[(למעלה): אנה אחמטובה. (למטה:) שולחן הכתיבה שלה

צְלִילֵי הַמּוּסִיקָה בַּגָּן

נָשְׂאוּ יָגוֹן לֹא־לְהַבִּיעַ.

וְרֵיחַ יָם חָרִיף, רַעֲנָן –

צְדָפוֹת עַל קֶרַח שֶׁהִגִּיעוּ.

“אֲנִי יָדִיד נֶאֱמָן!” – הִטְעִים,

נָגַע בְּשִׂמְלָתִי בַּצֵּל הוּא.

מַה לֹּא דּוֹמִים לְחִבּוּקִים

הֵם מַגָּעֵי יָדַיִם אֵלּוּ.

כָּךְ מְלַטְּפִים צִפּוֹר, חָתוּל,

צוֹפִים כָּךְ עַל רוֹכְבוֹת תְּמִירוֹת…

רַק בְּעַד לִזְהַב רִיסִים קַלִּיל

צְחוֹק בָּעֵינַיִם הַשְּׁלֵווֹת.

וּצְלִיל קִינוֹת כִּנּוֹר בְּעַד

צְעִיף עָשָׁן הַמִּתְאַבֵּךְ:

בָּרְכִי שָׁמַיִם: אַתְּ לְבַד

לָרִאשׁוֹנָה עִם אֲהוּבֵךְ".

נִדְמֶה לִי: הֵד שֶׁל קוֹל אָדָם

כָּאן לְעוֹלָם לֹא יְצַלְצֵל,

רַק רוּחַ מֵעִדַּן הָאֶבֶן

תִּדְפֹּק בַּשַּׁעַר הָאָפֵל.

נִדְמֶה, נִצַּלְתִּי יְחִידָה

מִתַּחַת לְכִפָּה שְׁמֵימִית,

עַל כִּי אֲנִי הָרִאשׁוֹנָה

שָׁתִיתִי יַיִן שֶׁמֵּמִית.

כִּוַּצְתִּי יָדַי תַּחַת צָעִיף אָפֵל…

“לָמָּה אַתְּ חִוֶּרֶת בָּאוֹר?”

– מִפְּנֵי שֶׁבְּעֶצֶב כּוֹהֵל

הִשְׁקֵיתִי אוֹתוֹ שִׁכּוֹר.

אֵיךְ אֶשְׁכַּח? הוּא יָצָא, מִתְנוֹדֵד,

הַפֶּה בַּעֲוִית שֶׁל רֶתֶת…

וַאֲנִי, בְּלִי לָגַעַת בַּמַּעֲקֶה,

רַצְתִּי אַחֲרָיו עַד הַפֶּתַח.

מִתְנַשֶּׁמֶת, קָרָאתִי: "כָּל מַה שֶּׁהָיָה –

הֲלָצָה. אָמוּת, אִם תֵּלֵךְ. בָּטוּחַ."

הוּא חִיֵּךְ, בְּשַׁלְוָה מַבְעִיתָה,

וְאָמַר: “אַל תַּעַמְדִי בָּרוּחַ.”

קֹר פָּשַׁט בֶּחָזֶה ולא חַשְׁתִּי,

אַךְ צְעָדַי הָיוּ קַלִּים.

עַל יַד יָמִין לָבַשְׁתִּי

כְּפָפָה שֶׁל הַיָּד הַשְׂמָאלִית.

נִדְמֶה הָיָה: הַרְבֵּה מַדְרֵגוֹת,

וְיָדַעְתִּי – הֵן רַק שָׁלשׁ!

הָיָה לַחַשׁ סְתָוִי בֵּין תְּרָזוֹת:

"תָּמוּתִי אִתִּי! בְּלִי לַחְשׁשׁ!

כִּי רִמָּה אוֹתִי גּוֹרָלִי,

לֵאֶה, זְדוֹנִי, הֲפַכְפַּךְ."

עָנִיתִי: "אֲהוּבִי, אֲהוּבִי!

גַּם אוֹתִי. נָמוּתָה יַחְדָּיו…"

זֶהוּ שִׁיר שֶׁל פְּגִישָׁה אַחֲרוֹנָה.

הֵעַפְתִּי עַיִן אֶל בַּיִת חָשׁוּךְ.

רַק נֵרוֹת בַּחֲדַר־הַשֵּׁנָה

בְּאוֹר צָהֹב־אָדִישׁ הֶחֱשׁוּ.

בְּפֶחָם הוּא סִמֵּן בַּצַּד הַשְׂמָאלִי

מָקוֹם לְאָן לִירוֹת,

שֶׁתֵּצֵא הַצִּפּוֹר – הַתּוּגָה שֶׁלִּי,

בְּלַיְלָה שׁוֹמֵם לִתְעוֹת.

אֲהוּבִי! יָדְךָ לֹא תִּרְעַד,

לֹא יֶאֱרַךְ סִבְלִי, לֹא יַעֲכִיר.

תִּתְעוֹפֵף הַצִּפּוֹר – הַתּוּגָה הָאַחַת,

תֵּשֵׁב עַל עָנָף וְתָשִׁיר.

כְּדֵי שֶׁזֶּה, שֶׁשָּׁלֵו יַאֲזִין

בְבֵיתוֹ, יִפְתַח חַלּוֹנָיו:

“הַקוֹל מֻכָּר, אַךְ מִלִּים לֹא אָבִין” – –

וְיַשְׁפִּיל אֶת עֵינָיו.

הַלֵּל לַכְּאֵב בְּלִי־מוֹצָא עַד אַפְסַיִם!

אֶמֶשׁ מֵת מֶלֶךְ אָפֹר־הָעֵינַיִם.

מַחְנִיק וְאָדֹם הָיָה עֶרֶב סְתָוִי,

בְּשׁוּבוֹ, לִי אָמַר בְּשַׁלְוָה בַּעֲלִי:

"שָׁמַעְתְּ, מִן הַצַּיִד הֵבִיאוּ אוֹתוֹ,

תַּחַת עֵץ הָאַלּוֹן נִמְצְאָה גּוּפָתוֹ.

צָעִיר שֶׁכָּזֶה!… מַלְכָּה מִסְכֵּנָה.

בְּלַיְלָה אֶחָד נֶעֶשְׂתָה לְבָנָה."

הוּא מָצָא הַמִּקְטֶרֶת מֵעַל לָאָח

וְלָעֲבוֹדָה הַלֵּילִית הָלַךְ.

וַאֲנִי אֶת בִּתִּי אֵלֵךְ לְהָעִיר,

בְּאֹפֶר עֵינֶיהָ אַבִּיט וְאַכִּיר.

וּבְעַד הַחַלּוֹן הַתְּרָזוֹת לוֹחֲשׁוֹת:

“אֵין עוֹד מֶלֶךְ שֶׁלָּךְ עֲלֵי אֲדָמוֹת…”

הַכֹּל כְּמוֹ קֹדֶם: בְּפֶתֶת

שֶׁלֶג דַּק מַכֶּה בַּחַלּוֹן,

גַּם אֲנִי חֲדָשָׁה לֹא נִהְיֵיתִי,

וְאֵלַי בָּא אָדָם לַסָּלוֹן.

שְׁאִלְתִּיו: “מָה אַתָּה רוֹצֶה?”

אָמַר: “לִהְיוֹת אִתָּךְ בַּגֵּיהִנֹּם.”

צָחַקְתִּי: "אַתָּה תְּנַבֵּא

לִשְׁנֵינוּ אָסוֹן הַיּוֹם."

אַךְ יָד יְבֵשָׁה הֵרִים,

וְנָגַע בַּפְּרָחִים אַט־אַט:

"תְּסַפְּרִי, אֵיךְ אוֹתָךְ נוֹשְׁקִים,

תְּסַפְּרִי, אֵיךְ נוֹשֶׁקֶת אַתְּ."

וְעֵינָיו עֲמוּמוֹת הִבִּיטוּ

בַּטַּבַּעַת שֶׁלִּי הַצָּרָה.

אַף שְׁרִיר אֶחָד לֹא הִרְטִיט הוּא

בְּפָנָיו מוּאָרֵי־הָרָע.

יָדַעְתִּי: חֶשְׁקוֹ הַמֻּכָּר –

מְתוּחוֹת לָדַעַת בַּלֵּב,

שֶׁאֵינֶנּוּ רוֹצֶה דָּבָר,

שֶׁלּוֹ אֵין לִי בַּמֶּה לְסָרֵב.

עֲדִינוּת אֲמִתִּית לֹא תַּחְלִיף

בְּשׁוּם־דָּבָר, כִּי הִיא שְׁלֵוָה.

לַשָּׁוְא בִּקְפִידָה תַּצְעִיף

אֶת שִׁכְמִי וְחָזִי בְּפַרְוָה.

וְלַשָּׁוְא מִלִּים נִכְנָעוֹת

תְּדַבֵּר עַל רֵאשִׁית אַהֲבָה.

מַה יָּדַעְתִּי עִקְּשׁוּת הַבָּעוֹת

מֶבָּטֶיךָ לְלֹא־שָׂבְעָה!

הָיָה מַחְנָק מִן הָאוֹר הַלּוֹהֵט.

מֶבָּטָיו – קַרְנֵי־אוֹר. כָּזֶה.

אֲנִי רַק נִרְעַדְתִּי: זֶה

יָכוֹל אוֹתִי לְבַיֵּת.

הִתְכּוֹפֵף – יַגִּיד לִי דְּבַר־מָה…

הַדָּם נָסוֹג מִפָּנַי.

לוּ כְּאֶבֶן עַל קֶבֶר תִּשְׁכַּב

הָאַהֲבָה עַל חַיַּי.

2

לא אוֹהֵב, לֹא רוֹצֶה לְהַבִּיט?

אוֹ, כַּמָּה יָפִיתָ, אָרוּר!

גַּם אֲנִי לֹא אוּכַל לְהַמְרִיא,

וּבַיַּלְדוּת לִי כְּנָפַיִם הָיוּ.

אֶת עֵינַי עֲרָפֶל יַעֲצֹם,

הַגְּבוּל בֵּין פָּנִים נִמְחָה,

וְרַק צִבְעוֹנִי אָדֹם,

צִבְעוֹנִי בְּדַשׁ מְעִילְךָ.

3

פָּשׁוּט, כְּמִצְוַת אֲדִיבוּת,

נִגַּשׁ, חִיֵּךְ עַל־יָדִי,

סָפֵק־בְּחֹם, סָפֵק־בְּעַצְלוּת

בִּנְשִׁיקָה נָגַע בְּיָדִי.

פָּנִים־שֶׁל־חִידָה עַתִּיקוֹת

הִבִּיטוּ אֵלַי מֵעֵינָיו…

עֶשֶׂר שְׁנוֹת תַּדְהֵמָה, צְעָקוֹת,

כָּל לֵילוֹתַי בְּלִי־שֵׁנָה

הִכְנַסְתִּי בְּמִלָּה שְׁקֵטָה

וְאָמַרְתִּי אוֹתָהּ – לַקִּיר.

הִתְרַחַקְתָּ, וְשׁוּב הָיְתָה

נַפְשִׁי – מָקוֹם רֵיק וּבָהִיר.

כְּמוֹ בְּקַשׁ, אַתָּה שׁוֹתֶה אֶת נַפְשִׁי.

אֲנִי יוֹדַעַת: טַעְמָהּ מַר וּמְשַׁכֵּר.

שַׁלְוָתִי הִיא רַב־שָׁבוּעִית.

אֶת הָעִנּוּי בִּתְחִנָּה לֹא אָפֵר.

כְּשֶׁתִּגְמֹר, תַּגִּיד. לֹא עָצוּב,

שֶׁנַּפְשִׁי עוֹד אֵינָהּ בָּעוֹלָם.

אֵלֵךְ לִי בְּדֶרֶךְ יִשּׁוּב,

לִרְאוֹת יְלָדִים בְּשַׂחֲקָם.

שִׂיחַ דֻּמְדְּמָנִיּוֹת לוֹהֵב.

מוֹבִילִים לְבֵנִים, עַד יַחְשִׁיךְ.

מִי אַתָּה: אָח לִי, אוֹ אוֹהֵב,

אֵינִי זוֹכֶרֶת, וְלִזְכֹּר לֹא צָרִיךְ.

כַּמָּה אוֹר פֹּה, כַּמָּה זָר וּמְסֻרְבָּל,

הַגּוּף הַלֵּאֶה לֹא־נָע…

וְעוֹבְרִים חוֹשְׁבִים בִּמְעֻרְפָּל:

זוֹ – רַק אֶתְמוֹל הִתְאַלְמְנָה.

בְּפַעַם אַחֲרוֹנָה נִפְגַּשְׁנוּ אָז

עַל הַגָּדָה, שֶׁשָּׁם תָּמִיד נִפְגַּשְׁנוּ.

מֵי הַנְּיֶבָה גָּבְהוּ בְּגַל נוֹעָז,

מִפְּנֵי הַשִּׁטָּפוֹן בָּעִיר חָשַׁשְׁנוּ.

וְהוּא דִּבֵּר עַל קַיִץ בָּא, וְגַם

שֶׁלְּאִשָּׁה לִהְיוֹת פַּיְּטָן – אַבְּסוּרְד.

אֵיךְ אָז זָכַרְתִּי בֵּית־הַצַּאר הָרָם

וְאֶת מִבְצַר הַפֶּטְרוֹפַּאבְלוֹב הֶחָמוּר!

כִּי הָאֲוִיר הָיָה לֹא לָנוּ, זָר,

כְּשַׁי אֵלִים – נִפְלָא, נוֹשֵׁם־כְּשַׁחַת.

וּבַשָּׁעָה הַהִיא לִי שָׁם הֻחְזַר

הָאַחֲרוֹן שֶׁבַּשִּׁירִים חַסְרֵי־הַשַּׁחַר.

שַׁתְיָנִים, פְּרוּצִים פֹּה כֻּלָּנוּ,

כַּמָּה אָנוּ יַחְדָּו לֹא־שְׂמֵחִים!

עַל קִירוֹת צִפֳּרִים וּפְרָחִים

כְּמֵהִים לְאֵיזֶה עָנָן עוֹד.

בְּפִיךָ מִקְטֶרֶת שְׁחֹרָה,

מַה מּוּזָר הֶעָשָׁן מִתַּמֵּר.

לָבַשְׁתִּי חֲצָאִית צָרָה,

שֶׁאֶהְיֶה תְּמִירָה יוֹתֵר.

אֶשְׁנַבִּים לְתָמִיד אֲטוּמִים:

מַה שָּׁם, כְּפוֹר אוֹ אוּלַי סְעָרָה?

לְעֵינֵי חֲתוּלָה זְהִירָה

הָעֵינַיִם שֶׁלְּךָ דּוֹמִים.

אוֹ, כַּמָּה לִבִּי נֶעֱצָב!

הַאֶל שְׁעַת הַמָּוֶת אֵהֹם?

וְזוֹ שֶׁרוֹקֶדֶת עַכְשָׁו

מֻכְרָח שֶׁתִּהְיֶה בַּגֵּיהִנּוֹם.

לִי חִיּוּךְ יֵשׁ אֶחָד עָצוּר:

כָּךְ, מַגַּע לֹא־נִרְאֶה שֶׁל שְׂפָתַיִם.

בִּשְׁבִילְךָ הוּא אֶצְלִי שָׁמוּר –

כִּי אוֹתוֹ אַהֲבָה נָתְנָה לִי.

לֹא אִכְפַּת, שֶׁחָצוּף הוּא וְרַע,

לֹא אִכְפַּת, שֶׁאוֹהֵב אֲחֵרוֹת.

לְפָנַי אַךְ זְהַב קָתֶדְרָה,

וְחָתָן שֶׁעֵינָיו אֲפֹרוֹת.

וּשְׁנֵינוּ לֹא נִשְׁתֶּה מִכּוֹס אַחַת

לֹא מַיִם עוֹד, לֹא יַיִן שֶׁיָּרֹן,

לֹא נִתְנַשֵּׁק בַַּבֹּקֶר עַל הַצַּד,

בָּעֶרֶב לֹא נַבִּיט עוֹד בַּחַלּוֹן.

אַתָּה נוֹשֵׁם מִשֶּׁמֶשׁ, אֲנִי – מִלְּבָנָה

אַךְ לְחַיֵּינוּ אַהֲבָה אַחַת עוֹנָה.

אִתִּי תָּמִיד יָדִיד – הוּא נֶאֱמָן, עָדִין,

אִתְּךָ יְדִידָתְךָ הַשּׁוֹבֵבָה.

אַךְ בֶּהָלַת עֵינַיִם אֲפֹרוֹת – אֲנִי אָבִין,

אַתָּה – אָשֵׁם בְּחֹלִי דְּאָבָה.

פְּגִישׁוֹת קְצָרוֹת לֹא נְקַיֵּם יוֹתֵר.

שֶׁכָּכָה שַׁלְוָתֵנוּ תִּשָּׁמֵר.

וְרַק קוֹלְךָ עוֹד שָׁר בְּתוֹךְ שִׁירַי,

וּבְשִׁירֶיךָ נְשִׁימָתִי פּוֹרַחַת.

יֵשׁ מְדוּרָה, שֶׁלֹּא תָּעֵז עֲדַיִן

לָגַעַת בָּהּ לֹא שִׁכְחָה, לֹא פַּחַד.

וְלוּ יָדַעְתָּ, אֵיךְ עַכְשָׁו לִי חֲשׁוּקוֹת

שְׂפָתֶיךָ הַוְּרֻדּוֹת, הַיְבֵשׁוֹת!

בְּעַל־כָּרְחָן מְבַקְשׁוֹת רַחֲמִים

עֵינַי. מָה אֶעֱשֶׂה בְּאֵלּוּ,

כַּאֲשֶׁר עַל־יָדִי מַשְׁמִיעִים

שֵׁם, שֶׁקָּצָר וּמְצַלְצֵל הוּא?

אֵלֵךְ בִּשְׁבִיל בַּשָּׂדֶה, אַשִּׁיק

קְרָשִׁים סְדוּרִים אֲפֹרִים.

פֹּה רוּחַ קַלָּה חָפְשִׁית

מִשְׁתַּנָּה וּטְרִיָּה בַּכָּרִים.

וְהַלֵּב מְעֻלָּף קוֹשֵׁב

לִשְׁמוּעָה עַל רָחוֹק. שׁוּב.

יָדַעְתִּי: הוּא חַי, הוּא נוֹשֵׁם,

הוּא מֵעֵז לִהְיוֹת לֹא עָצוּב.

לַאֲהוּבָה בַּקָּשׁוֹת אֵין־מִסְפָּר!

לַעֲזוּבָה אֵין מַה לְבַקֵּשׁ.

כַּמָּה טוֹב, שֶׁהַיּוֹם הַנָּהָר

תַּחַת קֶרַח בְּלִי־צֶבַע פּוֹרֵשׁ.

אֶעֱמֹד – יֵשׁוּ, עֲזֹר! –

עַל כִּסּוּי זוֹהֵר וְשָׁבִיר,

וְאַתָּה מִכְתָּבַי אָנָּא שְׁמֹר,

שֶׁדּוֹר אַחֵר אֶת רִיבֵנוּ יַתִּיר,

שֶׁיִּרְאוּךָ בַּדְּמוּת הַצּוֹלֶלֶת

פִּקֵּחַ, נוֹעָז, מְעֻגָּל.

בַּבִּיוֹגְרַאפְיָה הַמְהֻלֶּלֶת

אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהַשְׁאִיר חָלָל?

מָתוֹק מִדַּי הַשִּׁקּוּי הָאַרְצִי,

צְפוּפוֹת מִדַּי רִשְׁתוֹת אַהֲבָה.

יְלָדִים אֵי־פַּעַם אֶת שְׁמִי

יִקְרְאוּ בְּסִפְרֵי־חוֹבָה,

וְסִפּוּר עָצוּב, פְּרָט אֶל פְּרָט אָז

יִשְׁמְעוּ, וִיחַיְּכוּ בְּעָרְמָה…

אַהֲבָה וְשַׁלְוָה לֹא נָתַתָּ,

תֵּן לִי שַׁי: תְּהִלָּה מָרָה.

לֹא אֶשְׁתֶּה אִתְּךָ לְתַעֲנוּג,

לָמָּה שֶׁאַתָּה שׁוֹבָב פּוֹחֵחַ.

אֲנִי יוֹדַעַת – אֶצְלְכֶם נָהוּג

לְהִתְנַשֵּׁק עִם כָּל אַחַת בְּאוֹר־יָרֵחַ.

emsp וְאֶצְלֵנוּ – שַׁלְוָה לְבָרוֹת,

emsp בִּרְכַּת אֱלֹהִים.

emsp וְאֶצְלֵנוּ – עֵינַיִם אוֹרוֹת

emsp אֵין פְּקֻדָּה לְהָרִים.