תֶעֱלַף נֶפֶשׁ נוּגָה,

אֶזְכּוֹר: קָרוֹב יוֹם תְּשׁוּבָתוֹ!

מלחין: פרנץ שוברט פליקס מנדלסון

הִיא טִפְּסָה עַל אִילָן וְשִׁדְדָה קֵן,

וְשִׁגְרָה אֶל דּוֹדָהּ יוֹנַת־חֵן:

עוּפִי נָא חִישׁ!

הִתְעוֹפְפָה הַיּוֹנָה וְחָזְרָה בַּשְּׁבִיל,

וּמְסָרָה לַנָּאוָה בְּשׂוֹרַת גִּיל:

הוּא יָבוֹא חִישׁ!

וַיָּבֹא, וַיְחַבֵּק, – וַיְנַשֵּׁק בְּחֹם…

הֵקִיצָה הָעַלְמָה וְהִנֵּה חֲלוֹם! –

יָשוּב נָא חִישׁ!.

מלחין: פליקס מנדלסון

רִנָּה וָבֶכִי יָבֹאוּ חֲלִיפוֹת,

לְרֶגֶל הָאַהֲבָה, בִּמְסִבּוֹת מַאֲלִיפוֹת:

בֹּקֶר שַׁרְתִּי בְּכָל עֹז,

וּמַדּוּעַ אֶבְכָּיָה,

עֵת עֶרֶב אָתָיָה? –

רַק אַהֲבָתִי תָּבִין זֹאת…

רִנָּה וָבֶכִי יָבֹאוּ חֲלִיפוֹת,

לְרֶגֶל הָאַהֲבָה, בִּמְסִבּוֹת מַאֲלִיפוֹת:

לַיְלָה אֵילִיל מִכְּאֵב,

וּמַדּוּעַ אָרִיעַ,

עֵת בֹּקֶר יוֹפִיעַ? –

יַגִּיד פֵּשֶׁר רַק הַלֵּב!

מִשִׁפּוּל אֹפֶק כֵּהֶה,

לִי נִשְׁקְפוּ תְּמוּנוֹת צֵל;

שָׁם צְרִיחֵי עִיר הוֹמִיָּה

מִתְעַטְפִים בָּאֲפֵל.

נִיד רוּחַ לַח מְסַלְסֵל

אֶת מַרְבַד נוֹזְלֵי־יְאוֹר;

וּמְשׁוֹט מַלָּחִי יֵלֶא

בְּלֵב הַתְּהוֹם לַחְתּוֹר.

וְשׁוּב לִי מֵצִיץ שֶׁמֶשׁ,

כְּמוֹ מִסִּדְקֵי כְסוּת;

וּמַרְאֶה לִי הַמָּקוֹם,

שָׁם אָבְדָה לִי הָרְעוּת.

מלחין פליקס מנדלסון

אֵין טִינָא לִי

בַּלֵּב שֶׁפָּקַע בִּי,

בִּשְׁבִיל בּוֹגֵדָה זוֹ.

מַזְהִירָה הִיא בְּגַוְנֵי נֹפֶךְ שְׁבוֹ,

אַךְ תּוֹךְ הַלֵּב

רַק שְׁחוֹר וְעָקַת כְּאֵב, –

זֹאת אֵדַע כְּבָר…

אֵין טִינָא לִי

בַּלֵּב שֶׁפָּקַע בִּי,

בַּחֲלוֹמִי הֵן נִרְאָתָה,

וָאַבִּיט אָז מִבַּעַד צְעִיף נִשְׁמָתָהּ,

וָאֵרֶא שָׁם מִשְׁתַּפֵּךְ פֶּצַע טְרִי,

וְתוֹלַע דַּק מְחַטֵּט שָׁם בִּדְמִי, –

אֵין טִינָא לִי!

מלחין: רוברט שומאן

כָּל לֵיל וָלֵיל בִּדְמִי חֲלוֹם

תְּמוּנָתֵךְ אַךְ אֶחֱזָיָה;

אַתְּ רֹאשֵׁךְ לִי תַרְכִּינִי דֹּם,

וַאֲנִי בִּמְרִי אֶבְכָּיָה.

אוֹשִׁיטָה יָד בְּתַאֲוַת לֵּב,

לְחַבֵּק הוֹד גִּזְרָתֵךְ;

וְעוֹמְדָה אַתְּ בְּלִי הָנֵד גֵּו,

נוֹזֶלֶת רַק דִּמְעָתֵךְ.

אָז חֶרֶשׁ תִּלְחֲשִׁי לִי רָז,

תַּגִּישִׁי לִי כַף תְּמָרִים.

וְאִיקַץ: צַלְמֵךְ חָלַף, גָּז,

שָׁכַחְתִּי גַם הַדְּבָרִים.

מלחין: פליקס מנדלסון

I.

שָׁם אָשֵׁר וְחַנָּה אֶל חֻפַּת תֹּם

מוּבָלִים בִּמְחוֹלוֹת וּרְנָנִים.

וּבְהָמוֹן גַּם עֻנִּי שָׁם נִדְחָק דֹּם,

וּפָנָיו כַּנֶּתֶר לְבָנִים.

וְחָתָן עִם כַּלָה מְשׁוֹטְטִים בַּכֹּל

בְּבִגְדֵּי חֲתוּנָה מְתֻקָּנִים,

וְעֻנִּי הָאֻמְלָל עוֹטֶה לְבוּשׁ־חוֹל,

כְּאָבֵל בֵּין הַמְּחֻתָּנִים.

וּמַבִּיט הָעֶלֶם מִסָּבִיב בִּדְמִי,

וִיגוֹנוֹ מָתוּחַ עַל פָּנִים.

– הוֹי, כֹּחַ־לֵב מִי יִתֵּן לִי,

וָמַתִּי בְּמִבְחַר שָׁנִים!

II.

בְּחָזִי יוֹשֵׁב מַכְאוֹב מָר

וּמְכַרְסם בֹּקֶר וָעֶרֶב;

וּשְׂמֹאל וִימִין אָנֹכִי סָר,

מִלְּבָבִי הוּא לֹא יִרֶף.

בִּשְׁבִילִי חֲלַל הָעוֹלָם צָר,

קִרְבָתָהּ רַק אֶתְאָוָה;

וְאִם עַל צִדָהּ אֶעֱמֹד כְּבָר,

אָנוּסָה חִישׁ בִּדְאָבָה.

וְאֶעֱלֶה לִי עַל רֹאשׁ הָהָר,

לְהִתְבּוֹדֵד עִם צָרָתִי;

אַךְ אַבִּיט כָּל הַיְקוּם בִיקָר,

וְנוֹזְלָה אַט דִּמְעָתִי…

III.

וּמְדַדֶּה עֻנִּי חִוֵּר, מָךְ,

וּבִרְכָּיו כּוֹשְׁלוֹת, רֹאשׁוֹ שָׁח,

וְכָל רוֹאֵהוּ יִתְמַהּ דֹּם:

מֵאָן הָעֶלֶם בָּא הֲלוֹם?

וּנְעָרוֹת לוֹחֲשׁוֹת פֶּה לָפֶה:

הַאִם מִשַּׁחַת עָלָה זֶה?

הוֹי נַעֲרוֹת־תֹּם, זֶה עֶלֶם מֵת

לַשַּׁחַת יוֹרֵד עוֹד כָּעֵת!

הוּא אַהֲבַת נַעֲרָה בִּקֵּש שָׁוְא,

וְתַמְצִית דָּמוֹ לִבּוֹ זָב;

וְזָר לוֹ, צָר לוֹ פֹּה הַכֹּל,

וִיבַקֵּשׁ רֶוַח לוֹ בַשְּׁאוֹל…

מלחין: רוברט שומאן

I

לְכִי עִמָּדִי, יַעֲלַת־חֵן,

וַהֲיִי לִי אָחוֹת וְאֵשֶׁת־תֹּם;

בַּנֵּכָר אֶהֱיֶה לָךְ הַכֹּל:

גַּם אֶרֶץ־אָבוֹת, גַּם חֵיק־הָאֵם.

וְאִם לֹא תֵלְכִי, אָמוּת פֹּה,

וְאַתְּ תֶאֱבְלִי לַיּוֹם הַמָּר;

בִּלְעָדַי תְּהִי לָךְ אֶרֶץ־אָבוֹת

גַּם חֵיק־הָאֵם – אַךְ מִשְׁכַּן זָר.

II.

בְּנֶשֶׁף אָבִיב יָרַד כְּפוֹר

עַל פְּרָחִים בְּרוּדִים נוֹתְנֵי־מֹר:

הַפְּרָחִים קָמֵלוּ, נָבֵלוּ.

וְנַעַר חָמַד נַעְרָה לוֹ,

וַיָּנָס עִמָּהּ מֶרְחָק רָב;

לֹא יָדַע גַּם אַבָּא, גַּם אִמָּא…

הֵם נָדוּ נָעוּ כֹּה וָכֹה,

וַיְבַקְּשׁוּ אֹשֶׁר, אַךְ לַשָּׁוְא:

בַּנֵּכָר גָּוָעוּ, אָבָדוּ.

III

מִחוּץ לָעִיר, לְיַד הַקְּבָרִים,

תּוֹךְ זִמְזוּם רוּחוֹת וְצִפֳּרִים,

וּבֵין לְחִישַׁת דֶּשֶׁא נָד, –

שָׁם בָּחוּר וּבְתוּלָה מִתְעַלְּסִים בַּלָּט.

יַשְׁמִיעַ רוּחַ אִוְשַׁת־לַחַשׁ,

וּתְצַפְצֵף צִפּוֹר נִבְכֵי־רַחַשׁ;

הַצֶּמֶד נִדְמָה מֵעָקַת־לֵב;

הֵם בָּכוּ, לֹא יָדְעוּ מֵאַיִן הַכְּאֵב.

מלחין: פליקס מנדלסון

לוּ יָדְעוּ, הִכִּירוּ שׁוֹשַנִּים,

מֶה עָמֹק בִּי נִפְצַע הַלֵּב, –

אָז בָּאוּ וְהִזִּילוּ עֲסִיס גַּנִּים

עַל פִּצְעִי, וְרִפְּאוּ לַכְּאֵב.

לוּ יָדְעוּ, הִכִּירוּ הַזְּמִירִים

אֶת אֶבְלִי הַגָּדוֹל כָּעַד, –

אָז בָּאוּ בֶּהָמוֹן, וְשִׁירִים

שֶׁל נֹחַם לִי צִפְצְפוּ אָט.

לוּ יָדְעוּ, הִכִּירוּ כּוֹכָבִים,

מָה אָיוֹם בְּקִרְבִּי הַשְּׁחוֹר, –

אָז שָׁלְחוּ לְהָקָה שֶׁל קַוִּים,

לִזְרֹעַ בִּי זִיקִים שֶׁל אוֹר.

אַךְ נִבְצָר מֵאֵלֶּה לָדַעַת

הָאֹפֶל, הָאֵבֶל, הַכְּאֵב;

רַק אַחַת כָּל אֵלֶּה יוֹדַעַת,

וְהִיא הֵן בִּי פּוֹצְצָה הַלֵּב.

מלחין: פליקס מנדלסון

עַל שְׂפַת פֶּלֶג יָשַׁב נַעַר,

קָלַע זֵר מִפִּרְחֵי־גַן;

פֶּתַע נִתְּקוּ, שָטוּ הָלְאָה,

דְּחוּפֵי־גַלִּים, אָנָה־אָן

וּכְמוֹ זִרְמַת דָּכְיֵי פֶלֶג,

שָׁטִים יָמַי, שׁוּט וָגֹז;

וּכְמוֹ יִקְמֹּל יֶחְוַר פֶּרַח,

יִבֹּל אִבִּי בְּלִי רְאוֹת.

אַל תִּשְׁאָלוּ: מָה אֶבְכָּיָה,

עֵת טַל יַלְדוּת רַד עָלָי?

הֵן יִתְחַדֶּשׁ חַג הָאָבִיב,

יִצְהַל, יוֹחִיל לוֹ כָּל חָי!

אַךְ אֵל אַלְפֵי צְלִילֵי סֵתֶר,

מְבַשְׂרֵי־אָבִיב עַל כָּל כָּר,

תּוךְ לִבָּתִי רַק יָעִירוּ

מִתַּרְדֵּמָה יָגוֹן מָר.

מַה לִּי יִתֵּן זִיו מִתְעוֹרֵר?

שִׁמְמַת עוֹלָם תִּנְוֶה בִי;

אַחַת זוֹ, שֶׁמְּבַקְשָה נַפְשִׁי,

קְרוֹבָה לִי וּרְחוֹקָה הִיא.

תַּחַז עֵינִי זוֹ הַיָּפָה,

אֶפְשֹּׁט יָד בְּנַאֲקַת כְּאֵב;

שָׁוְא, כַּצֵּל תֵּעָלֵם מִנִּי;

בָּדָד אֵשֵׁב וְרֵיק הַלֵּב.

בֹּאִי, בֹּאִי, חֶמְדַּת עָיִן,

רְדִי אֵלַי מִמִּשְׁכָּן עָז,

אָסוּג דַּרְכֵּךְ בַּשּׁוֹשַׁנִּים,

אֶרְצוֹף שִׁבְתֵּךְ וִרְדֵי־פָז.

שִׁמְעִי לַחַש דָּכְיֵי־פֶלֶג,

צַהֲלַת זָמִיר רָן מֵעָל;

יֵשׁ מֶרְחַבְיָה לַנֶּאֱהָבִים,

גַם בֵּין דָּפְנֵי סֻכַּת־דָּל!

מלחין : רוברט שומאן

מִתְלַחֲשִׁים אִילָנוֹת, וּמְשׁוֹטֵט הָעָב,

וְחוֹתְרִים הַגַּלִּים בֵּין מִישׁוֹר וָגָב;

מִסָּבִיב שׂוֹרֶרֶת מַאֲפֵלְיַת הַלֵּיל;

עַל חֹף יוֹשְׁבָה עַלְמָה בַּעְרְפְּלֵי־צֵל,

וְהִיא נֶאְנָקָה, בּוֹכִיָּה.

"מָה רֵיקָן הָעוֹלָם, מֶה חָלַל הַלֵּב;

אֵין חֵשֶׁק, אֵין תַּעֲנוּג, רַק מִסְפֵּד וּכְאֵב!

הָה, אִמִּי, קָחִינִי נָא עִמָּךְ לִהְיוֹת;

פֹּה מָטָה מָצִיתִי כְּבָר תַּמְצִית הַכּוֹס

שֶׁל חַיִּים וְאַהֲבָה הוֹמִיָּה!"

נָזְלוּ הַדְּמָעוֹת מִיֵּאוּשׁ וּדְאֹב;

הַמֵּתָה תָּנוּחַ, לֹא תֵּעוֹר מִגֹּב,

אַךְ מִי יַגִּיד פֵּשֶר, אֵי נֹחַם לִמְצֹא

עֵת חָרַב הַלֵּבָב וְכָל חֵשֶׁק אֵין בּוֹ,

זוּלָתִי אְנוֹק וְתַאֲנִיָּה.

תִּזֹלְנָה הַדְּמָעוֹת מִיֵּאוּשׁ וּדְאֹב;

תָּנוּחַ הַמֵּתָה, לֹא תֵעוֹר מִגֹּב.

לָהּ יַגִּיד הַלֵּבָב: עוֹד יֵשׁ נֹחַם חַד

עֵת חַיִּים וְאַהֲבָה נָגֹזוּ לָעַד:

הַדְּמָעוֹת עַל חָרְבוֹת הַשְּׁאִיָּה…

מלחין: רוברט שומאן, פליקס מנדלסון

הוֹי, בָּגְדָה בִי יָפָתִי,

וַתֵּלֶךְ לָהּ עִם דּוֹד;

אִםִ נִכְזְבָה אַהֲבָתִי,

מַהּ לִּי בַּחַיִּים עוֹד?

לֹא אוּכַל שֵׂאת הַכְּלִמָּה,

לֹא אוּכַל גַּם נְקוֹם,

וְעֵינִי תַּזִּיל דִּמְעָה, –

הָה, לֵב, חֲדַל מִפְעוֹם!

מלחין: פרנץ שוברט

מַה גָּדוֹל אֲסוֹנִי: רָחַקְתְּ מִנִּי!

מֶה הָשְׁבַּר גְּאוֹנִי: רָחַקְתְּ מִנִּי!

לַשָּׁוְא לָךְ חִנַּנְתִּי, לַשָּׁוְא הֶלְאֵיתִיךְ,

גִּלִּיתִי אַהֲבָתִי, – רָחַקְתְּ מִנִּי!

כָּל מַבָּט מֵעֵינֵךְ, כָּל מַאֲמָר מִפִּיךְ

הִכְרִיזוּ צָרָתִי: רָחַקְתְּ מִנִּי!

מַה מֵּאִיר לִי שֶׁמֶשׁ? מַה זָמִיר לִי רָן?

לֹא לִבִּי יָשִׁיבוּ: רָחַקְתְּ מִנִּי!

מַה וֶּרֶד, חֲבַצֶלֶת אַף דּוּדָא בַּגָּן

לִי בָשׂמָם יַקְרִיבוּ? רָחַקְתְּ, רָחַקְתְּ מִנִּי!…

מלחין: פרנץ שוברט

הַדֹּאַר רָץ וְקָרֵב שָׁם;

מַה תֶּהֱמֶה, תִּגְעַשׁ בִּי כַּיָּם – הַלֵּב?

הַדֹּאַר כְּלוּם לֹא הֵבִיא לִי;

וּמַה תִּתְרוֹצֵץ, תִּקְפָּץ בִּי – הַלֵּב?

אָכֵן הַדֹּאַר בָּא מִמְקוֹם,

שָׁם הָיְתָה לָךְ אֲהוּבַת תֹּם – הַלֵּב;

וְהִנְּךָ רָץ לִשְׁאֹל לַבָּא,

מַה נִּשְׁמַע שָׁם, הֲשָׁלוֹם לָהּ – הַלֵּב!

מלחין: פרנץ שוברט

לְאָן תֵּחָפֵז, פֶּלֶג, תִּרְדֹּף גַּל אֶל גָּל?

אֶל חַיָל עַוָּל חָצוּף תִּשְׁטֹף בֶּאֱיָל?

חֲזוֹר, חֲזוֹר, וְהוֹכַח נָא רְעוּתִי זוֹ,

שֶׁבִמְשׁוּבָתָה וּבְפַחֲזּוּתָהּ דָּבְקָה בוֹ.

כְּלוּם לֹא רְאִיתָהּ אֶמֶשׁ עוֹמְדָה עַל הַחוֹף

וְסוֹקְרָה מַהְלַךְ גְּדוּדֵי־חַיָּלִים עַד הַסּוֹף?

עֵת לַהֲקַת־צָבָא עוֹבְרָה חוֹצוֹת כְּפָר וָעִיר

כָּל נַעֲרַת־תֹּם מִתְחַבְּאָה אָז אֲחוֹרֵי־קִיר –

רוּץ, פֶּלֶג, חִישׁ וֶאֱמָר לָהּ זֹאת, אַךְ אַל תְּגַל לָהּ,

– הוֹי, שְׁמַע! לֹא כְלוּם – כִּי פָנַי סָרוּ, לִבִּי רָע;

אֱמוֹר: הוּא קוֹלֵף חָלִיל דַּק מִקָּנֶה רָךְ

וּמָחָר יָבֹא עַלִּיז, יָשִׁיר שִׁירִים לָךְ.

מלחין: פרנץ שוברט

אִם הִטַּפְתִּי דִּמְעוֹת אַהֲבָה

אֱלֵי שִׁכְבַת שֶׁלֶג קָר,

וְשֶׁלֶג מָצַץ חִישׁ בְּתַאֲוָה

לֵחַ חַם שֶׁל מַכְאוֹב מָר.

וְעֵת בַּזִּיו לְגִּבְעֹל פֶּרַח

יִלְאַט רוּחַ: “קוּם מִשְּׁנָת!”

אָז יִבָּקְעוּ גְּלִידֵי קֶרַח,

שִׁכְבַת־שֶׁלֶג תְּהִי לַמָּס.

שֶׁלֶג יֵדַע מְרִי לִבָּתִי,

וְעֵת לַנַּחַל יָשׁוּט אָט,

יִקַּח עִמּוֹ גַּם דִּמְעָתִי,

יַחַד יִשְׁטְפוּ בַלָּט.

יִזְלוּ הָלְאָה קִמְעָא, קִמְעָא

דֶּרֶךְ חוּצוֹת אָן וָאָן;

וְעֵת תֵּרָתַח בּוֹ הַדִּמְעָה,

יָחוּשׁ: בֵּית רְעוּתִי כָּאן!

מלחין: פרנץ שוברט

בְּשִׁכְבַת־שֶׁלֶג אָתוּר

עַל שְׁאִיַּת תַּלְמֵי־נִיר,

מְקוֹם טִיַּלְנוּ בָדָד

בַּזִּיו בִּסְבִיבוֹת־עִיר.

אֲנַשֵּׁק מִדְרַךְ רַגְלַי,

אַף אַזִּיל דִּמְעוֹת־טָל,

עַד יִמַּס קִפְּאוֹן־שֶׁלֶג

וּשְׁחוֹר יֵרָאֶה עָל.

אֵי אֶמְצָא פֶּרַח בֶשֶׂם?

אֵי אֶמְצָא דֶּשֶא רַךְ?

הַפְּרָחִים קָמְלוּ, מֵתוּ,

הַדֶּשֶא חָוַר, מָךְ…

וּמְאוּם לֹא אֶקַח אִתִּי

לְזִכְרוֹן גִּיל וּנְהִי?

עֵת יָשֹׁךְ כְּאֵב־לְבָבִי,

מִי אוֹתָהּ יִזְכֹּר לִי?…

כּמֵּת בִּי נִדְהָם לִבִּי,

גַּם צַלְמָהּ קָפָא בוֹ;

וְעֵת לִבִּי יָשׁוּב יִמַּס,

גַּם צַלְמָּהּ יֶחְדַּל קְפוֹא!

מלחין: פרנץ שוברט

קָלַעְתִּי צְרוֹר מִשּׁירֵי־נֹעַם,

וּשְׁמָהּ שִׁבַּצְתִּי בוֹ כַּשֹּׁהַם,

וַיְהִי שַׁעֲשֻׁעִי לֵיל וָיוֹם,

אַךְ בּוֹ הִתְעַלֵּס, הָגוֹת דֹּם;

אַךְ סוֹדִי הַטָמִיר לְאִישׁ לֹא גִלֵּיתִי –

אָהַבְתִּי בְּעֹז וְהֶחֱשֵׁיתִי.

כַּצֵּל מִמֶּרְחָק לִוִּיתִיהָ,

בִּקַּשְׁתִּי תְפוֹשׂ אֶת נִשְׁמַת פִּיהָ,

וְעֵת מַבָּטָהּ נָח עָלַי,

רָוִיתִי אֹשֶׁר עַד אֵין דָּי;

אַךְ גֶּשֶׁת אֵלֶיהָ עֹז לֹא מִלֵּאתִי –

אָהַבְתִּי בְּעֹז וְהֶחֱשֵׁיתִי.

לַסּוֹף חָלִיתִי מִגַּעֲגוּעִים,

מָאַסְתִּי חַיִים, חֲזוֹן תַּעֲתֻּעִים,

מַה בֶּצַע לִי בְּעוֹלָם פָּז,

בְּתִקְווֹת־הוֹד, מַאֲוַיֵּי־רָז;

אֲנִי כְּבָר הִתְאַוֵּה וְסָבֹל נִלְאֵיתִי –

אָהַבְתִּי בְּעֹז וְהֶחֱשֵׁיתִי.

המלחין: פליקס מנדלסון

כִּי מַחְמַדִּי נֻטַּל קֶבֶר,

עוֹדוֹ בְעֶצֶם אֵב,

כִּי לֹא אֶחְזֶה עוֹד הַגֶּבֶר,

בּוֹ כָּל מַעְין־לֵב, –

לֹא אֶחְדַּל בְּכִי!

הוֹי, מַה יִּסְעַר בִּי לְבָבִי,

כָּל עוֹד רוּחִי בִי, לֹא אָבִיא

צְחוֹק־שַׁעֲשֻׁעִים עוֹד עַל פִּי!..

מלחין: רוברט שומאן

בֵּין שְׂדֵרוֹת גַּן־תִּפְאֶרֶת

יְטַילוּ יָד לְיָד;

בַּחֲמִימוּת קַוֵּי חֶרֶס

יְבַקְּשׁוּ רִפְאוּת מְעָט.

אָז נָשְׁקוּ בְעֹז שְׂפָתַיִם,

וּזְרוֹעוֹת לִטְפוּ דֹּם.

וְכְאִלּוּ מִזִּיו שָׁמַיִם

לִתְחִיָּה שָׁבוּ הֵם.

אַךְ נְעִים חֲלוֹמָם נָדַד,

כְּמוֹ יִתְעוֹפֵף צֵל:

הוּא מֻטָּל אַרְצָה בָדָד,

עָלֶיהָ הוּרַם תֵּל…

המלחין: רוברט שומאן

הִיא נִצְבָה אֶל חַלּוֹנָהּ,

בִּקְצֵה רְחוֹבוֹת עִיר,

וְעֵינֶיהָ מְלֵאוֹת עֶצֶב,

תִּתְעֶינָה בְּרַחַב נִיר:

שְׁתֵּי כְבָשׂוֹת תִּרְעֶינָה בִירַקְרַק הַכָּר;

הָזִיו יָבִיא שִׂמְחָה… אַךְ לִבָּהּ מָר!..

מִפִּנַת גָּן הִיא תַקְשִׁיב

זִעֲזוּעַ לַחַשׁ קָט;

שָׁם בַּדֵּי אִילָן שְׁנַיִם

מְלַחֲשִׁים סוֹד בַּלָּט…

פֹּה צֶמֶד צִפֳּרִים מִתְעַלֵּס עַל עֵץ

שָׁם זוּג עָבִים שָׁטִים בְּמֶרְחַב אֵין קֵץ.

רַק הִיא נִצֶּבֶת בָּדָד,

וְלִבָּה נוּגֶה מָר;

חוֹלֶמֶת חַיִּים, אַהֲבָה,

שֶׁגָּזוּ מֶנָּהּ כְּבָר.

אָז רוּחַ חֲרִישִׁי לָהּ יַשִּׁיב בְּחֹם;

הַהֵבִיא הַבְּשׂורָה? אַךְ הוּא שׁוֹתֵק דֹּם!

מלחין" רוברט שומאן

עֵת בִּירַקְרַק תַּלְמֵי־אָבִיב

יִשְׁלַח שֶׁמֶש קַרְנֵי־הוֹד,

אֵלֵך שָׁם עִם נֵבֶל חָבִיב,

אַשְׁמִיעַ סָבִיב צְלִילֵי־סוֹד.

הָה, לוּ קַו מֵעֵין־יָפָתִי

תַּלְמֵי לִבִּי הֵאִיר עוֹד,

מַה עוֹרַרְתִּי בַּת שִׁירָתִי,

מַה הִנְעַמְתִּי צְלִילֵי־סוֹד!

מלחין : פליקס מנדלסון

כִּי “תִנְעַם שְׁנָת” לָך יַגִּיד לְבָבִי,

דּוֹד, הַקְשֶׁב־נָא!

כְּרוּב זֶה, לָךְ בִּרְכַת־שְׁלוֹמִי יָבִיא,

הוּא הוֹלֵךְ־בָּא.

יְבִיאֶנָהּ לָךְ, וְאֵלַי יְמַהֶר

בְּלַחַשׁ רָז:

"גַּם לָךְ דּוֹד רָחוֹק שִׁירוֹ יָעֶר:

תִּנְעַם הַשְּׁנָת!"

רִנָּה וָבֶכִי יָבֹאוּ חֲלִיפוֹת,

לְרֶגֶל הָאַהֲבָה, בִּמְסִבּוֹת מַאֲלִיפוֹת:

בֹּקֶר שַׁרְתִּי בְּכָל עֹז,

וּמַדּוּעַ אֶבְכָּיָה,

עֵת עֶרֶב אָתָיָה? –

רַק אַהֲבָתִי תָּבִין זֹאת…

רִנָּה וָבֶכִי יָבֹאוּ חֲלִיפוֹת,

לְרֶגֶל הָאַהֲבָה, בִּמְסִבּוֹת מַאֲלִיפוֹת:

לַיְלָה אֵילִיל מִכְּאֵב,

וּמַדּוּעַ אָרִיעַ,

עֵת בֹּקֶר יוֹפִיעַ? –

יַגִּיד פֵּשֶׁר רַק הַלֵּב!

כִּי “תִנְעַם שְׁנָת” לָך יַגִּיד לְבָבִי,

דּוֹד, הַקְשֶׁב־נָא!

כְּרוּב זֶה, לָךְ בִּרְכַת־שְׁלוֹמִי יָבִיא,

הוּא הוֹלֵךְ־בָּא.

יְבִיאֶנָהּ לָךְ, וְאֵלַי יְמַהֶר

בְּלַחַשׁ רָז:

"גַּם לָךְ דּוֹד רָחוֹק שִׁירוֹ יָעֶר:

תִּנְעַם הַשְּׁנָת!"