אסייב (1889–1963) היה פוטוריסט, חבר הקבוצה “צנטריפוגה” יחד עם פסטרנק. השתתף במהפכה במזרח הרחוק, ואחריה – בקבוצת סופרים פוטוריסטיים בוולאדיווסטוק. ב־1922 חזר למוסקבה, היה מקורב למאיאקובסקי, והשתתף בפרסומי הפוטוריסטים. השירים שתורגמו כאן טיפוסיים להסתגלותו של מודרניסט לסגנון הישיר של השירה הסובייטית, כאשר הטכניקה השירית, המבליטה את ערך המִקצב והצליל, מועמדת לרשות רעיונות פשוטים ושקופים. ב“סובייט רוחות” מתבטאת האֶקסטאזה המהפכנית של השנים הראשונות בשילוב עם המגמה “הקוסמית”, שנפוצה בשנות העשרים, גם בשירה הפרולטרית, שאינה מערכת דימויים בלבד כי אם מעין מיתוס שירי של מהפכה יְקומית, כשחזון כיבוש החברה משתלב בחזון כיבוש היקום על־ידי האדם הנושא בלהט המהפכני ומטאטא מדרכו כל אויב וכל נרתע. הפוטוריזם בשירה היה קרוב לפוטוריזם טכנולוגי ואסטרונומי־מיסטי, שלבש כאן לבוש סובייטי למהדרין.

ה. ב.

סוֹבְיֶט־רוּחוֹת, סוֹבְיֶט־רוּחוֹת –

מוֹעֶצֶת קוֹמִיסְרֵי אָבִיב –

בִּשְׁחוֹר־רַחְמָן־שֶׁל־אֲדָמוֹת

הִכָּה בְּצֹר־מַצִּית מַלְהִיב.

מִגְּבוּל לֵילִי כַּדּוּר נִתְלַשׁ

וּמְשֻׁלְהָב צָנַח־קָרַן:

וְגַעַשׁ־חִיל חָלַף, רָשַׁשׁ

בִּירוֹת נוֹפְלוֹת אַפַּרְקְדָן.

הָאֲדָמָה זִנְּקָה אֶל תְּהוֹם,

נָפוֹף בְּרַעֲמַת־הַפֶּלֶא, –

לִסְמֹר, לִזְהֹר – וְלַהֲמֹם

כּוֹפְרִים בִּרְעִידוֹת כָּאֵלֶּה.

כָּל מַשַּׁב־רוּחַ שֶׁחָבַט,

צָעִיר בְּהֶלֶם רְעָמָיו עוֹד, –

חָטַף, קָטַף, עָרַף, כָּרַת

אֶת שֶׁנִּקְפָּא בְּתַרְדֵּמָוֶת.

וְכָל מַהֲלֻמָּה – בְּהֵד

הוּנְפָה אֶל־עָל! בְּאֵין־שְׁתִיקָה־נִים!

זֶה הַר־עָפְרָהּ נִתָּז לוֹהֵט,

פָּרַץ מִתּוֹךְ לֹעוֹת ווּלְקָנִים.

הוּטַס כַּדּוּר־אַדְמַת־בַּרְקַאי

בִּיקוּם אָפֵל, חֲרוּשׁ־הַשַּׁחַר,

“בַּלֵּיל! בַּיְקוּם! לַחְדֹּר! אַחֲרַי!”

שָׁבִיט זוֹהֵר קָרָא בְּנַחַר.

אִם מְעוּפוֹ גַּם לֹא נִשְׁמָע –

אַךְ כָּל עוֹד לֵב יִרְקֹד, יֵהֹם, –

סוֹבְיֶט־רוּחוֹת בִּלְתִּי־נִמְנָע:

עָלֵינוּ צֹר־מַצִּית אָדֹם.

עוֹלָל־עָנָן

מֵחִתּוּלֵי־הָרִים

מֵגִיחַ.

חוֹלֵץ גֵּווֹ

וּמִתְפָּרֵשׂ,

אַשְׁדוֹת הָרִים מֵרִיחַ.

אַךְ פֶּתַע – רְאֵה: וְהוּא צִפּוֹר,

או – דְּהָרָה!

וְטָס – אָרֹךְ כְּמִנְהָרָה –

אֶל־עָל!

בִּיעָף! –

שָׁם אֶת הָהָר דּוֹחֵס אַב־עָב

כָּחֹל, אַכְזָר, בּוֹרֵק מִזַּעַם.

מִסְתּוֹבֵב וְדוֹהֵר הַכַּדְאָרֶץ

בְּאֵזוֹר שֶׁל אֵשׁ – לֹא בִּכְדִי;

פֹּה עַל יָדִי זוּג־יָה רָץ,

פֹּה עַל יָדִי.

פֹּה עַל יָדִי בְּרַק עֵינַיִם,

צִמְאוֹן פִּיּוֹת.

הַחַיִּים שׁוּב פָּתְחוּ סִפּוּרַיִם

מֵאָלֶף הָאוֹת.

צַעַד בְּצַעַד – הוֹלְכִים הַשְּׁנַיִם,

נְשִׁימָה בִּנְשִׁימָה:

פִּרְכּוּס לְבָבוֹת, שִׁיר־טוּס בָּאָזְנַיִם

שֶׁל שְׁנַיִם – וּמָה!

הַיֶּלֶד הָיָה – זֶה לִפְנֵי כְּשָׁנָה עוֹד –

לְלֹא שָׂפָם;

הַיּוֹם בְּעֵינָיו בּוֹעֵר בְּלַהַט

טֵרוּף־הַדָּם.

הַיַּלְדָּה שִׂחֲקָה עוֹד אֶתְמוֹל בַּנִּיר

יְחֵפָה.

הַיּוֹם – אֶל כְּתֵפָיו הִיא תֵּישִׁיר

כְּתֵפָהּ.

שֶׁלֶג רִאשׁוֹן, יֶלֶד רִאשׁוֹן –

תְּאוֹמִים!

אֵיךְ הִסְתַּכֵּל! – הִכְוָה בְּאוֹן,

הִדְהִים.

בַּשֶּׁלֶג בֵּין שִׁיר הַזָּמִיר וּשְׂלָו –

הָלְאָה!

אֶצְבְּעוֹתֶיהָ בְּאֶצְבְּעוֹתָיו

קָלְעָה!

לֹא עֲלָטָה תִּפְרֹשׂ לָהּ נָתִיב –

וֶרֶד הוֹזֶה;

לֹא פְּתִיתֵי שֶׁלֶג – פַּרְפָּר שֶׁל זִיו

עַל חָזֶה.

"אֵיךְ אֶת יָדַיִךְ – בְּלִי הַכְּסָיוֹת –

לֹא לְקָרֵר!''

– וְאַט לְחָצָן בְּיָדָיו הַחַמּוֹת

רֵעַ־חָבֵר.

"אֵיזֶה בַּיְּשָׁן, לַהֲטוּטָן –

אָהוּב לְמַדַּי!

רְאֵה – שֶׁאִתְּךָ אֲנִי לֹא אֲצַנֵּן

שִׂפְתוֹתַי!"

מִסְתּוֹבֵב, מִתְנוֹסֵס הַכַּדְאָרֶץ,

מְשַׁנֶּה אֶת הַכֹּל – לֹא בִּכְדִי;

בְּאֵשׁ לְחָיַיִם יִזְהַר עֵץ

פֹּה עַל יָדִי.

פֹּה עַל יָדִי בְּרַק עֵינַיִם,

צִמְאוֹן פִּיּוֹת.

הַחַיִּים שׁוּב פָּתְחוּ סִפּוּרַיִם

מֵאָלֶף הָאוֹת.