עֲמוּס־זַהֲרוּרִים, עִם

חִפּוּשִׁיּוֹת הַשָּׁמַיִם,

בָּהָר.

הַמָּוֶת

שֶׁנִּשְׁאַרְתָּ חַיָּב לִי,

אֲנִי נוֹשֵׂא אוֹתוֹ

עַד תֹּם.

אַסְפַן־

תַּמְרוּרִים, עִם לַיְלָה,

מְלוֹא הַתַּרְמִיל,

בִּקְצֵה הָאֶצְבַּע קֶרֶן־הָאוֹר הַמַּנְחָה

לוֹ, לְשׁוֹר־הַמִּלָּה

הָאֶחָד

הַנּוֹחֵת.

אֲדוֹן־

תַּמְרוּרִים.

בַּמָּקוֹם שֶׁשָּׁכַחְתִּי בָּךְ אֶת עַצְמִי

הָפַכְתְּ לְמַחֲשָׁבָה,

מַשֶּׁהוּ

מְרַשְׁרֵשׁ דֶּרֶךְ שְׁנֵינוּ:

הָרִאשׁוֹן

בַּמְּעוֹפִים הָאַחֲרוֹנִים

שֶׁל הָעוֹלָם.

צוֹמֵחַ לִי

עוֹר עַל

הַפֶּה

הַסַּגְרִירִי,

אַתְּ

לֹא תָּבוֹאִי

אֵלַ

יִךְ.

עֲקֹר אֶת

יִתְדוֹת הָאוֹר:

הַמִּלָּה הַצָּפָה

הִיא שֶׁל הַדִּמְדּוּמִים.

גְּזֹר אֶת יַד הַתְפִלָּה

מִן

הָאֲוִיר

בְּמִסְפְּרֵי

עֵינַיִם,

קְצֹץ אֶת אֶצְבְּעוֹתֶיהָ

בִּנְשִׁיקָתְךָ:

קִפּוּל מִתְחוֹלֵל עַכְשָׁו,

עַד עֲצִירַת נְשִׁימָה.

הַכּוֹכָבִים הַנְּחוּצִים

נִשְׁפָּכִים הַחוּצָה,

צֵל יָדֶיךָ הַיָּרֹק כְּעַלְוָה

אוֹסֵף אוֹתָם,

אֲנִי נוֹגֵס שָׂמֵחַ

בְּחַרְצַנֵּי־מַטְבֵּעַ

שֶׁל הַגּוֹרָל

גַּם אוֹתִי, הַיָּלוּד כָּמוֹךְ, יָד לֹא אוֹחֶזֶת,

גַּם לֹא מְטִילָה מַזָּל לִשְׁעָתִי, מַמָּשׁ כָּמוֹךְ

הַטְּבוּלָה כָּמוֹנִי בְּדַם שׁוֹר.

אֲבָל הַסְּפָרוֹת עוֹמְדוֹת הָכֵן לְהָאִיר לַדִּמְעָה

הַנִּתֶּזֶת לָעוֹלָם

מִטַּבּוּרֵינוּ.

וּבִכְתָב־הַהֲבָרוֹת הַגָּדוֹל כְּבָר נִטְמַע

מַה שֶּׁקָּרַב אֵלֵינוּ אֶחָד־אֶחָד,

וְאֶשֶׁךְ־הַשָּׁקֵד

סוֹעֵר

וּפוֹרֵחַ.