יַלְדוּתִי הָיְתָה מוּטַחַת

בֵּין פִּנּוֹת רְחוֹב מִיכָה.

גַּמְלוֹנִית וְלֹא בּוֹטַחַת

וְנִדַּחַת הִיא הוּטְחָה

כְּמוֹ כַּדּוּר עַל פִּנּוֹתֶיהָ

שֶׁל מִדְרֶכֶת הָאַסְפַלְט

שֶׁחָקַקְתּי בָּהּ קִטֵּעַ

שֵׁם שֶׁעוֹד חָרוּת בְּאַלְט –

וְהָעֶרֶב אֵין שׁוּם טַעַם

לַהֲגוֹת בְּבָּרִיטוֹן

אֶת הַשֵּׁם הַזֶּה שֶׁפַּעַם

לֹא יָדַעְתִּי עוֹד לַחְתֹּם.

סָבְתָא לֹא הָיְתָה בַּבַּיִת,

הִיא נָטְלָה לְמַעֲשֶׂה

אֶת נַפְשָׁהּ בְּאֶמְצַע שַׁיִט

בָּאֲגַם הַמְּהֻסֶּה

שֶׁל עֵינֶיהָ שֶׁאֲפִלּוּ

בָּאַלְבֹּום וּבַחֲטָף

לֹא רָאִיתִי, כִּי אָפִיל הוּא

פְּרִי הַשֶׁקֶט הַנִּקְטָף.

וְאָפִיל הוּא גַּם הָעֶרֶב

שֶׁלָּמַדְתִּי בּוֹ לִשְׂחוֹת,

עַל גְּרוֹנִי מֻנַּחַת חֶרֶב

הַמַּסָּד וְהַטְּפָחוֹת

שֶׁל מוֹרֶשֶׁת מְקֻדֶּשֶׁת,

שׁל מוֹסַד הַמִּשְׁפָּחָה,

וַאֲנִי אֵינִי פּוֹגֵשׁ אֶת

הָרַגְלַיִם בַּבְּרֵכָה.

וּקְפִיצַת הָרֹאשׁ שֶׁל אַבָּא

וְהַחֵשֶׁק הָאַלִּים

מַסְגִּירִים לִי שֶׁלְּהַבָּא,

בַּבְּרֵכָה שֶׁל הַגְּדוֹלִים,

כְּשֶׁהַכְּלוֹר יַחְדֹּר לַקֶּפֶל

בֵּין הַנֶּפֶשׁ לַבָּשָׂר

כָּל סָפֵק בִּדְבַר הַנֵּפֶל

שֶׁנּוֹלַד לָהֶם יוּסַר,

וְעֵינִי תִּהְיֶה יוֹקֶדֶת

וּמוּעֶדֶת וּפְרוּצָה –

עַיִן יְהוּדִית נוֹדֶדֶת

בֵּין בִּגְדֵי הָרַחְצָה.

אֲבָל סָבְתָא לֹא בַּבַּיִת,

הִיא נָטְלָה לְמַעֲשֶׂה

אֶת נַפְשָׁהּ בְּאֶמְצַע שַׁיִט

בָּאֲגַם הַמְּהֻסֶּה

שֶׁל עֵינֶיהָ שֶׁאֲפִלּוּ

בָּאַלְבּוֹם וּבַחֲטָף

לֹא רָאִיתִי, כִּי אָפִיל הוּא

פְּרִי הַשֶּׁקֶט הַנִּקְטָף.

וַאֲנִי קוֹפֵץ בְּחֶבֶל

וּבְגוּמִי וּבִקְלָס

וְנוֹסֵעַ בְּרַכֶּבֶל

וְעוֹלֶה מִפְלָס־מִפְלָס

בְמִגְדַּל אֵיפֶל וּפִּיזָה

לְהוֹכִיחַ לַכְּבִידָה

שֶׁהַחֶרֶב שֶׁהִתִּיזָה

אֶת כְּנָפֵינוּ בַּלֵּדָה

לֹא אֶת הַנִּיחוֹחַ מָלָה,

אֶלָּא רַק אֶת הַפְּרִיחָה.

וַאֲנִי דּוֹאֶה לִי מַעְלָה

וְצוֹפֶה מִשְּׁמֵי מִיכָה

בַּפְּרָחִים אֲשֶׁר הֵנֵצּוּ,

בְּפִרְחֵי הַיָּקִינְתוֹן – – –

וְיוֹדֵעַ שֶׁהַקֵּץ הוּא

לַעֲמֹד בְּבָּרִיטוֹן.

אִוְשַׁת הָאֲדָמָה הֶחָשָׁה אֶל הַמַּיִם

אֵינָה אוֹתָהּ אִוְשָׁה. הַנּוֹף אֵינוֹ מֻכָּר.

יַלְדֵי לִיסְבּוֹן גּוֹלְשִׁים אֶל קְצֵה הַיַּבָּשָׁה עִם

קִרְקוּשׁ חַשְׁמַלִּיּוֹת בִּמְקוֹם אֶנְקָת כֻּרְכָּר

וְאֵין בַּחוֹף דָּבָר שֶׁיַּעֲצִים עֵינַיִם,

וּקְצֵה הַמֵּזַח לֹא נוֹשֵׁק לְגִיבְּרַלְטָר,

וּמַחֲצִית הַיָּם הִיא מַחֲצִית חַיַּי, אִם

אַצְלִיחַ לְגַלּוֹת בָּרֶגַע הַנּוֹתָר

יַבֶּשֶׁת חֲדָשָׁה, אוֹ לְפָחוֹת אֲרֶשֶׁת

שֶׁלֹּא עָטִיתִי כְּבָר בְּמֶלְתְּחוֹת הַפַּח

שֶׁל חוֹף הַדָּתִיִּים: יָכֹלְתִּי אָז לָרֶשֶׁת

יַמִּים וְיַבָּשׁוֹת וְטֶבַע הֲפַכְפַּךְ,

נָגַעְתִּי בְּלִי מֵשִׂים בְּכָל צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת,

וְסוֹף הַהַפְלָגָה אֵינוֹ אֶלָּא נִסְפָּח.

ליסבון, אוגוסט 2004