אנקסגורס (Anaxagoras) נולד בשנת 500 לפנה"ס בערך, והוא אחד מן הפילוסופים הפְּרֵה־סוקרטיים. העניינים העיקריים שנידונים בטקסט של אנקסגורס הם הקוסמוגניה, תורת החומר והשכל, noos ביוונית. שׂכל זה הוא מין תבונה קוסמית. קשה לדעת אם הוא יש חומרי. מכמה מקומות נראה שכך זה, אבל אפשר שנוסחוּ הדברים כפי שנוסחו בגלל חסרונם של מונחים הנחוצים לתיאור יש לא־חומרי. מכל מקום, שכל זה משמש יסוד חשוב בקוסמוגניה. הוא גרם לסיבוב של הקוסמוס, והסיבוב הביא לידי דיפרנציאציה של הדברים. לתורת החומר כמה עיקרים: לכל חלק יש חלק קטן ממנו (בכך תפס אנקסגורס, כנראה, את המושג של הגודל האינפינטיסימלי) ובכל חלק יש מהכל. אריסטו ואחרים ייחסו לאנקסגורס עיקרון נוסף, והוא דמיון החלקים לַשלם. אף־על־פי שבכל חלק יש מהכל, יש בשיטת אנקסגורס דברים מסוימים, פרטיים. ההסבר לכך נמצא במשפט האחרון שב־B12. משם מובן, כי זהותו של כל דבר נקבעת על־פי החלקים שהם הרוב בו. הזהב הוא זהב משום שרוב חלקיו הם זהב. אבל בכך לא נפתרה הבעיה. כי מה ששאלנו לגבי הדבר אנו שבים ושואלים לגבי חלקיו, כלומר, מהי הפרדיקציה?

ספרו של אנקסגורס נכתב בפרוזה. בתקופתו כבר היתה הפרוזה בשֵלה דיהּ. אינני מוסמך לומר דברים מדעיים על היחס שבין השירה לפילוסופיה הפרה־סוקרטית, אבל בכל פעם שאני קורא את הטקסטים הפרה־סוקרטיים אני מרגיש שזו שירה מיוחדת. כי כל שירה כפויה על מחברהּ, ועל הפילוסופים הפרה־סוקרטיים היא נכפתה בדרך מיוחדת. לידת הפילוסופיה הפרה־סוקרטית היתה כרוכה במאמץ לברוא שפה אבסטרקטית. היתה זו תקופה של שאלות חדשות, אבל העיון המופשט היה כלוא בנוסחות שיריוֹת. לכן יש בהם שִׂנאת שירה. נדמה לי כי מה שמסופר על סוקרטס ב"פיידון" לאפלטון הוא נקמת הפילוסופים האלה בשירה. בחדר כִלאוֹ, כמה שעות לפני ששתה את כוס התרעלה, כתב סוקרטס שירים. סוקרטס מספר, כי פעמים רבות חלם אותו חלום ובו נאמר לו: “סוקרטס, עסוֹק במוסיקה!”. בשׂורה של חלום הנשנה שוב ושוב עשויה להיות אזהרה ואפילו איוּם. אבל סוקרטס מפרש זאת כאילו הכוונה היא למה שהוא עושה, לפילוסופיה. רק עתה עלה בדעתו שאולי הכוונה היא לשירה. לכן הוא מבקש לטהר את עצמו. כך אומר סוקרטס, אבל לי נראה שכוונתו היתה אחרת. פילוסוף זה, שחייו היו חקירה שכלית טהורה ובהירה, שמע בחשֵכה בנות־קול. ועכשיו, ערב מותו, הוא לועג להן ונוקם בהן ויושב וכותב שירים רפים וחלולים: כמה מאגדות אזופוס שהתקין אותן בחרוזים. הוא מותיר זרעי רוח מתים. וכמה חבל שלא נותר מהם דבר, כי הם נקמת משורר, שלא כתב דבר, בשירה.

עובדה אחרת לגמרי, המעוררת בי כל פעם הרגשה כי פילוסופים אלה כתבו שירה מיוחדת, קשורה במה שעשה הזמן לטקסטים שלהם. עשרים ושניים פרַגמֶנטים נשארו מאנקסגורס, ועוד שניים המיוחסים לו, מתוך ספק. רוב הפרגמנטים עוסקים בחומר, בשכל, ופתאום: “מה שנקרא ‘חלב הציפורים’ הוא הלָבן שבביצים”. ספרו של אנקסגורס אבד. מזמן שהייתי ילד הייתי נפחד למשמע ידיעה כזו. כי זה דומה לדיוקן שכמעט כל תוויו מחוקים, להוציא עין אחת. זהו דיבור שקצותיו אנוסים. אפילו איננו יודעים מה אורך השתיקות. על־פי רוב הן שרירותיות. יש בזה משהו אכזרי, מגומגם, שאינו זר לשירה.

תרגמתי את הפרגמנטים על־פי מהדורתו של H. Diels¹, ונעזרתי גם בתרגומיהם של G.S. Kirk & J.E Raven, של W.K.C. Guthrie ושל D. Sider מהדורתו של דילְס נחשבת למהדורה הקנוֹנית של שרידי הספרים שחיברו הפילוסופים הפרה־סוקרטיים. דילס חילק את כל הפרגמנטים לשני סוגים: עדויות על הפילוסוף, וקטעים המיוחסים לו. את הראשונים הוא סימן באות A, ואת האחרים – באות B. סימון הפרגמנטים בתרגום נעשה על־פי שיטתו. סוגריים מרובעים מציינים השלמה שאינה במקור היווני.

אני מודה לפרופ' שמואל שקולניקוב על הערותיו, ולד"ר מרגלית פילקנברג על עצותיה המועילות ועל העזרה הרבה בהכנת התרגום הזה.

B1

כל הדברים היו יחדיו, בלתי־מוגבלים הן במספר והן בקַטנוּת. שהרי גם הקטן היה בלתי־מוגבל. וכל זמן שהיו הכל יחדיו, משום הקטנות דבר לא היה ברור. הלא האוויר והאתר כיסו את הכל, שניהם בלתי־מוגבלים.¹

B2

והרי האוויר והאתר הולכים ונבדלים מן המקיף רב הממדים, והמקיף בלתי־מוגבל במספר.

B3

והרי אין לקטן קטן יותר – אלא תמיד קטן יותר (הרי אי־אפשר שמה שהוֹוה יחדל מלהיות). אך גם מן הגדול יש תמיד גדול יותר, והוא שווה במספרו לקטן, אולם, כל דבר ביחס לעצמו הוא גדול וקטן.

B4

וכיוון שכך הם פני הדברים, עלינו לסבור שדברים רבים ושונים מצויים בדברים המלוכדים כולם; והם זרעי כל הדברים; והם מרוּבּי צורות, צבעים וטעמים.

ובני אדם גם הם הורכבו² ואף שאר החיות שיש להן נפש. ולבני־האדם ערים מיושבות ושדות מעוּבדים, כפי שאצלנו. ולהם שמש וירח ושאר דברים, כפי שאצלנו. והאדמה מצמיחה להם דברים רבים ושונים, שמתוכם אוספים הם את המועיל ביותר לצורכי הבית. ובכן דברים אלו אמרתי בעניין ההיבדלות: שלא רק אצלנו אפשר שייבדל, אלא גם ב[מקום] אחֵר.

לפני שאלה נבדלו, בזמן שהיו הכל יחדיו, שום צבע לא היה ברור. הרי את זאת מנעה אחדותם של כל הדברים: של הלח ושל היבש, של החם ושל הקר, של הזוהֵר ושל האפל; ואדמה רבה היתה שם וזרעים עד בלי די, אף לא אחד דמה למשנהו. שהרי שום דבר מהשאר לא דמה לדבר אחר. וכיוון שכך הם פני הדברים, עלינו לסבור שכל הדברים נמצאים בכל.

B5

ויש לדעת כי מזמן שהדברים התבחנו בדרך זו, הכל אינו גדֵל ואינו פוחת (הלא אי־אפשר שיהיה יותר מהכל), כי אם תמיד הכל שווה.

B6

וכיוון שחלקֵי מה שגדול וחלקי מה שקטן שווים במספרם – בשל כך יהיה כל דבר בכל דבר; וכן אי אפשר שתהיה היבדלות, אלא בכל דבר יש חלק מכל דבר. כיוון שאי־אפשר שיהיה חלק קטן ביותר, [שום דבר] לא יוכל להיבדל ואף לא להיווצר מתוך עצמו, אלא כמו בהתחלה כך בהכרח גם עכשיו: כל הדברים יחדיו. ובכל הדברים יש [חלקים] רבים, שווים במספר, הן בדברים הגדולים והן בדברים הקטנים יותר מבֵּין ההולכים ומתפרדים.

B7

…עד כדי לא לדעת מה מספרם של הדברים המתפרדים, לא להלכה ולא למעשה.

B8

מה שבעולם האחד לא נפרד זה מזה ואפילו בגרזן לא נכרת, לא החם ולא הקר מן החם.

B9

ככה הדברים האלה מסתובבים ומתפרדים בגלל הכוח ובגלל המהירות – שכן המהירות יוצרת כוח – והמהירות של אלה אינה דומה למהירותו של דבר מהדברים הקיימים עכשיו בקרב בני־אדם, והיא בהחלט פי כמה וכמה ממנה.

B10

כי איך יווצר שיער משאינו שיער ובשר משאינו בשר?

B11

בכל דבר יש חלק מכל דבר, להוציא את השכל; ויש דברים כאלה שיש בהם גם שכל.

B12

כל הדברים האחרים יש להם חלק בכל, אבל השכל הוא בלתי־מוגבל, מושל בעצמו, ואינו מעורבב בשום דבר, אלא הוא לבדו לעצמו. הרי אילו לא היה לעצמו, אלא עורבב במשהו אחֵר, היה מעורבב בכל הדברים, אילו עורבב במשהו, כי בכל יש חלק מהכל, כפי שאמרתי לפני־כן. והדברים המעורבבים היו עוצרים בעדו, כך שלא יוכל למשול בשום דבר כפי שבהיותו לבדו לעצמו. והרי הוא הדק ביותר מכל הדברים, והצלול ביותר, ולו ידיעה שלֵמה על כל דבר וכוחו גדול ביותר. ומה שיש לו נפש, גם הקטנים גם הגדולים, בכולם השכל מושל. והשכל משל בסיבוב כולו, כך שהתחיל להסתובב מהתחלה. בראשונה התחיל להסתובב מ[מקום] קטן, אבל עכשיו הוא מסתובב ב[מקום] גדול יותר, ועוד יסתובב ב[מקום] גדול מזה. ואת הדברים המתמזגים, המתפרדים והמתבחנים, את כולם השכל יודע. וכדברים שהיו עתידים להיות, וכדברים שהיו ואינם עכשיו, וכדברים שישנם וכדברים שיהיו, את הכל סידר השכל, ואף את הסיבוב הזה, שמסתובבים בו הכוכבים, השמש, הירח, האוויר והאתר, ההולכים מתפרדים. והסיבוב עצמו גרם להיפרדות, ומן הקלוש הופרד הדחוס ומן הקר החם ומן האפל הזוהֵר ומן הלח היבש. אבל יש חלקים רבים מדברים רבים, ושום דבר לא נפרד ולא נבחן לגמרי מדבר אחר, חוץ מהשכל. השכל כולו דומה לעצמו, גם ב[חלק] קטן וגם ב[חלק] גדול; ואילו שום דבר אחר אינו דומה למשהו אחר, אלא כל אחד היה ועודנו, באופן ברור ביותר, הדברים שהם בו רוב.

B13

וכשהשכל התחיל בתנועה, הוא נפרד לגמרי ממה שהונע, וכל מה שהשכל הניע, הובחן כולו. ובזמן שהדברים היו נעים ומתבחנים גרם להם הסיבוב שיהיו מתבחנים עוד ועוד.

B14

השכל, הקיים לעד, ודאי נמצא גם עכשיו היכן שכל השאר, במקיף רב־הממדים, בדברים שהורכבו, ובדברים שכבר הובחנו.

B15

הדחוס והלח והקר והאפל התלכדו כאן, היכן שהאדמה עכשיו, ואילו הקלוש והחם והיבש נעו החוצה, אל החלק הרחוק של האתר.

B16

מתוך הדברים האלה, בזמן שהם מתפרדים, מתמצקת האדמה, כי מהעננים נפרדים מים, ומהמים אדמה ומהאדמה מתמצקים האבנים בגלל הקור; ואלה נעים החוצה, יותר מן המים.

B17

מחשבותיהם של היוונים על היווצרות ועל היכחדות אינן נכונות. כי שום דבר אינו מתהווה ואף אינו נכחד, אלא מורכב ונפרד מן הדברים הקיימים. ולכן יהיה זה נכון לקרוא להיווצרות הרכבה ולהיכחדות היפרדות.

B18

השמש מסַפקת את הזוהַר לירח.

B19

“קשת” אנו קוראים להשתקפות השמש בעננים.³

B21

בגלל חולשת [החושים] אין אנו יכולים להבחין באמת.

B21a

הדברים הנראים הם נצנוץ של הדברים המעורפלים.

B22

מה שנקרא “חלב הציפורים” הוא הלבן שבביצים.