בִּשְׁנָתִי בָּא שִׁקְשׁוּק מְכוֹנַת הַתְּפִירָה זִינְגֶר

בָּהּ תָּפְרָה דּוֹדָתִי מַרְסֶל עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם.

מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה אֲנִי יַלְדָּה נוֹסַעַת סְמוּיָה, נִים לֹא נִים

מִתְעַרְסֶלֶת בַּשִּׁקְשׁוּק הַמַּרְדִים שֶׁל הַזִּינְגֶר,

מַחַט דּוֹהֶרֶת בִּמְסִלָּתָהּ,

בְּתֶפֶר רַכֶּבֶת עַל שׁוּלֵי הַבֶּגֶד תַּךְ עַל תַּךְ,

עוֹצֶרֶת בִּקְצֵה הַבַּד בְּרִקּוּד עֲצַלְתַּיִם.

הַמּוֹדֶל כְּבָר סָגוּר אֶצְלָהּ בָּרֹאשׁ, לֹא מִן הַזּ’וּרְנַאל.

בַּחֲגִיגִיּוּת שֶׁל חָדָשׁ הִיא גּוֹזֶרֶת אֶת הַמִּדּוֹת

מִן הַנְּיָר הַמְרַשְׁרֵשׁ עָלַי מִלְפָנִים וּמֵאָחוֹר,

אָחוּז בְּסִכּוֹת כְּחִבּוּרֵי קְרוֹנוֹת מִשְׁתַּקְשְׁקִים.

מֶה הָיָה לְקוֹלָהּ שֶׁל זִינְגֶר אַחֲרֵי שֶׁעָצְרָה לְתָמִיד.

כְּבָר שָׁנִים הִיא מְכֻסֶה בְּמַפָּה, מִשְׁטָח מוֹעִיל

עָלָיו מַנִיחָה הַנֶּפָּאלִית

אֶת הַלֶפְּטוֹפּ בּוֹ קְלוּעִים גַּעֲגוּעֶיהָ וְאֶת שְׂכַר עֲמָלָהּ.

מַה שֶׁגָּזְרָה דּוֹדָתִי וְתָפְרָה וְהִנִּיחָה בָּאָרוֹן

הָיָה לְסִפּוּרֵי בַּדִּים

אוֹתָם אֲנִי גּוֹזֶרֶת עַכְשָׁו וּמַדְבִּיקָה,

וּבוֹרֵאת מֵהֶם עוֹלָם.

לדודה רֶנָה

א

כָּל חַיֶּיהָ עָשְׂתָה בִּכְשָׁפִים, קִלְּלָה וְלֹא בֵּרְכָה.

עַכְשָׁו הִיא יוֹדַעַת: כָּל הַשִּׁגָּעוֹן הַזֶּה

רֵאשִׁיתוֹ בְּדֵעָה צְלוּלָה.

הַמְתָּנַת־שָׁוְא וַדַּאי תְּחַטֵּא כְּאֵב

כְּשֶׁבְּשׂוֹרָה פִּתְאוֹמִית תִּתְגַּלְגֵּל

כְּשַׁעֲטַת פְּרָסוֹת הַיְשֵׁר אֶל חַדְרֵי הַבֶּכִי.

נֵס לֹא קָרָה פֹּה לְהָקִים בִּשְׁבִילָהּ

אֶת בְּנָהּ שֶׁהִתְכַּדְרֵר לְכַדּוּר תּוֹעֶה,

גּוֹלֶה מֵאֶרֶץ לְאֶרֶץ אֶל עֵבֶר מוֹתוֹ.

ב

מַה תַּעֲשֶׂה עַכְשָׁו בִּגְרוּטָאוֹת הַדִּבּוּרִים, בַּכִּשׁוּפִים, בַּהַשְׁבָּעוֹת.

אוּלַי תִּלְוֶה מִלִּים לְחַיִּים אֲחֵרִים,

שֶׁלֹא עַל מְנָת לְהַחְזִיר.

אִישׁ לֹא הִזָּה עַל קִבְרָהּ מִלִּים שֶׁל רָאשֵׁי בְּשָׂמִים,

וְעָנָן שֶׁלֹּא נִבְקַע רָבַץ עַל קֹמֶץ הַמְלַוִּים אוֹתָהּ אֶל מוֹתָהּ.

לֹשֶׁלי דודתי

א

בְּבֵית דּוֹדִי הָאוֹפֶה בִּרְחוֹב אַגְרִיפַּס,

בְּאַפְלוּלִית הַחֲפָצִים,

מָקוֹם שָׁם הִנַּחְתִּי רֹאשִׁי תַּחַת גֶּזַע הַלֵּב,

חָפְנָה תִּפְרַחַת הַקַּיִץ הֶמְיַת דְּבוֹרִים וּמִלְמוּלִים,

וּבַאֲבַק הָאוֹר

תִּשְׁעָה קַבִּין חָסֵר אֶחָד לְנֶצַח הַיֹּפִי.

וּכְאָז אַנִּיחַ רֹאשִׁי בְּחֵיקָהּ חֲשׂוּךְ הַבָּנִים

וְאֶקְרָא לְנִיחוֹחַ הַלֶּחֶם הַחַם לָבוֹא בְּאַפִּי

וּלְהֵד פַּרְסוֹת סוּסִים מִן הָאֲדָמָה.

וִישֻׁבְּשׁוּ הַדְּבָרִים הַנֶּחְתָּכִים מֵאֲלֵיהֶם,

וּבְעִיר לֹא מְחֻבֶּרֶת יַחְדָּו לֹא יִתָּלֵשׁ לִבָּהּ

כְּפַעֲמוֹן מֵעִנְבָּלוֹ.

ב. עדיין – כבר לא

לדודי ז"ל

אשר לא על הניסים לבדם

מִתְחַם מָמִילָא לִפְנֵי הַצָּהֳרַיִם.

אִתִּי בַּדֶּרֶךְ שְׁנַיִם,

זוּג פָּרוּד, אֲבָל חָבוּק עֲדַיִן,

מְסַנֵּן מִלִּים מִתֹּקֶף הַנְּסִבּוֹת.

אִישׁ עָקוּד אֶל עַצְמוֹ מִטֶּרָה־סַנְטָה לְמָמִילָא

וְאִשָּׁה זְהֻבָּה מְמַלֵּאת מְקוֹם הַמֵּתָה,

עֲדַיִן מְלַוָּה אוֹתוֹ מוֹדֶרָטוֹ, תּוֹמֶכֶת זְרוֹעַ

לֹא בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה. וְאֵין לָדַעַת

כַּמָּה מִלִּים עוֹד יִוָּלְדוּ מִן הַשְּׁתִיקָה

ג

קֹדֶם נְבִילָתוֹ הָיָה מוֹשֵׁחַ בְּטַל הַלֵּב

אֶת שְׁעָרָהּ וְאֶת עֵינֶיהָ

שֶׁל הָאִשָּׁה הַזְּהֻבָּה

שֶׁשְּׂפָתֶיהָ מְשׁוּחוֹת בְּאָדֹם,

מְדַמֶּה אֵיךְ יָעוּפוּ לָהּ מֵהָעֵינַיִם בִּרְקֵי הַתּוֹדָעָה

כְּשֶׁתֵּעָצֵר לְבַסּוֹף קָרוּסֶלַת הָאוֹר.

ד. סוף

חֲדָשִׁים אֲחָדִים זָחַל מוֹתוֹ עַל אַרְבַּע.

אָחַז בְּסוֹרְגֵי הָעֵץ, הִתְרוֹמֵם וְנָפַל וְקָם.

וְרֵיחוֹ לֹא רֵיחַ תִּינוֹק רַךְ, גַּם לֹא

רֵיחַ הַלֶּחֶם שֶׁפַּעַם אָפָה.

בְּמוֹתוֹ תָּעוּ זְרוֹעוֹתַי בַּחֲלַל הָאֵינְמַגָּע

וַאֲנָשִׁים הָיוּ נִכְנָסִים וְיוֹצְאִים בְּפֶתַח בֵּית הָאֶבֶן הַיְרוּשַׁלְמִי

כְּמוֹ בְּדֶלֶת שֶׁנֶּעֶקְרָה מִצִּירֶיהָ.

לְבּוֹבִּי בַּאם, הנפאלית שטיפלה באמי

“הַחַיִּים הֵם בְּמָקוֹם אַחֵר”

(ארתור רמבו ומילן קוּנְדֶרה)