הִנְנִי מִתְגַּעְגֵּעַ

אָהֹב אָהַבְתִֹי יַלְדָּה קְטַנָּה

אֲהַבְתִּיהָ כְּרֵעַ

עַכְשָׁו נָסְעָה לַמֶּרְחַקִּים.

אִם אֶרְאֵךְ, עוֹד אַבִּיטֵךְ –

כְּלוּם אֲנִי יוֹדֵעַ?

עָתִיד, עָבָר מוּל עֵינַי –:

וַאֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ – –

הִנֵּה פָנַיִךְ דִּמְעוֹתַיִךְ

הִתְיַפְּחוּתֵךְ אֲנִי שׁוֹמֵעַ –

לֶחְיִי נוֹשֵׂאת עוֹד נְשִׁיקוֹתַיִךְ –

וְאֵיךְ לֹא אֶתְגַּעְגֵּעַ?

אֵצֶל אִילָן בּוֹדֵד צָץ פֶּרַח

קַל, רַךְ, חַיִּים נוֹבֵעַ

סַעַר אַכְזָר תְּלָשָׁהוּ, נְשָׂאָהוּ

אוּלָם – וְכִי לֹא אֶתְגַּעְגֵּעַ?

הִנֵה אֵם וַהֲרֵי בַת

שְׁתֵּיהֶן אוֹהֲבוֹת כְּאַחַת,

חוֹשְׁקוֹת חוֹמְדוֹת אוֹתִי אֶחָד,

הֶאָבֹר בָּאֵם אוֹ בַבַּת?

צְעִירָה רַכָּה הַבַּת לְאַהֲבָה,

הָאֵם הוֹלֶכֶת וּמַזְקִינָה;

אַהֲבַת זוֹ עוֹד לֹא כָבְתָה

וְזוֹ טֶרֶם הִתְלַבְּתָה.

וּמוּטָל אֲנִי בֵין אִשִּׁים שְׁתַּיִם

אַחַת, אַחַת מַאֲרִיכָה לָשׁוֹן

זוֹ מוֹשֶׁכֶת בְּאֹדֶם תַּאֲוָתָהּ

וְזוֹ בְּלַבְנוּנִית תֻּמָּהּ.

וַאֲנִי בָּאֶמְצַע. וְעֵינָן צָרָה.

מְקַנְּאוֹת הֵן אִשָּׁה בַחֲבֶרְתָּהּ

וּמָה אֶעֱשֶׂה, בְּמִי אֶבְחָר,

אִם בָּאֵם אוֹ בְּבִתָּהּ?

נַעֲרָה הַבַּת, טֶרֶם בָּגְרָה,

וְאַהֲבַת הַיַּלְדָּה רְטֻבַּת יַלְדוּת;

אֵיךְ אֶטְעַם טַעַם נְשִׁיקָה

שֶׁמָּא בְּנַשְּׁקָהּ כִּוְּנָה לְבָבָהּ.

גְּוִיַּת הָאֵם מֻפְקָרָה לִי

וּבְכָל פִּנַּת עָמְדִי הִיא מִתְלַבֶּטֶת,

הִיא מַרְגִּישָׁה בִכְמִישַׁת פִּרְחָהּ

בְּבֹא סְתָוָהּ, חֹרֶף שְׁנָתָהּ.

וְרוֹצָה בְּמֶשֶׁךְ נוּמָהּ

חָלוֹם חֲלוֹמוֹת בְּהִירִים,

וְקֹדֶם הֵרָדְמָהּ עִם בָּחוּר צָעִיר

מַתְנָת אֲהָבִים.

הַיּוֹם יִפְנֶה

וְאַהֲבָתִי הַחֲשָׁאִית

אַךְ תַּבִּיט אֶל תּוּגַת עֵינֶיךָ הַתְּכֻלָּה.

אַהֲבָתִי הַצְּנוּעָה.

וּבְבֹא אֵלַי הַלַּיְלָה הָרַךְ,

מַה יַּעַרְגוּ שְׁנֵי שָׁדַי הַקְּטַנִּים, הַחִוְרִים

אֵלֶיךָ דּוֹדִי!

וּפֶתַע אָז אֶתַּר מִיצוּעִי

וּבְיָדִי אֶלְחָצֵם אֶל לִבִּי. חֲרֵדָה אֶלְחַשׁ

אֶל הַלַּיְלָה:

"אֲהַבְתִּיו, אֲהַבְתִּיו! "

גַּם רַחְמִי יִרְעַד חֶרֶשׁ תּוֹךְ גַּעְגּוּעִים

אֶל הַיָּלֶד. –

דרוזנדורף, 1915

תּוֹךְ בְּדִידוּת אֲפוּרָה וַעֲמוּמָה

נְשָׁמָה צָרַבְתִּי צָרֹב…

וְאֶל צְלָלִים בָּאֹפֶל הָרֹב

אוֹשֵׁט אַז יָדִי הַצְּנוּמָה.

בִּפְצָעַי מִתְפַּלֵּשׁ לִבְתָרִים

אֶת בְּשָׂרִי הִתָּרְתִּי – – –

וּכְחַיַּת פֶּרֶא בַּיְּעָרִים

מֵאָרְבִּי לַטֶּרֶף שִׁחָרְתִּי.

וְּכשֶׁנֶּאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה –

אִמִּי לִי הוֹפִיעָה.

סַנְטֵרָהּ הַחִוֵּר אָשׁוּרָה

וְאֶשְׁאַג שְׁאָגָה אֲצוּרָה…

דרוזנדורף, 1915

מַה כָּלְתָה לוֹ, הֵן יָפֶה כָּכָה –

אַךְ הָלֹךְ עִמּוֹ לֹא הָלָכָה

אֶל נָוֵהוּ, אֶל הַלַּיְלָה,

אֶל נָוֵהוּ, מְקוֹם מוֹשָׁבוֹ,

מָקוֹם שָׁם סַהַר חוֹלֶה יָבֹא

וִישַׂחֵק חִוֵּר לוֹ מִלְמַעְלָה.

מַה כָּלְתָה לוֹ, הֵן חָכַם כָּךְ,

אַךְ כְּשֶׁעִמָּה עַל אַהֲבָה סָח –

תּוֹךְ עֵינָהּ רַעַד חֲשָׁאִי הָיָה.

אֶל הַתּוֹעָפוֹת אִם נִמְשָׁכָה –

הָלֹךְ עִמּוֹ לֹא הָלָכָה

אֶל נָוֵהוּ, אֶל הַהֲזָיָה.

מַה כָּלְתָה לוֹ, הֵן שָׁר כֹּה נָעִים

תּוֹךְ חֶשְׁכַת חַיָּיו הַנִּקְרָעִים.

אֶל לִבָּה נָבַע שִׁירוֹ זְרָמִים

וּמִיצוֹ שִׁכֵּר אוֹתָהּ כָּכָה –

אַךְ הָלֹךְ עִמּוֹ לֹא הָלָכָה

אֶל נָוֵהוּ, אֶל הַדָּמִים.

מַה כָּלְתָה לוֹ, הֵן כָּכָה חָלָה,

כִּי בַשְׁקִיעָה מִצָּה כָלָה

רַעַל אָדֹם שֶׁל חֲמַת גְּסִיסָה.

מַה כָּלְתָה לוֹ, כֹּה יָפֶה גָוָע –

אַךְ הָלֹךְ עִמּוֹ לֹא תָאָבָה

אֶל נָוֵהוּ, אֶל הַמִּיתָה.

דרוזנדורף, 1915

כִּי בָאָה הַשֶּׁמֶשׁ

בֹּאִי, בּוֹדֵדָה, רְוַת שַׂלְמַת דִּמְדּוּמִים

אֶל הַמִּישׁוֹר.

שָׁם הַלַּיְלָה יִכְרַע חֶרֶשׁ

תּוֹךְ חֶרְדַּת אַהֲבָה

לְרַגְלָיִךְ.

וּבעד הַשְּׁבָכָה אֶלֶף לִבּוֹת

אָז יַעַרְגוּ

דֹּם יַעַרְגוּ

אֶל מֶבָּטֵךְ.

כִּי בָאָה הַשָּׁמֶשׁ. –

דרוזונדורף, 27.4.1915

רְוֵה חֲלוֹמוֹת חֲוַרְוָרִים

כְּפָרִי נָם עוֹדֶנּוּ.

בַּתַּחֲנָה

גְּלִילֵי עָשָׁן אָפוּר

חֶרֶשׁ נוֹבְעִים

אֶל שִׁירַת צִפֳּרִים.

צְלִילֵי פַּעֲמוֹן עָבִים

יִתְעוּ חֲרֵדִים

תּוֹךְ זְהַב הַבֹּקֶר.

פֶּתַע צְפִירָה כֵהָה

עַל קְרִיאַת שֶׂכְוִי צְרוּדָה

נָפְלָה בַמֶּרְחַקִּים.

וּכְבָר הַמַּסָּע הָלַךְ מֶנִּי.

אֶל יַעַר הָאֹפֶק הָלַךְ מֶנִּי. –

מרקל, 1915

Purpurn schlief der Himmelsaum

In gelben Feuern stieg die Sonne nieder.

Einsam stand ich

auf breit-verlassenem Gefilde.

Da kamts Du wie ein blasser Traum,

In sehnsuchtsvoller Milde,

Und sahst dem Untergang trauring zu.

Ein leichtes Beben fuhr durch meine Glieder

Und Leis empfand ich:

“Du, O Du!”

[ בתרגום חופשי]

אַרְגְּמָנִים נָמוּ שׁוּלֵי הַשָּׁמַיִם

בְּשַׁלְהָבוֹת צְהֻבּוֹת שַׁחָה הַשָּׁמֶשׁ.

בּוֹדֵד עָמַדְתִּי

בִּשְׁדֵמָה עֲזוּבָה, רְחָבָה.

וְהִנֵּה בָאת כַּחֲלוֹם חִוֵּר,

רַכָּה וּמְלֵאַת עֶרְגָּה,

וְנוּגָה בַּשְּׁקִיעָה הִבַּטְתְּ.

רַעַד קַל חָלַף בָּאֲבָרַי

וּבַלָּאט חַשְׁתִּי:

“אַתְּ, הוֹ אַתְּ!”

מרקל, 19.5.1916

תַּחַת עֲרָפֶל חִוֵּר

נָחוּ חַמִּים מֵי הַפֶּלֶג.

כִּסְפִינָה רְחוֹקָה חָלַף שָׁמָּה

הַמַּסָּע.

אֲחוֹרֵי הַגִּבְעָה

קָרְבוּ חֶרֶשׁ פַּעֲמֵי הַלְּבָנָה.

פֹּרַשׂ שָׁטִיחַ זְהַבְהַב

עַל הָעֲרָפֶל.

אַחַר צְפִירָה סְגֻלָּה, חֲרֵדָה

שָׁתַק הַלָּיִל.

מרקל, 18.6.1916

אִם יַעַר הָיִיתִי,

שׁוֹקֵט עָמַדְתִּי עַל הַמְסִלָּה.

צַעֲדֵי בְקָרִים זְהַבְהָבִים

יַעֲלוּ חֶרֶשׁ עַל רֹאשִׁי.

וְשָׁאוֹן כֵּהֶה

יִסֹּך מַסָּע עוֹבֵר אֶל קִרְבִּי.

אֶל מַנְגִּינַת צִפֳּרָי.

וְאוּלַי תָּבֹאִי גַם אַתְּ

וְתֵשְׁבִי בְצִלִּי. –

מרקל, 24.6.1916

עַל בַּיִת נִרְדָּם, אֲפֵל עֵינַיִם,

כֵּהָה אֶתְרַפֵּקָה.

וּתְרֻגָּה תְהַבְהֵב נַפְשִׁי

כְּלַהַב פָּנָס בִּרְחוֹב שׁוֹמֵם.

מֵאֵיזֶה אִילָן נִתָּק עָלֶה חֲשָׁאִי

וְנוֹפֵל, נוֹפֵל אֶל הַלָּיְלָה.

וְאַתָּה,

הֵן לֹא תָבֹא אֵלַי,

הַכֵּהָה, הַבּוֹדֵדָה. –

וינה, 15.8.1916

חַלּוֹנוֹת קוֹמָה עֶלְיוֹנָה

יִבְעֲרוּ זְהוּבִים תּוֹךְ הַשְּׁקִיעָה,

צְלִילִים כֵּהִים, חֲרֵדֵי גַעְגּוּעִים

יִצְלְלוּ כְבֵדִים בַּלְּבָבוֹת.

אֵי-בָזֶה

יֵלֵךְ בּוֹדֵד הַשָּׁמֶשׁ.

וְשַׁח חֲזֵה שַׁחַק חֲוַרְוָר

אֶל גַּגּוֹת הַכְּרַךְ

הָאֲפוּרִים –

וינה, 17.8.1916

יִלְלַת הַכְּלָבִים

לִי סָחָה בַלֵּילוֹת

עַל חֳרָבוֹת אֲבֵלוֹת

וּנְעוּרִים כָּבִים.

צִלְלֵי שַׁחֶפֶת זָרִים,

כְּאֶצְבָּעוֹת צְנוּמוֹת, שְׁחוֹרוֹת,

כִּבּוּ שְׂרִידֵי הַמְּאוֹרוֹת,

גַּם יִכְרוּ לִי קְבָרִים.

וְיָדָעְתִּי:

סְתָוִים כֵּהִים, פְּרוּעֵי רָאשִׁים,

אֵלַי כְּבָר נִגָּשִׁים

וְהֵמָּה מִפְלָטִי.

וְשׁוֹתְקִים, חִדְלֵי נֶחָמָה,

יַעַבְרוּ יָמִים אַחַר יָמִים.

אַך עַל גַּבִּי תִכְבַּד הַשְּׁמָמָה,

תִּכְבַּד לְעוֹלָמִים. –

וינה, 17.8.1916

צְהֻבָּה אֵלָיו יָצָאתִי,

וְקַלּוֹת רִחֲפוּ שְׁתֵּי עֵינַי עַל נַפְשִׁי

הַבְּהִירָה

כִּתְכֻלֵּי רוּחוֹת תּוֹךְ בֹּקֶר זְהַבְהָב.

אַךְ הוּא שָׁתַק. רְוֵה לֵילָיו הַשְּׁחוֹרִים,

חִדְלֵי הַכּוֹכָבִים.

אָמַרְתִּי:

אֶל מֵימָיו אֶקְפֹּצָה

וְאֶשְׁחֶה לִי חֶרֶשׁ

כַּסַהַר הַבָּהִיר עַל גַּלֵּי הַלָּיִל.

אַךְ הוּא שָׁתַק בּוֹדֵד. –

וינה, 19.8.1916

עַל הָאִילָן

סְתָוִי יִרְעַד עָלֶה, יִרְעַד, יִרְעַד.

יוֹם כִּפּוּרִים חִוֵּר כְּבָר יִתְהַלֵּךְ

בַּנָּפֶשׁ.

וַעֲיָרַת סְתָו רְחוֹקָה,

טְבוּלַת גַּעְגּוּעִים כֵּהִים,

תִּרְאֶה בוֹכָה אֶל הַנָּפֶשׁ.

אַךְ הַדִּמְעָה הַמַּחֲנִיקָה

הֵן לֹא תַעֲלֶה אֶל הָעָיִן.

וּלְעוֹלָם לֹא תֵרֵד. –

וינה, 20.8.1916

עַל יְרַק אִילָנוֹת

צְעִיפֵי עֲרָפֶל קַלִּים,

כְּחַלְחַלִּים,

אַט יְרַפְרֵפוּ.

בֵּין צַמֶּרֶת עֵרָה

נֶאֱחָז שֶׁמֶשׁ רוֹעֵד,

וּזְהָבוֹ נוֹטֵף עַל חוֹל הַשְּׁדֵרָה.

לְאֹרֶךְ הַגָּדֵר

נִדְחָק לַיִל בּוֹדֵד, רָזֶה.

הַצִּפֳּרִים נָמוֹת, – –

וּפֶתַע נוֹדָע:

שְׁתֵּי רַגְלֵי שֵׁישֵׁךְ הַזְּקוּפוֹת

עַתָּה בָאוֹת

אֶל מִכְנְסֵי מֶשִׁי תְּכֻלִּים.

וּשְׁנֵי שָׁדַיִךְ, טְלוּלֵי הַחֲלוֹמוֹת,

כְּשׁוֹשַׁנִּים חִוְרוֹת, נָמוֹת,

תּוֹךְ חִיל נֵעוֹרִים

וְצוֹפִים פְּנֵי הַשָּׁמֶשׁ.

וְהַלֵּב צוֹהֵל חָרֶשׁ. –

וינה, 24.8.1916

בֵּין עַרְבַּיִם

תִּשְׂחֶה נַפְשִׁי בִּתְכֵלֶת הָרָקִיעַ

כַּעֲנָנָה קַלָּה, צְחוֹרָה,

מוּל הַשְּׁקִיעָה –

וְאַתְּ תִּרְאִיָה.

אַחַר יִגַּע אֹדֶם קַל

שׁוּלֶיהָ הַפְּרוּעִים, הַחֲרֵדִים –

וְאַתְּ תֵּעָצֵבִי.

וְכִי יֵצְאוּ הַכּוֹכָבִים

כְּבָר תַּעֲמֹד שְׁלֵוָה, כֵּהָה,

עַל גַּג בֵּיתֵךְ,

וְאַתְּ תִּבְכִּי חָרֶשׁ.

רוּחַ לֹא תִרְעָד.

וינה, 6.9.1916

כְּנַחַל בֹּקֶר שָׁקוּף,

מְעֻלַּף תְּכֵלֶת שָׁמַיִם,

שׁוֹטְפָה אַהֲבָתֵךְ לְאִטָּהּ.

עָיֵף הִנְנִי יוֹרֵד אֶל שְׂפָתָהּ,

שַׁח אֶל מֶימֶיהָ הַצְּלוּלִים

וְשׁוֹתֶה חָרֶשׁ.

וְנַפְשִׁי הָאֲפֵלָה,

טְבוּלַת שְׁחוֹר הַלַּיְלָה,

בְּהִירָה זוֹרַחַת וְשָׁרָה.

שׁוֹטְפָה אַהֲבָתֵךְ לְאִטָּהּ.

וינה, 15.9.1916

יְמֵי סְתָו כֵּהִים.

עַל הַכְּרַךְ תּוֹלֶה שַׁחַק כָּבֵד, כּוֹאֵב.

גֶּשֶׁם מַשְׁמִים, חֲדַל מַטָּרָה רוֹעֵף,

וּנְטָפִים דְּלוּחִים עַל הַשִּׁמְשָׁה תוֹעִים.

בְּיַעַר קְדוּמִים פֶּרֶא,

תּוֹךְ מְעָרָה סְתוּמָה, שְׁחוֹרָה,

בָּדָד אֶחְפֹּץ נוּחַ.

כְּדֹב אָפוּר, נוֹרָא,

עֲזוּב רֵעִים.

עֲטוּף תַּרְדֵּמָה אֶרְבַּץ תּוֹךְ מַחֲבוֹאִים,

לִבִּי יִשְׁלַו, חֲלוֹם בַּל אֶרְאֶה –

עַד כִּי אָבִיב יָפוּחַ. –

וינה, 15.9.1916

עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה

אֶבְלֹט דּוּמָם, נָזִיר חִוֵּר,

אֶל תּוֹךְ בֹּקֶר זָהוּב,

וְצִלִּי יִגְלֹש אָרֹךְ מִן הַמּוֹרָד.

עַל שׁוּלֵי מְעִילִי הַשָּׁחוֹר

יַבְרִיק חָרֵד טַל לָיְלָה.

אֶל תְּכֵלֶת הַשָּׁמַיִם

אֶפְרֹשׂ כַּפַּי

וְחִוְרָה תִרְעַד שְׂפָתִי:

“הַעֲבִירִי אֶת טוּבֵךְ עַל פָּנָי”.

עֲלִי אֵלַי, לְבָנָה, צוֹהֵלָה.

הֵן כְּנַרְקִיס שִׁלְגִּי אֲשִׁימֵךְ עַל לִבִּי

וְאֲבִיאֵךְ אֶל הַיּוֹם.

וּבַעֲרֹב הַיּוֹם

אַרְעִיף חֶרֶשׁ אֶל נַפְשֵׁךְ הַשְּׁלֵוָה

גַּעְגּוּעִים חִוְרִים-תְּכֻלִּים

כְּעָבִים בְּהִירוֹת

תּוֹךְ בְּרֵכַת דִּמְדּוּמִים.

וּכְאֵב קַלִּיל, עָרֵב,

אַט יַחֲלִיק אֶת לִבֵּךְ –

בַּעֲרֹב הַיּוֹם.

וינה, 23.9.1916

דּוּמָם יָפוּחַ עָלַי סְתָו

וְיַרְעִיד אֶת נִימָי.

נַפְשׁוֹ הַכֵּהָה

תִּזַּל כְּבֵדָה אֶל עֵינִי

וְתַעֲצִיבָהּ.

צְלִיל סָגֹל, חֲשָׁאִי,

יִגְוַע לְרַגְלָי.

וִיהִי סְתָו, סְתָו.

וינה, 10.10.1916

אָדֹם נִתָּז זָהָב תּוֹךְ דִּמְדּוּמֵי כְרָךְ.

אֲחוֹרֵי הַבָּתִּים

חוֹלְפָה שְׂרֻקָּה שֶׁמֶשׁ סְתָו.

וְאֶצְבָּעָהּ מַרְאָה כְמִיהָה

אֶל הַלֵּב.

עַל הַמִּדְרָכָה

עָלִים כְּתֻמִּים

דּוּמָם לֹא יִרְעָשׁוּ.

וינה, 3.11.1916

אַיֵּכֶן, הַקְּטַנּוֹת, קַלּוֹת הָרַגְלָיִם?

תּוֹךְ נַפְשִׁי הַוְּרֻדָּה כִבְרֵכַת הַשְּׁקִיעָה

מַה חַלְתֶּן בִּמְחוֹלַת מַחֲנַיִם,

חֲבַצָּלוֹת חִוְרוֹת, רַכּוֹת,

עֵת נָגַע הָרוּחַ גְּבִיעֵיכֶן!

אֶל קֶצֶב הַתְּנוּעוֹת הַזַּכּוֹת

הִקְשַׁבְתִּי תוֹךְ חֶרְדַּת דּוּמִיָּה

וְעֵינַי נָהָרוּ.

כְּבָר שָׁקְטוּ הַמְּחוֹלוֹת, עָבָרוּ.

אַיֵּכֶן?

מרקל, 1916

מִתּוֹךְ עֲרָפֶל תָּכֹל

הִנָּךְ יוֹצְאָה אֶל הֶהָרִים,

דִּינָה הַקְּטַנָּה, הַצְּהֻבָּה.

תּוֹךְ לִבְנַת שִׂמְלָתֵךְ

הִנָּךְ עוֹבְרָה חֶרֶשׁ

כַּשֶּׁמֶשׁ בֵּין הַשְּׁלָגִים.

עַל דַּרְכֵּךְ אֶעֱמֹד, לִבְנֶה בוֹדֵד,

וְצַמַּרְתִּי רוֹעֲדָה אַחֲרָיִךְ.

אַךְ בַּלֵּילוֹת

עוֹד רוּחַ תְּנַהֵל עָב צְחוֹרָה

עַל פָּנָי.

וְעָלֶיהָ תִסְעִי אַתְּ,

דִּינָה הַקְּטַנָּה, הַצְּהֻבָּה.

מרקל, 1916

עַל שְׂפַת הַבְּרֵכָה

מִשְּׁשָׁה עֲרָבָה בְאֶצְבָּעוֹת חִוְרוֹת

בָּעֲרָפֶל הָעָב.

עִם רַעְיוֹתַיִךְ יָצָאת אֶל הַקֶּרַח,

דִּינָה הַקְּטַנָּה, הַצְּהֻבָּה.

עַל סַנְדָּלַיִךְ הַחֲלָקִים

דָּאִית לִפְנֵיהֶם זְקוּפָה, קַלָּה

וְאֶל הַגִּבְעָה לֹא הִבַּטְתְּ.

שָׁמָּה עָמַד דּוֹדֵךְ

תּוֹךְ חֲלוֹם חֲוַרְוָר

וְנַפְשׁוֹ רָעֲדָה אֶל תְּנוּעוֹתָיִךְ. –

מרקל, 1916

עָבִים כֵּהוֹת הִכְבִּידוּ עַל כְּפָרִי

וַאֲנִי תָּעִיתִי אַחֲרֶיךָ.

נִטְפֵי מָטָר שְׁטָפוּנִי

וְלֹא כִבּוּ שַׁלְהַבְתִי.

אֶת שַׂלְמַת מִשְׁיִי

הַתְּכֻלָּה לֹא חָשַׂכְתִּי.

כִּי הָלַךְ לִבִּי לְפָנָי.

– יֶלֶד, יֶלֶד!

אִם לֹא עָבַר נוֹדֵד

תּכֹל-עֵינַיִם עַל פָּנֶיךָ? – –

כְּבָר יַרְעִיד לַיְלָה כָּנָף שְׁחוֹרָה

עַל הַיַּעַר.

מֹרֶךְ חִוֵּר בָּא אֶל גֵּוִי.

אֵיכָה אֵלְכָה בָּדָד

לְבַקֶּשְׁךָ?

וינה, 18.2.1917

תּוֹךְ פֶּלֶג יַלְדוּת

תְּכַלְכֹל

טָבְלוּ שְׁתֵּי רַגְלַי הַוְּרֻדּוֹת.

יְמֵי רִקְמָה רָאִיתִי לְפָנַי

כְּגִנַּת פִּרְחֵי אָבִיב.

אָבִי שַׁח עָלַי חָרֶשׁ.

נַפְשׁוֹ הַשּׁוֹתְקָה

נָגְעָה בִי חֲרֵדָה

כַּעֲרָפֶל חִוֵּר נוּגֶה. — —

בֵּין יַעֲרֵי עֶרֶב בָּדָד אֵלֵכָה,

עָלִים חֲרֵבִים כֵּהוֹת יִלְחָשׁוּ.

וינה, 13.3.1917

כְּבָר דִּמְדּוּמֵי עֶרֶב

מִלְאוּ אֶת חַדְרִי.

לִבִּי יִשְׁאַף חָרֵד

וְלֹא אֵדַע אָנָה.

נִטְפֵי דָמִי יִפְּלוּ רוֹתְחִים

אֶל שְׁחוֹר דִּמְדּוּמִים.

מִי לִי יִפְתֹּר

כָּל חַיַּי הַפְּרוּעִים?

אֵי מִזֶּה נָבֹא

וְאָנָה נֵלֵכָה?

נִטְפֵי דָמִי יִפְּלוּ רוֹתְחִים

אֶל שְׁחוֹר דִּמְדּוּמִים. —

וינה, 6.4.1917

רָאִיתִי:

כָּל עָלַי נָשְׁרוּ כְתֻמִּים

מֵעַל בַּדָּי.

חֲרֵדִים וְזָרִים עוֹד סָבְבוּ מַצַּבְתִּי

בְּנָפְלָם.

שׁוֹרֵק חָתַר סַעַר

בְּצַמַּרְתִּי.

וְאָמַרְתִּי אֶל לִבִּי:

אֲחוֹרֵי הַגִּבְעָה לֵילֵי סְתָו שְׁחוֹרִים,

דְּקוּרֵי מָטָר,

כְּבָר יַעַמְדוּ וִיצַפּוּ.

וְיִלְלַת כְּלָבִים נְכֵאָה

כְּבָר חַדָּה שָׁם נִמְשָׁכֶת.

וינה, 11.5.1917

כָּל הַיָּמִים הִנָּךְ רוֹחֲפָה

גֵּאָה, קַלָּה מוּל הַשֶּׁמֶשׁ

וְכַנְפֵי צְעִיפֵךְ הַתָּכֹל

אַט תִּרְעַדְנָה בָרוּחַ.

אַךְ בַּלֵּילוֹת,

בַּעֲבֹר מִרְכֶּבֶת הַדֹּאַר

בִּרְחוֹבוֹת כְּפָרֵךְ הַנָּמִים,

צוֹלְלִים זוֹגֶיהָ

אֶל חַלּוֹנֵךְ הָעֵר.

אִמֵּךְ אוֹמְרָה:

"נַפְשָׁהּ נָמָה בַיּוֹם

וּבַלַּיְלָה תֵעוֹר וְתֵבְךְּ".

לָמָּה תִבְכִּי, רַעְיָה,

אֶל הַלֵּילוֹת הַחֲשָׁאִים?

הֵן עוֹד אוּכַל הַחֲלֵק,

חֶרֶשׁ הַחֲלֵק

יָדֵךְ הַנּוּגָה,

עַד אַרְעִיפָה חֶדְוָה בְהִירָה

אֶל דָּמַיִךְ.

לָמָּה תִבְכִּי, רַעְיָה,

אֶל הַלֵּילוֹת הַחֲשָׁאִים?

וינה, 4.8.1917

עֲשָׁנִים תְּכֻלִּים אַט יִתַּמְּרוּ

מֵעַל גַּגּוֹת כְּפָרִי

אֶל דְּמִי עַרְבָּיִם.

עַל הַמַּעֲרָב

תַּאְדִּים רְצוּעַת שָׁנִי

וְנוֹהֲרָה חֶרֶשׁ אֶל הַלֵּבָב.

שַׁחַק יַכְחִיל עָמֹק

וְלֹא יִרְעָד.

נַעַר שָׁזוּף יִנְהַג

אַוָּזָה צְחוֹרָה מִן הָאָחוּ

עִם אֶפְרוֹחֶיהָ יְרֻקֵּי נוֹצָה.

פַּעֲמֵי עֶרֶב קַיִץ

קְרֵבוֹת חֶרֶשׁ אֶל הַכְּפָר.

עַלְמָה זְקוּפָה חָלָה יְחֵפָה

תַּחַת דְּלָיֵי מַיִם כֵּהִים

בַּאֲבַק הָרְחוֹב הַלּוֹטֵף.

מְהֵרָה יֵשְׁבוּ בַחֲצֵרוֹת

סְבִיב קְעָרוֹת מְלֵאוֹת

מַעֲלוֹת הָבֶל.

אַחַר יִזְרֹק בַּמֶּרְחָק

חָלִיל בּוֹדֵד

סִלְסוּלִים נוּגִים, עוֹרְגִים,

אֶל עֶרֶב קָיִץ.

וינה, 4.9.1917

דֶּרֶך לַיְלָה שָׁחוֹר

יֵדֶא הַמַּסָּע

וְאֵי-לְאָן יִשָּׂאֵנִי.

נַחֲרָה כְבֵדָה

אַט תְּמַלֵּא אֶת הַקָּרוֹן.

בַּמֶּרְחַק יַבְרִיק רֶגַע

אוֹר בּוֹדֵד, כֵּהֶה,

וְיֵעָלֵם.

אֵיפֹה תִהְיֶה אָז רַעְיָתִי?

אוּלַי גַּם יִלְחַשׁ

נַחַל אָפֵל עַל דַּרְכִּי.

תַּחֲנָה מֵתָה

תַּבִּיט עוֹרְגָה אַחֲרָי.

דֶּרֶך לַיְלָה שָׁחוֹר

יֵדֶא הַמַּסָּע

וינה, 1.1.1918

לָמָּה תָרִיץ כֹּה סוּסֶיךָ,

הָרַכָּב?

— גְּבִרְתִּי, נְהֹג אָחִישָׁה

הָאַרְמוֹנָה.

רְצוּעַת-שָׁנִי אָחֲרוֹנָה

כְּבָר מַאֲפִילָה בַמַּעֲרָב.

עֶרֶב טָמִיר יִרְחַשׁ אִטִּי

מֵעֲבָרִים.

מְהֵרָה גַם יֵרְדוּ

טַלְלֵי כֶסֶף קְרִירִים.

רוּצוּ, סוּסַי!

גְּבִרְתִּי נְהֹג אָחִישָׁה

הָאַרְמוֹנָה.

וינה, 17.1.1918

הָבָה נֵצֵא וְנִרְאֶה

בְּסֹךְ מָסָךְ שָׁחוֹר

אֶת הַתֵּבֵל.

שָׁעָה כְבֵדָה נַבִּיט,

עוֹד נַבִּיט,

בִּכְהוֹת נוּגֶה

אֹדֶם עַרְבָּיִם.

תּוֹךְ חֶרְדַּת קֹדֶשׁ

נָכֹף אָז רָאשֵׁינוּ,

נָכֹף דּוּמָם רָאשֵׁינוּ

לִפְנֵי גֹדֶל הַפֶּלֶא.

וְאִישׁ לֹא יֵדַע אִם הִנֵּהוּ — —

אַחַר נֵעוֹרָה

שְׁחוֹרִים, נוּגִים,

וְלֹא יַחְדֹּר מֶבָּט

אֶל תּוֹכֵנוּ.

הָבָה נֵצֵא וְנִרְאֶה

בְּסֹךְ מָסָךְ שָׁחוֹר

אֶת הַתֵּבֵל.

וינה, 20.1.1918

הִנְנִי שָׁב אֵלַיִךְ, אִמִּי.

דִּמְדּוּמִים חֲרֵדִים

אַט יַאֲפִילוּ בָעֲיָרָה.

מִטְפַּחַת רֹאשֵׁךְ הַלְּבָנָה

יְחִידָה לִי תָהֵל

תּוֹךְ מֶרְחַקִּים כֵּהִים.

עַל סִדּוּרֵךְ הִנָּךְ שַׁחָה,

דִּמְעָתֵךְ נוֹפְלָה בְהִירָה

אֶל דִּמְדּוּמָי.

הִנְנִי שָׁב אֵלַיִךְ, אִמִּי.

עַל יָדֵךְ אֵשְׁבָה בָעֲרָבִים,

יָדֵךְ הַקְּמוּטָה, הָרָפָה,

אַחֲלִיק דּוּמָם, בְּנֵךְ הַגָּדוֹל.

וְאַתְּ תִּשָּׁקִינִי חֲרֵדָה

עַל מִצְחִי

וְתִבְכִּי חָרֶשׁ.

וינה, 21.2.1918

שֶׁמֶשׁ אַרְגָּמָן גְּדוֹלָה

תִּשְׁקַע הַיּוֹם.

דֶּרֶךְ רְחוֹבוֹת עַרְבַּיִם

פּוֹסְעִים חֶרֶשׁ זְקֵנִים,

לְבוּשֵׁי שְׁחוֹרִים.

וִילָדוֹת קְטַנּוֹת,

לִבְנוֹת שְׂמָלוֹת,

אֶל הַשְּׁקִיעָה אַט יִנְהָגוּ.

זִקְנֵי שֵׂיבָה מַכְסִיפִים

בַּדִּמְדּוּמִים יִרְעָדוּ.

וינה, 25.4.1918

עֵת יִקְרַב עֶרֶב חֲשָׁאִי

אֶל הַתֵּבֵל —

כָּרֵי מֶרְחָב אַט יַאֲפִילוּ

מַחֲרִישִׁים.

תּוֹךְ יַעֲרוֹת אֹפֶק רְחוֹקִים

עַתָּה יֵעוֹר

רִשְׁרוּשׁ אָפֵל, טָמִיר.

בְּכִיָּה זָרָה, אִי נִתְפֶּסֶת

נוֹהֲרָה חֲרֵדָה

מֵעֲבָרִים אֶל הַלֵּבָב.

נְשָׁמוֹת פְּרוּעוֹת

שׁוֹלְחוֹת מֶבָּט עוֹרֵג

אֶל הַמַּעֲרָב.

וּכְבָר עֶרֶב חֲשָׁאִי

יִפְסַע תּוֹךְ הַתֵּבֵל. —

וינה, 19.5.1918

הַעֲלוּ מְהֵרָה אֶת הַנֵּרוֹת,

אִטְמוּ יָפֶה הַחַלּוֹנוֹת,

בִּמְחוֹלוֹת אֵצֵא אֶת הַמַּלְכָּה!

נַגְּנוּ לִי מַנְגִּינָה שְׁחוֹרָה,

מַנְגִּינָה פִרְאִית, כִּבְדַת-מוֹרָא,

בִּמְחוֹלוֹת אֵצֵא אֶת הַמַּלְכָּה

לִקְרַאת הַמָּוֶת.

עַל הַכְּתָלִים הָאֲדֻמִּים

רוֹקְדִים צְלָלִים כֵּהִים-חוּמִים

וְשׁוֹלְחִים לָשׁוֹן לְמוּלֵנוּ.

אֶת הַמַּלְכָּה אֶסְעַר, אֵדֶא,

מְאוּם לֹא אֶרְאֶה, מְאוּם לֹא אֵדָע —

וְהִנְנוּ נוֹפְלִים, נוֹפְלִים — — —

וינה, 5.7.1918

עַל רֹאשׁ גִּבְעָה אֵשֵׁבָה,

הַכֹּל שָׁקֵט בְּצָהֳרֵי קָיִץ.

אֶת עֵינַי אַט אֶסְגֹּרָה. —

וְהִנֵּה —:

לְרַגְלַי, לְרַחֲבֵי הַמִּישׁוֹר,

כָּל אַנְשֵׁי עוֹלָם הוֹלְכִים מֶנִּי בַסָּךְ.

שֶׁמֶשׁ שׁוֹרָה כְבֵדָה

עַל רִבּוֹא רְבָבוֹת רָאשִׁים,

וְהֵמָּה נָעִים, נָעִים

בַּעֲצַלְתַּיִם אֶל הַמֶּרְחָק.

וּבָאֹפֶק עוֹד יֵרָאוּ לִי

כִּדְבַר-מָה אָפֵל, בִּלְתִּי נִבְחָן — — —

עַל רֹאשׁ גִּבְעָה אֵשֵׁבָה,

הַכֹּל שָׁקֵט בְּצָהֳרֵי קָיִץ.

וינה, 7.7.1918

טֶרֶם נִמְחוּ כָל הַדְּרָכִים,

אֵלְכָה בַקֵּשׁ עוֹד גַּם דַּרְכִּי.

הוֹלֵךְ קָרֵב לֵיל הַלֵּילוֹת,

מוֹת יָמוּתוּ כָל הָרְגָשִׁים,

תַּחְתַּי אֵשְׁבָה בַמַּחֲשַׁכִּים

בְּלֵיל הַלֵּילוֹת.

עָלֶה צוֹהֵל בַּל יִנּוֹעַ,

כָּל הַצְּלִילִים דֹּם יִדַּמּוּ,

הַכְבֵּד תַּכְבֵּד הָאֲפֵלָה

עַל הַחַיִּים.

טֶרֶם נִמְחוּ כָל הַדְּרָכִים —

אֵלְכָה בַקֵּשׁ עוֹד גַּם דַּרְכִּי. —

וינה, 7.8.1918

לֵילֵי סְתָו שְׁחוֹרִים

צָרִים עַל מִשְׁכָּנִי —

אַךְ אֵין אֲנִי בוֹדֵדָה עוֹד.

אִם הָלַכְתָּ מֶנִּי, דּוֹדִי, —

הִנְּךָ שׁוֹכֵן עָרֵב קֶרֶב חַיַּי,

וּמֶה עָנֹג, זְעִיר יְצוּרִים,

תָּשׁוּב תִּהְיֶה לִי.

דַּרְכִּי אַט אֵלַי תָּשׁוּבָה.

כְּמִיהַת גֶּבֶר טְמִירָה

שָׁרֹה תִשְׁרֶה עַל חַיֶּיךָ,

כְּעָבֵי שְׁחוֹר כְּבֵדִים

אַף תִּנְהָגְךָ מֶנִּי.

אַךְ אִם הָלַכְתָּ מֶנִּי, דּוֹדִי,

אֵין אֲנִי בוֹדֵדָה עוֹד. —

וינה, 13.8.1918

בֹּאִי עָדַי, צִפּוֹר שְׁחוֹרָה,

עוּפִי וַעֲלִי עַל בִּרְכִּי.

נַקְּרִי, נַקְּרִי עַל צְחִיחַ בִּרְכִּי,

אַךְ מְאוּמָה לֹא תִמְצָאִי.

רֵיחַ כְּמִישָׁה בֵּין הָעֵצִים,

סַעַר הוֹלֵל יְאַבֵּךְ פֶּרֶא

תִּימְרוֹת אָבָק וְעָלִים זְהוּבִים.

סְתָו עוֹבֵר לוֹ בֵין הַיְּעָרִים

וְעַד כְּפָר וּכְרַךְ יַגִּיעַ.

נַקְּרִי, נַקְּרִי, צִפּוֹר שְׁחוֹרָה,

אַךְ מְאוּמָה לֹא תִמְצָאִי.

וינה, 18.8.1918

צַעַד עַל צַעַד

קְרֵבִים אֵלֵינוּ

יָמִים נוּגִים.

שְׁאֵרִית עָלִים נוֹשְׁרִים

כְּבָר רוֹקְדָה פֶרֶא

תּוֹךְ הַיָּמִים.

יְמֵי סְתָו זְהוּבִים אַף כֵּהִים

חוֹלְפִים נְכָאִים

עַל פָּנֵינוּ.

מַה יִּלְחֲצוּ אֶת הַלְּבָבוֹת!

אַךְ רוּחַ סוֹעֲרָה

אַט לְפָנַי תְּנַפְנֵף

מָסַךְ זִכְרוֹנוֹת עָבָר

חֲרִישִׁים,

כִּבְדֵי צְבָעִים.

וינה, 29.8.1918

מִן הַבִּקְעָה עַז יִתְאַבֵּךְ

מַשַּׁק אוֹפַן טַחֲנָה.

בֵּין עַרְפִלֵּי בֹּקֶר חִוְרִים

תּוֹעֶה גֶשֶׁר כֵּהֶה.

עַל הַמִּישׁוֹר

שִׂיחַ עֲרִירִי

בּוֹלֵט אֶל הַשָּׁמֶשׁ.

אַךְ עַל רִגְבֵי שָׂדֶה חָרוּשׁ

נַעַר קָטָן אַט יְנַהֵל

עִזִּים שְׁתָּיִם. —

1918–1916

כְּחוּטֵי פְלָדָה דַקִּים

נִרְקָם הַמָּטָר

בְּחוּץ אָפוּר.

עַל הַשְּׁמָשׁוֹת נִצְּבוּ נְטָפִים

וְצוֹפִים אֶל הֶחָדֶר.

אָדָם נִשְׁעָן אֶל הַכֹּתֶל

וְחָשׁ: “לֵיל סְתָו יָבֹא”.

וּבַחֲדָרִים כֵּהִים,

רְוֵי שִׁמָּמוֹן נוֹשָׁן,

יוֹשְׁבוֹת בְּתוּלוֹת אֵצֶל אִמּוֹתֵיהֶן

וְתַחֲרֵשְׁנָה:

“הוֹלְכִים, הוֹלְכִים הַנְּעוּרִים”.

1918–1916

אִם תִּדְפֹּק לְפֶתַע

עַל חַלּוֹנִי —

וְכִי לֹא אֶבּוֹךְ וְאֶשְׁכַּח

אֵת עָלַי לַעֲשׂוֹת?

הֵן תִּיעַף נַפְשֶׁךָ

מִן הַסְּעָרוֹת

וְתִכְלֶה בַלֵּילוֹת

אֶל חוֹפַי הַשְּׁקֵטִים.

מַחֲנֶה עַל מַחֲנֶה

תִּפְרַחְנָה מֶנּוּ הַצִּפֳּרִים.

מַה תִּגְדַּל הַבְּדִידוּת

תּוֹךְ סְתָוֶךָ!

וּפֶתַע תִּדְפֹּק עַל חַלּוֹנִי.

וינה 5.2.1919

אִישִׁים רַבִּים יוֹרְדִים מִן הָהָר

בַּלַּיְלָה.

כְּנָפַיִם נַעְלָמוֹת

מְנַפְנְפוֹת חֶרֶשׁ בַּשְּׁחוֹר.

סוֹלְדִים אוּלַי אֵי בָזֶה לְבָבוֹת גְּדוֹלִים,

לֹא-נֶחְקָרִים.

כָּבוּ הַצְּלִילִים…

וינה, 18.3.1919

וְכִי לֹא אֶקְרָא לָנֶצַח אַחֲרֶיךָ,

לוּ שָׁמַעְתָּ לִי.

אִם פָּנִיתָ לְדַרְכֶּךָ,

לֹא אִישַׁן כָּל לֵילוֹתַי

עַד אִם שַׂמְתָּ עֵינְךָ עָלָי.

לוּ יָכֹלְתִּי וָאֶשְׁקֹט תּוֹךְ לְבָבֶךָ,

דּוּמָם וְנוּגָה עָבַרְתִּי מִשְׁעוֹלִי.

נָגַעְתִּי בְחַיִּים מַחֲוִירִים,

אַךְ לִבִּי הוֹגֶה דְבָרִים קְדוֹשִׁים אֵלֶיךָ.

וינה, 18.3.1919

יְלָדִים מְשַׂחֲקִים לְיַד הַגָּדֵר,

צָהֳרֵי קַיִץ פּוֹסְעִים כְּבֵדִים וְשׁוֹתְקִים

דֶּרֶךְ הַכְּפָר.

קְרִיאַת גֶּבֶר עֲקֻלָּה

פּוֹרְצָה לְפֶתַע בַּשֶּׁקֶט

כִּבְרַק חֶרְמֵשׁ מוּפָז

לְעֹמֶק תְּכֵלֶת שְׁחָקִים.

הָאָבוֹת לֹא יֵרָאוּ עָתָּה,

פָּנוּ אִישׁ לְפָעֳלוֹ.

כֶּלֶב שָׂעִיר וְשָׁחוֹר

רוֹבֵץ בְּצֵל הַגָּדֵר,

לְשׁוֹנוֹ שְׁלוּחָה נִרְשֶׁלֶת

וּוְרֻדָּה תָנוּעַ בַּצֵּל.

הַיְלָדִים מְשַׂחֲקִים וְנִרְפִּים,

זְבוּב מְזַמְזֵם וְעוֹבֵר,

מְזַמְזֵם וְעוֹבֵר.

וינה, 30.3.1919

אֲנִי בְאֵר,

הֵקֵרָה מֵימֶיהָ וְעָלוּ עַד פִּיהָ.

מֵימַי אֲפֵלִים,

נֶצַח לֹא אוּכַל רְאוֹת אֶל קַרְקָעִי.

כָּל בְּנֵי אָדָם קְרֵבִים וְשׁוֹתִים,

קְרֵבִים וְשׁוֹתִים.

יֵשׁ זוֹרֵק אֶבֶן אֶל תּוֹכִי,

כְּבֵדָה וְרוֹגְשָׁה

תִּצְלֹל בְּמַעֲמַקָּי.

וינה, 20.4.1919

הַשְּׁמָשׁוֹת מַאֲפִילוֹת בַּכְּפָר.

מִמֶּרְחַק הָאֹפֶק

יַגִּיעַ אֵלֵינוּ

זֶמֶר מְמֻשָּׁךְ וְנוּגֶה

וּמַעֲלֶה עַרְבֵי הַיַּלְדוּת.

עַרְבֵי הַקַּיִץ,

שֶׁפָּרְחוּ חִוְרִים וּפוֹשְׁרִים

עַל פָּנֵינוּ

וְהִשִּׁיבוּ רוּחוֹת קַלִּים

אֶל הַנֶּפֶשׁ —

וְלֹא יָדָעְנוּ.

חֲרִיקַת מוֹט חָלוּד

שֶׁל בְּאֵר

בַּשְּׁתִיקָה אָז רָעָדָה,

דְּלִי עֵץ נָקַשׁ

בְּנָפְלוֹ

נְקִישָׁה עֲמוּמָה, שְׁחוֹרָה. —

הַשְּׁמָשׁוֹת מַאֲפִילוֹת בַּכְּפָר.

וינה, 4.10.1919

אֲפֵלַת לֵיל קַיִץ

חוֹבֶקֶת בַּחֲשָׁאִי

שָׂדוֹת מַהְבִּילִים אֵד חָמִים.

בַּעֲגָלָה חוֹרֶקֶת בִּכְבֵדוּת

אֶל הַנֵּכָר אֶסָּעָה,

עֲשַׁן הָעֶגְלוֹן הַמְקַטֵּר

וְרֵיחַ גֶּלְלֵי הַסּוּסִים

יַחֲלִיקוּ עֲרֵבִים אֶת פָּנָי.

דַּרְכֵּנוּ מַחֲוִירָה כִמְעָט

וְאוֹבְדָה תוֹךְ גּוּשׁ הָאֲפֵלָה.

מִמֶּרְחָק נִשְׁלַח אֵלֵינוּ: “אוֹ-הוֹ” מְמֻשָּׁךְ —

הָבָה נָסוּרָה הַצִּדָּה.

בְּלֵיל זֶה הַשָּׁקֵט, הַמַּחְבִּיא,

אֶסַּע אֶל הַנֵּכָר, —

כֹּה אָבִיתִי לִנְסֹעַ

לָנֶצַח.

וינה, 4.10.1919

שְׁנַיִם אֲנַחְנוּ,

אֲנִי וְכַלְבִּי הַגָּדוֹל,

וְיוֹרְדִים לִרְאוֹת

בַּעֲלוֹת נַעַר וְנַעֲרָה קְטַנָּה

מִן הָרַחְצָה.

כְּבָר הָעֵצִים בַּשַּׁלֶּכֶת,

הַיָּמִים קַלּוּ וּמְאֹד צָהָבוּ

וְאֵינָם כַּקַּיִץ הַכָּבֵד, הַתָּרֹג.

הַנָּהָר הַגָּדוֹל עוֹבֵר לְאִטּוֹ עָלֵינוּ

כְּחַיָּה אַדִּירָה

וְעוֹרוֹ רוֹעֵד רַעַד הַסְּתָו.

שְׁנַיִם אֲנַחְנוּ

וּכְבָר צַמְרֵנוּ גָדֵל לַחֹרֶף וְהוֹלֵךְ. —

וינה, 14.12.1919

סְבִיבִי עוֹד צוֹהֵל נִצְחוֹן עֲלוּמִים

צְלִילָיו הַוְּרֻדִּים

חָלִים תּוֹךְ דִּמְמַת חַדְרִי

הַקּוֹדְרָה.

בְּפִנָּה שְׁחוֹרָה

אֶרְבַּץ עִם כַּלְבִּי הַבּוֹדֵד,

הַטּוֹב.

שְׁלֵוִים נִרְבָּצָה

וְחוֹלְמִים.

עַל עַרְפִלִּים חִוְרִים,

פּוֹשְׁרִים,

צָפִים תּוֹךְ בֹּקֶר סְתָו.

עַל מְהַלֵּךְ יְחִידִי

בְּמִשְׁעוֹל הַגִּבְעָה.

עַל קִיטוֹר הַמַּסָּע

הָאָפוּר, הָעָב.

שְׁלֵוִים נִרְבָּצָה

וְחוֹלְמִים.

וינה, 1919–1918

בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה

יִישַׁן לוֹ כְפָרִי הַחִוֵּר,

הַבּוֹדֵד,

עַל מַרְבַד צֵל יָעַר.

בְּחַדְרִי הַנָּהִיר

חֶרֶשׁ אָז תֵּעוֹר הָאַהֲבָה הַנָּמָה

וְתַבְגִּיר לִי גֵוִי הַקָּטָן, הָרָךְ.

וַעֲרֻמָּה אֶעֱמֹדָה,

וּבוֹגְרָה,

תּוֹךְ גַלֵּי אַהֲבָה חֲרֵדָה

וּכְמִיהָה כֹה טְמִירָה — — —

עַל מַעֲלֵה הָהָר

אַט לוֹ יְטַפֵּס

צֵל נוֹדֵד עָיֵף, שָׁחוֹחַ.

הוּא יִשָּׂא בִכּוּרֵי גַעְגּוּעַי

עַל דַּרְכּוֹ הָאָפוּר, הַמְעֻקָּל.

וינה, 1919–1918

תּוֹךְ חֶרְדַּת צָהֳרַיִם

עֲיֵפָה

נָמָה הַשֶּׁמֶשׁ עַל אֳרָנִים צְפוּפִים.

שְׁבִיל עֲקַלְקַל עוֹבֵר בּוֹדֵד

אֶת הַגֶּשֶׁר הָרָעוּעַ.

גַּם קָרֵב בֵּיתֵךְ הַלָּבָן

וְלוֹחֵךְ כַּף נַעֲלֵךְ

הַכְּתֻמָּה.

כִּי שָׁם הִנָּךְ עוֹמְדָה,

הַזָּרָה,

וְנוֹטְפָה חִוְרֵי הִרְהוּרִים

אֶל צְרוֹר סִגָּלִים.

וינה, 1919–1918

אֶל יְמֵי שְׁבָט זוֹעֲפִים

עִתִּים יְגֻנַּב

יוֹם אָבִיב נָבוֹךְ,

בּוֹ צִפִּיָּה חֲרִישִׁית

וּתְמִיָּה,

וְעֵינוֹ כְעֵינַיִם גְּדוֹלוֹת, עֲמֻקּוֹת,

לִפְנֵי כָלָה נִפְקָחוּ.

יִרְבּוּ הַהוֹלְכִים בָּרְחוֹבוֹת,

וּכְעוֹצְרִים לְפֶתַע בְּצַעֲדָם,

בְּלִי מֵשִׂים יַיְשִׁירוּ הַגַּב.

וְיוֹם זֶה כִּי יֵט —

וְעָמַד כְּבָר שׁוֹקֵט

עַל הַגָּג

יָרֵחַ גָּדוֹל לִמְאֹד

— וּזְהָבוֹ עוֹד נִדְעָךְ —

וְחִכָּה לָעֶרֶב

לְבַדּוֹ.

וינה 3.2.1920

אָמַרְתִּי לַגְּבָרִים:

וְכִי לֹא תֵלְכוּ לָנֶצַח עִמָּדִי?

אֵי-בָזֶה יוֹרֵד הָהָר,

שָׁנִים עַל שָׁנִים

יוֹשְׁבִים שָׁם רַבִּים

וִיצַפּוּ.

— לֹא נֵרֵד עוֹד עִמָּךְ. —

הַנָּשִׁים חָרָדוּ,

אַף נָסוּ מִפָּנָי.

בָּאתִי אֶל הַיְלָדִים,

רֶגַע נָחָה עֵינָם הַבְּהִירָה

עַל פָּנַי

וְחֶרֶשׁ לִימִינִי וּשְׂמֹאלִי הָלָכוּ.

וינה, 18.5.1920

הַיָּמִים יַעַבְרוּ לְאִטָּם

כַּמַּיִם הַנּוֹדְדִים.

בְּצָהֳרֵי הַקַּיִץ

יְלָדִים יִצְהָלוּ

בְּצֶאֱלֵי הַבָּתִּים.

גְּדוֹלִים יַעַבְרוּ עַל פְּנֵיהֶם

וְחֶרֶשׁ יָנִיעוּ בְרֹאשָׁם.

יִהְיוּ קְרִירִים הַלֵּילוֹת וּשְׁחוֹרִים.

אוּלָם יִרְעֲדוּ לִמְקוֹמוֹת

כִּתְמֵי הַבָּרָק

כִּירִיעוֹת אֹהֶל צְחוֹרוֹת.

וינה, 15.7.1920

פְּעָמִים אֲנִי יוֹשֵׁב לְרַגְלַיִךְ

וּמְסַפֵּר חָרֶשׁ.

בַּמֶּרְחָק עוֹד הוֹמֶה הַכְּרַךְ

הֶמְיָה עֲמוּמָה

בְּטֶרֶם יִגְוָע.

אַתְּ רוֹאָה לְפָנַיִךְ

כָּל דַּרְכִּי הַנִּפְתָּל בַּתֵּבֵל

וְדִמְעָה כְבֵדָה יוֹרְדָה עֵינֵךְ.

הַרְבֵּה רָאִיתִי עַל דַּרְכִּי,

אָכֵן יָגוֹן חֲרִישִׁי עָבַר אֶת הַכֹּל.

אַף אֲנִי אָמַרְתִּי:

הֵן שִׂמְחָה תִמָּצֵא לָאָדָם,

אַךְ יָגוֹן חֲרִישִׁי עָבַר אֶת הַכֹּל.

בַּמֶּרְחָק עוֹד הוֹמֶה הַכְּרָךְ,

וַאֲנִי יוֹשֵׁב לְרַגְלַיִךְ

וּמְסַפֵּר חָרֶשׁ.

וינה, 11.9.1920

אַרְנֶבֶת נִבְהָלָה

תִּקְפֹּץ לָעֲרָבִים

בַּקָּמָה הָרְחָבָה,

לִמְקוֹמוֹת יֵרָאוּ אָזְנֶיהָ

וְנַעְלָמוֹת.

לְרֹחַב הַדֶּרֶךְ

מְנַתְּרָה צְפַרְדֵּעַ וְעוֹבְרָה

בָּאָבָק הָאָפוּר

וְאוֹבְדָה בָעֵשֶׂב.

לְצִדֵּי הַיַּעַר הַשָׁחוֹר

עָפוֹת לָאֲלָפִים תּוֹלְעֵי-הַזֹּהַר

כִּנְקֻדּוֹת בְּהִירוֹת.

מַה תִּקְרַב אָז נַפְשִׁי מְאֹד

אֶל עַצְמָהּ וְאֶל הַכֹּל.

וינה, 16.10.1920

בְּזֶה יוֹם הָאָבִיב

שֶׁנָּפַל בַּחֹרֶף

טוֹב כִּי נֵשֵׁב דּוּמָם אֶל הַחַלּוֹן

וְנֵרֶא בָעוֹבְרִים.

כְּצָעִיף חֲוַרְוַר וְשָׁקוּף

הֵן נָטוּי הַשַּׁחַק

עַל רָאשֵׁינוּ,

וּמָסוּר וּמְנַחֵם לַלְּבָבוֹת

בִּצְבָעָיו הַשְּׁקֵטִים, הַצְּנוּעִים.

אֲמִירֵי הָעֵצִים עוֹדָם עֲרֻמִּים

וְחוּמִים הֵם. זָעִים לֹא זָעִים

לְאֹרֶךְ הָרְחוֹב.

מִגְבְּעוֹת נְעָרוֹת

סְגֻלּוֹת אוֹ כְּחֻלּוֹת

נִרְאוּ אַךְ הַיּוֹם לְעֵינֵינוּ,

וְגִיל פּוֹרֵחַ חֲרִישִׁי

עַל כָּל פָּנִים.

אַף חוֹלֶה קָם הַיּוֹם

מִמִּשְׁכָּבוֹ

וְתִקְוָה עֲרֵבָה

עוֹבֶרֶת אֶת בְּשָׂרוֹ.

בְּזֶה יוֹם הָאָבִיב

טוֹב כִּי נֵשֵׁב דּוּמָם אֶל הַחַלּוֹן.

וינה, 2.1.1921

מִישׁוֹרֵי הַשֶּׁלֶג הָרְחָבִים,

אֲשֶׁר רוֹבְצִים צְנוּעִים וְאִלְּמִים

מִבְּעוֹד לַיְלָה —

עַתָּה שֶׁמֶשׁ בֹּקֶר

מִתְפַּלְּשָׁה רְחָבָה וּכְתֻמָּה

בַּאֲבָקָם הָרָךְ.

בְּחָפְזָה

כְּבָר יָרוּץ הַמַּסָּע

מִן הַלַּיְלָה.

בְּבִטְנוֹ הֵן נִשָּׂא אָנֹכִי,

הָרָחוֹק,

אֲלֵיכֶם, הַשְּׁקֵטִים.

אֵצֵא וְאֶצְעַד הָרִאשׁוֹן,

לְאִטִּי בַיּוֹם וּבַלַּיְלָה

וְרַגְלִי תִצְלֹל בְּאֵין שֵׁמַע

בְּמַעֲמַקֵּיכֶם.

וינה, 12.2.1921

נְחָלִים שְׁקֵטִים וּצְלוּלִים

אָנוּ בַתֵּבֵל.

בָּנוּ יִשְׁתַּקֵּף כָּל דָּבָר

בְּקָרְבוֹ אֵלֵינוּ.

אוּלָם בְּהַרְעִיד הָרוּחַ עוֹרֵנוּ

וְנִשְׁבַּר כָּל דָּבָר לִרְסִיסִים

וְרָעַד עִמָּנוּ.

וינה, 15.2.1921

חֲרָבוֹת תְּקוּעוֹת בַּכֶּסֶת,

תַּחְתֶּיהָ אֵין אִישׁ.

מִתְנוֹעַעַת עֲרִיסָה

מֵעַצְמָהּ,

בָּהּ יֶלֶד מֵת.

כָּל אֶלֶף שָׁנָה

בָּאָה זְקֵנָה מֵאֶרֶץ גְּזֵרָה,

מַבִּיטָה אַחַת בַּחַלּוֹן

וְהוֹלֵכָה.

וינה, 25.3.1921

שְׁלשִׁים שָׁנָה

כְּבָר יֶאֱרַךְ דַּרְכִּי,

מְהֵרָה יִכְלֶה —

וְלֹא חָכָמְתִּי.

אַף עַתָּה

עוֹדִי נַעַר עִקֵּשׁ,

רָץ בְּמוֹרַד הָהָר

וּמוֹשֵׁךְ עֵז זְקֵנָה

בִּזְקָנָהּ.

כָּל שֶׁחָיִיתִי

כְּיֶלֶד וְסָכָל —

יָכֹלְתִּי לִחְיוֹת שֵׁנִית,

אַף עַתָּה לֹא בְחָכְמָה.

כִּי סְכָלִים אָנוּ

וִילָדִים עַד עוֹלָם.

וינה, 5.4.1921

לְצִדֵּי הַחֲצֵרוֹת

יֵשְׁבוּ כָל הַחֲתוּלִים

וְיֵילִילוּ חֲרִישִׁית כִּי רָעֵבוּ,

וְלִבָּם לֹא יֶחֱרַד וְיִשְׂמַח

לִקְרַאת הָאֶחָד

הָעוֹשֶׂה בִּלְהָטָיו עַל הַגָּג.

הַבָּתִּים פְּתוּחִים מֵאָז,

הַנֵּרוֹת כָּבוּ

וְכָלְתָה הַסְּעֻדָּה —

וְאָנוּ נֶעֱלָמְנוּ.

כִּי עוֹד לֹא יָנוּחַ

לִבֵּנוּ הַנִּסְעָר

בְּבָתֵּי הַחֶמְדָּה.

אוּלָם הַמְּנוּחָה —

חִוְרָה כְעָנָן בְּשֶׁקֶט הַבְּרֵכָה

אֲחוֹרֵי הַסּוּפָה הֵן חוֹכָה.

וינה, 1.7.1922

עֵינַי פְּקוּחוֹת לָרְוָחָה

כִּשְׁנֵי חַלּוֹנוֹת

אֶל הָרְחוֹב —

וְקִרְבִּי הֵן קָרִיר וְאָפֵל.

כָּל עוֹבֵר יַבִּיט תָּמֵהַּ

אֶל חַלּוֹנַי

וּמְאוּם לֹא יֵרֶא.

לָעֲרָבִים

אֶסְגֹּר הַחַלּוֹנוֹת,

וְאַעַל לִי נֵרִי,

וְיָחֵל הַמָּחוֹל בִּמְעוֹנִי. —

וינה, 3.7.1922

גַּם עָלֶיךָ לָשֶׁבֶת בַּסִּירָה

— הִנֵּה הַמָּקוֹם! —

וְתִסַּע עִמָּנוּ.

דְּגֵי כָל הַדּוֹרוֹת

יִשְׁלְחוּ רָאשֵׁיהֶם הַחַדִּים

מִן חֶלְקַת הַמַּיִם

וְיֶחֶרְדוּ לִקְרָאתֵנוּ.

לְטוּשִׁים הַמַּיִם וּשְׁחוֹרִים,

לְבַדִּי אֶתְפֹּשׂ הַמְּשׁוֹטִים הַיּוֹם

וְאֶנְהַג לָבֶטַח.

אַךְ בִּגְדֵי הַפְּאֵר לַעֲדוֹת!

כִּי הִנֵּה הַיְלָדִים

יִנְהֲרוּ אֶל הַחוֹף

וְיִרְאוּ בְעֶצֶב

כִּי נָשׁוּט אֶל הַלָּיְלָה.

וינה, 5.8.1922

שְׁחוּטִים אָנוּ שׁוֹכְבִים בִּשְׁלשָׁה

בָּעֲגָלָה הַכְּבֵדָה,

הַסּוּסִים יִתְנַהֲלוּ לְאִטָּם,

שְׁנֵי גְבָרִים

שׁוֹתְקִים עַל הַדּוּכָן.

דִּמְדּוּמֵי סוֹף-קַיִץ

בָּאִים חֲשָׁאִית

בָּרְחוֹבוֹת הַשְּׁקֵטִים.

אָנָה-זֶה אָנוּ מוּבָלִים?

הַלַּיְלָה נִגָּשׁ בְּאֵין-יוֹדְעִים,

מְהֵרָה יָמוּתוּ כָּל הָרְחוֹבוֹת,

הַגְּבָרִים יוֹסִיפוּ עוֹד שְׁתֹק.

אַךְ נִטְפֵי דָם בּוֹדְדִים

יְסַמְּנוּ אָרְחֵנוּ.

וינה, 19.8.1922

מְנִיפִים שְׁחוֹרִים

יַשִּׁיבוּ לָעֲרָבִים קָרָתָם

אֶל לַהַט מִצְחֵנוּ.

שִׂמְחוֹתֵינוּ אַךְ כּוֹכָב וְכוֹכָב —

בֵּינוֹתָם מִישׁוֹרֵי לֵיל-חֲשֵׁכִים.

כָּל גֶּבֶר דַּרְכּוֹ לְבָד,

אַחֲרָיו תִּרְגַּזְנָה נָשִׁים,

תִּבְכֶּינָה.

הוֹמֶה הַכְּרָךְ,

הַמָּוֶת לֹא יֵדַע,

אַךְ לַיְלָה לַיְלָה יַשְׁחִירוּ קְבָרִים רְבוּעִים

לִגְדוֹת רְחוֹבוֹת.

בָּם יָמוּתוּ אִישׁ וְאִשָּׁה

בַּחֲשָׁאִי.

וינה, 6.1.1923

הָעֶרֶב,

אַךְ הָעֶרֶב עוֹד נִשְׁגֶּה בַיָּיִן!

נָשֵׁינוּ בָגְדוּ בָנוּ

לִבְלִי שׁוּב,

עוֹלָלֵינוּ מֵתוּ כֻלָּם.

יָמֵינוּ הַזְּהֻבִּים אָבְדוּ

מֵאַחֲרֵינוּ,

כְּפָרֵינוּ נֶהֶרְסוּ בְּשַׁלְוָם.

וְלֶכֶת אִם חָפַצְנוּ —

הֵן סָגַר עָלֵינוּ הָאֹפֶל.

הָעֶרֶב,

אַךְ הָעֶרֶב עוֹד נִשְׁגֶּה בַיַּיִן,

עַד נִשְׁכַּח,

וְנִתְהוֹלֵל,

וְנֵבְךְּ,

וְנִשְׂחַק בַּחֲשֵׁכָה.

וינה, 17.1.1923

עַל מוֹרַד הָהָר

עוֹד יְסַלְסֵל הַיַּעַר תַּלְתַּלָּיו הַשְּׁחוֹרִים

סְבִיב לִבְנַת פְּנֵי כְפָר.

אַךְ בַּבִּקְעָה אֵדִים צְחוֹרִים

כַּחֲלוֹם שֶׁל לֵיל-שֶׁלֶג

שׂוֹחִים חֶרֶשׁ עַל הַפֶּלֶג,

הַנּוֹהֵר יְחִידִי אֶל מֶרְחַקִּים זָרִים.

אַט אָז יִזְּלוּ זִרְמֵי-אֹפֶל קַלִּים

מִמַּעְיְנוֹת-פֶּלֶא מֵעֲבָרִים.

אֶל חִוְרַת הָעַרְפִלִּים

גַּלֵּי-עֶרֶב דֹּם נִגָּרִים.

וינה, 1923–1918 (?)

יוֹם אַחַר יוֹם נִסַּךְ עָלֵינוּ,

פַּכֵּי שֶׁמֶן-מִשְׁחָה;

שְׁלֵוִים עָבַרְנוּ וַנִּפְסַח עַל סַף-עַרְבַּיִם —

אֶל אַרְמוֹן הַלֵּיל הַמְרֻוָּח.

וְלֹא עָיָפְנוּ.

מִדֵּי לַיְלָה הָפְכוּ כָל נִשְׁמוֹת-תֵּבֵל

אַדְמַת אֵלֶם שְׁחוֹרָה —

וַנִּצְהַל אַךְ אָנוּ

וְעוֹלְלִים נִרְחָקִים —

אֲבוּקוֹת מַצְהִיבוֹת בְּרָעַד.

וְעַתָּה כִי נֵצֵא מִפֶּתַח הַשַּׁחַר

וְנַעַל יוֹם-מָחָר לְהָאִיר —

— אוֹיָה! —

הֵן חָפַר אוֹרֵנוּ לְעֵינֵי הַשָּׁמֶשׁ.

רְחוּצִים וְאוֹרִים

אַךְ יוֹנְקִים יִזְחָלוּ

מְלֹא כָל הַיּוֹם.

וְאָנוּ כָבִינוּ לְעֵינֵי הַשָּׁמֶשׁ.

וינה, 4.3.1924

הִנְנִי רָץ וְרָץ בַּמּוֹרָד,

גֻּלְגָּלְתִּי מַלְבִּינָה

מוּל שַׁחַק שָׁחוֹר.

הַרְחֵק עָמְדוּ הַנְּעָרוֹת מֵאַחֲרָי,

אִתָּן שְׂעָרִי הַשָּׁחוֹר כִּכְנַף עָרֶב.

עַרְבַּיִם עֲרֵבִים עֲלֵיהֶן יִשֹּׁבוּ

יַוְרִידוּ פְנֵיהֶן,

עֵת בַּחֲשֵׁכָה אֶל הַנִּקְרָה אֶפֹּלָה.

מִקִּרְבִּי תְּשַׂגְשֵׂג אָז תִּרְזָה

וּתְכַדֵּר צַמַּרְתָּהּ;

נַעֲרוֹת-מָחָר תָּבֹאנָה תֵשַׁבְנָה בְצֵל צַמַּרְתִּי,

בְּחֹם הַיּוֹם

מִבְּלִי דַעַת תִּצְהַלְנָה.

וינה, 9.6.1924

יָמִים יְרֻקִּים יִשָּׂא אָבִיב אֶל חַלּוֹנֵךְ;

בַּיָּצִיעַ תִּשְׁחִי לְשֶׁטֶף רוּחוֹת רַכִּים

וִילַטֵּף הַמַּבָּט צְרִיחֵי אֹדֶם שְׁמוּשִׁים,

בָּאּו הֵנָּה מִימֵי קֶדֶם.

קראקוב, 1925

עַל בַּיִת נִרְדָּם,

אֲפֵל-עֵינַיִם,

כֵּהָה אֶתְרַפֵּקָה.

תְּרֻגָּה תְהַבְהֵב בִּי נַפְשִׁי

כְּלַהַב פָּנָס

בִּרְחוֹב שׁוֹמֵם.

אֵי-שָׁם נִתַּק עָלֶה חֲשָׁאִי

וְנוֹפֵל, נוֹפֵל

אֶל הַלָּיְלָה.

מַחֲנֶה עַל מַחֲנֶה

פָּרְחוּ מֶנִּי כָּל צִפֳּרַי.

מָתַי תִיעַף נַפְשֶׁךָ

מִן הַסְּעָרוֹת

וְתִכְלֶה בַלֵילוֹת אֶל חוֹפַי הַשְּׁקֵטִים.

אַשְׁרַי אִם תִּדְפֹּק לְפֶתַע עַל חַלּוֹנִי!

וינה, 1925–1916

נְבוֹכָה אֶעֲמֹדָה וְלֹא אֵדַע נַפְשִׁי.

בַּמֶּרְחָק יִגְלשׁ צִלְּךָ הַזָּקוּף

בַּעֲצַלְתַּיִם מִן הַגֶּבַע.

מְהֵרָה תַעֲמֹד לְפָנַי

וְתֵרֶא מַחֲרִישׁ

בְּהוֹנוֹת רַגְלַי הַוְּרֻדּוֹת.

לֹא אֵדַע מָה אַגִּידָה לָךְ.

אוֹרֵד עֵינַי אַרְצָה

וּפָנַי יִלְהָבוּ.

אוּלַי אֶלְחַשׁ שְׁכוּרָה:

מָה רָאִיתָ עַל דַּרְכֶּךָ? —

אַךְ כֻּלִּי אֹמַר:

הִנֵּה זֶה בָא!

וּזְבוּב לֹא יְרוֹנֵן

חֶדְוַת נַפְשִׁי הַבְּהִירָה.

וינה, 1925–1917

נוסח נוסף

נְבוֹכָה אֶעֱמֹדָה

וְלֹא אֵדַע נַפְשִׁי.

צִלְּךָ הַזָּקוּף

גוֹלֵש אִטִּי מִן הַגִּבְעָה.

מְהֵרָה תַעֲמֹד לְפָנַי

וְתֵרֶא מַחֲרִישׁ

בְּהוֹנוֹת רַגְלַי הַוְּרֻדּוֹת.

לֹא אֵדַע מָה אַגִּידָה לָךְ.

אוֹרֵד עֵינִי אַרְצָה

וּפָנַי יִלְהָבוּ.

אוּלַי אֶלְחַשׁ שְׁכוּרָה:

"מָה רָאִיתָ עַל דַּרְכֶּךָ? "

אַךְ כֻּלִּי אֹמַר:

“הִנֵּה זֶה בָא”. —

נְבוֹכָה אֶעֲמֹדָה

וְלֹא אֵדַע נַפְשִׁי.

אֶרְאֶךָ צוֹעֵד שָׁלֵו

לְמַסָּעֶיךָ —

וּמְאוּם לֹא אֵרֶא בִלְעָדֶיךָ.

הֵן סַכּוֹתָ בַעֲדִי מְלֹא עוֹלָם,

הַגָּדוֹל, הַטּוֹב!

שְׁתֵּי יָדֶיךָ הַחִוְרוֹת

אוֹחֲזוֹת בַּשֶּׁמֶשׁ —

חֶרֶשׁ תִּכְרַע אֲמָתְךָ לְפָנֶיךָ

וְלֹא תָעֵז שְׂאֵת עֵינֶיהָ אֵלֶיךָ.

יָדַעְתִּי כִּי תַּעֲבֹר מִמֶּנִּי וָהָלְאָה —

אוּלַי יִגַּע מֶבָּט קַל

בְּרֹאשִׁי הַשָּׁחוֹר,

אָז יִצְהַל לִבִּי כָל יָמָי.

אוּלַי תִּתְּנֵנִי לֶכֶת אַחֲרֶיךָ,

לֶכֶת מְעַט אַחֲרֶיךָ,

הַגָּדוֹל, הַטּוֹב!

וינה, 1925–1918

חַדְרֵי הַחִכּוּי לָרוֹפְאִים הַגְּדוֹלִים,

כִּבְדֵי וִילָאוֹת בָּם לָסֹךְ חַלּוֹנוֹת;

הֶמְיַת בְּנֵי-אָדָם וּמַשַּׁק הַקְּרוֹנוֹת

מֵעֹמֶק הָרְחוֹב אֲלֵיהֶם אֵין עוֹלִים.

מִסָּבִיב צִיּוּרֵי-זְמַן-חָלַף אֲפֵלִים,

דֹּם קָפְאוּ אַנְדַּרְטוֹת לְזִנּוּק נְכוֹנוֹת,

עָמֹק כֹּה הָאֹדֶם שֶׁל קִיר וַאֲרוֹנוֹת

וּדְמָמָה עַתִּיקָה תַעֲטֹף הַכֵּלִים.

בִּדְמִי כָבֵד זֶה הָאָדָם כִּי טָבַע,

וְאָבַד בִּרְדִיפַת הַכִּסֵּא וְכָבָה —

גַּם הוּא יִדְמֶה פֹה לִכְלִי שְׂבַע-יָמִים;

עַל רֹךְ הַמַּרְבַד כִּי יִקְרַב חֶרֶשׁ צַעַד —

וְנִרְגַּז מִנּוּחוֹ, וְעָבַר אוֹתוֹ רַעַד,

וְהֵישִׁיר לָרוֹפֵא מֶבָּטָיו הַקָּמִים.

עוּבד לספרדית: 24.5.39