I

הָחֵל, עֶלֶם צָעִיר, בִּתְפִיסַת הָאִידֵיאָה

שֶׁל הַמְצָאָה זוֹ, שֶׁל עוֹלָם מֻמְצָא זֶה,

הָאִידֵיאָה הַבִּלְתִּי־מֻשֶּׂגֶת שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ.

עָלֶיךָ לָשׁוּב וְלִהְיוֹת נִבְעָר מִדַּעַת

וְלָשׁוּב וְלִרְאוֹת אֶת הַשֶּׁמֶשׁ בְּעַיִן נִבְעֶרֶת

וְלִרְאוֹתָהּ בִּבְהִירוּת בְּאוֹר הָאִידֵיאָה שֶׁלָּהּ.

לְעוֹלָם אַל תַּנִּיחַ תּוֹדָעָה מַמְצִיאָה כְּמְקוֹרָהּ

שֶׁל זוֹ הָאִידֵיאָה, אַף אַל תִּבְדֶּה לִשְׁמָהּ

רַב־אֻמָּן רַב־מִדּוֹת מְקֻפָּל בְּאִשּׁוֹ.

כַּמָּה נְקִיָּה הַשֶּׁמֶשׁ כְּשֶׁהִיא נִרְאֵית בְּאוֹר הָאִידֵיאָה שֶׁלָּהּ,

רְחוּצָה בַּנִּקָּיוֹן הַמְּרֻחָק בְּיוֹתֵר שֶׁל רָקִיעַ

שֶׁגֵּרֵשׁ אוֹתָנו וְאֶת תְּמוּנוֹתֵינוּ…

מוֹתוֹ שֶׁל אֵל אֶחָד הוּא מוֹת הָאֵלִים כֻּלָּם.

הַנַּח לְפֶבּוּס אַרְגְּוָן בִּיבוּלוֹ שְׁחַמְחַם לִשְׁכַּב,

הַנַּח לְפֶבּוּס יָנוּם יִגְוַע בִּשְׁחַמְחַמּוּת שֶׁל סְתָו.

מֵת פֶבּוּס, עֶלֶם צָעִיר, אַךְ פֶבּוּס הָיָה

שֵׁם לְדָבָר שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא נִתְכַּנָּה בְּשֵׁם.

הָיָה יֵעוּד לַשֶּׁמֶשׁ, וְיֶשְׁנוֹ.

כִּי יֵש יֵעוּד לַשֶּׁמֶשׁ. אַל לַשֶּׁמֶשׁ

לָשֵׂאת שֵׁם, מַעְתִּיר זָהָב, אֶלָּא לִהְיוֹת

בַּקֹּשִׁי שֶׁל מַה שֶּׁלִהְיוֹת הִנֹּו.

IV

הַמַּחֲשָׁבָה תְּחִלָּה לֹא שֶׁלָּנוּ הָיְתָה. אָדָם

בְּגַן־עֵדֶן הָיָה אָבִיו שֶׁל דֶּקַרְט

וְחַוָּה הָפְכָה אֶת הָאֲוִיר לְאַסְפַּקְלַרְיָה שֶׁלָּהּ,

וְשֶׁל בָּנֶיהָ וְשֶׁל בְּנוֹתֶיהָ. הֵם מָצְאוּ אֶת עַצְמָם

בָּרָקִיעַ, כְּמוֹ בְּמַרְאָה; אֶרֶץ שְׁנִיָּה;

וּבָאָרֶץ עַצְמָהּ הֵם מָצְאוּ יָרֹק –

שׁוֹכְנָיו שֶׁל יָרֹק מְמֹרָק עַד מְאֹד.

אַךְ מַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה לֹא הָיְתָה לָצוּר אֶת הָעֲנָנִים

תּוֹךְ חִקּוּי. הָעֲנָנִים הָיוּ לְפָנֵינוּ.

תָּוֶךְ עָכוּר הָיָה טֶרֶם נָשַׁמְנוּ.

מִיתוֹס הָיָה לִפְנֵי שֶׁהַמִּיתוֹס הִתְחִיל.

מְקֻדָּשׁ וְּמְחֻבָּר וְשָׁלֵם.

מִכָּאן נוֹבֵעַ הַשִּׁיר: שֶׁאָנוּ חַיִּים בְּמָקוֹם

שֶׁאֵינֶנּוּ שֶׁלָּנוּ, וְעוֹד זֹאת, שֶׁאֵינֶנּוּ אֲנַחְנוּ

וְקָשֶׁה הַדָּבָר עַל אַף יְמֵי תִפְאָרָה.

אָנוּ הַחַקְיָנִים. עֲנָנִים הֵם פֶּדָּגוֹגִים.

הָאֲוִיר אֵינוֹ אַסְפַּקְלַרְיָה כִּי אִם קְרָשִׁים חֲשׂוּפִים,

קְלָעִים בְּהִירִים־כֵּהִים, תְּמוַּנת אוֹר־צֵל טְרָאגִית

וְצֶבַע קוֹמִי שֶׁל הַשּׁוֹשַׁנָּה, בְּתוֹכָם

כְּלֵי שְׁאוֹל מְפִיקִים צְלִילִים כְּעֵין צִפְצוּפִים

שֶׁל הַמַּשְׁמָעֻיּוֹת הַכּוֹלְלוֹת שֶׁאָנוּ מְיַחֲסִים לָהֶם.

V

הָאַרְיֶה שׁוֹאֵג מוּל הַמִּדְבָּר הַמַּרְגִּיז,

מַאְדִים אֶת הַחוֹל בִּשְׁאוֹנוֹ אֲדָם־הַצֶּבַע,

מִתְגָּרֶה בְּרֵיקוּת אֲדֻמָּה לִבְרֹא לוֹ מִתְחָרֶה כְּעֶרְכּוֹ,

אָדוֹן בְּרֶגֶל וּמַלְתָּעוֹת וָּבָרַעֲמָה,

יָרִיב גָּמִישׁ עַד מְאֹד. הַפִּיל

מְבַקֵּע אֶת חֶשְׁכַת־צֵילוֹן בְּקוֹלוֹת־תְּרוּעָה,

הִלּוּכֵי הֶבְזֵקִים עַל מִשְׁטְחֵי טַנְקִים,

מְנַפְּצִים רָחוֹק קְטִיפָתִי מְאֹד. הַדֹּב

הַקִּנָּמוֹן הַמְגֻשָּׁם, זוֹעֵף בַּהֲרָרָיו

נֹכַח רַעַם קֵיצִי וְיָשֵׁן בַּחֹרֶף הַמֻּשְׁלָג.

אַךְ אַתָּה, עֶלֶם צָעִיר, מַשְׁקִיף מֵחַלּוֹנְךָ בַּעֲלִיַּת־הַגַּג,

מֵעֲלִיַּת־גַּגְךָ וּבָה פְּסַנְתֵּר שָׂכוּר. אַתָּה שׁוֹכֵב

דּוּמָם עַל מִטָּתְךָ. אַתָּה כּוֹבֵשׁ בְּיָדְךָ

אֶת פְּאַת־הַכַּר, אַתָּה מִתְפַּתֵּל וְסוֹחֵט

מַבָּע מַר מִנַפְתּוּלֶיךָ. אִלֵּם

אַךְ רָהוּט בְּאַלִימוּת אִלֶּמֶת, אַתָּה מַשְׁקִיף

עַל־פְּנֵי־גַּגּוֹת כּחוֹתָם וּכְשׁוֹמֵר

וּמַטְבִּיע רִשּׁוּמָם בְּתוֹכֲךָ וּמִתְמַלֵּא מֹרֶךְ…

אֵלֶּה הַבָּנִים הַגִּבּוֹרִים שֶׁמְּחוֹלֵל הַזְּמַן

כְּנֶגֶד הָאִידֵיאָה הָרִאשׁוֹנָה – לְהַצְלִיף בָּאַרְיֵה,

לְקַשֵּׁט פִּילִים, לְלַמֵּד דֻּבּים לַעֲשׂוֹת בִּלְהָטִים.