ידידי! קראתי מכתבך ואחישה להשיבך דבר כאשר עם לבבי, כי עצת חנפים רחקה ממני, ולא ידעתי מרמה וכזב. הגידה נא לי ידידי, מה לי איפוא לריב ריב משפחתך עם איש שלומי ובריתי ה' ב' נ“ז המו”ל ספרי מהריב“ל ז”ל שהיה יחיד בדורו ואור מאיר לעמו לדורות עולם? מלבד כל אלה, הלא אנכי העד והיודע כמה יסורים קשים ומרים סבל הרב המנוח ז“ל מזקנך ז”ל כל ימי חייו. זקנך היה מתכוון תמיד להקניט את החכם הגדול ההוא שלא הניח דוגמתו בעמנו בארצנו. הרב ז“ל היה נגוע אלהים ומדֻכא ביסורים ותחלואים, מוטל על ערש דוי וגוֵעַ ברעב, וזקנך התענג על רב טוב, אכל ושתה כבני אדם ביקר ילינו, וכאשר באו אליו אורחים לבקרו וידבר בריב”ל כבאחד הרקים, וכאשר הגיעו הדברים לאזני הרב ז“ל היה מצטער מאד, ולא היה בידו מה לעשות, כי אם לשפוך חמתו על הגליון. יכול להיות כי לא עלתה על דעת הרב ז”ל שדבריו אלה אשר כתב רק להשקיט רוחו, יבואו אחרי מותו לדפוס, ואולי גם לא רצה בזה. סוף סוף מה הָעֻל אשר עשה ה' נ“ז המו”ל כל ספרי הרב ז"ל וכל דבריו קדושים לו, אם אסף גם דברי הרב האלה אל ילקוטו להנחילם לדור אחרון? הלא יש בזה צד טוב, שמסכת זו יראו אחרים ויקחו מוסר שלא לצער חכמים עניים בחייהם, וידעו אלה האנשים כי יש דין ומשפט בספר דברי הימים. (דיא וועלטגעשיכטע איזט דאָס וועלטגעריכט!) וימים יבואו, אם גם אחרי מותם, ויגשו לפני כסא משפט דור יבא, והיו דראון לכל בשר, תחת אשר נתנו חִתִּתָם בארץ החיים, שמנו עשתו גברו חיל, וברוב גאונם בזו ושקצו את העני היודע ודל מבין רמסו ברגל, וידעו אבירי לב כי אנוש המה סלה, יבוא יום וזרועם הרמה תשבר, וחכמת חכמים לעולם תעמוד, ותהלתם לדור דור.
ועתה סלח לי ידידי כי הגדתי לך דברים היוצאים ממקור לבי באמת ובצדק. אתה לא תוכל לשפוט בצדק כמוני, יען שהדברים נוגעים לך ולכבודך, ואין אדם נתפס על צערו, ואולי מנקודת הראות שלך צדקת, אבל לא כן אנכי, איזה סבה יש לי לריב ריב זרים, ולחרף איש שכונתו היתה לטובה. הן זה האיש נ“ז לא ידע את זקנך, ולא עלתה על דעתו לחרף ולגדף, כי אם כמו”ל ספרי הרב ז“ל ישר ונאמן, הדפים אשר מצא נכון לפניו. ומה לי ול”ה נ“ז להתקוטט עמו על זה? ואם יקום איש ויתקוטט עמו וגם יחרפהו, היחריש לו ה' נ”ז? הדִבֵּר אין בו להשיב חורפו דבר? הלא איש שפתים הוא, לשונו אתו, ואונו בעטו כאחד הסופרים, וגם הצדק והמשפט אתו כאשר הראתיך לדעת…
הנני ידידך מכבדך אברהם בער הכהן גאטטלאבער.
וארשא 26 פעברואר 1879
הערת המו“ל ספרי ריב”ל. את המכתב הזה קבלתי מיד הרב הח' אב“ג למזכרת. ורשותו נתונה לי להדפיסו לעת מצוא, להסיר מעלי לזות שפתים, מאלה המאשימים אותי על לא חמס בכפי, ואינם יודעים האמת עם מי. לא היה ביכלתו של הרב ריב”ל ז“ל לקחת נקם מאיש ריבו בחייו, כי היה תקיף ממנו, וכנראה היה רצון ריב”ל שתבא המסכת בדפוס מפני שזה דנה בשרפה, כמו שקרע ואבד מכתבים ומאמרים רבים, כנודע לי ממקור נאמן.
כבוד ידידי הרב החכם השלם המפורסם, דורש טוב לעמו, יקר רוח, כש“ת מו”ה
יצחק בער לעווינזאהן נ"י.
בבואי לשלום ב“ה לביתי מפ”ב אחוזתי דרכי למינסק לפקוד שלום אחי הג' מו“ה אהרן לוריא נ”י ושאר מיודעי שמה, ואחר עד עתה, זה ימים באתי אל המנוחה אל ביתי, ומצאתי מכתבו היקר מן כ“ה מרחשוון להשיב נפשי העיפה מעינוי הדרך, והנני להשיבו כי המאמר מכותב השטנה שכתבתי שבבואי לביתי אפשר (כן כתבתי ולא החלטתי הדבר בטח, ייטיב נא לראות במכתבי) אשלח לכבודו, הנה לא עלה בידי לקבל העתקה מזה קודם נסיעתי, ואם אקבל משם בל אמנע לשלחו לידידי אי”ה. ואלה דברי המשטין בקצרה. ואף כי בעיקר דבריו אשר שם חרפת דברי נבלה בתלמוד השבנו די להעביר מטרתו אשר ירה חציו המשטין אליה, עם כ“ז לא ימנע גם כבודו לדבר כזה, באשר ראיתי כי זולת המשטין גם האשכנזים האריכו מענה בזה עד שיש מהם (צונץ בספר מורה נבוכי הזמן אשר הוציא מקרוב לדפוס בלבוב ומיחסו להמנוח ר“נ קראכמאל, אולם נחשד בעיני שצונץ עצמו הוסיף בו דברים אשר לא טובים מלבו; ולא מהרב רנ”ק יצאו הדברים) אמרו שמאמרים כאלה נתוספו מדברי בדחנים תוך דברי התלמוד, והטובים שבהם (החכם שי"ר מפראג בספרון ערך מלין שהוציא בפראג זה מקרוב) אמרו ג”כ שהוא הוספת הגאונים, לכן כדאי הדברים לחוב לכם כי“ב יקח מצוה זו לעצמו להראות לדוגמא איזו מה. לפני העמים והשרים מליצתן היפה הנגלית בהסיר מעטה המסוה מעל פניהן ומהן יקחו משל על השאר. וכאשר יראה ידידי במו”פ דוגמא א' מאמר פרק הפועלים איבריה דר' ישמעאל בר' יוסי (אשר גם מימים קדמונים יתלוצצו בו המשטינים ככתוב בס' יוחסין וע' מהר"ל מפראג בס' באר הגולה) שהציג המשטין ראשונה לדבריו, אשר כמדומני שדברי ימצאו מקום לשמע אוזן בני דורנו…
וגם בדבר ענין למוד התלמוד לילדים קודם ט“ו שנה אשר המשטין החזיק דבריו, גם בדברי כבודו בחבוריו ודאי לתועלת גדולה יהיה כאשר כבודו בעצמו יבאר דבריו, שכעת שבלא זה רוב ילדי הזמן לא ילמדו אצל רבותיהם יותר מן ט”ו שנה, אין מקום להנהיג כן ועוד יוסיף בה דברים כחכמתו, גם חבור גריגאריעף הנדפס בפ“ב 1847 בשם Секты Евреевы ודאי ישנו אצל כבודו, ואם אינו אצלם שלחתי מו’פ הקיצור ממנו הנדפס או בז’ורנאל מנו”ד הנמצא ה“י, גם אליו ישים כבוד ידידי עיניו לסתור דבריו, אף כי דבריו (הנקלטים אך ורק מחבורים שלפניו) ודאי כבר נפלו נשברו בדברי כבודו, ובאשר אני חושש בעיני ל”ע כעת לא אוכל להאריך עוד יותר כעת לכבודו. ואצא בברכה לברכו שפועל ידיו ירצה ה' לבצע מעשהו אשר החל, וצדקה תהי לו לשם עולם כנפשו ונפש
דוד לוריא מבוחאב ישן.
אשר שלח לריב“ל החכם ה”ר שניאור זכס נ“י היושב בפאריז, דובנא רבתי יום ה' ט”ו כסליו תר“א לפ”ק.
עודני רך וצעיר, נעור וריק מכל מדע ולשון, וחשך ואפל כסו פני שמי נפשי, אז זרח בחשך אור לי הספר היקר תעודה בישראל, הוא הפיח בקרבי רוח חדש לתורה ולתעודה, רוח נכון לא יסור מקרבי כל ימי צבאי עלי ארץ! הוא הלהיב בנפשי נצוץ אהבת החכמה והאמת, אשר ברבות הימים נהיה לשלהבת יה, לעולם תוקד ולא תכבה מהמון מים שוטפים כבירים, מים זידונים מים מרים המאררים, מי מריבה אשר ישטפו בקצפם שוחרי תושיה, עד צואר יגיעו לבלוע אותם חיים! ומן השמים הוריד אש קדש, אש אוכלת אש זרה, אש קנאה ושנאה! עם נצוצי אהבה ראשונים אל התורה והחכמה שלח הספר הנזכר בקרב לבבי גם זיקי אהבה עזה שאין למעלה הימנה, אהבה שאינה תלויה בדבר בטל, אל מחברו איש חי רב פעלים לטובת כלולות אומתנו. נפש יקרה ורחבה, רבה היכלת בגוף חלש וידוע חולי, ה“ה הרב המובהק, החוקר השלם, נר ישראל, גאון יעקב ומופת דורו, הנודע בשערים לשם ולתהלה, בשמו הטוב כשמן הטוב, מרנא ורבנא יצחק בער לעווינזאהן בטרם עוד ידעתיו. ומה גם עתה הולך וגדל יום יום כח אהבתי אליו, אחרי אשר חנני אלהים לראות גם פניו כראות פני אלהים, להשתעשע בחברתו כשבוע, ולקנות אהבתו. האח! עטי לא יעצר כח לצייר הענג והעדן אשר רבת שבעה לה נפשי בהיותו אתי, אך זאת אומר: אתם אשר עמודי שמי אמונתכם בענג ועדן רוחני ירופפו, בואו נא אל החכם הנכבד הזה, וקחו מפיו תורה, והתענגו על יושר אמריו, אז תאמינו בטח בתענוג העוה”ב ותחיו באמונתכם! ומה מאד ישמח לבי ותגל נפשי כיום בראותי הפנקס הזה פתוח, ויד כל אדם דורש תושיה ומדע חתום בו, לקחת ארבעה חבורי טהר של ידיד נפשי ולבי לנצח, אלופי ומיודעי הרב החכם הכולל המחבר הנ"ל, אשר בתוכם אכבדה להמנות גם אנכי הצעיר, כי החבורים האלה ארבעתם, כלם אהובים, כלם ברורים! דברי צדיקים כלם, נאותים ונכונים אל מעמד בני בריתנו הנוכחי במדיני, מוסרי ומדעי, וכלם טובים ומועילים לחזק עמודי בית יהודה, כי המחבר היקר הזה, אשר גם מזולל יוציא יקר, ובעמק רפאים ילקט שבלים טובות ובריאות. שִכֵל ידיו לכתוב במועצות ודעת עלים לתרופה, להעלות ארוכה למחלות נפשות בני עמנו, ויבחר באמצעים היותר נכונים לתכונת בני ישראל, יושבי ארץ רוסיא בכלל ומחוזי וואליניען, אשר בתוכם יושב הרב, בפרט, כרופא אמן הַשָּׁלֵם במלאכתו, אשר יתן סמים שונים למחלה אחת בעצמה, לפי מזג האנשים השונים, ולפי תכונותיהם השונות יכין שקויו, ובתבונות כפיו ינחם על מי מנוחות, והשב ישיב את אחיו התועים בעולם הפוך ובעולם של הפקר ניחא להם, וכמעשה החבורים האלה הנודעים ממנו, ואשר עוד בכתובים אתו, כן מעשהו בפעליו אלה אשר בקרב ירחים יחיה ויראה אור ברצות ה'.
שניאור זכס קידאנסקי.
המכתב הזה יהל אור על תהלוכות הצעירים בימים ההם, וכמעט אורו עיניהם מיערת דבשם של ספרי ריב“ל, ונהפכו כלם לאנשים אחרים, והחלו לדרוש לדעת והשכיל בכל דבר מדע וחכמה. הח' הזה ה' זכס הוא לנו לעד נאמן, כי ספרי ריב”ל פעלו פעולה עזה ונמרצה על נפשו, ומבלעדיהם מי יודע אם הגיע למעלה חכמתו ותורתו בעולם הספרות שלנו. כמוהו רבים היו בימים ההם אשר התאבקו בעפר רגלי ריב“ל, וכמעט כלם היו לחכמים מביני מדע והשכל. אך למורת רוחי הנני להגיד, כי רבים מהחכמים האלה שכחו ברבם הגדול הזה, ואינם גומלים לו את החסד הזה שגמל אתם, וגם את ספריו אינם מזכירים לטובה, ובזה המה מתראים ככפויי טובה בעיני מוקירי ריב”ל ז“ל, ונמצאים הרבה בין תלמידיו הרבים כאלה שיש בכחם לפעול בלב אדירינו לטובת הדפסת הכ”י שלו שמתגוללים בעפר, ומשימים יד למו פיהם ועמם.
המו“ל ספרי ריב”ל ב. נאטאנזהאן.