הַחֹרֶף הָיָה חָזָק וְאַכְזָרִי מְאֹד. וּבְבוא הָאָבִיב וַיַּשֵּׁב רוּחַ צַח עַל פְּנֵי כָּל הַיְקוּם וַיִמַּסּוּ גִלְדֵי הַקֶּרַח הָרַבִּים, אֲשֶׁר כִּסּוּ אֶת פְּנֵי הָאֲדָמָה בְּמֶשֶׁךְ יְרָחִים אֲחָדִים, וַיִּהְיוּ לַהֲמוֹן מַיִם כַּבִּירִים. מֵימֵי הַנְּהָרוֹת וְהַנְחָלִים גָּאוּ מְאֹד וַיַּעַבְרוּ אֶת גְּבוּל חֻפֵּיהֶם וַיִּשְּׁטְפוּ אֶת הַשְּׁדֵמוֹת וְהַכָּרִים, וַיָּבֹאוּ גַם אֶל הַבָּתִּים הַנְמוּכִים¹ שֶׁל הַעֲנִיִּים, אֲשֶׁר גָּרוּ בְקִרְבַת הַנְּהָרוֹת, וַיִגְזְלוּ מֵהֶם אֶת רְכוּשָׁם הַמִּצְעָר וְהַדַּל, וַיַּשְׁחִיתוּ וַיַּהַרְסוּ וַיְחַבְּלוּ אֶת כָּל אֲשֶׁר פָּגְשׁוּ עַל דַּרְכָּם בִּשְׁאוֹן דָּכְיָם.

אוּלָם אֲנָשִׁים נְדִיבִים רַבִּים חָשׁוּ לְעֱזְרַת הַנִּשְׁטָפִים הָעֲנִיִּים, וּבְכָל מָקוֹם נִרְאוּ אֲנָשִׁים מִתְנַדְבִים לִקְבֹּץ עַל־יַד כֶּסֶף, בְּגָדִים, צָרְכֵי־אֹכֶל וּכְלֵי־בַּיִת שּׁוֹנִים לְטוֹבַת הַנִּזּוֹקִים².

וְגַם בְּבֵית־הַסֵּפֶר שֶׁל הַמּוֹרָה מָרַת יוכֶבֶד לֹא נִדְבְּרוּ הַתַּלְמִידוֹת בִּשְׁעַת הַהַפְסֵק³ רַק עַל אֹדוֹת הַ״תְּמוּנות הַחַיּוֹת" וְהַקְּטִיעוֹת שֶׁל מִשְׂחֲקֵי הַתִּיאַטְרוֹן, אֲשֶׁר תַּלְמִידוֹת הַמַּחֲלֵקָה הַשְּׁנִיָּה תַּעֲרֹכְנָה בְּאַחַד הַיַָּמִים הַקְּרוֹבִים לְטוֹבַת הָעֲנִיִּים הַנִּשְׁטָפִים.

וְתַלְמִידוֹת הַמַּחֲלֵקָה הָרִאשׁוֹנָה הָיוּ נוּגוֹת מְאֹד לַדָּבָר הַזֶּה: ״הֲלֹא גַם אָנוּ כְבָר גְּדוֹלוֹת הִנֵּנוּ – הִתְאוֹנְנוּ מָרָה – וּבְעוֹד שָׁבוּעות אֲחָדִים נֵשֵּב גַּם אֲנַחְנוּ בְּהַמַּחֲלֵקָה הַשְּׁנִיָּה, – וְלָמָּה־זֶה יִגָּרַע חֶלְקֵנוּ מִלְהִשְׁתַּתֵּף⁴ בְּמַעֲשֶׂה הַצְּדָקָה הַזֹּאת?

– הֵן תֶּאֱסֹפְנָה כֶּסֶף רַב לְטוֹבַת הַנִשְׁטָפִים, וַאֲנַחְנוּ לֹא נָבִיא אַף פְּרוּטָה אֶחָת?! – הִתְלוֹנְנָה לֵאָה יַהֲלֹם.

– חֲבֵרוֹת! אֲנַחְנוּ צְרִיכוֹת לַעֲשׂות מְאוּמָה! אֲנַחְנוּ צְרִיכות!– קָרְאָה שׁוֹשַׁנָּה סַפִּיר וַתָּנַע אֶת רֹאשָׁה הַקָּטָן בְּחָזְקָה, עַד כִּי הִתְפַּזְּרוּ תַּלְתַּלֶּיהָ הַצְּהוּבִים. – הִנְנּי הוֹלֶכֶת תֵּכֶּף אֶל הַמַּשְׁגִּיחָה וְלֹא אַרְפֶּה מִמֶּנָּה עַד אִם תַּסְכִּים⁵, כִּי גַּם אֲנַחְנוּ נַעֲשֶׂה דְּבַר־מָה לְטוֹבַת הַנִּשְׁטָפִים.

– הַצֶּדֶק אִתָּךְ, שׁוֹשַׁנָּה! קָרְאוּ קוֹלוֹת רַבִּים.

וַתַּחֲבֹשׁ שׁוֹשַׁנָּה אֶת כּוֹבְעָהּ לְרֹאשָׁהּ וַתֹּאמַר: ״הִנְנִי רָצָה תֵכֶּף אֶל מָרַת יוֹכֶבֶד".

אוּלָם צִלָּה יָשְׁפֵּה, הַקְּטַנָה שֶׁבַּתַּלְמִידוֹת, יַלְדָה בַּעֲלַת שְׂעָרוֹת שְׁחֹרוֹת וּבַעֲלַת־מַחֲשָׁבָה, קָפְצָה מִמְּקוֹמָה וַתָּרָץ אַחֲרֵי הַהוֹלָכֱת.

– אַל־נָא תְמַהֲרִי כֵן לָלֶכֶת אֶל מָרַת יוֹכֶבֶד! – הִזְהִירָה אוֹתָה: הִיא תִלְעַג לְכֻלָּנוּ וְתִשְׁלַח אוֹתָךְ רֵיקָם מִלְּפָנֶיהָ אִם לֹא תַגִּידִי לָהּ מְפֹרָשׁ⁶: מָה חֲפֵצוֹת אָנוּ לַעֲשׂוֹת.

הַיְּלָדוֹת עָמְדוּ כְנוֹאָשׁוֹת: כֻּלָּן חָפְצוּ מְאֹד לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה דָבָר גָּדוֹל, אֲבָל לֹא יָדְעוּ: אֵיךְ וּמַה לַעֲשׂוֹת. מִשְׂחֲקֵי הַתִּיאַטְרוֹן אֵינָם יָאִים כְּלַל: זֶהוּ חִקּוּי⁷פָּשׁוּט; ״תְּמוּנוֹת חַיּוֹת" – דָּבָר יָשַׁן נוֹשָׁן. אֲבָל מָה אֵיפוֹא

– נַעֲרֹךְ נָא מַנְגִּינָה⁸! יָעֲצָה צִלָּה יָשְׁפֵּה לַסּוֹף.

אוּלָם הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עוֹרֲרוּ רַק מְבוּכָה בֵּין הַקְּטַנּוֹת. מֶה עָלָה עַל דַּעְתָּהּ?

אוּלָם הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עוֹרֲרוּ רַק מְבוּכָה בֵּין הַקְּטַנּוֹת. מֶה עָלָה עַל דַּעְתָּהּ?

צִלָּה חָשְׁבָה רֶגַע. ״גְּדוֹלוֹת לֹא יִדְרְשׁוּ מִמֶּנּוּ" אָמְרָה בְרוּחַ נַחַת – ״הָאָבוֹת וְכָל קְהַל הַשֹּׁמְעִים, אֲשֶׁר נִסּוּ פַעַם לַעֲרֹךְ מַנְגִּינָה, יֹדְעִים הֵיטֵב, כִּי לֹא בְנָקֵל יֵעֲשֶׂה כַדָּבָר הַזֶּה. פְּנִינָה וְחַנָּה הֲלֹא נִגְּנוּ זֶה לֹא כְּבָר לִפְנֵי דִירֶקְטוֹר הַזִמְרָה, וּנְגִינָתָם עָלְתָה יָפָה; וְגַם בַּפַּעַם הַזֹּאת תְּנַגֵנָּה אַחַת מִמַּנְגִּינֹות שֻׁבֶּרְט⁹. אַחֲרֵי כֵן תְּנַגֵּן תָּמָר אֶת שִׁיר־הָעֶרֶשׂ עַל הַנֵּבֶל וְחַנָּה תַעַן לָהּ בְּקוֹלָה. וְגַם אֲנִי אָשִׁיר, גַּם מִרְיָם יַהֲלֹם תָּשִׁיר אֶת שִׁיר־הַמִּלְחָמָה, אֲשֶׁר שָׁרָה זֶה לֹא כְּבָר בְּיוֹם הֻלֶּדֶת לֵאָה, וְכָל הַשֹּׁמְעִים מָחֲאוּ כָף".

אָנֹכִי אֶתְקַע בְּמַשְׁרוֹקִיתָה¹⁰ קָרְאָה שׁוֹשַׁנָּה בְּקִנְאָה, – אֲנִי יוֹדַעַת הֵיטֵב קְטִיעוֹת אֲחָדוֹת; וְעוֹד אֶתְמוֹל הֵעִידָה חַיָּטָתֵנו¹¹ הַצְעִירָה, בְּשָׁמְעָה אֶת תְּקִיעָתִי בַּמַּשְׁרוֹקִיתָה: „גְּבִרְתִי שׁוֹשַׁנָּה, בִּתְקִיעָתֵךְ הַמְלַבֶּבֶת תּוּכְלִי לִצְבֹּר לָךְ הוֹן רָב"…

הֲלֹא יֵשׁ לָנוּ כְּבָר חֲמִשָּׁה נוּמָרִים! אָמְרָה צִלָּה וַתִּרְשֹׁם אֶת כָּל אֵלֶּה בְּסֵפֶר זִכְרוֹנוֹתֶיהָ.

– ״אִם בֶּאֱמֶת מִתְאַמֶּצֶת אַתְּ לַעֲרֹךְ אֶת הַדָּבָר בְּסֵדֶר נָכוֹן – הִתְלוֹצְצָה בַּת־שֶׁבַע לַפִּידוֹת – הֵן הַעֲנֵק תַּעֲנִיקִי לָנוּ צִלָּה יַקִּירָה, מֵאוֹצָר חָכְמָתֵךְ בְּהַזִּמְרָה וּתְזַמְּרִי לָנוּ בַּפְּסַנְתֵּר¹² אַחַת מִמַּנְגִּינֹות רֻבִּינְשְׁטֵין הַמְפֹרְסָמוֹת" ¹³….

צְחוֹק אַדִיר הִתְפָּרֵץ מִפִּיּוֹת הַקְּטַנּוֹת, כִּי כֻּלָּן יָדְעוּ הֵיטֵב שֶׁצִלָּה יָשְׁפֵּה מְנַגֶּנֱת גְּרוּעָה¹⁴ בַּפְּסַנְתֵּר.

צִלָּה אָדְמָה כַתּוֹלָע וַתִּדֹּם.

וְיַלְדָה צְהוּבָה קְטַנָּה הֵחֵלָּה אִמְרָתָה: ״וַאֲנִי אֲנַגֵּן בָּעוּגָב: הֵא לָכֵן שִׁשָּׁה נוּמָרִים".

– וַאֲנִי אָשִׁיר אֶת שִׁירַת־הַנּוֹדֵד, – קָרְאָה קְטַנָה אַחַת, וְהֵא לָכֵן נוּמָר שְבִיעי.

– וַאֲנִי אַקְרִיא אֵיזוֹ שִׂיחָה נָאָה, – אָמְרָה קְטַנָּה אַחֶרֶת, – אָחִי הַגָּדוֹל יִכְתֹּב לִי חֲרוּזִים אֲחָדִים וִישַׁנֵּן לִי אוֹתָם בְּעַל־פֶּה¹⁵

הַיְּלָדוֹת קָפְצוּ מֵרֹב שִׂמְחָה. ״עַתָּה יֶשְׁנָם כְּבָר שְׁמוֹנָה נוּמָרִים! –קָרְאוּ בְצָהֳלָה: וּבְוַדַּי גַם צִפּוֹרָה וָפְסִי תְנַגֵּן אֶת סוֹנָטַת¹⁶ קוּלַן, הֵא לָכֶן תִּשְׁעָה נוּמָרִים".

– וְהַדִּירֶקְטוֹר שֶׁלָּנוּ, מָרַת צִלָּה יָשְׁפֵּה, יְהִי הַנּוּמָר הָעֲשִׁירִי; וְאִם כִּי תְהִי הַנּוּמָר הָעֲשִׂירִי, תּשְׂבִּיעַ בְּכָל זֹאת אֶת אָזְנֵי הַשֹּׁמְעִים רָב־עֹנֶג וָנָחַת, – הֵתֵלָּה בַּת־שֶׁבַע הָרָעָה, הַשְּׂנוּאָה בְּכָל בֵּית־הַסֵּפֶר.

– פְּפוּי, בַּת־שֶׁבַע, פְּפוּי! קָרְאוּ כָּל הַקְּטַנּוֹת פֶּה אֶחָד וַתִּתְרוֹצֵצְנָה מִסָּבִיב צִלָּה הַבּוֹכִיָּה.

וְשׁוֹשַׁנָּה סַפִיר חִבְּקָה אוֹתָהּ בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ וַתֹּאמֶר לָה: ״אַל תָּשִׁיתִי, צִלָּה, לֵב לְדִבְרֵי הַפְּתַיָּה הָרָעָה הַזֹאת; עֲצָתִי, כִּי תָשִׁירִי אֶת הַשִּׁיר: ״לִי הָיָה חָבֵר“; לַשִּׁיר הַזֶּה רַק חֲרוּזִים אֲחָדִים וְהַמַּנְגִינָה קַלָּה עַד מְאֹד, וְאַתְּ מֵיטִיבָה לָשִׁיר אוֹתוֹ, אִם אָמְנָם – הוֹסִיפָה לִלְחַשׁ לָהּ – בְּקוֹל נָמוּךְ מְעַט, אֲבָל אֵינֶנִּי יוֹדַעַת מַדּוּעַ מִדֵּי שָׁמְעִי אֶת קול שִׁירָתֵךְ אֵינֶנִּי יְכוֹלָה לְהִתְאַפֵּק מִבֶּכִי; קוֹלֵךְ הַנָּעִים רוֹעֵד אָז כְּמוֹ פַּעֲמוֹן יָפֶה”.

– אֲבָל לִפְנֵי קָהָל רָב? וּלְבַדִּי? נֵאֶנְחָה צִלָּה.

שׁוֹשַׁנָּה סִלְסְלָה אֶת תַּלְתַּלֶּיהָ וַתּאֹמֶר בְּקוֹל תַּנְחֻמִּים: „הִנֵּה עַתָּה אֲנִי הוֹלֶכֶת אֶל מָרַת יוֹכֶבֶד; הִיא תִתֵּן לָנוּ אֶת הָרִשְּׁיוֹן¹⁷, בִּטְחִי־נָא בִי".

וַתָּרָץ אֶל בֵּית הַמּוֹרָה. עֲשָׂרָה רְגָעִים עָבְרוּ וְשׁוֹשַׁנָּה לֹא שָׁבָה. ״תּוֹחַלְתֵּנוּ לַשָּוְא – הִתְיָאֲשׁוּ כְבָר אֲחָדוֹת – הִיא לֹא תַרְשֶׁה!"

– הִנֵּה שׁוֹשַׁנָּה בָאָה! קָרְאוּ אֲחָדוֹת.

וְשׁוֹשַׁנָּה סַפִּיר הִתְפָּרְצָה אֶל בֵּית הַסֵּפֶר בְּחִפָּזוֹן. ״הִיא הִרְשָׁתָה! הִיא הָיְתָה טוֹבָה וּנְעִימָה מְאֹד! הִיא אָמְרָה כִּי מָחְרָתָיִם יוּכַל הֱיוֹת הַדָּבָר הַזֶּה: חֲפֵצָה הִיא לְדַבֵּר עִם צִלָּה עַל כָּל הַפְּרָטִים. וְעַתָּה, חֲבֵרוֹת, אַל־נָא נִשְׁהֶה פֹּה הַרְבֵּה – הַבָּיְתָה! מָחָר לְעֵת־הַצָּהֳרַיִם תָּבֹאנָה־נָא כָּל הַנְּעָרוֹת הַמִּשְׁתַּתְּפוֹת בַּמַּנְגִּינָה אֶל בֵּית הַמּוֹרָה. חֲבֵרוֹת! הַמַּנְגִּינָה תְהִי לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה!"

– אֲבָל רַק לְמָחֳרָתָיִם? הִתְלוֹנְנוּ אֲחָדוֹת – הֲלֹא עוֹדֶנּוּ צְרִיכוֹת לְהִתְרַגֵּל¹⁸ לָשִׁיר, לְזַמֵּר וּלְנַגֵּן יָחַד!

– לָזֹאת יֵשׁ לָנוּ מָחָר פְּנַי¹⁹ מֵעֵת הַצָּהֳרָיִם וָהָלְאָה, וּמָחֳרָתָים – מֵהַשָּׁעָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בַּבֹּקֶר… אַתֶּן אֵינְכֶן יְכוֹלוֹת לְתָאֵר לָכֶן, מַה טוֹבָה, יָפָה, וּנעִימָה הָיְתָה מָרַת יוֹכֶבֶד! הִיא דוֹרֶשֶׁת לִשְׁלֹום כֻּלְּכֶן… אֲבָל – הַבָּיְתָה! קָרְאָה שׁוֹשַׁנָּה בְּקוֹל מְצַוָּה.

כָּל הַתַּלְמִידוֹת הִתְפַּזְרוּ, כָּל אַחַת אֶל בֵּיתָה; וְאֶת לֵב צִלָּה יָשְׁפֶּה הֵחֵלָּה לְהַרְגִּיז הַדְּאָגָה: כִּי תְאֻלַּץ לַשִּׁיר לִפְנֵי קָהָל רָב. אִמָּה הַנְּעִימָה אָמְרָה לָהּ עַל הַהַצָעָה²⁰ הַזֹּאת: ״הַדָּבָר יָפֶה מְאֹד, אֲבָל בְּלִי עָמָל וָטֹרַח רָב לֹא יֵעָשֵׂה". אָבִיהָ הֶחָבִיב גִּחֵךְ²¹ וַיְשׂוֹחַח עַל אֹדוֹת שְׁלֹשָׁה כַּרְטִיסִים לְמַעַן שְׁלֹשֶׁת אַחֶיהָ, אֲשֶׁר הִתְגָּרוּ בָּהּ כָּל הָעָרֶב.

וְעַתָּה שׁוֹכֶבֶת צִלָּה בְּמִטָּתָהּ, אֲבָל מְנוּחָה וְשֵׁנָה נָדְדוּ מִמֶּנָּה. לִפְנֵי עֵינֵיהָ עֹבֵר כְּמוֹ חַי הָאוּלָם רְחַב‏־הַיָּדַיִם הַמָּלֵא הֲמוֹן עָם, וַתְּתָאֵר לָהּ אֶת הָרֶגַע הַנוֹרָא, אֲשֶׁר תֵּצֵא לְהַשְׁמִיעַ אתֶ נְגִינָתָה.

בְּיָמִים אֲחֵרִים כְּבָר הָיְתָה צִלָּה יְשֵׁנָה בְּעֵת מְאֻחֶרֶת כָּזֹאת, אֲבָל הַיּוֹם הִיא שׁוֹמַעַת עוֹדֶנָּה אֱת קוֹל אֲבוֹתֶיהָ, אֲשֱׁר הָלְכוּ אָז בַּחֶדֶר הַנִּשְׁעָן לִישָׁן שְׁנָתָם. הָאָב אָמָר: ״מָחָר יָבוֹא הֲלוֹם מַר אָסָף לַעֲרֹךְ אֶת מַנְגִּינָתוֹ; מְקַוֶּה אֲנִי, כִּי תַעֲלֶה בְּיָדִי לִרְאוֹתוֹ וּלְשׂוֹחֵחַ אִתּוֹ; הַכֹּל מְהַלֶלִים וּמְשַׁבְּחִים אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד״.

אֶת תְּשׂוּבַת הָאֵם לֹא שָׁמְעָה צִלָּה: הַשֵּׁנָה עָצְמָה אֶת שְׁמוּרוֹת עַפְעַפֶּיהְָ. וְעוֹד הַפַּעַם לִחֲשָׁה אֶת הַשֵּׁם „אָסָף", אֲשֶׁר הָיָה לָהּ יָדוּעַ מְאֹד, – וַתֵּרָדֵם.

וּבַבֹּקֶר הַשְׁכֵּם כְּבָר הִתְעוֹרֲרָה צִלָּה מִשְּׁנָתָהּ, בְּטֶרֶם בָּאוּ אֵלֶיהָ חֲבֵרוֹתֶיהָ לְהָעִירֶנָּה, וְהָאִישׁ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר עָלָה עַל זִכְרוֹנָה הָיָה ״מַר אָסָף".

אֶל שֻלְחָן הַקָּפַה הָיְתָה צִלָּה הַיּוֹם הָרִאשׁוֹנָה. בְּהַבִּיטָה אֶל גִּלְיוֹן הָעִתּוֹן²² אֲשֶׁר הֻנַּח אֵצֶל כּוֹס אָבִיהָ, הוֹפִיעוּ לְנֶגֶד עֵינֶיהָ בְּאוֹתִיוֹת גְּדֹלֹות וּבֹלְטוֹת²³ הַמִּלּוֹת: ״מַר אָסָף הַמְזַמֵּר בַ״חֲצַר־הַמֶּלֶךְ“. וְאֲחַרֵי כֵן הוֹפִיעַ בְּזִכְרוֹנָה הָאִישׁ אֲשֶׁר קֹרָא בַשֵּׁם הַזֶה: הוּא הָיָה אִישׁ שֵׂיבָה נִכְבָּד וְנָעִים עַד מְאֹד, שֶׁבִּקֵּר אֶת אֲבוֹת צִלָּה לִפְֵני אַרְבַּע שָׁנִים. לְפָנִים הָיָה מוֹרֵה הַזִּמְרָה לְאִמָּהּ; וְאָז – בְּעֶרֶב הַבִּקּוּר – הִפְלִיאָה אִמָּה לָשִׁיר וְהַזָּקֵן הַנָּעִים עָנָה לָהּ בַּפְּסַנְתֵּר. וְאָז אֻלְּצָה גַם צִלָּה לָשִׁיר, וְהַזָּקֵן הֶחָבִיב הִלֵּל אוֹתָהּ וַיָּשִׂיח עַל אֹדוֹת ״כְּלִי יָקָר” שֶׁבִּגְרוֹנָה, וְעַל נְחִיצוּת שְׁמִירַת הַקּוֹל לֶעָתִיד; וּמֵאָז הֵנִיאָה אוֹתָה אִמָּהּ מִלַּעֲנוֹת בְּקוֹלָהּ לַפְּסַנְתֵּר.

לֵב צִלָּה הִתְפָּעַם: הַצָעָה עָלְתָה פּתְאֹם בְּמַחֲשַׁבְתָּהּ. וְהִנֵּה, לְפֶתַע, הִתְפָּרְצוּ אַחֶיהָ הֶחָדְרָה וַיָּחֵלּוּ לְהִתְגָר בָהּ וּלְחַקּוֹת אֶת קוֹל שִׁירָתָהּ, וְלֹא יָסְפוּ²⁴ עַד הַגִּיעַ הָעֵת לְכֻלָּם לָלֶכֶת אֶל בֵּית־הַסֵּפֶר.

וּבִכְלוֹת הַלִּמּוּדִים לֹא הָלְכָה צִלָּה הַבּיְתָה, כִּי אִם שָׂמָה פְּעָמֶיהָ אֶל הָאַכְסַנְיָה²⁵: ״חֲצַר־הַמֶּלֶךְ“. נִפְעָמָה מְעַט הִתְבּוֹנְנָה אֶל הַשּׁוֹעֵר, שֶׁעָמַד אֵצֶל הַשַּׁעַר הַפָּתוּחַ וַיִּשְׁאָלֶנָּה: ״מָה אַתְּ מְבַקֶּשֶׁת פֹּה קְטַנָּה?”

– הֲפֹה מִתְאַכְסֵן²⁶ מַר אָסָף? – גִמְגְּמָה צִלָּה.

– בּוֹא יָבוֹא הַיּוֹם בָּרְכוּב²⁷ שֶׁבַּשָּׁעָה הַשְּׁנִיָּה וַחֲמִשִּׁים רֶגַע אַחֲרֵי הַצָּהֳרָיִם, – עָנָה אוֹתָהּ כְּמִשְׁתַּמֵּט וַיִּכָּנֵס בַּבִּאָה

וּבְעֵת אֲרוּחַת הַצָּהֳרָיִם הָיְתָה צִלָּה דוֹמֵמָה כְאוֹרַחַת. הָהּ, לוּ אַךְ יָכְלָה לְגַלּוֹת אֶת סוֹדָהּ לְאִמָּהּ! אֲבָל הִיא תְנִיאֶנָּה בְוַדַּי מֵהוֹצִיא אֶת מַחֲשַׁבְתָּהּ לְפֹעַל. וּבְרוּחַ נְכֵאָה יָשְׁבָה כָּל הָעֵת בֵּין אֲחֵיהָ הַמִּתְלוֹצְִצִים וּמְהַתְּלִים בָּהּ: ״הַשְׁמִיעִי, הַשְׁמִיעִי־נָא, צִלָּה נֶחְמָדָה, אֶת קוֹלֵךְ! אֲנַחְנוּ נִמְחָא לָךְ כָּף, לוּ גַם יִשָּׁמַע קוֹלֵךְ כְּיִלְלַת הֶחָתוּל בְּהִלָּחֵץ זְנָבוֹ בִצְבָת²⁸.

בְמַחֲצִית הַשְָּׁעָה הָרְבִיעִית הִתְגַּנְּבָה צִלָּה בַלָּט מִן הַבַּיִת וַתָּשֶׂם אֶת פָּנֱיהָ אֶל הָאַכְסַנְיָה. שְׁנֵי צְעִירִים מִשּׁוֹמְרֵי הַסַּף יָשְׁבוּ עַל הַמִּרְצָפָה שֶׁאֵצֶל הַקִּיר וַיִּצְחֲקוּ לִקְרַאת הַיַּלְדָה הַמִּתְקָרֶבֶת.

– כֵּן! כֵּן! מָרָתִי הַנְּעִימָה! מַר אָסָף סָר הֲלוֹם, – עָנָה הָאֶחָד עַל שְׁאֵלַת צִלָּה.

– הַיְכוֹלָה אֲנִי לִרְאֹתוֹ עָתָּה? הוֹסִיפָה לשְׁאֹול.

שְׁנֵי הַצְּעִירִים הִשְׁמִיעוּ קוֹל צְחוֹק אַדִיר מִבְּלִי מוּשׁ מִמְּקוֹמָם. אוּלָם צִלָּה הִתְעוֹדְדָה וַתֹּאמַר: “הוֹאֶל־נָא אֲדוֹנִי, לִשְׁאָלֵהוּ: אִם יוּכַל לְקַבְּלֵנִי הַפַּעַם בְּחֶדְרוֹ?”

– עַתָּה אֵינֶנּוּ בְּחֶדְרוֹ! עָנָה הָאֶחָד וַיִּצְחַק בְּהִשְָּׁעֲנוֹ אֶל הַקִּיר.

– בּוֹאִי, בּוֹאִי־נָא, מָרָתִי וְאַרְאֵךְ אֶת חֲדַר מַר אָסָף! אָמַר הַשֵּׁנִי וַיַּעַל עִם צִלָּה עַל הַמַּדְרֵגָה אֶל הַקּוֹמָה הָרִאשׁוֹנָה. וְשָׁם לִפְנֵי דֶּלֶת אַחַת עָמַד מִלֶּכֶת וַיֹּאּמַר: ״פֹּה מִתְאַכְסֵן מַר אָסָף" – וַיְמַהֵר וַיֵּרֶד אֶל הַבִּאָה.

רְגָעִים אֲחָדִים עָמְדָה צִלָּה כִּמְפַקְפֵֶּקֶת²⁹. מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת, אֲשֶׁר בָּהּ הָיָה תָּקוּעַ מַפְתֵּחַ, שָׂרְרָה שַׁלְוַת הַשְׁקֵט. עַל פִּי חֻקֵּי הַנִּמּוּס³⁰ הָיְתָה צְרִיכָה צִלָּה לִדְפֹּק עַל הַדֶּלֶת, אֲבָל מֵרֹב מְבוּכָתָה שָׁכְחָה לַעֲשׂוֹת זֹאת, וַתּאֹחַז בַּמַּנְעוּל וַתִּפְתַּח אֶת הַדֶּלֶת וַתִּכָּנֵס אֶל הֶחָדֶר. אֲבָל שָׁם לֹא הָיָה אִישׁ! מִשְׁתָּאָה הִסְתַּכְּלָה צִלָּה סְבִיבוֹתֶיה אֶל הָרְהִיטִים הַיָּפִים, אֲשֶׁר פֵּאֲרוּ אֶת כָּל פִּנּוֹת הֶחָדֶר. אַךְ פִּתְאֹם הִתְחַלְחֲלָה לְמַרְאֵה עֵינֶיה: מֵאֲחוֹרֶיהָ, עַל מַצַּע־עוֹר, מִתַּחַת לַמַּכְתּוּבָה³¹, הִתרוֹמֵם כֶּלֶב־אַנְגְלִי גָדוֹל וַיִּגַּשׁ אֵלֶיֶהָ בִּפְסִיעוֹת גַסּוֹת וּכְבֵדוֹת. צִלָּה הִפְנְתָה שִׁכְמָהּ לָצֵאת אֶת הֶחָדֶר, אֲבָל הַכֶּלֶב יָרַט אֶת הַדֶּרֶךְ בְעַדָּה בְּקוֹל נָהַם. הַפַּחַד, אֲשֶׁר נָפַל עָלֶיהָ, שָׁדַד מִמֶּנָּה אֶת כָּל רוּחָהּ הָאַמִּיץ וַתִּשְׁכַּח גַּם לִקְרוֹא לְעֶזְרָה. וְהַכֶּלֶב הוֹסִיף לִנְהֹם וְלַחֲרֹק שֵׁן. צִלָּה הִתְקָרְבָה אֶל שְׁנֵי כִּסְאוֹת, אֲבָל לֹא הִשִּׂיגָתַם, כִּי רַגְלֶיהָ כָשְׁלוּ וַתִּפֹּל בְּקוֹל אֲנָחָה חֲרִישִׁית עַל הַקַּרְקַע בֵּין שְׁנֵי הַכִּסְאוֹת. לֹא יוֹתֵר מִצַּעַד אֶחָד עָמַד נֶגְדָּה הַכֶּלֱב וַיַּבֵּט בָּהּ בְּעֵינֵי־זַעַם וּנְאָצָה. צִלָּה לֹא יָכְלָה לָמוּשׁ מִמְּקוֹמָהּ, כִּי הַדָּבָר הַזֶּה עוֹרֵר אֶת נַהַם הַכֶּלֶב.

כֵּן יָשְׁבָה הַיַּלְדָּה הַנֶּעְכָּרָה שָׁעָה שְׁלֵמָה. וְהִנֵּה קוֹל צְעָדִים הִגִּיעוּ לְאָזְנֶיהָ מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת; אֲבָל לֹא נוֹעֲזָה לִקְרֹא לְעֶזְרָה. כַּעֲבֹר רֶגַע נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת וְאֶל הַחֶדֶר נִכְנַס אִישׁ צָעִיר לְיָמִים כְּבֶן־עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה.

– הוֹי נַבְחִי, מַה קָּרָה פֹה? – קָרָא בִּרְאֹתוֹ אֶת הַכֶּלֶב הָעוֹמֵד עַל מִשְׁמַרְתּוֹ – הוּא הִתְקֵָרֵב אֶל הַכִּסְאוֹת. „אֲבָל אֶת מִי זֶה צַדְנוּ לָנוּ הַיּוֹם?“ – צָחַק בִּרְאֹתוֹ אֶת הַיַּלְדָה בֵין הַכִּסְאוֹת – ״מָה אֵיפוֹא אַתְּ עוֹשָׂה פֹּה, גְּבִרְתִּי הַנְּעִימָה, בַּחֲדַר אִישׁ זָר?!”

צִלָּה הֵרִימָה אֶת עֵינֶיהָ אֶל הַדּוֹבֵר אֵלֶיהָ. ״אֵיךְ שֶׁיְּהִי – הֶחֱלִיטָה³² – אֲבָל בָּכֹה לֹא אֶבְכֶּה!" וַתִּתְרוֹמֵם מֵעַל הַקַּרְקַע בִּרְאוֹתָה, כִּי הַכֶּלֶב לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ עַתָּה כָּל רָע.

– הֵן אֲדוֹנִי רוֹאֶה, כִּי כְבָר נוֹסַרְתִּי קָשָׁה עַל חַטָאתִי זֹאת; אֲבָל יַאֲמִין לִי אֲדוֹנִי, כִּי כָּל מַחֲשָׁבָה רָעָה הָיְתָה רְחוֹקָה מִמֶּנִּי… וּדְמָעוֹת כַּבִּירוֹת הִתְפָּרְצוּ מֵעֵינֶיהָ.

– חִדְלִי, חִדְלִי, יַלְדָתִי הַנְּעִימָה, לִבְכּוֹת! נִחֵם אוֹתָה הָאִישׁ הַצָּעִיר: נַבְחִי מִלֵּא אֶת פְּקוּדָתוֹ כַהֲלָכָה; הוּא אֵינֶנּוּ מְשַׁלֵּחַ לַחָפְשִׁי אֶת הַבָּא אֶל חֲדַר אֲדוֹנוֹ בְּעֵת הֵעָדְרוֹ³³. אֲבָל אֵין רָע, קְטַנָּה! טוֹב, טוֹב מְאֹד, כִּי הִנָךְ צוֹחֶקֶת שֵׁנִית. שְׁבִי נָא עַל הַכִּסֵּא וּבַאֲרִי נָא לִי: מָה הִמְרִיצָךְ לָבוֹא הֲלוֹם. אֲבָל חַכִּי־נָא – הִפְסִיק אֶת שִׂיחָתוֹ וַיִּגַּשׁ אֶל שֻׁלְחַן־שַׁיִשׁ קָטָן וַיִקַּח מִשָּׁם קוּפְסַת־מַמְתַּקִּים גְּדוֹלָה וַיִּפְתְּחֶהָ וַיִּגַּשׁ אֶל צִלָּה – רְאִי־נָא, קְטַנָּה, זֶה בְּוַדֵּי יְהִי לָךְ נֹחַם גָדוֹל אַחֲרֵי מִלְחַמְתֵּךְ הַמְגֻחָכָה³⁴ עִם נַבְחִי… הֲלֹא? קְחִי נָא!

צִלָּה הִתְאַדְמָה וַתִּתְרוֹמֵם מֵעַל מוֹשָׁבָהּ.

– אָנֹכִי בָאתִי הֲלוֹם לְדַבֵּר עִם מַר אָסָף – הֵחֵלָּה בְקוֹל נָמוּךְ אֲבָל בְּעָזְמָה³⁵ – הוּא הוֹרֶה אֶת אִמִּי לְפָנִים אֶת חָכְמַת הַזִּמְרָה וְהַשִּׁירָה, וְגַם אֲנִי שַׁרְתִּי לְפָנָיו אָז שִׁירִים אֲחָדִים; שְׁמִי צִלָּה יָשְׁפֵּה; וְלָכֵן קִוִּיתִי, קִוִּיתִי כִּי – – – אָ, הוּא הָיָה אִישׁ טוֹב מְאֹד! וְלוֹ הָיוּ שַׂעֲרוֹת כֶּסֶף נְעִימוֹת מְאֹד; וְאַחֲרֵי כִּי מָחָר נַעֲרֹךְ מַנְגִּינָה לְטוֹבַת הַנִּשְׁטֳפִים, הָיָה עִם לְבָבִי – – – אֲבָל עַתָּה אֲנִי רוֹאָה, כִּי לַחֲדַר אִישׁ זָר הוֹלִיכַנִי הַשּׁוֹעֵר הָרָע וְהַגַּס, וְלָכֵן הוֹאִילָה נָא, אֲדוֹנִי, וְהַרְשֵׁנִי לָלֶכֶת…

הַקּוֹל הָרוֹעֵד עוֹרֵר בְלֵב הָאִישׁ הַצָּעִיר רִגְשׁוֹת חִבָּה לַיַּלְדָּה הַנְּעִימָה. בְּרֵעוּת הִבִּיט בְּהָעֵינַיִם הַכְּחוּלוֹת³⁶.שֶׁהִבִּיטוּ אֵלָיו בְּבַיְשָׁנוּת³⁷ מְלַבֶּבֶת.

– לֹא שָׁגִית כְּלַל, גְִּבִרְתִּי הַנֶּחְמָדָה! – אָמַר בְּקוֹל־נִמּוּס, כְּמוֹ הוּא מְדַבֵּר עִם עַלְמָה גְדוֹלָה – שְׁמִי אָסָף, וְהַזָּקֵן הַנָּעִים בַּעַל שַׂעֲרוֹת הַכֶּסֶף, אֲשֶׁר אַתְּ מְבַקֶּשֶׁת פֹּה, הוּא אָבִי הֶחָבִיב, שֶׁגָּר פֹּה לְפָנִים. הוֹאִילִי־נָא אֵיפוֹא, גְּבִרְתִּי, וְהוֹדִיעֵינִי: מַה שְׁאֵלָתֵךְ מֵאָבִי הַפָּעַם?

צִלָּה הוֹרִידָה אֶת רֹאשָּׁה וַתִּתְאַדֵּם.

– בִּמְטוּתָה מִמֵּךְ גְִּבִרְתִּי! – בִּקֵּשׁ מַר אָסָף הַצָּעִיר – הַגִּידִי נָא לִי מַה בַּקָּשָׁתֵךְ, וְהִנְנִי מַבְטִיחָךְ כִּי מִצִדִי אֶתְאַמֵּץ לִפְעֹל עַל אָבִי כִּי יְמַלְאֶנָּה.

צִלָּה הִתּבּוֹנְנָה אֵלָיו וְאַחֲרֵי אֵיזֶה פִּקְפּוּק הֶחְלִיטָה לְגַלוֹת לוֹ אֶת סוֹדָהּ. וּמַר אָסָף הִקְשִׁיב אֶל כָּל דִבְרֵי הַיַּלְדָּה הַנְּעִימָה בִכַוָּנָה עֲמֻקָּה.

״אֲבָל בַּמֶּה הָיָה יָכוֹל אָבִי לְשָׁרְתֵךְ, חֶמְדָּתִי?" שָׁאַל בְּכַלּוֹת צִלָּה לְתָאֵר לְפָנָיו אֶת סֵדֶר הַמַּנְגִינָה.

– בְּחֶפְצִי הָיָה לְבַקֵּש מִמַּר אָסָף, כִּי יַעֲנֶה לִי בַּפְּסַנְתֵּר בְּשִׁירִי אֶת שִׁירָתִי, כִּי בְחֶבְלִי נָפַל הַגּוֹרָל לָשִׁיר לְבַדִּי שִׁירֵי־עָם. גַּם אֲנִי אֵינֶנִּי יוֹדַעַת עַתָּה אֵיךְ עָלָה עַל דַעֲתִּי לְבַקֵּש מִמְַּר אָסָף דָבָר גָּדוֹל כָּזֶה; אוּלָם בְּסַפֵּר אָבִי אֶתְמוֹל לְאִמִּי, כִּי מַר־אָסָף יָבוֹא אֶל עִירֵנוּ לַעֲרֹךְ אֶת מַנְגִּינָתוֹ, וּבְזָכְרִי מַה טּוֹב וְחָבִיב הָיָה לִי בִּהְיוֹתוֹ פֹּה לִפְנֵי אַרְבַּע שָׁנִים, וּמַה מְּאֹד הֵיטִיב וְהִנְעִים אָז לַעֲנוֹת לִי בְּשִׁירִי אֶת שִׁירוֹתַי, – גָּזַרְתִּי אֹמֶר, כִּי הוּא לֹא יָשִׁיב אֶת פָּנַי רֵיקָם בַּפַּעַם הַזֹּאת; וְלָכֵן בָּאתִי הֲלוֹם. גַּם אֲבוֹתַי גַּם חֲבֵרוֹתַי אֵינָם יֹדְעִים מְאוּם עַל־דְבַר לֶכְתִּי: חָפֹץ חָפַצְתִּי, כִּי הִשְׁתַּתְּפוּת מַר אָסָף תַּעֲשֶׂה רֹשֶׁם פִּתְאוֹמִי³⁸ עַל הַשֹּׁמְעִים.

מַר אָסָף הַצָּעִיר הִתְאַפֵּק בְּכָל כֹּחוֹ מִצְּחוֹק עַל תֻּמַּת הַיַּלְדָּה וַיִּשְׁאַל: ״הֲזֹאת הִיא הַחֲלָטָתֵךְ, גְּבִרְתִּי לָשִׁיר אֶת שִׁירָיִךְ? אִם כֵּן אַצִּיעַ לְפָנַיִךְ גַּם אֲנִי אֶת הַצָּעָתִי: אַף כִּי אֲנִי אֵינֶנִּיּ מֵיטִיב נַגֵּן בַּפְּסַנְתֵּר כְּאָבִי, וְזוּלַת זֹאת, גַּם פְּסַנְתֵּר אֵין פֹּה בֶחָדֶר; אֲבַל חָפֹץ חָפַצְתִּי מְאֹד לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹלֵךְ, וְאַחֲרֵי רְאוֹתִי כִּי הִנָּךְ יַלְדָּה נְבוֹנָה, בָּטוּחַ אֲנִי כִּי לֹא תְסָרְבִי לְהַשְׁמִיעֵנִי שִׁירִים אֲחָדִים, וְאָנֹכִי אַעַן לָךְ בַּפַּנְדּוּרָה³⁹, הָעוֹמֶדֶת שָׁם בָּאָרוֹן.

וּבְטֶרֶם שָׁמְעוֹ אֶת הַסְכָּמַת צִלָּה הָיְתָה כְבָר הַפַּנְדּוּרָה נִשְׁעָנָה עַל רַגְלֵי מַר

אָסָף וַיִּתֵּן עִם הַקֶּשֶׁת אוֹת לְצִלָּה כִּי תִגַּשׁ אֵלָיו. פָּנָיו הֵפִיקוּ יְדִידוּת חַמָּה, עַד כִּי הִתְעוֹרְרוּ בְּלֵב צִלָּה רִגְשֵׁי כָבוֹד וּנְעִימוּת לְאִישׁ הַצָּעִיר, כְּמוֹ לְאָבִיו.

– ״כַּכּוכָבִים בַּשְָׁמָיִם"! הֵחֵל מַר אָסָף: הַשְׁמִיעִי נָא אֶת הַקּוֹל הָרִאשׁוֹן… כֵּן! כֵּן! טוֹב מְאֹד! הִשְׂכַּלְתּ מְאֹד לְדַקְדֵק בְּהַזִּמְרָה הַנְּכוֹנָה… טוֹב מְאֹד!

וְצִלָּה שָׁרָה. בְּרֶגֶשׁ פַּחַד הֵנִיעָה אֶת רֹאשָׁהּ בְּשָׁמְעָהּ בַּתְּחִלָּה אֶת הְֶמְיַת הַפַּנְדּוּרָה וְקוֹלָהּ כְּמוֹ דָבַק לְחִכָּהּ; אֲבָל לְאַט לְאַט הִסְכִּינָה עִם הַקּוֹל הַמְשֻׁנֶּה הַזֱּה וַתּוֹסֶף לָשִׁיר אֶת שִׁירָתָּה. וּמַעְלָה וָמָטָה הִתְגַּלְגְּלוּ צְלִילֵי קוֹלָהּ הַמָּתוֹק וַיִּתְבּוֹלְלוּ בְּהַרְמוֹנִיָּה⁴⁰ נִפְלָאָה עִם קוֹלוֹת הַפַּנְדּוּרָה הָאַדִּירִים וּכְמוֹ עַל כַּנְפֵי אֶרְאֶלִים הִתְעַלּוּ וְהִתְנַשְּׂאוּ לִמְרוֹמֵי שָׁחַק. וּבִדְמָעוֹת גִּיל וְעֹנֶג הִבִּיטָה אֶל הַמְנַגֵּן הַנָּעִים בְּכַלּוֹת שְׁנֵיהֶם אֶת דּוּעֶטָם⁴¹.

– הֵידָד! הֵידָד! קָרָא מַר אָסָף – וּמַה דַּעְתֵּךְ, חֶמְדָּתִי, הֳיָכוֹל תּוּכַל פַּנְדּוּרָתִי לָרֶשֶת אֶת מְקוֹם הַפְּסַנְתֵּר? וּמַדּוּעַ לֹא יַעֲשֶׂה הַבֵּן אֶת אֲשֶׁר הָיָה הָאָב עוֹשֶׂה? שִׁמְעִי־נָא, קְטַנָּה נְעִימָה! הוֹסִיף בְּקוֹל עָלֵז בִּרְאֹתוֹ אֶת אוֹת הַהַסְכָּמָה שֶׁל צִלָּה: בְּהִכָּנְסִי אֶל חַדְרִי הָיִיתִי נִפְעָם מֵעַט, כִּי מָחָר הָיִיתִי צָרִיךְ לַעֲרוֹךְ אֶת מַנְגִּינָתִי; וְהִנֵּה בָּאתִי אֶל חַדְרִי וּלְנֶגֶד עֵינַי הוֹפִיעַ הַמַּחֲזֶה הַמְגֻחָךְ שֶׁהָיָה בֵּינָךְ וּבֵין כַּלְבִּי. אֲבָל שָׂמֵחַ אֲנִי לְהַכִּירֵךְ פָּנִים אֶל פָּנִים וְלִדְרוֹשׁ בִּשְׁלוֹמֵך בְּשֵׁם אָבִי, שֶׁבִּקְשַׁנִי לָסוּר אֶל בֵּית הוֹרַיִךְ וְלִדְרוֹשׁ בִּשְׁלוֹם כֻּלָּם בִּשְׁמוֹ. רֵאשִׁית כָּל, קְחִי לָךְ אֶת קוּפְסַת הַמַּמְתַּקִּים, וְאַחַר נֵלֵךְ שְׁנֵינוּ אֶל בֵּית אֲבוֹתַיִךְ הַנְּעִימִים; גַּם נַבְחִי גַּם הַפַּנְדּוּרָה יִלָּווּ אִתָּנוּ וְשָׁם נְשַׁנֵּן לָנוּ אֶת הַשִּׁירִים, אֲשֶׁר נָפְלוּ בְגוֹרָלֵךְ לְהַשְׁמִיעָם מָחָר בַּמַּנְגִּינָה. הֲיָשָׁר הַדָּבַר בְּעֵינָיִךְ?

וְצִלָּה אַחֲזָה בְיַד מַר אָסָף וַתִּלְחָצֶנָּה בְּרֶגֶשׁ, וַתֵּלֶךְ עִמּוֹ אֶל בֵּית אֲבוֹתֶיהָ שְׂמֵחָה וְעַלִיזָה וּשְׂבֵעַת רָצוֹן בִּמְאֹד מְאֹד.

וּלְמָחֳרָת הַיּוֹם, בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם, כְּבָר הָיְתָה מָדְבָּקָה פִּתְקָה⁴² אֲדֻמָּה עַל עַמּוּדֵי הַמּוֹדָעוֹת, כִּי הַמְנַגֵּן בַּפַּנְדּוּרָה, מַר אָסָף הַצָּעִיר, אָנוּס לְהַשְׁמִיט אֶת מַנְגִּינָתוֹ לְיוֹם אַחַר, כִּי הַבְטֵחַ הִבְטִיחַ לְהִשְׁתַּתֵּף בַּמַּנְגִּינָה אֲשֶׁר תַּלְמִידוֹת הַמַּחֲלֵקָה הָרִאשׁוֹנָה אֲשֶׁר בְּבֵית־הַסֵּפֶר שֶׁל מָרַת יוֹכֶבֶד תַּעֲרֹכְנָה הַיּוֹם בָּעֶרֶב לְטוֹבַת הַנִּשְׁטָפִים.

וְאָז גָּדְלָה מְאֹד הַמְּהוּמָה בֵּין הַמְנַגְּנוֹת הַקְּטַנּוֹת וְכָל אַחַת הִתְגָּאֲתָה בַחֲבֶרְתָּהּ צִלָּה יָשְׁפֵּה. גַּם כָּל אַנְשֵׁי הָעִיר הִשְׁתַּתְּפוּ בַּמַּנְגִּינָה הַזֹּאת, עַד כִּי כָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁבְּאוּלַם־הַזִּמְרָה נִמְכְּרוּ בִּמְחִיר רָב, וְעֵינֵי הַשֹּׁמְעִים לֹא שָׂבְעוּ לְהִתְבּוֹנֵן אֶל מַקְהֵלַת⁴³ הַמְנַגְּנוֹת הַקְּטַנּוֹת, שֶׁעָמְדוּ נֶהְדָרוֹת בִּלְבוּשֵׁיהֶן עַל הַבָּמָה⁴⁴ וַתַּשְׁמַעְנָה בְמִשְׁטָר וְסֵדֶר נָכוֹן אֶת ״נוּמְרֵיהֶן".

וּבְכַלּוֹת צִלָּה לָשִׁיר אֶת שִׁירָתָהּ וּמַר אָסָף עָנָה לָהּ בַּפַּנְדּוּרָה מָחָא כָּל הַקָּהָל כָּף לְאוֹת רָצוֹן וַיָּשִׁיטוּ לַמְזַמֶּרֶת הַקְּטַנָּה צְרוֹר־פְּרָחִים לְזִכָּרוֹן.

וְיָמִים רַבִּים מְאֹד עוֹד שׂוֹחֲחוּ כָּל אַנְשֵׁי הָעִיר עַל אֹדוֹת הַמַּנְגִּינָה הַזֹּאת, וַעֲנִיִּים אֻמְלָלִים רַבִּים, שֶׁהָיְתָה בָּם יַד הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים⁴⁵ הִתְפַּלְּלוּ זְמַן רָב בְּעַד הַיַּלְדָּה הַטּוֹבָה שֱׁבִּרְצוֹנָהּ הַכַּבִּיר וּנְדִיבוּת לִבָּתָהּ הָיְתָה לָהֶם לְעֶזְרָה בַּצָּרָה.