יוסף ברודסקי
שני שירים מתוך חֵלֶק־דִּבֵּר
בתוך: חדרים – גיליון 10: חורף 1993

לָאוֹקוֹאוֹן הָעֵץ, שֶׁפָּרַק לִזְמַן־מָה מִכְּתֵפָיו אֶת עֹל־

הָהָר, מַצִּיגָן תַּחַת עָב עֲצוּמָה. מִן הַכֵּף

תּוֹקְפִים פְּרָצִים שֶׁל רוּחַ חַדָּה. הַקּוֹל,

הַמְנַסֶּה לְשַׁמֵּר מִלּוֹתָיו בִּגְבוּלוֹת הַמּוּבָן, מִזְדַּיֵּף.

מִסְתּוֹלֵל הַגֶּשֶׁם. כְּבָלָיו, פְּתוֹלֵי־עֲבוֹתוֹת אֲגוּדִים,

צוֹלְפִים בְּגֵוֵי הַגְּבָעוֹת כְּמוֹ שִׁבְטֵי בֵּית־מֶרְחָץ. הַיָּם

הַתִּיכוֹן מִתְלַסְלֵס מֵאֲחוֹרֵי תִּקְרֹסֶת שׁוּרַת עַמּוּדִים,

כְּמוֹ לָשׁוֹן מְלוּחָה בֵּין שִׁנַּיִם בְּפֶה שֶׁנִּפְגַּם.

הַלֵּב, שֶׁנִּפְרָא, עוֹד פּוֹעֵם בִּשְׁבִיל שְׁנַיִם. נַסֵּה

כָּל צַיָּד: הַפַּסְיוֹן – בְּחֶבְיוֹן הַבִּצָּה הוּא נִסְתָּר.

אַחֲרֵי הַיּוֹם – בְּלִי־נוֹעַ נִצָּב הַמָּחָר,

כַּנָשׂוּא אַחֲרֵי הַנּוֹשֵׂא.

*

…וְעִם הֵאָמֵר הַמִּלָּה “הֶעָתִיד”, מִן הַשָּׂפָה הָרוּסִית

פּוֹרְצִים הָעַכְבָּרִים, וּבִכְנוּפְיָה נִמְהֶרֶת

מְכוֹסְסִים הֵם בַּפְּרוּסָה הָעֲסִיסִית

שֶׁל הַזִּכָּרוֹן, כְּבִגְבִינָה מְחֹרֶרֶת.

אַחֲרֵי חֳרָפִים כֹּה רַבִּים, הַיְנוּ־הַךְ כְּבָר מָה

אוֹ מִי מֵאֲחוֹרֵי הַתְּרִיס סָמוּךְ לַחַלּוֹן מְצַפֶּה.

וּבְמֹחֲךָ לֹא הַמִּלָּה הַשְּׁמֵימִית “עַד” הוֹמָה,

כִּי אִם רַק רָחֲשָׁהּ. הַחַיִּים – כְּמוֹ סוּס־מַתָּנָה הֵם –

גַּם כֵּן מַשֶּׁהוּ שֶׁאֵין מִסְתַּכְּלִים לוֹ בַּפֶּה,

וְעִם כָּל פְּגִישָׁה הֵם חוֹשְׂפִים שִׁנַּיִם.

וּמִכָּל הָאָדָם כֻּלּוֹ בְּיָדְךָ מִשְׁתַּיֵּר

רַק חֵלֶק־דִּבֵּר. חֵלֶק־דִּבֵּר פָּשׁוּט. חֵלֶק־דִּבֵּר.

*

רַק הָאֵפֶר יוֹדֵעַ מַה זֶּה לְהִשָּׂרֵף

עַד תֹּם. אַךְ אֲנִי, בְּמַבָּט קְצַר־רֹאִי לְפָנִים, אוֹמֵר:

לֹא הַכֹּל יִנָּשֵׂא בָּרוּחַ, לֹא הַכֹּל יִגָּרֵף

בַּמַּכְבֵּד, הַמְטַאטֵא בְּרַחֲבוּת בֶּחָצֵר.

אֲנַחְנוּ נִהְיֶה שָׁם, בְּדָל מָעוּךְ, יְרִיקָה, נִסְתָּרִים

בְּצֵל הַסַּפְסָל, שָׁם הָאוֹר בְּמַחְסוֹם הַזָּוִית נִתְקָע,

נִתְלַכֵּד בְּחִבּוּק עִם הַפְּסֹלֶת, יָמֵינוּ סוֹפְרִים,

נֵעָשֶׂה רַקְבּוּבִית, שִׁכְבָה תַּרְבּוּתִית, מִשְׁקָע.

מְטַנֵּף מַחְפְּרוֹ, חוֹקֵר הֶעָבָר יִפְעַר

אֶת פִּיו לְגַהֵק: אֲבָל גִּלּוּיָיו יַרְעִידוּ

תֵּבֵל וּמְלוֹאָהּ, כְּאוֹצַר־תַּאֲוָה שֶׁבָּעֹמֶק נִקְבַּר,

כְּמוֹ גִּרְסָה הֲפוּכָה שֶׁל הַפִּירָמִידוֹת.

“נְפֹלֶת!”, יִגְנַח, לוֹפֵת אֶת כְּרֵסוֹ, אַךְ בָּרוּר

שֶׁיִּהְיֶה מְרֻחָק מֵאִתָּנוּ, יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהַצִּפֳּרִים

רְחוֹקוֹת מִן הַקַּרְקַע, כִּי נְפֹלֶת – הֲרֵיהִי שִׁחְרוּר

מִן הַכְּלוּב, שִׁחְרוּר מִשָּׁלֵם: הַאֲלָהַת פֵּרוּרִים.


1988


*

בְּעִתּוֹת הַקָּרָה, בִּגְלִיל־אֶרֶץ, הַמֻּרְגָּל וַדַּאי לֹא בְּקֹר,

כִּי־אִם בְּחַמְסִין, לֹא בְּרֶכֶס־הָרִים, אֶלָּא בַּמִּישׁוֹר,

נוֹלַד בִּמְעָרָה הַיֶּלֶד, שֶׁבָּא לִישׁוּעַת תֵּבֵל.

סַעַר, כְּפִי שֶׁרַק בַּחֹרֶף הָעַלְעוֹל בַּמִּדְבָּר מִשְׁתּוֹלֵל.


הַכֹּל כֹּה עָצוּם נִרְאָה לוֹ: שַׁד־אִמּוֹ, צְהֹב אֵד הַקִּיטוֹר

מִנְּחִירֵי הַשְּׁוָרִים וּשְׁלשֶׁת הַמַּאגִים: קַסְפַּר, מֶלְכִּיוֹר,

בַּלְתַּאזַאר; הַשַּׁי שֶׁהֵבִיאוּ, שֶׁפְּנִימָה הֻכְנַס, בְּתוֹדָה,

הוּא הָיָה נְקֻדָּה – וְזֶהוּ. וְכוֹכָב – גַּם הוּא נְקֻדָּה.


בְּרִכּוּז, בְּלִי רִצּוּד, מִבַּעַד לֶעָבִים הַדְּלִילוֹת שֶׁמֵּעַל,

מֵרָחוֹק עַד מְאֹד, עַל הַיֶּלֶד שֶׁהָיָה בָּאֵבוּס מוּטָל,

מֵעִמְקֵי הַיְקוּם, מִקָּצֵהוּ הָאַחֵר, הָיָה הַכּוֹכָב

לַמְּעָרָה מַבָּטוֹ שׁוֹלֵחַ. וְהָיָה זֶה מַבָּט הָאָב.


24 בדצמבר 1988

כָּל דָּבָר יֵשׁ לוֹ גְּבוּל. לַתּוּגָה לֹא פָּחוֹת.

הַמַּבָּט, כְּמוֹ עַלְעָל בַּגָּדֵר, בַּחַלּוֹן תָּקוּעַ.

אֶפְשָׁר מַיִם לִמְזֹג. לְקַרְקֵשׁ בִּצְרוֹר מַפְתְּחוֹת.

הַבְּדִידוּת – פֵּרוּשָׁהּ בֶּנְאָדָם הֶחָסוּם בְּרִבּוּעַ.

כָּךְ, קוֹמֵט אֶת חָטְמוֹ, בְּפַסֵּי הַמְּסִלָּה מְרַחְרֵחַ גָּמָל.

הָרִיק מִתְפָּרֵשׁ, כְּמוֹ מָסָךְ שֶׁהַצִּדָּה נִגְלַל.

וּמָה הַמֶּרְחָב, בִּכְלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, אִם לֹא

הֶעְדֵּר, בְּכָל נְקֻדָּהּ וּנְקֻדָּהּ, שֶׁל הַגּוּף כֻּלּוֹ?

וְלָכֵן גַּם אוּרַנִיָּה – לִקְלִיּוֹ אָחוֹת בְּכוֹרָה.

בַּיּוֹם, כִּלְאוֹר מְנוֹרוֹת הַנֵּפְט הָעִוְרוֹת,

רוֹאִים: הִיא מְאוּמָה אֵינָהּ מַסְתִּירָה;

כְּשֶׁתִּבְחַן אֶת הַגְּלוֹבּוּס – רַק עֹרֶף עֵינֶיךָ רוֹאוֹת.

הִנֵּה הֵם, הִנָּם, אוֹתָם יְעָרוֹת שׁוֹפְעֵי־תּוּת,

הַנְּהָרוֹת, שָׁם בֶּלֽוּגָה אֶפְשָׁר בַּיָּדַיִם לָצוּד,

אוֹ – הָעִיר, שֶׁמִּכָּל מַדְרִיכֶיהָ כַּיּוֹם

שִׁמְךָ כְּבָר סֻלַּק. וְהָלְאָה, לְעֵבֶר דָּרוֹם,

בְּעֶצֶם, יוֹתֵר דְּרוֹם־מִזְרָח, הַגְּבָעוֹת בְּגוֹן חוּם נַעֲטוֹת,

בֵּין שִׂיחֵי הַכָּרִיךְ נוֹדְדִים סוּסֵי־פֶּרֶא.

הַפָּנִים מַצְהִיבִים. בַּהֶמְשֵׁךְ – מְשַׁיְּטוֹת מַשְׁחָתוֹת,

וּמַכְחִיל הַמֶּרְחָב, כִּכְבִיסָה, בְּאִמְרוֹת מַלְמָלָה מְעֻטֶּרֶת.


1988

מתנדבים שנטלו חלק בהנגשת היצירות לעיל
  • בתיה שוורץ
  • מיה קיסרי
תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!