וְאוּלַי צָרִיךְ לָמוּת כְּדֵי לְהִתְעוֹרֵר מֵחָדָשׁ מִן הַתֹּהוּ,

לְהִכָּתֵב לְחַיִּים בָּהָפוּךְ וּבַמְּשֹׁעָר,

לִמְחֹק מִלִּים מִשָּׂפָה נְגוּפָה

צִפּוֹרֵי מַגֵּפָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם מְנַקְּדוֹת שָׁמַיִם,

שְׁמֵי לֶחֶם נִקּוּדִים.

סִיזִיפוּס לֹא יָדַע שֶׁיֵּלֵךְ מֵעַצְמוֹ עַד הֲלוֹם –

כְּמוֹ מַחֲלָה שֶׁמְּחַפָּה עַל מַחֲלָה אַחֶרֶת

מִזַּן נָדִיר, מְשֻׁבָּח עוֹד יוֹתֵר.

1.

פְּסַנְתֵּרָהּ הַכָּחֹל בְּעוֹלָם מִתְאַכְזֵר.

פְּסַנְתֵּרִי הַחוּם שׁוֹתֵק.

גַּם מֵיתְרֵי קוֹלִי, בְּאֹרַח נִסְתָּר,

עִם כָּל הַסֻלָּמוֹת וְהָאוֹקְטָבוֹת בֵּין אָז לְעַתָּה.

אֲבָל הַשִׁיר מֵאָחוֹר כְּבָר בּוֹטֵשׁ וּמְגַרְגֵּר כְּחַיָּה בִּמְאוּרָתָהּ

אֲסִיר תַּאֲוָה לָעוֹלָם

2.

כִּמְעַט מַתִּי

וּמֵאֵימַת הַדְּמָמָה קַמְתִּי עַל רַגְלַי,

וְעַל יַד פִיקוּס בֶּנְגָלִי עֲנָק הִפְרַחְתִּי גַּעְגּוּעַ

לְנֶקְטָר שֶׁאַגִּיר אֶל תּוֹכִי מִשָּׁרְשֵׁי אֲוִיר

מֵאַרְבַּע רוּחוֹת.

בְּיָמַיִךְ, אִמָּא, נָפְלוּ רִבְבוֹת חֲלָלִים מִיַּד אָדָם.

רַק הַטֶּבַע לֹא סָטָה מִמַּעְגָּלוֹ וְנָתַן

שְׁאֵר כְּסוּת, וְעוֹנָה בְּעוֹנָתָהּ פָּרַט לְמַטְבְּעוֹת עֹדֶף.

עַכְשָׁו הוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ שָׂבְעָה,

אוֹרֵב לָנוּ בְּעֵינֵי הַחָטְמָנִים הַחַמְדָנִים הָהֵם

מִשְּׁבִילֵי יַעַר בְּפַּטַגוֹנְיָה בְּטִיּוּלִי הָאַחֲרוֹן.

נִרְאֶה כִּי שָׁאוֹן שֶׁחוֹלְלוּ בְּנֵי אָדָם הִפְרִיעַ

לִשְׁנַת הָאֵלִים שֶׁקָמוּ לִנְגֹּף

וּלְחַזֵר כְּמוֹ רוּחַ רְפָאִים בַּחַלּוֹן.

וְאוּלַי צָרִיךְ לָמוּת כְּדֵי לְהִתְעוֹרֵר מֵחָדָשׁ,

וּמִן הַתֹּהוּ לְהִכָּתֵב לְחַיִּים בָּהָפוּךְ וּבַמְּשֹׁעָר,

לִמְחֹק מִלִּים מִשָּׂפָה נְגוּפָה

וּבְמַכַּת מִלָּה חֲדָשָׁה לִבְרֹא אֱלֹהִים אֲחֵרִים

שֶׁיִּתְעַקֵּשׁ

עַל תֶּלֶם חָרוּשׁ לִזְרִיעָה –

כְּבָר בַּבְּרִיאָה שֶׁלּוֹ עִרְסֵל מִיכֵּלְאַנְגֶ’לוֹ גַּעְגּוּעַ חוֹלֶה

בַּמִּרְוָח הַקָּטָן הַבָּטוּחַ בֵּין שְׁתֵּי הָאֶצְבָּעוֹת,

וְהָיְתָה הֻלֶּדֶת תְּהוֹמִית.

שָׁנִים עָבְרוּ.

תִּקְרַת הַקַפֶּלָה הָעַתִּיקָה הַגְּבוֹהָה נִמְחֲקָה מִצִיּוּרוֹ,

תְּשׁוּקַת הַמַּגָּע כֻּסְתָה טִיחַ חָדָשׁ אָפֹר.

שֶׁבֶר פָּנִים שָׁט בְּמַיִם עֶלְיוֹנִים

אַל גַּעַת, הֶחְנִיק שׁוֹמֵר הַמָּסָךְ צַעֲקַת יְלִוּד אִשָּׁה

“אַל נָא תֵּלֵךְ בְּעֶדְנָה אֶל הַלַּילָה הַהוּא הַטּוֹב”

דילֶן תומאס

כְּשֶׁאֵין טִיסוֹת יוֹצְאוֹת,

חַיִּים מִתְכַּנְסִים כְּפֶרַח לַיְלָה

כְּשֶׁעוֹלָם נִטְרָף

נִטְרָק שָׂפָה עַל שָׂפָה,

הוּא נִפְתָּח חֲשָׁאִית כְּמוֹ

תַּחְתִּית כְּפוּלָה שֶׁל מִזְוָדָה מִתָּא הַמִּטְעָן

לְהַבְרָחוֹת שׁוֹנוֹת, סַמֵּי חַיִּים נְגוּפִים,

כִּיסִים מְלֵאִים שֶׁמֶשׁ לְעֵת מְצוֹא.

לְבַסּוֹף מִדֶּשֶׁן הַתְּנוּמָה יִפְקַח לְשׁוֹן מִכְוַת אוֹר.

הֵן גַּם צִפּוֹרִים נוֹפְלוֹת מְקַבְּלוֹת כְּנָפַיִם

הִיא בָּאָה בְּאִבְחַת תְּנוּעָה,

מֵחֵיק מִתְפָּרֵעַ שֶׁל טֶבַע מְאֹהָב

נָטוּשׁ מֵאָדָם

הַנָּסוֹג אֶל בּשֶׁת קִירוֹתָיו –

מַיְנָה הוֹדִית מִן הָעֵץ,

פְּתְאוֹמִית בַּחַלּוֹן.

שְׁקִיקָה צְהֻבַּת מַקּוֹר מְצִיצָה פְּנִימָה

שׁוֹאֶלֶת. עַיִן בְּעַיִן

אֲנִי עוֹנָה לָהּ בְּלִבִּי הַנִּגָּף –

הֵן שָׁם בַּגַּנִּים גַּם הַתַּן חָזַר עַכְשָׁו לְהַזְכִּיר

מֶה הָיָה כָּאן מִבְּרֵאשִׁית.

פברואר 2021