אִשָּׁה אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל מֵת עָלֶיהָ בַּעֲלָהּ, וּבֵיתָם אֵצֶל כְּפָר שֶׁל עַרְבִיִּים הָיָה. נִשְׁאֲרָה שָׁם הָאַלְמָנָה לָדוּר עַל נַחֲלַת בַּעֲלָהּ, הִיא וּשְׁנֵי יְלָדֶיהָ, בֵּן וּבַת קְטַנִּים.

בָּאָה בַצֹּרֶת בְּאוֹתָהּ שָׁנָה. יָגְעָה הָאִשָּׁה לִמְצֹא מָזוֹן וּמִחְיָה, לָהּ וּלְפִי הַטַּף שֶׁעִמָּהּ; עָמְלָה וְיָגָעָה – וּכְדֵי מַחְסוֹרָהּ לֹא מָצָאָה.

יוֹם אֶחָד, יָשְבָה לָהּ עֲנִיָּה זוֹ תַּחַת הַתְּאֵנָה שֶׁלִּפְנֵי בֵיתָהּ, שְׁנֵי יְלָדֶיהָ לְפָנֶיהָ, וְהִיא – מַר לָהּ מָר. תְּאֵנָה זוֹ – הַמְּעַט שֶׁהֵבִיאָה בְעוֹנָתָהּ, כְּבָר נִלְקַט וְנֶאֱכָל, עַכְשָׁו, אֲפִילוּ פַּגָּה אַחַת אֵין עוֹד בְּכָל־נוֹפָהּ; וּבַבַּיִת – רַק פְּרֻסַּת לֶחֶם אַחַת קְטַנָּה יֵשׁ, טְמוּנָה לְמָחָר שַׁחֲרִית. אַךְ הַקְּטַנִּים – דַּאֲגַת מָחָר מַה לָּהֶם? הַיּוֹם פַּת עַרְבִית הֵם מְבַקְשִׁים, – וּמַה תַּעֲשֶׂה הָאֵם? הִיא אֵינָהּ אֶלָּא מַמְתִּינָה שֶׁיֶּחְשַׁךְ הַיּוֹם, אֶפְשָׁר יִישְׁנוּ הַתִּינוֹקוֹת וְיִשְׁכָּחוּ…

אֲבָל הֵם, הַתִּינוֹקוֹת, לֹא שָׁכָחוּ: “אִמָּא, – פִּתָּא!” שָׁאֲלוּ עוֹד וּבָכוּ… עָמְדָה הָאִשָּׁה וְאָמָרָה: “רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! כָּל־זְמָן שֶׁיֵּשׁ מָה בְיָדַי, אֵינִי יְכֹלָה לִמְנֹעַ מִפִּי יְלָדַי” – וְהָלְכָה וְנָטְלָה אוֹתָהּ פְּרֻסָּה אַחֲרוֹנָה וְחִלְּקָה בֵינֵיהֶם: כְּבֵיצָה לָזֶה וּכְבֵיצָה לָזוֹ, וְעוֹד כְּבֵיצָה הִשְׁאִירָה בְיָדָהּ, – פַּת שַׁחֲרִית לְמָחֳרַת הַיּוֹם.

*

נִכְנַס בֵּינָתַיִם עוֹבֵר אֹרַח אֶל הֶחָצֵר, – זָקֵן וְשָׂב הוֹלֵךְ כָּפוּף עַל מִשְׁעַנְתּוֹ וְהוּא גוֹנֵחַ וְרוֹתֵת מֵחֻלְשָׁה, – עָמַד וְאָמַר לָהּ לָאִשָּׁה: “בִּתִּי, אֶפְשָׁר יֵשׁ לָךְ מַה שֶׁהוּא לִסְעֹד לִבִּי?” –

שָׁתְקָה הָאִשָּׁה וְלֹא הֵשִׁיבָה…

אָמַר עוֹד: “כָּל יוֹם־חַמָּה אָרֹך זֶה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ הָיִיתִי, וַאֲפִילוּ כְּזַיִת אֶחָד לֹא בָא אֶל פִּי”.

מִיַּד הוֹשִׁיטָה לוֹ הָאִשָּׁה שְׁיָר הַפַּת שֶׁבְּיָדָהּ וְאָמָרָה: “זֶה יֵשׁ לִי, – לֵךְ, טוֹל לְיָדֶיךָ, סָבָא, וֶאֱכֹל”.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נָתַן הַזָּקֵן יָדוֹ בְחֵיקוֹ, הוֹצִיא פַךְ קָטֹן שֶׁל חֶרֶס וְאָמָר: “אִם כֵּן, מַתָּנָה זוֹ קַבְּלִי מִיָּדִי”.

אָמְרָה לוֹ: “זֶה לָמָּה? – כֵּלִים יֵשׁ לִי, וְהַלְוַאי שֶׁיְהֵא מַה לְבַשֵּׁל בָּהֶם”.

אָמַר לָהּ: “כְּלִי זֶה – כָּל־שָׁעָה שֶׁתֹּאמְרִי לוֹ: 'רְתַח פָּךְ, עִם מַה שֶׁבָּךְ' – מִיָּד הוּא מֵאֵלָיו מַעֲשֵׂה קְדֵרָה יְבַשֵּׁל לָךְ, יְבַשֵּׁל וְיַשְׁפִּיעַ עַד שֶׁתֹּאמְרִי בִּרְכַּת “שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ” – וְאָז יָנוּחַ לוֹ; וַאֲכַלְתֶּם מִן הַמָּזוֹן, לָשׂבַע וְלֹא לְרָזוֹן”.

תָּמְהָה הָאִשָּׁה, נִסְתַּכְּלָה בַזָּקֵן וְאָמָרָה: “רַבִּי! לֹא אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא אַתָּה?…”

מִיַּד נִזְדַּקְּפָה קוֹמָתוֹ שֶׁל הַיָּשִׁישׁ, וּפָנָיו הִבְהִיקוּ כִפְנֵי מַלְאַךְ אֱלֹהִים – וְאֵינוֹ עוֹד…

*

מִשְׁתָּאָה וּמַחֲרִישָׁה עָמְדָה הָאִשָּׁה; וּמִשֶּׁנֵּעוֹרָה רָאֲתָה, הַפַּךְ בְּיָדָהּ נִתַּן, – וּכְלוּם כְּלִי חֶרֶס דַּל זֶה מַחֲזִיק בְּרָכָה כָּזוֹ?…

לְסוֹף הֶעֱמִידָה אֶת־הַכְּלִי וְאָמָרָה: “רְתַח, פָּךְ, עִם מַה שֶׁבָּךְ!” – וּמִיָד הִתְחִיל זֶה שׁוֹרֵק בְּבִשּׁוּלוֹ – וּבִן־רֶגַע הִרְתִּיחַ וְנִתְמַלֵּא כֻלּוֹ.

בֵּרְכָה הָאִשָּׁה עָלָיו: “שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִדְבָרוֹ” – וְנִשְׁתַּתֵּק הַפָּךְ, וּבְתוֹכוֹ כְּמִין דַּיְסָה לְבָנָה וּמְתוּקָה…

אָכְלוּ, הִיא וִילָדֶיהָ לְתֵאָבוֹן, וְנִשְׁבַּר הָרְעָבוֹן; וְהָלְכוּ לִישׁוֹן כְּשֶׁהֵם שְׂבֵעִים וּמְלֵאִים, וְלִבָּם שָׂמֵחַ וָטוֹב, – פַּךְ שֶׁל שׂבַע נִתַּן לִבְרָכָה, וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה.

וּמֵאָז, עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם, בְּכָל־יוֹם תָּמִיד, מַעֲמִידָה הָאִשָּׁה כְּלִי־בְרָכָה זֶה בְּתוֹךְ קְעָרָה עַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן. וְזֶה מְבַשֵּׁל וּמַרְתִּיחַ, מַהְבִּיל וּמִתְמַלֵּא, עַד שֶׁהוּא גוֹלֵשׁ וְצָף מִתּוֹכוֹ אֶל תּוֹךְ הַקְּעָרָה; וְשָׂשִׂים הַיְּלָדִים לֵישֵׁב עִם אִמָּם לִסְעֻדָּה עַל קְעָרָה מְלֵאָה דַּיְסָה. –

וְהַדַּיְסָה לְבָנָה הִיא וּשְׁמֵנָה, וְטַעֲמָהּ כְּצַפִּיחִית בִּדְבַשׁ שֶׁל תְּאֵנָה.

כָּךְ אָכְלוּ כָל־יוֹם וְשָׂבֵעוּ; שָׂבְעוּ וְגַם הוֹתִירוּ לִבְנֵי הָעוֹף, שֶׁפָּרוּ וְרָבוּ בֶּחָצֵר לָרֹב, וְאֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה תְּבָרֵךְ שֵׁם אֲדֹנָי, עַל כָּל־מַה שֶׁבָּרָא לְהַחֲיוֹת נֶפֶשׁ כָּל־חָי; וְהַבֵּן וְהַבַּת יַחַד עוֹנִים כַּדָּת: “בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ! – אָמֵן!”

*

עָבְרוּ כַּמָּה יָמִים וְהִגִּיעוּ יְמוֹת־הַגְּשָׁמִים.

רָאֲתָה הָאֵם, יְמֵי הַחֲנֻכָּה בָּאִים וַעֲדַיִן אֵין לַיְלָדִים נַעֲלָיִם, – הָלְכָה וְקִבְּצָה מִן הַתַּרְנְגֹלִין שְׁנֵי סַלֵּי בֵּיצִים, הִשְׁכִּימָה וְשָׂמָה עַל הַחֲמוֹר, וְעִם עַמּוּד־הַשַּׁחַר בְּטֶרֶם אוֹר, יָצְאָה וְהָלְכָה לִמְכֹּר בָּעִיר וְלִקְנוֹת בַּכֶּסֶף נְעָלוֹת, – מַתְּנַת־חֲנֻכָּה לַיְלָדִים.

הִיא הָלְכָה לָהּ, וְהַיְלָדִים קָמוּ וּבִקְשׁוּ לֶאֱכֹל.

נָטְלוּ וְהֶעֱמִידוּ אֶת־הַפַּךְ לְתוֹךְ קַעֲרָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁרָאוּ אֶת־אִמָּם עוֹשָׂה, וְאַף הֵם פָּתְחוּ וְאָמָרוּ: “רְתַח, פָּךְ, עִם מַה־שֶׁבָּךְ!” – וּמִיָּד הִתְחִיל זֶה מְבַשֵּׁל כְּדַרְכּוֹ. מַרְתִּיחַ וְשׁוֹפֵעַ אֶל הַקְּעָרָה.

בִּקְשׁוּ לֵישֵׁב לִסְעֻדָּה – וְזֶה מַרְתִּיחַ עֲדַיִּן, גּוֹלֵשׁ וְשׁוֹפֵעַ עַד בְּלִי דָי. עָמְדוּ לִלְחֹשׁ עָלָיו כְּאִמָּם, וְלֹא יָדְעוּ מָה, – שֶׁהֵם כְּפָרִיִּים־דַּרְדְּקִים הָיוּ, וְסֵדֶר בְּרָכוֹת לֹא לָמְדוּ עֲדַיִּן, וְגַם בִּרְכַּת “שֶׁהַכֹּל” לֹא יָדְעוּ עוֹד…

ֹ הִתְחִילוּ קוֹרִין: “דַּי לְךָ, פָּךְ!” – רַב לָנוּ, פַּךְ!" – וְהַלָּז עוֹדֵהוּ רוֹתֵחַ וְגוֹלֵשׁ: “תּוֹךְ־תּוֹךְ־תָּךְ!”… שׁוֹפֵעַ וּמֵצִיף מִן הַקְּעָרָה עַל הַשֻּׁלְחָן, וּמִן הַשֻּׁלְחָן עַל הַקַּרְקַע הוּא יוֹצֵק, עַד שֶׁנִּכְווּ רַגְלֵיהֶם:

“גְּמֹר, פָּךְ! – פְּסֹק, פָּךְ!” –

“שֶׁהַכֹּל נִהְיָה, פָּךְ!”

אִי־אֶפְשִׁי כָךְ!" – –

כָּךְ צָעֲקוּ הַיְלָדִים בְּכָל־לָשׁוֹן שֶׁמָּצָאוּ, אַךְ הַלָּז גּוֹלֵשׁ וּמִתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר, מַרְתִּיחַ וְאוֹמֵר: “קַח־קַח־קָח!”…

וְהַבַּיִת – הֶבֶל עוֹלֶה בּוֹ כִּבְבֵית־הַמֶּרְחָץ, הַקַּרְקַע כֻּלָּהּ דַּיְסָה רוֹתַחַת, וְהַכֹּל מִתְבַּשֵּׁל שָׁם כִּבְתוֹךְ קַלָּחַת… וְקָפְצוּ הַיְלָדִים מִן הַחַלּוֹן לַחוּץ, וְנִמְלְטוּ בִּבְכִיָּה מִפְּנֵי דַּיְסָה זוֹ שֶׁהִבְשִׁילוּ עֲלֵיהֶם.

*

הֵם בָּרְחוּ – וְהַפַּךְ שֶׁבַּבַּיִת גּוֹלֵשׁ וְשׁוֹפֵעַ, שׁוֹטֵף וְנוֹבֵעַ כְּמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר. גָּבְרָה הַדַּיְסָה גָּבָרָה – מֵחַלּוֹן וַאֲרֻבָּה עָבָרָה! עוֹבֶרֶת־נִגֶּרֶת, נִשְׁפֶּכֶת וּמְצִיפָה אֶת־הֶחָצֵר, מְצִיפָה וּמַהְבִּילָה כְּמַרְאֵה הֶעָשָׁן, עַד שֶׁהִתְחִילוּ אַנְשֵׁי הַכְּפָר רָצִים, – אָמְרוּ: “דְלֵקָה נָפְלָה בְּבֵית הַיְּהוּדִית!”

בָּאוּ – רָאוּ מִין תַּבְשִׁיל לָבָן שׁופֵעַ. הִתְחִילוּ כֻּלָּם נוֹפְחִים בְּפִיהֶם, טוֹעֲמִים וּמְלַקְלְקִים בִּלְשׁוֹנָם – וַהֲרֵי זוֹ דַּיְסָה…

“דַּיְסָה בְחָלָב! – דַּיְסָה בְחָלָב!” – בְּשִׂמְחָה קָרָאוּ, וְגָדוֹל וְקָטֹן נִקְבְּצוּ וּבָאוּ.

“הוֹ, לַדַּיְסָה! מְהֵרָה מְהֵרָה! מִי בִּקְעָרָה וּמִי בִּקְדֵרָה! – הוֹ, לַדַּיְסָה בְּעוֹדָהּ חַמָּה!” – וְהַכֹּל שׁוֹאֲבִים בְּשָׂשׂוֹן, סוֹבְאִים בְּנַהֲמָה, שׁוֹאֲפִים, גּוֹמְאִים – וְהַכֹּל בְּחִנָּם, אֵין כָּסֶף!

וְהוֹאִיל, שֶׁאֲפִילוּ זִקְנֵי עַרְבִיִּים אֵינָם בְּקִיאִים בְּבִרְכוֹת־הַנֶּהֱנִין, וְכֻלָּם בְּלִי בְרָכָה אָכָלוּ – נִתְרַגְּשָׁה הַדַּיְסָה עַל הָעָם, נִתְחַמְּרָה כְּנַחְשׁוֹל שֶׁבַּיָּם, הֵבְלָהּ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן עָלָה – וַתְּהִי הַבֶּהָלָה.

שָׁטְפָה כַּנָּהָר דַּיְסָה עַל הֶחָצֵר כֻּלָּהּ, וּמִן הֶחָצֵר אֶל הַחוּץ, וּמִן הַחוּץ אֶל הַחֲצֵרוֹת וּמִן הַחֲצֵרוֹת אֶל הַבָּתִּים; וּמְנוּסָה וּצְוָחָה בַּחוּצוֹת וּבַחֲצֵרוֹת! תַּרְנְגוֹלִים מְקַרְקְרִים פּוֹרְחִים עַל גְּדֵרוֹת, אָדָם, בָּקָר וָצֹאן נוֹהֲמִים – הַכֹּל נִכְוִין בְחַמֵּי־חַמִּים! גְּמַלִּים, חֲמוֹרִים עִם עִזִּים וּכְבָשִׂים – הֵם עַל בּנֵיהֶם, סְיָחִים וּגְדָיִים, עֲגָלִים וּטְלָאִים – רָצִים כִּמְשֻׁגָּעִים! מִזְדַּקְרִים, בּוֹעֲטִים וּמִסְתָּעֲרִים, בּוֹרְחִים מִן הַכְּפָר אֶל הָהָר, וְנָשִׁים וְטַף סוֹפְקִים כָּף, עַל הַגַּגּוֹת יִצְוָחוּ: “הַבָּתִּים נִשְׁקָעִים בְּדַּיְסָה!” – “הַמִּזְבָּלָה מִתְכַּסָּה דַּיְסָה!…”

וּגְבָרִים בְּמַעְדֵּרִים יֵחָפֵזוּן וּמַאֲרוֹפוֹת וּמַגְרֵפוֹת יֹאחַזוּן, – חוֹפְרִים תְּעָלוֹת כָּל־הָעָם בַּאֲשֶׁר שָׁם, תְּעָלוֹת לַדַּיְסָה אֶל הַנַּחַל שֶׁבַּגָּיא: “וַי־וָי!” – צוֹעֵק כָּל־חָי; וְהַדַּיְסָה שׁוֹטֶפֶת וְזוֹעֶפֶת: “אֲהָהּ־אֲהָהּ!” – מַבּוּל שֶׁל דַּיְסָה בָּא! מַבּוּל שׁוֹטֵף מִן הַכְּפָר, בְּמוֹרַד הָהָר, אֶל הַנַּחַל וְהַגָּיא – עַד בְּלִי דָי!

וְאֶפְשָׁר שֶׁכָּל־הָעוֹלָם הָיָה נַעֲשֶׂה דַּיְסָה, אִלְמָלֵי חָזְרָה אֵם הַבָּנִים בְּעוֹד זְמָן. – שֶׁכֵּן הִיא בַּחֲזִירָתָהּ בְּבֵין־הָעַרְבָּיִם, מִשֶּׁהִגִּיעָה לַנַּחַל וְרָאַתְהוּ מַרְתִּיחַ דַּיְסָה, – קָפְצָה וּפָרְשָׂה כַּפֶּיהָ לַשָּׁמָיִם, קָרְאָה בְּקוֹל:

"בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ,

אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם,

שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ!" –

וְהַדַּיְסָה נָחָה שָׁכָכָה.

נִתְפַּזֵּר הָעֲרָפֶל מֵהַר וּמִשָּׁפֶל, – וְהַכְּפָר כֻּלוֹ מְכֻסֶּה לָבָן, כִּבְיוֹם הַשֶּׁלֶג הַגָּדוֹל, שֶׁהָיָה שָׁם לְפָנִים, זֶה מִכַּמָּה וְכַמָּה שָׁנִים. –

*

אוֹמְרִים: כָּל־אוֹתוֹ הַלַּיְלָה הָיוּ בְנֵי הַכְּפָר כֻּלָּם, לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם, חוֹפְרִים בְּדַּיְסָה זוֹ, נוֹבְרִים בְּתוֹכָהּ וְאוֹכְלִים… וְאַף־עַל־פִּי שֶׁנִּתְבַּשְׁלָה זוֹ בֶּעָפָר עַל לְטָאוֹת וּנְחָשִׁים וּשְׁאָר שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים – בְּעַל־כָּרְחָם אָכְלוּ בָּהּ וּמִלְאוּ כַּרְסֵיהֶם, בִּכְדֵי לְפַנּוֹת דְּרָכִים וּנְתִיבוֹת לְבָתֵּיהֶם. –

חָפְרוּ אֵלוּ וְרָאוּ, שֶׁעֲדַיִן אֵין הֵם מַסְפִּיקִים, – שָׁלְחוּ וְקָרְאוּ גַּם לִשְׁאָר כְּפָרִים. וּבָאוּ גַם הֲלָלוּ וְחָפָרוּ. חָפְרוּ, אָכְלוּ וְהוֹבִילוּ גַם לִמְקוֹמוֹתֵיהֶם, עַל גְּמַלִּים הֵבִיאוּ וְעַל חֲמוֹרִים, צָבְרוּ דַיְסָה בַּכְּפָרִים וַיַּעֲשׂוּהָ חֳמָרִים חֳמָרִים. אָמְרוּ: “מָזוֹן לְכָל־הַשָּׁנָה יִהְיֶה לְכֻלָּנוּ!” – וְיָגְעוּ עוֹד וְחָפָרוּ, עָמְלוּ עַד בֹּקֶר, נָשְׂאוּ וְצָבָרוּ, עַד צֵאת הַשֶּׁמֶש בִּגְבוּרָתוֹ, וְחַם הַשֶּׁמֶש – וְהַכֹּל נָמֵס מֵחַמָּתוֹ…

אָז יָדְעוּ כֻּלָּם דַּיְסָה זוֹ מָה הִיא, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו: “מָן הוּא!…”

וְהַמָּן, זֶה דְּגַן הַשָּׁמָיִם – כֻּלּוֹ מַיִם, פַּלְגֵי מָיִם; וּמִי שֶׁלֹּא זָכָה וְאָכַל, הָלַךְ וְשָׁתָה מִן הַנָּחַל!

(אַגָּדָה מִדְרָשִׁית)

מֶלֶךְ הָיָה בְאֶרֶץ פָּרַס; וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּחַל הַמֶּלֶך וַיִּפֹּל לְמִשְׁכָּב. וַיֹּאמְרוּ עֲבָדָיו הָרוֹפְאִים: “לֹא נוּכַל לְרַפֵּא אֶת־אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ בִּלְתִּי אִם בַּחֲלֵב לְבִיאָה”. וַיִּתְעַצֵּב הַמֶּלֶךְ מְאֹד וַיֹּאמַר: “מֵאַיִן אֶקַּח חָלָב אֲשֶׁר כָּזֶה?”

וַיַּעַן אֶחָד מֵעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ הַנִּצָּבִים עָלָיו, וְהוּא אִישׁ גִּבּוֹר־צָיִד, וַיֹּאמַר: “יְצַוֶּה־נָא אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, וְיֻתַּן נָא לְעַבְדְּךָ עֶשְׂרִים עִזִּים – וְאֵלְכָה וְאָבִיאָה אֶת־הֶחָלָב, אֲשֶׁר אָמְרוּ הָרוֹפְאִים”.

וַיְצַו הַמֶּלֶךְ, וַיָּבִיאוּ לַצַּיָּד אֶת־הָעִזִּים אֲשֶׁר אָמָר, וְעִמָּהֶן גַּם רוֹעֶה אֶחָד, – וַיְשַׁלְּחֵהוּ הַמֶּלֶךְ.

וַיִּקַּח הַצַּיָּד וַיֵּלֶךְ הַמִּדְבָּרָה, אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יָדַע, וַיְהִי שָׁם.

*

וּבַמָּקוֹם הַהוּא – גֹּב־אֲרָיוֹת אֶחָד; וַיַּשְׁכֵּם הַצַּיָּד וַיִּקַּח אִתּוֹ אַחַת מִן הָעִזִּים וַיֵּלֶךְ, וַיָּבֹא עַד לִפְנֵי גֹּב־הָאֲרָיוֹת, – וְהִנֵּה שָׁם לְבִיאָה מֵינִיקָה אֶת־גוּרֶיהָ. וַיַּעֲמֹד הַצַּיָּד מֵרָחוֹק, מִמּוּל הַגֹּב.

וַיְִהִי כַעֲלוֹת הַלְּבִיאָה, וַיִּקַּח הַצַּיָּד אֶת־הָעֵז אֲשֶׁר עִמּוֹ וַיַּשְׁלִיכֶנָּה אֶל הַלְּבִיאָה, וַתִּנְהַם הַלְּבִיאָה וַתֹּאחַז בָּעֵז וַתִּסְחָבֶנָּה אֶל הַגֹּב.

וּמִמָּחֳרַת הַיּוֹם הִקְרִיב הָאִישׁ לָגֶשֶׁת כִּמְעָט אֶל הַגֹּב וַיַּשְׁלֵךְ לַלְּבִיאָה עֵז שֵׁנִית.

וַיְהִי הוּא עוֹשֶׂה כֵן מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ; וּמִיּוֹם לְיוֹם קָרַב הָאִישׁ, הָלֹךְ וְקָרֹב עוֹד אֶל הַלְּבִיאָה, עַד אֲשֶׁר גַּם נָגֹעַ נָגַע בָּהּ, כִּי הִסְכִּינָה עִמּוֹ; וְעַד אֲשֶׁר שִׂחֵק אֶת־הַלְּבִיאָה, כַּאֲשֶׁר יְשַׂחֵק הָאָדוֹן אֶת־כַּלְבּוֹ.

אָז יַחֲלֹב הָאִישׁ אֶת־הַלְּבִיאָה אֶל כֶּלִי, וַיִּקַּח אֶת־הֶחָלָב וַיֵּלֶךְ לָשׁוּב אֶל הַמֶּלֶךְ.

*

וַיְהִי בַדֶּרֶךְ וַיִּיגַע הַצַּיָּד וַיִּשְׁכַּב לָנוּחַ תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִים.

וַיְהִי כְּשָׁכְבּוֹ וַיִּשְׁמַע – וְהִנֵּה רִיב בֵּין אֶבְרֵי גוּפוֹ; רִיב לָהֶם עַל הַכָּבוֹד וְהַשִּׁלְטוֹן…

וַתַּעֲנֶינָה הַיָּדַיִם וַתֹּאמַרְנָה: “מִי יִדְמֶה לָנוּ בָּאֲבָרִים? כִּי מִי לָקַח אֶת־הֶחָלָב הַזֶּה מִן הַלְּבִיאָה וּנְשָׂאוֹ אֶל הַמֶּלֶךְ?” וַתֹּאמַרְנָה הָרַגְלַיִם: “וְלוּלֵא אֲנַחְנוּ, מִי הֵבִיא וַיּוֹלֶךְ אֶת־אֲדוֹנֵנוּ אֶל הַלְּבִיאָה וַיְשִׁיבֵהוּ אֶל הַמֶּלֶךְ?” וַתַּעַן הַלָּשׁוֹן וַתֹּאמַר: " וְלוּלֵא אֲנִי שֶׁדִּבַּרְתִּי אֶל הַמֶּלֶךְ, מִי הָיָה מְבַקֵּשׁ מִכֶּם לַעֲשׂוֹת אֶת־הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה?"

וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הָאֲבָרִים אֶת־דִּבְרֵי הַלָּשׁוֹן וַיִּרְגְּזוּ כֻלָּם מִכַּעַס, וַיַּעֲנוּ וַיֹּאמֵרוּ: “מִי אַתְּ, יוֹשֶׁבֶת חשֶׁךְ? וּבַמֶּה אַתְּ הַקְּטַנָּה נֶחְשַׁבְתְּ, כּי נוֹעַזְתְּ גַּם אַתְּ לְהִתְנֵשֵּׂא? – הֲמָשֹׁל תִּמְשְׁלִי בָנוּ, אִם מָלֹךְ תִּמְלְכִי אַתְּ עָלֵינוּ? דֹּמִּי, וְאֶל גְּדוֹלִים אַל תִּדַּמִּי!”

וַתַּעַן אוֹתָם הַלָּשׁוֹן לֵאמֹר: “מָחָר – וִידַעְתֶּם מִי הוּא הַשַּׁלִּיט בְּכֻלְּכֶם יָחַד…”

וַיִּתְעוֹרֵר הָאִישׁ – וְהִנֵּה חֲלוֹם…

וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל דַּרְכּוֹ.

*

וַיְהִי מִמָּחֳרַת הַיּוֹם וַיָּבֹא הַצַּיָּד אֶל הַמֶּלֶךְ, וַיִּשְׁתַּחֲוָה לְפָנָיו וַיֹּאמַר: “יְחִי אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ! – הִנֵּה הֵבִיא לְפָנֶיךָ עַבְדְּךָ חֲלֵב כַּלְבָּה כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ…” וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר: “הַלְכַלְבָּה שְׁלַחְתִּיךָ?…” וְהַצַּיָּד כְּאִלֵּם, בְּאֵין מַעֲנֶה יַעֲמֹד…

וַתִּבְעַר חֲמַת הַמֶּלֶךְ וַיִּקְרָא: הַלְהָתֵל בִּי אָמַרְתָּ, הָעֶבֶד הַנִּבְזֶה?… הוֹצִיאוּהוּ וְיִתָּלֶה!"

הַצַּיָּד הוּבָא לְהִתָּלוֹת – וְחִיל אָחַז אֶת־כָּל־אֲבָרָיו וַיִּרְעֲדוּ בִתְחִנָּה אֶל הַלָּשוֹן, לֵאמֹר: “לָמָּה הֲרֵעוֹת לְכֻלָּנוּ יַחַד בְּהֶגֶה אֶחָד? וְלָמָּה תַשְׁחִיתִי גַּם לַמֶּלֶךְ הַחוֹלֶה?”

וַתַּעַן הַלָּשׁוֹן וַתֹּאמַר: “מִי אֲנִי, יוֹשֶׁבֶת חֹשֶׁךְ, וּבַמֶּה אֲנִי הַקְּטַנָּה נֶחְשַׁבְתִּי, שֶׁאַתֶּם מִתְחַנְּנִים אֵלַי כֻּלְּכֶם?”

וַיַּעֲנוּ כָל־הָאֲבָרִים וַיִּקְרָאוּ: “אָמְנָם חָטָאנוּ לְפָנָיִךְ! – עַתָּה רָאִינוּ כִּי כֻלָּנוּ בְיָדֵךְ אֲנָחְנוּ, וְאַתְּ גַּם מָשֹׁל תִּמְשְׁלִי בָנוּ! אַךְ קוּמִי־נָא וְהַצִּילִינוּ מִיַּד הַמָּוֶת הַמָּר!”

וַתַּעַן הַלָּשׁוֹן וַתְּדַבֵּר בְּפִי הָאִישׁ לִפְנֵי שַׂר־הַטַּבָּחִים לֵאמֹר: “חָנֵנִי, אֲדוֹנִי! וְהָשֵׁב נָא אֶת־עַבְדְּךָ אֶל הַמֶּלֶךְ, וַאֲדַבְּרָה דָבָר לְפָנָיו, רֶגַע בְּטֶרֶם אָמוּת, – וְיִיטַב לַאֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ, וְאוּלַי יָחֹן גַּם אוֹתִי עַבְדֶּךָ…”

וַיַּחְמֹל שַׂר־הַטַּבָּחִים עַל הַצַּיָּד וַיְשִׁיבֵהוּ אֶל הַמֶּלֶּךְ.

*

וַיּוּבָא הַצַּיָּד שֵׁנִית לִפְנֵי הַמֶּלֶּךְ, וַיִּשְׁתַּחוּ לְרַגְלָיו וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אַרְצָה, וַיַּעַן וַיֹּאמַר: “אָנָּא! שָׂא־נָא, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, לְפֶשַׁע לְשׁוֹנִי! כִּי נִבְהֹל נִבְהַל עַבְדְּךָ מִפְּנֵי הֲדַר כְּבוֹדֶךָ – וָאֲדַבֵּר דָּבָר אֲשֶׁר לֹא כֵן… הֵן יֵשׁ אֲשֶׁר יִקְרְאוּ הַצַּיָּדִים לַלְּבִיאָה: ‘כַּלְבָּה’, – וּבִלְשׁוֹנָם דִּבֶּר עַבְדְּךָ לְפָנֶיךָ! וְעַתָּה, יְצַוֶּה נָא אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, וִינַסּוּ נָא עֲבָדֶיךָ הָרוֹפְאִים אֶת־הֶחָלָב אֲשֶׁר הֵבֵאתִי – וְרָאוּ, אִם לֹא חֲלֵב לְבִיאָה הוּא, כַּאֲשֶׁר אָמַר אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ”.

וַיְצַו הַמֶּלֶךְ, וַיֻּתַּן הֶחָלָב עַל יַד הָרוֹפְאִים, וַיְנַסּוּהוּ, וַיִּמָּצֵא כִּי חֲלֵב לְבִיאָה הוּא. – וַיִּשְׂמַח הַמֶּלֶךְ מְאֹד וַיֵּיטֶב לַצַּיָּד כְּיַד הַמַּלְכוּת.

וְכַאֲשֶׁר נִרְפָּא הַמֶּלֶךְ, גִּדֵּל אֶת־הַצַּיָּד עוֹד וַיְנַשְּׂאֵהוּ לְיוֹעֵץ בַּמַּלְכוּת; כִּי הִשְׂכִּיל הָאִיש מֵאָז, וּלְשׁוֹנוֹ תָּמִיד אַךְ בְּחָכְמָה דִבֵּרָה.

*

עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמּוֹשְׁלִים: “מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד הַלָּשׁוֹן”.