“גְּדוֹלִים כִּבְרֵכוֹת וּשְׁקוּפִים הָיוּ הַיָּמִים כִּי הָיִינוּ יְלָדִים.”

דוד פוגל

א

אֲנִי חוֹזֶרֶת אֶל הַבַּיִת

הַיָּשָׁן וְהַטּוֹב בְּקַו צֶבַע עָבֶה

עַל נְיָר חָלָק, קַו שֶׁל יְלָדִים,

וְצִפּוֹר מֵעָלָיו.

ב

עִם הַגַּב אֶל הַקִּיר, לֹא בִּתְלַת מֵמַד,

רוֹאִים רַק אֶת צִדִּי הַמּוּאָר כְּמוֹ בְּצִיּוּר נָאִיבִי,

הַקֶּשֶׁר הַיָּחִיד שֶׁלִי עִם הָעוֹלָם.

מִדֵּי פַּעַם הוּא מִתְעַנְיֵן בִּשְׁלוֹמִי

וְאֵין מָה שֶׁיַּפְרִיד בֵּינֵינוּ

זוּלַת הַמֶּרְחָק שֶׁהוּא מֶרְחָק

אַהֲבַת הוֹרַי מוֹדֶל יָשָׁן בְּמוּזֵיאוֹן זְכוּכִית

הָרְתָה אֶת אָחִי וְאוֹתִי, סוּסוֹנֵי מֵרוֹצִים שְׁקוּפִים.

אָבִי נִשְׁכַּב רִאשׁוֹן עַל הַמַּסְלוּל.

אָחִי, פָּרַשׁ זְכוּכִית, נִשְׁבַּר

מֵעַל קִיּוּמִים נִקְוִים לְאַיִן.

אִמִּי בְּהֶמְיַת סוּסָה דַּקָה שְׁבָרִים וּתְרוּעָה

פָּעֲרָה פִּיהָ שָׁמְטָה רֹאשָׁהּ.

נִשְׁאַרְתִּי כְּפִיס עֵץ בְּמַיִם רַבִּים,

צְעָקָה בְּגֹדֶל אֶגְרוֹף

פּוֹקַחַת בְּאֵרוֹת כִּבְדוֹת פֶּה

עִם הַתִּקְתּוּק בָּבַת אֵינִי.

מוּל חַלּוֹנִי בַּקּוֹמָה הָרְבִיעִית, דִיזֶנְגוֹף פִּנַּת בָּזֶל,

עָמַד אָז בֵּית הַבַּאוּהַאוּס עִם הַמִּרְפֶּסֶת

הַמִּתְעַגֶּלֶת בְּקַו רַךְ מִמַּעֲרָב לְמִזְרָח,

וּמִמִּזְרָח לְמַעֲרָב כְּרִקּוּד הַבָּלֶט שֶׁל אִיטָה,

מַלְכַּת הַכִּתָּה מֵהַיְּסוֹדִי, שֶׁהִפְלִיאָה

לְהַחְלִיק וּלְנַתֵּר שָׁם בִּיצוּרֵי גֵו חַמְקָנִי

לִצְלִילֵי Für Elise, בֶּטְהוֹבֶן.

וְהַמּוּזִיקָה הָיְתָה נוֹסֶקֶת, טָסָה בִּשְׁמֵי אַחְלָמָה

פּוֹרַעַת סִלְסוּלִים מֵהָרַדְיוֹ שֶׁל אָבִי

עוֹנֶדֶת עַנְנֵי כְּבָשִׂים, מִתְגַּלְגֶּלֶת

לְטוֹן מוֹבִיל אֶל קְצֵה הַצֶּבַע הָעַז

וּלְדֶקְרֶשֶׁנְדוֹ בִּנְחִיתָה רַכָּה.

שָׁנִים אַחֲרֵי שֶׁהַדַּחְפּוֹר עָלָה עַל בֵּיתָהּ שֶׁל אִיטָה

וְגַם אֲנַחְנוּ עָקַרְנוּ לְבַיִת אַחֵר –

עֲדַיִן רֹאשִׁי עַל כָּרִית עָנָן, שׁוֹמַעַת בֹּהֶן עוֹקֶבֶת בֹּהֶן,

נְקִישׁוֹת עֲלוּמוֹת בַּמִּרְפֶּסֶת הַהִיא,

מְהַסּוֹת אֶת הֵד הַפִּצּוּץ וְאָבָק חַם שֶׁל זְמַן שׁוֹקֵעַ.

הִשָּׁאֲרִי עוֹד קְצָת, חֲלוֹמִית, פְּנִינַת מָאוֹר,

וְאֶרְשֹׁם טְפִיפוֹת עֲדָנִים בַּעֲרוּגוֹת יַלְדוּתִי,

גַּם אִם עַכְשָׁו אַתְּ

סִפּוּר יָחֵף לְלֹא בְּעָלִים בַּאֲרוֹן הַסְּפָרִים.

בַּמַּיִם הָעֲמֻקִּים אֲנִי לֹא, אֲבָל בַּמְּצוֹפִים הַמְּרַפְּדִים

אֶת עַרְסַל הַמַּיִם וּמְלַמְּדִים אוֹתִי סִדְרוֹ הַנָּכוֹן

שֶׁל עוֹלָם מִתַּחַת וּמֵעַל, כְּלִיל נִגּוּנִים –

בְּרֹאשׁ גִּבְעָה. כֶּתֶר יָרֹק לָהּ, פִּטְפּוּט יִלָדִים.

וְאֵיךְ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה אֶחַזְתִּי בִּקְצֵה הַמַּקֵּל הַמּוּנָף

וְקָפַצְתִּי לְתוֹכָהּ, פַּחַד וַאֲנִי.

רֶגַע הִיא הֶחְבִּיאָה אוֹתִי אָז בֵּין תְּכוֹל קִפְלֵי שִׂמְלָתָהּ.

שָׁנִים אַחֲרֵי שֶׁהַדַּחְפּוֹר עָלָה וּמָחַק אוֹתָהּ

הִיא עוֹד כָּאן בְּעוֹלָם מֻרְדָּם וּמֻנְשָׁם

כָּל הַדְּבָרִים הוֹלְכִים אֶל הַמִּדְבָּר

וְהַמִּדְבָּר אֵינוֹ מָלֵא

רַק עַיִן רַחוּמָה שֶׁל עֵץ פּוֹרֶשֶׁת צֵל נְדָבוֹת,

נִתְחֵי אַהֲבָה חֵלֶק כְּחֵלֶק.

שַׁבָּת בַּבֹּקֶר.

מַיִם יְרַקְרַקִּים נֶחְרָשִׁים כְּמוֹ קִמְטֵי צְחוֹק

מִתַּחַת לַגֶּשֶׁר

בְּהִתְגַּנְבוּת יְחִידִים

אָחִי הַקָּטָן וַאֲנִי

וּשְׁתֵּי יָדָיו הָאֲמוּנוֹת שֶׁל אַבָּא חוֹתְרוֹת

לְשֶׁבַע טְחָנוֹת בַּיַּרְקוֹן.

עֲנַן הַקֶּמַח כְּבָר שָׁקַע מִזְּמַן בַּאֲדָמָה בֻּצִּית

עִם צִוְחַת צִפּוֹר בַּסְבַךְ.

יְרֹקֶת סַלְעִית. מַיִם רֵיקִים.

עַכְשָׁו, כְּשֶׁיּוֹרִים כָּאן מִטְּוָח מִתְקַצֵּר

וּפַגִּים בְּנֵי יוֹם נִצְעָקִים בְּרַעַד צִפּוֹרִי,

אֵין כְּמוֹ הַמֵּתִים שֶׁלִּי לִשְׁתִיקָה יָפָה

תַּחַת גֶּשֶׁר מֵהָעוֹלָם הַבָּא אֶל זֶה הָעוֹלָם.

בְּלִי יְדִיעַת הַמָּחָר

הֵם שׁוֹמְרֵי נַפְשִׁי שָׂפָה אֶל שָׂפָה.