יאניס ריטסוס נולד ב־1909 באיים הפלופונזיים. בשנות ה־20 בא לאתונה ולקח חלק במאבק למען הסוציאליזם. בשל חלקו זה אף נאסר. בקובצי שיריו הראשונים ‘טראקטורים’, ‘פיראמידות’ ו’מלחמה' משתקפת הסיטואציה הפוליטית של שנות השלושים. בצורת כתיבתו הוא עובר בהדרגה מן החריזה הקלאסית אל המיקצב החופשי. באורח ספונטאני משתלבות אצלו תמונות אפלות וסימבוליות למונולוגים ארוכים, שהנושא המרכזי בהן הוא הניתוק של הבודד מן החברה ובידודו באי־גירוש. לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה פירסם את הקבצים ‘שירים לאחותי’, ‘סימפונית סתיו’ ו’מארש האוקיינוס‘, שהעידו על התפתחות כשרונו וזכו להערכות חמות. בזמן הכיבוש הנאצי ביוון העלה ביצירותיו דמויות של לוחמי המרי. בזה אחר זה פירסם את הקבצים ‘מזורקה ישנה בקצב הגשם’, ‘רובעי השלום’, ‘סונטת ירח’, ‘כרוניקה’, ו’חלון’. לאחר הפוטש הצבאי של אפריל 67 נאסר וגורש לאי לֶארוס. את מחזור שיריו הנודעים על גלותו בשם ‘חזרות’ כתב בשנים 1968/69 באיים פרתנו בלֶארוס וקרלו ואסו בסַאמוס. בשנות השבעים הראשונות שוחרר מכלאו. בשיריו המאוחרים ניכרת גם נימה הגותית יחד עם המשך דבקותו ברעיונות הסוציאליזם.

פ.מ

הַאֵין זֶה תָּמוּהַּ? – אוֹמֶרֶת אֶלֶני –

אַתָּה עוֹלֶה עַל הַמַּדְרֵגָה שֶׁלְּמַעְלָה,

זוֹרֵק קֻפְסָה קְטַנָּה מִן הַחַלּוֹן,

הָרְאִי עַל קִיר הַחֶדֶר מַרְאֵה קְצָת רָקִיעַ,

אֶת אַרֻבַּת־הֶעָשָׁן, אֶת הַגִּבְעָה הַקְּטַנָּה,

אֶת הַמִּסְפָּר 23. בְּלִי קְצָת אָדֹם אִי־אֶפְשָׁר –

לְמָשָׁל גַּג־הַלְּבֵנִים שֶׁל הַבַּיִת שֶׁמִּמּוּל.

וְכַמָּה הוֹלְמִים אוֹתִי אֵלֶּה עֲגִילֵי־הָאָזְנַיִם (אֲנִי מִשְׁתַּגַּעַת) –

אֲנִי תּוֹלֶשֶׁת עָנָן לָבָן קָטָן בָּאֹזֶן;

אֲנִי דּוֹפֶקֶת בַּחַלּוֹן, לְמַעַן יִפְנֶה אֵלַי הַצַּיָּד וְיַבִּיט בִּי –

כַּמָּה הוּא מְכֹעָר וְהוּא אֵינוֹ מֵבִין.

הָעוֹלָם מָלֵא פְּלָאִים קְטַנִּים.

עַל כֵּן אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת כֻּלָּם –

כִּי אֵינָם מְבִינִים. חֲפֵצָה אֲנִי, כִּי יָבִינוּ –

מוּבָן מֵאֵלָיו: שֶׁאֲנִי יָפָה. מִשֶּׁיָּבִינוּ, לֹא אוֹהֲבֵם עוֹד.

הוֹ, כַּמָּה אוֹהֲבֵם, אַף אֶת עֲגִילֵי־אָזְנַי

אֶזְרֹק אֶל הַבְּאֵר.

כִּסֵּא זֶה הָיָה מְקוֹם הַמֵּת.

הַקְּטִיפָה הַיְרֻקָּה מַבְרִיקָה בִּמְקוֹם שָׁם שָׂם יָדָיו.

אַחֲרֵי־כֵן, אַחֲרֵי שֶׁלְּקָחוּהוּ, בָּאוּ הַזְּבוּבִים –

זְבוּבִים גְּדוֹלִים, שְׁקֵטִים. הָיָה חֹרֶף.

יְבוּל הַתַּפּוּזִים הָיָה רַב מְאֹד –

זְרָקוּם אֶל אֲחוֹרֵי כָּתְלֵי־הַחֲצֵרוֹת.

הָיָה מְעֻנָּן – לֹא הִכִּירוּ מָתַי עָלָה הַשַּׁחַר.

בּקֶר אֶחָד, הַשְׁכֵּם־הַשְׁכֵּם, דָּפְקוּ בַּדֶּלֶת הַסַּיָּדִים עִם מִבְרְשׁוֹתֵיהֶם.

הַמְשָׁרֵת הָרָזֶה יָצָא. נָתַן לָהֶם עֲנִיבוֹת הַמֵּת –

כְּחֻלָּה, צְהֻבָּה, שְׁחֹרָה. הָהֵם מִצְמְצוּ בְּעֵינֵיהֶם. הָלְכוּ לָהֶם.

הַכִּסֵּא נִמְצָא בַּמַּרְתֵּף, וְעָלָיו מַלְכֹּדֶת הָעַכְבָּרִים.

בַּחֶדֶר הָעֶלְיוֹן דָּחוּק. שְׁעַת חֲצוֹת־לַיְלָה חָלְפָה.

אִישׁ לֹא דִּבֵּר, אִישׁ לֹא בָּכָה.

הַשּׁוֹמֵר הָעֲנָק הֶחֱזִיק אֶת הַפַּנָּס.

הָאֲחֵרִים דְּחָפוּם בְּרוֹבִים. הֻכְרְחוּ לִקְפֹּץ

מִגְּזוֹזְטְרָה זוֹ אֶל הָאַחֶרֶת. הַמֶּרְחָק לֹא הָיָה גָּדוֹל.

תַּחְתָּם נִכְרָה בְּקֹשִׁי הָרְחוֹב הַמְרֻצָּף,

עָמֹק כַּחֲפִירַת־בְּאֵר, מוּאָר עֲפֹרוֹת בְּאוֹר הָעֲשָׁשִׁיּוֹת

הַיְרֻקּוֹת שֶׁל מַחְסַן־הַפֶּחָם וּמֵחַלּוֹן־הָרַאֲוָה שֶׁל הָאִטְלִיז.

הֵם קָפְצוּ אֶחָד אֶחָד. הֵדֵי הַחֲבָטָה הַכְּבֵדָה נִשְׁמְעוּ לְמַטָּה.

אַחַר־כָּךְ חָלְצוּ הַשּׁוֹמְרִים נַעֲלֵיהֶם וְגַרְבֵּיהֶם,

הִנִּיחוּ שְׁנֵי קְרָשִׁים רְחָבִים וְצָעֲדוּ אֶל הַגְּזוֹזְטְרָה שֶׁמִּמּוּל

עִם הַפַּנָּס בַּיָּד. רַגְלֵיהֶם הָיוּ גְּדוֹלוֹת, יָפוֹת, מוּאָרוֹת,

נְקִיּוֹת; צְפָּרְנֵי הַבְּהוֹנוֹת הִבְהִיקוּ.

אִישׁ לֹא דָּאַג לַגָּן הַרְבֵּה שָׁנִים.

וּבְכָל זֹאת הֵחֵל הַשָּׁנָה – מַאי, יוּנִי – לִפְרֹחַ מֵעַצְמוֹ,

הוּא הֵאִיר מִכָּל צַד עַד לַגָּדֵר –

אֶלֶף שׁוֹשַׁנִּים, אֶלֶף צִפָּרְנִיּוֹת, אֶלֶף גֶּרַנְיוֹת,

סְגֻלּוֹת, תְּפֻזּוֹת, יְרֻקּוֹת, אֲדֻמּוֹת וּצְהֻבּוֹת,

צְבָעִים, צְבָעִים, כְּנָפַיִם –

וְהָאִשָּׁה שׁוּב הוֹפִיעָה עִם הַמַּשְׁפֵּךְ שֶׁלָּהּ, לְהַשְׁקוֹת הַכֹּל –

יָפָה עֲדַיִן, נוֹחָה, בַּעֲלַת בִּטָּחוֹן בִּלְתִּי־יַצִּיב.

וְהַגָּן – כִּסָּה אוֹתָהּ עַד לַכְּתֵפַיִם, חֲבָקָהּ, כְּבָשָׁהּ,

הֱרִימָהּ לִזְרוֹעוֹתָיו. וְהִנֵּה רָאִינוּ, בִּשְׁעַת הַצָּהֳרַיִם,

אֶת הַגָּן וְהָאִשָּׁה עִם כַּדָּהּ בַּעֲלוֹתָם –

וּבְהַבִּיטֵנוּ אֶל מַעְלָה נָפְלוּ מִן הַכַּד

טִפּוֹת דַּקּוֹת עַל לְחָיֵינוּ, סַנְטֵרֵנוּ, שְׂפָתֵינוּ.

“הִכָּנְסוּ, רַבּוֹתַי,” אָמַר. אֵינְכֶם מַפְרִיעִים, כְּלָל לֹא.

הִתְבּוֹנְנוּ בַכֹּל. אֵין לִי מַה לְהַסְתִּיר.

כָּאן חֲדַר־הַשֵּׁנָה, כָּאן הַמִּשְׂרָד,

כָּאן חֲדַר־הָאֹכֶל. וְזֶה כָּאן? – הַמַּחְסָן תַּחַת הַגַּג,

הַכֹּל מִתְקַלְקַל, רַבּוֹתַי, וְהוּא כְּבָר מָלֵא עַד אֶפֶס מָקוֹם,

הַכּל מִתְקַלְקֵל, מִתְקַלְקֵל, וְכָל־כָּךְ מַהֵר, רַבּוֹתַי.

וְזֶה כָּאן? – אֶצְבָּעוֹן – אִמָּא הִשְׁתַּמְּשָׁה בּוֹ;

זֶה כָּאן? – מְנוֹרַת הָאֵם, מִטְרִיַּת הָאֵם –

הִיא אֲהֲבַתְנִי מְאד – אֲבָל תְּעוּדָה מְזֻיֶּפֶת זוֹ?

הַתַּכְשִׁיטִים הַזָּרִים? הַמַּגֶּבֶת הַמְלֻכְלֶכֶת?

כַּרְטִיס־תֵּאַטְרוֹן זֶה? הַכֻּתֹּנֶת הַמְנֻקְּבָה? טִפּוֹת־דָּם?

וְתַצְלוּם זֶה? צִלּוּמוֹ, כֵּן, עִם מִגְבַּעַת־נָשִׁים מְלֵאַת־פְּרָחִים,

מֻקְדָּשׁ לְבִלְתִּי־יָדוּעַ – זֶה גַּם כְּתָב־יָדוֹ –

מִי שָׂם אֶת זֶה כָּאן? מִי שָׂם אֶת זֶה כָּאן?

מִי שָׂם אֶת זֶה כָּאן?

עַנְנֵי־עֶרֶב, הַשָּׁעוֹן הַמּוּאָר שֶׁל הַכְּנֵסִיָּה,

עֵצִים פְּרוּעִים, קֹר, שַׁלֶּכֶת עַל הַגְּבָעוֹת,

עוֹד נִשְׁמְעוּ יְרִיּוֹת. קְצָת אַחַר־כָּךְ

בָּא גֵּיאוֹרְגְיוּס רָכוּב עַל אוֹפַנַּיִם.

עַל הָרִצְפָּה הִנִּיחַ גִּיטָארָה, שְׁמֵּיתָרֶיהָ פָּקְעוּ.

“אֶת הַמֵּתִים,” אָמַר, "נָשָׂאנוּ אֶל הַצְּרִיף.

אֵין הַשָּׁעָה פְּנוּיָה לִדְגָלִים וּלְפִרְקֵי תְּהִלִּים,

הַחְבִּיאוּ לְפָחוֹת רְשִׁימָה זוֹ,

לְמַעַן תַּזְכִּיר לָנוּ כַּעֲבֹר זְמַן

אֶת שְׁמוֹתֵיהֶם, גִּילָם – גַּם אֶת מִדּוֹת נַעֲלֵיהֶם רָשַׁמְתִּי.

גַּם שְׁלֹשֶׁת הַסַּתָּתִים נִסְפּוּ.

נוֹתַר רַק מַלְאַךְ־הָאֶבֶן הַהוּא

בְּלִי רֹאש־הָרֶכֶב עָלָיו. אֵיזֶה רֹאשׁ."

כָּךְ אָמַר וְהָלַךְ.

אֶת הַגִּיטָארָה לֹא לָקַח.

עָלֵינוּ לִשְׁמֹר עַל מֵתֵינוּ וְעַל כֹּחָם, כִּי בְּשָׁעָה מְסֻיֶּמֶת

יִתָּכֵן שֶׁאוֹיְבֵינוּ יוֹצִיאוּם מִקִּבְרֵיהֶם וְיִקָּחוּם אִתָּם. וְאָז בְּלִי הֲגַנָּתָם,

תְּאַיֵּם עָלֵינוּ סַכָּנָה כְּפוּלָה. אֵיךְ נִחְיֶה

בְּלִי בָּתֵּינוּ, רָהִיטֵינוּ, שְׂדוֹתֵינוּ, וְקֹדֶם כֹּל,

בְּלִי קִבְרוֹת אֲבוֹתֵינוּ, הַלּוֹחֲמִים וְהַנְּבוֹנִים? נִזְכֹּר,

כִּי הַסְּפַּרְטָאִים גָּנְבוּ אֶת עַצְמוֹת אוֹרֶסְטֶס בְּטַגֵיאָה. אָסוּר,

שֶׁאוֹיְבֵינוּ יֵדְעוּ אֶת מְקוֹם הַקְּבָרִים. אֲבָל,

אֵיךְ נֵדַע פַּעַם מִי הֵם אוֹיְבֵינוּ, וּמָתַי וְאֵיפֹה יוֹפִיעוּ? וּבְכֵן, לֹא קְבָרִים מְפֹאָרִים,

לֹא תַּקְשִׁיטִים הֲדוּרִים – זֶה מוֹשֵׁךְ אֶת הָעַיִן, רַק מְעוֹרֵר אֶת הַקִּנְאָה.

מֵתֵינוּ אֵין לָהֶם צֹרֶךְ בְּכָל אֵלֶּה – לְלֹא דְּרִישׁוֹת, צְנוּעִים, אִלְּמִים עַתָּה

אֵין לָהֶם עִנְיָן בְּשֶׁבַח וּבְמַתָּנוֹת וּבִתְהִלּוֹת־שָׁוְא. עֲדִיפִים רַק

מַצֵּבָה פְּשׁוּטָה וַעֲצִיץ גֵּרַנְיוּם כְּסִימָנֵי סֵתֶר, אוֹ גַּם לֹא כְלוּם.

בָּטוּחַ יוֹתֵר, לְשָׁמְרָם בְּקִרְבֵּנוּ, אִם זֶה נִתָּן לָנוּ, אוֹ טוֹב עוֹד יוֹתֵר,

אִם גַּם אָנוּ לֹא נֵדַע, אֵי מְקוֹם מְנוּחָתָם.

לְפִי מַצַּב הַדְּבָרִים כַּיּוֹם – מִי יוֹדֵעַ?

נוֹצִיאֵם בְּעַצְמֵנוּ מִקִּבְרֵיהֶם וְיוֹם אֶחָד נַשְׁלִיכֵם מִפֹּה הָלְאָה.

לאֶרוס, 20 במארס 1968

אֲנָשִׁים, רַעְיוֹנוֹת, מִלִּים מֻשְׁחָתוֹת הֵן, כִּמְעַט וְאֵין אָנוּ מִתְעַנְיְנִים עוֹד

בַּעֲלִילוֹת־גְבוּרָה יְשָׁנוֹת וַחֲדָשׁוֹת, בְּמַהֲלַךְ־חַיָּיו שֶׁל אֲרִיסְטִידֶס; וְאִם מִישֶׁהוּ

מַעֲלֶה אֵי־פַּעַם עַל שְׂפָתָיו אֶת שְׁלֹשׁ הַמֵּאוֹת אֶת הַמָּאתַיִם, מַפְסִיקִים אוֹתוֹ

הָאֲחֵרִים בְּבִטּוּל, אוֹ לְפָחוֹת בְּסַפְקָנוּת, אֲבָל לְשָׁעָה כָּזֹאת, עַתָּה,

בְּהִשְׁתַּפֵּר מֶזֶג־הָאֲוִיר – בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן עַל כֻּרְסָה תַּחַת הָאֵקָלִיפְּטוּס,

בְּאוֹר קָשֶׁה זֶה – תּוֹקְפֵנוּ כֹּסֶף טָמִיר אֶל הַזֹּהַר הָעַתִּיק –

גַּם אִם זוֹל נִקְרָא לוֹ. כַּאֲשֶׁר

הַמַּסָּע הִתְחִיל הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר לָנוּעַ,

הַמְחַצְצֵר בָרֹאשׁ, אַחֲרָיו הָעֲגָלוֹת גְּדוּשׁוֹת עַנְפֵי מֹר וְזֵרִים,

אַחֲרֵיהֶן הַשּׁוֹר הַשָּׁחר, אַחֲרָיו הַטִּירוֹנִים וּבִידֵיהֶם כַּדֵּי הַיַּיִן וְהֶחָלָב

לְנִדְבוֹת־הַמֵּתִים, וּכְלֵי הַחֶרֶס הַיָּפִים מְכִילֵי־שֶׁמֶן וּמְפִיצֵי רֵיחוֹת־נִיחוֹחַ –

אֲבָל הַמְפאָר בְּיוֹתֵר רַק בְּסוֹף הַמַּסָּע, לָבוּשׁ אָדֹם־כַּשָּׁנִי

הָאָצִיל מִפְּלַאטֶאֶא; בְּאִסּוּר חָמוּר אָסוּר הָיָה לוֹ כָּל הַשָּׁנָה

לָגַעַת בַּבַּרְזֶל וְרַק בְּגָדִים לְבָנִים הָיָה עָלָיו לִלְבֹּשׁ – עַתָּה

צוֹעֵד הוּא דֶּרֶךְ הָעִיר בְּאָדֹם־כַּשָּׁנִי וְהַחֶרֶב הָאֲרֻכָּה בַּחֲגוֹרוֹ,

הַכַּד שֶׁל כְּלֵי־הַבַּיִת הַצִּבּוּרִיִּים בְּיָדוֹ, עַד קִבְרֵי הָאָבוֹת.

וְכַאֲשֶׁר אַחֲרֵי נִקּוּי עַמּוּדֵי־הַקְּבָרִים וְאַחַר הַקְרָבַת הַקָּרְבָנוֹת הָעֲשִׁירִים,

אֶת הַגָּבִיעַ הֵנִיף לָרוֹם וֶהֱרִיקוֹ עַל הַקְּבָרִים בְּאָמְרוּ:

"אֶת הַגָּבִיעַ הַזֶּה מַקְרִיב אֲנִי לַגְּבָרִים הָאַמִּיצִים בְּיוֹתֵר,

שֶׁנָּפְלוּ לְמַעַן חֵרוּת הַיְּוָנִים" – עָבְרָה צְמַרְמֹרֶת גְּדוֹלָה אֶת הַחֻרְשָׁה,

צְמַרְמֹרֶת הָעוֹבֶרֶת גַּם הַיּוֹם בֵּין עֲלֵי אֵקָלִיפְּטוּס זֶה

וְאֶת הַבְּגָדִים הַמְגֻוָּנִים וְהַמְטֻלָּאִים, הַתְּלוּיִים עַל חֶבֶל־הַכְּבִיסָה.

לאֶרוס, 22 במארס 1968

לפי תוקידידס

קוֹרִינְת, אַרְגוֹס, סְפַּארְטָה, אַתּוּנָה, סִיקִיוֹן וְעָרִים (כַּמָּה?) קְטַנּוֹת –

לְאֶלֶף חֲלָקִים הִתְפּוֹרְרָה יָוָן, הַחוֹזֶה הַגָּדוֹל הוּפַר;

הַכֹּל מִתְרָעֲמִים עַל הַכֹּל – שׁוּב אֲסֵפוֹת, מוֹעָצוֹת, מַשָּׂאִים־וּמַתָּנִים;

הַשְּׁכֵנִים שֶׁרַק תְּמוֹל הָיוּ מְיֻדָּדִים אֵינָם מְבָרְכִים עוֹד בָּרְחוֹבוֹת זֶה אֶת זֶה בְּשָׁלוֹם –

סִכְסוּכִים יְשָׁנִים נִתְחַדְּשׁוּ. בְּרִיתוֹת חֲדָשׁוֹת

בְּנִגּוּד לַקּוֹדְמוֹת, נִרְקָמוֹת. מַגִּיעוֹת יְדִיעוֹת בַּחֲשַׁאי בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה.

אֲחֵרוֹת נִשְׁלָחוֹת מִכָּאן. פִּסְלֵי הַגִּבּוֹרִים נִשְׁחָתִים בַּכִּכָּרִים

וּבַגַּנִּים מְקַנְּנוֹת עֲלֵיהֶם הַצִּפֳּרִים.

קְבוּצוֹת קְטַנּוֹת בַּשּׁוּק, בִּרְצִינוּת, בְּהִתְרַגְשׁוּת, בְּקַנָּאוּת,

מְדַבְּרוֹת עַל דַּאֲגוֹתֵינוּ – מִי מִנָּה אוֹתָם? מִי שָׂמָם?

עַל כָּל פָּנִים אָנוּ לֹא בְּחַרְנוּם (וּבִכְלָל כֵּיצַד וְאֵיךְ? כְּבָר שׁוּב אֲדוֹנִים חֲדָשִׁים? אֲנַחְנוּ מְוַתְּרִים!)

אַפְּרִיל הִגִּיעַ;

עֲצֵי־הַפִּלְפֵּל בָּרְחוֹבוֹת הוֹרִיקוּ – יַרְקוּת רַכָּה,

דַּקָּה (נִרְגָּשִׁים אָנוּ), אִם־כִּי

הַרְבֵּה אָבָק עָלֶיהָ – הַשֵּׁרוּתִים הַצִּבּוּרִיִּים מְבֻלְבָּלִים הֵם;

אֵינָם נוֹסְעִים עוֹד אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם לְהַשְׁקוֹת הַחוּצוֹת, אַךְ הַיּוֹם

הוֹפִיעָה פִּתְאֹם בַּחֲצַר הַפַּרְלָמֶנְט הַנָּעוּל הַסְּנוּנִית הָרִאשׁוֹנָה,

וְכֻלָּם קָרְאוּ: “סְנוּנִית, רְאֵה, סָנוּנִית, רְאֵה” –

כֻּלָּם בְּקוֹל אֶחָד, גַּם הַיְרִיבִים: “סְנוּנִית”. פִּתְאֹם

נִשְׁתַּתְּקוּ הַכֹּל, כָּל אֶחָד הִרְגִּישׁ אֶת עַצְמוֹ נִפְרָד מִכָּל הָאֲחֵרִים, חָפְשִׁי בְּמִדַּת־מָה,

קְשׁוּרִים בִּגְלַל אֹרֶךְ הַזְּמַן לִבְדִידוּת חֲזָקָה. וְעַתָּה

הֵבִינוּ, שֶׁחֵרוּתָם הַיְחִידָה הִיא הַהֱיוֹת לְבַדּוֹ, וְגַם זֶה עוֹדוֹ

(אִם־גַּם בַּבִּלְתִּי־נִרְאֶה) שָׁבִיר, בִּלְתִּי מוּגָן, פִּי אֶלֶף מֻקָּף אוֹרְבִים, גַּלְמוּד.

לאֶרוס, 4 באפריל 1968

וְכִי לָמָּה חָפַצְנוּ בָּזֶה, בִּכְבִיר־הַזָּהָב – נִסָּיוֹן חָדָשׁ – אוּלַי הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר;

מִיתָה, צוּרֵי־יָם מְחֻבָּרִים, הֲמָתָה; אֶת הֵרַקְלֶס הִשְׁאִירוּ בְּמִיסְיָה,

הֶלַס הַיָּפֶה טָבַע בַּמַּעְיָן; וְאֵין מְשׁוֹטִים חֲדָשִׁים,

לְלֹא הַפְסָקַת מְנוּחָה. קוֹלְחִיס, אַאֶטֶס, מֵדֵיאָה. הַשּׁוֹר בַּעַל רַגְלֵי־הַנְּחֹשֶׁת.

שִׁקּוּי־הָאֲהָבִים וּמַאַבְקֵי־הַתַּחֲרוּת חַסְרֵי־הַתּוֹעֶלֶת. אַחַר כָּךְ אַפְּסִירְטוֹס – חֲתִיכָה חֲתִיכָה

נֶאֱלַץ אָבִיו לְלַקְּטוֹ מִן הַיָּם.

וְהַכְּבִיר הַהוּא –

סוֹף סוֹף מַטָּרָה שֶׁהֻשְׂגָה, אֲבָל גַּם פַּחַד: אֲנָשִׁים אוֹ אֵלִים עֲלוּלִים לְגָנְבוֹ –

אוֹחֵז אַתָּה אֶת זֶה בְּיָדְךָ וּשְׂעַר־הַזָּהָב שֶׁלּוֹ מֵאִיר לְךָ בַּלֵּילוֹת,

נוֹשְׁאוֹ אַתָּה עַל כְּתֵפֶיךָ וְאַתָּה מוּאָר כֻּלְּךָ, מִתְרָאֶה – מַטָּרָה

לְאֵלֶּה וּלְאֵלֶּה; וּלְעוֹלָם לֹא תִּהְיֶה בַּצֵּל,

בְּפִנָּה קְטַנָּה, צָרָה, שֶׁלְּךָ, לְהִסְתַּתֵּר, לִפְשֹׁט בְּגָדִים וְלִהְיוֹת.

אֲבָל מֶה הָיוּ חַיֵּינוּ בְּלִי (כְּפִי שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים) עִנּוּי־זָהָב זֶה?

לאֶרוס, 5 במאי 1968

אַחֲרֵי כֹּה הַרְבֵּה מַזָּל בִּישׁ נַעֲשִׂינוּ זְהִירִים –

אָנוּ מַשְׁגִּיחִים עַל צִלְּלֵי הַצִּפֳּרִים וְהֶעָלִים,

מַקְשִׁיבִים אָנוּ לְקוֹלוֹת נִסְתָּרִים, פּוֹנִים כֹּה וָכֹה,

דּוֹרְכִים עַל קְצוֹת־הַבְּהוֹנוֹת מְאֻחָר בַּלַּיְלָה אֶל הַמִּקְדָּשׁ,

מַקְטִירִים קְטֹרֶת, מוֹזְגִים שֶׁמֶן לְתוֹךְ הַמְּנוֹרוֹת הַתְּלוּיוֹת,

מְנַדְּבִים אֶת מַטְבֵּעֵנוּ מֵאָרָד לַמִּזְבֵּחַ,

מְקָרְבִים עַצְמֵנוּ לְאָזְנוֹ שֶׁל הָאֵל וְשׁוֹאֲלִים בְּלַחַשׁ:

“מָתַי?” “מֵאַיִן?” “בַּמֶּה?” וּמִיָּד אַחֲרֵי זֶה

סוֹתְמִים אָנוּ אֶת שְׁתֵּי הָאָזְנַיִם וְנָסִים.

בְּכִכַּר־הַשּׁוּק פּוֹתְחִים אָנוּ פִּתְאֹם אֶת אָזְנֵינוּ –

הַמִּלָּה הָרִאשׁוֹנָה, הַמַּגִיעָה אֵלֵינוּ, הִיא מַעֲנֵה

אֱלֹהִים. מֵעוֹלָם אֵין הַמִּלָּה הַזֹּאת תְּשׁוּבָה

לְמִשְׁאַלְתֵּנוּ – הֲשָׁמַעְנוּ נְכוֹנָה? מֵרֹאש

מַתְחִילִים אָנוּ אוֹתוֹ הַמִּשְׂחָק הַמְמֻשָּׁךְ –

מִקְדָּשִׁים וּמְנוֹרוֹת, מַטְבְּעוֹת, כִּכַּר־הַשּׁוּק – עַד לַשָּׁעָה

בָּהּ הַחֲנֻיּוֹת נִסְגָּרוֹת, הָאַצֶטִיל כָּבֶה,

וְאָנוּ מְהַלְּכִים בָּרְחוֹב בּוֹדְדִים לְיַד כָּל קִיר וָקִיר,

בּוֹחֲנִים אֶת הַמִּלָּה עַל הֶגֶה וָהֶגֶה – מַחֲלִיפִים הַהֲבָרוֹת

וְאַף פַּעַם אַחַת אֵין אָנוּ מוֹצְאִים מַה שֶׁקִּוִּינוּ.

הִנֵּה יוֹדֵעַ אַתָּה, כָּךְ מְבַזְבְּזִים אָנוּ אֶת חַיֵּינוּ בְּפַארֶס

בֵּין כִּכַּר־הַשּׁוּק הָרֵיקָה וּבֵין הָאוֹרַאקְלִים הֲרֵי־הָאֲסוֹנוֹת.

סאמוּס, 17 ביוני 1969