עֶרֶב נֶחְמָד הָיָה בָאָרֶץ, עֶרֶב־אָבִיב זַךְ וְרֵיחָנִי; וְיוֹסִיפוֹן יוֹשֵׁב אֵצֶל הַחַלּוֹן וְקוֹרֵא סֵפֶר לְאוֹר הַנֵּר.

קָרְאָה לוֹ דִינָה אֲחוֹתוֹ מִבַּחוּץ: “בֹּאָה, אָחִי, צֵא וּנְשַׂחֲקָה לְרוּחַ הַנָּשֶׁף!” וּמֵשִׁיב לָהּ יוֹסִיפוֹן וְאוֹמֵר: “אֲבָל סֵפֶר זֶה שָׁאַלְתִּי רַק עַד לְמָחֳרַת הַבֹּקֶר – וַאֲנִי רוֹצֶה לְסַיְּמוֹ כָעֵת, – בִּי, הַנִּיחִי לִי עוֹד שָׁעָה!”

הָלְכָה לָהּ דִּינָה וְיוֹסִיפוֹן חָזַר לַקְּרִיאָה.

הַשִּׁטָּה שֶׁלִּפְנֵי הַחַלּוֹן פָּרְחָה לָבָן, נָסְכָה עַל הַיֶּלֶד רֵיחַ צִצֶּיהָ הָרַכִּים וְהַמְּתֻקִּים, לָחֲשָׁה לוֹ; צַרְצוֹר מְצַלְצֵל מֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר, בִּמְשׁוּבָה יִשְׁרֹק; גֻּמְרוֹת־לַיְלָה כְּעֵין כּוֹכָבִים דַּקִּים הִתְעוֹפֵפוּ, וּבָרְחוֹב מִצְהֲלוֹת יְלָדִים מְשַׂחֲקִים בְּמַחֲבוֹאִים, – אַךְ יוֹסִיפוֹן מִסִּפְרוֹ לֹא יָסִיר עָיִן…

מוֹרֶה הוּא לְעַצְמוֹ בָּאֶצְבַּע וְקוֹרֵא מִשּׁוּרָה לְשׁוּרָה; הַסֵּפֶר הַקָּטֹן מוֹשְׁכוֹ בִדְבָרָיו, – דְּבָרִים עַל הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִימֵי קֶדֶם, קוֹרֵא הַיֶּלֶד בְּסֵפֶר זֶה.

וְהִנֵּה זֶה סִיֵּם אֶת־הַסֵּפֶר – וַעֲדַיִּן בִּמְקוֹמוֹ הוּא יוֹשֵׁב.

מְבַקֵּשׁ הוּא לַחֲשֹׁב עוֹד בַּדְּבָרִים שֶׁקָּרָא.

סָמַךְ אֶת־רֹאשׁוֹ בְּסִפּוֹ שֶׁל הַחַלּוֹן, וּמִבַּעַד נוֹפָהּ שֶׁל הַשִּׁטָּה צוֹפוֹת עֵינָיו בַּיָּרֵחַ וּבַכּוֹכָבִים שֶׁלְּמָעְלָה, – וְהַשִּׁטָּה כְּרָזֵי־רָזִים הִיא מְלַחֶשֶׁת עָלָיו וְאֵת רֵיחָהּ הַמָּתֹק, רֵיחַ צִצֶּיהָ הַצַּחִים, תִּזְלֹף בּוֹ – –

וְהִנֵּה בָא וְעָמַד אֶצְלוֹ צְבִי לָבָן, צַח כַּשֶּׁלֶג, וְקַרְנָיו שְׁנֵי שִׂיחֵי־שׁוֹשָׁן פּוֹרְחִים לְתִפְאָרֶת, – וּמִיָּד עָלָה יוֹסִיפוֹן וְרָכַב עָלָיו. הִתְחִיל הַצְּבִי רָץ וְנוֹשֵׂא אוֹתוֹ – עַד שֶׁבָּאוּ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל…

נִכְנְסוּ וּבָאוּ לְבֵין פַּרְדֵּסִים. פָּגְעוּ שָׁם בְּעֶגְלַת־עֲרִיסָה שֶׁל זָהָב, שֶׁשְּׁנֵי עֳפָרִים, תָּאֳמֵי צְבִיָּה, מוֹשְׁכִים אוֹתָהּ. וּבַעֲרִיסָה זוֹ בַּת־מֶלֶךְ קְטַנָּה יוֹשֶׁבֶת. כֻּלָּהּ עֲטוּפָה לָבָן וּתְכֵלֶת דַקָּה וְזַכָּה, וְצִיץ־זָהָב מְשֻׁבָּץ אֲבָנִים יְקָרוֹת עַל תַּלְתַּלֵּי רֹאשָׁהּ…

רָצִים הָעֳפָרִים וּמְצַלְצְלִים בְּפַעֲמוֹנֵי הַכֶּסֶף הַתְּלוּיִים בַּחֲרוּזֵי מַרְגָּלִיּוֹת שֶׁבְּצַוְּארֵיהֶם, – רָצִים וְנוֹשְׂאִים אֶת־הַבַּת בְּעֶגְלָתָהּ הַמְנַצְנֶצֶת, וַעֲדַת יוֹנִים לְבָנוֹת מְעוֹפְפוֹת עָלֶיהָ, מְנַפְנְפוֹת כַּנְפֵיהֶן וּמַשִּׁיבוֹת רוּחַ כָּל־כָּךְ נְעִימָה…

הֵצִיצָה בַת־הַמֶּלֶךְ וְרָאֲתָה, נַעַר רוֹכֵב עַל צְבִי לָבָן שֶׁקַּרְנָיו שִׂיחֵי־שׁוֹשָׁן, – אָמְרָה לוֹ: “הֲגַם אַתָּה אֶל הָרֵי הַבְּשָׂמִים, אָחִי? בֹּאָה וְנִסְעָה יָחַד!”

וּמִיָּד הִתְנַשְּׂאָה הַמֶּרְכָּבָה עִם עָפְרֶיהָ, וְהִתְנַשֵּׂא הַצְּבִי אַף הוּא – וְהִתְחִילוּ טָסִים־טָסִים מְהֵרָה עִם הַיּוֹנִים יָחַד, – נִשָּׂאִים בָּרוּחַ –

וְהֵקִיץ יוֹסִיפוֹן מִתְּנוּמָתוֹ…

אִמָּא מַחֲלִיקָה רַכּוֹת עַל רֹאשׁוֹ וּמוֹלִיכָה אוֹתוֹ אֶל מִשְׁכָּבוֹ, וְהוּא – עֲדַיִּן הַסֵּפֶר בְּיָדוֹ הוּא…

וְהַלְּבָנָה מִן הַחַלּוֹן אֵלָיו נִשְׁקָפֶת, שׂוֹחֶקֶת לוֹ, וּבְחֵן וּבְחֶסֶד גַּם אָמֹר תֹּאמַר לוֹ: “חֲלוֹם נָאֶה אָרַגְתִּי לָךְ, קָטָן? – חֲלוֹם טוֹב חָזִיתָ! – וַאֲנִי יוֹדַעַת מָה הוּא!…”

א.

יַלְדָּה הָיְתָה בִּכְפָר אֶחָד קָטָן וָדָל, יְתוֹמָה קְטַנָּה וגַלְמוּדָה, שֶׁמֵּתוּ עָלֶיהָ אָבִיהָ וְאִמָּהּ בְּשַׁבָּת אֶחָת. חָמְלָה עֲלֶיהָ שְׁכֵנָה אַחַת, זְקֵנָה עֲנִיָּה, וְאָסְפָה אוֹתָהּ לָשֶׁבֶת עִמָּהּ יָחַד.

יָשְׁבָה הַיַּלְדָּה עִם הַזְּקֵנָה יָמִים שְׁנָיִם, וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי עָמְדָה וְאָמְרָה לַזְּקֵנָה: “סָבָתִי! מַה־לִּי יוֹשֶׁבֶת כָּאן, וּמָה אוֹחִיל בִּכְפָר שֶׁל עֲנִיִּים זֶה? אָקוּמָה, אֵלְכָה לָעִיר, אֶמְצָא לִי שָׁם בַּיִת לְשָׁרֵת בּוֹ – וְאֶהְיֶה מִתְפַּרְנֶסֶת בַּעֲבוֹדָתִי”.

נִתְאַנְּחָה הַזְּקֵנָה וְאָמְרָה לָהּ: “קְטַנָּה אַתְּ, בִּתִּי; אֲבָל לֵכִי, לְכִי לְגוֹרָלֵךְ, – וְהַשֵּׁם־יִתְבָּרֵךְ יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ הַטּוֹב לְפָנָיִךְ”.

מִיָּד נָטְלָה הַיְתוֹמָה אֶת־יְרוּשָׁתָהּ, מִטְפַּחְתָּהּ שֶׁל אִמָּהּ, עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם, וְהִפְשִׁילָה עַל כְּתֵפָהּ; וְעָמְדָה הַזְּקֵנָה וְנָתְנָה לָהּ צֵידָה לַדֶּרֶךְ – פְּרוּסַת־לֶחֶם יְחִידָה שֶׁהָיְתָה בַּבָּיִת; וְאָמְרָה הַקְּטַנָּה שָׁלוֹם – וְיָצָאָה.

מְהַלֶּכֶת הַיַּלְדָּה וּמַפְלִיגָה בַדֶּרֶךְ, וְהַזְּקֵנָה מִפֶּתַח־בֵּיתָהּ מִסְתַּכֶּלֶת אַחֲרֶיהָ, מְנִיעָה רֹאשׁ וְאוֹמֶרֶת בְּדִמְעָה: “יְתוֹמָה קְטַנָּה וַעֲלוּבָה! וּלְוָאי שֶׁיִּתֵּן לָךְ הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב – וְלֹא תֹאבְדִי בָּעוֹלָם הַגָּדוֹל וְהָרָחָב הַזֶּה…”

ב.

הָלְכָה הַיְתוֹמָה בַּדֶּרֶךְ עַד שֶׁרָעָבָה – וְנִפְנְתָה וְיָשְׁבָה לָהּ בְּצִלּוֹ שֶׁל אִלָּן אֶחָד, לֶאֱכוֹל אֶת־לַחְמָהּ.

בָּא וְעָמַד כְּנֶגְדָהּ אֶבְיוֹן אֶחָד, זָקֵן מְרַתֵּת מֵחֻלְשָׁה, וְאָמַר בַּאֲנָחָה: “אוֹי, כַּמָּה רָעֵב אָנִי! – כֹּחַ אֵין בִּי לָלֶכֶת עוֹד”.

מִיָּד קָמָה הַיְתוֹמָה וּפָשְׁטָה לֶעָנִי אֶת־הַפַּת שֶׁבְּיָדָהּ, נָתְנָה לוֹ וְאָמְרָה: “שֵׁב, סָבָא, וּסְעַד לִבֶּךָ!”

“וָאָתְּ?” – שָׁאֳלָהּ הַזָּקֵן וּפָנָיו הִבְהִיקוּ.

“אֲנִי” – הֵשִׁיבָה הַקְּטַנָּה – “כֹּחִי עִמִּי; אַגִּיעַ לָעִיר וְאֹכַל שָׁם”.

וּמִשֶּׁאָמְרָה לוֹ שָׁלוֹם, פָּנְתָה הַקְּטַנָּה וְהָלְכָה לְדַרְכָּהּ.

וְגֶשֶׁם הִתְחִיל מְטַפְטֵף וְיוֹרֵד.

נִתְגַּבֵּר הַגֶּשֶׁם בְּרוּחַ עַזָּה – וְנִתְעַטְּפָה הַיְתוֹמָה בְּמִטְפַּחְתָּהּ שֶׁל אִמָּהּ, וּבָאָה אֶל סֶלַע אֶחָד זָקוּף – לַעֲמֹד בְּצִדּוֹ עַד יַעֲבֹר זָעַם.

מָצְאָה שָׁם אִשָּׁה אַחַת יוֹשֶׁבֶת כְּפוּפָה, וְעַל זְרוֹעָהּ תִּינוֹק בּוֹכֶה וְרוֹעֵד. וּמִתְאַנַּחַת הָאֵם וְאוֹמֶרֶת: “בְּנִי הַחוֹלֶה! בַּמֶּה אֶעֱטָפְךָ, בְּנִי, מִפְּנֵי הַצִּנָּה וְהַמָּטָר?”

מִיָּד נָטְלָה הַיְתוֹמָה אֶת־מִטְפַּחְתָּהּ שֶׁל אִמָּהּ, נָתְנָה לָאִשָּׁה וְאָמְרָה לָהּ: “עִטְפִי נָא אֶת־בְּנֵךְ, דּוֹדָה, וְיֵחַם לוֹ”.

“וָאָתְּ?” – שָׁאֲלָה הָאִשָּׁה בְדִמְעָה וּפָנֶיהָ הִבְהִיקוּ.

“אֲנִי” – הֵשִׁיבָה הַקְּטַנָּה – “הֲרֵי בְרִיאָה וּגְדוֹלָה אָנִי מִתִּינוֹק זֶה”.

עָטְפָה הָאִשָּׁה אֶת־הַתִּינוֹק וְהָלְכָה לָהּ.

וּפָסַק הַגֶּשֶׁם וְזָרַח הַשָּׁמֶשׁ.

וּפָנְתָה הַיְתוֹמָה וְהָלְכָה גַם הִיא לְדַרְכָּהּ.

ג.

הַשֶּׁמֶשׁ נָטָה לָבוֹא, וְהַיְתוֹמָה הָרְעֵבָה יָגְעָה כְבָר וְגַם צָמְאָה לְמָיִם – וַעֲדַיִּן אֵין הָעִיר נִרְאֵית לָהּ.

רָאֲתָה מַעְיַן־מַיִם יוֹצֵא מִפְּאַת חֹרְשָׁה אֶחָת – וְקָרְבָה הַקְּטַנָּה לִשְׁתּוֹת.

מִשֶּׁקָּרְבָה – שָׁמְעָה קוֹל אֲנָקָה בָא מִבֵּין הַשִּׂיחִים; נִסְתַּכְּלָה – וְהִנֵּה אִישׁ מֻטָּל שָׁם מֻכֶּה וּפָצוּעַ, בְּגָדָיו פְּרֻמִים וּמְסֹאָבִים בַּדָּם, וְהוּא מִתְבּוֹסֵס וְגוֹנֵחַ: “אוֹיָה! הִכּוּנִי שׁוֹדְדִים, פְּצָעוּנִי – וּמִי, אוֹי, יַחְבּשׁ לִי?…”

מִיָּד פָּשְׁטָה הַיְתוֹמָה אֶת־שִׂמְלָתָהּ מֵעַל גּוּפָה וְקָרְעָה לִקְרָעִים, רָחֲצָה לָאִישׁ וְחָבְשָׁה בַּמַּטְלִיּוֹת לְכָל פְּצִיעָה וּפְצִיעָה שֶׁבּוֹ – וְחָיְתָה נַפְשׁוֹ וְיָשָׁב.

וְהַקְּטַנָּה, מִכֵּיוָן שֶׁנִּשְׁאֲרָה עוֹמֶדֶת בַּחֲלוּקָהּ לְבָד – נִסְתַּלְקָה וְיָשְׁבָה לָהּ בְּסֵתֶר הַסְּבָךְ.

וְשׁוּב נִתְאַנַּח הָאִישׁ וְאָמָר: “וּלְיִשּׁוּב אֵיךְ אָבֹא? – וְכֹחַ אֵין בִּי לָלֶכֶת בְּלִי סְמִיכָה”.

הֵשִׁיבָה לוֹ הַיְתוֹמָה מִתּוֹךְ הַסְּבָךְ וְאָמְרָה: “תָּנוּחַ, דּוֹדִי, עוֹד שָׁעָה קַלָּה – וְאוֹלִיכֵךְ לָעִיר אָנִי”.

“וְלָמָּה לֹא מִיָּד, בִּתִּי?” – שָׁאַל הָאִישׁ.

אָמְרָה לוֹ הַקְּטַנָּה: “לְעֵין הַשֶּׁמֶשׁ בְּלִי לְבוּשׁ אֵלֵךְ?”

הִבְהִיקוּ פְנֵי הָאִישׁ וְאָמָר: “בָּרוּךְ טַעֲמֵךְ, קְטַנָּה! – נַמְתִּין עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים”.

ד.

עִם צֵאת הַכּוֹכָבִים, יָצְאָה הַיְתוֹמָה אֶל־הָאִישׁ, הֶחֱזִיקָה בְיָדוֹ וְאָמְרָה לוֹ: “כָּעֵת קוּמָה, דּוֹדִי, וְנֵלֵכָה”.

מִיָּד זָרְחוּ פְנֵי הָאִישׁ כִּפְנֵי לְבָנָה וְעָנָה וְאָמַר לָהּ בְּחִבָּה: “עוֹד זֹאת תַּעֲשִׂי, בִתִּי, אֶת־חָצְנֵךְ הַחֲזִיקִי וְלַשָּׁמַיִם הַבִּיטִי”.

“וְלָמָּה כָּךְ, דּוֹדִי?” – שָׁאֲלָה הַקְּטַנָּה מַתְמִיהָה.

“הַחֲזִיקִי וְתִרְאִי לָמָּה”.

עָמְדָה הַיַּלְדָּה וְהֶחֱזִיקָה בְחֹצֶן חֲלוּקָהּ, הִבִּיטָה לִמְרוֹם הַשָּׁמָיִם –

וְהִנֵּה כּוֹכָבִים־כּוֹכָבִים נוֹשְׁרִים מִשָּׁם!

נוֹשְׁרִים הֵם מִמָּרוֹם וְנוֹפְלִים אֶל־חָצְנָהּ, – נוֹשְׁרִים וּמְצַלְצְלִים – וַהֲרֵי הֵם דֵּינָרִים, דֵּינְרֵי זָהָב נוֹצְצִים – –

נִבְהֲלָה הַקְּטַנָּה, נִפְנְתָה לִשְׁאֹל לָאִישׁ, – וְהוּא – הֵיכָן הוּא? לְאָן וְאֵימָתַי נִתְעַלֵּם לוֹ?…

הִתְחִילָה הַיַּלְדָּה קוֹרֵאת לוֹ: “אַיֶּכָּה, דּוֹדִי? לָמָּה עֲזַבְתָּנִי?”

“לְעוֹלָם לֹא אֶעֱזְבֵךְ!” – עָנָה קוֹל מִמָּרוֹם לָהּ.

“וְהֵיכָן אָתָּה?” – שָׁאֲלָה הַיְּתוֹמָה נִרְעָדָה.

“מִשָּׁמַיִם אֵלַיִךְ אַבִּיט…”

וְהַקּוֹל מִמָּרוֹם מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ, כְּקוֹל כִּנּוֹר נָעִים הוּא מוֹשֵׁךְ וְאוֹמֵר:

"לֹא אֶעֱזְבֵךְ, שֶׁכֵּן הֱטִיבוֹת עִמִּי שָׁלשׁ פְּעָמִים הַיּוֹם!

"כִּי אֲנִי הַזָּקֵן, אֲנִי הָאִשָּׁה, אֲנִי הַפָּצוּעַ – וּמַלְאָךְ יְיָ אָנִי!

"עַתָּה, זָהָב זֶה מַתְּנַת שָׁמַיִם הוּא – וִיהִי נָא לָךְ, בִּתִּי!

“שָׂאִיהוּ עִמֵּךְ, וְעָשִׂית בּוֹ אַךְ טוֹב וְחֶסֶד כָּל־הַיָּמִים!”

שָׁמְעָה הַקְּטַנָּה – וְנֶעֶצְמוּ רֶגַע עֵינֶיהָ מִבּשֶׁת־עֲנָוָה וְנֹעַם־תַּעֲנֻגּוֹת יָחַד… נִפְקָחוּ –

וְהֵיכָן הִיא עוֹמֶדֶת?…

בַּכְּפָר לִפְנֵי דִירַת שְׁכֶנְתָּהּ, הַזְּקֵנָה הָרַחֲמָנִית, הִיא עוֹמֶדֶת בַּחֲלוּקָהּ הַלָּבָן, וְחָצְנָהּ מָלֵא־מָלֵא דֵּינָרִים – דֵּינְרֵי זָהָב חֲדָשִׁים נוֹצְצִים לְאוֹר הַיָּרֵחַ בַּעֲלוֹתוֹ.

דָּפְקָה עַל הַדֶּלֶת – וְנִכְנְסָה אֶל הַבָּיִת – – –

וּמֵאָז הַיַּלְדָּה וְהַזְּקֵנָה, יַחַד שְׁתֵּיהֶן, חָיוּ לָהֵן בְּטוֹב וּבִנְעִימִים – וְעָשׂוּ צְדָקָה וְחֶסֶד כָּל־הַיָּמִים.

(מַעֲשֶׂה נוֹרָא)

א.

רִתָּה־פְּטִיטָה – כָּל־טוּב הָיְתָה רוֹאָה בַּכַּר הַלָּבָן שֶׁבְּתוֹךְ עַרְשָׂהּ. וְאֵימָתַי? בַּלַּיְלָה, כְּשֶׁכַּר רַךְ זֶה תַּחַת רֹאשָׁהּ הוּא.

פִּלְאֵי פְלָאִים רוֹאָה אָז הַקְּטַנָּה עַל גַּבֵּי הַכָּר.

לְמָשָׁל:

בֻּבָּה גְדוֹלָה יוֹשֶׁבֶת לִמְכוֹנָה קְטַנָּה וְתוֹפֶרֶת־תּוֹפֶרֶת מִתּוֹךְ רְנָנָה נְעִימָה… אוֹ פְּרָחִים גְּדוֹלִים מְעוֹפְפִים כַּצִּפֳּרִים וּמְצַלְצְלִים כְּפַעֲמוֹנִים דַקִּיקִים…

וְעוֹד כָּאֵלּוּ וְכָאֵלּוּ הִיא רוֹאָה וְרוֹאָה.

אַךְ בַּבֹּקֶר, פּוֹקַחַת רִתָּה־פְּטִיטָה אֶת־עֵינֶיהָ – וְהַכֹּל כְּלֹא הָיָה, נֶעֱלַם וְאֵינוֹ עוֹד –

“אֵין זֹאת” – תֹּאמַר אָז הַקְּטַנָּה בְּלִבָּהּ – “שֶׁכָּל אוֹתָם הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים טְמוּנִים הֵם תּוֹךְ הַכָּר, וְרַק בַּלַּיְלָה הֵם יוֹצְאִים מִשָּׁם וְנִרְאִים לִי”.

וְלָמָּה דַוְקָא בַּלַּיְלָה? שֶׁכֵּן בַּלַּיְלָה יְשֵׁנָה הִיא רִתָּה – וְאֵין הַדְּבָרִים מִתְיָרְאִים שֶׁמָּא תְקַלְקְלַם הִיא בְיָדֶיהָ, כְּדַרְכָּהּ עִם כָּל־הַצַּעֲצוּעִים שֶׁלָּהּ.

כָּךְ חָשְׁבָה הַקְּטַנָּה וְהָיְתָה מְגַשֶּׁשֶׁת תָּמִיד בְּכַר שֶׁלָּהּ, לִמְצֹא אֶת־הַדְּבָרִים הַטְּמוּנִים בּוֹ…

ב.

בֹּקֶר אֶחָד, קָמָה רִתָּה־פְּטִיטָה וּפָתְחָה וְאָמְרָה לְאִמָּהּ בְּשִׂמְחָה: “אִמָּא! בְּתוֹךְ כָּרִי זֶה מַלְאָכִים קְטַנִּים יֵשׁ”.

“וּמִנַּיִן זֶה לָךְ, בִּתִּי?” – שָׁאֲלָה הָאֵם מְשַׂחֶקֶת לְבִתָּהּ.

“שֶׁכֵּן הַלַּיְלָה רְאִיתִים, אִמָּא! – שְׁלֹשָׁה מַלְאָכִים קְטַנֵּי־קְטַנִּים, קְטַנִּים כְּאֶצְבַּע זוֹ, נִתְעוֹפְפוּ מִן הַכָּר שֶׁלִּי וְהִתְחִילוּ נוֹגְנִים עָלָיו… הֵם נָגְנוּ בַּחֲלִילֵי זָהָב דַּקִּים־דַּקִּיקִים, וּבָאָה חֲתַלְתֻלָּה קְטַנְטַנָּה וּלְבַנְבָנָה, קָרְאָה: “מְיָאוּ!” וְהִתְחִילָה מְרַקֶּדֶת, רָקֹד וְסָבֹב עַל שְׁתַּיִם בְּמָחוֹל – כָּךְ וָכָךְ!…”

כָּךְ סִפְּרָה רִתָּה בְשִׂמְחָה וּשְׂחוֹק רָב, וַאֲגַב סִפּוּר הִתְחִילָה גַם מְרַקֶּדֶת כְּאוֹתָהּ חֲתַלְתֻּלָּה קְטַנְטַנָּה וּלְבַנְבָנָה.

“חֲלוֹם טוֹב חָזִית, בִּתִּי! – אַךְ כַָּרֵךְ כְּכָל־הַכָּרִים הוּא וְאֵינוֹ מְמֻלָּא מַלְאָכִים; אֲבָל הַחֲלוֹם טוֹב וְיָפֶה הָיָה”.

כָּךְ אָמְרָה הָאֵם, דִגְדְּגָה לְבִתָּהּ וְנָשְׁקָה לָהּ נְשִׁיקָה וְיָצְאָה שְׂמֵחָה, לָלֶכֶת אֶל הַשּׁוּק, לִקְנוֹת שָׁם מָה.

נִשְׁאֲרָה רִתָּה־פְּטִיטָה לְבַדָּהּ בַּבָּיִת. יָשְׁבָה וְאָמְרָה לְעַצְמָהּ: “,חֲלוֹם, אַךְ חֲלוֹם' אוֹמֶרֶת אִמָּא, – וּמַה־זֶּה חֲלוֹם?… לֹא! כִּי דְבָרִים מַמָּשׁ, דְּבָרִים טוֹבִים טְמוּנִים בֶּאֱמֶת תּוֹךְ כָּרִי זֶה שֶׁלִּי… אֶלָּא אִמָּא אֵינָהּ רוֹצָה שֶׁאֲשַׂחֵק עִמָּם בַּיּוֹם – וַהֲרֵיהִי אוֹמֶרֶת, אֵין בַּכַּר וְלֹא כְלוּם… וְאַדְרַבָּה! הִנֵּה אֶפְתַּח – וְאֶרְאֶה”.

וּמַה עָשְׂתָה קְטַנָּה זוֹ?

שִׁמְעוּ אֶת־הַמַּעֲשֶׂה, שְׁמָעוּ!

ג.

קָמָה רִתָּה בִּקְשָׁה וּמָצְאָה אֶת־הַמִּסְפָּרָיִם; נָטְלָה וְחָתְכָה חֲתָךְ בְּתוֹךְ הַכָּר – וְנַעֲשָׂה חוֹר… וּמִיָּד הִכְנִיסָה אֶת־יָדָהּ הַקְּטַנָּה לְתוֹכוֹ. מִשְׁמְשָׁה בְּקֶרֶב הַכָּר, מִשְׁמְשָׁה וְחָפְנָה מִתּוֹכוֹ וְהוֹצִיאָה – נוֹצָה…

וְשׁוּב הִכְנִיסָה יָדָהּ וְחָפְנָה מִתּוֹכוֹ – וְשׁוּב לֹא הֶעֶלְתָה בְחָפְנָהּ אֶלָּא נוֹצָה בִלְבָד; נוֹצָה אַךְ נוֹצָה…

בֵּינְתַיִם נָשְׁבָה רוּחַ מִן הַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ – וְנִתְעוֹפְפָה הַנּוֹצָה, נִתְפַּזְּרָה וְעוֹפְפָה כְשֶׁלֶג בְּתוֹךְ הֶחָדֶר…

חָסָה רִתָּה עַל הַנּוֹצָה שֶׁהִיא מִתְפַּזֶּרֶת כָּךְ, וְחָפְזָה בְּרִיצָה לְאָסְפָהּ חֲזָרָה אֶל הַכָּר… עָבְרָה לִפְנֵי הָרְאִי – –

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! הֲזֹאת הִיא? הֲזֹאת רִתָּה־פְּטִיטָה?…

נִבְהֲלָה הַקְּטַנָּה לְמַרְאֶהָ הַמְּשֻׁנֶּה!

הִיא – כָּל־תַּלְתַּלֵּי רֹאשָׁהּ, הַתַּלְתַּלִּים הַשְּׁחוֹרִים, מָלְאוּ נוֹצָה לְבָנָה, וּמַרְאֵה רִתָּה כְּמַרְאֵה סָבָה פְּרוּעָה, מַרְאֵה מְכַשֵּׁפָה זְקֵנָה!… וְכַמָּה בוּשָׁה, כַּמָּה כְלִמָּה! וּלְאָן תָּבֹא כָעֵת בְּמַרְאֶה מְשֻׁנֶּה שֶׁכָּזֶה?…

“מֶה עָשִׂיתִי? אוֹי, מֶה עָשִׂיתִי?!” – קָרְאָה רִתָּה וְכָבְשָׁה פָנֶיהָ תּוֹךְ כַּפּוֹתֶיהָ בִּבְכִי – “אֵיךְ לֹא הֶאֱמַנְתִּי לְאִמָּא, אֵיכָה לֹא הֶאֱמַנְתִּיהָ?!… וְעַכְשָׁו מָה אֶעֱשֶׂה?…”

וְאִמָּא, כְּשֶׁבָּאָה וְרָאֲתָה כָּל־זֹאת – מֶה אָמְרָה וּמֶה עָשְׂתָה הִיא לְבִתָּהּ הַחַבְּלָנִית?

הֲרֵי מֵאֲלֵיכֶם תָּבִינוּ זֹאת – וְאַדְרַבָּה! אִמְרוּ אַתֶּם, מָה?

א

מִשֶּׁנִּבְרְאוּ הַצִּפֳּרִים, לֹא הָיוּ יוֹדְעוֹת עֲדַיִּן לְהַנְעִים זְמִירוֹת, וְהָיוּ כֻלָּן צוְֹחוֹת בְּקוֹלֵי־קוֹלוֹת, מְצַפְצְפוֹת וּמַהְגּוֹת כְּכָל־הָעוֹלֶה וְיוֹצֵא מִגְּרוֹנָן, בְּלִי כָל־נְעִימָה שֶׁהִיא.

מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא?

שָׁגַר שְׁנַיִם מִמַּלְאֲכֵי־הַשִּׁיר שֶׁבַּמָּרוֹם, וְיָרְדוּ לְתוֹךְ יַעַר מָלֵא עוֹף, יָשְׁבוּ בֵין עֳפָאָיו שֶׁל אִילָן אֶחָד נָאֶה – וּפָתְחוּ פִיהֶם בְּשִׁירָה.

שָׁמְעוּ בַעֲלֵי־הַכְּנָפַיִם קוֹל עָרֵב מְהַלֵּךְ בַּיָּעַר – וּבָאוּ רַבִּים בַּעֲפִיפָה לִפְנֵי אִילָן זֶה, שֶׁמִּמֶּנּוּ הַקּוֹל יוֹצֵא, וְרָאוּ: שְׁנַיִם שֶׁזִּיוָם מֵאִיר כַּלְּבָנָה, פּוֹרְשִׂים כְּנָפַיִם כְּגַוְנֵי הַקֶּשֶׁת שֶׁבְּעָנָן, וּמִפִּיהֶם – הַקּוֹל, קוֹל נְגִינָה מוֹשֵׁךְ וְלוֹקֵחַ לְבָבוֹת בִּנְעִימָה.

מִיָּד הֵבִינוּ כֻלָּם שֶׁמַּלְאֲכֵי־מָרוֹם הֵם אֵלּוּ וְעָמְדוּ כָל־הָעוֹפוֹת לִפְנֵיהֶם בִּשְׁתִיקָה שֶׁל כָּבוֹד, – עוֹמְדִים וּמִשְׁתָּאִים לִנְגִינַת־שָׁמַים, שֶׁלֹּא שָׁמְעָה עוֹד כָּל־אֹזֶן בָּאָרֶץ…

הִתְחִילוּ הַמַּלְאָכִים מְנַגְּנִים שִׂמְחָה, וּמִיָּד קָפְצָה דִיצָה גְדוֹלָה עַל כָּל־הָעוֹפוֹת, וְהִתְחִילוּ יוֹצְאִים בְּמָחוֹל מֵאֲלֵיהֶם, – וַהֲרֵי כֻלָּם שָׂשִׂים וּמְרַקְּדִים, מְנַתְּרִים וְנַעֲלָסִים לְקוֹל הַשִּׁיר, וְכָל־הַיַּעַר כֻלּוֹ – צָהֳלָה וְרִנָּה בְהֵדוֹ לְשַׂמַּח לְבָבוֹת!

מִשֶּׁסִיְמוּ הַמַּלְאָכִים נְגִינָתָם זוֹ, מִיָּד מָחֲאוּ כָל־הָעוֹפוֹת כָּנָף וְקָרָאוּ: “הֶאָח, מַה־נָּעִים וּמַה־טּוֹב!” וְאָמְרוּ לַמַּלְאָכִים: “מַלְאָכִים טוֹבִים! עֲשׂוּ עִמָּנוּ חֶסֶד, וּבְכָל־יוֹם תָּבֹאוּ לְנַגֵּן לָנוּ כָךְ!”

אָמְרוּ לָהֶם הַמַּלְאָכִים: "אָנוּ, מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן, לֹא נִבְרֵאנוּ לְנַגֵּן אֶלָּא לְדָרֵי מַעֲלָה שֶׁבָּרָקִיעַ, וְלֹא נִתְּנָה לָנוּ רְשׁוּת לוֹמַר שִׁירָה בָּאָרֶץ אֶלָּא יוֹם זֶה בִּלְבָד.

עַכְשָׁו, רְצוֹנְכֶם, שֶׁתְּהֵא שִׁירָה נֶאֱמֶרֶת גַּם בָּאָרֶץ? יְכוֹלִים אָנוּ לִמְסֹר לָכֶם חָכְמַת הַנִּגּוּן, וְתִהְיוּ אַתֶּם, בַּעֲלֵי־הַכָּנָף, הַמְּנַגְּנִים שֶׁלְּדָרֵי מָטָּה".

“וּלְוָאי!” קָרְאוּ כָל־הָעוֹפוֹת בְּשִׂמְחָה; וְנִזְדָּרְזוּ וְנִתְעוֹפְפוּ עַל כָּל־הַקִּנִּים שֶׁבַּיָּעַר, מְבַשְּׂרִים וְאוֹמְרִים: “מַתָּנָה טוֹבָה מִגִּנְזֵי־מְרוֹמִים שָׁלַח לָנוּ הַיּוֹם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, – בֹּאוּ, צִפֳּרִים, וּנְקַבְּלָהּ!”

מִיָּד נִתְעוֹפְפוּ כָל־בַּעֲלֵי אֶבְרָה וְנוֹצָה, שָׂשִׂים טָסִים הֲמוֹנִיּוֹת־הֲמוֹנִיּוֹת לְמִינֵיהֶם. מִכָּל־קְצוֹת הַיָּעַר – נֶחְפָּזוּ לַמַּתָּנָה, וְאַף אֶחָד מֵהֶם לֹא נִשְׁאַר בְּקִנּוֹ, שֶׁכֻּלָּם יַחַד נִקְבְּצוּ וּבָאוּ לְמָקוֹם זֶה שֶׁל מַתַּן־שִׁירָה.

ב

עָמְדוּ הַמַּלְאָכִים וּפָתְחוּ וְאָמְרוּ לָהֶם, לָעוֹפוֹת:

“עַכְשָׁו, שִׁמְעוּ בַעֲלֵי־כָנָף כֻּלְּכֶם! מַתָּנָה טוֹבָה הִיא הַשִּׁירָה אֶלָּא שֶׁאֵין הִיא נִתֶּנֶת מַאַלֶיהָ, בְּלִי יְגִיעָה. שֶׁכֵּן כָּל־חָכְמָה צְרִיכָה לִמּוּד וְאַף הַנִּגּוּן כָּךְ. וְהָרוֹצֶה לְנַגֵּן יָפֶה – עָלָיו לְהַקְשִׁיב יָפֶה־יָפֶה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן שֶׁלְּפָנָיו, וְלִתֵּן דַּעְתּוֹ עַל כָּל־פֶּרֶק וּפֶרֶק שֶׁבַּשִּׁיר; וְעָלָיו גַּם לְחַנֵּךְ אֶת־גְּרוֹנוֹ יָפֶה וּלְאַמֵּן אֶת־קוֹלוֹ שֶׁיְּהֵא יוֹצֵא בִנְעִימָה, בְּסֵדֶר נָאֶה וּבְמִדָּה וּבְקֶצֶב מְכֻוָּן. וְלָכֵן, הַתְקִינוּ אֶת־עַצְמְכֶם לְתוֹרָה וְלַעֲבוֹדָה זוֹ. וַהֲרֵי שְׁנֵינוּ עוֹמְדִים הַיּוֹם לְלַמֵּד אֶת־כֻּלְּכֶם – וְעַתָּה עִמְדוּ וּשְׁמָעוּ!”

כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ הָעוֹפוֹת כָּךְ, נַעֲשׂוּ כִתִּים־כִּתִּים, וְהִתְחִילוּ מְדַיְּנִים בַּדָּבָר:

הָרְעַבְתָּנִים שֶׁבָּהֶם אָמְרוּ: “הַנִּגּוּן וַדַּאי יָפֶה הוּא אַף נָעִים, אֲבָל כְּבָר רְעֵבִים אָנוּ, לְאַחַר שֶׁעָמַדְנוּ כָאן שָׁעָה. עַכְשָׁו, נָעוּף וְנָתוּר לָנוּ טָרֶף, וּלְאַחַר שֶׁנִּסְעַד לִבֵּנוּ – נַחֲזוֹר”. – וּמִיָּד עָפוּ לָהֶם אֵלוּ לַצָּיִד. צָדוּ, דָּרְסוּ וְאָכְלוּ אֲכִילָה גַסָּה שֶׁהֱבִיאָה אוֹתָם לִידֵי שֵׁנָה – וְנִרְדָּמוּ.

הַשּׁוֹבֵבוֹת, הַצַּחֲקָנִיּוֹת שֶׁבַּצִּפֳּרִים, אָמְרוּ: “וַהֲרֵי עוֹד לֹא צִחַקְּנוּ הַיּוֹם וְלֹא כְלוּם. נָשׁוּט תְּחִלָּה וּנְשַׂחֵק בָּעוֹלָם, וְאַחַר־כָּךְ, כְּשֶׁנַּחֲזוֹר לְקִנֵּינוּ – נִלְמָד; קְצָת קֹדֶם שֵׁנָה וּקְצָת גַּם בִּשְׁעַת שֵׁנָה, מִתּוֹךְ הַחֲלוֹם. אֲבָל לָשֶׁבֶת כָּעֵת וְלִלְמוֹד, בְּעוֹד שֶׁהָעוֹלָם כֻּלּוֹ עֵר וְשָׂמֵחַ – מִשְׂחָקֵנוּ אָנוּ מַה־יְּהֵא עָלָיו?” – וּמִיָּד פָּרְשׂוּ כָנָף וְעָפוּ לָהֶן גַּם אֵלּוּ.

וְהַיְּפֵיפִיּוֹת שֶׁבַּצִּפֳּרִים, – אֵלּוּ אָמְרוּ: “אָנוּ יָפוֹת וְהַנִּגּוּן יָפֶה הוּא, נִלְמַד וְנוֹסִיף חֵן עַל חִנֵּנוּ”. וְעָמְדוּ כֻלָּן וְהִתְחִילוּ לוֹמְדוֹת מִפִּי הַמַּלְאָכִים; שָׁמְעוּ קוֹל וְצִפְצְפוּ אַחֲרָיו בְּדוֹמֶה לוֹ, שָׁמְעוּ – וְצִפְצֵפוּ… אֶלָּא, לְאַחַר שָׁעָה קַלָּה, הִתְחִילוּ מִשְׁתַּמְטוֹת אַחַת־אֶחָת. אָמְרוּ: “כָּל־הַיּוֹם נִלְמַד – וְאֵימָתַי נְקַשֵּׁט אֵת עַצְמֵנוּ וְנַרְאֶה אֶת־נוֹצוֹתֵינוּ לָעוֹלָם?…” וְהַטַּוָּס הַגַּאַוְתָּן – זֶה לֹא הִתְחִיל אֲפִילוּ לְהַקְשִׁיב בַּלִּמּוּד, אֶלָּא עָמַד וְנִסְתַּכֵּל בִּזְנָבוֹ הַנּוֹצֵץ וְאָמָר: “שְׁסָ”ה" (365) גְוָנִים יֵשׁ בִּזְנָבִי, וְיָפֶה אֲנִי גַם בְּלִי זֶמֶר – אִי־אֶפשִׁי בַּשִּׁיר!"

רַק הַקְּטַנּוֹת וְהָעֲנָווֹת שֶׁבַּצִּפֳּרִים, שֶׁלִּבָּן לֵב רַגָּשׁ וָטוֹב, הֵן הִטּוּ אֹזֶן לִנְגִינַת הַמַּלְאָכִים, וְכָל־אַחַת נָתְנָה אֶת־דַּעְתָּה עַל פֶּרֶק אֶחָד, שֶׁנִּרְאֶה נָאֶה לָהּ בְּיוֹתֵר, וְחָזְרָה עָלָיו וְשִׁנְּנָה לְעַצְמָהּ שֶׁיְהֵא שָׁגוּר עַל פִּיהָ. וְעִם הַעֲרֵב שָׁמֶשׁ, כְּשֶׁפָּרְחוּ לָהֶם הַמַּלְאָכִים, עֲדַיִּן חָזְרָה כָל־אַחַת מֵהֶן עַל פֶּרֶק זֶה שֶׁלָּמְדָה, – וּכְשֶׁרָאוּ פִּרְקָן זָכוּר לָהֶן, הָלְכוּ לִישׁוֹן.

הָיָה בֵין הַקְּטַנּוֹת הַלָּלוּ עוֹף אֶחָד קָטָן וְעָנִי בְיוֹתֵר. אָמַר זֶה: “מִכָּל־הַיֹּפִי וְהַנּוֹי שֶׁבָּעוֹלָם לֹא חִלֵּק הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִי, אֶלָּא הַקּוֹל שֶׁבִּגְרוֹנִי; אֲשַׁפֵּר נָא חֶמְדָה גְנוּזָה זוֹ שֶׁבְּקִרְבִּי, וְאֶלְמַד וְאֶשְׁנֶה כָּל־פִּרְקֵי הַשִּׁיר שֶׁשָּׁמָעְתִּי – לְהוֹדוֹת בָּהֶם לָאֵל בּוֹרֵא עוֹלָם, שֶׁבְּרָאוֹ בְּחֵן וּבְחֶסֶד!” – וְיָשַׁב לוֹ עוֹף קָטֹן וְעָנִי זֶה כָּל־אוֹתוֹ הַלַּיְלָה וְשִׁנֵּן לְעַצְמוֹ כָּל־פֶּרֶק וָפֶרֶק שֶׁזָּכַר עוֹד מִפִּי הַמַּלְאָכִים, וּצְרָפָם יַחַד לְשִׁירָה אַחַת נָאָה, – וְלַשָּׁמַיִם, בִּפְנֵי יָרֵח וְכוֹכָבִים, כָּל־הַלַּיְלָה שֻׁפַּךְ שִׁירוֹ.

ג

מִמָּחֲרַת הַבֹּקֶר, נֵעוֹרוּ כָל־­הַצִּפֳּרִים מִשְׁנָתָן, וּמִיָּד נִתְמַלֵּא הַיַּעַר קוֹלֵי־קוֹלוֹת שֶׁל שִׁיר. כָּל־עוֹף נִסָּה אֶת־גְּרוֹנוֹ, לִרְאוֹת מַה־נִּתַּן לוֹ מִיּוֹם אֶתְמוֹל. – אַךְ כַּמָּה שֶׁצָוְחוּ הַגְּדוֹלִים שֶׁבָּעוֹפוֹת וְצָרְחוּ בְקוֹל – שִׁירוֹתֵיהֶם שֶׁל הַקְּטַנִּים עָלוּ עֲלֵיהֶם! –

סוֹף־סוֹף נִשְׁתַּתְּקוּ הַגְּדוֹלִים, וְעָמְדוּ לִשְׁמֹעַ בַּנְּגִינוֹת הָעֲרֵבוֹת שֶׁל הַקְּטַנִּים – וְכָל־הַיַּעַר צָלַל בְּשִׁיר וּרְנָנִים. כָּל־קָטָן וְקָטָן הִנְעִים בְּקוֹלוֹ אֶת־פִּרְקוֹ שֶׁלּוֹ, אִישׁ כְּמַתָּנָתוֹ הַטּוֹבָה.

פָּתַח גַּם אוֹתוֹ עוֹף קָטָן וְעָנִי, שֶׁשָּׁקַד כָּל־הַלַּיְלָה עַל מִשְׁנָתוֹ, וְנָתַן קוֹלוֹ בְּנִגּוּן – וּמִיָּד נִדְמוּ כָּל־בַּעֲלֵי הַשִּׁיר… כָּל־בַּעֲלֵי־הַכָּנָף תָּמְהוּ וְנִשְׁתּוֹמְמוּ לְנֹעַם שִׁירוֹ וְעֹז זִמְרָתוֹ שֶׁל קָטָן זֶה.

הִתְחִילוּ הַלָּלוּ קוֹרִין לוֹ: “נְעִים זְמִירוֹת הַיַּעַר”, וְהַלָּלוּ: “נְעִים זְמִירוֹת הָאָרֶץ”, וְהַלָּלוּ בְקִצּוּר: “הַזָּמִיר”, זָמִיר סְתָם…

וְזֶה הַקָּטָן עֲדַיִּן הוּא עוֹמֵד לוֹ עַל דּוּכָנוֹ, עַל גַבֵּי שִׂיחַ אֶחָד דָּל, וְקוֹלוֹ הוֹלֵךְ וּמַרְנִין לְבָבוֹת. מְסַיֵּם הוּא פֶרֶק אֶחָד וּפוֹתֵחַ מִיָּד בְּפֶרֶק שֵׁנִי נָאֶה מִן הָרִאשׁוֹן, עוֹד אֵלּוּ מִשְׁתּוֹמְמִים לְפֶרֶק זֶה – וַהֲרֵי הַקָּטָן מֵרִיעַ כְּבָר בְּפֶרֶק שְׁלִישִׁי נָאֶה מִן הַשֵּׁנִי, וְכֵן לְהָלָן… וְהַיַּעַר כֻּלּוֹ מְרַנֵּן לְקוֹל תְּרוּעוֹתָיו שֶׁל הַקָּטָן הַלָּז; כָּל־הָאִילָנוֹת רוֹעֲדִים לְגִלְגּוּלֵי קוֹלוֹ הַנִּפְלָא, וְהָעוֹפוֹת כֻּלָּם – פָּג רוּחָם לְמִּשְׁמָע, כֻּלָּם כְּחוֹלְמִים, אֶת־נֶפֶשׁ כֻּלָּם הַזָּמִיר בְּשִׁירָתוֹ לָקָח!…

רָאָה הַטַּוָּס הַגַּאַוְתָּן שֶׁהַכֹּל לִבָּם אֶל הַזָּמִיר וְאֵין מִי שֶׁיִּתֵּן דַּעְתּוֹ גַם עָלָיו, עַל הַטַּוָּס, וְכַמָּה שֶׁהוּא מְנַפֵּחַ אֶת־זְנָבוֹ, אֵין עַיִן שֶׁתִּסְתַּכֵּל בּוֹ וּבִשְׁסָ"ה גְוָנִים שֶׁלּוֹ – פָּתַח הַטַּוָּס וְנָתַן קוֹל יְלָלָה, וְהִתְחִיל מְצַוֵּחַ: “וַי, וָי!” – וַהֲרֵיהוּ מְקַפֵּץ עַל הָעֵצִים, מְקוֹנֵן וְצוֹרֵחַ בְּקוֹל הַצּוֹרֵם כָּל־אֹזֶן: “וַי שֶׁלֹּא לָמָדְתִּי! וַי שֶׁלֹּא שָׁנִיתִי! אֲנִי שֶׁהָיִיתִי יָכֹל לִהְיוֹת מַלְכָּם שֶׁל הָעוֹפוֹת – וַי־וַי לִי שֶׁבָּעַטְתִּי בְּמַתְּנַת יוֹצְרִי!”

וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה יָשִׁיר הַזָּמִיר לַיְיָ חַסְדּוֹ וּמִגְּרוֹנוֹ בְּשִׁיר יְהוֹדֶנּוּ, שִׁיר מַפְלִיא כָּל־חָי, וְהַטַּוָּס עֲדַיִּן הוּא גוֹנֵחַ וּמְצַוֵּחַ – וַי לוֹ וּוַי לְרֹאשׁו!

עַכְבָּר אֶחָד יַחְסָן גָּדוֹל וְגִבּוֹר מְפֻרְסָם, שֶׁנִּמְלַט מִכַּף חָתוּל עִוֵּר, רָצָה לָשֵׂאת אִשָּׁה. בָּאוּ אֵלָיו שַׁדְכָנִים מִכָּל־הַחוֹרִים, שַׁדְכָן שַׁדְכָן וְכַלָּתוֹ. הָלַךְ הַבָּחוּר הֶחָתָן לְבַקֵּר בַּחוֹרִים וְלֹא מָצָא אַף כַּלָּה אַחַת כִּלְבָבוֹ.

כָּאן – כַּלָּה זוּ בְתוּלָה יָפָה הִיא, שֶׁעֵינֶיהָ שְׁחוֹרוֹת וּשְׂפָמָהּ מְגֻדָּל, אַךְ הַמְּחֻתָּן אֵינוֹ עָשִׁיר.

כָּאן – הַמְּחֻתָּן עָשִׁיר גָּדוֹל הוּא וְחוֹרוֹ מָלֵא נֵרוֹת שֶׁל חֵלֶב, אֲבָל עַם־הָאָרֶץ הוּא וְאַף דַּף אֶחָד שֶׁל סֵפֶר אֵין לוֹ.

וְכָאן – הַמְּחֻתֶּנֶת אֵינָהּ מְיֻחֶסֶת: מִבֵּיתוֹ שֶׁל סַנְדְּלָר הִיא.

רָאָה הָעַכְבָּר, שֶׁאֵין חוֹר בְּלִי פְּסוּל, וְאָמָר: “אֵין בָּעַכְבָּרִים מָשְׁלִי. אֵצֵא וְאָשׁוּט בָּאָרֶץ, אוּלַי אֶמְצָא לִי כַּלָּה נָאָה שֶׁלֹּא מִבְּנֵי עַמִּי”.

*

הִשְׁכִּים הָעַכְבָּר וְיָצָא בַּבֹּקֶר וְרָאָה אֶת־הַשֶּׁמֶשׁ כְּשֶׁהִיא עוֹלָה מִפְּאַת מִזְרָח וּמְאִירָה בְּזֹהַר הָאַרְגָּמָן. “כַּלָּה זוֹ נָאָה הִיא לִי” – אָמָר הָעַכְבָּר, וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיַּעַן:

"בֹּאִי כַלָּה, בֹּאִי כַלָּה, מְאוֹר עֵינַיִם!

אִתִּי אֶל חוֹרִי תֵּלְכִי תַּחַת הַכִּירַיִם –

שָׁם תֵּדְעִי אשֶׁר, שָׁם תִּרְאִי חַיִּים!"

אָמְרָה לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ: “אֲנִי אֵינִי הֲגוּנָה לָךְ, עַכְבָּר נִכְבָּד, שֶׁאַתָּה גִבּוֹר בֶּן־חוֹרִים, וַאֲנִי – מָה אֲנִי וּמַה־כֹּחִי? עֲנָנָה עוֹבֶרֶת וּמַשְׁחִירָה פָנַי. הָעֲנָנָה – רַק הִיא נָאָה לָךְ, שֶׁכֹּחָהּ גָּדוֹל מִכֹּחִי: הִיא שׁוֹפֶכֶת מָטָר, מוֹרָה בְרָקִים וּמְחוֹלֶלֶת רְעָמִים; אַךְ לְךָ נָאָה, אַךְ לְךָ יָאָה כַלָּה כָזוֹ”.

*

הָלַךְ הָעַכְבָּר וּמָצָא אֶת־הָעֲנָנָה, כְּשֶׁהִיא שָׁטָה מֵעַל לַנָּהָר, מַבִּיטָה בִּרְאִי־הַמַּיִם וּמֵיטִיבָה אֶת־מִקְלְעוֹת רֹאשָׁהּ. “גַּם כַּלָּה זוֹ נָאָה הִיא” – אָמַר הָעַכְבָּר, וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיַּעַן:

"בֹּאִי כַלָּה, בֹּאִי כַלָּה, עֲנָנָה בַּת שָׁמַיִם!

אִתִּי אֶל חוֹרִי תֵּלְכִי תַּחַת הַכִּירַיִם –

שָׁם תֵּדְעִי אשֶׁר, שָׁם תִּרְאִי חַיִּים!"

אָמְרָה לוֹ הָעֲנָנָה: “אֲנִי אֵינִי הֲגוּנָה לְךָ, עַכְבָּר נִכְבָּד, שֶׁאַתָּה גִבּוֹר בֶּן־חוֹרִים, וַאֲנִי – מָה אֲנִי וּמַה־כֹּחִי? רוּחַ בָּאָה וְנוֹשְׂאָה אוֹתִי אֶל אֲשֶׁר תַּחְפֹּץ. הָרוּחַ – רַק הִיא נָאָה לָךְ, שֶׁכֹּחָהּ גָּדוֹל מִכֹּחִי: הִיא מַכָּה גַּלִּים בַּיָּם וְעוֹקֶרֶת עֵצִים בַּיָּעַר: אַךְ לְךָ נָאָה, אַךְ לְךָ יָאָה כַּלָּה כָזוֹ”.

*

הָלַךְ הָעַכְבָּר וּמָצָא אֶת־הָרוּחַ, כְּשֶׁהִיא מִשְׁתַּעֲשַׁעַת בַּהֲדַסִּים וְרוֹקֶדֶת בֵּין הַשּׁוֹשַׁנִּים. “גַּם כַּלָּה זוֹ נָאָה הִיא” – אָמַר הָעַכְבָּר, וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיַּעַן:

"בֹּאִי כַלָּה, בֹּאִי כַלָּה, קַלַּת הַכְּנָפַיִם!

אִתִּי אֶל חוֹרִי תֵּלְכִי תַּחַת הַכִּירַיִם –

שָׁם תֵּדְעִי אשֶׁר, שָׁם תִּרְאִי חַיִּים!"

אָמְרָה לוֹ הָרוּחַ: “אֲנִי אֵינִי הֲגוּנָה לָךְ, עַכְבָּר נִכְבָּד, שֶׁאַתָּה גִבּוֹר בֶּן־חוֹרִים, וַאֲנִי – מָה אֲנִי וּמַה־כֹּחִי? הַחוֹמָה עוֹצֶרֶת בַּעֲדִי. הַחוֹמָה – רַק הִיא נָאָה לָךְ, שֶׁכֹּחָהּ גָּדוֹל מִכֹּחִי: כֻּלָּהּ אַבְנֵי גָזִית, שְׁעָרֶיהָ בַּרְזֶל וּמִגְדָּלֶיהָ עַנְקֵי אֵל; אַךְ לְךָ נָאָה, אַךְ לְךָ יָאָה כַּלָּה כָזוֹ”.

*

הָלַךְ הָעַכְבָּר וּמָצָא אֶת־הַחוֹמָה, כְּשֶׁהִיא עוֹמֶדֶת בִּמְרוֹם הָהָר; כֻּלָּהּ לְבָנָה כַשֶּׁלֶג, וּמִתּוֹךְ רָאשֶׁיהָ־מִגְדָּלֶיהָ מִתְנוֹצְצוֹת עֵינַיִם־חַלּוֹנוֹת בְּדִמְדוּמֵי־עָרֶב, וְאַנְשֵׁי־חַיִל מְזֻיָּנִים סוֹבְבִים עָלֶיהָ וְשׁוֹמְרִים אוֹתָהּ. “גַּם כַּלָּה זוֹ נָאָה הִיא” – אָמַר הָעַכְבָּר, וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיַּעַן:

"בֹּאִי כַלָּה, בֹּאִי כַלָּה, חוֹמָה גְבֹהָה בַּשָּׁמַיִם!

אִתִּי אֶל חוֹרִי תֵלְכִי תַּחַת הַכִּירַיִם –

שָׁם תֵּדְעִי אשֶׁר, שָׁם תִּרְאִי חַיִּים!"

אָמְרָה לוֹ הַחוֹמָה: “אֲנִי אֵינִי הֲגוּנָה לָךְ, עַכְבָּר נִכְבָּד, שֶׁאַתָּה גִבּוֹר בֶּן־חוֹרִים, וַאֲנִי – מָה אֲנִי וּמַה־כֹּחִי? הָעַכְבָּרִים מְחַטְטִים בְּקִירוֹתַי וְחוֹתְרִים יְסוֹדוֹתָי”…

“אִם כֵּן”, – אָמַר הָעַכְבָּר – “הֲרֵי אֵין בָּעוֹלָם כַּלָּה נָאָה וַחֲשׁוּבָה מִבַּת־עַכְבָּר!”

וּמִיָּד הָלַךְ וְשָׁב אֶל עַמּוֹ וְלָקַח לוֹ בַּת־עַכְבָּר כְּאֹרַח כָּל־הָעַכְבָּרִים.

(אַגָּדַת־עם)

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ הָיָה מֵבִין בְּשִׂיחַת חַיּוֹת וְעוֹפוֹת וְשַׁלִּיט עֲלֵיהֶם בְּחָכְמָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁהָיָה שׁוֹלֵט בִּבְנֵי־אָדָם.

פַּעַם אַחַת עִם הַעֲרֵב־שָׁמֶשׁ, יָשַׁב שְׁלֹמֹה עִם הַמַּלְכָּה עַל גַּג בֵּיתוֹ. שָׁמַע זוּג צִפֳּרִים מְסַפְּרוֹת:

“רְאֵה־נָא, בַּעֲלִי” – אָמְרָה הָאַחַת, – “כַּמָּה עָשִׁיר הוּא וְכַמָּה חָכָם הוּא שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁבָּנָה לוֹ הֵיכָל נֶהְדָּר כָּזֶה”.

הֵשִׁיב לָהּ בַּעֲלָהּ: “וַדַּאי, בֵּית־חוֹמָה נָאֶה עָשָׂה לוֹ זֶה, אֲבָל בַּמֶּה נֶחְשָׁב הוּא? רְצוֹנֵךְ, הֲרֵינִי מְהַפְּכוֹ מִיָּד לְגַל שֶׁל אֲבָנִים”.

“כֵּיצַד?” – תָּמְהָה הַצִּפּוֹר הָאִשָּׁה.

אָמַר לָהּ הַבַּעַל: “עֲדַיִּן אִי אַתְּ יוֹדַעַת כֹּחִי. דַּי בְּשָׁלשׁ בְּעִיטוֹת שֶׁאֶבְעַט בְּרַגְלִי זוֹ עַל הַגַּג – וְהַחוֹמָה נוֹפֶלֶת תַּחְתָּהּ!”

שְׁלֹמֹה שֶׁשָּׁמַע בְּשִׂיחָה זוֹ – שָׂחָק.

שָׁאֲלָה אוֹתוֹ הַמַּלְכָּה, לָמָּה הוּא שׂוֹחֵק. שָׂח לָהּ הַמֶּלֶךְ מַה־שֶּׁשָּׁמַע.

שָׂחֲקָה גַם הַמַּלְכָּה וְאָמָרָה: “כְּדַאי הוּא חָצוּף זֶה לְהוֹרוֹתוֹ קְצָת מִמִּדּוֹת דֶּרֶךְ־אֶרֶץ”.

רָמַז שְׁלֹמֹה לְעֶבֶד אֶחָד, וּמִיָּד שָׁרַק הַלָּז לַצִּפּוֹר הַבָּעַל.

נִתְחַלְחֵל הָעוֹף וּמִיָּד בָּא בְּפִיק־בִּרְכַּיִם וְנָפַל וְהִשְׁתַּחֲוֶה לְרַגְלֵי הַמֶּלֶךְ, בְּשָׁעָה שֶׁאִשְׁתּוֹ עָפָה לָהּ מִשָּׁם בְּבֶהָלָה וְנִתְעַלְּמָה.

אָמַר הַמֶּלֶךְ לַצִּפּוֹר: “שָׁמֹעַ שָׁמַעְתִּי אֶת־דְּבָרֶיךָ שֶׁדִּבַּרְתָּ בִּפְנֵי אִשְׁתֶּךָ. עַכְשָׁיו עֲשֵׂה מִיָּד כְּמוֹ שֶׁדִּבַּרְתָּ – בְּעַט בָּאַרְמוֹן וְהָרְסֵהוּ! וְאִם לָאו – מָרָה תִהְיֶה אַחֲרִיתֶךָ…”

הִתְחִיל הָעוֹף הַקָּטֹן בּוֹכֶה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, צִפְצֵף וְאָמַר: “אָמְנָם חָטָאתִי בְּחַרְטֻמִּי, אַךְ אַתָּה, מֶלֶךְ־מְלָכִים, סְלַח־נָא, מְחַל־נָא, כִּי לָמָּה זֶה תָּשִׂים לֵב לְדִבְרֵי בְּרִיָּה קַלָּה וּבְזוּיָה שֶׁכְּמוֹתִי?…”

“אִם בְּרִיָּה קַלָּה אַתָּה” – אָמַר הַמֶּלֶךְ – “לָמָּה זֶה אַתָּה מִתְפָּאֵר כָּךְ?”

אָמַר לוֹ הַצִּפּוֹר: “אֲדוֹנִי חֲמֹל! וַהֲרֵי אֲנִי רַק בִּפְנֵי אִשְׁתִּי אָמַרְתִּי כָךְ”.

מִיָּד שָׂחֲקָה הַמַּלְכָּה וְאָמָרָה: “שַׁלְּחֵהוּ; בִּפְנֵי אִשְׁתּוֹ מֻתָּר לְהִתְפָּאֵר”.

שָׂחַק גַּם הַמֶּלֶךְ וּפְטָרָהוּ, וּמִיָּד הִשְׁתַּחֲוֶה הַצִּפּוֹר וְנִתְעוֹפֵף לוֹ.

אִשְׁתּוֹ, הַצִּפּוֹרָה, שֶׁנִּסְתַּכְּלָה מִמַּחְבֹּאָהּ וְצָפְתָה לְבַעֲלָהּ, מִהֲרָה וְיָצְאָה לִקְרָאתוֹ, כְּשֶׁהִיא חֲרֵדָה וְשָׂשָׂה כְּאַחַת וְקָרְאָה: “יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ, שֶׁיָּצָאתָ בְשָׁלוֹם מִיָּדוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה!”

“טִפְּשָׁה!” – עָנָה לָהּ הַבַּעַל בִּלְחִישָׁה – “דוֹמָה אַתְּ שֶׁאֲנִי הָיִיתִי בְּסַכָּנָה? אִלְּמָלֵי נֶחְבֵּאת הָיִיתְ רוֹאָה כֵּיצַד הִתְנַפְּלוּ הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה לְרַגְלַי בְּתַחֲנוּנִים רַבִּים, שֶׁלֹּא לְהָבִיא עֲלֵיהֶם אֶת־הָרָעָה שֶׁאָמַרְתִּי, וְשֶׁלֹּא לְבַיְּשָׁם בַּמַּפָּלָה כְנֶגֶד כָּל־הָעָם בִּירוּשָׁלָיִם”.

“וְאַתָּה, עֲטֶרֶת רֹאשִׁי, מָה אָמַרְתָּ לָהֶם?” – שָׁאֲלָה הָאִשָּׁה.

“מוּבָן” – עָנָה הַבַּעַל – “שֶׁאֵין לְהָקֵל כָּל־כָּךְ בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה, וְהִבְטַחְתִּי לוֹ שֶׁלֹּא אֶגַּע בְּהֵיכָלוֹ לְרָעָה. סוֹף־סוֹף הֲרֵי מֶלֶךְ גָּדוֹל הוּא, וּכְדַאי הוּא לִבְרִיתִי שָׁלוֹם – לֹא כָּךְ, זוּגָתִי?”

“וַדַּאי כָךְ, בַּעֲלִי” – עָנְתָה הָאִשָּׁה – “רוֹאָה אֲנִי בְךָ, שֶׁגַּם חָכְמָתְךָ גְדוֹלָה מִשֶּׁל שְׁלֹמֹה”.

(סִפּוּר לַחֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט)

עוֹמְדִים לָהֶם כָּל־הָאִילָנוֹת שֶׁבַּגַּן עֲטוּפֵי לְבָנִים; עוֹמְדִים הֵם וּמְחַכִּים בַּחֲרָדָה לִגְזַר־דִּינָם, כִּי הַיּוֹם יוֹם הַדִּין, – רֹאשׁ־הַשָּׁנָה לָאִילָנוֹת…

הַכֹּל שָׁוִים בְּיוֹם הַדִּין – כְּפוֹר וְשֶׁלֶג יְעָטָם וְלֹא יֻכָּר שׁוֹעַ לִפְנֵי דָל. עֵץ־פְּרִי וְאִילָן סְרָק, גָּדוֹל וְקָטֹן כֻּלָּם עוֹמְדִים הֵם לַמִּשְׁפָּט לִפְנֵי שׁוֹפֵט כָּל־הָאָרֶץ וּפוֹרְשִׂים כַּפּוֹתֵיהֶם בִּתְחִנָּה הַשָּׁמָיְמָה.

וְהַשָּׁמַיִם קוֹדְרִים מִקָּרָה, עֲרָפֶל חֲוַרְוַר מַכְהֶה עַל הַכֹּל, וְאֵימַת הַדִּין שׁוֹרָה עַל כָּל־הַבְּרִיאָה כֻלָּהּ…

חֹרֶף קָשָׁה, קֶרַח עַז – מִי יִשָּׂאֶנּוּ?… מִי יִשָּׁאֵר לְחַיִּים? מִי יָאִיר עוֹד בְּאוֹר הָאָבִיב?…

וְהִנֵּה רוּחַ עָבְרָה – וְנִרְעֲשׁוּ כָל־הָעֵצִים; כֻּלָּם נִפְחָדוּ, חֲרָדָה אֲחָזָתַם, וְכָל־הַקָּהָל כּוֹרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה וְקוֹרֵא בִתְפִלָּה.

קוֹל בְּכִיּוֹת כִּבְעֶזְרַת־נָשִׁים בִּשְׁעַת הַתְּקִיעוֹת… אַנְחַת־שֶׁבֶר – עָנָף מְדֻלְדָּל נִשְׁבַּר מִגִּזְעוֹ וְנָפַל חָלָל אָרְצָה…

הָהּ! הִנֵּה יוֹם הַדִּין, הַבָּא לִפְקֹד עַל כָּל־הָעֵצִים בַּדִּין!

וְהַקַּטֵּגוֹר הַשָּׁחוֹר, הָעוֹרֵב, בָּא בִיעָף, – מִתְעוֹפֵף הוּא עַל הַגַּן סָבִיב סָבִיב וְקוֹרֵא:

“רַק־רַע! רַק־רַע, רַק־רָע! – כֻּלְּכֶם חֲטָאתֶם, עֲוִיתֶם, פְּשַׁעְתֶּם!” – – –

"עֵץ־הַתַּפּוּחַ – אִם לֹא פִּתִּיתָ בַּקַּיִץ שֶׁעָבַר אֶת־אַחַד הַנְּעָרִים שֶׁיָּבֹא לִגְנֹב תַּפּוּחִים?

"הַדֻּבְדְּבָן – כְּלוּם לֹא קָטְפוּ הַתִּינוֹקוֹת מִפֵּרוֹתָיו בְּיוֹם הַשַּׁבָּת?

"וְהָאֱגוֹז – הוֹי, אֱגוֹז זֶה בַּעֲנָפָיו הַכְּפוּפִים וּמִשְׁתּוֹחֲחִים עַד לָאָרֶץ! – יוֹדֵעַ אֲנִי אוֹתְךָ צַדִּיק וְחָסִיד! דּוֹמֶה אַתָּה, שֶׁלֹּא רָאִיתִי אֶת־אֵלּוּ שֶׁהָיִיתָ מַסְתִּיר שָׁם בְּצִנְעָה, בְּסֵתֶר סֻכָּתְךָ הָעֲבֻתָּה! דּוֹמֶה אַתָּה שֶׁלֹּא שָׁמַעְתִּי אֶת־לַחַשׁ סוֹדוֹתֵיהֶם?…

"רַק־רַע! רַק־רַע, רַק־רַע עֲשִׂיתֶם כָּל־הַיָּמִים! – עַתָּה יוֹבִישׁ הַחֹרֶף אֶת־לֵחֲכֶם, לְעוֹלְמֵי עַד יַקְפִּיאֲכֶם, וְלֹא תוֹסִיפוּ לִהְיוֹת לְמִכְשׁוֹל וּלְעָוֹן לְכָל־בָּאֵי עוֹלָם! הַחֹרֶף, הַחֹרֶף יִשְׁלֹט לְעוֹלָם, וְלֹא תִרְאוּ אוֹר הַחַמָּה! הַקֶּרַח הַנּוֹרָא לֹא יָסוּר – וְכֻלְּכֶם תִּכָּרְתוּ בַגַּרְזֶן, לְהַסִּיק בָּכֶם אֶת־הַתַּנּוּר!

“רַק־רַע, רַק־רַע, רַק־רָע!”

וְשׁוֹמְעִים הָעֵצִים וַחֲרֵדִים: “הַאֻמְנָם חָטָאנוּ?” יֹאמְרוּ בְלִבָּם – וּמִיִּרְאָה גְדוֹלָה הֵם מִתְוַדִּים וּמַכִּים עַל הַלֵּב: “אָשַׁמְנוּ… בָּגַדְנוּ…”

וְנֶאֱנָחִים עֲנָפִים, נִשְׁבָּרִים וְנֶאֱנָחִים: “הִנֵּה יוֹם הַדִּין! הִנֵּה יוֹם הַדִּין – וּמִי יִזְכֶּה בַּדִּין?” – – –

“צִיץ־צִיץ־צִיץ וּפֶרַח!” – נִשְׁמַע פִּתְאֹם קוֹל צִפְצוּף דַּק.

אֵיזוֹ צִפֹּר חֲדָשָׁה, סַסְגּוֹנִית עַלִּיזָה בָאָה לַגַּן וּבְשׂוֹרָה בְּפִיהָ. וְהִנֵּה הִיא טָסָה וּמְקַפֶּצֶת מֵעֵץ אֶל עֵץ, מְבַשֶּׂרֶת וְאוֹמָרֶת:

"מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָאתִי, צִפֳּרִים שׁוֹנוֹת רָאִיתִי.

"בְּשׂוֹרַת אָבִיב שָׁמַעְתִּי, אָבִיב חָדָשׁ יָצָא.

"יָצָא בְהַדְרָתוֹ כְּחָתָן מֵחֻפָּתוֹ!

"קַרְנֵי זִיו מֵרֹאשׁוֹ סָבִיב לוֹ, וּלְרַגְלָיו נִצָּנִים וִירַק־עָלִים.

"בָּחוּר חָתָן יְפֵה עֵינַים – וְהוּא נוֹשֵׂא מַתָּנוֹת וּמִגְדָּנוֹת!

"כַּיּוֹם בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הוּא הֶחָתָן, עוֹבֵר שָׁם וּמְפַזֵּר פְּרָחִים.

"פְּרָחִים בְּכָל־הַגֵּאָיוֹת, פְּרָחִים עַל הַגְּבָעוֹת.

"וְתַפּוּחֵי־הַזָּהָב יְעַטֵּר צִיצִים, – צִיצֵי־צִיצִים וּפִרְחֵי־פְרָחִים!

"עוֹד מְעַט וְיָצָא צָפוֹנָה, יַפְלִיג בַּיָּם הַגָּדוֹל וְיָבֹא הֵנָּה!

"יָבֹא, יֵדֶא עַל כַּנְפֵי רוּחַ, רוּחַ צֶחָה וַחֲמִימָה.

“מִגַּן־הָעֵדֶן יָבֹא וְזֵרֵי־פְרָחִים יָבִיא – צִיץ־צִיץ־צִיץ וּפֶרַח! צִיץ־צִיץ־צִיץ וּפֶרַח!” – – –

“רַק־רַע, רַק־רַע, רַק־רָע!” קוֹרֵא הָעוֹרֵב בְּזַעַף – “שֶׁקֶר דִּבְּרָה הַכַּזְבָנִית, – צִפֹּר סוֹרֵרָה, נָכְרִיָּה זָרָה, גֵּרָה גְרוּרָה – שַׁקֵּר שִׁקֵּרָה!”

וְשׁוֹמְעִים הָעֵצִים – וְהֵם מִתְנוֹדְדִים בֵּין תִּקְוָה וְיִרְאָה; אֵינָם יוֹדְעִים לְמִי יַאֲמִינוּ – אִם לְאֶזְרַח הָאָרֶץ, לָעוֹרֵב, אִם לַצִּפּוֹר הַחֲדָשָׁה, הַגֵּרָה הַבָּאָה מֵאֶרֶץ אַחֶרֶת…

“צִיץ־צִיץ־צִיץ וּפֶרַח!” – מְצַפְצֶפֶת שׁוּב הַסַּסְגּוֹנִית.

רַק־רַע, רַק־רָע!" – צוֹרֵחַ שׁוּב הָעוֹרֵב.

וְהָעֵצִים מִתְנוֹדְדִים וְאֵינָם יוֹדְעִים, הֲיִשְׂמְחוּ אוֹ יֵאָנְחוּ?…

וְהִנֵּה עוֹד קוֹלוֹת, קוֹלוֹת חֲדָשִׁים יָרִיעוּ, קוֹל מִצְהֲלוֹת יְלָדִים – תִּינוֹקוֹת רָצִים מִבֵּית רַבָּם, רָצִים דָּצִים וְצוֹהֲלִים.

רָאָה אוֹתָם הָעֲרָפֶל – וַיִּמּוֹג וַיֵּלֶךְ מִפְּנֵי הַשִּׂמְחָה.

וְהַקְּטַנִּים – הִנֵּה זֶה אֶל הַגַּן בַּהֲמוֹנָם וּשְׂשׂוֹנָם בָּאוּ וַהֲרֵי הֵם קוֹרְאִים וְאוֹמְרִים:

"בֵּרַכְנוּכֶם הַיּוֹם, עֵצִים, בְּשֵׁם אֲדוֹנָי! –

“אָכַלְנוּ מִפִּרְיְכֶם וְזָכַרְנוּ לָכֶם חֶסֶד קֵיצְכֶם – וּבֵרַכְנוּכֶם!”

וְקוֹפְצִים הַיְּלָדִים וּמְדַלְּגִים, מְעַפְּרִים בַּשֶּׁלֶג וְרָצִים מֵעֵץ אֶל עֵץ וּלְכָל־אֶחָד בִּבְרָכָה יִקְרָאוּ:

“לְחַיִּים, תַּפּוּחַ, וְלֹא לַמָּוֶת!”

“לִבְרָכָה, דֻּבְדְּבָן, וְלֹא לִקְלָלָה!”

“לְשׂבַע, אֱגוֹז, וְלֹא לְרָזוֹן!”

שָׁמְעוּ זֹאת הָעֲנָנִים – וְנִפְזָרוּ, קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ – וְנָהָרוּ; כִּי גַם הַשֶּׁמֶשׁ בִּכְבוֹדָהּ וּבְעַצְמָהּ נִשְׁקְפָה מִזְּבוּלָהּ לִרְאוֹת אֶת־הַתִּינוֹקוֹת בְּשִׂמְחָתָם…

נִשְׁקְפָה הַשֶּׁמֶשׁ וַתָּאֶר בְּחַסְדָּהּ עַל הָעֵצִים הָאֲבֵלִים, – וְהִנֵּה הַכֹּל מְאִירִים, הַכֹּל מַזְּהִירִים בְּאוֹר סַפִּירִים, אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, – וּבַגַּן שִׂמְחָה וִיקָר וְאוֹר שֶׁל חָג…

“בְּסִמָּן טוֹב!” קָרְאָה הַסַּסְגּוֹנָה – “סִמָּן טוֹב הוּא לְצִיצֵי־צִיצִים, צִיצִים וּפְרָחִים!” – וַתָּעָף הָלְאָה לְבַשֵּׂר אֶת־הַבְּשׂוֹרָה בָעוֹלָם.

וְהָעוֹרֵב – הוּא נֶחְבָּא וַיֵּעָלֵם וְקוֹלוֹ הָרָע לֹא נִשְׁמַע עוֹד.

רָאוּ הָאִילָנוֹת כַּמָּה גְדוֹלָה הִיא בִּרְכַּת תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּם – וַיַּאֲמִינוּ בִּבְשׂוֹרַת הַצִּפֹּר הַחֲדָשָׁה, בָּטְחוּ שֶׁנֶּחְתַּם גְּזַר דִּינָם לְטוֹבָה, – וּמִיָּד הִתְחִילוּ מְנַעְנְעִים וּמְבָרְכִים זֶה לָזֶה בְשִׂמְחָה:

“לְשָׁנָה טוֹבָה! לְשָׁנָה טוֹבָה!”

– לְשָׁנָה טוֹבָה וּמְבֹרָכֶת, עֲצֵי יְיָ!

אִשָּׁה אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל מֵת עָלֶיהָ בַּעֲלָהּ, וּבֵיתָם אֵצֶל כְּפָר שֶׁל עַרְבִיִּים הָיָה. נִשְׁאֲרָה שָׁם הָאַלְמָנָה לָדוּר עַל נַחֲלַת בַּעֲלָהּ, הִיא וּשְׁנֵי יְלָדֶיהָ, בֵּן וּבַת קְטַנִּים.

בָּאָה בַצֹּרֶת בְּאוֹתָהּ שָׁנָה. יָגְעָה הָאִשָּׁה לִמְצֹא מָזוֹן וּמִחְיָה, לָהּ וּלְפִי הַטַּף שֶׁעִמָּהּ; עָמְלָה וְיָגָעָה – וּכְדֵי מַחְסוֹרָהּ לֹא מָצָאָה.

יוֹם אֶחָד, יָשְבָה לָהּ עֲנִיָּה זוֹ תַּחַת הַתְּאֵנָה שֶׁלִּפְנֵי בֵיתָהּ, שְׁנֵי יְלָדֶיהָ לְפָנֶיהָ, וְהִיא – מַר לָהּ מָר. תְּאֵנָה זוֹ – הַמְּעַט שֶׁהֵבִיאָה בְעוֹנָתָהּ, כְּבָר נִלְקַט וְנֶאֱכָל, עַכְשָׁו, אֲפִילוּ פַּגָּה אַחַת אֵין עוֹד בְּכָל־נוֹפָהּ; וּבַבַּיִת – רַק פְּרֻסַּת לֶחֶם אַחַת קְטַנָּה יֵשׁ, טְמוּנָה לְמָחָר שַׁחֲרִית. אַךְ הַקְּטַנִּים – דַּאֲגַת מָחָר מַה לָּהֶם? הַיּוֹם פַּת עַרְבִית הֵם מְבַקְשִׁים, – וּמַה תַּעֲשֶׂה הָאֵם? הִיא אֵינָהּ אֶלָּא מַמְתִּינָה שֶׁיֶּחְשַׁךְ הַיּוֹם, אֶפְשָׁר יִישְׁנוּ הַתִּינוֹקוֹת וְיִשְׁכָּחוּ…

אֲבָל הֵם, הַתִּינוֹקוֹת, לֹא שָׁכָחוּ: “אִמָּא, – פִּתָּא!” שָׁאֲלוּ עוֹד וּבָכוּ… עָמְדָה הָאִשָּׁה וְאָמָרָה: “רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! כָּל־זְמָן שֶׁיֵּשׁ מָה בְיָדַי, אֵינִי יְכֹלָה לִמְנֹעַ מִפִּי יְלָדַי” – וְהָלְכָה וְנָטְלָה אוֹתָהּ פְּרֻסָּה אַחֲרוֹנָה וְחִלְּקָה בֵינֵיהֶם: כְּבֵיצָה לָזֶה וּכְבֵיצָה לָזוֹ, וְעוֹד כְּבֵיצָה הִשְׁאִירָה בְיָדָהּ, – פַּת שַׁחֲרִית לְמָחֳרַת הַיּוֹם.

*

נִכְנַס בֵּינָתַיִם עוֹבֵר אֹרַח אֶל הֶחָצֵר, – זָקֵן וְשָׂב הוֹלֵךְ כָּפוּף עַל מִשְׁעַנְתּוֹ וְהוּא גוֹנֵחַ וְרוֹתֵת מֵחֻלְשָׁה, – עָמַד וְאָמַר לָהּ לָאִשָּׁה: “בִּתִּי, אֶפְשָׁר יֵשׁ לָךְ מַה שֶׁהוּא לִסְעֹד לִבִּי?” –

שָׁתְקָה הָאִשָּׁה וְלֹא הֵשִׁיבָה…

אָמַר עוֹד: “כָּל יוֹם־חַמָּה אָרֹך זֶה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ הָיִיתִי, וַאֲפִילוּ כְּזַיִת אֶחָד לֹא בָא אֶל פִּי”.

מִיַּד הוֹשִׁיטָה לוֹ הָאִשָּׁה שְׁיָר הַפַּת שֶׁבְּיָדָהּ וְאָמָרָה: “זֶה יֵשׁ לִי, – לֵךְ, טוֹל לְיָדֶיךָ, סָבָא, וֶאֱכֹל”.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נָתַן הַזָּקֵן יָדוֹ בְחֵיקוֹ, הוֹצִיא פַךְ קָטֹן שֶׁל חֶרֶס וְאָמָר: “אִם כֵּן, מַתָּנָה זוֹ קַבְּלִי מִיָּדִי”.

אָמְרָה לוֹ: “זֶה לָמָּה? – כֵּלִים יֵשׁ לִי, וְהַלְוַאי שֶׁיְהֵא מַה לְבַשֵּׁל בָּהֶם”.

אָמַר לָהּ: “כְּלִי זֶה – כָּל־שָׁעָה שֶׁתֹּאמְרִי לוֹ: 'רְתַח פָּךְ, עִם מַה שֶׁבָּךְ' – מִיָּד הוּא מֵאֵלָיו מַעֲשֵׂה קְדֵרָה יְבַשֵּׁל לָךְ, יְבַשֵּׁל וְיַשְׁפִּיעַ עַד שֶׁתֹּאמְרִי בִּרְכַּת “שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ” – וְאָז יָנוּחַ לוֹ; וַאֲכַלְתֶּם מִן הַמָּזוֹן, לָשׂבַע וְלֹא לְרָזוֹן”.

תָּמְהָה הָאִשָּׁה, נִסְתַּכְּלָה בַזָּקֵן וְאָמָרָה: “רַבִּי! לֹא אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא אַתָּה?…”

מִיַּד נִזְדַּקְּפָה קוֹמָתוֹ שֶׁל הַיָּשִׁישׁ, וּפָנָיו הִבְהִיקוּ כִפְנֵי מַלְאַךְ אֱלֹהִים – וְאֵינוֹ עוֹד…

*

מִשְׁתָּאָה וּמַחֲרִישָׁה עָמְדָה הָאִשָּׁה; וּמִשֶּׁנֵּעוֹרָה רָאֲתָה, הַפַּךְ בְּיָדָהּ נִתַּן, – וּכְלוּם כְּלִי חֶרֶס דַּל זֶה מַחֲזִיק בְּרָכָה כָּזוֹ?…

לְסוֹף הֶעֱמִידָה אֶת־הַכְּלִי וְאָמָרָה: “רְתַח, פָּךְ, עִם מַה שֶׁבָּךְ!” – וּמִיָד הִתְחִיל זֶה שׁוֹרֵק בְּבִשּׁוּלוֹ – וּבִן־רֶגַע הִרְתִּיחַ וְנִתְמַלֵּא כֻלּוֹ.

בֵּרְכָה הָאִשָּׁה עָלָיו: “שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִדְבָרוֹ” – וְנִשְׁתַּתֵּק הַפָּךְ, וּבְתוֹכוֹ כְּמִין דַּיְסָה לְבָנָה וּמְתוּקָה…

אָכְלוּ, הִיא וִילָדֶיהָ לְתֵאָבוֹן, וְנִשְׁבַּר הָרְעָבוֹן; וְהָלְכוּ לִישׁוֹן כְּשֶׁהֵם שְׂבֵעִים וּמְלֵאִים, וְלִבָּם שָׂמֵחַ וָטוֹב, – פַּךְ שֶׁל שׂבַע נִתַּן לִבְרָכָה, וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה.

וּמֵאָז, עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם, בְּכָל־יוֹם תָּמִיד, מַעֲמִידָה הָאִשָּׁה כְּלִי־בְרָכָה זֶה בְּתוֹךְ קְעָרָה עַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן. וְזֶה מְבַשֵּׁל וּמַרְתִּיחַ, מַהְבִּיל וּמִתְמַלֵּא, עַד שֶׁהוּא גוֹלֵשׁ וְצָף מִתּוֹכוֹ אֶל תּוֹךְ הַקְּעָרָה; וְשָׂשִׂים הַיְּלָדִים לֵישֵׁב עִם אִמָּם לִסְעֻדָּה עַל קְעָרָה מְלֵאָה דַּיְסָה. –

וְהַדַּיְסָה לְבָנָה הִיא וּשְׁמֵנָה, וְטַעֲמָהּ כְּצַפִּיחִית בִּדְבַשׁ שֶׁל תְּאֵנָה.

כָּךְ אָכְלוּ כָל־יוֹם וְשָׂבֵעוּ; שָׂבְעוּ וְגַם הוֹתִירוּ לִבְנֵי הָעוֹף, שֶׁפָּרוּ וְרָבוּ בֶּחָצֵר לָרֹב, וְאֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה תְּבָרֵךְ שֵׁם אֲדֹנָי, עַל כָּל־מַה שֶׁבָּרָא לְהַחֲיוֹת נֶפֶשׁ כָּל־חָי; וְהַבֵּן וְהַבַּת יַחַד עוֹנִים כַּדָּת: “בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ! – אָמֵן!”

*

עָבְרוּ כַּמָּה יָמִים וְהִגִּיעוּ יְמוֹת־הַגְּשָׁמִים.

רָאֲתָה הָאֵם, יְמֵי הַחֲנֻכָּה בָּאִים וַעֲדַיִן אֵין לַיְלָדִים נַעֲלָיִם, – הָלְכָה וְקִבְּצָה מִן הַתַּרְנְגֹלִין שְׁנֵי סַלֵּי בֵּיצִים, הִשְׁכִּימָה וְשָׂמָה עַל הַחֲמוֹר, וְעִם עַמּוּד־הַשַּׁחַר בְּטֶרֶם אוֹר, יָצְאָה וְהָלְכָה לִמְכֹּר בָּעִיר וְלִקְנוֹת בַּכֶּסֶף נְעָלוֹת, – מַתְּנַת־חֲנֻכָּה לַיְלָדִים.

הִיא הָלְכָה לָהּ, וְהַיְלָדִים קָמוּ וּבִקְשׁוּ לֶאֱכֹל.

נָטְלוּ וְהֶעֱמִידוּ אֶת־הַפַּךְ לְתוֹךְ קַעֲרָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁרָאוּ אֶת־אִמָּם עוֹשָׂה, וְאַף הֵם פָּתְחוּ וְאָמָרוּ: “רְתַח, פָּךְ, עִם מַה־שֶׁבָּךְ!” – וּמִיָּד הִתְחִיל זֶה מְבַשֵּׁל כְּדַרְכּוֹ. מַרְתִּיחַ וְשׁוֹפֵעַ אֶל הַקְּעָרָה.

בִּקְשׁוּ לֵישֵׁב לִסְעֻדָּה – וְזֶה מַרְתִּיחַ עֲדַיִּן, גּוֹלֵשׁ וְשׁוֹפֵעַ עַד בְּלִי דָי. עָמְדוּ לִלְחֹשׁ עָלָיו כְּאִמָּם, וְלֹא יָדְעוּ מָה, – שֶׁהֵם כְּפָרִיִּים־דַּרְדְּקִים הָיוּ, וְסֵדֶר בְּרָכוֹת לֹא לָמְדוּ עֲדַיִּן, וְגַם בִּרְכַּת “שֶׁהַכֹּל” לֹא יָדְעוּ עוֹד…

ֹ הִתְחִילוּ קוֹרִין: “דַּי לְךָ, פָּךְ!” – רַב לָנוּ, פַּךְ!" – וְהַלָּז עוֹדֵהוּ רוֹתֵחַ וְגוֹלֵשׁ: “תּוֹךְ־תּוֹךְ־תָּךְ!”… שׁוֹפֵעַ וּמֵצִיף מִן הַקְּעָרָה עַל הַשֻּׁלְחָן, וּמִן הַשֻּׁלְחָן עַל הַקַּרְקַע הוּא יוֹצֵק, עַד שֶׁנִּכְווּ רַגְלֵיהֶם:

“גְּמֹר, פָּךְ! – פְּסֹק, פָּךְ!” –

“שֶׁהַכֹּל נִהְיָה, פָּךְ!”

אִי־אֶפְשִׁי כָךְ!" – –

כָּךְ צָעֲקוּ הַיְלָדִים בְּכָל־לָשׁוֹן שֶׁמָּצָאוּ, אַךְ הַלָּז גּוֹלֵשׁ וּמִתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר, מַרְתִּיחַ וְאוֹמֵר: “קַח־קַח־קָח!”…

וְהַבַּיִת – הֶבֶל עוֹלֶה בּוֹ כִּבְבֵית־הַמֶּרְחָץ, הַקַּרְקַע כֻּלָּהּ דַּיְסָה רוֹתַחַת, וְהַכֹּל מִתְבַּשֵּׁל שָׁם כִּבְתוֹךְ קַלָּחַת… וְקָפְצוּ הַיְלָדִים מִן הַחַלּוֹן לַחוּץ, וְנִמְלְטוּ בִּבְכִיָּה מִפְּנֵי דַּיְסָה זוֹ שֶׁהִבְשִׁילוּ עֲלֵיהֶם.

*

הֵם בָּרְחוּ – וְהַפַּךְ שֶׁבַּבַּיִת גּוֹלֵשׁ וְשׁוֹפֵעַ, שׁוֹטֵף וְנוֹבֵעַ כְּמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר. גָּבְרָה הַדַּיְסָה גָּבָרָה – מֵחַלּוֹן וַאֲרֻבָּה עָבָרָה! עוֹבֶרֶת־נִגֶּרֶת, נִשְׁפֶּכֶת וּמְצִיפָה אֶת־הֶחָצֵר, מְצִיפָה וּמַהְבִּילָה כְּמַרְאֵה הֶעָשָׁן, עַד שֶׁהִתְחִילוּ אַנְשֵׁי הַכְּפָר רָצִים, – אָמְרוּ: “דְלֵקָה נָפְלָה בְּבֵית הַיְּהוּדִית!”

בָּאוּ – רָאוּ מִין תַּבְשִׁיל לָבָן שׁופֵעַ. הִתְחִילוּ כֻּלָּם נוֹפְחִים בְּפִיהֶם, טוֹעֲמִים וּמְלַקְלְקִים בִּלְשׁוֹנָם – וַהֲרֵי זוֹ דַּיְסָה…

“דַּיְסָה בְחָלָב! – דַּיְסָה בְחָלָב!” – בְּשִׂמְחָה קָרָאוּ, וְגָדוֹל וְקָטֹן נִקְבְּצוּ וּבָאוּ.

“הוֹ, לַדַּיְסָה! מְהֵרָה מְהֵרָה! מִי בִּקְעָרָה וּמִי בִּקְדֵרָה! – הוֹ, לַדַּיְסָה בְּעוֹדָהּ חַמָּה!” – וְהַכֹּל שׁוֹאֲבִים בְּשָׂשׂוֹן, סוֹבְאִים בְּנַהֲמָה, שׁוֹאֲפִים, גּוֹמְאִים – וְהַכֹּל בְּחִנָּם, אֵין כָּסֶף!

וְהוֹאִיל, שֶׁאֲפִילוּ זִקְנֵי עַרְבִיִּים אֵינָם בְּקִיאִים בְּבִרְכוֹת־הַנֶּהֱנִין, וְכֻלָּם בְּלִי בְרָכָה אָכָלוּ – נִתְרַגְּשָׁה הַדַּיְסָה עַל הָעָם, נִתְחַמְּרָה כְּנַחְשׁוֹל שֶׁבַּיָּם, הֵבְלָהּ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן עָלָה – וַתְּהִי הַבֶּהָלָה.

שָׁטְפָה כַּנָּהָר דַּיְסָה עַל הֶחָצֵר כֻּלָּהּ, וּמִן הֶחָצֵר אֶל הַחוּץ, וּמִן הַחוּץ אֶל הַחֲצֵרוֹת וּמִן הַחֲצֵרוֹת אֶל הַבָּתִּים; וּמְנוּסָה וּצְוָחָה בַּחוּצוֹת וּבַחֲצֵרוֹת! תַּרְנְגוֹלִים מְקַרְקְרִים פּוֹרְחִים עַל גְּדֵרוֹת, אָדָם, בָּקָר וָצֹאן נוֹהֲמִים – הַכֹּל נִכְוִין בְחַמֵּי־חַמִּים! גְּמַלִּים, חֲמוֹרִים עִם עִזִּים וּכְבָשִׂים – הֵם עַל בּנֵיהֶם, סְיָחִים וּגְדָיִים, עֲגָלִים וּטְלָאִים – רָצִים כִּמְשֻׁגָּעִים! מִזְדַּקְרִים, בּוֹעֲטִים וּמִסְתָּעֲרִים, בּוֹרְחִים מִן הַכְּפָר אֶל הָהָר, וְנָשִׁים וְטַף סוֹפְקִים כָּף, עַל הַגַּגּוֹת יִצְוָחוּ: “הַבָּתִּים נִשְׁקָעִים בְּדַּיְסָה!” – “הַמִּזְבָּלָה מִתְכַּסָּה דַּיְסָה!…”

וּגְבָרִים בְּמַעְדֵּרִים יֵחָפֵזוּן וּמַאֲרוֹפוֹת וּמַגְרֵפוֹת יֹאחַזוּן, – חוֹפְרִים תְּעָלוֹת כָּל־הָעָם בַּאֲשֶׁר שָׁם, תְּעָלוֹת לַדַּיְסָה אֶל הַנַּחַל שֶׁבַּגָּיא: “וַי־וָי!” – צוֹעֵק כָּל־חָי; וְהַדַּיְסָה שׁוֹטֶפֶת וְזוֹעֶפֶת: “אֲהָהּ־אֲהָהּ!” – מַבּוּל שֶׁל דַּיְסָה בָּא! מַבּוּל שׁוֹטֵף מִן הַכְּפָר, בְּמוֹרַד הָהָר, אֶל הַנַּחַל וְהַגָּיא – עַד בְּלִי דָי!

וְאֶפְשָׁר שֶׁכָּל־הָעוֹלָם הָיָה נַעֲשֶׂה דַּיְסָה, אִלְמָלֵי חָזְרָה אֵם הַבָּנִים בְּעוֹד זְמָן. – שֶׁכֵּן הִיא בַּחֲזִירָתָהּ בְּבֵין־הָעַרְבָּיִם, מִשֶּׁהִגִּיעָה לַנַּחַל וְרָאַתְהוּ מַרְתִּיחַ דַּיְסָה, – קָפְצָה וּפָרְשָׂה כַּפֶּיהָ לַשָּׁמָיִם, קָרְאָה בְּקוֹל:

"בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ,

אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם,

שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ!" –

וְהַדַּיְסָה נָחָה שָׁכָכָה.

נִתְפַּזֵּר הָעֲרָפֶל מֵהַר וּמִשָּׁפֶל, – וְהַכְּפָר כֻּלוֹ מְכֻסֶּה לָבָן, כִּבְיוֹם הַשֶּׁלֶג הַגָּדוֹל, שֶׁהָיָה שָׁם לְפָנִים, זֶה מִכַּמָּה וְכַמָּה שָׁנִים. –

*

אוֹמְרִים: כָּל־אוֹתוֹ הַלַּיְלָה הָיוּ בְנֵי הַכְּפָר כֻּלָּם, לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם, חוֹפְרִים בְּדַּיְסָה זוֹ, נוֹבְרִים בְּתוֹכָהּ וְאוֹכְלִים… וְאַף־עַל־פִּי שֶׁנִּתְבַּשְׁלָה זוֹ בֶּעָפָר עַל לְטָאוֹת וּנְחָשִׁים וּשְׁאָר שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים – בְּעַל־כָּרְחָם אָכְלוּ בָּהּ וּמִלְאוּ כַּרְסֵיהֶם, בִּכְדֵי לְפַנּוֹת דְּרָכִים וּנְתִיבוֹת לְבָתֵּיהֶם. –

חָפְרוּ אֵלוּ וְרָאוּ, שֶׁעֲדַיִן אֵין הֵם מַסְפִּיקִים, – שָׁלְחוּ וְקָרְאוּ גַּם לִשְׁאָר כְּפָרִים. וּבָאוּ גַם הֲלָלוּ וְחָפָרוּ. חָפְרוּ, אָכְלוּ וְהוֹבִילוּ גַם לִמְקוֹמוֹתֵיהֶם, עַל גְּמַלִּים הֵבִיאוּ וְעַל חֲמוֹרִים, צָבְרוּ דַיְסָה בַּכְּפָרִים וַיַּעֲשׂוּהָ חֳמָרִים חֳמָרִים. אָמְרוּ: “מָזוֹן לְכָל־הַשָּׁנָה יִהְיֶה לְכֻלָּנוּ!” – וְיָגְעוּ עוֹד וְחָפָרוּ, עָמְלוּ עַד בֹּקֶר, נָשְׂאוּ וְצָבָרוּ, עַד צֵאת הַשֶּׁמֶש בִּגְבוּרָתוֹ, וְחַם הַשֶּׁמֶש – וְהַכֹּל נָמֵס מֵחַמָּתוֹ…

אָז יָדְעוּ כֻּלָּם דַּיְסָה זוֹ מָה הִיא, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו: “מָן הוּא!…”

וְהַמָּן, זֶה דְּגַן הַשָּׁמָיִם – כֻּלּוֹ מַיִם, פַּלְגֵי מָיִם; וּמִי שֶׁלֹּא זָכָה וְאָכַל, הָלַךְ וְשָׁתָה מִן הַנָּחַל!

(אַגָּדָה מִדְרָשִׁית)

מֶלֶךְ הָיָה בְאֶרֶץ פָּרַס; וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּחַל הַמֶּלֶך וַיִּפֹּל לְמִשְׁכָּב. וַיֹּאמְרוּ עֲבָדָיו הָרוֹפְאִים: “לֹא נוּכַל לְרַפֵּא אֶת־אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ בִּלְתִּי אִם בַּחֲלֵב לְבִיאָה”. וַיִּתְעַצֵּב הַמֶּלֶךְ מְאֹד וַיֹּאמַר: “מֵאַיִן אֶקַּח חָלָב אֲשֶׁר כָּזֶה?”

וַיַּעַן אֶחָד מֵעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ הַנִּצָּבִים עָלָיו, וְהוּא אִישׁ גִּבּוֹר־צָיִד, וַיֹּאמַר: “יְצַוֶּה־נָא אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, וְיֻתַּן נָא לְעַבְדְּךָ עֶשְׂרִים עִזִּים – וְאֵלְכָה וְאָבִיאָה אֶת־הֶחָלָב, אֲשֶׁר אָמְרוּ הָרוֹפְאִים”.

וַיְצַו הַמֶּלֶךְ, וַיָּבִיאוּ לַצַּיָּד אֶת־הָעִזִּים אֲשֶׁר אָמָר, וְעִמָּהֶן גַּם רוֹעֶה אֶחָד, – וַיְשַׁלְּחֵהוּ הַמֶּלֶךְ.

וַיִּקַּח הַצַּיָּד וַיֵּלֶךְ הַמִּדְבָּרָה, אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יָדַע, וַיְהִי שָׁם.

*

וּבַמָּקוֹם הַהוּא – גֹּב־אֲרָיוֹת אֶחָד; וַיַּשְׁכֵּם הַצַּיָּד וַיִּקַּח אִתּוֹ אַחַת מִן הָעִזִּים וַיֵּלֶךְ, וַיָּבֹא עַד לִפְנֵי גֹּב־הָאֲרָיוֹת, – וְהִנֵּה שָׁם לְבִיאָה מֵינִיקָה אֶת־גוּרֶיהָ. וַיַּעֲמֹד הַצַּיָּד מֵרָחוֹק, מִמּוּל הַגֹּב.

וַיְִהִי כַעֲלוֹת הַלְּבִיאָה, וַיִּקַּח הַצַּיָּד אֶת־הָעֵז אֲשֶׁר עִמּוֹ וַיַּשְׁלִיכֶנָּה אֶל הַלְּבִיאָה, וַתִּנְהַם הַלְּבִיאָה וַתֹּאחַז בָּעֵז וַתִּסְחָבֶנָּה אֶל הַגֹּב.

וּמִמָּחֳרַת הַיּוֹם הִקְרִיב הָאִישׁ לָגֶשֶׁת כִּמְעָט אֶל הַגֹּב וַיַּשְׁלֵךְ לַלְּבִיאָה עֵז שֵׁנִית.

וַיְהִי הוּא עוֹשֶׂה כֵן מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ; וּמִיּוֹם לְיוֹם קָרַב הָאִישׁ, הָלֹךְ וְקָרֹב עוֹד אֶל הַלְּבִיאָה, עַד אֲשֶׁר גַּם נָגֹעַ נָגַע בָּהּ, כִּי הִסְכִּינָה עִמּוֹ; וְעַד אֲשֶׁר שִׂחֵק אֶת־הַלְּבִיאָה, כַּאֲשֶׁר יְשַׂחֵק הָאָדוֹן אֶת־כַּלְבּוֹ.

אָז יַחֲלֹב הָאִישׁ אֶת־הַלְּבִיאָה אֶל כֶּלִי, וַיִּקַּח אֶת־הֶחָלָב וַיֵּלֶךְ לָשׁוּב אֶל הַמֶּלֶךְ.

*

וַיְהִי בַדֶּרֶךְ וַיִּיגַע הַצַּיָּד וַיִּשְׁכַּב לָנוּחַ תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִים.

וַיְהִי כְּשָׁכְבּוֹ וַיִּשְׁמַע – וְהִנֵּה רִיב בֵּין אֶבְרֵי גוּפוֹ; רִיב לָהֶם עַל הַכָּבוֹד וְהַשִּׁלְטוֹן…

וַתַּעֲנֶינָה הַיָּדַיִם וַתֹּאמַרְנָה: “מִי יִדְמֶה לָנוּ בָּאֲבָרִים? כִּי מִי לָקַח אֶת־הֶחָלָב הַזֶּה מִן הַלְּבִיאָה וּנְשָׂאוֹ אֶל הַמֶּלֶךְ?” וַתֹּאמַרְנָה הָרַגְלַיִם: “וְלוּלֵא אֲנַחְנוּ, מִי הֵבִיא וַיּוֹלֶךְ אֶת־אֲדוֹנֵנוּ אֶל הַלְּבִיאָה וַיְשִׁיבֵהוּ אֶל הַמֶּלֶךְ?” וַתַּעַן הַלָּשׁוֹן וַתֹּאמַר: " וְלוּלֵא אֲנִי שֶׁדִּבַּרְתִּי אֶל הַמֶּלֶךְ, מִי הָיָה מְבַקֵּשׁ מִכֶּם לַעֲשׂוֹת אֶת־הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה?"

וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הָאֲבָרִים אֶת־דִּבְרֵי הַלָּשׁוֹן וַיִּרְגְּזוּ כֻלָּם מִכַּעַס, וַיַּעֲנוּ וַיֹּאמֵרוּ: “מִי אַתְּ, יוֹשֶׁבֶת חשֶׁךְ? וּבַמֶּה אַתְּ הַקְּטַנָּה נֶחְשַׁבְתְּ, כּי נוֹעַזְתְּ גַּם אַתְּ לְהִתְנֵשֵּׂא? – הֲמָשֹׁל תִּמְשְׁלִי בָנוּ, אִם מָלֹךְ תִּמְלְכִי אַתְּ עָלֵינוּ? דֹּמִּי, וְאֶל גְּדוֹלִים אַל תִּדַּמִּי!”

וַתַּעַן אוֹתָם הַלָּשׁוֹן לֵאמֹר: “מָחָר – וִידַעְתֶּם מִי הוּא הַשַּׁלִּיט בְּכֻלְּכֶם יָחַד…”

וַיִּתְעוֹרֵר הָאִישׁ – וְהִנֵּה חֲלוֹם…

וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל דַּרְכּוֹ.

*

וַיְהִי מִמָּחֳרַת הַיּוֹם וַיָּבֹא הַצַּיָּד אֶל הַמֶּלֶךְ, וַיִּשְׁתַּחֲוָה לְפָנָיו וַיֹּאמַר: “יְחִי אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ! – הִנֵּה הֵבִיא לְפָנֶיךָ עַבְדְּךָ חֲלֵב כַּלְבָּה כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ…” וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר: “הַלְכַלְבָּה שְׁלַחְתִּיךָ?…” וְהַצַּיָּד כְּאִלֵּם, בְּאֵין מַעֲנֶה יַעֲמֹד…

וַתִּבְעַר חֲמַת הַמֶּלֶךְ וַיִּקְרָא: הַלְהָתֵל בִּי אָמַרְתָּ, הָעֶבֶד הַנִּבְזֶה?… הוֹצִיאוּהוּ וְיִתָּלֶה!"

הַצַּיָּד הוּבָא לְהִתָּלוֹת – וְחִיל אָחַז אֶת־כָּל־אֲבָרָיו וַיִּרְעֲדוּ בִתְחִנָּה אֶל הַלָּשוֹן, לֵאמֹר: “לָמָּה הֲרֵעוֹת לְכֻלָּנוּ יַחַד בְּהֶגֶה אֶחָד? וְלָמָּה תַשְׁחִיתִי גַּם לַמֶּלֶךְ הַחוֹלֶה?”

וַתַּעַן הַלָּשׁוֹן וַתֹּאמַר: “מִי אֲנִי, יוֹשֶׁבֶת חֹשֶׁךְ, וּבַמֶּה אֲנִי הַקְּטַנָּה נֶחְשַׁבְתִּי, שֶׁאַתֶּם מִתְחַנְּנִים אֵלַי כֻּלְּכֶם?”

וַיַּעֲנוּ כָל־הָאֲבָרִים וַיִּקְרָאוּ: “אָמְנָם חָטָאנוּ לְפָנָיִךְ! – עַתָּה רָאִינוּ כִּי כֻלָּנוּ בְיָדֵךְ אֲנָחְנוּ, וְאַתְּ גַּם מָשֹׁל תִּמְשְׁלִי בָנוּ! אַךְ קוּמִי־נָא וְהַצִּילִינוּ מִיַּד הַמָּוֶת הַמָּר!”

וַתַּעַן הַלָּשׁוֹן וַתְּדַבֵּר בְּפִי הָאִישׁ לִפְנֵי שַׂר־הַטַּבָּחִים לֵאמֹר: “חָנֵנִי, אֲדוֹנִי! וְהָשֵׁב נָא אֶת־עַבְדְּךָ אֶל הַמֶּלֶךְ, וַאֲדַבְּרָה דָבָר לְפָנָיו, רֶגַע בְּטֶרֶם אָמוּת, – וְיִיטַב לַאֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ, וְאוּלַי יָחֹן גַּם אוֹתִי עַבְדֶּךָ…”

וַיַּחְמֹל שַׂר־הַטַּבָּחִים עַל הַצַּיָּד וַיְשִׁיבֵהוּ אֶל הַמֶּלֶּךְ.

*

וַיּוּבָא הַצַּיָּד שֵׁנִית לִפְנֵי הַמֶּלֶּךְ, וַיִּשְׁתַּחוּ לְרַגְלָיו וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אַרְצָה, וַיַּעַן וַיֹּאמַר: “אָנָּא! שָׂא־נָא, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, לְפֶשַׁע לְשׁוֹנִי! כִּי נִבְהֹל נִבְהַל עַבְדְּךָ מִפְּנֵי הֲדַר כְּבוֹדֶךָ – וָאֲדַבֵּר דָּבָר אֲשֶׁר לֹא כֵן… הֵן יֵשׁ אֲשֶׁר יִקְרְאוּ הַצַּיָּדִים לַלְּבִיאָה: ‘כַּלְבָּה’, – וּבִלְשׁוֹנָם דִּבֶּר עַבְדְּךָ לְפָנֶיךָ! וְעַתָּה, יְצַוֶּה נָא אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, וִינַסּוּ נָא עֲבָדֶיךָ הָרוֹפְאִים אֶת־הֶחָלָב אֲשֶׁר הֵבֵאתִי – וְרָאוּ, אִם לֹא חֲלֵב לְבִיאָה הוּא, כַּאֲשֶׁר אָמַר אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ”.

וַיְצַו הַמֶּלֶךְ, וַיֻּתַּן הֶחָלָב עַל יַד הָרוֹפְאִים, וַיְנַסּוּהוּ, וַיִּמָּצֵא כִּי חֲלֵב לְבִיאָה הוּא. – וַיִּשְׂמַח הַמֶּלֶךְ מְאֹד וַיֵּיטֶב לַצַּיָּד כְּיַד הַמַּלְכוּת.

וְכַאֲשֶׁר נִרְפָּא הַמֶּלֶךְ, גִּדֵּל אֶת־הַצַּיָּד עוֹד וַיְנַשְּׂאֵהוּ לְיוֹעֵץ בַּמַּלְכוּת; כִּי הִשְׂכִּיל הָאִיש מֵאָז, וּלְשׁוֹנוֹ תָּמִיד אַךְ בְּחָכְמָה דִבֵּרָה.

*

עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמּוֹשְׁלִים: “מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד הַלָּשׁוֹן”.

(אִידִילִיָּה)

א

מְקָּרוֹב לַחֹרְשָׁה, בִּקְצֵה הַמּוֹשָׁבָה

צְרִיף קָטָן בּוֹדֵד תּוֹךְ חָצֵר רְחָבָה;

וְתַרְנְגֹלֶת בֶּחָצֵר נְקֻדָּה-בְרֻדָּה,

לְבַדָּה שָׁם תְּהַלֵּךְ, מַחֲרִישָׁה גַּלְמוּדָה,

וְכֵן תַּחְפֹּר וּתְנַקֵּר הֲלוֹם וַהֲלוֹם,

שֶׁלֹּא לֵישֵׁב בָּטֵל בְּעַצְלָה וָצוֹם.

מַחֲרִישָׁה הַבְּרֻדָּה – אַךְ בַּחֲצוֹת-יוֹם

לְפֶתַע תִתְעוֹרֵר וְחָפְזָה מְקַרְקֶרֶת,

וּלְפֶתַח הַצְּרִיף בְּקוֹל רָם מְבַשֶּׂרֶת:

"אָח קְעָק, בַּעֲלַת-בָּיִת! אָח, פִּתְחִי נָא-נָא!

אֲנִי, תַּרְנְגָלְתֵּךְ, מְבִיאָה לָךְ מָה!"

וּכְרֶגַע נִפְתַּחַת הַדֶּלֶת בְּנַחַת

וּבְרֻדָּה-נְקֻדָּה מְקַעְקְעָה צֹוַחַת

נִכְנֶסֶת וּבָאָה אֶל פִּנָּה נִסְתָּרָה;

וּכְצֵאתָהּ בַּחֲשָׁאי – וַהֲרֵי זוּ נִשְׁאָרָה

בַּפִּנָּה שָׁם בֵּיצָה, חַמָּה גַּם בָּרָה.

וּבַעֲלַת הַבַּיִת – זְקֵנָה בַּת-שֵׂיבָה

וְעִמָּהּ רַק נֶכְדָהּ הַקָּט שֶׁאָהֵבָה,

וְהוּא קָטָן בַּר-דָּעַת, תּוֹרָנִי חִנָּנִי,

תַּלְמִיד בֵּית-סֵפֵרֶ, וּשְׁמוֹ הוּא נַחֲמָנִי.

וּכְשׁוּבוֹ הַבָּיְתָה לִסְעֻדַּת חֲצוֹת

אָז תֹּאמַר לוֹ סַבְתָּא: "חֲכָמִי, לַמְדָּנִי!

הֲתַגִּיד, מָה אֶתֵּן בַּפַּעַם הַזֹּאת?"

וּבְשַׂחֲקַת נְדִיבוּת עַל שִׂפְתֵי הַשָּׁנִי

לָהּ מֵשִׁיב נַחֲמָנִי:

"הַמָּנָה הָאַחַת הֵן אֵדַע מֵאז, –

שְׁתֵּי קַעְרוֹתֹ-כֶּסֶף עִם דַיְסָה שֶׁל פָּז –

וְהַשְּׁנִיָּה אִם יֶשְׁנָהּ, הַגִּידִי נָא אָתְּ!"

וְעַל פַּת, הַמְּרוּחָה בְּחֶמְאָה כִּמְעָט,

אָז תּוֹשִׁיט הַזְּקֵנָה לְנֶכְדָּהּ הַשָּׂשׂ

שְׁתֵּי קַעֲרוֹת הַכֶּסֶף עִם דַּיְסַת הַפָּז, –

וְהֵן בֵּיצָה שְׁלוּקָה

הַקְּלוּפָה וַחֲלוּקָה

בְּסַכִּין לִשְׁנָיִם,

לְאָרְכָּה בַּחֲצָאִים. –

וּכְתִתָּהּ תְּצַוֶּה לַבֵּן, זֶה הָרָךְ:

"הַבְּרֻדָּה בִּתְנָאי זֶה הִתְקִינָה זֹאת לָךְ,

שֶׁתִּטּוֹל יָדֶיךָ וְתֹאכַל כַּדָּת:

הַדַּיְסָה וְהַקְּעָרוֹת עַל כָּל הַפָּת, –

כֹּל תֹּאכַל בְּיַחַד, כַּאֲשֶׁר נִתָּנוּ,

וּבֵרַכְתָּ לַזָּן וּמְפַרְנֵס אוֹתָנוּ!"

כֹּה תַעַשׂ יוֹם-יוֹם הַנְּקֻדָּה הַבְּרֻדָּה,

וְכֹה תִתֵּן יוֹם-יוֹם הַזְּקֵנָה הַחֲסוּדָה,

וְיוֹם-יוֹם כֹּה יֹאכַל נַחֲמָנִי בַּסְּעֻדָּה –

וַיְהִי תָמִיד כֵּן

גַּם שִׂמְחָה לַסַּבְתָּא, גַּם שֹׂבַע לַבֵּן!

ב

יוֹם אֶחָד – וּשְׁעַת צָהֳרַיִם עָבָרָה,

וְהַבְּרֻדָּה לַדִּירָה לֹא דָרְשָׁה, לֹא סָרָה, –

אַךְ בְּצִדֵּי הֶחָצֵר בַּלָּאט הִיא מְטַיֶּלֶת,

מְנַקְּרָה בַדְּשָׁאִים, לֹא תִקְרַב לַדֶּלֶת:

וְעַד עֶרֶב הֶחֱרִישָׁה וּכְלָל לֹא קִרְקֵרָה,

עַל בֵּיצָה חֲדָשָׁה כַּיּוֹם לֹא בִשֵּׂרָה, –

וְהִנֵּה זֶה פָרְחָה וְעָלְתָה לַשֵּׁנָה,

לִמְקוֹם מְלוּנָתָהּ – בְּרֹאשׁ הַתְּאֵנָה.

וּתְמֵהָה לָהּ סַבְתָּא, אוֹמֶרֶת לַבְּרֻדָּה:

“וְהֵיכָן הֵטַלְתְּ אֶת-בֵּיצָתֵךְ, חֲמוּדָה”…"

וַתֵּלֶךְ לְחַפֵּשׂ בֶּחָצֵר, בַּגִּנָּה,

בֵּין טַרְפֵּי הַיָּרָק, בְּכָל מִסְתּוֹר וּפִנָּה;

בּוֹדֶקֶת הַזְּקֵנָה,

וְהַבֵּיצָה – הִיא אֵינָהּ…

וְכֵן גַּם יוֹם שֵׁנִי, וְכֵן גַּם יוֹם שְׁלִישִׁי,

אֵין בֵּיצָה בָרְבִיעִי וְגַם לֹא בַחֲמִישִׁי;

וּפָסְקוּ מִסְּעֻדַּת נַחֲמָנִי מֵאָז

שְׁתֵּי קַעֲרוֹת הַכֶּסֶף עִם דַּיְסַת הַפָּז. –

אַךְ הַזָּן אֶת-עוֹלָמוֹ – לְטוּבֹו אֵין סוֹף,

כִּי יוֹם-יוֹם מְבַכְּרוֹת כְּבָר פִּרְיָן הַטּוֹב

הַתְּאֵנָה וְהַגִּנָּה – וְלִפְנֵי נַחֲמָנִי

נְתוּנָה גַם פַּגָּה וּמְלַפְפוֹן רֵיחָנִי

עִם זַיִת הַכָּבוּשׁ, – מְזוֹן שֶׁמֶן וּדְבָשׁ,

וּמַה עוֹד יִתְאוֹנַן בֶּן-עָנִי וָרָשׁ?

וְאָכַל הַנֶּכֶד, וְאָכְלָה הַשָׂבָה;

יֹאכְלוּ עֲנָוִים וִיבָרְכוּ לְשָׂבְעָה,

וְנִשְׁלָכִים לֶחָצֵר גַּם שְׁיָרֵי סְעֻדָּה,

כִּי תִלְקֹט וְתֹאכַל גַּם נְקֻדָּה-בְרֻדָּה, –

כִּי לְשַׁלֵּם נֶאֱמָנָה כָּל-תַּרְנְגֹלֶת

גַּם פִּתֵּי הַשַּׁבָּת שֶׁל חַלַּת הַסֹּלֶת!

וַיְהִי בֹקֶר אֶחָד, כְּצֵאת שֶׁמֶשׁ חֲמוּדָה,

וַתֵּצֵא הַזְּקֵנָה, כְּדַרְכָּהּ בִּסְעֻדָּה

שֶׁל חֹפֶן זֵרְעוֹנִים לִבְרֻדָּה-נְקֻדָּה;

וָזוֹ – הֵיכָן נִתְעַלְּמָה וּבָאָה? לְאָן?…

בֶּחָצֵר אֵינֶנָּה, לֹא תַרָא בַגָּן;

בַּחוּץ יְבַקְשׁוּהָ, בְּכָל אוֹתָהּ הַסְבִיבָה,

קְרָאוהָ, לא תַעַן – אֵינֶנָּה הַחֲבִיבָה…

אִם נֶחְטְפָה בְרִדְתָּה מֵעֵץ הַתְּאֵנָה? –

אֲבוֹי, הַשּׁוּעָלִים,

הַמְחַבְּלִים הַנְּבָלִים! –

רַק נוֹצָה נִדֶּפֶת שָׁם הֵנָּה וָהֵנָּה…

אַךְ שׁוּעָל חֲטָפָהּ, נְשָׁאָהּ – וְאֵינָהּ!

וְסַבְתָּא מִצַּעַר לָהּ תִּדְמַע בַּת-עֵינָהּ.

לְנֶחָמָה נַחֲמָנִי אָז יֹאמַר בַּלָּאט:

“יְיָ נָתַן, יְיָ לָקַח” – אַךְ גַּם הוּא מִיָּד

כֵּן פָּרַשׁ בִּבְכִי וּבְדִמְעָה לַצָּד…

נִצְטַעֲרוּ כָּךְ יוֹם, נֶאֶנְחוּ יוֹמַיִם,

אַךְ גְּזֵרָה לַמֵּת שֶׁיִּשָּׁכַח מֵחַיִּים, –

כִּי לֹא תָמִיד יָגוֹן, לֹא לְעוֹלָם אֲנָחָה –

וְאַף הַתַּרְנְגֹלֶת סוֹף-סוֹף נִשְׁכָּחָה.

וְכֵן שַׁבָּת בָּאָה וְשַׁבָּת עוֹבֶרֶת –

וְשׁוֹכֶנֶת הֶחָצֵר שׁוּב אֵינָהּ נִזְכֶּרֶת,

וְנִשְׁלָכוֹת הַפִּתִּים שֶׁל שְׁיָרֵי הַסְּעֻדָּה,

לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְלֹא אֶל הַבְּרֻדָּה.

ג

וְשַׁבָּת גַּם שְׁלִישִׁית חָלְפָה חָלָפָה,

וּבֹקֶר יוֹם רִאשׁוֹן – הַחַמָּה נִשְׁקָפָה,

וְהִשְׁכִּים נַחֲמָנִי וְיָצָא לַתְּאֵנָה

לִלְקֹט בַּכּוּרוֹת לוֹ וְלַזְּקֵנָה, –

וּמַה קּוֹל בֶּחָצֵר כְּקוֹל הָאֲנָחָה?…

הוּא הִבִּיט – וְנָתַן מִיָּד קוֹל צְוָחָה:

"הוֹ, סַבְתָּא-נָא! סַבְתָּא! הוֹ, בֹּאִי וּרְאִי-נָא!

ומַה-שָּׁםָ?… בֶּחָצֵר, מֵאֵצֶל הַגִּנָּה,

תַּרְנְגֹלֶת מוֹלִיכָה פַּרְגִּיּוֹת זְעִירוֹת,

דַּקִּיקוֹת, זְהוּבוֹת, רַכִּיכוֹת, מְהִירוֹת,

נֶחְפָּזוֹת אֶל אִמָּן: “צִי, אִמָּא, צִי-צִי!” –

וְאִמָּן זֹאת-מִי?

נְקֻדָּה-בְרֻדָּה – הִיא-הִיא זֹאת, אַךְ הִיא! –

* * *

וּמְרַקֵּד נַחֲמָנִי בְצָהֳלָה וּבְכִיָּה:

“מַה-מּוֹפֵת? מַה-פֶּלֶא? מַה-נֵּס שֶׁל תְּחִיָּה?!…”

וְסַבְתָּא – אַךְ שְׂחוֹק לָהּ, וְרֹאשׁ הִיא מְנִיעָה

וְדִבְרֵי-כִבּוּשִׁין כֵּן תַּטִּיף מִפִּיהָ:

"כָּךְ אַתְּ, נְקֻדָּה? – בַּסֵּתֶר עָשִׂית?

כָּךְ אַתְּ, בְּרֻדָּה, הַזְּקֵנָה רִמִּית?" –

וּכְפַזְּרָהּ גְּרִיסִין לַבְּרוּכִים הַבָּאִים

עוֹד תָּשׁוּב עוֹד תַּטִּיף כֵּן מוּסָר לִרְגָעִים:

"וַאֲנִי, פְּתַיָּה זְקֵנָה, כָּזֹאת לֹא שֵׁעָרְתִּי!

אַךְ אָבְדָה בְּרֻדָּתִי, טֹרָפָה – אָמָרְתִּי…

וְאַתְּ חֶרֶשׁ בַּחֹרְשָׁה שָׁם מָקוֹם מָצָאת-לָךְ

וְאֶת יֶתֶר בֵּיצָיִךְ מִמֶּנִּי נָשָׂאת-כָּךְ

בַּחֲשַׁאי שָׁם הֵטַלְתְּ, לֹא קִעְקַעְתְּ וְלֹא קִרְקָרְתְּ,

אָסַפְתְּ וְצָפַנְתְּ – וְגַם אַתְּ כֵּן נִסְתָּרְתְּ, –

וְעֶשְׂרִים יוֹם צָמְתְּ, יָשָׁבְתְּ וְדָגָרְתְּ, –

וְכָל -זֹאת עָשִׂית בְּלִי נְטִילַת רְשׁוּת?…"

וְנַחֲמָנִי הוּא עוֹמֵד וּמְלַמֵּד זְכוּת:

"מַה-לָּךְ, אִי, סַבְתָּא! כְּלוּם יֵשׁ בְּכָךְ פְּשִׁיעָה?

הֵן תַּחַת הַבֵּיצִים – אֶפְרוֹחִים הֵבִיאָה!

לִשְׁבָחָה רְאוּיָה יוֹלֶדֶת עֲשָׂרָה!

וִיהֵא-נָא כָּל-שׁוּעָל עָלֶיהָ כַּפָּרָה!"

וְאָז תַּעַן אַף סַבְתָּא בִּנְשִׂיאַת כַּפָּיִם:

"יִתְבָּרֵךְ הָרַחֲמָן, הַשּׁוֹמֵר פְּתָאִים –

וְלֹא נְתָנָהּ שָׁם טֶרֶף לְשׁוּעָלִים רְשָׁעִים!" – – –

וְהַבְּרֻדָּה בֶּחָצֵר מְטַיֶּלֶת מְקַרְקָרֶת:

“כְּעָךְ!” תִּקְרָא לַבָּנִים, מַשְׁגַּחַת, שׁוֹמָרֶת, –

וּסְבִיבָהּ מְצַיְצִים גּוֹזָלִים פְּזִיזִים,

יְלָדִים נֶחְמָדִים, עוֹלָלִים זְרִיזִים,

וְנַחֲמָנִי עִם סַבְתָּא – יַחַד עַלִּיזִים!

וְנִזְדָּרֵז נַחֲמָנִי לְעֶזְרַת הַזְּקֵנָה,

וּבָנוּ לוּל-אֶבֶן בְּצֵל הַתְּאֵנָה –

זוּ דִירָה לִשְׁמִירָה מִפְּנֵי הַשּׁוּעָלִים,

מְלוֹן-לַיְלָה לַבְּרֻדָּה עִם כָּל-הָעוֹלָלִים,

כִּי יִישְׁנוּ שָׁם בֶּטַח עִם אִמָּא לְאֵין פָּחַד

וְיָלִינוּ בְטוֹב וּלְשָׁלוֹם גַּם יָחַד!

וְלֹא רַבּוּ הַיָּמִים, וְלָאֵם עַל הַבָּנִים

מַזְמוּטִין בֶּחָצֵר וּזְמִירוֹת חַזָּנִים;

כִּי גָדְלוּ שְׁנֵי אַחִים, בַּחוּרִים צְחוֹרִים,

וְהֵם – “קוּקוּ-חֵיקוּ” כָּל-הַיּוֹם קוֹרְאִים!

*

בָּא אָבִיב – וּלְפִרְקָן הִגִּיעוּ הַבָּנוֹת,

נְקֻדּוֹת וּבְרֻוּדֹות, גַּם שְׁחוֹרוֹת וּלְבָנֹות,

וְהִתְחִילוּ מְבִיאוֹת אַף הֵן בַּמְּנָחוֹת

דַּיְסוֹת שֶׁל זָהָב עַל כֶּסֶף-צַלָּחוֹת;

כִי בֵיצִים כְּאִמָּן מְטִילוֹת הַבּוֹגְרוֹת, –

וְשָׁלֹש מֵהֶן הִתְחִילוּ גַם דּוֹגְרוֹת!

וַיָּקָם דּוֹר חָדָשׁ לַשָּׁנָה הַשְּׁנִיָּה,

וְהוּא רַב מִן הָרִאשׁוֹן – הֶחָצֵר הוֹמִיָּה,

כִּי רַבּוּ בַּנְּכָדִים בַּחוּרִים בְּנֵי קְרִיאָה,

וְדוֹר גָּדוֹל מְלַמֵּד לַצְּעִירִים כַּהֲלָכָה:

“קוֹקְרִיקוּ” – בְּרֵי"שׁ וּבִרְנָנָה נִמְשָׁכָה!

וּבֵין שְׁנֵי הַדּוֹרוֹת מִדַּדָּה הַבְּרֻדָּה –

הוֹ, פַּנּוּ לָה דֶּרֶךְ, לַסַּבְתָּא הַכְּבוּדָה!!

(הֲגָדַת סְתָו)

בְּרֹאשׁ הַכַּרְמֶל, הָהָר הָרָם,

חֲרוּב שָׁם עַתִּיק־שָׁנִים,

וּבֵין עָפֳאָיו מֻצְנָע קֵן, –

בַּקֵּן שָׁם אֵם עַל בָּנִים.

שִׁבְעָה בָנִים, גּוֹזְלֵי־חֵן,

תַּחַת כַּנְפֵי אִמָּם,

וְאִמָּא טוֹבָה בְּדֶרֶךְ־שִׁיר

תָּשִׂיחַ שִׂיחָה עִמָּם:

א

…"וּבְשַׁבַּת־שִׁירָה לְעֵבֶר יָם

עַד עִיר קְטַנָּה בָאתִי,

וִילָדִים שָׁם מִבַּיִת קָט

אָז יָצְאוּ חִישׁ לִקְרָאתִי.

"דַּיְסָה, דֹּחַן, גְּרִיסֵי־מָן

פִּזְּרוּ לִי מִסָּבִיב;

וּבְצֵל גַּג־נְדִיבִים זֶה

בָּנִיתִי קֵן לָאָבִיב.

"הָאָבִיב נָעִים הָיָה שָׁם,

הַיְלָדִים לֹא הֵרֵעוּ, –

כָּל־רִנְנוֹת-כָּנָף שַׁרְתִּי לִי,

וְהֵם כֻּלָּם אַךְ שָׁמֵעוּ.

"גַּם הַקַּיִץ הָיָה טוֹב,

סָבִיב זִמְזוּם זְבוּבִים, –

שְׂבֵעִים רָנוּ, שָׂשׂוּ כֹל

בַּיָּמִים הָאֲהוּבִים.

"אָז יִבְנוּ סֻכּוֹת וְעָשׂוּ חָג, –

וּפִתְאֹם – הוֹי, מֶה הָיָה!? –

עִם עַרְפַּל־זַעַף בָּא הַסְּתָו,

אֵין שִׂמְחָה עוֹד וּרְוָיָה.

"כֻּסָּה מָרוֹם עָבֵי־בְכִי,

שָׁמְמוּ שָׂדוֹת, הָרִים;

נָבַל פֶּרַח, נֶחֱשַׂף עֵץ

וּמֵתוּ הַפַּרְפָּרִים…

"אַף זְבוּבִים נִדְמוּ, אֵינָם עוֹד,

גַּם שֶׁלֶג בָּא בַקָּרָה;

עִם קְהַל צִפֳּרִים גַּם אֲנִי

הִפְלַגְתִּי אָז בַּסְּעָרָה.

"דֶּרֶךְ־עָמָל רְחוֹקָה מְאֹד

טַסְנוּ בְּכַמָּה תְּלָאָה;

נָפְלוּ נֶחֱשָלִים אֶל הַיָּם – –

עַד בָּאנוּ אֶל אֶרֶץ נָאָה.

"הֲלֹא הִיא אֶרֶץ־חֶמְדָּה זוּ –

נוֹלַדְתֶּם בָּהּ אַתֵּמָה –

כָּאן פָּרַח זָרַח אָז הַסְּתָו

עַל הָר וָגָי¹ וּשְׁדֵמָה.

"אַף גַּם טָף מָצָאתִי פֹה, –

בְּרֹאשׁ שְׁנַת הָאִילָנוֹת

תִּרְאוּם, כִּי יַעֲלוּ אָז

לִנְטֹעַ פֹּה בִרְנָנוֹת"². –

– "וָשָׁם, הוֹ אִמָּא, בְּאֶרֶץ קֹר,

(יְצַפְצְפוּ הָאֶפְרוֹחִים)

אֵיךְ יִחְיוּ שָׁם הַטָּף כָּעֵת?…"

– “מִקָּרָה הֵמָּה בוֹכִים” – –

וְשׁוֹמְעִים הַגּוֹזָלִים דֹּם,

בְּסַפְּרָהּ עַל הַקְּטַנִּים,

שֶׁבַּשֶּׁלֶג יִבְכּוּ שָׁם,

תּוֹךְ חֹרֶף אֵין שׁוֹשנִּים…

אָז יָקוּם אֶחָד גּוֹזָל טוֹב

וּפָתַח, אָמַר כָּכָה:

"עֲל־כֵּן, אַךְ נִגְדַּל – תִּרְאִי, אֵם,

כִּי לְעֵבֶר־יָם נִפְרָחָה!

"נָבֹא שָׁם אֶל אֶרֶץ זוּ,

בָּה עֵת־חֹרֶף קָשָׁה,

וְעַל הָעִיר, בָּהּ אַתְּ קִנַּנְתְּ,

נָבִיאָה עֵת חֲדָשָׁה! –

"נָבֹאָה, נִקְרָא שָׁם לַטָּף,

שֶׁקִּדְּמוּ אוֹתָךְ נְדָבוֹת,

עִמָּנוּ יַחַד לְכָאן גַּם הֵם

אָז יַעֲלוּ כֹה לִרְבָבוֹת!" –

מָחֲאוּ הָאֶפְרֹחִים גָּף

לְעֵצָה זוֹ מִשִּׂמְחָה,

אַף הָאֵם הִסְכִּימָה לָהּ –

אַף הִיא אָז גַּפָּהּ תִּמְחָא.

וּבְמָחֲאָהּ תֹּאמַר אָז לַבֵּן:

"מֵחָכְמָה, בְּנִי, יָעָצְתְּ!

עוֹד דַּבָּר, מַנְהִיג תְּהֵא לַדּוֹר,

לַבָּנִים בָּם חָפָצְתָ;

"הֵנָּה דֶרֶךְ אַתָּה, בְּנִי,

מִן שָׁמַיִם תּוֹרֵם, –

וְהָיוּ פֹה בְּאֶרֶץ זו

דוֹר שָׂשׂ לְאוֹר וּדְרוֹר הֵם!"

ב

כֹּה נִדְבְּרוּ אַף גַּם קִיְּמוּ כֵן

כָּל־שִׁבְעַת הָאֶפְרֹחִים, –

כִּי בְשַׁבָּת־שִׁירָה בָאוּ הֵם

אֶל אֶרֶץ בָּנִים בּוֹכִים.

וְגַם אוֹתָם קִדְּמוּ שָׁם הַטָּף

בְּדַיְסַת־מָן וּגְרִיסִים,

וְהֵם, צִפֳּרִים שֶׁגָּדְלוּ כְבָר,

שִׁיר פָּתְחוּ עַל הַנִּסִּים.

וְכֹה שָׁרִים הֵם כָּל־יוֹם מֵאָז

בְּרֹאשׁ גַּגּוֹת הָעֲיָרָה:

"דְּעוּ, אֶרֶץ־חֶמְדָּה טוֹבָה יֵשׁ,

בָּהּ כָּל־הַשָּׁנָה נְהָרָה!

"אֶרֶץ – תָּמִיד בָּהּ עֵין אֵל,

בִּשְׁמֵי־זִיו מְזֻכָּכִים

נִשְּׂאוּ הָרִים קוֹדְחֵי אוֹר,

וְהַכָּרָים רְפוּדֵי פְרָחִים!

"הַפֵּרוֹת בָּהּ כָּל־מִתְקֵי צוּף:

עֲנָבִים שָׁם זְהוּבִים,

גַּם תִּמְרֵי־דְבָשׁ וְתַפּוּחֵי־פָּז,

וּמַאֲכַל־עֵז – חֲרוּבִים!

"אֶרֶץ־נִסִּים הִיא מֵאָז,

וְעוֹד בָּה פְּלָאוֹת נוֹצְרוֹת:

כָּל־הַטָּף שָׁם ‘צוֹפִים’ הֵם

בַּתֻּפִּים וּבַחֲצוֹצְרוֹת!

“מַכַּבִּים” בָּהּ בַּחוּרֵי הוֹד,

וַ"חֲלוּצִים" – צִבְאוֹת דְּרוֹרָהּ,

הֵם עוֹקְרִים הָרִים כָּל־הַיּוֹם

וּמְרַקְּדִים לַיְלָה “הוֹרָה!”

“יָהּ־חַי־לִי־לַי” יְרֻנַּן עֹז

עַל כָּל־נִיר בִּ"נְקֻדָּה", –

תִּקְוֵי־תִקְווֹת תְּלוּיוֹת שָׁם

בְּכָל־"קְבֻצָּה" וַאֲגֻדָּה.

מוֹשָׁבוֹת שָׁם עוֹד גַּם־כֵּן יֵשׁ

עִם פַּרְדֵּסִים וּכְרָמִים,

שָׁם זוֹרְעִים, נוֹטְעִים וְרוֹדִים דְּבָשׁ

וּמְלֵאִים הָאֲסָמִים.

"גַּם “מִכְלָלָה” עַל רֹאשׁ הָר

לְכֻלְכֶם שָׁם נְכוֹנָה,

אַף גַּם “אֹפֱּרָה” שָׁם יֵשׁ

בְ"עִיר עִבְרִית הָראשׁוֹנָה"!

"וּמְקוֹמֹות קֹדֶשׁ שָׁם מֵאָז –

זִכָּרוֹן לָרִאשׁוֹנִים,

וּבִצּוֹת נַעֲשׂוֹת עֵדֶן־גָן –

לַדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים.

"עָבָר יָצִיץ מִכָּל חוֹר,

וּמִן כָּל־עֵץ וָשִׂיחַ

יָצִיץ יָשִׂישׂ עָתִיד טוֹב, –

שָׁם מְחַכֶּה הַמָּשִׁיחַ!" – –

וּבְשׁוֹרֵר כַּנְפֵי רְנָנוֹת כֵּן,

אָז כָּל־הַטָּף יִקָּהֵל, –

הֵם שׁוֹמְעִים בְּדִמְעָה וְכִלְיוֹן־לֵב:

אֵיךְ לָבֹא אַרְצָה־יִשְׂרָאֵל?…

"בֶּרֶלִי, שְׁמֶרֶלִי – עֵצָה יֵש!

כַּסְפֵּי־חֲנֻכָּה תֵנוּ,

נְצָרְפֵם יַחַד, נִשְׂכֹּר צִי

אֶל אֶרֶץ־אֲבוֹתֵינוּ!"…

"יוֹסֶלִי, משֶׁלִי, מִישָׁא גַם הוּא,

עִם אַחֲיוֹתֵינוּ יָחַד,

בִּנְדוֹד הָעוֹף – גַּם אָנוּ אָז

נָשׁוּטָה כֵּן – אֵין פָּחַד!" –

"הִתְוָה דֶרֶךְ לְאַרְצוֹת אוֹר

אֵל לְעוֹף־שָׁמָיִם, –

לְמוּלָם נָשׁוּט כֵּן בַּיָּם

עַד נָבֹא יְרוּשָׁלָיִם!" – –

*

אָכֵן!

צִפֳּרִים חֲדָשׁוֹת – וְחָדָשׁ הַשִּׁיר,

בּוֹ כָּל־הַטָּף יֵאָמֵן,

כִּי יַעֲלֶה וְיָבֹא צִיּוֹן לִבְנוֹת

עִם כָּל־אֲחֵינוּ – אָמֵן!

א

שְׁלֹשָׁה נְעָרִים אַחִים, בְּנֵי אָב אֶחָד עָנִי, יָצְאוּ וְגָלוּ מִבֵּית אֲבִיהֶם; שֶׁהוּא, הָאָב בַּעֲנִיּוּתוֹ, לֹא יָכֹל לְפַרְנְסָם עוֹד, וְהָלְכוּ הֵם לְבַקֵּשׁ אֶת־מַזָּלָם בָּאָרֶץ.

הִגִּיעוּ בְדַרְכָּם אֶל אַחַד הֶהָרִים, – הָר שֶׁהַבְּרִיוֹת הָיוּ אוֹמְרִין עָלָיו: גַּמְדּוֹנִין יוֹשְׁבִים בּוֹ. עָמַד הַבְּכוֹר וְאָמָר: “לְאָן נֵלֵךְ, אַחַי, וּמַה־נְּבַקֵּשׁ עוֹד? כָּאן גַּמְדּוֹנִין יֵשׁ, – נְנַסֶּה אֶת־מַזָּלֵנוּ בָם”.

אָמְרוּ לוֹ אֶחָיו: “וְאֵינְךָ מִתְיָרֵא מִפְּנֵיהֶם?” עָנָה זֶה וְאָמַר לָהֶם: “מַה־קַּטְנוּנִים אֵלּוּ יְכֹלִים לַעֲשׂוֹת לִי? הֲלָלוּ – רוֹאִים הֵם אָדָם וּמִיָּד הֵם בּוֹרְחִים!”

“וּמַה־תַּעֲשֶׂה בָהֶם?”

אָמַר הוּא: “בָּעֶרֶב אָבֹא וְאֶעֱמֹד בַּסֵּתֶר עַל פִּתְחָהּ שֶׁל מְעָרָתָם, אַמְתִּין עַד שֶׁיַּתְחִילוּ לָצֵאת, וּמִיָּד אֶתְפֹּס כִּפָּתוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶם; וְהַגַּמְדֹּון כַּיָּדוּעַ, כִּפָּתוֹ יְקָרָה לוֹ מִכֹּל, – וּמִמֵּילָא יָבִיא לָנוּ זֶה כָּל־כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁנִּרְצֶה בְּפִּדְיוֹנָהּ”.

וְכָךְ עָשָׂה, שֶׁלָּעֶרֶב בָּא וְעָמַד בַּסֵּתֶר עַל פִּי הַמְּעָרָה וְהִמְתִּין שָׁם.

הִגִּיעָה הַשָּׁעָה שֶׁהַגַּמְדּוֹנִין יוֹצְאִין בָּהּ, וְשָׁלַח אֶחָד אֶת־רֹאשֹׁו מִן הַחוֹר, מִסְתַּכֵּל לְכָאן וּלְכָאן, – וּמִיָּד תָּפַשׂ הַנַּעַר אֶת־מִגְבַּעְתּוֹ מֵעַל רֹאשׁוֹ!

“גַּזְלָן! – אוֹי, גַּזְלָן כָּאן!” – צָעַק הַגַּמְדּוֹן צְעָקָה בְּקוֹל דַּק וְעַז, כְּיֶלֶד שֶׁנִּכְוָה בְרוֹתְחִין.

וּמִיָד קָפְצוּ מִתּוֹךְ הַמְּעָרָה וְהִקִּיפוּ עַל הַנַּעַר מֵאוֹת גַּמְדּוֹנִין; כַּעֲדַת דְּבוֹרִים סַבּוּהוּ גַם סְבָבוּהוּ. תְּפָסוּהוּ בֶהָמוֹן, גְּרָרוּהוּ וּסְחָבוּהוּ, הֱבִיאוּהוּ אֶל מְאוּרָתָם, – וְלֹא חָזַר עוֹד.

ב

לְמָחֳרָת, אָמַר הֶאָח הַשֵּׁנִי לַצָּעִיר מִמֶּנּוּ: “נִרְאֶה, שֶׁאָחִינוּ לֹא הָיָה נִזְהָר בַּגַּמְדּוֹנִין; וְהֵם, בְּתוֹךְ הַמְּעָרָה שֶׁלָּהֶם, יָדָם תַּקִּיפָה – וְגָבְרוּ עָלָיו. עַכְשָׁו אֲנִי אֵלֵךְ”.

שְׁאֵלוֹ הַצָּעִיר וְאָמָר: “וְאַתָּה אֵיךְ תַּעֲשֶׂה?”

אָמַר הוּא: “אֲנִי מֵרָחוֹק אֵשֵׁב, לֹא אֵצֶל הַמְּעָרָה, וְאֶהְיֶה אוֹרֵב לָהֶם; יִזְדַּמֵּן לְפָנַי אֶחָד, – אֶחְטֹף אֶת־מִגְבַּעְתּוֹ וְאֶבְרָח. הַלָּלוּ – רַגְלֵיהֶם קְטַנּוֹת, וַאֲפִילוּ אִם יִרְדְּפוּנִי לֹא יַשִּׂיגוּנִי”.

הָלַךְ הַשֵּׁנִי, בָּא וְיָשַׁב לוֹ מֵרָחוֹק, תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִים, כְּנֶגֶד הַמְּעָרָה, – יוֹשֵׁב וּמְצַפֶּה.

הִגִּיעָה הַשָּׁעָה, וְרָאָה גַּמְדּוֹנִים יוֹצְאִים לְמֵאוֹת, מִתְפַּזְּרִים חֲבוּרוֹת חֲבוּרוֹת, מְקַפְּצִים וּמְרַנְנִים בְּקוֹל דַּק כַּצַּרְצֹרִים הַלָּלוּ.

וַהֲרֵי חֲבוּרָה אַחַת, בְּקָרוֹב לְאוֹתוֹ שִיחַ, מְשַׂחֶקֶת בְּהַשְׁלָכַת מִגְבָּעותֹ, – זוֹרְקִים כִּפּוֹתֵיהֶם לְמַעְלָה וּמִתְכַּוְּנִים לְקַבְּלָן בְּרָאשֵׁיהֶם, מִתּוֹךְ נְפִילָתָן.

וְהַנַּעַר עֲדַיִּן הוּא יוֹשֵׁב וּמְצַפֶּה וְאֵינוֹ מִתְגַּלֶּה מִתּוֹךְ סִתְרוֹ…

נָשְׁבָה רוּחַ וְנָשְׂאָה כִפָּה אַחַת מִן הָאֳוִיר – וְנָפְלָה זוֹ אֵצֶל אוֹתוֹ שִׂיחַ, וּמִיָּד חֲטָפָהּ הַנַּעַר וּבִקֵּשׁ לִבְרֹחַ. אֶלָּא הַגַּמְדּוֹן, שֶׁהַכִּפָּה שֶׁלּוֹ, הִקְדִּים וּתְפָסוֹ בְּבִגְדוֹ, נִתְלָה בוֹ וְנִגְרַר אַחֲרָיו כְּשֶׁהוּא מְצַעֵק בְּקוֹל: “חַמְסָן! – אוֹי־אוֹי! חַמְסָן, אַחַי! חַמְסָן כָּאן!”

וּמִיָּד כָּל־הַגַּמְדּוֹנִים, הֲמוֹנִים־הֲמוֹנִים, רָצִים מַעֲבָרִים כְּנַסֵּי עַכְבָּרִים, רוֹדְפִים חוֹטְפִים, וְנִתְלִים בּוֹ בִּפְעִיָּה וּשְׁרֵקָה: “רֵיקָא! רֵיקָא!”

וּבַהֲמוֹנֵיהֶם גָּבְרוּ עָלָיו וּסְחָבוּהוּ – וְלִמְעָרָתָם הֱבִיאוּהוּ.

וְאַף זֶה לֹא חָזַר עוֹד.

נִשְׁאַר הָאָח הַקָטֹן לְבַדּוֹ, יוֹשֵׁב וּמְצַפֶּה לְאֶחָיו, וְהֵם – אֵינָם.

ג

לְמָחֳרָת הַיּוֹם, יוֹם שְׁלִישִׁי, אָמַר הַקָּטֹן הַלָּז: “עַד מָה אוֹחִיל עוֹד? וַאֲנִי לְבַדִּי – אָנָה אֲנִי בָא?…”

חָשַׁב בַּדָּבָר עוֹד וְאָמָר: “אֵלֵךְ גַּם אֲנִי לְשָׁם! וְאִם יַעֲלֶה בְיָדִי לַחֲטֹף מִגְבַּעְתּוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶם, אָז, רֵאשִׁית כֹּל, אֶת־שְׁנֵי אַחַי אֲבַקֵּשׁ מִיָּדוֹ”.

וְעוֹד אָמָר: “אֲנִי זָהִיר וְנִזְהָר אֶהְיֶה בָהֶם, בַּגַּמְדּוֹנִים, וְעַד שֶׁלֹּא אֶרְאֶה בָם שֶׁהֵם אֵינָם יְכֹלִים לִנְגֹּעַ בִּי לְרָעָה, לֹא אֶשְׁלַח יַד לְכִפָּתוֹ שֶׁל מִי מֵהֶם”.

אָמַר – וְהָלַךְ וּבָא.

רָאָה שָׁם סֶלַע אֶחָד שֶׁנִּקְרָה עֲמֻקָּה בוֹ, וּבָא וְנִסְתַּתֵּר בְּתוֹכָהּ – יוֹשֵׁב וּמְצַפֶּה…

וְשׁוּב אוֹתוֹ דָבָר: הַגַּמְדּוֹנִים יָצְאוּ לַהֲמוֹנִים, נִתְפַּזְּרוּ לְכִתּוֹת־כִּתּוֹת מְשַׂחֲקוֹת, וּבְקָרוֹב לְמָקוֹם זֶה שׁוּב חֲבוּרָה אַחַת מְשַׂחֶקֶת בְּהַשְׁלָכַת כִּפּוֹתֵיהֶם, – והַנַּעַר יוֹשֵׁב וּמִסְתַּכֵּל.

נָפְלָה מִגְבַּעַת אַחַת קָרוֹב לוֹ, אֲבָל הוּא לֹא נָגַע בָּהּ עֲדָיִּן. וְלָמָה? אָמָר: “קָהָל גָּדוֹל כָּזֶה, – אֶחְטְפֶנָּה, וּמִיָּד יַקִּיפוּ עָלַי הֵם, – וַאֲנִי יָחִיד אֵיךְ אֶעֱמֹד כְּנֶגְדָּם?”

יָשַׁב הַקָּטָן מַמְתִּין וּמְצַפֶּה עוֹד – וּלְמָה? שֶׁכֵּן רָאָה אֶת־הַזָּקֵן שֶׁבְּאוֹתָהּ חֲבוּרָה, אַף הוּא מְשַׂחֵק וְזוֹרֵק כִּפָּתוֹ לְמַעְלָה, – וְכִפָּה זוֹ, מִשֶּׁהִיא נוֹפֶלֶת עַל רֹאשׁ בַּעֲלָהּ, מִיָּד הוּא וְכִפָּתוֹ אֵינָם נִרְאִים שׁוּב, עַד שֶׁהוּא מְסִירָהּ לְזָרְקָהּ שׁוּב לְמָעְלָה… וְאָמַר הַנַּעַר: כִּפָּה זוֹ, אִם תִּפֹּל בְּסָמוּךְ לִי, אוֹתָהּ אֶחְטֹף, אֲשִׂימָהּ עַל רֹאשִׁי וְלֹא יִרְאוּנִי – וְאָז אֲדַבֵּר עִמָּהֶם".

וְכָךְ הָיָה. סוֹף סוֹף נָפְלָה מִגְבַּעַת זוֹ אֵצֶל הַסֶּלַע – וּמִיָּד קָפַץ הַנַּעַר, תְּפָסָה וּנְתָנָהּ עַל רֹאשׁוֹ.

“הַכִּפָּה! כִּפָּתִי הֵיכָן הִיא?” – צָעַק הַגַּמְדּוֹן הַזָּקֵן כְּשֶׁהוּא חוֹזֵר כְּגַלְגַּל, מְחַפֵּשׂ בְּבֶהָלָה וְצֹוֵחַ בִּילָלָה: “אוֹי־אוֹי־אוֹי! כִּפָּה שֶׁלִּי הֵיכָן?”

“עָלַי וְעַל רֹאשִׁי הִיא!” – עָנָה הַנַּעַר שֶׁנַּעֲשֶׂה רוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה.

וּבְכִי וּמִסְפֵּד גָּדוֹל קָם בְּכָל הַגַּמְדּוֹנִים סָבִיב. הַזָקֵן, וְעִמּוֹ כָל־עַם הַקַּטְנוּנִים, בּוֹכִים וּמְיַלְלִים בְּתַחֲנוּנִים: “אוֹי־אוֹי־אוֹי! הַחֲזֵר, בֶּן־אָדָם, כִּפָּה זוֹ!”

וְעַל כֻּלָם הַזָּקֵן בּוֹכֶה וְסוֹפֵד עַל לִבּוֹ: “אוֹיָה, אוֹי־וַאֲבוֹי לְרֹאשִׁי! כִּפָּתִי שֶלִּי! אוֹי־וָי! מִגְבַּעְתִּי תֵּן לִי, וְכָל־מַה־שֶּׁתִּרְצֶה אֶתֵּן לָךְ!”

עָנָה הַנַעַר וְאָמָר: “קֹדֶם כֹּל – אֶת־שְׁנֵי אַחַי הַחֲזִירוּ לִי, וְאַחַר נְדַבֵּר!”

מִיָּד נֶחְפְּזוּ אֶל הַמְּעָרָה הוֹצִיאוּ וְהֵבִיאוּ לְמָקוֹם זֶה אֶת־שְׁנֵי הָאַחִים.

“שָׁלֹום, אַחַי!” – קָרָא הַקָּטָן, וְלֹא נִשְׁמַע קוֹלוֹ, – שֶׁעֲדַיִּן הַגַּמְדּוֹנִים סוֹפְדִים וּבוֹכִים כֻּלָּם בִּילָלָה גְדוֹלָה.

“הַסּוּ, חֲתוּלִים!” – קָרָא הַנַּעַר: “הָס! עִם אַחַי אֲנִי רוֹצֶה לְדַבֵּר!” – וְנִשְׁתַּתְּקוּ רֶגַע.

פָּנָה זֶה אֶל שְׁנֵי אֶחָיו וְאָמָר: “אַחַי! דְּעוּ, רוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה אֲנִי עַכְשָׁו, שֶׁכִּפָּה כָזוֹ חָטַפְתִּי מֵהֶם, וּבְרֹאשִׁי הִיא. עַכְשָׁו, אִמְרוּ לִי: מֶה עָשׂוּ עִמָּכֶם גַּמְדּוֹנִים־לֵילוֹנִים אלּוּ, וְאֵיךְ הָיָה הַדָּבָר?”

סָחוּ לוֹ אֶחָיו, כָּךְ וְכָךְ הָיָה עִמָּם: “וְעַכְשָׁו – אָמְרוּ – עֲבָדִים הָיִינוּ לִשְׁנֵי אֵלֶּה שֶׁאֶת־מִגְבְּעוֹתֵיהֶם חָטַפְנוּ!”

“וּבְכֵן!” – קָרָא הַקָּטֹן קוֹל גָּדוֹל: “עַכְשָׁו כָּל־הַגַּמְדּוֹנִים הֲלָלוּ עֲבָדִים יִהְיוּ לָכֶם, עַד שֶׁיַּעֲשׂוּ כָל־רְצוֹנְכֶם! וְאִם לָאו – הֲרֵי אֲנִי הוֹלֵךְ וְתוֹפֵס מֵרֹאשׁוֹ שֶׁל כָּל־אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם אֶת־מִגְבַּעְתּוֹ, – כֻּלָּם גְּלוּיֵי־רֹאשׁ יֵלְכוּ לְפָנָי, וְאִישׁ לֹא יִרְאֵנִי!”

מִיָּד קָמָה יְלָלָה, גְּדוֹלָה בַהֲמוֹנָהּ, וְנוֹרָאָה מִבָּרִאשׁוֹנָה; כָּל־הַגַּמְדּוֹנִים יֵחָפֵזוּן וְחִיל וּרְעָדָה יֹאחַזוּן וְהֵם מְבַכִּים וְעוֹנִים: “אוֹי־אוֹי־אוֹי־וַאֲבוֹי! מָה רְצוֹנְכֶם, בְּנֵי־אָדָם – וְנַעֲשֶׂה! אוֹיָה, אוֹי! חוּסוּ עָלֵינוּ, אַחִים, חוּסוּ!”

“דּוֹמוּ, חֲתוּלֵי הַבָּר! הַחֲרִישוּ, עַכְבְּרֵי הַשָּׂדֶה!” – קָרָא הַקָּטֹן: “תְּנוּ לִי לְדַבֵּר שׁוּב עִם אֶחָי!”

הִתְחִיל זֶה שׁוֹאֵל אֶת־אֶחָיו עַל כָּל־מַה־שֶּׁרָאוּ בִמְעָרָתָם שֶׁל הַגַּמְדּוֹנִים.

וּמִשֶּׁסָּחוּ לוֹ אֵלּוּ אֶת־הַכֹּל, – יָצָא קֹולוֹ שֶׁל הַקָּטָן בִּכְרוּז עַל כָּל־הָעֵדָה לֵאמֹר:

"שִׁמְעוּ נָא, גַּמְדּוֹנִים מְשֻׁנִּים! הַאֲזִינוּ וּבִינוּ! – דְּעוּ! אַךְ בְּזֹאת תִּפְדוּ אֶת־מִגְבַּעַת-הַסְּגֻלָּה מִיָּדִי:

"שָׁלֹחַ וְלָקֹחַ לִי וּלְאַחַי שָׁלשׁ מֶרְכָּבוֹת, מַרְכְּבוֹת־זָהָב קְטַנּוֹת אֵלּוּ שֶׁאֶצְלְכֶם וּתְמַלְּאוּ אוֹתָן לָנוּ אֲבָנִים טוֹבוֹת! – שְׁמַעְתֶּם?

"וּמִן הַסּוּסִים הַקְּטַנִּים הַשְּׁרוּקִים שֶׁאֶצְלְכֶם אֵלּוּ שֶׁרִתְמָתָם כֶּסֶף וְאַבְנֵי־מִלּוּאִים – שִׁשָּׁה־שִׁשָּׁה סוּסִים לְמֶרְכָּבָה תַּאַסְרוּ לָנוּ! – שְׁמַעְתֶּם?

וּפֲעמוֹנֵי פָז, אֵלּוּ שֶׁעַנְבְּלֵיהֶם מַרְגָּלִיּוֹת שְׁחוֹרוֹת, תִּתְלוּ שְׁלֹשָׁה־שְׁלֹשָׁה חֲרוּזִים בְּצַוָּארוֹ שֶׁל כָּל־סוּס וָסוּס! שְׁלֹשָה בְּצַוָּאר אֶחָד. – שְׁמַעְתֶּם?

"וְרַכָּבִים תְּנוּ לְכָל־מֶרְכָּבָה וּמֶרְכָּבָה, מֵאֵלֶּה הַגַּמְדּוֹנִים שֶׁלְּבוּשָׁם זָהָב וְשָנִי, – וְנֵשֵׁב אֲנַחְנוּ, הָאַחִים שְׁלָשְׁתֵּנוּ, אִישׁ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ, וְיִנְהֲגוּ הָרַכָּבִים, וְעַד בֹּקֶר יְבִיאוּנוּ אֶל בֵּית אָבִינוּ! – שְׁמַעְתֶּם?

"כִּי שָׁם רַק שָׁם, אַחֲזִיר לָהֶם, לָרַכָּבִים, אֶת־מִגְבַּעַת־הַסְּגֻלָּה שֶׁלַּזָּקֵן שֶׁלָּכֶם – וְשָׁבוּ אָז אֲלֵיכֶם בָּרֶגֶל… שְׁמַעְתֶּם?

“וּבְכֵן, מַהֲרוּ עֲשׂוּ! עוּשׁ-חוּשׁ, עַם קָט, וְהָבַא תִּכֶּף וּמִיָּד!” – –

וּבְשָׁעָה קַלָּה, כָּל־הַפְּקֻדָּה נִתְמַלְּאָה – וְהַכֹּל הוּבָא כָּאָמוּר לְמָעְלָה.

ה

יָשְׁבוּ הָאַחִים – וְהַמֶּרְכָּבוֹת עִם הַסּוּסִים כְּמַרְאֵה הַבְּרָקִים הִתְרוֹצֵצוּ, נִשְּׂאוּ בְצִלְצוּל זוּגִין וְנוֹצֵצוּ.

וּכְצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ, אַךְ יָצֹא יָצָא הָאָב מִפִּתְחָהּ שֶׁל דִּירָתוֹ הַקְּטַנָּה וְהַדַּלָּה – וּלְעֵינָיו, מַרְכְּבוֹת־זָהָב קְטַנּוֹת עִם סוּסִים קְטַנִּים דּוֹלְקִים, מִתְרוֹצְצִים־מִתְנוֹצְצִים וְאֶל שַׁעַר חֲצֵרוֹ כִבְרֹן־צִפֳּרִים יָחוּשׁוּ יָטוּשׁוּ!

כָּל־חָכָם מִדַּעְתּוֹ יָבִין, כַּמָּה גָדַל תְּחִלָּה תִמְהוֹנוֹ וְאַחַר־כָּךְ שְׂשׁוֹנוֹ שֶׁל אָב עָנִי זֶה, מִשֶּׁרָאָה אֶת־שְׁלֹשֶׁת בָּנָיו שֶׁנַּעֲשׂוּ שְׁלֹשָׁה עֲשִׁירִים גְּבִירִים כָּאֵלּוּ.

הֶחֱזִיר הַקָּטֹן אֶת־הַמִּגְבַּעַת לָרַכָּבִים (שֶׁכֵּן רָצָה זֶה מֵעַכְשָׁו לִהְיוֹת עָשִׁיר נִרְאֶה לָרַבִּים! וַהֲלָלוּ הַקְּטַנִּים – גָּז חִישׁ נִתְעַלְּמוּ כַּשְּׁפַנִּים, – וְהַמַּעֲשֶׂה תָּם!

עַכְשָׁו, הַמַּאֲמִין יַאֲמִין בְּלֵב תָּם; וְאִם לָאו – יֵלֵךְ אֶל אוֹתוֹ הָהָר הָרָם, וְיִרְאֶה בְעֵינָיו כָּל־אוֹתוֹ הָעָם; וְאִם חָטֹף יַחֲטֹף כִּפָּה אַחַת שָׁם, יִתְגַּבֵּר לִהְיוֹת לָאִישׁ וְיִמָּלֵט נָא חִישׁ־חִישׁ־חִישׁ