מרת פרחה ששון מנשים באהל תבורך

אשת חיל מי ימצא

(משלי ל"א ד')

קורא נעים,

הן בהקדמת הספר כבר הודעתי כי קראתי שם הספר פ’רקי ש’ירה לרמוז בו שם הרבנית פ’רחה ש’שון ת"ם, יען ראה ראיתי כי ראויה היא לכל כבוד שבעולם, ושמה הטוב יהיה חקוק לזכרון לשם ולתפארת, וכל הספרדים והאשכנזים מתפארים בה ומקדישים ומעריצים שמה כי היא אם בישראל, בשיר אשר כוננו ידי לשם המטרונא הנזכרת שם ציירתי מפעליה הכבירים, וגודל חכמתה וחסידותה, ופה אזכיר רק קצת מתולדותיה, והבה אקוה שכל קוראי ספרי זה יתעניינו בזה.

הרבנית ששון נולדה ביום כ' לחדש חשון תרי"ז (1856) בעיר בומבאי לאביה החסיד אוהב התורה ולומדיה כה"ר יחזקאל בן יהושע גבאי ז"ל ולאמה הצדקת מרת עזיזה בת להשר עבדאללה בן דוד ששון ז"ל. אם אביה מתיחסת למשפחה רמה בישראל בית “סומך” וקבלה בידם ששלשלת יחוסם מגעת לרבינו נסים ראש ישיבת בבל מחבר

הוידוי הגדול הנדפס במחזור כפור שחרית (נוסח ספרד) ובסדור היומי (נוסח אשכנז) ליום כפור קטן.¹

הרבנית ששון עודנה ילדה, ראו בה הוריה כשרונות נעלים, וחוננה מהאל ב"ה בשכל זך וישר, וגם ראו בה גודל תשוקתה וחשקה בלימוד התורה שבכתב, ושבעל פה, אז מצאו לנכון לשכור עבורה מורה מצויין בחכמה וחסידות ללמדה כיד ה' הטובה עליהם. שם הרב היה רבי יצחק בן שמעון אגאסי ז"ל² וממנו שאבה כל למודיה עד יומו האחרון. ובהמשך הזמן עשתה חיל בלמודיה, עד כל אשר נכנס ויוצא בבית הוריה הצדיקים ז"ל היו מתפלאים ומשתוממים איך לומדת בתורה ממש במסירת נפש, וזכורני כד הוינא טליא זה שלשים שנה ויותר כשהיו השלוחים או השד"ר שבים מערי הודו לארץ ישראל, היו מספרים בשבחה, אשר ילא עטי ועתי לספרם, ואיך היו משתעשעים עמה בדברי תורה, בהלכה, באגדה, וגמרא ולעילא מן כל טוב לבה וענותנותה וחסידותה.

בעת הגיעה לפרק־הנושא היתה בת י"ט שנה, וה' הפיל לה חבל בנעימים, ענבי הגפן בענבי הגפן, ונשאת לאיש מורם מעם ונכבד בעמיו שמו ר' סלימאן בן דוד ששון ז"ל ביום ה' אדר שנת תרל"ו (1876). גם הוא היה יליד בומבאי, נולד ז' חשון תר"ב (1841) ועלה לשמים בעשרה לחדש אדר שנת תרנ"ד (1894) זכר צדיק לברכה.

בשנת תרס"ב (1902) עלתה לבקר אנגליה. וכן היתה הולכת ובאה לארץ זו פעמים רבות. ובשנת תרע"א (1911) החליטה לקבוע דירתה בלונדון יחד עם בנותיה ובנה היחיד הלא הוא המשכיל ונבון אהוב ורצוי לכל אחיו ר' דוד ששון הי"ו ועליו אני קורא ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו. וספריו אשר חיבר יעידון יגידון על חכמתו ושקידתו, אשריהם שזה ילדו, אשריהם שזה גדלו.

בשנת התרפ"ד (1924) בחדש ניסן כבדו אותה אנשי הועד של בית מדרש לרבנים בלונדון (Jew`s College) לשבת ראש בהזדמנות ההרצאה הנקראת “Speech Day” והרבנית ששון נאמה נאום נפלא לפני כל הנאספים. ודבריה כמובן מתובלים בדברי תורה וחכמה. ונאומה נדפס בקונטרס מיוחד הנקרא “שפת פרח שושן” (אוקספורד) ועוד נדפסו ממנה מאמרי

חכמה ומדע בעתון הירחוני הנקרא “דשוואיש פורם” הי"ל בנו־יורק.

הרבנית ששון השקיעה אבן היסוד של בית חולים הנקרא “צדקה ומרפא” (London Jewish Hospital) ביום ז' כסלו שנת תרע"ו (1915).

וביום ר"ח סיון תרפ"ה (1925) השקיעה אחת מאבני הפנה של הביה"כ הספרדי במנשסתר, הנקרא Withington Congregation, Manchester.

יהי רצון שתאריך ימים ושנים, דשנים ורעננים, ברוב הוגים, ותפארת בני בנים אכי"ר.

אמר ר' יהודה כשם שהבאר נובע מים חדשים

בכל שעה כך אומרים ישראל שירה חדשה בכל שעה

הה"ד ושרים כחוללים כל מעיני בך.

[ילקוט תלים פ"ז ז' תתל"ט]

הוֹדוּ לַיְיָ כִּי טוֹב. / שֶׁנָּתַן לִי הַחַיִּים וְהַטּוֹב.

לְהוֹפִיעַ סִפְרִי כֶּתֶר שֵׁם טוֹב.

חַכְמֵי הַזְּמַן רָאוּהוּ. / וְהַבִּיטוּ וְתָמֹהַּ תָּמָהוּ.

מִכָּל עֵבֶר כִּתְּרוּנִי. / בְּמִכְתְּבֵי שֶׁבַח סְבָבוּנִי.

מֵרַבָּנִים בַּעֲלֵי תְבוּנָה. / וִידֵיהֶם יְדֵי אֱמוּנָה.

הֶחֱיִתָנִי וְקִיַּמְתָּנִי. / וְעַל כֵּס הָרַבָּנוּת הוֹשַׁבְתָּנִי.

וּבֵין שָׂרִים קְרַבְתָּנִי. / וְכָבוֹד וְהָדָר עִטַּרְתָּנִי.

אֵין בִּלְשׁוֹנִי מִלָּה. / לְךָ יְיָ הַגְּדוּלָה.

וּמִיָּדְךָ בָא עֶזְרִי. / לִרְאוֹת גַּם סִפְרִי.

קְרָאתִיו פִּרְקֵי שִׁירָה. / מְשֻׁכְלַל כָּרָאוּי וְכַשּׁוּרָה.

מֻקְדָּשׁ לַעֲטֶרֶת הַגְּבִירוֹת. / הַבְּקִיאָה בְחֻקִּים וְתוֹרוֹת.

מַעֲשֶׂיהָ יְדוּעוֹת לַלְּבָבוֹת. / שְׁמָהּ רָמוּז בְּרָאשֵׁי תֵיבוֹת.

הִיא הָרַבָּנִית פַרְחָה שָׂשׂוֹן. / וּבִזְכוּתָהּ לֹא יִקְרֵנוּ אָסוֹן.

חִלַּקְתִּיו לְאַרְבָּעָה פְרָקִים./ לָתֵת רֶוַח בֵּין הַדְּבֵקִים.

הַפֶּרֶק הָרִאשׁוֹן. הֻקְדַּשׁ לְךָ עֶלְיוֹן.

בִּתְפִלּוֹת נִשְׂגָּבוֹת. / לְךָ חוֹצֵב לֶהָבוֹת.

תְּהִלּוֹתַי בְּמִקְדָּשֶׁיךָ הוּשָׁרוּ. / אוּלַי בְּעֵינֶיךָ הֻכְשָׁרוּ.

חִבַּרְתִּים בְּנִיבִים צַחִים. / בִּמְקוֹם עוֹלוֹת וּזְבָחִים.

לְךָ יְיָ צָרַפְתִּי סְעִיפָי. / בְּעֵת שֶׁפֵּרַשְׂתִּי כַפָּי.

וּבַפֶּרֶק הַשֵּׁנִי. דִּבְְּרָה לְשׁוֹנִי.

שִׁירִים בַּחֲרוּזִים וּבִמְלִיצָה. / לִידִידַי חַכְמֵי הָעֵצָה.

לָקַחַת חֶבֶל בְּשִׂמְחָתָם. / וּשְׁמוֹתָם רָמַזְתִּי לְמִשְׁפְּחוֹתָם.

הַפֶּרֶק הַשְּׁלִישִׁי. בּוֹ שָׁפַכְתִּי נַפְשִׁי.

בְּקִינוֹת וּנְהִי נִהְיָה. / לְאֹהֲבַי שֶׁנַּפְשִׁי הוֹמִיָּה.

וּבְרִצּוּי וּפִצּוּי וְנֶחָמָה. / אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה.

זִכְרוֹנָם לְחַיֵּי עוֹלָם. / וְאֵל עֶלְיוֹן גּוֹאֲלָם.

וּבַפֶּרֶק הָרְבִיעִי. אֲחַוֶּה וְאֶשָּׂא דֵעִי.

קְרָאתִיו פִּרְחֵי שׁוֹשַׁנִּים. / לִבְנֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים.

שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָם./ בְּיִרְאַת ה' עַל לִבָּם.

בּוֹ יָבוֹאוּ צִיצִים וּפְרָחִים./ בְּמוּסָר וְחָכְמָה מְרֻקָּחִים.

בִּמְלִיצָה קְצָרָה מְאִירִים. / לְתוֹעֶלֶת זְקֵנִים וּנְעָרִים.

מֵהֶם מִמֶּנִי מְחֻבָּרִים. / וּמֵהֶם מֵחֲכָמִים אַדִּירִים.

כָּל אֵלּוּ הַשִּׁירִים. / עֲשׂוּיִם רַק בַּחֲרוּזִים.

וַעֲרַכְתִּים וְסִדַּרְתִּים. / בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת כְּתַבְתִּים.

וּבָם אֵין לְאַחֵר תּוֹעֶלֶת. / וְאֵין טוֹבָתָם כְּפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת.

וְגַם לְסִבָּה אַחֶרֶת. / תִּהְיֶה הַתּוֹרָה חוֹזֶרֶת.

כְּשֵׁם שֶׁזִּכַּנִּי הַשֵּׁם. / לָשֶׁבֶת בְּמִדְרַשׁ שֵׁם.

וְהֵפַצְתִּי רַעְיוֹנַי חוּצָה. / פָּחוֹת מִכַּזַּיִת וּמִכַּבֵּיצָה.

כֵּן יַעַזְרֵנִי לְהוֹפִיעַ תְּשׁוּבוֹתָי. / לֹא לְהַרְבּוֹת מוֹפְתָי.

וְגַם סֵפֶר הַדְּרָשׁוֹת. / לְפִי רוּחַ הַזְּמַן מוֹעִילוֹת.

וּבֵיאוּר סֵפֶר הַתּוֹרָה. / קוֹלֵעַ אֶל הַשַּׂעֲרָה.

וְהֶעָרוֹת לְהַמִּדְרָשִׁים. / לַחֲמִשָּׁה חוּמָשִׁים.

אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.