הַנַּחַל שֶׁתָּפַח כֻּלּוֹ מִדֶּמַע

חַיּוֹת עֵרָנִיּוֹת, דָּגִים אִלְּמִים

שֶׁבֵּין גָּדוֹת יְרַקְרַקּוֹת תְּחוּמִים,

דְּרוֹרֵי הַיַּעַר – יְסַפְּרוּ גַּם הֵמָּה;

הָעֵמֶק הָרוֹחֵשׁ סוֹדוֹת וָשֶׁבַע,

וּפִתּוּלֵי מִשְׁעוֹל בָּעֲשָׂבִים,

הָאַהַב הַמַּקְשִׁיחַ רְגָבִים

וְהַסְּדָקִים שֶׁבְּמִתְלוֹל הַגֶּבַע:

הַבִּלְתִּי מְעֻרְעָר זָע בִּמְקוֹמוֹ,

וּמִתְעַרְעֵר אֲנִי. כִּבְתוֹךְ גְּרָנִיט

נוֹצֵץ יָגוֹן בְּקֵן חֶדְווֹת עָבָר,

שָׁם אֲחַפֵּשׂ הָדָר שֶׁפָּג, כְּמוֹ

בַּז, שֶׁנֶּחֱלַץ מִכְּסוּת נוֹצוֹת זְמַנִּית,

מוֹתִיר גּוּפוֹ בַּעֲרִיסַת עָפָר.

זָמִיר יָתוֹם – כֵּיצַד הוּא מְשַׁבֵּחַ

מֵתִים עוֹטֵי נוֹצָה בְּלֵיל סַפִּיר,

וּמִגִּבְעָה וּפִיר קוֹלוֹ קוֹפֵחַ,

מַתִּיךְ אֶת דּוּמִיַּת הַכְּפָר בְּשִׁיר,

וְכָל הַלֵּיל טוֹרֵחַ וְקוֹדֵחַ,

וּמְלַוֶּה, גַּלְמוּד וְכֹה מָרִיר –

אוֹתִי, אוֹתִי! וְרִשְׁתוֹתָיו מוֹתֵחַ,

זֵעַת אֵלָה גּוֹוַעַת לִי מַזְכִּיר.

עֲטֶרֶת סַסְגּוֹנִית, קַשְׁתִּית שֶׁל פַּחַד!

אֶתֶר עֵינֶיהָ הַצּוֹפוֹת בָּאֶתֶר

יָנוּם בַּעֲרִיסָה סוּמָה – בּוֹר שַׁחַת.

קִבַּלְתְּ אֶת שֶׁבִּקַּשְׁתְּ, טוֹוָה קִשַּׁחַת,

"הֲדַר תֵּבֵל לֹא יִמָּשֵׁךְ רַב יֶתֶר

מִנִּיד עַפְעַף" – תֹּאמַר נַפְשִׁי, גּוֹנַחַת.

בְּהֵרָדֵם תֵּבֵל בִּגְוֹעַ לַהַט,

כְּשֶׁעַל כָּל חַי נָח רֹגַע שֶׁל בַּרְבּוּר,

וְלֵיל סוֹבֵב עִם מִקְלָעוֹת שֶׁל נוּר

וְלַזֵּפִיר עָצְמַת הַיָּם נִכְנַעַת –

אָחוּשׁ, אֶבְעַר, אֶבְכֶּה – הִיא לֹא שׁוֹמַעַת,

אַחַת, קְרוֹבָה עַד כִּי הַלֵּב נִכְמָר,

וְכָל הַלֵּיל כֻּלּוֹ עַל הַמִּשְׁמָר

כֻּלָּהּ נוֹשֶׁמֶת רֹן רָחוֹק מִגַּעַת.

לְמַעְיָן אֶחָד מֵי־אֶלֶף־טַעַם –

הֲגַם אֲהוּבָתִי דּוּ־פַּרְצוּפִית?

תָּפְתִּית־נָפְתִּית הִיא בְּאוֹתוֹ הָאֹפֶן…

לְתִמְהוֹנִי, כָּל יוֹם כְּאֶלֶף פַּעַם

עָלַי לִשְׁקֹעַ בְּמִיתָה סוֹפִית,

וּתְקוּמָתִי כָּמוֹהָ יוֹצֵאת־דֹפֶן.

בְּדַהַר חֶרְמֵשִׁי שֶׁל צְבִי, בִּיעָף

חָלְפוּ יְמֵי חַיַּי. יָדִי חָפְנָה

רַק אֶת אֶפְרָהּ הַקַּר שֶׁל הָעֶדְנָה.

אָשְׁרִי הָיָה קָצָר מִנִּיד עַפְעַף.

בִּזְכוּת חַסְדֵי פִּתּוּי יָהִיר, הַלֵּב

בְּכוּךְ הַלֵּיל הַדַּל יֵדַע תְּנוּמוֹת,

בָּאֲדָמָה חַסְרַת הָעֲצָמוֹת

יָתוּר קַשְׁיוּת מֻכֶּרֶת, גִּיד עָרֵב.

אַךְ מָה שֶׁהִתְקַיֵּם בָּהּ רֶגַע קַל,

שֶׁהִתְפָּרֵץ לַתְּכֵלֶת הַבּוֹעֶרֶת,

לִשְׁבּוֹת וְאַף לִפְצֹעַ עוֹד יוַּכַל.

קְמוּט מֵצַח אֲנָחֵשׁ: עַד מָה יָפְתָה?

לְאֵי קָהָל שַׁיֶּכֶת הִיא עַתָּה?

כֵּיצַד סוּפַת קְפָלֶיהָ מִתְחַשֶּׁרֶת?