ישראל אלירז
וְלָמָּה הַמָּוֶת עוֹמֵד מִן הַצַּד
בתוך: לִפְנֵי הַדֶּלֶת, מֵעֵבֶר לַקַּיִץ
‏ולמה המוות עומד מן הצד
‏רק דבר אחד הגוף יודע
‏הלא־נראה לא היה צריך עוד
‏אני מביט באמי המתה
‏ מה שעמד להימחק הולך ונמחק
‏ויתרת על ידייך ועל רגלייך
‏דבר לא יכול עוד להתרחש
‏ואולי אפשר לתאר זאת כך
‏זה הזמן שאומַר דבר
‏המוות יכול לקחת ממני הכל
‏כל בוקר אמי מכניסה אותי
‏כולם מתו עוד בטרם בא המוות
‏אף פעם לא מספיקים ממש לחיות
‏יש מישהו בקצה מה
‏הנה דבר שהלשון טרם הגיעה אליו
‏ מעולם אבי לא אמר
‏נשב לאכול
‏התשוקה לחיות באושר
‏ וצריך להיעשות בן חורין באמת
‏בין מה שנעשה לבין מה
‏רק צר היה לאבי מאוד
‏משמת אבי הוא לא חדל למות
‏אל תוך כל דבר ערבב אדמה
‏מה היה אחרכך
‏אם יש רעידה זו האדמה
‏הנה כלי, לידו המחשבה
‏יש איזה דבר שטרם סודר
‏הכל מאוחר מדי
‏עכשיו אני רוצה שמישהו יבוא
תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!