בְּעִיר אַחַת הָיָה קַיָּם בֵּית-דִּין שֶׁל שִׁבְעָה דַיָּנִים, זִקְנֵי הָעֵדָה, וְקָרְאוּ לָהֶם “עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה” של חָכְמַת-הַמִּשְׁפָּט. לִפְנֵיהֶם הֵבִיאוּ כָּל רִיב וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּצֶדֶק וּבְישֶׁר. כָּל פְּסַק-דִּין שֶׁלָּהֶם נִתְקַבֵּל בְּאַהֲבָה, וְלֹא זִלְזֵל אִישׁ בִּכְבוֹדָם.

יוֹם אֶחָד הוּבָא לִפְנֵיהֶם דְּבָרָם שֶׁל שְׁנֵי אֲנָשִׁים נִצִּים, אֲשֶׁר הָאֶחָד אָמַר אֶל הַשֵּׁנִי: “כָּל הָעוֹלָם יוֹדֵעַ, אֵיזוֹ צִפּוֹר אַתָּה”, – וְהַלָּה נֶעֱלַב וְתָבַע אוֹתוֹ לְדּין. הִתְיצְַּבוּ הַשְּׁנַיִם לִפְנֵי הַשִּׁבְעָה, וְהַנֶּאֱשָׁם הִצְטַדֵּק: “שְׁמוֹ הַפְּרָטִי שֶׁל בַּעַל-דְּבָרִי הוּא יוֹנָה, וַהֲרֵי כָּל הָעוֹלָם יוֹדֵעַ אֵיזֶה מִין צִפּוֹר זֶה!” אֲבָל הַשּוֹפְטִים לֹא נָשְׂאוּ פָּנָיו שֶׁל הַלֵּץ וְדָנוּהוּ מִיָד לִקְנָס: שֶׁיְּשַׁלֵּם שֵׁשׁ פְּרוּטוֹת לְבֵית-הַדִּין. הָאִישׁ פָּתַח אֶת אַרְנָקוֹ וְסִלֵּק אֶת הַכֶּסֶף, אַךְ הוֹסִיף וְאָמַר: “שְׁאֵלָה לִי אֲלֵיכֶם, רַבּוֹתַי, הֲרֵי הִנְּכֶם שִׁבְעָה, וְתָאֵב אֲנִי לָדַעַת כֵּיצַד תְּחַלְּקוּ בֵּינֵיכֶם אֶת שֵׁשׁ הַפְּרוּטוֹת”. הַדַּיָּנִים לֹא עָנוּהוּ דָּבָר, אֶלָּא קְנָסוּהוּ בִּקְנָס שֵׁנִי כַּסְּכוּם הָרִאשׁוֹן, עַל שְֶׁהִטִּיל דֹּפִי בְּבֵית-הַדִּין.

מֻכְרָח הָיָה אֵפוֹא לְשַׁלֵּם עוֹד פַּעַם שֵׁשׁ פְּרוּטוֹת, וְהַפַּעַם לֹא שָׁאַל שְׁאֵלָה בְּטֵלָה אֶלָּא נִסְתַּלֵּק מִיָּד; אַךְ בְּסָגְרוֹ אֶת הַדֶּלֶת אַחֲרָיו סָגַר אוֹתָהּ בְּחָזְקָה. שָלְחוּ הַדַּיָּנִים אַחֲרָיו אֶת הַשַׁמָּשׁ, שֶׁהֶחֱזִיר אוֹתוֹ, וְהֶעֱנִישׁוּהוּ שְׁלִישִׁית. הוּא שִׁלֵּם אֶת הַמַּס, גַּם סָגַר אֶת הַדֶּלֶת בְּנַחַת, וְאוּלָם מִיָּד פָּתַח אוֹתָהּ שׁוּב, אַף הַפַּעַם בְּנַחַת, וְשָׁאַל בְּהַכְנָעָה: “הַאִם עַכְשָׁו הֵיטַבְתִּי לַעֲשׂוֹת?” רָאוּ הַדַּיָּנִים כִּי עֲדַיִן לֹא קִבֵּל לֶקַח וְדָנוּהוּ בַּפַּעַם הָרְבִיעִית לַקְּנָס הָאָמוּר.

עַכְשָׁו נִפְרַד מֵעַל פְּנֵיהֶם בִּשְׁתִיקָה וְהִגִּיעַ אֶל הַפְּרוֹזְדוֹר בְּשָׁלוֹם. אַךְ לֹא יָצָא עֲדַיִן מִתְּחוּם בֵּית־הַמִּשְׁפָּט וּפִיו דִּבֵּר, מַה שֶּׁלִּבּוֹ הָגָה: מֻבְטְחַנִי, אַלּוּ הָיָה אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא מִזְדָּמֵן עִם הַשׁוֹפְטִים הַלָּלוּ, הָיוּ גַם אוֹתוֹ דָנִים לְכַף חוֹבָה וְגוֹבִים מִמֶּנּוּ מַס וּקְנָס!" דְּבָרָיו אֵלֶּה, שֶׁהִפְלִיט אוֹתָם בְּהֶסַּח הַדַּעַת, שָׁמַע אוֹתָם פְּלוֹנִי הַשּׁוֹמֵעַ וּמָסַר אוֹתָם לַשּׁוֹפְטִים, חָזְרוּ וּקְרָאוּהוּ לִפְנֵיהֶם וּקְנָסוּהוּ בַּפַּעַם הַחֲמִישִׁית.

אַךְ הַפַּעַם לָמַד לִהְיוֹת עָנָו וּמְקַבֵּל אֶת דִּינוֹ בְּרָצוֹן.

אֵי־שָׁם הָיָה גֶשֶׁר, בָּנוּי מֵעַל לְנָהָר, מַעֲבָר צַר מְאֹד; רָחְבּוֹ כְּרָחְבּוֹ שֶׁל סוּס, אֲשֶׁר אַךְ בְּקשִׁי יַעֲבִיר אוֹתוֹ הַפָּרָשׁ אִם יִזְדַּמֵן לַמָּקוֹם הַהוּא, הַנּוֹעָד אַךְ לְהוֹלְכֵי רֶגֶל.

יוֹם אֶחָד הִגִּיעַ אִישׁ, רָכוּב עַל סוּסוֹ, לְקָצֵהוּ הָאֶחָד שֶׁל הַגֶּשֶׁר הַהוּא. מִשֶּׁהֵרִים אֶת עֵינָיו רָאָה פָּרָשׁ אַחֵר בָּא לִקְרָאתוֹ מִן הָעֵבֶר הַשֵּׁנִי. גַּם זֶה הַשֵּׁנִי רָאָה אֶת הַפָּרָשׁ הַהוּא עוֹד מֵרָחוֹק. שְׁנֵיהֶם יָדְעוּ כִּי צַר הַגֶּשֶׁר, אֲבָל הֵם לֹא רָצוּ לְוַתֵּר עַל כְּבוֹדָם אִישׁ לְרֵעֵהוּ וְכָל אֶחָד הִמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ לְלֹא פַּחַד, עַד שֶׁנִּפְגְּשׁוּ בְּאֶמְצַע הַגֶּשֶׁר וְנֶעֶצְרוּ מֵאֹנֶס. הִתְחִילוּ לְהִתְוַכֵּחַ וְלִדְרֹשׁ אֶחָד מִמִּשְׁנֵהוּ שֶׁיַּחֲזִיר אֶת סוּסוֹ וִיפַנֶּה אֶת הַדֶּרֶךְ – לְלֹא הוֹעִיל. שְׁנֵי עַקְשָׁנִים הָיוּ – וְהִתְעַקְשׁוּ.

מִשֶּׁרָאָה הָאֶחָד כִּי יְרִיבוֹ לֹא יְוַתֵּר לוֹ, הוֹצִיא מִכִּיסוֹ אֶת עִתּוֹן הַבֹּקֶר וְאָמַר אֶל הַנִּצָּב מִמּוּלוֹ: “אֵין בִּרְצוֹנְךָ לָזוּז? שַׁפִּיר. אֲנַצֵּל אֵפוֹא אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת וְאֶקְרָא בָּעִתּוֹן בַּמָּקוֹם הַזֶּה – עַד שֶׁתִּלְמַד כִּי אוֹתִי אֵין לְהָזִיז מִמְּקוֹמִי וְתִסּוֹג אָחוֹר”. אָמַר וְהִתְחִיל לִקְרֹא בָּעִתּוֹן שׁוּרָה אַחַר שׁוּרָה, מִבְּלִי לִפְסֹחַ עַל אַף קֶטַע אֶחָד, עַד הַשּׁוּרָה הָאַחֲרוֹנָה וְלֹא הִשְׁגִּיחַ בָּאִישׁ שֶׁמִּמּוּלוֹ, בְּמֶשֶׁךְ שְׁעָתַיִם תְּמִימוֹת! וְאוּלָם לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם אֶת הַפָּרָשָׁה, הֵעִיף שׁוּב מַבָּט עַל הָעַקְשָׁן הָעוֹמֵד מִמּוּלוֹ וְשָׁאַל מִתּוֹךְ אִי־סַבְלָנוּת קַלָּה: “…וּבְכֵן?!”

בֶּן־שִׂיחוֹ יָשַׁב לוֹ, בַּשְּׁעָתַיִם הָאֵלֶּה, בְּשֶׁקֶט גָּמוּר עַל־גַּבֵּי הַסּוּס שֶׁלּוֹ, נָכוֹן לְחַכּוֹת עַד בּוֹשׁ, וִיהִי זֶה יוֹם שָׁלֵם. וּבְשָׁמְעוֹ אֶת מוֹצָא-פִּיו שֶׁל קוֹרֵא הָעִתּוֹן, חָזַר לוֹ עַל שְׁאֵלָתוֹ שֶׁל זֶה וְהֵשִׁיב: וּבְכֵן? הוֹאֶל־נָא לָתֵת עַכְשָׁו אֶת הָעִתּוֹן לִי, וְאֶקְרָא בּוֹ גַם אֲנִי, עַד שֶׁתַּחֲזֹר בְּךָ מִדַּעְתָּךָ וּתְפַנֶּה לִי אֶת הַדֶּרֶךְ".

שָׁמַע הָעַקְשָׁן הָרִאשׁוֹן אֶת דִּבְרֵי הָעַקְשָׁן הַשֵּנִי, הֵבִין כִּי לְעוֹלָם לֹא יְנַצֵּחַ בַּמַּעֲרָכָה הַזֹּאת – וְנִכְנַע לְלֹא תְּנַאי.

אִישׁ עָנִי, שֶׁכִּמְעַט גָּוַע מֵרָעָב, עָבַר פַּעַם לִפְנֵי בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם עָשִׁיר שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב לוֹ עַל הַגְּזֻזְטְרָא וְאוֹכֵל צְלִי־אַוָּז.

אָמַר הֶעָנִי לְהַרְאוֹת לֶעָשִׁיר דֶּרֶךְ מָשָׁל, מַה גָּדוֹל רַעֲבוֹנוֹ, לְמַעַן יִכָּמְרוּ רַחֲמָיו עָלָיו וְיַאֲכִילֵהוּ מִשְּׁיָרֵי שֻׁלְחָנוֹ; הִשְׁתַּטַּח עַל אַדְמַת הַגִּנָּה, שֶׁהָיָתָה לִפְנֵי הַבַּיִת, מָרַט מִן הַדְּשָׁאִים וְהִתְחִיל לִלְעֹס אוֹתָם כְּמִי שֶׁהַבֻּלְמוֹס תָּקַף אוֹתוֹ – הַכֹּל לְעֵינֵי הֶעָשִׁיר הַשָּׂבֵעַ וְהַזּוֹלֵל.

הַסּוֹעֵד הִפְסִיק אֶת סְעֻדָּתוֹ לְרֶגַע וְשָׁאַל אֶת הָאֶבְיוֹן: “רֵיקָא, מָה אַתָּה עוֹשֶׂה?” הַמִּסְכֵּן עָנָהוּ: “כְּבוֹד מַעֲלָתוֹ רוֹאֶה, שֶׁהִנְנִי אוֹכֵל מִן הַדֶּשֶׁא הַצּוֹמֵחַ פֹּה כִּי הָרָעָב הִכְרִיעַ אוֹתִי!” אָז אָמַר הַקַּמְצָן אֶל הַקַבְּצָן “יֵשׁ לִי לָעוּץ לְךָ עֵצָה: לֵךְ לְךָ לְגַן הָעִיר, כִּי הַדֶּשֶׁא שָׁם שָׁמֵן וְטָעִים פִּי כַּמָּה מִזֶה שֶׁלִּי!”

הָיָה אִישׁ עָשִׁיר, גַּרְגְּרָן וַהֲפַכְפָךְ, אֲשֶׁר בְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה שִׁנָּה אֶת דַעְתּוֹ; לֹא הָיוּ לוֹ לֹא אִשָּׁה וְלֹא בָּנִים, וְחַי חַיֵּי אָדָם עֲרִירִי. וְהָיוּ מְשָׁרְתִים בְּבֵיתוֹ אֲנָשִׁים זָרִים, וּבִהְיוֹתוֹ קָשֶׁה וּמוּזָר בְּאָפְיוֹ, לֹא הֶחֱזִיק מַעֲמָד אֶצְלוֹ שׁוּם אִישׁ, וְכָל מִי שֶׁלָּמַד לְהַכִּירוּ, עֲזָבוֹ מִיָּד.

יוֹם אֶחָד הִתְקִין לוֹ עוֹזְרוֹ הֶחָדָשׁ אֲרֻחַת־צָהֳרַיִם: שָׂם עַל הַשֻּׁלְחָן, הֶעָרוּךְ יָפֶה, אֶת קַעֲרַת הַמָּרָק, אֶת הַלֶּחֶם הַלָּבָן אֶת הַבָּשָׂר הַצָּלוּי מֻקָּף יְרָקוֹת מֻבְחָרִים, אֶת הַלִפְתָּן הַמָּתוֹק, אֶת הַיַּיִן הָאָדֹם. הָאָדוֹן הִבִּיט בַּמַּאֲכָלִים וּבַמַּגִּישׁ אוֹתָם בְּפָנִים זוֹעֲפוֹת, וּמִשֶּׁגָּבַר כַּעֲסוֹ, לָקַח אֶת הַקְּעָרָה הַמְּלֵאָה וְזָרַק אוֹתָהּ בְּעַד הַחַלּוֹן לַגִּנָּה.

מֶה עָשָׂה הַמְשָׁרֵת? נָטַל אֶת הַלֶּחֶם, אֶת הַבָּשָׂר וְאֶת שְׁאָר הַמַּאֲכָלִים וְהִשְׁלִיךְ אוֹתָם אֶחָד אֶחָד הַחוּצָה. לְבַסּוֹף הֵרִים גַּם אֶת מַפַּת הַשֻּׁלְחָן הַלְּבָנָה וְזָרַק גַּם אוֹתָהּ בְּעַד הַחַלּוֹן.

“מְחֻצָּף שֶׁכְּמוֹתְךָ, מָה אַתָּה מֵעַז לַעֲשׂוֹת?” צָעַק הָאָדוֹן בְּקוֹל רָם. וּבְקוֹל רַךְ וּבְנַחַת הֵשִׁיב לוֹ בֶּן־מֶשֶׁק בֵּיתוֹ: “כְּבוֹדוֹ יִסְלַח לִי אִם לֹא יָרַדְתִּי לְסוֹף דַּעְתּוֹ. חָשַׁבְתִּי, כִּי בִּרְצוֹנוֹ לִסְעֹד הַיּוֹם בַּגִּנָּה וְלֹא בַּחֶדֶר!”

בְּבַיִת אֶחָד גָרוּ יַחַד אָח וְאָחוֹת. הָאָח פִּרְנֵס אֶת שְׁנֵיהֶם מִיגִיעַ כַּפָּיו, הָאָחוֹת סִדְּרָה אֶת הַבַּיִת וּבִשְּׁלָה אֶת הָאֲרוּחָה. לֵב אֶחָד לִשְׁנֵיהֶם, רִיב אֵין בֵּינֵיהֶם, וְרַק בִּשְׁאֵלָה אַחַת לֹא הָיוּ תְּמִימֵי-דֵעִים: הוּא הָיָה רָגִיל לְהַגִּיד, כִּי אַךְ מִין הַגְּבָרִים חוֹנַן בְּשֵׁכֶל עֶלְיוֹן, וְהִיא הֵשִׁיבָה, כִּי שֵׂכֶל אִשָּׁה עָדִיף הוּא מִשֵּׂכֶל אִישׁ.

פַּעַם אַחַת, בִּשְׁעַת הַצָּהֳרַיִם, וּשְׁנֵיהֶם יוֹשְׁבִים אֶל הַשְֻּׁלְחָן וּמֵיטִיבִים אֶת לִבָּם – וְהָאָח מִשְׁתּוֹקֵק לִשְׁתּוֹת יַיִן. אוֹתוֹ יוֹם אָזְלָה אֶצְלָם הַפְּרוּטָה, אוּלָם הוּא לֹא רָצָה לְוַתֵּר עַל הַתַּעֲנוּג וְצִוָּה עַל אֲחוֹתוֹ: “לְכִי אֶל הַמּוֹזֵג וְהָבִיאִי לָנוּ יַיִן”. אָמְרָה הָאָחוֹת: “הַב מַטְבֵּעַ וְאֶקְנֶה”. עָנָה וְאָמַר: כְּלוּם חָכְמָה הִיא זֹאת לָלֶכֶת וְלִקְנוֹת כְּשֶׁהַפְּרוּטָה מְצוּיָה בַּכִּיס? הֵא לָךְ הִזְדַּמְּנוּת לְאַמֵּת אֶת תּוֹרָתֵךְ: הַרְאִי לִי כֹּחָהּ שֶׁל אִשָּׁה!"

הָלְכָה וְשָׁבָה וּבַקְבּוּק בְּיָדָהּ וְשָׂמָה אוֹתוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן. הוֹצִיא הָאָח אֶת הַפְּקָק וְאָמַר לֵהָנוֹת, וְהִנֵּה הַבַּקְבּוּק רֵיק. אֵין בּוֹ יַיִן, נִתְמַלֵּא חֵמָה, נָזַף בָּהּ וְאָמַר: “אֵיפֹה הַיַּיִן?” עָנְתָה אוֹתוֹ בְּשֶׁקֶט: “כְּלוּם חָכְמָה הִיא זֹאת לִשְׁתּוֹת, כַּאֲשֶׁר הַמַּשְׁקֶה בַּבַּקְבּוּק? נִזְדָּמֵּן לְךָ לְהַרְאוֹת לִי שֵׂכֶל גֶּבֶר, מָה רַב כֹּחוֹ!”

בִּמְדִינָה אַחַת הָיָה חֹק שֶׁלֹּא לִקְבֹר מֵת, אֶלָּא אִם כֵּן הִסְפִידוּ אוֹתוֹ יָפֶה וְהִזְכִּירוּ אֶת מִדּוֹתָיו הַטּוֹבוֹת. וַיְהִי הַיּוֹם, וְנִפְטַר שָׁם רָשָׁע אֶחָד נוֹדָע בַּשְׁעָרִים כְּאִישׁ רַע מַעֲלָלִים, כִּילַי וְחַמְסָנִי, לֹא חָס עַל עָנִי וְאֶבְיוֹן, וְאַף מַעֲשֶׂה טוֹב אֶחָד לֹא עָשָׂה בִּימֵי חַיָּיו. וּכְשֶׁהֵבִיאוּ אוֹתוֹ לִקְבוּרוֹת, אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהַסְפִּיד אוֹתוֹ לְפִי דְרִישַׁת הַחֹק, כִּי אֵין לְלַמֵּד זְכוּת עַל בֶּן אָדָם שֶׁקִלְקֵל אֶת דַּרְכּוֹ כָּל כָּךְ.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קָם הַסַּפָּר, שֶׁטִּפֵּל יוֹם-יוֹם בִּזְקָנוֹ שֶׁל הָאַכְזָר בְּחַיָּיו, וְהוּא יָדַע לָדוּן אֶת מִי שֶׁהָלַךְ לְעוֹלָמוֹ לְכַף־ זְכוּת. הוּא אָמַר: “מֵעוֹדִי לֹא פָּגַשְׁתִּי בֵּין הַמְבַקְּרִים בַּחֲנוּתִי גֶבֶר שֶׁזְּקָנוֹ הָיָה כָּל כָּךְ רַךְ וְקַל לְגַלֵּחַ כְּמוֹ זְקָנוֹ שֶׁל הַנִּפְטָר הַזֶּה”.

בִּמְדִינָה אַחַת הָיָה מִנְהָג: מִי שֶׁנִּתְפַּשׂ בַּעֲבֵרָה, פָּקְדוּ עָלָיו הַדַּיָּנִים שֶׁיַגִּיד בִּפְנֵיהֶם שְׁלֹשָׁה דִבְרֵי אֱמֶת, שֶׁאֵין לְעַרְעֵר עֲלֵיהֶם; וְאִם עָבַר אֶת הַמִּבְחָן בְּהַצְלָחָה, זִכּוּהוּ בַּדִּין וְיָצָא חָפְשִׁי. וְאָמְנָם סָבְרוּ אֵלֶּה, שֶׁהִתְקִינוּ אֶת הַדִּין הַזֶּה, כִּי מִי שֶׁיֵּדַע פְּנֵי הָאֱמֶת מָה הֵם לֹא יִתָּכֵן שֶׁיְהִי כֻּלּוֹ רַע, וּמִן הָרָאוּי לִפְתֹּחַ לוֹ פֶּתַח שֶׁיַּחֲזֹר לְמוּטָב.

לֹא אֵדַע, אִם נִמְצְאוּ רַבִּים עוֹמְדִים בַּנִסָּיוֹן, אוּלָם פַּעַם נִתְפַּשׂ אֶחָד לֵץ אֲשֶׁר יָדַע לִפְטֹר אֶת עַצְמוֹ בַּהֲלָצָה. “שְׁלֹשָׁה דִבְרֵי אֱמֶת הִנְכֶם תְּאֵבִים לִשְׁמֹעַ מִפִּי; הַקְשִׁיבוּ הֵיטֵב וְהַרְבּוּ עָנְשִׁי אִם אֶעֶנֶה בָּכֶם שֶׁקֶר. הָאֱמֶת הָרִאשׁוֹנָה הִיא – שֶׁלֹּא הִצְלַחְתִּי לְהִתְחַמֵּק מִידֵיכֶם וְאָמְנָם תְּפַשְׂתֶּם אוֹתִי”. “אֱמֶת”, אָמְרוּ הַשׁוֹפְטִים. “וְהַשְׁנִיָה”, הִכְרִיז הַמּוּבָא לְדִין, “אֵין זֶה לְרָצוֹן לִי שֶׁתְּפַשְׂתֶּם אוֹתִי”. “מַאֲמִינִים לְךָ”, עָנוּ הַשׁוֹפְטִים אַחֲרָיו. וְדָבָר שְׁלִישִׁי אֲגַלֶּה לָכֶם וְלֹא אַסְתִּיר. אִם אֶשְׁתַּחְרֵר הַפַּעַם, לֹא אָשׁוּב אֲלֵיכֶם כִּי אִם בְּעַל-כָּרְחִי." “אֱמֶת וְיַצִּיב”, הוֹדוּ הַשּׁוֹפְטִים וּשְׁלָחוּהוּ.

מַעֲשֶׂה בְּאַרְבָּעָה בַּעֲלֵי-מִסְפָּרוֹת שֶׁחֲנֻיּוֹתֵיהֶם נִמְצְאוּ בִּרְחוֹב אֶחָד, וַאֲפִלּוּ לֹא בָּרְחוֹב הָרָאשִׁי, שֶׁל הַכְּרַךְ הָאַדִּיר וְהֶעָצוּם: רְבָבוֹת עַל רְבָבוֹת תּוֹשָׁבִים בָּהּ בָּעִיר וָאֵם, וְהַגְּבָרִים רֻבָּם אֵינָם מְגַדְּלִים זָקָן, לָכֵן יִמְצָא כָּל סַפָּר, הַשּׁוֹלֵט יָפֶה בְּמִקְצוֹעוֹ, אֶת לַחְמוֹ מִיגִיעַ כַּפָּיו הֶחָרוּצוֹת.

עִם זֹאת הֲרֵי אֵין לְךָ אֻמָּן שֶׁלֹּא יִרְצֶה לְהִקָּרֵא הַמֻּמְחֶה, הָאַלּוּף בְּמִשְׁלַח-יָדוֹ. וַאֲשֶׁר לְאַרְבַּעַת הַגַּלָּבִים, שׁוֹכְנֵי הָרְחוֹב הָאֶחָד, שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם עָבַר מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ עַל־יָד חֲנֻיּוֹת שְׁלֹשֶׁת חֲבֵרָיו – כָּל אֶחָד מֵהֶם הֶחֱזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ וְחָשַׁב אֶת עַצְמוֹ עוֹלֶה בְּכִשְׁרוֹן יָדָיו וּבְנִסְיוֹן הַמַּעֲשֶׂה עַל חֲבֵרָיו-שְׁכֵנָיו.

בְּאַחַד הַיָּמִים לֹא הִתְאַפֵּק עוֹד אֶחָד מִן הָאַרְבָּעָה, וְהוּא גַם הַיָּהִיר וְאַף הַפָּזִיז בְּכֻלָּם; תָּלָה שֶׁלֶט מֵעַל לַחֲנוּתוֹ וְעָלָיו כָּתוּב: כָּאן עוֹבֵד הַסַּפָּר הַטּוֹב בְּיוֹתֵר בָּעִיר כֻּלָהּ!"

לְמָחֳרַת הַיּוֹם תָּלָה שְׁכֵנוֹ אַף הוּא כְּתֹבֶת-פִּרְסוּם לִמְקוֹם עֲבוֹדָתוֹ וְזוֹ לְשׁוֹנָהּ: הַמִּסְפָּרָה הַזֹּאת – הַטּוֹבָה בָּאָרֶץ".

הַשְּׁלִישִׁי, מִשֶּׁקָּרָא אֶת הַכָּתוּב עַל שִׁלְטֵי שְׁנֵי שְׁכֵנָיו, אָמַר לָשִׂים קֵץ לַהִתְחָרוּת וְגַם לְקַדֵּם אֶת הָרְבִיעִי (אִם יַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ לְהִתְהַדֵּר עַל יֶתֶר הַחֲבֵרִים); הִזְמִין צַיָּר שֶׁיִּכְתֹּב עַל חַלּוֹן הָרַאֲוָה שֶׁלּוֹ: הַסַּפָּר הַזֶּה – הַטּוֹב בָּעוֹלָם!"

אַךְ הָרְבִיעִי לֹא נִתְיָאֵשׁ וּמָצָא מוֹצָא. וּמִי שֶׁעָבַר לְמָּחֳרַת הַיּוֹם בָּרְחוֹב הַהוּא וְהִתְבּוֹנֵן בַּשְּׁלָטִים הַשּׁוֹנִים שֶׁל הַגִַּלָּבִים שָׁם (אֶחָד קוֹרֵא לְעַצְמוֹ אַלּוּף-הָעִיר, הַשֵּׁנִי – אַלּוּף-הַמְּדִינָה הַשְּׁלִישִׁי – אַלּוּף-כַּדּוּר הָאָרֶץ); נִצְמַד מַבָּטוֹ פִּתְאֹם בִּכְתֹבֶת רְבִיעִית, צְנוּעָה וּפְשׁוּטָה מֵחֲבֵרוֹתֶיהָ, אַךְ מַפְתִּיעָה וּמְשַׁכְנַעַת: כָּאן עוֹבֵד גְּדוֹל הַסַפָּרִים בָּרְחוֹב הַזֶּה".