(אַגָּדָה מִדְרָשִׁית)
מֶלֶךְ הָיָה בְאֶרֶץ פָּרַס; וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּחַל הַמֶּלֶך וַיִּפֹּל לְמִשְׁכָּב. וַיֹּאמְרוּ עֲבָדָיו הָרוֹפְאִים: “לֹא נוּכַל לְרַפֵּא אֶת־אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ בִּלְתִּי אִם בַּחֲלֵב לְבִיאָה”. וַיִּתְעַצֵּב הַמֶּלֶךְ מְאֹד וַיֹּאמַר: “מֵאַיִן אֶקַּח חָלָב אֲשֶׁר כָּזֶה?”
וַיַּעַן אֶחָד מֵעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ הַנִּצָּבִים עָלָיו, וְהוּא אִישׁ גִּבּוֹר־צָיִד, וַיֹּאמַר: “יְצַוֶּה־נָא אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, וְיֻתַּן נָא לְעַבְדְּךָ עֶשְׂרִים עִזִּים – וְאֵלְכָה וְאָבִיאָה אֶת־הֶחָלָב, אֲשֶׁר אָמְרוּ הָרוֹפְאִים”.
וַיְצַו הַמֶּלֶךְ, וַיָּבִיאוּ לַצַּיָּד אֶת־הָעִזִּים אֲשֶׁר אָמָר, וְעִמָּהֶן גַּם רוֹעֶה אֶחָד, – וַיְשַׁלְּחֵהוּ הַמֶּלֶךְ.
וַיִּקַּח הַצַּיָּד וַיֵּלֶךְ הַמִּדְבָּרָה, אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יָדַע, וַיְהִי שָׁם.
*
וּבַמָּקוֹם הַהוּא – גֹּב־אֲרָיוֹת אֶחָד; וַיַּשְׁכֵּם הַצַּיָּד וַיִּקַּח אִתּוֹ אַחַת מִן הָעִזִּים וַיֵּלֶךְ, וַיָּבֹא עַד לִפְנֵי גֹּב־הָאֲרָיוֹת, – וְהִנֵּה שָׁם לְבִיאָה מֵינִיקָה אֶת־גוּרֶיהָ. וַיַּעֲמֹד הַצַּיָּד מֵרָחוֹק, מִמּוּל הַגֹּב.
וַיְִהִי כַעֲלוֹת הַלְּבִיאָה, וַיִּקַּח הַצַּיָּד אֶת־הָעֵז אֲשֶׁר עִמּוֹ וַיַּשְׁלִיכֶנָּה אֶל הַלְּבִיאָה, וַתִּנְהַם הַלְּבִיאָה וַתֹּאחַז בָּעֵז וַתִּסְחָבֶנָּה אֶל הַגֹּב.
וּמִמָּחֳרַת הַיּוֹם הִקְרִיב הָאִישׁ לָגֶשֶׁת כִּמְעָט אֶל הַגֹּב וַיַּשְׁלֵךְ לַלְּבִיאָה עֵז שֵׁנִית.
וַיְהִי הוּא עוֹשֶׂה כֵן מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ; וּמִיּוֹם לְיוֹם קָרַב הָאִישׁ, הָלֹךְ וְקָרֹב עוֹד אֶל הַלְּבִיאָה, עַד אֲשֶׁר גַּם נָגֹעַ נָגַע בָּהּ, כִּי הִסְכִּינָה עִמּוֹ; וְעַד אֲשֶׁר שִׂחֵק אֶת־הַלְּבִיאָה, כַּאֲשֶׁר יְשַׂחֵק הָאָדוֹן אֶת־כַּלְבּוֹ.
אָז יַחֲלֹב הָאִישׁ אֶת־הַלְּבִיאָה אֶל כֶּלִי, וַיִּקַּח אֶת־הֶחָלָב וַיֵּלֶךְ לָשׁוּב אֶל הַמֶּלֶךְ.
*
וַיְהִי בַדֶּרֶךְ וַיִּיגַע הַצַּיָּד וַיִּשְׁכַּב לָנוּחַ תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִים.
וַיְהִי כְּשָׁכְבּוֹ וַיִּשְׁמַע – וְהִנֵּה רִיב בֵּין אֶבְרֵי גוּפוֹ; רִיב לָהֶם עַל הַכָּבוֹד וְהַשִּׁלְטוֹן…
וַתַּעֲנֶינָה הַיָּדַיִם וַתֹּאמַרְנָה: “מִי יִדְמֶה לָנוּ בָּאֲבָרִים? כִּי מִי לָקַח אֶת־הֶחָלָב הַזֶּה מִן הַלְּבִיאָה וּנְשָׂאוֹ אֶל הַמֶּלֶךְ?” וַתֹּאמַרְנָה הָרַגְלַיִם: “וְלוּלֵא אֲנַחְנוּ, מִי הֵבִיא וַיּוֹלֶךְ אֶת־אֲדוֹנֵנוּ אֶל הַלְּבִיאָה וַיְשִׁיבֵהוּ אֶל הַמֶּלֶךְ?” וַתַּעַן הַלָּשׁוֹן וַתֹּאמַר: " וְלוּלֵא אֲנִי שֶׁדִּבַּרְתִּי אֶל הַמֶּלֶךְ, מִי הָיָה מְבַקֵּשׁ מִכֶּם לַעֲשׂוֹת אֶת־הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה?"
וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הָאֲבָרִים אֶת־דִּבְרֵי הַלָּשׁוֹן וַיִּרְגְּזוּ כֻלָּם מִכַּעַס, וַיַּעֲנוּ וַיֹּאמֵרוּ: “מִי אַתְּ, יוֹשֶׁבֶת חשֶׁךְ? וּבַמֶּה אַתְּ הַקְּטַנָּה נֶחְשַׁבְתְּ, כּי נוֹעַזְתְּ גַּם אַתְּ לְהִתְנֵשֵּׂא? – הֲמָשֹׁל תִּמְשְׁלִי בָנוּ, אִם מָלֹךְ תִּמְלְכִי אַתְּ עָלֵינוּ? דֹּמִּי, וְאֶל גְּדוֹלִים אַל תִּדַּמִּי!”
וַתַּעַן אוֹתָם הַלָּשׁוֹן לֵאמֹר: “מָחָר – וִידַעְתֶּם מִי הוּא הַשַּׁלִּיט בְּכֻלְּכֶם יָחַד…”
וַיִּתְעוֹרֵר הָאִישׁ – וְהִנֵּה חֲלוֹם…
וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל דַּרְכּוֹ.
*
וַיְהִי מִמָּחֳרַת הַיּוֹם וַיָּבֹא הַצַּיָּד אֶל הַמֶּלֶךְ, וַיִּשְׁתַּחֲוָה לְפָנָיו וַיֹּאמַר: “יְחִי אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ! – הִנֵּה הֵבִיא לְפָנֶיךָ עַבְדְּךָ חֲלֵב כַּלְבָּה כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ…” וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר: “הַלְכַלְבָּה שְׁלַחְתִּיךָ?…” וְהַצַּיָּד כְּאִלֵּם, בְּאֵין מַעֲנֶה יַעֲמֹד…
וַתִּבְעַר חֲמַת הַמֶּלֶךְ וַיִּקְרָא: הַלְהָתֵל בִּי אָמַרְתָּ, הָעֶבֶד הַנִּבְזֶה?… הוֹצִיאוּהוּ וְיִתָּלֶה!"
הַצַּיָּד הוּבָא לְהִתָּלוֹת – וְחִיל אָחַז אֶת־כָּל־אֲבָרָיו וַיִּרְעֲדוּ בִתְחִנָּה אֶל הַלָּשוֹן, לֵאמֹר: “לָמָּה הֲרֵעוֹת לְכֻלָּנוּ יַחַד בְּהֶגֶה אֶחָד? וְלָמָּה תַשְׁחִיתִי גַּם לַמֶּלֶךְ הַחוֹלֶה?”
וַתַּעַן הַלָּשׁוֹן וַתֹּאמַר: “מִי אֲנִי, יוֹשֶׁבֶת חֹשֶׁךְ, וּבַמֶּה אֲנִי הַקְּטַנָּה נֶחְשַׁבְתִּי, שֶׁאַתֶּם מִתְחַנְּנִים אֵלַי כֻּלְּכֶם?”
וַיַּעֲנוּ כָל־הָאֲבָרִים וַיִּקְרָאוּ: “אָמְנָם חָטָאנוּ לְפָנָיִךְ! – עַתָּה רָאִינוּ כִּי כֻלָּנוּ בְיָדֵךְ אֲנָחְנוּ, וְאַתְּ גַּם מָשֹׁל תִּמְשְׁלִי בָנוּ! אַךְ קוּמִי־נָא וְהַצִּילִינוּ מִיַּד הַמָּוֶת הַמָּר!”
וַתַּעַן הַלָּשׁוֹן וַתְּדַבֵּר בְּפִי הָאִישׁ לִפְנֵי שַׂר־הַטַּבָּחִים לֵאמֹר: “חָנֵנִי, אֲדוֹנִי! וְהָשֵׁב נָא אֶת־עַבְדְּךָ אֶל הַמֶּלֶךְ, וַאֲדַבְּרָה דָבָר לְפָנָיו, רֶגַע בְּטֶרֶם אָמוּת, – וְיִיטַב לַאֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ, וְאוּלַי יָחֹן גַּם אוֹתִי עַבְדֶּךָ…”
וַיַּחְמֹל שַׂר־הַטַּבָּחִים עַל הַצַּיָּד וַיְשִׁיבֵהוּ אֶל הַמֶּלֶּךְ.
*
וַיּוּבָא הַצַּיָּד שֵׁנִית לִפְנֵי הַמֶּלֶּךְ, וַיִּשְׁתַּחוּ לְרַגְלָיו וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אַרְצָה, וַיַּעַן וַיֹּאמַר: “אָנָּא! שָׂא־נָא, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, לְפֶשַׁע לְשׁוֹנִי! כִּי נִבְהֹל נִבְהַל עַבְדְּךָ מִפְּנֵי הֲדַר כְּבוֹדֶךָ – וָאֲדַבֵּר דָּבָר אֲשֶׁר לֹא כֵן… הֵן יֵשׁ אֲשֶׁר יִקְרְאוּ הַצַּיָּדִים לַלְּבִיאָה: ‘כַּלְבָּה’, – וּבִלְשׁוֹנָם דִּבֶּר עַבְדְּךָ לְפָנֶיךָ! וְעַתָּה, יְצַוֶּה נָא אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, וִינַסּוּ נָא עֲבָדֶיךָ הָרוֹפְאִים אֶת־הֶחָלָב אֲשֶׁר הֵבֵאתִי – וְרָאוּ, אִם לֹא חֲלֵב לְבִיאָה הוּא, כַּאֲשֶׁר אָמַר אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ”.
וַיְצַו הַמֶּלֶךְ, וַיֻּתַּן הֶחָלָב עַל יַד הָרוֹפְאִים, וַיְנַסּוּהוּ, וַיִּמָּצֵא כִּי חֲלֵב לְבִיאָה הוּא. – וַיִּשְׂמַח הַמֶּלֶךְ מְאֹד וַיֵּיטֶב לַצַּיָּד כְּיַד הַמַּלְכוּת.
וְכַאֲשֶׁר נִרְפָּא הַמֶּלֶךְ, גִּדֵּל אֶת־הַצַּיָּד עוֹד וַיְנַשְּׂאֵהוּ לְיוֹעֵץ בַּמַּלְכוּת; כִּי הִשְׂכִּיל הָאִיש מֵאָז, וּלְשׁוֹנוֹ תָּמִיד אַךְ בְּחָכְמָה דִבֵּרָה.
*
עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמּוֹשְׁלִים: “מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד הַלָּשׁוֹן”.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.