יערה בן־דוד
איזון שביר
פרטי מהדורת מקור: בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד; תשע"ה 2015

לַחיים אִתי

ולַחיים בתוכי לאחר לכתם

שירי דיוקן

מאת

יערה בן־דוד


[אֲנִי עוֹקֶפֶת אֶת כְּאֵב הַמַּכָּה]

מאת

יערה בן־דוד

אֲנִי עוֹקֶפֶת אֶת כְּאֵב הַמַּכָּה,

חוֹצָה אֶת הַדּוֹמֵם, לוֹבֶשֶׁת

בֶּגֶד הָפוּךְ עִם כָּל סִימָנֵי הַתְּפָרִים וְרֵיחוֹת הַגּוּף.

כְּמוֹ מְכוּרָה לִכְשָׁפִים הוֹלֶכֶת וּמוֹסֶכֶת

מִן הַגֵּיהִנּוֹם שֶׁלִי אֶל

הַגֵּיהִנּוֹם שֶׁל אֲחֵרִים.


“הַיּוֹם אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לָרוּץ כְּדֵי לְהִשָּׁאֵר בַּמָּקוֹם”

(הדוכסית ב’אֶליס בארץ הפלאות')



אישור מחדש

מאת

יערה בן־דוד

אֲנִי קוֹנָה לִי זְכֻיּוֹת

בְּחֶלְקַת הַזְּמַן הַזֹּאת

שֶׁבָּהּ מְשַׁלְּמִים תָּמִיד

בְּתוּתֵי דָּם־דָּם כְּדֵי

לְהַצִּיב אַחַר כָּךְ גְּבוּל לְעֵינַיִם כְּמֵהוֹת

שֶׁאֵינָן מוּדָעוֹת לְכְמִיהָתָן.

הַיֹּפִי הוּא בַּפְּרִי שֶׁהִבְשִׁיל וְהֶחְמִיץ לְאִטּוֹ

וּכְבָר הוּא יָצוּק בְּתוֹךְ הַשָׂפָה

כְּמוֹ דָּבָר וְהִפּוּכוֹ.



זמן / Panta Rei

מאת

יערה בן־דוד

כָּל אוֹתוֹ זְמַן הָיִיתִי עֲסוּקָה

בְּחִפּוּשׂ אַחַר פְּסֶבְדוֹנִים מַתְאִים,

הוֹלֵם,

דַּרְכּוֹ אֶשְׁתַּחֵל כְּמוֹ חוּט

בְּקוּף שֶׁל מַחַט.

עָלַי לִמְצֹא זְמַן לְעַצְמִי

גַּם כְּשֶׁיֵּשׁ צֹרֶךְ לִמְצֹא אֶת עַצְמִי

בַּזְּמַן. מַה שֶּׁאֲנִי רוֹאָה מִזָּוִית הָעַיִן

אֵינֶנּוּ מַה שֶׁבְּהֶכְרֵחַ.

הַכֹּל זוֹרֵם – הֶגֵּד עַתִּיק

יוֹשֵׁב אֶצְלִי וְשׁוֹתֵק.

מַה שֶּׁיָּבוֹא הוּא מַה שֶּׁיִּהְיֶה בֶּאֱמֶת.



קיימת

מאת

יערה בן־דוד

תְּהוֹם מָלְאָה קוֹל כְּחַיָּה

וַאֲנִי הַחַיָּה מְלַקֶּקֶת וְנִרְגַּעַת

כְּאִלּוּ בָּא טַרְפִּי בִּקְרָבַי.


בְּעֶרֶב קָרוֹב לִקְצֵה הַצֶּבַע הָעַז

אֲנִי צוֹפָה בְּרַעַד שֶׁכְּבָר עָבַר

אֶל מִישֶׁהוּ אַחֵר.


זֶה הַגּוּף הַמִּתְהוֹלֵל, הַשִּׁיר כָּל עוֹד בּוֹ נְשָׁמָה.

וַאֲנִי קַיָּמֶת, קַיָּמֶת, מְשַׁחֶרֶת בְּשָׁכְבִי וּבְקוּמִי.


מִמָּה עָלַי לְהַתְחִיל –

מִן הָרִחוּף הַנּוֹצָתִי שֶׁל שׁוּמְדָּבָר.

יוֹנָה עוֹבֶרֶת מִבְּלִי שֶׁאֶתְבּוֹנֵן בָּהּ וְעוֹד יוֹנָה

מְסַמֶּנֶת מָעוֹף בִּשְׁמֵי אַחְלָמָה, כְּמוֹ מִלָּה מְדַגְדֶּגֶת בַּלָּשׁוֹן.

מִכָּל הַיֹּפִי הַזֶּה עוֹלֶה טַעֲמוֹ שֶׁל הֶעְדֵּר

שֶׁאֵין לִטְעוֹת בּוֹ. הַטּוֹב בָּעוֹלָמוֹת.


בְּמֻקְדָּם אוֹ בִּמְאֻחָר יַעֲלוּ מֵי תְּהוֹם,

מֶתֶק הַגִּלּוּי הַשָּׁגוּי, הַמְּצַאי הַזָּמִין, צַחוּת בְּדִיחוּתָא.

דָּבָר לֹא הוֹלֵךְ לְאִבּוּד בְּמִרְבְּצֵי הַזְּמַן.


וּמִנְּקֻדַּת הַמִּדְרָךְ שֶׁל כַּף הָרֶגֶל בַּמַּמָּשׁוּת וּבַבְּדָיָה

אַט־אַט לְהָרִים אֶת הָעוֹלָם.



זמן אחֵר

מאת

יערה בן־דוד

בְּשָׁעָה זוֹ בָּהּ עוֹבְרִים מֵחַיִּים אֶל חַיִּים

וּמַשְׁלִיכִים מִכְמוֹרוֹת לִמְצוּלַת הָעֶרֶב הַכָּבֶה


אֲנִי בּוֹרֵאת לִי זְמַן אַחֵר

מִן הָעִגּוּלִים שֶׁאֶבֶן נִרְקַעַת לְמַיִם


וּמִן הַמַּיִם הַסּוֹגְרִים עָלַי בְּעִגּוּל

כְּאִלּוּ הָיִיתִי אִי קָטָן שֶׁל רוֹבִּינְזוֹן.


זְמַן נִבְרָא מִן הַנִּתּוּר הַקָּצָר שֶׁל צִפֳּרֵי בְּרֵאשִׁית

מֵעֵץ הַדַּעַת לְעֵץ הַחַיִּים.



שיר

מאת

יערה בן־דוד

לִהְיוֹת תָּמִיד צֹפֶן אִישִׁי נֶחְשָׁק, מְגֻלְגֶלֶת פָּנִים וְאָחוֹר,

מְחֻבֶּקֶת בִּכְרִיכָה רַכָּה אוֹ קָשָׁה,

גַּם בְּהִשָּׁמֵט הָאֲחִיזָה בְּגוּף

שֶׁכְּבָר אֵינוֹ מְגַלֶּה הִתְנַגְּדוּת לְכֹחַ הַכְּבִידָה.


הָדֶס, אַפְרוֹדִיטֶה, הַיְנוּ הָךְ,

מוֹתְחִים מֵיתָרִים בְּצֹמֶת הַחֲרָדָה.


וְאַתְחִיל מִבְּרֵאשִׁית. הֵד מַכֶּה תּוֹעֶה,

הֲבָרוֹת קְרוּעוֹת זוֹ מִזּוֹ, פְּרֻדּוֹת אֲוִיר וּמַיִם.


מִטִּין הָאֲדָמָה הָרַךְ אֶהְיֶה נִלּוֹשָׁה מֵחָדָשׁ,

מִלְשׁוֹן הַפַּעֲמוֹן, הַכֶּשֶׁף וְהַבְּדָיָה.



נ.ב

מאת

יערה בן־דוד

לְהַקְדִּישׁ שִׁיר זֶה לַעֲשׂוֹתוֹ

מְעַט לְמַטָּה מִמַּדְרֵגַת מַלְאָכִים,

תַּכְרִיךְ לְעָבָר אוֹ לְעָתִיד בִּלְתִּי נִרְאֶה. לְמִי – אִם בִּכְלָל.

אוּלַי לָזֶה שֶׁהַנֶּצַח חָפֵץ בִּיקָרוֹ, לוֹ אֲנִי מַקְדִישָׁה אֶת קְרוּאַי,

מְצוֹתֶתֶת, מְצַטֶּטֶת, מְצוֹדֶדֶת, מְשִׁילָה נַעַל.


לְלֹא פְּרִי וּקְלִפָּה, דַּי בַּגַּלְעִין לְנַפְשׁוֹ.

לָכֵן מוּטָב לְלֹא הַקְדָּשָׁה, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים לְמֶלְצַר:

בְּבַקָּשָׁה קָפֶה שָׁחוֹר לְלֹא מַמְתִּיק וְחָלָב.



מחסנית דיו

מאת

יערה בן־דוד

א

כִּבְהֶסַּח הַדַּעַת אֲנִי מְנִיפָה מִלִּים

כְּמוֹ קֶמַח בְּנָפַת זָהָב דַּק מִן הַדַּק

וְזוֹרָה הָלְאָה


ב

צִבְעֵי הַצֵּל מַצָּב עָדִין

הִשָּׁאֲרוּת אוֹ נְטִישָׁה.

מַה שֶּׁהָיָה לִפְנֵי הָרֶפֶשׁ וְהַטִּין

מִלָּה

כְּמוֹ אֲוִיר בְּעוֹדוֹ טָהוֹר.


ג

גָּדֵר שֶׁנִּשְׁעָנִים עָלֶיהָ

כְּמוֹ עַל מִלָּה שֶׁמְּצַמַּחַת עֲנָפִים סוֹרְרִים

מִן הַיֵּשׁ אֶל הָאֵין.


מִלָּה קוֹרַעַת מֵעָלַי אֲנָשִׁים

כְּעֵשֶׂב שׁוֹטֶה.

מוּטָב לִשְׁתֹּק כְּמוֹ מַיִם אַחֲרוֹנִים.



משקעים

מאת

יערה בן־דוד

אֲנִי מְשׁוֹרֶרֶת מֻשְׁקַעַת מְאֹד,

יֵשׁ בִּי מִשְׁקָעִים בִּלְתִּי פְּתִירִים

כְּמוֹ גַּבְשׁוּשֵי סֶלַע

שְׁעוּנִים זֶה אֶל זֶה

בָּעֲלִיָּה הַתְּלוּלָה

מִשְׁנֵי צִדֵּי הָאַסְפַלְט הַשָּׁחוֹר לְמְנֹעַ מַפֹּלֶת.


אֲבָל יֵשׁ שֶׁקִּיר מִתְרַכֵּךְ מִן הַגּוּף הַנִּשְׁעָן עָלָיו.

עוֹד מְעַט גַּם הַמְעַט מִכֹּל יֵלֵךְ וְיִתְמַעֵט.



פּרֶלוּדים

מאת

יערה בן־דוד

א

אֲנִי נְקֻדַּת הַכֹּבֶד שֶׁל

מַצְנֵחַ רְחִיפָה הַנִּפְתָּח מֵעַל רֹאשִׁי,

עֲנָנִים מַטִּילִים מֵעָלַי

צֵל עַל הַקַּרְקַע.

פֶּרֶא הָעוֹלָם נִפְרָשׂ מִלְמַטָּה.

מִכָּאן יֵשׁ לְהַגִּיד אֶת הַדָּבָר הַנָּכוֹן,

מִסְתַּבֵּךְ וְנִמְהָר מַר

בַּחֲבָלָיו.


ב

נֶחְבֶּטֶת בְּקֵפֶל קַרְקַע קָשֶׁה,

מְקַפֶּלֶת יְרִיעוֹת מַצְנֵחַ,

אִישׁ לֹא צִפָּה לִי בַּמָּקוֹם הַמְיֹעָד בַּזְּמַן הַנָּטוּשׁ.

בְּלֵית בְּרֵרָה אֲנִי מְשַׁדֶּרֶת בְּמֶתַח גָּבוֹהַ

מִנְּקֻדָּה

שֶׁאִישׁ לֹא שִׁעֵר אֶת הֱיוֹתָהּ.



אני

מאת

יערה בן־דוד

אֲנִי קֻפַּת שְׁרָצִים עֲלוּמָה נִשְׁלֶפֶת

מִן הַבּוֹיְדֶעם שֶׁל הָרְגָשׁוֹת הֲכִי טְחוּבִים,

מִמֶּנָּה זוֹחֵל וְיוֹצֵא כָּל מַה

שֶׁטֶרֶם שְׁזָפַתּוּ הַשֶׁמֶשׁ.


אֲנִי פִּיל.

מַה פֶּלֶא שֶׁמַּבִּיטִים בִּי מִשְׁתָּאִים.

פְּלָאוֹת אֲנִי בַּחֲלוֹמָם,

עוֹבֶרֶת בְּקוּף שֶׁל מַחַט.


אֲנִי בֻּבַּת חַרְסִינָה עִם דָּם כָּחֹל

חֲסִינַת שְׁבָרִים

נְסִיכוּתִי חוֹצָה גְּבוּלוֹת,

נְהָרוֹת נִשְׁפָּכִים לְיַמִּי הַגּוֹעֵשׁ.


אֲנִי לוּלְיָן עַל חֶבֶל,

שׁוֹמֶרֶת עַל הָאִזּוּן הַשָּׁבִיר

בָּאֵלֶם.

עוֹטָה מִלִּים בְּעוֹר נָמֵר.


עַל חֶבֶל הַכְּבִיסָה מִתְנַדְנְדִים

תְּכֵלֶת מִלְמַעְלָה

וּתְהוֹם מִלְּמַטָּה



פושטת צורה

מאת

יערה בן־דוד

כַּעֲבֹר אַרְבָּעִים יוֹם

הָיִיתִי רוֹצָה לִהְיוֹת הַיּוֹנָה

שֶׁיָּצְאָה

מִן הַתֵּבָה

בִּשְׁלִיחוּת לְמֶרְחַקֵי עֲלֵה זַיִת

וְלֹא שָׁבָה עוֹד –

הַקֹּשִׁי שֶׁלָּהּ הָיָה לַחֲזֹר

לֹא מִפְּנֵי שֶׁתָּעֲתָה בַּדֶּרֶךְ אוֹ מִכְּפִיּוּת טוֹבָה,

כִּי בְּרֶגַע שֶׁנָּגְעָה רַגְלָהּ בָּאֲדָמָה

הָיְתָה הַיּוֹנָה לְצִפּוֹר פּוֹשֶׁטֶת צוּרָה,

אַלְמוֹנִית בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה.

הָיְתָה יוֹנָה־צִפּוֹר מְסָרֶבֶת לִרְאוֹת

אֶת הַמְצֻפֶּה מִמֶּנָּה,

שֶׁהֲרֵי בָּעוֹלָם הֶחָדָשׁ בַּחוּץ

עָלֶה יָרֹק אֵינוֹ אֶלָּא אוֹת לִזְמַן קָצוּב

כְּמוֹ זֶה שֶׁטָּבַע לְפָנָיו –



מוטב כאן

מאת

יערה בן־דוד

א

אוֹמְרִים שֶׁמְּזַהִים אוֹתִי מֵרָחוֹק גַּם אַחֲרֵי

אַרְבָּעִים שָׁנָה וְלֹא לְפִי הַצַּלֶּקֶת

עַל פֶּרֶק יָדִי, הַקוֹל אוֹ הַתְּנוּעוֹת.

אוֹמְרִים שֶׁגַּם צְחוֹקִי לֹא הִשְׁתַּנָּה

וְהַמַּבָּט.


הוֹרֵי גִּדְּלוּ יַלְדָּה בְּלִי עַכְשָׁוִים

וְהוֹרִישׁוּ לִי אֶת יַלְדוּתִי

כָּל עוֹד נְשָׁמָה בְּאַפִּי.

אֲבָל הַחֲלוֹמוֹת מַמְרִיאִים מִמֶּנִּי,

וְגַם שֵׁנָה עֲמֻקָה לֹא תּוּכַל לְהַעֲלוֹת בָּאוֹב –


ב

שְׁתִי וָעֵרֶב אֲנִי

וְהָעוֹלָם הוּא מִלָּה שֶׁנָּפְלָה בְּתוֹכִי.

נְקֻדָּה.

מָה אָמַרְתִּי. רַק מִלָּה אָמַרְתִּי,

מִלָּה עֲרִירִית בָּעוֹלָם.

שֶׁלֹא בִּידִיעָתָהּ גַּם הִיא קוֹרֶסֶת

עַל הָאַחֶרֶת.


כְּבָר מְאֻחָר

אִם לֹא אָזוּז, יְכַסֶּה אוֹתִי הַטַּל.



בלי כרטיס ביקור

מאת

יערה בן־דוד

אֲנִי מְשׁוֹרֶרֶת בְּלִי כַּרְטִיס בִּקּוּר

דוּ צְדָדִי, בְּעִבְרִית וּבְשָׂפָה זָרָה.

עֻבְדָּה שֶׁגַּם בְּלִי זֶה אֲנִי נוֹשֶׁמֶת, חוֹשֶׁקֶת, מִתְנַתֶּקֶת,

נִקְשֶׁרֶת, נִפְרֶמֶת, קָמָה סוֹבֶבֶת, כּוֹשֶׁלֶת,

וּבֵין לְבֵין כְּנֶגֶד מַרְעִין בִּישִׁין

אֲנִי זְכוּכִית אֲפֵלָה לֹא מְלֻטֶּשֶׁת,

כּוֹבֵשֶׁת צְחוֹקִי לִפְרָקִים.

כִּי רֶגַע אַחֲרֵי מִמֵּילָא אֲנִי כְּבָר לֹא –


דַּי לִי שֶׁכָּאן זֶה כָּאן, שֶׁצַּיָּדִים אֵינָם בְּעִקְבוֹתַי,

גַּם זוֹ לְטוֹבָה

לִהְיוֹת מְשׁוֹרֶרֶת חוֹבֶקֶת גּוּף חַי בְּלִי מְקַדְּמֵי בִּטָּחוֹן.



שיר תולעת

מאת

יערה בן־דוד

“כשהכוונה צלולה הצלילים מתכוונים מאליהם”

(הדוכסית ב’אֶליס בארץ הפלאות')


אֲנִי כּוֹתֶבֶת כְּדֵי לְהַעֲבִיר

אֶת הַזְּמַן בְּשִׁטּוּטִים בֵּין גּוּפֵי נֶפֶשׁ, חֲפָצִים וְקוֹלוֹת

שֶׁאֵינָם בָּאִים עוֹד לִקְרָאתִי.


בְּשָׁעוֹת לֹא מְקֻבָּלוֹת

יוֹצֵאת תּוֹלַעַת לְבָנָה מִן הַדַּנְטֶל

שֶׁעַל אֶדֶן חַלּוֹן הָעֵץ הַכָּתֹם

בְּצַד מַעֲרָב בֵּין הַהוֹל לַמִּטְבָּח.

וְאָז בָּאוֹר הַבָּהִיר

אֲנִי מַנִּיחָה לָהּ לְנַפְשָׁהּ

לְהֵעָלֵם בְּאַחַד הַסְּדָקִים.

מִלִּים אֵינָן הוֹלְכוֹת לְאִבּוּד.



קל וחומר

מאת

יערה בן־דוד

סְפָרִים מְשֻׁמָּשִׁים עַל הַמִּדְרָכָה

כְּמוֹ יֵשׁ עִקֵּשׁ

וְלֹא מֵאַיִן.

רוּחַ רָכְנָה לְעַלְעֵל בַּדַּפִּים,

כֶּלֶב עָצַר וְהִלְחִית, מִישֶׁהוּ מִשֵּׁשׁ

רִחְרֵחַ לִטֵּף רָקַם הִרְהוּר קִפֵּל שׁוּלַיִם

הָלַךְ –


סְפָרִים. קַל וָחֹמֶר אֲנָשִׁים.


סְפָרִים בְּלָאו הָכֵי

חוֹזְרִים תָּמִיד בַּכִּוּוּן הֶהָפוּךְ

כְּמוֹ מִמַּסַע לְוָיָה חֲסֵרִים אֶחָד.



סליחה שדיברתי בה

מאת

יערה בן־דוד

כַּמָּה קַל לִמְעֹךְ נְמָלָה מְשׁוֹטֶטֶת

בֵּין הַדַּפִּים

אוֹ בֵּין מַקְּשֵׁי הַמִּקְלֶדֶת.

הַמֶּרְחָק הַקָּטָן הוֹלֵךְ אָז לְאִבּוּד

בֵּין הַנֶּחְשָׁב לַנִּכְתָּב,

חֶמְלָה, עֶרְגָּה, עֶרְיָה,

הַמִּלָּה כְּבָר אֵינָהּ אוֹתָהּ מִלָּה –

וְהִיא זָרָה,

חַפָּה מִכַּוָּנוֹת

אֲבָל מוֹשֶׁכֶת בַּחֲבָלִים

אַחֲרֵי עֲצִירַת פֶּתַע.

יְפֵהפִיָּה הִיא מְחוֹלֶלֶת, שׁוֹכַחַת אֶת עַצְמָהּ וּמִשְׁתַּנָּה.


סְלִיחָה שֶׁדִּבַּרְתִּי בָּהּ סָרָה.



שַׁי

מאת

יערה בן־דוד

בְּסִדּוּר הַמַּדָּפִים נָפְלָה לִי

עֲרֵמָה מִן הַיָּדַיִם,

רִאשׁוֹן וְלֹא אַחֲרוֹן בַּסֵּדֶר שֶׁהוּפַר,

סֵפֶר הַרְפַּתְקָאוֹת ‘אֶלִיס בְּאֶרֶץ הַפְּלָאוֹת’.

מִבֵּין דַּפָּיו נִשְׁמַט כַּרְטִיס "תּוֹדָה עַל הִשְׁתַּתְּפוּתְךָ

בְּשִׂמְחָתֵנוּ וְתוֹדָה מְיֻחֶדֶת עַל הַמַּתָּנָה הַנָּאָה".

כָּךְ בַּסֵּפֶר שֶׁקִּבַּלְתִּי מֵעִזְבוֹנוֹ שֶׁל מְשׁוֹרֵר שֶׁטֶרֶם נִשְׁכַּח,

כִּי לֹא עָבַר זְמַן רַב מֵאָז מוֹתוֹ וְהָאָבָק שֶׁלִּי

כְּבָר מִתְעַרְבֵּב בְּשֶׁלּוֹ. כָּךְ הַיְשֵר מִן הַבַּיִת

שֶׁאֵלָיו לֹא אֻזְמַן עוֹד וְיִמָּכֵר עַל חֲפָצָיו וּמַרְאוֹתָיו.


תּוֹדָה לְךְ מְשׁוֹרֵר

שֶׁאֶלִיס שֶׁלְּךְ חֲבוּקָה עַכְשָׁו בֵּין סְפָרַי.

כְּשֶׁאֲשְׁלֹף אוֹתָהּ מִן הַמַּדָּף

יָבוֹאוּ וְיַעֲלוּ כָּל שַׁמְנָהּ וְסָלְתָּהּ שֶׁל אַגָּדֶת קָרוֹל לוּאִיס.

יְדַפְדְּפוּ בִּי מַרְאוֹת פָּנִים, מִלִּים קְטַנּוֹת כִּגְדוֹלוֹת.


כַּמָּה נְשָׁמָה בַּדְּבָרִים הַבָּאִים מֵאֲלֵיהֶם

מִן הֶחָצֵר הָאֲחוֹרִית שֶׁל הַזְּמַן.



גב אל הקיר

מאת

יערה בן־דוד


מַדּוּעַ אֵינֵךְ שָׁרָה, שׁוֹאֵל הַמְנַצֵּחַ,

אֵיזוֹ מִין זַמֶּרֶת אַתְּ שֶׁשּׁוֹתֶקֶת כְּשֶׁכֻּלָם שָׁרִים.

קֹדֶם אַתְּ צְרִיכָה לְבַקֵּשׁ רְשׁוּת לֹא לָשִׁיר

גַּם מִסִּבּוֹת הַשְּׁמוּרוֹת אִתָּךְ,

כִּי הָלַכְתְּ לְאִבּוּד בַּתָּוִים, כִּי נִשְׁבַּר בָּךְ הַקּוֹל,

כִּי הַשִׁיר שֶׁלָּךְ יוֹשֵׁב מִזְּמַן כְּמוֹ בְּ’מַמְתִּינָה' וּמְחַכֶּה

לָקַחַת אוֹתָךְ לְמָקוֹם אַחֵר,

לְאֶרֶץ הָעֵיטִים וְהַבַּזִּים

לֹא הַרְחֵק מִן הַתֹּפֶת שֶׁל דַנְטֶה.


כְּשֶׁאֱלֹהִים חוֹבֵב צַיִד מֻשְׁבָּע

יוֹצֵא לְחֻפְשָׁה,

צִפֳּרֵי מַגֵּפָה אֵינָן עוֹצְרוֹת לָנוּחַ.

שָׁמַיִם עֲצוּמֵי עַיִן

עָטִים עַל חַלַּת הַדְּבַשׁ שֶׁלִּי.

וּמָה אִם צָלַחְתִּי אֶת הַלַּיְלָה

גַּב אֶל הַקִיר

פָּנִים בְּלִי מַרְאָה.



שלושה שירי מקום

מאת

יערה בן־דוד


א. אהבה נכזבת

בָּאוֹטוֹבּוּס הַמָּלֵא קֻעֲקַע בִּי קוֹלוֹ הָעִוֵּר

עַל גַּלֵּי הָאֶתֶר.

"אֲנִי בָּא לַסִּפְרִיָּה כִּי אֲנִי יָתוֹם.

אֲנִי פּוֹחֵד לָמוּת לְבַד בַּבַּיִת

אָז אֲנִי בָּא לַסִּפְרִיָּה", אָמַר אַבְרָהָם הַסַּפְרָן

שֶׁפֻּטַר מִן הַסִּפְרִיָּה וְיָצָא מִמֶּנָּה בְּבִרְכַּת:

“בְּהַצְלָחָה” וְ“תוֹדָה” אַחֲרֵי עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ שָׁנִים שֶׁל חִבּוּק סְפָרִים.


ב. מַשכּים לָשֶׁבת סוֹלוֹ

אֵין צְעָקָה נְטוּשָׁה יוֹתֵר מִקִּירוֹת מְסֻמְּמֵי גְרָפִיטִי בִּשְׁכָבוֹת

אָדֹם שָׁחוֹר כָּחֹל צָהֹב נִצְרָב בְּגוּף חוֹמַת

בֶּרְלִין שֶׁנָּפְלָה, בַּמֶּרִי שֶׁל הַארְלֶם בִּנְיוּ יוֹרְק,

בִּמְבוֹאוֹת הַנָּמֵל שֶׁל סָלוֹנִיקִי, נַאפּוֹלִי, מַרְסֵי וְגַם

בַּתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם,

שָׁם מְמַהֲרִים לִמְחֹק בִּגְלַל הַקְּדֻשָׁה.

כָּאן, בִּדְרוֹם תֵּל אָבִיב, אָמָּנֵי הַגְּרָפִיטִי צַיָּדֵי הַמָּחָר

רוֹאִים וְאֵינָם נִרְאִים.

נַגַּן רְחוֹב וָתִיק, גַּבּוֹ אֶל הַקִּיר,

יוֹשֵׁב שָׁם סוֹלוֹ מַלְכוּת בְּהִצְטַלְּבוּת הָרְחוֹבוֹת,

קֻפְסַת קַרְטוֹן רֵיקָה, קַעֲקוּעַ בָּרָק בָּאַסְפַלְט.

אֲנִי שׁוֹמַעַת אוֹתוֹ מְכַוֶּן אֶת מֵיתְרֵי הַכִּנּוֹר שֶׁהֵבִיא אִתּוֹ מֵרִיגָה.

צְלִילִים רִאשׁוֹנִים מְהֻסָּסִים

וְאַחֲרֵיהֶם בְּעֵרַת הַלְלוּיָהּ.


ג. נוכחות אחרת

מַה שֶּׁמְּחַבֵּל בַּסִּכּוּי

לְהִשָּׁמַע מִטַּבּוּרוֹ שֶׁל עוֹלָם,

זאת הָעִיר הַמְעֻשֶּׁנֶת

הַמִּתְגַּבַּהַת מֵעָלַי

בְּלִי צִפֳּרִים.

לְבַד מוּל הַזְּכוּכִית.

אֶפְשָׁר לָרֶדֶת מַדְרֵגָה מִתַּחַת לָאֲדָמָה,

מִשָּׁם כָּל הַסֻּלָּמוֹת מוֹלִיכִים שָׂרֶטֶת בַּבָּשָׂר.

אֶת לִבַּת הַתָּמָר הִשְׁאַרְתִּי

אֵי שָׁם. כָּאן

כּוֹרְעִים בָּאוֹר גְזָעִים וְתוּ־לֹא.

וְהֵיכָן לְהִסְתַּתֵּר.

לַנּוֹכְחוּת הַזּוֹ פּוֹלֶשֶׁת נוֹכְחוּת אַחֶרֶת

מִקְּצֵה הַשָּׁמַיִם עַד קְצֵה הַלָּשׁוֹן.


קַמְתִּי בַּבֹּקֶר וְלֹא מָצָאתִי אֶת נְעָלַי.



תופעות לוואי

מאת

יערה בן־דוד

א

מֵחֲגִיגָה לַחֲגִיגָה אֲנִי לוֹמֶדֶת אֶת

קִצּוּר תּוֹלְדוֹת הַזְּמַן.

כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ זוֹלֵג לְעוֹלַם הָאֱמֶת

זוֹ מְעִידָה קַלָּה שֶׁאֵין מִמֶּנָּה חֲזָרָה.

כָּכָה זֶה.

בַּחֹרֶף שֶׁעָבַר כְּמוֹ גַּם בְּקוֹדְמָיו וּבַחֹרֶף הַזֶּה

מַתָּנוֹת דְחוּסוֹת יוֹסִיפוּ לְהֵעָרֵם

בְּתוֹכִי מִשְּׁנֵי הָעוֹלָמוֹת, פְּשׁוּטוֹ כְּמַשְׁמָעוֹ,

וְאֵין לִדְחוֹת.

ב

לִפְעָמִים כְּמוֹ צִפֹּרֶן חוֹלָה חוֹדְרָנִית

אֲנָשִׁים בָּעוֹלָם הֵם אֵשׁ זָרָה.

וּפְעָמִים הֵם מַשִּׁילִים קְלִפָּה,

מְדַבְּרִים חֲדָשׁוֹת, פְּעִימוֹת –


אֲנָשִׁים בָּעוֹלָם תּוֹהִים

פְּרוּדִים נִמְהָלִים מְמֹרָטִים מְרֻפָּטִים מִתְלַקְּחִים כָּבִים

נֶחְבָּטִים נִטְרָפִים נִפְלָטִים

מְעֻרְטָלִים מְלִיטִים מְהַסִּים מְחַשְּׁקִים

וּמְוַתְּרִים.


וְיֵשׁ הַנִּשְׁמָטִים כִּפְרִי מִבְּשִׁילוּת יֶתֶר –

גַּם זֶה קוֹרֶה וְלֹא תָּמִיד בְּסֵתֶר.



ביקור פתאומי בחלום

מאת

יערה בן־דוד

לציפי ז"ל


חָמֵשׁ שָׁנִים מֵהַיּוֹם הַהוּא הִיא

יָצְאָה אֵלַי מוּאֶרֶת מִבֵּין כִּתְמֵי הַצֵּל,

זְרוֹעוֹתֶיהָ חוֹרְשׁוֹת אֶת הָאֲוִיר הַחַם,

כְּמוֹ בְּסֶרֶט אִלֵּם מוֹשִׁיטָה יָד לִצְרוֹר שִׁירַי,

מַתְנִיעָה אֶת הָרֶגַע כָּל עוֹד כָּאן זֶה כָּאן,

לִפְנֵי פְּקִיעַת הָאַרְכָּה.


מַשֶּׁהוּ מִן הַשִּׁיר שֶׁקָּרְאָה נִכְרַךְ בַּעֲקֵבֶיהָ.

אוּלַי הִתְמַלֵּא בִּשְׁתִיקוֹת שֶׁאֵינָן מֵהָעוֹלָם הַזֶּה,

אוּלַי הוּרַק אֶל כְּלִי אַחֵר שֶׁאֵין לִי שְׁלִיטָה עָלָיו,

כְּמוֹ עַל הַאֲזָנוֹת הַסֵּתֶר אוֹ הָרְעָשִׁים עַל הַקַּו

הַמְחַבֵּר וּמְנַתֵּק אוֹתִי וְאוֹתָהּ.

“Cut” עַד כָּאן.



שירים אחריה

מאת

יערה בן־דוד

לחנה שנלקחה ממני

תמונת מצב א', כאן אני בקשב העמוק


שְׁעַת דִּמְדּוּמִים שֶׁל עוֹזֵב וְנֶעֱזָב,

וְאֵיךְ לַעְצֹר בִּבְדַל דִּבּוּר אֶת הַמַּחְשָׁבָה.

מְאַחָה בַּכֹּחַ הַמְדַמֶּה שִׂיחָה שֶׁנִּקְטְעָה

כְּמוֹ: מֶה הָיִית אוֹמֶרֶת אִלּוּ –

זְקוּפָה וּמוּאֶרֶת בָּאת אֶמֶשׁ עַל סִפּוֹ שֶׁל חֲלוֹם

מְסִירָה שִׁכְבַת מֶלַח שֶׁדָּבְקָה לְעוֹרֵךְ מִיָּם הַמָּוֶת.


תמונת מצב ב', כבר שנה

אֲנָשִׁים מִתְפָּרְקִים לִי בֵּין הַיָּדַיִם,

אֶחָד אֶחָד.

אָדָם שָׁלֵם מִתְפָּרֵק מֵחִבּוּרָיו

כְּמוֹ סֵפֶר מִתְמָרֵד בִּכְרִיכָתוֹ הָרַכָּה,

וְסוֹף הַמִּשְׂחָק בְּ־heart disk לֹא מִתְכַּלָּה.


גֶדֶם כְּמוֹ יָד חֲסֵרָה

צוֹמֵחַ עַכְשָׁו מֵהַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ נִכְרֶתֶת נְשָׁמָה מִגּוּף.


ושתקתי על זה

בַּיְצִיאָה מִן הַבַּיִת בַּדֶּרֶךְ לַנָּמֵל אֲנִי מְצִיצָה לְאָחוֹר

לִרְאוֹתֵךְ עֲדַיִן בְּמוֹרַד הַמַּדְרֵגוֹת עִם הַגַּב

אֶל הַקִּיר, מִשְׁתַּהָה מְעַט לִפְנֵי הַיְרִידָה מַטָּה

יָדֵךְ עַל חָזֵךְ כְּמוֹ בִּשְׁבוּעָה חֲשָׁאִית

חֲזָקָה מִכֹּחַ הַכֹּבֶד.

וְשָׁתַקְתִּי עַל זֶה כְּמוֹ רְטִיָּה עַל פֶּצַע בִּלְתִּי נִרְאֶה.


מקלעת מילים

עַל סַף מוֹתֵךְ שָׁלַחְתִּי לָךְ שִׁירִים

וְקָרָאת, וְהָיוּ לָךְ מִלִּים קְלוּעוֹת בְּשֶׁלִּי,

וְהָיְתָה לִי הֲבָנַת הַמִּלִּים.

וּמַה שֶׁמֵּעֵבֶר לְכָךְ הִסְתַּבֵּר לִי זְמַן לֹא רַב אַחַר כָּךְ.


פסק זמן

מִלֵּאתִי סְדָקִים בְּמֶלֶט יָצוּק שֶׁל מִלִּים לְפֶסֶק זְמַן נוֹסָף.


אין

לַחְשֹׁב אֵין וּלְקַבֵּעַ אֶת אֵינוּתֵךְ כְּמוֹ מַכַּת שֶׁמֶשׁ בְּאֵין מִסְתּוֹר.


ואני שומעת אותה צוחקת בְּקִרְבָּהּ

מאת

יערה בן־דוד


לאמי בחייה


[אֶת כְּתַב יָדָהּ שֶׁל אִמִּי]

מאת

יערה בן־דוד

אֶת כְּתַב יָדָהּ שֶׁל אִמִּי אֲנִי מְזַהָה עַכְשָׁו

בְּפִנְקַס הַכְּתוֹבוֹת וּבַמִּכְתָּבִים הַיְשָׁנִים,

וְהַזְּמַן הַהוּא זְמַן רִבּוּעַ הַשּׁוֹקוֹלָד

תַּחַת הַלָּשׁוֹן

כְּמוֹ מִלִּים שֶׁנִּזְרְקוּ פַּעַם לַחֲלַל

הַחֶדֶר וְלֹא נִלְקְחוּ בַּחֲזְרָה.



אחד־אחד לקופסת העץ

מאת

יערה בן־דוד

אִמִּי מוֹצִיאָה בְּהֵחָבֵא אֶת קֻפְסַת הַתַּכְשִׁיטִים.

כְּמוֹ בְּלֵדָה מְאֻחֶרֶת פּוֹתַחַת לִבְחֹן בָּאוֹר הָרַךְ

אִם הַכֹּל כַּשׁוּרָה – זֹהַר הָאֶבֶן, בְּרַק הַזָּהָב.

אַחַר תּוֹלָה אֶת הַמַּפְתֵּחַ עַל לוּחַ לִבָּהּ

וְהַצֵּל

צִלּוֹ שֶׁל סָפֵק.

וְאוֹר יְקָרוֹת בָּא בְּאֶצְבְּעוֹתֶיהָ הַתְּפוּחוֹת,

הַמְשַׁנְּנוֹת לְעַצְמָן צוּרוֹת דַּר וְאַחְלָמָה.


מִשְּׁתִיקַת הָרִפּוּד הָאָדֹם בְּבֶטֶן הַקֻּפְסָה

(מֻכְפָּל בַּמַּרְאָה הַקְּטַנָּה)

כְּמוֹ נֵעוֹרָה פִּתְאֹם, הִיא מְאַמֶּצֶת לְחָזָהּ שַׁרְשֶׁרֶת עֲדִינָה,

עוֹנֶדֶת, מְסִירָה, מַסְכִּיתָה לַזִכָּרוֹן הַשָּׁט

בִּשְׁעוֹן זָהָב שֶׁנֶּעֶצַר מָחוֹג עַל מָחוֹג.

עֵינֶיהָ מַאֲפִילוֹת אֲבָל בְּזָוִיּוֹת שְׂפָתֶיהָ נִצְנוּץ.


אַחַר כָּךְ הִיא תַּחְזִיר הַכֹּל לִמְקוֹמוֹ,

אֶחָד־אֶחָד תַּנִיחַ בְּקֻפְסַת הָעֵץ הַיְשָׁנָה


וְתַמְתִּין בְּטֶרֶם נְעִילָה.



בטרם

מאת

יערה בן־דוד

אִמִּי מְפוֹרֶרֶת אֶת חַיֶּיהָ לִרְגָעִים צִפֳּרִיִּים

הַפּוֹרְחִים מִזִּכְרוֹנָהּ.

לֶחֶם רֵיחָנִי שׁוּב אֵינוֹ מְדַגְדֵּג אֶת נְחִירֶיהָ.

עֵינֶיהָ נִמְלָאוֹת מִכַּפּוֹת יָדֶיהָ הַפְּתוּחוֹת אֶל

שְׁלַבֵּי הַתְּרִיס שֶׁל מִטְבָּחָהּ,

דָּבָר לָהּ עִם צִפֳּרִים אוֹרְבוֹת רְעֵבוֹת

מְאֻמָּנוֹת לְנַקֵּר מִן הַמַּגָּשׁ,

וְאַחַר לְהַרְקִיד חוּטֵי חַשְׁמַל.

מִתַּחַת לַגַּגּוֹן הַקָּרוּעַ מֵעַל רֹאשָׁהּ

מַפַּל צִפֳּרִים

חָשׁוֹת בְּקִרְבַת הַמַּיִם שֶׁלֹא הֻמְלְחוּ עֲדַיִן.



תמונה מסרט אילם

מאת

יערה בן־דוד

כְּמוֹ עַל רֶכֶס גָּבוֹהַ בְּהִתְחַלֵּף עוֹנָה

בְּשֶׁבֶר הַכָּתֵף שֶׁלָּהּ רוּחַ סְתָו.

וְהַכְּאֵב עוֹדוֹ צָעִיר וְנִרְדָּם כְּתִינוֹק.

הַאִם נָגְעָה בּוֹ לְעוֹרֵר

יֶלֶד רָחוֹק הַחוֹבֵק אוֹתָהּ בַּתְּמוּנָה עַל הַשִּׁדָּה.

לְאַט מַגְלִידָה אַהֲבָתָהּ –

הַכֹּל תּוֹמֵךְ כָּאן בְּתִקְרַת שָׁמֶיהָ,

אִשָּׁה יָפָה סְדוּקָה מִלְבַר וּמִלְגֵו,

פָּנֶיהָ בָּאוֹר, מַבִּיטָה נִכְחָהּ, מַטְעִימָה מִלִּים,

בְּחֶדְוָה רַכָּה צָדָה עֵינֵי פָּעוֹטוֹת בַּעֲגָלוֹת חוֹלְפוֹת,

תּוֹלִים עֵינַיִם שׁוֹאֲלוֹת בְּכוֹבָעָהּ הָרָחָב

וּבְחֵיקָהּ הָרֵיק.

הַכֹּל כָּאן יָפֶה בִּטְוַח הָרְאִיָּה, עֲנָן צִפֳּרִים,

אֲנָפָה מַכָּה בְּמַיִם יְרַקְרַקִּים, גֶשֶׁר מְקֻמָּר.


כָּךְ מְקַדֶּשֶׁת אִמִּי אֶת הַיֹּפִי הַמִּזְדַּמֵּן שֶׁאֵינוֹ שֶׁלָּהּ, מֵיטִיבָה פָּנֶיהָ.

צִפּוֹר לְאָן אַתְּ



רגלי מבשֵׂר

מאת

יערה בן־דוד

לזכר אחי


סִבּוּב מַפְתֵּחַ בַּדֶּלֶת. לְלֹא קוֹל כִּמְרַחֶפֶת אֲנִי נִכְנֶסֶת

אֶל בֵּית אִמִּי, עַל הַשֻּׁלְחָן הַגָּדוֹל

עֵינֶיהָ רָצוֹת בִּתְהִלִים, מְפַלְסוֹת דֶּרֶךְ בָּאוֹתִיּוֹת.

הִנֵּה כְּבָר נוֹפֵל עָלֶיהָ צִלִּי הַשָּׁקוּף, וְהִיא בְּשֶׁלָּהּ,

שְׂפָתֶיהָ נָעוֹת וְקוֹלָהּ –

וַאֲנִי, שׁוֹמֶרֶת הַסֵַף, מַמְתִּינָה.


עֵינֶיהָ עוֹד סוֹכְכוֹת עַל הַפְּסוּקִים

כְּשֶׁמִּזָּוִית הָעַיִן הִיא רוֹמֶזֶת לִי

סוֹף הַפֶּרֶק, סוֹף פָּסוּק. עוֹד רֶגַע תְּסַיֵּם.

נְטוּעָה בִּמְקוֹמִי אֲנִי מוֹתַחַת זְמַן מְפֻלָּשׁ, דִּבְשִׁי,

וְחֻמוֹ הַמְנַחֵם אוֹזֵל כְּמוֹ דָּם מִן הָעוֹרְקִים.

תַּלְיָנִית זְמַן שֶׁכָּמוֹנִי.

שֶׁאֲשַׁטֶּה בּוֹ כְּדֵי שֶׁיַּנִּיחַ לָהּ עוֹד שְׁהוּת קְטַנָּה שֶׁל חֶסֶד.

בַּשֶּׁקֶט הַנֶעֱרָם אֲנִי רוֹמֶזֶת לַנֶּפָּאלִית הַקְּטַנָּה לְהִתְקָרֵב

וְהִיא קוֹרֵאת שְׂפָתַי, עֵינֶיהָ בְּעֵינַי כּוֹבְשׁוֹת צְעָקָה.


אָז קוֹטַעַת אִמִּי אֶת הַמִּזְמוֹר, מַפְשִׁילָה רֹאשָׁהּ לְאָחוֹר

יָדֶיהָ הָרֵיקוֹת סוֹעֲרוֹת

עַל פָּנֶיהָ

שְׂעָרָהּ.

רַעַד בִּכְיָהּ הַנָּטוּשׁ, כֹּבֶד חִבּוּקִי הַמְיֻתָּם,

וּכְמוֹ רֵיחַ שָׂרוּף בֶּחָלָל.

אֵיךְ לֹא רָאִיתִי כְּבָר אָז בִּכְבוֹת הַנּוּרָה הַקְּטַנָּה בְּתוֹכָהּ.



נראֶה, בלתי נראֶה

מאת

יערה בן־דוד

מוּל מַדְבֵּקַת הַפִּרְסֹמֶת בַּמִּסְגֶרֶת הָאֲדֻמָה,

הַקְּבוּעָה עַל דֶּלֶת חֲנוּת הַמִּשְׁקָפַיִם

שְׁעוּנָה אִמִּי עַל מַקְלָהּ,

מְזַהָה עֲדַיִן אֶת שֵׁם הַפִירְמָה.

אֵם וְחֵיקָהּ הָרֵיק, כְּמוֹ מוּל הַמַּצֵּבָה

שֶׁלֹא רָאֲתָה – שֶׁלֹא

תִּרְאֶה.


אַחַר כָּךְ עַל הַסַּפְסָל, כּוֹבָעָהּ הַלָּבָן מֵצֵל עַל עֵינֶיהָ

הַצּוֹפוֹת בַּעֲנָן צִפֳּרִים כִּשְׁרִיקַת כַּדּוּר תּוֹעֶה

מֵעַל רֹאשָׁהּ.


כַּמָּה כְּבָר נוֹתַר לָהּ עוֹד לִלְכֹּד בָּעַיִן

אֶת הַנִּרְאֶה,

וְהַבִּלְתִּי נִרְאֶה

נִבְלָע


אֳנִיַּת מִלְחָמָה שׁוֹקַעַת לְאִטָּה.



הצטלבות חדה

מאת

יערה בן־דוד

במותו

יְחִידָהּ חִידָתָהּ חֶרְדָּתָהּ

רָץ לְמֶרְחַקִּים אֲרֻכִּים וְסַל בִּכּוּרָיו

בְּמַכָּה אַחַת בֶּעָפָר מִתְפַּזֵר.

כְּבָר שָׁנִים מְיַדּוֹת בָּהּ מַבָּט עֵינֵי הַשָּׁקֵד הַחוּמוֹת שֶׁלּוֹ.


וְיֶלֶד קָטָן מִסְתַּבֵּךְ בֵּין רַגְלָיו,

לֹא מֵבִין אֶת שְׂחוֹק הַלַּעַג שֶׁל

שְׁתִיקָה גּוֹזֶרֶת גּוֹרָל שֶׁל גּוֹרָל גּוֹזֵר שְׁתִיקָה.

תֹּם הַמַּעֲשִׂיָּה מִתְפּוֹגֵג כְּמוֹ

חֹם מִגּוּף שֶׁהֻפְשַׁט מִן הַבְּדָיָה.


כְּמִי שֶׁיּוֹשֶׁבֶת עַל הַתְּרָפִים יְשֵׁנָה אִמִּי וְלִבָּהּ עֵר.

עוֹרֵב קוֹרֵעַ עַל בְּנָהּ

שְׂפָתֶיהָ נָעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמַע.



התמעטות

מאת

יערה בן־דוד

בְּאוֹר הַמְּנוֹרָה מִקִּיר

לְקִיר חֶרֶק מוּטָח בְּעִוָּרוֹן.

בְּשָׁעָה זוֹ הִיא עוֹד עֵרָה וְלִבָּהּ

שׁוֹמֵעַ רְעָשִׁים מִן הָעֵבֶר הָאַחֵר שֶׁל הַקִּיר הַמְשֻׁתָּף.

הַקּוֹלוֹת שַׁיָּכִים לְעַצְמָם,

מְטִיחִים לְכָל עֵבֶר רִמְזֵי רִיק וְאָשָׁם,

אוֹ נִלְחָשִׁים כִּדְרָכִים נְטוּשׁוֹת שׁוֹרְקוֹת רוּחַ.


כָּאן בַּצַּד הַזֶּה שֶׁל הַקִּיר

אֵם מְיַשֶּׁנֶת אֶת בְּנָהּ הַמֵת.

מִשָּׁנָה לְשָׁנָה מִתְמַעֵט בִּכְיוֹ,

וּבְכָל זֹאת הִיא מַמְשִׁיכָה לְאַבֵּד

דָּם, בַּרְזֶל, מֶלַח אוֹ מִרְבְּצֵי שֶׁקֶט.

כְּבָר אֵינָהּ יוֹדַעַת מַה הִיא

מְאַבֶּדֶת, וַאֲבֵדוֹתֶיהָ תֵּל אֲבָנִים מִצְטַבֵּר.



ואני שומעת אותה צוחקת בְּקִרְבָּה

מאת

יערה בן־דוד

וּמַזְכִּירָה לְאִמִּי שֶׁאֵין הַבְּרָכָה שׁוֹרָה

אֶלָּא בַּסָּמוּי מִן הָעַיִן (כְּאִלּוּ שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת),

קְצוֹת בְּהוֹנוֹת רַגְלֶיהָ בּוֹקְעִים מִן הַשְׁמִיכָה

כְּמוֹ חַרְטוֹם אֳנִיָּה טוֹבַעַת.

וּמַה שֶׁמִּתְמַלְמֵל מִמֶּנִּי דִּבּוּרֵי סְרָק לְאִחוּי חֲלָלִים.

כְּאָמוֹדַאי בָּאֳנִיָּה שְׁקוּעָה אֲנִי מְחַטֶּטֶת

בְּתָאֶיהָ הַמֵּתִים, נִכְנֶסֶת וְיוֹצֵאת

בַּחֲדָרֶיהָ וְלֹא מַעֲלָה דָּבָר

זוּלַת תֵּבוֹת גְּדוּשׁוֹת, נְעוּלוֹת יְרֹקֶת וַחֲלֻדָּה.


הִיא פּוֹתַחַת תְּהִלִים וְנוֹגַעַת בַּמִּלִּים,

שׁוֹאֶלֶת לְפֵרוּשָׁן לִזְמַן פֵּרָעוֹן,

וְכוֹתֶבֶת צוּרַת אוֹת

שֶׁמַּיִם לֹא יְכַסּוּ –

וַאֲנִי שׁוֹמַעַת אוֹתָהּ צוֹחֶקֶת בְּקִרְבָּהּ



בְּלוּז להוד מלכותה

מאת

יערה בן־דוד

הוֹד מַלְכוּתָהּ עֲדַיִן זְקוּפָה בְּכִסְאָהּ הַמִּתְגַּלְגֵל,

בַּעֲטֶרֶת כּוֹבָעָהּ הַמֵּצֵל. הִיא מְנִיסָה בִּמְנִיפָתָהּ חַרְקֵי בֹּקֶר

וּמְכִילָה בְּעֵינֶיהָ תְּנוּעַת כָּנָף, מַרְאוֹת וְהִרְהוּרִים.

פַּנּוּ לָהּ דֶּרֶךְ!

הִנֵּה הִיא הַמְרֻפֶּדֶת בַּתַּפּוּחִים,

זְקוּפִים רְצוֹנוֹתֶיהָ.

בְּמֶחֱוַת מַלְכוּת מַצְבִּיעָה בַּחֲטָף

עַל שְׁלָטִים בְּפִתְחֵי חֲנֻיוֹת,

וַאֲנִי, שׁוֹמֶרֶת הַחוֹתָם שֶׁלָּהּ וְאֵין בִּלְתִּי,

מְגַלְגֶּלֶת אֶת כִּסְאָהּ הָלְאָה

עַל הַמִּדְרָכָה כְּעַל שְׁטִיחַ מַלְכוּת –

רַחַשׁ הַגַּלְגַּלִים מְדַבֵּר בָּהּ נִכְבָּדוֹת,

וְהַחוֹלְפִים עַל פָּנֶיהָ מַרְכִּינִים רֹאשָׁם לְעֶבְרָהּ.


בְּאַדְנוּת שֶׁל חֲלוֹם שֶׁאֵין בּוֹ עוֹד חֶמְלָה

נוֹסַעַת אִמִּי עַל גַּלְגַּלֵי זְמַן חֲלַקְלַק

עַד הַמַּעֲצוֹר.



מה שהצלתי מזכרונה

מאת

יערה בן־דוד

גַּם עַכְשָׁו בִּישִׁיבָה כְּפוּפָה תַּחַת בִּרְכָתָהּ,

בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת אֲנִי יְכוֹלָה לִרְאוֹת

אֶת חַלּוֹנוֹתֶיהָ הַקְּרוּעִים פְּנִימָה.

קִיסוֹס מְטַפֵּס שָׁם בְּיַרְקוּת חֲדָשָׁה

אֶל מְחוֹזוֹת הַשִּׁכְחָה הַמְרַפְּאָה.


הִנֵּה אֲסַפֵּר לָהּ, אֲנִי מְהַרְהֶרֶת

אֲבָל אֵינִי אוֹמֶרֶת דָּבָר.


וּמַה שֶּׁלֹּא נֶאֱמַר עַד עַכְשָׁו

הוּא כַּבֶּגֶד הַשּׁוֹמֵר עַל חֹם גּוּפָהּ.



נשמת פרפר בשעווה

מאת

יערה בן־דוד

פַּרְפַּר תּוֹעֶה

כְּבִנְבוּאַת מְכַשֵּׁפוֹת,

אוֹר הוּא שְׁחוֹר וּשְׁחוֹר

הוּא אוֹר,

וְנֶאֱסָף אֵלָיו טוֹבֵעַ בְּשַׁעֲוָה.


אֵיךְ יָכוֹל הָיָה לָדַעַת

שֶׁבְּכַבּוֹתוֹ אֶת נֵר הַזִּכָּרוֹן שֶׁהִדְלִיקָה אִמִּי

הוּא מְכַבֶּה עַצְמוֹ מִמֶּנָּה לְתָמִיד.



אפשרות אחרונה

מאת

יערה בן־דוד

תֻּפִֵי הַנֶּפֶשׁ בַּגּוּף עַד תִּקְרַת שָׁמֶיהָ.

בַּמֶּרְחָק הַמִּתְנוֹעֵעַ

הוֹלֶכֶת וְנִסְגֶּרֶת אֶפְשָׁרוּת אַחֲרוֹנָה שֶׁל מִלּוּט,

עַל כֵּן מַקְטִינָה אִמִּי אֶת הַבַּיִת לְמִדּוֹתֶיהָ,

חוֹגֶרֶת לְמָתְנֶיהָ אֶת צְעִיף הַצֶּמֶר שֶׁל אָבִי

הַמְסֻמָּן בְּנֹחַם, אֲרוּכָה לְמַכְאוֹבֶיהָ.

וַאֲנִי בָּאָה (אָנָה אֲנִי)

וְהַשָּׁמַיִם כִּפָּה

בּוֹר

וּנְקֻדָּה עֲרִירִית בַּמֶּרְחָב



הסתלקות

מאת

יערה בן־דוד

א

בֵּין שִׂפְתֵי אָבִי מִתְאַבֶּנֶת מִלָּה לַחָה

כְּמוֹ סְנוּנִית בְּמַסַּע הַגֶּשֶׁם חֲבוּטַת כָּנָף

טוֹעָה בִּשְׁקִיפוּת הַחַלּוֹן הַמַּפְרִיד בֵּין כָּאן לְשָׁם


ב

לִפְנֵי מוֹתוֹ הֶחָטוּף בָּאוּ סִימָנִים מִשֶּׁבֶר חֲלוֹם.

דֶּשֶׁא נֶחְרַךְ תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלָיו,

עֵץ כָּרַע בַּגִּנָּה וְנִגְרַר אַרְצָה בִּסְחַרְחֶרֶת עָלִים.

חָזַר וְקָבַל עַל הָעֵץ. וְהֵיכָן הַמְמֻנִּים עַל רְשׁוּת הָרַבִּים –

כָּךְ דִּבֵּר מֵאַהֲבָתוֹ לַיֹּפִי עַד בּוֹא הַכּוֹרֵת.


ג

בְּשַׁבָּת בִּשְׁנַת תש"ן יָשַן אָבִי וְחִיּוּכוֹ לֹא מָשׁ מִשְּׂפָתָיו,

כְּמַגַּע הַקֹּר שֶׁל שְׂפָתַי בְּמִצְחוֹ

כְּשֶׁבָּאתִי וְהִפְשַׁלְתִּי אֶת הַשְּׂמִיכָה מֵעַל פָּנָיו.

“בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי, עַל מֵי מְנוּחוֹת יְנַהֲלֵנִי” –

בָּאוּ וְהוֹצִיאוּהוּ,

מְנַעְנְעִים אֶת הַמִּטָּה וּמוֹלִיכִים בְּזֶמֶר נְצָחִים,

מִלְמוּל עֶרֶשׂ יַנְקוּת לְבַל תִּדַּד שְׁנָתוֹ.


ד

בָּאָבִיב הֵקִיצָה אַהֲבָתִי מִמַּמְּגוּרוֹת הַחֹרֶף,

וּבַסְּתָו מַשִּׁיב הָרוּחַ, בְּבוֹא הַכּוֹרֵת עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי,

הֵשִׁיב אָבִי רוּחוֹ לְבוֹרְאָהּ בְּסִיֹּמֶת שֶׁל מִלַּת אַהֲבָה.


ה

מַדּוּעַ אֵינֶךְ מְבַקֶּרֶת, שָׁאַל אָבִי,

הֲלֹא גַּם בִּקּוּר פֶּתַע יִתְקַבֵּל כָּאן בְּשִׂמְחָה.


סִבּוּב קַל וּכְבָר אֲנִי רוּחַ, רִשְׁרוּשׁ עוֹבֵר,

הַכְּבִישׁ אָץ לְעֶבְרִי

וְנִבְלָע מֵאֲחוֹרַי.


אַחַר כָּךְ צָעִיף עַל אֶבֶן. סִימָן שֶׁהָיִיתִי.

וּמִי יְדוֹבֵב עַכְשָׁו שִׂפְתֵי מֵתִים

אֲפִלּוּ לֹא אֲנִי.


ו

רַק בְּמוֹת אָחִי מֵת גַּם אַבָּא שֶׁלִי בֶּאֱמֶת.

קֹדֶם לָכֵן מִתּוֹךְ הִסְתַּלְּקוּתוֹ

הָיָה מִתְעוֹרֵר וְנִרְדָּם בִּי חֲלִיפוֹת.

“יֵשׁ זְמַן, בִּתִּי”, אָמַר בַּחֲלוֹם.

זְמַן רַב מְאֹד עָבַר מֵאָז

עַד מוֹת בְּנוֹ.


רַק בְּמוֹת אָבִי פָּקַדְתִּי לָרִאשׁוֹנָה אֶת בֵּית הַקְּבָרוֹת.

שָׁם כָּרוּ לִי כֵּרָה גְדוֹלָה עִם מֶמְשֶׁלֶת שַׂרְמָוֶת.

רַק בְּמוֹת אָחִי רָאִיתִי אֶת הַהִתְפַּשְּׁטוּת הַמְהִירָה

מִן הַצַּעַר, כְּמוֹ כִּסְאוֹת הֲפוּכִים בְּבֵית קָפֶה בְּאֶמְצַע הַיּוֹם.



התכרבלות

מאת

יערה בן־דוד

וְהֵיכָן לְהַנִּיחַ אֶת הַגּוּף – תֵּבַת תְּהוּדָה

אִם לֹא קָרוֹב לָאֲדְמָה, מְחֻלָּק לַהֲבָרוֹת,

מִשָּׁם הֵד פְּרָסוֹת בָּא

וְנֶעֶלָם. מַשֶּׁהוּ מְשֹׁעָר.

מִדֵּי פַּעַם מִתְרַחֵב הַמַּבָּט

עוֹרֵק פּוֹעֵם בַּצַּוָּאר.


לפנֵי, אחרֵי, קָצֶה

מאת

יערה בן־דוד


לאחי שהיה


[מֵהַבְטָחָה עַל סַף מָוֶת]

מאת

יערה בן־דוד

מֵהַבְטָחָה עַל סַף מָוֶת מִתְגַּלְגֵּל

אַל תַּשְׁאִיר עֲקֵבוֹת מִן הַמִּלִּים.


כְּמוֹ מָטוֹס בְּלַיְלָה סוֹעֵר

בְּוֶרְטִיגוֹ הוּא חוֹצֶה אֶת הַשּׁוּם דָּבָר



קָצֶה

מאת

יערה בן־דוד

שִׁלְהֵי קַיִץ זְהֻבִּים

הֵם קְצֵה הַכְּמִיהָה, וְאַחֲרֶיהָ מָה –

נַדְנֵדָה אִטִּית כְּמוֹ מְרִירוּת עֲדִינָה

נִמּוֹחָה בַּפֶּה.

מִסָּבִיב חֲלָלִים רוֹחֲשִׁים מִתְרַחֲקִים

זֶה מִזֶּה וְנִקְרָעִים כְּעָנָן

מִצּוּרוֹת אָדָם.

מָה עוֹד אוּכַל לוֹמַר

שֶׁלֹא חַשְׁתִּי עַד אֶפֶס קָצֵהוּ –


לְאַט עוֹלִים סוּסַי,

סוּסָיו שֶׁל פוֹגֶל.



לפני רדת המסך

מאת

יערה בן־דוד

כָּתְנוֹת עָנָן רַכּוֹת עַל עֲצֵי הַיַּעַר קְרָעִים, לֹא עָשָׁן מִתְאַבֵּךְ,

פַּרְפַּר לָבָן זְמַן אִלֵּם יִתְמַלֵּא צִפֳּרֵי הֲזָיָה.

עַכְשָׁו מְזֹג לִי מִן הָאָדֹם שֶׁל הַגֶּפֶן מִן הַזַּן הַמְשֻׁבָּח

הַצוֹמֵחַ רַק כָּאן וְחוֹמֵר בֶּחָבִית צְרִיבָה קַלָּה.


שֶַל נַעֲלֶיךְ וְלֵךְ לְאַט

עַל רִצְפַּת הָעֵץ הַחוֹרֶקֶת בְּבֵית הָעֵץ

בְּבּוּדְגַנְיָה וַאס1 בּוֹאֲכָה הַיַּעַר וְנַכְלוּלָיו.

כָּאן שָׁרְשֵׁי הָעֵצִים אֵינָם מְעֻפָּרִים בָּאֲוִיר.

תַּגִּיד קִנְאָה בְּשָׁרָשִׁים לֹא שֶׁלְּךָ

וּלְעוֹלָם לֹא יִהְיוּ שֶׁלְּךָ.

בְּשָׁרְשֵׁי הַשֶּׁקֶט דִּנְדּוּן יָרֹק

מְלוֹא מֶרְחַב הָעַיִן כָּל מַה שֶׁתָּדוּג מִן הַהֵד בַּגִַּיְא

שֶׁתִּשְׁמַע, מְלוֹא נְחִירַיִם מַלֵּא אֶת הָרִיק –

צֵידָה לְאֶרֶץ רְחוֹקָה לִפְנֵי רֶדֶת הַמָּסָךְ.



  1. בּוּדְגַנְיָה וָאס – כפר בסלובניה  ↩


בלילות

מאת

יערה בן־דוד

רִקוּד הָאֵשׁ בַּקָּמִין, אִשּׁוֹ שֶׁל הַצָּלוּב,

מְפַסֶּלֶת אִלְמוּת זוֹרֶמֶת בַּוְּרִידִים,

בְּקַרְנַיִם שֶׁל צְבָאִים וְעוֹרוֹת עַל קִירוֹת הָעֵץ.

בַּחוּץ קוֹלוֹת הַלַּיְלָה.

יְבשֶׁת סְתָו מִתְקָרֵב לְמִרְמָס.


וַאֲנִי פּוֹרַחַת בְּלֵיל יְעָרוֹת

יְשֵׁנָה בַּיָּמִים.

בַּלֵּילוֹת אֲנִי קוֹרֵאת אֶת מַחְשְׁבוֹתַי

בִּגְמִיעוֹת קְטַנּוֹת שֶׁל סוֹקְרָטֶס,

מְגַמֵּאת מֶרְחַק אַסְפַלְט וּמַחְשְׁבוֹת אֲחֵרִים,

חוֹלֶמֶת בִּשְׁנָתִי עֵץ מִן הָרָקָב כְּמוֹ דֶּשֶׁן,

שָׁרָה מִתּוֹכִי אֶת Pie Yesu מִתּוֹךְ הָרֶקְוִיאֶם.

תְּאוֹמָתִי, הֵד קוֹלִי בַּגַּיְא.



תמונה וקול בזמן אמת

מאת

יערה בן־דוד

מִתּוֹךְ הַמְּגֵרָה הֶבְזֵק שֶׁל צִלּוּם סֶלוּלָרִי.

בַּהַגְדָּלָה רוֹאִים אֶת הַפִּיקְסֶלִים, כְּתָמִים

נְקֻדּוֹת זְעִירוֹת שֶׁעָמְקוּ וְגָדְלוּ, זִיפֵי סוֹד

שֶׁלֹּא רָאִיתִי וְאִישׁ לֹא רָאָה בַּתַּצְלוּם הַקָּטָן שֶׁנִּשְׁאַר.


וְקוֹלוֹ הֶחָסֵר בַּמְּשִׁיבוֹן

כְּמוֹ הַסִּימְפוֹנְיָה הַבִּלְתִּי גְמוּרָה שֶׁל חַיָּיו,

מַתְחִילָה בִּפְּיָאנִיסִימוֹ זוֹרֶמֶת

נוֹשֶׁמֶת פּוֹעֶמֶת בִּקְרֶשֶׁנְדוֹ פּוֹרְטֶה –


נְתָזִים עָפִים וּדְבֵקִים בַּשׁוֹתְקִים

וְהַמוּזִיקָה דּוֹהֶרֶת וְנוֹסֶקֶת לִגְבָהִים בִּלְתִּי נִרְאִים

וּמִתְרַסֶקֶת.



שם, באותה נקודה

מאת

יערה בן־דוד

נוֹדֶדֶת בֵּין הַמַּבָּט הָאַחֲרוֹן

לְבֵין פִּשְׁרוֹ הַמִּתְבַּהֵר עִם הַשָּׁנִים.

בֵּין לְבֵין מִתְמַלֵּא הַזְּמַן

בִּרְעָשִׁים קָשִׁים עַד שֶׁקֶט מֻחְלָט.

עַכְשָׁו רַק אֲנִי מוּל

הָאֶבֶן שֶׁאֵין לָהּ הוֹפְכִין.

מַה שֶּׁלֹּא רָאִיתִי אָז מַכֶּה בִּשְׁאֵלָה.

גַּם אִם אָסִיט אֶת מַבָּטִי וְאַחְזִיר

הוּא יִהְיֶה שָׁם,

בְּאוֹתָהּ נְקֻדָּה.


וְאַחַר כָּךְ כְּמוֹ בִּתְנוּעַת חָתוּל לְאוֹר פָּנָס

יֵצֵא מִן הָעוֹלָם בְּדֶלֶת מִסְתּוֹבֶבֶת.

צֶבַע יַעֲלֶה בִּלְחָיָיו

וּכְבָר אֵינֶנִּי שָׁם.



מוקדם, מאוחר

מאת

יערה בן־דוד

מותו הקדים בחודש את יום הולדתו


מִי שֶׁהִקְרִיב הָיָה קָרְבָּן, יֹאמַר הַיָּדִיד.

אֶת זֹאת לֹא הָיָה עָלַי לִשְׁמֹעַ

כְּדֵי לְהָבִין שֶׁכָּךְ נָכוֹן, אֲבָל לֹא רָאוּי לַחְשֹׁב

עַד כַּמָּה זֶה שָׁרִיר וְקַיָּם.

כְּמוֹ כְּאֵב שֶׁאֵינוֹ מִזְדַּכֵּךְ,

עַכְשָׁו כְּשֶׁמְאֻחָר לִדְרֹשׁ

בְּכֹחָן שֶׁל מִלִּים.



מָלַךְ לבדו

מאת

יערה בן־דוד

אִיּוֹב מֶלֶךְ הַיִּסּוּרִים מָלַךְ לְבַדּוֹ

עַל יִסּוּרָיו, לֹא הִשְׁתַּגֵּעַ

בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, רַק בֶּחָג הַבָּא אַחֲרָיו

כִּי לֹא הָיָה לוֹ עַל מָה לְכַפֵּר.


מָצָא אֶת הָרֶגַע לְהַפְלִיא מִלּוֹתָיו,

מַכּוֹתָיו, לָבֹר לוֹ מִיתָה

לֹא בְּמִטָּתוֹ.

עוֹצֵם עַיִן אַחַת מִפְּנֵי אֱלֹהִים.


יוֹשֶׁבֶת אִמּוֹ עַכְשָׁו בַּמִּרְפֶּסֶת

וְצוֹעֶקֶת בְּשֶׁקֶט עַד קֵץ הַיָּמִים,

כִּי לְלֹא רַחֵם קָטְעוּ אוֹתָהּ בַּתְּהִלִים.


וְאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְעַד עַכְשָׁו

אֲנִי שׁוֹתֶקֶת, וְהִיא שׁוֹמַעַת מְאֹד

וְכִמְעַט אֵינָהּ מַקְשָׁה.



אבן הפוכה

מאת

יערה בן־דוד

בְּגָדִים בַּחֲדַר הַשֵּׁנָה עוֹד נוֹתְנִים שְׁהוּת־מָה

לְחֹם הַגּוּף, לְרֵיחוֹ, כְּמוֹ הַמְּקוֹמוֹת הָרֵיקִים

בְּאַלְבּוֹם, תְּמוּנוֹת שֶׁהוּצְאוּ מִבְּעוֹד מוֹעֵד,

וְאֵלּוּ שֶׁנּוֹתְרוּ נִבָּטוֹת לְרַוֵּחַ לְעַצְמָן אֶת

שֶׁטַח הַמִּחְיָה שֶׁל הַבְּדִידוּת הַמְצֻנְזֶרֶת.


כַּמָּה שָׁעוֹת לִפְנֵי, בָּאוּלָם הֶחָשׁוּךְ

מִלִים אַחֲרוֹנוֹת שֶׁלּוֹ אֵלַי בַּנַּיָּד:

“אֲנִי בְּסֶרֶט, הַזְמַן לֹא זָז, קוֹמֶדְיָה לֹא מְשַׁעֲשַׁעַת. בַּי!”


לַמָּחֲרָת כְּבָר בּוֹסַסְתִּי בְּבֹץ הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁהִתְקַשָּׁה.

קַמְתִּי אֶבֶן הֲפוּכָה בַּאֲוִיר הַיּוֹרָה הָרוֹתַחַת.



חצו את האל־חזור

מאת

יערה בן־דוד

“אֵבֶל אַהֲבָתִי”, אָמַר פַּעַם מְשׁוֹרֵר

שֶׁקִנֵּחַ אֶת הַמָּוֶת בְּסֶרֶט טוֹב.

בַּחֹשֶׁךְ שֶׁלֹּא לְהַפְרִיעַ לַסּוֹבְבִים,

מִישֶׁהוּ אַחֵר לָחַשׁ בַּנַּיָּד אֶת מִלּוֹתָיו הָאַחֲרוֹנוֹת,

נִשְׁעָן עַל אֶבֶן הַטּוֹעִים.


לִפְנֵי שֶׁהָפַךְ פָּנָיו לָאַיִן

רָאָה בַּחוּץ זְקֵנָה נוֹעֶלֶת נַעֲלֵי רִיצָה

וְלֹא מִתְכַּוֶּנֶת לָזֶה,

אֲבָל רַגְלֶיהָ כְּבָר חָצוּ אֶת הָאַל־חָזוֹר.



ואחָיו קינאו בו

מאת

יערה בן־דוד

וּכְשֶׁקִּנְּאוּ חִכָּה הַבּוֹר הֶעָלוּם, הֶחָרֵב

בְּמָקוֹם אַחֵר

תַּחַת שְׂמִיכַת שָׁמַיִם מְחֹרֶרֶת

עַד סוֹף הַקַּיִץ.

וּבַסְּתָו מַשִׁיב הָרוּחַ יָדְעוּ לְהָשִׁיב כִּי נִטְרַף.

כָּאן עָצְרוּ עֲקֵבוֹת שֶׁלִּפְנַי וְלִפְנִים.

הִשְׁתַּהוּ.

מִכָּאן רַק לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת



נגיעות

מאת

יערה בן־דוד

זְמַן רַב עָבַר מֵאָז נָפַל

הַכַּד הַסָּדוּק וּרְסִיסִיו

לֻקְטוּ בַּחֲטָף בְּאֶצְבָּעוֹת דַּקּוֹת, עֵירֻמּוֹת.

יוֹם אֶחָד הֵזַזְתִּי רָהִיטִים,

מֵאֲחוֹרֵי הַכֻּרְסָה בָּהֲקוּ

מַעֲרֻמֵי רְסִיס גָּדוֹל שֶׁלֹא נֶאֱסַף,

זֵכֶר לְשֶׁבֶר אֲרֹךְ צַוָּאר שֶׁרֵאשִׁיתוֹ סֶדֶק קָטָן,

וְאַחֲרִיתוֹ מִי יֵדַע.


זֶה הָרְסִיס בּוֹ אֲנִי נִדְקֶרֶת עַכְשָׁו.

קֹדֶם לָכֵן הָיָה נָגוּעַ

בְּמַגַּע זָר מִקְרִי שֶׁל עֲצִירַת פֶּתַע,

מוּזִיקָה מִדִּיסְק פָּגוּם

מֻשְׁלָּךְ –



קורבן אָשָׁם

מאת

יערה בן־דוד

תִּהְיֶה זוֹ שְׁאֵלַת תָּם

חַסְרַת תִּכְלָה וְטַעַם.

אֲנִי לֹא שָׁמַרְתִּי אֶלָּא אֶת נַפְשִׁי,

וְהָאֵלֶם כְּמוֹ תְּמָנוּן מִשְׂתָּרֵג בֵּין קִירוֹתַי.

בַּחֹשֶׁךְ הַפָּעוּר כְּשֶׁאֶתְהַפֵּךְ עַל צִדִּי לְלֹא שִׁיוּר

מִן הַטַּחַב יִתְבַּהֲרוּ אוּלַי צוּרוֹת הַדְּבָרִים –

גַּרְגִּירִים, גַּבְשׁוּשִׁיּוֹת,

סְטָלַקְטִיטִים מִתְהַוִּים בַּזְּמַן.



ארבעה שירים: נשארה, עזבה, החליפה

מאת

יערה בן־דוד

“אִם דְּבָרֶיהָ כָּזָב, הַשָּׁמַיִם מִשְׁעָן אַכְזָב” (אוֹתלוֹ)

“היָפֶה הוא צורה של תכליתיות” (קאנט)

א

יֵשׁ בָּהּ נְקֻדּוֹת חִכּוּךְ נִסְתָּרוֹת

וֶאֱלֹהֶיהָ

אֱלֹהֵי בָּשָׂר וָדָם.


פַּעַם נִתְקַל בָּהּ מִישֶׁהוּ

כְּמוֹ שֶׁמֶשׁ בְּחַמָּנִית

וְהִכְתִּיר אוֹתָהּ.

טָרֹף טֹרְפוּ עֲלֵי כּוֹתַרְתָּהּ הַזְּהֻבִּים.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים טָרֹף טֹרַף מֵאַהֲבָתָהּ.


ב

הוּא לֹא שִׁעֵר שֶׁעוֹד יִטְבַּע

בְּעֵינֵי הַבָּשָׂר שֶׁלָּהּ.

וְרֵיחָהּ

דָּבַק בַּחֲשַׁאי בַּקִּירוֹת, בְּרָהִיטִים, בְּבִגְדֵי הַחֹל וְהֶחָג שֶׁלָּהּ.


יָד עֲנֻגָּה, כְּסוּת דַּקָּה וְרֶגֶל יְחֵפָה,

הֵעֵז וּבִקֵּשׁ.

וְהִיא הֶחְלִיפָה מַנְעוּל בְּמַנְעוּל וְנִשְׁאֲרָה.


ג. שֶׁבַע באהבתו

שִׁירָתָהּ עָלְתָה כְּפוֹרַחַת –

בֹּקֶר בָּא וְהִנֵּה הִיא לֵאָה

אֲבָל עֶדְנָה בִּבְשָׂרָהּ.

בַּמֶּה טָעֲתָה, בַּמֶּה תִּטְעֶה

הִנֵּה הַחֵיק – וְאַיֵּה הַשֶּׂה?

עוֹנוֹת הִתְהַפְּכוּ כְּמוֹ אִשָּׁה בְּצִירֶיהָ

“קַח אוֹתִי אִתְּךָ” –


כְּשֶׁחִפֵּשׂ מִשְׁעָן הֵבִין שֶׁמָּוֶת

אֵינוֹ סוֹף פָּסוּק בָּאַהֲבָה.


ד. רגע לפני שנעלמה לתמיד

1

אַחַר כָּךְ לְמַטָּה בָּרְחוֹב

בְּאֵין אֹמֶר וּדְבָרִים, כְּמוֹ מַכָּה חֲרוּכָה

הִיא מַפְקִידָה בְּיָדִי שָׁעוֹן קְרוּעַ רְצוּעָה, חֵפֶץ אֵין לָהּ חֵפֶץ בּוֹ,

מַזְכֶּרֶת מֵהֶרֶף הַחֲבָטָה הָעַזָּה

בּוֹ שֻׁתְּקוּ מְחוֹגָיו.


2

הִיא מַצְבִּיעָה עַל הַכִּוּוּן הֶהָפוּךְ הַמֻדַיָּק

מִמֶּנּוּ בָּאָה גַּם הָרוּחַ בְּגַבָּהּ וּמְעִיפָה בָּהּ

דִּבּוּרִים. לְשָׁם תֵּלֵךְ, נוֹעַ תָּנוּעַ בְּלִי צִירִים,

אֲסוּפִית אַהֲבָה חֲדָשָׁה.

אוּלַי מַבָּטוֹ הָאַחֲרוֹן שֶׁלֹא הוּשַׁב לִנְדָנוֹ

עוֹד יְלַוֶּה אוֹתָהּ –


מַשָּׂאִית עוֹבֶרֶת בְּרַעַשׁ

עוֹקֶרֶת מִמֶּנִּי אֶת שְׁאֵרִית הַמִּלִּים.


קרובים - רחוקים

מאת

יערה בן־דוד


זינגר – קולאז'

מאת

יערה בן־דוד

בִּשְׁנָתִי בָּא שִׁקְשׁוּק מְכוֹנַת הַתְּפִירָה זִינְגֶר

בָּהּ תָּפְרָה דּוֹדָתִי מַרְסֶל עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם.


מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה אֲנִי יַלְדָּה נוֹסַעַת סְמוּיָה, נִים לֹא נִים

מִתְעַרְסֶלֶת בַּשִּׁקְשׁוּק הַמַּרְדִים שֶׁל הַזִּינְגֶר,

מַחַט דּוֹהֶרֶת בִּמְסִלָּתָהּ,

בְּתֶפֶר רַכֶּבֶת עַל שׁוּלֵי הַבֶּגֶד תַּךְ עַל תַּךְ,

עוֹצֶרֶת בִּקְצֵה הַבַּד בְּרִקּוּד עֲצַלְתַּיִם.


הַמּוֹדֶל כְּבָר סָגוּר אֶצְלָהּ בָּרֹאשׁ, לֹא מִן הַזּ’וּרְנַאל.

בַּחֲגִיגִיּוּת שֶׁל חָדָשׁ הִיא גּוֹזֶרֶת אֶת הַמִּדּוֹת

מִן הַנְּיָר הַמְרַשְׁרֵשׁ עָלַי מִלְפָנִים וּמֵאָחוֹר,

אָחוּז בְּסִכּוֹת כְּחִבּוּרֵי קְרוֹנוֹת מִשְׁתַּקְשְׁקִים.


מֶה הָיָה לְקוֹלָהּ שֶׁל זִינְגֶר אַחֲרֵי שֶׁעָצְרָה לְתָמִיד.

כְּבָר שָׁנִים הִיא מְכֻסֶה בְּמַפָּה, מִשְׁטָח מוֹעִיל

עָלָיו מַנִיחָה הַנֶּפָּאלִית

אֶת הַלֶפְּטוֹפּ בּוֹ קְלוּעִים גַּעֲגוּעֶיהָ וְאֶת שְׂכַר עֲמָלָהּ.


מַה שֶׁגָּזְרָה דּוֹדָתִי וְתָפְרָה וְהִנִּיחָה בָּאָרוֹן

הָיָה לְסִפּוּרֵי בַּדִּים

אוֹתָם אֲנִי גּוֹזֶרֶת עַכְשָׁו וּמַדְבִּיקָה,

וּבוֹרֵאת מֵהֶם עוֹלָם.



הומאז' לדודתי הממתינה לטלפון מניסים

מאת

יערה בן־דוד

לדודה רֶנָה

א

כָּל חַיֶּיהָ עָשְׂתָה בִּכְשָׁפִים, קִלְּלָה וְלֹא בֵּרְכָה.

עַכְשָׁו הִיא יוֹדַעַת: כָּל הַשִּׁגָּעוֹן הַזֶּה

רֵאשִׁיתוֹ בְּדֵעָה צְלוּלָה.

הַמְתָּנַת־שָׁוְא וַדַּאי תְּחַטֵּא כְּאֵב

כְּשֶׁבְּשׂוֹרָה פִּתְאוֹמִית תִּתְגַּלְגֵּל

כְּשַׁעֲטַת פְּרָסוֹת הַיְשֵׁר אֶל חַדְרֵי הַבֶּכִי.


נֵס לֹא קָרָה פֹּה לְהָקִים בִּשְׁבִילָהּ

אֶת בְּנָהּ שֶׁהִתְכַּדְרֵר לְכַדּוּר תּוֹעֶה,

גּוֹלֶה מֵאֶרֶץ לְאֶרֶץ אֶל עֵבֶר מוֹתוֹ.


ב

מַה תַּעֲשֶׂה עַכְשָׁו בִּגְרוּטָאוֹת הַדִּבּוּרִים, בַּכִּשׁוּפִים, בַּהַשְׁבָּעוֹת.

אוּלַי תִּלְוֶה מִלִּים לְחַיִּים אֲחֵרִים,

שֶׁלֹא עַל מְנָת לְהַחְזִיר.


אִישׁ לֹא הִזָּה עַל קִבְרָהּ מִלִּים שֶׁל רָאשֵׁי בְּשָׂמִים,

וְעָנָן שֶׁלֹּא נִבְקַע רָבַץ עַל קֹמֶץ הַמְלַוִּים אוֹתָהּ אֶל מוֹתָהּ.



ארבעה שירים מתוקף הנסיבות

מאת

יערה בן־דוד

לֹשֶׁלי דודתי

א

בְּבֵית דּוֹדִי הָאוֹפֶה בִּרְחוֹב אַגְרִיפַּס,

בְּאַפְלוּלִית הַחֲפָצִים,

מָקוֹם שָׁם הִנַּחְתִּי רֹאשִׁי תַּחַת גֶּזַע הַלֵּב,

חָפְנָה תִּפְרַחַת הַקַּיִץ הֶמְיַת דְּבוֹרִים וּמִלְמוּלִים,

וּבַאֲבַק הָאוֹר

תִּשְׁעָה קַבִּין חָסֵר אֶחָד לְנֶצַח הַיֹּפִי.


וּכְאָז אַנִּיחַ רֹאשִׁי בְּחֵיקָהּ חֲשׂוּךְ הַבָּנִים

וְאֶקְרָא לְנִיחוֹחַ הַלֶּחֶם הַחַם לָבוֹא בְּאַפִּי

וּלְהֵד פַּרְסוֹת סוּסִים מִן הָאֲדָמָה.

וִישֻׁבְּשׁוּ הַדְּבָרִים הַנֶּחְתָּכִים מֵאֲלֵיהֶם,

וּבְעִיר לֹא מְחֻבֶּרֶת יַחְדָּו לֹא יִתָּלֵשׁ לִבָּהּ

כְּפַעֲמוֹן מֵעִנְבָּלוֹ.


ב. עדיין – כבר לא

לדודי ז"ל

אשר לא על הניסים לבדם


מִתְחַם מָמִילָא לִפְנֵי הַצָּהֳרַיִם.

אִתִּי בַּדֶּרֶךְ שְׁנַיִם,

זוּג פָּרוּד, אֲבָל חָבוּק עֲדַיִן,

מְסַנֵּן מִלִּים מִתֹּקֶף הַנְּסִבּוֹת.

אִישׁ עָקוּד אֶל עַצְמוֹ מִטֶּרָה־סַנְטָה לְמָמִילָא

וְאִשָּׁה זְהֻבָּה מְמַלֵּאת מְקוֹם הַמֵּתָה,

עֲדַיִן מְלַוָּה אוֹתוֹ מוֹדֶרָטוֹ, תּוֹמֶכֶת זְרוֹעַ

לֹא בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה. וְאֵין לָדַעַת

כַּמָּה מִלִּים עוֹד יִוָּלְדוּ מִן הַשְּׁתִיקָה


ג

קֹדֶם נְבִילָתוֹ הָיָה מוֹשֵׁחַ בְּטַל הַלֵּב

אֶת שְׁעָרָהּ וְאֶת עֵינֶיהָ

שֶׁל הָאִשָּׁה הַזְּהֻבָּה

שֶׁשְּׂפָתֶיהָ מְשׁוּחוֹת בְּאָדֹם,

מְדַמֶּה אֵיךְ יָעוּפוּ לָהּ מֵהָעֵינַיִם בִּרְקֵי הַתּוֹדָעָה

כְּשֶׁתֵּעָצֵר לְבַסּוֹף קָרוּסֶלַת הָאוֹר.


ד. סוף

חֲדָשִׁים אֲחָדִים זָחַל מוֹתוֹ עַל אַרְבַּע.

אָחַז בְּסוֹרְגֵי הָעֵץ, הִתְרוֹמֵם וְנָפַל וְקָם.

וְרֵיחוֹ לֹא רֵיחַ תִּינוֹק רַךְ, גַּם לֹא

רֵיחַ הַלֶּחֶם שֶׁפַּעַם אָפָה.

בְּמוֹתוֹ תָּעוּ זְרוֹעוֹתַי בַּחֲלַל הָאֵינְמַגָּע

וַאֲנָשִׁים הָיוּ נִכְנָסִים וְיוֹצְאִים בְּפֶתַח בֵּית הָאֶבֶן הַיְרוּשַׁלְמִי

כְּמוֹ בְּדֶלֶת שֶׁנֶּעֶקְרָה מִצִּירֶיהָ.


לְבּוֹבִּי בַּאם, הנפאלית שטיפלה באמי


“הַחַיִּים הֵם בְּמָקוֹם אַחֵר”

(ארתור רמבו ומילן קוּנְדֶרה)


קולות מן הבית

מאת

יערה בן־דוד


[בֵּין הַקִּירוֹת הַפְּנִימִיִּים]

מאת

יערה בן־דוד

בֵּין הַקִּירוֹת הַפְּנִימִיִּים שֶׁל הַבַּיִת

בֵּין נַקְבּוּבִיּוֹת הַקִּיר

כְּמוֹ מִנַּקְבּוּבִיּוֹת הָעוֹר

שְׁבִיל נְמָלִים עוֹלֶה.

יַד הַמִּקְרֶה זָרְקָה אוֹתָן לְכָאן,

זֶרֶם בְּתוֹךְ חוּט, מְחֻבָּרוֹת לַשֶּׁקַע

מְרֻסָּסוֹת צִבְעֵי קֶשֶׁת.



דאגה

מאת

יערה בן־דוד

א

פִּתְאֹם עָלֶה יָבֵשׁ בַּחֶדֶר,

אוֹרֵחַ לֹא קָרוּא מוֹתִיר עִקְבָה שֶׁל יֹפִי.

בְּשָׁעָה מֵעֵין זוֹ אֲנִי יְכוֹלָה לְהַבְחִין בְּצֵל נוֹשֵׁר

וּמְפַזֵּר אֶת הַקּוֹלוֹת שֶׁנֶּאֶגְרוּ בְּתוֹכוֹ.

חַדְרִי מוּאָר בֶּעָלֶה,

יֵשׁ מִי שֶׁסּוֹפֵר אֶת עוֹרְקָיו הַנְּקִיִּים מְלַחְלוּחִית.

יֵשׁ מִי שֶׁמַּקְשִׁיב לוֹ.


ב

שֶׁמֶשׁ פְּגִיעָתָהּ קָשָׁה, לָכֵן הָאֱהַלְתִּי עַל עֵינַי

לְהַאֲפִיל חֶדֶר.


הַצּוֹפֶה בְּצִפּוֹר רוֹאֶה אֶת מְעוּפָהּ הַמִּתְקָרֵב.

אוּלַי לֹא שָׁוֶה לְהַקְדִּים אֶת הַמְאֻחָר

לְבַיְּתוֹ כְּחַיְתוֹ יַעַר.

עַל אֶדֶן חַלּוֹן הַמִּטְבָּח שְׂרִידֵי מַאֲבָק שֶׁל יוֹנִים.


ג

הַבַּיִת הַיָּשָׁן צוֹעֵק מִתּוֹךְ שֵׁנָה

מִרְדָּפוֹ אַחֲרַי נֶחְלָשׁ מִיּוֹם לְיוֹם.

אֲבָל יֵשׁ וּבַחֹשֶׁךְ הָרַךְ הוּא נִבְנֶה מֵחָדָשׁ, רְחוּץ אוֹר

עִם הַתְּכוּלָה, הַקּוֹלוֹת, הַקִּירוֹת, הַדְּלָתוֹת הַנִּפְתָּחוֹת, הַסִּילוּאֶטוֹת,

פִּתְחֵי הָאִוְרוּר וְהֶחָלָל הַלָּבָן הַיָּצוּק מִמֶּנִי.



קתרזיס

מאת

יערה בן־דוד

א. אַרְכָּה

כְּשֶׁאֲנִי עוֹזֶבֶת אֶת הַבַּיִת לְכַמָּה יָמִים

הוּא נַעֲשֶׂה שַׁיָּךְ לְעַצְמוֹ כִּבְיוֹם הִוָּלְדוֹ.

בַּשֶּׁקֶט שֶׁיִּשְׂתָּרֵר אִישׁ לֹא יִשְׁמַע אֶת

טִרְטוּר הַמְקָרֵר, רַחַשׁ הַמְאַוְרֵר, רִיצַת הַמִּקְלֶדֶת

וַאֲפִלּוּ לֹא אֶת הַנְּמָלָה הַמְּגִיחָה

מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים שֶׁל סֶדֶק הָעֵץ

לְהוֹדִיעַ עַל קִיּוּמִי.

אֲנִי נוֹתֶנֶת אַרְכָה לַשִּׁנּוּי הַמִּתְהַוֶּה בִּלְעָדַי

עַד קְצֵה הַחוּט שֶׁאֲנִי

כּוֹסֶסֶת בֵּין שִׁנַּי.


כְּשֶׁאֶחְזֹר אַנְשִׁים אֶת הַבַּיִת,

אֲחַבֵּר וְאַחְזִיר דָּבָר־דָּבָר לְקוֹלוֹ,

לִמְקוֹמוֹ הַנָּכוֹן


וְאֶרְאֶה אֵיךְ יִפֹּל דָּבָר.


ב. אחרֵי

בְּחֶדֶר עָגֹל זֶה שֶׁבּוֹ אֲנִי נָעָה עַל צִירַי

כִּסֵא רֵיק מֵסֵב אֶל הַשֻּׁלְחָן,

שֻׁלְחָן קוֹרֵס עַל אַרְבַּע

כְּמוֹ כֶּלֶב אַחֲרֵי רִיצַת אָמוֹק חֲלוּמָה.



קולאז'

מאת

יערה בן־דוד

שְׁקִיפוּת הַבַּיִת כְּעֵין חַיַּת קְרִיסְטָל.

לְבֵנִים אֲדַמְדַּמּוֹת וַאֲפֹרוֹת מְחַדְּדוֹת אֶת קַוֵּי הַמִּתְאָר

שֶׁל הַצְרִיחִים,

הַכַּרְכֻּבִּים, הָעַמּוּדִים הַתּוֹמְכִים פָּנִים וְאָחוֹר.

מוֹנָה לִיזָה מִתְעַלֶּסֶת בַּחַלּוֹן עִם סוֹפֵר יוֹנֵק מִקְטֶרֶת,

בֵּין דַּפֵּי הַתְּרִיס רֹאשׁ

מֵצִיץ אֶל הַתֹּהוּ. דֶּלֶת מִתְהַפֶּכֶת.


קֵץ כָּל בָּשָׂר כַּמֻּבְטָח לֹא קָרָה, אֲבָל

רֶנְסַנְס נָגַע בַּבָּרוֹק וּבַמּוֹדֶרְנִי, בְּעַמּוּדֵי הַתִּיכוֹן,

בַּתִּקְרוֹת, בַּכּוֹתָרוֹת וּבַמְּבוֹאוֹת.

שָׁם, מֵעַל מַדְרֵגוֹת לוּלְיָנִיּוֹת

כְּלוּם שֶׁל עוֹפֶרֶת,

אִישׁ עַתִּיק מְחַיֵּג מַגָּע בִּקְצוֹת הָעֲצַבִּים

לְדַיָּרֵי הַדְּיוֹטָה הָעֶלְיוֹנָה.


וְכִכְלוֹת הַכֹּל, שׁוּב אַנִיחַ רֻבִּי כְּכֻלִי

בְּהִתּוּךְ הַזְּמַנִים, בַּבַּיִת הַזֶּה שֶׁהוּא לִי תַּבְנִית

מִמֶּנָּה קַמְתִּי וְנִלְקַחְתִּי.



קילופים

מאת

יערה בן־דוד

אֵינִי מְעִזָה לְהִתְקָרֵב לַבַּיִת

שֶׁהִתְקַלֵּף מַאֲנָשָׁיו

ולֹא בִּגְלַל הַקּוֹרוֹזְיָה.

שָׁנָה אוֹ יוֹתֵר הוּא עוֹמֵד כָּךְ

נָקִי מִנְּכָסָיו, מִנְּשִׁימוֹת, מִלְּחָשִׁים, מֵרָאשֵׁי בְּשָׂמִים,

מֵחֲרִיקוֹת חֲפָצִים, מִטַּעֲמֵי לָשׁוֹן וְחֵךְ,

מִידִיעַת גּוּפָהּ שֶׁל אִשָּׁה בְּגִלּוּפִין.

אֲבָל מַה בֶּאֱמֶת אֵרַע בֵּין קִירוֹתָיו,

אִישׁ לֹא יֵדַע לְעוֹלָם.


עֲטִיפוֹת הַנֶּפֶשׁ הַמֻּנָּחוֹת זוֹ עַל זוֹ

בְּאֵין דּוֹרֵשׁ

הֵן חֵלֶק מֵהַבַּיִת שֶׁנִּבְנָה כְּדֵי לְהִדַּמּוֹת לְעַצְמוֹ,

חוֹשֵׂף קוֹרוֹתָיו מִקִיר מוּבָס, חָרֵב:

צְדָפִים, אֶבֶן־חוֹל, לְבֵנִים חַדּוֹת כְּמוֹ שִׁנַּיִם

לְלֹא חָלָל בֵּינֵיהֶן אוֹ נְקִישַׁת רַעַד,

שַׁיָּכִים לִזְמַן אַחֵר.


אִלְמָלֵא הַהֶרֶס, הַבְּלָיָה הָיְתָה כָּאן תַּהֲלִיךְ טִבְעִי.

אֲבָל כָּעֵת טוֹפְפוֹת רַגְלַיִם

וּמַקִיפוֹת אֶת הַבַּיִת

וְאֶת מַה שֶּׁאוּלַי נוֹתַר בּוֹ עֲדַיִן.



המקום הריק

מאת

יערה בן־דוד

בַּחֶדֶר הָאַחֲרוֹן מִשַּׁשְׁתִּי

אֶת הַמָּקוֹם הָרֵיק עַל הַמַּשְׁקוֹף,

הוֹזָה אֶת הַתְּנוּעָה הַסְמוּיָה

שֶׁל מִי שֶׁעָקַר וְסִלֵּק מִשָּׁם בְּאַחַת

בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים.


בַּחֶדֶר הָאַחֲרוֹן בְּגָדִים רֵיקִים

נָעִים כְּמוֹ כַּדּוּרֵי הֶלְיוּם

פּוֹשְׁטִים שַׁרְווּל, מִתְקַמְּטִים, מְרַקְּדִים

וּמִתְקַפְּלִים אֶל תּוֹךְ עַצְמָם.


בַּפִּנָּה מְחֻתָּל גַעֲגוּעַ.

יֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהָכִיל אוֹר רַךְ,

אִיתוּת שֶׁלֹא נִקְלָט.

כָּל מַה שֶׁתַּנִיחַ אַחֲרֶיךָ

הוּא מֶרְחָק מָחוּק.



חדר אחר

מאת

יערה בן־דוד

הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא הַחֶדֶר הַזָּר וְהַמְרֻוָּח

אֵלָיו זֻמַנְתִּי,

וּבְקָצֵהוּ, מַמָּשׁ בִּקְצֵה הַשִּׁהוּי,

פֶּלֶא חֻמָּהּ שֶׁל מִטָּה רְחָבָה וּמֻצַּעַת.

עַכְשָׁו אֲנִי מְמַלֵּאת הַמָּקוֹם,

שׁוֹכַחַת לְהַטִּיל סָפֵק בַּמָּוֶת, בִּדְמוּת הַגּוּף הַנִּרְכָּן.


אוּלַי אֶקְשֹׁר

אַרְבָּעָה קְצָווֹת שֶׁל מִדְבָּר

כְּמוֹ צְרוֹר מִטְפַּחַת

לחֶדֶר בּוֹ

גַּם כִּי אֵלֵךְ לְאִבּוּד לֹא אִירָא רָע


דוהרת להקטין מרחקים

מאת

יערה בן־דוד


לְבּוֹבִּי בַּאם, הנפאלית שטיפלה באמי


[גַּעֲגוּעִים כְּמוֹ יַבָּלוֹת]

מאת

יערה בן־דוד

“הַחַיִּים הֵם בְּמָקוֹם אַחֵר”

(ארתור רמבו ומילן קוּנְדֶרה)


גַּעֲגוּעִים כְּמוֹ יַבָּלוֹת

יוֹשְׁבִים עַל מֵיתְרֵי הַקּוֹל.



על אוכף הזמן

מאת

יערה בן־דוד

א. שש שנים אחרֵי

יָצְאָה הַנֶּפָּאלִית מִן הַמִּטְבָּח,

חָצְתָה בִּצְעָדִים קְטַנִּים

אֶת הַשָּׁטִיחַ הַגָּדוֹל בַּסָּלוֹן וְהִתְיַשְּׁבָה

כְּמוֹ בַּיּוֹם שֶׁהִגִּיעָה מִקִּמּוּרֵי שַׁרְשֶׁרֶת הֶהָרִים שֶׁלָּהּ.

הִיא בָּאָה לְדַבֵּר.


בְּעוֹד חֹדֶשׁ, כְּשֶׁהַנֶּפָּאלִית בְּרַגְלָהּ הַקְּטַנָּה

מִדָּה שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ, גִיל שְׁלֹשִׁים וְאַרְבַּע,

תַּהֲפֹךְ לִנְקֻדָּה בָּאֹפֶק בְּפּוֹקָרָה לְמַרְגְּלוֹת הַהִימָלָאיָה,

לְפָחוֹת לֹא תִּשָּׂא כֶּתֶם אִשָּׁה סוֹרֶרֶת

מְפֵרָה סִדְרֵי בְּרֵאשִׁית.

הִיא תִּהְיֶה אִשָּׁה יוֹשֶׁבֶת, בּוֹהָה בְּשׁוּמְדָּבָר.

שֵׁשׁ שָׁנִים אַחֲרֵי מַאֲזִינָה לְרַעַשׁ הַדָּם,

מַקִיפָה סְטוּפָה1 וּמְגַלְגֶּלֶת תְּפִלָּה.


כְּשֶׁתָּשׁוּב כַּמְצֻפֶּה לְבֵיתָהּ

גַּעֲגוּעִים רַכִּים אוּלַי עוֹד יָבוֹאוּ

כְּמוֹ יוֹנִים בְּעוֹנָה מִתְחַלֶּפֶת

לְנַקֵּר בְּלַחְמָהּ הַדָּל.


ב. דוהרת להקטין מרחקים

מִשְּׂדֵרַת הָעַמּוּדִים שֶׁל הַזְּמַן הַנֶּעֱרֶם

יֶלֶד בֶּן אַרְבַּע, נְקֻדָּה בַּמֶּרְחָק.

“בַּאבּוּ”, שָׁבָה וְקוֹרֵאת הַנֶּפָּאלִית בַּלֶּפְּטוֹפּ לַיֶּלֶד שֶׁלָּהּ.

מִן הָעֵבֶר הָאַחֵר שְׁתִיקָה.

“נַסִּי עוֹד כַּמָּה דַּקּוֹת. עַכְשָׁו הוּא בְּשִׁעוּר”,

קוֹטַעַת הַמְנַהֶלֶת אֶת הָאֵין־שִׂיחָה.


שָׁנִים הִיא חוֹזֶרֶת וּמְשַׁנֶּנֶת בְּלִבָּהּ

בַּאבּוּ, בַּאבּוּ, בַּאבּוּ

שְׂפָתֶיהָ כְּבָר קִבְּלוּ צוּרַת שְׁמוֹ,

מֵעֲרוּגוֹת שְׂפָתַיִם פְּשׂוּקוֹת הֶבֶל חַם

נִמְסָךְ עַל הַצָּג.

עַל אֻכַּף הַזְּמַן הִיא דּוֹהֶרֶת לְהַקְטִין מֶרְחַקִּים.


ג. הבטחה

כְּשֶׁאֶחְזֹר אָבִיא לְךָ, יַלְדִּי –

הִיא שׁוֹזֶרֶת חֲלוֹם בַּחֲשַׁאי.


כְּשֶׁנִּרְדָּם הִיא הוֹפֶכֶת

לְצִפּוֹר בַּרְזֶל

צוֹלַחַת לֵיל עֲטַלֵּף וְאֶרֶץ זָרָה,

קְטֵנָה וְהוֹלֶכֶת בִּקְצֵה הַזִּכָּרוֹן.


כַּעֲבֹר שָׁנִים עֲיֵפָה מִמְעוּפָהּ

הִיא שָׁבָה וּמְגַשֶּׁשֶׁת לְלַקֵּט הֲגָאִים, הֲבָרוֹת וּמִלִּים

לְתִקְוַת חוּט הַשָּׁנִי.


ד. רחש כלוא בערפל מוחהּ

וַאֲנִי דִּמִּיתִי הֶעָרַת שׁוּלַיִם מְחוּקָה.

אֲבָל רַחַשׁ הָיָה כָּלוּא בְּעַרְפֶל מֹחָהּ.

דָּבָר לֹא זָחַל מִמֶּנּוּ הַחוּצָה

זוּלַת כֶּתֶם אוֹר, חֶלְקַת פָּנִים.

בְּשִׂיחַת פִּתְאֹם מִמֶּרְחַקִים

רַחַשׁ אִלֵּם קוֹרֵעַ אֶת הַקָּו.

מוּאָה.2 הַזְּמַן בָּא עַכְשָׁו לָקַחַת אֶת מוּאָה שֶׁלָּהּ לְתָמִיד.


וְאַחַר כָּךְ בִּשְׁקִיעָה אֲדֻמָה אָסְפוּ אֶת אֶפְרָהּ וּפִזְרוּהוּ בַּנָּהָר.


ה. אורזת ומשאירה

הִיא מְכִינָה אֶת הַמִּזְוָדָה וְאוֹרֶזֶת אִיֵּי אוֹר,

שְׂפַת אֵם וְהַלְמוּת לֵב, וְאֶת מַה שֶׁנִּשְׁאַר

מוֹתִירָה לַבָּאָה אַחֲרֶיהָ –

חֲפָצִים, שָׂפָה שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהּ עוֹד שִׁמּוּשׁ.


כְּשֶׁתִּנְחַת בְּאַרְצָהּ בִּתְנוּעָה סְחַרְחָרָה

יִתְמָרֵד הַשָּׁעוֹן הֶחָדָשׁ עַל פֶּרֶק יָדָהּ, מַתְּנַת פְּרֵדָה מִכָּאן,

בְּקוֹדְמוֹ שֶׁחָלַף לִבְלִי שׁוּב

וְהֻשְׁלַךְ אֶל הַפַּח חַי וּבוֹעֵט.


אֵין יָם בְּאַרְצָהּ, אֲבָל נָהָר יֵשׁ וַאֲדָמָה תְּחוּחָה

וּבֵין גְדוֹתָיו שִׁכְחָה וְהִזָּכְרוּת שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת רַחֵם.


ו. תמונה אחרונה

עֲדַיִן בַּצַּד הַזֶּה שֶׁל דֶּלֶת הַבַּיִת.

סָארִי אָדֹם לְעוֹרָהּ כְּבִיוֹם כְּלוּלוֹתֶיהָ

נוֹשֶׁמֶת, פּוֹעֶמֶת, קְרוּעַת מַבָּט בְּעִבְרִית חַיָּה

בִּכְלוּב לִבָּהּ עוֹד תְּלַבֶּה בְּשֶׁפֶל קוֹל.

תְּחַיֵּךְ, תִּתְמַהְמֵהַּ, תַּחֲרִישׁ,

תִּכְבֹּשׁ פָּנֶיהָ כְּעֵץ רוֹכֵן בְּגַעֲגוּעַ אֶל רֵיחַ אַדְמָתוֹ.


ז. בחושך הגבוה

כְּמוֹ בִּשְׁרִיקַת כַּדּוּר תּוֹעֶה

מָטוֹס עָמוּם

מִתְרַחֵק


צֵל בְּעִקְבוֹתָיו

עַל הַכָּנָף

מְשַׁמֵּשׁ אַחֶרֶת.


בֵּין בְּדִידֻיוֹת

מְחִצָּה דַּקָּה מִתְעַבָּה וְהוֹלֶכֶת.



  1. סְטוּפָּה – מקדש נפאלי  ↩

  2. מוּאָה – אמא (בנפאלית)  ↩

דלת מסתובבת

מאת

יערה בן־דוד


[אוּלַי תַּחְנֹט אוֹתִי כָּךְ]

מאת

יערה בן־דוד

אוּלַי תַּחְנֹט אוֹתִי כָּךְ,

צוֹמַחַת מִתּוֹךְ הַדֶּשֶׁן הַדּוֹמֵם,

נוֹבֶטֶת לְאִטִּי

פִּי מָלֵא דָּם וְעָפָר.


מִלָּה נְדִירָה שֶׁלֹּא אָעֵז לְהִתְגַּעֲגֵע בָּהּ, הֲבָרָה אַחַת

שֶׁאִישַׁן בְּתוֹכָהּ כְּמוֹ אֶלִיס בְּאֶרֶץ הַפְּלָאוֹת.



Bel Canto

מאת

יערה בן־דוד

לְבַסּוֹף בְּמוֹצָאֵי זְמַנִּים

הֵגִיחַ אִישׁ מִבֵּין מְכוֹנִיּוֹת חוֹנוֹת

לִפְגֹּשׁ עֵינַיִם שֶׁחֲמִימוּתָן צִפּוֹר

קְלוּעָה. שָׁם צִוִיתִי עַל הָעוֹלָם לַעֲצֹר.

וְהוּא עָצַר וְהִתְגַּלְגֵּל לְהַתְחָלָה.

עַל קְצוֹת הָעֲצַבִּים הֶחֱלִיקָה קֶשֶׁת

מִגּוּף

לְגוּף.



פֶרְמָטָה

מאת

יערה בן־דוד


מַשֶׁהוּ נִרְקַב בִּי וְהִבְשִׁיל לְהֵאָמֵר.


מִי שֶׁיָּדַע אַהֲבָה מִשָּׁרְשֵׁי שַׁעֲרוֹתָיו

בָּא, פּוֹרֶס לֶחֶם גּוּף, פּוֹשֵׁט כְּתֹנֶת עוֹר,

אֵינוֹ מֵבִין אֵיךְ זֶה שֶׁהוּא

וַאֲנִי שְׁתֵּי הֲבָרוֹת בְּמִלָּה



גרוויטציה / זמן אמצע

מאת

יערה בן־דוד

שׁוֹכֶבֶת עַל הַצַּד הָאָפֵל,

מוֹשִׁיטָה אֶת הָעוֹר

וְאֶת יְפִי הַתְּהוֹם.

תֵּן לִי לְחַלֵּק אוֹתְךָ לַהֲבָרוֹת

מֵעֵבֶר לִכְלָלֵי הַדִּקְדּוּק,

כְּמוֹ עֻבְדָּה חוֹתֶכֶת.

קְרָא אוֹתִי בְּקוֹל מִתּוֹכִי,

שֶׁנָּמוּת בְּיַחַד עִדָּנִים.



במלוא צהריה

מאת

יערה בן־דוד

א

תָּרָה צִפֳּרִית פּוֹשֶׁטֶת צַוָּאר

לַחֲלָלִים לֹא לָהּ, פּוֹלֶשֶׁת

בְּחֶמְדָּה שֶׁל יוֹנַת בָּר,

מַצְמִיחָה כָּנָף כַּעֲנָפִים בְּיַרְקוּת חֲדָשָׁה.

הִיא תּוֹסִיף לֶאֱרוֹת אֶת דְּבַשׁ הָאוֹר בֵּינוֹת הֶעָלִים.

כָּאן בִּמְלוֹא צְהָרֶיהָ הִיא רוֹצָה לְהִשָּׁאֵר,

מְפֻסֶלֶת מֵאַהֲבָה, יְשֵׁנָה בְּנִיחוֹחָהּ,

מְטִיל זָהָב בִּשְׂעָרָהּ.


ב

מְרִיחָה פְּרִי שֶׁהִבְשִׁיל בְּחָסוּת הַחֲשֵׁכָה.

מִן הָרָאוּי לֶאֱרוֹת מִן הַדְּבַשׁ אֶת טַעַם הַשָּׁקֵד הַמַּר,

כִּטְיוּטַת אַהֲבָה

לְמִי שֶׁיַּעֲבֹר שָׁם בְּסַעֲרַת הַדָּם.


ג

כְּמוֹ חוֹנִי הַמְעַגֵּל הִיא מְסַמֶּנֶת לוֹ אֶת עַצְמָהּ בְּמַקְלָהּ הַסוּמָא.

הִיא כְּעֵץ הַחוֹבֵק אֶת פֵּרוֹתָיו מֵעֵין כֹּל.

יָבוֹא אִישׁ לְפַלֵּחַ אוֹתָהּ וּפֶלַח אַחַר פֶּלַח תִּמְתַּק לְחִכּוֹ.

הָאֲדָמָה רַכָּה.

הַכֶּתֶם עָלֶיהָ רַךְ עוֹד יוֹתֵר.



שריר וקיים

מאת

יערה בן־דוד

אִישׁ אֶחָד אָהַב אֶת צוּרַת הָאַגָּס,

צִבְעוֹ הַיְרַקְרַק, רַכּוּתוֹ וַעֲסִיסוֹ

הָאָצוּר מִתַּחַת לְמַעֲטֵה הַקְּלִפָּה הַדַּקָה.

כָּךְ אָחַז בְּצוּרַת הָאַגָּס כְּדִמּוּי לְדַהֲרַת הַדָּם בְּסִבְכֵי הַזְּמַן,

עַל כֵּן הִפְקִיד אוֹתוֹ בַּמִּלִּים וּבְמַגָּע נָדִיר

שֶׁל הֶרֶף קִיוּם מִדְבָּרִי בְּגוּפָהּ הַחַי.


בַּחֲלָלִים הַפְּנִימִיִּים שֶׁל גּוּפוֹ

נֶעֱתַק אָז הַדִּבּוּר.

וּמַה שֶּׁלֹּא נִלְחַשׁ וְנִצְעַק וְנִגַּר,

יֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ כָּל בָּשָׂר.



זהות אחרת

מאת

יערה בן־דוד

אִשָּׁה מְפֻצֶּלֶת מִפְּצָלוֹת שֶׁל עֵץ הַדַּעַת

וְעֵץ הַחַיִּים

שָׁרָה בְּצִמָּאוֹן לְהַעֲלֵם.

לוּ עוֹד הָיָה אוֹמֵר לָהּ מִלָּה

שְׁלֹא לְהַפְרִיעַ לִשְׁאוֹן הָעוֹלָם לִזְרֹם.


כְּשֶׁהֶחֱלִיק קוֹלָהּ בְּרִשּׁוּל שֶׁל צָעִיף,

הוֹצִיאָה שִׂמְלָה יָד שְׁנִיָּה מִבְּרִיאַת עוֹלָם אַחֶרֶת

לְכַסּוֹת עַל מַעַרֻמִּי בְּשָׂרָהּ.

שִׂמְלָה יָד שְׁנִיָּה לְהוֹצִיא וְלִזְרֹק לְהוֹצִיא וְלִזְרֹק –

שֶׁפַּעַם הָיְתָה קָמֵעַ לְאַהֲבָה.



שיר אושר

מאת

יערה בן־דוד

בְּמַשָּׁק חוֹלֵף נָסְקָה מִתּוֹכִי

צְעָקָה בְּגֹדֶל אֶגְרוֹף.


אַחַר נִרְכַּן אֶל פְּעִימוֹת רַקָּתִי,

הֶאֱזִין לְשִׁכְבוֹת הַדִּבּוּר הַפְּנִימִי.


בַּמֶּה שִׂמְחָה נִקְנֵית אִם לֹא בִּקְנָאוֹת קְטַנּוֹת

עַל פְּרִיחַת אִירוּסִים בִּשְׂדוֹת אֲחֵרִים,

עַל סְבַךְ חָמִים, זְרוֹעוֹת עֲנָפִים נִלְפָּתוֹת זוֹ בְָּזוֹ,

עַל קִרְעֵי עֲנָנִים מַנְמִיכִים פֶּה אֶל פֶּה לְחָשִׁים,

עַל בְּאֵרוֹת עֹנֶג, עַל תַּפּוּז הַדָּם, שֶׁמֶן הַמֹּר וְהַמָּאוֹר.


בִּדְמָמָה מֻנָּחוֹת בִּי עַכְשָׁו שִׁכְבוֹת הַנֶּפֶשׁ כְּנוֹצוֹת שֶׁנָּשְׁרוּ.



דביק

מאת

יערה בן־דוד

דָּבִיק הַדַּף.

דָּבִיק הָעֵץ מִן הַשְּׂרָף,

דָּבִיק מַגָּעָם שֶׁל אִישׁ וְאִשָּׁה וְרֵיחָם.

פַּעַם מִתְחַבְּרִים לְאִטָּם,

וּפַעַם דְּבוּקִים בְּאַחַת בִּתְשׁוּקָת מוּעָקָה

וְקוֹרְאִים לַדֶּבֶק טוֹב,

וְלַמָּוֶת קוֹרְאִים – אֶחָד.



כאילו לא היה צַלף הזמן בחושך אורב

מאת

יערה בן־דוד

גוּפוֹ הַמִּתְרוֹשֵׁשׁ מִלֵּא פְּלָאֶיהָ

דְּבַשׁ תַּפּוּחִים וַאֲשִׁישׁוֹת וְהָיְתָה מִתְעַבֶּרֶת

מִן הָרוּחַ, תּוֹפַחַת בְּלִי עֻבָּר.

כָּל הַלַּיְלָה יִלְלוּ בָּהּ רוּחוֹת

מִכַּף רֶגֶל עַד תִּקְרַת הַמְּבוֹאוֹת.

דֶּלֶת חָרְקָה –


כַּמָּה קַל לַעֲקֹר אוֹתָהּ מִצִּירֶיהָ.



מטמורפוזה

מאת

יערה בן־דוד

מֶשֶׁךְ הַזְּמַן הוּא תְּלוּי צִפֳּרִים

נִנּוֹחוֹת לְאֹרֶךְ חוּטֵי הַחַשְׁמַל בַּמֶּתַח הַגָּבוֹהַּ.

וְאָז בְּמַשָּׁק אֶחָד גְּדוּשׁ הֶמְיוֹת הֵן טוֹפְפוֹת עַל גַּג בֵּיתִי

כְּשָׁבוֹת אֶל מַלְכוּת אֲבוּדָה

בָּהּ אֲנִי מְצַיֶּרֶת חַלּוֹן וּמוֹתִירָה

חָלָל מִלְּפָנָיו

וְחָלָל מֵאֲחוֹרָיו

לְפַנּוֹת לָהֶן מָקוֹם

הֵיכָן שֶׁהַפֶּרְסְפֶּקְטִיבָה מְאַפְשֶׁרֶת לִרְאוֹת

אֶת מַה שֶּׁאֵינִי רוֹאָה בְּעֵינֵי הַבָּשָׂר.



בידיעה שאי אפשר

מאת

יערה בן־דוד

בִּמְנוּחַת הַצָּהֳרַיִם, בְּרֵיקוּת הָרַכָּה בְּתוֹכָהּ

אֲנִי מִתְעַרְסֶלֶת קַלּוֹת לְלֹא פַּחַד,

הַיְנוּ הָךְ אִם חֲלַל הַפֶּה

מָלֵא יִלְלַת חָתוּל אוֹ יִבְבַת תִּינוֹק,

בִּידִיעָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָשִׁיב

אֶת הָרֶגַע הַנֶּאֱחָז עֲדַיִן

בַּסִימְפוֹנְיָה הַפַנְטַסְטִית שֶׁל בֶּרְלִיוֹז.


בֵּין שִׁבְרֵי זְכוּכִית לֹא נִרְאִים

מַה שֶּׁיִּהְיֶה הוּא שֶׁהוֹוֶה

וְגַם הוּא כְּבָר לֹא.

*

חֵיק רֵיק נוֹשֵׁם שׁוּבָה לִמְנוּחַיְכִי

כִּי אֵין קוֹרֵא לָעֶרֶב בֹּקֶר

וְאֵין מִי שֶׁיָּעִיר שְׂפָתַי בִּשְׁנָתִי.



שיר צונאמי

מאת

יערה בן־דוד

בִּסְעָרָה כָּזֹאת

מַיִם מְבִינִים בְּחֻקֵּי הַטֶבַע וּבְסִכּוּיִים

וְהֵם חוֹדְרִים לַחֲרִירִים הַזְּעִירִים בְּיוֹתֵר,

מְמַלְּאִים עֲרוּצֵי נֶפֶשׁ עַד לִבְלִי הָכִיל,

מְחַלְחֲלִים לְמֵי הַתְּהוֹם.

מַעְיַן פְּלָאִים, מַיִם גְּנוּבִים, מְתוּקִים, רַכִּים,

מְלַחְלְחִים שִׂפְתֵי יֹבֶשׁ

מֵי נָהָר, מַיִם קְדוֹשִׁים,

אַדְווֹת מִתְגַּלְגְּלוֹת בְּנַחְשׁוֹל, נֶד מַיִם, אֶשֶׁד שׁוֹצֵף

מֵי בְּרֵאשִׁית.

הוֹ, הַמַּיִם הַמְאֹרָרִים!

מְכַזְּבִים

קָּשִׁים

מְלוּחִים

מַיִם עַד נָפֶשׁ.


עַכְשָׁו שֶׁנֶּעֱצַרְנוּ עַל אֲרָרָט,

גַּם הַלַּיְלָה אוֹר הַיָּרֵחַ, לֹא צִדּוֹ הָאָפֵל,

מַרְעִיד אֶת מֵימֵי הַבְּרֵכָה הַקְּטַנָּה בְּתוֹכִי.



דלת מסתובבת

מאת

יערה בן־דוד

עַל לֹא עָוֶל בְּכַפִּי יוֹצֵאת

וַחֲצִי תַּאֲוָתִי בְּיָדִי.

עַל לֹא עָוֶל בְּכַפּוֹ יוֹצֵא

וְחֶצְיָהּ הַשֵּׁנִי בְּיָדוֹ.

לַשָּׁוְא מְצַמֵּחַ הַלֵּב דּוֹקְרָנִים

סְגֻלָּה נֶגֶד יוֹנִים מִתְעַקְּשׁוֹת.

בַּזְּמַן הַנֶעֱרָם גּוּף הוּא נֶדֶר קָטָן

מַסְגִּיר אַהֲבָה, נֶעֱצָר עַל בְּלִי־

מָה

מְחַכֶּה לַמַּכָּה שֶׁאוּלַי תָּבוֹא.


אוֹמְרִים שֶׁבְּלִימָה הִיא צִפִּיָּה בְּטוּחָה,

וּמַה שֶּׁהוֹלֵךְ וְנִגְרָע

כְּבָר אֵינוֹ מַכְאִיב מִנְּשׂוֹא.



מי

מאת

יערה בן־דוד

הָיִיתִי רוֹצָה לַעֲצֹר כָּאן.

אִישׁ פָּשַׁט אֶת מְעִילוֹ כְּדֵי לַעֲטֹף אוֹתִי

וְנֶעֱטַף בְּצִלּוֹ הַמִּשְׁתּוֹחֵחַ.

וַאֲנִי אֵינִי רוֹצָה לַחְשֹׁב עַכְשָׁו

עַל הִשָּׁאֲרוּת הַנֶּפֶשׁ בִּמְקוֹמוֹת נְטוּשִׁים

אוֹ עַל רְעַב הַגּוּף לְמַעֲנֶה.

מִי פָּשַׁט, מִי לָבַשׁ, מִי הָלַךְ, מִי נִשְׁאַר

מַהוּ הַמָּקוֹם שֶׁתָּפַס

וְעַכְשָׁו מָה –


הָיִיתִי יְכוֹלָה לִהְיוֹת עַמּוּד אֵשׁ,

אֵשׁ זָרָה, נֵד קָפוּא. אֲבָל עַכְשָׁו צַעֲקַת הַדְּמָמָה

שֶׁל הָאִי אֶפְשָׁר.

וּמַה שֶׁנִּשְׁאַר זוֹ עוּגַת הַקַּצֶפֶת הַמְרֻבֶּדֶת

אוֹתָהּ אֲנַחְנוּ חוֹלְקִים עַכְשָׁו מִצַּלַּחַת אַחַת

בְּבֵית קָפֶה סוֹאֵן.


כִּי לֹא הַכֹּל הֲבָלִים וָהֶבֶל –

אֱמֶת אָמַר הַמְשׁוֹרֵר.



שיר אֶלסוף

מאת

יערה בן־דוד

בְּסוֹף הַדְּבָרִים הַנֶעֱרָמִים כְּבֶגֶד הָפוּךְ,

בְּסוֹף הַדְּבָרִים הַמּוֹתְחִים צַוַּאר צִפִּיָּה,

בְּסוֹף הַדְּבָרִים הַיָּפִים בֶּאֱמֶת, הָאִלְּמִים,

שֶׁעַכְשָׁו הֵם עֲצוּמֵי עֵינַיִם וּשְׂפָתַיִם

וּמְלֵאִים רִיק וְרֵיקוּת מִתְמַלֵּאת כְּלוּם וּכְלִמָּה

וְאַחַר כָּךְ מָה –

זְמַן הֻשְׁלַךְ בֵּינֵינוּ.

עַד כָּאן הָעֲקֵבוֹת

וּכְבָר לֹא פָּנִים, רַק בְּדַל אוֹר

וּמִלִים מִתְמוֹטְטוֹת פְּנִימָה כְּקֻבִּיּוֹת מִשְׂחָק.



חריקה טקטונית

מאת

יערה בן־דוד

הַכֹּל קָרָה אַחֶרֶת בְּוַדָּאוּת

בִּלְתִּי נַתֶּנֶת לְהַשָּׂגָה.

לֵיל אַפְּרִיל. כִּמְעַט חֲצוֹת. סָמוּךְ לְמַעֲבַר

הַחֲצִיָּה עִם עֶגְלַת הַמִּצְרָכִים בַּדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה.

עַמּוּד הַתְּאוּרָה לֹא רָאָה אוֹתִי

וְגַם אֲנִי לֹא.

מֵאַשְׁפּוֹת הוּרַמְתִּי אֶל עָל וְהוֹשַׁבְתִּי

לִמְקוֹמִי מְפֻסֶלֶת בְּגֶבֶס.


מְעַט אַחֲרֵי כֵן וְאוּלַי בְּאוֹתוֹ זְמַן

אֲבָל בְּמָקוֹם אַחֵר

הַכֹּל כְּבָר קָרָה אַחֶרֶת גַּם לְמִי שֶׁמֵּאָז

לֹא חָזַר לְעַצְמוֹ, וְעַד הַיּוֹם לֹא,

וּבְמַקְלוֹ מְדַדֶּה עַל פִּי תְּהוֹם סִיֹּמֶת רַכָּה שֶׁל מִלַּת אַהֲבָה.


חֳדָשִׁים זָחֲלָה הַצִּנָּה

אֶל מִתַּחַת לִכְסוּת עוֹרִי, כְּסוּת הַשֵּׁנָה

כְּמוֹ אֲדָמָה זָזָה, מַחְלִימָה לְאִטָּהּ

מֵרַעַשׁ אַהֲבָה, כָּךְ וְכָךְ בְּסֻלָּם הָרְעִידוֹת

עַל פַּס הַזְּמַן

בְּוַדָּאוּת גְּמוּרָה,

כְּטָעוּת שֶׁאֵינָה חוֹזֶרֶת.



שקע ברומטרי

מאת

יערה בן־דוד

תָּמִיד מֵאוֹתוֹ הַמָּקוֹם בְּמַלְכוּת מְדֻמָּה

גוּף מְאוֹתֵת כְּמוֹ מִגְדַּלּוֹר רָחוֹק.


גַּעֲגוּעִים שֶׁלֹא הֻמְלְחוּ

בָּאִים וְהוֹלְכִים –


מִתְעַצֶּמֶת הַתְּשׁוּקָה בַּחֲפָצִים

שֶׁהַמַּגָּע עָבַר דַּרְכָּם

וּמֵהֶם וָהָלְאָה, וְהִשְׁאִיר אַחֲרָיו

אשֶׁר הַבָּא מִן הַהֶעְדֶּר.


כָּל הַדְּבָרִים הוֹלְכִים אֶל הַמִּדְבָּר

וְהַמִּדְבָּר אֵינֶנּוּ מָלֵא



מיצג

מאת

יערה בן־דוד

צֶבַע עֵירֹם הֲכִי קָרוֹב לְצֶבַע הַמִּדְבָּר

וְעָלָיו כֶּתֶם פְּרִי, רִמָּה וְעֶדְנָה.

הַזְּמַן – אֶמְצַע הַחַיִּים


הַמָּקוֹם – חוֹלוֹת נוֹדְדִים



הצִידה

מאת

יערה בן־דוד

לֹא טוֹב הֶיוֹת הָאָדָם –


נוֹטֶה עַל צִדּוֹ כְּגוּף אֳנִיָּה

שֶׁמַּיִם מְלוּחִים מְצִיפִים אוֹתוֹ,

וְהוּא שׁוֹקֵעַ

עִם זְהַב אוֹפִיר


כְּבֵית אֲבָנִים נָטוּשׁ מִצִּפִּיָּה,

מֵאֲבַק־שְׁמוּעָה, מִפֵּרוּר מֵידָע,

גַּשַּׁשׁ עֲקֵבוֹת מְחוּקִים



קשב עמוק

מאת

יערה בן־דוד

לוּ רַק יָכֹלְתִּי לִבְרֹא אוֹתְךָ מֵחָדָשׁ

כְּאַחַד הָאָדָם,

כְּמוֹ מִלָּה בְּרֵאשִׁיתִית יֵשׁ מֵאַיִן

בְּלִי שֵׁמוֹת, נִיחוֹחוֹת סְבִיבָתִיִּים.


מַה נִּשְׁאַר עַכְשָׁו

עַל דַּל לְשׁוֹנִי שֶׁאַעֲלֶה

עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי,

מַה נֶחְשָׁב

נִדְחָק

נִמְהָל

וְנִזְרֶה לָרוּחַ



איש ירח – אקסיומה

מאת

יערה בן־דוד

יָרֵחַ נֶחְסָר, אָמַרְתִּי כְּדֵי לְנַחֵם

בַּשִּׂיחָה שֶׁגַּם אוֹתָהּ חָשַׁבְתִּי לְאַחֲרוֹנָה –

הוּא יָרֵחַ נֶחְסָר וּמִתְמַלֵא מֵעַצְמוֹ,

מִדְּמוּתוֹ הַמֻּכְפֶּלֶת.


בֵּינִי לְבֵינִי הִתְנַחַמְתִּי שֶׁמֵּאֲחוֹרַי

מִכְוַת אוֹר.

טוֹב מִמֶּנָּה הַהֶתְמֵד הַחָרְפִּי

עִם צִפֳּרֵי מְנוּסָה אֶל עוֹנָה זָרָה.


אֲבָל אִלְמָלֵא נִבְרָא רַךְ וּמוּאָר

הָיְתָה הַשֶּׁמֶשׁ מַכָּה בִּגְבוּרָתָהּ.



פעמיים קפה

מאת

יערה בן־דוד

מַזְמִין אֶחָד נָטוּל, אֶחָד הָפוּךְ

בְּחַד פַּעֲמִית וּבְכוֹס זְכוּכִית.


אֵילוּ מַחְשָׁבוֹת מְפַלְּחוֹת אוֹתוֹ

כְּשֶׁהוּא מַבִּיט בָּהּ וּמְדַבֵּר מְדַבֵּר.

עֵינָיו לֹא מַסְגִּירוֹת דָּבָר לְבַד מֵעַנְנֵי דָּם.

רַעַד קַל בַּוִילוֹן, הַלְמוּת פַּטִּישׁ בְּבִנְיָן סָמוּךְ.

הַכֹּל קוֹרֶה בַּמֶּרְחָק הַקָּטָן

בֵּין הַנִּרְאֶה לַנֶּחְשָׁב

וּבֵין יְדִיעָה לְאִי יְדִיעָה.

הַיּוֹם אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה יֶּלֶד יוֹם

וְהַיָּם – לֹא מַה שֶׁנִּגְרָשׁ בְּתוֹכוֹ

לִפְנֵי שֶׁהוּא נָסוֹג

וּמְפַנֵֶּה מָקוֹם

לְמִדְרַךְ כַּף רֶגֶל.

תַּחַת סַף הַדִּבּוּר מִישֶׁהוּ אַחֵר בּוֹ

קָם עַל יוֹצְרוֹ.



משירי אזמרלדה

מאת

יערה בן־דוד

א

הַוַּדָאוּת הָאַחַת, הַמּוּצָקָה, הַנִּרְאֵית לָעַיִן

הִיא עַצְמָהּ וּבְשָׂרָהּ.

הִיא הַגִּבְעָה וְהַמּוֹרָד, הָעֵץ וְהַנַּחַל הַקָּט

הַנִּבְלָע בֵּינֵיהֶם

וְשׁוֹשַׁנּוֹת הַמַּיִם בְּמֵי הַבִּצָּה.


ב

אֶזְמֶרַלְדָה מְגַמֵּאת מֶרְחַקִּים לֹא רְכוּסִים

בְּדַהֲרַת הַזְּמַן וְאֵינָהּ יוֹרֶדֶת בַּתַּחֲנָה.

בְּעָקַת הָעֶרֶב הַיּוֹרֵד

עוֹמֶדֶת אֶזְמֶרַלְדָה עַל נַפְשָׁהּ, עַל דִּבְרָתָהּ,

יוֹרֶדֶת לְדַעַת עַצְמָהּ, מִתְהַפֶּכֶת בְּקִרְבָּהּ

כְּטִיט בִּמְעַרְבֵּל בֶּטוֹן וְיוֹדַעַת –

חֶסֶד חַיֶּיהָ נִגְרָר עִם שִׁקְשׁוּק גַּלְגַּלֵּי הָאֵין־עֲצִירָה.


ג

רַגְלֶיהָ הַדַּקוֹת נוֹשְׁאוֹת אֶת גּוּפָהּ וְאֶת עֲנַן שְׁעָרָהּ.

תַּעֲתוּעֶיהָ מִתְפַּזְּרִים בָּרוּחַ.

פִּתְאֹם בּוֹגֵד בָּהּ כֹּחָהּ לוֹמַר דְּבַר מָה

וְהִיא נִבְלַעַת יְרֵחִית בְּעָנָן.

זְמַנָּהּ הַמִּתְכַּוֵּץ מְגוֹנֵן

עַל חֹם גּוּפָהּ בִּכְסוּת עוֹרָהּ הַדַּק.


ד

בְּמוֹ יָדֶיהָ הִיא מְיַדָּה עַכְשָׁו אֶבֶן

מַכָּה בַּאֲפֵלַת הַמַּיִם, לָתֵת בָּהֶם תְּנוּעַת זְמַן, אִבְחַת קוֹל.

וּמַעְגְּלֵי הָאַדְווֹת הַמִּתְרַחֲבִים וְהוֹלְכִים עַד קְצֵה הָעַיִן

יַרְחִיקוּ זִכָּרוֹן דָּלִיק מִזְּרָדִים יְבֵשִׁים.


ה

בְּתוֹךְ בִּצָּה אוֹרֶבֶת לַמּוֹעֵד

מַמְתִּיקָה אֶזְמֶרַלְדָה סוֹד עִם כּוֹכָב מֵעוֹלָם אַחֵר

מַזֶּה אַדְוַת אוֹר עַל שׁוֹשַׁנּוֹת מַיִם בְּאֹפֶל הַבִּצָּה.


ו

עַכְשָׁו שׁוּב מְגִיחָה אֶזְמֶרַלְדָה

אֶל הַמֶּרְחָב הַקּוֹרֵא, הַמְתַעֲתֵעַ,

וְאֵין יוֹדֵעַ מָתַי תָּשׁוּב.

אֲבָל פִּרְיָהּ הָאָפִיל כְּבָר מַצְמִיחַ יַעַר פָּרוּעַ,

רֵיחָה זוֹלֵג שְׂרָף.

וְהַשְּׁבִיל שֶׁנֶּעֱלָם תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֶיהָ

וְהַלַּיְלָה הַנִּבְקַע, צְרִיחַת בַּז, יַנְשׁוּף וְאוֹחַ

שׁוֹמְרִים עָלֶיהָ, מְעַרְסְלִים.


מתנדבים שנטלו חלק בהנגשת היצירות לעיל
  • גידי בלייכר
  • בת ציון רביב
  • שלי אוקמן
תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!