לילך לחמן
חדרים 9 ג16 לילך לחמן.png

צבי לחמן / לילך לחמן. 1989. רישום פחם (פרט).


וְשׁוּב אֲנִי מַכָּה בְּקִּיר

אוֹ סֶלַע, כְּמוֹ מִלַּיְלָה

הַגָּרוֹן. הוֹ לִנְשֹׁם

בִּשְׁתוּק הַגֵּו דֶּרֶךְ אֶבֶן

הָאֲנִי – זֶה מַר חַיַיִךְ

חָתוּם בִּי כְּמוֹ לֵדָה

אָצִיף בָּךְ אוֹת הַחֲסֵרָה –

וְאָמֵן מִסֶּלַע שֶׁאַשְׁלִים

נוּמִי־נוּמִי־לַיְלָה־לוֹ

כָּאִלּוּ כְּבָר הֶחֱשַׁכְתְּ בִּי

צֶבַע מָוֶת־יָם וְאַהֲבָה

שֶׁרַק אוּכַל בִּלְשׁוֹנִי.

הָאֶבֶן קָשָׁה בְּתוֹךְ הַפֶּה

הִתְמִידַנוּ לְהַלֵּל –

כְּמוֹ הָרֹחַב מִלֵּילִים

יַרְחִישֵׁנוּ חֲשׁוּכָה

עַד שֶׁרָחוֹק אַף מִכְּאֵב

הַשֶּׁמֶשׁ נִתְלַקַּח – אוֹ

סוֹפֵנוּ בְּלֵדַת

יֶלֶד אַהֲבָה – הַכֹּל

מַה שֶּׁבָּנוּ עוֹד נוֹשֵׁם

הֲרֵי הֻשְׁאַל.

עפ"י H.D.


כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ כָּמוֹךָ

נִלְקַח כְּבָר פַּעַם,

כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ כָּמוֹךָ

נִתְלַשׁ עַצְמוֹ בְּאוֹר קָשֶׁה,

מְבֻקָע וְכוֹרֵעַ

הָלוּם וְנִזְקָף

בִּתְבִיעַת אַהֲבָה,

מִתְלַקֵּחַ בְּקָנִים מְפֻצָּלִים,

וְשׁוּב נְשׁוּךְ

קַשְׂקַשֵּׂי אוֹר, עִנְבָּר תָּחוּחַ,

זְהַב קֶצֶף הַכָּבוּשׁ

בְּעֹמֶק יָם;


כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ

נִלְקַח יוֹתֵר מִפַּעַם,

גַּם אֲנִי כָּמוֹךָ חָצִיתִי גְּבוּל

לְגַלּוֹת עָלֶה נוֹשֵׁם, בּוּגֶנְבִילְיָה לְבָנָה

כָּךְ זוֹהֶרֶת אֵשׁ

שֶׁאֲפִלּוּ יָקִינְטוֹנֵי הַמַּיִם הַפּוֹרְחִים

נִדְמוּ חָשׁוּךְ.


2

לֹא הָאוֹר הַמְרֻסָּס שִׁיטִים

נַתִּיז עָלֶיךָ רַךְ

כָּךְ יִכְוֶה בָּאֲדָמָה,

לֹא הַזָּהָב בְּשַׂעֲרֵי מְקוֹנְנוֹת,

לֹא כָּל מַה נִּנְשַׁפְנוּ צָהֳרַיִם

יַזְהִיר כְּמוֹ הֶעָלֶה אֶחָד,

לֹא כָּל מַה טָּבוּעַ וּמְרֻקָּע

בִּפְנֵי הָאַהֲבָה:

אֵשׁ עֵינֶיךָ, מַה לֹּא נֶעֱצַמְנוּ,

חֲרִישֵׁי מֵצַח וְחָזֶה עֵירֹם

לֹא יַזְהִירוּ כָּךְ;


כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ כָּמוֹךָ

יִתְלַקַּח עוֹד פַּעַם,

כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ כָּמוֹךָ

עוֹמֵד עַצְמוֹ

מִנֶּגֶד, שׁוּב לְהִוָּלֵד.

רָחֵל מֵתָה בְּלִדְתָּהּ: אַהֲבָתָהּ

כְּתִינוֹק הַמְבַקֵּשׁ לְהִוָּלֵד.

יַעֲקֹב חִכָּה בַּחוּץ מִפַּחַד

שֶׁנָּפְחָה נִשְׁמָתָהּ: בֶּן־אוֹנִי,

בֶּן־אוֹנִי, יֶלֶד־אַהֲבָתִי

קָרְאָה וּלְעוֹלָם לֹא תֶּחְדַּל.

עַל כָּל בֶּן יָמִין מְמָאֶנֶת.

תָּמִיד שׁוּב תִּוָּלֵד

בִּי – רַק הַלַּיְלָה

נָגַעְתִּי – בְּלִי קוֹל

כִּמְעַט, בְּשֵׁנָה מְתוּקָה

חוּץ לַחֲשֵׁכָה.

הַאַתָּה הוּא סוֹפִי? מִלִּבִּי הַגֶּשֶׁם

נִמְטַר עַל שְׁתִילִים תִּינוֹקִים,

מִלִּבִּי עוֹד הַבּוּגֶנָבִילְיָה יוֹנֵק

צִפֳּרֵי לַחַשׁ וְעָלִים מֻמְלָלִים.

כְּמוֹ יָשָׁר מִן הָאֶבֶן שַׁרְתִּי

–אַי–לוּ–לִי–הַיֶּלֶד–נוֹלָד–


הַאַתָּה הוּא קְצָוַי לַדְּרָכִים הִצְטַלְּבוּ

מִן הַנָּחָשׁ הָרִאשׁוֹן וְחַוָּה עֲצוּבָה?

שֶׁאֵלֶיךָ כְּבָר שַׁבְנוּ רֶגֶל יְחֵפָה

תָּלִינוּ וְהוֹרַדְנוּ, כָּתַשְׁנוּ וְתִבַּלְנוּ

לָחַשְׁנוּ גַּם פָּרַמְנוּ – וְזֶה רַק הַקְּצָת

טָעַמְנוּ לֹא כָּל מַר הָאַהֲבָה –


אַתָּה – מַתִּיז הַנְּשִׁימָה בְּכָל מָקוֹם –

גַּם לְיַד שֻׁלְחַן הַבֹּקֶר הָאָרֹךְ

בְּלַחֲשֵׁי קֶצֶף תְּפַעְפֵּעַ הֶחָלָב, מַקְרִיב

יוֹם יוֹם נְקֻדַּת הַחשֶׁךְ לִשְׂפָתַי

כְּאִלּוּ עוֹד חָבוּק רַגְלִי בָּאָרֶץ הַשְּׁחוֹרָה

וְעוֹד לֹא נִתַּקְתִּי הַמַּבָּט

שֶׁאֲנִי לִנְעֹר עַד מִפַּחַד אֶנְעֹר.

גַּם אִם לֹא נֵדַע – עוֹד מְעַט

נָמוּת: הַשֻּׁלְחָן יְפֻנֶה, חֵלֶב

יְטַפְטֵף וְהַצְּלִיל יִבָּלַע.

יֶלֶד יַצְלִיל דְּבַר־מָה בַּנָּהָר,

יַלְדַּת הַנִּימְף תִּנְשַׁק לְאַבָּא

אִמָּא, וְלַלֶּחִי הַקְּטַנָּה.

אִישׁ יִנְקֹב בָּאֶבֶן הַנּוֹשֵׁם

וְאִשָּׁה תִּדֹּם אֶל הָרֹחַק

שֶׁיִּשְׂרֹד מֵהִתְלַקְּחוּת־תְּמִיד

אַהֲבָה תּוֹךְ יָם מַחֲשִׁיךְ.


גַּם אִם לֹא נֵדַע – כּוֹכָבִים

לֹא יִסְטוּ מִמַּסְלוּלָם.

סַבָּא וְיֶלֶד יִנְשְׁפוּ זְרָעִים

בַּשָּׂדֶה וְסַבְתָּא עוֹד תְּרַדֵּד

עָלֶה לְלֵב מְפֹרָד.

גַּם אִם לֹא נָקוּם מִיָּד

בַּבֹּקֶר, וְעוֹד בֹּקֶר כָּל הַבֹּקֶר

הָאֲדָמָה תִּגָּשֵׁם רְווּיָה. הֲמוֹן יָם

לֹא יִשָּׁמַע, רַק הַתֵּבָה חֲצִי־שְׁבוּרָה

כִּמְעַט תִּגַּע בָּאֲדָמָה, הַצֹּהַר

חוֹרֵד אֶל אֵין לַיְלָה אַחֵר.


וְזֶה כּוֹסֵס כָּעֵת – הַשְּׂרָף

נוֹטֵף, עָלִים לוֹחֲכִים

הוֹלֵם חָשׁוּךְ מִשְׁתַּבֵּר וּמַרְפֶּה.

בֹּקֶר בֹּקֶר נִתְקַשֶּׁה לְהִשְׂתָּרֵג

בְּרִקּוּד הַבְּדִידוּת הַלֹּא־נִשְׁלָם:

סִחְרוּר הַמֵּיתָרִים פּוֹקֵעַ, הָעַלְמָה

רוֹטֶטֶת, מֻדַּחַת בְּאֵינְסוֹף

וָרִיאַצְיוֹת – תִּטָּרֵף וְתִקָּרַע.

מתנדבים שנטלו חלק בהנגשת היצירות לעיל
  • בתיה שוורץ
  • מיה קיסרי
תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!