א 🔗
כשנדרשתי, זה מקרוב, לומר מה לזכרו של שלום עליכם בבית שלום עליכם בתל-אביב, ובאתי להענות לדורשי, נפעמתי למראה הבית, העומד על תלו – למעלה חדרים נאים, מהם הצופים לסידורם, מהם שכבר התחילה ראשית-סידורם; למטה אולם מרווח ונאה, שהיה מלא מפל אל פה; ועל פי תחילתו של הסידור, ציירתי לי את גמרו ותכלית גמרו וכבר שעשעתי את דמיוני במראה ההשלם הגמור בא זכר בתים, הקרויים בשמם של סופרים, וטפח על דמיוני ועמעם במעט את שעשועיו.
הזכר הזה העלה לפני, כי אמנם המנהג הנאה לקרוא בתים על שמם של סופרים אינו מנהג חדש בעירנו, וביחוד בתל-אביב, שכבר יש בה כמה בתים כאלה. אבל הם-הם שפנו אלי כביכול לאמור: ראה מה היה לנו.
ב 🔗
יש בבתים אלה שהיו בתיהם של הסופרים בחייהם, וראש להם בית אחד-העם, שנעלם עם התמורות הגדולות שהטיל מגרד-השחקים בסביביו, ולא ידעתי אחריתו. לא שלא קראתי בכרוניקה, כי הוא נשלב ברוב כבוד באשר נשלב, אך איני יכול שלא להגות את פקפוקי, האמנם בית אחד-העם, שנבלע בגוש-אדירים, עודו בית אחד-העם, ומה מידה היא לנהוג בזכרו וזכר ביתו בחינת לעג לרש. ואחריו בא בית ביאליק, השמור כצביונו, על כליו וספריו שנוספו לו ספרים חדשים, וכל הבא בו יכול לנשום חלל אוירו של בית-המשורר, כי הוא-הוא שולחנו והם-הם כסאותיו, הם-הם תמונותיו וספריו, הכל באשר לכל. והוא, אמנם, בית-ביקור לרבים, גדולים וביחוד קטנים הבאים כיתי-כיתות; והוא אף בית-מקרא, שאפשר הוצרך להיות מקריי פחות ומכוון יותר, אבל כל קריאה וכל קורא טובים. ופעם אחת בשנה, והוא יום הולדתו של המשורר, הבית הוא אף בית-כינוס לסדר חלוקת הפרס על שמו, והיא מסורת הנשמרת במועדה, ולא חרגו ממנה אל פעמיים, ואלה שהתלוננו על חריגה כפולה זו בדין התלוננו. אבל אם לתלונות, יש גדולות מאלו, כגון האנחה על התכנית הגדולה לעשות את הבית כמרכז החקר של שירת העברים, שגילגלו בה כמה שנים, עד שנגנזה ונשתקעה; או התכנית הקטנה לערוך בו מחזורי הרצאות על המשורר ושירתו, שלא נתקיימה אלא כמחצית שנה ונגנזה ונשתקעה אף היא.
ג 🔗
ויש בבתים אלה, שלא היו בתיהם של הסופרים הקרויים עליהם, וראש להם בית טשרנחובסקי שהוא בית הסופר, ובו מוסדי אגודת הסופרים, כגון מושב הועד המרכזי שלה, ומשכן מוסדותיה ומפעליה, כגון מערכת כלי מבטאיה ומאספיה, וביחוד מכון הביוביבליוגראפיה “גנזים” על שמו ש לאשר ברש, וכדומה. ואגף מיוחד בו לזכרו של טשרניחובסקי – טרקלין גדול ובו חדר עבודתו כהוויתו בחייו על שולחן-עבודתו וכסאותיו, על כליו ספריו, וכן דיוקנאותיו מעשה ציירים ופסלים נודעים; כללו של דבר, אולם שתכונתו ומכונתו זכרון ומזכרת, מה שאין כן הבית הנשוך בו והגדול ממנו, בית סוקולוב, שאין בו ציון דומה, אך הוא בית אגודת העתונאים, הרואים בו פטרונם, ובאמת עשייתו היא נחלת שני הבתים הסמוכים, ולא עוד אלא ערכי-העראי שבו נוטים לתחומם של העתונאים וערך-הקבע שבו מכונס בתחומם של הספרים, וכמתבקשת מאליה היא בחינת יחלוקו.
כל אלה עיקרם סופרי לשון האומה, סופרים עברים, שרובם ישבו בעירנו אך יש גם בתים על שמם של שלא ישבו בעירנו, ועיקרם סופרי לשון העם, סופרי יידיש, שזכרונם ומעשיהם יאים ונאים לכך. אם תרחיק מעט מעבר לתחומה של תל-אביב תמצא בית שבו ישב, אמנם עת קצרה סופר יידיש מובהק והיא גם הקרוי בשמו, הכוונה לבית שלום אש בבית ים, אף בתל-אביב גופה אתה מוצא את בית אברהם ליסין, ובקרוב תמצא גם אף את בית ה. לייוויק, וראש לכל בית שלום עליכם.
ד 🔗
ודומה, כי ענין הוא לענות בו: מה בין הבית והשם? אשר לבית ה. לייוויק, אף שנכרז כי נועד להיות בית ועד של סופרי יידיש, לא אוכל לדעת, מה יהא טיבו מבחינת קיום זכרו של המשורר, אבל בדבר בית אברהם ליסין לא שמעתי מה נעשה בו ממש לזכרו, זולת שמו ושלטו, וכנראה מקיימיו סבורים כי סגי בכך וחוששני כי לא אהא מן הבדאים, אם אומר, כי לא בלבד באי הבית אלא אף קצת טורחיו בו אינם יודעים בו במשורר ופעלו עד-מה.
ולענין בית שלום-עליכם – הרי מה שכבר מובטח הוא מוזיאון וארכיון שיישמר בו עזבונו אשר אגירתו ושמירתו היא זכותו של חתנו, הסופר הגדול יצחק דב ברקוביץ, יתר על זכויותיו הרבות לשלום עליכם, וביחוד בקרב קהל הקוראים העברים. וודאי, בית נכות יש בו צד של סכנה, שהרי הוא מקפיא את שהיה ומקיימו כקפאונו, אך אפיו של העזבון הזה שאינו מניח להניח את עצמו בקפאונו. וקודם-כל משום שמשומרים בו אלפי מכתביו של שלום עליכם שלא ראו אור, שהרי מפי העשרות והמאות של מכתביו שכבר נדפסו אנו למדים, כי סגולת החיות הרוהטת של שיח שופע וסיפור ניגר ברצי צחוקו, המחלחלת את כתביו, מחלחלת אף את מכתביו, ויפה אמירתו של י.ד. ברקוביץ, כי מכתבים אלה הם בחינת שלום עליכם תניינא, וצר, שההודעה שיצאה מלפני הכינוס שנתכנס, מטעם שר החינוך והתרבות, ז. ארן, לכבוד שנת המאה של שלום עליכם, כי יוחל בהוצאת האגרות, וההבטחה להוציא שני הכרכים הראשונים, לא באה על ראשית מילואה בחייו של י. ד. ברקוביץ, שדבריו בכינוס הרעישו את לבם של באיו עד היסוד בו.
ה 🔗
על כן נקוה כי עתה, בעמוד בית שלום עליכם על תלו, לא יעמוד לראווה-בעלמא, אלא יעורר עושים ומעשים להרחבת ידיעתנו בשלום עליכם והעמקתה. ואמנם, תחילת העשייה צריכה להיות הוצאת הגנוזות לאור – כרכי מכתביו בליווי הערות וציונים להבנת עניניהם ורקעם. ודרכו של מעשה גדול שהוא מביא למעשה גדול כמותו ואף גדול ממנו – והיא הוצאה שלימה ובחונה של כל כתבי שלום עליכם, וקודם כל בלשון מקורם.
באוירת עשייה כזאת תגבר ההתענינות בפינומן של שלום עליכם לכל הקרנותיו על דרך עידוד החקר בו, בדרכו ובפעלו. אמנם, ספרות ההערכה עליו עשויה שתתגבב כדי ספריה הגונה, אך חובה היא לומר, כי מעמד פרשנותו ומחקרו של שלום עליכם לוקה זה כמה בקרישות, שסימניה השיגרה המגעת כדי טחינת קמח טחון וגילגול מטבעות שחוקים, ומעטה היגיעה לחזור ולבדוק בחטיבת יצירה גדולה זו לסעיפיה, כפי שמחייביה מרחק הימים, שפירושו הרחב-הפרספקטיבה הלכך נדרש עידוד היגיעה הזאת, שאי אפשר לה שתיעשה בלא אנשים נאותים, חבורת מעיינים וחוקים, ובלא כלים נאותים, כלי עיון וחקר. חבורה כזאת היא שתהיה הכוח המתסיס של בית שלום עליכם, שטבורו מכון שלום עליכם, שיפרסם, לעתים גדורות, קבצי שלום עליכם, אם אפשר קובץ לשנה קובץ לשנה, ובו ייאגרו הדברים שהם בנותן-חידוש והעשויים להעמיד לפנינו מצדי צדדים את החזון, היחיד בטבעו וטיבו, גדול מספרי עמנו בדורות אחרונים, שלום עליכם.
אלה קצות דברי בעצרת שלום עליכם וסיימתים בהערה, כי אם עורכי הקובץ הראשון יקראוני ואעלה שלוש קושיות בשלום עליכם ואנסה ליישבן, כפי שעיוני הורני.
ו 🔗
קושיה אחת: מחברתו של שלום עליכם, “שמר’ס משפט”, שנעשתה שם דבר, באופן שהכל יודעים את השם מבלי שיודעים את הדבר, ועשרות מבקרים מדברים בה מבלי שקראוה, נתפסת ברגיל כשמה, דהיינו כהאשמת הנאשם, כלומר כויכוח עם זולתו, ואינה נתפסת כהאשמת המאשים, כלומר כויכוח עם עצמו. והוא-הוא, עיקרו של הקונטרס, באופן שלא פחות משיש כאן מן הדחייה של המציאות של יריבו יש כאן מן הסיכול של האפשרות של עצמו, שכן הפיתויים שלא עמד בפניהם יריבו ונלכד בהם ולכד בהם את קוראו, עמדו בפניו עצמו ועשוי היה להלכד בהם וללכוד בהם את קוראו, ואותות המלחמה בפיתויים אלה זרויים בכתביו. והוא אף פשר הזעפנות המבריחה את קונטרסו של בעל הסליחה והמחילה, שהוציא מכלל סליחה ומחילה את עצמו.
ז 🔗
קושיה אחרת: דרכו של טוביה החולב במדרש כתובים נתפסת, כרגיל, כדרך הדיוט שאינו מבין פשוטו של מקרא. והנה מלבד שסברה זו מוכחשת מכמה וכמה מדרשי כתובים, אין לה חיזוק בכלל הלכסיקה שלו, ואיפכא מסתברא. ואף אי אפשר לדון בדרכו של טוביה במדרשי כתובים, מבלי לדון בתפקידם של מדרשי כתובים המצויים בכל כתבי הסופר, ושימושם שונה ורב פנים, הכל לפי האיש ותכונתו, ולרוב מחושב-עד-דק מבחינה סוציולוגית ופסיכולוגית, וספק אם הדיון בדרכו של טוביה אפשר לו שיהא פורה, כשהוא נבדל מדרכם של אחרים. אמת, שימושו של טוביה מופלג משלהם, אבל יסודם אחד, והיא בהעלאת מדרשי-כתובים, כדי רמת אמנות לשמה, באופן שכורח הזיקה אל הכתוב כפשוטו וחפץ החרות ממנו כדרושו מתנגשים בערמת-שחוק מופלאה.
ח 🔗
קושיה אחרונה: אם, אמנם נכונה הסברה, כי הסאטריקן הוא ריפורמטור וההומוריסטן הוא אוטופיסט, הרי שאלת האוטופיות של שלום עליכם לא תוכל להסתפק בקונטרסו הפובליציסטי על מדינת היהודים, ואף לא במונולוג הנודע “אלמלי הייתי רוטשילד”, שהוא, עם כל קיצורו אוטופיה לכל דבר, שכן לאחר שנסיר את מסווה ההלעגה של המלמד לעצמו בפתיחתו וסיומו של המונולוג, הרי לפנינו אמצעיתו אוטופיה שחולמה, אמנם, מלמד עלוב ומגוחך, אך מבצעה היא הפילנטרופוס, ודרך ביצועה תכנית המחושבת במפורט במסגרתה של מציאות העיירה, כבית-חייהם של ישראל. ואף שהמלמד מזמין אותנו שנצרף את לגלוגנו אל לגלוגו לעצמו, שיעור הלגלוג, שאנו מותרים בו, הוא מוגבל למדי, שהרי הפילנטרופוס לגלגוליו, למן ר' משה מונטיפיורי דרך הרוטשילדים עד הבארון הירש – היה התל שפיות ישראל היו תלויים בו, להיותם לו לא בלבד לרווחה, אלא א, לישועה. והרי אף הרצל לא מצא תחילה כתובת אחרת – הבארון הירש, בית רוטשילד, אפילו גוטמן וכדומה. ולא עוד אלא גם כשהאוטופיה שלו באה על ראשית-קיומה, הרי הצהרת בלפור נשלחה לאחד הרוטשילדים. כי המלמד חולם עת עצמו כאותו פילנטרופוס כל-יכול אינו, איפוא, מקרה, וגם לאחר ששלום עליכם העמיד את חילופו – צאו וראו בדיוקנו ושרטוטו של אותו מציל ופודה, שבא אל היהודים האדומים והם מתעוררים תחילה לו ולחלומו ועד-מהרה חוזרים לסורם, אם לא תמצאו דיוקנו ושרטוטו של הרצל, שהיה עוד בחיים (1900). ואחרון אחרון, נזכור-נא את חזיונו של שלום עליכם “דוד בן דוד”, שכתבו מתוך התלהבות, אך גם סביביו גם הוא ראוהו כנפל שקבורתו תקנתו, ואמנם כל ההעתקים נידונו באור, ואחד מהם נתקיים בידי י. ד. ברקוביץ כזכר לטיט, ובמלאות מאה שנה לשלום עליכם היסס אם לפרסמו, ונמלך בדעתם של אחרים, והייתי בכללם ועוררתיו לכך. ואמנם, טובה גדולה עשה לנו שפירסם את המחזה ב-“די גאָלדענע קייט” – מלבד שהקורא ממרחק הימים שוב אינו נתפס לאותה בהלה, שנתפס לה קוראו בכתב-יד, הוא אפילו תמה תמיהת הכצעקתה, כי כן ענין גדול הוא לענות בו, מה ראה שלום עליכם לחזור ולצייר אותו אברך כדרך שציירו בסיפורו על היהודים האדומים, כלומר כדיוקנו ש להרצל ולציידו בממונו של רוטשילד המסגלו לקיים את האוטופיה שלו הלכה למעשה, אך קטנות סביביו מתנכלת לו להעמידו כמי שדעתו נסתכסכה עליו וסופו לעג ושנינה לנערי הרחוב המתקלסים בו.
הזכרנו שלוש נקודות-אוטופיה באורך מסילתו, והן נקודות רחוקות, ואי-אפשר שהמקה קבען בפרופורציה כזאת, ואדרבה הן לנו משענת לבדוק בקפלי-האוטופיה המוסתרים בשארי יצירותיו.
ט 🔗
שלוש קושיות, שלושה רמזים – ופירושם הוא ענין לדברי הסבר רבים, שסופם לבוא.
[כ“ז אייר תשכ”ז]
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.