צילום: אמון יריב

הַכַּלְבָּה הַקְּפִיצִית מְקֻפֶּלֶת

בְּגֻמַּת הַכֻּרְסָה: קָדְקֹד פִּסּוּלִי גָּרוּם

בֵּין שְׁתֵּי כַּפּוֹת שְׁמוּטוֹת,

מַבָּט כַּלְבִּי נָטוּי, עֵר, מְלֻכְסָן, אוֹרֵב

לְאֵרוּעִים צְפוּיִים.

          יֵשׁ לְעַצֵּב

נִגּוּד בֵּין כַּרְעֵי הַכֻּרְסָה

הַקָּשׁוֹת, הַמֵּתוֹת, לְרַגְלֵי הַכַּלְבָּה

הַנָּחוֹת, מְקֻפְלָלוֹת,

צוֹפְנוֹת נִתּוּר אַדִּיר וּמְרוּצָה

אַיָּלִית שְׁלוּחָה בַּשָּׂדֶה,

        לְחַדֵּר

אֶת הָרִצּוּד הַחוֹלְמָנִי, הָעֵרָנִי

בָּעַיִן הָעֲגֻלָּה הָאֲפוּפָה בְּשַׂרְעַפִּים

מְצֹעָפִים, בִּלְתִּי מִלּוּלִיִּים, אֲבָל תָּמִיד כֻּלָּהּ

נְכוֹנוּת דְּרוּכָה לְקֶשֶׁר עַיִן,

לִבּוּב, מַעֲקָב.

כַּלְבָּה בְּגֻמַּת הַכֻּרְסָה,

כַּף רֶגֶל בְּתוֹךְ הַנַּעַל,

עַיִן בַּאֲרֻבַּת הַמֵּצַח,

הַנּוֹשְׁמִים הַמִּשְׁתָּאִים בַּמְּעָרָה הַפִלוֹסוֹפִית –

אֲבָל אֵינֶנִּי צַיָּר.

חָתוּל שֶׁטִּפֵּס עַל הָעֵץ

הַמְשַׁרְבֵּב עָנָף אֶל הַחָלּוֹן, דִּלֵּג

בְּנִתּוּר מְדֻיָּק פְּנִימָה.

נְחִיתָה רַכָּה,

יָשָׁר עַל הַסַּפָּה.

קָלַטְתִּי אוֹתוֹ

בְּזָוִית הָעַיִן, הַרְבֵּה לִפְנֵי

הַכַּלְבָּה הַמְנֻמְנֶמֶת

הַמְקֻפֶּלֶת בְּמִרְבָּצָהּ.

בְּאִי־רָצוֹן הִנַּחְתִּי אֶת הַסֵּפֶר,

קַמְתִּי אֵלָיו לְשָׁלְחוֹ,

וְהוּא, בְּאִי־רָצוֹן

סָב עַל עֲקֵבָיו וְהִסְתַּלֵּק

אֶל אֶדֶן הַחַלּוֹן וְאֶל הָעֵץ,

עִכֵּס בְּמוֹרַד הֶעָנָף,

יָרַד בְּנַחַת. רַק אָז

עָמְדָה הַכַּלְבָּה וְנָבְחָה

שְׁנֵי מַטָּחִים נִרְעָשִׁים,

בַּלֶבּוּסְתֶה נִרְגֶּנֶת.

מַה לָּךְ, בַּחוּץ

לַח, קָרִיר וְרוּחַ נוֹשֶׁבֶת.

אָז טָעָה הֶחָתוּל. וְאַתְּ,

אֵין לָךְ בַּמֶּה לְהִתְנָאוֹת.

גַּם אַתְּ, אַל תַּעֲשִׂי רוּחַ.

הַכֶּלֶב שׁוֹעֵט מְצֻדָּר בְּזָוִית חַדָּה

בִּנְחִירָיו הָרְחָבִים רוֹטֵט הַתֹּם

מְרַחְרֵחַ אֶת רָזֵי הָעֵשֶׂב

הַיָּבֵשׁ וְהָאָזְנַיִם הַמִּתְנוֹפְפוֹת

הֵן דְּגָלִים מִתְרוֹנְנִים

שֶׁל אִי־הַקְשָׁבָה לַמָּוֶת.

בּוֹא אֵלֵינוּ, כֶּלֶב, אָנוּ בְּנֵי אָדָם

הִדְלַקְנוּ אֵשׁ בְּתוֹךְ חֶשְׁכַת הַלַּיְלָה

שֶׁל הַיְקוּם הַגּוֹעֶה מִבַּעֲרוּת

וּלְאוֹרָהּ גִּלִּינוּ

אֶת הַסּוֹד הַנָּצוּר שֶׁל כָּל חַי

יוֹם הַמָּוֶת הַמְרַצֵּד בָּאֹפֶק

פָטָה־מוֹרְגָנָה בּוֹרֵאת אֶת עַצְמָהּ

מִתְגַּשֶּׁמֶת פִּתְאוֹם נֶהֱפֶכֶת

לְוַדָּאוּת עָדֶיהָ לֹא נַגִּיעַ

אֲבָל בָּהּ נִבָּלַע וּבָהּ נִגּוֹז.

בּוֹא אֵלֵינוּ, אָנוּ שֶׁזָּרַעְנוּ

מָוֶת לְאַרְבַּע רוּחוֹת הִבְעַרְנוּ

חָרַכְנוּ וְצָרַבְנוּ עַד מַחֲנָק

אֶת הַכַּדּוּר הַתּוֹעֶה בְּחֶשְׁכַת הַיְקוּם

יוֹדְעִים עַכְשָׁיו: הַמָּוֶת הוּא אֲבִי הָאַחֲוָה.